ספר יחזקאל פרק ל"ב. ויהי בשתי עשרה שנה, בשני עשר חודש באחד לחודש, היה דבר השם אליי לאמור. מדברים כאן בשתי עשרה שנה למלכותו של צדקיהו, וזה היה שנה אחת אחרי החורבן. בן אדם, שא קינה על פרעה מלך מצרים, ואמרת אליו: כפיר גויים נדמית, ואתה כתנים בימים, ותגח בנהרותיך, ותדלח מים ברגליך, ותרפוס נהרותם.
הנבואה הזאת היא נבואה קשה בעבור פרעה מלך מצרים, ואנחנו רואים שהנבואה הזאת מלאה בדימויים, מדמה אותו לכפיר גויים, מדמה אותו לתנים בימים, וגם כן מדמה אותו למי שדולח את המים ברגליו, רופס את הנהרות, ואת כל זה נרצה להבין. מסביר המלבי"ם שפרעה מבחינה מסוימת היה דומה לכפיר ומבחינה מסוימת היה דומה לתנים. ונבאר. המלבי"ם בכמה מקומות מבאר שיש הבדל בין אריה לבין כפיר. האריה זה האריה הבוגר, הכפיר זה הצעיר. והשוני ביניהם זה שהאריה יוצא כדי לטרוף טרף, לעומת זאת הכפיר לא יוצא כדי לטרוף טרף אלא נטמן במעונתו, ממתין שעובר איזה שהוא בעל חיים לידו, קופץ עליו ומכניס אותו פנימה. אין לו עדיין את העוז כדי לצאת החוצה על מנת לחפש אחרי הטרף. זה נקרא הכפיר וזאת דרכו.
אז אומנם אתה פרעה דומה לכפיר, ככה אתה דומה בעיני הגויים, מכיוון שאין דרכך ללכת ולכבוש ארצות רחוקות. אתה לא כמו האריה שהולך למרחוק כדי לטרוף טרף, אז אתה כמו כפיר. אתה לא יוצר נזק רב בריחוק מקום, אבל עם כל זה אתה כן יוצר נזק, ואתה מזיק לכל שכניך, ובזה אתה דומה כתנים בימים. הוא מדמה אותו לתנין אשר בים. מסביר המלבי"ם שהמצרים היו מאמינים שהתנים הגדול, שכבר ראינו שפרעה כונה בשם הזה וראינו נבואה שלמה בעניין הזה, התנים הגדול זה הקרוקודיל, הוא בעצם היה נחשב לקדוש ומושל במים מבחינת האמונה של מצרים. והם האמינו שכאשר הוא עם הרגליים שלו מדליח את המים, אז הוא גורם לכך שכל מאה הנהרות, לא רק מי הנילוס, כולם יתחילו ויסערו, מתחילה סערה בתוכם, ואז כל הנהרות כולם מוציאים את המים שלהם ומעבירים אותם אל מימי הנילוס. ואז בעצם יש כאן איזה שהוא ביטוי של שליטה, שפרעה שהוא כביכול התנים הגדול שנמצא בתוך הנילוס, הוא בעצם המשל לו, והוא האמין שהוא הרי אלוה, אז הוא האמין שזה גם הכוח הזה כביכול הוא בשליטתו, על ידי פעולות שהוא עושה, על ידי זה כל הנהרות נותנים את מימיהם פנימה לתוך הנילוס.
מה שזה בעצם אומר, אם נרצה לדבר בנמשל, אז הנמשל הוא שהגם שביבשה אתה כמו כפיר שלא יוצא מגבולך, אבל בימים אתה עשית נזק גדול. אתה כבשת את העמים שישבו על נהר פרת, על שפת הים, ומשכת את כל השפע שלהם, כמו שהנילוס מושך את שפע הנהרות, מושך אותם אליו. ועל ידי זה הנהרות כביכול נחסרו, על ידי זה ירפשו מימיהן. הכוונה המים שלהם מתענפים, כיוון שכשיש תנועה ותנודה בתוך המים, אז על ידי זה הרפש שנמצא בתחתית עולה כלפי מעלה. אז על ידי זה אתה גרמת ותרפוס נהרותם, ירפסו מימיהן, זה כמו רפש, כן, מלשון רפש. ועל ידי זה הכל מגיע אל נחל מצרים. וזה מה שהוא אומר לו: ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך. תגח מסביר המלבי"ם שזה מלשון גחון. ותגח בנהרותיך, אתה שוכב בגחונך, על גחונך בנהרותיך, וברגליים שלך אתה מדליח את המים על ידי שאתה רוקע ברגליך כביכול, ועל ידי זה מושך את כל הנהרות פנימה אל הנילוס.
למה הוא אומר כאן כתנים בימים? היה צריך להגיד כתנים בנילוס. למה הוא מזכיר את התנים פה, את הקרוקודיל, את התנין הזה, הוא מזכיר אותו דווקא בים? מסביר המלבי"ם שהמצרים האמינו שהאליל שמושל על הים יש לו מלחמה עם האליל שמושל על הנילוס. יש ביניהם קרב. אבל אתה כביכול כמו תנים שמושל גם בימים. אתה אוחז מעצמך שיש לך שליטה גם על הימים, לא רק על הנהרות, והיות וכן הרשית לעצמך כך לקבל שליטה על כל העמים אשר סביבותיך.
כה אמר השם אלוהים, ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי. הקדוש ברוך הוא אומר, העניין עומד להסתיים, כיוון שאני אפרוס עליך את רשתי. מסביר המלבי"ם, מה ההבדל בין רשת לבין חרם? חרם התרגום אומר זה מלשון סרוג, פירושו של דבר גם כן סוג של רשת. אבל לעומת זאת המלבי"ם מסביר שאת הרשת היו פורסים על פני כל המים כדי לעכב את הדגים ממהלכם, ולצורך פריסת הרשת היה צריך אנשים רבים שימתחו אותה מכמה כיוונים ויפרסו אותה. אבל דג גדול לא עולה ברשת, כיוון שהדג הגדול קורע את הרשת ולא מתחשב ברשת. והיות וכן, כדי לצוד דג גדול אין די ברשת, צריך חרם. מה הוא בעצם החרם? מסביר המלבי"ם, חרם זה מין מוקש המחריב אותו וממיתו. הוא לא מבאר, אבל בפשטות כוונת הדברים היא מעין קרס ענק שהיו או חניתות שהיו זורקים על גבי הדג הגדול ובצורה הזאת היו הורגים אותו. וזה מה שהוא אומר והעלוך בחרמי. יותר מסתבר לומר שזה הקרס ענק שהיו זורקים אותו אליו עם פיתיון והיו מושכים אותו ומעלים אותו על ידי החרם הזה. הכוונה על ידי תחבולות יוציאו אותו מהארץ כדי ללכת למלחמה לקראת מלך בבל, וזה והעלוך בחרמי. ימשכו אותך החוצה מארצך למלחמה שתהיה מחוץ לארצך, והעלוך בחרמי להביאך למלחמה עם מלך בבל.
ונטשתיך בארץ, על פני השדה אטילך, והשכנתי עליך כל עוף השמיים, והשבעתי ממך חית כל הארץ. ונטשתיך, אתה כדוגמת הדג שמת כאשר הוא מגיע ליבשה. הדג לא צריכים לפעול פעולה כדי להרוג אותו, ברגע שהוא מגיע ליבשה כבר הוא מת. ואם כן, כאן כאשר אני אנטוש אותך על פני השדה, לשם אטיל אותך, אתה כבר תמות מעצמך. ואז והשכנתי עליך כל עוף השמיים. מה קורה כאשר יש איזה לוויתן שמגיע אל החוף ושם הוא נתקע? אז אחרי שהוא מת באים עופות השמיים ובאים חיות הארץ כדי לאכול מבשרו. אז זה הוא אומר, אחרי שאני אטילך על פני השדה, אני אשכין עליך את כל עוף השמיים, אני אשביע ממך, הכוונה מהבשר שלך, את כל חית השדה. במילים פשוטות זה בא לומר שכאשר ייפול פרעה, כולם יעוטו על השלל. כולם ירוצו כדי לקחת את כל שלל מצרים, שהגם שהיום מצרים נחשבת לממלכה והיום מצרים נחשבת לאימפריה, אבל כאשר היא תהיה כפגר מובס, אז יבואו עוף השמיים ויבואו חיות הארץ כדי ליהנות מבשרה.
ונתתי את בשרך על ההרים, ומילאתי הגיאיות רמותיך. ונתתי את בשרך על ההרים. מי זה את בשרך? מסביר הרד"ק שהכוונה את בשר קטיליך. הכוונה את בשר ההרוגים, כי הוא לא מדבר פה עכשיו רק על פרעה באופן אישי, הוא מדבר הרי על פרעה וחילותיו. אז הוא אומר, הבשר של הרוגיך הם יהיו על ההרים. פירושו של דבר, איך בעצם בשר הרוגיך על ההרים? מה כאן משמעות הדברים? אז יש כמה ביאורים. יש ביאור אחד שהכוונה הם ירצו לברוח אל ההרים כדי להתחבא, אבל שמה הם ימותו, ירדפו אחריהם ויהרגו אותם שם. אז ממילא בשרך יהיה על ההרים, בשר החיילים ההרוגים יהיה על ההרים. אפשרות נוספת, כיוון שדיברנו על כך שהעופות יבואו ליהנות מבשרו של התנין הגדול, אומר כאן הוא ממשיך בדימוי הזה, העופות כשהם לוקחים את הבשר, הם לוקחים בשר ובורחים. הם יקחו בשר ויברחו לאן? אל ההרים, ושם יאכלו את הבשר. אז ממילא יוצא שונתתי בשרך על ההרים, שהעופות יקחו את בשרך ויאכלו אותו שם על ההרים.
ומילאתי הגיאיות רמותיך. מה זה הרמותיך הכתוב כאן? אז יש בזה כמה ביאורים. הרד"ק מסביר הסבר אחד, שהגיאיות והעמקים יתמלאו כל כך עד שיהיו כבר כמו רמה מרוב הבשר של ההרוגים. זה הרמותיך, רמותיך במובן שיהיו יתרוממו ההרוגים לכמות כזאת גדולה שהגיאיות יהפכו להיות כמו הר מרוב ההרוגים. יש מסבירים שרמותיך הכוונה הגבהתך. זה רוממותך. מה פירוש הדבר? אתה היית מתגאה שיש לך חילות רבים, שיש לך צבא גדול, הוא אומר לך אני אמלא את הגיאיות באלה שאתה מתגאה בהם. ברמותיך, באלה שאתה מתרומם ומתגאה בהם, אתה תראה שפגריהם ימלאו את הגיאיות. רש"י מביא הסבר, רמותיך אומר רש"י, השלכתך, כמו רמה בים. הכוונה אלה שיושלכו, ימותו, יושלכו בגיאיות. זה הכוונה רמותיך. רמותיך זה כמו רמה בים, רמה זה הכוונה להשליך, סוס ורוכבו רמה בים, או כמו שהגמרא עושה רומיא, רמינן אהדדי. מה זה תמיד רומיא? זה להשליך ממקום למקום. במקום הזה כתוב כך, שם כתוב אחרת, הגמרא יוצרת רומיא, אורמינהו. זה הכוונה רמותיך. מי שיסתכל ברש"י יראה שאצלכם מן הסתם, כמו כמעט בכל הדפוסים, כתוב השכלתך, כמו רמה בים. וזה שיבוש ברור ומובן, זה לא השכלתך, זה השלכתך. כן, התערבו להם, התערבבו להם האותיות, וכנראה שמישהו כתב את זה ואחריו נמשכו כולם, כמעט בכל הדפוסים ראיתי שנשתבשו בשיבוש הזה, אבל השיבוש הזה כמו שאמרתי הוא מובן מאליו, זה השלכתך, זה רמותיך, כמו רמה בים. הסבר נוסף, וההסבר הזה הולך גם כן המלבי"ם, רש"י מביא אותו, שרמותיך כמו רימותיך. רימותיך הכוונה היא רימה ותולעה, וירום תולעים ויבאש. אז הוא אומר לו, ההרים, שמה הבשר שלך יושלך, והגיאיות יהיו מלאים מהרימה והתולעה שיאכלו בבשר הרוגיך. אז רמותיך כמו רימותיך.
והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים, ואפיקים ימלאון ממך. על ידי שהדם שלך יצוף אל ההרים, הדם יהיה כל כך רב עד שהוא ישקה גם כן את הארץ. ויותר מזה, עד שהוא יתרבה וימלא גם כן את האפיקים. אפיקים זה המקומות ששמה הנחלים שוטפים, והאפיקים כולם יהיו מלאים מהדם שהדם הזה ישטוף כמו מים רבים. אומר המלבי"ם, לפרעה יהיו כמה מפלות, וכאן מה שאנחנו רואים כעת זה תיאור של המפלה הראשונה שפרעה נפל מחוץ לארצו. וזה כמו שכתוב למעלה בפרק כ"ט, ונתתיך חכים בלחייך ונטשתיך המדברה, שהכוונה היא ששם יוציאו אותו מחוץ לארצו וזאת תהיה המפלה הראשונה שלו.
וכיסיתי בכבותך שמיים, והקדרתי את כוכביהם, שמש בענן אכסנו, וירח לא יאיר אורו. וכיסיתי בכבותך שמיים. אומר רש"י, וכיסיתי בכבותך שמיים, הכוונה היא כאשר האש שלך תכבה, התבערה שלך תכבה, אז מה קורה כשמכבים נר? מתחיל לעלות עשן. אומר זה גם כן מה שיהיה כאן. יתחיל לעלות עשן, והעשן הזה כשהתבערה שלך תכבה, יכסה את השמיים ויחשיך את המאורות. כוונת הדברים, כל מי שישמע ממפלתך יתאבל וישתומם, וכל אחד יחשוב לעצמו, אם פרעה נפל, מה יהיה איתנו? אם בארזים נפלה שלהבת, אז כאשר הם ישמעו על הצרה הזאת, על ידי זה מכוח כן הדבר הזה יגרום שהם עצמם יחשכו. הם עצמם יקבלו את הדברים בצורה קשה, כיוון שהדבר הזה כביכול אומר שהסוף שלהם גם כן קרב, כי אם הצליחו את פרעה לכבוש, אז אם כן ודאי שמלך בבל כבר יבוא גם עליכם. המלבי"ם מסביר שכעת עוברים לדבר על המפלה השנייה של פרעה, כי כמו שאמרנו שלפרעה יהיו שלוש מפלות. אז את המפלה הראשונה ראינו תהיה מחוץ למצרים במדבר, והמפלה השנייה הייתה בארץ שלו. וזה שם בא לידי ביטוי בפרק כ"ט בפסוק ח'. והוא מתאר את המפלה הזאת כביכול שאורו כבה ועל ידי זה יכוסו שמיים. המלבי"ם אומר, כדי להבין את הדברים צריך להבין את האמונה המצרית. מה המצרים אז האמינו, ואז נבין את המשל והאלגוריה שהנביא משתמש בה. אומר המלבי"ם, הם האמינו שהאור והכוכב שלהם הוא המושל בשמיים, והוא בעצם מושל והוא ראש לכל הכוכבים. לכל המאורות. האור שלהם, הכוכב שלהם הוא החזק מכולם והוא המושל מעל כולם. הסברנו בעבר שהם גם האמינו שהטלה הוא אלוה, והם האמינו שעל ידי זה ומכוח כן הם ינצחו את כל אויביהם. ולכן יציאת מצרים הייתה דווקא בחודש ניסן שמזלו טלה, והזמן שמזל הטלה נמצא ברום המעלה זה בט"ו. ולכן דווקא בט"ו בניסן אז יצאו עם ישראל ממצרים כדי להראות להם שהגם שהאלוה שלהם על פי אמונת ההבל שלהם, האלוה שלהם זה החודש שלו, ותמצית ומרכז החודש זה ט"ו בחודש, שאז בעצם כמו הלבנה במילואה אז כוחו במרכזו, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא מוציא וגואל את עם ישראל ממצרים. אז גם כאן השם רצה לתת כאן ביטוי למציאות של אמונת ההבל של מצרים, שהם האמינו שהאור שלהם, הכוכב שלהם הוא המושל בשמיים, הוא ראש לכל המאורות, הם האמינו שלעולם לא יכבה אורו, הוא תמיד ימשיך ויאיר ויזרח. ואם יהיה מצב של אפלה, שאיזה שהוא ענן יאפיל על כוכבם, אז לא רק הכוכב שלהם כביכול יחשך, אז יעלה עשן גדול ויכהה את כל מאורות השמיים. פירושו של דבר, כביכול אם הכוכב שלהם יתחיל להתכבות, אז כמו נר שמתכבה מוציא עשן, אז כביכול אם הכוכב שלהם יתחיל להיות כהה אורו, כביכול להתכבות, הוא יוציא כזה עשן שיחשיך את כל המאורות. במילים פשוטות, אם אנחנו כאן אז כן, אם אנחנו לא פה אף אחד לא פה. זה כביכול הייתה התפיסה המצרית. אומר, וזה נמשך להם התפיסה הזאת, אומר המלבי"ם, מכיוון שמצרים אף פעם לא כהו כוכבי נשפם. זאת אומרת, אצל מצרים לא היו עננים. במצרים אין גשמים. אז כיוון שכך, הם יכלו להתגאות בעניין הזה כביכול פה הכוכב אף פעם לא יחשך, כוכבם של מצרים יאיר לעולם. ואם הוא יחשך, אז מהעשן שלו זה יכבה גם את כל שאר הכוכבים. ואם יכובה האור של הכוכב שלהם לחלוטין, אז רק לא רק מצרים יחשך אורם, אלא כל כוכבי השמיים כביכול יכבו לחלוטין. אז לפי הדמיון שלהם, כאן עכשיו הנביא אומר להם את הדברים. אומר להם הנביא, וכיסיתי בכבותך שמיים. זה משל על החורבן הראשון שהיה בארץ מצרים, שאז האור שלהם נכבה קצת. היה כיבוי מועט באור הכוכב שלהם, כביכול איפה הכוכב שלכם? איפה האלוה שלכם שאמור להציל אתכם? הנה תראו, היה לכם מפלה. ואז על ידי זה מכוח כן, על פי אמונתם, יוצא עשן ואד וענן, ועל ידי זה נקדרו הכוכבים, הכוונה גם הם הוחשכו, עד שמתכסה השמש והירח, ואז הם לא מאירים כלפי מטה. וזה כביכול בא לרמז שהחושך הוא לא נגע רק אליכם, אלא גם כל אלה שחשבתם שיהיו עוזרים לכם, כל אלה שחשבתם שיסייעו בידכם, גם הם כוכביהם הוחשך מאורם. כביכול על פי הראש שלכם, על פי התפיסה המעוותת שלכם, אז הוא אומר הנה תבינו, גם הם לא יוכלו לעזור ולסייע לכם. כל מאורי אור בשמיים אקדירם עליך, ונתתי חושך על ארצך, נאום השם אלוהים. לאחר מכן, בשלב הבא, האור יתכבה לחלוטין. ואז את כל מאורי אור בשמיים אקדירם עליך. לא זו בלבד שיהיה פה איזה כיסוי של ענן כלפי מטה, אלא גם בשמיים כבר הם יקדרו. גם בשמיים כבר לא יהיה להם אור. ואז ונתתי חושך על ארצך. לא כמו בזמן שהיה ענן, כשיש ענן יש עדיין קצת אור, גם יום מעונן הוא לא לילה. פה יהיה כבר חושך גמור. על זה הוא אומר בשמיים אקדירם, זה הכוונה קדרות גמורה, שזה כבר בשמיים, לא במה שיורד לכאן, אלא כביכול לכבות את הכוכב כבר שם. לא למנוע אורו לכאן, אבל אתה אומר אבל הכוכב מצד עצמו עוד מאיר. לא, בשמיים אקדירם. זה קדרות גמורה גם בשורש. וזה בעצם משל לחורבן האחרון שהיה במצרים, שזה היה חושך גמור, האור היה מבחינת חושך ואפלה וחורבן עולם ושממה, כפי שאנחנו נראה בפרק ל"ב בהמשך בפסוק י'.
והכעסתי לב עמים רבים, בהביאי שברך בגויים, על ארצות אשר לא ידעתם. והכעסתי לב עמים רבים, אני אכעיס על ידי זה את ליבם של עמים רבים. והסיבה היא מכיוון שעל ידי המציאות הזאת הגיע שטף של גויים רבים מסביב, והם הצירו גם כן לעמים אשר מסביבו. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין עם לבין גוי, וזה הבדל שהמלבי"ם כמה וכמה פעמים הזכיר אותו. גוי זה בדרך כלל האומות הפחותות יותר. בדרך כלל אומות שאינם מסודרות עם ממלכה ומלך. לעומת זאת עם, זה עם עם מלכות מסודרת, עם שיש לו מלך ומושל ומנהיג. בהתחלה הוא אומר, יכעסו העמים שיש להם מלך, היות והשבר של מצרים התפשט גם כן הלאה, והגיע גם כן לגויים הפחותים שהיו מתחת מצרים, וגם הם נפלו. ומשם זה גם כן נחרבה ארצם, ושם זה גם כן התפשט לארצות שלא ידעתם. מה פירוש הדבר? חיל כשדים אחרי שהגיע למצרים, אז מהתיאבון המשיך לארצות אחרות. ארצות אשר לא ידעתם, גם הם לקו, גם הם סבלו מנחת זרועם של חיל כשדים. אז ממילא הדבר הזה יגרום לכך שלא רק מצרים תלקה, אלא עמים רבים ילקו עימה.
והשימותי עליך עמים רבים, ומלכיהם ישערו עליך שער, בעופפי חרבי על פניהם. וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך. על ידי כן אני אשומם גם עמים רבים. כמו שאמרנו שהעמים אלה האומות שכן יש להם מלך. ואז מלכיהם ישערו עליך שער. כיוון שהעמים יש להם מלך, אז המלך יבוא לידי כעס, המלכים יכעסו. וזה לא כעס פנימי, כעס פנימי שנשאר בלב, אלא זה סער ושממה. פירושו של דבר, החרב תתנופף על פניהם. מה זה חרבי על פניהם? מה זה חרבי? מלך בבל הוא חרב השם. כביכול הקדוש ברוך הוא, כמו הוי אשור שבט אפי. כמו שאשור הוא בחינת שבט, מקל של כעס השם, כשהשם כועס אז הוא מכה על ידי אשור, הוא המקל בעצם, אז כך גם כן כאן, מלך בבל הוא בחינת חרב ביד השם. כשהשם רוצה להכות את מצרים, מי היא החרב שעמה הוא מכה? זה בבל. זה מה שהוא אומר, ומלכיהם ישערו עליך שער, יהיה אצלם סער ושממה. איך? בעופפי חרבי על פניהם. כאשר חרבי תתנופף מעליהם וגם על פניהם. ואז כל אחד יחרד, וחרדו לרגעים איש לנפשו, מה הפירוש? בכל רגע יחרדו איש לנפשו ביום מפלתך, שמא המפלה תגיע גם אליו. שמא החרב הזאת תפגע גם בו.
כי כה אמר השם אלוהים, חרב מלך בבל תבואך. קראתי בהתחלה כי כה, כי בדרך כלל זה הביטוי שמופיע בנביא, כי כה אמר. אבל כאן זה כי כה. והסיבה היא, כמו שהסברנו כמה פעמים, שאומנם בגד כפת בראש מילה דרכו לבוא דגוש. ואם כן צריך להגיד כה אמר השם, כמו כי, שזה בא דגוש. אבל כאשר יש לו אהו"י סמוך, הכוונה האות הקודמת מסתיימת באחת מאותיות אהו"י, אז זה גורם לכך שהדגש מהמילה הבאה, מראש המילה, נופל. לכן הרבה פעמים אנחנו רואים כי כה אמר השם. למה כי כה? כיוון שהמילה הקודמת מסתיימת בי', אז זה אהו"י סמוך, זה מפיל את הדגש. אבל כל זה בתנאי שהאהו"י הוא סמוך. אם האהו"י הוא לא סמוך אלא יש פסק, אז ממילא חזרנו לכלל הרגיל של בגד כפת בראש מילה דגוש. לכן תשימו לב, כאן יש טעם מפסיק, כי, כה אמר השם אלוהים. והיות והטעם מפסיק, אז המילה כה מקבלת דגש. אבל אם זה היה בטעם מוליך, אז היינו אומרים כי כה אמר השם אלוהים. טוב. כי כה אמר השם אלוהים, חרב מלך בבל תבואך. עכשיו הוא מסביר לו את הנמשל. בהתחלה אומר לו חרב מלך בבל תבואך. זה הנמשל על המליצה הראשונה שמלך בבל בא עליו והוא חוץ לארצו. והרג את חילותיו של פרעה כאשר הוא משך אותו החוצה, כמו שראינו עם חרם, משך אותו החוצה מחוץ לארצו ושם הרג את חילותיו.
בחרבות גיבורים אפיל המונך, עריצי גויים כולם. ושדדו את גאון מצרים, ונשמד כל המונה. בחרבות גיבורים אפיל המונך. דהיינו, מה שלאחר מכן בשלב הבא שהגיעו מלך בבל הגיע למצרים והרג שם המון רב, אז זה בחרבות גיבורים אפיל המונך, כבר ההמון שלך שבמצרים גם הם יפלו. ולאחר מכן ונשמד כל המונה. נשמד כל המונה כיוון שכבר שדדו את גאון מצרים, הם הגיעו למצרים פנימה, ונשמד כל המונה, זה כבר הסיום, זה החורבן האחרון שלא הותיר מהם מאומה. ועכשיו הוא יתאר אותו.
והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים. ולא תדלחם רגל אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם. והאבדתי את כל בהמתה, אז המציאות אחרי החורבן, אומר המלבי"ם, מצרים הייתה שממה במשך 40 שנה. היאור היה חרב, רגל אדם ובהמה לא עברה שם, כמו שמופיע בפרק כ"ט. ולא היה אם כן מישהו שידלח את הנהר, כיוון שהתנים הגדול שהיה שוכב כביכול בפנים, הוא זה שהיה דולח ברגליו ורופס ברגליו את מימי הנהר, לא היה מי שיעשה את זה, ולא היה גם כן רגל אדם ובהמה מבחוץ. ואם אין מה שידלח את הנהר, הכוונה יערבב ויגרום לרפש מלמטה לעלות, אז ממילא המים זורמים בהשקט. וזה מה שהוא אומר, ולא ירפסו מימיהן, ומה ופרסות בהמה לא תדלחם. פירושו של דבר, המים לא יגרמו, לא יהיה מצב כזה כמו שראינו לאל, שהנילוס סוער ומושך אליו כביכול את כל השפע של כל הנהרות מסביב על ידי הגלים שהוא עושה. ואז, אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, נאום השם אלוהים. ואז אני אשקיע את המים של כל הנהרות, ואני אוליך את הנהרות כשמן. כמו שמן שהולך בנחת ובהשקט, שמן אין בו סערה, הוא כבד יותר, אומנם שמן הוא קל, אבל הוא הוא סמיך יותר, ואז לכן הוא הולך בהשקט, אין בו עפר, אין בו תערובות. מה שזה בא לומר, שמלך מצרים לא יקח את השפע של האומות. דהיינו, האומות, כאשר הנהר היה כביכול מעלה מלמטה את הרפש, זה בא כביכול להראות את הקניינים של מה שיש לכל נהר, ומושך את זה אל הנילוס. כאן הנהרות ינוחו וילכו בהשקט, הכוונה הם לא יובילו אל הנילוס את כל קנייניהם, יהיה להם מנוחה, זה אומר מלך מצרים לא ימשול בם, הם לא יהיו עבדים לו.
בתיתי את ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלואה, בהכותי את כל יושבי בה, וידעו כי אני השם. זה כאשר אני אתן את ארץ מצרים להיות שממה ונשמה. נשמה הכוונה היא כמו ביטוי נוסף של שממה, שזה אומר המלבי"ם היו שני שלבים, היה שממה ולאחר מכן החורבן האחרון היה נשמה, כמו שראינו שנשמה זה עוד ביטוי של שממה שהוא חמור יותר מן השממה. אז זה יהיה כאשר ארץ מצרים תהיה שממה והיא תהיה ריקנית, לא יהיה שם בריות שימלאו אותה, אז אני אכה את כל היושבים בה. ומה זה ארץ ממלואה? רש"י אומר, ארץ שעכשיו היא ממלואה, הכוונה ממולאת בכל טוב, אז תהפוך להיות שממה. ואז ידעו כי אני השם. אני השם שנאמן לשלם גמול לכל מי שהיצר ולכל מי שעשה רע, הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו.
קינה היא וקוננוה, בנות הגויים תקוננה אותה. על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה, נאום השם אלוהים. מזכיר פה את הביטוי קינה שלוש פעמים. קינה היא וקוננוה, בנות הגויים תקוננה אותה, ועל כל המונה תקוננה אותה. שלוש פעמים הזכיר את עניין הקינה. ומה בעצם כוונת העניין? מסביר המלבי"ם, מכל העניין שהזכרנו עכשיו מרישא ועד גמירא, שזה אומר מפלת מצרים בשלוש מערכות, אומר המלבי"ם, מכל זה יעשו קינה. קינה הכוונה היא בכי וקינה שמקוננים על מפלתו של מישהו, כמו שהיו מקוננים בעת פטירה, כך גם כן תהיה קינה בנוגע למפלתה של מצרים. על המפלה הראשונה, שמצרים ראינו נמשכו אל חוץ לארצם, משכו את פרעה וחילותיו מחוץ לארצם ושם הפילו אותו במדבר, על זה הוא אומר קינה היא וקוננוה. יעשו קינה מהכפיר והתנים בימים, יקוננו על התנים שהוא טל למדבר ובאו כל עוף השמיים וחית הארץ כמו שהסברנו לאל. על המפלה השנייה, שהסברנו שהכשדים כבר באו לארצם, על זה הוא אומר בנות הגויים תקוננה אותה. כיוון שאז לא רק מצרים נפלה, אלא גם גויים רבים נפלו איתם. כל העוזרים וכל המסייעים להם גם הם נפלו איתם, אז הייתה קינה כוללת. ולכן שם גם בנות הגויים תקוננה אותם. כן, זה לא הכוונה דווקא בנות, אלא מתכוונים לומר כמו יהודה ובנותיה, כן, תגלנה בנות יהודה. זה לא הבנות של יהודה, זה הערים הסמוכות להרי יהודה, זה הכוונה בנות יהודה. כמו שאומר שם התרגום כפרנהא, הכפרים הנמצאים סביב. אז גם כאן בנות הגויים, הכוונה היא הערים אשר נמצאים סביב, גם הם יקוננו. ואפשר להגיד גם כפשוטו, שבנות הגויים, כיוון שדרך הנשים בעיקר היה לקונן. אבל העיקרון כמו שאומר המלבי"ם, שזה כבר לא רק מצרים לבד. החרב הזאת פוגעת גם כן בסביבה, ולכן פה גם כן תקוננה אותה גם בנות הגויים. ואז הם יקוננו את הקינה כמו שראינו לאל על הכוכבים ועל השמש ועל הירח שהם יתכסו בענן, שהאור הגדול כעת התכסה, שזה כביכול מצרים. ולאחר מכן, על החורבן השלישי, שאז נחרבה כל מצרים, הפכה להיות מדבר שממה במשך 40 שנה, על זה הוא אומר ועל כל המונה תקוננה אותה. מה פירוש הדבר? אז נחרבה מצרים וכל ההמון שהיו שם גם הם מתו. אז זה היה בעצם חורבן כללי. ואז הם קוננו על זה שנקדרו כל מאורות השמיים בחושך ואפלה על מצרים, כך שלמעשה הקינות פה התחלקו לשלוש, אומר המלבי"ם. א', בני ארץ מצרים קוננו. דבר שני, המפלה השנייה, על זה קוננו גם בנות הגויים שגם הם נפלו עם מצרים. והדבר השלישי, קוננו על מצרים עצמה. אבל שימו לב, אומר המלבי"ם, פה לא כתוב שמצרים תקונן. כתוב פה בנות הגויים תקוננה אותה, על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה. משתמע שזה עדיין בנות הגויים. אתה עכשיו כאן מדבר על השממה המוחלטת של מצרים, אז למה שלא מצרים יקוננו? למה בנות הגויים מקוננות? אומר המלבי"ם, כי אין מצרים. אין מצרים, אז מי יקונן? אומר ממילא מי שנשאר לקונן זה רק בנות הגויים. הרי אמרנו שמצרים תושמד, הרי אמרנו שיהיה מציאות כזאת של שממה מוחלטת. לא היה מהמון מצרים מי שיקונן, אומר המלבי"ם, רק יתר העמים הם קוננו עליהם, כיוון שיתר העמים נשארו כדי לראות במפלתם והם יקוננו על מפלתם של מצרים.
ויהי בשתי עשרה שנה, בחמישה עשר לחודש, היה דבר השם אליי לאמור. על מתי התקופה הזאת מדברת? אומר המלבי"ם, נבואה זו עלומה מאוד ולא נודע מה רצה בה. וכבר העיר האברבנאל שהיא נבואה עתידה על אחרית הימים, בימי גוג ומגוג, שעד יתאספו כל הגויים על ירושלים, וכן האמת. רק שהוא אומר שהאברבנאל יש לו דרך מסוימת בהבנת התקופה של גוג, ואני יש לי דרך אחרת, אומר המלבי"ם, ואני אבאר את הדברים על פי דרכי. אומר המלבי"ם, כאשר עם ישראל ישובו לארצם, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים. ויבוא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום. אדום אינם נימולים, הם נקראים ערלים. ומשך ותובל, מי אלה? זה מבני יפת, הגרים באירופה, כמו שכתב היוסיפון. יוסיפון לפני כ-2000 שנה. ואמר, כי פרס, כוש ופוט איתם, וכן בית תוגרמה. פה עכשיו על אלה הוא מדבר, לא, על אלה שהוא מזכיר כעת הוא מתכוון לומר שאלה הם קשורים לישמעאל, שהם כולם נימולים ומחזיקים בדת ישמעאלים. והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל. אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו. היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה. מפני שאמונתם מפורדת. תראו איזה מדהים, כי לפני 200 שנה, את מי עניין לפני 200 שנה המלחמות דת בין האומות? הרי לפני 200 שנה זה לא היה הנושא המדובר בזמן שהמלבי"ם כותב את הדברים. היום, מי היה מאמין שבתקופה שהיא בעצם שיא הקידמה, המלחמות הם מלחמות דת. על מה בעצם נלחמים עמי ערב עם אירופה ואמריקה? זה בעיקרון זה מלחמת דת. בן לאדן, הסמל שהוא מוביל זה סמל הדת. המלחמה שלו כנגד האמריקאים, איך הוא מגדיר אותם? מה התואר שלהם? הכופרים. הכופרים. זאת אומרת המלחמה היא מלחמת דת. מלחמה של העולם הנאור לעומת העולם שכביכול מיוצג אצלם כאותו עולם חשוך, שזה האמונה של בני ישמעאל. המלחמה תהיה מלחמת דת. אמונתם מפורדת. ושם השם ישפוט אותם בחרב ובדם, כמו שיתבאר בפרק ל"ח וכמו שיתבאר בזכריה בפרק י"ד. עכשיו בפרק שלנו, בעצם הוא מספר מה יקרה לאותם אלה שיבואו למלחמה, מה תהיה התוצאה שלהם. הוא אומר, על זה סיפר כאן איך כולם ילכו לאבדון. מפסוק י"ח והלאה זה בעצם תיאור של מפלתם של אנשי גוג ומגוג וכל אלה שבאו להילחם, כיצד כולם ייכשלו, כולם יפלו כאן באדמת ישראל, והם ינקמו אחד מן השני, ובעצם מבחינתנו זה נקמה בשניהם. כי שניהם הצירו לנו, גם ישמעאל וגם אדום, שזה בני יוון ובני יפת וכל אלה שהחריבו לנו את בית המקדש וכל הצרות שעשו לנו במשך, ובני אשור שהחריבו את הבית הראשון וכל הצרות שעשו לנו במשך הדורות, על זה הם ישלמו כאן את המחיר, שילחמו אחד בשני ויהרגו אלו את אלו.
בן אדם, נהה על המון מצרים, והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור. עכשיו הוא ייתן לו נבואה שלמה על מיתתם וסילוקם בעצם, על המפלה הקשה שתהיה לכל האומות שיבואו לכאן באותה תקופה. נהה על המון מצרים. נהה הכוונה תתנבא עליהם, תוריד אותו בעל כורחו, אותו ובנות גויים אדירים, כאלה שיבואו להילחם כאן, לאן? אל ארץ תחתיות את יורדי בור. בנות גויים אדירים הוא מדבר על בני אדום, שהם אדירים. גם היום בני אדום הם אדירים, המעצמה הגדולה בעולם זה אמריקה. מפני אדום שאפילו שמבחינה מספרית סין היא יותר גדולה, והודו יותר גדולה מאמריקה. כמה יש באמריקה? 250 מיליון? בסין יש למעלה ממיליארד, גם בהודו. אבל עם כל זה כשמדברים על מעצמה, אז אמריקה היא נחשבת המעצמה הגדולה, זה בעצם אדום. כלי נשק, ודאי. אז הוא אומר, נהה עליו, את בני אדום שהם האדירים, וכן על המון מצרים, שמצרים, המון מצרים זה מצרים והשותפים שלהם. השותפים שלהם זה אשור ועילם, שאלה מיוחסים לנימולים, לאלה שהם הישמעאלים. אז זה הוא אומר להם, אל ארץ תחתיות את יורדי בור. הכוונה פה על קבר. ירדו לארץ תחתיות, יבואו כולם, יסיימו כולם בקברים ולא ינצחו במלחמה.
ממי נעמת? רדה והשכבה את ערלים. ממי נעמת? אתה חושב שלך יהיה אולי סוף נעים ויפה? אומר לו לא, על מי אתה חושב שיהיה לך כזה דבר? ממי אתה נעים וחשוב יותר שאתה לא רוצה להגיע אלי בור, אלי קבר? אומר לו, רדה והשכבה את ערלים. רד והשכב שם בקבר עם הערלים. בתוך חללי חרב יפולו, חרב ניתנה, משכו אותה וכל המוניה. בתוך חללי חרב יפולו, זאת אומרת אומר גם הם יפלו איתך במלחמה שתהיה ביניכם, ואתה תשכב עמם יחד, תהיה איתם יחד בקבר. אומר, מה זה בתוך חללי חרב יפולו, חרב ניתנה משכו אותה וכל המוניה? החללי חרב שהזכרנו קודם, הם ימשכו את כל המוניה, את כל אלה שהתחילו במלחמה, הם ימשכו איתם אל הקבר. זאת אומרת, בעצם שני הצדדים ימותו. זה יהיה קרב כזה שהם יהרגו אחד את השני. אלה ימותו אבל יהרגו גם אותם. בפשטות אפשר לומר גם פה את העיקרון של אטום. כי הרי אם אנחנו מסתכלים על מלחמה בחרב, זה לא כל כך מצוי ששני הצדדים מתים. אחד גובר ומת. אבל אם אני שולח אליך פצצת אטום ואתה רואה דבר כזה ואתה שולח אליי, אז שני הצדדים נמחקו, אין מנצחים בכזאת מלחמה. שני הצדדים ימותו. ברור? אז לכן הוא אומר כאן, הם יפלו והם ימשכו אחריהם, אה, אני נופל, אז אני כבר מושך גם אותו אחריי, שגם הוא יפול לבור, שגם הוא ימות יחד איתי.
ידברו לו אלי גיבורים מתוך שאול את עוזריו, ירדו שכבו הערלים חללי חרב. אומר, ידברו לו אלי גיבורים, אלי גיבורים אלה האנשים החזקים, אלי כמו אילי הארץ. מתוך שאול את עוזריו, ירדו שכבו הערלים חללי חרב, דהיינו מתוך השאול הם ימשכו אותם ויכניסו אותם את חללי החרב פנימה יחד איתם אל השאול. מי יהיו שם? שם אשור וכל קהלה, סביבותיו קברותיו, כולם חללים הנופלים בחרב. כולם יהיו חללים שיפלו יחד עם אותם ישמעאלים, שזה מצרים וכל המונה, ויחד עם אדום שאותם הזכרנו קודם. כל העוזרים והמסייעים גם הם יהיו חלק מאותם קברות שיהיה לכל אותם עמים שיבואו להילחם.
אשר ניתנו קברותיה בירכתי בור, ויהי קהלה סביבות קבורתה, כולם חללים נופלים בחרב, אשר נתנו חיתית בארץ חיים. אומר אשר ניתנו קברותיה בירכתי בור. הרי כבר אשור בא לכאן פעם. מתי? עם סנחריב. ומה קרה להם? 185 אלף ראשי גייסות נהרגו. איפה הם קבורים? סביבות ירושלים. זה מה שהוא אומר, אשר ניתנו קברותיה בירכתי בור. זאת אומרת בהיסטוריה כבר ניתנו קברות אשור, והקברות האלה הם בירכתי בור, דהיינו בפינה, בצד של הבור כבר יש את הסבא שלך. דהיינו, בקיצור תצטרף אליו. אתם שבאתם עוד פעם למלחמה, תהיו חלק מאותם קברות בירכתי בור. ויהי קהלה סביבות קבורתה. יהיו שמה, יקהלו סביבות אותו מקום ששמה היה הקבורה המקורית של סנחריב, סליחה, של חילו של סנחריב. ואז כולם חללים נופלים בחרב, אשר נתנו חיתית בארץ חיים. מה זה נתנו חיתית בארץ חיים? נתנו, יש ביטוי על אנשים אשר נותנים חיתיתם בארץ חיים. אסור לאדם להפיל אימה יתרה, גם בתור פרנס כתוב שאסור לו לתת חיתיתו בארץ חיים. לא להטיל אימה יתרה באנשים. גם אם הוא צריך להיות מנהיג, אבל לנהל את עמו בחסד. הם נתנו חיתיתם בארץ חיים, דהיינו הטילו את מוראם ואת פחדם בארץ החיים, כיוון שכך הם יגיעו לפה כדי להישפט על זה.
שם עילם וכל המונה סביבות קבורתה, כולם חללים הנופלים בחרב, אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות, אשר נתנו חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם את יורדי בור. אליהם הצטרפו עילם, שזה עילם זה פרס. פרס ומדי. הם יבואו סביבות קבורתה, למה? כדי להינקם את נקמתם מהם. וגם הם, זאת אומרת אחרי שהם יראו מה קרה למצרים, הם יבואו כדי להילחם איתם. כדי להילחם, לנקום את נקמת מצרים. אבל בסופו של דבר כולם חללים, גם אלה שבאו לעזור ולנקום את נקמת הנופלים, גם הם ימותו. עילם הרבה מהם יהרגו, למה? אומר המלבי"ם, זה בא על זה שנתנו חיתיתם בארץ חיים, שהם החריבו את הבית השני. כן, על ידי כך עכשיו יהיה העונש שלהם. בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה, סביבותיו קברותיה, כולם ערלים חללי חרב, כי ניתן חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם את יורדי בור, בתוך חללים ניתן. אומר המלבי"ם, אומר דבר מאוד מעניין. הידוע שהביזיון בשביל האנשים הנימולים זה כאשר הם נקברים עם ערלים. וגם בשביל הישמעאלים, אלה האדומיים הם נחשבים בזויים כי הם ערלים, הם כביכול אינם מתוקנים. אז זה מה שהוא אומר כאן, שעל ידי זה שהם יהיו קבורים איתם, הוא אומר על ידי זה נשאו כלימתם. ישאו כלימתם, מה שבתוך חללים ניתן. הם ניתנו בתוך החללים של מי? של האדומיים שהם שפלים וטמאים בעיניהם, יחד איתו אתה תהיה קבור. ידוע שאצל הישמעאלים לדוגמה, אם רוצים שאותו בן אדם המת לא יגיע לגן עדן על פי תפיסתם, צריך לעטוף אותו עם עור של חזיר. וזה גורם שהוא לא לא יגיע לגן עדן, על פי תפיסתם, כן? אנחנו אומרים זה גם בלאו הכי אקספרס לגיהינום, אבל על פי תפיסתם, אז אז על אחת כמה וכמה בשבילם הם הם עוד ערלים, אתה מבין, להיות קבורים עם הערלים, מתייחס אליו כאל טמא. והוא קבור איתו, אז הוא אומר וישאו כלימתם את יורדי בור, בתוך חללים ניתן. הכלימה שלהם שהם יהיו עם ערלים בתוך חללים, בתוך חללים ניתן, עם החללים הערלים באותו בור.
שם משך תובל וכל המונה, סביבותיו קברותיה, כולם ערלים מחוללי חרב, כי נתנו חיתיתם בארץ חיים. מי הם אותם ערלים שעימהם ילחמו מצרים ואשור ועילם? אומר לך, משך תובל וכל המונה. זה חיל גוג, נשיא ראש משך ותובל, וכל המונה וכל סביבותיה, אלה הם הערלים הנוספים שיהיו באותה קואליציה שתבוא להילחם כנגד ישמעאל, וכל זה מחוללי חרב על כי נתנו חיתיתם בארץ חיים, והם ציערו את עם ישראל. מחוללי הכוונה מלשון חללים. כמו חללי חרב.
ולא ישכבו את גיבורים נופלים מערלים, אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם, ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עוונותם על עצמותם, כי חיתית גיבורים בארץ חיים. אומר המלבי"ם, אצל האומות היה מקובל אצלם שכאשר בן אדם הצליח בקרב וניצח ומת בקרב תוך כדי מלחמה, אז כשקוברים אותו שמים את החרב שלו מתחת לראשו. לאות כבוד. כך היה מקובל אצלם. אז זה אומר כאילו הוא מת במלחמה, הוא לא מת בסתם ככה בזה. על זה הוא מזכיר כאן, ולא ישכבו את גיבורים נופלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם. הם לא יהיו כמו גיבורים, לא ימותו מות גיבורים שישימו להם את החרב מתחת לראשם לתפארתם, לומר שזה מת במלחמה. למה? כי הם ישכבו עם ערלים, כמו שהסברנו קודם, שיקברו אותם עם הערלים, ועל ידי זה עדיין יישאר עוונותם על עצמותם, למה? כי הטילו חיתיתם בארץ חיים. אז קודם כל יהיה להם ביזיון, ועוד מיתתם זה על המעשה שהם עשו, מה שהצרו לעם ישראל.
ואתה בתוך ערלים תישבר, ותשכב את חללי חרב. אומר פה הרי השם אמר לו לצאת נבואה כנגד פרעה. נכון? נהה אל פרעה, איך היה הלשון? נהה אל פרעה בן, על המון מצרים והורידהו אותה. נכון? ממי נעמת? הוא פונה למלך, אל פרעה ואל כל המו. ואז הוא אומר לו, ואתה בתוך ערלים תישבר ותשכב את חללי חרב. דהיינו גם אתה פרעה, גם אתה תהיה בין הערלים, בין משך ותובל, כמו שהזכרנו קודם שאלה הם עמי אדום, ועימהם תשכב, כי שמה יקברו אותך יחד איתם, וזה גם לך יהיה את אותו ביזיון.
שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה, אשר ניתנו בגבורתם את חללי חרב, המה את ערלים ישכבו ואת יורדי בור. אומר שמה יחד איתם יבואו לשמה אדום ומלכיה. אומר המלבי"ם, פה מדובר עכשיו בשלב נוסף של המלחמה. הם יבואו כדי להילחם ולהינקם על מה שהיה קודם. על מה שהישמעאלים עשו לבני, כמו שאמרנו לעמי אירופה. והם כביכול יבואו למחות, יבואו לדרוש כבודם. אבל גם הם יהיה להם את מה שהיה לשאר. אומר גם הם את ערלים ישכבו ואת יורדי בור. אומר המלבי"ם שבעצם תהיה מלחמות, יהיה שלוש מלחמות, יהיה שלושה שלבים. יש את הראשונים, זה מצרים, משך ותובל. עכשיו אחרי זה השלושה האחרונים זה אדום, מלכיה וכל נסיכיה. אז הוא אומר ככה, אשור נלחם עם אדום. עילם הוא ילחם עם נסיכי צפון, שזה גם כן מדבר על אירופה. אומר ולאחר מכן זה תהיה המלחמה השלישית, שזה עילם עם נסיכי צפון, כן, הם ילחמו כנגדם. אז עכשיו הוא בא ומסביר שזה כנגד מה שחז"ל אמרו ששלוש פעמים יבוא אשור. כי הנה שלוש פעמים יבוא גוג. אתה רואה שיש פה שלוש סיבובים של מלחמה. השלוש סיבובים הללו זה אומר ששלוש פעמים יבוא גוג. רק אמרתי שאין לנו ידיעה ברורה איך זה יהיה. האם זה יהיה בהפסקות, האם זה יהיה בבת אחת, יכול להיות שזה יהיה זמן קצר אחד אחרי השני. זאת אומרת, תסתיים מערכה ראשונה, מיד אחרי זה מערכה שנייה, מיד אחרי זה מערכה שלישית. יכול להיות שזה יהיה מיידי ויכול להיות שזה יקח עוד זמן. אומר המלבי"ם, את זה הוציאו מכאן, שהנה אתה רואה שיש לנו פה שלושה מחזורים של מלחמה.
שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני אשר ירדו את חללים בחתיתם מגבורתם בושים, וישכבו ערלים את חללי חרב, וישאו כלימתם את יורדי בור. שמה נסיכי צפון, אומר אחרי זה יבואו נסיכי צפון והצידונים, והם יוכו על ידי מחנה עילם. והם לא ילחמו בגבורה, ולכן הוא בא ואומר מגבורתם בושים. הם בושים מגבורתם, זאת אומרת כביכול יהיה להם ביזיונות בשדה הקרב, שלא לחמו בגבורה. וישכבו ערלים את חללי חרב, דהיינו הם יהיו חללי חרב של מחנה עילם, הם ישכבו עימהם כביכול, גם הם, גם הם יפלו שם בקרב.
אותם יראה פרעה וניחם על כל המונה, על כל המוניו, חללי חרב פרעה וכל חילו, נאום השם אלוהים. כל אלה, את כל החללים האלה יראה פרעה, ויהיה לו תנחומים על עמו. כי הרי ראינו שבתחילה יהיה פרעה ועמו, והם יוכו בכמות גדולה. וכאשר הוא יראה שגם הצד השני נפל, אז יהיה לו מזה תנחומים. זאת אומרת, אם הצד השני מנצח בגבורה והצד הראשון נס על נפשו, אז זה ביזיון. אבל אם הצד הראשון חללי חרב, זה ביזיון, אבל ברגע שהוא שומע שגם הצד השני כך נפל ונכשל, אז בזה נחה קצת דעתו. אז לכן כאן הוא אומר, הלשון הוא וניחם על כל המוניו. הוא יתנחם על מיתתה של המוניו כיוון שהוא יראה שאלה שלחמו כנגדו גם הם יפלו. כי נתתי את חיתיתי בארץ חיים, והושכב בתוך ערלים את חללי חרב פרעה וכל המוניו, נאום השם אלוהים. כי נתתי את חיתיתי בארץ חיים, כביכול הקדוש ברוך הוא בא ואומר, אני נתתי את חיתיתי בארץ חיים, אתה, אתם עד היום האומות נתתם חיתיתכם בארץ חיים. עכשיו, כאשר יבוא השם וישפוט מהם, השם אומר אז אני נתתי חיתיתי בארץ חיים. אז אני כבר אתן ואראה את כוחי בארץ חיים, ועל ידי זה יתגדל ויתקדש שמו של השם בעולם, כמו שראינו שהנבואה בפרק ל"ח מסיימת.