פרק מ - מידות הבית השלישי - חלק ג

עכשיו הוא עובר למדוד את השער הצפוני. כזכור לכם, אנחנו נכנסים דרך השער המזרחי. כשנכנסים דרך השער המזרחי, לימיננו נמצא הצד הצפוני. ואני עוד פעם אצייר לנו, אנחנו הרי נכנסים ממזרח, פירושו מכיוון הר הזיתים, שמה היה השער. השער הצפוני זה השער עכשיו לכיוון צפון. השער הדרומי זה השער לכיוון דרום, הכוונה לכיוון מאיפה שאנחנו נכנסים היום ברכב לדוגמה, לכיוון הכותל, זה הצד שנקרא השער הדרומי. אז עכשיו, כשהוא נכנס, הוא בא מצד מזרח, מכיוון הר הזיתים, וקודם כל יש לו פנייה לימין, של ימין זה הצד הצפוני. עכשיו הוא ימדוד את השער הצפוני. המלבי"ם מסביר למה הוא פונה קודם כל אל דרך הצפון, מעבר לכך שכל פניותיך היו לימין, הוא אומר מצד שהיות והוא כבר מדד את הצד הצפוני, כמו שראינו בפסוק הקודם, כי הוא מדד מקיר לקיר, מדד גם כן את הצד הצפוני, הקדים והצפון. הוא מדד מזרח ואחרי זה ניגש לצפון. אז הוא כבר ממשיך בשער הצפוני. עכשיו בואו תראו, הדברים שלמדנו לעיל יחזרו על עצמם בכל השערים. ולכן אנחנו לא נצטרך להתחיל לפרט ולהאריך בכל מה שלמדנו לעיל, מכיוון שיש לנו פה רק מראה מקום, רק תזכורת למה שראינו לעיל, אנחנו נזכיר את הדברים, אבל להאריך בדברים אין צורך, מכיוון שזה בעצם העתקה של מה שראינו בשער המזרחי שדרכו הוא נכנס.

ושער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד אורכו ורוחבו. ותאו שלושה מפו ושלושה מפו ואילו ואילמו היה כמידת השער הראשון חמישים אמה אורכו ורוחב חמש ועשרים באמה. וחלונותיו ואילמו ותימוריו כמידת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו בו ואילמו לפניהם. ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל שער מאה אמה. ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים. עכשיו הוא נושא את עיניו אל החצר הפנימית. והוא שם לב שהוא מכוון כנגד השער החיצון. מה פירוש מכוון? הכוונה היא, אם אני עומד בשער החיצון ומסתכל באופן ישיר, אני רואה עד פנימה. מכיוון שגם השער של החצר הפנימית, גם הוא ישר באופן כזה שאני יכול להסתכל עד בפנים. ואז הוא מודד משער אל שער מאה אמה. הוא מודד משער אל שער מאה אמה. אומר המלבי"ם, הרי כבר ראינו שהייתה מדידה קודם לכן מקיר לקיר. אם הייתה מדידה קודם לכן מקיר לקיר 100 אמה, למה צריך עכשיו להזכיר לי שהמדידה היא משער לשער 100 אמה? הרי הגענו לכאורה לאותה תוצאה. אומר המלבי"ם, המדידה הזאת נועדה להוכיח שהשערים מכוונים זה מול זה. תשמעו, אומר כאן דבר נפלא. אומר המלבי"ם, הרי אם השער היה נוטה טיפה לימין או נוטה טיפה לשמאל, השער שממולו, זה כבר לא היה 100 אמה. כי כל נטייה מאריכה. כל נטייה מוסיפה כמה סנטים. עכשיו, אם אני מודד מקיר לקיר, מוצא 100 אמה. אחרי זה מודד משער לשער 100 אמה, בהכרח שהשער הפנימי מכוון כנגד החיצון. כי אם הוא לא היה מכוון, הוא היה טיפה נוטה ימינה, זה היה מתארך. נוטה הרבה ימינה, זה מתארך עוד יותר. אז זה לא היה 100 אמה. ה-100 אמה של המדידה בין שער לשער נועדה כדי להוכיח שבעצם השערים, מה שנקרא היום דוך בדוך, מכוונים פתח כנגד פתח בדיוק.

ויוליכני דרך הדרום והנה שער דרך הדרום ומדד אילו ואילמו כמידות האלה. אחרי שהוא סיים עם השער הצפוני, הוא נכנס עכשיו אל השער הדרומי. והוא הולך בתוך החצר החיצונה, מהמזרח אל הדרום, והוא רואה שם שער נוסף. ומודד אליו ואלמיו, כמו שראינו לעיל. אומר המלבי"ם, פה שימו לב, לא מוזכר שהוא מדד את התאים. אבל זה נכלל במה שאנחנו נראה תכף בפסוק הבא. וחלונים לו ולאלמיו סביב סביב כהחלונות האלה חמישים אמה אורך ורוחב חמש ועשרים אמה. אומר המלבי"ם, כאן אתה רואה שהיו גם תאים, כי הרי ה-50 אמה זה כמו שראינו לעיל, שאם אני מודד את השער עצמו שהוא 10 אמה, והתאים מימין עוד 40 אמה, קיבלתי ביחד 50 אמה. אותו דבר גם כן אם אמדוד משמאל, 50 אמה מכאן, 50 אמה מכאן. וחלונם ואלמיו ותימוריו כמידת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו בו ואלמיו לפניהם. אלמיו, זה הכוונה כאן הוא מדבר על העמודים שהיו מימין ומשמאל. וחלונם ואלמיו ותימוריו. תימוריו זה מה שהיו סימנים, מעין ציורים או מעין עיצוב מיוחד של תמרים, של כמו ענפי דקל, שהיו על גבי האילים. האילים הם בעצם העמודים מימין ולשמאל. הכל היה כמו מידת השער אשר פניו דרך הקדים, הכוונה השער המזרחי. ובמעלות שבע היו עולים לשער הזה, לשער שהיה בצד צפון. ואלמיו לפניהם, מה זה אלמיו, מה שאנחנו מדברים כאן, הכוונה היא שעמדו שני אילים לפני המעלות מפה ומפה לנוי. שימו לב, אומר המלבי"ם, פה נתווספו לנו שני דברים שלא ראינו בשער המזרחי. בשער המזרחי הוא לא הזכיר שהיו מדרגות קודם. זה הוא לא הזכיר כלל. הוא לא הזכיר גם כן שלפני המדרגות היו גם כן עמודים. זה מה שהוא מזכיר אלמיו, כן, אליהמה עמודים שהיו האילים מימין ומשמאל. איפה המדרגות? איפה העמודים? למה לא הזכרת את זה בצד המזרחי? התשובה אומר המלבי"ם, כי שם איך שהוא נכנס, הוא תכף התחיל למדוד את סף השער. והוא לא התחיל למדוד קודם לכן את המדרגות ואת האילים. כאשר הוא מגיע לשער הצפוני, אז הוא שם לב שלפני השער יש גם כן מדרגות, ולפני המדרגות יש את האילים, עוד שני עמודים ועליו תימורים, כל מיני צורות של ענפי דקל. אומר המלבי"ם, ומזה אתה מסיק גם כן שכך היה גם בשער המזרחי, כיוון שהם היו דומים בכל ענייניהם. ושער לחצר הפנימי נגד השער לדרום ולקדים וימד משער אל שער מאה אמה. ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים. עכשיו הוא נושא את עיניו אל החצר הפנימית. והוא שם לב שהוא מכוון כנגד השער החיצון. מה פירוש מכוון? הכוונה היא, אם אני עומד בשער החיצון ומסתכל באופן ישיר, אני רואה עד פנימה. מכיוון שגם השער של החצר הפנימית, גם הוא ישר באופן כזה שאני יכול להסתכל עד בפנים. ואז הוא מודד משער אל שער מאה אמה. הוא מודד משער אל שער מאה אמה. אומר המלבי"ם, הרי כבר ראינו שהייתה מדידה קודם לכן מקיר לקיר. אם הייתה מדידה קודם לכן מקיר לקיר 100 אמה, למה צריך עכשיו להזכיר לי שהמדידה היא משער לשער 100 אמה? הרי הגענו לכאורה לאותה תוצאה. אומר המלבי"ם, המדידה הזאת נועדה להוכיח שהשערים מכוונים זה מול זה. תשמעו, אומר כאן דבר נפלא. אומר המלבי"ם, הרי אם השער היה נוטה טיפה לימין או נוטה טיפה לשמאל, השער שממולו, זה כבר לא היה 100 אמה. כי כל נטייה מאריכה. כל נטייה מוסיפה כמה סנטים. עכשיו, אם אני מודד מקיר לקיר, מוצא 100 אמה. אחרי זה מודד משער לשער 100 אמה, בהכרח שהשער הפנימי מכוון כנגד החיצון. כי אם הוא לא היה מכוון, הוא היה טיפה נוטה ימינה, זה היה מתארך. נוטה הרבה ימינה, זה מתארך עוד יותר. אז זה לא היה 100 אמה. ה-100 אמה של המדידה בין שער לשער נועדה כדי להוכיח שבעצם השערים, מה שנקרא היום דוך בדוך, מכוונים פתח כנגד פתח בדיוק.

אם אמה כמו שהסברנו, זה תאים 40 אמה מימין עם השער עצמו, ותאים 40 אמה משמאל עם השער עצמו, הגעת לתאים של 50 אמה, כך שלמעשה הגם שלא מוזכר לנו כאן במפורש התאים, הנה תראה שבמדידה הוא בעצם מזכיר אותם. וחוץ מזה היה גם כן חלונות, כמו שראינו את החלונות הללו כבר בפסוקים לאל בשער הקדים, בשער המזרחי.

רש"י מביא כאן דרשה של רבי תנחומא. כתוב כאן ולאלמיו סביב סביב כהחלונות האלה. מה זה כהחלונות האלה? אין דרך לכתוב ה' הידיעה בתוך מילה, אלא ה' הידיעה בדרך כלל קודמת למילה. כן? היום, מי שיראה הרבה ביטויים שמתבטאים בעיקר יוצאי אשכנז, אז בספרים אתם יכולים לראות 'ולמד בהספרים'. כן? אבל זה בדרך כלל לא הלשון המקובלת והנכונה, 'ולמד בספרים'. הב' היא כבר ב' הידיעה, אני לא צריך עוד ה', 'ולמד בהספרים' שהביאו לו, לא, לא אומרים 'בהספרים', אומרים 'בספרים'. ואם כן גם כאן הביטוי הוא ביטוי מוזר, 'סביב כהחלונות האלה', 'כחלונות האלה', הכ' היא כ' הידיעה.

אומר רבי תנחומא, מה זה כהחלונות? חלונות כהות. כאילו כתוב כהה חלונות, כהי חלונות. חלונות כהים. זה לא רק היום אנשים מחפשים לרכב חלונות כהים, שמה היו חלונות כהים. מה זה חלונות כהים? לא במובן שאנחנו היום חושבים שהכוונה היא שעושים את החלון מעומעם, לא, חלונות כהים הכוונה היא חלונות שהם רחבים מבחוץ וצרים מבפנים. אפילו שהדרך הייתה תמיד לעשות הפוך, שהחלון יהיה צר מבחוץ ורחב מבפנים ואז הוא מכניס את האור בדרך טובה יותר, עם כל זה בבית המקדש זה היה הפוך כדי להראות שלא לאורה הוא צריך. הקדוש ברוך הוא לא זקוק לאור הבא מן החוץ, כיוון שבית המקדש הוא עצמו אורו של עולם.

ומעלות שבעה עולותיו, ואלמיו לפניהם. ותימורים לו אחד מפו ואחד מפו אל אליו. ומעלות שבעה עולותיו, הכוונה היא העלייה לשם, לשער הדרומי, כזכור לכם, היא על ידי שבע מעלות, שבע מדרגות, ואלמיו לפניו, היו את האילים של המעלות, כמו שהסברנו לאל שהאילים של המעלות אלה היו העמודים שעמדו לפני המעלות, ועליהם, על אלה המעלות, היה להם תימורים, נוי של תמרים, מעין עצי דקל מעליהם.

ושער לחצר הפנימי דרך הדרום, וימוד משער אל השער דרך הדרום מאה אמות. היה גם כן לחצר הפנימי שער דרך הדרום, והוא מודד מאה אמות, כמו שראינו משער אל שער מודדים מאה אמה, ואז הוא יודע גם כן שהשער הוא מכוון. שימו לב, פה אומר המלבי"ם, הוא לא הוצרך לשתי מדידות, כיוון שהוא כבר למד שהשערים מכוונים. כאשר הוא מדד את שער הצפון הוא כבר ראה אז שהשערים, שער המזרח, הוא ראה אז שהשערים מכוונים. ולכן פה היה מספיק לו רק מדידה אחת, מדידה משער לשער. לאל ראינו שהיה צריך גם מדידה מחומה לחומה, ורק אז המדידה משער לשער באמת מוכיחה שהשערים מכוונים מאה אמה בדיוק. אבל כאן הוא כבר למד שזה מכוון, ולכן הוזקק רק למדידה אחת.

ויביאני אל חצר הפנימי בשער הדרום, וימוד את השער הדרום כמידות האלה. עכשיו הוא נכנס מצד דרום, שימו לב, כל מה שעשינו עד עכשיו היה בחוץ. זה מה שנקרא החצר החיצונה. עכשיו, אחרי החצר החיצונה, כשהוא מגיע מצד דרום הוא כבר נכנס פנימה, כי הרי אמרנו שהשער מכוון. הוא נכנס עכשיו פנימה אל תוך החצר הפנימית. חצר הפנימית זה המקום ששמה היה נמצא המזבח, שמה היה נמצא עזרת ישראל, עזרת הכהנים, שמה זה נקרא חצר הפנימית.

מכאן והילך אנחנו עכשיו בפנים. ותאו ואליו ואלמיו כמידות האלה, וחלונות לו ולאלמיו סביב סביב, חמישים אמה אורך ורוחב עשרים וחמש אמות. ואומר המלבי"ם שגם שם היה רוחב פתח השער עשר אמות, אורך השער 13 אמות, כמו שראינו והסברנו לאל, שש אמות הסף מצד זה, שש אמות מבפנים, באמצע אמה בשביל הדלתות. וגם הכותל של עזרת ישראל, הרוחב שלו, כמו הכותל של כל החצר החיצונה, שראינו שהרוחב שלו 13 אמה, אז גם כותל עזרת ישראל הרוחב שלו היה 13 אמה.

ותאו ואליו ואלמיו כמידות האלה, וחלונות לו ולאלמיו סביב סביב, חמישים אמה אורך ורוחב עשרים וחמש אמות. גם שם היו תאים, והאולם של השער, הכוונה היא המקום שלשם אתה נכנס בשער, אז הוא אולם, בעצם מעין חדר. ואלי התאים, זה אומר שמצד ימין ומצד שמאל בכניסה לתאים ראינו עמודים, הם אלי התאים. והאולם חמישים אמה אורך, כן? זה מה שהסברנו לאל, שהכוונה היא שמימין ומשמאל היה חמישים אמה אורך של האולם. האולם זה בעצם מה שהיה מימין ומשמאל, הלשכות שהיו מימין ומשמאל.

ואלמות סביב סביב, אורך חמש ועשרים אמה ורוחב חמש אמות. האולמות היו בפנים של עזרת ישראל, בכל צד האורך שלהם היה 25 אמה, והרוחב חמש אמות. אז קודם כל הרוחב, זה אומר כמה כשאתה נכנס, אם עכשיו אנחנו נכנסים לדוגמה מצד דרום, אני רואה מצד ימין ומצד שמאל את האולמות. המלבי"ם כבר מסביר שהאולמות הללו שעליהם אנחנו מדברים עכשיו, הם לא היו כל האורך שלהם 25 אמה, אלא היה 15 אמה מקום פנוי מימין, 15 אמה מקום פנוי משמאל, ולאחריהם 25 אמה שהיו בנויים האולמות. עוד מעט אנחנו נבין מה היה במקומות הפנויים מימין ומשמאל כאשר אתה פונה לימין ולשמאל, מה שמה היה במקום הפנוי. אבל על כל פנים, האולמות התארכו עד עד 50 אמה, כי 25 אמה ועוד 15 אמה המקום הפנוי, הגעת למרחק של 50 אמה מהשער מימין ומשמאל. אלה האולמות סביב סביב, אורך חמש ועשרים אמה ורוחב חמש אמות. הרוחב הכוונה המרחק שלו מן הכותל היה חמש אמות. רש"י נוקט שהם היו נכנסים בתוך עובי הכותל. ככה רש"י נוקט, האולמות הללו היו שקועים בעובי הכותל. עובי הכותל לבד היה 13 אמה כמו שראינו. אבל לעומת זאת המלבי"ם אומר שמהלשון משמע שהם משוכים לתוך החצר, כמו שאר הבניינים שמוזכרים בכתובים כאן, שהם היו לתוך החצר, הם לא היו מושקעים בכותל.

ואלמיו אל חצר החיצונה, ותימורים אל אליו, ומעלות שמונה שמונה מעליו. ואלמיו אל חצר החיצונה. אומר המלבי"ם, כאן השתנתה החצר הפנימית מהחצר החיצונה. שהאולם של החצר החיצונה עמד בפנים השער, ולעומת זאת האולם של חצר הפנימי עמד לחוץ. זאת אומרת, הרי כשאנחנו מדברים על האולם של השער, זה אומר כמו שהסברנו, השער, החלל שלו. החלל שלו זה נקרא האולם. עכשיו, תמיד שדיברנו על האולם בחצר החיצונה, אז דיברנו שבעצם החומה מכסה עליו, הוא מבפנים השער, שם נמצא האולם, זה החלל. לעומת זאת, כשמדברים על החצר על הכניסה של השער לכיוון דרום, שהכניסה שאנחנו מדברים עכשיו עליה שהיא מהחצר החיצונה אל החצר הפנימית, האולם היה כלפי חוץ. אולם השער, הכוונה הכניסה של השער, היא הייתה משוכה כלפי חוץ. אומר המלבי"ם, וזה היה לפני התאים. כי אם אנחנו יודעים שמימין ומשמאל הרי כשאתה בא להיכנס לשער מימין ומשמאל יש תאים, כמו שראינו בחצר החיצונה, הוא אומר לך עוד לפני כן היה משוך אולם. אולם הכוונה כניסת השער הייתה משוכה עוד לפני כן. ולא הייתה כמו בכניסה שראינו בשער הקדים, שהאולם עצמו היה כביכול מתחת אל חיפוי החומה, אל מתחת לשער. כאן זה היה משוך כלפי חוץ. זה שונה, בזה זה שונה מהשערים האחרים שראינו. ומשם, מעליו, כן, היו אילים, כמו שראינו, אילים לפני כן, ועל האילים האלה היה את התימורים, שהם ענפי הדקל. ולשם היו עולים על ידי שמונה מעלות. שמונה מעלות הכוונה היא שמונה מדרגות.

ויביאני אל חצר הפנימי דרך הקדים, וימוד את השער כמידות האלה. שימו לב, הוא כבר יצא מהחצר כדי למדוד את התאים ואת אולם השער, ועכשיו הוא חוזר לשם דרך השער המזרחי. הוא מגיע שוב אל השער המזרחי, ואז הוא מודד את השער, וכאן הוא מודד אותו בהתחלה מבחוץ, אחרי זה הוא ייכנס בפנים כדי למדוד. מה שבעצם אומר שבהתחלה הוא היה מבחוץ, הוא בא מצד דרום, הוא היה מבחוץ, הוא בא אל שער המזרחי, עכשיו דרך השער המזרחי הוא נכנס אל החצר הפנימית, ומשמה לאחר מכן הוא יוצא לצד דרום.

ותאו ואליו ואלמיו כמידות האלה, וחלונות לו ולאלמיו סביב סביב, אורך חמישים אמה ורוחב חמש ועשרים אמה. בדיוק כמו שראינו לאל, התאים, האילים, שלמעמודים, ואלמיו, כן, כל מה שראינו לאל היה כמידות האלה, והיו לו חלונות, כן, לו ולאלמיו, הכוונה היא גם לתאים, גם לאולמות, כפי שראינו לאל, היה להם גם כן חלונות מבחוץ. ואלמיו לחצר החיצונה, ותימורים אל אליו מפו ומפו, שמונה מעלות מעליו. ואז הוא רואה גם שם, אלמיו לחצר החיצונה, יש אולם הוא לכיוון החצר החיצונה, ויש תימורים, זה עצי תמרים מפו ומפו, ושמונה מדרגות שדרכם מגיעים.

ויביאני אל שער הצפון, ומדד כמידות האלה. לאחר מכן, אחרי שהוא הגיע אל השער המזרחי, הוא עובר אל השער הצפוני. הוא הרי התחיל בדרומי, עכשיו אנחנו באים, כזכור לכם, אנחנו מודדים את החצר הפנימית. הוא התחיל בשער הדרומי של החצר הפנימית, עבר למזרחי, כעת הוא עובר אל הצפוני. ומדד כמידות האלה. וגם שם הוא מודד כמידות האלה. המלבי"ם אומר תשים לב, כאן לא מוזכר 'ויביאני אל החצר הפנימי', כיוון שעכשיו הוא הרי כדי למדוד את שער הקדים של החצר הפנימית הוא נכנס פנימה. אז עכשיו ממילא יוצא שהוא מיד לוקח ימינה, הוא כבר נמצא בשער הצפון, הוא לא צריך 'ויביאני אל החצר הפנימית', הוא נמצא בפנים. ומבפנים הוא הגיע אל שער הצפון.

תאו אליו ואלמיו, וחלונות לו סביב סביב, אורך חמישים אמה ורוחב חמש ועשרים אמה. כמו שראינו לאל. ואליו לחצר החיצונה, ותימורים אל אליו מפו ומפו, ושמונה מעלות מעליו. בדיוק אותו דבר כמו שני השערים הקודמים, היו לו אילים לחצר החיצונה, שהם הכוונה על העמודים שהיו, ותימורים אל אליו מפו ומפו, ענפי הדקל שמעליו, שמונה מעלות מעליו, אלה שמונה מדרגות שאיתם היו נכנסים פנימה.

ולשכה ופתחה באילים השערים, שם ידיחו את העולה. הלשכה שעליה כאן אנחנו מדברים, אומר המלבי"ם, אנחנו נראה בהמשך בפרק מ"ב בפסוק א', ש-20 אמה מחוץ לקיר של החצר הפנימית התקדש בקדושת העזרה. זאת אומרת, יש לנו את החצר הפנימית, 20 אמה החוצה, שבעצם הם גוזלים כביכול מהחצר החיצונה, 20 אמה החוצה הם התקדשו בקדושת החצר הפנימית. דהיינו יש איזה גדר של קדושת העזרה. עכשיו, כנגד התאים, הרי התאים החזיקו 12 אמה מהחוץ לקיר החצר, זה היה התאים, זה היה הרוחב של התאים. אז יוצא אם כן שמה-20 אמה כבר נאכל 12 אמה. מחוץ לתאים עוד שמונה אמות עדיין קדוש בקדושת העזרה. אז כשאני בא מבחוץ ואני בעצם נכנס לתוך החצר הפנימית, אני עוד לא נכנס עכשיו לחצר הפנימית ממש, אני נכנס לחצר החיצונה, נגיד אני בא מבחוץ לגמרי, אני נכנס לחצר החיצונה. אומרים לי, עוד לפני שאתה מגיע אל הכותל של החצר הפנימית, תדע לך שיש 20 אמה מבחוץ שמקודשים. 12 אמה מתוכם תופסים הלשכות שעומדות מבחוץ, התאים שעומדים מבחוץ. ועוד שמונה אמות מעבר לזה, מתוך החצר החיצונה, עדיין קדושים, שמונה אמות שהם קדושות בקדושת החצר הפנימית.

ובאולם השער שניים שולחנות מפו ושניים שולחנות מפו, לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם. עכשיו הוא נכנס אל אולם השער. זאת אומרת, אנחנו עכשיו עוסקים, רוצים להיכנס אל החצר הפנימית, ואנחנו נכנסים דרך אולם השער. אולם השער פירושו של דבר המקום שדרכו הוא נכנס, זה נקרא כמו שאמרנו אולם. אולם השער היה שמה שולחנות רבים כפי שעכשיו נראה והוא ימנה לנו אותם. איך שהוא נכנס באולם השער, שניים שולחנות מפו ושניים שולחנות מפו. היו שתי שולחנות מימין, שתי שולחנות משמאל. המטרה שלהם הייתה לשחוט עליהם העולה והחטאת והאשם. העולה, החטאת והאשם קודשי קודשים, שחיטתם בצפון. בצפון זה אומר גם באולם השער, זה גם כן נקרא צפון, ולכן אפשר לשחוט שם, כיוון שהמקום הזה מקודש בקדושת העזרה.

ואל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שניים שולחנות, ואל הכתף האחרת אשר לאולם השער שניים שולחנות. בתא שהיה לפנים מן האולם, והיה בעצם מחוץ לפתח השער, הכוונה חוץ ל-13 אמות של אורך השער עצמו שזה מתחת לחומה כמו שהזכרנו, היה גם כן אולם לפני, כמו שהזכיר לנו לאל בצד הדרומי, שהיה גם כן אולם לפני. זה לא היה כמו בכניסה שנכנסנו מבחוץ שהיה רק אולם של 13 אמות שזה היה אולם השער, עכשיו הוא מדבר איתך על אולם שעוד היה מעין מבוא אל אולם השער. מקום שהוא לא היה מכוסה בחומה מעליו. ושם, המקום הזה, אל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער צפונה, זה היה מבחוץ, שניים שולחנות. ואל הכתף האחרת אשר לאולם השער שניים שולחנות. אז מי שהיה נכנס שם, מימין היו שתי שולחנות ומשמאל היו שתי שולחנות. וזה בנפרד מארבע שולחנות שכבר ראינו לאל, שניים שולחנות מפו ושניים שולחנות מפו באולם השער עצמו. עכשיו הוא מדבר על המבואה של אולם השער, שגם שם היו שניים שולחנות מפו ושניים שולחנות מפו.

ארבעה שולחנות מפו וארבעה שולחנות מפו לכתף השער, שמונה שולחנות אליהם ישחטו. ארבעה שולחנות מפו, ארבעה שולחנות מפו לכתף השער, הכוונה היא בצדדי השער עצמו. השער עצמו הרי ראינו שהאורך שלו היה 13 אמות. עמדו ארבע שולחנות מצד זה, ארבע שולחנות מהצד השני, בסך הכל היה שמונה שולחנות. ואליהם, בשולחנות האלה, ישחטו. על מה הכוונה אליהם ישחטו? הכוונה בין הארבע שולחנות שהיו בתא, בשולחנות האלה היו שוחטים. היו שם אם כן יוצא 16 שולחנות של השחיטה. וארבעה, איך החשבון? ארבעה באולם, ארבעה בין התאים שבין שני צידי השער, ושמונה בתוך פתח השער.

וארבעה שולחנות לעולה אבני גזית, אורך אמה אחת וחצי ורוחב אמה אחת וחצי וגובה אמה אחת, אליהם ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח. ארבעה שולחנות לעולה, הכוונה בדרך שהיה עולה מן הפתח של השער אל החצר הפנימי, עמדו עוד ארבע שולחנות שעליהם היו מניחים את הסכינים ואת המזרקות. המזרקות אלו היו הכלים שבהם היו מקבלים את הדם.

והשפתיים טופח אחד מוכנים בבית סביב סביב, ואל השולחנות בשר הקורבן. והשפתיים טופח אחד, היה להם אונקליות של ברזל שהם היו קבועים, והיה יוצא מהם טפח מאחוריו עמודים נמוכים כדי לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים. כדי להפשיט את הקדשים היו צריכים לתלות אותם. אז היה עמוד שמהעמוד הזה יוצאים מעין אונקליות של מתכת, הם אונקליות, והיו תולים את הבהמה על גבי זה, ועל ידי כן קל להפשיט אותה. אלה הם השפתיים. השפתיים מסביר המלבי"ם זה כמו לערוך, כמו שפות הסיר, לערוך את הסיר על גבי הכיריים, אז גם פה זה מלשון עריכה.

ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל כתף שער הצפון, ופניהם דרך הדרום. אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הצפון. מחוץ לשער הפנימי, הכוונה בפנים העזרה, מהצד השער ובעצם לצד שפונה לכיוון מזרח, היו לשכות משוררים. זאת אומרת, אם עכשיו אנחנו נכנסים דרך שער צפון, אנחנו כבר הגענו פנימה, אנחנו נמצאים בתוך החצר הפנימית. עכשיו, בתוך החצר הפנימית הוא יתחיל לתאר לנו מה יש מבפנים. אומר המלבי"ם, שבתוך החצר הפנימית היה מצד שמאל לשכות של שרים. מה זה לשכות שרים? לשכות שרים הכוונה היא מקום ששם היו נמצאים המשוררים, אלה שהיו משוררים על הדוכן, אז היה להם שמה לשכה, אלה היו לשכות השרים שהיו מצד צפון. וזה בעצם מהצד השמאלי של מי שנכנס פנימה. והדברים כפי שהסברנו לאל, שכאשר היו נכנסים דרך השער הצפוני, אחרי שנכנסים פנימה מצד שמאל ומצד ימין היו 15 אמה פנויות. ורק לאחר מכן 25 אמה ששמה היו האולמות, הכוונה החדרים. עכשיו הוא אומר לך, הלשכות שרים שהיו מצד שמאל, שאלה היו הלשכות ב-15 אמה הפנויות הללו, שם היו הלשכות שעליהם הוא מדבר כעת.

וידבר אליי, זו הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכוהנים שומרי משמרת הבית. אומר המלבי"ם, אנחנו נראה בהמשך בפרק מ"ד שלעתיד לא יוכשרו לעבודה בבית המקדש אלא רק הכהנים בני צדוק. הכהנים בני צדוק לא טעו מעל השם, הם לא עבדו עבודה זרה. שאר הכהנים שעבדו עבודה זרה לא יוכלו להיות עובדים על גבי המזבח, כי כידוע כהן שעבד עבודה זרה לא יכול לעלות על גבי המזבח. פה הוא מראה לנביא שהכהנים האלה שיפסלו לעבודה, התפקיד שלהם יהיה שהם יהיו שומרי משמרת הבית. יהיה להם את הלשכה שהפנים שלה פניה לצד הדרום, שהיא נקראת לשכת שרים, ומהלשכה הזאת משתמע שיהיו האנשים המשוררים במקדש. אבל הדבר הזה פלאי, אומר המלבי"ם, כי הרי הכהנים מוזהרים לא לעשות את עבודת לויים. ועבודת לויים כידוע היא עבודת השירה בבית המקדש, משוררים ושוערים. אז איך פתאום כאן הכהנים הם יהיו השרים בבית המקדש? לפי הראב"ד, כהן שישורר חייב מיתה. לפי הרמב"ם על כל פנים הוא מוזהר לא לעשות כן בלאו, אבל על כל פנים לא ייתכן שהם משוררים. אומר המלבי"ם, אני יכול לתרץ פשוט. כל זה נכון בכהן שמוכשר לעבודה. היות ואתה מוכשר לעבודה, מה פתאום שעכשיו תבוא ותשורר כלוי? זה הורדה ממעלתך. אבל לעומת זאת הכהנים הללו שהם לא בני צדוק, וכמו שאמרנו נפסלו מעבודה, הרי כל כהן הוא בן לוי, כיוון שכל כהן שייך לשבט לוי. אז אם על כל פנים אינו עושה מלאכת הכהנים, יעשה מלאכת הלויים, ולכן לשורר כן יכול לשורר. אז אומר המלבי"ם, הדבר הזה נותן לנו הסבר למה שם יהיו הכהנים. וראיה לזה הוא מביא מכך שהרמב"ם כותב שכאשר הכהן הופך להיות לאיש, אז הוא כשר לעבודה, לא נכנס לעבוד עבודה אלא רק בשעה שהלויים אומרים שירה. מה הפירוש? שר עמהם ואז נכנס. לכאורה הכהן הוא לא בר עבודת שירה. הכהן כמו שראינו מוזהר על שירה, אז מה פתאום צריך להיכנס כשהלויים אומרים שירה? אלא אומרים לך, כל זה אחרי שכבר הוא עוסק ככהן, אז אסור לו לרדת ולומר שירה. אבל כאן, כשעדיין הכהן רק נכנס לעבודה ככהן, הוא עוד לא התחיל לעבוד, אז לכן השלב הראשון הוא אמירת שירה. אומר המלבי"ם, אם אנחנו גם כן לא נקבל, הוא מביא ככה הוא גם מבין מהריא"ש שכתב את זה בספר לחם יהודה. אומר המלבי"ם, וגם אם לא נקבל את הסברה הזאת, על כל פנים אני יכול להסביר שהמשוררים זה בכלי. כי אנחנו רואים ששירה יכולה להיות בשתי צורות, או בכלי או בפה. אז לשיר בכלי, זה גם ישראל מיוחסים כשרים. לא חייבים דווקא כהן לשיר בכלי, הכוונה לנגן. אז ממילא אפשר לומר שמה שהיו כאן המשוררים, איזה כהנים מדברים? מדברים כאן על הכהנים שהיו משוררים בכלי נגינה. וזה ודאי שאין שום מניעה גם לכהן עובד לעשות לשורר בכלי נגינה, הוא רק מוזהר כמו שאמרנו שלא לשורר בפה.

והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכוהנים שומרי משמרת המזבח. המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל השם לשרתו. והלשכה אשר פניה דרך הצפון, אנחנו הרי נמצאים בתוך החצר הפנימית. בחצר הפנימית הייתה לשכה שהייתה נמצאת בצד דרום. הלשכה הזאת שהייתה נמצאת בצד דרום, פניה דרך הצפון. הפתח שלה היה לכיוון הצפון. זאת אומרת שאם אנחנו מסתכלים, אנחנו רואים שהפתח שלו בעצם לכיוון המזבח. אז היא נמצאת בתוך החצר הפנימית, בדופן החצר הפנימית מבפנים לכיוון דרום, אבל הפנים, את זה כבר ראינו לאל, שהמקום כאן שבו הייתה נמצאת לשכת הכהנים בני צדוק, המקום הזה היה ב-15 אמה הפנויות. מכיוון שלאחר מכן בפנים היה לנו את הלשכות שהיו מבפנים, שהיו מצד ימין ומצד שמאל. במקום הפנוי של ה-15 אמה, שם הייתה הלשכה של הכהנים בני צדוק.

וימוד את החצר אורך מאה אמה ורוחב מאה אמה מרובעת, והמזבח לפני הבית. כעת הוא מודד את החצר כולה. אחרי שהוא תיאר לנו את הלשכות שהיו מבפנים, הוא מודד לנו את החצר כולה, וכשהוא מודד את החצר הוא אומר האורך והרוחב זה מאה אמה על מאה אמה, זה בערך 50 מטרים על 50 מטרים. והמזבח לפני הבית. המזבח לפני הבית הכוונה היא המזבח היה לפני הפתח של ההיכל, זה הכוונה לפני הבית. אומר המלבי"ם שמסתבר מאוד כדברי רבי יהודה שהמזבח ממוצע באמצע העזרה. פירושו של דבר, המזבח היה באמצע, שאם אנחנו מודדים מימין ומודדים משמאל, מודדים מכיוון ההיכל ומודדים מכיוון המזרח שמשם היו נכנסים, המזבח היה בדיוק באמצע. זאת שיטתו של רבי יהודה. לעומת זאת המלבי"ם אומר שיש מי שחולק, אפשר גם ליישב לפי שיטתו, אבל אומר המלבי"ם הפשטות נראה כפי דבריו של רבי יהודה.

ויביאני אל אולם הבית, וימוד אל אולם חמש אמות מפו וחמש אמות מפו, ורוחב השער שלוש אמות מפו ושלוש אמות מפו. ויביאני אל אולם הבית. כעת הוא נכנס אל אולם ההיכל. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לצייר לנו איך זה היה בנוי, באיזה צורה. אז כאשר אנחנו נכנסים לחלוטין מבחוץ, יש לנו את החצר החיצונה. כשאנחנו נכנסים לאחר מכן פנימה, יש לנו עוד חצר שהיא חצר פנימית, שעכשיו דיברנו עליה, בתוכה נמצא המזבח, זה מקום פנוי, זה מקום בלי תקרה, זה נקרא החצר הפנימית, שם הכהנים היו עובדים, שם גם כן היה עזרת ישראל. אם אני נכנס יותר פנימה, אני מגיע לאולם. האולם זה החלק היותר פנימי והוא כבר חלק מקורה. והאולם זה היה מבנה שהיה מחולק לאולם, היכל, קודש הקודשים. הוא בעצם היה מחולק לשלושה חלקים, והוא החלק שאנחנו נתעסק בו בעיקר בפרק הבא. כאן כעת שהוא מדבר על הכניסה, אנחנו עוברים מהחצר הפנימית אל האולם. מדבר על הכניסה אל האולם, זה 'ויביאני אל אולם הבית'. וימוד אל אולם הבית חמש אמות מפו וחמש אמות מפו, ורוחב השער שלוש אמות מפו ושלוש אמות מפו. זאת אומרת, כאשר אנחנו מודדים את הכניסה לאולם הבית, זה היה מחולק לחמש אמות מפו וחמש אמות מפו. שימו לב, אנחנו לא מדברים על מצב שבו הייתה דלת, כמו שראינו לאל שהיה לנו בחצר דלת, זה היה שער ממש, דלת ממש. כאן לא מדברים שהיה דלת, אלא זה היה סתום מכל צד, שלוש אמות מכאן ושלוש אמות מכאן. זאת אומרת שלוש אמות איך שנכנסים, זה מעין צמצום של הפתח. הפתח היה מצומצם בשלוש אמות מימין ושלוש אמות משמאל. השער נקרא הדלת, שהוא בעצם הסותם את פתח השער, אבל באולם לא היה שער. ואם אנחנו מורידים שלוש אמות מכאן ושלוש אמות מכאן שזה מצר את הפתח, כמו כניסה כזאת עם מעין דלתות, אבל זה לא משהו שהיה נפתח, זה היה מצר את הפתח, אז כאשר אנחנו בודקים כמה נשאר לנו כפתח פתוח, נשאר לנו 14 אמה. ואז ממילא יוצא לנו, עוד שלוש מכאן ושלוש מכאן קיבלנו 20, זה בדיוק רוחב האולם. רוחב האולם הוא 20, אם אתה מצמצם אותו משני הצדדים עם מעין קירות בכניסה, שלוש מכאן ושלוש מכאן, קיבלת פתח בסך הכל של 14 אמה.

אורך האולם עשרים אמה, ורוחב עשתי עשרה אמה, ובמעלות אשר יעלו אליו, ועמודים אל האילים אחד מפו ואחד מפו. אורך האולם, הכוונה היא מצפון לדרום, כאשר אנחנו רוצים למדוד את אורך האולם, כשאדם נכנס, הכוונה היא בעצם מימין לשמאל, זה 20 אמה. אורך האולם הוא כמו הרוחב של ההיכל. והרוחב, הכוונה עכשיו היא ממזרח למערב, כשאתה נכנס קדימה, כמה אתה הולך קדימה? 11 אמה אתה מתקדם קדימה, עד כאן אנחנו מדברים על האולם. האולם עוד לא נכנסנו אפילו להיכל. האולם זה מקום שהיה נקרא בית החליפות בבית שני, וזה היה מקום ששם היו שמים את החלפים, החלפים הכוונה סכין, כן? המקום ששמים את הסכינים. בבית שני הוא היה רחב יותר מקדימה וצר יותר מאחורה, בבית השלישי לא. אלא בבית השלישי הרוחב שלו הוא כמו הרוחב של ההיכל וכמו הרוחב של קודש הקודשים, שאלה היו נמצאים אחריו. אז אנחנו מדברים עכשיו, מימין לשמאל הרוחב הוא 20 אמה, כשאנחנו מתקדמים קדימה לכיוון ההיכל, אנחנו מתקדמים 11 אמה ואז אנחנו מגיעים אל ההיכל. מעבר לכך הוא אומר לנו שהיו גם כן מעלות. מעלות, כיוון שהר הבית היה בנוי בעלייה, אז ממקום למקום היו מדרגות. המעלות זה המדרגות. כמו שאומרים שיר המעלות, הכוונה היא בכניסה לעזרה היו מעלות ששם היו עומדים ומשוררים הלויים. אז זה נקרא שיר המעלות, הכוונה אנשים שהיו עומדים על המדרגות. אז גם כאן הוא מדבר, ובמעלות אשר יעלו אליו, היו מדרגות ששם היו עולים אל האולם. ועמודים אל האילים אחד מפו ואחד מכאן. היו אילים שעמדו מהצדדים, שהאילים כמו שראינו שזה אמה על אמה, וחוץ מזה נוסף עליהם עמדו גם כן עמודים. העמודים היו עבים הרבה יותר, כן? והאילים רק אמה על אמה. ולא לשכוח, פה אנחנו מדברים גם כן על חלק שהוא מקורה, והיות והוא מקורה אז הוא צריך להיות עם עמודים שיוכלו להחזיק גם כן את התקרה. וזה שני עמודים שהיו כנגד יכין ובועז, כמו שעשה שלמה במקדש ראשון, שהיה שני עמודים יכין ובועז, כך גם כן כאן היו שני עמודים שהם כנגד אותם העמודים שהיו בבית ראשון.