תרשיש סחרתך מרוב כל הון. בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך. עכשיו הוא יתאר את המסחר והעושר שלה, איך גם הם לא משל עצמה, אלא גם הם מקובצים מכל בני תבל. וכעת הוא יתאר ארבעה דברים, שזה מסחר ומרכולת ועזבון וערבון. הוא מסביר שהסוחרים הגדולים היו מביאים את המסחר שלהם, תמיד מסחר זה מדבר על אלה הקונים בכמויות, סיטונאים. אז הסוחרים הגדולים היו מביאים את המסחר שלהם אל צור. שם הם היו מניחים את הסחורה באוצרות בידי בני צור, זה נקרא עזבון. הכוונה, לא מה שאנחנו היום קוראים ירושה, אלא עזבון הכוונה המניחים את סחורתם ביד אחרים, עוזבים סחורתם ביד אחרים. לאחר מכן היו הרוכלים באים וקונים מהסחורה שנמצאת בעזבון. שזה מעין איזה שהוא מקום שהוא נקרא לזה כמו היום שיש האנגר, ששמה מכניסים את כל הסחורה של לדוגמה יבואן מביא מחו"ל, ולאחר מכן באים הסוחרים ולוקחים משם סחורה כדי למכור בחנויותיהם לבודדים, מה שנקרא קמעונאים. אז אם כן, הסוחרים היו מביאים את הסחורה, מניחים אותה בעזבון, דהיינו עוזבים אותם, ואז לאחר מכן היו באים הרוכלים ונוטלים מהעזבון, מהסחורה ששמה הם עזבו והניחו, כדי למכור, משם היו לוקחים כדי למכור לאחרים, זה נקרא רוכל, זה רוכלתך. וכאשר היו לוקחים את הסחורה למרכולת, אתה צריך לשלם. אבל הרי בדרך כלל כסף לשלם לא היה, כיוון שהוא לוקח סכום גדול בכמות גדולה, מאיכן יהיה לו לשלם? אז הם היו מביאים ערבון בעד המעות. וזה מה שנקרא ערבונך, כפי שאנחנו נראה בהמשך, או מערב, מערבך, ערבונך, היו נותנים ערבון, סחורות אחרות וכדומה, כדי שיוכלו כך למשוך סחורה. מה שהיום עושים על ידי צ'ק, אז בזמנם היו נותנים סחורה שתהיה כערבון. כאן כעת הוא מתאר ואומר שתרשיש הוא היה הסוחר הגדול. הוא הביא כסף, ברזל, בדיל, עופרת. זה היה נמצא הרבה בתרשיש, שזה ספרד. מה זה ספרד? אספמיה, זה ספרד. והם נתנו עזבוניך, הם הניחו את הסחורה שלהם אצלך.
יון תובל ומשך המה רוכליך. בנפש אדם וכלי נחושת נתנו מערבך. יון תובל ומשך, אלה הם עמים, הם היו לוקחים את הסחורות שהביאו תרשיש כדי למכור אותם בקמעונאות. וזה נקרא רוכל, המה רוכליך. אז מה שעזבו הסוחרים שם אצל צור, הכוונה הניחו שם, היו באים ולוקחים את זה יון ותובל ומשך, היו קונים את זה ומוכרים את זה לבודדים. והם נתנו מערבך, הם נתנו מערבך הכוונה היו נותנים את הערבון, סחורה משלהם, שזה יבטיח שבסופו של דבר הם ישלמו בעד הסחורה שאותה הם לוקחים.
מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך. מבית תוגרמה, תוגרמה תרגום יונתן אומר מדינת גרממיא. ידוע שגרממיא זה גרמניה. אז מבית תוגרמה, סוסים, פרשים ופרדים, היו מביאים סוסים, פרשים ופרדים. בפשטות סוסים ופרדים זה מובן מאליו. אבל מה זה פרשים? גם את הפרשים הם היו מביאים? הרי פרשים לכאורה זה לא דבר הנמכר. אז מה, מה הכוונה כאן פרשים? מסביר הרד"ק שהכוונה היא מין סוסים טובים וקלים. אז אם כן כתוב כאן סוסים, פרשים זה סוסים קלים, וגם פרדים. יוצא אם כן ששלושתם מיני סוסים. ולמה הוא קורא להם פרשים? כי כמו שהפרשים יש להם מעלה על שאר בני אדם במלחמה, שהוא על גבי סוס לעומת אדם רגלי, אז כך גם כן הסוסים האלה יש להם מעלה על גבי שאר הסוסים. עם כל זה הוא אומר שאפשר לבאר גם כן כמשמעו, שפרשים הכוונה בני אדם, הרוכבים על גבי הסוסים. כי באותן המקומות שמוכרים בני אדם כמו שמוכרים היום כושים לעבדים, יש מהם שראויים להיות עבדים ויש מהם שראויים לפרשים ורוכבי סוסים. כמו שהיו בזמנם מקומות שבהם היה שוק עבדים, מוכרים אנשים, כך גם כן היו מוכרים פרשים. אז אם כן אין, אין הדבר זר לומר שמבית תוגרמה הביאו סוסים ופרשים, הכוונה אנשים המומחים ברכיבה על הסוסים, שהם עבדים שגם אותם מכרו להם, ופרדים. ונתנו עזבוניך, היו מביאים את זה מיון, תובל ומשך, והם נתנו עזבוניך, כן, כמו שאמרנו, זה הייתה הסחורה שהם השאירו אצלך בעזבון, כפי שהסברנו שזה בעצם מה שמניחים שם כדי שלאחר מכן יבואו הסוחרים הקטנים יותר, את זה יקנו וימכרו במקומותם.
בני דדן רוכליך איים רבים סחורת ידך. קרנות שן והובנים השיבו אשכרך. בני דדן רוכליך, הם היו הרוכלים שהיו לוקחים את הסוסים ואת הפרשים שהשאירו, ראינו, בית תוגרמה, אלה השאירו סחורה בכמות של סוסים ופרשים, היו באים בני דדן, הרוכלים, והם היו לוקחים את זה כדי למכור את זה לבודדים, ליחידים, מה שנקרא בקמעונאות, לאן? אל האיים שנמצאים סביבם. כך כתוב רוכליך איים רבים. סחורת ידך, הם היו לוקחים גם כן את הסחורה שעשו בידיהם, זאת אומרת חוץ ממה שהביאו העמים מסביב, היה גם כן סחורה שעשו שם בצור עצמה, הסחורה של אנשי המלאכה של צור, זה סחורת ידך. והם היו משיבים אשכרך, קרנות שן והובנים. מה זה האשכרך הכתוב כאן? המלבי"ם מסביר שאשכרך זה מילה שהיא נגזרת מהמילה שכר, דהיינו מעניין השכר והרווח, כמו אשכר יקריבו. לעומת זאת הרד"ק מסביר שאשכרך זה מנחה. כמו והשיבו למלך אשכרך, ויש כמה מקומות שרואים שזה מלשון מנחה. אבל המלבי"ם אומר, כמו אשכר יקריבו, אז לפי הרד"ק זה יתבאר מנחה יקריבו, אבל לפי המלבי"ם זה יתבאר מעניין השכר והרווח, מה שהרוויחו את זה יקריבו. אז הם משיבים אשכרך, קרנות שן והובנים. מה זה ההובנים הללו שעליהם כאן הוא מדבר? יש מי שאומר שהכוונה היא קרן, מין של קרני חיות, כן, אלה ההובנים. יש אומרים שהכוונה סוגים של עץ. כל אלה השיבו אשכרך, את זה היו נותנים לך בשכרך.
ארם סוחרתך מרוב מעשייך. בנופך ארגמן ורקמה ובוץ וראמות וכדכוד נתנו בעזבוניך. ארם סוחרתך, הם היו הסוחרים שלך, ועל ידי רוב מעשייך, הכוונה מה שהיית עושה ומייצרת, על ידי זה היו מביאים לך תמורת זה נופך, ארגמן, היו מניחים בעזבוניך את הסחורה שלהם אצלך בעזבון, לצורך כמו שאמרנו, לצורך הרוכלים שיבואו ויקחו את העזבון הזה וימכרו אותו ליחידים. אז זה הסחורה שהיו מביאים, בנופך, ארגמן ורקמה ובוץ וראמות וכדכוד. נופך זה שם אבן יקרה. ארגמן אלה הם בגדים שצבועים בצבע ארגמן, שהוא צבע חשוב, צבע של תכלת. רקמה, אלה הם בגדים שהיו רקומים במיני צבעונים, הכוונה כמה צבעים. בוץ זה פשתן משובח. וראמות וכדכוד, הכוונה היא אבני יקר, אבנים חשובות, כמו ושמתי כדכוד שמשותייך ושערייך לאבני אקדח, ששם הכוונה היא על אבנים יקרות ומיוחדות. את כל זה נתנו בעזבוניך, הכוונה שם באותם מקומות בצור, כדי למכור את זה כמו שאמרנו לסוחרים הקמעונאים.
יהודה וארץ ישראל המה רוכליך. בחיטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך. יהודה וארץ ישראל המה רוכליך. גם יהודה וארץ ישראל גם הם היו רוכלים, באים לקחת ממך סחורה ולוקחים את העזבון הזה כדי למכור בעיירות אצלם. ומה היה הערבון שהם היו נותנים בעד הסחורה, כי כמו שאמרנו לא היה להם לתת ממון, אז היו נותנים ערבון, סחורה משלהם, שזה יבטיח שבסופו של דבר הם ישלמו בעד הסחורה שאותה הם לוקחים.
00:00 מים לערבון. מה היה הערבון? הם היו מביאים חיטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי. היו מביאים חיטי מנית. מה זה החיטי מנית? אז רש"י אומר שהמקום נקרא מנית, כמו שראינו בשופטים י"א עד בואכה מנית. אז אם כן חיטי מנית זה חיטים הבאים מהמקום הנקרא מנית. חז"ל דורשים חיטי מנית הכוונה היא חיטים היפים וגסים הנמכרים במניין. זאת אומרת אתה קונה חיטים בקילו, אבל שם היו אומרים תביא לי ארבע חיטים, מזה הוא היה עושה לחם לכל השבוע. תבינו היו חיטים גדולות, כמו שהגמרא מביאה שהיו ככליות, אז זה חיטי מנית, חיטים הנמכרים ממניין, במניין. רש"י אומר פירוש נוסף, שאני אומר מנית זה מלשון מנות, מאכל ומזומן. הכוונה היא דבר שמיועד למאכל ומזומן למאכל. שזה כמו מנות, מנות הלוי, שהכוונה היא דבר המיועד, המנה המיועדת לאכילה.
ופנג, מה זה פנג? רש"י מביא מספר יוסף הכהן, הכוונה מהספרים של יוספוס פלביוס, שזה האפרסמון. האפרסמון נקרא פנג, וידוע האפרסמון לא קשור בכלל לאפרסמון שיש לנו היום. האפרסמון של חז"ל זה היה סוג של פרי שהפרי הזה היה מדיף ריח ריח מיוחד ביותר. ורש"י מביא שהוא נקרא פנג, זה מה שנקרא פה פנג, והוא מצוי ביריחו, ולכן נקראת יריחו על שם הריח הטוב, וזה נקרא בלסמה בלעז, אותו הריח המיוחד של שמן האפרסמון. אז הדברים האלה היו מצויים בארץ ישראל, כמו שראינו מיריחו, כי אתה מדבר על יהודה וארץ ישראל המה רוכליך, אז הם היו באים לקחת סחורה, ומאידך היו נותנים בערבון, היו נותנים חיטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי, כל זה הם נתנו, כן צרי כמו צרי וציפורן וכולי, את זה הם נתנו כערבון.
דמשק סוחרתך ברוב מעשייך מרוב כל הון, ביין חלבון וצמר צחר. דמשק סוחרתך ברוב מעשייך מרוב כל הון. גם דמשק שזה עיר המלוכה של ארם, הם גם כן הם היו הסוחרים שלך, שעל ידי רוב מעשייך, הכוונה אם הם היו מביאים צמר צחר כדי ששם ברוב מעשייך, מעשייך הכוונה מטוה עושה. מטוה הייתה עושה מהצמר צחר, הכוונה צמר צחור, נקי, מזה היו עושים בגדים. על ידי רוב כל הון היו מביאים יין חלבון לשתייה. תכף נסביר מה זה צמר צחר, מה זה יין חלבון. על זה שימו לב, אומר המלבי"ם, לא כתוב שהם היו נותנים את זה בעזבונייך. מכיוון שאת זה בני צור בעצמם היו צורכים. את זה הם בעצמם היו לוקחים את הדברים העיקריים הללו. אז לכן הוא לא אומר שזה היה בעזבונייך, שבעזבונייך הכוונה שאת זה הוא היה מביא כדי ששם תמכרו את זה אתם אנשי צור לסוחרים הקטנים, לא, אלא אנשי צור היו לוקחים את זה לעצמם.
מה זה יין חלבון וצמר צחר? רש"י אומר יין חלבון הכוונה יין לבן מבושל. לעומת זאת הוא מביא שמנחם חיבר את המילה חלבון פה עם חלב חיטים. הכוונה היא יין משובח, זה הכוונה יין חלבון, יין שהוא כמו חלב חיטים, המשובח שביינות. צמר צחר, אז מילולית הכוונה היא צמר צחור. אבל הגמרא אומרת איך הם היו מגיעים לזה, איך היו עושים צמר צחר? אומרת הגמרא עמר מילת כבינה. פירושו של דבר ביום שהטלה היה נולד, אז האמא, איך שהוא יוצא מרחם אמו, האמא הייתה מלקקת אותו, מנקה אותו, ולאחר מכן היו לוקחים איזה שהוא בד ותופרים עליו. הכוונה היא מכסים את גופו של הוולד עם בד ותופרים אותו. ואז הוא היה גדל, הבד היה נמתח, אבל הוא היה גדל בצורה הזאת, ולאחר מכן כאשר היו רוצים לגזוז אותו, מסירים את הבד הזה שעוטף אותו והצמר היה נקי לחלוטין. לעומת זאת אם לא היו עושים כן, אז כידוע שהכבשים הולכים ומתחככים בבוץ ויושבים על הארץ וכולי, וכל זה גורם לכך שהצמר יתלכלך. פה הם היו מבטיחים שהצמר יישאר צחר, כן, נקי, כמו אתונות צחורות, שהכוונה היא לבנות ונקיות.
ודן ויון מאוזל בעזבונייך נתנו. ברזל עשות קידה וקנה במערבך היה. דדן רוכלתך בבגדי חופש לרכבה. ודן ויון מאוזל. הפירוש של המילה מאוזל, כפי שהרד"ק מסביר, שזה מלשון הליכה. וזה ביטוי שמופיע הרבה בארמית, כמו אזיל, אזל ואתא, כן, זה מלשון הליכה, מלשון ללכת. וזה מופיע גם כן בפסוקים, אזלו מים מני ים ואזלו, כן, רואים שזה הכוונה מלשון ללכת. והיום אנחנו משתמשים במילה אזל מלשון נגמר. מה קרה? לא נשאר? אתה אומר אזל. מה זה אזל? הלך. זה הכוונה אזל, נגמר, זה פירוש המילה אזל. אז אם כן, כך גם כן פה אומר תרגום יונתן שזה הלך, פירושו אזל, אז הוא רוצה להגיד ודן ויון, דן הכוונה פה דדן, כן? ודן ויון מאוזל בעזבונייך נתנו. פירושו של דבר, הם היו הולכים בקביעות בשיירות, זה הכוונה מאוזל. היו באים אלייך ואזלי בקביעות, להביא לך בשיירות סחורה. כך גם כן מתרגם יונתן, ודן ויון בשיירה. אז מאוזל הכוונה היא מלשון הולכים בשיירות.
בעזבונייך נתנו. מה זה בעזבונייך נתנו? אז מסביר המלבי"ם שהם היו מביאים סחורה למכור שם. אבל לעומת זאת המלבי"ם מסביר שמה שכתוב מאוזל, אין הכוונה היא ללשון הליכה, אלא הכוונה היא דברים טוויים. זה הכוונה מאוזל. ואם אתה רוצה להבין איך זה קשור, מכיוון שהטוויה, הם היו מביאים דברים טוויים יקרים, שזה המטוה של שיראין, כמו שרש"י מסביר. ושיראין הכוונה היא משי, והמשי נמשך מתולעת המשי. לכן הוא נקרא אוזל, כי הוא כמו אזיל מיניה, כמו נוזל והולך מגופו. אז לכן זה נקרא אוזל. אז אם כן שכתוב כאן ודן ויון מאוזל בעזבונייך נתנו, הם היו נותנים בעזבונייך דברים טוויים. הכוונה היא הם היו מביאים בדים שטוויים וארוגים ממשי. וגם כן הם הביאו סחורה בשביל ערבון, בשביל המרכולת שאותה הם לוקחים. מה הייתה הסחורה? הסחורה הייתה ברזל עשות קידה וקנה. ברזל עשות קידה וקנה, היינו שיון הייתה, הם הרוכלים עם תובל ומשך, והם נתנו בערבון ראינו נפש אדם וכלי נחושת, כל זה היו נותנים בערבון. דן היה נותן גם כן ברזל עשות, ודדן היו לוקחים גם כן את רוכלתך, היו לוקחים גם כן סחורה של צור. ומה הייתה הסחורה? בגדי חופש לרכבה. פירושו של דבר, היו לוקחים בגדים מיוחדים, בגדים יקרים, שהיו ראויים לאנשים חשובים. זה הכוונה בגדי חופש, בגדים של אנשים חופשיים ובני חורין. ואלה הם בגדים לרכבה. איתם היו, היו עושים תיקון המרכבה. המרכבה שלהם בזמנם היו מצפים אותה בבדים יקרים מבפנים. אז זה הכוונה, מהבגדים, מהבדים הללו, הם עשו בגדי חופש לרכבה, מהמאוזל והטוויי שהביאו בני דן, שבעצם כמו שאמרנו אלה הם בני דדן, בני דדן מזה הם לקחו את בגדי החופש שנעשה מהמאוזל, כמו שראינו למרכולת, על מנת למכור שם לאחרים. הביטוי עשת, שמה שכתוב כאן עשות קידה וקנה, ברזל עשות, מסביר הרד"ק שהכוונה היא ברזל זך. ידוע שהברזל עובר זיקוק. אז זה מה שנקרא ברזל עשות, ברזל זך, זה כמו עשת שן. וזה הברזל שקוראים אל הינדי. יונתן תרגם בעדקין דברזל. טוב.
בואו נמשיך. ערב וכל נשיאי קדר המה סוחרי ידך. בכרים ואילים ועתודים בם סוחרייך. ערב וכל נשיאי קדר המה סוחרי ידך. הכוונה היא פה לערביים. קדר הם ה... זה ביטוי לערביים. והם היו עושים לך מסחר בעצמך. במה? בכרים ואילים בם סוחרייך. זה הכוונה, את זה היית קונה לצורכך בכסף מלא לצורך האכילה שלך. מה זה כרים? אז רש"י מסביר שזה כבשים. לעומת זאת הוא מביא מתרגום יונתן שמתרגם שהכוונה היא שוורים, וכך גם כן הוא תרגם מאה אלף כרים שמופיע אצל מישע מלך מואב, שם הוא מסביר שהכוונה היא שוורים. אבל רש"י מסביר ששכרים זה כבשים, כמו לבשו כרים הצאן. אז אם כן רואים שזה יותר קשור ומחובר לעניין הכבשים.
רוכלי שבא ורעמה המה רוכלייך. בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבונייך. רוכלי שבא ורעמה, בני רעמה שבא ודדן. כן? אז אם כן עכשיו הוא עובר לדבר, אחרי שהוא דיבר על דדן, עכשיו הוא מדבר על שבא, ומדבר על רעמה, שהם כביכול היא האמא. המה רוכלייך, הסחורה שבהתחלה הם היו קונים בשבא, את זה הם היו קונים אצלך. את הסחורה שהביאו משבא קנו אצלך. למה? כי בראש, אומר המלבי"ם, בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב, שכל זה ראינו שמלכת שבא הביאה לשלמה, את כל זה הם נתנו בעזבונייך. מה שהיה הדברים החשובים שראינו שהיה שם בשבא, את זה הם נתנו אצלך בעיזבון, כדי שמכוח זה תקחי ואת הדברים האלה תמכרי הלאה. הרוכלים היו קונים את זה אצלך, את מה שבהתחלה היו קונים בשבא. שבא, מה שנקרא, במקום להיות משווקת ישירה, היא התחילה לשווק דרך סוכני משנה, וסוכני המשנה היה צור. ולכן הם היו מביאים את זה, רוכלי שבא ורעמה המה רוכלייך, והיו מביאים את כל מה שהיו קונים אצלם בשבא, עכשיו הביאו לצור כדי שבצור ימכרו, כי כנראה צור הוכיחה את כוחה בשיווק. והיה לה שיווק אגרסיבי. והיות וכן, כולם ממילא מגיעים לכאן, אז כל מי שרוצה להביא את הדברים שלו כדי למכור, אז השוק המרכזי היה כאן.
חרן וכנה ועדן רוכלי שבא. אשור כילמד רוכלתך. חרן וכנה ועדן. גם כן אלה היו רוכלי שבא. תשימו לב, יש פה סקירה של כל העמים שנמצאו מסביב. איש בל נעדר. חרן וכנה ועדן, הם היו גם כן רוכלי שבא. אשור כילמד רוכלתך. פירושו של דבר, כאשר למד אשור והתרגל, מלמד הכוונה מלשון מלומד, כאשר התרגל לקחת את רוכלתך, מאז הוא כבר לא הולך יותר לשבא, אלא היה מביא את זה רק מצור. מה שבעבר, כמו שאמרנו, שבא דרכם היה שהם היו המשווקים, אבל עכשיו אחרי שצור השתלטה על השוק, אז שבא היה משווק דרך צור. אז חרן וכנה ועדן שהיו רוכלי שבא, אשור כילמד רוכלתך, אשור הרגיל והחל לקחת את הסחורה ואת המרכולת לקחת ממך.
המה רוכלייך במכלולים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברומים, בחבלים חבושים וארוזים במרכולתך. המה רוכלייך, הם היו לוקחים סחורות ממך כדי למכור לבודדים, כמו שאמרנו שזה נקרא רוכל. מה הם היו הסחורות? במכלולים בגלומי תכלת. מסביר המלבי"ם שגלומי זה מלשון גלימה. פירושו של דבר, הגלימה, נחשב גלימה, הגמרא אומרת כיוון שהוא מציג את האדם כגולמא. מה זה גולמא? גולמא זה גולם, גולם פירושו של דבר דבר שעדיין לא עוצב ממנו כלי. אז האדם הלובש גלימה, הגלימה לא הייתה מהודקת כפי מידת גופו, אלא היא כמו חלוק הפשוט עליו. אז לכן הוא נראה כולו כגולם, הכוונה כן, גולם אחד. גולמי ראו עיניך, ויקח אדרתו ויגלום. זה מלבוש שנעשה ועושה את כל הגוף כגולם אחד. על זה הוא אומר, הסחורות הללו במכלולים היו כוללים בגלומי תכלת, הכוונה היא גלימות מיוחדות של תכלת, ורקמה, ובגנזי ברומים. הכוונה היא בגנזי מרומים פירושו בגדים מיוחדים שהם היו נקראים בלשון ערבי ברומיא. זה הכוונה גנזי ברומים. הסחורות האלה היו שמים אותם, קושרים אותם בחבלים חבושים וארוזים. זאת אומרת שמה כנראה זה המקום הראשון שכבר התחילו למכור דברים במארזים. זה לא היה סתם, אלא היה בא באריזה. הוא אומר לך בחבלים חבושים, הכוונה חבוש זה סגור, היו חובשים אותם עם חבלים, כמו שאדם חובש בתחבושת, אז כך היו קושרים את זה עם חבלים, ככה היו עושים במרכולתך, היו מוכרים את זה כארוז.
אוניות תרשיש שרותייך מערבך. ותמלאי ותכבדי מאוד בלב ימים. אוניות תרשיש, כל האוניות שהיו, היו בשרותייך. מה זה בשרותייך? שרותייך מסביר המלבי"ם היו משרתות אותך. והיו מערבך, פירושו של דבר, היו ערבים בעדך, כולם היו שלך. ועל ידי זה ומכוח כן, היו מתמלאים בסחורות, וזה מה שהוא אומר ותכבדי מאוד בלב ימים. היית כבדה בסחורות בלב ימים. יש מסבירים אוניות תרשיש שרותייך, שרותייך פירושו של דבר מלשון שיירה, כך מסביר הרד"ק. שיירות הולכות בסחורתך. אז האוניות תרשיש היו שיירות, מוציאות שיירות של סחורות מצור. והיא, עליה הוא אומר ותמלאי ותכבדי מאוד בלב ימים, אומר הרד"ק, כאילו היית באמצע הימים. האוניות באות אלייך מכל הימים, ימים זה ים בלשון רבים. היית כאילו היית שם בנויה באמצע, שאת נקודה מרכזית שכולם מגיעים לשם כדי להניח בך סחורות ולקחת ממך סחורות. זה ביאור שני. שרותייך מלשון שיירות. יש ביאור שלישי, שהרש"י מסביר ששרותייך זה מלשון מישור. פירושו של דבר, אוניות תרשיש הם היו לך כמו ערבה ומישור. כמו שהמישור זה דרך כבושה להביא בו סחורה, לא דרך הרים ובקעות, אז כך גם כן אוניות תרשיש היו כמו מישור שאיתו היו מעבירים את הסחורה. מה שנקרא כשרוצים להגיד דבר שהולך ישר ללא הפסקות, רגלי עמדה במישור, כן? או הולך למישרים, הכוונה דבר שהולך במישור זה דבר שזורם. אין אין בעיה של עליות ומורדות, אין קשיים, אין מצב שבו צריך להתאמץ. אז כך גם כן אוניות תרשיש שרותייך היו עוברות במישור, היו הולכים מה שנקרא בשופי ובצורה חלקה כדי להעביר את סחורתך.
במים רבים הביאוך השטים אותך. רוח הקדים שברך בלב ימים. במים רבים הביאוך השטים אותך. צידון וארבד שהם היו השטים אותך, והמלבי"ם מסביר שהשטים זה כמו המציקים לך, כן? הם הביאו אותך במים רבים. צידון היה לה קשר לעניין של המפלה של צור. כמו שכתוב דומו יושבי אי סוחר צידון, בושי צידון. צידון היו מתקנאים בגדולה של צור. כפי שראינו צור הייתה מרכז סחר עולמי, אז אדרבה, הם הם עוד עזרו לנפילה שלה. וזה מה שהוא אומר שרוח הקדים שברך בלב ימים. כיוון שכאשר הספינה קרובה לחוף, אז אם יש רוח קדים אז יש עוד אנשים שיכולים להציל, שולחים מהר סירות כדי להציל. אבל אם הספינה שוקעת בלב ימים, אין מי שיציל אותה. על זה הוא אומר שרוח הקדים שברך בלב ימים, ובמים רבים הביאוך השטים אותך, אלה ששונאים אותך, אלה שמחפשים מפלתך, שאלה הצידונים, עוד סייעו למפלה שלך צור והביאו אותך במים רבים כדי שהנפילה שלך תהיה נפילה מוחלטת, נפילה שאין אחריה תקומה. הרד"ק מסביר השטים אותך, אומר הרד"ק שעניינו ביזה ושלל. כמו ויבז עשיו את הבכורה, אומר התרגום ושט עשיו את הבכורה. אז השטים אותך זה אלה שבאים ונוטלים ממך את את שללך. רוח הקדים שברך, אומר הרד"ק, שזה דימוי לנבוכדנצר. שנבוכדנצר מלך דתקיף ברוח קידומא, כך מסביר התרגום יונתן. מלך שבא ברוח חזקה כדי לכבוש אותך.
הונך ועזבונייך מערבך מלחייך וחובלייך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. על ידי כך, הונך, הכוונה ההון העצמי שלך, ועזבונייך, הכוונה מה שהניחו הסוחרים אצלך ועזבו אצלך, וזה כמו שהסברנו כדי שאת תמכרי את זה לאחרים. וכמו כן מערבך, מה שאחרים שמו אצלך כערבון על מנת להבטיח שהם יפרעו את הכסף המגיע לך, שזה בעצם כולל את כל הרכוש. לא רק הם, אלא גם האנשים. והאנשים, כמו שהוא דימה את זה בתחילה לספינה, הוא ממשיך באותו דמיון, ואומר מלחייך וחובלייך, הם המלחים זה מנהיגי הספינה, וחובלייך זה רב החובל, פירושו של דבר גם העם גם השרים, זה מה שהוא מתכוון להגיד בדימוי כאן. וכן מחזיקי בדקך, שהם המנהיגים, ועורבי מערבך, אלה הם העשירים. וכן כל אנשי מלחמתך, אלה הגיבורים שהם אנשי המלחמה. וכן כל קהלך, כל האנשים אשר היו בך, כל הקהלים אשר היו בך, כולם יפלו במים רבים. כי כמו שהסברנו צור שקעה ולא נותר ממנה מאומה. אז ממילא הוא בא ומודיע, לא יישאר מזה מאומה. עלה הים, שטף את הכל, כך שלא נותר מאומה אלא רק מה שנשאר, כפי שראינו בתחילה, זה היה סלע, צחיח הסלע, שעליו יפרשו הדייגים את הרשתות שלהם על מנת לייבש אותם כפי שפתחנו בזה. זה מה שיישאר מצור.
לקול זעקת חובלייך ירעשו מגרשות. לקול זעקת חובלייך, הכוונה היא כאשר יזעקו החובלים, שהם בעצם השרים, לקול זעקתם ירעשו מגרשות. מי אלה המגרשות אשר ירעשו? מסביר המלבי"ם שהכוונה היא יש את העיר וסביבה היו מגרשים. כך בלשון חז"ל, החלק הפנוי שנמצא סביבות העיר נקרא מגרש. אז כביכול הוא אומר בביטוי מליצי, שכאשר ישמעו את הזעקות של החובלים, כאשר יבוא האסון על צור, אז המגרשות אשר מסביב לעיר, לא רק העיר תרעש, גם המגרשות שמסביב לעיר כולם ירטטו, כולם ייבהלו מהזעקות של המנהיגים כאשר המקום הזה, כאשר צור תשקע, כאשר יבוא השבר על צור.
וירדו מאוניותיהם כל תופשי משוט, מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו. ממילא, כאשר אין כבר מקום של מסחר, אז אנשים שהיו בעלי אוניות ירדו מאוניותיהם, או מה שנקרא יעשה הסבה מקצועית. הוא ירד מהאונייה, יחפש לו איזה עבודה כאן על הקרקע. כי עד עכשיו היה לו עבודה באוניות, שהיה מוליך סחורה. אבל אם צור שקעה ואין כבר במה להתעסק במסחר, אז הוא משבית את האוניות, ואז וירדו מאוניותיהם כל תופשי משוט, מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו. הם יעמדו אל הארץ, יחפשו להם מסחר במסחר הארץ ולא במסחר שהוא מסחר הים.
וישמיעו עלייך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו. וישמיעו עלייך בקולם, ישמיעו קול זעקה מרה על מפלתך. גם יעלו עפר על ראשם, דרכם היה שהאנשים האבלים, כמו שראינו אצל חברי איוב, האנשים האבלים היו מעלים עפר על ראשם, והיו גם כן יושבים באפר. והם ירדו, כמו שראינו לאל, וירדו מעל כיסאותיהם כל נשיאי הים, הכוונה תהיה להם מפלה מאוד מאוד גדולה. והקריחו אלייך קורחה וחגרו שקים ובכו אלייך במר נפש מספד מר. והקריחו אלייך קורחה, זה גם כן היה דרך כאשר היו מתאבלים על מיתה של איזה שהוא אדם קרוב, היו עושים קורחה. והתורה מזהירה שריטה לנפש לא תיתנו ולא יעשו קורחה בראשם. העניין של לא יעשו קורחה ולא ישרטו עצמם, זה היה דרכם של הגויים, והתורה לא רוצה שעם ישראל יהיו כאורים, כך אומר הרמב"ן, שיקרעו עצמם על ידי שיקרחו עצמם וישרטו עצמם, התורה לא מעוניינת בזה. ואדרבה, כאשר אדם נפטר, אז אדם היה עושה את זה כביכול על האובדן של אותו קרוב. אבל אם אדם יודע שהכל הוא מאת השם, והקדוש ברוך הוא לקח אותו והוא עבר פאזה מכאן למציאות אחרת, אז הוא מבין שפטירה זה לא כיליון, אלא פטירה זה רק מעבר מעולם זמני לעולם נצחי. אז ממילא אין מקום לעשות ביטויים כל כך קשים של של צער על ידי שאדם שורט את עצמו וקורח ראשו, אלה דברים שלא ראוי לעשות אותם. אגב, עד היום הלבנונים לדוגמה, כאשר הם מתאבלים על מתיהם, ככה הם עושים. הם שורטים את עצמם, הם עושים את כל מה ש... הגמרא מביאה כדרכים של האומות, עד היום רואים שהדבר הזה מקובל אצלם. יכול להיות שבעוד מדינות ערב, אבל מישהו שהיה בלבנון אמר לי שככה הוא ראה שהם עושים בלוויות, בלוויות שלהם. אז והקריחו אלייך קורחה לאבלות, וחגרו שקים, כאשר אדם היה מתאבל היה חוגר שק, ובכו אלייך במר נפש מספד מר. במרירות נפש יעשו עלייך מספד.
ונשאו אלייך בני הם קינה וקוננו עלייך מי כצור כדומה בתוך הים. ונשאו אלייך בני הם קינה. בני הם הכוונה היא מלשון נהי, זה הכוונה בני הם. זה לא בניהם מלשון בנים, אלא בני הם מלשון נהי וקינה. אז הם ישאו בני הם, הכוונה בלשון יקוננו קינה. ישאו אלייך בני הם קינה, וקוננו עלייך, יאמרו עלייך קינות. ולמה זה נקרא בני הם? מסביר המלבי"ם שהדרך הייתה שהאחד היה מקונן קינה והשומעים היו עונים נהי והוי. ומי שיודע, ככה היה הדרך פעם, שהיה היו מקוננים בדרך שאחד אומר והשאר עונים לו. עד היום זה מקובל אצל בני תימן העניין הזה שאחד אומר והשאר עונים לו. ובחז"ל רואים שמאוד היה מקובל הדרך הזאת שאחד היה אומר והשאר היו עונים לו. אצל התימנים זה לא דווקא בקינות, זה גם בשירי שבת ועוד, היה רגילים מאוד שיש אחד שאומר והשאר עונים לו. בחז"ל גם כן רואים שזה היה מאוד מקובל, שהגמרא אומרת שרי זמרי גברי ועני נשי, זמרי נשי עני גברי, היה מצב שהגברים אומרים והנשים עונות או ההפך, אש בנעורת, כמו שהגמרא מביאה בנוגע לקול באישה. אז על כל פנים, זה מה שכתוב כאן, היה אחד מקונן קינה ואלה ששומעים היו אומרים נהי והוי, היו אומרים קולות של צער ועוגמת נפש. מה היו מקוננים עלייך? מי כצור כדומה בתוך הים. מי היה דומה לצור בשלווה שלה, ומי כדומה בתוך הים, מי היה דומה לה כאשר הייתה נדמית בתוך הים בחורבנה. דומה זה מלשון כמו שכינה דומה נפשי, כמו דבר דומם. אז היינו, מי היה דומה לה בגדלותה ומי דומה לה בשפלותה. לא היה אף אחד שהגיע למעלה העצומה שלה, וגם כן לא היה אף אחד שנפל את הנפילה הגדולה שלה. זה מה שהוא רוצה להגיד. היינו, צור הייתה קיצונית גם במעלתה וגם בשברה.
בצאת עזבונייך מימים השבעת עמים רבים. ברוב הונייך ומערבייך העשרת מלכי ארץ. בצאת עזבונייך מימים, הסחורה שהייתה של אחרים, מה שהסברנו שהסוחרים היו עוזבים ומניחים את זה כאן כדי שאת זה תמכרי לסוחרים הקטנים, משם זה היה הולך לרוכלים ומזה היה מגיע לכל קצווי הארץ, אומר בצאת עזבונייך מימים, השבעת עמים רבים. על ידי זה היית משביעה את העמים הרבים, שהעמים הרבים ישבעו מהסחורה שיש אצלך, וממה שהיית נותנת ומוכרת להם, מזה הם שבעו. ברוב הונייך ומערבייך העשרת מלכי ארץ. ברוב הונייך, הכוונה ההון שלך, ומערבייך, שזה הסחורה שנתנו לך לערבון, כמו שהסברנו שהיו נותנים סחורה לערבון בעד הסחורה שאת נותנת, העשרת מלכי ארץ. פה מדברים על העושר בעצם של צור עצמה והסחורה שלה, בזה היא העשירה את המלכים. עת נשברת מימים במעמקי מים, מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו. עכשיו הוא חוזר להסביר מי כדומה בתוך הים, הכוונה היא במי הגיעה לשבר כל כך נורא כמו צור שכעת שקועה בתוך הים. ומתאר ואומר עת נשברת מימים במעמקי מים, כמו שהגדולה שלך היה מימים, כמו שראינו לאל שהיו מביאים לסחורה מכל הימים, מכל המימות שבעולם, פירושו של דבר אוניות היו מגיעות מכל מיני הים שבעולם כדי להביא לך סחורתך, אז גם עכשיו את נשברת מימים, מסיבת הים. איך? הים עלה וכיסה אותך ושקעת בתוכו. ושם מערבך, נפל שם מערבך וכל קהלך, כל האנשים שהיו שם, בתוכך נפלו. נפלו שם פנימה ולא נותר מהם מאומה. והנשברת זה ביטוי, אומר המלבי"ם, שאנחנו רואים אותו פעמים רבות שמופיע על אונייה. האונייה חישבה להישבר. וכמו שהוא דימה את צור לכל אורך הדרך לאונייה שיש עליה רב חובלים והיא מוכרת סחורות וכולי, אז כך גם כן כאן הוא מדמה אותה כאונייה אשר נשברה בימים רבים ושקעה במצולות. כל יושבי האיים שממו עלייך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים. כל יושבי האיים שממו עלייך. יושבי האיים, מה שראינו בהתחלה שאת השבעת עמים רבים, נתת מזונות לעמים רבים אשר סביבותייך כי את הסחורה היו לוקחים ממך, עכשיו כל יושבי האיים שממו עלייך, עכשיו הם שוממים בעקבותייך. אין מי שיתן להם סחורה, אז הרי הם שוממים. כמו שראינו לאל, עתה יחרדו האיים יום מפלתך. כיוון שבתחילה את העשרת מלכי ארץ ונתת להם סחורה, עכשיו כאשר האיים ישמעו שצור נפלה, נכנסו ללחץ, אז מהיכן נאכל ומאיכן נתקיים. בהתחלה העשרת מלכי ארץ, אבל עכשיו המלכים שערו שער. המלכים יש להם שער, שהשער זה אומר סערה פנימית. זה הכוונה פה שער. הם היו סוערים על הנפילה הזאת. וחוץ מזה היה גם כן שער חיצוני, שזה מה שהוא מוסיף רעמו פנים. פניהם גם כן נתרעמו, בחיצוניותם היה ניכר עליהם תרעומת, היה ניכר עליהם שהם לחוצים מכל העניין הזה, כאשר הם מתיראים שהשבר הזה שבא עלייך לא יבוא גם עליהם. רש"י מסביר שרעמו פנים הכוונה היא זעומי פנים. כמו שכתוב אצל וכי עסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה, אז שמה הכוונה היא כדי שיהיו פניה רועמות, שיהיו פניה זעומות. וכך גם כן אומר רש"י כל תלונה נקראת תורעמתה. כן, הכוונה היא מלשון התרעמות והתלוננות. סוחרים בעמים שרקו עלייך בלהות היית ואינך עד עולם. סוחרים בעמים שרקו עלייך. גם הסוחרים שבאומות גם הם שרקו עלייך. פירושו של דבר השריקה באה לבטא איזה שהוא כאב, איזה שהוא תמהון ותדהמה. ותמיד אנחנו רואים ביטויים בכתובים כל העובר ישום ושרק. כל מי שעובר ישתומם וישרוק, כאשר השריקה מבטאת איזושהי בהלה, איזשהו לחץ מהמצב הנורא. אז הוא אומר הם שרקו עלייך, כי עכשיו הסוחרים בעמים נאבד המסחר שלהם. בלהות היית, בלהות היית, בלהות זה הכוונה כמו שדים. שהשדים זה דבר שהוא רק בדמיון, וראינו כבר בלהות לאל שיש מסבירים שזה מלשון בהלות. זה הכוונה בלהות, כמו דבר המבהיל, דבר שגורם לפחד. ואינך עד עולם. כאילו היית איזה שהוא שד שבא לרגע ונעלם. כמו שדים, כי בלהות מסביר המלבי"ם זה מלשון שדים. אז כמו שהשד לרגע נראה ולאחר מכן נעלם, כך גם כן בלהות היית ואינך עד עולם. לאחר מכן תחלוף מן העולם באופן נצחי, כן יאבדו כל אויבי השם.