ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם, היו לי בית ישראל לסיג כולם. נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור, סיגים כסף היו. עכשיו אומר לו נבואה נוספת, בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כולם. אומר המלבי"ם, כבר ראינו בספר ישעיה פרק מ"ח, הנה צרפתיך ולא בכסף, בחרתיך בכור עוני. מסביר שם המלבי"ם שמי שמצרף כדי להסיר את הסיגים, הוא מצרף את זה בכור. ושם היו מצרפים כסף. מי שמצרף את הכסף, לא משאיר כלום. מוציא את כל הסיגים, מה שהוא משאיר זה רק את הכסף המזוקק והמצורף. אבל לעומת זאת, יש מי שמצרף סיגים בכור עוני. מה פירוש הדבר? כור שאין בו כסף, זה כור עוני. לעומת הכור שיש בו כסף, שזה כור עשיר. הכור שאין בו כסף אלא רק סיגים, שם הוא לא משליך לגמרי את הסיגים כולם. כי אם ככה מה יישאר לו? אז מה הוא עושה? הוא מפריד את הסיגים הגרועים ומשאיר את הסיגים מה שנקרא שבאופן יחסי הם עדיין חיוביים. זה ביטוי לצרוף את הסיגים בכור עוני. מקום שאין שמה כסף אלא עוני, שמה צורפים את הסיגים. צורפים את הסיגים הכוונה היא מפרידים את הסיגים הקשים ומשאירים את הסיגים הפחות קשים. את מגדיר את זה, מוציאים את הפסולת הקשה יותר ומשאירים את הפסולת הפחות קשה. וזה משל.
כאן הנביא בא לומר לנו, כשהקדוש ברוך הוא יצרף את הדור שיש בו צדיקים ורשעים, זה כור כסף. זה דור שיש בו גם כן צדיקים, זה כסף. מה השם עושה? הוא מכלה את הרשעים ומשאיר את הצדיקים. דהיינו, מותיר את הכסף וזורק את הסיגים לגמרי, שהכסף יהיה מצורף ומזוקק לחלוטין. אבל מה קורה אם כולם לא צדיקים? מה קורה אם כולם זה כור עוני? אז מה השם עושה? הוא מברר את הצדיקים יחסית. מה זה אומר? אלה שהם סיגים אבל פחות קשים, אותם הוא מברר ומשאיר, ומפריד מהם את הסיגים הקשים יותר. כי אלה שהם סיגים פחות קשים נחשבים כמו כסף באופן יחסי לעומת הסיגים הקשים יותר, הפסולת הקשה יותר. וזה מה שכאן הוא אומר, היות והיו לי בית ישראל לסיג, כולם סיגים, אין פה כסף. כולם בחינה של סיג. רק מה, שהסיגים האלה יש קשים יותר, יש קשים פחות. יש בהם כמה מינים. יש נחושת, יש בדיל, יש ברזל, יש עופרת. אומר השם, על ידי שנתתי אותם בתוך הכור כדי לצרף אותם, על ידי זה הסיגים כסף היו. על ידי זה מה שהיה סיג נחשב באופן יחסי עכשיו לכסף. כמו שאמרנו קודם, שכשהכל סיגים אז מוציאים את הסיגים הפחות קשים והם יחסית נחשבים לכסף לעומת הסיגים הקשים יותר, הפסולת הקשה יותר.
ומה הוא מתכוון לרמז כאן? הוא מתכוון לומר על הצירוף והבירור הראשון שהיה בזמן גלות יכוניה. כשגלו יכוניה, אז גלו מהם הטובים. זה הייתה גלות החרש והמסגר. חז"ל אומרים שאלה היו החכמים, אלה היו גדולי התורה, הם גלו ראשונה. על איזה כמה סיבות כמו שדיברנו בעבר, לא ניכנס כעת להסביר למה. הם גלו ראשונה לבבל, והם היו בחינה של כסף לעומת הסיגים שהיו נשארו בירושלים. והחרש והמסגר חז"ל אומרים שאלה היו החכמים הגדולים, שכאשר הם מדברים כולם כחרשים. כביכול אילם לא יפתח פיו, אין לו מה לומר אחרי שהוא מדבר. וכאשר הוא סוגר, אין מי שפותח. זאת אומרת, אם הוא אומר לך העניין זה נגמר בתיקו, אין לו פשיטא, אין מי שעכשיו יכול להגיד לא, לי יש ראיה. אחרי שהוא סגר, סגור. אין אפשרות עכשיו לבוא אחרי שהוא קובע הלכה, אי אפשר לבוא להגיד לי נראה אחרת. אחרי שחכמי התלמוד קבעו דבר, אביי, רבא, רב אשי, אחרי שפסקו הלכה, לא יכול לבוא עכשיו כל החכמים של כל הדורות ויגידו טוב, אומנם כך אמר רב אשי בתלמוד, אבל כעת לנו נראה בעקבות זה שיש עוד, גילינו משניות חדשות, גילינו לא יודע, תורה חדשה מאיתי תצא, ויש לנו כעת הלכה אחרת. אין, יבואו כל כוחות שבעולם לא ישנו אות אחת מהתלמוד. לא ישנו את התלמוד. מה שנפסק לנו בתלמוד זה ההלכה וזה הדבר שאותו אנחנו עושים מבלי שום שינוי. אז זה כסף. זה בחינה של כסף, אלה שגלו ראשונה, החרש והמסגר שהם היו הטובים והם הוגלו כמו שאמרנו לבבל.
תכף אנחנו נראה מי אלה פה הסיגים, מי זה נחושת, בדיל, ברזל ועופרת בתוך אותה מציאות. לכן כה אמר השם אלוהים, יען היות כולכם לסיגים, לכן הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלים. אומר היות כולכם לסיגים, כמו שאמרנו אלה שנשארו פה הם בחינת הסיגים, לכן אני מקבץ אתכם כדי לשלוח אתכם בגולה, ועל ידי זה הוא בורר מתוכם את הטובים יחסית, כמו שאמרנו. את אלה שביחס לאלה שנותרו כאן, הם יהיו טובים. והיה להם שארית ופליטה בגלות, כמו שכתוב הראני השם שני דודי תאנים בירמיהו כ"ד, שבעצם הראה לו שזה נעשה כדי לשמר אותם. כי בזכות זה שירדו החכמים לבבל, בזכות זה רבתה שם התורה והיה לעם ישראל מקום ששמה היו דבוקים בהשם יתברך. והגלות של יכוניה היה כמו התאנים הטובות, שאותם הוא שולח לבבל, שזה יהיה לנו לשארית ולפליטה. והוא מפריש אותם מן התאנים הרעות, ואלו אלו שנותרו כאן, כן, זה דלת העם שנותרו כאן בארץ. קבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור, לפחת עליו אש להנתיך, כן אקבוץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם.
קבוצת כסף ונחושת. מה זה כסף? הרי כבר אמרנו שהכסף יצא. הרי כבר אמרנו שהם נותרו כאן רק סיגים. אבל הרי הסברנו שכאשר כולם סיגים אז השם מתייחס אל הסיג הפחות חמור כאל כסף. כי באופן יחסי הוא כסף לעומת הסיגים הקשים יותר. ואז הוא אומר אני אדאג שהצורף לפחת עליו אש להנתיך. לפחת הכוונה כמו לנפוח. הצורף כדי להבעיר את האש על מנת לצרף, היה משתמש במפוח, והמפוח היה מבעיר את האש ומחזק אותה. וזה נועד כדי להנתיך. הוא נופח בכוונה כדי להנתיך, להתיך ולהפריש את הסיגים מן הכסף. מה פירוש? איך איך הצורף מתיך? ידוע שכל מתכת ההתכה שלה היא בטמפרטורה אחרת. ועל ידי שמתיכים את זה בטמפרטורה מסוימת, אז חלק מסוים יוצא וניתך. בטמפרטורה נוספת, אז עוד חלק ניתך. וכך בשלבים עד שמזככים ומנקים לחלוטין. אז כך גם כן הוא אומר כאן, אני אקבץ, אפילו שזה יהיה באפי ובחמתי שזה אש שמכלה את הסיגים, אומר השם, על כל פנים זה יהיה בהשגחה. על זה הוא אומר והנחתי והתכתי אתכם. שתהיה ההתכה והפרשת הכסף לבד, הכל יהיה על ידי השגחת השם. והנחתי והתכתי אתכם. פירושו של דבר, שמה שיעשה אומר הקדוש ברוך הוא, זה כדי להפריד מכם וכדי לתת לכם שם ושארית.
המלבי"ם אומר שיש הבדל בלשון הקודש בין לקבץ, לאסוף ולכנוס. מי שמקבץ, מקבץ משהו מפוזר. מישהו שהוא אוסף, הכוונה היא לאסוף דווקא למקום אחד, כמו שהוא הסביר בישעיהו. ומי שכונס, כונס למקום שמור שמשם לא יצאו, כמו הכונס צאן לדיר, כונס כנד מי הים, ששומר אותם במקום אחד שלא יצאו. אז הוא אומר, השם יכנס אותם כדי שהם יישארו בתוך הכור. כתוב כאן גם כן באפי ובחמתי, וכתוב גם עברתי. מה ההבדל ביניהם? גם את זה המלבי"ם הסביר כבר בכמה מקומות. האף זה החיצון. האף, קודם כל אש קדחה באפי. אש זה דבר הנראה והיא קודחת באף, היא ניכרת, רואים אותה. חימה זה פנימי, וחמתו בערה בו. היא בוערת פנימה. ושניהם אומר המלבי"ם זה בעקבות חטא. לעומת זאת העברה, עברה זה כבר עובר. זה מעבר. עברה זה כבר יותר. כאשר על ידי האף והחימה הכעס יוצא גם למי שכביכול לא ראוי היה לכעוס עליו, זה כבר נקרא בחינה של עברה. כמו בחינה שהקדוש ברוך הוא מכלה צדיק ורשע. זה בחינה של עברה, מכיוון שהכעס עובר מעבר למה שהיה צריך והיה ראוי, זה בחינה של עברה. וזה על זה הוא אומר כאן, וניתכתם. יהיה לכם כביכול התכה מעצמכם. למה? כיוון שניתן רשות למשחית, כבר אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכינסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי וניתכתם בתוכה. וכינסתי אתכם, אחרי שאני אפריש את הכסף, שזה בעצם הגלות של יכוניה שאותה אני אוציא מירושלים, אז אני אכניס אתכם. הכניסה מסביר המלבי"ם, בשונה מקיבוץ, זה להכניס משהו לתוך מקום כדי שיישאר שם. זה המשמעות של להכניס. אז יתר העם הם נשארו כנוסים כביכול בתוך הכור, שירושלים היא בעצם הכור במשל שראינו קודם. הם לא יוצאים לבבל. אלה שיצאו לבבל היו המשובחים יותר, אלה היו בחינת הכסף. אלה שנשארו הם הסיגים הגרועים יותר. ונפחתי עליכם באש עברתי. המלבי"ם מסביר תמיד שעברה זה כאשר הכעס עובר מעבר למה שמגיע. דהיינו חרון אף כללי שמתפשט גם לטובים וגם לשאינם טובים. ותהיה בחינת עברה שתתפשט על כלל העם, לא מבחין בין צדיק לרשע. וזה לא יהיה רק באף ובחימה כנגד החוטאים בלבד, אלא עברה, השחתה כללית. וניתכתם בתוכה. וגם פה אנחנו שמים לב שהוא לא מייחס את הנתיכה אל השם, אלא מעצמן כביכול יהיו ניתכים בתוכה, שזה בא לתת לנו משל לאובדן שיהיה בזמן גלות צדקיהו.
כהיתוך כסף בתוך כור, כן תותכו בתוכה. וידעתם כי אני השם שפכתי חמתי עליכם. בכל אופן, תהיו ניתכים בתוכה לגמרי, כמו כסף הניתך בתוך כור. הכסף כידוע הוא מתכת רכה, הוא ניתך מהר יותר מאשר הברזל. הוא אומר ועם כל זה, גם זה היה כדי לצרף אותם, כדי שיחזרו למוטב, כדי שיזדככו ככסף. זאת אומרת, אני רוצה עולה להסביר כאן את הקושי קצת לפי ביאורו של המלבי"ם. כי הרי הכסף כבר גלה. הכסף זה אלה המשובחים יותר. אלה שנשארו בירושלים זה הפסולת יותר שנשארה בכור. אז איך הוא קורא להם כהיתוך כסף בתוך כור? זה כבר לא כסף. הכסף כבר גלה לבבל. שם נשאר העופרת והבדיל והמתכות הגרועות יותר. לכן הוא אומר זה בכף הדמיון. כמו כסף הניתך בתוך כור. שהכסף הניתך בתוך כור הוא ניתך ביתר קלות כיוון שהוא רך יותר. וגם יש כאן ביטוי לומר שאתם תזדככו יותר, כמו זיקוק הכסף. על ידי הצירוף הזה שאני אצרף אתכם, וידעתם כי אני השם, שאני המעניש, אני המשגיח, ועל ידי כן יוצא שכך תוכלו לבוא לידי שבח, תהיו כמו כסף. לכן זה כהיתוך כסף בתוך כור. על ידי שאתם תפנימו את המסר, וידעתם כי אני השם שפכתי חמתי עליכם, וממילא מכוח כן תתעוררו לתשובה.
ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם, אמור לה, את ארץ לא מטוהרה היא, לא גושמה ביום זעם. עכשיו הוא יבאר לו מי הם אותם ארבעה מיני סיגים שהזכרנו למעלה, שזה נחושת ובדיל וברזל ועופרת, כנגד מי מדובר שם. בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא. מה שאמרתי שבית ישראל היו לי לסיג, בחינה של סיגים, זה את ארץ לא מטוהרה. כביכול זה ביטוי לכך שאת אינך טהורה. הוא מתאר כאן את הקלקלה שנעשתה בארץ כמו הקלקלה שנעשתה בזמן המבול. גם הם השחיתו את דרכם כמו בזמן דור המבול. רק שבזמן דור המבול עוד היה איזשהו זיכוך. כי בזמן דור המבול ירד הגשם וטיהר את הארץ. ואז כל הטומאה והגועל שהיו על הארץ ניטהרו. כמו שהסברנו את זה לא פעם, שמי ששם לב שמה שקרה בדור המבול, גם הכלי יקר מזכיר את זה ועוד, מה שקרה בדור המבול זה היה בעצם סוג של הגעלה. כי באמת מי שהיה רוצה לחשוב על אפשרות קלה יותר ליצור שמד, הרבה יותר קל לפזר איזה שהוא גז ארסי, ועל ידי כן כל האנשים ימותו. למה צריך להשחית את כל הארץ כולה? זה דבר מורכב מאוד, להביא מבול על פני כל הארץ, לשטוף את כל שכל ההרים יכוסו במים. הרי זה סיפור הרבה יותר מורכב. ובפרט שאם רוצים להגן על הבעלי חיים, אז היה אפשר להביא גז שהורס, הורג אנשים ולא הורג בעלי חיים. יש מיני רעלים שבעלי חיים לא ניזוקים מהם ואנשים כן. אז ודאי יד השם לא תקצר לפעול כזאת פעולה. טוב, מילא בנוגע לבעלי החיים אפשר להגיד, וזה חז"ל אומרים, השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כולל בעלי החיים. קלקול בני האדם השליך גם על בעלי החיים, אז צריך להשמיד גם אותם. אבל עדיין זה לא מסביר למה היה צריך דווקא מבול. ההסבר הוא שהארץ הייתה מטומאה. השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כשבן אדם מקלקל הוא מקלקל העולם עמו, כמו שאומר המסילת ישרים. יוצא אם כן שהטומאה אחזה בכל מקום. כדי להצליח לנקות את הארץ, היה צריך לטבול אותה. או להגעיל אותה. ולכן תשימו לב, זה היה בזה בדיוק את האופן של הגעלה. איך עושים הגעלה? קודם כל מים רותחים ולאחר מכן מים צוננים. ככה היה במבול. ירדו, היו מים רותחים שעלו מן הארץ, ולאחר מכן מים צוננים שהיו מן השמיים. עכשיו כיוון שצריך טהרה גמורה, אז אם יהיה אפילו חלק מחוץ למקווה, אז זה טמא. לכן היה צריך שהמים יכסו את ראשי ההרים, שיהיה כאן טבילה מוחלטת. והיות והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, זאת אומרת שהם גם קלקלו בארץ, אז לכן היה צריך שגם שלושה טפחים בעומק המחרשה יהיה נימוח. האדמה נימוחה שלושה טפחים בעומק המחרשה. היה צריך כאן טהרה גמורה. ואומר אם כן, יוצא שהגם שדור המבול ראינו שם קלקול גדול, אז נמחה כל הטומאה והגועל שנמצאו על פני הארץ, כרוחץ דבר מטונף במים שיטהר מטומאתו וצואתו. אז היה כאן טהרה, היה כאן זיכוך. אחרי המבול הארץ הייתה מטוהרת, המים מטהרים כל טומאה. אבל לעומת זאת, כאן הוא אומר, את ארץ לא מטוהרה היא. את לא נטהרת אחרי החורבן. ולמה? כי לא גושמה ביום זעם. ביום שזעם השם עלייך, לא ירד גשם כדי לטהר את הארץ. החורבן היה על ידי אש, החורבן לא היה על ידי מים. ואם כן, לא ירד גשם כדי לטהר אחרי החורבן. חז"ל מכאן לומדים שבארץ ישראל לא היה מבול. ארץ לא גושמה ביום זעם. ולפי זה שואלים, אז אם ככה למה היה צריך תיבת נח? למה שנוח לא ייכנס לארץ ישראל? לא יותר פשוט, הרי בזה יהיה לו הגנה, ייקח איתו את כל בעלי החיים לארץ ישראל וכך יינצלו מן המבול. אז באמת מובא שהגם שלא ירד מבול בארץ ישראל, אבל נכנס אליה משאר ארצות. כך מסבירים. אז יוצא אם כן שאומנם פה לא ירד גשם וכאן לא נבקעו מעיינות תהום רבה, אבל מכוח שאר הארצות נכנס. זה מה שכתוב לא גושמה ביום זעם, הכוונה לא ירד עליה גשם ביום זעם, אבל להיכנס כן נכנס.
קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טורף טרף. נפש אכלו, חוסן ויקר יקחו, אלמנותיה הרבו בתוכה. עכשיו הוא יתאר את ארבעת מיני הסיגים. הנחושת זה קשר נביאיה השקר. נביאי השקר היו עוסקים בניחוש, בקסמים, הם היו דומים כמו ארי שואג לטרוף טרף. כאשר הארי שואג, הוא אוכל. יש לו טרף. איפה רואים את זה? הישאג אריה ביער וטרף אין לו? אז אם הוא שואג, אות היא שיש לו טרף. כך גם כן כאשר הם היו מתנבאים, היו שואגים ויטרפו טרף. איזה טרף? הארי כאשר הוא טורף, הוא טורף בשר. הוא טורף גוף. אבל כאן נפש אכלו. הם לא טרפו גוף ובשר, הנביאים טרפו נפש. אכלו את הנפש הרוחנית, בקיצור החטיאו אותם בנפשותם. הנביאים, נביאי השקר, על ידי שהיו מושכים אותם בחלק שפתם ועל ידי שהיו נותנים להם, אומרים להם כל מיני דברים נעימים למשמע אוזן, על ידי זה משכו אותם ועל ידי זה טרפו את נפשם, החטיאו אותם בנפשותם. אז נפש אכלו. וגם חוסן ויקר יקחו. לקחו מהם את הדבר שהוא העוצם שלהם, הכוח שלהם, היקר שלהם, הכבוד שלהם. ואלמנותיה הרבו בתוכה. בעקבות זה, אלמנותיה הרבו בתוכה. שהרי בעקבות דברי ההרגעה של נביאי השקר, באו האויבים והיכו כאן בארץ. נותרו הנשים אלמנות. אז מי זה שבסופו של דבר הרבה אלמנות? אתם נביאי השקר. אז נביאי השקר אלמנותיה הרבו בתוכה.
עד כאן הוא מדבר על הנחושת, שזה נביאי השקר. עכשיו הוא ידבר על הכהנים, על הבדיל. כהניה חמסו תורתי ויחללו קודשיי. בין קודש לחול לא הבדילו, ובין הטמא לטהור לא הודיעו. ומשבתותיי העלימו עיניהם, ואחל בתוכם. הכהנים הם הבדיל. ולמה הם הבדיל? אומר המלבי"ם, כי אותם הבדיל השם מעדת ישראל. ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים. וממילא הכהנים הם בחינת בדיל, שהבדיל הוא מובדל. ומה היה תפקיד הכהנים? תפקידם היה ללמד את עם ישראל תורה. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. והם חמסו תורתי, כמו שראינו לעיל, שלא לימדו את התורה. דבר שני, התפקיד של הכהנים זה לשמור את המקדש ואת קדשיו. והם חיללו, ויחללו קודשיי. בין קודש לחול לא הבדילו, לא נזהרו בטומאה וטהרה. משבתותיי העלימו עיניהם, לא הזהירו על חילול שבת, שחילול שבת שקול כנגד כל התורה כולה. הרד"ק מסביר משבתותיי העלימו עיניהם, שראו מהם שהיו נושאים משא ביום השבת, כמו שכתוב בירמיה, והכהנים הם כמו שאמרנו נושאי התורה, היו צריכים למחות בידם, ולא מיחו. העלימו עיניהם, כאילו אינם רואים.
שריה בקרבה כזאבים טורפי טרף. לשפוך דם, לאבד נפשות, למען בצוע בצע. שריה בקרבה, פה הוא מדבר עכשיו על בחינת הברזל. שבחינת הברזל כידוע זה המתכת החזקה שעימה הורגים את הנפשות. אז שריה זה השרים אשר היו בתוכה, היו כמו זאבים. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין האריה לבין הזאב. האריה טורף רק כאשר הוא רעב. אבל לעומת זאת הזאב טורף גם כשאינו רעב. במטרה לשפוך דם. לכן הוא אומר כזאבים טורפי טרף, לשפוך דם. כמו זאבים שטורפים לא רק שהם רעבים, אלא במטרה לשפוך דם. או כדי לאבד נפשות, למען בצוע בצע. כדי לגזול את ממונו של הנרצח, היו הולכים לאבד נפשות, רוצחים, על ידי בצוע בצע. המלבי"ם מביא בשם רבנו יונה שחמס בלשון ערבי זה להסיר דבר ממקומו. כמו שאנחנו אומרים חמסו תורה, כן, ככה הוא אומר זה הביטוי של ביטוי של חמס. וזה כן, ככה הוא מסביר את מה שראינו קודם, כהניה חמסו תורתי.
ונביאיה טחו להם תפל, חוזים שווא וקוסמים להם כזב. אומרים כה אמר השם אלוהים, והשם לא דיבר. עכשיו הוא עובר אל הנביאים. הוא אומר לא די שלא הוכיחו את הכהנים והשרים, עוד הם עזרו להם, אותם נביאי השקר, במה שהם מנבאים שקר בשם השם. וזה טחו תפל. מה זה טחו תפל? רש"י מסביר, הם דומים למי שטח את הבניין בטיח. כשמטרת הטיח היא בעצם לשמר את הבניין מהגשמים. אבל אם הטיח אין בו תבן, אז הטיח נמס כאשר מגיעים הגשמים, הוא מתפורר. וזה מה שהוא אומר טחו תפל. טחו את הבניין בטיח שאין בו תועלת. כשבאים גשמים הוא נמס. ותפל רש"י מסביר, כל דבר שהוא מחוסר תיקון נקרא תפל. הייאכל תפל מבלי מלח, כן, הכוונה היא דבר שהוא מחוסר תיקון. אז זה הכוונה טחו להם תפל. אותם הנביאים כמו חיזקו את הבניין בדבר שאין בו תועלת. חיזקו את הבניין בדבר שהגשם הראשון יפורר אותו. ואז היו חוזים להם שווא וקוסמים להם כזב. חוזים להם כל מיני מחזות שווא, על כמה שהכל טוב ויהיה, ועל כך שכלי בית המקדש עתידים לחזור, ועל כך שהגולים גם אותם יחזיר השם. וכמו שאמרנו לא פעם, היו אומרים להם, נביאי האמת הם רק אומרים לכם דברים להפחיד אתכם. אנחנו אומרים לכם דברים שיהיו טובים לכם. וזה תמיד הרבה יותר נעים ונוח לשמוע כמה אנחנו טובים, מאשר לשמוע כמה אנחנו צריכים לתקן. כן, זה ממש כלי התקשורת. טחו להם תפל, יש לנו עם נפלא, אנחנו עם מוצלח, יש לנו נוער נהדר, גם נרות הוא יודע להדליק, ובקיצור הכל יפה, הכל נפלא, הכל טוב. לא צריך, מה, יש בעיות? ציוני? לא, אל תדאג, אנחנו נוריד את הרף, יהיה בסדר, עוד הרבה יעברו. אנחנו בכל, בכל דבר שיש בעיה, כמו עם הכנרת, אנחנו נוריד את הרף ואז זה בסדר. הכנרת עדיין בסדר, היא עדיין בסדר. רגע, אבל, כן, אבל הקו האדום כבר ירד, זה בסדר. וכן הלאה, זה הדרך להתמודד עם כל הבעיות, ואז אל תעשה רעש, הכל נפלא, הכל טוב, מצוין. חוזים שווא, קוסמים להם כזב. אומרים כה אמר השם אלוהים, והשם לא דיבר. השם לא אמר מאומה, והם את כל דבריהם, דברי השקר, אומרים בשם השם.
עם הארץ עשקו עושק וגזלו גזל. ועני ואביון הונו, ואת הגר עשקו בלא משפט. עכשיו הוא עובר לדבר על העופרת. העופרת זה המתכת הגרועה מכולם, זה עם הארץ. הם עשקו עושק, הם גם עשקו וגם גזלו, גם עני ואביון הונו, ואת כל זה היה בלא משפט. זאת אומרת, היות ולא היה משפט בארץ, אז איש הישר בעיניו יעשה, ועם הארץ עשו ככל העולה על רוחם. ההבדל בין עושק לבין גזל, המלבי"ם כבר בכמה מקומות הסביר, שעושק זה מי שמעכב שכר שכיר. שזה באופן יחסי קל מגזל. ולכן תמיד שרוצים להגיד על דבר גרוע, אז מתחילים מהגרוע פחות והולכים ומוסיפים. ולכן כאן הוא אומר עשקו עושק וגזלו גזל. היה כאן עושק שזה לעשוק שכר שכיר, לעכב שכרו, וחוץ מזה גם הלך וגזל, שזה עוד יותר חמור.
ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפניי בעד הארץ לבלתי שחתה, ולא מצאתי. אומר השם, אני ביקשתי כביכול כסף בתוך כל הסיגים. כמו שראינו עד עכשיו, עופרת ובדיל וברזל, הכל סיגים. חיפשתי כסף. חיפשתי איש שיגדור גדר, מי שיתקן את הפרצות, מי שיתקן את הדור. או שעל כל פנים יהיה עומד בפרץ לפניי בעד הארץ לבלתי שחתה. שלפחות הזכויות שלו יגנו על הדור, שהשם לא ישחית את הדור, לא יבוא המשחית לנגוף. ולא מצאתי. ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתי אותם. דרכם בראשם נתתי, נאום השם אלוהים. ואשפוך עליהם זעמי, זה העונש. והעונש כאן הוא על שני פנים. א', באש עברתי כיליתי אותם. דבר ראשון, העברה כמו שאמרנו שזה הענישה מבלי להבחין בין טוב לרע, עונש שעובר מעבר למה שמגיע. דבר נוסף, דרכם בראשם נתתי. זה עונש בהשגחה מלאה, כל אדם לפי מעשהו. אז יש כאן את שתי הבחינות. א', כל אחד שילם את המחיר על מה שהוא צריך. מעבר לכך, היה גם כן עונש כללי שעובר מעבר למה שמגיע, וזה כאשר המשחית יוצא לנגוף, אינו מבחין בין צדיק לרשע.