ואוציאם מארץ מצרים ואביאם אל המדבר. הוצאתי אותם מארץ מצרים, הבאתי אותם למדבר כדי ששם במדבר אני אלמד אותם את חוקיי ואת מצוותיי. שם במדבר יש להם ניסים מתמידים. שזה מה שהוא אומר, ואתן להם את חוקותיי ואת משפטיי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. נתתי להם את חוקותיי ואת משפטיי, הודעתי להם. אומר המלבי"ם, חשבתי מחשבותיי, חשבתי מחשבות לתקן ענייניהם. חשבתי מחשבות הכוונה היא כל מגמתי הייתה להביא אותם לידי שלמות. א', במה שנוגע לבין אדם לחברו. ב', במה שנוגע לבין אדם למקום. מה שנוגע לבין אדם למקום, נתתי להם את החוקים. מה שנוגע לבין אדם למקום זה דברים שצריך לקבל אותם כאקסיומה. אף אחד לא יכול להסביר למה בתפילין צריך דווקא ארבעה בתים ולא חמישה. למה דווקא פרשיה זאת של קריאת שמע ולא פרשיית המן. וכן הלאה על זה הדרך. כל המצוות שהם בינינו לבין המקום הם בגדר אקסיומה, צריך לקבל אותם, הם חוק. חוק חוקה חקקתי גזירה גזרתי. אז הרבה מהדברים אנחנו אומרים כדי לקרב אל הדעת. ודאי שבקבלה יש להם יותר פנימיות ואפשר יותר להבין אותם על פי תורת האמת. אבל על כל פנים זה בבחינת חוק. אומר העניינים הללו לא נודע טעמם, זה ואתן להם את חוקותיי. לאחר מכן ואת משפטיי הודעתי אותם. משפטיי זה תמיד הדינים שבין אדם לחברו. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה? ענייני נזקים, ענייני שור שנגח, ענייני עבד עברי וכולי. כל זה נקרא בכלל המשפטים. המשפטים יש להם טעם. שור שנגח אמור לשלם, יש לזה טעם. אם הוא שור תם אמור לשלם חצי נזק, גם זה מובן בשכל. וכן הלאה על זה הדרך. כל ענייני המשפטים הם מובנים בהיגיון. וכל הדברים הללו נעשו אשר יעשה אותם האדם. היות והאדם מורכב מחומר ומרוח, אז האדם צריך בהנהגה הגשמית שלו איך להתנהג עם חברו, ולצורך זה יש משפטים. והרוחנית שלו איך להתנהג עם קונו, ולצורך זה כמו שאמרנו יש חוקים, זה תורה ומצוות. וחי בהם. אומרים חז"ל מה זה וחי בהם? את שני מיני החיים. גם החיים הגשמיים, גם הרוחניים. כמו שאומר התרגום, ויחי בהון לחיי עלמא. שאדם יחיה עם זה לחיי עולם. ולמען האמת זה אומר גם חיים כאן בעולם הזה. וחי בהם. כי המציאות מוכיחה שכל מי שחי על פי התורה, החיים שלו ישרים. החיים שלו ישרים, החיים שלו מאושרים, הוא בונה בית כמו שצריך, הילדים שלו מחנך אותם כהוגן, יש לו הוא רווה נחת מהילדים שלו, יש לו נכדים, הוא כבר מגיע לגיל 40 הוא כבר רואה נכדים, 45 יש לו כבר נכדים, הוא מגיע לגיל 60 הוא כבר מחתן את הנכדים. בקיצור, יש לו שלווה ושלום במעונו. מעבר לכך שכמו שאמרנו לו פעם, רואים שדווקא אלה שהיית אומר ממה הם מתקיימים? מאיפה יש להם? איך הם חיים? יש להם לרובם יש דירות. לרובם. רוב בני התורה ואברכים יש להם דירות. מי שיכול להסביר לי את זה? יש לי דוד שיש לו 13 ילדים. והוא אמר לי אם תשאל אותי עכשיו, לכולם יש דירות. הוא אמר לי אם תשאל אותי מאיפה, אומר לי אין לי הסבר. אשתו לא עובדת, הוא עבד כאיזה מנהל בית ספר עם איזה משכורת לא לא בשמיים. אומר מאיפה זה? איך מה? אין לי הסבר. אומר אני לא חיתנתי, אני שאלו אותי איך חיתנת את הילדים? אמרתי אני לא עשיתי כלום. אני הקדוש ברוך הוא חיתן אותם. הזמינו אותי לחתונה. כן, אתה שואל אותי איך? בוא תיקח עכשיו נייר, תסביר לי איך אתה... אין הסבר. זאת אומרת כשעוֹלכים בדרך השם אז רואים נחת, רואים דורות ישרים, וחי בהם. חי בהם. אז כשהתורה רוצה להגיד לאדם תקיים את המצוות, בשום מקום בתורה לא תראו תקיים מצוות שיהיה לך טוב בעולם הבא. בשום מקום לא תראה את זה. לא מוזכר עולם הבא באף מקום בתורה. גם לא בנביאים, גם לא בכתובים, לא מוזכר עולם הבא. יש רמזים, הרבה. גם גם תחיית המתים, הכל יש רמזים. אבל לא מוזכר. התורה אומרת תקיים את המצוות. למה? למען ייטב לך, למען תחיה. התורה מבטיחה את כל ההטבות פה. אומרת התורה תבדוק, תראה האם מי שחי... אומרת התורה תבדוק, תראה מי שחי על פי התורה, תראה אם טוב לו או לא טוב לו. המציאות מוכיחה שמי שחי על פי התורה יש לו דרך חיים נכונה. לעומת האדם הרודף כל ימיו אחר התאוות, אחרי הגשמיות, אחרי ההנאות, הרי אין לזה סוף. האדם הורס את עצמו, הורס את המשפחה שלו, הורס את הבית שלו, הורס את הכל במרדף אינסופי אחרי תאוות וגשמיות. אבל מי שחי חיים רוחניים, החיים שלו הם חיים נצחיים וטובים לא רק שם אלא גם כאן בעולם הזה. וחי בהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
וגם את שבתותיי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני השם מקדשם. אומר חוץ מזה וגם נתתי להם מתנה טובה. מה היא המתנה המיוחדת? אומר השם נתתי להם את השבת. כדי שיזכרו בו את יום המנוחה שהקדוש ברוך הוא נח בו בעת שברא את העולם. וביום הזה גם כן יזכרו שהוציא אותנו השם מעבדות לחירות. זה אות ביני וביניכם. והקדוש ברוך הוא נתן לנו לדעת כי אני השם מקדישכם. מה זה לדעת? אומרים חז"ל, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזיי, לך והודיעם. מה זה לך והודיעם? אומרים חז"ל שבן אדם נותן מתנה לחברו, צריך להודיע לו. ולמה? כי לפעמים הבן אדם לא ידע איך להתייחס אל המתנה בחשיבות הראויה. בן אדם אתה הבאת לו שעון. תשמע, לא נראה חדש השעון כל כך. בסדר, טוב, כנראה לא היה לו מה לעשות איתו. אתה במקרה מגיע לצורף, אומר לך מה אתה מדבר? שעון כזה יש שישה שעונים כאלה בעולם. שעון כזה שווה 700 אלף דולר. תביא עכשיו אני לוקח אותו ממך. 700 אלף דולר. מי השם? ההוא שנתן לי, יכול לזרוק אותו לפח גם. הלכה הבטרייה, אומר אין טעם לתקן בטח אין לזה... זרוק אותו לפח. לא, אתה נותן לו מתנה, תודיע לו. תדע לך מה שעכשיו הבאתי לך, זה כזה שעון נדיר, זה כזה שהוא יקר. אתה הבאת לו צמיד, חושב זה זרקוניות. הוא לא יודע שכל מה שהוא רואה שם אבנים זה יהלומים. מי שנותן מתנה לחברו צריך להודיע לו, תגיד לו מה נתת שידע להעריך אותו כראוי. אז זה מה שכתוב לך והודיעם. למה צריך להודיע לעם ישראל? שלא יחשבו שהשבת זה איזה יום ככה של כיף כזה, יבזבזו אותו על פיסטוקים. לך והודיעם, תדע לך שבת זה יום קדוש. כל מצווה שאתה מקיים עכשיו זה פי אלף. מה שכתוב אומר הבן איש חי פי אלף, אומרים שזה לפחות פי אלף. אגב אנשים שוכחים שגם עבירות זה פי אלף. אנשים שוכחים. זה שבת זה עליית העולמות. הכל עובר לטמפרטורות הרבה יותר גבוהות. עבירה זה פי אלף, זה גם מצוות זה פי אלף. אז מי שמגיע שעה לשיעור בשבת, אשריו ואשרי חלקו. היו גדולים שלא ישנים בשבת. מסיימים מסכת שבת כל כל השבת מתחילתה ועד סופה. לא לא מבזבזים את השבת על שינה. אז אומנם כתוב לישון כיוון שהשבת ניתנה לעונג. בסדר, אבל כל אחד לפי דרגתו, איך שלא יהיה על כל פנים נבין שהאדם צריך לראות איזה מתנה הקדוש ברוך הוא נתן לו ועל ידי זה ידע באמת להעריך אותה. אני לא זוכר מי מספר, הרב אלימלך בידרמן כמדומני. שפעם בא אליו איזה שהוא עני וביקש צדקה והוא חיפש בכל הבית, לא מצא פרוטה לפרוטה. כלום, שום דבר לא מצא. אה, בסוף ראה שם איזה טבעת של אשתו, אז הלך ונתן, נתן לו את זה לעני. אשתו הגיעה, ראתה שהוא נותן משהו לעני, ישר נבהלה, אולי הוא נתן, מה יש כבר בבית לתת? אז אולי נתן משהו מהתכשיטים או... אומרת מה, מה נתת לו? אומר לה לא יודע, היה איזה טבעת. אומרת לו מה נתת לו? זה טבעת יהלום. בסוף מישהו מיד רץ אחריו, אומר לו שתדע שהטבעת היא יהלום, אל תמכור אותה בזול, זה יהלום. לא הלך להחזיר אותה, הלך רק להודיע לו, שתדע שזה יהלום, אתה עכשיו מוכר את זה, תקבל, תקבל בהתאם, שלא שלא ירמו אותך. זה זה הלך והודיעם. לך והודיעם, תודיע להם את מעלת השבת כדי שעל ידי כן ינהגו בה את הכבוד הראוי. ומצוות שבת גדולה, שקולה כנגד כל המצוות, כן? אנחנו רואים כמה וכמה פעמים אומר הרד"ק בתוכחות שמוכיח אותם על עניין שמירת השבת. מי שמחלל שבת הרי הוא כגוי לכל דבריו, עושה יינו יין נסך. וכן הלאה על זה הדרך, רואים את החומרה העצומה שיש בעניין הזה של השבת. והמלבי"ם אומר שהייחודיות של השבת זה עדות על חידוש העולם. למה מי שלא מאמין בשבת יינו יין נסך? כי הוא כופר במעשה בראשית. למה היום רבנים מהפוסקים נוקטים יותר להקל בזה? כי היום בן אדם מסוגל לעשות קידוש ולא ולנסוע בשבת. לא מצד שהוא כופר במעשה בראשית אלא זה נקרא מעשה אבותיהם בידיהם. הוא כמו תינוק שנשבה, יש לו יש לו איזה שהם הרגלים שזה בא יותר מתאווה, לא מתוך כפירה. אבל באמת במקור, בן אדם שלא שומר שבת, משמעות הדברים, לא מאמין שהשם חידש עולמו בשישה ימים ונח ביום השביעי. האדם הזה כופר בחידוש העולם. אז אדרבה, תראו איזה מתנות מיוחדות נתתי לכם, את השבת שזה חידוש על ההשגחה הפרטית שדבוקה בהם בעם ישראל. ובואו תראו איך השבת אות היא ביני וביניכם שאני משרה שכינתי עליכם. ולדעת כי אני השם מקדשם. על מכוח זה הם צריכים להתקדש, כמו שהוא דיבר איתנו קודם, חוקותיי, משפטיי הודעתי אותם שיעשה אותם האדם וחי בהם. מכוח השבת אתה מתקדש, על ידי המצוות, כל מצווה שאתה עושה אתה אומר אשר קידשנו במצוותיו. כל מצווה ומצווה מקדשת אותנו. אומר הקדוש ברוך הוא תראו איזה מתנות מיוחדות נתתי לכם כדי לרומם אתכם, כדי להגדיל ולהעלות את מעלתכם. אגב גם בהיבט הגשמי זה מאוד מעניין כי שבת לא היה מקובל אצל אף אומה. ובואו תראו איך כולם אחרי זה אימצו להם את השבת. אז יש שאימצו את יום שישי, יש שאימצו את יום ראשון, אבל על כל פנים כולם אימצו להם יום שיהיה יום מנוחה. והשבת הזאת כבר ניתנה לעם ישראל עוד במצרים. לא רק במרה ששם רק היה הציווי. כתוב שכבר במצרים משה רבנו היה בארמון של פרעה ואז הוא אמר לו תגיד, אתה רוצה שהם יעבדו כמו שצריך? אתה צריך לתת להם יום אחד שהם ינוחו. הם ינוחו, הם יאגרו את המצברים ואז הם יוכלו לעבוד כמו שצריך. אמר לו בסדר, תעשה מה שאתה חושב. הלך והודיע עליהם, יש יום אחד מנוחה, יום שבת. ומשה בירר להם את יום השבת שינוחו ביום השבת. ועל ידי זה ביום שבת לא היו צריכים לעבוד, כך אומר המדרש. יוצא אם כן שכבר מאז התחיל העניין הזה שעם הם כבר שמרו שבת. המצוות המפורטות באו במרה, אבל לפני כן כבר אנחנו רואים שמשה בירר להם את יום השבת. ולכן אנחנו אומרים, יש לנו תפילה שבה אנחנו מזכירים את משה, ישמח משה במתנת חלקו. מה זה חלקו? כיוון שזה החלק שבא ממנו, ממי? ממשה רבנו שהוא זה שבירר את יום השבת לישראל.
ויאמרו בי בית ישראל במדבר בחוקותיי לא הלכו ואת משפטיי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואת שבתותיי חיללו מאוד ואומר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם. אם קודם הזכרתי את הכלל של בגד כפת בראש מילה אפשר עכשיו לראות ויאמרו בי בית ישראל. ויאמרו בי בית. למה? ויאמרו מסתיים ב-ו', אז ממילא אות אחריה נופל הדגש אז זה בי. בי מסתיים ב-י', אז ממילא נופל הדגש מבית ולכן כתוב בית ישראל. אחרי זה במדבר מתחיל ב-ב' דגושה כי האות הקודמת מסתיימת ב-ל'. אז לכן אחרי זה במדבר ה-ב' היא דגושה. בחוקותיי ה-ב' היא דגושה וכולי. טוב, בואו נסביר מה כתוב כאן. ויאמרו בי בית ישראל במדבר. עם ישראל המרו בי, הכוונה מרו את פי השם וזה כולל את כל מה שהם חטאו במדבר. זה כולל את החטא מה שהם ניסו את השם בעגל, ברפידים, לאחר מכן הותירו מהמן, את שבתותיי חיללו שיצאו ללקוט את המן, בחוקותיי לא הלכו כנגד מה שהוא ציווה אותם במרה שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו, וחיללו מאוד, זה השבת הראשונה שאותה חיללו כמו שאמרנו, אז זה וחיללו מאוד. וגם את החוקים והמשפטים שציווה אותם עברו עליהם כמו שכתוב שם עד אנה מאנתם לשמור מצוותיי ותורותיי. אז ויאמרו בי. והנה תראה שעל הדבר הזה היה מגיע להם כליה, ואומר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם. ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתים לעיניהם. ושוב אומר הקדוש ברוך הוא, גם פה היה צריך כליה, אבל גם כאן במדבר עוד פעם כמו ביציאת מצרים עשיתי למען שמי שלא יתחלל בגויים. גם כשהיו במדבר, אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים וכולי, לבלתי יכולת השם. לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתים לעיניהם, שלא יתחלל שם שמיים לעיני הגויים שלא יאמרו מבלתי יכולת השם, אז גם פה לא מצד שהיו ראויים.
אלא מתוך רחמי השם עליהם ומתוך רצון שלא יתחלל שמו בגויים. וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. וגם אני נשאתי ידי, נשאתי ידי זה מלשון שבועה מסביר המלבי"ם, נשבעתי להם שם במדבר שלא יביא אותם אל הארץ, ארץ זבת חלב ודבש צבי היא מפוארת, כמו שהסברנו זה גם מלשון רצון, כן, המקום שאדם חושק ורוצה בו מכל הארצות.
יען במשפטי מאסו ואת חוקותי לא הלכו בהם ואת שבתותי חיללו כי אחרי גילוליהם ליבם הולך. יען במשפטי מאסו כי אחרי גילוליהם ליבם הולך, אומר המלבי"ם שהקדוש ברוך הוא ראה שמה שמאסו במשפטיו זה לא נבע מתוך יצר של תאווה. מכיוון שזה נבע מתוך זה שאחרי גילוליהם ליבם הולך, הלב שלהם הולך אחרי אמונות זרות, אחרי הגילולים, הם לא מאמינים בהשם. זאת אומרת כאשר מדובר במחלה הנובעת מתוך תאווה, אז איזה דבר שאתה אומר עוד ניתן לריפוי. אבל אם זה בא מתוך אמונות זרות וגילולים, מה שהם נמשכים אחר עבודה זרה ולא מאמינים בהשם, כמו שהיה אצל המרגלים שהם לא האמינו ביכולת השם, זה הרבה יותר חמור כי החטא של הכפירה הוא חטא הרבה יותר חמור מחטא התאווה.
ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר. אומר השם, ותחס עיני עליהם, אף על פי כן חסה עיני עליהם ולא השחתתי אותם באופן מוחלט, זה משחתם, מלשחיתם. כמו שומר שבת מחללו, שומר שבת מלחללו. כן? אז ותחס עיני עליהם מלשחתם. ובמה היה חסות העין של הקדוש ברוך הוא? ולא עשיתי אותם כלה במדבר. שהגם שהדור של האבות נגזרה עליו כליה במדבר, אבל לא עשיתי אותם כלה במדבר לחלוטין כי בניהם אשר קמו מאחריהם, הם כן באו אל הארץ.
אומר המלבי"ם, שהגם שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יביא אותם אל הארץ, ההשחתה לא הייתה מיידית. הקדוש ברוך הוא אמר במשך 40 שנה תהיה מיתתם. כי אם ההשחתה הייתה מיידית, אז גם כן לא היה קיום לבנים. אומר פה השם, ותחס עיני עליהם. המלבי"ם מסביר בכמה מקומות, מה ההבדל בין לחוס לבין לרחם? לחוס תמיד זה על דבר שיש לי בו צורך. ועיניכם אל תחוס על כליכם. תמיד לחוס זה על משהו שאני צריך אותו, משהו שכביכול יהיה לי בו תועלת. לעומת זאת לרחם, אני מרחם מצד שהדבר ראוי לרחמים, גם אם לי לא יוצא מזה שום דבר, על כל פנים אני מרחם. יוצא אם כן שכאן שהלחוס פירושו של דבר כביכול לצורך. השם ראה שאם הוא יעכב אותם במדבר 40 שנה ועל ידי זה הם יראו את יד השם, הם יראו את הנסים התמידיים, את ההשגחה המופלאה עליהם, זה יביא אותם לידי חיזוק ולידי כך שבסופו של דבר בניהם כבר יוכלו להגיע ולהיכנס אל הארץ. זה ותחס עיני עליהם, כביכול ראיתי שיהיה פה בזה תועלת, כביכול כמו יהיה לי בזה רווח, בכך שאני אחוס עליכם.
וזה כמו שכתוב בדברים בפרק כ"ט, אתם ראיתם את כל אשר עשה השם לעיניכם בארץ מצרים, ולא נתן השם לכם לב לדעת והולך אתכם במדבר למען תדעו כי אני השם אלוהיכם. דהיינו כל המטרה שהיו במדבר כדי שידעו כי אני השם אלוהיכם. כדי שעל ידי זה יכירו בגדלות הבורא, ביכולתו הבלתי תכלית, דהיינו החיסרון שהיה להם, וזה כמו שראינו שאחר גילוליהם ליבם הולך, שהם התרחקו מאת השם בגלל חוסר אמונה, זה יושלם ב-40 שנה. וזה מה שחז"ל אומרים, אין אדם עומד על דעת רבו עד 40 שנה, שאלה הם ה-40 שנה במדבר, שכתוב לפני כן ולא נתן השם לכם לב לדעת והולך אתכם במדבר למען תדעו. על ידי ההליכה במדבר 40 שנה כן הביאו אתכם בסופו של דבר לדעת כי אני השם אלוהיכם. אז אומר השם ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר כי ראיתי תועלת בכך שהם בסופו של דבר ישיגו את האמונה אחר 40 שנה.
ואומר אל בניהם במדבר, בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ובגילוליהם אל תטמאו. וכאן הקדוש ברוך הוא מזהיר גם את הבנים אחריהם. שהבנים אחריהם עדיין לא נטהרו לחלוטין מגילולי מצרים, מהנימוסים וההנהגות של מצרים. השם מצווה אותם לשמור את חוקי השם ואת המשפטים ובכל הגילולים האלה לא להיטמא. אני השם אלוהיכם, בחוקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשו אותם. כיוון שאני השם אלוהיכם, אז לכן תשמעו אליי ותלכו בחוקותי ובמשפטי ותעשו אותם ותשמרו אותם בלבכם ועשו אותם, תקיימו אותם. וכנגד מה שהזכיר לפני כן שהם חיללו שבתות, אומר ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני השם אלוהיכם. שבתותי גם אותם תקדשו, כי הם השבתות הם לאות ביני וביניכם. על ידי שאדם שומר שבת הוא מצהיר בזה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בשישה ימים. וזה לדעת כי אני השם אלוהיכם, על ידי זה הוא יודע ומודיע שהקדוש ברוך הוא אלוקינו ולכן המחלל שבת כמי שכופר במעשה בראשית, מכיוון שבזה אינו יודע שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בשישה ימים. על ידי שתשמרו את שבתותי והיו לאות ביני וביניכם.
וימרו בי הבנים ובחוקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, את שבתותי חיללו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר. אם ראינו את האבות חוטאים, לאחר מכן אומר הכתוב, בוא תראה שגם הבנים המשיכו בדרך אבותיהם. וימרו בי הבנים. זה שבטו של דן, זה אלה שנצמדו לבעל פעור לאחר שמתו דור המדבר, זה קורח ועדתו. וימרו בי הבנים, גם הם המשיכו בדרכי אבותיהם ועליהם גם כן יצא קצף. והשיבותי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתי אותם לעיניהם. אומר השם והשיבותי את ידי, מה זה והשיבותי את ידי? הכוונה היא השבתי ידי מלהכות אותם. זה והשיבותי את ידי. כך מסביר המצודת דוד. לא נפרעתי מהם אלא כביכול השבתי ידי מלהכות אותם. ולמה? ואעש למען שמי. מסביר המלבי"ם ששם כבר התחיל ויצא הנגף והתחיל להכות בם, ולכן הביטוי הוא פה והשיבותי את ידי. להשיב אותה הכוונה להשיב אחור. אחרי שהיא כבר חלה, היא כבר באה, היא מכה, אומר השם לקחתי אותה לאחור. כמו והשם השיב ידו מבלעה. דהיינו היד כמו באה לבלע הכל והשם מחזיר את ידו אחור. וגם זה אומר השם לא בגללם, לא כי מגיע להם. אומר השם למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים, כמו שראינו לאל, גם זה היה למען שמי, שלא יתחלל לעיני הגויים.
אומר המלבי"ם, תשים לב, זה חוזר על עצמו שלוש פעמים אצלנו במקרא, למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים. אומר המלבי"ם, שלושת הפעמים הללו מתארים את המצבים של עם ישראל עוד בטרם נכנסו לארץ. הפעם הראשונה זה במצרים, עדיין לא קיבלו תורה, ואם השם היה מכה אותם שם, כמו שראינו בתחילת הפרק, אחרי שהמצרים שמעו שעם ישראל עומדים להיגאל, אם השם היה מכה אותם שם, שכבר ראינו שהיו ראויים למכה, כיוון שראינו לאל שהשם מוכיח אותם שיעזבו את הגילולים עוד במצרים ולא שמעו, היה חילול השם גדול. היות וכן, אומר השם למען שמי לבלתי החל, לא הכיתי בהם במצרים. לאחר מכן במדבר, בתחילת היציאה ממצרים, בתחילת ה-40 שנה, הגם שהם קיבלו תורה, עדיין לא נטהרו לחלוטין מגילולי מצרים, זה היה כמו שאור שבעיסה שמטפיח את העיסה כולה, וגם שם אומר השם, היה חילול השם, למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם, מבלתי יכולת השם. והפעם השלישית זה אצלנו, שזה כבר דור הבנים, וימרו בי הבנים כמו שראינו. כאשר הם כבר בסוף היותם במדבר, אחרי 40 שנה, אבל עדיין לא נכנסו לארץ. וכל הזמנים הללו הקדוש ברוך הוא עדיין לא השלמתי כביכול את תפקידו. כאשר אומר השם אשלים את תפקידי, אוכל להיפרע מהם. אבל כל עוד לא השלמתי את תפקידי, יבואו ויגידו מבלתי יכולת השם. הנה תראה, לא הכניס אותם בסוף לארץ. לכן אומר השם, שלוש פעמים אני ריחמתי עליהם כדי שלא יתחלל שמי בעולם, עד שאכניסם לארץ. ברגע שייכנסו לארץ כבר נגמר, השם כביכול עשה את שלו. אבל לפני כן, יגידו השם לא יכול, יהיה פה חילול השם. אומר הקדוש ברוך הוא, אז גם בסוף ה-40 שנה, עדיין לא השלמתי את המעשה להביאם לארץ, היה בזה חילול השם, ולכן גם כאן ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתי אותם לעיניהם.
גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות. גם אני נשאתי את ידי להם במדבר. מה זה נשאתי את ידי להם במדבר? הכוונה היא כפשוטו, נשבעתי להם במדבר. מה נשבעתי להם במדבר? להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות. איפה זה כתוב? אז באמת הרד"ק מביא, כמו שדוד המלך אומר בתהילים, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, להפיץ זרעם בגויים. השם נשבע להם שיפילם במדבר ויפיץ את זרעם בגויים ויזרה אותם בארצות. טוב, אבל זה לא מספיק, מכיוון שיש לנו שאלה על יחזקאל ואנחנו מביאים ראיה מתהילים. איפה זה כתוב בתורה? איפה כתוב בתורה שהשם נשא ידו להם, נשבע להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות? לא ראינו כזה דבר בתורה כתיאור למצב שבו עם ישראל במדבר והשם נשבע להם שהוא יפיץ אותם ויזרה אותם בארצות. אז באמת רש"י מסביר שזה מה שכתוב בתורה, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, ואז התורה מבטיחה שחס ושלום עם ישראל יגורשו מן הארץ. יוצא אם כן, מה שכתוב ואני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים, אין הכוונה שבמדבר נשבעתי שאפיץ אותם כעת בגויים. אלא במדבר נשבעתי שאם הם יגיעו לארץ ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל וכולי, אז אבוד תאבדון מעל האדמה אשר השם אלוקיכם נותן לכם. אז, רק אז. אבל יוצא על כל פנים שמצאנו איפה זה כתוב בתורה. בתורה יש אזהרה, כי תוליד בנים, הנה תראה יש שבועה שהקדוש ברוך הוא יפיץ אתכם בארץ.
הרד"ק לעומת זאת מסביר שהשבועה הזאת מופיעה אצלנו במדבר, הגם שלא ראינו אותה מפורשת, אבל ראינו אותה מתקיימת. כי כמו שכתוב, וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ויכום ויכתום עד החרמה. הנה ראית שהשם הפיץ אותם שם במדבר. אתה רואה כבר במדבר הקדוש ברוך הוא נפרע מהם והפיץ אותם. וישמע הכנעני מלך ערד וישב ממנו שבי. זה לזרותם בארצות. זאת אומרת שהרד"ק מבין שכאשר כתוב להפיץ אותם במדבר ולזרותם בארצות, הכוונה היא שכבר במדבר זה התחיל. לא כמו שרש"י מסביר שבמדבר הייתה ההבטחה על מה שיהיה 850 שנה אחרי שיהיו בארץ. הרד"ק מבין שזה מדובר שכבר במדבר זה התחיל. ואיפה? וירד הכנעני, העמלקי, מלך ערד, כל אלה כבר התחילו להפיץ את עם ישראל עוד בהיותם במדבר, התחילו להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות. שבאותו השבי אומר הרד"ק, הרחיקום שוביהם ומכרום לשאר גויי הארצות. והרד"ק מביא גם כן את מה שרש"י מביא, מביא את זה בשם המדרש. וחז"ל אומרים, מה שכתוב ויבכו העם בלילה ההוא, ליל תשעה באב היה. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות. אז הנה עוד ביטוי לכך שהקדוש ברוך הוא כבר אז אמר להם שלעתיד הם עתידים להיות נפוצים, שיחרב הבית ועם ישראל יפוזרו בין העמים. הרי לנו שכבר במדבר הייתה הבטחה כזאת.
המלבי"ם מסביר, גם אני נשאתי ידי. אומר המלבי"ם, הגם שמפני חילול השם ראינו שהקדוש ברוך הוא לא נפרע מהם, אבל ראיתי שעדיין זמן התיקון לא הגיע. וראיתי שהם עדיין, מה שנקרא, ראויים לחטא, הם עדיין מוכנים בטבעם אל החטא, הם עדיין לא הזדככו מהעבירות שלהם. וראיתי שגאולת מצרים היא לא גאולת עולם. ראיתי שעתידים עם ישראל להיות בגלויות נוספות כדי להגיע אל הזיכוך השלם. כי מצרים לא הביאה את עם ישראל עדיין אל הזיכוך המושלם, כי הנה תראו, יצאו ממצרים, עדיין עבודה זרה ביניהם, היו במדבר, עדיין הם לא בשלמות. אז ראיתי שעתידים להיות עוד גלויות שהגלויות הללו יביאו אל הזיכוך השלם. ואז אומר השם, נשאתי את ידי להפיץ אותם בגויים ומשם הם יזרו בארצות ושם הם יצורפו במצרף ובכור פעם אחר פעם. דהיינו אז כבר אומר השם, ראיתי שלא תהיה ברירה אלא להביא אותם בצירוף אחר צירוף על ידי הפצה בגויים וזרותם בארצות, ועל ידי זה יגיעו אל התיקון המושלם. ועל פי זה המלבי"ם גם כן בעצם, מה שהמלבי"ם מקרב לנו את הדברים יותר אל הדעת, כי לכאורה לא לגמרי ברור למה היה צריך כבר במדבר להבטיח להם על מה יהיה 850 שנה אחרי שיגיעו לארץ? למה אז היה צריך כבר להישבע ואז היה צריך כבר להודיע זאת? אבל לפי מה שאנחנו מסבירים כעת, כביכול זה פועל יוצא. אומר השם, ראיתי שכעת במדבר הם לא מתוקנים, אבל הם עתידים להתתקן בגלויות הבאות, וזה בעצם נותן תקווה מהעם, שהנה עוד יבוא התיקון שלהם.
יען משפטי לא עשו וחוקותי מאסו ואת שבתותי חיללו ואחרי גילולי אבותם היו עיניהם. אומר לא זה העוון בלבד, מסביר המצודת דוד, לא רק בעוון הזה היו החורבנות, אלא גם בעבור שלא עשו את משפטי ומאסו את חוקותי וחיללו את שבתותי והלכו אחרי גילולי אבותיהם. המלבי"ם מסביר שמכאן עד פסוק כ"ו, אומר המלבי"ם, זה כמו מאמר המוסגר. שכביכול בא לומר, אתה יודע למה העונש הזה מגיע עליהם? היות ואת משפטי לא עשו ועיניהם היו אחרי גילולי אבותם, היות וכן, אומר השם, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. זה פסוק פלאי מאוד שכולם מתקשים בו. וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? זה אמירה שהקדוש ברוך הוא אומר. איך שייך שהקדוש ברוך הוא יגיד שנתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? אדרבה, השם נתן לנו חוקים ומשפטים טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כמו שמוזכר כמה וכמה פעמים בפרק שלנו. וחי בהם. אז איך כתוב נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם?
רש"י אומר, נתתי להם חוקים לא טובים, מסרתים ביד יצרם להיכשל בעוונם. כביכול השם אומר, כיוון שהלכת בדרך הלא נכונה, אז מסרתי אותך ביד היצר כדי שיפיל אותך שם בבורות, בגיאיות, בפחתים. אם היית בוחר את הדרך הנכונה, היית הולך בדרך מושלמת. היית ניצל מכל מכשול. אבל כיוון שבחרת בדרך הלא נכונה, אז נתתי לך חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, נמסרת ביד היצר הרע ששם זה לא טוב והם זה משפטים לא יחיו בהם, נמסרת ביד היצר הרע. כך גם כן תרגם יונתן, ומסרתינון ביד יצרהון טפשא. מסרתי אותם ביד היצר הטיפש שלהם. והלכו ואזלו ועבדו גזירן דלא תקנן ונימוסין דלא יתקיימון בהון. אז מי זה אם כן חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? זה הם עשו. כיוון שמסרתי אותם ביד יצרם, אז ממילא על ידי זה הלכו ועשו להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. הקימו להם בג"ץ, עשו להם כל מיני משפטי הגויים, החוק העות'מאני, החוק הבריטי ועוד כל מיני משפטים בלי דעום. אז כביכול כמו אני חוקקתי להם את החוקים האלה. כיוון שאני מסרתי אותם ביד יצרם ומכוח זה הלכו לחוקק את כל אותם חוקים, כביכול אומר השם, כביכול זה בא ממני. אבל זה ודאי בעוונם.
הרד"ק מסביר, שהיות והם מאסו בחוקות השם, מסרתי אותם ביד אויבים שישימו עליהם חוקים לא טובים. זה הכוונה וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים. וגם אני, מסרתים ביד האויבים שהאויבים נתנו להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. ולמה אומר אני נתתי? כיוון שעוד פעם, אני מסרתי אותם ביד הגויים. אז לפי רש"י זה מסרתי אותם ביד יצרם הרע, ולפי הרד"ק הכוונה היא מסרתי אותם ביד הגויים, שהגויים הם אלה ששמו להם ונתנו להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. מה זה משפטים לא יחיו בהם? אומר הרד"ק, שישימו אויביהם משפטים וגזירות עליהם שלא יחיו בהם אלא ימותו בהם. ואם היו עושים משפטי, היו חיים בהם, כמו שראינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אבל כיוון שלא הלכת בדרך השם, אז נמסרת ביד הגוי, וכולנו יודעים איך הגויים בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, איך הרדיפה האינסופית של הגויים, אם פעם זה היה עם קלשונים וטוריות, אז היום זה על ידי חרמות וכל מיני החלטות או"ם הזויות, אבל עדיין הגויים עדיין מחפשים ואם זה עמי ערב אצלם הטוריות נשארו, הם רק השתדרגו לטילים ומנהרות, אבל בעצם אנחנו רואים, נמסרנו ביד הגויים, משפטים לא יחיו בהם, ביד הגויים שבידם לא ניתן לחיות. אדרבה, היינו הולכים בדרך השם, היינו זוכים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אבל רצינו וחשקנו במשפטי הגויים ונענשנו על ידי זה שלא יחיו בהם, הגויים לא נותנים לנו לחיות בארצותם.
המלבי"ם מסביר, שהכוונה וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, זה מדבר על מה חושבים העם. מה חושבים העם, הם מואסים את החוקים שלי, ולמה? כי הם חושבים לעצמם שאני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. הם הולכים ובודים להם חוקים משלהם, הולכים ונמשכים אחר חוקי האומות, מכיוון שהם אומרים זה חוקים לא ניתן לחיות איתם. היום תשמעו מכל מיני מרשיעי ברית, מה תגיד, אפשר שייך לקיים מדינה שתפעל על פי ההלכה? מה יעשו עם חשמל? מה יעשו עם חיל האוויר? מה יעשו עם צבא? מה יעשו עם בתי חולים? מה יעשו? כאילו המציאו את הגלגל היום. וכאילו פסו גויים מבני אדם. מה היום אתה בונה את הארץ? באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, זה כבר פאסה כבר מלפני 60 שנה. כבר מאז הקבלנים הם ערבים. אז מה אתה, אתה פה עושה משהו? אז בכל עבודה ובכל מקום ובכל מקצוע יש גויים שיעשו את מה צריך. נו, אז בשביל זה אני צריך לחלל שבת? בשביל זה לקחת את היום היקר ביותר ולעשות עבודות של הרכבת הקלה? את היום המיוחד ביותר כשאתה בעצם רוב הפועלים שלך ממילא הם סודנים או אני יודע מה, כל מיני ייבוא אישי, סינים למיניהם. אז בשביל זה צריכים לחלל שבת? צריכים לעבור עבירות? את חברת חשמל אפשר ברגע אחד להפוך לחברה כשרה. יש בעלי אינטרסים שלא מעוניינים, כיוון שעל עבודת שבת מקבלים שלוש וארבע משכורות, אז יש אנשים שלא מעוניינים, לבושתנו. אבל אם ירצו, ברגע אחד אפשר להפוך את חברת חשמל למקום שהוא שומר שבת, ואם יש איזה שהם בעיות, יש גוי של שבת שזה ודאי לכתחילה שבכתחילה במצבים של פיקוח נפש וכדומה, בכל הסברות שיש להקל בזה. עם גוי זה ודאי לכתחילה. אבל אם לא, סיפר הרב יצחק יוסף שבמתי זה היה, בחג האחרון, אני לא טועה זה היה בראש השנה, סיפר אחד שהזעיקו אותו, יהודי, הזעיקו אותו לחברת חשמל, היה צריך להפעיל כמה טורבינות כי היה חוסר. ולאחר מכן היה צריך עוד פעם, הזעיקו אותו, היה צריך לכבות כמה טורבינות כי היה עודף. בחברת חשמל הם לא אוגרים חשמל, אין מחסנים של חשמל. צריך בכל הזמן לייצר לפי התפוקה, לפי מה שהדרישה, כך צריכה להיות התפוקה. ובעצם החג, מביאים יהודי בשביל למה? רחמנא ליצלן. הרי ניתן לשמור שבת בצורה המהודרת והמדוקדקת ביותר. אלא מה? לכל אלה שלא ניחא להם שמירת שבת ולא ניחא להם קיום המצוות, זה חוקים לא טובים אשר לא יחיו בהם. מה, איך אפשר מדינת הלכה? הלכה המדינה. כן? אולי פעם יהיה מדינת הלכה, אז לא יהיה פשעים, אם יהיה מדינת הלכה לא יהיה רצח, לא יהיה אונס, לא יהיה שוד, לא יהיה, אולי החברה תהיה חברה יותר חיובית, אולי הכל ישתנה. לא, אל תבלבל אותם עם עובדות. הם יש להם תיאוריה והעובדות רק מבלבלות.
התלמוד, מסכת מגילה דף ל"ב, אמר רבי שפטיה, אמר רבי יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר את הפסוק אצלנו, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. מי שלומד, קורא בלא נעימה, שונה בלא זמרה, עליו נאמר שנתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. אביי שואל, מתקיף לה אביי, משום דלא ידע לבסומי קלא, משפטים לא יחיו בהם קרית ביה? אומר אביי, מה, רק בגלל שהוא לא יודע ככה לסלסל, הוא לא בקיא במקאמים, אז בשביל זה אתה אומר שזה משפטים לא יחיו בהם? אלא אומרת הגמרא, כי הא דרב משרשיא, דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. אף על פי שהגמרא לכאורה דחתה את הפירוש הראשון, הגמרא אומרת אלא כדרב משרשיא בעקבות קושייתו של אביי, עם כל זה המימרא הזאת מאוד מוכרת ומפורסמת וגם אמונים אנו על דברי המהרש"א שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ודאי כאשר מדובר באגדה. אז ראיתי ביאור נפלא שמסביר מה הקשר. מה הקשר בגלל שבן אדם קורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, אתה אומר זה חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? אז על פי פשט, צריך תמיד לזכור את הפשט. על פי פשט אפשר להבין, שכשבן אדם קורא משהו בצורה דיכאונית, זאת אומרת שהדבר הזה מעציב אותו. כשבן אדם קורא משהו בצורה שמחה, מתוך שירה וזמרה, זאת אומרת שהוא שמח בזה. כן? באופן טבעי זה לא הגיוני לשיר חטאנו לפניך. זה לא הגיוני. בדרך כלל חטאנו לפניך זה משהו שאמורים לבכות בו. מתי אדם שר? מתי אדם שר? כשיש לו משהו של שמחה, ענבי הגפן בענבי הגפן, כיצד מרקדין לפני הכלה, בזמן של שמחה שרים. זה הדבר הטבעי. אז אם בן אדם קורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, זאת אומרת שהוא קורא משהו, איזה שהם חוקים לא טובים, איזה משהו איזה, הוא קורא עכשיו משהו שמעציב אותו, אז מה אתה רוצה שיחבר לזה לחן? אולי גם אם יחבר לחן, אולי זה יהיה איזה לחן מלנכולי, משהו דיכאוני כזה, שירי עופר בכי כזה, אכלו לי שתו לי. אולי משהו מהסגנון הזה, אבל מה פתאום שאתה קורא דברי השם ואתה קורא אותם בעצב? אדרבה, צריך לקרוא אותם בשמחה. טוב, זה הפשט.
אבל בואו תשמעו מה מסביר בעל המקור ברוך. אומר, אחרי לכאורה כשאנחנו קוראים פסוק כזה, כמו שמיד קראנו אותו, הוא תמוה מאוד. וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, איך אפשר להגיד כזה דבר? אלא מה, בעל כורחך שאתה חייב לשים סימן שאלה בקצה המשפט. אומר השם, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? מה, למה הם מלינים על חוקיי? האם החוקים שנתתי להם הם לא טובים? האם אלה משפטים שלא ניתן לחיות עמהם? אומר, אם כן בעל המקור ברוך, את הפסוק הזה לא ניתן להבין אלא אם תקרא אותו בנעימה וזמרה. אלא אם כן תנגן אותו כמו שצריך. אם לא תנגן אותו כמו שצריך, אז הכל וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, משפטים לא יחיו בהם. אבל אם אתה מנגן אותו כמו שצריך, אז אתה מנגן את זה עם סימן שאלה. וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים? אה, מי שיקרא את זה בלא זמרה, אז זה חס ושלום חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. צריך לקרוא את זה בדרך הנכונה, בדרך של זמרה, ואז באמת אפשר יהיה להבין את מה שאומר הכתוב. מספרים שפעם היה הגבאי של בית הכנסת, פעם פגע ברב. והציבור ככה מחה מחאה נמרצת, ובסופו של דבר אמרו לו שהוא חייב להתנצל. אבל כיוון שידעו שהוא אחד כזה מתחכם ואחד, אמרו לו אנחנו גם נכתיב לך מה אתה מתנצל. אתה צריך לומר, אני פגעתי ברב ואני מתחרט על מה שעשיתי, מה שעשיתי לא טוב. טוב, הבן אדם בלית ברירה, נאלץ לעמוד ולהקריא. ואז הוא עומד ומקריא, אני פגעתי ברב? אני מתחרט על מה שעשיתי? מה שעשיתי לא טוב? עכשיו, מה תגיד? אמרת, קראתי, מה שכתוב קראתי, אל תתווכח. מה שכתוב קראתי בדיוק, לא הוספתי מילה אחת. תראו כמה מנגינה משנה את המשמעות. אז גם כאן, מי שיקרא את זה וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, אז אוי ואבוי, זה חוקים לא טובים. תקרא את זה בדרך של סימן שאלה, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? ומי שקורא בלא נעימה ושונה את זה בלא זמרה, אז חס ושלום כאילו הוא אומר שהקדוש ברוך הוא נתן חוקים לא טובים. ביאור נפלא.