"ויהי דבר השם אליי לאמור". עכשיו הוא בא להסביר מה שהוא אמר לנו בהתחלה והרביתי עליכם אדם, לאחר מכן הוא אומר והולכתי עליכם אדם, שבעצם הוא התכוון לרמז לנו בזה שהגאולה של כורש לא תהיה גאולה נצחית, אלא עם ישראל יבוא לבית שני ויחזור ויגלה. עכשיו הוא רוצה להסביר למה באמת ככה יהיה, למה השם שלא יגאל אותנו גאולה כבר שתהיה גאולה תמידית, למה השם גואל אותנו גאולה ולאחר מכן יחזור שוב ויפיץ אותנו? על זה כעת הוא ייתן לנו הסבר.
"בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנידה היתה דרכם לפניי". בית ישראל יושבים על אדמתם, הכוונה היא בבית שני. ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, עשו דברים מקולקלים וטימאו את הארץ. אומר השם עם כל זה לא גירשתי אותם מעל פניי, וגירוש הכוונה היא לנצח. אלא אומר השם הריחוק שלי מהם היה כטומאת הנידה היה דרכם לפניי. כמו שהנידה בעלה פורש ממנה, אבל ממתין לה שתטהר ואז חוזר אליה. כך גם כן אומר הקדוש ברוך הוא המתנתי להם שכטומאת הנידה גם הם יחזרו אליי, ולכן כטומאת הנידה הייתה דרכם לפניי, והייתה ציפייה שיחזרו וישובו ואז שובו אליי ואשובה אליכם. מה שכתוב כאן ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, זה דבר שהמלבי"ם מסביר אותו בכמה וכמה מקומות, שהדרך הכוונה היא תכונות הנפש. והעלילות הכוונה היא הפעולות. אז לדוגמה אני יכול לדבר על גאווה, זה תכונת נפש. אני יכול לדבר על כעס, זה תכונת נפש. אבל כשאני אדבר שאדם כעס והוא בסופו של דבר גם הכה, אז אני יכול להגיד שהיה פה דרכם ועלילותם. דרכם זה תכונת הנפש של הכעס, וההכאה זה כבר עלילותם, כי תמיד עלילותם פירושו הפעולות שצמחו מאותם תכונות. אז הוא אומר ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, הן בתכונת נפשם המקולקלת והן בתוצאה שאלה המעשים הרעים שעשו.
"ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגילוליהם טימאוה". אומר השם והגם ששפכתי חמתי עליהם, והמלבי"ם כידוע מסביר שיש הבדל בין חימה שזה בעצם חימה פנימית לבין אף שזה כעס חיצון. כמו שהוא האריך להסביר את העניין הזה אצל אחשוורוש, ששמה כתוב שחמתו בערה בו. מה זאת אומרת? החימה זה משהו שבוער פנימה. אבל לעומת זאת האף זה דבר הניכר כלפי חוץ, אש קדחה באפי. אז האף ניכר כלפי חוץ. הקושי היותר גדול זה כשיש חימה פנימית ואי אפשר להוציא אותו. עכשיו הוא מסביר שאחשוורוש לא יכל לגלות כלפי חוץ את הכעס שלו, מכיוון שכיוון שהכעס הזה היווה איזשהו פגיעה בו, ואם הוא יגלה את הכעס אז הוא בעצם יראה שהוא נפגע ממה שנעשה כאן, ולכן חמתו בערה בו, החימה הייתה פנימית. אז אומר השם הגם ששפכתי חמתי עליהם, שזה בעצם החימה הפנימית, על הדם אשר שפכו על הארץ ובגילוליהם טימאוה. על הדם שהם שפכו על הארץ, הכוונה רצח, ובגילוליהם טימאוה, הכוונה היא או לגילוי עריות או הכוונה לעבודה זרה. על שני הדברים האלה כתוב שהארץ מקיאה את יושביה. כמו שכתוב כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובפרשת עריות כתוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. אומר השם בגילוליהם טימאוה, שפכתי חמתי עליהם, ואפיץ אותם בגויים.
"ויפוצו בארצות כדרכם ובעלילותם שפטתים". אפיץ אותם בגויים, בהתחלה הפיץ אותם בגויים, ולאחר מכן מההפצה הזאת שהיו בגויים, משמה הם זורו, וראינו תמיד שזריה זה יותר מהפצה, כן? הזריה זה יותר פיזור. משמה הם זורו לארצות הרחוקות, כמו שהמלבי"ם כבר הסביר לנו את העניין הזה למעלה בכמה וכמה פעמים שראינו את הביטוי של ואפיץ ואזרה, שבעצם הזריה היא יותר קשה מאשר ההפצה. ואז ממילא ויזרו בארצות, כי תשימו לב, הוואפיץ חוזר על הקדוש ברוך הוא. השם הוא לא אומר כאן ואני אזרה אותם, אלא ויזרו בארצות. בהתחלה הפיץ אותם בגויים, אבל מן הגויים הם עצמם זרו ופיזרו עצמם לארצות רחוקות. אומר השם כדרכם ובעלילותם שפטתים. עם כל זה, זה לא היה בדרך של כליה או בדרך של הסתרת פנים, כביכול הפקרתי אותם לחלוטין ואיני מתחשב במה שקורה עמהם. אומר הקדוש ברוך הוא בדיוק ההפך הוא הנכון. העונש כאן היה עונש בהשגחה. והיתרון של עונש בהשגחה, כמו שכמה פעמים הסברנו על פי המלבי"ם, שעונש שלא בהשגחה יש לו יתרון מצד אחד, מכיוון שאם על פי הנסיבות הטבעיות לא אמור להיות רע, אז לא יהיה רע. כי המציאות של עונש שלא בהשגחה זה שהשם כביכול משליך אותנו אל המזל. אז זה תלוי, אם צריך להיות רע אז יהיה רע, ואם לא אמור להיות רע אז לא יהיה רע. זאת אומרת אנחנו תלויים כביכול בהנהגת הטבע. לעומת זאת בעונש בהשגחה יש יתרון ויש חיסרון. החיסרון הוא שזה עונש בהכרח. זה לא כמו עונש שלא בהשגחה שזה תלוי, יכול להיות שהמזל יורה את ההצלחה ואז לא יהיה לך רע. בעונש בהשגחה בהכרח יהיה לך רע, כי הקדוש ברוך הוא משגיח להביא לנו צרה. אבל מאידך גיסא היתרון הגדול הוא שבעונש בהשגחה...
00:00 השגחה, יש מישהו שתמיד בודק את המינונים, שהמינונים לא יהיו קשים מדי, שלא יביאו למצב של כליה, כיוון שהעונש הוא בהשגחה. השם לא זרק אותנו מפניו אל פגעי הטבע, אלא משגיח לתת לנו את העונש בדיוק לפי מה שצריך. וזה תמיד, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני השם אלוהיהם. זאת אומרת גם העונש ההוא היה בהשגחה וממילא אין כליה, כיוון שאומר הקדוש ברוך הוא גם במציאות הזאת אני שומר עליהם. וזה מה שהוא אומר לנו כאן. אומר השם העונש הזה שסילקתי אותם כביכול מהארץ שלא תחשוב שזה אומר שגם סילקתי מהם את ההשגחה. ההשגחה שלי עדיין צמודה עליהם. והיכן אתה רואה את זה? כדרכם וכעלילותם שפטתים. אומר השם א' זה דרך משפט. המשפט הוא תמיד מכוון ומדויק. ודבר נוסף זה מידה כנגד מידה. כדרכם וכעלילותם. כדרכם כמו שאמרנו זה כנגד הרוע של הלב, מחשבות הלב, דרכי הנפש. וכעלילותם זה הפעולות שהם עשו. אז אומר השם ממילא תבין שהעונש לא היה יתר על המידה אלא במינונים המדויקים המגיעים להם, כך שמזה תבין שזה היה בהשגחה מלאה.
ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי באמור להם עם השם אלה ומארצו יצאו. מה זה ויבוא אל הגויים? לכאורה היה צריך לומר ויבואו אל הגויים אשר באו שם. כי הרי אתה אומר אחרי זה באו שם. אז למה כתוב בהתחלה בלשון יחיד? אז רש"י מביא פירוש אחד פשטי, מכיוון שראינו שלפני כן הוא דיבר על בית ישראל. בית ישראל זה לשון יחיד. בית ישראל. הוא לא מדבר על הציבור, על ישראלים, אלא על בית ישראל, על אחד. והיות וכן אז הוא גם כן כאן ממשיך באותו ביטוי ויבוא. מי? בית ישראל. רש"י מביא על מדרש אגדה, ויבוא אל הגויים אשר באו שם, מי ויבוא? ויבוא הקדוש ברוך הוא אל הגויים אשר באו שם בניו. לאן שבאו עם ישראל ויבוא השם גם כן לשם. אומר המדרש הקדוש ברוך הוא בא עמהם בגולה והיטה אוזן מה היו אומרים השבאים. זה ויחללו שם קודשי באמור להם עם השם אלה ומארצו יצאו. היות וכביכול השם עמו אנוכי בצרה והקדוש ברוך הוא בא עמנו אל הגולה, אז כביכול כעת הוא מטה אוזנו ושומע מה הגויים כאן אומרים. ומה הם אומרים? הרי אלו עם השם ולא היה לו יכולת להצילם. נוצר חילול השם נורא, כיוון שהם אומרים איך ייתכן שעם השם גולים? אם עם השם גולים זאת אומרת שחלילה האלוה שלהם חלש. ומהדבר הזה נוצר חילול השם גדול.
המלבי"ם מסביר, ויבוא אל הגויים אשר באו שם, אומר המלבי"ם גם כן שהכוונה היא אל הקדוש ברוך הוא. והוא אומר שהכוונה היא למה שכתוב אחרי זה בהמשך. ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי. שם קודשי בא אל הגויים אשר באו שם. זה הכוונה ויבוא. מדברים כאן על שם השם. והקדוש ברוך הוא למה בא שם? כמו שהסביר המלבי"ם קודם, כדרכם וכעלילותם העונש הוא בהשגחה מלאה. אז הקדוש ברוך הוא בא כדי לוודא שהעונש לא יהיה יתר על המידה. שהעונש יהיה בהשגחה מלאה מידה כנגד מידה בדיוק כפי מה שמגיע להם ולא במשהו יותר. והמטרה היא גם כן שירגישו ויבינו שהעונש הוא השגחי. וכשמבינים שהעונש הוא השגחי אז ממילא יותר קל לשוב להשם. כשעם ישראל 70 שנה לא שמרו שמיטות ואז תרצה הארץ את שבתותיה וכנגד זה 70 שנה הם גולים, אז אתה מיד מבין את הקשר. ואז אתה מבין שפה אנחנו משלמים מחיר על קלקול שקלקלנו ועל ידי זה הבן אדם יתקן את דרכיו. אז אומר הקדוש ברוך הוא ויבוא אל הגויים אני באתי לשם אל הגויים כדי לראות שעם ישראל יקבלו מידה כנגד מידה ויכירו שהעונש הוא בהשגחה. אומר השם אבל על ידי זה ויחללו את שם קודשי. על ידי זה הגויים חיללו את שם קודשי. ולמה? מה נוצר כאן? היות והם רואים שעם ישראל הגם שהם בגולה השם עמהם, כי הרי ויבוא אל הגויים, הם רואים שהקדוש ברוך הוא כביכול נמצא איתם והשגחה מלווה אותם והוא לא עזב אותם. אז על זה הם שואלים הלא עם השם אלה? הרי עדיין השגחת השם דבוקה בהם כמו שאמרנו. הוא נמצא איתם עמו אנוכי בצרה וגם בגולה הוא עדיין נמצא איתם השגחת השם דבוקה בהם. אז אם ככה למה מארצו יצאו? אז למה הם גלו? למה שלא יחזיר אותם בחזרה לארצו שהרי מקום ההשגחה זה ארץ ישראל, ארץ אשר עיני השם אלוהיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה. אז למה שלא יחזיר אותם בחזרה לארצו אל המקום ששמה הוא אמור להשגיח עליהם כראוי? מה בהכרח המסקנה שלהם? שמבליתי יכולת השם. כיוון שכביכול חלילה וחס השם מוגבל ולכן הוא נאלץ לגלות עמהם ולהשגיח עליהם פה, הוא לא יכול להחזיר אותם אל ארצם. ומהדבר הזה נוצר חילול השם גדול.
ואחמול על שם קודשי אשר חיללוהו בית ישראל בגויים אשר באו שמה. אומר השם חוץ מזה גם כן חמלתי על שם קודשי אשר חיללוהו בית ישראל. הכוונה היא עד עכשיו ראינו מה שחיללו הגויים. שהגויים אמרו מילים חריפות. הרי השם לא יכול כביכול לגאול אותם. אומר השם חוץ מזה גם כן חמלתי על שם קודשי אשר חיללוהו בית ישראל. לא הגויים עצמם אלא גם עם ישראל. איך? על ידי המעשים הרעים שהם עשו שם בין הגויים, הם חיללו את השם. ואז הקדוש ברוך הוא היה נאלץ להעניש אותם ורדיפות ורציחות ופוגרומים ועוד תודפה ומה לא. ואז עוד יותר מתחזקת אצל הגויים מתחזקת ההכרה שהקדוש ברוך הוא לא יכול לגאול אותם. הקדוש ברוך הוא אין לו כוח להציל אותם. הנה תראה הם נרדפים כאן. הם לא מבינים שזה בעצם מוכיח את ההשגחה של הקדוש ברוך הוא. זה מוכיח את זה שהקדוש ברוך הוא נמצא וקיים ופועל בתוך המציאות הגם שעם ישראל בגולה והם משלמים מחיר על המעשים שהם עושים גם כאן בגולה. אומר השם בכל פעם מחדש מתחלל שם קודשי על ידי ההנהגה שלי עם העם.
לכן אמור לבית ישראל כה אמר השם אלוהים לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שמה. לכן אומר השם כה אמר השם אלוהים לא למענכם אני עושה בית ישראל. התשועה שאני אושיע אתכם לא תהיה למענכם. כי אם הייתי עושה למענכם אז זה יהיה תלוי בזכויות ובחובות. האם אתם ראויים, האם אתם לא ראויים, זה כשאני עושה למענכם. צריך לראות האם באמת כדאי לעשות, האם אתם הגונים. ואז מה יקרה אם עם ישראל יחטאו שוב? אז השם יאלץ עוד פעם להגלות אותם. זה כשזה למענכם. אומר השם לא, זה לא למענכם. לא למענכם פירושו של דבר זה לא יהיה תלוי עכשיו בזכות או חובה. אומר השם אני עושה את זה רק בשביל שמי כבודי שמחולל בין הגויים. אז אם ככה בהכרח אומר השם שבמציאות הזאת אני אדאג שלא תגלו עוד. אני אדאג שלא יתחלל שמי בגויים שנית. ואיך הדבר הזה יהיה? כפי שהוא יראה לנו בפסוקים הבאים.
וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם וידעו הגויים כי אני השם נאום השם אלוקים בהיקדשי בכם לעיניהם. וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים. א' מצד מה שהוא מחולל בגויים כמו שראינו ויחללו את שם קודשי שהכוונה היא על הגויים שחיללו את שם השם, כי הגויים אמרו עם השם אלה ומארצו יצאו. זה דבר אחד. דבר שני הרי אמרנו בפסוק כ"א אשר חיללוהו בית ישראל שהיה כאן גם חילול השם מצידנו שקלקלנו את מעשינו שם בין הגויים. אז זה מה שהוא אומר אשר חיללתם בתוכם. זה הדבר השני מה שאנחנו עשינו ופשענו. אומר השם כעת וידעו הגויים כי אני השם. עכשיו הגויים ידעו כי אני השם. איך? א' על ידי בהיקדשי בכם לעיניהם. שהקדוש ברוך הוא יקדש את שמו על ידי ישראל. על ידי שהשם יביא אותנו לידי תשובה. כמו שכתוב ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים בי. ואז על ידי זה שהקדוש ברוך הוא ימשול בנו ביד חזקה הוא יחייב ויכוף אותנו לחזור בתשובה ויתקדש שמו יתברך על ידי עם ישראל. דבר שני ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. ולקחתי אתכם מן הגויים כנגד החילול שהיה בין הגויים שהגויים אמרו עם השם אלה ומארצו יצאו, אז יתחלל שם השם בעצם היותנו שם. קודם הוא דיבר שאנחנו חיללנו שם השם במעשים הרעים שלנו, על זה הוא אמר השם יחייב אותנו לחזור בתשובה וממילא לא יהיה לנו מעשים רעים. עכשיו הוא מדבר על חילול השם שהגויים רואים אותנו גולים גם אם נהיה בעלי מעשים טובים, אבל הם רואים אותנו גולים יש בזה חילול השם. כנגד הדבר הזה שמתחלל שמו על כך שאנחנו בין הגויים, אומר השם גם החילול השם הזה יפסק כיוון שולקחתי אתכם מן הגויים. אני אוציא אתכם מן הגויים ששמה אתם משועבדים תחתם. ובמקומות שבהם אתם מפוזרים מן הגויים כמו שראינו שמשם הם התפזרו אל הארצות, משם אני אקבץ אתכם. כן? והקיבוץ תמיד זה משהו מפוזר. אקבץ הנדחות כמו שראינו למעלה שהמלבי"ם מסביר את העניין הזה. ולכן וקיבצתי אתכם מכל הארצות ששם התפזרתם. והבאתי אתכם אל אדמתכם. אני אביא אתכם אל אדמתכם ועל ידי זה לא יתחלל שם השם לומר ומארצו יצאו. אם זה עם השם אז למה גלו מארצו? כעת יהיה ברור שעם ישראל מחוברים שוב אל הקדוש ברוך הוא ולא גולים.
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. אבל לתקן את מה שחטאתם בעבר וכדי שלא תחטאו לעתיד לבוא, אומר הקדוש ברוך הוא על זה אני אפעל שתי פעולות. על העבר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. פירושו של דבר כמו שאדם להיטהר מטומאת הנידה כמו שראינו לאל שהוא אמר שכטומאת הנידה היה דרכם לפניי, צריך מקווה. הוא אומר גם כאן וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. לעומת זאת על טומאת מת פה לא צריך טבילה במקווה פה די בהזיה. אבל ההזיה שימו לב זה לא מים טהורים. אומר המלבי"ם ההזיה היא מים טמאים. למה אנחנו קוראים לזה מים טמאים? כיוון שמי הנידה, הנידה זה במובן של וידו אבן בי כמו שהסברנו לאל. מי הנידה זה מים אשר מיידים אותם. הכוונה היא למי אפר פרה אדומה שמטהרים את המת, את טמא המת. אז מי הנידה זה היה מטמא מי שמזה אותם ומי שנושא אותם יכבס בגדיו. אז מי שלוקח את המים של האפר פרה אדומה זה מטמא אותו. יוצא איפה שהמים האלה לא נקראים מים טהורים הם נקראים מים טמאים. אומר המלבי"ם נמצא אם כן שכאן לא יועיל הזיה של מים טהורים. אבל אומר הקדוש ברוך הוא לא, תדע לך שלעתיד לבוא לא יהיה מים טהורים ומים טמאים, יהיה די בכך שאני אזה עליכם מים טהורים. דהיינו שני יתרונות יש לנו כאן. אמרנו שכטומאת הנידה צריך להיטהר במקווה של מים טהורים. לעתיד לבוא אומר הקדוש ברוך הוא אתם תטהרו על ידי מים טהורים גם בלא טבילה. אלא די בכך שוזרקתי עליכם מים טהורים. די יהיה בזריקה כדי שאתם תטהרו מבלי צורך להיכנס לתוך המקווה. זה דבר אחד. דבר נוסף הרי אנחנו אומרים שצריך להיטהר על ידי מים טמאים שהם מי הנידה זה מי אפר פרה אדומה. הוא אומר לך לא, לא יצטרכו את זה אלא יהיה מים טהורים. מעט מים והמים יהיו טהורים. מה בעצם הנמשל? מה הוא רוצה כאן לומר? מה הרעיון שעומד מאחורי הדברים? אומר המלבי"ם שכוונת הדברים היא הרי כשאנחנו מדברים על טהרה זה הכוונה היא שתטהר הדעת, יטהר השכל של האדם, יטהרו מחשבותיו, מעשיו, על זה הרי מדברים. וכשאנחנו מדברים שכמים לים מכסים אנחנו מדברים שתרבה הדעת, מדברים שתרבה ידיעת השם ועבודת השם. הוא רוצה להגיד לך שלעתיד לבוא הם יטהרו על ידי מעט מים שיזרקו עליהם והמים האלה יהיו מים טהורים ובזה הם יטהרו. בהארה קלה ובמי הדעת והתשובה תטהרו. אומר המלבי"ם היום כדי לשוב בתשובה צריך מאמץ, צריך יגיעה וצריך הרבה הרבה לפעול ולעשות כדי להיטהר. אבל אז אומר הקדוש ברוך הוא במעט מים טהורים שאזה עליכם בזה תטהר הדעת, בזה אתם כבר תתקרבו להשם. אומר המלבי"ם בזמן הזה לא מועילה טהרה אלא רק לטהר את הגוף. מי שטבל במקווה הנפש שלו לא נטהרה אבל הגוף שלו נטהר. ודבר נוסף זה מועיל רק לטומאה, זה לא מועיל למעשה גילולים, לא מועיל לעבודה זרה. אבל הוא אומר כאן בטהרה הזאת של לעתיד לבוא אני אטהר אתכם מכל טומאותיכם. מה זה כל טומאותיכם? בין אם זה טומאת הגוויה בין אם זה טומאת הנפש. ודבר נוסף וגם מכל גילוליכם. שזה אומר גם מן העבודה זרה. שימו לב יש דפוסים בהרבה מן הדפוסים כתוב מועיל טהרה רק לטומאת הגויים לא לטומאת הנפש. וזה שיבוש מוכח מכיוון שהיה כתוב ג' ו' י' מקף. קיצור, אז יש כאלה רצו לפתוח את הקיצור מפה מתחילים כל השיבושים. אנשים שרוצים לפתוח קיצורים וראשי תיבות ואין להם הבנה בעצם העניין והם באים לפתוח את הזה ומשבשים. אז כתוב הגוי עם קו מלמעלה אז הם חשבו מה זה תמיד הגוי עם קו מלמעלה זה הגויים. אבל זה טעות כי פה זה לא הגויים זה הגוויה. ורואים את זה גם כן אחרי זה. רצה לומר בין טומאת הגוויה בין טומאת הנפש. זה מה שהוא אומר לא מועיל טהרה היום רק לטומאת הגוויה לא לטומאת הנפש. אבל לעתיד לבוא תועיל הטהרה בין לטומאת הגוויה בין לטומאת הנפש. אמרתי לכם פעם שראיתי על איזה שהוא ספר שכתב, יש לי אותו עד היום בבית, שהוא כתב שהלכו איזה שהוא זוג לרב כדי שיברך אותם שיזכו להתברך בזרע שבת קודש. ואני שברתי את הראש זרע שבת קודש לא מוכר לי הביטוי הזה מה זה זרע שבת קודש. עד שהבנתי שההוא קרא זש"ק והוא תרגם זש"ק זה זרע שבת קודש. זה משהו זה זה מפה מתחילות הבעיות שבן אדם רוצה לעזור ולפרט ולהסביר ויותר מקלקל מאשר מתקן.
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. אומר השם הטהרה תהיה כזאת שונתתי לכם לב חדש. מה פירוש הדבר? עד עכשיו אומר המלבי"ם מה שגרם לחטא היה הלב והרוח. והוא מסביר. אומר המלבי"ם הלב כמו שבכמה מקומות המלבי"ם מבאר זה מתאר את כוח הממשלה של האדם. הלב הוא כביכול המרכז הוא הוא המלך הוא המושל. אדם הולך ועושה כפי תאוות ליבו. מה שהלב רוצה ומה שהלב שואף את זה הוא עושה. אבל הלב כמו שאנחנו יודעים תאוות, נוטה לתאווה, תאוות ליבו נתת לו. הרוח לעומת זאת זה חלק הדמיון. זה התיאורים שבן אדם מתאר, זה הדמיונות שבן אדם מדמיין. עכשיו איך כל עבירה מתחילה? אומר המלבי"ם הלב מצייר את הציורים הרעים והרוח מצייר את הציורים הרעים וזה מעלה אל הלב. דהיינו זה מתחיל בדמיון. כל דבר מתחיל בדמיון. הוא מדמיין לעצמו שהעבירה הזאת זה משהו וש... ואז ליבו מתחיל להתאוות. וברגע שהוא מתאווה הלב הוא המושל והוא גומר את הרע מכיוון שהלב הוא יש לו את כוח הפעולה הוא נותן הוראות לכל האיברים והוא המסיים את העבירה. אומר השם אני אתן לכם לב חדש שהלב הזה יהיה רק עם נטייה לטוב. ואותו דבר גם כן הדמיון, אותם הציורים אשר עולים ברוח, הדמיונות שאדם מדמיין שכל עבירה היא בדמיון. כל עבירה מתחילה מדמיון. היום כל הפרסומאים יודעים ומבינים את זה היטב. רוצים למכור לך פיצה אז לא מצלמים פיצה, מציירים לך אותה ככה איך היא נמתחת, איך היא נחתכת והגבינה הצהובה נמרחת ו... לא משנה כמה באמת גבינה צהובה יש שמה אבל לא משנה מה בדיוק הטעם ו... כבר הבלוטות מתחילות לעבוד. על ידי דמיון מציירים לך משהו עושים אותו בצבעים בורקים ויפה יפים זה זה מושך את הלב. אומר הקדוש ברוך הוא כאן הציורים שיעלו ברוח הכוונה הדמיונות יהיו רק טובים, המחשבות יהיו רק מחשבות טובות. ועד עכשיו הלב לא היה מוכן לקבל מוסר, היה לב אבן ולב אבן הרי קשה לחקוק בו, קשה ליצור עליו השפעה. אומר השם אני אסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. יהיה לכם לב בשר, לב שבאמת יהיה מושפע ממה שיאמרו לו, ממה שישפיעו עליו, מהמוסרים שיגידו לו. ההשפעות הללו יתנו בו את אותותיהם ועל ידי זה הוא ישנה גם כן את דרכיו.
ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו ומשפטיי תשמרו ועשיתם. ואת רוחי אתן בקרבכם זה רוח הקודש. על ידי הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא יתמיד את מציאותו כאן בינינו, על ידי זה רוח השם תהיה בקרבנו. וזה מה שמופיע בנבואות אחרות ש... והקימותי מכן לנביאים, בחוריכם לנזירים ו... כתוב שפוך רוחי על האדם ועוד פסוקים שמבטאים את העניין הזה שרוח השם תהיה שורה עלינו. ועל ידי השראת השכינה ורוח הקודש על ידי זה כבר הטבע שלנו ישתנה להיות טבע שנוטה אל הקדושה, טבע שנוטה אל הטהרה. וזה מה שהוא אומר ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו. על ידי זה הטבע יהיה מזוכך ומעצמו בחוקיי תלכו. ומשפטיי תשמרו ועשיתם. ועל ידי זה לא תעשו עוד רע, תשמרו את משפטי השם ולא תקלקלו את דרכיכם.
וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם לי לעם ואנוכי אהיה לכם לאלוהים. אתם תשבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם לא תהיה עוד גלות. והסיבה הרי מובנת מאליה כי אם אנחנו עושים מעשים טובים והשם איתנו והשם לא כועס עלינו ולא מכעיסים לפניו כמו שהוא מתאר לפני כן, רוח השם בקרבנו, אנחנו בחוקיו הולכים, משפטיו שומרים, אז למה שתהיה גלות? אז יוצא אם כן שיותר לא תהיה גלות אז הדבר הזה יבטיח שהגלות תיפסק. ועל ידי זה והייתם לי לעם. אומר השם מעכשיו הכל יהיה על ידי התערותא דלתתא. אחרי שאתם תהיו רק מוכנים אל הקדושה אתם תהיו לי לעם ועל ידי כן ואני אהיה לכם לאלוהים. דהיינו במילים פשוטות בהתחלה זה מתחיל בהתערותא דלעילא. ואתן את רוחי ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו. כל זה יהיה בהתערותא דלעילא. אבל לאחר מכן והייתם לי לעם מעכשיו זה יהיה התערותא דלתתא. אתם כבר מעצמכם תהיו נכונים אל הקדושה, אתם תהיו לי לעם ועל ידי כן ואני אהיה לכם לאלוהים. שהגם שבתחילה זה יבוא רק מאת השם וזרקתי עליכם מים טהורים כביכול זה ממנו יתברך, השם עשה את ההתחלה, אבל לאחר מכן הם יסגלו מצוות ומעשים טובים ויפעלו לקרבת השם ואז זה כבר יבוא בהתערותא דלתתא וממילא על ידי כן אתם תהיו ראויים שאני אהיה לכם לאלוהים. וזה בהתאמה למה שכתוב על הזמן של גאולת מצרים שבאופן תמידי הקדוש ברוך הוא דורש שעם ישראל יפתחו את הפתח. שעם ישראל הם אלה שיעשו את הצעד הראשון. שובו אליי ואשובה אליכם. קודם כל אתם תשובו בתשובה ואז אני אשוב עליכם. ולעומת זאת ביציאת מצרים ראינו שלא כך היה. בגאולת מצרים כתוב שהכל נעשה בהתערותא דלעילא כאשר עם ישראל לא עשו כמעט מאומה. שתי מצוות היה להם וגם הם מצוות שלכאורה מאוד מאוד חלשות. מצוות דם פסח ודם מילה. דם פסח מה זה היה? לשחוט קורבן ולאכול סטייקים. וגם בזה הם לא הלכו בשמחה מכיוון שעם ישראל עוד סירבו כיוון שהיו צריכים למול אז הוציא ריח גן עדן של פסח ואז הלכו למול על מנת כדי שיזכו לאכול מקורבן הפסח. אז זה מצוות מאוד חלשות. זאת אומרת אז מכוח מה היה? הכל מהתערותא דלעילא. זה נקרא כתוב רואים זה רמוז במה שכתוב פסחתי אני על הפתח. מה הפירוש שפסח השם על הפתח? תמיד אומר השם פתחו לי פתח, זה צריך להתחיל ממך. ביציאת מצרים השם פסח על הפתח. השם לא המתין שאתה תפתח פתח כי אם יחכה עד שאנחנו נפתח פתח לא היינו נגאלים כלל, היינו מגיעים לנ' שערי טומאה. ככה אומר גם כן יהיה לעתיד. גם לעתיד זה יתחיל מכך שהקדוש ברוך הוא יזרוק עלינו מים טהורים, יהיה בהתערותא דלעילא. אבל לאחר מכן והייתם לי לעם ההתערותא דלתתא תבוא לאחר מכן מתוככם. ואז זה מעין מה שחז"ל אומרים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. שהגאולה העתידה תהיה מעין הגאולה הקדומה של יציאת מצרים.
והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב. והושעתי אתכם מכל טומאותיכם שהגם שיהיה עדיין יצר הרע, אומר הקדוש ברוך הוא עדיין היצר הרע קיים אבל אני אושיע אתכם מהטומאה שלו. וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. חז"ל אומרים שמיום שבטלה טהרה בטל ריח הפירות, יש אומרים טעם הפירות. אומר השם כאשר אתם תיוושעו מהטומאה שלכם, לא יהיה מציאות שבטלה טהרה כמו שחז"ל אומרים אלא אדרבה הטהרה עכשיו תרבה והזיתי עליכם מים טהורים וטהרתם, אז אומר השם אני אקרא אל הדגן והרביתי אותו. א' יהיה ריבוי של הדגן שזה יהיה בהשגחה מאת השם לא יהיה רעב. והגם שכבר רעב אין בגלל הדגן, עם כל זה והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים. אומר השם אני ארבה גם כן את פרי העץ ואת תנובת השדה. שפרי העץ ותנובת השדה זה כמו מותרות כיוון שהעיקר מה שאדם זקוק לפרנסתו זה הדגן, זה הלחם שאדם אוכל. אבל כאן אומר השם אני גם ארבה את פרי העץ ותנובת השדה והסיבה תהיה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים. כיוון שהגויים אומר הרד"ק היו מחרפים את עם ישראל והיו אומרים איפה אתם נמצאים? אתם נמצאים בארץ ישראל שארץ ישראל זה ארץ שזקוקה לגשמים יותר משאר ארצות. ולכן אומר הרד"ק הרעב מצוי בה. אנחנו רואים אצל אברהם שמגיע לארץ והוא גולה מפני הרעב, רואים אצל יצחק, רואים אצל אלימלך עם נעומי שיורדים מפאת הרעב. וכאשר אדם יוצא וגולה מארצו לארץ אחרת בגלל הרעב זה חרפה, זה ביזיון. אומר השם על ידי שאני ארבה את פרי העץ ותנובת השדה אז לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים, לא יחרפו אתכם שיש לכם ארץ גרועה שיש בה רעב. למה באמת השם עשה את הארץ בצורה הזאת? למה השם לא נתן לנו שוויץ של המזרח התיכון? התשובה היא היא הנותנת. ארץ אשר למטר השמיים תשתה מים. המצרים זה כמו נחש הקדמוני הקדוש ברוך הוא זרק להם אמר להם הנה יש לכם נילוס, יש לכם נהר, יש לכם השקיה, זהו תעזבו אותי אל תפנו אליי. לעומת זאת עם ישראל אותם הקדוש ברוך הוא רוצה שהם תמיד יהיו בקשר עם הקדוש ברוך הוא אז תמיד אנחנו מתפללים לגשמים, תמיד אנחנו מתחננים לפניו כדי שהקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו שפע. כמו עניין המן שיכל הקדוש ברוך הוא לתת פעם אחת בשנה, אבל אם כן איפה היה לנו קשר עם הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא רצה שהקשר יישמר ועל ידי זה שבכל יום ויום צריכים ללכת לאסוף את המן אנחנו זוכרים מי נותן את המן ומתפללים לקדוש ברוך הוא ועל ידי כן אנחנו מחוברים אליו יתברך. אבל כשיש בצורת, כשיש רעב אז יש חרפה בגויים. הנה תראו איזה ארץ יש לכם. כאן כאשר תהיה התבואה כל כך רבה לא תהיה עוד חרפת הגויים. המלבי"ם מסביר מה העניין של פרי העץ לחרפת הגויים? אומר המלבי"ם הגם שכבר דגן יש להם כמו שראינו בפסוק הקודם, אבל אם יהיה חסר להם את פרי העץ את זה הם יצטרכו לקנות מהגויים שנמצאים סביבם. ואז הם יגידו למה הם באים לקנות את זה כאן? יגידו הנה יש להם חרפת רעב, יהיה להם חרפה בגויים. אז כדי שלא תאלץ ללכת לקנות מהגויים ובשל כך יחרפו אותך, אומר הקדוש ברוך הוא אני ארבה שגם פרי העץ וגם תנובת השדה הכל ירבה ולא תזדקק לגויים כל עיקר.
וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקוטותם בפניכם על עוונותיכם ועל תועבותיכם. וזכרתם את דרכיכם הרעים ואז עדיין אתם תזכרו את הדרכים הרעים שהיו לכם קודם. א' למה? מפני ונקוטותם בפניכם. הכוונה היא הם יהיו כמו מונחים בפניכם אתם תתחרטו באופן תמידי על מה שהיה קודם. מה פירוש ונקוטותם בפניכם? רש"י מסביר שהכוונה היא מלשון להיות נמק. תימקו בעצמכם בבושתכם. כמו אדם הנמק, כמו דבר שהוא כמו מצטמק ורע לו על הגמול הרע שאתם עשיתם כביכול לקודשא בריך הוא והקדוש ברוך הוא חלף זה גומל לכם טובה. אז הדבר הזה יגרום לאדם כמו להיות נמקים, ימקו בעוונם. הרד"ק מסביר שמה שכתוב ונקוטותם אומר הרד"ק זה הכוונה מלשון אקוט בדור. האמת היא שם זה גם יש מסבירים לשון קללה, אלא זה מלשון לכרות, מלשון לחתוך, זה הכוונה ונקוטותם בפניכם. כן? מלשון לקטוע, כן? כמו שאנחנו אומרים קט, כן? שהכוונה היא לחתוך. אז אומנם זה לא בעברית אבל זה קרוב. אז כך גם כן אתם תהיו כמו נכרתים בעיני עצמכם כאשר אתם תזכרו את העוונות שלכם אתם תגידו בצדק הקדוש ברוך הוא הגלה אותנו מארצנו. המלבי"ם אומר יש כאן וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים. אומר המלבי"ם הדרכים כמו שהסברנו זה תכונות הנפש, זה טבעי הנפש. והם כולם היו רעים כמו מידות גאווה, נקמה, אכזריות. אומר המלבי"ם אבל שימו לב דבר מעניין מסביר כאן המלבי"ם, שהגם שיכול להיות מאוד שתכונות הנפש הם שליליות, יכול להיות שמתוך זה יצאו מעללים טובים. מעללים אמרנו זה מעשים. איך יכול להיות? אומר המלבי"ם לדוגמה בן אדם הוא בעל גאווה אז הוא פותח גמ"ח כדי להראות כמה הוא איש חסד וכמה הוא נותן וכמה הוא מסייע. אז ממידה שלילית יצא משהו טוב. עכשיו מכוח הגאווה הזאת יצא משהו חיובי שהבן אדם הזה עוזר לאנשים אחרים. לדוגמה באדם הזה יש מידת הנקמה ואכזריות והאדם הזה ינקום ויתאכזר כנגד מי שמחלל שם שמיים, כנגד אויבי השם. אז אומנם המידה שבו היא לא מידה טובה אבל הוא ישתמש איתה לפחות במקום ששמה יש מזה תועלת. אז אם כן יוצא שיש דרכים רעים אבל מעללים לא בהכרח שהמעללים יהיו רעים. יכול להיות שהדרכים שתכונות הנפש הם שליליות אבל זה מוציא מעללים חיוביים. על זה הוא אומר לא, גם מעלליכם אשר לא טובים. לא רק שהדרכים שלכם היו רעות גם המעללים שלכם שזה אומר התוצאות והפעולות היוצאות מהם גם הם היו לא טובים. לא השתמשתם באותם דברים למשהו חיובי אלא השתמשתם בזה למשהו שלילי אז גם המעללים לא היו טובים. ומזכיר כאן גם כן על עוונותיכם ועל תועבותיכם. מה הכפילות? אז המלבי"ם גם זה הסביר בכמה מקומות שהעוון זה תמיד ביטוי לעיוות השכל. שזה הדבר הכי גרוע שהבן אדם פועל מתוך ששכלו מעוות. זאת אומרת הוא נותן היגיון למה שהוא עושה. הוא עושה דבר שלילי והדבר השלילי הזה הוא גם נותן לו צידוק. והצידוק הזה זה כבר עיוות של השכל. כי כל עוד עשית משהו שלילי ונהית אחרי תאוות ליבך, אתה יכול להגיד התגברה תאוותי. אבל כאשר אתה גם נותן לו צידוק זה כבר עיוות השכל, זה לתת איזה שהוא טיעון שכלי למה שאתה עושה אז עיוותת את השכל להצדיק את הרע שלך. וזה מקביל כנגד דרכים. כיוון שדרכים כמו שהסברנו קודם הכוונה היא המידות הרעות זה הכוונה ההנהגה שלו הוא מעוות את שכלו בהנהגתו. פירושו של דבר יש לו הנהגה הנובעת מעיוות השכל כי השכל ככה אומר לו שצריך להתגאות וצריך לעשות כך וצריך לעשות כך. זה מקביל כנגד דרכים. והתועבות זה המעשים השליליים שזה כנגד מעללים.
אומר השם לא למענכם אני עושה נאום השם אלוהים ייוודע לכם. בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל. דבר נוסף הוא אומר כאן כמו שראינו א' הדרכים שלנו הרעים אנחנו עדיין זוכרים אותם מסביר המלבי"ם מסיבה אחת מנקוטותם בפניכם כדי שאנחנו נתחרט עליהם. ודבר שני כדי שעל ידי זה ייוודע לכם שלא עשיתי את זה למענכם. מה נרוויח בזה שנדע שזה לא למעננו? אומר בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל. על ידי זה אתם תתביישו ותיכלמו. והבושה אומר המלבי"ם זה הבושה הפנימית שזה חלק מגדרי התשובה וכפרת העוון כמו שחז"ל אומרים שכל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עוונותיו. עניין הבושה זה חלק מעניין הכפרה. וההבדל בין בושו והיכלמו שבושו זה כשבן אדם מתבייש מעצמו וכלימה זה כשבן אדם נכלם כשאחרים מכלימים אותו. אז אם כן פה יהיה לנו בושו והיכלמו מדרכיכם שאנחנו מצד עצמנו נתבייש וגם נכלם מן האחרים שעשינו כאלה מעשים רעים וזה עצמו יהיה תשובה של התעוררות מצידנו להתקרב אליו יתברך.
כה אמר השם אלוהים ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החורבות. ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם השם כאן מודיע להם שאחרי התשובה הגמורה וטהרת העוונות לא יישאר מהם שום רושם כלל. כך גם כן לא יישאר שום רושם גם מחורבן הארץ. כי הא תליא בהא. פירושו של דבר ברגע שעם ישראל יש להם עוונות הארץ נחרבת וברגע שעם ישראל אין להם עוונות אז הארץ בנויה. זה מה שהוא אומר כאן ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החורבות. ברגע שאתם תטהרו מעוונותיכם אז הארץ תחזור להיבנות. ואז הערים שהם היו נעזבות יחזרו שוב ויבנו.
והארץ הנשמה תעבד תחת אשר הייתה שממה לעיני כל עובר. והארץ הנשמה, נשמה הכוונה היא מקום שומם זה הכוונה נשמה, מקום שהוא שממה. הארץ עד עכשיו הייתה שממה עכשיו היא תעבד, היא תהיה נזרעת. ועד עכשיו ראינו שכל מי שעבר כאן בארץ אמר איזה ארץ אוכלת יושביה, איזה ארץ שוממה, איזה ארץ שלא ראויה כלל למלכה. עד שכל מי שיראה את זה עכשיו יתפלא. ואמרו הארץ הלזו הנשמה הייתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו. איך ייתכן שארץ כזאת שהייתה נשמה, ארץ כזאת שהייתה שוממה פתאום נהייתה כגן עדן? ערים שהם היו חרבות וגם שוממות וגם הרוסות פתאום רואים אותם כערים בצורות. המלבי"ם אומר תשימו לב יש כאן כפילות החרבות והנשמות. אומר המלבי"ם ייתכן דבר מקום שהוא חרב אבל לא שמם. גרים שמה. הוא חרב אבל מישהו נמצא באותה חורבה. הוא אומר זה גם היה חרב וגם היה שומם. יש הרוסות ויש חרבות. אומר ראינו גם כן חורבותייך ושוממותייך וארץ הריסותייך. אומר אנחנו רואים שאלה שני ביטויים שונים. שממה זה נופל גם כן על כלל הארץ ובניתי הנהרסות נטעתי הנשמה שזה אומר כלל הארץ היא בגדר שממה ולעומת זאת המקום של הריסה זה מקום שהוא שבור יותר ומקולקל יותר ממקום חרב.
וידעו הגויים אשר יישארו סביבותיכם כי אני השם בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני השם דיברתי ועשיתי. השם ידאג לכך שהגויים ידעו מכל מה שקורה כאן עם עם ישראל והם יבינו שכי אני השם בניתי. הם יבינו שזה לא בדרך הטבע, זה על פי רוח הקודש. וזה היה כמו שהשם ברא את העולם שהקדוש ברוך הוא אמר ויהי, ציווה ויעמוד. כך גם כן כאן אני השם דיברתי ועשיתי. הדיבור שהשם דיבר אל הנביאים הביא את הכל לידי מעשה בצורה ניסית, דיבורו של הקדוש ברוך הוא כבר פועל את הדברים בטבע.