יחזקאל פרק ל"ט.
ואתה בן אדם, הינבא על גוג, ואמרת כה אמר השם אלוקים, הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל.
ואתה בן אדם הינבא. מה זה ואתה בן אדם הינבא? מה ההקדמה ואתה בן אדם הינבא? יגיד לו השם נבואה, יתחיל עם הנבואה. מה הוא פונה אליו כעין ציווי? מסביר המלבי"ם שהוא בא ואומר לו אני ייחדתי לך נבואה פרטית ששאר הנביאים לא התנבאו בה. ששאר הנביאים לא זכו אליה. ואני מוסיף בנבואה הזאת, אני בא ואומר לך תדע לך שגוג אחרי המפלה שראינו בנבואה הקודמת בפרק ל"ח, אחרי המפלה שתהיה לו, הוא יתחזק שוב פעם ויבוא למערכה נוספת. כמו שחז"ל אומרים ששלוש פעמים יבוא גוג על ארץ ישראל. והמערכה הזאת שבה אנחנו נמצאים כעת, זו המערכה האחרונה.
ושובבתיך ושישאתיך והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל.
ושובבתיך ושישאתיך. מה פירוש המילים הללו? שובבתיך זה מלשון מרידה, אדם שהולך בדרכי ליבו, כמו שובב, כן? אדם שמורד, זה נקרא שובב. ושובבתיך, הכוונה אביאך למרוד וכביכול יהיה איזה מרדות בלבך שתתעקש לצאת. זאת אומרת באופן טבעי לא יהיה לך סיבה לצאת, אבל כעין פרעה, אני אדרבן אותך. ושישאתיך. מה זה שישאתיך? זה כמו השיאותיך, כמו הנחש השיאני ואוכל. כן? אפתה אותך, אביא לך עצה שאתה תצא. זה הכוונה שישאתיך. יש עוד הסבר שחז"ל דורשים, שאני אביא עליך שם באותה הזדמנות שישה נגעים. אני אשפוט אותך בשישה דינים. וזה מה שראינו שלאחר מכן הוא נשפט בהם, זה דבר, דם, גשם, אבני אלגביש, אש וגופרית. שישה דינים שנידון בהם. זה ושישאתיך. עוד הסבר מסביר המלבי"ם, ילחמו שם שש מחנות, שלושה מול שלושה, והוא יהיה השישי. זאת אומרת הרי כמו שראינו בפרקים הקודמים, עיקר המלחמה לא תהיה בינינו לבינם, אלא עיקר המלחמה תהיה בין כוחות הקואליציה לבין כוחות ישמעאל, אלה שיהיו עם ישמעאל. ואז הם יהיו בעצם שלושה כנגד שלושה. כך אומר המלבי"ם. ישמעאל וכוחותיו שזה שלושה מחנות שעמו, כנגד אדום, שזה כולל את עמי אירופה, עמי אמריקה, כן? שהם עמי אדום. ואני אעלה אותך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל.
והכיתי קשתך מיד שמאולך, וחיציך מיד ימינך אפיל.
אומר לו אני אכה את הקשת מיד שמאלך. איך הבן אדם אוחז בקשת? באיזה יד? שמאל. ומושך את המיתר ביד ימין. אז הוא אומר לו אני אלחם בך שאתה לא תוכל לירות בקשת וחיצים. על ידי זה שאני אכה את קשתך מיד שמאולך וחיציך מיד ימינך אפיל. במושגים שלנו היום זה ישבית את הכוח הארטילרי שלו. כן? את הטילים, לא יוכל לירות בקשת וחיצים. הפטריוט לא יעבוד.
על הרי ישראל תיפול, אתה וכל אגפיך ועמים אשר איתך, לעיט ציפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאוכלה.
אומר לו אתה תיפול על הרי ישראל, זאת אומרת אני אביא אותך לכאן כדי שתיפול על הרי ישראל. אתה וכל אגפיך, הכוונה כל אלה אשר נמצאים איתך, עוזרים לך, מסייעים לך, כולם יפלו לידי מי? לעיט ציפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאוכלה. נראה את זה בהמשך, שגופתך, גופותיהם של חייליך יהיו נתונים למאכל לעיט ציפור כל כנף, הכוונה עיט, עופות השמיים, העופות הדורסים, וחית השדה. החיות שנמצאים בשדה, הצבוע, השועל ושאר חיות השדה, הם יאכלו את בשרך. מה זה עיט ציפור כל כנף? זה לכאורה אריכות. אתה אומר עיט זה מספיק, ציפור מספיק, כל כנף מספיק. מה זה עיט ציפור כל כנף? אומר המלבי"ם, לא לא, פה הוא מדבר עכשיו על הגוויות. אומר המלבי"ם, העיט זה העוף הדורס. ציפור כולל גם עופות שאינם דורסים. גם ציפור מצויה, דרור, שאין דרכה לאכול בשר, גם היא תאכל את הבשר הזה. למה? כי הבשר הזה יהיה מופקר על פני השדה, לא יהיה מי שיקבור אותו, אז גם ציפור שאין דרכה לאכול בשר, תבוא ותנקר בבשר הזה, כי אין לה מה לאכול, היא לא תמצא אוכל, היא תמצא את זה מופקר, היא תאכל את זה. זה ציפור. כל כנף, כל כנף כולל זבובים ויתושים וצרעות. כל בעלי כנף. במילים פשוטות, כולם יחגגו עליך, כן? יעשו עליך סעודה.
על פני השדה תיפול, כי אני דיברתי נאום השם אלוקים.
הוא אומר על פני השדה תיפול, פירושו של דבר כאשר אתה הרי תבוא על הרי ישראל, אז כאשר אתה תרד מן ההרים על מנת לתקוף, אז השם ייגוף אותך ותיפול על פני השדה. כמו שראינו בזכריה, ויפלו על פני השדה.
ושילחתי אש במגוג וביושבי האיים לבטח, וידעו כי אני השם.
אומר השם אני אשלח אש כנגדם, כמו שראינו אש וגופרית אמטיר עליו. אבל מעבר למה שהוא ישלח אש כנגדם כאן, מוסיף פה הנביא ואומר, הוא ישלח אש כנגדם גם במחוזותיהם. גם במקומות, גם בערים שלהם, גם שמה הם יותקפו. אומר הכיליון, המגפה תבוא גם במדינה שלהם, ביושבי האיים לבטח. אלה שיושבים באיים ויושבים להם לבטח, מבלי פחד, מבלי חשש, שם תבוא אש במקומם, במחוזם. זאת אומרת שלא תחשוב שאם המלחמה רחוקה אצלך מן הבית, אז הבית שלך מובטח, הבית שלך מוגן. אלא האש תהיה גם בביתך.
ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד, וידעו הגויים כי אני השם קדוש בישראל.
את שם קדשי אודיע, זאת אומרת כאשר אני אעשה את זה ואפרע מן הגויים, אז יוודע שם השם בעמים. כאשר הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומות, מתקדש שמו בעולם. כמו שראינו בנבואה שהייתה ביחזקאל בפרק הקודם, והתגדלתי והתקדשתי לעיני עמים רבים. כאשר השם נפרע מן האומות, בזה מתגדל ומתקדש שמו. ולא אחל את שם קדשי עוד. עד היום היה גדר של חילול השם, כי הנה רואים עם ישראל מוכה, עם ישראל חבול, והשם לא עושה מאומה. יש פה חילול השם. אומר השם לא אחל את שם קדשי עוד, לא יהיה עדיין המשך של מצב כזה של חילול השם, אלא עכשיו יתקדש שם השם בעולם. ועל ידי זה וידעו הגויים כי אני השם קדוש בישראל. כל הגויים ידעו שאני השם מרומם בישראל, אני מנהיג אותם בהנהגה על טבעית. כי הנה כל העונשים שיהיו להם, דבר ודם ואבני אלגביש וכל מה שנראה שם, אלה הם בעצם עונשים ניסיים. זה עונשים לא טבעיים. כאשר יראו את זה האומות, הם יבינו יד השם הויה במקניהם. הם יבינו שזה הכל מאיתו יתברך. פה יהיה כבר קידוש השם. זאת אומרת אז יתברר לכולם שמה שהשם לא הגן על עם ישראל עד היום, זה לא היה מצד שהשם כביכול חלילה היה מוגבל, מבלתי יכולת השם. אלא זה מצד שישראל לא היו ראויים. ואת זה נראה בפסוקים מפורשים בהמשך.
הנה באה ונהייתה נאום השם אלוקים, הוא היום אשר דיברתי.
אומר היום הזה, הרי כתוב שהוא לא יוודע. היום הזה כתוב ששום נביא וחוזה לא ידע מהו היום. הגמרא אומרת ליבא לפומא לא גליא. כביכול השם אצל השם יתברך, השם כביכול ליבו לפיו לא גילה. זאת אומרת זה דבר כל כך נסתר שזה נמצא בתוך הלב, אפילו לצאת מן הלב לפה לא יצא. ממילא אומר המלבי"ם, זה לא ייתכן שזה יהיה במציאות בעולם החיזיון, בעולם הנבואה, לא ייתכן שהדבר הזה יגיע אם ליבא לפומא לא גליא. רק מתי שהדבר יקרה, רק אז תיווצר המציאות בפועל, ואז ידעו שהנה זה היום אשר דיברתי. זה היום שהשם דיבר עליו. אבל בפועל עד שהיום הזה יבוא, לא שייך להשיג אותו בנבואה, כי כביכול הדבר הזה הוא חתום וסתום. כמו שנאמר אצל דניאל, וחתום וסתום הקץ, קץ הימין. זאת אומרת הדבר הזה הוא בגדר דבר נסתר שלא ניתן להתנבא עליו בצורה ברורה ומפורשת.
ויצאו יושבי הרי ישראל, ובערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים ובמקל יד וברומח, ובערו בהם אש שבע שנים.
ויצאו יושבי הרי ישראל. הוא מתאר לנו עכשיו את גודל המפלה שתהיה לגוג ולאנשיו. אומר הנשק שיישאר כאן מהמלחמה, מה שהם יותירו פה, הנשק הזה ישמש להסקה. ישמש לבישול, כפי שנראה בהמשך. הנשק, המגן, הצינה, הקשת, החיצים, מקל יד, רומח, כל אלה יסיקו בהם ויבערו בהם אש שבע שנים. שבע שנים לא יצטרכו ללכת לחטוב עצים מן היערות כדי להשתמש בהם כחומר הסקה. איך אנחנו נבאר את זה למציאות של היום? יכול להיות מאוד שהיום מבחינה שלנו זה שכל אותם, אני לא יודע מה, אבק שריפה ישמש, אני לא יודע מה, לחברת החשמל לצורך הפקת חשמל במשך שבע שנים, לדוגמה. כן? הפירוש הדבר שאותם כלי נשק ישמשו אותנו במשך שבע שנים, לא נזדקק יותר לעצים להסקה. ולמה בעצם ישתמשו בכלי הנשק הללו? כי הרי אנחנו נגיע לתקופה שעליה נאמר לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. זה כבר אנחנו רואים היום. יש היום כל מיני עטים, זה מכל מיני טילים. טילים בליסטיים שהיה איזה הסכם בזמנו בין אמריקה לרוסיה, טילים מסוימים להשמיד אותם. אז מה עשו עם החומר שלהם? יצרו מהם כל מיני דברי מתכת, בין השאר היו עטים מיוחדים כזה, חומרים יקרים שיצרו מהם מאותם כלי מתכת. אז זה וכתתו חרבותם לאיתים אני אומר. זה לא לאיתים, זה לעטים, עשו מזה עט. כן? על זה אני כבר לא מדבר.
ולא ישאו עצים מן השדה, ולא יחטבו מן היערים, כי בנשק יבערו אש, ושללו את שולליהם ובזזו את בוזזיהם נאום השם אלוקים.
ולא ישאו עצים מן השדה. אדם שרוצה להסיק, הולך לשאת עצים מן השדה. זה כאשר אין יער, אז מלקטים קוצים, מלקטים עצים. גם במקום שיש עצים, אפילו שם ולא יחטבו מן היערים, זה החלק השני בפסוק. כי בנשק יבערו אש. אומר לך מה שיהיה להם כדי להבעיר במשך שבע שנים, יהיה רק בכלי הנשק. ושללו את שולליהם. אומר כיוון שבכל מקרה הם יצאו לשם לשדה כדי לשלול שלל ולבוז בז, אז הם יקחו גם כן מאותם כלי נשק שיישארו שם, ובזזו את בוזזיהם נאום השם אלוקים.
והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל, גי העוברים קדמת הים, וחסמת היא את העוברים, וקברו שם את גוג ואת כל המונה, וקראו גי המון גוג.
כאן חז"ל באים ואומרים, פה בא הנביא ומבשר שאנחנו ננהג בגוג בהנהגה שהיא מעבר למה שאדם נוהג באויבו. אנחנו כן, ננהג בהומניות כלפיהם. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. אני אדאג שלגוג תהיה קבורה שם. אומרים חז"ל, במה זכו גוג לקבורה? איזה זכות הייתה להם שזכו לקבורה? אומרים חז"ל, מפני שכאשר היה כנען, ארור כנען, נתקלל על מה שעשה לאביו, חם אבי כנען, אז באותו זמן יפת ושם לקחו את השמלה. מי זה שהזדרז בקיום המצווה כדי לקחת את השמלה ולכסות ערוות אביהם? שם. וכיוון ששם הזדרז, זכה לציצית. הציצית איפה היא? איזה מצווה היא? בעולם הזה, היא כאן. לעומת זאת יפת, הוא קצת התעצל במצווה. הוא בא, אבל קצת התעצל. הוא ביקש לגמור את הסיגריה, הוא לא לא הלך בזה. כן, בהתלהבות, היה לו זמן יותר. כיוון שהתעצל, אז גם השכר שהוא יקבל יהיה שכר מאוחר, בעצלות. הוא לא יקבל בעולם הזה, יקבל רק לעתיד, כאשר יהיה גוג. הוא לא יקבל את זה בחייו, הוא יקבל את זה אחרי מותו. מפה אנחנו רואים עד כמה חשובה כל הזדרזות למצווה. בזכות המצווה הזאת שעשה שם, הרי כתוב שאנחנו זוכים לראות פני שכינה, זוכים לציצית, זוכים לראות פני שכינה, וזה גם הגנה על האדם בעולם הזה. ולכן הוא אומר לך, לעתיד לבוא יזכו שיהיה להם לגוג מקום שם קבר בישראל. עכשיו הוא אומר, היכן יהיה מקום הקבר הזה? גי העוברים קדמת הים, וחסמת היא את העוברים. מה זה גי העוברים קדמת הים? רש"י מסביר, כך גם כן על פי התרגום, זה מקום ששמה היו עוברים את ים כנרת כדי להביא פירות גינוסר. זאת אומרת שהמלחמה הזאת תהיה באזור של ים כנרת, שמה יהיה עיקר מפלתם. וזה נקרא גי העוברים, כי היה שמה דרך, מקום ששם היו הולכים להביא פירות גינוסר. פירות גינוסר, הגמרא בברכות אומרת שאלה היו פירות משובחים ביותר, שמנים ביותר ומשובחים ביותר. קדמת הים זה כמו קדמה. מה זה קדמה? מזרח. למזרח הים. זה הכוונה קדמת הים, למזרח ים כנרת. מה זה וחסמת היא את העוברים? יש פה כמה ביאורים. ביאור אחד אומר, חוסמת את העוברים פירושו של דבר, מרוב גוויות וגופות שיהיו שם, לא ניתן יהיה לעבור. הכמות האדירה של הנופלים יגרמו לחסימה שלא ניתן יהיה לעבור שם. יש ביאור נוסף, וחסמת היא את העוברים, פירושו של דבר, העוברים יחסמו את האפם. כי הם לא יהיו מסוגלים להריח מרוב הריח הנורא שיהיה מכל הגוויות והגופות שם שירקיבו שם, עד כדי כך יהיה ריח נורא שכל מי שיגיע יחסום אפו. זה וחסמת היא את העוברים. העוברים חוסמים את אפם.
וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חודשים.
יקברו אותם. מה יהיה העניין שיקברו אותם? למען טהר את הארץ שבעה חודשים. פירוש הדבר, מקום שיש שם מת, זו טומאה. וכמו שהתורה מצווה שכל הנסקלים נתלים, ואחרי שתולים אותם מה עושים? קוברים אותם. יש איסור לא תלין נבלתו על העץ. למה? כי קללת אלוהים תלוי. מה זה קללת אלוהים תלוי? הרי האדם נברא בצלם אלוקים. ואם כך זה כביכול בזיונו של בורא עולם כאשר הגופה מתבזה. כיוון שכך, עם ישראל יבואו ויקברו אותם למען טהר את הארץ שבעה חודשים. זה אומר שהכמות של הגופות תהיה כזאת אדירה שזק"א יעבדו שבעה חודשים כדי לטהר את הארץ. עוד מעט נראה שהם לא יסיימו את הכל, אבל שבעה חודשים ייקח להם כדי לקבור אותם. עכשיו עכשיו הוא אומר לך שבעצם יהיה מצב כזה שלא יישאר מהאויבים מאומה כדי לקבור את אחיהם. מי שיישאר זה רק אנחנו. אנחנו אלה שנישאר כדי לקבור אותם.
וקברו כל עם הארץ, והיה להם לשם יום היכבדי נאום השם אלוהים.
וקברו כל עם הארץ. יקברו שם את כל עם הארץ, את כל אלה שימותו שם, את כולם יקברו. והיה להם לשם. מה פירוש והיה להם לשם? ידוע שאנשים מתרחקים מגופה או ממת ששכב זמן רב מבלי קבורה. וידוע בהרבה מקומות שיש אסונות טבע, אחת הבעיות הקשות הם, זה מי יקבור אחרי זה את המתים, מי יתעסק בקבורתם. ולמה? כיוון שזה גורם למגפות. המת אחרי שהוא מתחיל להתעפש, יש סכנה מאוד גדולה למגפות. מגפה של דבר וזה גורם למחלות, ממש סכנה. לכן צריכים להזדרז לקבור את המתים. הייתה בעיה כזאת בצונאמי, להזדרז לקבור את המתים לפני שיתחילו מגפות, בפרט במקומות נחשלים שאין חיסונים, אז זה מצב מאוד מאוד קשה, יכולים להידבק ויכול להיות שימותו אחרי זה יותר ממה שמתו מלכתחילה. פה עם ישראל ילכו ויקברו אנשים שבעה חודשים. זה אומר שיהיו שמה אנשים שכבר יהיו במצב של ריקבון מתקדם. מי הולך לקבור כאלה אנשים? כאשר הם יראו שאנחנו קוברים אותם מבלי חשש שמא יידבק בנו מהמחלות ומן הדבר, אז אומר הכתוב והיה להם לשם. הדבר הזה יהיה לנו לשם. מה פירוש יהיה להם לשם? שם, כבוד. כולם יפארו ויכבדו את ישראל, יגידו תראו איזה מסירות הייתה להם לישראל, תראו איזה מעלה יש להם שהולכים ומתעסקים, אף על פי שמגיעים לידי סיכון, איך הם הולכים ומתעסקים בכזה דבר, רק שלא יישארו אותם גופות כדומן על פני האדמה. בזה ישבחו אותם, יאמרו אין לך כאומה זו רחמנים. יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו? כך אומר רש"י. זאת אומרת ישבחו את ישראל על מעלתם ועל גדולתם. אומר בזה, באותו יום יהיה יום היכבדי נאום השם אלוהים. מה זה יום היכבדי? כאשר יראו איך עם ישראל קובר את הגויים, וזה כמו שאמרנו סכנה גדולה לקבור במצב הזה, ואף על פי כן אף אחד מישראל לא ניזוק, אף על פי כן אף אחד מישראל לא נפגע, הדבר והמחלות לא פוגעות בנו, יהיה זה יום היכבדי. יתכבד שם השם בעולם. כולם יגידו רואים את השגחת השם עליהם. בזה יגדל כבוד השם. איך ייתכן שכולם נגעו וטיפלו בכזה דבר שוודאי גורם לנזק, והנה לא קרה להם מאומה. אז יגידו השם ישמורך מכל רע, השם ישמור את נפשך. השם שומר עליהם.
ואנשי תמיד יבדילו עוברים בארץ, מקברים את העוברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה, מקצה שבעה חודשים יחקורו.
עכשיו הוא מתאר את הקבורה שלהם. אומר אנשי תמיד, זאת אומרת חוץ מזה יהיו אנשים שיהיה תפקידם בתמידות לקבור את המתים. זה אנשי תמיד. זאת אומרת זה לא איזה מתנדב שיום אחד הבאנו אותו לשם לעשות איזשהו מבצע חד פעמי. אלא יהיו אנשים ממונים על הקבורה של אותם אנשים. זה אנשי תמיד. אומר האנשים האלה יבדילו אותם, שיהיו מובדלים ומופרשים בשביל העבודה הזאת, שיקברו את כל אלה שנותרו על פני הארץ. עכשיו הם, האנשים האלה, ינדדו בארץ. מקברים את העוברים את הנותרים על פני הארץ. אנשי תמיד אשר יבדילו הם עוברים בארץ. מה הם עושים? עוברים ממקום למקום. זאת אומרת, יהיה מקום ששם יהיו מרוכזים המתים, ושם לא תהיה בעיה לקבור אותם. אבל מאידך גיסא, יהיו עוד הרבה מתים מפוזרים על פני הארץ, שזה יצריך חיפוש וחקירה, בדיקה איפה נמצאים עוד. לצורך זה יבדילו אנשים מיוחדים, בלשים, שילכו לחפש גופות. יפה, עכשיו יצטרכו ללכת לחפש את כל אותם אלה שמתו, לראות היכן הם. לכן הם עוברים בארץ. את מי הם מקברים? את העוברים. את אלה שלא נמצאים מרוכזים במקום המלחמה, אלא מתו במקומות אחרים, את אלה שהיו עוברים במקומות אחרים, אותם הם היו הולכים כדי לקבר. כמה זמן זה ייקח להם? שבעה חודשים. למה שבעה חודשים ותו לא? מבאר המלבי"ם, לא מפני שלא יהיו עוד גופות, אלא מפני שאחרי שבעה חודשים כבר הבשר יתעכל. וכמו שראינו, גם עוף השמיים לא ינוח בשקט. גם הוא יעבוד, נכון? וגם בהמת הארץ. אז ממילא לא יישאר עוד מה לקבור. כל מה שיישאר זה רק עצמות. כי השם קרא לכל חיית הארץ, לכל עוף השמיים, לאכול את בשרם. אז מה יישאר? רק עצמות. אז מה עם העצמות? אחרי שבעה חודשים, אם הם ימצאו איזה שהם עצמות, אותם הם יקברו, כפי שנראה בפסוק הבא. זאת אומרת מעבר לשבעה חודשים מה נותר? רק עצמות.
ועברו העוברים בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון, עד קברו אותו המקברים אל גי המון גוג.
ועברו העוברים בארץ. עכשיו הוא אומר לך, כאשר יעברו העוברים בארץ, אין הכוונה על אותם אנשי תמיד שזה היה תפקידם. אלא אומר הרד"ק, אלא סתם אנשים, העוברים בארץ, כאשר הם יעברו וראה עצם אדם, יראה והנה מושלכת עצם אדם על פני השדה, כי כמו שאמרנו מה שיישאר יהיה רק העצמות, ובנה אצלו ציון. ליד העצם הזאת, או בעצם על העצם הזאת, הוא יעשה ציון. מה פירוש יעשה ציון? היו בזמנם מציינים את הקברות. מי שיודע, בזמנם לא מקובל היה לעשות על גבי הקבר מצבה עם שם ותאריך ודברי שבח, לא היה מקובל לעשות את זה. מה היו עושים? קוברים אדם, שמים על מקום קבורתו אבן, וצובעים אותה בסיד לבן. מה העניין? ציון. ועשה עליו ציון. מה זה ציון? מלשון סימן, לציין. כמו על ישראל במצרים מלמד שהיו מצוינים שם. זה לא שבכל המבחנים הם קיבלו טוב מאוד. זה לא הכוונה מצוינים שם. מה זה מצוינים? כל מי שראה אמר זה יהודי. הם היו מסומנים שם. היה כמו מצוין עליהם, שם ישראל עליו. חלק מהעניין. עכשיו, לא היה מנהגם, אגב אם אתה יודע, גם בתימן הרבה קברות לא היו רושמים, בכלל היה מקובל בהרבה מקומות לא לרשום את השם. קוברים את האדם, זה הבן אדם מגיע לבית הקברות... שמים שמה אבן, לא היו עושים מצבה עם חריתה ועם זה, לא היו עושים. או שיכול להיות שהיה רשום לו, או שהוא היה מגיע לבית הקברות באופן כללי, ובכלל בני תימן לא היו מגיעים לבית הקברות, לא היה להם תרבות של ביקור קברים חוץ מכשהייתה צרה. כשהייתה צרה היו מגיעים, קוראים עם כל בית הכנסת, יוצאים לבית הקברות, בוכים, שבים, חוזרים. בבית כבר היה יורד גשם. זה היה דבר קבוע אצלם. הולכים לבית הקברות, מתפללים, יורד גשם. בדרך כבר היה תופס אותם הגשם. לא היה עניינה ללכת לעלות עוד ועוד לקבר, לא, זה לא היה מקובל. אז גם כאן הוא אומר לך, כאשר אנשים יעברו, הוא יראה עצם, הוא יקבור אותה באדמה ויעשה עליה ציון. למה חשוב שיעשה עליה ציון? למה חשוב לנו לציין את הקברות אם ממילא אני לא יודע מי קבור כאן? החשיבות היא מזה שעכשיו יעבור כאן כוהן, והכוהן הזה אסור לו לעבור מעל גבי קבר. וחוץ מזה אסור לכל אדם לדרוך על גבי קבר. אבל בעיקר הבעיה אם כוהן או אדם עבר שם עם טהרות, הם נטמאו, כי הוא מאהיל על קבר המת. ולכן היו עושים סימונים וציונים, תיזהר, פה יש קבר, תעבור מסביב. אם היה מקום לדוגמה שהיה שם קבר ואבד, איך המקום הזה נקרא? בית הפרס. נכון? מקום שנפרס שם קבר, אנחנו לא יודעים איפה. ידוע לנו פה היה קבר, איפה הוא? לא יודעים, מחרשה עברה, יכול להיות שהמת מפוזר כאן. זה בעיה, כוהן לא יכול להיכנס לשם. לכן היו מסמנים ומציינים את הקברות כדי שלא יהיה הארץ כולה מלאה מקבורתם, אלא יהיה מקום מקומות מסוימים וידעו פה מקום שיש קבר. ואז על ידי זה אנשים יוכלו לעבור מסביב, לא יעברו על מקום הקבר כדי שלא יטמאו.
וגם שם עיר המונה, וטהרו הארץ.
וגם שם עיר המונה. זאת אומרת, כמו שהגיא, כמו שאמרנו שהגיא ייקרא גיא המון גוג, נכון? יביאו אותו אל גיא המון גוג. מה פירוש הדבר? הם ירכזו את העצמות, ישתדלו לרכז את העצמות במקום שנקרא גיא המון גוג, ואם לא, אז יעשו סימון על אותו מקום. כמו שהגיא ייקרא גיא המון גוג, כך גם כן העיר ששמה הם נטעו את אוהליהם, קרוב אל הגיא שם, כדי לבוא להילחם כאן כנגדנו, המקום הזה ייקרא גם שם עיר המונה. המקום הזה ייקרא שם עיר המונה. מה פירוש שם עיר המונה? התרגום אומר, אף לתמן יתרמון קטילי רומי קרתא דסגיאין איתרגישתה ויתדכון ארעא. זאת אומרת, לשם יבואו, יזרקו את כל אלה הרוגי, הרוגי אנשי גוג, כן? שהם היו רבים שבאו והתרגשו, כן, לבוא להילחם כנגד הארץ. אז עכשיו כדי לבוא ולהיזהר מהמקום הזה, שהמקום הזה הוא מקום טמא, לכן הם יבואו ויקראו לו שם, יקראו שם עיר המונה. המונה הכוונה אנשים המון רב שבאו כנגדנו. כן? ועל ידי זה טיהרו את הארץ, כי ידעו שהמתים מרוכזים דווקא באותו מקום ולא בשאר העיר.