נחזור לרד"ק. הרד"ק כבר לעיל הביא את דברי רב סעדיה גאון. כתוב כאן חיה יחיה. מה זה חיה יחיה? יחיה פה, יחיה לעתיד לבוא, על איזה חיים אנחנו כאן מדברים? הוא מביא שרב סעדיה גאון מבאר שמה שהזכיר כאן את החיים והמיתה, אומר רב סעדיה גאון, הם לעולם הבא. צדיק הוא חיה יחיה, חיי נצח. והרשע, מות ימות, זה מיתת הנפש. ככה מסביר רב סעדיה גאון, שכל הפרשה שלנו, כל הפרק שלנו, החיים והמוות שמדברים, מדברים על חיי העולם הבא. אומר הרד"ק, ואני אומר כי אמת כן הוא, כי עיקר העונש והגמול הוא לעולם הבא. אני מסכים. אבל העניין הנזכר הנה לא נזכר על דבר העולם הבא. את פשט הכתובים כאן אי אפשר להסביר כן. כי פשט הכתובים כאן מדבר על אנשים שמתלוננים על כך שנגזרה עליהם פה מיתה בגלל העוונות של אבא שלהם. ועכשיו הוא בא ואומר לא, מי שפה עושה מעשים טובים יחיה. איפה? פה. ומי שלא, אז ימות. היכן? פה. הוא לא מדבר איתם על העולם הבא. אומר הרי יש פה תשובה לאלה שאמרו שהבן נושא את עוון האב. ולמה? כי הם ראו דברים, הם ראו שהיה צרות רבות לאותו הדור, וזה בגלל העוונות של האבות. אז הם לא התלוננו על העולם הבא, הם התלוננו על העולם הזה. אז ממילא גם התשובה, חיה יחיה, זה על העולם הזה. זה לא בנוגע לעולם הבא. ככה שקשה מאוד להסביר את דברי רב סעדיה גאון כאן בביאור המקראות. ואם תאמר, שואל הרד"ק, אז למה כתוב רק חיים ומוות? הרי הגמול של העולם הזה זה לא רק חיים ומוות. זה בכל פרטי הקללות והברכות הכתובות בתורה. או במילים פשוטות, יכול להיות שלבן אדם יהיו חיים שהוא יעדיף את המוות. אז מה תאמר, לא לא, הוא יחיה. יכול להיות שיהיה לו כאלה חיים, כמו שאיוב אמר, למה לא מותתני מרחם? למה לא הרגת אותי עוד לפני שיצאתי מרחם אמי? אז זה קצת קשה. אם אתה מסביר כמו רב סעדיה גאון, אז אני מבין, אתה מדבר יחיה, זה לעולם הבא, זה חיים נצחיים, שמה אין צרות. אבל כאשר אתה מדבר פה בעולם הזה, מה נתן לי רק חיה יחיה? חיה יחיה, לא הבטחת לי כלום. אז יכול להיות שאני אחיה ועם צרות ועם בעיות, חיים שאולי המוות טוב מהם. אז אם כן, איך שייך לדבר כאן על גמול של העולם הזה ולסכם אותו רק במובן של חי. חי זה לא מספיק כדי לבטא גמול בעולם הזה. אומר הרד"ק, זה לא קושיא, מכיוון שכאן הוא רצה פשוט לקצר את העניין, ואת כל טובות העולם הזה הוא מסכם בביטוי חיים. כמו שכתוב, שמי שישמור את כל חוקותיי ואת כל משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. מה זה וחי בהם? חיים שבאמת ראויים להיקרא חיים.
חיים של בריאות, חיים של הצלחה, חיים של שפע, חיים של ברכה, זה מה שנקרא חיים. אז כשהרד"ק חיו יחיה, הוא כלל בזה את כל מיני החיים הטובים. אבל בעולם הזה. אז הוא לא צריך לפרט שיהיה לך גם גשם ושיהיה לך גם כן פרנסה וכולי, הוא לא צריך לפרט את כל זה, כי הכל נכלל בכלל הביטוי חיים.
אומר הרב, והגם שבעצם מה שרב סעדיה גאון אומר נתמך מדברי התרגום יונתן, כי תרגום יונתן באמת מתרגם ויחי בהון לחיי עלמא. ככה, סליחה, תרגום אונקלוס, הוא מדבר על הפסוק, כן? וחי בהם, יחיה אותם לחיי העולם. הוא אומר אף על פי כן, זה מדבר על הפסוק בתורה. התורה שמה מבטיחה חיי עולם. אבל מה שכתוב אצלנו, אומר הרב, כאן זה נאמר כדיבור אל הדור, שהדור טען אנחנו כאן סובלים ואין לנו חיים, אז כדיבור, ביטוי להם, הוא אומר יהיה לכם פה חיים כאן בעולם הזה למי שעושה את רצון השם. זה מדבר על העולם הזה.
אותו דבר תראה גם כן הוא אומר, כתוב לאדם הראשון שהקדוש ברוך הוא אמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. הקדוש ברוך הוא הבטיח לו מיתה. ולאחר מכן, תראה הוא אומר לו ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה, קוץ ודרדר תצמיח לך, בזעת אפיך תאכל לחם. מה זה, זה בונוס? הקדוש ברוך הוא לא אמר לו את זה מראש. הוא אמר לו מות תמות. מיתה. בסדר, ירדה מיתה לעולם, נגמר. למה לאחר מכן פתאום אנחנו רואים עוד כל כך הרבה קללות נלוות למיתה הזאת? מה למדת? את העיקרון שאמרתי לך. שכשיש חיים, החיים כוללים כל מיני הברכה. וכשיש מוות, משמעות של תמות, זה במשמעות של כל מיני הקללה. זה המשמעות.
ואם כן, אומר מה שכתוב אצלנו שהוא אומר חיו יחיה, הכוונה חיים של ברכה, עם כל השפע שנלווה לחיים של ברכה. כך גם כן כתוב החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. מה, מה עם הברכה והקללה? זה ממילא, כאשר אתה בוחר בחיים, אז ממילא זה חיים של ברכה, חיים של הצלחה. ולמה? כי החיים עם ההצלחה והטוב, אומר הרד"ק, הם חיים. ועם הרע, לחיות עם הרע, זה כבר בחינה של מוות. הראיה, חז"ל הרי אומרים שלדוגמה עני חשוב כמת. רגע, אבל הוא חי? כן, אבל לחיות בכזה מצב זה בחינה של מוות. עיוור חשוב כמת, מצורע חשוב כמת. מה אתה רואה? שכשאני מדבר איתך על חיים, הכוונה היא חיים ראויים, חיים עם ברכה, חיים עם שפע. כמו שכתוב על המצליח ומעשיו, ואמרתם כה לחי. והמנוגע בגופו נקרא מת, אל נא תהי כמת.
ואם כן, כשכתוב הנפש החוטאת היא תמות, הוא אומר את זה על הנפש שהיא בעלת התאווה והיא החוטאת עם הגוף. אז תגיד, הנה הנפש החוטאת היא תמות, הרי ראיה לרב סעדיה גאון. מדברים פה על מיתת הנפש. איזה מיתת הנפש זה? מדברים כאן על בחינה של העולם הבא. מיתת הנפש, כי אם לא, הנפש קיימת. מה, גם כשבן אדם מת, הנפש מתה? הנפש עדיין קיימת. למה כתוב הנפש היא החוטאת היא תמות? אומר הרב, כשמדברים על נפש החוטאת היא תמות, הכוונה היא הנפש שחוטאת עם הגוף, שהיא בעלת התאווה, אז כאשר הגוף ייענש, היא תיענש עם הגוף. זה נקרא מיתה. אז שאדם פה סובל, מי סובל? גופו ונפשו. אז ממילא זה המיתה שלה, כמו שזה המיתה של הגוף, כל הצער והסבל כאן, אז זה גם כן מיתת הנפש. וכמה מהנביאים בחייהם שאלו מיתתם, כמו שאמרנו קודם, כמו שמצינו באיוב.
והוליד בן פריץ שופך דם ועשה אח מאחד מאלה. והבן אדם הצדיק הזה הוליד בן פריץ. בן פריץ הכוונה שפורץ גדר האמת, כמו שאומר הרד"ק, אדם הפרוץ במעשיו. שופך דם, לא מספיק זה, אלא הוא עדיין רוצח, הוא שופך דמים. ועשה אח מאחד מאלה. מה זה ועשה אח מאחד מאלה? רש"י מביא תרגום יונתן, ויעבד לאחוהי מחדא מאילין. ויעשה לאחיו אחד מאלה. זה הכוונה ועשה אח. עשה לאחיו את אחד מהדברים הרעים. זה ועשה אח מאחד מאלה. הרד"ק מביא, אח זה כמו אחד. ועשה אח מאחד מאלה, כביכול כמו שכתוב אני ואנוכי. ועשה אחד מאחת מאלה, כביכול כתוב כאן. אז האח זה קיצור של אחת. ועשה אחת מאחת מהעבירות הללו שהזכרנו קודם.
המלבי"ם מסביר שהאח שכתוב כאן זה אח ביולוגי. אומר המלבי"ם, ואם הצדיק הזה הוליד בן פריץ ועשה אח, אפילו שיש לו אח שעשה מאחת מאלה את המעשים הטובים של האבא, והוא הבן הזה שנולד, לא למד לא מהאבא ולא מהאח. זה הכוונה ועשה אח מאחד מאלה. אז אם כן כתוב פה שני דברים. והוליד בן פריץ שופך דם. האבא הוליד בן פריץ שופך דם, והוליד גם כן אח, שהאח לבן פריץ הזה, והאח של הבן פריץ הזה עשה מאחד מאלה, הכוונה מהדברים הטובים. מכיוון שעל מה דיברנו עד עכשיו? עד עכשיו דיברנו על צדיק. שמר לעשות אמת, אמת צדיק הוא חיו יחיה נאום השם אלוקים. אז אם כן מסתבר שהאחד מאלה מדברים על מה שעשה הצדיק, כי לפי הפירושים של המפרשים האחרים, מאחד מאלה חוזר על מעשי הרשע שראינו קודם, שדיברו בהתחלה. וזה קצת קשה לחבר את זה מ... לאל. לכן המלבי"ם אומר, ועשה אח, הוא הוליד גם כן אח שעשה מאחד מאלה מהמעשים הטובים, ואז יוצא שהבן הפריץ לא למד לא מאחיו הצדיק ולא מאביו הצדיק.
והוא את כל אלה לא עשה. כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טימא. והוא את כל אלה לא עשה, את המעשים שאבא שלו עשה בקום ועשה, כמו שראינו משפט אמת, נתן לחמו לרעב, הוא לא עשה. יותר מזה, הוא גם כן עבר על לאווים, עשה עבירות בפועל. אל ההרים אכל, הלך ואכל מעבודה זרה, מזבחי עבודה זרה, ואת אשת רעהו טימא. עני ואביון הונה, גזלות גזל, חבול לא ישיב, ואל הגילולים נשא עיניו, תועבה עשה. עני ואביון הונה. עני ואביון, מה, הוא רק עני ואביון מונה? הוא לא מרמה אנשים עשירים? מה יוצא לך מזה שמונה את העני ואביון? גרושים. כשאתה עושה הונאה לאיזה חברת ענק, אתה יוצא עם מיליארדים. הבן אדם הזה מקפיד רק להונות עניים ואביונים? אומר הרד"ק לא, הוא דיבר בהווה. ובהווה הרבה יותר קל להונות עני ואביון. לאדם העשיר לפני שהוא נכנס לאיזושהי עסקה, יש מספיק יועצים ואנשי פיננסים ואנשים שבודקים את הכל, והוא עצמו יש לו יד ורגל בכל העניינים הללו. זה אדם עשיר. העני והאביון אין לו משען ומשענה, אין לו הבנה בכל ענייני הכספים. לכו תראו למי מוכרים אדמות שעוד טוטו עומדות להפשרה ועוד טוטו מיד בונים עליהם ולמי מוכרים? לאברכים מבני ברק. למה? אומרים להם תשמע, עם ילדים אתה תחתן עם זה. יכול להיות שנינים אולי. אולי נינים. מתי שיפריטו את הקרקע ותהיה ראויה לבנייה, אולי. אבל מאוד אוהבים, כל עושי ההונאות, מאוד אוהבים את העני והאביון. אוהבים את האברכים, אוהבים את אלה שהם לא חריפים, אלה שהם לא חריפים בענייני עסקים, זה לא התחום שלהם, והם נותנים, מבטיחים להם הבטחות בשמיים ועוד כל מיני ענייני רווחים קלים וכל מיני בורסות למיניהם והשקעה שאסור לפספס ורק ה-20 הראשונים יזכו ועוד כל מיני דיבורים וביטויים מהסוג הזה. ודווקא אלה האנשים שהמצב הכלכלי שלהם גרוע, הם לא חריפים ובקיאים בכל ענייני המסחר ואותם מרמים. אז זה מה שאומר כאן הרד"ק. עני ואביון הונה, דווקא את העני ואביון, כי הוא חלש וקל להונות אותו. והוא כן, והוא לא ירא מלהונות אותם גם, כי אם הוא יונה אדם יותר בעל ממון, יש לו כוח לתבוע אותו, יעמוד נגדו בדין, הוא יצליח להוציח ממנו את הכסף. אבל כשמדובר בעני ואביון, העני ואביון אין לו כוח לעמוד נגדו, אין לו אפילו כסף לשלם לבית משפט כדי לשלם אגרה אפילו. אז אם כן, ממנו הוא לא מוטרד. אז לכן עני ואביון הונה.
ההונאה כמו שאמרנו זה לקחת ממון אחרים בדרך של משא ומתן, בדרך שבא ומרמה את האדם, לוקח ממנו בהונאה. כמו לא יונו איש את עמיתו, אל תונו איש את אחיו. גזלות גזל, חבול לא ישיב, ואל הגילולים נשא עיניו, כמו שאמרנו נשיאי עוד את עמי והחלתיך את מונייך, כן. תועבה עשה. מה זה תועבה עשה? יש בזה כמה ביאורים. הביאור של הרד"ק שהוא קרב אל נידה. שזה בעצם ההיפך ממה שראינו לאל, שאל נידה לא קרב, הוא כן תועבה עשה, הוא כן קרב אל נידה. רש"י אומר תועבה עשה, זה משכב זכור. המלבי"ם, נראה בפסוק הבא, שזה תועבה עשה, חוזר על אשת איש, כי גם את זה ראינו בפסוק הקודם על הצדיק שלא עשה, אז עכשיו תועבה עשה, הכוונה שנכשל באיסור אשת איש.
בנשך נתן ותרבית לקח, וחי? לא יחיה. את כל התועבות האלה עשה, מות יומת, דמיו בו יהיה. בנשך נתן ותרבית לקח, וחי? האם אתה חושב שיחיה? דמיו בו. דמיו בו פירושו של דבר, כל מה שעשה, דמו בראשו. המלבי"ם מסביר, מה בעצם הייתה ההווה אמינא שהוא יחיה? מכיוון שהרי אבא שלו היה צדיק. בל נשכח שהבן הפריץ הזה אנחנו מדברים שהצדיק שאותו ראינו בפסוקים הקודמים, הוא הוליד בן צדיק. אז הוא אומר, אתם חושבים שהבן הזה אחרי כל המעשים הרעים והחטאים שעשה, האם אתם חושבים שזכות האבא תעמוד לו? האם אתם חושבים שמה שאביו עשה, זה יעמוד לבן שהבן יהיה לו זכויות, הגם שהוא הכעיס ועשה דברים נגד רצון הבורא? זכות האבות לא תעמוד לו. אומר המלבי"ם, לא יחיה את חיי הנפש בעולם הבא וגם בעולם הזה. ולכן תשימו לב, יש כאן כפילות. מות יומת, דמיו בו יהיה. מה פירוש הדבר? גם חיים לא יהיה לו, וחי, אומר לא יחיה, חיי העולם, חיי נצח לא יהיה לו, וגם בעולם הזה מות יומת, דמיו בו יהיה. דמיו בו, היות ועל המעשים האלה שהוא עשה הוא מתחייב מיתה. אם הוא עבר על אשת איש, הוא חייב בחנק. ואם הוא עבר על עבודה זרה, הוא גם כן חייב מיתה. וכיוצא בזה הדרך, אז ודאי שלא יחיה.
טוב, הסיפור לא נגמר. יש לנו אבא, יש בן, עכשיו עוברים לנכד. פסוק י"ד. והנה הוליד בן, וירא את כל חטאת אביו אשר עשה, ויראה ולא יעשה כהן. הוא הוליד בן. הבן הרשע הזה ראה, הבן של הרשע הזה ראה את חטאת אביו, הוא לא למד מהמעשים שלו. אדרבה, הוא ראה עד כמה רעה ומקולקלת דרך אביו, והוא החליט לקבל על עצמו קבלה, לא יעשה כהן. הוא לא יעשה כהנה, לא יעשה חטאים כמו שאביו עשה. מה זה וירא את כל חטאת אביו אשר עשה, ויראה ולא יעשה כהן? מה זה וירא, מה זה ויראה? למה הכפילות? אומר המלבי"ם, שהראשון זה ראיית החוש, והשני זה ראיית השכל. אומר המלבי"ם, אל תתפלא, ראינו בכמה וכמה מקומות את העניין הזה. וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא. גם שם, הראייה הראשונית, ראייה חושית, ראה אותם. לאחר מכן ראייה שנייה, הוא הבין מה בעצם האנשים האלה זקוקים וכולי, מה הוא צריך לעשות בשבילם. כמו וראה הכהן את הנגע, וראהו הכהן. גם פה, הראייה הראשונה היא ראייה חושית, ראה בעיניו. הראייה השנייה זה התבונן מה צריך לפסוק בעניין הנגע הזה. ורואה את הארץ וראית אותה. גם פה, רואה את הארץ פיזית, וראית אותה, הכוונה היא להעמיק בראייה של התבוננות. אז גם פה, וירא את כל חטאת אביו, זה הוא ראה ראייה חושית, ויראה, והוא הבין איזה רע יש בחטאים הללו, זה ראייה יותר ראיית הנפש, ולא יעשה כהן.
על ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל, את אשת רעהו לא טימא. על ההרים, אומר הרד"ק, זה היחיד שכתוב בו על, כל השאר כתוב אל. אותו רעיון ואותה משמעות. אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל, כמו שראינו לאל. שנאמר על הצדיק, הוא כמו הסבא. ואיש לא הונה, חבול לא חבל, כמו שאמרנו לגבי המשכון. וגזלה לא גזל, לחמו לרעב נתן, ועירום כיסה בגד. את לחמו נתן לרעב ואת העירום כיסה בבגד, כמו שראינו לאל, כמעשה סבו הצדיק, כך היו מעשיו. מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח, משפטי עשה, בחוקותי הלך, הוא לא ימות בעוון אביו, חיו יחיה. מעני השיב ידו. השיב ידו מלעשות רעה לעני. למה אתה מונה את זה כשבח? אומר המצודות, כי נקל לעשות רעה לעני. כמו שראינו לאל, היות ולעני עושים רעה בקלות, אז הבן אדם יש לו פיתוי. אז הוא אומר לך מעני השיב ידו, משך ידו מן העני ולא עשה לעני רעה. והוא, הבן הזה, לא ימות בעוון אביו, אלא חיו יחיה. והכפילות פה, חיו יחיה, גם חיי גוף וגם חיי נפש. לא ימות בעוון אביו, זאת אומרת שיהיה לו קיום לגוף. חיו יחיה, זה חיי הנפש. אז למעשה, הבן אדם הזה אתה רואה, גם כן לא משלם את העוונות של אבא שלו. במילים פשוטות, מה למדנו? שהבן הרשע לא יחיה בזכות אביו הצדיק. והבן של הרשע, שהוא הנכד, לא ימות בגלל אביו הרשע.
אביו כי עשק עושק, גזל גזל אח, ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו, והנה מת בעוונו. אביו כי עשק עושק. אביו עשק, וגזל גזל אח. מה זה גזל אח? מאנשים אחרים הוא לא היה גוזל? אלא גזל אח הכוונה כל ישראל אחים. כמו שאומר הרד"ק, כמו שכתוב על דרוש אחיך אותו. כמו שאומר התרגום יונתן, גזל גזילה לחד מאחוהי. גזל גזילה את אחד מאחיו, הכוונה את אחד מישראל. ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו. לא טוב עשה בתוך עמיו, זה קצת הגדרה של פוליטיקלי קורקט, נכון? אחרי שראינו את העוונות החמורים שהוא עשה, הבן אדם הזה עבד עבודה זרה, טימא אשת רעהו, עבר על נידה, עבר משכב זכור, את כל העבירות, מה אתה אומר? לא טוב עשה בעמיו. לא טוב עשה בעמיו, זה הגדרה? אומר על זה הרד"ק, אומר הרד"ק, לא טוב עשה בעמיו, כאילו אמר ורע עשה בתוך עמיו. למה אמר לא טוב? וכן מנהג הלשון לומר לא טוב במקום רע. כמו ויתייצב על דרך לא טוב. ומוזני מרמה לא טוב. מי שחושב שמוזני מרמה זה רק לא טוב, כל אחד ברור לו שמוזני מרמה זה הרשע הכי גדול. אז גם פה, כשכתוב לא טוב, לא מתכוונים להגיד לא טוב, זה לא מומלץ. אלא מה, זה ביטוי לרע. כמו אשר איננה טהורה, או אשר לא יהיה טהור, רק לא טהור, הוא טמא. אלא מה, זה ביטוי מעודן. פעם היה יהודי אצל החזון איש, והוא אמר לו מה, פלוני, הוא אמר לו הרב, הוא שקרן. זה מישהו רשע שהיה מותר להגיד עליו. אז החזון איש לא הוכיח אותו מדין לשון הרע. החזון איש רק אמר לו, אמר לו זה לא ככה מתנסחים. אמר לו מה זאת אומרת? אומר צריך להגיד אינו דובר אמת. החזון איש כידוע היה לו עדינות הנפש מאוד גדולה. מאוד גדולה. ולכן הוא תמיד היה מדקדק לא לדבר בביטויים קשים. אתם יודעים שהשפה היא קולמוס הלב. כשאתה שומע בן אדם שהוא מתבטא בביטויים קשים, זה מעיד משהו בפנים. לכן בן אדם תמיד, גם כשהוא צריך להגיד על משהו לא טוב, צריך להתנסח בעדינות, צריך לדבר בשפה יותר מכובדת, לא לדבר בשפה קשה, בשפה גסה, שוודאי הדבר הזה שלילי. החזון איש מאוד היה מקפיד על העניין הזה. פעם בא אליו מישהו עם איזושהי מודעה, מודעה בנוגע לאיזושהי פרצה בתחום הצניעות. אז הוא כתב מודעה, הוא ביקש שהחזון איש יחתום עליה. ואתם יודעים, הרבה פעמים במודעות האלה צריך זהירות מאוד מאוד גדולה, כי אתה רוצה להגיד ממה יש להיזהר, וצריך להיזהר לא לתאר כל מיני תיאורים פלסטיים שאז אדרבה, עוד עשית קלקול יותר גדול. אז הוא הביא את זה לחזון איש כדי שהחזון איש יחתום. החזון איש הסתכל, החזון איש אמר לו, גם על צניעות צריך לדבר בצניעות. ככה הוא אמר. הניסוחים שלך פה הם קצת פגומים בתחום הצניעות. גם על צניעות צריך לדבר בצניעות. אז צריך איזה כמה ביטויים שעדיף לעדן אותם ולא לכתוב אותם בצורה בוטה מדי, כי גם על צניעות צריך לדבר בצניעות. אז אם כן, זה גם כן הניסוח פה. אשר לא טוב עשה בתוך עמיו. אפילו שבאמת מה שהוא עשה זה נורא ואיום, אבל הוא מתנסח בניסוח עדין, לא טוב עשה בתוך עמיו, והנה מת בעוונו. ולכן אביו, בעקבות המעשה הזה, מת בעוונו.
מה זה בתוך עמיו? מסביר הרד"ק שזה חלק מהחטא, שהוא עשה את זה בפרהסיא. הוא עשה את זה בתוך עמיו, עשה את זה בפרסום. אז אם כן, האדם הזה ראוי שאת חטאו יישא. המלבי"ם מסביר שהדין נותן שהבן לא יישא את עוון אביו. מכיוון שהוא אומר לך אביו עשק עושק, הרי הוא מת בעוונו. אם הוא מת בעוונו, זאת אומרת הוא כבר שילם את חובו, הוא כבר קיבל את עונשו. אז מדוע ייענש הבן על חטאו של האב? ומה שכתוב כאן ואשר לא טוב עשה, לפי המלבי"ם, הכוונה היא גם כשהוא עשה לפעמים טוב, זה היה על כוונה רעה. זה הכוונה ואשר לא טוב עשה. כן? כאשר אתה נראה לך שזה היה טוב, תדע לך שזה בעצם לא היה טוב. המטרה שלו הייתה מטרה שלילית. או הסבר נוסף הוא אומר, כמו שראינו לאל, הכוונה לא עשה טוב. זה הכוונה לא טוב עשה.
ואמרתם, מדוע לא נשא הבן בעוון האב? והבן משפט וצדקה עשה, את כל חוקותיי שמר, ויעשה אותם, חיו יחיה. מה בעצם השאלה שלהם? אומר הרד"ק, הם בעצם שואלים אותו, כאשר אני אומר לכם שזאת ההנהגה שלי, אתם תגידו לי, למה אתה אומר שהבן לא נושא בעוון האב? הנה בוא תראה שאצלנו העובדות מדברות ההיפך. הנה בוא תראה שאבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו. תראה שכן נושא הבן בעוון האב. זו בעצם הייתה הטענה שלהם. אתה אומר איש בעוונו ימות, העובדות אצלנו מוכיחות את ההיפך. על זה אומר להם הנביא, האם ייתכן כדבר הזה? הרי אם הבן עשה משפט וצדקה, למה שיישא את עוון האב? והבן משפט וצדקה עשה, את כל חוקותיי שמר, ויעשה אותם, חיו יחיה. ואם תשאלו, אבל העובדות מוכיחות ההיפך, כי הנה תראה שאנחנו סובלים, הנה תראה שאנחנו עוונות אבותינו סבלנו, הוא אומר להם, יש לכם טעות. אתם נושאים את עוונותיכם ואת עוונות אבותיכם. הרי השם פוקד עוון אבות על בנים לשונאיו. והיות ואתם ממשיכים בדרך הרעה של אבותיכם, היות וכן, אתם סובלים את מה שאבותיכם עשו וגם את מה שאתם עושים. השם משלם לשונאיו לדור שלישי, כאשר אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.
המלבי"ם מסביר שאתם שואלים למה לא נשא הבן בעוון האב? פירושו של דבר, לפי מה שראינו, שהם טענו הרי אנחנו רואים שעל פי הטבע, חוליי הגוף ותכונותיו עוברים בתורשה מהאבא לבן. והיות וכן, הטענה שלהם הייתה, אז אם כן גם פה צריך להיות שהבן יישא בעוון האב. אומר להם השם, אין כן הנהגתי. הרי הבן עשה משפט וצדקה, ולכן מהראוי שחיו יחיה. מה אתה אומר, אבל בטבע אנחנו רואים שהדברים שונים? הוא אומר להם, זה רק בענייני הגוף, זה לא בענייני הנפש. כמו שהסברנו לאל, שמדובר על הנפש, אומר הקדוש ברוך הוא, אני יוצר הנפש. אז אין לו שום שייכות למה שהאבא שלו עשה או הרשיע. בענייני הנפש, כל אדם ייתן את הדין על המעשים שלו.
ולכן הוא ממשיך ומפרט, הנפש החוטאת היא תמות. בן לא יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן. צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה. לכן הוא אומר להם, תדעו לכם, הנפש החוטאת היא תמות. אין שום קרבה עם האבא או עם הבן, לא לזכות ולא לחובה. כל אחד ישלם את החשבון שלו. ובדוגמה הזאת שהוא תיאר להם, שהיה סבא צדיק, ולאחר מכן הסבא הזה הוליד אבא, שהאבא הזה היה רשע, והאבא הזה עכשיו הוליד נכד, שהנכד הזה עוד פעם היה צדיק, הוא אומר, תדעו לכם שאף אחד כאן לא ישלם על החשבון של מישהו אחר. ודבר ראשון הוא אומר להם, כמו שלא נענש האבא, שזה הסבא, על רשעת הבן, כך גם כן לא ייענש הבן, שזה אומר הנכד, על רשעת אביו. לא הסבא ייענש על האמצעי, ולא הנכד ייענש על האמצעי. כל אחד יש לו את החשבון שלו. וזה מה שהוא אומר, בן, הכוונה פה הנכד, לא יישא בעוון האב, שהוא האמצעי, כמו שהאב, שהוא הסבא, לא יישא בעוון הבן, שהוא האמצעי. בקיצור, האמצעי כאן, שהיה רשע, לא משליך לא על הסבא שלו, לא על האבא שלו ולא על הבן שלו. דבר שני הוא אומר להם, כמו שצדקת האב הצדיק, אתה רואה שהיא לא הועילה לבן הרשע, שהוא האמצעי, כך גם כן לא תזיק רשעת הרשע, שזה הבן האמצעי, לבן שלו הצדיק, שהוא הנכד. וזה מה שהוא אומר, כמו שצדקת הצדיק עליו תהיה, היא לא תועיל לבן שלו, זה שהאבא שלך צדיק לא יעזור לך כלום, אתה האמצעי. כך גם כן רשעת הרשע, שראינו האמצעי, לא תזיק כלום לנכד, לשלישי, מכיוון שהוא צדיק. אז האבא הצדיק והסבא, והנכד הצדיק, שניהם לא ישפיעו מאומה על הרשע, דהיינו שהרשע בגלל זה יהיה לו טוב, ולא יינזקו מאומה מהרשע, שבגלל שהרשע הוא כזה רשע, אז לסבא, דהיינו לאבא שלו או לבן שלו, יהיה נזק בגללו. הוא אומר להם, לא זה ולא זה יהיה. הנפש החוטאת היא תמות. בן לא יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן.
והרשע, כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה, ושמר את כל חוקותיי, ועשה משפט וצדקה, חיו יחיה, לא ימות. כאן עכשיו הוא עובר לדבר על בן אדם אחד. עד עכשיו דיברנו על גופים מוחלפים. דיברנו על סבא, דיברנו על בן, דיברנו על נכד. עכשיו הוא יבוא לדבר על אותו אדם עצמו. והרשע, כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה. הוא עצמו, יש לו שני מצבים. מצב אחד שהוא היה רשע, מצב שני שעשה תשובה. וכעת, שמר את כל חוקותיי ועשה משפט וצדקה. שמר כל חוקותיי, זה הכוונה בלא תעשה, יישמר פן ואל, זה לאווין, נזהר בלאווין. ועשה משפט וצדקה, הכוונה קיים מצוות עשה. חיו יחיה, לא ימות. האדם הזה חיו יחיה, לא ימות. פירושו של דבר, כיוון שכעת הוא כבר תיקן מעשיו, וכיוון שעכשיו חזר בתשובה, על זה הוא אומר חיו יחיה את חיי הנפש, ולא ימות את מיתת הגוף.
כל פשעיו אשר עשה לא ייזכרו לו. בצדקתו אשר עשה יחיה. כל פשעיו אשר עשה, אותו זה שחזר בתשובה, לא ייזכרו לו. היות שבצדקתו אשר עשה יחיה. בצדקות שכעת הוא עשה, על ידי זה הוא יחיה. מה תגידו, יש בזה שינוי רצונו של הבורא יתברך? הרי כבר גזרתי עליו מיתה, איך עכשיו אני משנה את גזר דינו ממוות לחיים? יש פה כביכול שינוי רצון אצל הבורא? אומר להם השם, החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום השם אלוקים? הלוא בשובו מדרכיו וחיה. האם אני אחפוץ מות רשע? הרי מעיקרא לא היה חפצי במותו. מעיקרא היה חפצי שישוב מדרכיו ויחיה. אז אם כן, עיקר רצוני היה תמיד שיחיה, לא נשתנה הרצון שלי. זה שכעת אתה אומר כביכול אתה רוצה שיחיה, אבל קודם נגזרה עליו מיתה, אומר השם, לא, גם כשגזרתי עליו מיתה, זה לא היה רצוני. רצוני היה שיחיה. ותיכף אנחנו נראה שבשאלה הזאת הם באמת התחבטו, ובשאלה הזאת הם התקשו, ועל זה אנחנו נראה תכף תשובה יותר מפורטת.