פרק מ - מידות הבית השלישי - חלק א

ספר יחזקאל פרק מ'. בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר בעצם היום הזה הייתה עליי יד השם ויבא אותי שמה.

אנחנו עכשיו נכנסים לתוך פרשיה שמוכרת בספר יחזקאל כבניין בית המקדש השלישי. אנחנו נראה תיאור כעת איך מלאך מוביל את יחזקאל, יחזקאל כזכור לכם נמצא על נהר כבר, ומלאך מוביל אותו ומוליך אותו אל בית המקדש ושם בבית המקדש הוא מראה לו את מידותיו של בית המקדש השלישי.

רק שהדברים הם מאוד סתומים ולכן יש כמה וכמה דעות בכל עניין כדי להבין את המידות, האורך, הרוחב, מתי הוא מדבר על האורך, מתי הוא מדבר על העובי, ועוד כל מיני שאלות שהעניין הזה מעורר, אז אנחנו נאחז לנו קו ואנחנו בעזרת השם נלמד כדרכנו עם המלבי"ם.

אמנם המלבי"ם את דבריו מבסס גם בדרך שהוא מקשה קושיות על שאר הפירושים ומוכיח לכאורה שדבריהם קשים בהבנת הכתובים, אבל גם ככה הדברים מצד עצמם מורכבים אז אין לנו עניין להפוך אותם למורכבים יותר, אנחנו לא נתעסק עם שאר הפירושים ולמה לא להסביר כמותם. אנחנו מיד נסביר את מה שאומר המלבי"ם בביאור הכתובים.

מי שירצה לראות פירושים נוספים ודעות נוספות איך להסביר את הכתובים יכול ללמוד, יש כאן רש"י, יש רד"ק ועוד מפרשים, אבל אנחנו כמו שאמרתי נלמד בקו ובדרך של המלבי"ם מבלי לסתור את שאר הפירושים ומי שירצה להבין את ההבדלים ילמד גם את שאר הפירושים.

התוספות יום טוב אומר שמי שזוכה לעסוק בבניין הבית השלישי בוודאי יזכה לראות בבניינו. אנחנו לומדים כעת את פרק מ' והפרקים הבאים שעוסקים בבניין הבית השלישי, אלה הם פרקים מורכבים וצריכים לזכור שאם אנחנו משתדלים בסיעתא דשמיא להבין אותם ומתאמצים בהם וזה לא פשוט, אם אנחנו זוכים לזה נזכה בסיעתא דשמיא לראות בבניין הבית השלישי ולכן לפום צערא אגרא בסיעתא דשמיא.

ואנחנו נתחיל. בעשרים וחמש שנה לגלותנו. עשרים וחמש שנה לגלותנו מדובר על גלות יהויכין. גלות יהויכין הרי זה היה 11 שנה לפני החורבן. אומר אם כן המלבי"ם, אז יוצא שכאשר מתגלית אליו הנבואה הזאת זה 14 שנה אחרי שהעיר הוכתה.

ואם אנחנו עושים חשבון של 14 שנה אחרי שהוכתה העיר, זה יוצא לנו בדיוק שנת יובל. למה? כיוון שהיובל אומר המלבי"ם היה 17 שנה, בשנת 17 שנה ליאשיהו, אז כאשר מצאו את ספר התורה שם פתוח בעזרה, כמו שלמדנו את הנושא הזה בהרחבה, וזה היה 36 שנה קודם החורבן, יוצא ממילא שכשאנחנו בודקים עד 25 שנה לגלותנו אנחנו מקבלים בדיוק את שנת היובל.

ולמה אנחנו מוכרחים להגיד שזה היה שנת היובל? לא רק מצד הזמן שזה בהתאמה מלאה, אלא זה גם כן נדרש מצד פשט הכתובים. בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש. אצלנו בדרך כלל ראש השנה חל באחד לחודש, הוא לא חל בעשור לחודש. אז איך אתה מדבר על ראש השנה בעשור לחודש? עשור לחודש זה יום הכיפורים, זה לא ראש השנה. למה הוא קורא לראש השנה בעשור לחודש?

אלא בעל כורחך שכאן אנחנו מדברים בשנת היובל, ואז ביום הכיפורים תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות, אז זה כראש השנה. כביכול זה הזמן שהוא ראש השנה שממנו מתחילה שנת היובל. ולכן הוא קורא לזה בראש השנה. ראש השנה ליובל זה ביום הכיפורים, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, העבדים יוצאים ומשתחררים יוצאים לחירות, זה אם כן נחשב לראש השנה ליובל.

ואז, אחר אשר הוכתה העיר בעצם היום הזה הייתה עליי יד השם ויבא אותי שמה. יד השם מסביר המלבי"ם הכוונה היא כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להראות לנביא מראות עצומים ונשגבים אז כתוב שיד השם עליו. כביכול יד השם עליו זה ביטוי לכך שהיה כאן כוח גדול. יד השם עליו, הכוונה השם הראה לו דברים עצומים ונשגבים ולכן זה הביטוי גם כאן. ויבא אותי שמה, השם הביא אותי אל העיר שהוכתה, אל ירושלים.

במראות אלוהים הביאני אל ארץ ישראל ויניחני אל הר גבוה מאוד ועליו כמבנה עיר מנגב. במראות אלוהים הביאני, אומר המלבי"ם, אתה רואה מכאן שהוא לא היה שם בפועל אלא רק ראה זאת במראה. זאת אומרת יש מציאות שהוא מגיע ממש אל המקום ויש מציאות שלא, הוא יושב כאן אבל רואה מחזה כביכול הוא נמצא שם.

אומר המלבי"ם, יש כאן גם כן משמעות נוספת ששם הוא ראה את מראות המרכבה, כמו שלמדנו בפרק מ"ג, אז מחזה המרכבה שראה יחזקאל היה גם כן שם. ושם הוא ראה גם כן את מראה המקדש שהוא בעצם מכוון כנגד המרכבה העליונה, שמקדש של מטה כנגד מקדש של מעלה, ולכן שם גם כן הייתה התגלות בעניין המרכבה.

ואז, ויניחני אל הר גבוה מאוד. מה זה הר גבוה מאוד? הרי כתוב על בית המקדש נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים. הוא יהיה בראש ההרים, אז זה הר גבוה מאוד. ועליו כמבנה עיר מנגב. ועליו כמבנה עיר מנגב, זאת אומרת כאן הוא מדבר כבר על ירושלים. רק לא מובן למה הוא מדבר עליה מנגב? הרי בית המקדש הוא במרכז ירושלים, למה אתה מדבר מנגב? המלבי"ם מבאר בפרק מ"ה ובפרק מ"ח שלעתיד ירושלים תהיה בדרום.

בית המקדש יהיה היכן שירושלים כעת, וירושלים עצמה תהיה יותר דרומית, רחוקה 45 מיל. ולכן הוא אומר אני רואה כמבנה עיר. כביכול הוא לא יכול לזהות את הדברים בצורה ברורה כי זה מרחק גדול, זה 45 מיל. אבל זה כמבנה עיר בדרום, העיר רחוקה מאוד והיא בדרום. וזה לא בסמיכות למקום של המקדש, כי כמו שהמלבי"ם שם מביא באריכות בפרק מ"ה ובפרק מ"ח שירושלים תהיה בנויה דרומית יותר, מרוחקת יותר.

ויבא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחושת ופתיל פשתים בידו וקנה המידה והוא עומד בשער.

מסביר המלבי"ם, לכאורה הרי אתה אומר ויניחני אל הר גבוה מאוד, זאת אומרת שהוא כבר הגיע לשם. עכשיו אתה אומר ויבא אותי שמה, אז עוד פעם הוא בא? מה זה הביטוי הנוסף של ההבאה שכתוב כאן? מסביר המלבי"ם שבהתחלה הוא הביא אותו קרוב להר, כמו שכתוב ויניחני אל הר גבוה מאוד, לא כתוב שהוא הניח אותי על הר גבוה, אלא אל, הכוונה לקראת. הביא אותי ליד הר גבוה מאוד. זה אומר אל, אומר המלבי"ם, זה ביטוי שעדיין הוא לא היה שם אלא היה קרוב לשם. כי משם השם רוצה שהוא יראה את העיר שעומדת מרחוק. ועכשיו הביא אותי שמה, לאן שמה? זה מקום הקודש שבראש ההר, איפה שאמור להיבנות בית המקדש.

ושם אני רואה איש. כמראהו כמראה נחושת. איש הכוונה מלאך אלוקים. ואני רואה אותו כמראה נחושת. הכוונה היא זה צורת דמותו. ופתיל פשתים בידו. ואני רואה שיש לו פתיל פשתים. מה זה פתיל פשתים? כשהם היו רוצים למדוד חבל ארץ למרחוק, הם היו מודדים את זה על ידי חבל, על ידי חוט משיכה. זה נקרא פתיל פשתים. בדרך כלל היו לוקחים פשתים כי מי שיודע הפשתן לא נמתח.

מי שייקח לדוגמה פשתן של אינסטלטורים, ינסה למתוח אותו יראה שזה לא נמתח. אי אפשר למתוח אותו. מקסימום אתה יכול לקרוע אותו, אבל אתה לא יכול למתוח אותו. וכדי למדוד חייבים לקחת, אם תיקח צמר לדוגמה, פתיל צמר, אתה לא יכול למדוד איתו. מכיוון שצמר מטבעו הוא נמתח, איך אפשר למדוד עם זה? לכן היו עושים להם חבל, החבל עצמו היה עשוי מפשתן שהפשתן לא נמתח, ועם זה היו משתמשים כדי למדוד מרחקים גדולים.

אז אני רואה שפתיל פשתים בידו, וזה כדי למדוד מרחבים, כמו שאמרתי מרחקים גדולים. מאידך אני רואה גם כן וקנה המידה. קנה המידה זה מעין סרגל, שהסרגל הזה מיועד למדידה של מקומות קטנים יותר. זה מדויק יותר והוא קטן יותר ועמו היו מודדים. ואני רואה אותו, תכף נראה כמה היה האורך של קנה המידה. ואני רואה והוא עומד בשער. אני רואה שיש גם כן שער, והשער הזה זה בעצם השער של הר הבית, כן, המזרחי, השער המזרחי של הר הבית.

זאת אומרת אם אנחנו באים מכיוון הר הזיתים, אז מדובר על השער שנמצא יותר לצד ההוא. ואז הוא מראה לו שבעצם בניין העתיד של בית המקדש לא יהיה על ידי בני אדם, אלא שמראה לו זה יהיה על ידי עליונים בבניין הפלאי. כך אומר המלבי"ם.

למעשה זה נידון, נידון לא פשוט, בשאלה איך ייבנה בית המקדש השלישי. האם בית המקדש השלישי ירד בנוי באש, כמו שרש"י אומר, כאן מפורסם, ועוד כאלה שאומרים כן, ועל פי זה גם כן מבוססות התפילות שלנו, הראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו, ואתה תבנהו מהרה ותגדל כבודו, הקדוש ברוך הוא יבנה אותו, ירד בנוי באש. ולעומת זאת יש דעות אחרות שאומרות שלא, שאנחנו נבנה את בית המקדש, עם ישראל יבנו את בית המקדש.

למעשה יש גם כן ניסיונות ליישב בין הדעות ולומר שאנחנו נבנה את בית המקדש אבל הסיום, או הפוך, זאת אומרת בית המקדש ירד בנוי באש אבל הסיום ייעשה על ידינו ולכן זה ייחשב כאילו אנחנו בנינו אותו, ככה גם כן מביאים בשם הגר"א, שמחנו בתיקונו, כיוון שאת תיקונו, את ההשלמה, את זה אנחנו נעשה. ויש עוד הסברים ועוד תירוצים כדי ליישב, יש אומרים שזה יהיה תלוי בזכויות שלנו, אם יהיה לנו זכויות או אם לא יהיה לנו זכויות. איך שלא יהיה, על כל פנים מכאן אומר המלבי"ם אנחנו רואים שהשם רצה להראות לו שהבניין ייעשה כביכול עם כוחות של מעלה.

ולכן הוא מראה לו כביכול מלאך שכלי המידה בידו והוא זה שכעת כמו האדריכל, הבונה, המודד, כדי לראות איך לבנות את בית המקדש. וידבר אליי האיש, בן אדם ראה בעיניך ובאוזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך.

כי למען הראותכה הובאתה הנה. הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל. הוא אומר לו בן אדם ראה בעיניך ובאוזניך שמע ושים לבך.

כביכול כל מה שאני אראה לך עכשיו, כל הצורות וכל הדמויות שכעת תראה וכל המדידות, אני רוצה שאתה תראה, אני רוצה שבאוזניך תשמע את הדברים שאני אסביר לך, ואני רוצה ששים לבך, מכיוון שמעבר למה שאתה רואה באופן השטחי, יש בדברים גם סודות, יש בדברים גם כן פנימיות. תשים את לבך להבין את הנמשל ואת הסודות הצפונים במידות ובצורות שאני מראה לך.

כי למען הראותכה הובאתה הנה. כי כל הסיבה שהבאתי אותך לכאן זה כדי להראות לך את המראה הזה, כיוון שעיקר התכלית שמה שהבאתי אותך הנה זה כדי שתגיד את זה לבני ישראל, כדי לנחם אותם, על מנת לחזק ידיים רפות, אלה שנמצאים בצער בגלות ואומרים השם החריב את ביתנו אז מה עוד תקווה יש לנו? כמו שראינו שהיו באים אל הנביא ואומרים לו אישה שבעלה גירש אותה האם יש לה עליו משהו או לבעלה יש איזה שהן טענות כנגדו? כך כביכול השם גירש אותנו מן הארץ וממילא יש כאן נתק.

אז מה עוד מצפים מאיתנו? ולכן השם שולח את הנביא כדי שיגיד לבית ישראל איך הוא רואה בעיני רוחו כבר את בית המקדש השלישי והוא מקבל אותו בנבואה מאת השם, כדי שעל ידי זה יבינו שהגאולה העתידה בוא תבוא ועל ידי זה לא יתייאשו ולא יישברו. אז לכן הוא אומר אני רוצה הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל.

הסברנו שושים לבך הכוונה היא הנמשל והסודות הצפונים. צריכים לדעת שגם בבית ראשון וגם בבית שני וגם בבית שלישי הכל מיד השם עליי השכיל. את בית המקדש לא בנו על פי מעצב פנים. פה זה יהיה יותר יפה אם נשים את זה ככה ושם נשים את זה ככה ופה אם אנחנו נקטין קצת את הנישה אז זה יהיה יותר שימושי ו... את הבית שלך אתה בונה על פי מעצב פנים. אבל את בית המקדש הכל מיד השם עליי השכיל. כיוון שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית מקדש של מעלה, הוא חייב להיעשות בכוונות הראויות ובמידות המדויקות בדיוק כפי רצון האלוקים.

שאם לא כן, אז אין התאמה. אם לא כן לא עשית את הדברים כפי שהם בעצם בשורשם, אז איך תשרה השכינה כאן למטה? השכינה שורה כאן למטה כיוון שזה מכוון כנגד בית מקדש של מעלה. ולכן הוא אומר לו תתבונן גם כן בסודות של הדברים. ובאמת בספרים הקדושים יש אריכות דברים להסביר איך המשכן ואיך בית המקדש מרמז לעניינים רמים ונשגבים, ואיך זה מרמז לענייני העולם הקטן, שזה העולם הזה, לעומת העולם העליון, שזה העולם הגדול, ואיך כל זה קשור גם כן לאדם, כיוון שגם האדם הוא עולם קטן וגם הוא בהתאמה לכל זה.

והדברים כמו שאמרתי באו בארוכה, ועל כל פנים זה מה שהוא אומר לו, אני רוצה שגם תתבונן בסוד הדברים ולא רק בחיצוניותם, כי אין פה רק איזושהי תוכנית אדריכלית שתבוא תראה זה בנוי כך וזה האורך שלו כך וזה בנוי כך, לא. אני רוצה שגם כן תעמיק בדברים פנימה להבין סודותם. והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב.

וביד האיש קנה המידה שש אמות באמה וטופח. וימד את רוחב הבניין קנה אחד וקומה קנה אחד.

ואז אני רואה חומה. החומה כאן אומר המלבי"ם זה חומת הר הבית. חומת הר הבית זה החומה שיש לנו היום הנקראת כותל. הכותל כידוע זה חומת הר הבית מבחוץ, כן? אז אני רואה את החומה של הר הבית, והחומה הזאת הייתה 500 קנים בכל צד, כמו שנראה בסוף פרק מ"ב.

והחומה הזאת היא מחוץ לבית, מכיוון שבתוך חומת הר הבית נמצא בית המקדש. ואני רואה כעת את האיש שקנה המידה בידו. קנה המידה כמו שאמרנו זה מקל שהוא היה באורך מסוים ואיתו היו מודדים. קנה המידה בידו, קנה המידה שהיה ביד האיש, מה הייתה מידתו? מחזיק שש אמות. וכל אמה מחזיקה חמישה טפחים ועוד טפח. פירושו של דבר, חז"ל אומרים שאמת הבניין הייתה שונה מאמה רגילה.

אמה רגילה, בדרך כלל השיעור של אמה זה מהמרפק עד קצה האצבעות. ככה בדרך כלל אומרים, זה המידה של אמה אצל אדם ממוצע. בדרך כלל כשמדברים על אמה זה אמה בת חמישה טפחים. אבל כשמדברים על בית המקדש, מדברים על אמה בת שישה טפחים. חז"ל מבדילים בין אמה של כלים לבין אמה של בניין. על כל פנים, כאן הוא אומר לכן תדע לך שמדברים שש אמות באמה וטופח. זה שש אמות באמה של שישה טפחים, לא באמה של חמישה טפחים רגילה, אלא באמה של שישה טפחים, זה שישה באמה וטופח.

אז אם כן, יש כאן שש אמות של אמה וטופח, ואז על ידי זה אני רואה אותו, מקל, זה היה אורך המקל. אורך המקל היה שש אמות של אמה וטופח. פחות או יותר, אם אנחנו מדברים לפי ר' חיים נאה, פחות או יותר זה היה, המקל היה כשלושה מטרים בקירוב. מכיוון שאם אנחנו מדברים על טפח, שטפח הוא כ-8 ס"מ לפי ר' חיים נאה, אז שישה טפחים אנחנו מדברים על 48 ס"מ, כחצי מטר בקירוב.

ואם אנחנו מדברים שזה החזיק שש אמות, שש אמות כאלה של חצי מטר, מדברים על משהו כמו שלושה מטרים. זה היה אורך הקנה שעם הקנה הזה הוא היה מודד. ומה שכתוב כאן וימד את רוחב הבניין קנה אחד, והוא מדד איתו סביב סביב, אומר המלבי"ם, אנחנו רואים מכאן שהחומה הייתה נמוכה מכל הצדדים.

זאת אומרת, יש מהמפרשים שרצו להסביר, רש"י ורד"ק, שהוא הרי בא מצד מזרח, רק מצד מזרח החומה הייתה יותר נמוכה, מכיוון שכאשר היו עושים את אפר הפרה על הר הזיתים, כתוב שהיו רואים, היה ניתן לראות עד קודש הקודשים פנימה. אז אם כן היה צריך שהחומה שם תהיה נמוכה יותר. והחומה של שאר הר הבית מסביב הייתה גבוהה יותר. המלבי"ם לעומת זאת לא מסכים עם זה. המלבי"ם אומר הלשון מדויקת סביב סביב. סביב סביב זאת אומרת שמסביב לכל בית המקדש, כל חומת הר הבית כולה הייתה בגובה הזה.

מהו הגובה? הוא אומר מדד את רוחב הבניין קנה אחד וקומה קנה אחד. רוחב הבניין הכוונה היא עובי החומה היה שש אמות, משהו בקירוב לשלושה מטרים, וכך גם כן קומת החומה, הגובה גם כן היה בגובה של כשלושה מטרים סביב סביב, מסביב לכל הצדדים. תשימו לב, לא לנסות ללמוד מזה לבית שני או לבית ראשון, מכיוון שהמידות היו שונות. וכבר חז"ל עומדים על ההבדלים בין הבתים והמידות. כאן אנחנו מדברים על בית שלישי והוא בנוי במידות אחרות כמו שאנחנו רואים כאן על פי מה שמראה המלאך לנביא יחזקאל.

ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותיו וימד את סף השער קנה אחד רוחב ואת סף אחד קנה אחד רוחב. כאן המלבי"ם מתקשה בדבריהם של רש"י ושל הרד"ק, וכמו שאמרתי אנחנו לא, לא נתעסק בקושיות של המלבי"ם אלא ניגש ישירות לפירוש שהמלבי"ם מבאר את הפסוקים.

ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה. הוא מגיע משם לשער אחר, שהשער הזה הוא השער של עזרת הנשים, שהוא היה לפני עזרת ישראל. הוא נקרא שער, המקום הזה נקרא בשם החצר החיצונה. עזרת נשים נקרא החצר החיצונה, לעומת עזרת ישראל שהייתה פנימית יותר והיא נקראת החצר הפנימית.

החומה הזאת ראינו שהיא מקיפה מארבע רוחות. אשר פניו דרך הקדימה, הכוונה מי שבא בצד קדים. צד קדים הכוונה קדמה, קדמה הכוונה מזרח. ואז ויעל במעלותיו. מה פירוש ויעל במעלותיו? היו עולים במדרגות כדי להגיע לבית המקדש. ההר הרי הוא משופע, והיות ורצו להגיע אליו אז חפרו במדרגות אצל השער ועל ידי זה היו מדרגות להגיע לשם.

כמה מעלות היו? כמה מדרגות היו? אומר המלבי"ם, זה לא מוזכר לנו. מה תגיד, נלמד מבניין בית שני? הוא אומר אי אפשר ללמוד משם, מכיוון שהוא היה שונה כמו שהזכרנו מבניין הבית השלישי. ואתה רואה שגם במעלות עזרת ישראל הוא היה שונה. אז בעל כורחך, אומר המלבי"ם, שמה שהוא לא הזכיר לנו כאן את כמות המדרגות שהייתה, מכיוון שהוא ביאר לנו כבר בצד צפון ודרום שהיו שבע מדרגות, שבע מעלות, אז לכן הוא סמך על זה וגם כאן הוא אומר היו שבע מעלות. שבע מדרגות להגיע לשם.

וימד את סף השער. החומה הזאת, אומר המלבי"ם, העובי שלה היה 13 אמה. היה בה שני סיפים. סיפים הכוונה היא מלשון סף. אחד לצד החיצון ואחד לצד הפנימי. הכוונה היא, החומה הרי עצמה היא עבה, אז כשאתה בא מצד אחד אתה כמו נכנס לתוך חדר. יש לך סף. וכשאתה בא גם מהצד השני של החומה, אתה כמו נכנס לתוך חדר, יש עוד סף.

אצלנו כשיש דלת, הדלת עצמה היא צרה, הקיר הוא צר, יש סף אחד. אבל שם כיוון שזה מקום כל כך רחב, החומה היא כל כך עבה, אז מכל צד שאתה נכנס היה סף, אומר המלבי"ם, היו שני סיפים, כן, אלה שני ספים. וכל אחד מחזיק שש אמות, ואמה אחת היה באמצע בין סף לסף. כל סף היה מחזיק שש אמות, הסף השני שש אמות, ועוד אמה באמצע.

זאת אומרת שיש לנו בעצם שש אמות ועוד שש אמות, הגענו ל-12 אמות, וזה לא 12 כי הרי הוא אמר העובי 13, כי באמצע היה עוד אמה. ביניהם. בין השש שמי שנכנס כביכול מהדלת מכאן לבין השש שמי שנכנס מהדלת ממול, היה באמצע סף של שש אמות מכאן ושש אמות מכאן ובאמצע עוד אמה. מה זה האמה הזאת שבאמצע? הוא תכף יסביר.

אומר המלבי"ם, הוא מדד סף אחד שזה בעצם החיצון וזה הרוחב, ולאחר מכן סף האחד זה הפנימי, זה עוד קנה אחד רוחב, אומר המלבי"ם, וזה היה שווה משני הצדדים. הסף האמצעי, אומר המלבי"ם, זה היה המקום שהיה עשוי להחזיק שם את הדלת, וזה היה נקרא מזוזה. המזוזה, המזוזות הם בעצם דופני הפתח והם אלה שמחזיקים את הדלתות. הוא אומר כאן המזוזה הייתה בתווך, הרוחב שלה אמה.

אז אם כן הבנו שהיה סף אחד מכאן של שש אמות, סף אחד למי שבא מהצד השני של שש אמות, כל זה מתחת לחומה, והדלת הייתה באמצע החומה והיא מחזקת אמה. ואנחנו נראה עוד מעט שהיה איל, שזה בעצם הכיסוי, כן, בתמונה בציור עגול, שזה היה כיסוי שמעל הפתח, שזה האיל של הפתח, כפי שנראה בהמשך.

והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד.

כדי להבין את התיאורים המדויקים כאן בכל העניין צריך איזה ציור או איזושהי סכמה. אנחנו נשתדל להסביר בעל פה גם בלי ציור, אבל על כל פנים מי שירצה אנחנו בעתיד את הציור והסכמה נשים באתר, כשמי שירצה לשמוע את השיעור באתר וגם לראות את הציור יוכל שמה לעקוב אחרי הדברים. חשוב לדעת איזה ציור אנחנו לוקחים, מכיוון שכמו שהסברתי יש כמה וכמה ביאורים בביאורו של הנבואה של יחזקאל, אז מי שייקח איזה שהוא ציור ויצאו כמה ספרים.

אבל מי שייקח איזה שהוא ציור שלא מתאים למה שהמלבי"ם מסביר, ינסה לחבר את זה עם דברי המלבי"ם, יראה שזה לא מתחבר, הוא לא יבין למה הוא לא מבין. לכן את הדברים הללו אנחנו צריכים לראות עם ציור שמתאים למה שהמלבי"ם אומר, כי רק לפי זה יהיה לנו באמת הבנה של הפסוקים לפי שיטתו של המלבי"ם. אומר המלבי"ם, שכאשר הוא נכנס הוא רואה בשני צידי השער מבחוץ בניינים ששייכים לשער והם נקראים תאים.

הבניינים הללו לא היו בכל גובה החומה, אלה היו מבנים שמי שהיה נכנס דרך השער היה רואה מצד ימין שלושה מבנים ומצד שמאל שלושה מבנים, שהם לא היו נראים כמבנים מחולקים, אלא זה היה מבחוץ נראה כמבנה אחד ארוך, אבל בעצם בפנים הם היו מחולקים. צורת החלוקה שלהם בפנים הייתה שהנה תראו במקל, בקנה המדידה, הוא מודד אותו אורך ורוחב. זאת אומרת שאנחנו מדברים על שלושה תאים מימין ושלושה תאים משמאל לנכנס, והכל זה מהחומה מבחוץ.

עוד מעט נראה שמעין זה היה גם מבפנים. אבל הכל היה מהחומה מבחוץ. ומי שהיה נכנס היה רואה מצד ימין שלושה תאים צמודים זה לזה, כשכל תא בפנימיות שלו, בחלק הפנימי, הנפח שלו זה שש אמות אורך ושש אמות רוחב. המבדיל בין תא לתא היה קיר, כאשר הקיר הזה היה ברוחב של חמש אמות. זה היו הקירות המבדילות בין תא לתא. שלושה תאים מימין, שלושה תאים משמאל, שתי קירות שמבדילות בין תא לתא, כל אחד מהם רוחב של חמש אמות, כמעט בעובי התא, תשימו לב.

עכשיו, הקירות החיצוניים של התאים, של השלישייה הימנית ושל השלישייה השמאלית, הקיר החיצון, שזה אומר מי שנכנס רואה את הקיר לדוגמה לצד ימין, הקיצוני מימין, הוא היה שש אמות. כמו כן הקיצוני משמאל, שהוא כבר צמוד לשער, גם הוא היה שש אמות. אותו דבר מי שהולך עכשיו ומסתכל על התאים שמשמאל. התאים שמשמאל גם היו שלושה תאים, כאשר כל תא שש אמות על שש אמות החלק הפנימי שלו, הקירות המבדילים חמש אמות, שש אמות היה הקיר הקיצוני הסמוך לשער, ועוד שש אמות הקיר הקיצוני ששייך לחוץ. ככה היה הן מימין והן משמאל.

אז אם כן, בואו נקרא שוב את הפסוק. והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב, זה חלקו הפנימי של כל תא ותא. ובין התאים חמש אמות, זה הקיר המפריד בין תא לתא. וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד. כוונת הדברים שאנחנו מדברים עכשיו על השער עצמו, סף השער, כמו שהסברנו קודם, שסף השער עצמו, זה היה החלק שעליו אנחנו מדברים שממנו היו נכנסים, אז ראינו שהחלק הזה היינו אם מודדים אותו אנחנו מקבלים אותו ברוחב של באורך של שש אמות.

ועוד שש אמות מהצד השני ועוד אמה באמצע, הגענו ביחד ל-13, זה מה שהוא מזכיר כעת, וסף השער מאצל אולם השער מהבית, שמודדים מבפנים משם אנחנו מגיעים לקנה אחד. וימד את אולם השער מהבית קנה אחד. עכשיו הוא מודד מדידה שנייה את אולם השער. הכוונה את אורך כותל האולם ממערב למזרח.

את המדידה השנייה, זה מעין המדידה הראשונה. שהמדידה הראשונה רק מדדנו כאשר בן אדם נכנס, אז אמרנו ישנם שש אמות שזה הסף למי שנכנס. ולמי שיוצא אמרנו גם מהצד השני ישנם שש אמות. והשש אמות הללו הם עליהם השער, כן, עליהם סוכך השער. ביחד קיבלנו 12 אמות. אז מדידה אחת הוא מדד את הסף למי שנכנס, מדידה שנייה הוא מודד את הסף למי שיוצא. שש אמות מכאן, שש אמות מכאן, ואמרנו שבאמצע הייתה האמה של הדלת.

וימד את אולם השער שמונה אמות ואליו שתיים אמות ואולם השער מהבית. מדידה שלישית הוא מודד את אולם השער, אבל שימו לב, עכשיו הוא מודד מצפון לדרום. זאת אומרת, קודם מדדנו מי שנכנס מהמקום שבו הוא נכנס ופנימה, מדדנו היה אורך של שש אמות. עכשיו אנחנו מודדים כאשר הבן אדם נכנס מימין לשמאל, שזה אומר בעצם מצפון לדרום, מה היה בעצם הרוחב? קודם דיברנו על האורך, עכשיו הוא מודד למי שנכנס כמה היה הרוחב.

וימד את אולם השער שמונה אמות ואליו שתיים אמות ואולם השער מהבית. מה היא כוונת הדברים? אז קודם כל נסביר מה זה אליו. אליו אלה בעצם ה... כשאדם נכנס למקום שיש שמה שער, אז הוא רואה מין איזושהי קשת כזאת מלמעלה ועמודים שיורדים למטה. זה נקרא האילים. עכשיו, הוא יסביר לנו שבעצם רוחב השער היה 10 אמות.

אבל כאשר אנחנו מסתכלים ומורידים מהרוחב את העמודים, שזה היה מעין קשת שעולה עד למעלה, והעמודים הללו היו עשויים מעוגלים, והגודל שלהם מימין אמה ומשמאל אמה, זה היה מצמצם את הכניסה, שהכניסה עכשיו במקום 10 אמות היא תהיה שמונה אמות. וזה מה שכאן הוא אומר לנו, שתשים לב שכעת הגודל הצטמצם. וימד את אולם השער, הכוונה כאשר אתה נכנס, אולם השער זה החלק הפנימי של השער, כמו שאמרנו, האולם הזה הרוחב שלו שמונה אמות.

ואליו שתיים אמות, מצד ימין איל מצד ימין ואיל עמוד מצד שמאל, ואולם השער מהבית, האולם של השער הכוונה החלק הפנוי של השער הוא היה מהבית, מהבית הכוונה היא שהוא היה יותר פנימה. יוצא אם כן שבסך הכל היה 10 אמות, כאשר העמודים הם שתי אמות מימין ומשמאל והם היו מצמצמים את הכניסה, וככה גם כן היה...

רק נדייק יותר, שבעצם כאן מה שאנחנו מדברים זה לא מי שמגיע ממזרח למערב, אלא כמו שראינו קודם הוא הרי בא מצד מערב. זאת אומרת מי שמגיע עכשיו מצד מערב, פירושו בא מבפנים החוצה, אז הוא היה רואה את שני העמודים הללו מימין ומשמאל, ואז יוצא שהפתח מצטמצם מ-10 אמות לשמונה. זאת אומרת העמודים הללו היו יותר בחלק הפנימי של החומה ולא בחלק החיצון.