ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול, ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה, וחי? כל צדקותיו אשר עשה לא תיזכרנה. במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא, בם ימות. כעת הוא עובר על מצב הפוך. צדיק שהרשיע. קודם הוא דיבר על רשע שחזר בתשובה. עכשיו הוא אומר, מה יקרה אם היה המצב הפוך? בשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול, ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה, וחי? האם אתה חושב שהוא יכול לעשות עכשיו את כל התועבות שעשה הרשע ועדיין ייגזר עליו חיים? כל צדקותיו אשר עשה לא תיזכרנה. כל הצדקות שעשה יישכחו לו. ולכאורה הדבר הזה פלאי. וכי למה שנגיד כן? מה, בן אדם שהיה צדיק ועבד את השם, אז נכון, אז עכשיו הרשיע. אז מה, הוא עשה ריסט, דיליט, הוא מחק את כל מה שהיה עד עכשיו? הוא עשה מעשים טובים, אז תן לו שכר. מה, עכשיו עושה מעשים רעים, אז שיקבל עונש. אבל מה פתאום לבוא ולהגיד שכל צדקותיו אשר עשה לא תיזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות? מה באמת ההיגיון בזה? והגמרא אומרת, הגמרא אומרת על הקושי הזה, והגמרא אומרת שכאן מדברים בתוהה על הראשונות. תוהה על הראשונות, זאת אומרת, לא אדם סתם שעד היום היה צדיק ועכשיו פתאום התגבר עליו יצרו ופקר. לא על זה מדברים. מדברים שהוא מתחרט על הראשונות. איי, כמה חבל שעשיתי מצוות, כמה חבל שביזבזתי את הזמן שלי, הרי בזמן הזה יכלתי לעשות תאוות והנאות. מתחרט, חבל על הזמן הזה. הוא מתחרט, חבל שהקדשתי זמני לתורה, למצוות. זה נקרא תוהה על הראשונות, מתחרט על הראשונות. והיות והוא מתחרט על הראשונות, אנחנו אומרים, במצב הזה מחק את המעשים הראשונים שלו. אז האם אתה נותן, האם אתה מעלה על הדעת שככל התועבות אשר עשה הרשע הוא יעשה ובכל אופן וחי? הוא אומר להם, לא ייתכן. אחרי שכל הצדקות שעשה לא תיזכרנה, ולמה לא תיזכרנה? כי הוא מתחרט עליהם. ואם היית אומר הלוואי ולא הייתי עושה אותם, אז מגיע לו כעת מיתה על שני דברים. א', ממעלו אשר מעל, הוא עכשיו מעל בהשם, הוא עוזב את דרך הצדקות, הוא מתחרט עליה. דבר שני, בחטאתו אשר חטא, זה מכאן ולהבא. הוא הרי לא רק מתחרט על העבר, הוא גם, מה שנקרא, מקבל על עצמו להבא להיטיב דרכיו, במרכאות. מעכשיו הוא מתחיל לעשות עבירות גם. אז גם מגיע לך עונש על כך שהתחרטת על מעשה הטוב, וגם מגיע לך עונש על המעשים הרעים שמכאן אתה ממשיך ועושה. זה בחטאתו אשר חטא. משני הדברים האלה, בם ימות. אומר המלבי"ם, שתמיד שכתוב הביטוי מעל, מעל זה לשון שינוי. אין מעילה, אומר הספרא, אין מעילה אלא שינוי. זאת אומרת, הדבר הזה ייוחד לקודש, אני לוקח ומוציא אותו לחול. מה התחייבתי? קורבן מעילה, אם עשיתי את זה בקורבן וכדומה. אז זאת אומרת, תמיד למעול זה דבר שהיה תקין והוצאתי אותו לקלקול. אותו דבר כאשר אנחנו מדברים על אישה המועלת ומעלה מעל באישה. למה? כי הייתה נאמנה לו וכעת מעלה בו. איש מועל ברעהו, כן? אז גם כאן, הוא אומר לך, האדם הזה מעל. במה הוא מעל? שעד עכשיו היה צדיק ודבוק בהשם, וכעת נוטש את דרך השם. אז האדם הזה מעל בקדוש ברוך הוא, שעד עכשיו הקדוש ברוך הוא היה עימו וכעת הוא עזב את השם יתברך.
ואמרתם, לא ייתכן דרך השם. שמעו נא בית ישראל, הדרכי לא ייתכן? הלוא דרכיכם לא ייתכנו. הם אומרים לא ייתכן דרך השם. קודם כל, מה פירוש לא ייתכן? אנחנו משתמשים הרבה בביטוי הזה לא ייתכן, אבל לא לגמרי מבינים מה המשמעות של לא ייתכן. מסביר המלבי"ם, שיתפעל של תוכן, זה על דבר ששווה במידה, במשקל, בלי עודף ומגרעת. דבר מתוקן, פירושו של דבר, בדיוק כמו שהוא צריך להיות. לא יותר מדי, לא פחות מדי, ומתוקן על המשקל הראוי לו. ותוכן לבנים תיתנו, בדיוק לפי הכמות שאתם צריכים לתת. את הכסף המתוקן, המתוקן בכף, כן? הכוונה היא מה שמוכן בדיוק לפי המידה. ומים תכן במידה, עוד פעם שם, הכוונה היא במידה המדויקת. אז הם אומרים, דרכי השם לא ייתכנו, הכוונה דרכי השם הם לא במידה. זה הכוונה לא ייתכנו. לא על פי התוכן, שהתוכן פירושו של דבר במידה השווה, כביכול על פי הצדק והיושר. ואמרתם לא ייתכן דרך השם. שמעו נא בית ישראל, הדרכי לא ייתכן? הלוא דרכיכם לא ייתכנו. הרי הדרך שלכם היא לא הדרך הישרה. זה גם כמו תיכון, הדרך התיכונה, שהיא הדרך הממוצעת והישרה. מה פירוש הדבר? מה, מה הטענה שלהם? מסביר המלבי"ם, שהם באים להתפלסף מצד החקירה. הם אומרים, הרי החוקרים והפילוסופים, כך היה להם טענה, וגם המלבי"ם עסק בזה בהרחבה בספר איוב, גם שם למדנו את העניין הזה ופירטנו אותו יותר. שם הם טוענים החוקרים, איך הקדוש ברוך הוא יחול בו שינוי מרוצה ללא רוצה, או מלא רוצה לרוצה? הרי הקדוש ברוך הוא הוא אחדותי, הקדוש ברוך הוא איננו סובל שינויים, הקדוש ברוך הוא לא... הכוונה סובל לא במובן של סבל, אלא במובן שדבר שלא מתפעל ואין בו שינוי כלל. הקדוש ברוך הוא, אני השם לא שניתי, ואתם ישראל לא כליתם. אין שינוי בקדוש ברוך הוא. ואם תגיד שיש בו שינוי, אז כביכול הקדוש ברוך הוא הוא פגום, הוא חסר. למה? מה נובע שינוי? דעתי הייתה כך, הצלחת לשכנע אותי הפוך. מה זאת אומרת? שחל אצלי שינוי. אם חל אצלי שינוי, זאת אומרת שעד עכשיו הדעה שלי לא הייתה מושלמת, עכשיו היא מושלמת. טוב שהודעת לי, עכשיו אני יודע. אי אפשר להגיד את זה על הקדוש ברוך הוא. בקדוש ברוך הוא לא שייך שינוי, כי מה שמה שאתה יודע ומה שאתה תדע ומה הכל כבר ידוע אצלו. השם קורא הדורות מראש ולא חל אצלו שום שינוי. ולכן, מה שהפילוסופים יצאו לחקור ולהתבונן, אז איך שייך אצל הקדוש ברוך הוא שפעם הוא רצה לעשות לו רע, עכשיו הוא רוצה לעשות לו טוב? פעם הוא רצה במותו, עכשיו הוא רוצה בחייו. איך ייתכן? אם השם רצה את הצדיק ושנא את הרשע, איך פתאום ישתנה הרצון עליהם על ידי מה? שינוי המעשים שלהם? הרי עוד פעם, אצל הקדוש ברוך הוא אין שינוי. ואם אצל הקדוש ברוך הוא אין שינוי, מה קרה כאן כעת שפתאום זה שנגזרה עליו מיתה, ייגזר עליו חיים? ברור שנגזר עליו חיים, ייגזר עליו מיתה. זה שאלה אחת. שאלה שנייה הם שואלים, וכי עבד שקלקל את מלאכתו, האם יעלה על הדעת לתקן זאת על ידי שהוא יתחרט? בואו תתארו לעצמכם שהבן אדם רצח מישהו, ואחרי זה, מה, הוא התחרט מאוד על המעשה שהוא עשה. אז ההוא יחזור לחיים? לא. הבן אדם הרס משהו, שרף לחברו את הרכב בכעסו. התחרט על זה חרטה גמורה. אז הרכב יחזור לקדמותו? זה מה שהם באים לטעון. הרי הבן אדם הזה עד היום היה רשע. איך אתה רוצה לטעון שבחרטתו, שהתחרט, הדבר חזר למצבו הקודם וחזר להיות בנוי, המלאכה שהתקלקלה חזרה להיות מתוקנת? איך יעלה הדבר הזה על הדעת? ואותו דבר גם הפוך. אתה אומר לי שהצדיק שעד היום עשה מצוות ומעשים טובים, התחרט, תהה על הראשונות, זה מחק את כל מה שהוא עשה. איך ייתכן? אותה שאלה הם שואלים גם כאן. וכי בגלל שבן אדם עבד אצלך שלוש שנים, בסוף שלוש שנים צריך לקבל משכורת, הוא אומר לך תשמע, אני לא ממשיך פה. דע לך, אני לא עובד אותך יותר. אה, לא עובד אותי יותר, לא מגיע לך משכורת. מה הקשר? הוא עבד אצלך שלוש שנים, שלוש שנים תן לו משכורת. מכאן והלאה אל תשלם לו. אבל על מה שהיה, מה שייך למחוק את זה? אותו דבר גם פה, בן אדם כאן אומר אני מתחרט שעבדתי את השם. מה אומרים לו? זהו, לא תקבל משכורת. למה לא תקבל? מעכשיו מה שאני אעשה, תן לי עונש. אבל על מה שהתחרטתי על מה שעד היום עשיתי, למה על זה אתה מבטל לי את השכר? וגם אם אותו דבר אצל בעל הבית, נגיד אני מתחרט על כל יום שעבדתי אצלך. כל יום שעבדתי אצלך זה היה גיהינום, אני מתחרט על זה. אה, אז לא מגיע לך משכורת. מה הקשר? אז לא מגיע לי משכורת כפולה, כיוון שעכשיו זה היה לי קשה מאוד, מה. אבל להגיד לא מגיע לך משכורת, מה ההיגיון? אלה היו שתי הטענות שהם טענו כלפי דרך השם. ואמרתם לא ייתכן דרך השם.
אדם שהוא זריז ואדם פעלתן שהלך זרע את השדה, הכין אותה, חרש אותה, הכל נפלא, ירד גשם, התחיל הכל לצמוח. תארו לעצמכם בן אדם כרם איש עצל עברתי, עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, ללכת לחרוש, לזרוע, לא בשבילו. יורד גשם, לא צמח כלום. עכשיו נגיד פה, תראה, הקדוש ברוך הוא לזה נתן ולההוא לא נתן. מה פתאום? אומר הקדוש ברוך הוא, אני נתתי לכולם בשווה. הבן אדם ההוא בא לקבל, ההוא לא בא לקבל. זה שזרע, הוא בא לקבל את הטובה. הנה קיבל גשם, השקה את השדה. לשני זה עשה רק שלוליות ובוץ. הוא לא הכין את השדה שלו, וממילא השדה לא הייתה ראויה להצמחה.
טוב, ומה עכשיו יקרה אם יהיה מצב הפוך? מה עכשיו יקרה אם הבן אדם ההוא שעד עכשיו, כמו שאמרנו, נגזר עליו עוני. תרצו תגדירו את זה נגזר עליו עוני, הרי אין, לא צומחת לו תבואה, אין לו מה לאכול. עכשיו הבן אדם נגזר עליו עוני. הוא התחרט, הוא אומר, אתה יודע מה? אני אני באמת צריך להתחיל לנהל את העניינים אחרת. הלך, חרש את השדה, הוציא את הקוצים, הכין, זרע. בגשם הבא, אה, איזה יופי, השדה נותנת פירותיה. יש חיטים, יש מה לאכול. אה, אז עכשיו השם שינה את דעתו. השם החליט עכשיו שלבן אדם הזה יהיה. איזה שיבוש. מה פתאום? אומר השם, אני את הגשם הורדתי גם קודם. הבן אדם הכין עצמו לקבל את השפע. הכין את עצמו, אז יהיה לו. ולו יצויר עכשיו שההוא שהיה קודם כל, קודם היה זריז והלך וחרש, הוא התחרט עכשיו, הלך עקר את הכל. ועכשיו יורד גשם, מה יש לו? נהיה לו רק ריקבון בשדה, שום דבר. אה, עכשיו השם התחרט, השם שינה דעתו, החליט לההוא לא לתת. מה לא לתת? הבן אדם הלך ועקר את מה שהוא עשה. ברגע שהלך ועקר את מה שהוא עשה, ממילא כעת הגשם כבר לא משפיע עליו לטובה במאומה.
אומר אם כן המלבי"ם, כך גם כן כאן. אומר להם השם, השינוי הוא לא במשפיע, השינוי הוא במקבלים. וכאשר הבן אדם קלקל ויש לו רעה, הרי על זה כתוב תיסרך רעתך. הרעה שלך היא המזיקה לך. לא אני, אומר השם, אני משפיע שפע תמיד. תכין כלים, תקבל. לא תכין כלים, לא תקבל. אבל לבוא ולטעון שמעשיי לא ייתכנו, דרכי לא תיתכן? אומר הקדוש ברוך הוא, הדרך שלי היא דרך העומדת על תוכן אחד תמידי שאינו בר שינוי. הדרך שלכם היא הדרך שמשתנה. וזה מה שכתוב בישעיה, כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, כי כאשר ירד הגשם והשלג על הארץ והרווה והצמיחה וכולי. שמה הארכנו בעניין הזה בישעיהו בפרק נ"ה, שם הוא מפרט יותר את העניין.
וכעת הוא יבאר. ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול ומת עליהם, בעוולו אשר עשה ימות. ובשוב צדיק מצדקתו, הכוונה הוא כמו שהסברנו, תוהה על הראשונות, ומתחרט על הצדקות שהוא עשה. ולא זו בלבד, אלא עוד ועשה עוול מכאן ולהבא. על זה הוא אומר, הוא ילקה בכפליים. א', כשאנחנו נסתכל על המצב הקודם שלו, הרי לפי המצב הקודם יגדל חטאו כעת שבעתיים. מה, לבן אדם שלא יודע כלום, גדל לו אי שם והוא תינוק שנשבה, טוב, מה כבר אפשר לתבוע ממנו? אבל אתה היית צדיק. ובהיות והיית צדיק, התביעה עליך הרבה יותר גדולה. כתוב שהנזיר צריך להביא קורבן כשהוא מסיים ימי נזירותו. דיברנו על זה, מסרנו על זה שיחה שלמה. שואל האבן עזרא, למה הוא צריך להביא קורבן? מה, בסך הכל הוא עד עכשיו היה, עשה איזשהו דבר מעלה. ועכשיו הוא חזר למצב הקודם שלו. אז מה אתה רוצה ממנו? למה הוא צריך, על מה הוא צריך לכפר? אז עכשיו הוא ככל האדם. מכל אחד אתה מבקש קורבן? אז אני חזרתי להיות ככל האדם. התשובה היא, אחרי שנשמת אוויר פסגות, מה פתאום נפלת? רגע, אבל כולם, נכון, כולם לא הגיעו ללמעלה. אבל אתה הגעת ללמעלה. ואם הגעת ללמעלה, לך היה אסור לרדת. אתה כבר השגת. מי שכבר השיג, צריך להישאר ולאחוז בדרגה שלו. וזה מה שהוא אומר כאן, תהיה כאן תביעה על האדם הזה, אחרי שהוא כבר השיג וכבר היה לו קרבת השם והיה בבחינה של צדיק, הוא עוזב את הדרך הטובה שאותה כבר הוא אחז, התביעה עליו הרבה יותר גדולה.
דבר נוסף, הוא מכאן ואילך, כמו שאמרנו, עושה מעשים רעים. על זה הוא מת עליהם, בעבור שני העניינים הללו. שהוא נטש דרך הטוב ועכשיו מתחיל לעשות מעשים רעים, בעבור זה בעוולו אשר עשה ימות. בעבור הצדקה הקודמת שאותה הוא עזב, ובעבור העוול שהוא להבא. אומר השם, על כל פנים תבין, השינוי הוא לא מצידי. זה בעוולו אשר עשה ימות. הוא הלך ועקר את כל הגידולים שהגשם הצמיח. מה אתה רוצה ממני? אני הורדתי לו גשם כמו שצריך. הוא הלך ועקר את הגידולים. אומר השם, החטא הוא הממית. לא, לא אני ממית. כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. ואם כן, ברגע שהוא עשה רע, אז יוצא שתיסרך רעתך, והקלקולים שלך והמעשים הרעים שלך הם המלקים אותך. ואיוולת אדם תסלף דרכו, ועל השם יזעף ליבו. בא בתלונות לריבונו של עולם, זה איוולתך. המעשים המקולקלים שעשית, הם הביאו עליך את הצרה. מה אז תצעק, ריבונו של עולם, למה זה מגיע לי? אל תעשה, אל תאכל זכוכיות, ואחרי זה אל תתלונן על כאב בטן. אתה פועל פעולה גרועה ורעה, ואחרי זה בא בטרוניה כלפי קודשא בריך הוא.
ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה, ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה. הוא אומר, כאשר שוב רשע מדרכו הרעה, מרשעתו אשר עשה, ושימו לב גם פה, ויעש משפט וצדקה. אומר השם, אני לא שיניתי כלום. אני את הגשם ממשיך להוריד רגיל. זה הוא הלך עכשיו וזרע בשדהו. הוא עשה משפט וצדקה. ולכן שימו לב, הוא את נפשו יחיה. אומר השם, זה לא אני. אני לא שיניתי את המצב שלו. אני משפיע באופן תמידי. אבל עכשיו הוא הכין כלים. אז כיוון שככה, אז הוא בעצמו את נפשו יחיה. הצדקה תחיה בעליה. ואומר גם המלבי"ם, גם כן בזה, אנחנו רואים שיש הבדל בעניין התשובה. כי אם הוא ישוב רק מכאן ולהבא, והוא לא תוהה על הראשונות, אז על זה נאמר הוא את נפשו יחיה. כיוון שהוא עשה תשובה מיראה, הוא לא תוהה על הראשונות, אז הוא את נפשו יחיה מכאן ולהבא.
ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה, חיו יחיה לא ימות. שימו לב, כאן הוא מוסיף על מה שהוא אמר קודם. קודם דיברנו רק שהוא יעשה טוב מכאן ולהבא. אבל אם הוא יראה בעין שכלו וישוב מכל פשעיו אשר עשה, ויעשה עכשיו תשובה גם כן על העבר, אז מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה. כי כאשר בן אדם עושה תשובה מאהבה, אז הזדונות הופכים לו לזכויות. וזה גם כן מהסיבה שהקדוש ברוך הוא יסתכל על המצב הקודם שלו, וזאת תהיה סיבה עכשיו להגדיל זכותו. כמו שאצל הצדיק, מצבו הקודם כצדיק מגדיל רשעתו עכשיו. איך אתה היית כזה צדיק, איך מה מה קרה עכשיו התקלקלת? אותו דבר אצל הרשע, זה שהוא היה כזה רשע, זה מגדיל עכשיו את הזכויות שלו כשהוא חוזר להיות צדיק. כשהוא הופך להיות צדיק, מכיוון שלאדם הזה היה קשה מאוד לשנות את דרכיו מרשע לצדיק. ונראה את זה בהמשך, לפום צערא אגרא. ולכן על זה מגיע לו הרבה יותר. חיו יחיה לא ימות. על זה גם כן מגיע לו חיים, מכיוון שהרי עכשיו הזדונות הפכו לו לזכויות.
ואמרו בית ישראל לא ייתכן דרך השם. הדרכיי לא ייתכנו בית ישראל, הלא דרכיכם לא ייתכנו. ואמרו בית ישראל לא ייתכן דרך השם. גם על זה הם עדיין טוענים, לא ייתכן דרך השם. איך הקדוש ברוך הוא עושה מהעוונות זכויות? והרשע, איך יכול להיות עכשיו פתאום צדיק? ואיך יכול להיות שיגדל החטא של הצדיק יותר מהחטא של הרשע? והזכות של הרשע יותר מהזכות של הצדיק? דהיינו, הרשע שעכשיו נהיה צדיק, יהיה לו זכויות יותר מהצדיק המקורי. והצדיק שנהיה רשע, יהיה לו חובות יותר מהרשע המקורי. איך ייתכן שהשינוי הזה שהוא עשה, איך ייתכן שזה ישנה את הדין כלפיהם? על זה הוא אומר להם, תדעו לכם שגם בזה אין שינוי בדרך השם. אלא רק הדרך שלכם היא זאת שמשתנה. כי אתם בעצם משנים את הדרכים שלכם תמיד. וזה מה שהוא אומר להם כעת, לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל, נאום השם אלוקים. שובו והשיבו מכל פשעיכם, ולא יהיה לכם למכשול עוון. על ידי שאתם משנים את דרככם לשוב בתשובה או להרשיע אחרי שהיית צדיק, אומר השם, איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. אני אשפוט אתכם כפי שני הדרכים. אני אערוך עכשיו את הדרך העכשווית לעומת הדרך הקודמת, ועל פי זה אשפוט. שזה כמו שהסברנו קודם, בעל תשובה שכעת יעשה מעשה טוב, תגדל זכותו פי כמה מאשר הצדיק שעושה מעשה טוב. ולמה? כי הרי הוא הורגל בחטא, והרי תמיד הייתה דרכו על דרך רע, ובשבילו להתגבר זה זה זה קריעת ים סוף. על זה ודאי מגיע לו שכר הרבה יותר גדול. בן אדם שעד עכשיו היה רגיל לעשן בשבת, ופתאום הוא מחליט לקבל קבלה ולהפסיק לעשן. אנחנו נשווה אותו לאדם שנגיד שמעשן יום יום ובשבת מפסיק לעשן. יגיד לך תשמע, גם לי זה לא קל. כן, אבל אתה יש לך את ההתמודדות שלו? אתה יודע איזה יצר הוא היה צריך לשבור? אתה כבר 30 שנה לא מעשן בשבת. אז נכון, זה לא קל, אבל על כל פנים אין לך כזה מאבק. אבל ההוא שעד שבת שעברה עדיין היה מעשן והשבת קיבל על עצמו להפסיק, אתה יודע איזה מאמץ הוא צריך, אתה יודע איזה כוחות נפש הוא צריך? אומר הקדוש ברוך הוא, אני בוחן את הדבר ולפום צערא אגרא. כאשר בן אדם עד עכשיו היה רשע ומשנה את דרכיו, באמת מגיע לו על זה שכר גדול. ואותו דבר גם כן הצדיק שהרשיע, מגיע לו על זה עונש גדול. כי אתה הרי היית צדיק, והטבעים והמידות הטובות היו אצלך קניין בנפש. מה שמישהו אחר היה צריך להתגבר ולהתאמץ מאוד, בשבילך זה כבר הלך בקלות, אתה כבר אחזת בדרך הישרה. איך עכשיו הלכת ונטשת אותה?
לכן הוא אומר להם, שובו והשיבו מכל פשעיכם. אומר להם, תשתדלו לעשות תשובה מאהבה. עד שעל ידי זה, לא זו בלבד שאתם רק מכאן ולהבא תהיו צדיקים, אלא זה יתקן גם את כל מה שעשיתם קודם. כל העבירות שהיה לכם מקודם, העבירות הללו לא יהיה לכם למכשול עוון. מכיוון שהעבירות הללו יהפכו להיות כעת מכאן ואילך למצוות. כל עוד שהבן אדם עשה תשובה מיראה, אז העבירות שלו הופכות להיות שגגות. השם הופך את הזדונות לשגגות. אבל לעומת זאת, אם אתם תשובו מאהבה, אז גם המכשול יוסר, ולא יהיה לכם למכשול. מכשול זה שגגה. לא יהיה לכם למכשול עוון. העוון לא יהפוך להיות אפילו למכשול, דהיינו גם לא שגגה, אלא אדרבה, הוא עוד יהפוך להיות למצווה. כי כשאדם עושה תשובה מאהבה, אז הזדונות הופכים לזכויות.
השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה. ולמה תמותו בית ישראל? אומר להם, אבל גם אם עדיין לא הגעתם למידה הזאת של תשובה מאהבה, שזה אומר שהזדונות יהפכו להיות זכויות, על כל פנים תשליכו מעליכם את כל פשעיכם. כמו אדם שמשליך מעליו איזשהו משא כבד שהוא מחפש להיפטר ממנו. ומה אתם תרוויחו על ידי זה? שהעבירות שלכם לפחות לא יהיו במדרגה של פשע. שפשע הכוונה אדם שמורד בהשם. כי הרי כאשר אדם עושה תשובה מיראה, על כל פנים הזדונות הופכים להיות שגגות. אז זה כבר רווח. לא ידונו אתכם כפושעים ומורדים, אלא כשוגגים. ועל זה הוא אומר להם, ועשו לכם לב חדש, שיהיה לכם בחירה חדשה. הלב, המלבי"ם בכמה מקומות, בכל מקום שמוזכר לב, המלבי"ם מזכיר ומבאר שהלב זה הכוח המושל. ובעצם הרוח זה החלק של הדמיון, שהוא מעלה ציורים על הלב, ועל ידי זה מפתה את הלב לעשות כרצון הרוח. ועד עכשיו הרוח הייתה מעלה ציורים של עוונות, של חטאות. הרי כל עוון מתחיל בדמיון. זה נקרא הציורים. שמה שאדם מצייר בדמיונו. איך רוצים לפתות אותנו באיזשהו מאכל מיוחד? אז מראים לך את הפיצה ככה עם האדים ואיך היא נמתחת הגבינה הצהובה מלמעלה ו... זה תמיד פחות טעים ממה שזה מצולם. תמיד. לא רק בגלל ששמים פחות חומרים ממה שמצלמים. לא רק בגלל זה. בגלל שבהתחלה פועל כוח הדמיון, וכוח הדמיון תמיד מראה לנו משהו הרבה יותר מיוחד ממה שהוא באמת. ועל ידי שכוח הדמיון פועל על הלב, על ידי זה הוא מטה את הלב. ולכן הוא אומר כאן, תשתדלו שלא יעלה הרוח על הלב אלא רק ציורים טובים, דמיונות טובים, של תורה, של עבודת השם, של יראת השם. ואז על ידי זה יהיה לכם לב חדש ורוח חדשה. הרוח תעלה רק דמיונות וציורים טובים, ואז גם כן הלב יהיה מושל ביראת אלוקים. ולמה תמותו בית ישראל? אומר להם, תעשו תשובה כדי שלא תמותו. עכשיו הוא מדבר הרי תשובה מיראת העונש, כמו שאמרנו, לפחות את זה.
אומר להם השם, גם תשובה כזאת אני אקבל. אפילו שהיא תשובה קטנה בערכה, מועטת, היא תשובה מחמת יראה, שתשובה מחמת יראה זה משהו לכאורה חסר. אומר השם, למה אקבל כזאת תשובה? כי לא אחפוץ במות המת, נאום השם אלוקים, והשיבו וחיו. סיבה ראשונה, אני לא חפץ במות המת. זה מפה חז"ל אגב לומדים שרשעים בחייהם קרויים מתים. במות המת. הוא כבר נחשב למת ברשעה שלו. אומר השם, לא אחפוץ במותו. דבר נוסף, על ידי התשובה הזאת אחרי זה אתם גם תבואו לידי תשובה מאהבה. אתם תעלו בדרגה. ואז והשיבו וחיו. אתם תחזרו גם על העוונות הקודמים, תשיבו אותם אל הזכות, ותחיו חיי נצח. לכן אומר להם השם, דרכי תיתכן, ודרכיכם היא זאת אשר לא תיתכן.
עד כאן בעצם סיימנו את הפרק. וכאן לסיום הייתי רוצה לדבר על איזשהו עניין שמוזכר כאן, כי העניין הזה זה עניין שמדובר בהרחבה על ידי האחרונים. והוא מפורסם כשאלה ששאל רבי אלחנן וסרמן את החפץ חיים, שהיא שאלה מאוד חזקה, ולאחר מכן רבים ניסו לענות בשאלה זו, וזה אומר בכה וזה אומר בכה, וכעת נרצה לעמוד על העניין. השאלה ששאל רבי אלחנן וסרמן את החפץ חיים, את רבו, רבי אלחנן וסרמן השם ייקום דמו, הוא שאל אותו, המסילת ישרים אומר שהתשובה היא חסד עצום. המסילת ישרים אומר שמבחינת היגיון, אין בהיגיון דבר כזה תשובה. לא יעלה על הדעת שתשובה זה דבר המועיל. הוא אומר המסילת ישרים, שצריכים להבין שהנה באמת, נקרא לכם את לשונו, איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? בן אדם שקלקל, כמו שאמרנו קודם, שרף לו את הבית. מה, אז עכשיו חזרתי בתשובה, מה, אז הבית יחזור? רצח. חזרתי בתשובה, אז המת יקום לתחייה? זה מה שהוא אומר, הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן את הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? איך ייתכן? מה שכבר היה, היה. אי אפשר לתקן את זה. שימו לב, אומר על זה המסילת ישרים, יש מידה מיוחדת מאוד שהיא מידת רחמים. אומנם מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו. היינו שייתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד שחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד כלה, זה הוא הזכיר קודם, לא נתעכב על זה. ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. אומר, אתה יודע איזה חסד עצום יש כאן? שבהיות השב מכיר את חטאתו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא, הלוואי ולא הייתי עושה את זה מעולם, כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בליבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר, ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, אני לא רוצה את הדבר, יחשב לו כעקירת הנדר. כמו שנדר נעקר רטרואקטיבית למפרע, כך גם כאן. והוא מה שאמר הכתוב, וסר עווונך וחטאתך תכופר, שהעוון סר ממש מהמציאות. ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע. וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין.
אומר זה חסד עצום שאי אפשר לשער ולתאר. דבר כזה הרי לא יעלה על הדעת. בן אדם יגיע לבית משפט, יגידו לו אדוני אתה נאשם ברצח, יגיד נכון אדוני השופט, אבל אני מתחרט. עשיתי תשובה. שולחים אותו הביתה? יעלה על הדעת? ודאי שלא. אז איך אם כן פה הקדוש ברוך הוא עושה כזה דבר? זה חסד שאין כדוגמתו. שואל רב אלחנן וסרמן, אני לא מבין, מה כל כך מתפעלים כאן מהחסד? הוא אומר, איפה זה החסד? הוא אומר, הרי כך היא מידתו של הקדוש ברוך הוא. תגיד לי, מה קורה כאשר בן אדם היה צדיק ותהה על הראשונות? הוא התחרט על הצדקות שעשה. מה אמרת? מחק הכל. אין, לא ייזכר מאומה. אז מה אתה מתפעל מהחסד של התשובה? כך היא מידתו של הקדוש ברוך הוא. מי שעשה דבר והתחרט עליו, מחק אותו. אז כמו שאתה מבין שאדם שהיה צדיק, הוא התחרט ומחק את הצדקות, אז כך גם כן מישהו שהיה רשע והתחרט, הוא מחק את החובות. איפה אתה רואה פה חסד? איפה אתה רואה כאן חסד? אין פה איזשהו דבר מעל הטבע. זה הנהגת הקדוש ברוך הוא, הן לטוב, הן לרע. כי הרי גם מי שהיה צדיק, אתה רואה שהקדוש ברוך הוא עושה לו את זה. מה, זה חסד? לא. אלא מה אתה אומר? שורת הדין נותנת. שורת הדין נותנת, התחרטת, מחקת את המצוות שלך. אז אם ככה גם שורת הדין נותנת שאם התחרטתי מהעבירות, מחקתי אותם. מה אתה מתפעל מהחסד פה? אין פה שום חסד. זוהי שורת הדין, כצדיק, כרשע. כך שאל החפץ חיים, כך שאל רב אלחנן וסרמן את החפץ חיים.
החפץ חיים ענה והשיב, הוא אמר לו תראה, אתה צודק. באמת בתשובה מיראה אין חסד. כי בתשובה מיראה הדין נותן. כמו שהבן אדם התחרט על המצוות שלו, מחקו לו אותם, מי שהתחרט על העבירות שלו, מחקו לו אותם. כך הדין נותן. אבל הוא אומר, בוא בוא נחשוב רגע. הבן אדם הזה שעשה תשובה, נדבר הפוך, נדבר על הצדיק שהתחרט על המעשים הטובים שעשה. הקדוש ברוך הוא יחשיב לו את המעשים הטובים שעשה כעוונות? הוא יתבע אותו עכשיו ויתן לו עליהם גיהנום? לא, עד כדי כך לא כתוב. כתוב שכשבן אדם מתחרט, אז את המעשים הטובים מוחקים. אותו דבר היה צריך להיות גם כן אצל הרשע. כשהוא מתחרט, את המעשים הרעים היה צריך למחוק. אבל לבוא עכשיו ולקחת את כל המעשים הרעים ולהחשיב כל מעשה רע כמצווה? אה, זה חסד. זה חסד. החסד הוא שהקדוש ברוך הוא בתשובה מאהבה הופך את הזדונות, הופך אותם לזכויות. פה החסד. דהיינו, אתה צודק שבאמת בתשובה מיראה אין חסד, ובתשובה מאהבה יש חסד.
רב אלחנן וסרמן לא קיבל את זה. והסיבה שהוא לא קיבל את זה, כי הוא אמר שמשתמע מדברי המסילת ישרים לא כך. המסילת ישרים אומר, הרי בן אדם לא יכול לתקן את אשר עיוות וחטא. הרי אדם שרצח את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן את הדבר הזה? לא יוכל להסיר את המעשה העשוי מן המציאות. הוא לא חילק בין אם עשית תשובה מיראה, בין אם עשית תשובה מאהבה. במציאות לא שייך לתקן קלקול. חסד השם שהשם נותן את האפשרות לתקן את הקלקול. הוא לא מדבר על עצם העניין שהקדוש ברוך הוא עכשיו הופך לך את זה לזכויות. בלי זה, הוא לא נכנס לזה. הוא מדבר על עצם העניין, איפה שמענו שבן אדם פעל דבר והוא עכשיו מסיר אותו? אי אפשר, לא שייך. הנה, אתה רואה שכן. כשהבן אדם היה צדיק והוא פעל צדקות, והשם מסיר לו את זה. איפה החסד? לבוא ולהגיד שהוא דיבר רק על תשובה מאהבה, קשה מאוד להגיד כדבר הזה. ולכן רב אלחנן וסרמן יש לו תירוץ אחר. הוא רוצה בעצם לחלק ולומר שכל מעשה רע שבן אדם עושה, ישנם שתי השלכות למעשה העבירה. דבר אחד, הקדוש ברוך הוא אמר לא לעשות, ואתה עשית. אתה מרדת בציווי האלוקי. השם אמר לא לעשות, והמרית את פיו. דבר נוסף, העבירה שעשית פוגמת את האדם. נותן דוגמה. אבא אמר לך לא לרוץ לכביש. הילד רץ לכביש, והשם ירחם, נפגע מרכב חולף. מה עכשיו אנחנו נגיד? הוא עשה פה שתי עבירות. עבירה אחת, אבא אמר לו לא לרוץ לכביש. גם אם לא היה קורה לו כלום, הוא המרה את פי האבא. דבר שני, הוא גם נפגע. זאת אומרת, נוצר פה נזק. כך גם כן כל עבירה. כל עבירה שאדם עובר, יש בה א', המריית פי השם. דבר שני, הבן אדם מביא על עצמו קלקול לנפש. הוא פגם את נפשו בעבירה.
וזה אגב הסבר למה שרבים שואלים, איך אתה אומר לי שבן אדם שעושה תשובה, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, ואפילו הוא רשע גמור, כתוב שהיא מקודשת. אה, אבל הוא אמר על מנת שאני צדיק גמור, והוא ידוע, הוא מעולם תחתון. איך פתאום נהיה... אומרים חז"ל, אולי הרהר תשובה. יש צד שברגע אחד הרהר תשובה. אה, איזה יופי, אז ברגע אחד שהרהר תשובה, מתקנים הכל? אז תגידו לי, למה כל התעניות שכתובות בראשית חוכמה ובאריז"ל, על מי שמתלוצץ צריך להתענות ל"צ תעניות. על ליצנות אחת, ל"צ תעניות. על פגם הברית, פ"ד תעניות. וכן הלאה על זה הדרך. כל דבר ודבר, תראו כמה תעניות. על זה צריך גם גלגולי שלג, על זה צריך כך, על זה צריך כך. איזה תיקונים. אמרת לפני רגע שהבן אדם בשנייה אחת אמר על מנת שאולי הרהר תשובה בליבו, והוא כבר צדיק. אם הוא כבר צדיק, מה כל התיקונים האלה? התשובה היא, ישנם שני מעשים, שני עניינים בעבירה. יש עניין אחד, המרית פי השם. על זה ברגע אחד אתה חוזר בתשובה, צדיק גמור. אומר השם, אני מוחל לך על מה שהמרית את פי. אבל תחשבו, בן אדם שקלקל, מה הוא עשה? הוא טינף את העולמות העליונים. את זה עכשיו צריך לתקן. הוא טינף את הנפש, את זה צריך לתקן. הסיגופים, התעניות, כל העניינים הללו, זה כנגד המישור של הפגם שנעשה בנפש. ואלה שני מישורים נפרדים. אומר השם, שהמרית את פי, אינו זז משם עד שמוחלים לו. אומר השם, אני מוחל לך. בעבירות מסוימות. אומר השם, אני מוחל לך. אבל יש קלקול. והקלקול הזה זקוק כעת לתיקון. על זה הוא בא ואומר, כאשר בן אדם תוהה על הראשונות, זה לא מועיל לעקור מכאן ולהבא. זה מועיל רק לעקור את מה שהוא מרד. זה מועיל כדי להינצל מעונש. אבל את עצם הפגם שנעשה בנפש, בעצם המרידה, הפגם הזה קיים. תוהה על הראשונות לא יכול לעקור את זה. זה כבר מציאות בנפשו. אומר הרב, ופה רואים את חסד השם. וחסד השם, שהקדוש ברוך הוא גם את המציאות הזאת אשר בנפשו, גם אותה הוא עוקר. גם את זה הוא נותן לך אפשרות לתקן. לעומת זאת, כאשר בן אדם עשה מצוות, הבן אדם עשה מצוות ומתחרט, חבל ששמעתי בקול השם. את התיקון בנפש שלו, את מה שהוא כבר עשה, התיקון הזה יישאר קיים. התיקון נשאר קיים. מה לא? הוא לא יקבל עליהם שכר. על המצוות האלה לא תקבל שכר. אבל התיקון בנפשו קיים. אותו דבר היה צריך להיות גם בבן אדם שעבר עבירות. הקלקול בנפשו קיים. אומר השם, אני לא אתן לך עונש על זה שהרשעת, אבל מה לעשות, נפשך פגומה. חסד השם שבתשובה, שגם את זה הקדוש ברוך הוא מנקה. חסד השם שבתשובה, שהקדוש ברוך הוא מוחה את החטא. וסר עווונך וחטאתך תכופר. שהעוון סר ממש מהמציאות, ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע, כמו שאומר המסילת ישרים. ואם קינח השם את צואת בנות ציון, שזה אומר ניקוי מוחלט, גם ניקוי הנפש. זה החסד שבתשובה, גם בתשובה מיראה. זה החסד שבתשובה. והדבר הזה לכאורה, זה דבר שלא מצאנו אותו הפוך. כאשר הצדיק תוהה על הראשונות, השם לא מלכלך לו את הנפש. הניקיון בנפש הוא ניקיון בנפש, הוא קיים. רק לקבל שכר על המצוות, את זה אתה לא תקבל. כך שלמעשה אנחנו רואים הבדל גדול בין מי שחוזר בתשובה לבין מי שתוהה על מעשיו הטובים, ויש חסד גדול במי שחוזר בתשובה.
הרב גבריאל טולדנו בספר מצעדי גבר, הוא תמה על זה. הוא אומר, מה שהוא טוען שמי שתוהה על הראשונות איבד רק את החלק של המצווה, של מה שהוא לא שמע, מה שהוא בעצם שמע את פי השם, את זה הוא מאבד, אבל את עצם התיקון בנפשו, את זה הוא לא מאבד, הוא אומר, זה לא כל כך מתאים ללשון הגמרא. הגמרא אומרת, רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה, איבד את הראשונות. משתמע מזה שהוא איבד לגמרי. לא, לא משתמע להגיד לא, את הזיכוך עדיין יש לו, רק את מה שהוא עשה את רצון השם, את זה הוא איבד. לא, משתמע שהוא איבד לגמרי. יותר מזה, כתוב צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. משתמע שזה לא קיים כלל. כך גם כן משתמע מהרמב"ם, שהוא נמחק לגמרי. אם תגיד שנשאר התיקון שהוא עשה בנפש, אז ראוי שזה כן יציל אותו ביום רשעו. למה אתה רואה שזה לא יציל אותו ביום רשעו? משתמע מזה שזה לא נשאר בכלל. משתמע שהמחיקה היא גמורה. ואם המחיקה היא גמורה אצל הצדיק, אז מה החסד אצל הרשע שגם לו מחקו את העוונות? חזרה השאלה.
יש עוד תשובות שנאמרו בזה. אני אגיד לכם תשובה שכתב בספר מרחבי ים על מסכת סנהדרין. הוא אומר, יש הבדל גדול בין חרטה שבן אדם מתחרט על מצוות שקיים, לחרטה שבן אדם מתחרט על עבירות שהוא עשה. כאשר בן אדם מתחרט על מצווה, מה בעצם היה לו? עד עכשיו היה לו קשר עם הקדוש ברוך הוא, והוא מודיע לריבונו של עולם, ריבונו של עולם, ניתקתי את הקשר. זה חרטה על מצווה. כאשר בן אדם לעומת זאת היה רשע, לא היה לו קשר עם הקדוש ברוך הוא, ומה עכשיו הוא אומר? ריבונו של עולם, אני מחבר את הקשר. נכון? זה ההבדל בין צדיק שעכשיו מרשיע, לבין רשע שהופך להיות צדיק. אומר הרב, בוא תתבונן. הרי כדי לנתק קשר, מספיק שאחד ינתק אותו באופן חד צדדי, הקשר נותק. שנינו מדברים בטלפון, בסדר? אני סגרתי מהצד שלי, אתה יכול לדבר לאוויר. לעומת זאת, כאשר בן אדם עשה מעשים טובים, והבן אדם כעת מתחרט על המעשים הטובים שלו, מה הבן אדם הזה אומר? אני רוצה לנתק את הקשר. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה לנתק את הקשר, אתה יכול לנתק. אין בעיה. מה עשית? לחצת על סיום שיחה, ניתקת. כשהרשע לעומת זאת בא ואומר, ריבונו של עולם, אני רוצה לחבר את הקשר, אומר הקדוש ברוך הוא, לחבר קשר צריך שניים. צריך שניים. צריך שהקדוש ברוך הוא משם ירים, ואתה תתקשר מפה. אתה מתקשר, אומר הקדוש ברוך הוא, מי אמר שאני חייב להרים? זה חסד השם. פירושו של דבר, כדי ליצור קשר, זה שהקדוש ברוך הוא מוכן לחבר את הקשר, זה חסד גמור. למה? כי כדי ליצור קשר צריך שניים. לנתק קשר מספיק אחד. אז מה אתה אומר? הנה, הצדיק מנתק את הקשר בקלות. נכון, לנתק קשר זה קל. הוא אומר ריבונו של עולם, אני לא רוצה יותר קשר, הוא ניתק אותו, מחק את המעשים הטובים שהוא עשה. לנתק קשר זה קל. אבל לעומת זאת ליצור קשר, פה אתה צריך שמישהו מהצד השני ירים. שמישהו מהצד השני יהיה מוכן לתת פידבק, שיהיה מוכן לחיבור הזה. כדי להיות מוכן לחיבור הזה, צריך את הרצון האלוקי. זה חסד. מה פתאום שהקדוש ברוך הוא יהיה מוכן לקשר הזה אחרי שהרשעת? זה חסד שהקדוש ברוך הוא עשה עם האדם.
יש עוד תשובה שמביא הרב גולדווסר בספר קדוש ונורא שמו. הוא מביא בשם תלמיד שלו, בחור סנדומירסקי. הוא אומר שלכאורה צריכים להבין, הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא, למה נתן לנו מצוות? כיוון שהקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה לנו נהמא דכיסופא. דיברנו על זה באריכות בדרך השם לרמח"ל ובעוד הזדמנויות. השם לא רצה לחם חסד. תגיע למעלה, יהיה לך ביזיון, יהיה לך בושה. השם נותן לך צדקה. אומר השם, לא, תקיים מצוות, תקבל את זה בדין. צדיקים אוכלים בזרוע. תקבל את זה לפי מה שמגיע לך. הוא שואל, לכאורה זה פלא גדול. תארו לעצמכם שהבן אדם, אני יודע מה, מספרים שפעם אולי ניתן דוגמה. מספרים שפעם נשיא ארצות הברית ביקר בהנהלת של חברת פורד. ושמה, אתה יודע, מראים לו את כל המפעל וכולי. לאחר מכן אמרו לו, טוב, בשביל נשיא ארצות הברית אנחנו רוצים לתת לך רכב במתנה. אמר, כן, איך תסתבך עכשיו עם הממשלה ועם רכב במתנה ועם היועץ המשפטי ו... אמר, לא, לא, אני מוכן לשלם. לא, בשום אופן לא, אני רק לשלם, רק לשלם. טוב, אמרו לו, בסדר, תביא 50 דולר. הוא אמר להם, טוב, אין בעיה. מוציא מהכיס 100 דולר. אמרו לו, אין לנו עודף. אמר, טוב, אז תביאו שניים. עכשיו תגידו לי, כשנשיא ארצות הברית יגידו לו, תגיד, מאיפה הרכב? יגיד, שילמתי. תגיד לו, מה אתה עושה צחוק? 50 דולר, לזה אתה קורא שילמת? אז השאלה לכאורה היא שאלה עצומה. בן אדם, שלא יהיה לחם חסד, שלא יהיה לחם חסד, תקיים מצוות. תגידו לי, מצווה אחת, כל מצוות שנקיים כל ימינו, שווים לרגע אחד של הנאה בעולם האמת? אז הוא אומר, לכאורה מה זה? זה בן אדם שקנה יהלום בפרוטה. זה לא לחם חסד? איך זה שינה את הלחם חסד? אם היית אומר שילמתי כמה שהוא שווה, מגיע לי. בסדר, צודק. אין פה לחם חסד, אין בושה. אבל כאשר אתה בעצמך מבין שמה ששילמת זה פרוטה לעומת מה שהקדוש ברוך הוא נותן לך נצח נצחים, אז עדיין נשארנו עם לחם חסד. קיימתי מצוות, אבל מה המצוות שלך לעומת מה שקיבלת? קצת שאלה שהוא שואל. לכאורה, אז לא מובן באמת איך השם מנע בזה את הלחם חסד.
אז הוא אומר דבר מאוד נפלא. הוא אומר, בזה שאנחנו מקיימים מצוות, אנחנו לא הופכים להיות זכאים במובן הזה של שילמתי את מלוא המחיר. לא. אלא בזה שאנחנו מקיימים מצוות, אנחנו יוצרים חיבור עם הקדוש ברוך הוא. כשאתה יוצר חיבור עם הקדוש ברוך הוא, זה בעצם אתה אומר, ריבונו של עולם, אני מקיים את המצוות שלך, אתה אבא, אני הבן. אני יוצר חיבור עם הקדוש ברוך הוא. מאבא אין לנו בושה לקבל מתנות. אין לנו בושה. אבא נותן לי מתנה. אני לא, לא לחם חסד, אבא נותן לי. לא, אבא נתן לי מתנה, אבא קנה לי מתנה. זאת אומרת, הקיום מצוות זה לא תשלום, אלא בעצם הקיום מצוות התחברת להשם. ואז זה כבר לא לחם חסד, אתה מקבל שכר ממישהו שאתה קרוב לו. זה לא משהו שהוא לכאורה גורם לנו לאיזושהי בושה. לפי זה אנחנו נבין, כאשר אנחנו מדברים על אדם שהוא בעל עבירה, מגיע לו העונש בדין. עברת, המרית פי השם, מגיע לך בדין. לעומת זאת, בן אדם בעל מצווה, לא מגיע לו השכר בדין, אלא מגיע לך מתנה ממי שאוהב אותך. הקדוש ברוך הוא אוהב אותך, כיוון שאתה מקיים מצוותיו, אז לך באמת מגיעה מתנה. ולכן הוא אומר, תבין היטב, מי שמתחרט ממצווה, אז באמת הגיוני שימחקו לו את השכר. כי עכשיו השם כבר לא אוהב אותך. למה השם נותן לך? לא כי מגיע לך. אמרנו, מה אתה שילמת? פרוטה שילמת. לא, כי השם אוהב אותך. כשהתחרטת, השם כבר לא אוהב אותך. ואם השם כבר לא אוהב אותך, אתה כבר לא זכאי למתנה. לעומת זאת, מי שמתחרט מעבירה, מה פתאום שנמחק לך את העונש? הרי על העבירה עונש מגיע לך בדין. משהו שמגיע לך בדין, למה שיימחק? לעומת זאת, השכר על המצווה זה לא משהו שמגיע לי בדין, זה רק מצד שהשם אוהב אותי. כשאתה תוהה על הראשונות, הוא כבר לא אוהב אותך. אז אם כן, שמה הדין נותן שיימחק השכר. ולעומת זאת, לגבי העונש, אין הדין נותן שיימחק העונש. העונש מגיע לך וקנית אותו בדין על מה שהמרית פי השם. ואם השם בכל אופן על זה מוכן למחול לך, בזה זה חסד גמור.
בואו נסיים בדבר אחרון, שלכאורה לפי דעתי זה התשובה הכי נפלאה שנאמרה כאן בעניין. התשובה היא מאוד פשוטה וקלה, ובאמת היא אמת לאמיתה של תורה. בואו נתבונן. תארו לעצמכם שמישהו חייב לי כסף. ואני אומר לו, אתה יודע מה? אני מוחל לך. אפשרי או לא אפשרי? מצוין. אני יכול למחול, אין שום בעיה. עכשיו תארו לעצמכם שאחרי זה בא מישהו אומר, תגיד, מה עם הכסף שאתה חייב לי? אני אומר לו, אני מוחל לך. מה מוחל לך? תגיד, אתה חייב לי כסף. לא, מה, קודם בא מישהו אמר שהוא חייב לי כסף, אמרתי שאני מוחל לו. אז גם לך אני מוחל. זה מגוחך, נכון? משהו שאתה חייב למישהו אחר, איך אתה יכול למחול? אתה חייב פה חוב. אומר, תבינו, זה נפלא מאוד. כשבן אדם עבר עבירה, מה יש לו כאן? יש לו חוב כלפי קודשא בריך הוא. אומר, חזרתי בתשובה. הנה, אתה רואה שבן אדם צדיק עשה, תהה על הראשונות. אומר אדוני, לצדיק מה יש? יש פלוס אצל הריבונו של עולם. מגיע לך שכר. אתה בא אומר ריבונו של עולם, תמחק את זה. לא צריך את זה. תוהה על הראשונות. אה, מצוין, אתה יכול למחוק. אין בעיה. שאתה למחוק חובות שחייבים לך, תמחק לבריאות. אבל בגלל זה אתה רוצה גם למחוק מה שאתה חייב לאחרים? מה פתאום? אז אתה חייב כלפי קודשא בריך הוא, יש לך פה חוב. מה אתה אומר? איך למחוק? בגלל שהתחרטתי? אה, אבל גם שם, נכון אדוני, את מה שמגיע לך מאחרים, אתה יכול למחוק, אתה יכול למחול ולמחוק. יש לך כוח למחוק. אבל מה שאתה חייב לאחרים, אין לך כוח למחוק. אז לכן הצדיק אומר, יש לי זכות אצל הריבונו של עולם, תמחק אותה. יש לי חובה אצל הריבונו של עולם, תמחק אותה, מה פתאום? אומר השם, אני אמחק את החובות שלך? מה פתאום? וזה לכאורה תשובה נפלאה מאוד כדי להבין את העניין של החסד שהקדוש ברוך הוא מוכן למחוק גם את החובות. גם את העבירות שלנו, גם את זה הקדוש ברוך הוא מוכן למחוק, שלכולנו יהיה מחילה וסליחה גמורה מאיתו יתברך, אמן ואמן.