ואתה בן אדם, כה אמר השם אלוהים, אמור לציפור כל כנף ולכל חית השדה, היקבצו ובואו, האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם, זבח גדול על הרי ישראל, ואכלתם בשר ושתיתם דם.
אומר אתה בן אדם, פה הוא פונה כביכול בדרך מליצית ואומר לו, אתה יודע למה לא יהיו עוד אנשים שנמצא עליהם בשר אלא מה שיישאר זה רק עצמות? כי השם קרא לכל חיית הארץ, השם קרא לעופות השמיים, לציפור כל כנף, אומר להם היקבצו ובואו, האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם. אני מכין לכם סעודה, אני עושה לכם זבח גדול. ועכשיו הזבח הזה יהיה מבשר ומדם.
בשר גיבורים תאכלו, ודם נשיאי הארץ תשתו, אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כולם.
אומר הרד"ק, בשר גיבורים, אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן, זה משל על הגדולים. אתם תאכלו כביכול את הגדולים ואת המשובחים שבהם. הכרים זה הכבשים השמנים, אומר המצודת ציון. העתודים זה הזכרים של העיזים. מריאי בשן, פירושו של דבר מריאי זה הפטום, השמן. כמו ושילם מריאיכם לא אביט. ובשן זה מקום מרעה שמן, כמו שכתוב פרות הבשן. ואם כן כוונת הדברים הפטומים והמשומנים שבמריאי הבשן. ומסביר המלבי"ם, שקראנו בעצם בא לתאר את איכות המאכלים, את טובם. בשר גיבורים, דם נשיאי הארץ, כולם אילים כרים, והבשר והדם הוא טוב, הוא משובח.
ואכלתם חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי אשר זבחתי לכם.
אתן לכם לאכול חלב לשובעה, שיהיה לכם כדי לשבוע ממנו, יהיה כמות אדירה. ושתיתם דם לשיכרון, עד כביכול יהיו שיכורים ממנו, מרוב דם. מזבחי אשר זבחתי לכם, הכוונה מסעודתי אשר הכינותי לכם.
ושבעתם על שולחני סוס ורכב גיבור וכל איש מלחמה, נאום השם אלוהים.
אומר להם על שולחני אתן לכם לשבוע, שיהיה לכם חוץ מהגיבורים כמו שאמרנו, יהיה גם סוס ורכב, וכל מיני מאכל משאר יתר הנופלים. לא רק בני אדם, יהיה גם סוסים, וכל איש מלחמה, כולם יהיו לכם לסעודה.
ונתתי את כבודי בגויים, וראו כל הגויים את משפטי אשר עשיתי, ואת ידי אשר שמתי בהם.
ונתתי את כבודי בגויים. אומר בזה אני אתן את כבודי בגויים, פירושו של דבר הגויים יראו איך אני מעניש אותם על חטאיהם מידה כנגד מידה, ובזה מתגדל ומתקדש שם השם. איפה פה המידה כנגד מידה? זה מה שהסברנו, למה השם מביא את גוג לפה? למה שלא יחסל אותו שם? אמרנו מקום המשפט שמה הרשע. זאת אומרת אותו מקום שאותם האומות הרשיעו, שזה כאן בישראל, אותו מקום שהחריבו את בית המקדש, כאן בישראל, פה בירושלים, לשם השם יעלה את גוג כדי להישפט איתו כאן בישראל. לשפוט אותם באותו מקום. על ידי זה ונתתי את כבודי בגויים. למה? כי ראו כל הגויים את משפטי אשר עשיתי. הם רואים שזה מידה כנגד מידה. ואת ידי אשר שמתי בהם. הם יראו את ידי, זאת אומרת הם רואים שיש פה יד השם. זה לא עונש טבעי, זה עונש ניסי. כאשר רואים עונש ניסי, ברור לנו שזה מאת השם יתברך. על ידי שני הדברים הללו, א' משפט, יראו מידה כנגד מידה, דבר שני יד השם, הם יכירו שזה מאת השם, ועל ידי זה יתגדל שמו בעולם.
וידעו בית ישראל כי אני השם אלוהיהם מן היום ההוא והלאה.
וידעו בית ישראל, מהיום ההוא ידעו א' כי אני השם אלוהיהם, שאני משגיח עליהם בדרך ניסית.
וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי, ואסתיר פניי מהם, ואתנם ביד צריהם, ויפלו בחרב כולם.
כמו שהזכרנו קודם, שבהתחלה היה גדר של חילול השם. כי הנה רואים שעם ישראל, עם השם המה, ובמקום להיות העם הכי מוגן, הכי שמור, עם הכלכלה הכי מפותחת, עם ההגנה הטובה ביותר, זה העם הכי נרדף, הכי מוכה, הכי סובל. כל זה גדר של חילול השם. עד כדי כך שבאים הנוצרים ואומרים, אדרבה, בזה שעם ישראל נרדף זה הוכחה שהשם עזב אותם ולקח אותנו. זאת אומרת נוצר חילול השם גדול בעולם. אומר השם עכשיו, כאשר הם יראו כיצד אני נפרע מן האומות, וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית ישראל. כעת הגויים יבינו, כל מה שהיה עד היום, זה היה בגלל שעם ישראל חטאו, לכן השם נפרע מהם. ולא חלילה מבלתי יכולת השם, או מפני שהשם מאס בהם, אלא זה מפני שהם חטאו והם שילמו את המחיר. על ידי זה אותו חילול השם שהיה בתחילה, יתבטל. על מעלם, על אשר מעלו בי, ואסתיר פניי מהם. בעקבות הסתר הפנים היה כל הסבל שלהם. ואתנם ביד צריהם, ויפלו בחרב כולם. על ידי זה הם ניתנו ביד צריהם והיה שמדות והיה הריגות והיה חורבן, על ידי זה ניתנו בחרב כולם.
כטומאתם וכפשעיהם עשיתי אותם, ואסתיר פניי מהם.
הם ידעו כעת שמה שבזמן הגלות הסתרתי פניי מהם, זה היה כטומאתם וכפשעיהם. כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים, שכאשר השם מסתיר את פניו מאיתנו, זה מידה כנגד מידה. ואנוכי הסתר אסתיר. כאשר עם ישראל מסתיר פניו מאת השם, השם מסתיר פניו מעם ישראל. השם צילך על יד ימינך. ואז לעתיד יתברר שכטומאתם וכפשעיהם, המעשה התחיל מעם ישראל, הטומאה והפשע התחילו מעם ישראל, ולכן השם הסתיר פניו מהם. ממילא יוצא שאין פה חילול השם שיגידו השם כביכול מבלתי יכולתו. כי כעת יתברר, הנה השם יכול ומסוגל, והנה השם מוציא אותם וגואל אותם.
לכן כה אמר השם אלוהים, עתה אשיב את שבות יעקב, וריחמתי כל בית ישראל, וקינאתי לשם קדשי.
לכן, כיוון שהם כבר קיבלו את העונש המגיע להם, כעת הזמן שאשיב את שבות יעקב, ארחם את כל בית ישראל. עכשיו, כנגד הגלות שהייתה, הוא אומר אני אשוב את שבות יעקב. כנגד הייסורים שקיבלנו, על זה הוא בא ואומר וריחמתי, אני כעת ארחם עליהם, לא אמשיך להגלותם ולא אמשיך לייסר אותם. מה זה את שבות יעקב? מה לי יעקב, מה לי בית ישראל? לא כתוב אשיב את שבות בית יעקב, כתוב את שבות יעקב. אומרים חז"ל, מבאר המלבי"ם, יעקב זה עשרת השבטים. יעקב מאיזה לשון זה? עקבה. שלא בדרך היושר, בדרך הקלקלה. לעומת זאת ישראל, דרך של שררה, דרך ישרה, נכון? כאשר עם ישראל הם במצב הנחות שלהם, הם נקראים יעקב. כשהם בדרגתם הגבוהה, הם נקראים ישראל, מלשון שררה וגבהות. אז הוא אומר אני אשיב את שבות יעקב. מי אלה יעקב? יעקב זה עשרת השבטים. עשרת השבטים הם נידחים, אבל הם לא סבלו שמדות, הם לא סבלו פורענות. הם נמצאים בגלות, איננו יודעים היכן הם, אבל הם נטמעו בין האומות. הם לא סבלו כמו שאנחנו, בית ישראל, סבלנו. מי אלה בית ישראל? בית ישראל זה יהודה ובנימין. אז הוא אומר אני אשוב את שבות יעקב. הסברנו אשיב את שבותם, הכוונה להשיב מהגלות. הם גלו, הם עתידים לחזור. מחלוקת אומנם בחז"ל, אבל מכאן מתברר על פי ביאור המלבי"ם, שהכוונה אשיב את גלותם. וריחמתי כל בית ישראל. הרי הסברנו שהריחמתי זה כנגד הפרעות והשמדות שהיו. למי היו שמדות? לבית ישראל, לא היה לבית יעקב. הסברנו שיעקב, עשרת השבטים, לא סבלו שמדות, הם נחו במקומם. אבל עם ישראל שלהם היה שמדות, אני ארחם אותם. ועל ידי זה וקינאתי לשם קדשי. על ידי זה אני אקנא לשם השם, פירושו של דבר, לא יהיה עוד גדר של חילול השם כמו שהיה בתחילה, אני אקנא לשמי, דהיינו לעשות את שמי מפורסם וגדול בגויים.
ונשו את כלימתם ואת כל מעלם אשר מעלו בי, בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד.
ונשו את כלימתם. מה זה ונסו את כלימתם? יש בזה כמה ביאורים. ביאור אחד, ונסאו, ונסו כמו ונשאו. כמו מנשאי האלף. כביכול צריך להיות א' כאן, וא' נעדרה. כן? לא, כתוב ונסו. תכף אני אסביר עוד ביאור אחר, אבל פשוטו של מקרא זה ונסו מלשון נשיאה, כי הרי כתוב בשין. זה לא כתוב בסין. תכף אנחנו נראה עוד הסבר. אבל ונסו את כלימתם, הכוונה בזה שהם יקבלו את עונשם ואחרי זה השם ירומם אותם, בזה הם ישאו בפיהם ויזכרו את כלימתם שהייתה באה אליהם בגלות. כאשר הם ישבו לבטח בארצם, הם יזכרו את כל מעלם אשר מעלו בי. ואז הם יודו להשם שהנה על אף כל מה שעשינו ועל אף כל מה שהכעסנו, בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד. הנה כעת השם נותן לנו טובה תחת רעה. שהנה אנחנו הכעסנו את הבורא, והנה השם עושה עמנו טובה שהוא מושיב אותנו כעת לבטח ואין מחריד. הקדוש ברוך הוא לא מביא עלינו כפי מה שאנחנו היינו ראויים, אלא פסק את הגלות והשיבנו בחזרה לארצנו. יש עוד הסבר, זה המלבי"ם. המלבי"ם אומר ונסו, אומר הכוונה הגלות היה להם ממנה כלימה. עכשיו ונסו את כלימתם, הכוונה כנגד מה שהכלימה שהייתה להם, את זה הם נשאו. וכנגד מה שהם חטאו, אומר ונסו את מעלם. הכוונה מה שהיה להם לפני כן, נשאו זה מלשון כפרה. כמו אשרי נשוי פשע. אז נשאו את חטאתם, ונשאו את כלימתם, הכוונה יתכפר להם על מה שהיה קודם. זה לא ייזכר עוד, הכוונה הדבר הזה יישכח כי השם יישא את עוונו. וזה אומר המלבי"ם בדומה למילה נשה. נשה זה שכח, נכון? נשני השם את כל עמלי. נכון? אז גם פה אומר המלבי"ם זה בדומה לזה, ששם הכוונה הדבר יישכח מהם. כמו נשוי פשע, פשע כביכול נשכח ממנו, השם יישא את פשעו, תישא את עוונם.
בשובבי אותם מן העמים, וקיבצתי אותם מארצות אויביהם, ונקדשתי בם לעיני הגויים רבים.
בשובבי אותם מן העמים. מה זה שובבי? פשטות זה לשון השבה. כאשר אני אשיב אותם מן העמים. מה זה בשובבי אותם מן העמים? אפשר להסביר שהגאולה לא תהיה פשוטה. זאת אומרת, הם לא בקלות יבואו. כמו שראינו אצל גוג, ושובבתיך. הכוונה כביכול אני אביא אותך בעל כורחך. אז אפשר להסביר שגם פה המשמעות היא כזאת, בשובבי אותם מן העמים, הכוונה אני אאלץ אותם לבוא מן העמים. עם ישראל לא בקלות יעזבו את ארצות מושבם, יעזבו את הגלות. צריך יהיה לאלץ אותם, כמו שאנחנו רואים היום, שמגיעים מצרפת ומעוד מקומות. למה? כי האדמה בוערת תחת רגליהם, הם מרגישים לא בטוחים. עכשיו זה קצת הפסיק, הבנתי כי נראה שיש שמה ראש ממשלה שהוא יותר סימפטי, זה קצת בעיה. כן? כשיש, איך אומרים, אמר החתם סופר, שהוא לא מפחד מהרדיפות של הגלות, הוא מפחד שהגלות תנעם לנו. כך אמר החזון איש גם כן, שהוא לא חושש מהשלטון הציוני שיזיק לנו כאן, הוא אומר חושש מהשלטון שינעם לנו ונהפוך להיות שותפים לו. למה? בשביל כל מיני טובות הנאה. ואז נשכח את התורה ונעגל כל מיני פינות בשביל לעשות כביכול את רצון הממשל, את רצון השלטון. אז כאן הוא בא ואומר אני שובבי אותם מן העמים, אני אקח אותם כביכול בעל כורחם. לא יהיה פשוט להוציא אותם, יהיה צריך ללחוץ עליהם ולקבץ אותם מכל הארצות, לקבץ אותם בכוח. ונקדשתי בם לעיני גויים רבים. פירושו של דבר, השם יתקדש לעיני גויים רבים. איך? על ידי המעשים הטובים עכשיו שהם יעשו. ועל ידי זה שעכשיו השם יעשה איתם ניסים. אה, כשעם ישראל במעלתו, בקדושתו, בדרגתו הרוחנית הגבוהה, בזה יש קידוש השם. כל הגויים רואים כיצד אנחנו הולכים בדרך השם, והשם משפיע עלינו טובה, מתגדל ומתקדש שמו בעולם. הרב דסלר אומר שבעצם כל העולם, מהי מטרת בריאתו? למה השם יצר את העולם? כדי שיתגדל ויתקדש שמו בעולם. זוהי מטרת יצירת העולם. כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. לכבוד השם יתברך. כל הבריאה כולה אומרת כבוד להשם יתברך. והנה, אומר הרב דסלר, עם ישראל יש להם שני נתיבים, שני מסלולים, איך לקדש את שם השם יתברך. ובעצם הכל תלוי בהם וברצונם. אומר הרב דסלר, יש דרך אחת שהיא הדרך שהשם מבקש מאיתנו ללכת בה, וזה לעשות רצון השם. אם תעשה רצון השם, כל ההבטחות הטובות מובטחות לך. כמו שהיה בתקופת שלמה. יהיה מצב של שובע בארץ, יהיה מצב שמכל האומות יבואו לכאן כדי לראות את חוכמתכם ואת בינתכם לעיני העמים. כולם יגידו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כולם יתפעלו מכם, יהיו משלחות שיבואו לכאן כדי לראות איך מנהלים כלכלה נכונה, כיצד חי עם שאמון על עבודת השם, על יראת שמיים, על דרך המוסר. אתם תהיו קידוש השם גדול בעולם, והשם ישפיע עליכם הרבה שפע, שכל השפע הזה יהיה לעיני כל הגויים, שיראו הנה יש אלוקים בישראל, העם הזה חי בצורה על טבעית. זה קידוש השם עצום. אבל מאידך גיסא, אם אנחנו לא נרצה ללכת בדרך השם, לכאורה העולם מפספס את המטרה שלשמה הוא נברא. כי אנחנו לא עושים רצון השם, אז הקידוש השם לא מגיע. אומר הרב דסלר, לא כך הוא. תדע לך שבסופו של דבר רצון השם ייעשה. פירושו של דבר, קידוש השם יהיה בעולם. איך יהיה קידוש השם? על ידי שאתם תסטו מן הדרך, על ידי זה השם יביא עליכם מכות, ואתם תחטפו ייסורים, ויהיה לכם גלות, ופיזור נורא ואיום, ויהיה מצב שלא תהיה אומה שלא תרדוף אתכם. וכל מי שיעמוד ישום ושרק, ואמר על מה עשה השם ככה לארץ הזאת? מה חורי האף הגדול הזה? כולם יבואו ויתפלאו, איך ייתכן? עם כל כך קטן, נרדף כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה ייסורים, כל כך הרבה סבל. פלא עצום קודם כל איך הוא שורד. ודבר שני, מה חורי האף הגדול הזה? ואז הם יגיעו למסקנה, על עוזבם את אלוהיהם. העם הזה לא עשה את רצון השם, העם הזה המרה פי, פי השם. אה, לכן הם סובלים. מה יוצא בסופו של דבר? מתקדש שם שמיים. כי הנה הם רואים עם שהמרה פי השם, השם בחר בו, הוא סובל, מתקדש שם השם. במילים פשוטות, אומר השם, שמי יתקדש בעולם. אתה תבחר איך. האם זה יהיה על ידך או על גבך. אתה תחליט. שמי יתקדש בעולם, ביד האדם לבחור כיצד. לכן הוא אומר, כאשר אני אשובב אותם מן העמים וקיבצתי אותם מארצות אויביהם, ונקדשתי בם לעיני הגויים רבים. אז אני אתקדש בהם לעיני הגויים רבים כיצד? על ידי שהם יעשו את הטוב בעיני השם. מה שאז היה קידוש השם לעיני גויים רבים על ידי שעם ישראל חוטף מכות, פה יהיה קידוש השם הרבה יותר גדול על ידי שעם ישראל יעשה את רצון השם ויקבל טובה מאת השם יתברך.
וידעו כי אני השם אלוהיהם, בהגלותי אותם אל הגויים, וכינסתים על אדמתם, ולא אותיר עוד מהם שם.
אומר על ידי זה ידעו כי אני השם אלוהיהם בהגלותי אותם אל הגויים. זאת אומרת, זה שאני עכשיו גואל אותם, זה ברור לכולם שאני השם. אבל הוא אומר, כאשר אני אגאל אותם עכשיו, יתברר לכולם למפרע שמי שהגלה אותם זה אני השם. זה לא בגלל שנבוכדנאצר הגיע לפה לביקור והחליט להחריב את בית המקדש ולהגלות אותנו. זה לא בגלל שהגיע לכאן טיטוס והחריב את הבית השני והגלה, זה לא איזה שהם נסיבות פוליטיות שהביאו לידי כך. אלא לכולם יהיה ברור, הגלות הייתה מתוכננת, לכולם יהיה ברור היה זה עונש על הנהגתינו, והראיה שהנה כעת השם גואל אותנו. מי שגואל אותנו זה זה שהגלה אותנו. אומר כעת גם כן יתברר שהגאולה, שהגלות בעצם הייתה לטובתנו. כי עצם הגלות, ידוע שעם ישראל כאשר היו בגלות, הרי אם היו נשארים כאן בארץ, הם היו מדרדרים למצב שאין ממנו חזרה. על ידי הגלות, מי זה שמחזיר את ישראל למסלול הנכון? עשיו, נכון? כאשר ידי עשיו גוברות, הקול קול יעקב וידיים ידי עשיו. כאשר אין הקול קול יעקב, ידי עשיו גוברות. למה? מה זה נותן? כשאנחנו חוטפים מכות אנחנו חוזרים להשם. אז בעצם כל הגלות היה לה מטרה חיובית, כדי שעל ידי זה עם ישראל ישמור על דרכו, על עבודת השם שלו. זה מציאות שאנחנו רואים. איפה עם ישראל התקרב להשם? בגלויות שהוא היה נרדף בהם. בגלויות שהוא לא נרדף, הייתה התחילה אמנציפציה, שוויון זכויות, נתנו לנו להתקרב אל הגוי, שם הייתה הצרה הכי גדולה. איפה, איפה הכתה ההשכלה בכל פה? באירופה. שמה, באותם מקומות שלא רדפו אותנו, שמה עם ישראל כבר התחיל להמציא לו תורה חדשה. אלה שבאו לכאן בתקופת כורש, היו מיעוט. היו מיעוט, נכון? 50 אלף מוזכרים בפסוקים, 60 אלף. אבל זה היה מיעוט. הרוב נשארו בארצות גלותם. לא רק התימנים לא עלו, הרבה משאר הארצות לא עלו כאן לארץ. אבל הוא אומר כאשר תהיה הגאולה העתידה, וכינסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם. לא יישאר יהודי אחד שיישאר בין האומות, יישאר בין הגויים. ולא אסתיר עוד פניי מהם. זאת אומרת, אז בתקופה ההיא, כאשר שבו בזמנו של עזרא ונחמיה, היה עדיין הסתר פנים. זה לא היה מצב של גילוי והארת פנים. כמה מלחמות היו כאן כנגד אלה שבאו כאן להפריע להם את עבודתם, אלה שבאו להלשין לכורש על זה שהם כביכול באים למרוד בו. היה להם מאבקים מאוד קשים, זה היה מציאות של הסתר פנים עדיין. אומר בגאולה העתידה לא כך יהיה. ולא אסתיר עוד פניי מהם, אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל, נאום השם אלוהים. מה זה אשר שפכתי את רוחי? הוא אומר אז, כאשר תהיה הגאולה העתידה, זה כבר יהיה מצב של גילוי פנים. הרי בתקופה ההיא, בזמן בית שני, כבר לא מצאנו נבואה. הנבואה נסתיימה, חגי, זכריה ומלאכי. לא היה בתקופת בית שני נבואה. זה כבר לאחר מכן התחילה התקופה של כנסת הגדולה, תקופת הזוגות, אבל נבואה כבר לא הייתה. בא השם ומודיע, כאשר אני אגאל את הגאולה העתידה, היא תהיה שונה, אלא שפכתי את רוחי על בית ישראל. כתוב בניכם, חלומות יחלמון, זקניכם חזון יראו. יהיה מציאות כזאת שהילדים והבנים והגדולים כולם יגיעו למצב כזה שיהיה להם התגלות אלוקית, אני אשפוך את רוחי על האדם. כמים לים מכסים. מה פירוש הדבר? שלא יהיה צריך מאמץ גדול כדי להשיג את הנבואה, אלא זה יהיה כמו נחל שוטף, שעל ידי מאמץ קל יוכל להשיג את הנבואה. לא יהיה מצב של הסתר פנים. חז"ל אומרים שהיו חמישה דברים שנעדרו בבית שני. לא היו בבית שני. לדוגמה הארון, אורים ותומים, ואחד מהם זה הנבואה. אומר אז, זה לא יחסר מכם, ושפכתי את רוחי על בית ישראל, רוח הקודש, הנבואה תשוב עליהם. יסייענו השם שיהיה זה במהרה בימינו, אמן.