בני בבל וכל כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל בני אשור אותם. בחורי חמד, פחות וסגנים כולם, שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם. מי אלה בני בבל וכל כשדים, פקוד ושוע וקוע? אלה הם העמים שסרו למשמעתם של בבל. יש הסבר נוסף, רש"י אומר שהם היו פקודים ושרים ושלטונים. פירוש אחד זה שם מדינות, כן? ככה מביא התרגום יונתן, וגם רש"י מביא גם את הפירוש הזה מתרגום יונתן. פקוד ושוע וקוע זה העמים שסרו למשמעתם של בבל. וכל בני אשור אותם, כל בני אשור הכוונה גם כל בני אשור יבואו איתם. אותם הכוונה פה במובן של איתם. שגם הם יזכרו את החיבור והקשר שהיה לכם מקדם, וגם הם ירצו להחזיר את האהבה כמבתחילה. ועל זה הוא מזכיר, למי התחברנו קודם? הרי ראינו את זה בפסוקים לעיל, בחורי חמד, פחות וסגנים כולם, שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם. ראינו שזה מה שהביא אותה להידבק עליהם, כיוון שראתה בהם כביכול אנשי המעלה, אז גם הם יבואו כדי להחזיר אהבתנו כמקדם.
ובאו עלייך הוצן, רכב וגלגל ובקהל עמים. צינה ומגן וקובע ישימו עלייך סביב. ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם. ובאו עלייך הוצן. מה זה הוצן? המלבי"ם מסביר במיני מרכבות וכלי מלחמה. ולמעשה הביטוי הוצן מחברים אותו לחוצן, כמו שכתוב חוצן ורכב, כן? כמו והביאו בנייך בחוצן. אז לפי המלבי"מים, חוצן גם שם הוא מסביר שזה מין ממיני המרכבות. הביאו בנייך בחוצן, הכוונה יביאו אותם במרכבה. לעומת זאת, הראש מביא בשם אביו, שהוא מסביר בחוצן הכוונה היא בזרוע. הביאו בנייך בחוצן, כמו ירימו אותם בזרוע. והחיל גם כן יקרא זרוע, כמו זרועות הנגב, שהכוונה היא החילות, כן? אז אם כן, יביאו בנייך בחוצן הכוונה היא בחילות. אז גם מה שכתוב כאן ובאו עלייך חוצן, הכוונה היא בחילות. כך מסביר אביו של הרד"ק. על כל פנים, ובאו עלייך חוצן, הוצן הכוונה חוצן, או במיני מרכבות וכלי מלחמה, או חילות צבא. רכב וגלגל בקהל עמים, הם יבואו ברכב וגלגל בקהל עמים, פירושו של דבר יבואו בעוצמה גדולה.
ונתתי לפניהם משפט. אומר הקדוש ברוך הוא, חוץ מזה הם יבואו גם כן עם צינה ומגן וקובע ישימו עלייך סביב. הכוונה היא הם יבואו גם כן עם כלי מלחמה רבים, שכלי המלחמה הללו הם כלים שמי שמגיע איתם זה נותן לו יתרון בשדה הקרב. צינה ומגן, אז הצינה זה מגן בפני החרב. המגן זה מגן שהיה מגן בפני החץ. הצינה היה מקיף אותו משלושה צדדים, והמגן היה מגן מלפניו. הקובע זה היה מגן נחושת שהיה מונח על הראש. אז הם ישימו עלייך סביב, יעשו עלייך מצור מסביב. וכאן אומר הקדוש ברוך הוא, הם יבואו למשפט. אז יהיה לפניהם משפט, המשפט יהיה על כך שזנית תחת אישך, הכוונה סטית מדרך השם. וזה מופיע בירמיהו פרק א', ובאו ונתנו איש כסאו פתח ירושלים, ודיברתי משפטי אותם על כל רעתם. זאת אומרת שכביכול חיל בבל הם יהיו השופטים שלנו. הקדוש ברוך הוא יהיה כביכול התובע, הוא יהיה הבעל דין, והוא כביכול יגיש משפטנו לפניהם, שהם ישפטו אותנו על מה שאנחנו מרדנו בו יתברך. וכאן יהיו בזה שני מיני משפטים. א', משפט מצד שהקדוש ברוך הוא הוא הבעל דין, הוא התובע. ואז הם יעשו את הפסק דין והעונש כפי משפטי השם, כפי התובע, הולכים אחר התובע כאן, כיוון שהשם הוא התובע, הולכים לפי משפטיו. דבר שני, יש כאן גם כן את השופטים. ובחוקי השופטים, החוקים הם שונים. בחוקי השופטים, שמה זה דין בפני עצמו, כפי מנהגי הגויים. אז הם יענישו אותה כפי נימוסיהם ודיניהם, כפי שמקובל אצלם. אז על החלק הראשון אומר ונתתי לפניהם משפט, שישפטו כמו שאמרנו על פי משפטי השם. ועל החלק השני אומר ושפטוך במשפטיהם, הכוונה הם ישפטו אותך על פי החוקים שלהם. ואז תשימו לב, יוצא שהיא לוקה בכפליים, כי היא מקבלת גם עונש המגיע לה על פי התורה, וגם עונש המגיע לה על פי משפטי האומות.
וכנגד מה שהוא אומר את ונתתי לפניהם משפט, שזה המשפט שהוא ייתן לפי החוקים וההלכות של התורה, על זה הוא אומר ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה. אפך ואוזנייך יסירו, ואחריתך בחרב תיפול. המה בנייך ובנותייך ייקחו, ואחריתך תיאכל באש. ונתתי קנאתי בך, כמו אדם, איש המקנא לאשתו שזינתה תחתיו. וכנגד מה שהוא אמר ושפטוך במשפטיהם, פירושו של דבר, הם יענישו אותך גם לפי החוקים שלהם, לא רק לפי חוקי התורה, כך שיהיה עונשה כפול. על זה הוא אומר ועשו אותך בחמה, יעשו את המשפט בדרך של כעס וחמה. מה זה בדרך של כעס וחמה? אז כנגד מה שהוא אמר ונתתי קנאתי בך, הוא אומר אפך ואוזנייך יסירו. הם יתנהגו איתך כמו שהיו עושים לאישה שהייתה מזנה תחת בעלה. כשהאישה הייתה מזנה תחת בעלה, אז היו מתנהגים בצורה נוראה ואיומה. היו חותכים לה את החוטם וחותכים לה את האוזניים. זה יבטיח שאף אחד כבר לא יסתכל עליה. מעבר לכך שזה מום שנשאר בה לעולם, כן? ועל ידי זה תימאס בעיני הזונים. ועל זה שהיא העיזה את פניה והיטתה את אוזניה לדברי הזנות ודברי העגבים, על זה הוא אומר ואחריתך בחרב תיפול. מסביר האברבנאל, מה זה ואחריתך בחרב תיפול? הוא מסביר שאחריתך הכוונה האחרית של הבגדים. זה הכוונה אחריתך בחרב תיפול, יכריתו את שולי הבגדים בחרב. וזה הבושה היותר גדולה שהיו עושים לאותם נשים, שהיו חושפים כביכול את אחוריהם, דהיינו נותנים להם להתלבש בצורה כזאת מבישה, והדבר הזה היה קלון מתמיד. מה שהיום יש כאלה שלכתחילה הולכות ככה, פעם זה היה סוג של קלון כדי לבייש אותה, כדי להראות את זנותה. אז כך בדרך הזאת היו עושים, מסירים מאחוריה את חלק הכיסוי. אז זה הוא אומר, הם יענישו אותך בדרך הזאת על זה שהעזת את פנייך.
ומה שאומר לאחר מכן ועשו אותך בחמה, שהם יעשו בך משפט לפי חמתם, אז הוא אומר המה, המשפט שיעשו המה זה יהיה חוץ מהמשפט שלי. המה בנייך ובנותייך ייקחו בשבי, זה חוץ ממה שאני גוזר עלייך, עוד עונש, הם ייקחו את בנייך ובנותייך בשבי. ואחריתך תיאכל באש, הכוונה היא מה שהם שרפו את בית המקדש. אז היה כאן עוד שני עונשים. א', לקחו אותם בשבי והם היו חשופי שת ובקלון מתמיד, ודבר נוסף, ואחריתך תיאכל באש, גם בית המקדש נשרף, חוץ ממה שעם ישראל ירדו בשבי לבבל.
המהלך שאנחנו רואים כאן הוא בעצם מהלך של מידה כנגד מידה. כיוון שעם ישראל הם נדבקו אל האומות, אז בעצם הם ראו ישועה במצרים. הם ראו ישועה בבבל. אתה ציפית להם, רצית אותם. אומר הקדוש ברוך הוא, אלו הם עוצרו חסיי בו. אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם. יקומו ויעזרוכם, יהי עליכם סתרה. אומר חובת הלבבות, שבן אדם סומך על מישהו, הקדוש ברוך הוא נותן אותו ביד מי שסומך עליו. אז אתם סמכתם על מצרים, הנה בבקשה, בואו מצרים, תראו מה מצרים יעשו לכם. משענת קנה רצוץ, אשר יינעץ בכף מי שנסמך עליו. אז לכן אנחנו רואים שהעונש בא דווקא דרך אותם אומות שאליהם הם התחברו. אז חשבת אני יכולה להתחבר אליהם ומתי שארצה אני אפרוש. כשאת תרצי לפרוש, כמו שראינו לעיל, לכן אהליבה, כה אמר השם, הנני מעיר את מאהבייך עלייך. הם לא יתנו לך כל כך מהר להתנתק מהאהבה הגדולה הזאת. ואז יתברר שלא אהבה גדולה הייתה כאן, מכיוון שהתברר לאחר מכן שבשנאה נוראה, נתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה, אפך ואוזנייך יסירו וכולי, עד שאחריתך בחרב תיפול, המה בנייך ובנותייך ייקחו ואחריתך תיאכל באש. וכל זה מידה כנגד מידה, כי אם הייתם סומכים על הקדוש ברוך הוא ונשענים עליו, היה לכם את כל הישועות וכל ההצלחות וכל הברכה. אבל כיוון שאמרתם ריבונו של עולם, יש לנו אומות אחרות להישען עליהם, אומר הקדוש ברוך הוא, הם יזיקו לכם. אלה שנשענתם עליהם, מהם אתם תסבלו. עכשיו, אותם אומות צדיקות? ודאי שלא. כל האומות האלה, כולנו יודעים, נתנו את הדין בסופו של דבר. הקדוש ברוך הוא נפרע על ידי האומה, ולאחר מכן נפרע מן האומה. אותה אומה שעל ידה הוא נפרע, בסופו של דבר גם כן היא משלמת מחיר. הנה אנחנו רואים שמצרים עינו אותנו 400 שנה, ולאחר מכן אנחנו רואים שאת המכות שלהם הם קיבלו. הנה בבל, אנחנו רואים שיסרה ועינתה אותנו, ומידה בת בבל השדודה, אשרי שיאחז וניפץ עוללייך אל הסלע, והדברים האלה היום מתגשמים למול עינינו. מה נשאר מבבל? מה נשאר ממצרים? מה נשאר מכל האומות שבעבר ייסרו אותנו? לא נשאר מהם מאומה. מה שאתה למד מכך, שהקדוש ברוך הוא נפרע על ידי האומה, אבל בסוף האומה תשלם מחיר מלא על כל מה שעשתה לכל אורך הדרך.
והפשיטוך את בגדייך, ולקחו כלי תפארתך. והפשיטוך את בגדייך, הכוונה בגדי החמודות. בגדי החמודות רש"י מסביר שזה בדרך משל, מדבר על בגדי הכהונה. וייקחו כלי תפארתך, הכוונה עם כלי בית המקדש. וכך גם כן כל דבר שהיה יקר להם, מצד שהם עם השם, את כל מכל זה הם יערטלו אותנו. והשבתי זימתך ממך, ואת זנותך מארץ מצרים. ולא תשאי עינייך אליהם, ומצרים לא תזכרי עוד. על ידי זה אני אשבית את זימתך. מה זה זימתך? הסברנו שאלה המחשבות העמוקות בזנות. הכוונה היא מה שנדבקו בכפירה ונדבקו בעבודה זרה. השבתי זימתך ממך. הרי כתוב שכשעם ישראל גלו לבבל כבר לא עבדו עבודה זרה. ולכן כתוב מה שנאמר שם, ואהבתם שם אלוהים אחרים עץ ואבן, חז"ל אומרים שאין הכוונה עבדתם אלוהים אחרים, בבבל כבר לא עבדו עבודה זרה. אלא עבדתם עובדי אלוהים אחרים, וממילא כאילו עבדתם אתם אלוהים אחרים, כיוון שהייתם שפלים בפני עובדי אלילים. והסיבה היא, כמו שאנחנו יודעים, שאנשי כנסת הגדולה כבר ביטלו את העבודה זרה. אז בשלב הזה, ברגע שבטלה הנבואה, בטלה גם כן העבודה זרה. אז זה מה שכתוב והשבתי זימתי, זימתך ממך. אמרנו, כבר אז לא יהיה יותר זימה וזנות. ואת זנותך מארץ מצרים, מאז הם יותר לא בוטחים במצרים. ולא תשאי עינייך אליהם, פירושו של דבר אל הזימה ואל העבודה זרה. ומצרים לא תזכרו עוד, כיוון שגם מצרים בסופו של דבר נפלו, ואלה בני יהודה שהלכו כדי להינצל, אלה שנשארו כאן והנביא הזהיר אותם לא ללכת למצרים, ובכל אופן הלכו למצרים, בסופו של דבר גם הם נהרגו עמהם, כך שלמעשה יותר מצרים לא תזכרי עוד.
כי כה אמר השם אלוהים, הנני נותנך ביד אשר שנאת, ביד אשר נקעה נפשך מהם. אומר השם, הנני נותנך ביד אשר שנאת. הגם שבהתחלה ראינו הנני מעיר את מאהבייך, שבשעה שהם יצאו לפה, הם יבואו כביכול מצד ברית האהבה על מנת לחדש את הקשר, ירצו שאנחנו יהיה לנו שוב ברית איתם ונעבוד אותם. אבל כאשר אני אתן אותך בידיהם, אז יהיה ביד אשר שנאת. פה הם יבואו כבר מצד השנאה, תבער בליבם השנאה, על ידי שנקעה נפשך מהם, והם יבינו שאת כבר לחיבור הזה לא מוכנה, הם יתנהגו איתך כמו אויבים, כמו צוררים. ולכן הנני נותנך ביד אשר שנאת, אז הם כבר יבואו בשנאה, וכשיבואו בשנאה אז זה יהיה עד להשחית. ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל יגיעך, ועזבוך ערום ועריה. ונגלה ערוות זנונייך, וזימתך ותזנותייך. ועשו אותך בשנאה. עכשיו זה כבר לא יעבור כמו שאמרנו מצד האהבה הקודמת, אלא רק מצד השנאה של עתה, מה שעכשיו הם יראו שאת לא מוכנה לחזור ולעבוד אותם, הם ישנאו אותך שנאה גדולה. ועל ידי כן ולקחו כל יגיעך, ייקחו את כל מה שיגעת, וישאירו אותך ערום ועריה, החריבו את הכל, לא הותירו כלום. ונגלה ערוות זנונייך. ואז לא יחסו עלייך כלל, יגלה ערוות זימתך. מה פירוש הדבר? המלבי"ם מסביר, כבר ראינו לעיל, שכאשר כתוב זנונייך, הכוונה היא למעשה הזנות. כאשר כתוב זימתך, הכוונה היא מה שהם שקעו גם במחשבת הזנות, לא רק במעשה. פירושו של דבר שהם התחברו לעבודה זרה לא רק כמשהו חיצוני, אלא גם במחשבה מעמיקה, העמיקו בפילוסופיה של העבודה זרה. ותזנותייך, הסברנו שזה מלשון מפעיל, שהם לא הסתפקו במה שהיו עצמם עובדים עבודה זרה, גם עוד הפעילו אחרים, זה תזנותייך, דהיינו גם כן גרמו לאחרים לעבוד עבודה זרה.
עשו אלה לך, בזנותך אחרי גויים, על אשר נטמאת בגילוליהם. למה תקבלי את העונש הגדול הזה? זה בגלל שלושה דברים. בזנותך אחרי גויים, ירדת למצרים כדי לקבל מהם עזרה, לא בטחת על השם. דבר נוסף, על אשר נטמאת בגילוליהם, הגעת שם למצרים, עוד עבדת עבודה זרה כמותם, עשית כמו התועבות שלהם. בדרך אחותך הלכת, ונתתי כוסה בידך. בדרך אחותך הלכת, כמו שראינו בדרך של אהולה, ראית את העונש שלה, ראית את גלותה, לא לקחת מזה מוסר. ולכן ונתתי כוסה בידך. דהיינו, אותו כוס התרעלה ששתתה אהולה, את אותו כוס התרעלה תקבלי כעת גם כן אהוליבה, וגם היא תשתה את הכוס הטומאה. כה אמר השם אלוהים, כוס אחותך תשתי, העמוקה והרחבה. תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל. כה אמר השם, כוס אחותך תשתי. הכוונה את תגלי כמותה. והכוס הזאת העמוקה והרחבה, פירושו שלא תחשבי שהכוס הזאת אחותי שתתה ונגמר, התרוקנה הכוס. לא, הכוס הזאת עמוקה ורחבה, יש בה הרבה משקה, יש בה הרבה תרעלה גם בשבילך. ועדיין יש בה מהמים המרים כדי להשקות אותך, שהמים המרים כידוע זה מה שבודק את הסוטה, וזה כנגד מה שסטתה מעל דרך השם. ואומר תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל. היא תהיה לצחוק, כמו ששומרון שתתה את הכוס שלוש פעמים, שלוש גלויות גלו על ידי סנחריב, כך גם כן שתתה ירושלים את הכוס שלוש פעמים. גלו על ידי נבוכדנצר שלוש פעמים, כמו שכתוב בישעיהו, כל ראש לחולי וכולי. פעם ראשונה תהיה לצחוק. אומר המלבי"ם, גרוע יותר מהצחוק זה הלעג, כיוון שהצחוק יכול אדם לצחוק על מישהו שלא בפניו. אבל ללעוג זה בדרך כלל בפניו. והפעם השלישית, אחרי הצחוק והלעג, יהיה מרבה להכיל, יהיה לעג רב כל כך, עד שכבר לא תוכל להכיל. פירושו של דבר, שזה אומר חורבן מוחלט.
שיכרון ויגון תימלאי. כוס שמה ושממה, כוס אחותך שומרון. שיכרון ויגון תימלאי. בפעם הראשונה תתמלאי שיכרון. לא יין שאדם משתכר בו ועל ידי זה מגיע לשמחה, אלא של משקה שמשכר ומאבד את השכל, ועוד מביא את האדם למצב של יגון. אנשים שמשתכרים פעמים רבות לאחר מכן מתחילים לבכות. למה? הם מאבדים את השכל. אז זה יהיה סוג השיכרון שעליו אנחנו מדברים, שיכרון ויגון. פעמים רבות הם נכנסים בעקבות השיכרון לדיכאון. אדם הרבה פעמים אחרי שהוא משתכר, מגיע למצב שהוא מדוכא. אז זה שיכרון ויגון תימלאי. בפעם השנייה תשתי כוס שמה ושממה. פירושו של דבר, כל הארץ תהיה שוממה. בפעם השלישית הוא אומר, כוס אחותך שומרון. היא תשתה את כוס אחותה שומרון, פירושו של דבר, החורבן הגמור, כמו שהיה אצל אחותה שומרון שנחרבה לחלוטין.
ושתית אותה ומצית, ואת חרשיה תגרמי, ושדייך תנתקי, כי אני דיברתי, נאום השם אלוהים. בפעם הראשונה ושתית. לאחר מכן בפעם השנייה ומצית. מצית הכוונה היא שתוציא גם כן את התמצית, כמו שתית, מצית. דהיינו תיקחי ותמצצי שלא יישאר, לא יישאר בכוס עוד שום טיפה, מה שנשאר גם בשוליים. ובפעם השלישית, ואת חרשיה תגרמי. מה זה חרשיה תגרמי? תגרמי זה מלשון עצמותיהם יגרם. כאשר היו אוכלים ולא משאירים כלום, אז גם את העצמות היו שוברים אותם ומוצצים את המוח שנמצא בתוכם. אז הוא רוצה להגיד כאן, מרוב שרצה לומר את תשתי את אותו כוס תרעלה, אז היא שתתה, אמרת גם כן שהיא מצצה את מה שעוד נשאר, אז מה עוד נותר? אומר עוד ייקחו את החרסים וישברו אותם כדי למצוץ את מה שנשאר בפנים. כמו שעושים לעצמות ששוברים אותם כדי להוציא, רצה להגיד אתם תקבלו את זה במנה הגדושה ביותר שאפשר. עוד את חרשיה תגרמי, גם את החרסים, מה שנבלע בהם, גם את זה תגרם, תשברי את החרסים לחתיכות קטנות כדי למצוץ את המשקה שנבלע בחרסים. וזה בעצם הנמשל לזה, זה שהעם כלו כולם, רק ירושלים שהיא בעצם הייתה הכלי, עדיין היה בה משקה, והוא אומר לך שהכלי הזה יישבר אחרי זה לחתיכות. החתיכות הכוונה תתפורר ירושלים, ועל ידי זה היא תשתה את המשקה המר הטמא. מה זה אומר? שגם אחרי שנהיה חתיכות, עדיין העיר תישרף ותחרב. שזה אומר מכה אחרי מכה, גם כביכול מה שנשאר בחתיכות, גם את זה ימצצו, גם את זה יוציאו.
מה זה ושדייך תנתקי? המלבי"ם מסביר, עם החרסים הנשברים את תנתקי שדייך. מה פירוש הדבר? הוא מסביר שירושלים היא בחינת אמא המשקה את בניה. פירושו של דבר, היא משפיעה הרי, על ידי ירושלים היה השפע הרוחני, השפע הגשמי, מזה היה יורד השפע לכל העולם. אור החיים הקדוש אומר שאם האומות היו יודעות כמה שפע מגיע להם מבית המקדש, הם היו מביאים לכאן משמרות וגייסות שישמרו על ירושלים ובית המקדש שלא יחריבו אותו. זה אם האומות רק היו יודעים. זאת אומרת שכל השפע היה מגיע דרך בית המקדש. ואז כביכול האמא, שדייך תנתקי, מנתקת שדיה מהתינוק שלא ימשיך לינוק. פירושו של דבר, שאז על ידי זה השפע האדיר שהיה בירושלים, שזה המלוכה והכהונה והעבודה והנבואה, כל זה ינותק מהם. זה שדייך תנתקי, את אותו שפע עצום שהייתה משפעת ירושלים לבניה, את אותו שפע יתנתק. כי אני דיברתי נאום השם אלוהים. אומר השם, כך דיברתי, כך שהנבואה הזאת בסופו של דבר תתקיים ותתגשם. יש כאן פירוש נוסף, מה זה ואת חרשיה תגרמי? רש"י מסביר שהוא מדמה את כוס המשקה שבא ומשקה את הפורענות לישראל, כמו שהסברנו לכלי חרס. וכלי חרס כתוב שמי שנשבר אין לו תקנה. כלי מתכת ברגע שנשבר, אז אפשר להתיך אותו מחדש ולבנות את הכלי שוב. לעומת זאת, כלי חרס ברגע שנשבר, אין מה לעשות. מה תעשה? תבנה שוב? מה אתה צריך? יש חול בחוץ עוד, אתה לא צריך לקחת את החרס הזה ולפורר אותו ולעשות ממנו חול, למה צריך את זה? אז חרס משנשבר אין לו יותר תקנה. אומר רש"י, יש פה שימו לב הבטחה טובה. הוא אומר לך את חרשיה תגרמי, דהיינו אותו כלי חרס שממנו שתית את כוס התרעלה, יישבר הכוס. מה שזה אומר שלא תהיה פורענות נוספת. זה הכוונה חרשיה תגרמי. אומר רש"י, בוא תתבונן, לעומת זאת אצל העכו"ם מה כתוב? שכשהקדוש ברוך הוא משקה אותם את הכוס, כוס זהב בבל ביד השם, המשכר את כל הארץ. ירמיהו נ"א. אצלם זה יהיה כוס זהב. כוס זהב, גם אם הוא נמעך, גם אם הוא נשבר, מתיכים אותו ויש עוד פעם כוס. זאת אומרת, הם ישתו וישתו שוב. זה יהיה אצל בבל. אצל עם ישראל, אומר הקדוש ברוך הוא, זה יהיה כוס חרס, שהכוס חרס הזה, חרשיה תגרמי, נשבר לעצמיו, ואז על ידי זה לא יהיה לו תקומה נוספת, פירושו של דבר, לא תבוא עליהם פורענות נוספת אז.
לכן כה אמר השם אלוהים, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גווך. וגם את שאי זימתך ואת תזנותייך. יען שכחת אותי, וכעת מסיים את דבריו ואומר שעיקר הסיבה שקיבלת את כל זה, כיוון ששכחת את השם לגמרי. כמו אישה זונה שעזבה את בעלה ושכחה אותו לחלוטין. ולכן אומר לה, גם את שאי זימתך, כמו שאני נשאתי חרפה בעבורך, וכך שאתם הייתם עם השם והיה בזה חרפה וביזיון לשם שמיים, שנטשתם את הקדוש ברוך הוא, כביכול לא שווה לעבוד את השם. ואמרתם שווא עבוד אלוקים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו, אז הלכתם ובחרתם לכם אלוהים חדשים. אומר השם, אתם עזבתם אותי והיה לי בזה ביזיון גדול, זה אומר היה כאן חילול השם גדול, לכן גם את שאי זימתך. כמו שאני נשאתי חרפה בעבורך, אז גם את שאי חרפה בעבור המעשים שלך. ויאמר השם אליי, בן אדם, התשפוט את אהולה ואת אהוליבה? והגד להן את תועבותיהן. הוא אומר לו, האם אתה בעצמך מוכן לשפוט? משפטי השם צדקו יחדיו, בין באהולה, בין באהוליבה. אני רוצה שאתה תשפוט אותם ותאמר להם את תועבותיהן. כי ניאפו, ודם בידיהן, ואת גילוליהן ניאפו. וגם את בניהן אשר ילדו לי, העבירו להם לאוכלה.
הרד"ק מסביר שמה שכתוב כאן זה כבר לא משל, כי עד עכשיו ראינו שהניאוף זה משל לעבודה זרה. אבל כאן אומר הרד"ק זה כפשוטו. כי ניאפו, היו מנאפים את נשי רעיהם. הרי ירושלים בית ראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. היה ניאוף, אז כי ניאפו כפשוטו. ודם בידיהם, כמו שאומר להם ישעיהו, ידיכם דמים מלאו. לכן ירושלים נקראת הוי עיר הדמים. ואת גילוליהם ניאפו, שזה פה זה כבר דרך משל, כי ניאפו ביחס לגילולים לעבודה זרה, הכוונה שעבדו עבודה זרה. וזה כמו שהאישה המנאפת תחת אישה לוקחת זרים, כך גם כן לקחו להם גילולים לעבודה זרה. ואז ממילא יש לנו כאן את שלושת מיני העבירות. היה את הניאוף שזה גילוי עריות, דם בידיהן שפיכות דמים, גילוליהן ניאפו זה עבודה זרה. עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שלושתם מוזכרים כאן בפסוק אחד, כחטאים שהביאו עליהם בסופו של דבר את הפורענות. ולא זו בלבד, אלא גם את בניהן אשר ילדו לי, העבירו להם לאוכלה. גם את בניהם אשר ילדו לי. מה זה ילדו לי? הרד"ק מסביר לעבודתי. ואיך אנחנו קובעים שזה לעבודתי? כי בשמונה ימים ללידתם הם הכניסו אותם בברית. הם מלו אותם. וזה אומר חותם המלך שיהיה לעבודת השם. ולאחר מכן העבירו להם לאוכלה, העבירו אותם למולך, שהאש תאכל אותם. המלבי"ם מסביר, וגם את בניהם אשר ילדו לי, אומר המלבי"ם, מה זה ילדו לי? אלה שהקדישו לשמיים ולתלמוד תורה, אותם העבירו לבעל להישרף באש. ראינו את זה גם כן לעיל, ביחזקאל פרק ט"ז בפסוק כ', ותיקחי את בנייך ואת בנותייך אשר ילדת לי, ותזבחים להם לאכול, המעט מתזנותייך. מה הפירוש אשר ילדת לי? דווקא, כמו ששם אומר, הבנים שהקדישו לשמיים ולתלמוד תורה. דהיינו, מגיע הכהן של הבעל, של המולך, בא ואומר להם, נו, מה קורה איתכם? משפחת פלוני כבר העביר, משפחת אלמוני כבר לפני, גם את הילד השני גם, ומשפחת זה, ואתם נו, לא הבאתם עוד, עוד אף ילד, לא תרמתם למולך. טוב, נו, באמת צריכים לעשות משהו, זה בלתי אפשרי. אז אומרים, תשמע, מי, ראובן? לא, ראובן הוא בצבא. מי, שמעון? לא, שמעון עכשיו בדיוק הוא קיבל משרה בהייטק. מי, יהודה? לא, תשמע, יהודה הוא יש לו עסקים מאוד מאוד חשובים. אז יודע מה? אהרון, הוא בישיבה, קחו את אהרון. קחו את אהרון, הוא בישיבה, תיקחו אותו. אתם מבינים? למולך, את מי היו שולחים? את מי? את הבנים שהקדישו לשמיים ולתלמוד תורה, אותם העבירו לבעל להישרף באש. ופעם הבאנו על זה גם כן בפרק ההוא, שם הבאנו את המשל של העניין של הקדיחה תבשילו, שזה נקרא אישה רעה. מה זה אישה רעה? שתבשילו הקדיחה. מה שנשרף, אומרת לבעל, שלך נשרף. לא, שלי לא נשרף, שלי בסדר, החלק העליון של האוכל לא נשרף, זה שלי. הקדיחה תבשילו, זה נקרא אישה רעה. אז הם פה, את מה הלכו לשרוף? את התבשיל של הקדוש ברוך הוא, את הבנים של הריבונו של עולם, את זה הם העבירו למולך. וזה מוסר גדול בשבילנו, כי הרבה פעמים בן אדם צריך לסדר משהו, צריך ללכת בדחיפות לבנק, הוא צריך לסדר איזה שהוא עניין, צריך לגשת לעירייה, ביטוח לאומי, קופת חולים, לא משנה מה, צריך ללכת לסדר משהו בדחיפות. לא, תשמע, בבוקר אני לא יכול, כי בבוקר יש לי עבודה. אבל אחרי צהריים ממילא יש כולל, אז הוא הולך. אז בערב יש שיעור, אה, זה, אז יש לי יותר זמן, אתם מבינים? את מה הוא לוקח למולך? את הזמן של התורה, את החלק של הריבונו של עולם. אז אומר הקדוש ברוך הוא, גם את בניהן אשר ילדו לי, העבירו להם לאוכלה. את זה אתה מעביר למולך? זה החלק שצריך להיות היקר ביותר, החשוב ביותר, שבו אסור לנגוע, זה חלק של הריבונו של עולם. אבל במקום זה, בן אדם דווקא את זה לוקח בשביל ענייני החולין שלו.
עוד זאת עשו לי, טימאו את מקדשי ביום ההוא, ואת שבתותיי חיללו. דבר נוסף, עוד זאת עשו לי, באותו יום שהקריבו את בניהם למולך, היו הולכים לבית המקדש כדי להקריב קורבן, כדי לחלל את המקדש. והיו מכוונים שזה יהיה דווקא ביום שבת, כדי לחלל גם כן את השבת. כך שלמעשה, אומר המלבי"ם, יוצא שהם חיללו שלושה עניינים שהם העניינים המרכזיים של העולם כולו. וזה מה שנקרא בספר יצירה, עשן. עולם, שנה, נפש. הוא אומר, הנה תראה, המקום המקודש בעולם זה בית המקדש, הם חיללו את בית המקדש. הזמן המקודש בשנה זה השבת, הם חיללו גם כן את הזמן, שנה. נפש, המקודש בנפש זה הבן המיוחד לתלמוד תורה, שאותו ייחדו לעסק התורה, הוא המיוחד והמעולה בנפש. והנה פגמו בעולם, שנה, נפש. פגמו בשלושת העניינים הקדושים הללו, שהם בעצם היסודות של כל העניינים הרוחניים. עולם בא לבטא מקום, שנה בא לבטא זמן, נפש בא לבטא אדם, כן? המקודש בנפש. ופגמו בשלושת העניינים הללו.
ובשוחטם את בניהם לגילוליהם, ויבואו אל מקדשי ביום ההוא לחללו. והנה כה עשו בתוך ביתי. וזה העוון האחרון, שביום ששחטו את בניהם, היו באים אל מקדשי ביום ההוא. זה מראה כביכול הם שחטו את בניהם בבית המקדש. הלכו לשחוט את בניהם בבית המקדש לעבודה זרה, בבית מקדש השם. שהרי אחרי ששחטו את בניהם, הם באים אל מקדש השם. אני מחשיב להם את זה כאילו שחטו את בניהם כאן בתוך בית המקדש. וזה העוון החמור ביותר שאפשר לעשות. ואומר המלבי"ם, זה בדומה לאישה מנאפת תחת אישה בביתו ובפניו, שהיא כבר כביכול לא חוששת ממנו. שזה הדבר שמעורר את הקנאה ואת הזעם הגדולים ביותר.
ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק, אשר מלאך שלוח אליהם, והנה באו. לאשר רחצת, כחלת עינייך, ועדית עדי. ומוסיף להראות את ההפקרות הזאת, שהיא עשתה כמו שאמרנו את זנותה בפני הבעל, היא כמו אישה זונה ששולחת שלוחים בפרהסיה לאנשים שבאים ממרחק. על ידי מלאך, על ידי שליח שנשלח אליהם כדי שהם יבואו, היא שולחת שלוחים כדי לקבל את פניהם. ולצורך זה רחצת, כחלת, עדית עדי. הכוונה היא עדית עדי, שמת עדיים. רחצת, הכוונה היא שהכינה עצמה במרחץ. וכחלה עיניה, שזה הדרך הזנות שהיו כוחלות עיניהם כדי למצוא חן בעיני המנאפים. והרד"ק מסביר שכאן המשל הזה בא לדבר על כך שהיא שלחה איגרות, שהאיגרות הללו היו מדברות נכבדות ומביאות מנחות כדי להביא את העמים אליה, כדי להתערב עמהם, כדי ללמוד ממעשיהם.
וישבת על מיטה כבודה, ושולחן ערוך לפניה. וקטורתי ושמני שמת עליה. ישבת על מיטה כבודה כדי לקבל את אותם לקוחות על אותה המיטה. ולפני המיטה היה שולחן ערוך בכל מיני מאכל. ועל גבי השולחן שמת שמן וקטורת כדי לעשות ריח טוב. ואומר, והם השמן והקטורת שהבעל נתן לה. פירושו של דבר, כביכול הקדוש ברוך הוא אומר, מה שאני הענקתי ונתתי לה, את זה היא הלכה לקטר לבעלים, את זה היא הלכה לקטר לאלה הזונים עמה, כאשר הכוונה היא לאותם אומות שבאו לכאן ומהם למדנו את הקלקול של העבודה זרה ושאר הקלקול שלמדנו מהם.
וקול המון שלו בה. ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים ממדבר. ויתנו צמידים אל ידיהן, ועטרת תפארת על ראשיהן. וקול המון שלו בה. במיטה הזאת נמצא קול המון של אנשים שהם בשלווה. אומר המלבי"ם, זה הפך מדרך הזונים. כיוון שדרך הזונים, אם אשת איש, הם אינם שלווים. הם תמיד חוששים שמא יבוא בעלה. אבל כאן הוא אומר, קול המון שלו בה. אומר, הם לא חוששים בכלל. ולא זו בלבד, אלא משמיעים עוד קול, והם שלווים ולא מתיראים. ואל אנשים מרוב אדם מובאים. דהיינו, אל אנשים שהם מובאים מרוב אדם, פירושו של דבר, אנשים רבים הלכו להביאם, לאותם הזונים, לכאן. מי אלה האנשים? סבאים ממדבר. סבאים מסביר המלבי"ם שזה שיכורים. אנשים שהם שיכורים מן המדבר, כמו שכתוב אל תהי בסובאי יין. פירושו של דבר, אנשים שסבאו הרבה יין ובאו מהמדבר. אנשים פראיים, מדבריים. מה הוא רוצה להגיד לך בזה? בואו ראה שהגיעו לכאן אנשים, מה שנקרא מתחתית הגוון האנושי. ממש אנשים סבאים, שיכורים מן המדבר. אנשים אלה הביאו לכאן. ויתנו צמידים אל ידיהם. נתנו המביאים אותם צמידים על ידיהם, ועטרת תפארת על ראשיהם. כביכול עשו מאלה הבאים לפה שרים חשובים, הלבישו אותם, נתנו להם צמידים, לאותם פראים שבאו לכאן, כביכול הלבישו אותם כמו אינטליגנטים, שרים גדולים ונכבדים. והבאת אלייך אנשים בעצם שפלים, זה מה שהוא רוצה להגיד, והפכת אותם כביכול לחשובים, שמת בראשם עטרות וצמידים כדי לכבד אותם, וכדי לנאף עמהם. את כל זה עשית בפרהסיה, את זה עשית בקול גדול. וזה כמו שאמרנו, גודל העוון והעבירה החמורה שעשתה אהוליבה. יש עוד הסבר, רש"י מסביר מה זה סבאים. סבאים רש"י מסביר זה לא מלשון סובאים, אלא אלה שדרים סביב לה. זה הכוונה סבאים, כמו סביב סביב. הרד"ק מסביר שסבאים זה שם של גוי, כמו סבא וסבתכא ורעמה וכולי, אלה שם של גוי מבני כוש. ורצה לומר אם כן, שאת הבאת לכאן את תחתית החומר האנושי כדי לקבל מהם את מה, את ההנהגות שלהם, את סוגי העבודה זרה שלהם, ולהידבק בהם.
ואומר לבלה ניאופים. עתה יזנו תזנותיה והיא. ואומר לבלה ניאופים. אומר רש"י, אמר לי ליבי על זו שבלתה והזקינה בניאופים. חשבתי שזו שהגיעה למצב שהיא כבר זקנה, אז חשבתי עכשיו עתה יזנו תזנותיה. מה פירוש יזנו תזנותיה? רש"י מסביר שלזנות הכוונה לצאת. הסברנו פעם שהביטוי לזנות הכוונה לסטות מן הדרך, לצאת מדרך הישר. זה הכוונה לזנות. אתם זונים אחריהם, הכוונה יוצאים מדרך הישר אל דרך העקומה, ללכת אחרי האלילים. וזה גם כן המקור של הביטוי זונה, אומר התרגום נפקת ברא. מה אתה רואה עוד פעם שהביטוי לזנות זה לשון יציאה, מלשון לצאת. חשבתי, אומר השם, כיוון שהיא כבר בלתה, אז ממילא יזנו תזנותיה. עכשיו הזנות תזנה ממנה, תזנה כמו תצא. כביכול היא תתרחק מדרך הזנות, כיוון שהיא כבר הזקינה. אבל אני רואה שהיא עדיין בזנוניה כמו בתחילה. והיא, והיא הכוונה היא נשארה אותה היא כמו שהייתה בתחילה, כך היא גם כן כעת. זאת אומרת, לאחר שבלתה והזקינה בניאופים, לא שינתה דרכיה. המלבי"ם יש לו כאן פירוש מעניין. אומר המלבי"ם, אני, זה אומר כביכול הבעל, ואומר, זה הבעל, לבלה ניאופים. אתה יזנו תזנותיה והיא. פירושו, אני חשבתי שהניאופים הללו שעכשיו יזנו הזונים, יהיו לבלה. מה פירוש הדבר? הזנות הזאת תבלה ותרקיב את אלה הזונים עמה. בלה מלשון בלוי. תזנותיה והיא. הכוונה בין הזונים עמה, בין היא, שניהם יהיו לבלה. ומה זה הבלה? מסביר המלבי"ם שהבלה שם מופשט של הצרעת המידבק בנואפים ומבלה את בשרם ועצמותיהם. המלבי"ם אומר, יש מחלות שהם ידועות ומוכרות היום כמחלות מין. אנשים שחולים בהם בעקבות שהם מתעסקים בזנות, חולים במחלות הללו. אומר המלבי"ם, כמו חולי הצרפתים בזמן הזה. כנראה שהיה ידוע אצל הצרפתים שהם מפורסמים בניאוף, אז היה ידוע שהיה להם חולי מסוג החולאים הללו, שהם חולאים התוקפים אנשים המתעסקים בזנות. והחולי הזה גם כן נראה אותו בפסוק הבא, הוא נקרא גם כן אישות הזימה. אישות הזימה הכוונה רבים של אש. כביכול זה חולי של קדחת שתוקפת אותם אנשים כמו אש. אש שבאה בעקבות הזימה שעשו, זה נקרא אישות הזימה. והאש הזאת הבוערת והקודחת, מחמת הזימה ורוב הניאוף, זה מחלה מעצם ועד בשר. ואז אם כן, חשבתי אומר שלבלה ניאופים. הכוונה היא מה שעשו הניאופים יגרום להם לבלה, יביא עליהם צרעת שהצרעת תדבק בהם, וזה יבלה הם ואת תזנותיה, גם אלה הזונים עמה, כולם ירקבו באותה צרעת, כולם ירקבו באותו החולי. וזה מה שקיללתי אותם, אומר הבעל, כביכול הקדוש ברוך הוא, שהבלה שמתדבקת בניאופים, בנואפים, תבוא עליהם. על תזנותיה ועליה, כל מי שיזנו איתה, ידבק בהם אותה הצרעת המבלה. ויש כל מיני מחלות מן הסוג הזה שתוקפות את האנשים המתעסקים בענייני הזנות, אז היום מוכר כאיידס, פעם זה היה ידוע כעגבת, ועוד כל מיני סוגי מחלות כאלה למיניהם. אומר השם, אני אמרתי שהמחלות הללו לבלה, הם יבלו את אותם הנואפים. ויבואו אליה כבוא אל אישה זונה, כן באו אל אהולה ואל אהוליבה, אשות הזימה. ואומר המלבי"ם כעת, אומר השם, הבעל, נתקיימה הקללה. מה קיללתי אותם? שתבוא אליהם הבלה. כעת נתקיימה הקללה, כי הבלה באה אליה ונדבקה אליה כמו בוא אל אישה זונה. כמו שהוא בא תמיד אל אישה זונה ונדבק בה, כך גם כן באו אל אהוליבה ואהולה, שהם בעצם שתי הנשים הסוררות, שזה שומרון וירושלים, תבוא אליהם החולי הזה המבלה והמנאפת, כן, את המנאפת, והחולי הזה הוא זה שיהיה בחינת אישות הזימה, אש שתשרוף את אלה העושים זימה, אש ותבערת החום הבוער על ידי הזימה ורוב הניאוף. ואנשים צדיקים המה ישפטו אותם, משפט נואפות ומשפט שופכות דם. כי נואפות הנה, ודם בידיהן. ואנשים צדיקים המה ישפטו אותם. את הזונה הזאת שנדבק בה הצרעת הזאת, ידונו אותה כשופכת דם. וזה פשוט, כי כמו שהסברנו עכשיו, הרי כל מי שנדבק בה, נדבק בחולי שלה. והחולי שלה כמו שאמרנו, הורג ומכלה, הן אותה והן את אלה הזונים עמה. אז יוצא אם כן שעל ידי זנותה הורגת נפשות. ולכן יבואו אנשים צדיקים וידונו אותם בגלל שני עוונות שיש בהם. העוון האחד זה עוון הזנות, העוון כמו שראינו שירושלים הייתה עיר הדמים, אז זה משפט שופכות דם. כי נואפות הנה, ודם בידיהן. אז יש להם גם את הניאוף וגם את הדם. ואנשים צדיקים המה ישפטו אותם. מי אלה האנשים הצדיקים? אומר התרגום יונתן, זכאין בכבלהון. לפי מעשיהם של אלו הזונות, צדיקים העכו"ם מהנה. אנשים צדיקים יחסית, זה כביכול מה שהוא רוצה להגיד לך. העכו"ם כביכול נחשבו לצדיקים ביחס אליהם. אפשר להסביר שנחשבו לצדיקים ביחס אליהם, כי הם לא קיבלו תורה. והם לא מצווים על כל העניינים הללו כמו שעם ישראל מצווים. אז לכן הם נחשבים כצדיקים באופן יחסי, כדי שמהם הם אלה שיבואו וישפטו את ישראל. כי כה אמר, כי כה אמר השם אלוהים, העלה עליהם קהל, ונתון אתהן לזעווה ולבז. כה אמר השם אלוהים, העלה עליהם קהל, שיתקבצו כדי לבער את רעתם מן העולם, הכוונה על הגויים שיבואו להילחם על ירושלים. ונתון אתהן לזעווה, זה מצד הצרה שתבוא עליהם, זה יהיה זעווה, זעווה כמו זעווה, קצף קצף. ולבז, זה בגלל הניאוף שעשו. ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותן בחרבותם. בניהם ובנותיהם יהרוגו, ובתיהן באש ישרפו. ורגמו עליהן אבן קהל, קהל העמים שיבואו, אומר הרד"ק, ירגמו אותם באבנים, וזה כמשפט הנואפות, היו סוקלים את הנואפות. והמשל לזה זה בעצם הדיק שבנו על העיר והיו רוגמים את העיר באבנים, ועל ידי זה משברים את החומה, על ידי שהיו זורקים אבני בליסטראות על החומה. וברא אותן, ברא אותן הכוונה היא על ידי החרבות, לברוא זה מלשון לכרות. אז זה וברא אותן בחרבותם, יבואו ויכריתו אותם הגויים על ידי החרבות. כמו שאומר התרגום, ויבזעון יתהון בסייפיהון. הכוונה ידקרו אותם בסייף, בחרב שלהם. המלבי"ם אומר שידונו אותם בארבע מיתות בית דין. וכאן הוא מזכיר לנו שלוש מתוך הארבע. סקילה, כמו שהוא אומר, רגמו עליהם אבן קהל. דבר נוסף זה הרג, זה עם חרבותם. ולאחר מכן בתיהם באש ישרפו, זה השריפה. שואל המלבי"ם, איפה החנק? סקילה, שריפה, הרג וחנק. למה לא מוזכר כאן החנק? אומר המלבי"ם, את זה הוא לא היה צריך להזכיר. כיוון שחנק זה המיתה שאמורה בתורה באופן סתמי, וזה המיתה הקלה שבכולם, וזה המשפט הידוע לכל אשת איש שזינתה. אז את זה הוא לא צריך להודיע, כי ברור שבחנק הם יידונו כדין אשת איש שזינתה. מה שרצה לומר לך שנוסף להם בזה עוד שלוש מיתות. אפשר להסביר גם כן, ובתיהם באש ישרפו, שאש שורפת, חלקם מתים באש, חלקם בחנק. ואז אם כן יש פה גם כן חנק. לא תמיד מיתה באש היא על ידי האש ממש, הם נשרפים. לפעמים על ידי העשן, כן, מתים בחנק. אז יכול להיות מאוד שבאש ישרפו כולל פה גם את השריפה וגם את החנק. והשבתי זימה מן הארץ, וניווסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה. והשבתי, על ידי זה התועלת תהיה שאשבית את הזימה באופן כללי, כי כיוון שכל הנשים תיווסרנה, תיווסרנה מלשון ייקחו מוסר, יתייסרו בזה, ואז על ידי כן ולא תעשינה, לא תעשינה כמו הזימה שעשתה אותה האישה. ונתנו זימתכנה עליכן, וחטאי גילוליכן תישאנה, וידעתם כי אני השם אלוהים. עד עכשיו היה העונש של הזימה על הכלל, כיוון שהדבר הזה נעשה באופן כללי, אז ממילא התביעה הייתה ביחס לכלל. אבל אומר השם, אחרי שאני אשפוט אתכם, אז יישאר העוון והעונש רק על הפרטים, רק על הבודדים. ואז ונתנו זימתכנה עליכן, העונש של הזימה יהיה רק עליכן, רק על החוטאים. לא יהיה פה עונש על הכלל. ואתם חטאי גילוליכן אתם תישאנה, את זה אתם תישאו לבדכם. וידעתם כי אני השם, כאשר אני מודיע מראש על כך שאעשה כן, ותראו שבסופו של דבר כן יהיה, בזה ידעו כולם כי אני השם, שהנה אני השם אמרתי ובסופו של דבר קיימתי את דבריי.