הסיפים והחלונים האטומיות והאתיקים סביב לשלושתם, נגד הסף שחיף עץ סביב סביב, והארץ עד החלונות והחלונות מכוסות. הסיפים, עכשיו הוא מדבר איתנו ונוגע לציפוי. הציפוי של הבניין האבנים. לציפוי בניין האבנים חיפו בנסרים של עץ מסביב, והמטרה הייתה כדי לחפות על גבי העץ היו מחפים בזהב. אבל כיוון שלא שייך ללכת ולחפות זהב על אבן, אז מה שהיו עושים, לעץ היו מצמידים, לאבן היו מצמידים את העץ, ועל גבי העץ היו מחפים בזהב. ובפרט שאנחנו נראה בהמשך שהעץ עצמו היו בו פיתוחים. והפיתוחים הללו נראה כל מיני צורות שהיו, עוד מעט נראה את זה בפנים. כאשר היו מחפים בזהב, היו לוקחים טס זהב, טס מרודד, והיו עם אזמל ופטיש בעדינות גדולה, היו מכניסים את הזהב במקומות שבהם יש שקעים בתוך העץ. ואז הזהב מבחוץ היה מקבל את הצורה של מה שהיה בעץ בפנים. אז אם בעץ בפנים לדוגמה יש בליטה של עץ תמר, אז כאשר היו מניחים את הזהב, תתארו לכם נייר כסף עבה, לא הרגילים, נייר כסף עבה, שעכשיו מניחים אותו על גבי העץ, היו מחברים אותו במסמרים וכדומה, מניחים אותו על גבי העץ והיו דופקים בעדינות בצורה כזאת שהיו מרדדים אותו בדיוק בצורה של הבליטות של העץ, על ידי זה היו מקבלים את הבליטות של העץ כשהם בולטות בזהב.
כשיחזקאל עושה סיור בבית המקדש, בית המקדש מה שנקרא בשלבי בנייה. ולכן בשום שלב הוא לא רואה את הזהב שחופה את העץ. כל מה שהוא רואה זה את השלב הראשוני. הוא רואה את העץ כאשר העץ כבר מוכן עם כל, לא אפשר להגיד עם כל, עם חלק, כפי שתכף נראה, עם חלק מהפיתוחים שיש בעץ עצמו, ולאחר מכן כאשר הוא מגיע יותר בפנים, הוא רואה אותו דבר גם את המזבח וכולי, בשלב מאוחר יותר יצפו את זה בזהב. אבל כיוון שיחזקאל כמו שאמרתי רואה כביכול את העבודה כשהיא עדיין בהתהוותה, אז הוא רואה בינתיים רק את ציפויי העץ מבלי שיראה את ציפוי הזהב שחופה את העץ. אגב, בצורה הזאת גם כן למדנו בספר מלכים את הבית שבנה שלמה, שגם הוא היה בנוי בצורה הזאת. ושם כבר גם הסברנו שישנם שתי אפשרויות לחפות בזהב. האפשרות האחת היא על ידי יציקה של זהב, זאת אומרת לוקחים ושופכים זהב רותח על גבי העץ ונותנים לו לנזול, ומה שנשאר על העץ זה החיפוי. או בטבילה, לוקחים דבר מסוים, טובלים אותו בתוך זהב רותח ומוציאים ואז הוא מחופה. כיוון שפה מדובר על מאות מטרים, אולי קילומטרים שצריך לחפות אותם, אי אפשר לבוא ולקחת ולשפוך זהב בצורה הזאת, ולכן הדרך הייתה על ידי שימוש בטסי זהב מרודדים.
אחרי ההקדמה הזאת, בואו נבין כעת מה כתוב אצלנו. הסיפים והחלונים האטומיות והאתיקים סביב לשלושתם. אומר המלבי"ם, היו לנו נסרים שבהם היו מחפים סביב סביב את הבניין, כן? כדי שאת הנסרים הללו לאחר מכן נחפה בזהב. במראה שהראו ליחזקאל, אומר המלבי"ם, לא הראו לו את חיפוי הזהב, רק את חיפוי העץ. ואז כביכול הוא רואה בית בנוי אבנים, מחופה עץ ועוד לא הושלם כולו. על הקירות היו מכסים בנסרים רחבים של עץ, אם תרצו פלטות עץ, זה היה על הקירות. אבל אצל הסיפים ואצל החלונות האטומיות ואצל האתיקים, אי אפשר לכסות בנסרים רחבים של עץ. ולמה? כי בכל מקום שבו יש איזשהו עיגול, איזשהי בליטה זוויתית וכדומה, אי אפשר לשים שמה משטחי עץ. אז באיזה צורה היו מכסים את זה? האתיקים לדוגמה, הרי העמודים למטה היו בנויים בצורה כזאת כמו קשת מעוגלת שעל גביה היו היו האתיקים. אז גם פה, כשמדובר במשהו קשתי, כשמדובר במשהו מעוגל או במשהו פינתי וזוויתי, אי אפשר כאן לשים פלטות גדולות של עץ. איך באמת שמה השתמשו? שמה הם לא השתמשו בפלטות גדולות, אומר המלבי"ם, אלא מה שהם עשו השתמשו בשחיף עץ. שחיף עץ זה חתיכות עצים דקות, כמו סעיפים וענפים דבוקים, ואת זה היו עושים לפי המידה של החלונות שבהם הייתה כניסה ויציאה, שלא בשווה, לא היה קיר ישר, שמה משתמשים בזה. מלמטה עד גובה החלונות השתמשו בפלטות, כי היה אפשר לחפות מהקרקע עד גובה החלונות, לחפות את זה בפלטות שלמות. אבל, וכך גם כן החלונות שכתוב כאן, הכוונה היא והחלונות מכוסות, הכוונה בין חלון לחלון גם היה ניתן להשתמש בפלטות, ולכן היה מכוסה בעצים רחבים. מה אם כן כיסה השחיף עץ? הוא כיסה רק את המקומות שבהם היה צריך לעשות את זה בצורה מעוגלת. וזה כמו היום כשרוצים לעשות לדוגמה, יש קיר מעוגל, אז שרוצים לשים פאנלים על קיר מעוגל, הפאנלים מה לעשות, הם לא יודעים להתעגל, אז חותכים את זה בחתיכות קטנות ומדביקים את זה. ככה פחות או יותר היו עושים כאשר הם השתמשו לצורך החיפוי של הזהב על גבי החלונות והמקומות הללו שהם באו בצורות מעוגלות, אז היה עשוי שחיף עץ. שחיף עץ הכוונה היא כמו לייסטים, מעין לייסטים קטנים ודקים שביניהם היה אפשר לראות את האבן, אבל הם היו חופים את האבן ואז היה אפשר גם כן לעשות את זה בצורה מעוגלת, ועל גבי זה היו עושים חיפוי אחד שלם של טס זהב ואז היה נותן לזה צורה של שלמות.
על מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ, ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מידות. מעל הפתח עד התקרה, גם שם לא הייתה מניעה לשים פלטות של עץ, כיוון שכל הבעיה הייתה בפתחים ובכל המקומות שבהם היו חיתוכים והיו פינות וזוויות ועיגולים. אבל במקומות שבהם היו שטוחים, לא הייתה בעיה. ולכן על מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ, עד לבית הפנימי והחוצה, הכוונה בבית הפנימי ובעזרה החיצונה, שמה היה מכוסה בעצים, היה מכוסה בפלטות כדי שעל גבי זה ימתחו את הזהב. ואת כל הקיר, חוץ מזה הוא ראה שבכל הקיר שבין הבית הפנימי ובין בעזרה החיצונה, היה מידות. מה פירוש היה מידות? יש פה פירוש מעניין למלבי"ם. המלבי"ם מסביר שהוא ראה שעל גבי העצים שהם כיסוי הקיר נרשמו מידות ומדידות. פירושו של דבר, הבונה מדד שמה והוא רשם במידה אל הפתחים ואת כל מה שהוא צריך לעשות שמה עם הזהב, הוא רשם. כמו שאתם יודעים שבנאים רושמים על הקיר עם איזה שהוא צבע אדום וכדומה, הם רושמים על הקיר. למה? עוד מעט יהיה טיח ממילא, זה מכסה את זה. אז הם עושים סימנים, מהו הגובה של הריצוף, מה איפה צריך לבוא שקע, איפה זה, הם עושים סימנים את זה עם צבע על הקיר עצמו. גם פה העצים הרי ממילא אמורים לקבל חיפוי, אז זה מה שהוא אומר, אני רואה ובחיצון מידות, אני רואה שרשמו על גבי הקיר מידות, כמה צריך פה להיות זהב, מה האורך, מהו הגובה, כדי שלאחר מכן יוכלו לחפות את הכל בזהב, וזה הכל היה משולשים, מרובעים, עיגולים ושטוחים, את כל זה הוא הכין במידות של העץ במידות שונות, אומר המלבי"ם, לפי חוכמת הציור.
ועשוי כרובים ותימורים, ותימורה בין כרוב לכרוב, ושניים פנים לכרוב. הוא ראה גם כן שעל גבי העץ, כמו שאמרתי קודם, היו בליטות. העץ היה עשוי בצורה כזאת שהיה מחוטב בעץ קישוטים. מה היה אופי הקישוטים? את זה עכשיו הוא אומר לנו כעת. הקישוטים היו בצורה של כרובים ותימורים. כרובים אנחנו יודעים זה בצורה של מלאכים, כרביא. תימורים כבר ראינו לעיל שהכוונה היא עצי תמר, הכוונה היא ענפים של דקל. על גבי זה היו מרקעים את פחי הזהב, כמו וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב. וירד הכוונה שמה, וירדד. הוא רידד על גבי כל אותם בליטות בעץ את הזהב, הצמיד לזה את הזהב בצורה שהזהב נכנס בתוך אותם שקעים ובליטות, ועל ידי זה היה נראה הכל עשוי כזהב. והדרך הייתה שזה היה עשוי כרובים ותימורים, ותימורה בין כרוב לכרוב. הכוונה בין מלאך למלאך היה עץ תמר, בין מלאך למלאך היה עץ תמר. זה תימורה בין כרוב לכרוב. וכל כרוב עצמו היה לו שני פנים. ואת זה עכשיו הוא יפרש לנו.
ופני אדם אל התימורה מפו, ופני כפיר אל התימורה מפו, עשוי אל כל הבית סביב סביב. הוא רואה שכל כרוב היה לו פנים מכאן ומכאן, מעין מה שאנחנו יודעים שהיה במרכבה, שהיה פנים מכמה צדדים. כך גם כן היה כאן, בכל כרוב היה לו מצד אחד פני אדם ומהצד השני פני כפיר. אז כיוון שאמרנו שיש כרובים מכאן ומכאן ויש תמר באמצע, אז יוצא אם כן שכל כרוב יש לו פנים לימין ופנים לשמאל, אז יש לו פנים לתמר הימני ויש לו פנים לעץ התמר השמאלי. אז עכשיו, אל התימורה מפו היה פנים של אדם, הפנים של אותו כרוב אל התימורה שעומדת מצד שמאלו היה פנים של כפיר. וכך היו בכל הקירות, אל כרובים אל מול התימורות, וזה היה עשוי לכל הבית סביב סביב, כמו שעכשיו הוא יפרט.
מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתימורים עשויים וקיר ההיכל. הוא מתאר שזה כבר היה עשוי ונגמר מהארץ עד מעל הפתח. זאת אומרת, כביכול כמו שאמרתי קודם, הוא רואה אותם באמצע העבודה. שואל באיזה שלב הם נמצאים? הוא אומר לך, הם כבר גמרו לעשות עד הפתח. מה, ועד הפתח למעלה לא יהיה? לא, אותו דבר, בעץ העבודה. אומר המלבי"ם, כיוון שהם עכשיו, הוא רואה אותם כביכול בשלב שבו הבית בהתהוותו, אז עדיין לא נגמרו כל הציורים. כיוון שגם בהמשך, כמו שיש מהארץ עד הפתח כרובים ותימורים, כך גם כן יהיה משוקע ועשוי בחיתובי עץ על גבי העצים שנמצאים גם כן מעל. ושאר הציורים, כמו שראינו לעיל, הוא לא ראה אותם מצוירים, הוא ראה אותם רק מידות, שמדדו את השטח ואת הכמות, אבל עדיין לא ציירו אותם. רק הכרובים והתימורים אלה שכבר נעשו, זה החלק התחתון. וגם זה, כמו שאמרנו, רק עד מעל הפתח, כי מעל הפתח שמה עד התקרה היה רק מדידות ואת זה עדיין לא עשו. אלה שהיו על קיר ההיכל כבר היו עשויים, משום שבהיכל כבר נגמרו הכרובים, סיים אותם בכל הקיר. וזה מה שהוא אומר לנו, מהארץ עד הפתח הכרובים והתימורים עשויים וקיר ההיכל. קיר ההיכל כבר סיימו אותו. אבל מה שהיה מחוץ להיכל, את זה הוא ראה שזה היה רק עד הפתח.
ההיכל מזוזת רבועה, ופני הקודש המראה כמראה. מה פירוש ההיכל מזוזת רבועה? היה בכל פתח ארבע מזוזות. כיוון שהיו שתי דלתות, אז היה שתי מזוזות. לכל דלת ישנם שתי מזוזות. מזוזות זה המשקוף הימני והשמאלי. זה נקרא משקוף כיוון שהדלת שוקפת עליו. אנחנו היום קוראים למשקוף לימני ולשמאלי, אבל בלשון התורה זה החלק העליון, הוא הנקרא משקוף. והימני והשמאלי הם נקראים מזוזות. כן? שוקפת הכוונה היא מכה, דלת שוקפת פירושו לתת מכה. זה נקרא כמו נוקפת, הדלת נוקפת עליו, זה נקרא משקוף. על כל פנים, אז היה מזוזות מימין ומשמאל לדלתות הקדמיות, היה עוד דלתות בהמשך שעוד מעט אנחנו נראה פירוט שלהם, וגם להם היו מזוזות מימין ומשמאל. אז אם כן כמה יוצא לנו מזוזות? רבועה. רבועה הכוונה היא ארבע מזוזות. ארבעה מזוזות לצורך שני הפתחים, כל פתח היה לו שתי מזוזות. ופני הקודש המראה כמראה. מה זה פני הקודש המראה כמראה? אומר המלבי"ם, כשהוא הסתכל בפני הקודש, אז זה נעשה לו כמו מראה ואספקלריה שבו הוא ראה כמו במראות הצובאות, כמו אדם שרואה ומסתכל בראי. ובמראה האספקלריה הזאת הוא ראה כמו המראה שהוא ראה במרכבה. שהרי כל המחזה הזה בכלל שהביא אותו לכאן לארץ ישראל להראות לו את בית המקדש, כל זה היה כמו שראינו לעיל, שהשם הראה לו בתחילה את מראה המרכבה, במראות אלוקים הביאני. ואז הוא רואה מעין מראות המרכבה שהוא ראה במחזה, הוא רואה שזה מעין מה שכעת הציור והצורה שהוא רואה כעת, זה מעין מראה המרכבה שהראו לי מקודם.
המזבח עץ שלוש אמות גבוה, ואורכו שתיים אמות, ומקצועותיו לו, ואורכו וקירותיו עץ. וידבר אליי, זה השולחן אשר לפני השם. המזבח עץ. כעת הוא מראה לו את מזבח הפנימי. ומזבח הפנימי כידוע מכונה גם כן מזבח הזהב. איך פתאום הוא נהיה מזבח עץ? והרי גם כן לא שייך מזבח של עץ, כיוון שעל גבי המזבח הזה היו שמים גחלים, על גבי המזבח הזה מקטירים קטורת, איך שייך שיהיה מזבח עץ? אבל לפי היסוד שהסברנו קודם, הם כאן באמצע העבודה. ובאמצע העבודה הרי עדיין המזבח עוד לא הספיקו לחפות אותו בזהב. וכמו שאנחנו יודעים, המזבח עצמו הרי היה בנוי עץ ומחופה זהב. ולכן בשלב הראשון כשהוא נכנס, הוא רואה רק את המזבח עץ. המזבח עדיין עשוי מעץ מבלי חיפוי הזהב. כך גם כן המזבח של משה היה מעץ ורק לאחר מכן חיפו אותו בזהב. אבל ראינו שיחזקאל לא ראה חיפוי זהב בשום מקום. הגובה של המזבח, הוא רואה שגובהו שלוש אמות גובה. האורך שלו הוא אמתים. שימו לב, לא מוזכר לנו כאן הרוחב. אבל מן הסתם, אומר המלבי"ם, כמו שהאורך היה אמתים, גם הרוחב היה אמתים, כיוון שהרי המזבח אמור להיות רבוע. אז אם הוא רבוע, זה אומר אמתים על אמתים. והנה אנחנו רואים גם כן שהוא גדול יותר מהמזבח שעשה משה. ומקצועותיו לו ואורכו וקירותיו עץ. במזבח של משה ראינו שם שהוא מחשב את הגג, שזה הקירות והקרנות. פה הוא מדבר על מקצועות. המקצועות, מקצוע זה זווית, זה קרן, כן? מקצוע צפונית מערבית וכולי. מקצוע זה זווית, למקצועות במשכן, כן? שהכוונה היא הזוויות. אז הוא רואה שהקרנות, הוא רואה ומקצועותיו לו, יש לו קרנות בקצוות, ואורכו וקירותיו עץ, הכוונה הגג ששמה מודדים את האורך, הוא רואה שהוא עשוי עץ, וכך גם כן הקירות ששמה מודדים את הגובה, גם הוא עשוי של עץ. וידבר אליי, זה השולחן אשר לפני השם.
הוא אומר לו זה השולחן אשר לפני השם. נתבונן, הרי מכלי המקדש, אומר המלבי"ם, הוא לא מראה לו עוד כלום. הרי אנחנו יודעים שבמקום ששם הראו לו את המזבח יש גם מנורה, במקום הזה יש גם כן שולחן של לחם הפנים, והוא לא מראה לו לא את זה ולא את זה. אומר המלבי"ם, למה? מכיוון שהוא הראה לו רק מה שעתיד להיות בטל בזמן החורבן ועתיד לחזור כשיבנה בית המקדש. מה בטל בזמן החורבן? זה רק המזבח. רק המזבח בטל בזמן החורבן. ובזמן החורבן אין לנו את המזבח, כאשר יבנה בית המקדש אז יחפוץ זבחי צדק ואז נעלה עולה וכליל על מזבחו. תגיד, מה ומנורה כן יש לנו? ואם היא אי שם, אני לא יודע מה, בוותיקן, אז זה נקרא שיש לנו אותה? מה הפירוש שרק את המזבח אין לנו, גם מנורה אין לנו, גם שולחן אין לנו? אומר המלבי"ם, נכון שאת המנורה הפיזית אין לנו, אבל יש לנו היבטים של המנורה ושל השולחן. המנורה, אומר המלבי"ם, זה מורה על אור השם. השולחן זה מורה על שפע המזון שיורד ממנו יתברך, כיוון שהשולחן הרי מרמז על השפע הכלכלי, מרמז על המזון שהקדוש ברוך הוא משפיע. אומר המלבי"ם, את זה הקדוש ברוך הוא משפיע גם בזמננו. אור השם והשפע הכלכלי, זה יש כבר גם בזמננו. אומר, הנה תראה את אחרון הנביאים שהוא זכריה, רואה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. מה זה בא לרמז? שגם בזמננו יש אור השם ששופע תמיד על שבעת קני האצילות, הכוונה על השבע ספירות הנאצלות ממנו יתברך, כמו שהמלבי"ם הסביר שם ולמדנו את זה. וזה מה שהוא אומר כאן, שאת השולחן השם לא הראה אותו במקדש, מכיוון שהוא עומד לפני השם גם בזמן החורבן. עכשיו אתם מבינים, יש כאן קושי. הוא מראה לו את המזבח, ויאמר אליי זה השולחן אשר לפני השם. מזבח, אז למה אתה קורא לו שולחן? ואם זה שולחן, היה צריך לכתוב ויראהו את השולחן, ויאמר אליו זה השולחן אשר לפני השם. אבל הוא מראה לו את המזבח, וידבר אליי זה השולחן אשר לפני השם. המזבח הוא לא השולחן. לכן אומר המלבי"ם, את השולחן הוא בעצם לא הראה לו. הוא אומר לו, זה השולחן אשר לפני השם עומד תמיד. אני לא צריך להראות לך אותו. השולחן הוא תמידי, השפע האלוקי יורד ומשפיע מזון ומחיה לכל דרי עולם באופן תמידי. את זה אני לא צריך להראות לך, זה השולחן אשר לפני השם. כל בני בשר, אומר המלבי"ם, על שולחן המלך תמיד הם אוכלים ומטובו ישבעו. ולכן הוא לא נמצא בין הכלים הגנוזים במקדש לעתיד, כי הוא כביכול עומד וקיים למעלה. רק המזבח צריך בנייה, כי כביכול המזבח התבטל, ועכשיו צריך את המזבח כביכול להקים מחדש. עכשיו הוא מודיע לו גם כן בזה ששיעור השולחן והמידות שלו זה כמידות המזבח. והוא אומר לו גם כן שהמזבח הוא עץ שאיננו מצופה, והוא לא ראוי להקטיר עליו קטורת סמים, מפני שהוא במקום השולחן של עץ אשר לחם הפנים לפניו תמיד. אז זה עוד הסבר למה גם כן הוא מראה לו את המזבח של עץ, כי כיוון שהמזבח הוא כמו ממלא את הפונקציה של השולחן, כיוון שיש שולחן אמרנו עומד לפניו תמיד, אז המזבח שהוא מראה לו הוא כמו במקום השולחן, שהשולחן היה עשוי שולחן של עץ שעל גביו שמים את לחמי הפנים.
ושתיים דלתות להיכל ולקודש. לפתח של ההיכל ולפתח של קודש הקודשים היה להם שתיים דלתות. דלת אחת מבפנים ודלת אחת מבחוץ. עכשיו הוא ידבר על ההיכל. ושתיים דלתות לדלתות, שתיים מוסבות דלתות, שתיים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת. כאשר אנחנו נכנסים להיכל, אז אנחנו אומרים שיש לנו דלתות. עכשכשיו, בהיכל הזה שיש דלתות, הדלתות שהיו בהיכל היו נפתחות אל השער של הפתח. מה פירוש הדבר? היה מקום ששמה היה שער הפתח, שזה המקום שאת המזוזות מימין ומשמאל, זה נקרא שער הפתח. והמקום הזה הוא המפתן, המקום הזה אליו היו נפתחות הדלתות. עכשיו תשימו לב, הדלתות היו נפתחות אליו מכל כיוון. אם אתה היית בא מבחוץ, אז הדלתות היו נפתחות כלפי פנים. שזה אומר, הם נפתחות לכיוון מערב. אם היית בא מכיוון מערב, דהיינו יוצא מתוך ההיכל החוצה, הם היו נפתחות כלפי חוץ. מדובר היה בשתי מערכות דלתות. מערכת אחת שהייתה בצד החיצוני יותר של הכניסה, מערכת אחת שהייתה בצד הפנימי יותר של הכניסה. הצד השווה שבהן, ששתיהן היו נפתחות כלפי המפתן. עכשיו, אם המפתן מספיק רחב, אין מניעה שהדלתות ייפתחו אליו. אבל אם המפתן לא מספיק רחב, אז כשאתה פותח דלת הנכנס, והיוצא גם הוא פתח דלת, הדלתות מתנגשות. הם לא יכולות לעמוד בצד הקיר יחד, כיוון שהדלתות ארוכות והמפתן הוא קצר. וזה בעצם הייתה המציאות כאן. המציאות כאן הייתה שהמפתן עצמו האורך שלו היה שש אמות. הדלתות היו נכנסות פנימה, מה המקסימום שאפשר לעשות דלת בכזאת צורה? שלוש אמות. שלוש אמות תהיה כנף הדלת, היא נכנסת פנימה, היא תופסת שלוש אמות מהקיר. הדלת הפנימית נפתחת החוצה, תופסת שלוש אמות מהקיר, זה דלת מול דלת, כן? אני מדבר עכשיו, ביחד יש ארבע דלתות. זה דלת מול דלת. הכוונה היא כמו, כמו דלתות שאתה נכנס ונפתחות לימין ולשמאל, לא דלת אחת. אז כשאתה נכנס, נפתחות לימין ולשמאל דלתות, הם תופסות מהקיר שלוש אמות מכאן, וגם הדלת מהצד השני שלוש אמות. כשהיוצא בא, הוא עוד פעם פותח דלתות, ואמרנו הדלתות האלה נפתחות לכיוון חוץ, הכוונה גם הן לכיוון המפתן. אז זה צריך להיות גם שלוש דלתות, ואז הם יכולות לחיות בשלום. כל הדלתות פתוחות ואין בעיה. דא עקא, שהפתח עצמו היה 10 אמות. ואם הוא 10 אמות, אז יוצא לנו אם כן שכאשר הדלתות נפתחות, אנחנו מקבלים דלת של חמש אמות וחמש אמות. אז תעשו חשבון, דלת של חמש אמות שנפתחת לכיוון היציאה, ואני בא להיכנס עוד פעם דלת של חמש אמות שנפתחת לכיוון הכניסה, הם נושקות זו בזו. שתי אמות הם נוגעות אחת בשנייה. איך פותרים את הבעיה הזאת? מה שפתרו, הדרך שפתרו בה את הבעיה, פשוט קיצרו את הדלתות ועשו שכל דלת תהיה מורכבת מדלת של שלוש אמות. אם אתה אומר שלוש אמות, אז נשאר לי באמצע, הרי זה כל הפתח הוא 10, נשאר לי באמצע ארבע אמות פתוח. כל דלת חסרה שתי אמות. אומרים לך לא, זה היה כן סגור. איך? כל דלת הייתה בנויה משני חלקים שהיו מתקפלים זה על זה. הדלת עצמה הייתה מתקפלת, דלת מעין אקורדיון, דלת כזאת שהיא הייתה מתקפלת על עצמה, של שלוש ושתיים. ואז מה היו עושים? כשהיו רוצים לדוגמה לפתוח את הדלתות, היוצא רצה לפתוח את הדלתות, הוא קיפל את דלת השתיים על השלוש ופתח את הדלת והצמיד אותה לקיר. ואותו דבר הנכנס, קיפל את הדלת של השתיים על השלוש והצמיד אותה לקיר. ואז על ידי זה שתי הדלתות עכשיו צמודות לקיר, צמודות זו לזו, מבלי שהם נושקות ונוקשות אחת על חברתה.
ואז בדרך הזאת יכלו לסגור את הדלתות והכל יהיה סגור, לפתוח את הדלתות והדלתות תהיינה פתוחות בצורה כזאת שהדלתות לא נוגעות אחת בשנייה. זה מה שכתוב כאן. ושתיים דלתות לדלתות. הוא אומר לך, תדע לך, לדלתות היה שתי דלתות. כל דלת הייתה מורכבת משתי דלתות. שתיים מוסבות דלתות. מוסבות הכוונה היא שכל דלת סובבת על דלת חברתה. כמו שהסברנו, לכל דלת יש הדלת שסובבת עליה, זה השתי אמות המתקפל על השלוש אמות. זה המוסבות, שהם היו סובבות, כל אחת היה לה עוד דלת שהייתה מתקפלת עליה עצמה. שתיים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת. כל דלת הייתה מורכבת משתיים. שתיים לדלת אחת, ועוד פעם שתי דלתות גם כן לאחרת, וכשהיו פותחים היה מכסה 10 אמות, כאשר היו סוגרים אז היה מתקפל שתי אמות על שלוש, והשלוש מתקפל לכיוון הקיר, ועל ידי זה הם לא מפריעות זו לזו. אומר המלבי"ם, שזה כדעתו של רבי יהודה במסכת תמיד. הגם שהרמב"ם פוסק כחכמים, אומר המלבי"ם, לעתיד לבוא יהיה כשיטתו של רבי יהודה. והוא אומר, זה לא לגמרי בדומה למה שהיה בבית שני, ששמה זה היה כנוס חצי אמה תוך עובי הפתח, כן? אבל על כל פנים, הכלל הוא בדומה למה שאמר רבי יהודה שם במסכת תמיד, כך גם כן יתבאר אצלנו.
ועשויה עליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותימורים כאשר עשויים לקירות, ועב עץ אל פני האולם מהחוץ. ועשויה אליהם, הוא רואה שאליהם, עכשיו הוא מסביר אל דלתות ההיכל, כן? כי כמו שכל מה שהסברנו בפסוק הקודם, שתיים דלתות לדלתות, אומר המלבי"ם, זה לא מוסב להיכל ולקודש. זה רק להיכל. פתח קודש הקודשים הרוחב שלו היה צר יותר, הרוחב שלו היה רק שתי אמות. ולכן הוא אומר, מה שכתוב שתיים דלתות ועשויה עליהן, הוא מדגיש אל דלתות ההיכל. הפסוק מדגיש ואומר לך שלא תטעה לחשוב שהתייחסתי פה גם לדלתות של קודש הקודשים. והם היו עשויים כרובים ותימורים כאשר עשויים לקירות. כמו שהיה לקירות, שראינו תימורים בין כרוב לכרוב, ושניים פנים שפן אחד של אדם ופן אחד של כפיר, וזה נוטה לכרוב מימין, לתימורים מימין, והפן השני נוטה לתימורים משמאל, בדיוק כמו שראינו לעיל, כך גם כן כאן הוא רואה כאשר עשויים לקירות, כך היה גם כן עשוי לדלתות. ועב עץ אל פני האולם. הגג של האולם לא היה לו משקוף מלמעלה, אבל היה על הפתח היו עצים עבים כמו תקרה, כמו שחז"ל אומרים חמש אמלטראות של מילון היו על גבי פתחו של אולם. מה זה אמלטראות? מעל פתח האולם בדרך כלל מציירים את זה בצורה כזאת, כמו שרואים לפעמים שרוצים לעשות כניסה לדלת, אז רואים שעושים מלמעלה, עושים איזשהו דקורציה בבניין. היום בדרך כלל עושים את כל זה מקלקר, מחומרים כאלה, אבל פעם היו עושים את זה ממש מאבן, שזה היה מעין מלבן ארוך, שמעליו היה עוד מלבן ארוך קצת יותר גדול ויוצא החוצה, שמעליו היה עוד מלבן קצת יותר ארוך ויוצא החוצה, וזה יוצר דקורציה מאוד יפה מעל הפתח. רואים מעין איזשהו מבנה כזה, זה תקרה לא גדולה, כן? שבולטת החוצה מעל הפתח של, אני יודע מה, בליטה של 10 ס"מ, וההוא מאחריו בולט עוד 15 ס"מ, וזה מאחריו בולט 20 ס"מ, וככה זה יוצר מין איזה שהם מדרגות כאלה, מדרגות הפוכות שזה בולט מעל הפתח. זה מה שנקרא אמלטראות. חמש אמלטראות של מילון היו על גבי פתחו של אולם. ונמצא העליונה האורך שלה היה 30 אמה. והאמלטראות הללו היו בולטים על הפתח מבחוץ. אז זה הוא אומר, ועב עץ אל פני האולם מהחוץ. זאת אומרת, לא היה לאולם משקוף מלמעלה, אבל היה עצים עבים כמין תקרה, שזה היה כמו שאמרנו האמלטראות הללו.
וחלונים אטומות ותימורים מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית והעובים. וחלונים אטומות. חוץ ממה שהוא ראה חלונות בהיכל עצמו, שזה כבר ראינו לעיל בפסוק ט"ז, שהחלונות חלונות של ההיכל הם היו יותר גבוהים מ-15 אמה, כי הרי עד גובה 15 אמה כבר הסברנו, היה את התאים של ההיכל. אז אם אנחנו מדברים על חלונים, הם צריכים להיות יותר גבוהים. החלונים של ההיכל היו מעל זה. והוא רואה שהם חלונות אטומות, ומשני הצדדים של כל חלון הוא רואה תימורים, כמו שאמרנו, חקיקה כזאת של תימורים לנוי. אל כתפות האולם. הכוונה היא בצדדי הפתח, משני צידי הפתח של האולם, מצד מזרח, כאשר אנחנו נכנסים מצד מזרח למערב, משני הצדדים הוא רואה שהיה שמה חלונות אטומות ותימורים מפו ומפו. מהצד הימני, מהצד השמאלי, הוא רואה חלונות משני הצדדים. וכך גם כן היו חלונות אל צלעות הבית. הכוונה התאים שהיו סביב הבית מכל צד, גם להם היו חלונות. וכמו כן היו חלונות אל העובים. למעלה, קרוב לתקרה, ששמה בתקרה היו מניחים הרי עצים עבים, לכן זה נקרא עובים, אז קרוב לתקרה היו גם כן חלונות אטומות. חוץ מהחלונות שהיו באמצע ההיכל, חוץ מזה היה חלונות מעליהם, אומר המלבי"ם. מה שזה אומר שהיה בעצם חלונות על גבי חלונות. הוא בעצם מדבר איתי כאן על שתי סדרות של חלונות. חלונות שהופיעו נמוך יותר, וחלונות שהופיעו מעליהם והיו גבוהות יותר. וזה מה שהוא אומר כאן, מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית ועובים. הכוונה היא לכיוון העובים, שזה אומר החלק העליון, הכיסוי שהוא בא על ידי קורות עץ עבים, היו שמה חלונות שקרובים אליו וצמודים אליו, ואלה היו חלונות נוספים.