ספר יחזקאל פרק ל"ו. "ואתה בן אדם הינבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר השם". אחרי שאנחנו רואים שהנביא מדבר דברי פורענות על הר שעיר, כעת הוא אומר דברי נחמה על הרי ישראל. "כה אמר השם אלוהים יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו". אומר המלבי"ם, אנחנו רואים לאל שיחזקאל התנבא על האומות שנמצאות מסביב לארץ ישראל, השכנות לארץ ישראל, והוא ניבא עליהם פורענות, הוא ניבא עליהם חורבן. והסיבה הייתה מכיוון שהם שמחו על מפלתה של ירושלים. ראינו שהייתה נבואה על צור, על בני עמון, על מואב, על אדום, על פלשתים, על צידון, לכל אחד ואחד הנביא ייחד נבואה ודיבור על המפלה שלהם כנגד מה שהם שמחו או אפילו עזרו בפועל לנפילתם של ישראל. ולכל אחד הוא הודיע את העונש שלו, מה יהיה העונש שלו ומה תהיה הצרה שתבוא עליו. וכל אחד היה לו עונש נפרד כיוון שהם לא הושוו בחטאים שלהם, כל אחד מהם חטאו היה שונה.
אז לגבי צור ראינו, "יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אליי אמלאה החרבה". ראינו שעם ישראל, ארץ ישראל הייתה רוכלת העמים. וגם צור הייתה רוכלת העמים. ולכן הם אמרו, כל אלה שעד עכשיו סחרו כאן בישראל, שישראל היא בעצם מעין בריח תיכון שמחברת בין יבשות, אלה שסחרו כאן בישראל עכשיו יבואו אליי. אז היה לכם שמחה על מפלתם של ישראל, כיוון שאמרתם כעת נשברה דלתות העמים, ישראל שהיא דלת לעמים וכולם עוברים דרכה, כעת נסבה אליי, אמלאה החרבה, אני אתמלא מחורבנה. ממה שהיא נחרבה יהיה לי מילוי, האושר והמסחר יעבור כעת אליי. ראינו לאל נבואה שהנביא מוכיח אותם על העניין הזה ואומר שהצרה שלהם תהיה שכל צור תשקע, וכבר דיברנו על זה שהיא בעצם שקעה וכיסתה אותה מים לאחר מכן.
וזה מה שהוא אומר כאן, "יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו". האויב שמח, אמר האח, כמה נפלא שעם ישראל נופלים. ובמות עולם, מה הכוונה במות עולם? העניין שישראל היא כמו במה, מקום גבוה שכולם באים לסחור בו, המסחר הגבוה של כל העולם, כולם הולכים שם לסחורה, עכשיו למורשה היתה לנו, אנחנו נירש את זה. לכן כה אמר השם עליהם, ראינו עליהם יש עונש, אומר זה מה שכתוב, "לכן הינבא ואמרת כה אמר השם אלוהים יען וביען שמות ושאוף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגויים ותעלו על שפת לשון ודיבת עם".
המלבי"ם כאן מבאר את העיקרון של כל הפרק, ואנחנו נתחיל עכשיו לראות את זה בנוגע לצור ולאחר מכן נראה את זה גם כן בנוגע לשאר. בעצם כאן הנביא כשהוא אומר "כה אמר השם אלוהים", הוא על כל אחד ואחד אומר כה אמר, אבל הוא לא מביא בנוגע לכל אחד ואחד מה הייתה בעצם האמירה. וזה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים, והמלבי"ם אומר לא נמצא מאמר השם עד הפעם השישית. אומר המלבי"ם ולא נמצא דוגמתו במקרא. לא ראינו בדומה לו שהנביא אומר פעמים רבות כה אמר השם והוא לא אומר לנו מה אמר השם, רק לאחר מכן בסוף הוא אומר מה אמר השם. ואומר המלבי"ם והוא פליאה נשגבה מאוד, ואין איש מן המפרשים שם על לב. אומר אף אחד לא מתבונן על העניין הזה, אף אחד לא שואל את השאלה הזאת, איך יכול להיות שחמש פעמים מופיע פה כה אמר השם ולא מופיע מה בעצם האמירה, אין איש מן המפרשים שם על לב.
לכן אומר המלבי"ם שכל מה שכתוב כאן כה אמר, זה חוזר על מה שדיברנו לאל. ועל כל אחד ואחד כאשר תמצא כה אמר, אומר המלבי"ם, אמר מתי? לאל, בנבואות של לאל. אז שכאן מדברים על לדוגמה מפלתם של צור, שהם אמרו האח ובמות עולם למורשה היתה לנו, האמירה הזאת שנאמרה למעלה כה אמר השם, הכוונה השם כבר אמר למעלה את העונש בנבואה מיוחדת. אז אל תחפש איפה פה השם אמר, כי כל כה אמר השם שמופיע פה, זה אומר כה אמר השם שם. זה הכוונה של הדברים. אז לכן הוא מזכיר כאן כמו מעין תזכורת על כל אחד ואחד מהם כבר נאמר, זה הכה אמר. אז לכן אין מה לחפש את האמירה שתופיע כאן.
בואו נתחיל לראות. "לכן הינבא ואמרת כה אמר השם אלוהים יען וביען שמות ושאוף אתכם מסביב". אומר בני עמון, עכשיו הוא עובר לדבר עליהם, הם לקחו מנחלתם של בני ישראל, הם התיישבו במקום שעם ישראל ישבו. כמו שראינו מדוע ירש מלכם את גד, ראינו שהם ישבו במקום של עם ישראל. וכן ראינו בעמוס על בוקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם. את ההרים שבגלעד הם בקעו כדי להרחיב את גבולם, כדי לקבל חלק מהמקום ששם עם ישראל היו יושבים בגלעד. אז רואים שבני עמון לקחו ושללו חלק מארץ ישראל. "יען וביען שמות ושאף אתכם", הם עשו אתכם שמה, הכוונה מלשון שממה, על ידי "ושאוף אתכם". מה זה ושאוף אתכם? מסביר המלבי"ם שזה כמו שאדם שואף רוח לקרבו, כך כל התאב לבלוע איזה דבר, אומר המלבי"ם, נקרא שאוף. גם היום אנחנו מתבטאים בביטוי הזה, לאדם הזה יש לו הרבה שאיפות, כן? זה מישהו אמר פעם על בחורים שהם קצת שבבניקים, אז יש להם אתם יודעים בשיער הם עושים ככה מדרגה, כן? עושים ככה חיתוך כמו איזה מדרגה בשיער, ומסתובב לך כל אחד עם סיגריה. אז מישהו אמר עליהם פעם שהם בעלי שאיפס ובעלי מדריגס. כן, הוא בעל שאיפה ובעל מדרגה. כן, בעל מדרגה ובעל שאיפה, אה, טוב, שואף כמו עבד. על כל פנים, אז הוא אומר הם שאפו אתכם, לקחת את גבולכם. למה? כיוון שהם רצו "להיותכם מורשה לשארית הגויים". הם רצו לרשת אתכם לשארית הגויים, אומר תתבונן, לכן גם כן ישמעאל שלח להרוג את גדליה בן אחיקם, ישמעאל בן נתניה ששלח להרוג את גדליה בן אחיקם, הוא נשלח להרוג כדי שארץ ישראל תישאר שממה, כדי שהארץ תהיה להם לירושה. ועל ידי מי זה נעשה? כמו שראינו זה על ידי בני עמון.
אומר וחוץ מזה גם כן, "ותעלו על שפת לשון ודיבת עם". חוץ מזה גם כן, שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון. אומר לא הסתפקתם בזה, גם היה לכם דיבת עם, ותעלו על שפת לשון, אתם גידפתם את עם ישראל, גידפתם את אמונתם, גידפתם את קדושתם. ולכן ראינו לאל בפרק כ"ה שהוא התנבא עליהם. "לכן הינבא ואמרת כה אמר השם אלוהים", זה הנבואה שנאמרה אז כה אמר השם אלוהים על פורענותם כנגד העניין הזה. מסביר המלבי"ם מה שכתוב "על שפת לשון ודיבת עם", אומר זה כמו שכתוב את כל הגויים והלשונות. הם ידברו בם גנות של כל הלשונות והעמים. מסביר המלבי"ם מכיוון שהעמים יש ביניהם חלוקה מצד הלשונות, כל עם מדבר בלשון אחרת. ויש בהם גם כן חלוקה מצד ההנהגות, הנימוסים שכל אומה מתנהגת בדרך אחרת. וכל לשון וכל עם מדברים לרעה כנגד עם ישראל, לכן הוא מזכיר כאן את שני הדברים.
"לכן הרי ישראל שמעו דבר השם אלוהים כה אמר השם אלוהים להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגויים אשר מסביב". לכן הרי ישראל שמעו דבר השם אלוהים. אומר המלבי"ם, כאן הוא עובר לדבר על מואב. מואב לא לקחו מגבול ישראל, מואב לא עשו בהם נקמה בעם ישראל, אבל הם לעגו עליהם. הם ישראל היו בפני מואב ללעג ולבוז, וזה מה שכתוב "אשר היו לבוז וללעג לשארית הגויים". ולכן ראינו לאל בפרק כ"ה שגם כלפיהם יש נבואה של פורענות, וזה הכה אמר השם אלוהים כנגד אותם אלה בני מואב וכנגד מה שהם דיברו אז.
עכשיו הוא מדבר כאן "ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות". אומר המלבי"ם מה ההבדל בין נעזבות לבין שוממות? אומר המלבי"ם הכוונה היא לחורבות השוממות ולערים הנעזבות, לערים שנחרבו ונשארו שממה. כיוון שייתכן שיש חורבה שהיא לא שממה. למה? כי משתדלים אולם נחרב, אבל משתדלים לבנות אותה מחדש. ויש ערים שאמנם הם לא נחרבו אבל היו שממה. זאת אומרת העיר נטושה. ואז העיר אמנם לא נחרבה אבל היא שוממה. ולכן כאן הוא אומר יהיה פה את שני הדברים, הערים שנחרבו וגם נשארו שממה. כי דיברנו בעבר שכשהייתה עיר נחרבת, בעבר היו משתדלים לבנות באותו מקום, כיוון שכל התשתיות כבר קיימות, אז היו משתדלים באותו מקום שבו הייתה העיר לבנות אותה מחדש. סיבה נוספת הייתה מכיוון שזה לא כמו היום, היום בית שנחרב אז אתה צריך להוציא הוצאות כדי לפנות את השברים. אבל בזמנם זה בדיוק הפוך, בית שנחרב יש בו יתרון גדול, כי מה בעצם מה זה נחרב? האבנים נפלו. האבנים נפלו זה אבנים מלאות, זה לא לא מדברים בבלוקים שהבלוק נשבר ואין כבר מה לעשות, אתה לא יכול לקחת בלוקים שנשברו לבנות אותם מחדש. אבל לעומת זאת מאבנים שמדובר באבנים מלאות, אז אבנים כאלה זה כמו שיש, לוקחים ועוד פעם בונים את זה מחדש, ואדרבה, במקום ללכת לחצוב אבנים מחדש, צריכים לחצוב וללכת ולשנע ולהביא, זה מסובך, זה מורכב. כאן יש לו את האבנים של הבית שנהרס, הוא פשוט חוזר ומעמיד אותם על מקומם. אז לכן בזמנם כשמקום מסוים היה נחרב היו בונים אותו מחדש. לכן היה צריך גם כן לעשות חרם מיוחד על יריחו שלא תיבנה, ולכן היה לו אינטרס לחיאל בית האלי ללכת לבנות את יריחו, כיוון שהדבר הזה כמו שאמרנו היה משתלם, כיוון שלא צריך להוציא הוצאות גדולות כדי לבנות את העיר. אז כאן הוא אומר הערים לא רק שיחרבו, יחרבו והרבה פעמים בונים אותם מחדש, אומר לא, הם גם כן יישארו שממה.
"לבוז וללעג". אומר המלבי"ם מה ההבדל בין לבוז וללעג? בז מפני שהדבר הזה נקלה בעיני האדם הוא בז לו. כמו שכתוב שמיכל בזה בליבה לדוד כאשר היא ראתה אותו מפזז ומכרכר. לעומת זאת אדם לועג למשהו שהוא רואה שהוא עושה מעשים לא ראויים אז הוא לועג לו. יוצא אם כן שאלה שני ביטויים שונים וכאן הוא אומר הם היו גם לבז וגם ללעג לשארית הגויים אשר מסביב.
"לכן כה אמר השם אלוהים אם לא באש קנאתי דיברתי על שארית הגויים ועל אדום כולו אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז". לכן כה אמר השם אלוהים, אומר המלבי"ם הכה אמר הזה הוא כבר כה אמר כנגד אדום ופלשתים. הם נקמו בעם ישראל, כמו שדיברנו לאל, על ידי שנאה שהייתה להם כנגד עם ישראל. הם היו מעוניינים שארץ ישראל תישאר שממה, לא כדי לקחת אותה, אלא כדי שתישאר שוממה. וכמו שהסברנו לאל שהיה להם עניין להוכיח שהארץ שוממה בגלל שעם ישראל עזבו את דרך השם. עליהם אומר השם אני דיברתי באש קנאתי, אומר השם אני אעשה בהם נקמה על ידי קנאה. וזה מה שהוא מדבר על שארית הגויים, דיברתי על שארית הגויים. למה על שארית הגויים? אומר המלבי"ם כי פלשתים כבר ראינו שהוכו על ידי פרעה, נשאר מהם רק שארית. אדום ראינו שנתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב, על ידי ששמחו על מפלה של ישראל ובשאט נפש, ראינו שבסוף הפרק הקודם שהקדוש ברוך הוא אמר שהם יענשו על השמחה שלהם. כה אמר השם כי שמח כל הארץ שממה אעשה לך, כשמחתך לנחלת בית ישראל אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר. אז אם כן אנחנו רואים שמה שנקרא כבר תשלום ראשון הם קיבלו. לכן הוא אומר כאן על שארית הגויים, זה בנוגע לפלשתים, ועל אדום כולו. אומר על אדום כולו, מה שנתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב, כי הם שמחו על מפלת ישראל אז אדום כולו יימסרו, כמו שראינו בסוף הפרק הקודם. עכשיו הם לא רצו לרשת את הארץ כדי לבנות אותה, אלא למען מגרשה. מה זה למען מגרשה? מגרש זה מקום פנוי. הם רצו שהמקום הזה יישאר כמגרש, שיהיה מקום פנוי לפני העיר, שמקום שאין בו בית, אין בו שדות, אין בו כרמים. הם רצו שארץ ישראל תישאר כמגרש פנוי, שיהיה לזה בוז וקלון, וכמו שהסברנו שעל ידי שרואים את המקום כמגרש פנוי אז אומרים הנה זה עם ישראל, כיוון שהם חטאו, כיוון שהם עזבו את אלוהיהם, השם עזב אותם ובחר בנו הנוצרים, אז היה להם עניין גם כן להשאיר את המקום כמקום פנוי שיהיה בזה מזכרת עוון, יהיה בזה בוז וקלון, לכן הוא ניבא עליהם פורענויות. איך? על פלשתים ראינו למעלה ועל אדום בפרק ל"ה. וזה מה שהוא אומר כאן, לכן כה אמר השם אלוהים על מה שראינו לאל כנגד אדום ופלשתים.
"לכן הינבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות כה אמר השם אלוהים הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי יען כלימת גויים נשאתם". לכן כה אמר השם אלוהים, אומר יש כאן נבואה חוץ מזה על עוד כמה אומות שגם הם לא עשו בדרך נקמה ולא ירשו את הארץ, רק ביזו את עם ישראל על החורבן שלה. ועכשיו הוא מדבר עליהם, אומות כמו מצרים, כמו צידון. גם עליהם יש פורענות, וראינו את זה לאל בפרקים פרק כ"ח, בפרק כ"ט. על זה הוא אומר הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי פורענות עליהם, את הפורענויות שראינו לאל. אומר יען למה? יען כלימת גויים נשאתם. הכוונה אתם ביישתם את עם ישראל, כלימת גויים, ביישתם אותם בין האומות, בין העמים, ולכן על זה אומר השם אפרע מכם, וזה הנבואה שנמסרה לאל.
"לכן כה אמר השם אלוהים אני נשאתי את ידי אם לא הגויים אשר לכם מסביב המה כלימתם ישאו". כה אמר השם אלוהים אני נשאתי את ידי, זה גזר דין שיש בו שבועה, שזה אומר גזר דין שלא יתבטל. כל הגויים כלימתם ישאו, ובסופו של דבר בא נבוכדנאצר והחריב את כולם.
לעומת זאת, "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". אתם הרי ישראל, לעומתם, ההפך הוא. ענפכם תתנו, אתם תתנו ענפים, והענפים יתנו פרי, ואל תחששו אה יתן פירות והענפים אז הגויים יאכלו את זה. אומר לא לא, זה לעמי ישראל כי קרבו לבוא. עם ישראל כבר קרובים להגיע. בימי כורש כבר התחילו לשוב לארץ ישראל. ולמה אומר להם? כיוון שהארץ הזאת אומר המלבי"ם היא ארץ מושגחת. כאשר עם ישראל לא נמצאים עליה היא עוצרת את פירותיה, וכאשר עם ישראל חוזרים אליה היא חוזרת ונותנת את פירותיה. וזה גמרא מפורשת, גמרא נפלאה מאוד שאנחנו רואים את ההתגשמות שלה למול עינינו. גמרא בסנהדרין צ"ח עמוד א', אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר, אין קץ יותר מגולה ממה שכתוב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי כי קרבו לבוא". אין לך קץ מגולה מזה. אומר רש"י כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה. במשך אלפיים שנות גלות ארץ ישראל חרבה ושוממה. אנשים נוסעים שהגיעו לכאן לארץ, וראו כאן את הארץ, מדבר על אנשים מוכרים כמו מארק טוויין ועוד, שהגיעו לכאן לארץ, הם מתארים שהם רואים ארץ שוממה, ארץ חרבה, אחד מתאר שהוא נסע מילין רבים ולא ראה אפילו עץ אחד. קילומטרים רבים. הארץ שוממה, אומר נראה שרובצת עליה קללה קדומה, כך כותב גוי. איך ייתכן? מקום שהוא מרכז הסהר הפורה ולא מצליחים ליישב אותו, לא מצליחים, הכל ביצות ומלריה ומה לא. ועם ישראל הגיע לכאן לארץ והנה הארץ פתאום מתחילה לתת פריה. פלא עצום. אומרים לך אתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, זה אין לך קץ מגולה מזה. כשאתה רואה את ארץ ישראל נותנת פירותיה, אות היא שאנחנו כבר מידפקים על פתחה של הגאולה.
"כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם". אומר המלבי"ם בהתחלה תחול ההשגחה ונעבדתם ונזרעתם, שקודם כל האדמה לא תהיה שוממה. בשלב הבא, "והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כולו ונושבו הערים והחורבות תבנינה". בשלב הבא אומר הרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כולו. על איזה תקופה כאן הוא מדבר? אז המלבי"ם מדבר על תקופה שהוא הכיר, הוא מדבר על תקופת כורש. אבל אנחנו שאנחנו בתקופה מאוחרת יותר, תקופה שאותה המלבי"ם לא זכה לראות, אנחנו יכולים לדבר על זמננו. בואו נדבר על מה שאומר המלבי"ם. אומר המלבי"ם אותם ששבו בימי כורש ובימי ארתחשסתא, על ידי כך ששבו, על ידי כן בהתחלה נעבדתם ונזרעתם, ולאחר מכן היה את היישוב, באו לכאן והתיישבו כאן. ולאחר מכן גם כן והחורבות תבנינה, כמו שראינו החורבות השוממות, לערים הנעזבות, כולם נבנו מחדש. וכך גם כן היה כאן, הרי החלוצים בהתחלה ייבשו את הביצות והתחילו לגדל גידולים, זה היה בשלב הראשון. ורק לאחר מכן הם הקימו את ישראל וכולי. ובשלב הבא הגיעו לכאן העליות של 48, של שנות ה-50, אלה עליות שהגיעו לאחר מכן. וזה בדיוק כפי שהוא כותב כאן, בהתחלה ונעבדתם ונזרעתם, בשלב הבא והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל. בשלב הבא ירבו האדם שיגיעו לכאן. אז עדיין לכל בית ישראל עוד לא הגענו, כיוון שלצערנו רוב עם ישראל עדיין בגולה, אבל אנחנו בשלבים, והגאולה כמו שהגמרא אומרת איילת השחר קמעא קמעא, הגאולה באה מעט מעט ואנחנו נמצאים כבר בתוך התהליך. ונושבו הערים והחורבות תבנינה, הערים שעד עכשיו היו חרבות מתחילים ליישב אותם, במקומות שהיו חרבים הולכים ונבנים.
"והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטיבותי מראשותיכם וידעתם כי אני השם". המלבי"ם אומר הרביתי עליכם אדם ובהמה, אלה שיחזרו מהגולה יפרו וירבו שם. ועל ידי כן והושבתי אתכם כקדמותיכם. כמו שבתחילה הארץ הייתה מיושבת כולה, כך גם כן הייתה בזמן בית שני, בימי החשמונאים ובימי הורדוס הארץ הייתה מיושבת. ואם ניקח את זה לזמננו, אז ודאי שהארץ כולה מיושבת, אפילו יותר ממה שהיה בזמן בית שני. בזמן בית שני לא כל הארץ הייתה מיושבת, היו חלקים גדולים שלא היו מיושבים. גם היום יש חלקים שלא מיושבים, אבל היום הארץ מיושבת הרבה יותר ממה שהיה בזמן בית שני. בזמן בית שני לדוגמה הגולן לא היה חלק מארץ ישראל, כן? ולכן גם היום הגולן לא נחשב לחלק מארץ ישראל מבחינה הלכתית. כך גם כן החלק של אילת, של הערבה, גם כן לא נחשב כחלק מארץ ישראל מבחינה הלכתית, ולכן כשרוצים לעשות גידולים בשנת השמיטה אז מגדלים את זה שם. כך שלמעשה ארץ ישראל במקור היא ודאי הרבה יותר גדולה, אני כבר לא מדבר מהפרת ועד החידקל, אני כבר מדבר על ארץ ישראל בכיבוש ראשון. אז היות וכן, אומר המלבי"ם, אי אפשר להסביר מה שכתוב "והטיבותי מראשותיכם" שזה מדבר על בית שני. לכן הוא אומר זה ודאי מדבר על העתיד לבוא, שאז ייטיב אותנו יותר ממה שהיה בראשונה, כאשר יצאנו ממצרים ונכנסנו לארץ. ואז וידעתם כי אני השם, תכירו את ההשגחה ואת היכולת של הקדוש ברוך הוא.
המלבי"ם כאן עומד על דיוק מעניין. אומר המלבי"ם כל מקום אנחנו רואים שהביטוי זה פריה ורביה. בכל מקום אנחנו רואים שכתוב ופרו ורבו. ורק כאן אומר המלבי"ם תראה שכתוב ורבו ופרו. למה כאן הוא כותב לשון הפוכה? מסביר המלבי"ם בכל מקום אנחנו מדברים על פריה ורביה, מכיוון שעל ידי שהוא פרה, על ידי כן הוא רבה. בהתחלה הוא פרה, הוא מוליד ילד, ומוליד עוד ילד, ואחרי זה הם מולידים עוד ילדים, ועוד ילדים ועוד ילדים, וככה הם מתרבים. ההתרבות היא פועל יוצא מן הפריה, על ידי שיש פריון לאחר מכן בסוף יש התרבות. אבל לעומת זאת כאן הוא מדבר על הגאולה, והרי בגאולה אומר זה יתחיל הפוך, כיוון שבגאולה קודם כל יבואו לכאן רבים, אז ורבו. ולאחר מכן הם יולידו ילדים, אז ופרו. שומעים איזה דיוק נפלא? אומר לכן כאן מופיע ורבו ופרו. קודם כל ירבו לכאן כשיגיעו לכאן לארץ, ולאחר מכן יפרו ויולידו בנים ועל ידי זה יתרבו כאן העם היושבים בארץ ישראל.
"והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם". מסביר המלבי"ם לעתיד והולכתי עליכם אדם. מה זאת אומרת והולכתי? בבית שני הם שבו מעצמם, וגם לא שבו כולם אומר המלבי"ם. אבל אז אומר השם אני אוליך אותם. לא יבואו מעצמם אלא והולכתי עליכם אדם, אני אביא את עם ישראל לכאן. ואז יהיו את עמי ישראל, הם כבר יהיו עמי, יהיה לי השגחה מלאה עליהם. ואז על ידי זה וירשוך והיית להם לנחלה. הכוונה היא הנחלה זה נחלה שהיא ירושה עולמית, זה נחלה שהיא נשארת לתמיד, שיותר לא תוסיף הארץ להגלות את עם ישראל מעליה. זה מה שכתוב ולא תוסף עוד לשכלם, לא תהיה עוד מציאות של כמו משכלה ועקרה, כן? בני שיכולייך, כך נקראים עם ישראל, שהם הארץ כמו משכלת אותם, הארץ כמו מאבדת אותם כאשר הם גולים מעליה. וכעת לאחר שתהיה המציאות הזאת שהשם יביא את עם ישראל לארצם, לא תוסיף עוד לשכלם.
"כה אמר השם אלוהים יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית". רש"י מביא, כה אמר השם יען אומרים לכם אוכלת אדם את, למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה. הארץ הזאת היא ארץ אוכלת אדם. האמוריים כלו בה, היהודים כלו בה. הרי אלה שהיו כאן זה האמורי, והקדוש ברוך הוא הגלה אותם מפנינו. אז האמוריים כלו בה. ולאחר מכן עם ישראל באו לכאן, וגם עם ישראל גלה ממנה. אז העמים היו אומרים זו ארץ אוכלת אדם, הארץ הזאת משכלת את כל מי שבא לשבת. ארץ אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית, את משכלת את העמים אשר יושבים בתוכך. המלבי"ם מסביר, עם ישראל שבגלות אומרים לכם אוכלת אדם את, כוונה אלה שדרים בך בזמן הגלות, תם מיעוט אנשים שגרים בארץ, הארץ תאכל אותם. וכידוע שבזמן שלא היה יישוב כאן בארץ, אז כולנו יודעים היה טיפוס, היה מחלות, היה דבר, היה ביצות, היה ארץ אוכלת אדם. אז אותם מעט שגרים שם, הארץ אוכלת אותם בדבר ובחולאים וברעב. כידוע שהיו עליות, זה דבר פלא, היו עליות שהגיעו לכאן בשנות ה-20, והם ניסו להתחיל ליישב את הארץ, וראו עד כמה זה קשה, אלה שהגיעו לחדרה ועוד, הם קנו כאן שטחים, ובסופו של דבר חזרו בחזרה לאירופה, ואז עלה הצורר הנאצי השם יצילנו ואיבד אותם. אנחנו רואים שלא היה פשוט לבוא ולהתיישב כאן, מעבר לכל הניסיונות שהיה כאן עם הישמעאלים מסביב והרדיפות והפדאיונים ומה לא. אז אומרים המקום הזה, אותם בני אדם מועטים שגרים בארץ בזמן הגלות, הארץ אוכלת אותם בדבר ובחולאים וברעב. וזאת ארץ משכלת גוייך היית. הכוונה כשעם ישראל עוד היו עליה, כשהכוונה כשרוב עם ישראל היה בארץ, הארץ שיכלה אותם. כי הרי גלו מהארץ בבית ראשון, גלו בבית שני, שני פעמים, זה כבר נחשב כמו חזקה, שבפעם השלישית אנחנו כבר לא כביכול לא לוקחים סיכון. אז הארץ הזאת היא משכלת גוייך, כל גויים, כוונה עמים שישבו בה, גלו ממנה.
מסביר המלבי"ם שיש הבדל בין אם אנחנו אומרים אדם לבין אם אנחנו אומרים גוי. אדם זה מאפיין יחידים. לעומת זאת כשמדברים על גוי זה אומר קיבוץ אנשים, זה אומר ריבוי אנשים. על זה הוא אומר כה אמר השם אלוהים יען אומרים לכם אוכלת אדם את, זה מדבר על היחידים שהיו כאן בזמן שרוב עם ישראל היו בגלות. ולאחר מכן כשמדברים ומשכלת גוייך, זה כבר מדברים על הזמן שרוב עם ישראל ישב כאן. לכן המלבי"ם חילק את הזמן לשתי תקופות.
"לכן אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תשכלי עוד נאום השם אלוהים". לכן אומר אדם לא תאכלי עוד, הכוונה היא הקדוש ברוך הוא יסיר מהארץ הזאת כל מוות וכל חולי וכל צרה, אדם לא תאכלי עוד, גם אנשים בודדים. וגם כשיבואו לכאן כלל עם ישראל, גוייך לא תשכלי, לא תשכלי עוד, הכוונה היא לא ימותו עם ישראל ויגלו, לא תהיה גלות נוספת. כתוב אמנם לא תכשלי, אבל הקרי הוא לא תשכלי.
"ולא אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגוייך לא תכשלי עוד נאום השם אלוהים". ולא אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים וחרפת עמים לא תשאי עוד. שימו לב שיש כאן שני דברים. הוא מדבר כאן א' על גויים, לאחר מכן על עמים. דבר נוסף הוא מדבר בתחילה על כלימה ולאחר מכן על חרפה. ואת זה אנחנו נרצה כעת להבין. המלבי"ם יש לו כלל שכל מקום שכתוב גויים לעומת עמים, אז הגויים הכוונה היא לפחותים שבאומות. וכשכתוב עמים הכוונה היא לעמים המסודרים, שיש להם מלכות וממשלה וכן הלאה. אם היינו רוצים אולי לחלק לפי המושגים שלנו היום, אז היינו אומרים שעמים זה לדוגמה עמי אירופה, אמריקה. ולעומת זאת גויים זה כל מיני שבטים, זה נקראים זה נקראים גויים, אין להם איזושהי ממשלה מסודרת, זה נקרא גויים. אז הם נחשבים לפחותים יותר. ולא אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים, אלה הגויים הפחותים שישבו בארץ ישראל, הם היו מכלימים את העם היושב בה, היו מביישים אותם, והיא הייתה שומעת את כלימתה. מה היו אומרים? שמי שיושב כאן מושבה של ארץ ישראל רע, הארץ הזאת היא ארץ משכלת, הארץ הזאת היא ארץ גרועה. העמים לעומת זאת, שימו לב, זה האומות היותר חשובות שיש להם מלך, הם לא ישבו שם. ולכן שם לגביהן כתוב שהייתה נושאת מהם חרפה, זה מרחוק. וחרפת עמים לא תשאי עוד. הגויים הם בתוכנו, הם היו יושבים כאן בארץ, לכן לא אשמיע אלייך, הם היו משמיעים לנו כאן דברי חירופים, לכן אומר כלימת גויים לא תשמעי. חרפת עמים הם לא ישבו כאן, לכן לא תשאי עוד, הכוונה היו נושאים את הדבר מרחוק כדי להגיד לנו דברי חירוף. אז את חרפת העמים לא תשאי עוד. עכשיו נשים לב, יש הבדל בין כלימה לבין חרפה. אומר המלבי"ם תמיד הביטוי חרפה קשה יותר מכלימה. כיוון שייתכן מאוד שאדם מכלים מישהו על לא דבר, אבל לא ייתכן שמחרף מישהו על לא דבר, כך אומר המלבי"ם. תמיד שיבוא ביטוי של חירוף זה בסיבה. אבל כלימה יכול להיות בלא סיבה, הכוונה בלי טעם ולא לא אמיתי, כלימה מה שנקרא שאין לה על מה להתבסס. אז יוצא אם כן שחרפה זה חמור יותר. אז אצל הגויים, כיוון שהם נחותים יותר, אז היה רק כלימה. אבל אצל העמים שהם נחשבים לעמים עם ממשלות מסודרות ומלך, אז אצלם זה כבר היה חרפה, הם היו מחרפים אותנו, והחירופים הללו היו קשים יותר. והם אמרו שהקללה של השם חלה על הארץ בגלל העוונות של עם ישראל. וזה מה שכתוב כאן וגוייך לא תכשלי עוד נאום השם אלוהים. פירושו של דבר, את אלה היושבים בה לא תכשלי עוד בחטא, כי כולם יהיו צדיקים כמו שנראה בהמשך.