ספר יחזקאל פרק כ"ו. ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחודש, היה דבר השם אליי לאמור. בן אדם, יען אשר אמרה צור על ירושלים האח, נשברה דלתות העמים נסבה אליי, אמלאה החרבה, החורבה. מתי זה בעשתי עשרה שנה באחד לחודש? אז הרד"ק כותב, אחת עשרה שנה לצדקיהו, זה הייתה שנת החורבן. ואז באותו זמן אמרה צור על ירושלים האח, היא שמחה על מפלתה של ירושלים. והפרק שלנו, כמו הפרק הקודם, יבטא נבואת פורענות כנגד האומות, אז כמו שראינו לאל על המואבים ועל העמונים ששמחו על מפלתנו והקדוש ברוך הוא יפרע מהם, כך גם כן כאן הוא ידבר על צור שגם היא שמחה על מפלתנו וגם מהם הקדוש ברוך הוא יפרע. אז מתי זה היה? בעשתי עשרה שנה באחד לחודש, עשתי עשרה שנה לא כתוב למי, אבל הכוונה היא לצדקיהו, זה הייתה שנת החורבן. באחד לחודש, פה זה עוד יותר גרוע, כי פה לא אומרים לי באיזה חודש בכלל מדובר. אומר הרד"ק, לא גילה באיזה חודש, ולכן הרד"ק מעריך שמדברים כאן על חודש החורבן, שזה חודש אב. המלבי"ם לעומת זאת גם הוא אומר לא ביאר באיזה חודש, אבל הוא רוצה להגיד שמדובר בחודש אלול או תשרי, שזה היה אחרי החורבן, כי הם בעצם שמחו על החורבן, אז מסתבר שזה היה תקופה כלשהי לאחר מכן.
בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח. צור תמיד היה לה ברית עם ירושלים, ראינו את זה בזמן דוד, ראינו את זה בזמן שלמה, שלחו מסייעים כדי לבנות את בית המקדש, הביאו אומנים מצור ומצידון. היה לנו ברית עם צור ורואים גם כן דוד, לשלמה, היה גם כן חילופי קרקעות וחילופי משאבים עם צור. היה לנו קשר טוב עם צור ועם צידון. זה היה בזמן דוד ושלמה. אז אם כן, השמחה שלהם שונה מהשמחה של עמון ומואב. שהשמחה של עמון ומואב והפלשתים גם כן כמו שראינו בפרק הקודם, הייתה מתוך שנאה. לעומת זאת אצל צור זה לא היה שמחה מתוך שנאה, אלא זה היה שמחה כמו שבעל עסק שמח שהקונקורנט שלו פשט את הרגל. כי עד עכשיו היה לו מלחמות וכל הזמן הוא היה צריך לקצץ במחירים וברווחים כי ההוא כל הזמן עושה מבצעים ובקיצור קשה לו איתו. עכשיו כאשר בעל העסק ההוא נפל, אז אי אפשר שלא לשמוח. אז עכשיו זה חס ושלום לא מתוך שנאה שאני שונא אותו ולכן, אבל אני מצפה שמהנפילה שלו הכלכלה שלי תתייצב. וזה בדיוק מה שקרה אצל צור. הם חשבו שעל ידי נפילת ישראל יהיה להם תועלת. איפה זה בא לידי ביטוי? אומר לך הנה תראה, השמחה שלהם הייתה שהם אמרו האח נשברה דלתות העמים. ירושלים הייתה עיר רוכלת העמים. רוכלת העמים הכוונה כאן בעצם המיקום שלה שהיא מרכזית והיא הייתה מקום שלשם היו מגיעים הרוכלים, היו מגיעים העמים כדי לקנות, כדי למכור, היו שם מביאים את סחורתם. היא נקראת דלתות העמים כיוון שכל העמים נכנסו דרך הדלת הזאת. ולכן עכשיו היא חשבה, הנה נשברה דלתות העמים, נסבה אליי. אז עכשיו ממילא כל הסוחרים יבואו אליי, אל צור ואל צידון שגם היא כידוע הייתה רוכלת העמים. גם הייתה עיר נמל ושמה היו מגיעים ומביאים סחורתם. עוד הסבר גם כן למה נקראת דלתות העמים, מפני שהיא הייתה חוצצת בפני העמים שישבו בדרום ובמזרח ובצפון, הדרך שלהם לצור הייתה דרך ירושלים. ואז היא הייתה כמו דלת סגורה שהם לא יכולים להיכנס עד שיפתחו את הדלת. עכשיו כשנפתחה הדלת הזאת שהיא ירושלים, העמים יכולים לעבור דרך שם ולבוא לקנות אצלי בצור.
אומר השם, אמלאה החרבה. אמלאה החרבה, הכוונה בתיהם מלאו מחורבן ירושלים. והמלבי"ם לזה מביא פסוקים בספר יואל, למדנו את זה, פרק ד' בפסוקים ד' עד ח'. וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת, הגמול אתם משלמים עליי, ואם גומלים אתם עליי קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם. אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדיי הטובים הבאתם להיכליכם. זאת אומרת, אנחנו רואים אם כך שהם היו לוקחים, בעקבות נפילת ירושלים, את הכסף והזהב שהיה כאן. וזה אמלאה החרבה. היא נתמלאה מחורבנה של ירושלים. ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם. זאת אומרת שהם גם כן לקחו מכאן עבדים ומכרו אותם. הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה והשיבותי גמולכם בראשכם. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי השם דיבר. מה אתה רואה? שהם שללו ובזזו ואספו כסף וזהב ועבדים, וממילא נתמלאו מחורבנה של ירושלים. על הפסוק הזה נאמר מאמר חז"ל המוכר והמפורסם, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, ולא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של צור. פירושו של דבר, אם יגידו לך שגם צור וגם ירושלים מיושבות, אל תאמין. אם יאמרו לך שגם צור וגם ירושלים חרבות, אל תאמין. אלא, יש אפילו כאלה שעשו את זה בתמונה, עושים רואים ציור של איזה מאזניים, של איזה נדנדה כזאת גדולה, ומצד אחד רואים את צור כשהיא בתחתית הנדנדה, ורואים את ירושלים שהיא בחלק הגבוה של הנדנדה. שזה אומר שירושלים נתמלאה מחורבנה של צור. זאת אומרת שבעצם בעולם ישנם שתי כוחות מנוגדים, שני כוחות מנוגדים, זה כוח הטומאה והקליפה וכוח הקדושה. ואין להם שלטון יחד. אלא כאשר הקדושה מתעוררת אז הקליפה מושפלת, וכאשר הקליפה נושאת ראש אז הקדושה מושפלת. אז כאשר ירושלים מלאה, אז זה בהכרח על חשבון חורבנה של צור, ולהפך להפך.
לכן כה אמר השם אלוקים, הנני עלייך צור, והעליתי עלייך גויים רבים כהעלות הים לגליו. לכן כה אמר השם, נבוכדנאצר, אומר המלבי"ם, מחריב את צור בשנת 27 למלכותו. אחרי שהוא קיבץ את כל שללה של צור, הוא התעסק בהרס העיר ולאחר מכן עלה הים גם כן והציף אותה, כי כמו שאמרנו צור הייתה עיר שהייתה שוכנת לחוף ימים. אם אנחנו ממשיכים בכיוון צפון, אז המקום של לבנון זה פחות או יותר האזור של צור וצידון. האזור לכיוון ההוא, זה המקום שמוכר כצור וצידון. אז אם כן, כיוון שהם היו נמצאים על חוף ימים, ממילא הים עלה ושטף אותם, כמו שתכף נראה. וכמו שכתוב גם כן בפרק כ"ט, ושכר לא היה לו ולחילו, כן? ולמה שכר לא היה לו ולחילו? מכיוון שאחרי שאסף את כל שללה, בא הים ושטף הכל. אז נבוכדנאצר החריב אותם ושכר לא קיבל, כיוון שהים שטף את כל שכרו. כהעלות הים לגליו. הכוונה היא כאשר הים רוח נושבת בו, אז הוא מעלה גלים למעלה. התרגום יונתן אומר כמיסק ימא ביתרגושת גלוהי. הוא מסביר כהעלות הים לגליו, הכוונה היא כמו שהים שוקק ורועש כאשר הגלים שלו מתרוממים.
ושיחתו חומות צור והרסו מגדליה, וסיחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע. צור נבנתה על סלע בתוך הים. עכשיו כדי לבנות את צור, אומר הרד"ק, היו צריכים לשים עפר, כי אתה לא יכול לגור על סלע, אתה צריך עפר, צריך גידולים וכן הלאה. אז כדי להצליח לייסד אותה, שמו עפר לצורך היישוב. כאשר כיסו את זה מהים, אז הם השליכו את העפר. הם סחבו את העפר ואז ממילא מה נותר ממנה מצור? ונתתי אותה לצחיח סלע. נשארה סלע יבש. זה נקרא צחיח סלע. המקום, אומר הרד"ק, הגבוה בסלע נקרא צחיח. ולמה? מלשון צחה צמא. הכוונה היא מקום יבש, מקום שהוא צמא. וזה כמו שכתוב וישביע בצחצחות נפשך. הכוונה היא את נפשך הצמאה אותה הוא ישביע. יונתן מתרגם שמה שכתוב כאן זה לשעיעות כף גלי. הכוונה היא שיהיה הסלע חלק ולא יהיה עליו עפר. זה הכוונה במה שכתוב לצחיח סלע, הכוונה היא מלשון שעיע, שפירושו של דבר מקום חלק שלא יגדל בו מאומה.
המלבי"ם אומר שיש כאן שני חלקים. יש חלק אחד, ושיחתו חומות צור והרסו מגדליה. את זה יעשו האויבים. החלק השני, וסיחיתי עפרה ממנה, זה החלק שאותו יעשה הקדוש ברוך הוא. הכוונה היא השם ינתק את העפר. על איזה עפר מדובר? אז לפי הרד"ק הסברנו שמדובר על העפר שהם שמו על הסלעים כדי ליישב את המקום. אבל לפי המלבי"ם הכוונה היא שזה העפר שעוצר בעד הים. פירושו של דבר, כל מקום שהקדוש ברוך הוא גבול שם לים בל יעברון, אז השם שם עפר, יש דיונות של עפר, יש עפר גבוה והעפר הזה הוא זה שחוסם את הים שלא יצא ויחריגו ממסגרותיו. אבל ברגע שאומר הקדוש ברוך הוא אני סיחיתי את העפר, הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא יסיח, יסיח זה כמו יזיח, כן? הכוונה היא יסיר ויסיט ויזיז את העפר ממקומו, אז ממילא הים ישטוף אותם. יבוא צונאמי גדול וישטוף אותם לחלוטין ואז לא יישאר אלא רק סלע שלא ראוי ליישוב והיא לא תתקיים מעתה. אומר המלבי"ם וסיחיתי הכוונה היא כמו בית גאים יסח השם, הכוונה יעתיק ויעקור אותו ממקומו.
משטח חרמים תהיה בתוך הים, כי אני דיברתי נאום השם אלוקים, והייתה לבז לגויים. משטח חרמים תהיה. חרמים זה ביטוי למצודות. כתוב על האישה שהיא חרמים ומצודים, כן? הכוונה היא מצודה. חרמים זה היו פורסים חרם בים כדי לצוד את הדגים. אז שם הציידים בדרך כלל אחרי שהם היו מוציאים את הרשתות מהים, כיוון שהיו צריכים לקחת אותם אל מקומם, אז הם היו פורסים אותם על צחיח סלע כדי לייבש אותם. כי לסחוב את הרשתות בחזרה לבתיהם זה מאוד כבד, הרשתות ספוגות במים. אז עד שהם היו ממיינים את הדגים ועושים את מה שהם צריכים לעשות שם, שמים את הרשת שתתייבש, ואז כשהרשת מתייבשת היה הרבה יותר קל לקחת אותה ולסחוב אותה לביתם. אומר לך המקום הזה יהיה משטח חרמים בתוך הים. באותו מקום ישטחו הדייגים את הרשתות על מנת לייבש אותם. ואז והייתה לבז לגויים. הגויים שיבואו עליה לאחר מכן, הם ישללו אותה ויבזזו אותה. מתי זה יהיה? לאחר מכן כתוב וחסוך מים הרבים, כן? דהיינו מסביר המלבי"ם שבשלב הראשון הרי יבואו מים רבים. עכשיו כשבאים מים רבים אי אפשר לבזוז ממנה כלום, כי הרי שטופה במים. אלא לאחר מכן אומר המלבי"ם, ישוב הים למקומו ואז יישאר סלע יבש ונגוב, ואז והייתה לבז לגויים. אז יבואו הגויים יבזזו וישללו את כל מה שנותר שם.
ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה, וידעו כי אני השם. ובנותיה אשר בשדה, אז בדרך כלל מסביר התרגום יונתן ומתרגם ובנותיה וכפרנהא. תגלנא כל בנות יהודה, אין הכוונה לבנות של יהודה, לא נשים, לא עליהם מדובר כאן. תגלנא כל בנות יהודה הכוונה היא כל הכפרים אשר נמצאים סביבות יהודה. זה הכוונה בנותיה. בנותיה במובן של הכפרים אשר מסביב, הם כמו בנות לעיר המרכזית. אז גם מה שכתוב כאן ובנותיה אשר בשדה, זה הכפרים שהיו משועבדים לה והיו סביבותיה. אם תהרגנה, וידעו כי אני השם. אומר המלבי"ם, קודם המצור הוא יהרוג את כל אלה אשר בשדה ורק לאחר מכן יפגע בה בצור עצמה.
כי כה אמר השם אלוקים, הנני מביא אל צור נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים, בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב. כה אמר השם אלוקים הנני מביא אל צור את נבוכדראצר מלך בבל. ואיך הוא מכנה אותו את נבוכדראצר מלך בבל? מכנה אותו מלך מלכים. מלך מלכים הכוונה היא כיוון שהוא היה מולך על מלכים אחרים, אז הוא נקרא מלך מלכים. זה נקרא שמשל בכיפה. ואז הוא יבוא בסוס וברכב ובפרשים שהם חילו, ויבואו גם קהל ועם רב מיתר הגויים שהם נאספים ללכת איתו, כי הרי אמרנו שהוא מולך על מלכים. וזה בעצם ביטוי לסער הגדול שיהיה בים. ולמעשה אנחנו רואים כאן שתי דרכים במפרשים. או להסביר שהסער הגדול הוא זה בעצם ביטוי שהוא מטאפורה על הים הגדול השוטף שהוא נבוכדנאצר, או להסביר שכפשוטו שהים פשוט עלה ושטף אותם. ולמעשה בפשטות נראה ששני הדברים אמת. כיוון ששני הדברים התקיימו. זאת אומרת, גם הים שטף אותם וגם נבוכדנאצר בא כדי לשטוף אותם כים שוטף. ובאמת המלבי"ם אנחנו רואים שהוא מחבר את שני הדברים. שקודם בא נבוכדנאצר ושלל שללה, אבל לא הספיק לקחת את שללה כי הים כמו שאמרנו לקח ושטף את זה פנימה. אז רואים ששני הדברים היו.
בנותייך בשדה בחרב יהרוג, ונתן עלייך דייק ושפך עלייך סוללה והקים עלייך צינה. בהתחלה הוא יהרוג את הערים ששייכות לצור שהם היו בשדה, הכוונה מחוץ לים. ולאחר מכן הוא יצור על צור. ודרך המצור הסדר יהיה כזה. בהתחלה ייתן דייק. מה זה דייק? היו בונים חומה מסביב כדי שאף אדם מן העיר לא יוכל לברוח. לאחר מכן שופכים סוללה. הוא שופך עפר בגובה כדי לעלות על ידי העפר מין רמפה שעושים אותה בסמיכות לחומה והיו עולים מזה כדי להשליך אבני קלע לתוך העיר. ומשם אלה הנמצאים בחומה, כמו שדיברנו לא פעם, יש להם יתרון של הגובה, כי הם נמצאים למעלה ועל ידי זה יכולים לפגוע בעם הנלחם עימהם למטה. על זה צריך העם הנלחם למטה לעשות לו מגן. וזה מה שכתוב כאן והקים עלייך צינה. והוא יקים צינה, מגן וצינה, הכוונה היא צינה זה סוג של מגן כדי לקבל את החיצים שיזרקו על חילותיו, הצינה הזה יגן עליו שלא יפגעו בו.
ומחי קבלו ייתן בחומותייך, ומגדלותייך יתוץ בחרבותיו. ומחי קבלו. מה זה מחי קבלו? מסביר המלבי"ם שהכוונה היא למגן, שהמגן הוא המיועד לקבל את החיצים. ומחי קבלו, מסביר המלבי"ם שהכוונה היא מלשון כמו כאשר ימחה הצלחת. למחות הכוונה היא להריק ולקנח. הוא יריק ויקנח את מה שקבלו, את מה שקיבל המגן. המגן יורים עליו, אז החיצים נתפסים בו. אז המחייה, הניקוי של המגן מהחיצים שנתפסו בו, על ידם ומכוחם הוא יכבוש אותך. פירושו של דבר, ומחי קבלו ייתן בחומותייך, מה שזה רוצה לומר, הוא לא יצטרך להביא נשק מבחוץ כדי להילחם עלייך. החיצים שאת תירי עליו כדי להרחיק אותו, הוא פשוט ייקח את אותם חיצים, ימחה אותם מהמגן שלו ויזרוק אותם עלייך. זה בא לומר שבקלות הוא יוכל לכבוש את חומותיה של צור. בקלות יוכל לעשות עליה מצור ולהכניע אותה. ולא זו בלבד, ומגדלותייך יתוץ בחרבותיו. הוא אומר הוא גם כן לא יזדקק לכלי תותח, לאבני קלע גדולים, אלא יהיה די לו על המגדלות לתוץ עם חרב. מגדלות צריך לתוץ אותם עם כרים, עם אלי ברזל, אבל הוא לא יזדקק לזה. די יהיה לו עם חרב לנתוץ את מגדלותייך ואת החומות שלך הוא יפיל על ידי החיצים שירו עליו ואותם הוא ינקה מן המגן, די יהיה בזה כדי להכניע אותך. עוד הסבר הוא אומר שמחי אפשר להגיד גם לא רק מלשון למחות, הכוונה היא לקנח, אלא גם כן מלשון הכאה, כן? כמו מחי להו, הרי שהיכה אותו בראשו. מחי זה מלשון הכאה. אז הוא יכה אותך באותם חיצים ויסתפק בזה ולא יזדקק להביא עוד נשק כבד מן החוץ.
משפעת סוסיו יכסך אבקם, מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותייך, בבואו בשערייך כמבואי עיר מבוקעה. משפעת סוסיו יכסך אבקם. האבק של הסוסים די יהיה בהם כדי לכסות אותך, מרוב ריבוי הסוסים יהיה כזה אבק שהוא לא יזדקק עוד למלחמה. עוד פעם, גם פה זה ביטוי מליצי כדי לומר הכוח האדיר שיבוא בו נבוכדנאצר כנגד צור יהיה כל כך עוצמתי שרק האבק שיעשו הסוסים הם כבר יהיה די בו כדי לכסות את צור. מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותייך. די יהיה בקול פרש וגלגל, יעשו רעש כל כך עצום שכאשר הם יגיעו לחומותייך החומות כבר תרעשנה, כבר תרעדנה, דהיינו תיפולנה מהעוצמה רק של הרעש של קול פרש וגלגל, של הפרשים וגלגלי הרכב, תרעשנה חומותייך בבואו בשערייך כמבואי עיר מבוקעה. כשהוא יבוא בשערייך הוא כבר יהיה כמו אדם הנכנס לעיר מבוקעה. הוא כבר לא יזדקק לבקע את העיר. מרוב הפחד והאימה של גודל המחנה, החומות והמגדלות מן הקול לבד יבקעו.
בפרסות סוסיו ירמוס את כל חוצותייך, עמך בחרב יהרוג, ומצבות עוזך לארץ תרד. בפרסות סוסיו ירמוס את כל חוצותייך. כביכול על ידי הפרסות של הסוסים הוא רומס את החוצות, כביכול אין שם כבר רצפה, אין קרקע, אלא את הכל הוא רומס, עושה מהכל כעין טיט. זה עוד פעם ביטוי לקלות הכיבוש. כשהוא יכבוש את העיר זה יהיה בכזאת קלות שעם הפרסות הוא ישטח את הכל. ולא זו בלבד, הוא אומר עמך בחרב יהרוג. כאשר הוא ייכנס פנימה את העם הוא יהרוג בחרב, ומצבות עוזך לארץ תרד. הכוונה המצבות העזות, פירושו של דבר מקום ששמה היו מתגוננים והיה להם ביצורים עזים, הוא אומר שם לארץ תרד, יוריד את תפארתם לארץ ויכניע אותם.
ושללו חילך ובזזו רכולתך, והרסו חומותייך ובתי חמדתך יתוצו, ואבנייך ועצייך ועפרך בתוך מים ישימו. ושללו חילך ובזזו רכולתך. מה ההבדל בין חילך לבין רכולתך? מה ההבדל בין שללו לבין בזזו? אז המלבי"ם כבר הסביר בכמה מקומות ששלל זה מה שהאויב לוקח ממה שנותר מעצמו. דהיינו העם הנכנע בורח והוא משאיר שם את השלל. זה נקרא שלל. לעומת זאת הביזה זה מה שאנשי המלחמה בוזזים איש לו. כל אחד הולך ולוקח לעצמו. אז על זה הוא אומר, האוצרות, מה שיהיה שם אצלך, אותם האוצרות יהיו לשלל. אתם תעזבו ותניחו את כל אוצרותיכם ותברחו. ומה שאנשי המלחמה יבזזו איש לו, הוא אומר זה יהיה רכולתך. רכולתך זה הסחורות הקטנות של הרוכלים, את זה ייכנס האויב וכל אחד, כל חייל ייקח לעצמו מרכולתך. לכן זה נקרא בזזו, כי זה ביזה של יחידים שכל יחיד הולך ולוקח לעצמו. ולאחר מכן, אחרי השלל, הם יתעסקו בהרס החומה ולעשות את הכל למים. וזה מה שהוא אומר, ובתי חמדתך והרסו חומותייך ובתי חמדתך יתוצו, הכוונה הבתים הנחמדים והיפים שלך הם יתצו אותם, ישברו אותם, ואבנייך ועצייך ועפרך בתוך מים ישימו. הכל יבוא בתוך מים כאשר דרכם של האויבים הכובשים שבדרך כלל משאירים אדמה חרוכה. ופה, כפי שאנחנו נראה בהמשך, לא היה אדמה חרוכה אלא אדמה הייתה שטופה במים כיוון שהים עלה על צור. עוד ביטוי שמופיע כאן כפול, אומר המלבי"ם, יש פה הרס, הרסו חומותייך, ולאחר מכן ובתי חמדתך יתוצו. אז מסביר המלבי"ם, וזה הוא הסביר בכמה מקומות, שיש הבדל בין להרוס לבין לנתוץ. להרוס הכוונה היא לשבור. לנתוץ הכוונה לפורר לחתיכות קטנות. זה תמיד הביטוי של נתיצה. אז הוא אומר, הם לא יסתפקו רק בהרס החומות, הם ירצו גם כן את בתי חמדתך לנתוץ ולהפוך אותם לחצץ דק.
והשבתי המון שירייך, וקול כינורייך לא יישמע עוד. כאן זה כבר דיבור של השם יתברך. השם אומר לאחר מכן אני אתעסק עימך להשבית את המון שירייך. מה כוונת הדברים? ראינו לעיל שכתוב לגבי צור, קחי כינור סובי עיר זונה נשכחה. אחרי שצור נחרבה על ידי מלך אשור בזמנו של חזקיה, אז ראינו לעיל שהיא נבנתה פעם שנייה. כביכול אחרי החורבן הייתה לה עדנה. ואז הפעם השנייה שבו היא נבנתה, הוא מתאר את זה כביכול היא לקחה כינור, שוררה שירים כדי להזכיר לכל הזונים אחריה שהיא חזרה לעלומה, חזרה למצבה הקודם. מה הוא הנמשל? הזונים אחריה זה הנמשל זה אלה העושים איתה סחורה. דהיינו צור כפי שאמרנו היא רוכלת העמים, מקום שלשם כולם מגיעים בשביל לקנות ולמכור, ממילא כאשר היא נפלה היה פה נזק לעמים, וכאשר היא חזרה וקמה אז היא רוצה להודיע לכולם שהיא ממשיכה עדיין במסחרה. אז היא לוקחת כינור כדי להודיע לכולם. וזה מה שהוא אומר, קחי כינור סובי עיר זונה נשכחה. אבל עכשיו, אומר השם, המפלה השנייה תהיה מוחלטת. ואז והשבתי המון שירייך. את כבר לא תסתובבי עם כינור כדי להודיע שאת חזרת לתפעול מחדש. וקול כינורייך לא יישמע עוד. לא יישמע עוד לעתיד, לא כמו הפעם הקודמת שהייתה נפילה ולאחר מכן נשמע קול כינורייך שקראת לסוחרים לחזור אלייך. אלא פה זה תהיה נפילה שקול כינורייך לא יישמע עוד. לא ישמעו פעם נוספת שאת חוזרת וקוראת וקוראת לסוחרים לחזור אלייך, כי נפילתך תהיה מוחלטת ותהיה מחייה גמורה כפי שנראה בהמשך.
ונתתיך לצחיח סלע, משטח חרמים תהיה, לא תיבנה עוד, כי אני השם דיברתי, נאום השם אלוקים. ונתתיך את צור תהיי צחיח סלע. צחיח סלע הכוונה היא סלע שהוא מיובש. ואמרנו שהים בעצם יעלה וישטוף את צור, ועל ידי זה העפר שהיה עליה יסור ממנה, ישטף, מה שיישאר זה רק צחיח סלע, יישאר סלע מיובש. ולמה הוא נקרא מקום צחיח? מכיוון שהוא חשוף לשמש אז ממילא הוא מיובש. מה הוא יהיה ראוי? ליישוב הוא כבר לא יהיה ראוי. למה הוא כן יהיה ראוי? למשטח חרמים. כמו שהסברנו לעיל, לשטוח עליו את הרשתות שהדייגים היו מייבשים בסיום עבודתם, היו מייבשים את הרשתות שיהיה קל עליהם לנושאם כי הם ספוגות במים. אז את משטח חרמים, שמה על הסלע יהיה נוח להם לשטוח את הרשתות שלהם, כי לא נוח לשטוח את הרשתות על גבי עפר כי הרשת נהיית בוץ. אבל כששוטחים אותה, שוטחים אותה על סלע יבש ועל ידי זה הרשת מתייבשת. אז הוא אומר היא לא תיבנה עוד לעולם. אלא רק תהיה ראויה למשטח חרמים. האברבנאל, כפי שמביא כאן המלבי"ם, שואל, הרי אנחנו רואים שהיא נבנתה פעם שנייה עד שאלכסנדר מוקדון החריב אותה. ולכן הוא מסביר שהנבואה הזאת נאמרה על החורבן שנעשה על ידי אלכסנדר. כי אם תגיד שזה נעשה על ידי נבוכדנאצר, איך הוא אומר לא תיבנה עוד? רואים שלאחר מכן בא אלכסנדר מוקדון שהוא כבר היה מאוחר יותר בכמה מאות שנים, רואים לפחות 300 שנה מאוחר יותר היה אלכסנדר מוקדון. ואם אתה רואה שאלכסנדר מוקדון מגיע והורס אותה, זאת אומרת שהיא נבנתה שנית. אז מה זה שכתוב כאן לא תיבנה עוד? לכן הוא נאלץ להסביר שזה חוזר על אלכסנדר מוקדון הנבואה כאן. אבל אומר המלבי"ם, זה לא הפשט. הפשט הוא כמו שראינו לעיל שהוא מזכיר במפורש את נבוכדנאצר. ולכן כשאנחנו מדברים כאן, מדברים על הכיבוש של נבוכדנאצר. מה אתה שואל, אבל הרי היא נבנתה עוד ולאחר מכן רואים את אלכסנדר מוקדון מחריב אותה? אז איך אתה אומר לי כאן שהיא לא תיבנה עוד? אלכסנדר מוקדון החריב אותה אחרי שנבנתה. אין זו קושיה, אומר המלבי"ם, כיוון שהיא נבנתה לא במקומה הראשון. כמו שכתוב בעיר הנידחת לא תיבנה עוד לכמות שהייתה, אינה נבנית, אבל נבנית לגנות ולפרדסים. פירושו של דבר, הם לא בנו את העיר הזאת בעצמה באותו מקום, אלא בנו ליד. וזה העיר צור שאותה החריב אלכסנדר מוקדון. זאת אומרת, אל תתפלא, הנה אלכסנדר מוקדון מחריב את צור, זה ממקום אחר. זה צור שהייתה ליד הצור המקורית. כך גם כן ראינו לגבי יריחו, ששמה היה חרם לא לבנות את יריחו, ושמה ראינו גם כן את אותו רעיון, שהוא הלך ובנה, חיאל בית האלי, בנה את יריחו לא באותו מקום עצמו, בנה את זה ליד. אבל שמה הייתה אזהרה שלא יבנה עיר כשם יריחו וגם לא יבנה באותו מקום וישנה לה את השם. זאת אומרת, אסור לבנות ליד יריחו באותו שם וגם לא לשנות את השם ולבנות. בכל מקרה אסור שייזכר שמה. ולכן הוא גם כן נענש. אבל על כל פנים למדת את העיקרון שהרבה פעמים היו בונים ליד העיר המקורית. אז כך גם כן כאן מדובר שהצור הזאת שהוחרבה על ידי אלכסנדר מוקדון מאות שנים לאחר מכן, היא לא הצור המקורית הקדומה, כי היא נחרבה ולא תיבנה עוד כי נבואת השם. ומה שלאחר מכן בנו ליד, את זה החריב אלכסנדר מוקדון.
כה אמר השם אלוקים לצור, הלא מקול מפלתך באנוק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים. כה אמר השם אלוקים הלא מקול מפלתך. ראינו, אתה יחרדו האיים יום מפלתך. פירושו של דבר שהאיים יחרדו על היום שבו הייתה הנפילה. ובכל זאת כתוב שרעשו האיים, וכל שכן שהם יחרדו ביום הנפילה, שאז תהיה הנפילה נפילה מוחלטת שהים יציף אותה ומזה כבר לא תהיה תקומה. עכשיו הוא רוצה להגיד בעצם יש כאן שני שלבים. שלב הראשון הוא אומר, הרי רק מקול מפלתך, רק מעצם השמועה, עוד לפני שנחרבו האיים לחלוטין, לפני שיחרדו האיים יום מפלתך כפי שנראה בהמשך. עדיין רק כאשר היה רק שמועה בדבר, הרי רק מקול מפלתך, כבר הדבר הזה יצר חרדה. באנוק חלל בהרג הרג בתוכך. הרי רק מכל ששמעו שנפלת, כאשר נאנק חלל ונהרג הרג בתוכך, בזמן המלחמה היה אנקת חלל, לאחר מכן כשכבשו את העיר היה הרג הרג, חלל זה בדרך כלל על ידי מלחמה, ולאחר מכן כשכובשים אז כבר הורגים את כולם. אז זה השלב השני. הוא אומר הרי כבר על זה ירעשו האיים. עוד לפני שיהיה מצב כזה שהנפילה שלך מוחלטת, רק ששמעו שמשהו שם התערער, כבר האיים ירעשו. אומר והנה תראה, כל עד שוירדו מעל כיסאותם כל נשיאי הים, והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשוטו, חרדות ילבשו, על הארץ ישבו, וחרדו לרגעים ושממו עלייך. אומר תראה את גודל המפלה, איזה רעש זה יעשה מסביב, שכל נשיאי הים ירדו מכיסאותיהם, יסירו את בגדי המלכות, ולא רק זה, גם הם יסירו את המעילים שלהם. חרדות ילבשו. הלבוש יהיה לבוש חרדות. את המעיל שלו הוא יסיר, במקום זה ילבש חרדה, את לבוש השק והאפר. איך איך לובשים חרדה? מה זה לבוש חרדה? לבוש חרדה הכוונה היא לבוש שק ואפר, שזה מראה שהם חרדים. אז הם יסירו את מעיליהם וילבשו חרדה את לבוש השק והאפר. והם ירדו מעל כיסאותיהם, איך? על הארץ ישבו. ואז יחרדו, אומר המלבי"ם, וזה יהיה משני פנים. א', שהם יחרדו בכל רגע, כי החרדה שלהם תהיה אולי האויב עומד להגיע לכאן. דבר שני, ושממו עלייך, הם יתאבלו על הצרה שלך. המלבי"ם מסביר וחרדו לרגעים, הכוונה הם יחרדו שבכל רגע יבוא האויב עליהם. לעומת זאת רש"י מסביר שלרגעים פירושו לשברים. כך הוא מתרגם את המילה לרגעים, כן? שמא האויב יבוא עליהם ויהיה להם כשברך, הם יחרדו לרגעים, שמא גם הם יישברו. איפה אתה רואה ביטוי של רגעים זה לשון שבר? כמו שכתוב רוגע הים, אורי רגע, על רגעי ארץ, כן? ככה הוא מסביר שזה במובן של שבר. לעומת זאת מביא שמנחם פירש שזה מלשון רגע, כמו כי רגע באפו, וזה הקו שאיתו הלך המלבי"ם שהסביר שהם יחרדו בכל רגע שמא האויב יבוא עליהם.
ונשאו עלייך קינה ואמרו לך, איך אבדת נושבת מימים, העיר ההוללה אשר הייתה חזקה בים היא ויושביה, אשר נתנו חיתיתם לכל יושביה. ואז ונשאו עלייך קינה. הם יקוננו עלייך כל המלכים שישבו לארץ וישמעו על נפילתך. הם אומרים איך אבדת? הרי מצד הטבע היה קשה לכבוש אותך. אז איך נכבשת? וזה היה קשה מכמה סיבות. א', הם יגידו איך אבדת נושבת מימים. הרי את יושבת בתוך ימים. הים הוא נחשב למקום של הגנה, מעוז, מכסה. זה אם אנחנו מנקדים יושבת, נושבת מימים. מימים במ' דגושה, במקווה המים קרא ימים. במ' דגושה זה ים בלשון רבים. לעומת זאת רש"י מביא, יש נוקדין רפה. יש נוקדים נושבת מימים. נושבת מימים הכוונה מימים קדמונים. בלא דגש, אז זה משנה את המשמעות ליום ולא לים. אז נושבת מימים, את יש לך ותק, את יושבת כבר מימים קדמונים, אז איך יכלו לך? העיר ההוללה, העיר שהייתה חזקה בים, היה לך מבצרים, היה לך מגדלות. ולא זו בלבד, אשר הייתה חזקה בים היא ויושביה. הייתה חזקה היא ויושביה, היושבים שלה היו גיבורים וחזקים. ולא זו בלבד, אלא אשר נתנו חיתיתם לכל יושביה. הימים שישבה בהם נתנו חיתיתם ואימתם לכל יושביה. הם היו חזקים על ידי הים שהקיף אותם מסביב, וכל גיבורי הים, אלה שהיו מסביב, היו עוזרים לה. על ידי זה שהיו נותנים חיתתם ומוראם לכל מי שירצה להזיק לצור. כמו שכתוב ומוראכם וחתכם, שהכוונה היא היו מטילים מורא לכל מי שירצה להזיק לצור. ואם כן, איך ייתכן שעיר שהיו לה כל כך הרבה סיבות להצליח להחזיק מעמד ולהתגבר כנגד האויבים, איך ייתכן שהיא נפלה? איך אבדת?
עתה יחרדו האיים יום מפלתך, ונבהלו האיים אשר בים מצאתך. עכשיו זה כעת הוא מסיים את מה שהוא התחיל קודם. הוא אמר אם רק לקול מפלתך רעשו כל כך. שקול זה עדיין לא דבר ברור, זה רק שמועה שהתחילו לשמוע שהייתה שם נפילה. אם מקול מפלתך היה כזה רעש, עד כדי כך שראינו שירדו מעל כיסאותם כל נשיאי הים וכולי. אז עכשיו יחרדו האיים יום מפלתך. עכשיו זה לא קול, עכשיו זה יום. עכשיו זה היום של הנפילה ממש, נפילה מוחלטת. ונבהלו האיים אשר בים מצאתך. האיים אשר בים ייבהלו מצאתך, שאת תצאי מן הים. המים יכסו אותך, כביכול מצאתך, כבר לא תהיי ניכרת על פני הים, יצאת מכלל האיים. זה הכוונה מצאתך. את יוצאת מכלל האיים כיוון שהים כיסה אותך ולא נותר ממנה מאומה אלא מעט סלעים שעליהם היו שוטחים את הרשתות לייבוש. אז זה הדבר הזה שיהיה מפלה מוחלטת, כמה רעש זה יעשה? איזה חרדה זה יביא?
כי כה אמר השם אלוקים, בתיתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו, בהעלות עלייך את תהום וכיסוך המים הרבים. כה אמר השם, בתיתי אותך, החורבן שלך יהיה באופן שיהיה דומה כאילו לא היה בך יישוב מעולם. יימחה כל היישוב על ידי שאני אעלה עלייך את מי התהום, כביכול לא היית מיושבת אף פעם. הרד"ק מסביר, מביא על פי התרגום יונתן, שהוא מבאר את זה בדרך משל. מה שכתוב כאן בהעלות עלייך את תהום וכיסוך המים הרבים, כמו שראינו לעיל שהכוונה היא שעמים רבים יבואו ויכסו אותך. אז הרבה פעמים אנחנו רואים שהאויב כאשר הוא בא כנגד האומה שכנגדה הוא נלחם וכובש אותה, זה בא לידי ביטוי במשל של מים רבים ששוטפים את האומה שכנגד. אז הוא אומר כך גם כן פה, זה ביטוי מטאפורי לאויב ששוטף ומוחה את הכל. אבל כבר דיברנו בתחילת הפרק ששני הדברים נכונים. שהיה כאן גם את העניין שהים שטף אותם, וגם את הביטוי המליצי שבא לומר שהאויב בא עליה בכוח רב וזה כמים שוטפים.
והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם, והושבתיך בארץ תחתיות כחורבות מעולם את יורדי בור, למען לא תשבי, ונתתי צבי בארץ חיים. והורדתיך את יורדי בור. דהיינו העם וההמון היושבים שם בצור, ירדו את יורדי בור אל עם עולם. מי אלה? זה דור המבול שנמחו כולם במים. ושם תישב כחורבות מעולם את יורדי בור. הכוונה היא אצל אלה היושבים שם מעולם. לא יקום היישוב הזה פעם שנייה, אלא למען לא תשבי. תשבי שם כחורבות מעולם את יורדי בור, למען לא תשבי, תשבי איתם שם כדי להבטיח שלא תתקיימי יותר. דהיינו שלא תחזור להיבנות בשנית. על ידי שהחורבות יישארו בתחתיות הארץ, אי אפשר יהיה לעשות משהו חדש, אי אפשר יהיה להקים משהו חדש. מקום שנחרב, אז אתה יכול בדרך כלל, דיברנו כמה פעמים בעבר, שמקובל היה בזמנם כאשר עיר הייתה נחרבת, היו בונים שם מחדש את העיר. מכמה סיבות. א', יש כבר תשתיות. אז ללכת עכשיו להתחיל להביא מים לעיר ולהתחיל לחפור בורות ולהתחיל להביא אבנים כדי לבנות בהם, זה סיפור מאוד מורכב. בזמנם כשהיו בונים, לוקחים את האבנים של המבנה הישן, ממנו בונים מחדש. כי האבנים זה לא היה בלוקים. היום בלוק שהרסת ממבנה, אין מה לעשות איתו, הוא הולך לפסולת. לעומת זאת בזמנם כאשר היו הורסים מבנה, אז כל האבנים שלו עדיין היו תקינות. היו לוקחים אותם ומשתמשים איתם לבנות מחדש. כי מה זה, מה זה אבנים? אלה הם סלעים מסותתים. הסלע גם אם הוא נהרס, הוא בדרך כלל לא הופך להיות פירורים, הוא לא הופך להיות חצץ. אז הפילו את המבנה, לוקחים את האבנים ומעמידים אותם מחדש, כמו אבני לגו שנפלו. יוצא אם כן שהאופן הטבעי הוא שבאותו מקום שהרסו, באותו מקום בונים. אבל כאן הוא אומר, את תהיי בארץ תחתיות כחורבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי. כיוון שכאן המים שטפו אותך וירדה כל העיר מתחת פני הים, אז ארץ לא תשבי. הארץ הזאת לא תשב עוד לעולם. הארץ הזאת לא תחזור, לא יחזור אף אחד לבנות אותה, כי לא שייך יהיה לבנות את המקום הזה, כמו שאמרנו, כיוון שהמקום עצמו שקע. ואז, ונתתי צבי בארץ חיים. ואז יהיה מצב וקיום למי? לארץ החיים. וזה מה שהסברנו לעיל, לא נבנתה ירושלים אלא מחורבנה של צור. ברגע שצור תחרב, אז יהיה צבי, יהיה רצוני, או יהיה מצב וקיום לארץ חיים, לירושלים עיר הקודש.
בלהות אתנך ואינך, ותבוקשי ולא תימצאי עוד לעולם, נאום השם אלוקים. בלהות, מה פירוש המילה בלהות? אז רש"י מביא מתרגום יונתן שבלהות זה כדילו הוות. מה פירוש כדילו הוות? כמו בל היות. כאילו לא היה. זה הכוונה בלהות. בלהות כאילו כדילה הווה, כאילו לא היה מעולם. יש מסבירים, אומר רש"י, שזה מלשון מקום שבו מרקדים שעירים ומזיקים. הרד"ק מסביר, לכאורה ביאור שהוא הכי קרוב למשמעות של לשון הקודש, הוא אומר שבלהות זה כמו בהלות. כמו כבש כשב, שמלה שלמה, להק קהל, וכן הלאה על זה הדרך. אז כך גם כן בלהות כמו בהלות. אתנך, כל מי שיראה אותך יהיה מבוהל מהכיליון וההרס המוחלט שבא עליה על צור. המלבי"ם מסביר שהכוונה היא כאילו יתהלך אל בלהות. כי הרי ראינו שהושיב אותה בארץ תחתיות, הביא אותה לתחתיות הים, מי אלה בלהות? זה השדים שתחת הים. וגם אם תבוקשי וירצו לכונן עיר מושב על מקומך, ולא תימצאי עוד לעולם. לא יהיה שייך, כיוון שלא נמצא מקומך, כי הים כיסה אותך. והיישוב שלאחר מכן עשו וקראו אותו בשם צור, כמו שאמרנו, אומר המלבי"ם, זה לא צור הקדומה. צור הקדומה נמחתה לגמרי לאחר מכן כאשר נבוכדנאצר אחרי שאסף את השלל, בא הים ושטף הכל. אבל מה שבנו את צור, היה במקום ליד אותו המקום הקודם.