פרק לג - משל הצופה ותוכחה - חלק ב

פסוק י"ב. ואתה בן אדם אמור אל בני עמך, צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. עכשיו הוא בא ואומר להם, אני רוצה שאתם תדעו שכששאדם עושה תשובה, השם לא מסתכל כל עיקר על המעשים הקודמים שלו. אני רוצה שאתם תדעו שכשבן אדם עושה תשובה, ההיסטוריה שלו נמחקת. צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו. בין לטוב בין לרע. בין אם היה זה צדיק שעכשיו החליט להרשיע, צדקתו לא תיזכר לו, בין אם היה זה רשע שהחליט כעת להיות צדיק, רשעתו הקודמת לא תיזכר לו. ופה הוא אומר להם, תדעו לכם זה שונה לחלוטין מטבע בני האדם. טבע בני האדם הוא שאם מישהו עשה לי רעה, אז אנחנו נוקמים ונוטרים, וגם אם היה בא ומבקש מחילה, אנחנו נגיד לו כלפי חוץ, נפטיר בשפה רפה, סלחנו, אבל אנחנו נעדיף לא לראות אותו יותר. הכעסים הפנימיים, ככל שהעניין היה יותר חמור ויותר קשה, הכעסים הפנימיים ימשיכו וילוו אותנו. זה טבע האדם. אבל אומר להם, אצל אותו דבר גם כן הפוך. אם היה מישהו שהיה מאוד מאוד מאוד קרוב אלינו, אבל עכשיו עשה משהו לא טוב, אז בסוף אנחנו לא אומרים טוב אז אני שוכח את כל הצדקות שהוא עשה. אלא אני עדיין זוכר את כל השנים שהוא היה מאוד מאוד נאמן. אבל אומר לך תדע לך אצל הקדוש ברוך הוא זה לא עובד ככה. אצל השם יתברך, אם בן אדם היה רשע כל ימיו ונהיה צדיק באחרונה, כל הרשעה שלו נשכחת. ואותו דבר גם כן, אם הוא היה צדיק כל ימיו והיה רשע באחרונה, כל הצדקות שלו, כל הצדקה הראשונה נשכחת. ומה מדובר? מדובר בתוהה על הראשונות. מה זה תוהה על הראשונות? תוהה זה מלשון מצטער, מתחרט. אומר חבל שהייתי צדיק, איזה טיפש אני. אילולא הייתי צדיק יכולתי ליהנות מהחיים, אבל כמה, 30 שנה הייתי צדיק, בזבזתי את הזמן שלי. זה נקרא תוהה על הראשונות. אה, בזבזת את הזמן שלך? בורא עולם אומר באמת בזבזת אותו. כל המצוות האלה לא ייזכרו לך. אבל אם אחרי 30 שנה שהיה צדיק התחיל להרשיע, שואלים אותו למה? אומר לך כי גבר עליי יצרי. אתה מתחרט על זה שהיית צדיק? לא, הלוואי וכל ימי הייתי צדיק, אבל התגבר עליי היצר. פה צדקתו תיזכר לו. יקבל שכר על צדקתו. לא ישכחו לו את אותה צדקה.

וזה מה שהוא בא ואומר כאן. הרשע שב מרשעו לא ייכשל ברשעתו הקודמת, למה? מכיוון שזה כבר נמחל ונסלח. וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. זאת אומרת, אפילו אם הצדיק יחטא בחטא שוגג, לא בפשע, אז אומר לו לכאורה הצדיק הזה חושב אני טוב יותר מן הרשע, דרגתי גבוהה יותר מן הרשע, אומרים לו לא, הרשע אחרי שחזר בתשובה דרגתו יותר גבוהה משלך. מצבו טוב יותר מן המצב שלך. זה מה שהוא אומר, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. צדיק לא יוכל לחיות בה, הכוונה אם יחטא בשוגג, לא יוכל לחיות בה לעומת הרשע, ברגע שאתה חטאת והרשע שב בתשובה. באומרי לצדיק חיו יחיה, והוא בטח על צדקתו ועשה עוול, כל צדקותיו לא תיזכרנה, ובעוולו אשר עשה בו ימות. כמו שאמרנו, כאשר אמרי לצדיק חיו יחיה, הוא ראה שהנה נגזרו עליו חיים, ועשה עוול, אז אם ככה אפשר להתחיל ליהנות מהחיים, עשה עוול, כל צדקותיו לא תיזכרנה. כמו שאומרים חז"ל, פה מדובר בתוהה על הראשונות. הרד"ק שואל, הבן אדם הזה מהפסוק הזה אתם מבינים שהוא תוהה על הראשונות או לא? מה אתם אומרים? הפסוק הזה משתמע לכאורה שהוא לא תוהה על הראשונות. באומרי לצדיק חיו יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עוול. זה נקרא תוהה על הראשונות? שואל אותו למה אתה עושה עבירות? או, אתה יודע, זה צדיק, אתה יודע כמה מצוות יש לי בבנק? יש לי מיליארדים של מצוות. אז עכשיו אני שוחק את זה קצת. אז בסוף אנחנו לא אומרים טוב אז אני שוכח את כל הצדקות שהוא עשה. אלא אני עדיין זוכר את כל השנים שהוא היה מאוד מאוד נאמן.

00:00 דקות אני עשיתי? כמה זכויות יש לי? הוא מתחרט עליהם? מה פתאום? אדרבה, הוא רואה בהם זכות. אז אני יכול לעשות גם קצת עוול. למה? כי אני עשיתי הרבה צדקות. מחושבן? מחושבן בדיוק. יש לי כזה פלוס בבנק שכמה אובר שיהיה לי עדיין הפלוס שלי יכסה אותו. אז אדרבה, זה לא תוהה על ה... מה זה תוהה על הראשונות? אה, חבל שקיימתי מצוות, סתם בזבזתי את הזמן... פה הפוך, טוב שקיימתי מצוות, זה עשה לי פלוס בבנק, עכשיו אני יכול לעשות עבירות.

אז ככה רד"ק מתקשה, אומר לכאורה מהלשון כאן לא משתמע שמדובר פה בתוהה על הראשונות. אומר הרד"ק, רוצה לומר כי הוא חושב כי יועילו לו צדקותיו אשר עשה אף על פי שתוהה עליהם, כי עניין תהייתו הוא לאהבת... לאהבתו את אהבת העולם ולעשות מה שלבו חפץ, ותוהה על הזמן שעבר שלא עשה כ... כאהבת לבו. אומר הרד"ק, ייתכנו שני הדברים יחד. זאת אומרת, הוא בא ואומר, שואלים אותו מה אתה אומר על הזמן ההוא? אומר או או כמה זכויות יש לי מהזמן הזה, עשיתי הרבה מצוות, אני יכול עכשיו לעשות עבירות. יגידו לו אבל תגיד לי, אתה מעוניין בזמן ההוא שקיימת בו מצוות? אומר להם תשמע, אם היה לי את מה שאני יודע היום, הייתי מעדיף לא לקיים את המצוות ההם. הלוואי והייתי את הזמן ההוא גם מנצל להנאות העולם. אז הוא בעצם מתחרט על הזמן הזה. אבל עכשיו שהוא כבר ישנו, נו, אז לפחות יש לי פלוס בבנק, אני יכול להתחיל לעשות עבירות. זאת אומרת שני הדברים יכולים להיות אמת. מצד אחד אני מתחרט על זה שלא ניצלתי את הזמן ההוא לעבירות, שזה תוהה על הראשונות, מאידך גיסא לאחר מעשה, אחרי שכבר יש לי זכויות, אז אני אומר אז יש לי רשות כבר מה שנקרא לעשות עבירות.

ובאומרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. אומר מאידך גיסא כאשר אני אומר לרשע מות תמות על העבירות שהוא עשה, ושב מחטאתו. מחטאתו זה חטא בשגגה. ועשה משפט וצדקה. משפט זה בן אדם לחברו. הבן אדם לחברו נקרא משפט, כמו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ששם מדובר בנזקים של בן אדם לחברו. ועשה משפט וצדקה. צדקה זה כבר בן אדם למקום. צדקה בבחינה של צדיקות כלפי בורא עולם. והנה עכשיו הוא יסביר. כנגד הדבר הראשון המשפט שזה בן אדם לחברו, זה הפסוק הבא. חבול ישיב רשע גזלה ישלם בחוקות החיים הלך לבלתי עשות עוול חיו יחיה לא ימות. אומר חבול ישיב רשע, על העבירות של בן אדם לחברו, משהו גזל ישיב רשע, הוא מחזיר את הגזלה. משהו גזל הוא משלם את דמיו. אה, כנגד בן אדם למקום הוא אומר לך בחוקות החיים הלך. הולך בחוקות שיביאו אותו לחיי העולם הבא. נזהר להבא לבלתי עשות עוול. לכן אומר לאדם כזה חיו יחיה, לא ימות בעוונותיו הקודמים, אלא ייגזר עליו חיים.

כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה. כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו, השם לא יזכיר לו אותם. למה? כי אדרבה, כיוון שהוא עשה משפט וצדקה בתשובה מאהבה, מה הופכים להיות כל העוונות והזדונות? לזכויות. אז הוא אומר אז אם ככה, כל... שימו לב איך הפסוק יתפרש, כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה! איפה משפט וצדקה עשה? בחטאותיו אשר עשה, אתם מבינים? חטאותיו אשר עשה לא יזכרו לו אותם כי הם בעצם הפכו להיות בגדר של משפט וצדקה. משפט וצדקה עשה, החטאים ההם הפכו להיות בבחינה של משפט וצדקה. ולכן חיו יחיה.

אז אומרים של... מה עושים בראש השנה? מה עושים עם כל העבירות שלנו? תשליך... מצולות ים כל חטאתם, נכון? לוקחים את העבירות, משליכים אותם למצולות ים. אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מה עושים בסוכות? ניסוך המים. אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ושאבתם מים בששון. מה זאת אומרת? תלך עכשיו לאותו נחל שלתוכו השלכת את כל העבירות שלך, ותשאב מהם, תוציא עכשיו, תוציא בחזרה את כל העבירות, לך תחפש אותם. למה? כי ראש השנה, יום הכיפורים זה תשובה מיראה, אימת הדין. לעומת זאת סוכות זה תשובה מאהבה, מתוך שמחה. אז עכשיו ושאבתם מים בששון, כיוון שאתה עושה את זה בששון, בשמחה, אני עכשיו הולך ומתקן, אני עכשיו שבתי על זה בתשובה מאהבה, אז אני כבר הולך לחפש אותם כדי שהם בעצם יהפכו להיות בגדר של זכויות.

לכן כתוב שבראש השנה... לכן כתוב ביום הכיפורים... בסוכות, ממה עושים את הסוכה? את הסכך, ממה עושים? פסולת גורן ויקב. חטא אדם הראשון במה היה? הוא אכל, יש אומרים ענבים היה, גפן היה, יש אומרים חיטה היה. עכשיו, האדם הראשון קלקל בגפן עצמה, בענבים עצמם. האדם הראשון קלקל בחיטה עצמה. כשמגיע חג הסוכות אנחנו הולכים לקחת את הפסולת של זה. אנחנו מתחילים לחפש איפה הפסולת של הגורן, של החיטה. איפה הפסולת של היקב, כי אנחנו הולכים לתקן את זה. למה? כי כשאדם הראשון חטא מה הוא עשה? על ידי החטא שלו הוא גרם שהעץ, במקום שהעץ יהיה מה? כולו פרי, הפך להיות עץ עושה פרי, אבל הוא לא פרי. העץ עצמו הוא כבר אי אפשר... לא ניתן לאכילה. ולעומת זאת כאשר האדם הרי... לפני שהוא חטא, העץ עצמו היה ניתן לאכילה, שהיה ראוי לאכול את העץ עצמו, העץ פרי עושה פרי. העולם היה מתוקן. אנחנו עכשיו הולכים ולוקחים את הפסולת הזאת וממנה עושים סוכה. למה? כביכול אנחנו באים ואומרים אנחנו באים לתקן את מה שעשה אדם הראשון, ואדרבה, החטא שלנו אנחנו מחפשים אותו עכשיו כי עשינו תשובה מאהבה, אז החטא הזה הופך להיות לזכות. אנחנו הולכים לחפש את הפסולת כדי שמהפסולת הזאת עכשיו מה אנחנו נפיק? נפיק עכשיו את השכר והתשלום על העבירות שעשינו שהם בעצם הופכים להיות כעת למצוות.

הגמרא אומרת ולקחתם לכם ביום הראשון. שואלים חז"ל מה זה ראשון? זה בחמישה עשר, זה לא בראשון. אומרים חז"ל זה ראשון לחשבון עוונות. אז יש פירוש שכולם מכירים, ראשון לחשבון עוונות, שכיוון שעד עכשיו היינו טרודים בבניית הסוכה, בקניית ארבעת המינים, בכל ענייני החג, לא היה זמן לעשות עבירות. הגיע החג, זהו, התחיל הזמן לעשות עבירות. בן אדם פנוי, מתחיל לעשות עבירות. זה פירוש אחד. אבל יש פירוש לפי הקו שהסברנו, ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות. עכשיו ביום הראשון, כיוון שהזדונות נהפכו לנו לזכויות, אז אנחנו מתחילים להגיד בוא, כמה עוונות עשינו? בוא נחפש אותם. אני מתחיל לעשות חשבון כמה עבירות עשיתי כי הם עכשיו נהפכים לי לזכויות. זה ראשון לחשבון עוונות. איזה עוונות יש לי? בוא, בוא נספור את העוונות שעשיתי, כי כל עוון שעשיתי זה זכות. כל עוון שעשיתי הופך להיות בגדר של מצווה. לכן אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. מכיוון שהבעלי תשובה, כל אותם עבירות הופכות להיות לזכויות.

ולכן כתוב גם כן על אליעזר בן דורדיא, שנקרא רבי. רבי בכה, יש קונה עולמו בשעה אחת ולא עוד אלא שקוראים לו רבי, כי כתוב שם אמרו לו רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. שואלים מה, על הדקה הזאת שקוראים לו רבי, על זה רבי מצטער? אלא כוונת הדברים היא, כל הזדונות שלו של כל ה-60, 70 שנה, כולם ברגע הזה הופכים להיות זכויות. אז בעצם נמצא שהוא 60 שנה רבי, הוא 70 שנה רבי. זאת אומרת 70 שנה הוא בעצם צבר זכויות, כי הזדונות הפכו להיות לזכויות. זה מה שהוא בעצם כאן מזכיר. כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה. אדרבה, החטאים האלה הם בעצם בחינה של משפט וצדקה, כיוון שהם הפכו כעת להיות לזכות.

ואמרו בני עמך לא ייתכן דרך השם והמה דרכם לא ייתכן. ואמרו בני עמך, אומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל, לא ייתכן דרך השם. דהיינו, לא מבינים את זה. לא מבינים את זה. למה? כי אצלנו כמו שאמרנו זה הפוך. אנחנו זוכרים את מה שהיה רוב הזמן. מה היה ברגע האחרון, את זה אנחנו לא זוכרים. ככה זה אצל בני אדם. אם כל הזמן היה טוב וברגע האחרון זה מסתיים באקורד צורם, אנחנו לא זוכרים את זה. זוכרים את כל הזמן שהיה טוב. אם כל הזמן היה רע ורק ברגע האחרון היה משהו טוב, אנחנו לא זוכרים את הטוב, זוכרים את מה שהיה כל הזמן. לכן אומרים לא ייתכן דרך השם. איך ייתכן? זה לא לפי מה שמקובל לנו, זה לא לפי מה שאנחנו רגילים. אומר להם הקדוש ברוך הוא, תגיד להם שזה מצד שדרכם לא ייתכן. דהיינו, אומר להם השם, אחרי שהוא שב ממעשיו הקודמים, צריך להעביר את העוון ולשאת פשע. והמה דרכם לא ייתכן. דהיינו, אפשר להסביר בשתי משמעויות. משמעות אחת זה תפיסתכם היא לא תיתכן. הבנתכם היא לא נכונה. ויש אפשרות אחרת שאומר לא לא, תגיד להם שמה שאני אומר הגיוני מאוד כי דרכם לא ייתכן. ההוא עד היום היה רשע, אבל הוא ממשיך להיות רשע? לא, הוא שינה דרכו. אז דרכו הקודמת, דרכם של רשע לא ייתכן. היא לא ממשיכה. אז ממילא ראוי לדון אותם כצדיקים. אדרבה, אומר השם, הדרך שלי היא הנכונה יותר.

ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול ומת בהם. כאשר שב צדיק מצדקתו, דהיינו מתחרט על מעשיו הטובים ועכשיו עושה מעשים רעים, ומת בהם. מה הפירוש ומת בהם? למה לא כתוב ומת ברשעתו? כשאתה אומר ומת בהם, מה איזה לשון זה? זה לא מובן. בשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול ומת בהם. בהם בלשון רבים. גם בגלל הצדקות, גם בגלל העוולות. ואלה בגלל העוולות אני מבין. אבל בגלל הצדקות? ישוב בגלל... בגלל הצדקות הוא ימות? זה לא מובן. משל למה הדבר דומה? משל לשני נערים שהובאו בפני שופט. נער אחד היה בן טובים, והנער השני היה בן רעים. לא מוקר, אבל משפחת פשע, בן רעים, כולם שם בני טובים. אבל הוא גדל, השם ירחם, משפחה מפורקת, הורים נרקומנים, בקיצור, משפחה של מאפיה. טעו, שהיה בן טובים, השופט נתן לו שנתיים בכלא. ההוא שהיה בן רעים, נתן לו התראה חמורה ועל תנאי חמש שנים, ופטר אותו בעבודות שירות. ההוא התפלא, אומר אדוני השופט, פעם אחת מרדתי, פעם אחת פשעתי, אתה נותן לי עונש כל כך חמור? והוא, שהוא מתייצב תמיד על דרך לא טוב, לו אתה נותן עונש קל? אומר לו השופט בהחלט. אומר לו אותך, את אביך אני מכיר, הוא אדם צדיק. המשפחה שלך אני מכיר, כולם אנשים יראים ושלמים. ואתה מתוך משפחה כזאת הלכת ועשית כך? אומר לו זה עוון חמור ונורא, עוון בל יסולח. ולכן התביעה עליך קשה. אבל הוא מסכן, איפה שהוא גדל, זה שהוא לא נהיה יותר גרוע זה כבר מעלה. אומר זה מה שכתוב כאן. הצדיק שהוא הולך ועושה עוול, זה הרבה הרבה יותר גרוע מאשר אדם פשוט ילך ויעשה עוול. למה? אתה היו לך השגות, אתה הגעת לדרגות, אתה הכרת את בחינת האלוקות. איך היית מסוגל לעזוב את כל זה וללכת ולעשות עוול? ממילא ההוא לא הכיר כלום, לא ידע כלום, אז הוא הלך והידרדר לעבירה. אבל אתה הרי ידעת והכרת את גדלות הבורא. אתה שהלכת ועשית עוול, התביעה עליך יותר גדולה. ולכן זה מה שהוא אומר כאן, בשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול ומת בהם. גם הצדקות הקודמת שלך, גם היא תהיה גורם למיתתך עכשיו. כי זה שהיית כזה צדיק בעבר, היה צריך למנוע אותך לעשות את הרשעה כעת. אז יוצא שבעצם הצדקות ההיא היא אחד מהגורמים לעונש הגדול שאתה תקבל כעת.

ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה, עליהם הוא יחיה. אותו דבר גם כן כשהרשע ישוב מרשעתו ועשה משפט וצדקה, עליהם הוא יחיה. מה זה עליהם? אומר המלבי"ם לפי אותו קו. כאשר היה בן אדם שהיה רשע במשך שנים, ועכשיו הוא נהיה צדיק. למי יותר קל להיות צדיק? למי שגדל ממילא בבית של צדיקים, או לבן אדם שהיה רחוק מאוד והתרגל לכל מיני תאוות רעות ומנהגים מקולקלים? למי יותר קל? ודאי להוא שגדל בחברה טובה. אבל השני, היה לו הרגלים מקולקלים, היה לו תאוות רעות, היה לו הרבה דברים שהם היו שליליים. עכשיו לך תתגבר על הטבע הזה ולך תשנה אותו, זה קשה מאוד. זה מה שהוא אומר כאן. בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה, עליהם הוא יחיה. זה שהיית רשע גדול מראש, זה סיבה גדולה לתת לך שכר יותר גדול עכשיו בצדקה שאתה עושה. כי זה מראה שהיה לך הרבה יותר קשה לשבור את הטבע שלך. מגיע לך שכר הרבה יותר גדול מההוא שלא היה כזה רשע גדול מראש. כמו שלצדיק אנחנו אומרים לך מגיע עונש גדול יותר כי היית צדיק גדול, איך נהיית רשע? ככה אומרים גם כן לרשע, לך מגיע שכר גדול יותר כי היית רשע גדול, איך הצלחת להתגבר על זה ולהיות צדיק? מגיע לך שכר גדול יותר. ועשה משפט וצדקה, הכוונה עכשיו הרשע ההוא מתחיל לעשות משפט, הכוונה יושר וצדק בין בן אדם לחברו, וצדקה ומיישר דרכיו גם בין אדם למקום, עליהם הוא יחיה. מה זה עליהם? גם על רשעותיו הקודמות וגם על צדקתו עכשיו. כי צדקתו עכשיו הוא יקבל עליה שכר הרבה יותר גדול בגלל הרשעה הקודמת. עכשיו לפי הפשט שהסברנו לפי הרד"ק מקודם, אז זה ודאי מובן העליהם הוא יחיה. מכיוון שכמו שאמרנו, הזדונות נהפכות לו לזכויות כי הוא עשה תשובה מאהבה, אז עליהם הוא יחיה, גם על הזדונות אתה תחיה. כי זה הפך להיות זכויות.

ואמרתם לא ייתכן דרך השם, איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. אומר להם ואם גם על זה אתם תאמרו לא ייתכן דרך השם, אומר להם התשובה לזה, איש כדרכיו אשפוט אתכם. אני לא מביט על מה שהיה בהיסטוריה. אני לא מביט על מה שהיה בעבר, אלא על דרכיו. אני מסתכל לפי מה שקורה איתו כעת. אם אני רואה עכשיו שהוא השתנה לטוב, אני דן אותו על פי טוב. אני רואה שהוא השתנה לרע, אני דן אותו על פי רע.

ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמישה לחודש לגלותנו, בא אליי הפליט מירושלים לאמור הוכתה העיר. כאן בנקודה הזאת הוא כבר עובר לעניין אחר. הוא מתחיל לספר שבשתים עשרה שנה לגלותנו, גלותנו הכוונה גלות יהויכין. יחזקאל גלה בגלות יהויכין. בעשירי בחמישה לחודש. בעשירי הכוונה איזה חודש? חודש טבת, נכון? זה החודש העשירי. בעשירי בחמישה לחודש. בחמישה לחודש הכוונה ה' בחודש. בא אליי הפליט מירושלים. הגיע הפליט מירושלים ואז הוא בא ואומר לי הוכתה העיר. נכבשה העיר. נכבשה העיר והוכו אנשיה.

השם אמר לו ליחזקאל בנבואה, הוא אמר לו אתה תראה שביום החורבן יבוא הפליט ויבשר לך את הבשורה של החורבן, ואז אתה מאז תדבר ולא תאלם עוד, והיית להם למופת. אקרא לכם את הלשון הכתוב. זה בפרק כ"ד פסוק כ"ה. ואתה בן אדם, הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם, משוש תפארתם, את מחמד עיניהם ואת משא נפשם, בניהם ובנותיהם. מעוזם, משוש תפארתם זה בית המקדש. וגם בניהם ובנותיהם שגם הם ילכו בחרב. ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אוזניים. יבוא אליך פליט שיהיה נפלט מן הקרב כאן בירושלים, יבוא אליך לבבל להשמעות אוזניים, ישמיע לאוזניך את הבשורה הקשה. ביום ההוא ייפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד, והיית להם למופת וידעו כי אני השם. אומר השמועה תהיה רק להשמעות אוזניים. מה הכוונה? הנביא שומע בעוד דרך. באיזה דרך? דרך רוחנית. כשמישהו בא לבשר לי, זה שמיעה גשמית. אז הוא אומר לו השמיעה שאתה תשמע תהיה להשמעות אוזניים. אתה תשמע את זה באוזניך, הכוונה מבשר ודם. לא אני אבוא אז להגיד לך, אני מודיע לך כעת. אבל אז יבוא פליט ויבשר לך את הדבר.

עכשיו השם אמר לו, ולשונך אדביק אל חיכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה. ככה השם אמר לו בנבואה. יהיה מצב כזה שאתה תאלם, תהיה כאילם. אבל כשיבוא הפליט, מאותו זמן אז ייפתח פיך. אז אתה תתחיל לומר נבואות לעם ישראל. מה הכוונה? ירמיהו הוא היה הנביא של החורבן. הוא זה שהתנבא על ירושלים שתחרב, הוא זה שהתנבא על כל מה שעתיד להיות. לא יחזקאל. יחזקאל לא התייחד לנבא על החורבן. ולכן אנחנו רואים שיחזקאל בתקופה הזאת אמר לו השם תאלם נא, לשונך אדביק אל חיכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח. אבל לאחר שכבר היה החורבן, פה כבר מסתיים תפקידו של ירמיה, פה מתחיל תפקידו של יחזקאל. פה הגלות, אנחנו רואים שבגלות עוד היה להם ציווי מירמיה שאמר להם תולידו שם בנים ובנות ותבנו בתים, כי יש לכם עוד 70 שנה להיות שם. שם הכל תלוי עכשיו בירמיה. אבל הבית נחרב, אז התחילה שליחותו של יחזקאל. מאז נפתח פיו לנבא ולא נסתם עוד. וזה מה שהוא אומר כאן, וכשיבוא הפליט אז כבר לא יאלם פיך עוד ואתה תתחיל להתנבא להם, כפי שנראה בהמשך, והיה לו גם נבואות על העניין הזה של הגאולה, ועל העניין הזה של חזון העצמות היבשות, כפי שנראה בהמשך.

ויד השם הייתה אליי בערב לפני בוא הפליט, ויפתח את פי עד בוא אליי בבוקר, ויפתח פי ולא נאלמתי עוד. אומר באמת יד השם הייתה אליי בערב לפני בוא הפליט. הכוונה בא אליי רוח נבואה, ואז הרוח נבואה הזאת ויפתח את פי. דהיינו עד הזמן הזה שהוא הגיע אליי, דיברה בי הנבואה. מה הנבואה דיברה בי? אמרה לי שמעכשיו אני יכול לפתוח את פי ולהתנבא, כי מעכשיו הם יהיו מוכנים לשמוע לי. ובאמת ככה היה, שמאותה נקודה הוא מתנבא להם והעם היה מוכן לקבל את נבואותיו.

ויהי דבר השם אליי לאמור, בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמור, אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים, לנו ניתנה הארץ למורשה. מה... מה... מה טענה פה? מה... מה האנשים האלה רוצים? אחרי שהבית מקדש נחרב, עדיין היו הרבה אנשים שהיו בירושלים וביהודה, יושבים שם בחרבות, בשדות, במערות. הם היו סבורים שעדיין יש פה יישוב בארץ ישראל, ממילא קדושת ארץ ישראל לא בטלה. אז יש לנו טעם להישאר כאן. הנביא הרי אמר להם שהארץ תהיה שממה, מעוף השמיים עד בהמה נדדו הלכו. ראינו 52 שנה אפילו עוף לא עבר כאן בארץ ישראל. וגם קדושה ראשונה בטלה, כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. ולא קידשה לעתיד לבוא. אבל יושבי החרבות האלה אומרים לא, מה פתאום, הקדושה הזאת עדיין קיימת. עדיין ארץ ישראל בקדושתה. אז מה, מה אתם טוענים את זה? אומרים לך יש לנו קל וחומר. אחד היה אברהם. הרי אברהם היה רק בן אדם אחד שהאמין בהשם, ובכל אופן הזכות שלו היא זאת שהביאה לירושת הארץ, השם הבטיח לו את הארץ. אז אם ככה, אנחנו שאנחנו אנשים רבים המאמינים בהשם, לא כל שכן שמובטחת לנו הארץ? זה הקל וחומר שלהם. עכשיו יש להם עוד טיעון. ובפרט, ואנחנו רבים, לנו ניתנה הארץ למורשה. מה יותר קל, לתת פעם ראשונה או אחרי שנתנו לך להחזיק את הדבר? הרבה יותר קל להחזיק. אברהם השם לקח ונתן לו את הארץ, אפילו שהוא היה אחד. אנחנו א' רבים, ב' מאיתנו מה נדרש רק? רק להחזיק את הארץ, זה לא נתינה מחודשת. אז אם הוא יכל לקבל את הארץ, כל שכן שאנחנו נוכל להחזיק את הארץ. ולכן הם הבינו שהם יכולים להמשיך שם להיות בארץ הקדושה.

לכן אמור אליהם, כה אמר השם אלוקים, על הדם תאכלו ועיניכם תשאו... ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו? בא וטוען להם טענות קשות. הוא אומר להם הרי כל הארץ ניתנה רק בתנאי שיקיימו מצוות השם. כל הארץ ניתנה רק בתנאי שיעשו את רצונו יתברך, כי לי הארץ. אומר להם אבל אתם הרי ממש ממש לא עושים דרככם. הוא אומר להם הרי אצלכם אני רואה שאתם על הדם תאכלו. אתם אוכלים על הדם. על הדם תאכלו, כפשוטו שאוכלים לא כשר, רק הוא אומר פה יש פה שלוש עבירות, גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. דם תשפכו, אומר המלבי"ם, זה שפיכות דמים. גילוי עריות זה בפסוק הבא. עמדתם על חרבכם, עשיתן תועבה, ואיש את אשת רעהו טמאתם, והארץ תירשו? מסביר הרד"ק והמצודות דוד, הם אומרים מה זה על הדם תאכלו? זה סוג של עבודה זרה שהיה להם כלל שהיו זובחים את הזבחים שהיו זובחים לשדים, היו אוכלים סביב הדם שהיו שופכים שמה על הארץ, היו סביב הדם אוכלים וגם אוכלים את הבשר עם הדם. זה על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם.

עמדתם על חרבכם. עדיין אתם שופכים דם נקי. עשיתן תועבה. למה הוא אומר עשיתן בלשון נקבה? אומר הרד"ק כי הוא מדבר פה כנגד הנקבות. כן? אז לכן הוא מדבר כאן עשיתן תועבה, כנגד הנשים. או יש אומרים עשיתן... עשיתנה תועבה, רש"י מסביר שהכוונה משכב זכור. ומאיפה רש"י יודע משכב זכור? כי כתוב לשון נקבה, עשיתנה תועבה. דהיינו אתם הזכרים נהגתם כנשים. המלבי"ם אומר עשיתן תועבה הכוונה בחרב אנסתם על תועבה. פירושו של דבר, בכוח הכרחתם אנשים לעשות תועבה. וזה הכוונה עמדתם על חרבכם ועשיתם תועבה. כי אי אפשר לבוא ולהסביר שלדעת המלבי"ם שזה חוזר על שפיכות דמים, כי שפיכות דמים כתוב בפסוק הקודם, ודם תשפכו. אז מה זה על חרבכם? עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה, הכוונה על ידי חרבכם הכרחתם אנשים לעשות תועבה. והארץ תירשו? ואתם חושבים עם כל זה לרשת את הארץ?

כה תאמר אליהם, כה אמר השם אלוקים, חי אני אם לא אשר בחרבות בחרב ייפולו, ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאוכלו, ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו. אומר להם לכן כה אמר השם, תדעו לכם, חי אני אם לא אשר בחרבות בחרב ייפולו. באותם מקומות שהם נמצאים, הרי אמרנו שהם מסתתרו בחרבות, הסתתרו במערות, אומר להם תדעו לכם, הם יפלו בחרב. ומי שמתחבא בשדה ששמה לא היה אויבים, הם חיה רעה תאכל אותו. ואלה שנמצאים במערות, הם ימותו על ידי הדבר, המגפה. ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עוזה, ושממו הרי ישראל מאין עובר. נתתי את הארץ שממה ומשמה. דהיינו הארץ הזאת תהיה שממה ושוממה. כן? הכפילות זה לרוב השיממון, שממה ומשמה. לומר לך שיהיה שיממון נורא. ונשבת גאון עוזה. נשבת גאון עוזה הכוונה הדבר שהיה הגאווה שלה, התוקף שלה, יבוטל. ושממו הרי ישראל מאין עובר. ברוב שהמקום הזה יהיה שומם, אפילו לעבור דרך לא יעברו. למה? כי איפה בן אדם עובר דרך? מקום שיש שמה מאכל, משתה, יכול לקנות, יכול... יש פונדק, יש חיים. אבל הארץ תהיה כזאת שממה שאפילו עוברים לא יהיו שם. וידעו כי אני השם בתיתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבותם אשר עשו. על ידי זה הם יכירו שהשממה הזאת זה דבר שבא בהשגחה, זה לא דבר שהיה מקרי. אלא הם יבינו שזה מתוכנן. איך ייתכן הארץ הזאת שהייתה כל כך פורייה תהיה שממה בצורה כל כך קיצונית? אז הם יבינו שכל זה על כל תועבותם אשר עשו.

ואתה בן אדם, בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים, ודיבר חד את אחד, איש את אחיו לאמור, בואו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת השם. אומר... תראו מה זה, עד כמה זה מדהים שגם אז סדנא דארעא חד הוא, המציאות לא השתנתה. הרי השם אמר לו, אתה תתחיל עכשיו להתנבא. עד עכשיו נאלם פיך, מעכשיו אני נותן לך רשות לדבר. הוא אומר לו תדע לך, שהאנשים כביכול בגלוי מקבלים את דבריך, אבל בסתר הם עושים עבודה זרה. בסתר שמה אצל הקירות ובפתחי הבתים, שמה הם מדברים גנאי עליך, שמה הם מתלוצצים עליך. ודיברו חד את אחד, כשהוא מדבר לאיש זר, אחד אל אחד, הכוונה מיוחד מן העם, ואף איש את רעהו, הכוונה אדם לחברו, הם באים ואומרים בואו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת השם. כאילו הם כל כך רוצים לשמוע מה השם אומר, אבל מאידך גיסא, כאשר הם נמצאים אצל הקירות ובפתחי הבתים, הם שמה בסתר עושים מעשיהם במחשך. ויבואו אליך כמבוא עם, וישבו לפניך עמי, ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו, כי עגבים בפיהם המה עושים, אחרי בצעם לבם הולך. אומר ויבואו אליך כמבוא עם. הם באים אליך כמו שהעם נתאסף לבוא ולשמוע איזה דרשה או איזה דברי מוסר שהם חפצים לשמוע בו. ובכל זאת הוא אומר לו, וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, ואותם לא יעשו. אבל לקיים הם לא מקיימים כלום. במקום שהם יבואו ויקיימו ויקבלו מוסר, עוד כי עגבים בפיהם, הם עוד עושים ליצנות וצחוק מהדברים שאתה אומר. ולא די בזה, אחרי בצעם לבם הולך. זאת אומרת לבם רחוק מאת השם והם גם כן עוד עושים בפועל מעשה בצע, מעשה גזלה, מעשה עוולה. אז כל זה רק רושם, אל תתרגש ממה שהם עושים. ככה השם מגלה לו בנבואה.

והינך להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן, ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם. הוא אומר לו, הם בסך הכל באים לשמוע אותך, הנביא הרי היה מדבר בשפה מליצית, בשפה מאוד גבוהה. תראו, אנחנו צריכים פירושים כדי להבין מה הנביא אומר. אז לפעמים היו באים אליך כדי לשמוע את השפה המליצית, את העושר הלשוני. אבל בשבילם זה כמו קונצרט. הם לא באו כדי לקבל מוסר. ותהיה להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן, זה נשמע להם נחמד, אבל אף אחד לא שם לב לדברים שאתה מוציא מפיך. ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם. הם לא מקיימים את הדברים, הם רק שמים לב על נועם המליצה וטיב השיר ויופי הדיבור, זה מה שחשוב להם. הוא יבדוק האם מה שאמרת מתאים וזה במשקל הנכון והאם זה חרוז והוא יפה, זה מה יבדקו אותך. אבל לא מקבלים את המוסר.

ובבואה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם. אומר אבל כאשר ובבואה, תבוא הרעה, הנה באה, כבר נהיה הרעה, והם כבר לא יוכלו אז לתקן, כבר יהיה מאוחר, אבל אז הם יבינו רטרואקטיבית, נביא היה בתוכנו. טיפשים היינו, נביא היה בתוכנו ואנחנו לא שמנו לב אל דבריו. אבל אז כמו שהוא אומר לו, אז כבר יהיה מאוחר, אז כבר לתקן לא ניתן יהיה. לכן הוא אומר לו תגיד להם שיקבלו את המוסר עכשיו, לפני שיגיע מצב כזה שהם יאלצו לקבל את הרעה, ואז הם יבינו שזה היה לטובה שיעשו, לא תשנה את מצבם.