ספר יחזקאל פרק כ. ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את השם וישבו לפניי. בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש מתאר יחזקאל, אנשים מזקני ישראל באים לדרוש את השם והם יושבים לפניי כדי לשאול אותי שאלות ולבקש את השם ותכף אנחנו נראה מה היה טיב בקשתם. רש"י מסביר שהלדרוש את השם זה אומר על צרכיהם. והם באו וטענו ואם אינו שומע לנו גם אנו לא נענש על עבירות שבידינו. ולמה? מה הייתה הטענה שלהם? אומרים חז"ל, אמרו לו הרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום. אחרי שהשם מכר אותנו, מה עכשיו הוא יכול לדרוש מאיתנו? והביאו על זה משל, עבד שמכרו רבו ואישה שגירשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום? הם באו בטענה, אדם גירש את אשתו, לאחר מכן הוא בא ואומר את בוגדת בי. איזה בוגדת? היא כבר גרושה. מה הקשר שלך אליה? אז אותו דבר הם טענו כאן, הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה כלפינו שאנחנו בוגדים ועובדים עבודה זרה, הרי השם גירש אותנו. ואם השם גירש אותנו, איזה עוד טרוניה יש כלפינו? אנחנו נראה בהמשך את התשובה, יש על זה תשובה מפורטת בדברי הנביא, אי ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, אנחנו נראה את זה בהמשך. אבל על כל פנים זה הייתה הטענה שלהם. הטענה שלהם הייתה לאחר שהשם הגלה אותנו, לאחר שהשם ריחק אותנו, אין טענה כלפינו כעת מדוע איננו שומרים את מצוות השם. וזה נראה בהמשך איך הוא עונה להם העולה על רוחכם היו לא תהיה, כל זה אנחנו נראה בהמשך כתשובה לטענותם.
המלבי"ם מביא את מה שכתב האברבנאל שאחת עשרה שנה גלה יהויכין לפני חורבן הבית. בתחילת השנה החמישית לגלותו רואה יחזקאל את המראה הראשון. ומשם והלאה עד החורבן כל שנה הוא רואה מראה, מראים לו מראה, מחזה נבואה ביחס לעם ישראל. אומר המלבי"ם והגם שבאו נבואות אחרות, אבל על כל פנים בתחילת השנה היה רואה נבואה אחת. היו עוד נבואות, אבל בכל תחילת שנה היה רואה יחזקאל נבואה אחת. בשנה השביעית השם סיבב שבאו הזקנים וזה היה בעשירי בחודש החמישי. שבזמן הזה עתיד בית המקדש להיחרב, כי החודש החמישי זה חודש אב. והעשירי, עיקר שריפת בית אלוקינו בעשירי היה. מה שאנחנו עושים בתשיעי, כיוון שזה היה לפנות ערב של התשיעי, היות וכן אנחנו עושים את זה בתשיעי, תחילת הפורענות, אבל עיקר השריפה היה בעשירי. אז יוצא איפה שהתאריך שבו אנחנו מדברים כעת, בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש, אנחנו מדברים בעצם על יום החורבן עוד שנים קודם שנחרב. והם באים אליו דווקא ביום הזה, שביום הזה עתיד בית המקדש להיחרב, הם באים אליו ומבקשים ממנו שיתפלל על בית המקדש שלא ייחרב. והקדוש ברוך הוא עונה לו שלא יקבל את תפילתם והשם לא יידרש להם.
בסדר עולם מובא שאלה היו חנניה מישאל ועזריה. אבל לפי מה שהסביר לנו המלבי"ם בפרק י"ד לאל, מדובר כאן בזקנים רשעים. ולא מדובר בצדיקים שבעם ישראל. ומובא שהצדיקים היו נקראים זקני יהודה. וכאן מדברים על זקני ישראל. יהודה אלה היו הצדיקים, כי ביהודה היו תקופות שלמות שהיו עובדי השם. לעומת זאת בישראל אף תקופה מאז ירבעם לא היו עובדי השם. כל המלכים שלהם היו רשעים וכל ההנהגה וההתנהגות של העם הייתה בדרך של רשע. אז כשמוזכר זקני ישראל מדובר על אלה שהרשיעו. לעומת זאת כשמדבר על הצדיקים הוא מדבר על זקני יהודה. אז לפי הביאור הזה, האנשים שבאים כדי לבוא ולטעון טענות, הם דווקא הרשעים. וזה מתאים למה שחז"ל אומרים שהם באו וטענו אם השם עזב אותנו וגירש אותנו, איזה עוד תלונה יש לו כלפינו? הרי נטש אותנו וממילא אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו.
ויהי דבר השם אליי לאמור, בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם, כה אמר השם אלוקים הלדרוש אותי אתם באים? חי אני אם אידרש לכם נאום השם אלוקים. דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם, כה אמר השם אלוקים הלדרוש אותי אתם באים? האם אתם באים לדרוש אותי? פירושו של דבר, הרי אין כוונתכם לדרוש את השם, אין כוונתכם לדעת את דרכיו, להכיר את הנהגותיו, הודיעני נא את דרכיך כדי ללכת באורחותיו. הכוונה שלכם היא רק כמו שאמרנו, אתם רוצים להקל מעליכם, אתם רוצים לעשות לכם הנחות, אתם לא הרי באים לדרוש אותי. חי אני אם אידרש לכם נאום השם. ולכן חי אני אם אידרש לכם כדי להשיב על שאלותיכם, אין לכם באמת בקשה להתקרב אל השם יתברך.
אומר רש"י, פלא הוא, כיוון שכאן אתה אומר הלדרוש אותי אתם באים חי אני אם אדרש לכם, לא אדרש לכם. ולעומת זאת בסוף הספר הוא אומר אידרש לבית ישראל. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא כן נדרש להם. אז אומר רש"י איך ייתכן? הוא אמר לא אידרש ועכשיו כן אידרש? זו אחת מן המקומות המלמדים אותנו שהקדוש ברוך הוא חוזר בו על הרעה. הוא אומר לך הקדוש ברוך הוא על דבר טוב לא חוזר בו מעולם חוץ ממקרה אחד כמו שהגמרא מביאה, אבל על רעה ניחם השם על הרעה. ועל כיוצא בזה ההוא אמר ולא יעשה. הקדוש ברוך הוא אמר ולא יעשה. מתי? כאשר מדובר בדבר רע, אז הגם שגזירת המקום היא, הגם שההוא אמר, אבל בסופו של דבר לא יעשה. אז הגם שאומר כאן חי אני אם אידרש לכם וזה פלא כי כיוון שחי אני זה מובן של שבועה. אבל אנחנו רואים שגם כאשר מדובר בשבועה יש מצב שהשם יחזור בו כאשר השבועה היא לרעה. לרעה זה אם אדרש לכם, אני לא אדרש לכם. אבל בסוף הקדוש ברוך הוא כן שינה את טעמו וכן נדרש להם כי כמו שאמרנו הקדוש ברוך הוא חוזר בו על הרעה.
התשפוט אותם התשפוט בן אדם את תועבות אבותם הודיעם. התשפוט אותם. התרגום מסביר התוכח יתהון. הכוונה היא האם אתה רוצה להוכיח אותם על המעשים הרעים שלהם? ולא זו בלבד אלא גם תודיע אותם את תועבות אבותם. דהיינו הכעס שלהם היא לא מהיום, כבר מקדם הכעיסוני אבותיהם. המלבי"ם מסביר שמה שהם באו אל הנביא או לדרוש את השם או שישפוט אותם הנביא בעצמו על פי חוקי התורה. לכן הוא אומר להם אם אתם לא באתם לדרוש את השם רק שתשפוט אותם, אז התשפוט אותם בן אדם. מצד שאתה אדם אתה תהיה השופט ותשפוט אותם כיוון שהמשפט הוא כאן לאדם בארץ כאשר מדובר על משפט לפי חוקי התורה. המשפט הזה זה על פי שכלו, על פי ידיעתו את תורת השם. על זה הוא אומר התשפוט אותם התשפוט בן אדם. פירושו של דבר אתה מצד מה שאתה אדם אתה תשפוט אותם. לא על פי הנבואה, על פי השכל, על פי ידיעתך את תורת השם, את תועבות אבותם הודיעם, תודיע להם שהם כבר סרו מן הדרך עוד מימי אבותיהם. דהיינו אם הם היו באים אליי כדי להידרש ממני, הייתי מוסר לך נבואה בשבילם. אבל היות שזאת לא המציאות אלא כמו שאמרנו הם באים לטעון טענות ולא באים כדי לקבל נבואה מאת השם, הם לא באים כדי ליישר דרכיהם, כמו שאמרנו אין להם רצון לדעת את דרכי השם, אומר אז אם ככה אז אתה כאדם תוכיח להם את המעשים המקולקלים שלהם ושל אבותם. אבל אם היו באים להידרש אותי, איך לתקן דרכיהם, אז אני הייתי נדרש להם ואני הייתי מדבר איתם ומוסר לך נבואה איך להנהיג אותם בדרך נכונה, ליישר את דרכיהם לעבודתי.
ואמרת אליהם כה אמר השם אלוקים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואיוודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמור אני השם אלוקיכם. מכאן הוא מתחיל דברי תוכחה. והתוכחה שלו אומרת אתם כבר מיום בחרי בישראל, מהזמן שבחרתי בעם ישראל ושלחתי להם נביאים, והנביאים הם משה, אהרון ומרים, והוא מוכיח אותם שכבר מאז לא שמעתם ולא קיבלתם את דבריי. ואנחנו נראה בהמשך שאומר להם השם כבר מאז שנשאתי את ידי להוציאם מארץ מצרים, אמרתי להם איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו. וימרו בי ולא אבו לשמוע אליי, כפי שאת כל זה נראה בהמשך, איך הוא מוכיח אותם שכבר במצרים היה לי תוכחה כלפיכם, כבר במצרים שלחתי נביאיי עליכם ולא הקשבתם. ולמה בכל אופן הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים? אומר המדרש הרי שנאה זו הייתה כבושה לפני המקום קרוב ל-900 שנה, מי שהיו במצרים עד יחזקאל. והייתה אהבתו מכסה עליהם. אבל כיוון שהאהבת השם הייתה גדולה, אז הייתה אהבתו מכסה עליהם להמשיך לקיים אותם, לגאול אותם, לתת להם תורה, להביאם לארץ ישראל. אבל עכשיו אומר המדרש שהיו מרבים לפשוע, נתעוררה השנאה, אותה שנאה שמאז התעוררה, על זה נאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה. השנאה של עכשיו תעורר מדנים על השנאה ההיא, על מה שהיה אז. ובזמן שאם יש אהבה אז על כל פשעים תכסה אהבה. זה מוכר מאוד כאשר שניים רבים, נוצר אימות בין איש לאישה, ואז כאשר יש איזשהו דבר המעורר שנאה כעת, מתחילים להיזכר במה עשית לי אחרי החתונה ומה אמא שלך אמרה לי אחרי השבע ברכות ומה... כבר 30 שנה נשואים, מה עכשיו... כן, אישה מנהלת פנקסים, האישה... ידוע יש לה פנקסנות כפולה. כן, היא מנהלת פנקסים, היא זוכרת הכל, אישה עשויה מן העצם, העצם זה לא משהו שנמחק, זה לא נמחה. האיש מעפר, באים עם מים, שוטפים, נגמר. אבל האישה זה מן העצם, זה חקוק. אז מאין זה אנחנו רואים גם כן כאן. אומר להם הקדוש ברוך הוא כעת השנאה שאתם עושים כעת מעוררת את השנאה הקדומה שכבר מאז ומקדם באתי אליכם בדברי תוכחה על ידי נביאיי ולא הקשבתם. ואז בעקבות זה ואשא ידי להם לאמור אני השם אלוקיכם.
ואשא ידי, אומר הרד"ק שהכוונה היא לשון של שבועה. כן? ואשא ידי להם, אומר נשבעתי להם לתת את הארץ, לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב, נשבעתי להם לתת אותה לזרע יעקב שהם בניהם, שאלה העם שהיו במצרים. ואיוודע להם, מה זה ואיוודע להם? נודעתי להם על ידי הנביאים ששלחתי עליהם. על ידי זה ואיוודע להם. אומר הקדוש ברוך הוא והנה בוא וראה כיצד הם הידרדרו לאחר אותה מציאות. המלבי"ם מסביר שביום בחרי, דהיינו הוא אומר להם כבר משעה שבחרתי אתכם במצרים, היו פה שני דברים. דבר ראשון ביום בחרי, מסביר המלבי"ם שזה עניין של הבחירה. הקדוש ברוך הוא ראה את מעלתם של ישראל שהם ראויים להשראת השכינה, שהם ראויים שידבק בהם העניין האלוקי, פה יש עניין ביום בחרי. דבר שני יש מצד שהם זרע יעקב. לזרע בית יעקב. זאת אומרת גם אם הם מצד עצמם לא ממש ראויים, אבל אתם הצאצאים של האבות הקדושים. והאבות הקדושים הרי נשבעתי להם, האבות הקדושים הרי התחייבתי להם לגאול את בניהם. אז היה כאן שני עניינים. עניין אחד שבחרתי אתכם מצד עצמכם, והעניין השני מצד החיבור אל האבות הקדושים והשבועה שנשבעתי להם. אז כנגד מה שהוא אמר ביום בחרי בישראל, הכוונה היא מצד שאתם ראויים להשגחה, לעניין האלוקי, יש בכם מעלה מצד ישראל, על זה הוא אומר נודעתי לכם עוד בארץ מצרים, התגלה לכם העניין האלוקי, שלחתי לכם את משה שיעשה לכם אותות ומופתים. וכנגד מה שאמר ואשא ידי לזרע בית יעקב, דהיינו מצד האבות הקדושים שאתם זרע בית יעקב ולכן ראוי לגאול אתכם, אמר להם ואשא ידי להם לאמור אני השם אלוקיכם. מכבר אני השם אלוקיכם כבר מקדם, להיות לכם לאלוקים.
ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. אומר השם ביום ההוא נשאתי ידי להם, נשאתי ידי להם כמו שהסברנו הכוונה היא נשבעתי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם. דהיינו לארץ אשר אני בחרתי ותרתי להם שהיא הארץ המעולה ביותר. ארץ זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. מה זה צבי? צבי זה תפארת וחמדה. צבי זה גם כן מלשון רצון, משהו שאני רוצה, משהו שאני חומד. ומה היא החמדה אשר בארץ? כי היא נוף האמצעי אומר הרד"ק והוא משובח משאר הנופות ואווירה מזוג וטוב מכל הארצות. יש אנשים שאומרים אם השם כל כך רצה אותנו, למה לא שם אותנו בשוויץ? תראה מה זה איזה הרים, תראה איזה ירוק, תראה... מתי הגעת לשוויץ? בקיץ. ניסית להיות שם בחורף? תכניס אותך למקפיא ליותר מחצי שנה. אז נכון, נחמד, נחמד בקיץ להגיע לשם, הכל ירוק אחרי שהשלג הפשיר, האוויר גם נעים, אין שמה קיץ ניו יורקי או ארץ ישראלי. הקיץ שם הרבה יותר נעים, הרבה יותר מאוורר, אדמורי"ם לא בכדי נוסעים לדאבוס. בסדר, נכון, אתה צודק, בקיץ. כמה חודשים זה? כמה חודשים זה? מעבר לזה אתה יודע שאנשים שם לא יכולים לצאת מהבית. נו, אז לבוא למקום ולראות ולהגיד אה זה יפה, זה לא מספיק. אומר כאן הנוף האמצעי משובח משאר משאר הנופות ואווירה מזוג וטוב מכל הארצות. כמה עוד ארצות יש לך בקצה אחד של הארץ, יש לך מזג אוויר טרופי, יש לך מזג אוויר יבש, מזג אוויר מדברי, ומהצד השני יש לך מזג אוויר מושלג. באותה חבל ארץ שכמה יש לה? 500 קילומטר? מה האורך של הארץ? אתם מבינים? בכזה מקום קטן יש לך מהקצה אחד את אילת, מהקצה השני את החרמון. והוא אומר יש בו משובח משאר הנופות, אווירה מזוג וטוב מכל הארצות, ממוזג וטוב מכל הארצות. החורף פה הוא לא חורף קשה, הקיץ פה הוא לא קיץ קשה, האוויר הוא ממוזג, הגידולים שאפשר לגדל פה הם מכל סוגי הגידולים, יש גידולים של הערבה ויש גידולים של שמגדלים במדינות הקרות, תפוחים שמגדלים ברמת הגולן. בקיצור, אתה מבין שהמקום הזה הוא ממוזג מכל הארצות. אז הוא אומר אם כן המקום הזה שהבאתי אתכם זה זבת חלב ודבש צבי היא. צבי אגב אפשר להסביר גם כן, כמו שאמרנו זה מלשון רצון וחמדה, כולם חומדים אותה. אפשר לראות כמה חמדו אותה לכל אורך השנים. כולם חומדים את המקום הזה. מה יש להם לחפש כאן? אבל כולם מבקשים את המרכז של המזרח התיכון, את ארץ ישראל, שהיא מה שנקרא מקום בריח בין המדינות. צבי היא לכל הארצות, זה מקום שכולם רוצים ומבקשים אותו. התרגום יונתן אומר צבי זה תושבחתא. המקום המשובח מכל הארצות. עכשיו מעבר לכל מה שאנחנו ודאי מבינים שמדברים על מעלות רוחניות שיש בארץ ישראל שאין אותם באף ארץ, על הקדושה של ארץ ישראל, על אווירא דארץ ישראל, שכל זה מעבר למה שמדברים על הגשמיות, ברוחניות על מה בכלל יש לדבר, עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. המלבי"ם מסביר שמאז שהוציא אותם ממצרים, השם לקח אותם להשגחה הפרטית שלו. הקדוש ברוך הוא הוציא אותם ממצרים באותות ומופתים, הביא אותם לארץ שתר להם, וכל זה כמו שאמרנו בהשגחה מלאה. ואומר הנה תראה ששם את העם הזה לקחתי אותו כמו נטיעה של גפן כדי לטוע אותו במקום המיוחד ביותר, בארץ ישראל שהיא זבת חלב ודבש. וכל הצרכים הגשמיים סיפקתי לכם כדי שתהיו פנויים רק לעבודת השם. איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כולם רק ליבם מופנה לעבודתו, כמו שהיה בתקופתו של שלמה, כמו שהיה בתקופות אחרות, תקופתו של חזקיה. אז הוא אומר אם כן המקום הזה הוא המקום המשובח ביותר.
ואומר אליהם כבר אז במצרים, איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו, אני השם אלוקיכם. מי זה ואומר אליהם אז איש שיקוצי עיניו השליכו? רש"י מסביר, אהרון התנבא להם עוד לפני שהקדוש ברוך הוא נגלה למשה בסנה. וזה מה שאומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא שלח נא ביד תשלח. שלח נא ביד מי שאתה רגיל לשלוח. מי? מי שעד היום נשלח. ומי נשלח? אהרון. אהרון היה מתנבא להם. ולמדנו את זה בצורה מפורשת יותר במה שהקדוש ברוך הוא אמר לעלי, הנגלו נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים? הרי נגליתי לבית אביך עוד כאשר בית אביך היה במצרים. דהיינו נגליתי לבית אהרון. אהרון הרי התנבא עוד במצרים לעם ישראל, אהרון גדול ממשה. אומר הרד"ק, ואומר להם על ידי הנביאים שהיו להם במצרים קודם משה, כמו שאמרו רבותינו הראשונים שזה משה, איש שיקוצי עיניו השליכו. לפי הרד"ק מדברים כאן על נבואה שנמסרה ביד משה. ואמרתי להם איש שיקוצי עיניו השליכו. אומר הרד"ק למה הזכיר את השיקוצים שיקוצי עיניו? מה החיבור של השיקוץ לעיניים? אומר הרד"ק כי העיניים מביאות האדם לחטא. כמו שאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. וכך אמר גם כן בהמשך כי אחרי גילוליהם ליבם הולך, ואחרי גילולי אבותם היו עיניהם. חז"ל אומרים העין והלב הם שני סרסורי החטא. מה זה סרסורי החטא? סרסור זה המתווך. העין והלב הם המתווכים את החטא אל כלי המעשה. ברגע שהעין רואה, הלב חומד, כלי המעשה גומרים. יוצא איפה שאלמלא העין, אז אדם לא היה נמשך בכלל לחטא. איך הבן אדם נמשך לחטא? הוא ראה משהו ומאוד בא לו. כל דבר שהבן אדם רואה זה זה ההתחלה של המשיכה. הקדוש ברוך הוא אומר בני תנה ליבך לי. כתוב אומר הקדוש ברוך הוא אם נתת עיניך לי, אתה שלי. כך אומר המדרש. תן לי את העיניים. נתת את העיניים שלך לי, אומר הקדוש ברוך הוא אתה שלי. אתה שייך לי. כיוון שעל ידי זה ברגע שאין עיניים הבן אדם לא הולך, לא רואה, לא נמשך, לא מתאווה. אבל כשבן אדם הולך רואה, אה תראה איזה רכב חדש זה קנה, פשש בוא תראה איזה... ההוא ראה, ראית הוסיף עוד קומה? אה זה... בקיצור הבן אדם הולך רואה, כל הראייה שלו גורמת לכך שהוא אחרי זה מתחיל להתאוות, מתחיל לרצות, מתחיל לשאוף. מעבר לראיות אסורות של עריות וכדומה. אז הוא אומר איש שיקוצי עיניו השליכו. תשליכו את השיקוצים של העיניים, העיניים שנוטות אחר השיקוצים, את זה תשליכו. ובגילולי מצרים אל תטמאו. הגילולים שזה עבודה זרה של מצרים, אל תטמאו בהם, שהרי היו נטמעים בגילולי מצרים, היו עובדים את העבודות זרות שלהם. המלבי"ם מסביר שהקדוש ברוך הוא התנה איתם שמעכשיו יהיו קדושים לאלוהיהם שלא יהיו כמו שאר העכו"ם. והקדושה הזאת צריכה להיות בשני עניינים. דבר ראשון להתקדש במעשים. שזה ענייני עבודה זרה, שענייני עבודה זרה היו שהיו נמשכים אחרי הזנות. כבר הסברנו את זה בעבר שבכל מקום שהזכיר עניין עבודה זרה הזכיר עניין זנות. תזנותיכם. למה? אומר הגר"א כי מקובלנו שבכל מקום של עבודה זרה היה גם כן מקום של בית זנות. והעניין שלהם היה שהכומרים היו מושכים את המאמינים לעבודה זרה על ידי חגיגות של זנות. ועל ידי זה היו מושכים אותם. לכן תמצא אומר הגר"א פעמים רבות הקשר של זנות לעבודה זרה. זו הייתה הדרך. אז אם אתה שומר מצוות השם אז אתה מוגבל. תבוא אלינו, אנחנו עבודה זרה היא ליברלית. היא ליברלית, היא הכל מותר. ואז על ידי זה היו מושכים את האנשים שיבואו אליהם. אז צריכים להתקדש במעשים, שיקוצי עיניו השליכו, שלא יימשכו אחר הזנות שמיוחסת לעיניים. דבר נוסף ובגילולי מצרים אל תטמאו, שזה ענייני עבודה זרה שהיו מאמינים בשווא והבל. מסביר המלבי"ם שגם השיקוצים וגם הגילולים שניהם לעבודה זרה. רק ההבדל שהשיקוצים היו הדמויות המעוררים לזנות ומשגל. היה להם כל מיני דמויות שהיו עושים מפסלים וכדומה כדי לעורר את תאוות המשגל. וזה מה שהוא אומר זה השיקוצי עיניו. ותמיד שיש שיקוצים וגילולים, ההבדל שלהם זה שהגילולים זה עבודה זרה והשיקוצים זה מה שנועד כדי למשוך לתאוות הזנות.
וימרו בי ולא אבו לשמוע אליי, איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גילולי מצרים לא עזבו. ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם. לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. זה לכלות אפי בהם ולא בהם, אפילו שבדרך כלל זה לכלות אפי בהם. כיוון שהביא סמוך, בגד כפת בראש מילה הוא מודגש. אבל אם יש אהוי סמוך, האות הקודמת מסתיימת באותיות אהוי, המילה הקודמת מסתיימת באהוי, אחת מאותיות אהוי, אז זה מפיל את הדגש. כל זה נכון רק כאשר זה סמוך, אבל אם זה לא סמוך אז זה לא מפיל את הדגש. אז תמיד שכתוב לכלות אפי בהם, זה נכון כיוון שזה סמיכות, האפי לבהם, זה מפיל את הדגש מה-ב'. אבל כאן יש טעם מפסיק מעל האפי, לכלות אפי בהם. אז לכן כן נשאר דגש באות ב', האהוי לא מפיל את הדגש. בואו נסביר. וימרו בי ולא אבו לשמוע אליי. על מי נאמר כאן? מי הם אלה הממרים בי במצרים? רש"י מסביר, הרשעים רובם של ישראל שמתו בשלושת ימי אפלה. וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. כמה זה חמושים? אחד מחמישה, זה לפי הדעת הממעיטה. יש אומרים אחד מחמישים, יש אומרים אחד מחמש מאות. על כל פנים, בוודאות שלא יצאו ממצרים כל אלה שהיו שם. ואם לא כולם יצאו ממצרים, יוצא איפה שהרוב נשארו, זה מוסכם. כמה זה הרוב? אם נלך לפי השיעור הממעיט ביותר זה 80%. יוצא אם כן שנכון מאוד לומר וימרו בי ולא אבו לשמוע אליי. 80% מעם ישראל לא אבו לשמוע אליי ומתו בשלושת ימי אפלה. המלבי"ם מסביר, וימרו בי לעשות את מה שציוויתי אותם לא לעשות, הלכו ועשו. לא רצו לשמוע אליי, הכוונה היא לא שמעו את מה שציוויתי אותם כן לעשות. אז יש פה שני דברים. יש וימרו בי ולא אבו לשמוע אליי. וימרו, מה שאמרתי לא, הם עשו כן. ולא אבו לשמוע אליי, מה שאמרתי כן, הם לא עשו. אז שני הדברים יש כאן. איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו. השיקוצים זה מראה על המעשים הרעים כמו שאמרנו של הזנות, שזה דברים שעושים בפועל, את זה לא השליכו. ואת גילולי מצרים, שזה מראה על הכפירה, שהם האמינו בעבודה זרה של מצרים, את זה הם לא עזבו. אומר השם, ואומר לשפוך חמתי עליהם. על ידי שיהיה כאן חמה, לכלות אפי בהם. מה ההבדל בין חמה לבין אף? אז המלבי"ם כבר הסביר כמה פעמים את העניין הזה, שחמה זה פנימי ואף זה חיצוני. כמו קצף, שהקצף הוא חיצוני. החמה היא פנימית, וחמתו בערה בו. החמה היא פנימית. לעומת זאת האף הוא חיצוני, מכיוון שכאשר אדם כועס, אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית. רואים את האף מתחמם, מתחילים לצאת אדים, זה מראה על כעס חיצון. אומר כאן כאשר יש מצב שבו לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם, אם זה חמה שהיא גם חמה פנימית וגם כעס חיצוני, אז יש כליה. אז זה לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, כליון חרוץ.
מה היה בעצם הגורם שהשם לא עשה כן? ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם, אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים. אומר הקדוש ברוך הוא, ועם כל זה ואעש למען שמי. אני עשיתי כדי ששמי לא יתחלל. לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם. אם לא אגאל אותם, אז שמי יתחלל לעיני העמים אשר המה בתוכם. למה? מה פירוש אשר נודעתי אליהם לעיניהם? זה הסיבה של חילול השם. כיוון שיש כאן נודעתי אליהם, למי? לעם ישראל. לעיניהם של מי? של הגויים. אז הגויים שומעים איך הקדוש ברוך הוא מוסר ביד נביאיו אני אגאל את עם ישראל, אני אגאל את עם ישראל, אני אגאל את עם ישראל. את זה הם שומעים מפי הנביאים. ופתאום הם רואים שהקדוש ברוך הוא לא גאל אותם. אה, אז הוא חלש, אין לו כוח. זה מה שהוא אומר. ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם. ואל נבואות שנמסרו, שמעו אותם גם הגויים. אמרנו שהיו נבואות עוד כשהיו במצרים. אשר נודעתי אליהם לעיניהם של הגויים. עכשיו אני כבר לא יכול לחזור בי, יהיה פה חילול השם. ומה נודעתי אליהם לעיניהם? להוציאם מארץ מצרים. התחייבתי להוציאם מארץ מצרים. ואם כן כעת אומר הקדוש ברוך הוא שלא יתחלל שמי, כביכול אני כמו מחוייב כעת לגאול אותם. הרד"ק אומר שהנביאים היו מבטיחים להוציא אותם מתוכם עוד לפני משה רבנו עליו השלום, כמו שראינו אהרון ועוד שהתנבאו להם, התנבאו עוד קודם. אומר הרד"ק, אבל משבא אליהם משה רבנו עליו השלום בשליחות האל, לא החזיקו במעשיהם הרעים. בניגוד למה שראינו קודם, הרד"ק נוקט שברגע שמשה רבנו בא להתנבא, הם לא החזיקו במעשים הרעים, הם לא המשיכו בדרך המקולקלת. אז כל מה שכתוב כאן זה עוד קודם. ועכשיו הוא מביא ראיה לזה, שהרי אמר ויאמן העם וישמעו כי פקד השם את בני ישראל. והאמינו במשה מפני האותות שעשה לעיניהם. אומר ולא עשו כן הנביאים הראשונים. יוצא אם כן שלפי הדעה הזאת, הם כבר תוקנו מזמנו של משה. אבל לעומת זאת אומר הרד"ק, אני לא מתעלם מדברי רבותינו. מובא, משבא אליהם משה רבנו עליו השלום בשליחות האל, היו בהם רשעים ולא שבו מדרכם הרעה. עד מתי? זה מדהים, כי פה מוזכר, הוא מביא את מה שרש"י אומר שמתו בשלושת ימי אפלה. אבל אחרי חושך היו עוד מכות. נכון? מה היה אחרי חושך? מכת בכורות, נכון? הרבה. ושמה מה? הם כבר היו צדיקים? מה היה אחרי מכת בכורות? משכו וקחו לכם צאן. מה דורשים חז"ל? משכו ידיכם מעבודה זרה. זאת אומרת אנחנו רואים שגם כאשר היו צריכים כבר לקחת להם צאן, צריך עוד להזהיר אותם על עבודה זרה. יותר רע מכך, אם תחשבו טוב, אולי בסדר, אבל כבר אז הם משכו. אז הם משכו. לאחר מכן כשהם מגיעים אל הים, מה הים טוען כנגדם? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. ומה מיכה לוקח יחד איתו אל תוך הים פנימה? את הפסל. נכון? יוצא שאנחנו רואים שגם כאשר הם נמצאים כבר על שפת הים ונמצאים בתוך הים, אנחנו רואים שעניין העבודה זרה מלווה אותם. אז מה שצריך כנראה לומר שמדברים כאן על אחוזים. כאשר מדברים פה שהרשיעו במצרים, אז זה מדבר איתך על 80%. 80% שמתו בחושך. לאחר מכן ה-20% ודאי שהיו מזוככים ברמה אחרת לגמרי מה-80% הראשונים. אה, משכו ידיכם מעבודה זרה. נכון, אבל זה לא ברמה של ה-80% שהיו קודם. זאת אומרת בתוך ה-20% עדיין היו כאלה שהיו קצת מחוברים לעבודה זרה, לכן צריך משכו ידיכם. לא אומר להם אל תעבדו עבודה זרה, לא משתמע שהם היו ממש עובדים. אלא רק שימשכו ידיהם. כשהם מגיעים לים הם כבר צריכים זכות גדולה שיבקע להם הים. פה מספיק שכבר יהיו מעט שעובדי עבודה זרה, שהים יגיד שהם לא ראויים. או מספיק שהם לא הזדככו מזה לחלוטין בשביל שהים יגיד שהם לא ראויים. הראיה, אחד היה פסל מיכה שעבר בים צרה. לעומת זאת אצל השאר לא ראינו עוד עבודה זרה שעברה איתם בתוך הים. אז מה שצריך לומר שהאחרים לא לגמרי היו מזוככים מעבודה זרה, אבל זה לא כמו איש גילולי שיקוצי עיניו השליכו שהיה קודם, שהיו 80% שממש עבדו עבודה זרה. פה מדברים כבר ברמות אחרות ובכמות ובאחוזים שונים לחלוטין ובדרגות אחרות. ולכן זה נחשב כשני מצבים שונים.