ספר יחזקאל פרק ל'. ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם הינבא ואמרת כה אמר השם אלוהים הילילו הה ליום כי קרוב יום וקרוב יום להשם יום ענן עת גויים יהיה. המלבי"ם מסביר שלפי מה שנראה הנבואה הזאת היא השלמה של הנבואה שהייתה בשנה העשירית, ואז ראינו ששם הוא ניבא לו את החורבנות של מצרים. לאחר מכן הוא הסמיך וכתב את הנבואה של שנת הכ"ז, כמו שהסברנו שזה היה הסוף, השנה ה-27 לנבוכדנצר, זה היה הסוף של מצרים, כדי לומר לי איך העניין הסתיים. ולאחר מכן הוא חוזר ועוד פעם ומספר מה היה בשנה העשירית. כי אחרי זה אנחנו רואים שהוא מתאר מה היה ב-11, ב-12, אז עכשיו הוא חוזר לאחור לספר מה היה בשנה העשירית וכעת הוא יתאר את הדברים ביתר פירוט וגם בסגנון אחר. ודבר נוסף אומר המלבי"ם, נבואה שנשנית או נשלשת בהכרח תבוא. זאת אומרת שנבואה נאמרה פעם אחת אז יכול להיות שיהיה שינוי על ידי שינוי מעשים וכדומה, אבל אם הנבואה כפולה ומשולשת זה אומר שבוודאי הנבואה תתקיים.
בן אדם הינבא ואמרת כה אמר השם אלוהים הילילו הה ליום. הילילו הכוונה היא עשו יללה, זה ביטוי שמופיע המון פעמים בתנ"ך, למעלה מ-10 פעמים מופיע הביטוי הזה. הילילו תעשו יללה ותאמרו אהה, אהה זה זעקה של כאב, על היום ההוא שהוא יום הפורענות. הגם שכבר עברו חורבנות על מצרים, אבל היום ההוא יהיה החורבן הטוטאלי, החורבן הגמור, ולכן על היום הזה צריך יללה מיוחדת, הילילו הה ליום.
כי קרוב יום וקרוב יום להשם, יום ענן עת גויים יהיה. כי קרוב יום שהיא תחרב, וזה תכף יהיה אחרי חורבן הבית. אבל הוא מודיע שקרוב יום להשם. היום השני, כמו שאמרנו שזה יהיה החורבן המושלם, זה יהיה בכ"ז לנבוכדנצר, אז אפילו שללנו זה לא קרוב כי עוד יש זמן, אבל הוא אומר קרוב להשם. כי כידוע להשם זה קרוב, אצל הקדוש ברוך הוא זה לא נחשב לעוד זמן רב. היום הראשון שעליו הוא אמר שהוא קרוב, זה יהיה יום ענן. והיום השני שהוא אמר שקרוב יום להשם, שזה קצת יותר רחוק, זה יהיה עת גויים. יום ענן הכוונה היא יום של חושך ואפלה, זה הכוונה יום ענן, זה ביטוי מליצי. ועת גויים כוונת הדברים שאז לא רק מצרים תיפול אלא זה יהיה העת להיפרע גם מן הגויים. זה הכוונה עת גויים, כל הגויים שהיו להם, היה להם ברית עם מצרים, באותה הזדמנות שתיפול מצרים יפלו גם הם.
כנגד מה שהוא אמר יום ענן, שזה העת הקרובה, הוא אומר ובאה חרב במצרים והייתה חלחלה בכוש בנפול חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודותיה. באה חרב במצרים, החרב תתפשט בכל מצרים. כנגד עת גויים, שזה מה שאמרנו שגם הגויים השם יבוא איתם חשבון, את כל עוזריה ותומכיה של מצרים, הוא אומר והייתה חלחלה בכוש, גם כוש תהיה חרדה, ולקחו המון של מצרים, הם יקחו מהמונה של מצרים, הכוונה היא יקחו מהעם של מצרים, וגם יהרסו את היסודות שלה. מי אלה היסודות שלה? שאלה האומות שעוזרים לה, הם היסודות של המלכות והגבורה שלה, זה כל אלה שבאים לסייע לה. כמו שמיד הוא מפרט מי הם אותם יסודות: כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית איתם בחרב יפולו. כל אלה הם יסייעו, מסייעים למצרים, וכל אלה בנפול מצרים גם הם יפלו, כי הם כביכול כמו היסודות עליהם מצרים מושתתת, וגם הם יהיו באותה נפילה.
הרד"ק אומר מה זה והייתה חלחלה בכוש? הוא אומר שכשבני כוש יראו שיפלו חללים במצרים, הם יחילו ויפחדו וירגזו שמא החרב תבוא גם עליהם, היות וכולם בני חם. והם בני חם, זה אומר שאם חלק מהם נופלים אז יכול להיות מאוד שמי שבא איתם חשבון, עם מצרים, יבוא גם איתנו. הרד"ק אומר כאן כוש ופוט ולוד וכל הערב, הכוונה ערב זה עם שהוא מקובץ מעמים שנתערבו יחדיו. וכך גם כן אומר תרגום יונתן, סומכוותם, הכוונה היא אלה שנשמכים ומתערבים יחד איתם. ובני ארץ הברית, זה לא ארצות הברית, ארץ הברית הכוונה היא אלה שהיה להם ברית עם ארץ מצרים. הם לא היו מהמשפחה שלהם, אבל הם בני ארץ הברית. להבדיל מכוש ופוט ולוד שכל אלה הם מבני חם וממצרים. כמו שכתוב ובני חם כוש ומצרים ופוט, ומצרים ילד את לודים. אנחנו רואים שכל אלה הם משפחה של מצרים. כולם יפלו בחרב יחד עם מצרים, וזה מה שהוא אמר עת גויים, עת שבו הגויים כולם הקרובים למצרים ישלמו את החשבון.
כה אמר השם ונפלו סומכי מצרים וירד גאון עוזה ממגדול סונה בחרב יפלו בה נאום השם אלוהים. מסביר המלבי"ם, הגבורה של מצרים הייתה: א' על ידי עמים רבים שהיו עוזרים לה, היו מסייעים בידה. דבר נוסף, על ידי רוב ההמון שגרו בתוך מצרים. דבר שלישי, על ידי היאור, היאורים שהיה סביבות מצרים, הם גם היו מגינים עליה וגם הם היו חוזקה ותוקפה של מצרים, מקור בלתי נדלה להשקיית שדות מצרים. הדבר הרביעי, שהם האמינו שהם כולם נסמכים על האלילים והמלך שלהם בראשם, כמו שראינו שהוא התנין הגדול, שהוא אכזר, שהוא האליל הגדול. על כל אלה הם הסתמכו. כאן כעת בא הקדוש ברוך הוא לומר להם בנבואה שכולם יאבדו. ונפלו סומכי מצרים, זה אלה שעוזרים וסומכים לה, כמו שאמרנו, זה הראשון שהם מתחילים ומסייעים לתת תוקף למצרים. אז משם מתחילה המפלה, והם יפלו ממגדל סונה, שזה בקצה האחד, ואז אומר ונשמו בתוך ארצות נשמות והעריו בתוך ערים נחרבות תהיינה. כל הארצות שבצד ההוא של מגדל סונה, כולם ישמו, הכוונה יהיו שוממות, כולם יחרבו. ובזה וידעו כי אני השם בתיתי אש במצרים ונשברו כל עוזריה. על ידי האש שאני אתן במצרים ישברו כל סומכי מצרים, כמו שאמרנו, כמו שאמר קודם ונפלו סומכי מצרים, אלה שבאים לעזור לה.
אלה שהיו סומכי מצרים, הם יפלו מכמה סיבות. אומר המלבי"ם, סיבה ראשונה, כי כשיש למישהו סומך ומחזיק, הוא לא יכול ליפול, מישהו מחזיק אותו. אז השם יפיל את סומכי מצרים כיוון שהמטרה היא להפיל את מצרים. אז סיבה ראשונה, כדי שלא יהיה למצרים מי שיחזיק אותה, סומך ומחזיק, מי שיחזק אותה. דבר נוסף, כדי שגם הארץ שמסביבם תהיה נשמה, תהיה שוממה. כמו שהסברנו בפרק הקודם, שכאשר מקום מסוים הוא שממה אבל סביבותיו פורה, אז הוא לא כל כך נבהל, מכיוון שיש לו מהיכן לקחת תבואה והוא יכול להיות בקשר עם כל הארצות שמסביב. אבל פה השם יהרוס גם את סומכי מצרים, אלה שמסביבה שעוזרים לה, כדי שכולם יהיו שממה, וזה יגדיל את השממה של מצרים. לא יהיה להם למצרים מהיכן לקחת ומאיפה להישען על תבואה ועל כל מה שהם זקוקים לו. לא רק להם לא יהיה, גם למדינות שסביבותיה לא יהיה. ואז יתקיים בזה מה שכתוב לא יעבור בה רגל אדם ובהמה. כי יכול להיות מאוד שאם הערים גם כן מסביבותיה קיימות, אז אם מישהו ירצה אז הוא יעבור דרך מצרים כדי להגיע לערים שסביבותיה. אבל אם גם הערים שסביבותיה שוממות, אז מי צריך לעבור דרך מצרים? ואז יוצא שיתקיים בה מה שכתוב לא יעבור בה רגל אדם ובהמה, שזה מראה את תכלית השיממון, השיממון המוחלט. והדבר השלישי, וידעו כי אני השם. על ידי זה יכירו שהקדוש ברוך הוא שמסר זאת בנבואה, הנה הביא זאת על מצרים והנה נתקיימו דבריו, בזה מכירים שדבר השם יקום לעולם.
ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והייתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה. המתג הוא באל"ף ולכן צריך לקרוא באה, לעומת זאת באה, אז זה אומר בלשון עבר. ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים. אומר המלבי"ם, לא זו בלבד שהעוזרים שלה, אלה שהיו מסייעים לה במלחמה יפלו וישברו, לא זו בלבד שישברו האומות כשנמצאים בצד של מגדל סונה כמו שראינו בפסוק ו', עוד באותו יום אומר השם יצאו מלאכים מלפני. זה יהיה בהשגחתי שיצאו שליחים, מלאכים, להחריד את כוש שכוש נמצאת בצד השני. ואיך אנחנו יודעים? כמו שכתוב ממגדל סונה ועד גבול כוש. זאת אומרת שמגדל סונה בצד אחד וכוש בצד השני. אז יצאו מלאכים להחריד אותם שם בתוך המדינה שלהם, ששם הם היו בטוחים, להחריד את כוש בטח. כוש היושבת בטח, יצאו מלאכים להחרידם. למה הם היו בטוחים? הם היו בטוחים א', כי האויב היה רחוק מהם. הוא במגדל סונה, זה זה כמו שאמרנו בצד השני, ולכן הם לא היו מוטרדים. דבר נוסף, מצד שהם היו מוקפים בים. כדי להגיע אליהם צריך לעבור דרך ים. כמו שכתוב ארץ צלצל כנפיים אשר מעבר לנהרי כוש. זאת אומרת כדי להגיע אליהם צריך ים. תמיד מי שכדי להגיע אליו צריך ים, הוא פחות מוטרד, כי הים הוא כבר מצד עצמו מהווה גבול לא כל כך פשוט. ולכן הוא אומר לך, הגם שכביכול ישבו בטח בגלל הסיבות הללו, עם כל זה יצאו מלאכים להחריד את כוש, ובהם יהיה חלחלה כיום מצרים. יהיה להם פחד וחלחלה כמו שהיה במצרים, כי החלחלה עכשיו מגיעה לארץ שלהם, זה לא משהו שהוא שמועה לרחוק, כי הנה באה, הנה כעת החלחלה הזאת מגיעה עליהם. ואיך תבוא החלחלה אם אתה אומר שהם היו מוקפים בים? ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים. מה זה בצים? צים זה אוניות גדולות, אוניות מלחמה, כמו שכתוב וצי אדיר לא יעברנו. לכן אגב המספנות, מספנות ישראל נקראים צים, מכיוון שצים זה ביטוי לספינות, לאוניות גדולות. זה צי של אוניות, וצי אדיר לא יעברנו.
כה אמר השם אלוהים והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל. עכשיו הוא יתאר איך הוא יחריט את המון מצרים ואת רוב העם שנמצאים שם. הוא אומר לך, זה יהיה על ידי הקדוש ברוך הוא בשליחות נבוכדנצר. השם ישלח את נבוכדנצר כדי שיעשה את הפעולה הזאת. כי לעומת מה שכתוב בכוש, ששם זה יהיה על ידי מלאכים, ושמה זה יהיה בעיקר להחריד את כוש, הכוונה היא להביא אותם לידי חלחלה, הוא לא ישחית לחלוטין את ארץ כוש. אבל לגבי מצרים, שם הוא אומר לך תהיה השחתה גמורה על ידי נבוכדנצר. ושם הוא יביא איתו את עריצי הגויים לשחת את הארץ. זה תהיה השחתה ולא יסתפק רק בלהחריד את הארץ כמו שהוא הסתפק אצל כוש. הוא ועמו איתו עריצי גויים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל. הוא ועמו איתו והעם שלו הם עריצי גויים. מה זה עריצי גויים? גיבורים עזים וקשים. זה הכוונה עריצי גויים. עריץ זה מלשון גבורה, והסברנו גם כן בעבר שעריץ זה בדרך כלל ביטוי לרשע. זאת אומרת אנשים בלי חמלה, אלה אנשים רשעים, עריצי גויים. ושם הוא אומר, העריצים הללו יבואו על ידי השגחת השם והתכלית של העניין יהיה לשחת את הארץ. לשחת זה אומר, לפעמים יש מישהו שבא כדי לכבוש ארץ על מנת להשתמש בה. אז אדרבה, הוא מעוניין בתשתיות, הוא מעוניין בכל מה שיש שם, אז הוא לא בא להשחית אותה. אבל כשבא מישהו ללכת על מנת לכבוש ולעזוב, אז אדרבה, הוא מעוניין להשחית, שלא יישאר שום דבר, הוא משאיר אחריו אדמה חרוכה. וזה מה שהוא אומר כאן, הם מובאים לשחת הארץ, הם לא יבואו כדי לקחת משהו ולהשאיר את המקום כדי להשתמש בו, אלא להשחית, כמו שראינו שלא עבר שם אדם ובהמה, לא תראה שם, המקום היה שמם. זאת אומרת שהייתה כאן השחתה גמורה. ואז יריקו את, הריקו חרבותם על מצרים, הכוונה יריקו חרבותם, מה זה להריק את החרב? החרב מוציאים אותה, וחרב שלפת מתערה. תערה הכוונה היא המקום שבתוכו מכניסים את החרב. אז הוא יריק את החרב, פירושו יוציא את החרב וימלא את הארץ חלל.
ונתתי יאורים חורבה ומכרתי את חרבה. ומכרתי את הארץ ביד רעים והשימותי ארץ ומלואה ביד זרים אני השם דיברתי. אמרנו שמצרים היה להם על כמה וכמה דברים להישען. אמרנו א' על ידי העמים שסביבותיה שהם היו עוזרים לה. ראינו על ידי רוב ההמון שנמצא במצרים וגם אותם ראינו שגם אותם יקחו. הדבר השלישי אמרנו זה על ידי היאורים. עכשיו הוא אומר איך הוא ייפרע מהם גם בעניין הזה. הם נסמכים על יאוריהם, מתגאים ביאוריהם, לי יאורי ואני עשיתיני. הוא אומר היאורים הללו, ונתתי יאורים חרבה, היאורים האלה יהיו חרבים, הכוונה יתייבשו. השם ימכור את הארץ ביד רעים, ומכרתי את הארץ ביד רעים, הם לא ישמרו לתקן את היאורים. מה זה היאורים? הם, היה את היאור הגדול, וידוע שמצרים היה להם דרך, היה להם טכניקות מאוד מתקדמות להשקיה, על ידי שהם היו מושכים מן היאורים, מן היאור הגדול היו מושכים מים אל השדות. וכאן ברגע שיגיע ויחריב את הארץ, הם לא ישמרו לתקן את אותם היאורים, שאלה הם החפירות שאותם איתם היו מושכים מים מן היאור הגדול כדי להשקות את השדות. אז ממילא ונתתי יאורים חרבה. ומכרתי את הארץ ביד רעים, הארץ תימכר ביד רעים, הכוונה ביד האנשים הללו שהם אנשים משחיתים. והשימותי ארץ ומלואה ביד זרים, אני השם דיברתי. הזרים ישוממו את הארץ, יעשו אותה שממה, גם במקום שעדיין יש יישוב, אומר השם כי אני השם דיברתי, אז יהיה ניכר מה שאני דיברתי, כעת יראו זאת שזה מתקיים למול עיניהם.
אמרנו שלמצרים יש עוד מקור ביטחון וזה האלילים שלהם. הם האמינו באלילים שלהם, הם עבדו לטלה, הם האמינו שפרעה התנין הגדול הוא האליל, הם האמינו שהיאור, הנילוס הוא אליל. כה אמר השם אלוהים והאבדתי גילולים והשבתי אלילים מנוף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים. ידוע שעיקר העבודה שלהם אומר המלבי"ם הייתה בנוף, שזה מה שנקרא ממפיס או ממפוס. אומר השם אני אשבית מנוף את האלילים. והאבדתי גילולים והשבתי אלילים מנוף. גילולים זה ביטוי לעבודה זרה, והם נקראים גילולים מכיוון שהם מאוסים כגללים. ולא יהיה נשיא מארץ מצרים, לא יהיה עוד. מה זה נשיא מארץ מצרים? הנשיא של מצרים הוא היה ראש לאלילים, אז הוא לא יתקיים יותר. ונתתי, אומר השם, יראה בארץ מצרים. על ידי זה ייפול בליבם פחד ויראה מיד השם. מכיוון שעד עכשיו הם היו יראים מאליליהם, אבל כעת שיראו שהאלילים קרוץ יכרתון, אז היראה תהיה מאת השם, ונתתי יראה בארץ מצרים.
והשימותי את פתרוס ונתתי אש בצוען ועשיתי שפטים בנו. עכשיו הוא יתאר את סדר החורבן. בהתחלה הוא ישומם את פתרוס. פתרוס היה נמצא במצרים העליונה. לאחר מכן הוא ייתן אש בצוען, שזה עיר נוספת. לאחר מכן הוא יעשה שפטים בנו. נו זה שם של מקום שנקרא אלכסנדריה, זה החלק התחתון של מצרים, כמו שראינו אמון מנו. ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נו. ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים. סין, זה לא צ'יינה, זה לא הסין המוכרת לנו. הוא מדבר כאן על סין שהייתה שם במצרים, מקום במצרים שנקרא סין. אז ההמון נא, המון נו והעם, הם ילכו לחסות במבצר של סין שנמצא סמוך להם, כדי שעל ידי זה יהיה להם הגנה מפני אותה צרה שבאה עליהם. אומר השם אני אשפוך חמה על סין, ושם במקום הזה שבו הם ירצו לחסות ולהינצל, אומר השם הכרתי את המון נו. את אותם המון נו שיבואו לחסות במבצר סין, גם יבואו ויכריתו גם אותם. ונתתי אש במצרים חול תחיל סין ונו תהיה להבקע ונוף צרי יומם. אחרי שהם ישובו עדיין להקשות עורפם אומר המלבי"ם, איך? על ידי מבצר סין, ועל ידי שגם נו, גם זה היה מקום של מבצר והים היה סובב אותה, כמו שכתוב התיטבי מנו אמון היושבת ביאורים מים לה סביב אשר חיל ים מים חומתה. זאת אומרת ללכת לנו זה היה איזה שהוא סוג של התבצרות. לחשוב אנחנו נוכל להיות מוגנים. אומר השם אני אתן אש במצרים עד שתחיל סין כיולדה. כמו אישה שיולדת אז אוחזת אותה, אחילו חלחלה, כך גם כן יקרה לסין. וכאשר היא תהיה יושבת על המשבר כדי להוציא את הוולד, ואז בעצם הקרום שבתוכו נמצא הוולד, שזה השפיר, שמה הקרום נבקע והוולד יוצא, זה משל להבקעת המצור שתהיה כאן. זה מה שהוא אומר נו תהיה להבקע. כיוון שהוא המשיל את זה ללידה, אז הוא ממשיך ואומר הלידה הזאת כעת תבקע את השפיר וממילא תיבקע נו, מהחיל הזה תיבקע הבטן של היולדת. ונוף צרי יומם. הכוונה הם ישנאו את היום, הם יהיו צרי יומם, כמו מלשון צריו, כמו שונאיו, מתנגדיו. הם יהיו צרי יומם, הם יאהבו את הלילה. למה? כי דווקא בלילה הם יוכלו לברוח, יוכלו להתחבא, יוכלו למצוא מקום סתר. ובזמן שביום הם תמיד חשופים.
בחורי אוון ופי בסת בחרב יפולו והנה בשבי תלכנה. בחורי אוון ופי בסת, אלה שמות של מקומות. הם בחרב יפולו. והנה בשבי תלכנה. והנה בשבי תלכנה, והם בשבי ילכו, היה צריך להגיד. למה פתאום הוא עובר לדבר על לשון נקבה? אז יש כאן שני ביאורים. ביאור אחד מה שרש"י מסביר, שהנה הכוונה המדינות הללו בשבי תלכנה. הוא דיבר על בחורי אוון ופי בסת שהם יפלו בחרב, והאנשים היושבים שם יפלו בשבי. אז מי אלה האנשים היושבים שם? האנשים היושבים במדינות. אז לכן הוא אומר הנה, המדינות הללו בשבי תלכנה. לעומת זאת המלבי"ם, וכך גם כן הסביר הרד"ק בשם אביו, הוא מסביר שהכוונה כאן היא להתייחס אל הנשים. בהתחלה הוא מדבר על הבחורים, בחורי אוון ופי בסת בחרב יפולו, והנה, ואילו הנשים של אותו מקום, בשבי תלכנה. הם ילכו בשבי, הם לא בחרב יפולו.
ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה. אומר המלבי"ם, המלחמה תגיע על המקום שנקרא תחפנחס. שם היה ביתו של פרעה. שם ראינו שירמיהו טמן אבנים במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה, כמו שמופיע בירמיהו מ"ג. ולכן הוא אומר כי שם חשך היום. מה פירוש הדבר? הוא כביכול אומר מתחילת המלחמה היום כאילו התחיל להעריב. מתחילת המלחמה כמו התחילה שקיעה. עד שהגיע לתחפנחס, ששם לחלוטין החשיך היום. כביכול הוא רוצה להגיד שכמו שראינו קודם שכל המציאות הזאת בשביל מצרים הייתה בחינה של חושך. נוף צרי יומם. בשבילם היום הוא היה צרה, אז כל המציאות הזאת הייתה חושך על מצרים. אז הוא אומר התחלת החושך התחילה מתחילת המלחמה, ואיפה נגמר החושך, הכוונה לחלוטין שקעה השמש והגיע לילה גמור? זה כשהגיע לתחפנחס, שם לחלוטין חשך היום. הכוונה היא חשך, זה באות בשי"ן שמאלית, מכיוון שחשך הכוונה היא כמו לחסוך, למנוע את הדבר. כמו לא חשך מאותך וכולי, הכוונה למנוע את הדבר. אז החשך פירושו מנע את אור היום, נפסק לחלוטין אור היום. ולמה הוא אומר חשך ולא חשך? מכיוון שאם מדברים על חושך, אומר המלבי"ם, חושך זה דבר שיחזור ויאיר. אחרי כל לילה מגיע יום נוסף. לכן הוא לא רצה להגיד חשך היום, כי אז היה משתמע מזה שעוד יאיר להם אור ההצלחה שנית. לכן הוא אמר חשך היום, חשך הכוונה היא משהו שנפסק לחלוטין, נחסך מהם לחלוטין. ואז אומר המלבי"ם, למה הוא משתמש בלשון הזה? כי אז הוא שבר את מצבות בית שמש. היה להם מצבות שבהם הם היו עובדים לשמש. ולכן עצם המציאות כמו חשך היום, זה כמו סתירת לחי לאלוה שלהם, שהאלוה שלהם שהוא בחינת השמש, לא יכול להועיל ולהציל אותם. ושם הוא גם כן שבר בשברי שם את מוטות מצרים. מצרים כביכול היו מטילים את מוטות עולם על המדינות אשר סביבותיהם. כל מלך שהוא היה מלך עוצמתי, אז הוא היה גובה מיסים מהמדינות השכנות לו, אלה שהיו כפופות לו, מי שהיה מסרב הוא היה יוצא נגדם למלחמה, היה שובה מהם, מזיק להם וכולי. אז הוא היה מטיל עול ובקושי על השכנים, זה נקרא מוטות עולכם, ואשבור מוטות עולכם. ואז הוא אומר בשברי שם את מוטות מצרים, ונשבת בה גאון עוזה. גאון עוזה זה גאוות עוזה, מה הגאווה שלה שזה גאון פרעה, לי יאורי ואני עשיתיני, שהיה בעל גאווה גדול, לא ידעתי את השם ואת ישראל לא אשלח, דרכם היה בגאווה גדולה. אומר השם ונשבת בה גאון עוזה. אותה גאווה ועוצמתה תשבת, כן מלשון השבתה. עד שאז ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה. ענן יכסנה כמו שאמרנו שזה בחינה של יום אפלה יהיה להם, ויהרוג את כולם, ובנותיה בשבי תלכנה. מה זה בנותיה בשבי תלכנה? אז באופן פשטי הכוונה היא יקחו את בנות המלך, את בנות תחפנחס, יקחו בשבי. אבל הרד"ק וגם רש"י כך מסביר על פי תרגום יונתן, שבנותיה בשבי תלכנה הכוונה היא יושבי הערים הסמוכות לה, יושבי הכפרים. כמו שאומר תרגום יונתן כפרנהא. וזה ביטוי שמופיע הרבה, כמו שכתוב תגלנה בנות יהודה. תגלנה בנות יהודה לא הכוונה הבנות של יהודה או של מקום שנקרא יהודה, לא, אלא תגלנה בנות יהודה הכוונה הערים הסמוכות ליהודה, הם תגלנה. זה הכוונה בנות יהודה. אז גם פה כשכתוב כאן שבנותיה בשבי תלכנה, הכוונה לא רק תחפנחס, אלא גם בנותיה, אלה הכפרים הנסמכים לה, היושבים סביבותיה, הם ודאי לא יהיה להם כוח להילחם כנגד האויבים, ואותם האויבים יקחו בקלות ויוליכו אותם בשבי. ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני השם. ועשיתי שפטים במצרים, הכוונה היא בכל מצרים. כי עד כאן הוא דיבר באופן פרטני על מקומות מסוימים. עכשיו הוא רוצה להגיד מה יהיה בכל מצרים. ועל ידי זה וידעו כי אני השם. על ידי זה ידעו שהנה השם הוא אמר ויהי.
ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחודש היה דבר השם אלי לאמור. 11 שנה, אומר מצודת דוד, הכוונה היא לגלות יהויכין ומלכות צדקיה. ופה מדברים על שנת החורבן. בראשון, הכוונה היא בחודש הראשון. בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חובשה לתת רפואות לשום חיתול לחובשה לחזקה לתפוש בחרב. את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. אומר המלבי"ם, בזמן יהויכין ויהויקים שברתי את זרוע פרעה, אבל שימו לב לא כתוב זרועותיו אלא זרוע. זרוע זה אומר זרוע אחת. זרוע אחת של פרעה כבר נשברה אז. כי כבר בזמן יהויכין השם לקח ממנו עד נהר פרת, שזה זרוע אחת של ארצו, כבשו ממנו חלק מן הארץ. והגם שפרעה רצה לחבוש את השבר, לחבוש את השבר זה אומר לתקן את המקולקל, זה אומר להחזיר לעצמו את מה שכבר נלקח ממנו, הוא רצה להתחזק שם, לא עזר לו. הוא אומר תדע לך, הנה לא חובשה. הנה תראה שזה לא נחבש היטב. ולמה? המלבי"ם נותן לנו כאן קורס קצר ברפואה. אומר המלבי"ם, היד הנשברת כשרוצים לחבוש אותה היטב, צריך לשים תרופות במקום השבר כדי להוציא את הדם שנצרר ונגלד שם, ולאחר מכן לשים חיתול מדברים רכים, הכוונה היא דברים כמו צמר גפן וכדומה. זה הכוונה חיתול, הכוונה משהו שמחתל ומלפף. ולאחר מכן לחבוש ולכרוך היטב על החיתול בחוזקה. ואם אתה תכרוך היטב בלי חיתול, אז אתה יכול להזיק ליד. אתה יכול גם לגרום אולי לעצירת הדם. ואם אתה לא תשים משהו קשה שיעמיד את השבר במקומו, תקבע את השבר, אז אנחנו יודעים שהשבר יתאחה בצורה לא נכונה או לא יתאחה בכלל כי כל הזמן יש תנועה ביד. אז לכן חייב להיות בדרך הזאת. קודם כל צריך לשים תרופות במקום השבר להוציא את הדם שנצרר ונגלד, לאחר מכן חיתול מדברים רכים, ולאחר מכן כורכים עליו בחוזקה. אומר המלבי"ם, אבל אם חובשים את השבר בלא רפואה וחיתול, היד הזאת גם אם תתחלים היא כבר לא תהיה ראויה יותר למלחמה. וזה מה שהוא אומר כאן. והנה לא חובשה לתת רפואות, לשים חיתול. היא לא חובשה באופן שנצרך כדי להגיע לרפואה שלמה. שבהתחלה היה צריך לשים, לתת רפואות, לאחר מכן לתת חיתול, כדי לחבוש אותה ולחזק אותה, שיהיה לה חוזק רב, כדי שלאחר מכן לחזקה לתפוש בחרב. שיהיה לה חוזק ועוצמה שתוכל אחרי זה היד הזאת לחזור ולאחוז בחרב ולהפעיל את היד כראוי. במילים פשוטות, מה שהוא רוצה להגיד לנו כאן, שמה שהוא רצה שם להתחזק על נהר פרת כדי לקחת בחזרה את מה שנטלו ממנו, החבישה לא הייתה מוצלחת. פירושו של דבר ידו נותרה רפויה ולא הצליח לאחוז בחרב כדי לעמוד במלחמה על מנת להצליח לכבוש בחזרה את מה שלקחו לו.
לכן כה אמר השם אלוהים הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרועותיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו. לכן אומר השם יתברך כה אמר השם אלוהים הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרועותיו. פירושו של דבר כאשר אני אפנה את פני אליו, לא רק יד אחת תישבר, ושברתי את זרועותיו, שתי ידיו תישברנה. והוא אומר לך, בין אם זאת תהיה היד הנשברת שהיא עכשיו תישבר שנית, זה היה בימי יהויקים וצדקיהו, הוא הלך ונלחם על נהר פרת כאשר הוא יצא מארצו, אז אתה רואה כבר אז באותו מקום שבר על שבר הושבר. באותו מקום שכבר נשברה ידו, נשברה שנית. דבר נוסף, הזרוע החזקה, שזה עצם ארץ מצרים, זה עדיין היד התקיפה, היד החזקה, שם עדיין לא היה שבר, שם עדיין היה בתוקף ועוז. הוא אומר לך והפלתי את החרב מידו. אני אפיל את החרב מידו גם מהיד השנייה, ואז על ידי זה והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות. והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות. אנחנו נראה את זה עוד פעם בפסוק כ"ו. מה זה הפיצותי ומה זה זריתי? אז המלבי"ם פה מסתפק במראה מקום, והוא אומר יתבאר למעלה י"ב ט"ו. בואו אנחנו ניזכר מה המלבי"ם ביאר למעלה, כיוון שהמלבי"ם מבאר לנו על פי דקדוק לשון הקודש את ההבדל בין הפצה לבין זרייה. שלכאורה המשמעות של שניהם זהה, להפיץ ולזרות לכאורה זה אותו דבר. אומר המלבי"ם לא, אין מילים כפולות בלשון הקודש. אומר המלבי"ם, זרייה תמיד זה בא בדבר שלא מחובר יחד. כמו זורה ברחת ובמזרה. כמו לא זורו ולא חובשו. כאשר היו צריכים לרפא איזה שהוא פצע, אז היו זורים מעליו סממנים. ולכן אמרנו בעבר שהרפואה נקראת מזור. למה זה נקרא מזור? כיוון שהיו זורים סממנים על המכה. מה שהיום שמים יוד או יש כאלה שיש להם דם שותת שמים קפה, לא בטוח שזה הכי מומלץ, אבל על כל פנים זורים על המכה. אז זה נקרא לזרות. לזרות זה דבר שהוא לא מחובר יחד. לעומת זאת הפיצותי, מסביר המלבי"ם זה מלשון לנפץ. דבר שהוא מחובר, כלי יוצר תנפצם. זה הלשון הפצה. ותמיד הוא מתאר שבהתחלה הם גולים אל הגויים שנמצאים סביבותם, אל העמים שנמצאים קרוב, ובשלב הבא השם מפיץ אותם לעמים הרחוקים יותר. ולכן בהתחלה הוא נוקט לשון והפיצותי את מצרים בגויים. מי אלה הגויים? זה אלה שסביבותיה. כי פה צריך ניפוץ, כי מצרים עדיין היא חטיבה אחת, היא כלי שלם, צריך לנפץ אותו. אז לכן זה והפיצותי. והפיצותי כמו שאמרנו דבר מחובר לפזר אותו. לאחר מכן כאשר מדובר שהם כבר נפוצים, אה עכשיו צריך פיזור רב, דברים כמו שאמרנו שהם מפורדים. עכשיו מה שצריך רק זה לזרות אותם בארצות. כמו ויזרו כמוץ לפני רוח.
וחיזקתי את זרועות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרועות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו. וחיזקתי את זרועות מלך בבל. אומר לך תדע לך, זה יהיה בשתי מלחמות שהוא יילחם כנגדו בארצו. כמו שראינו קרוב יום וקרוב יום להשם. קרוב יום זה במיידי, וקרוב יום להשם, להשם זה קרוב, זה יותר מאוחר, זה בשנת הכ"ז לנבוכדנצר, שזה כבר יותר מאוחר, זה קרוב רק להשם. אבל בעצם מדובר כאן על שתי מערכות. בפעם הראשונה הוא אומר אני אחזק את זרועות מלך בבל והוא ישבר את זרועותיו של פרעה כמו שהסברנו, ונאק נאקת חלל, פירושו של דבר רבים החללים שיפלו מתוך בני עמו. והסברנו כבר, מה שאומר הרד"ק, הוא הסביר את זה לאל, שנאקת חלל זה כאשר האדם בעת מותו מוציא נשימתו האחרונה הוא נואק, נשמע יוצא קול מהקנה, זה נקרא נאקת חלל. והחזקתי את זרועות מלך בבל וזרועות פרעה תיפולנה וידעו כי אני השם בתיתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים. והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני השם. אז פה הוא חוזר עוד פעם על גמר הכליה של מצרים, והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני השם. צריך קצת להבין למה הוא כופל את זה. ייתכן מאוד, הרי בפסוק כ"ג הוא כבר אמר את זה, והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות. אז עוד פעם אצלנו והפיצותי את מצרים בגויים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני השם. אז בפשטות מה שהוא אמר קודם זה תוכנית הפעולה, ומה שהוא כותב כאן זה את הפעולה בפועל. ועל ידי זה ידעו כי אני השם, אני השם הנאמן לשלם גמול. הכוונה היא מצרים תקבל את העונש שלה על מה שעשתה לישראל, גם היסטורית וגם משענת קנה רצוץ שלכל אורך הדורות היו לישראל, שהם קיבלו כסף על מנת לבוא לעזור להגן ולהושיע, ובסופו של דבר ראינו שלא עשו כן. ולא זו בלבד, אלא עצם זה שמצרים קיימת היה כאן מקום לעם ישראל על מי לבטוח. היה להם על מי להישען, ואז מצרים יוצא שבעצם קיומה הייתה גורם שלילי ביחס לעם ישראל, כי במקום לבטוח בהשם נשענים כביכול על איזה שהוא מישהו שאמור לעזור להם. וחלק מזה זה היה העניין של מפלתם של מצרים.