ספר יחזקאל פרק כ"ב. הפרק שלנו ההפטרה של אחרי מות לספרדים והתימנים, האשכנזים נוהגים רובם להפטיר אותה בפרשת קדושים.
ויהי דבר השם אלי לאמור. ואתה בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה. אחרי שראינו שהתנבא יחזקאל שנבוכדנצר עומד מול שתי דרכים והם עשה גורל כדי לראות לאיזה צד ללכת, האם ללכת לירושלים או ללכת על רבת בני עמון. והנה יצא הגורל על פי כל הסימנים שהוא הולך לכיוון ירושלים. כעת מתפלא הנביא ואומר האם ייתכן שבני עמון צדיקים יותר מעם ישראל? למה נבוכדנצר בא דווקא על עם ישראל ולא על בני עמון? ולכן צריך שהקדוש ברוך הוא יוכיח לו על העוונות והקלקולים שהיו לבני ישראל ובגינם דווקא נבוכדנצר מגיע כנגד עם ישראל.
ואתה בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה. אם אתה תרצה לשפוט אותם כדי לנסות להבין למה התחייבו כליה, ואת מי לשפוט? את עיר הדמים. למה עיר הדמים? מכיוון ששפכו דמים בתוכה ברצח. דבר נוסף, האויב יבוא ויהרוג, יהרוג חללים, יוצא אם כן שזה נקרא עיר הדמים, הן מפני מה שאנחנו עשינו בפנים, הן מפני מה שהאויב עשה בנו. אם תרצה לשפוט ולדעת למה מגיע להם העונש, והודעתה את כל תועבותיהם, כדי להראות להם שהדין והמשפט אמת וצדק.
מה זה הכפילות התשפוט התשפוט את עיר הדמים? מסביר המלבי"ם שהנביא היה מסתפק בעצמו האם ישפוט ויחקור אחרי העוונות של ירושלים, האם לעיין בהם? אומר לו השם, וכי תשפוט ותחקור על זה, האם לשפוט את עיר הדמים? אני אומר לך, תודיע להם את כל תועבותיהם. אתה מסתפק האם לשפוט את עיר הדמים? אני אומר לך אדרבה, תוכיח להם עד כמה קלקלו ובזה יהיה להם הסבר מדוע נבוכדנצר בא עליהם.
ואמרת כה אמר השם אלוהים עיר שופכת דם בתוכה לבוא עיתה ועשתה גילולים עליה לטמאה. עיר שופכת דם, עיר שאנשיה שופכים דם. אומר הרד"ק, אומנם כתוב עיר אבל הכוונה היא לא לעיר, הכוונה לבני האדם הדרים בעיר, כמו שכתוב עיר הומיה עליזה וכולי, מתכוונים על אנשי העיר. עיר שופכת דם בתוכה. מה הדגש של בתוכה? מסביר הרד"ק שזה בא לשני טעמים. טעם האחד, ככל שהדבר נעשה יותר בפרהסיה החטא גדול יותר. הנה שופכת דמים לא במסתרים אלא בתוכה, הכוונה בגלוי, במרכז העיר. שופכים דם בפרהסיה. דבר נוסף, שופכת דמים בתוכה כמו כביכול אומר מלאה תוכה דם. זה הכוונה שופכת דמים בתוכה. מלאו תוכה דמים, כמו שכתוב על מנשה שמילא את ירושלים פה לפה, כביכול בתוכה מלא בתוכה הדם. ולכן הדבר הזה גורם שיגיע זמן חורבנה, לבוא עיתה, הגיע זמנה.
ועשתה גילולים עליה לטמאה. חוץ מזה הוא אומר, עשתה גם גילולים. גילולים זה עבודה זרה על ההרים ועל הגבעות לטמאה. מה זאת אומרת לטמאה? מסביר הרד"ק שהטומאות שעם ישראל מוזהר בהם הם לפי מדרגות. יש טומאה במגע, יש טומאה יותר חמורה שזה הטומאה של הבעילות האסורות, יש טומאה יותר חמורה שזה עבודה זרה, שזה ממש טומאה בנפש. על שני העניינים האחרונים ראינו שהקדוש ברוך הוא גרם שהגויים אשר בתוכה בארץ כנען גלו. על שני העניינים הללו התורה הרי אומרת כמעשה ארץ כנען לא תעשו, אלה הם היו מעשים של עריות ושל עבודה זרה, אלה שני הדברים החמורים יותר. גם בתורה כתוב קדושים תהיו ולאחר מכן הוא אומר מה ההפך מזה? אל תפנו אל האלילים. פנייה אל האלילים, אל העבודה זרה, זה ההפך של הקדושה וזה שיא הטומאה. כשרחל יושבת על התרפים היא אומרת לאביה לבן דרך נשים לי. אומרים חז"ל שעבודה זרה מטמאה כנידה, זאת אומרת הטומאה החמורה זה טומאת העבודה זרה, היא טומאה בנפש. ולכן הוא אומר ובגילולייך אשר עשית, עשית גילולים עליה לטמאה. זה הטומאה הגדולה ביותר.
גם המלבי"ם מסביר שבא לומר להם שעיקר גזר דין בא על ידי שפיכות דמים, על ידי זה בא עיתה, הגיע הזמן של הכיליון, וחוץ מזה גם כן עבודה זרה, עשתה גילולים ושאר התועבות כמו שהוא יפרש כאן בהמשך.
בדמך אשר שפכת אשמת ובגילולייך אשר עשית טמאת ותקריבי ימייך ותבוא עד שנותייך על כן נתתיך חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות. בדמך אשר שפכת אשמת. עיקר האשם והעונש אומר המלבי"ם, מעיד בפניהם הנביא, היה בשל השפיכות דמים. ואנחנו רואים גם כן שכאשר בסופו של דבר בא החורבן, כתוב בחטאת מנשה. מנשה שהוא מילא את ירושלים דמים מפה לפה. רואים מכאן שעיקר האשמה עליהם היה בעניין השפיכות דמים.
ובגילולייך אשר עשית טמאת. על ידי הגילולים נטמאת, כי על האשם הזה שדיברנו, שפיכות דמים, יכל להיות מכופר להם אחרי שהם יקבלו את העונש. אבל הם עדיין ממשיכים טומאה על עצמם. איך? הם ממשיכים בגילולים, הם ממשיכים בעבודה זרה. ולכן הוא אומר לה, על ידי השפיכות דמים תקריבי ימייך, יבוא זמן הכיליון במהרה. ועל ידי הגילולים תבוא עד שנותייך, יבוא זמן המפלה ויתחילו לך שנים שונות. נסביר את כוונת הדברים.
המלבי"ם מביא בכמה מקומות שהשנים, תמיד שמשתמשים בביטוי שנים, זה בא לומר על שינויים. שנים בא לבטא את השינויים שקורים בעולם. והימים, אם זה לא בא על ימים אחדים אלא הוא רוצה לדבר על שנים ארוכות, לפעמים הוא מתבטא בביטוי ימים, זה מתאר את המשך הזמן, לאו דווקא לרעה. אבל שכתוב שנים זה בדרך כלל לרעה. מכיוון ששנים בא לבטא את השינויים שבדרך כלל אומר המלבי"ם הם לא לטובה. כשבן אדם מתבגר השינויים הם לא לטובה בדרך כלל. הם בדרך כלל לרעה. האדם הולך ומתייבש, ישונה לחוּתו ומזגו ויותך ויופסד ויתקרב אל הזקנה. אז אם כן שנים באים בדרך כלל לבטא שינוי לשלילה. זה גם כן מה ששואל פרעה את יעקב, כמה ימי שני חייך? הכוונה היא כמה זמן המשך של הימשכות של שני חייך. ימי, ימים בא לבטא המשך, לאו דווקא בבחינה רעה. יראת השם תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. מה ראיתם? יראת השם תוסיף ימים, שזה חיובי הוא מתבטא בביטוי ימים. ולעומת זאת אצל הרשעים, שנות רשעים, שנות, מתבטא בביטוי שנים. שנות רשעים תקצורנה, מכיוון שהרשעים כמו שאמרנו אצלם זה בבחינה של שנים, של שינויים שזה בדרך כלל לשלילה. ולכן כאן הוא אמר תקריבי ימייך, נשלמו ימי הטובה, גמרנו, תקריבי ימייך, קרבו ותמו הימים שלך. ותבואי עד מה? עד שנותייך. כבר הגיעו ימים של שינויים, של שנים, ששנים כמו שאמרנו זה שינויים שהם לרעה.
ותקריבי ימייך ותבוא עד שנותייך על כן נתתיך חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות. אומר להם על כן נתתיך חרפה לגויים, גם בגויים ששם אתם תגלו, גם שם יהיה לכם חרפה, לא יהיה מנוח, נתתיך חרפה בגויים. מה זה הגויים? המלבי"ם מסביר בכמה מקומות שהגויים אליהם העמים הקרובים. הארצות זה העמים הרחוקים. ותמיד הביטוי בפסוקים שאני אפזר אתכם בגויים ואזרה אתכם בארצות. בגויים זה בגויים שלידם, בארצות זה ארצות המרוחקות, וזה היה שני שלבים בגלותם של ישראל. עם ישראל לדוגמה גלו לבבל, ולאחר מכן משם התפזרו לכל הארצות. אז אם כן יוצא שכאן כעת הוא מזכיר נתתיך חרפה לגויים, הכוונה הגויים הסמוכים. וקלסה לכל הארצות. מה זה קלסה? מסביר המלבי"ם שיש הבדל בין חרפה לקלסה. חרפה זה מי שמחרפים אותו, זה ביזיון. קלסה שעושים אותו לצחוק ולקלס, וזה עוד יותר גרוע. אז הוא אומר לא די שהייתם בגויים אלא עוד עברתם לכל הארצות, התפזרתם יותר. ולא די אשר חרפו אתכם אלא עוד קילסו אתכם, הייתם ללעג וקלס, וזה אפילו לכל הארצות. ולמה? כי הגויים עוד מכירים אותנו, מה שנקרא יש להם חשבון איתנו, אז כשהם רואים את משבתנו אז הם שמחים, מקלסים, מבזים. לעומת זאת הארצות הם לא מכירים אותנו, אין להם איזה סכסוך איתנו. אז הייתי חושב שאם עם ישראל גולים לשם, מה יש לו נגד היהודי? הוא לא מכיר את היהודי, לא היה לו בעיות קודמות איתו, לא היה לו גבול איתו. אז הייתי אומר אולי שם נרגיע. אומר לך לא, קלסה לכל הארצות. גם בארצות שהם ארצות רחוקות שלכאורה לא היה לנו שיג ושיח עימהם, כשנגלה לשם נהיה שם ללעג ולקלס, וקלסה לכל הארצות. והדברים האלה לצערנו התקיימו בנו בצורה מאוד מאוד מדויקת, גם במקומות שלא ציפינו ששם נעבור בזיונות ושם נעבור רדיפות כי הרי לא היה להם איזה סכסוך איתנו. תמיד הגוי מצא סיבה למה לרדוף את היהודי, עם סיבה או בלי סיבה, תמיד היהודי היה נרדף ותמיד היהודי היה ללעג ולקלס וכמו שהתורה הבטיחה, ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך.
והתורה גם כן מבטיחה שבאותם מקומות שבהם אנחנו נהיה, הגויים כל הזמן ידברו בנו. הגויים ישננו בנו. כל הזמן ידברו כנגד היהודי, יעשו עליו קריקטורות ותמיד יככב בראשי המהדורות, והיית שם למשל ולשנינה. כל הזמן ישננו בך. והדבר הזה אין לו שום היגיון, הדבר הזה לא ניתן ולא שייך לצפות אותו מראש. ועם כל זה התורה צופה את זה אלפי שנים קודם, שזה יהיה מצבם של עם ישראל, וזה היה מצבם. הדר שטירמר היה מלא בקריקטורות על היהודים שרוצים לכבוש את העולם. ובכל מקום דיברו ועשו קריקטורות והציגו את היהודי בפן נלעג. וכאשר לא היה מספיק לנו מן האויבים מבחוץ, אז באו גם כן האויבים מבפנים. אלה מתוכנו, כל המוסרים מתוכנו, אלה השמאלנים של היום, הם כבר דור שלישי ורביעי וחמישי לאותם גייס חמישי שהיו לנו שם. אלה שהיום מקימים לנו קרנות חדשות כנגד עם ישראל, כבר עושים את זה 200 שנה באירופה ואפילו יותר. שם מנגחים את היהודים הנמצאים בתוכם, כותבים עליהם בעט נוטפת ארס ובדברים מבזים ומשפילים. נורא נוראות לכל מי שקצת מכיר את ההיסטוריה. והתורה מעידה על כך מראש.
הקרובות והרחוקות ממך יתקלסו בך. טמאת השם רבת המהומה. הקרובות והרחוקות יתקלסו בך. הרחוקות יתקלסו בנו כמו שאמרנו לעג וקלס מפני שאת טמאת השם. יצא לך שם למרחוק שאת טמאה. והקרובות יתקלסו בך מכיוון שאת רבת המהומה. הם יראו את המהומות אשר בתוכך, יראו את הרעש הפנימי, את השנאה הפנימית, את הרציחות הפנימיות כמו שדיברנו, ובעקבות זה הם, מה שיראו בעיניהם, הם יבזו אותך.
וגם זה כמו שהוא מתאר כאן, את טמאת השם. מה זאת אומרת? גם מקומות רחוקים שמעולם לא ראו יהודים, סיפר איזה אדם, איזה רב, שפעם הוא פגש אותו איזה שהוא אדם בקצה העולם, לא יודע באוסטרליה, לא יודע היכן. והוא מסתכל עליו ככה ומסתכל ומסתכל. שאל אותו, אני יכול לעזור לך במשהו? אמר לו, אתה יהודי? אומר לו כן. אמר לו, אתה יכול רגע להוריד את הכובע? שאל אותו למה? אומר לו, אני רוצה לבדוק משהו. הוריד את הכובע. ההוא בא התחיל למשש לו את הראש, את הפדחת. אמר לו מה אתה מחפש? אמר לו אני מחפש את הקרן. אמרו לי שעל היהודים שיש להם קרן, יש להם קרן מתוך הראש. אומר ככה היו מציירים אותם גם בקריקטורות, מי שיראה היו מציירים את היהודים עם קרן. אומר אני מחפש את הקרן, אני לא יודע, אמרו שליהודים יש קרן, הוא שואל, אין קרן ליהודים? תבינו, נורא נוראות, עד כדי כך שאנשים הפכו להיות שוטים גמורים ויתקלסו בך מפני שאת טמאת השם, מכיוון שהשם הרע כביכול של עם ישראל מגיע לכל העולם ובחיים לא ראה יהודי, בחיים לא סבל מיהודי, היהודי לא תפס לו את המשרה ולא הלווה לו בריבית, אבל הוא שונא את היהודי כי טמאת השם. יש לך שם טמא שיגיע למרחוק עד שגם הרחוקות יתקלסו בך. טמאת השם רבת המהומה.
הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם. הוא אומר להם, העם בדרך כלל המכוון שלהם, המביא אותם לכך שהם הולכים בדרך הישרה, כשהם נשמעים לגדוליהם. סיפרנו פעם מה שסיפר הרב יצחק יוסף, שכשהוא הגיע לרוסיה אז אמרו לו שזה הזדמנות כי הנשיא פוטין רוצה לפגוש אותו. טוב, אז הזהירו אותו לפני כן שתדע שהנשיא פוטין באים איתו כדי לנהל איתו שיחה, אבל אין הכוונה לנהל שיחה אלא הכוונה בעיקר להקשיב. טוב, הוא מספר שהוא הגיע לשם, ואז פוטין אמר לו, תגיד לי אני רוצה לדעת מה שמר על העם היהודי? מה שמר על העם היהודי 3,300 שנה שהעם היהודי לא השתנה? כל האומות השתנו, התפזרו, נטמעו, העם היהודי לא השתנה. מה שמר על העם היהודי כל השנים האלה? והוא בא לענות לו, אבל הוא אומר הוא מסמן לי ככה עם היד, זה היה נון סטופ, כאילו כשאני אגיד לך לדבר תדבר. קיצור, הבנתי לא להגיד לו גם כן. על כל פנים אמר לו, אני אגיד לך. אמר לו אני אגיד לך, אומר לו מה ששמר על העם היהודי זה הגדולים שלכם. הוא אומר זה שלעם היהודי היו הרבנים והיו מורי הדרך ומנהיגי העדה, זה מה ששמר על העם היהודי במשך כל אלפי השנים. והוא צודק מאוד, מכיוון שבכל המקומות שבהם לא היו מנהיגי עדה, נטמעו, התפזרו, אפילו שבהתחלה היו אנשים יראים. אבל לאט לאט הלכו והתפוררו. מה קרה ליהדות בולגריה? מה קרה לאתיופים? שאצלם אולי יש קייסים אבל תורה לא היה להם, אז לא היה להם מה ללמד אותם, אז הלימודים שלהם היו מאוד מאוד שטחיים ולא ממש מחוברים לשולחן ערוך ולהלכה. ולעומת זאת יהדויות שלא ראו אותם במשך אלפי שנים, יהדות תימן 2,000 שנה לא היה לה קשר עם העולם החיצון, וכשהגיעו לכאן כולם שומרים את אותה תורה, מניחים את אותם תפילין, מתפללים את אותם תפילות, הכל זהה. למה? היו רבנים, היו גדולי תורה. כל מקום שבו היו רבנים נשתמרו, במקום שלא, אז לא.
אז זה כאן אומר המלבי"ם, העם מתקנים את מעשיהם על ידי שהם נשמעים לגדוליהם. והגדולים זה הנשיאים שלהם, אלה שנבחרו בגלל המעלה שלהם, או האבות, מכיוון שבאופן טבעי הבן שומע לאביו. ככה על כל פנים זה היה פעם. כן, על כל פנים אז היה איזה שהוא מורה דרך שהיה מחנך. אבל כאן הוא אומר, הנה תראה, הם לא מקבלים את מה שמלמדים אותם נשיאיהם. ולמה? כיוון שהנשיאים עצמם רשעים. הנשיאים עצמם שופכים דם שלא על פי המשפט. וזה מה שכתוב כאן בכוח הזרוע, איש לזרועו היו בך. כך אומר על הנשיאים. מה כוונת הדברים? מסביר המלבי"ם שהזרוע זה ראשית הכוח, שבן אדם רוצה לפעול משהו הוא פועל בכוח הזרוע. הנשיא שמעמיד את המשפט בכוח הדין ובכוח המשפט, אז הזרוע שלו זה המשפט. זה הכוח שלו. מכוח המשפט ששופטת את ישראל כאשר הם סוטים מן הדרך, זהו זרועו, זה כוחו. אבל אם הוא גובר שלו על ידי משפט, אז הוא רק איש זרוע. מה זה רק? יש לו רק זרוע לבד, מה שנקרא אלים. יש לו כוח גבורה בזרועו. מכוח מה אתה בא? אם אתה בא מכוח ההלכה, מכוח התורה, אז השלטת את כוח התורה, את ההלכה, את המשפט, את הדין. אבל אם לא, אלא אתה בא מטעם עצמך, אז השלטת את כוח הזרוע. וזה מה שהוא אומר כאן, איש לזרועו היו בך. כל אחד פעל בכוח זרועו ולא בכוח הצדק והמשפט. עד כאן בנוגע לנשיאים.
עכשיו בואו נראה שגם מהוריהם לא קיבלו. אב ואם הקלו בך. לגר עשו בעושק בתוכך, בעושק בתוכך. יתום ואלמנה הונו בך. אב ואם הקלו בך, כמו שהוא סר מהם היראה והכבוד מן הגדולים כי הגדולים סירחו דרכם, כך גם כן בוא וראה גם מהאב והאם הוא סר כבודם, הקלו בך. לגר עשו בעושק בתוכך, ואדרבה, עוד עשקו את החלשים, את הגר, את היתום ואת האלמנה, את אלה עשקו, את אלה הונו. אומר רש"י, כל התועבות שמופיעות בפרשת קדושים, כל התועבות שהוזהרו עליהם, מופיעות כאן. הרד"ק מסביר שכאן הוא מונה להם את העבירות החמורות שהיו בהם, שהיה ראוי לכל אדם להרחיק אותם גם מבלי שהתורה תזהיר. גם מבלי שהתורה תזהיר, הקומון סנס, ההיגיון הישר אומר לא לעשוק יתום. זה כל אדם מבין. לא להונות אלמנה, אלה אנשים שפלים בטבעם. ודווקא אותם היו עושקים. דווקא בשל כך, כי מי יגן עליהם? מי ישמור עליהם? אז לכן היו עושקים את הגר, שהגר אין לו משפחה, אין לו קרובים ועוזרים. היתום והאלמנה, האלמנה אין בעל, ליתום אין אבא, אז אין מי שיגן עליהם. וממילא על ידי זה הרשו לעצמם לעשוק את היתום ואת האלמנה ואת הגר ולהונות אותם.
קדשיי בזית ואת שבתותיי חיללת. את הקודשים ביזית. מה זה את הקודשים ביזית? הרד"ק מסביר, כמו שכתוב והבאתם גזול את הפיסח ואת החולה, כל זה דרך ביזיון. להביא קורבן שהוא חולה, שהוא פיסח, זה דרך ביזיון, זה מראה עד כמה שפלה בעיניך עבודת השם. ואת שבתותיי חיללת, כמו שירמיהו הזהיר אותם על עניין חילול השבת כפי שראינו לעיל.
המלבי"ם מסביר, מה שכתוב את קדשיי בזית, אומר המלבי"ם, כידוע על פי ספר יצירה יש בעולם עשן. ראשי תיבות עולם, שנה, נפש. אלה הם שלוש מיני קדושות. הקדושה שבנפש זה האדם. הקדושה שבשנה זה קדושת הזמן. וקדושת העולם זה הקדושה שבמקום. אז לדוגמה כשמדברים על קדושת הנפש, אז זה ישראל. בתוך ישראל זה הכוהנים. כשמדברים על קדושת הזמן, אז יש לנו ראש השנה, יום הכיפורים, פסח, סוכות, שבועות, יש לנו זמנים שהם מקודשים. זה שנה, קדושת הזמן. ויש קדושת המקום. מה זה קדושת המקום? ארץ ישראל קדושה מכל הארצות, ירושלים מקודשת הימנה, הר הבית, בית המקדש, בית קודש הקודשים, אלה מקומות המקודשים, זה עולם, יש מקום בעולם שהוא קדוש יותר. אומר המלבי"ם, כאן הם פגמו בשלושת העניינים הללו. לגבי הקדושה שבנפש, שזה ההורים, הנשיאים, האדם המרומם, האדם החשוב, האדם שהתורה אמרה לכבד אותו, פגמו, זה הקדושה שבנפש. וכבר ראינו שהם ביזו אותם. לגבי הקדושה שבעולם, זה קודשי הקודשים, המקדש, המקומות המקודשים, על זה הוא אומר את קדשיי בזית. המקומות המקודשים לי ביזית אותם. ראינו שמנשה הכניס צלם בהיכל. ראינו שיחזקאל, זה נראה גם בהמשך, יחזקאל עושה סיור בבית המקדש, כאשר היה כבר על נהר כבר, אנחנו נראה שהקדוש ברוך הוא עושה לו סיור שם בפנים והוא מראה לו את העבודות זרות שחקקו בהיכלות הפנימיים של בית המקדש. אז זאת אומרת גם את המקום המקודש ביזו. ואת הקודש שבשנה, שאלה הם השבתות, הימים טובים, את שבתותיי חיללת.
אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם. ואל ההרים אכלו בך. זימה עשו בתוכך. אנשי רכיל היו בך, היו הולכים רכיל מהחלשים לחזקים כדי לשפוך את דמם של הנקיים בחינם. היו הולכים לאנשים הבריונים, אומרים לו ראית, זה פלוני עשה כך, זה עשה כך. כל מי שרצה לסגור איתו חשבון, היה הולך לאותם בריונים כדי שהם יחסלו אותו. ואל ההרים אכלו, אכלו בך. רש"י מסביר שהכוונה היא שבהרים הם עבדו עבודה זרה. כך התרגום אומר, ובטוריא פלחו בך לתעוותא. כיוון שהיו עושים את העבודה זרה על גבי הרים, כמובא שהיו עושים את זה על ההרים ותחת כל עץ רענן, כך היה דרכם של עושי העבודה זרה. זימה עשו בתוכך. זימה זה באופן כללי, ובהמשך אנחנו נראה פירוט של ענייני הזימה. רש"י מסביר זימה הכוונה מלשון זמם, לזמום. זימה עשו בתוכך הכוונה עצות של רשעה, זה הכוונה זימה. לעומת זאת הרד"ק וכך גם כן רואים מהמלבי"ם, מסבירים במובן של זימה במובן של עצת חטאים כמו שאומר התרגום, עצת חטאים, שזה בדרך כלל מדבר על ענייני עריות.
מסביר המלבי"ם, השפיכות דמים היה בהם מצד שלושה עניינים. א', כמו שראינו לעיל, על ידי הנשיאים שהיו שופכים דם בתוכה. דבר שני, כמו שהוא אומר לנו כאן, אנשי רכיל היו בך. האנשי רכיל היו מחממים והיו גורמים להסתסה והיו מביאים על ידי כן למען שפוך דם. דבר שלישי, על ידי השוחד, כמו שנראה בפסוק י"ב, שוחד לקחו בך למען שפוך דם. אלה היו שלוש סיבות שהביאו לשפיכות דמים. אומר המלבי"ם, לא בכדי הוא מנה את שלושתם, מכיוון שאלו שלושה עניינים שעליהם נאמר שמוציאים את האדם מן העולם. הדבר אחד זה קנאה, שזה אנשי רכיל. הוא מקנא בו, הוא מרכל עליו, ראית את זה, עשה ככה, זה עושה ככה, מדבר מאחד לאחד, זה הקנאה. הדבר השני זה התאווה, על ידי השוחד. כשהוא מקבל שוחד, תאוות הממון מביאה אותו גם כן לשפוך דם. הדבר השלישי זה הנשיאים, זה על ידי הכבוד. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם ומביאים גם כן אנשים להוציא אחרים מן העולם, כן, מביאים אותם לידי רצח. חוץ מהשפיכות דמים, היה גם כן עבודה זרה וגילוי עריות. כנגד העבודה זרה הוא אומר אל ההרים אכלו, שהכוונה היא מקורבנות של עבודה זרה. כנגד גילוי עריות, על זה הוא אמר זימה עשו בתוכך, הנה מנה לנו שלוש עבירות חמורות.
ערוות אב גילה בך. טמאת הנידה עינו בך. למה מונה דווקא ערוות אב? מסביר הרד"ק מכיוון שזו החמורה שבעריות. וזה מה שכתוב בתורה ערוות אביך לא תגלה, שהכוונה היא שאסור לאדם לבוא על אימו. נשים לב, כתוב כאן בלשון יחיד, ערוות אב גילה בך, לא כתוב גילו בך. ואת השאר כתוב בלשון רבים, טמאת הנידה עינו בך, לא כתוב עינה בך. מה ההבדל? בא לרמז על מה שאומרים חז"ל שאמון הרבה אשמה שבא על אימו. כך גם כן כתוב על יהויקים, וזה מה שכתוב ערוות אב גילה בלשון יחיד, על אותם יחידים שכשלו בזה.
המלבי"ם מסביר, הרד"ק נזכיר, אומר למה כתוב טמאת הנידה עינו בך? למה לא כתוב גילה בך? או בעלו בך? למה עינו? נשים לב שזה גם כן הביטוי לאחר מכן, בפסוק הבא, ואיש את אחותו בת אביו עינה בך. גם שמה כתוב לשון של עינוי. מסביר הרד"ק מכיוון שכידוע שהן לאישה בעת נידתה והן לבתולה יש עינוי בבעילתה. ולכן הן לגבי טמאת הנידה והן לגבי הבתולה הזכיר ביטוי של עינוי.
ואיש את אשת רעהו עשה תועבה. ואיש את כלתו טמא בזימה. ואיש את אחותו בת אביו עינה בך. ואיש את אשת רעהו עשה תועבה, אומר הרד"ק אל תחשוב שמדברים כאן על איש, איש אחד, אלא מדברים בלשון איש גם על רבים, כמו איש בא מבעל שלישה, שהכוונה היא שם בלשון רבים. איש מזרעך, הכוונה כל איש ואיש. כל איש ואיש את אשת רעהו טמא. ואיש את כלתו ואיש את אחותו, אז אמרנו אחותו מובן למה כתוב עינה בך, כיוון שמדובר בסתם באחותו הבתולה ששוכבת עימה עדיין כשהיא בבית אביו. ודבר נוסף, שוודאי אדם הקרוב לה ואחיה, עינוי הוא אצלה.
שוחד לקחו בך למען שפוך דם. נשך ותרבית לקחת. ותבצעי רעייך בעושק. ואותי שכחת נאום השם אלוהים. שוחד לקחו בך למען שפוך דם. המלכים והשרים לקחו שוחד מבעלי הדינים על מנת לשפוך דם נקי. זאת אומרת אם היה יוצא אחד חייב בדינו, אז הוא היה משלם לו, אז הוא היה מוציא את שכן נגדו חייב בדינו, גוזר עליו מיתה. אז היה מקבל שוחד למען שפוך דם, כדי לשפוך דם נקי. ותרבית לקחת, נשך ותרבית לקחת. קודם כל לקחת זה כמו לקחת, רק שכיוון שהביטוי להגיד לקחת קשה בהגייה של הלשון, כיוון שזה שני שוואים רודפים, לקחת, שני שוואים רודפים, אז לכן כתוב לקחת. כמו וידעת כי אני השם, כתוב וידעת, כן, כתוב בפתח. ועוד כמה מקומות אנחנו רואים שזה מוזכר בפתח אפילו שהיה צריך להיות שווא. אז כך גם כן כאן שכתוב שכחת, הכוונה שכחת. מה שאנחנו אומרים בלשון העברית, רק כיוון ששני שוואים קשה בהגייה, אז לכן מבטאים את זה בפתחת. לכן אומרים שכחת ולקחת. אפילו שהכוונה היא לקחת.
מסביר הרד"ק, מה זה כפילות נשך ותרבית לקחת? אז באמת חז"ל כבר עומדים על השאלה הזאת. אז חז"ל בפשטות אומרים זהו נשך זהו תרבית, אלא לעבור עליו בשני לאווין. לא תיקח מאיתו נשך ותרבית. למען האמת שמדובר בלשון חז"ל, כבר למדנו במשניות בפרק איזהו נשך, למדנו שם שכשמתבטאים בלשון תרבית מתכוונים בדרך כלל לריבית דרבנן. אבל זה רק שמדברים בדברי חז"ל, אתה לא יכול להגיד את זה על התורה. כשהתורה כתוב לא תיקח מאיתו נשך ותרבית, אז הכוונה היא בעצם על משהו מהתורה, כי התורה אוסרת. אז מה ההבדל ביניהם? אז ביאור אחד אומר לעבור עליו בשני לאווין. יש כאלה שרוצים לומר שהנשך והתרבית זה שני ביטויים למה שעושה לקיחת הריבית. כשאדם לוקח ריבית הוא יוצר שני מצבים. מצב אחד הוא נושך את שכן נגדו. הריבית אוכלת בבן אדם שצריך לשלם. דבר נוסף היא מרבה את נכסיו של המלווה. כיוון שכל הזמן המונה דופק וכל הזמן הוא מרוויח עוד ועוד. אז זה הביטוי נשך ותרבית. נשך זה בלווה ותרבית מתרבה נכסיו של המלווה. בעצם שתי הפעולות שנוצרות בעקבות לקיחת הריבית.
אז נשך ותרבית לקחת. ותבצעי רעייך בעושק. התרגום אומר ואהנית רחמיך באונסיה. הכוונה גרמת לאוהבייך ליהנות ממה שאנסת ולקחת ממון מהאחרים. נתת לרעייך ליהנות ממה שבצעת ועשקת את העמים, את בני עמך שהיו חלשים, כמו שראינו יתום, אלמנה, גר, כל אלה עשקו בעושק. מי זה ותבצעי רעייך בעושק? מי אלה רעייך? מי אלה הרעים שקיבלו את העושק הזה? את העושק הזה נתנו לאשור ולמצרים. נתנו להם שוחד כי כשהתחילו הצרות הם שכרו שכירי חרב שיבואו לעזור להם. לא משנה שבסופו של דבר התשלום היה לחינם כיוון שלא זו שלא עזרו אלא עוד זה משענת קנה רצוץ, כמו שאומר להם הנביא שזה נוקב את ידו של הנשען עליה, אז בסופו של דבר זה לא הועיל להם. אבל על כל פנים, הלכת לגזול את עמך כדי לתת לרעייך, למי? לאשור ולמצרים.
ואותי שכחת נאום השם אלוהים. אותי שכחת הכוונה היא לא בטחת בי, לא פנית אליי לעזרה. פנית לעזרה מהאומות שבאו לכלות אותך. ואותי שכחת, אני הזהרתי אותך על כל העבירות האלה והלכת אחרי תאוותייך ולא זכרת שאני ציוויתי אותך להימנע מזה. אז אם כן יש כאן שני פירושים מה זה אותי שכחת. אותי שכחת בביאור אחד, על כך שהלכת לשלם לאויבים ושכחת שאני מגינך ומושיעך מקדם. וההסבר השני, עשית את כל התועבות שהזכרתי קודם ושכחת שציוויתי אותך לא לעשות את הדברים הללו.
המלבי"ם אומר, אחרי שהזכיר את ענייני העריות, הוא חוזר לשפיכות דמים, כיוון שגמר הדין על שפיכות דמים היה. כמו שאמרנו לעיל בתחילת הפרק, תחילת הקפדה והחורבן היה על עניין השפיכות דמים, ולכן הוא מזכיר בעיקר את עניין השפיכות דמים, אז אחרי שהוא חוזר אחרי שהוא דיבר על העריות הוא חוזר שוב פעם לעניין השפיכות דמים. מה שכתוב ותבצעי, אז המלבי"ם מסביר שזה מלשון גזילה, כמו כן אורחות כל בוצע בצע, שהכוונה היא גוזל. עוד הסבר הוא מסביר ש"בצע" זה גם כן מלשון רווח. מה בצע כי נהרוג את אחינו? ששמה המובן מה יצא לנו רווח מזה? על זה הוא אומר, הלכת לעשוק כדי מה? להעשיר את רעייך, שזה מצרים ואשור. והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. והנה הכיתי כפי, מסביר הרד"ק שזה כמו משל לאדם שמצטער, אז הוא מכה, סופק כף אל כף. זה הכיתי כפי. כמו שהוא אמר לפני כן, וגם אני אכה כפי אל כפי כפי שראינו לעיל. אל בצעך הכוונה היא על בצעך. וחז"ל אומרים...
מי שמתבונן כאן במה שיחזקאל מונה לנו כ"ד חטאות מונה יחזקאל ועל כולם לא חתם אלא בגזל. שנאמר והנה הכיתי כפי על מה? אל בצעך. הקפדה בעיקר הייתה על עניין הגזל. אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. מה זה דמך? אומר הרד"ק, כתב דמך בלשון יחיד אבל הכוונה היא באופן כללי. דמך הכוונה היא הדמים המרובים, כמו ויהי לי שור וחמור, הכוונה היא שוורים וחמורים. אז הרבה פעמים נוקט בלשון יחיד כאשר הכוונה היא על הרבים.
המלבי"ם מסביר, מה שהכיתי כפי כמו שראינו למעלה בפרק הקודם וגם אני אכה כפי אל כפי, מה שנגמר הדין שנבוכדנצר ילך להחריב את ירושלים, זה לא היה על עבודה זרה וגילוי עריות, אלא רק על בצעך, בעיקר בעבור העושק כמו שהביא הרד"ק. ועל זה אומר המלבי"ם, ראינו בדומה לזה גם כן בדור המבול, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.
היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך, אני השם דיברתי ועשיתי. מסביר המלבי"ם, אם הגזר דין היה בעבור עבירות שבין אדם למקום, עדיין היה מקום לתשובה, היית חוזר בתשובה והשם היה מכפר לך. אבל היות והגזר דין נגמר בעבירות שבין אדם לחברו, פה לא מועילה תשובה עד שיחזיר את העושק אשר עשק ואת הגזל אשר גזל. אז אומר השם, איך יעמוד לבך, כן, היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים הרי אני עושה איתך משפט, ואני השם דיברתי ועשיתי. ועת שדיברתי את הגזר דין כביכול כבר נעשה מעשה. אי אפשר להשיב דבר שכבר נעשה. והמלבי"ם מסביר את זה בכמה מקומות שדיבור השם זה כבר כמו הוצאה לפועל. אני השם דיברתי זה כבר כמו הוצאה לפועל, כמו שאתה רואה שהקדוש ברוך הוא בעשרה מאמרות ברא את העולם. זאת אומרת, היה מקום להגיד הוא אמר, טוב, עכשיו הוא צריך לעשות. אומרים לך לא, הוא אמר ויהי. הוא ציווה ויעמוד. אצל הקדוש ברוך הוא הדיבור זה כבר הקיום של הדבר. זה מה שהוא אומר אני השם דיברתי ועשיתי. אם דיברתי זה כבר כמו עשיתי, אז אין מקום כעת לבטל את הדבר.
והפיצותי אותך בגויים וזריתיך בארצות והתימותי טומאתך ממך. לכן אומר השם אני אפיץ אותך בגויים, וכמו שדיברנו שיש ביטוי להפיץ ויש ביטוי לזרות, ויש גויים ויש ארצות. להפיץ הכוונה היא לפזר ולזרות הכוונה היא פיזור רב יותר. וזה מה שאומר וזריתיך בארצות. והתימותי טומאתך ממך, על ידי זה תתום טומאתך ממך. איך תתום טומאתך ממך? אומר הרד"ק שלא עבדו גילולים בגלות. כל עבודת הגילולים אנחנו רואים שהייתה כאן רק בארץ ישראל. כשגלו כבר לא עבדו עבודה זרה. והגם שבתורה נאמר ועבדתם שם אלוהים עץ ואבן וכולי, אומרים חז"ל ועבדתם שם עמים עובדי אלילים עץ ואבן. זה הכוונה. אין הכוונה שאתם תעבדו עבודה זרה, אלא אתם תעבדו עמים העובדי עבודה זרה. ומה זה עץ ואבן? עץ זה הנוצרים והאבן זה המוסלמים. לנוצרים יש את הצלב מעץ ולמוסלמים יש את האבן שזה הכעבה במקום הטמא שלהם, כן, שם יש את הכעבה שזה האבן הטמאה שכל מי שמגיע לשם נקרא שייח' וחאג' ולא יודע, יש לו חג שמח ובקיצור עושה מסיבות. זה המקום הטמא שלהם במכה. אז אם כן, העניין הזה של ועבדתם שם אין הכוונה אתם תעבדו עבודה זרה, כי באמת לא עבדו עבודה זרה במקומות שבהם הם גלו. אלא מה, הם עבדו אלילים עובדי כוכבים עובדי עבודה זרה. הם עבדו את הגויים שהם עבדו עבודה זרה וזה נחשב שאנחנו שפלים בפני העבודה זרה, כי אני עובד מישהו שעובד עבודה זרה. אני משועבד למישהו שעובד עבודה זרה. אז זה מה שכתוב כאן והתימותי טומאתך ממך. הטומאה הזאת של העבודה זרה שם תתום, לא תמשיך ותלווה אותך בין האומות.
ונחלת בך לעיני גויים וידעת כי אני השם. כמו שהזכרנו קודם, הנה דוגמה, וידעת. כתוב וידעת. מאותה סיבה, כיוון ששני שוואים קשה להגייה, אז לכן לא כתוב וידעת אלא וידעת כי אני השם. מה זה ונחלת בך לעיני גויים? מה זה נחלת? יש בזה כמה פירושים. רש"י מביא נחלת לעיני גויים הכוונה תתחלחלי על מה שעשית. זה הכוונה נחלת. תתחלחלי בפשטות הכוונה מלשון חולי. אז גם פה נחלת זה בפשטות מהכיוון של חולי, כמו ותתחלחל המלכה אסתר. יש מפרשים, ככה זה הרד"ק, ככה הוא מביא בשם יש מפרשים, שזה מלשון חילול. ונחלת בך לעיני גויים הכוונה יתחלל כבודם של עם ישראל לעיני הגויים. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שונחלת זה מלשון נחלה. לא חלחלה ולא חילול, אלא מלשון נחלה. פירושו של דבר, ונחלת בך לעיני גויים, אתה תנחל בעצמך. מה הכוונה נחל בך? מה זה תנחל בעצמך? מסביר המלבי"ם שעם ישראל, הנחלה שלנו מהאבות שלנו, שהיינו עם קדוש. זה הנחלה שלנו, עם קדוש, השם הוא נחלתנו. במי תלויה הנחלה הזאת? בנו. ככל שאנחנו נקדש את עצמנו, כך יהיה השם נחלתנו. אם לא, כמו שאנחנו רואים, יזרה אותנו בגויים. עכשיו הוא אומר, ונחלת בך לעיני גויים, שם אתה תחזור אל הנחלה המקורית שלך. ומהי אותה נחלה מקורית? תנחל את עצמך, בך, את מה ששלך, מה ששייך לך מאבותיך, שאתה עם קדוש, את זה השם הנחיל לך דרך אבותיך, תחזור לנחול את עצמך. במילים פשוטות, הכוחות שהיו לך קודם, ומה הם? הקדושה שיש בך, מה שנחלת מאבותיך, ונחלת בך. עכשיו אתה תחזור להתנחל באותם עניינים, לנחול את אותה נחלה. ומהי אותה נחלה? וידעת כי אני השם. תשוב לדעת את השם כמימי קדם, שזו הנחלה שנחלת מאבותיך.