הוא אומר כעת שתולה, כרצונה רש"י מסביר. התצלח? האם ייתכן שמי שבגדה בבעלה הראשון האם ייתכן שהיא תצלח? וכאן הרי אנחנו מדברים כביכול על צדקיהו שבגד בנבוכדנצר כי נבוכדנצר הרי המליך אותו, והוא זה שנתן לו את התפקיד והוא זה שמינה אותו, והלכת ובגדת בו, האם אתה חושב שאתה תצליח? הרי לא ייתכן שבבגידה שלך אתה תצליח. הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבוש. ברגע שרוח הקדים, שזה רוח שמהווה משל למלך בבל, מכיוון שבבל היא מזרחית צפונית לארץ ישראל, ולכן הוא ממשיל אותה לרוח הקדים, שרוח הקדים היא רוח שבאה מהכיוונים הללו. אז הוא אומר הנה באה רוח קדים והיא תייבש אתכם. ורוח הקדים כידוע היא חמה, היא מייבשת, כמו שכתוב יבוא קדים רוח השם ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעיינו. רואים שרוח הקדים זה רוח מזרחית שמייבשת. ואם כן המצב שלך כעת הוא לא מצב שאתה יכול להרשות לעצמך לבגוד בנבוכדנצר, כשתבוא רוח הקדים ותיבש יבוש, על ערוגות צמחה תיבש. על הערוגות ששם היא צמחה, שם היא תתייבש. על ידי זה היא תייבש את המציאות שלך. איך אתה הולך ומורד ואיך אתה חושב להצליח? והנה שתולה, עד עכשיו הייתה שתולה, התצלח? במרד שלך כנגד נבוכדנצר אתה חושב שאתה תצליח? המלבי"ם מסביר שכאן יש בעצם תוספת שאומרת שאפילו אם לא יבוא הנשר כדי לעקור אותה, כשהנשר זה בעצם נבוכדנצר והוא זה שכמו שאמרנו שנטע אותה בראשונה, גם אם הוא לא יבוא לעקור אותה, אבל הרי אחרי שהיא שתולה, והנה נעקרת ממקום זה ונשתלת במקום אחר, האם ייתכן שהיא תצליח? כיוון שהמקום הזה לא המקום שלה. פירושו של דבר ברגע שאתה עוקר אילן ממקום אחד ונוטע אותו במקום אחר, לא בטוח שהוא יצליח להכות שורשים שם ולצמוח. פעמים רבות דווקא המקום הראשון היה לו קיום, לאחר מכן המקום השני זה מקום ששמה הוא יתייבש, לא יהיה לו קיום, האילן לא יצליח להכות שורשים. אז זה הוא אומר, גם בלא נבוכדנצר לא יהיה לכם קיום בעצם זה שהלכתם לסמוך את עצמכם לפרעה מלך מצרים. ותכף נראה כיצד הוא יבאר את הדברים יותר.
ויהי דבר השם אלי לאמור. אמור נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה? אמור הנה בא מלך בבל ירושלים ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה.
כעת הוא יפרש להם את פירוש המשל. הרי ראינו שהפרק פתח בחידה ומשל, וכעת הוא ירצה לבאר את המשל ואת החידה כדי להסביר כל פרט ופרט שהזכרתי במשל, מה המשמעות שלו בנמשל.
חלק נכבד מהדברים כבר ביארנו את הנמשל תוך כדי המשל, אבל כעת הנביא יעשה את זה בצורה מסודרת. "ויהי דבר השם אליי לאמור, אמור נא לבית המרי", בית המרי הכוונה היא בית המרד, אלה המורדים, "הלא ידעתם מה אלה", האם אתם מבינים את המשל ואת החידה שאמרתי לכם קודם? "אמור הנה בא מלך בבל ירושלים וייקח את מלכה ואת שריה". זה צמרת הארז שראינו לעיל. יבוא מלך בבל וייקח את צמרת הארז, את יהויכין ואת שריו, כיוון שאמרנו שהמלכים הם נחשבים כמו הצמרת, הם החלק העליון כביכול של העם.
המלבי"ם מסביר שהנמשל שמלך בבל יבוא לירושלים, והוא בעצם הנשר הגדול שבא אל הלבנון. והלבנון זה בית המקדש, כיוון שלבית המקדש מלבין עוונותיהם של ישראל, לכן נקרא לבנון. סיבה נוספת, הוא הרי נבנה מארזי הלבנון ולכן הוא נקרא לבנון. ואז הוא אומר, יבוא נבוכדנצר מלך בבל וייקח את הצמרת, ייקח את המלך, זה צמרת הארז, ואת שריה, זה כמו שראינו לעיל שהוא אמר "את ראש יניקותיו קטף". ואת אלה הוא יביא אותם אליו לבבל, וזה מה שראינו לעיל "בעיר רוכלים שמו". הוא ישים אותו בעיר רוכלים, שזו בבל.
"וייקח מזרע המלוכה ויכרות איתו ברית, ויבא אותו באלה, ואת אילי הארץ לקח". "וייקח מזרע המלוכה", זה צדקיהו כמו שראינו לעיל. "ואת אילי הארץ לקח", מלבד האלה והברית, מסביר הרד"ק שהוא לקח עוד מאילי הארץ, הוא לקח שרים וחשובים כדי שהם יהיו אצלו בני ערובה. זה דבר שהיה מאוד מקובל אצל המלכים הקדמונים, שכאשר מלך היה מורד במלך אחר, או היה חשש שימרוד במלך אחר והוא היה אמור להיות כנוע תחתיו, המלך האחר היה דואג שיהיה לו ערובה שהמלך השני לא ימרוד בו. מה הוא היה עושה? לדוגמה, היה לוקח את אחד מילדיו. לוקח את אחד מילדיו של המלך השני ושם אותו אצלו. אם אתה מורד בי, אני אהרוג אותו. או היה לוקח שרים וחשובים מהממלכה שלו, ואז היה אומר למלך שכנגדו, אם תמרוד בי, אני אהרוג אותך, אהרוג אותם. כך שלמעשה הדבר הזה היה מבטיח שלא יהיה שום מרד מצד הממלכה הנתונה למרות של הממלכה השלטת, הממלכה הזאת לא תמרוד במלך שנמצא מעליה. על זה הוא אומר "ואת אילי הארץ לקח", חוץ מהאלה והברית שהוא שם השביע את צדקיהו שלא ימרוד בו, הוא לקח את אילי הארץ שהם השרים, כדי שהשרים הללו יהיו בני ערובה שלא ימרוד בו, שיהיה כנוע תחתיו, שלא יתגאה מעליו.
המלבי"ם מסביר שמה שכתוב כאן "וייקח מזרע הארץ", זה מה שכתוב "וייקח מזרע המלוכה". "וייקח מזרע המלוכה" זה מזרע הארץ שראינו לעיל. "ויכרות איתו ברית", זה מה שכתוב "ויתנהו בשדה זרע", הכוונה שהוא נטע אותו כדי לכרות איתו ברית, אני נוטע אותך, ממנה אותך כאן, על מנת שתהיה כפוף אליי. "ואת אילי הארץ לקח", זה כמו שכתוב "צפצפה שמו". "להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא, לשמור את בריתו לעומדה". "להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא", כל זה הוא עשה כדי שיהיה לגפן סורחת כמו שראינו לעיל, שהגפן הזאת לא תגבה, שהגפן הזאת תהיה סרוחה לארץ, שהגפן הזאת תהיה כפופה למי שנמצא מתחתיה, דהיינו למלך המושל בה, שזה נבוכדנצר. והיא הייתה אמורה להיות ממלכה שפלה, זה גפן סורחת. ואחרי זה כתוב שהייתה שפלת קומה, זה מה שכתוב כאן "לבלתי התנשא", שהגפן הזאת תהיה נמוכה ולא תרים ראש למרוד. והדבר הזה נועד "לשמור את בריתו לעומדה". זה מה שכתוב "לפנות דליותיו אליו", שהדליות שלו, הכוונה היא הענפים של הכרם, יהיו פונים אל נבוכדנצר, שזה אומר שהוא ישמור את הברית שלו, ישמור את השבועה שלו, לא ימרוד בו. "לעומדה", הכוונה שהברית תעמוד ותתקיים. את כל זה עשה נבוכדנצר ונטע את צדקיהו על מנת להבטיח שהוא לא יסור מבריתו.
נו, ומה היה בסוף? "וימרד בו לשלוח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב. היצלח? הימלט העושה אלה? והפר ברית ונמלט?". אומר הנה בוא תראה, במקום זה מה עשה צדקיהו? "וימרד בו". זה מה שכתוב "ויהי לגפן ותעש בדים". כבר נהיו לו ענפים ארוכים, הוא כבר לא מתייחס אל נבוכדנצר מלך בבל. "וישלח מלאכיו מצרים", זה המשל השני שראינו, הנשר השני. אמרנו שהנשר השני זה פרעה, ואליו פונה צדקיהו כדי לקבל סיוע. מה רצה ממנו? "לתת לו סוסים ועם רב". וזה מה שראינו שם "להשקות אותה מערוגות מטעה". הוא רצה כביכול להיות נטוע על הערוגה של פרעה, לקבל משם השקיה, שמשמע אומר אני כבר לא כפוף לנבוכדנצר, לקחתי לעצמי אדונים אחרים. על זה הוא אומר "היצלח?", האם בכל המהלך הזה הוא יצליח? הרי במהלך הזה הוא ייכשל, וזה משתי סיבות. א', "הימלט העושה אלה?", הרי נבוכדנצר לא יוותר לך, הוא יילחם איתך, הוא יכבוש אותך. וזה מה שכתוב שם "הלוא את שורשיה ינתק". את שורשיה ינתק, הוא יילחם כנגדך. דבר נוסף, "והפר ברית ונמלט?", גם אם הוא לא יילחם איתך, הרי אתה הפרת את ברית השם, את הברית שכרת איתו והשם יעניש אותך. יוצא אם כן שעל הפרת ברית יש עונש מאת השם, אתה הרי כרתת ברית איתו, הרי נשבעת לו. וזה ביאור למה שראינו לעיל על "ערוגות צמחה", ראינו תיבש. אמרנו שגם אם נבוכדנצר לא יבוא לייבש אותך, אתה תתייבש מעצמך. ולמה? כיוון שיש לך ברית עם נבוכדנצר, והברית הזאת והשבועה הזאת אתה מחויב בה כלפי שמיא. ואם כן ייתכן שתמרוד בו ומשמיים לא ידונו אותך על כך?
"חי אני נאום השם אלוקים, אם לא במקום המלך הממליך אותו אשר בזה את אלתו ואשר הפר את בריתו איתו בתוך בבל ימות". "חי אני נאום השם", אם לא, כל מקום שכתוב "אם לא", זה לשון שבועה. כמו "אם לא בתים רבים", "אם לא כאשר דימיתי". אז זה המלבי"ם אומר עכשיו שהוא מסביר את מה שראינו לעיל "הימלט העושה אלה". לא יימלט, כי נבוכדנצר יבוא עליו למלחמה, ולא זו בלבד, עוד אומר לו נבואה, "בתוך בבל ימות". שם בבבל, שם תהא מיתתו, אתה לא תמשיך כאן למשול ולמלוך. המלכות שלך תיפסק כי נבוכדנצר יכבוש אותך, ומיתתך תהיה בבבל.
"ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה, בשפוך סוללה ובבנות דייק להכרית נפשות רבות". "ולא בחיל גדול יעשה איתו מלחמה", הכוונה היא פרעה לא יבוא בחיל גדול על מנת לעזור לו ולסייע לו במלחמה שתהיה לו כנגד נבוכדנצר. פירושו של דבר, אתה סמכת על פרעה, אבל יתברר לך שפרעה לא יטריח את צבאו ואת חילותיו כדי לבוא להילחם בשבילך, לבוא להגן עליך. "בשפוך סוללה ובבנות דייק", כאשר ישפכו סוללה, כאשר ירצו לכבוש עיר, היו שופכים סוללה. פירושו של דבר, עושים ערימת עפר אל דופן החומה כדי שעל ידה יוכלו לטפס על החומה. היו עושים את הערימה הזאת בצורה אלכסונית, זה היה לשפוך סוללה. "ולבנות דייק", כדי ללכוד את העיר, כדי להכרית את הנפשות. והעניין בזה היה כדי להראות לך שהברית שכרתת עם מלך מצרים, עם פרעה, הברית הזאת לא תועיל לך. ופרעה לא יעזור להם בחיל גדול. מסביר המלבי"ם שזה הכוונה שמה שראינו במשל "ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משורשיה". על זה, מה הנמשל? לא יבוא פרעה בזרוע גדולה ובעם רב. כך הסביר הרד"ק. לעומת זאת המלבי"ם מסביר, כפי שראינו לעיל, שנבוכדנצר יבוא וייקח אותך בקלות. זה "לא בזרוע גדולה ובעם רב". נבוכדנצר לא יצטרך להשקיע כוחות. הרעיון הוא אותו רעיון, פרעה לא יעזור לך. רק השאלה "לא בזרוע גדולה ובעם רב יבוא", על מי מדבר? לפי הרד"ק זה מדבר על פרעה. פרעה לא יבוא בזרוע גדולה ובעם רב להצילך מנבוכדנצר. לעומת זאת, לפי הביאור של המלבי"ם, הכוונה היא שנבוכדנצר לא יצטרך לבוא בזרוע גדולה ובעם רב, הוא יכבוש אותך, ועוד פעם, אותה סיבה, כי פרעה לא יבוא לעזור לך. אז אנחנו מגיעים לאותה תוצאה, השאלה רק מי זה הזרוע הגדולה והעם רב שעליו אנחנו מדברים.
"ובזה אלה להפר ברית, והנה נתן ידו וכל אלה עשה, לא יימלט". "ובזה אלה ונתן ולהפר ברית", דהיינו כפי שראינו לעיל, "והפר ברית ונמלט?". אחרי שהוא בזה אלה, אלה זה שבועה, הפר את הברית שהיה לו עם נבוכדנצר שעליה הוא נשבע לו. ויותר מזה, כבר "נתן ידו". מה זאת אומרת "נתן ידו"? אז יש בזה שני ביאורים. רש"י והרד"ק הולכים בכיוון שנתינת היד זה קיום אהבה ושלום. "ונתן ידו" הכוונה כמו תקע כף והתחייב להיות איתו בשלום ובאהבה. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שה"ונתן ידו" הכוונה היא כבר הניח ידו מן המלחמה אחרי שנבקעה העיר. כן, במלבי"ם כאן יש טעות, כתוב בכל ההוצאות כתוב שנשקעה העיר, אבל זה טעות, הכוונה נבקעה העיר. אחרי שהוא כבר הניח את ידו מהמלחמה, אחרי שנבקעה העיר, הוא כבר נתן ידו, הניח ידו, כמו לא נאבק יותר, לא נלחם. ואומר, ועם כל זה, תראה שהוא עמד במרדו ורצה לברוח למצרים. כאשר נבוכדנצר כבר מה שנקרא לא המשיך להכות, אלא כבר נבקעה העיר, הוא רק מה שנקרא כבר נמצא עכשיו בפנים, טוב, אז אין לך מה, תיכנע. אומר תראה שהוא עדיין המשיך במרדו. ואיך המשיך במרדו? הוא רצה לברוח למצרים. כי אנחנו יודעים שצדקיהו ברח, הייתה לו מערה כפי שראינו בארוכה לעיל, מערה שיצאה מהארמון, והמערה הזאת הייתה אמורה להיות מערת מילוט, כן, מנהרה של מילוט. אבל בסופו של דבר השם הסגיר אותו ביד נבוכדנצר, כפי שנזכיר את העניין הזה שוב פעם כאן. אז על זה הוא אומר, איך אתה חושב להימלט? וזה מה שכתוב לעיל "הנה שתולה התצלח?". איך אתה חושב שאתה תוכל, אחרי ששתלו אותך כאן, לעקור אותך מכאן ולשתול אותך במקום אחר, שתמיד שתולה הסברנו הכוונה להשתל במקום אחר. "התצלח?", האם אתה חושב שאתה תוכל ותצליח להפר אלה ולהפר ברית ולהיות שתול במקום אחר והמהלך שלך יצליח?
"לכן כה אמר השם אלוקים, חי אני אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו". "כה אמר השם אלוקים חי אני אם לא", כמו שאמרנו "אם לא" זה לשון שבועה. "אם לא אלתי אשר בזה", למה אלתי? זה אלתו, זה הייתה שבועה שהשביע אותו נבוכדנצר. התשובה היא, הוא השביע אותו באלוקים. ולכן זה נקרא "אלתי אשר בזה". הוא הפר את השבועה שלי, אומר השם, הוא נשבע לו באלוקים. "ובריתי", גם כן, זה נקרא בריתי, כי בשמו של הקדוש ברוך הוא כרת איתו ברית. ואז במה שעשית עכשיו כביכול היה כאן חילול השם, כנגד של שמו יתברך. אומר השם, "ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו". את אותו העוון אתן בראשו, אשיב לו גמולו בראשו על מה שעשה. ובאמת כאן זה כפשוטו. מה זה "בראשו"? מה עשה לו נבוכדנצר אחרי שהוריד אותו בבלה? עיוור אותו, ניקר את עיניו. "אשיב גמולו בראשו", הגמול היה בראש, בעיניים אשר נמצאים בראש.
"ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי, והביאותיהו בבלה ונשפטתי איתו שם מעלו אשר מעל בי". זה מדבר על מה שהזכרתי קודם, על הבריחה שהוא ניסה לברוח כבר אחרי שנבוכדנצר נתן ידו, מה שנקרא הניח ידו וכבר לא המשיך להכות אלא כבר בקע את העיר, אמרנו שצדקיהו ברח. אבל הבריחה שלו דרך המערה לא הועילה לו, מכיוון שהקדוש ברוך הוא פרס רשת עליו. באיזו צורה הייתה פריסת הרשת? חז"ל אומרים, כפי שראינו לעיל, נזדמן לו צבי לאחד מחילותיו של נבוכדנצר. נזדמן להם צבי, והם רודפים אחריו, ורודפים ורודפים ורודפים, עד שהצליחו להגיע אליו, פתאום מי הם רואים צץ להם מתוך האדמה? את צדקיהו. מה שמתברר זה שבעצם הקדוש ברוך הוא הביא וזימן את הצבי הזה לא כדי שהם יצודו אותו, אלא כדי שהם יצודו את צדקיהו. הצבי הזה היה מורה מקום לחיל הכשדים איך למצוא את צדקיהו. לכן מובן גם כן הביטוי "ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי". אומר הקדוש ברוך הוא, מישהו כאן עשה לו מצודה? זה אני כאן זימנתי לו את המצודה הזאת. והסיבה היא כמו שראינו לעיל, "אלתי אשר בזה, בריתי אשר הפיר". על זה "ונתתיו בראשו", הרי השם הזהיר אותו לא למרוד בנבוכדנצר, והוא הלך ומרד בו. ואם כן אומר השם, פה יש פריסת רשת עליו. "ונשפטתי איתו שם", ונשפטתי איתו שם, שם בכלא בבבל הוא נשפט איתו וכביכול מתווכח עמו על המעל שהוא מעל בו. ועל ידי זה הוא יבוא לידי וידוי. מה זה "ונשפטתי איתו"? פירושו של דבר, הרי אנחנו לא רואים שהקדוש ברוך הוא דיבר איתו שם. אבל כאשר בן אדם עשה איזשהו מעשה קלוקל, והוא פתאום חוטף סטירה, והסטירה הזאת היא גלויה, רואים בה יד השם, ורואים כאן שהקלקול שלי הוא זה שגרר את המכה ואת הסטירה, השם נשפט איתו. הקדוש ברוך הוא בא עמו במשפט, אז לא צריך לדבר. זה ללא מילים. הקדוש ברוך הוא שופט אותו בזה ומוכיח אותו. זה "ונשפטתי איתו שם מעלו אשר מעל בי", ועל ידי זה הוא יבין שכל מה שקרה לו זה בגלל המעל אשר מעל בי, בגלל זה הוא לקה.
"ואת כל מברחיו בכל אגפיו בחרב ייפולו, והנשארים לכל רוח יפרשו, וידעתם כי אני השם דיברתי". "ואת כל מברחיו בכל אגפיו". מה זה מברחיו? יש כאן שני ביאורים. רש"י מביא ביאור ראשון, זה ביאורו של התרגום. מברחיו הכוונה היא גיבוריו. רש"י לא מסביר איך מברחיו זה גיבוריו. יכול להיות מאוד שמברחיו זה מלשון מבריחיו. פירושו של דבר, הגיבור מבריח את כל מי שרודף אחריו. יכול להיות. אבל יכול להיות שזו מילה שמשמעותה גיבור. לעומת זאת, רש"י מביא את הפירוש שהוא יותר מקובל על הפרשנים, זה מה שמנחם מבאר, שמברחיו קשור לעניין של "ברח דודי". "וכו' פתרונו ואת כל הבורחים". משתמע מזה שמה שאמרתי קודם לא נכון, מכיוון שמברחיו זה לא במשמעות של מבריחיו, דהיינו זה לא קשור כלל לביטוי בריחה. כי רש"י רק במנחם אומר, מנחם חיברו עם "ברח דודי". זאת אומרת שרק לפי שיטת מנחם מברחיו קשור לביטוי בריחה. אבל משתמע שאם אנחנו הולכים לפי הפירוש של תרגום יונתן, אז מברחיו זה מילה שגיבורים נקראים מברחים, בלי קשר לביטוי למילה בריחה המוכרת לנו. על כל פנים, הפירוש של מנחם הוא הפירוש כאן שיותר מוסכם, שמברחיו הכוונה היא אלה הבורחים. "את כל מברחיו בכל אגפיו", כל אלה אשר יימלטו, אלה שינסו לברוח מחרבו של נבוכדנצר. "כל מברחיו בכל אגפיו", החיל שיברחו איתו, בכל אגפיו, מסביר המלבי"ם הכוונה היא כל נשיו והנלווים עמו, גם הם ייפלו בחרב, כפי שראינו לזה ביטוי מפורש לעיל בפרק י"ב בפסוק י"ד, גם שם הוא מתאר את המציאות הזאת, איך כל אלה אשר יברחו עמו גם הם ייפלו בחרב. "והנשארים לכל רוח יפרשו". "לכל רוח יפרשו" הכוונה יתפזרו. כמו "כארבע רוחות השמיים פירשתי אתכם", הכוונה היא מלשון לפרוס, לפזר. וגם כנראה גם מלשון פרישה, כן, לפרוש, דבר שהולך ופורש מנקודה מסוימת ומתפזר למקומות אחרים. מה פירוש המילה אגפיו? אז כבר ראינו את זה לעיל בפרק י"ב בפסוק י"ד, ראינו כמה ביאורים במשמעות הזאת של אגפיו. אגפיו ההבנה הפשוטה זה מלשון כנפיים. כפי שמביא הרד"ק בשם אביו, שאגפיו, אגפיך, האל"ף נוספת. כביכול האל"ף היא רק אל"ף נלווית, המילה זה גפיו. והמשמעות של גפיו זה על החיילים, החילות הם נקראים כנפיים. "הנה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך", שהכוונה היא על האויב שרוצה להגיד שהוא יבוא בכוח אדיר ורב, אז הוא אומר "מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך". אז אם כן כשכתוב כאן אגפים, הכוונה היא על החילות. אז "את כל מברחיו בכל אגפיו בחרב ייפולו", הכוונה בכל חילותיו בחרב ייפולו.
מכאן, מפסוק כ"ב, זו הפטרה שנהגו אצל בני תימן להפטיר בפרשת האזינו. הרבה כלל לא מפטירין את ההפטרה הזאת, אבל אצל בני תימן, אצל הבלדים בעיקר, נהגו להפטיר את ההפטרה הזאת. "כה אמר השם אלוקים, ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש יניקותיו רך אקטוף, ושתלתי אני על הר גבוה ותלול. בהר מרום ישראל אשתלנו, ונשא ענף ועשה פרי, והיה לארז אדיר. ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף, בצל דליותיו תשכונה". "כה אמר השם, ולקחתי אני מצמרת הארז". אחרי שראינו שצמרת הארז נקטפה, הוסרה ממקומה על ידי נבוכדנצר, כעת הוא בא ואומר, תדע לך שאני עתיד לקחת מצמרת הארז, והלקיחה הזאת לא כמו הלקיחה של נבוכדנצר, שהיא לקיחה על מנת לבטל, על מנת להרוס, כמו הלקיחה שלקח מלך בבל. אלא אני אקח אותה ממקום הגלות, ואני אטע אותה בחזרה במקומה. זאת אומרת הנבואה כאן מסיימת בנבואה טובה. הגם שיש פה דברים קשים על נבוכדנצר ועל מה שהוא עתיד לעשות, "כל מברחיו בכל אגפיו בחרב ייפולו, הנשארים לכל רוח יפרשו", זה נבואה קשה. הוא אומר אבל תדע לך, כנגד הצמרת שלקח נבוכדנצר, שהיא צמרת הארז שבה פתחנו, כנגד זה אומר השם, "ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה". מסביר המלבי"ם שהנבואה הזאת נמסרה למה שלאחר מכן אנחנו נראה שיהיה מציאות שהשם ייקח מצמרת הארז ויהיה לו מציאות בפני עצמו. ואיפה אנחנו רואים את זה? אוויל מרודך כתוב שבהמשך הוא הוציא את יהויכין מבית הכלא. כך שאותו אחד שהוא צמרת הארז, שאותה צמרת פה נקטפה והלכה, שזה כמו שראינו לעיל יהויכין, עליו הוא דיבר בתחילת הפרק, כפי שהסביר המלבי"ם בפסוק ג', "וייקח את צמרת הארז", הסביר שם המלבי"ם שהגלה את יהויכין, שהוא ראש האומה ואת השרים והגיבורים. כעת בא השם ואומר, "אותה צמרת ארז", דהיינו אותו יהויכין, יש לו עדנה. מתי תהיה לו עדנה? כאשר אוויל מרודך יוציא אותו מבית הכלא. ולאחר מכן, "מראש יניקותיו רך אקטוף", דהיינו מאלה שיצאו ממנו, מזה, זה זרובבל בר שאלתיאל, שהוא יהיה מזרעו. "ושתלתי", אומר השם, אני אעתיק אותו מבבל לארץ ישראל. ומשם, מהזרע שלו, יצא צמח לבית דוד, להקים ניר לדוד באחרית הימים. זה מה שאנחנו אומרים "עדי יתה זרובבל בר שאלתיאל", ושופרא רבא דיליה, ויתקע בשופר גדול, השופר הגדול שלו שיבשר את הגאולה. ואז אומר הקדוש ברוך הוא, מה שאתה רואה כעת שהוא מצב נורא, שיהויכין כלוא שם, הרי אני עתיד להוציא אותו משם, ואני עתיד בסופו של דבר להגביה אותו, אני עתיד לרומם אותו, עד שבסוף, זה היה ההתחלה, אבל בסוף תהיה הגאולה העתידה, גאולה עתידה שעדיין אנחנו מצפים לה, שאז אומר השם, כל המציאות תשתנה. וזה ההמשך.
אז הוא אומר "ונתתי מראש יניקותיו רך אקטוף", הכוונה היא שעודנו היה צעיר, שזה זרובבל בר שאלתיאל. "ושתלתי אני על הר גבוה ותלול", אפשר שתלתי זה גם שאלתיאל, כן, מזכיר את המילה שאלתיאל. "שתלתי אני על הר גבוה ותלול", אני אשתול אותו בהר גבוה ותלול. הר גבוה זה אומר מקום ששמה יש אוויר, יש שמש, הוא ראוי לגדול כראוי. ומה זה פירוש המילה תלול? המילה תלול באה מהמילה תל. תל זה מקום גבוה. אז כשרוצים להגיד מקום גבוה מאוד, אומרים תלול. כמו "לתל", הר ציון נקרא תל, הכוונה ירושלים, והר הבית הוא נקרא תל. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אטע אותו במקום שהוא התלול, במקום שהוא גבוה. וכאן הוא אומר להם, "בהר מרום ישראל אשתלנו, ונשא ענף ועשה פרי, והיה לארז אדיר. ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף, בצל דליותיו תשכונה". קודם כל כתוב פה "ועשה פרי". לצדקיהו ראינו שאין פירות. לצדקיהו ראינו שהוא הרג את בניו לעיניו. שמה אין פרי. אבל כאן אנחנו מדברים שכן יהיה פרי. כאן הוא אומר לא יקרה לך כמו שקרה לצדקיהו שאת בניו הרגו לעיניו, אלא "ונשא ענף ועשה פרי". כאן יהיו פירות, וכמו שהסברנו לעיל, פרי יהיו לו בנים. "והיה לארז אדיר", לאחר מכן הוא יצמח, כמו שהיה בתחילה ארז אדיר, צמרת הארז, לא כמו שהיה אחרי זה צפצפה, צדקיהו הפך להיות לגפן, ואמרנו שהגפן השפלה והיא לא עשתה פירות, לא, אלא "והיה לארז אדיר". "ושכנו תחתיו", עם ישראל ישכון בצילו. "כל ציפור כל כנף בצל דליותיו תשכונה". בצל דליותיו, דליותיו הכוונה היא הענפים הנדלים, הם נקראים דליותיו. ואז גם בצל דליותיו תשכונה, גם הדליות המתפשטות למרחוק, גם הם יהיו למחסה ולמסתור, והיא בעצם נבואה טובה על העתיד להיות. שימו לב, יש כאן שני ביאורים, ובעצם שני הביאורים שילבנו אותם כי שניהם אמת. יש כאן ביאור אחד שמדברים על התקופה הקרובה, על זרובבל ועל הגאולה הקרובה של בניין בית שני, ויש ביאור על מלך המשיח. והמלבי"ם בעצם שילב את שניהם, כי שני הדברים נאמרו כאן. גם על התקופה הקרובה וגם על הגאולה העתידה על ידי זרובבל בר שאלתיאל, שיבוא מלך המשיח ויגאל אותנו גאולת עולמים, ושני הדברים כלולים כאן, במהרה בימינו, אמן.