ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך. ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה. כעת הוא מפרט מה שאמרנו קודם שהדומה לאחותך. הוא אומר אחותך הגדולה היא שומרון, היא יושבת משמאל ליהודה. כמו שכתוב על יהודה יעמוד על גבולו מנגב, ונחלת יוסף היה מצפון ליהודה. וזה מה שהוא אומר, ואחותך מימינך סדום. הרי הכיכר הם היו בדרום ארץ ישראל, אז הם נחשבים מימין. אז אלה הם האחיות שעליהם אמרתי לך קודם, אומר המלבי"ם, שאת עושה כמו המעשים שלהם, את דומה לאחותך, ואז ממילא את משכפלת את המעשים הרעים שהיא עשתה. הרד"ק מסביר, אחותך הגדולה, למה היא נקראת גדולה? הוא מדבר על הגודל הפיזי. כיוון שמדברים על עשרה שבטים. אחותך הגדולה מדברים על שומרון. כידוע הממלכה נתפלגה בתקופת בנו של שלמה רחבעם, לרחבעם וירבעם. ואז ירבעם משל על עשרה שבטים, ורחבעם על שני שבטים. ואז ממילא יוצא שאם אנחנו רוצים לבטא ביחס ליהודה שאיתם הוא מדבר כעת, הוא מדבר איתם על אחותם הגדולה. אחותם הגדולה זו שומרון, שהיא מנתה עשרה שבטים. אז הנה תראה שאחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך, את עושה כמעשיהן. ולא בדרכיהן הלכת ובתוֹעֲבוֹתֵיהֶן עשית. כמעט קט ותשחיתי מהן בכל דרכייך. ולא בדרכיהן הלכת, רש"י מסביר, הלוואי בדרכיהן הלכת. כמו ולא עם עודני חי, שאומר יהונתן. הלוואי ועודני חי. אז כך גם כן, הלוואי בדרכיהן הלכת. את עשית מעשים שהם מתועבים יותר מהם. כמעט קט ותשחיתי מהן בכל דרכייך. מה זה כמעט קט? כמעט קט הכוונה היא כמו עוד רגע קט. כמעט קט זה ביאור שסובל כמה פירושים. בוא נראה כמה פירושים בזה. רש"י מביא שניים, הרד"ק מביא פירוש, ונתחיל. רש"י אומר כמעט קט, אם היו תועבותייך לפניי, דהיינו אם לא היית מתעבת יותר מהם, אז תועבותייך היו כמעטים וקט, דהיינו מעט לפניי. אבל מה לעשות שאת השחתת יותר מהם. דהיינו כמעט קט הייתי מחשיב את תועבותייך כמעט וכקט, קט זה קטן, אילולי התעבת יותר מהם. יש מסבירים, ולא בדרכיהם הלכת, כביכול הוא אומר כמעט קט היו תועבותיהם בעינייך. דהיינו, את לא הלכת בדרכיהם, פירושו של דבר, ודאי שלא הלכת בדרכיהם, כי את עשית דברים הרבה יותר חמורים מהם. והפעולות שהם עשו היו מה שנקרא הכסף הקטן אצלך. העבירות הקטנות אצלך היה מה שהם עשו. והעבירות החמורות היו חמורות הרבה יותר. אז זה מה שהוא אומר, כמעט קט היו תועבותיהם בעינייך, ולא התייחסת אליהם, הם מועטות, אלא ותשחיתי מהן בכל דרכייך. עשית השחתה שהיא יותר גרועה מהם בכל דרכייך. הרד"ק מסביר שהכמעט קט ותשחיתי מהם, הוא אומר מעט קט זמן את עמדת בצדקתך אחרי הגלות של שומרון. הרי שומרון גלו תחילה, ולאחר מכן גלו יהודה. המציאות הייתה ששומרון הרבתה להרשיע, ויהודה הרשיעה אחריה, והיות וכן גם גלות יהודה הייתה מאוחרת יותר. אז מסביר הרד"ק שבעצם כשאנחנו בודקים את הסדר, אנחנו רואים שגלות שומרון הייתה בשנת שש לחזקיהו. נשארו מהם 23 שנה ממלכותו של חזקיהו, ואז מלך מנשה בנו אחריו, וכתוב עליו שהוא הרשיע מכל אשר לפניו. וזה מה שהוא אומר כאן, ה-23 שנים הללו זה מעט קט שעמדת בהם אחרי הרשע והגלות של שומרון. שומרון גלו ואחרי זה כמעט קט, עוד זמן מועט עמדת בצדקתך, ואז קם מנשה והשחית יותר מכל מה שהיה לפניו.
בטח מה ישתי מדליקה נרות שבת. חוץ מזה מכל השאר השם ירחם. עכשיו אי אפשר לקרב אותו הוא תמיד נשאר איפה שהוא מאוד מאוד נמוך. לעומת זאת ההוא שכופר, מחר הוא יחזור בתשובה הוא יהיה טיל בליסטי למעלה. השני לעולם יישאר נמוך. אז אם כן הוא אומר יוצא שמה שאתם עשיתם לצרף שם שמיים ודבר אחר וכביכול להכניס צלם בתוך ההיכל כמי שעוזר ומסייע להשם בהנהגה, זה עוד יותר גרוע ממה שעשתה אחותך שומרון. ולכן בהתחלה הוא אמר ולא בדרכיהן הלכת. דהיינו אומנם לכאורה היה נראה שיש לך מעלה עליהם כי לך יש בית מקדש, לך יש אמונה בהשם, אבל לאחר מכן הוא אומר כמעט קט ותשחיתי מהן בכל דרכייך. אבל הנה אצלך אנחנו רואים שבכל דרכייך, כולל דרכי הנפש, מה שעשית היה מושחת יותר ומרחיק יותר מאפשרות התשובה.
לעומת זאת תשימו לב, זה שונה מפירושו של רש"י, כי בפירוש של רש"י הסברנו לאל ולא בדרכיהן הלכת כמו ולוואי בדרכיהן הלכת. זה כמו זה הולא בדרכיהן הלכת. ועל ידי זה הוא בעצם מיישב את הסתירה בפסוק, כי הפסוק סותר עצמו מרישא לסיפא. הוא אומר לא בדרכיהן הלכת ולאחר מכן הוא אומר ותשחיתי מהן בכל דרכייך, עשית יותר מהם. אז באמת הרד"ק אומר לא הלכת בדרכיהן, וגם רש"י אומר הלוואי הלכת בדרכיהן, עשית הרבה יותר גרוע. אבל לפי מה שהמלבי"ם מסביר לא בדרכיהן הלכת הכוונה היא נראה לכאורה שהיית טובה יותר, מכיוון שאת גם האמנת בהשם ולך היה גם בית מקדש, אבל למעשה זה גרוע יותר. כך מסביר המלבי"ם את הסתירה בתוך הפסוק.
חי אני נאום השם אלוקים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותייך. חי אני נאום השם אלוקים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כמותך. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם סדום לא היו ראויים לעונש על עבודה זרה. ולמה? מכיוון שסדום לא קיבלו את דת השם. סדום לא קיבלו תורה במעמד הר סיני. לא היה בידם את עיקרי האמונה. כמו שכתוב אשר חלק השם לכל העמים, החליקן. לעם ישראל השם לא החליק, הוא נתן להם תורה. הגויים הם תחת מערכות השמיים וכתוב שהיחטאו הגויים מהמה. הגויים הם נתונים תחת מערכות השמיים, אז הם לא ראויים לעונש על עבודה זרה ועל מצוות שבין אדם למקום. והיות וכן על זה לא היה עיקר חרון האף כלפיהם. ותשימו לב גם אנשי נינווה, כאשר הקדוש ברוך הוא רצה להפוך את נינווה, זה לא בגלל העבודה זרה. לא על זה הייתה התביעה כלפם, כמו שאמרנו, הם לא קיבלו תורה. אלא עיקר התביעה הייתה בבין אדם לחברו, שזה דבר שגם הנימוס דורש ותובע, שגם ההנהגה האנושית דורשת ותובעת, והגוי נתבע להתנהג בהנהגה אנושית. לא אפילו מבלי קודשא בריך הוא, עצם הידיעה שאתה צריך להיות בן אדם ובן אדם לחברו, הרי גם גוי מצווה על משפטים. אחת משבע מצוות בני נח זה להעמיד להם דיינים, הכוונה היא להעמיד להם שופטים שישפטו אותם על פי החוקים שלהם, אבל על כל פנים שיהיה מדינה מתוקנת ומסודרת. על זה הייתה התביעה כלפי סדום. אז אם כן תראה שאת הרשעת יותר מסדום. חי אני נאום השם אלוקים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותייך. הם הרי לא נתבעו על עניין העבודה זרה. הם לא המירו את אלוהיהם ואת המרת את כבודך בלא יועיל.
הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. הנה זה היה עוון סדום אחותך. אומר הרד"ק, גאון היה לה, שבעת לחם ושלוות השקט היה לה. דהיינו היה לה גם שלווה וגם הצלחה. מסביר הרד"ק שהיה לה שובע לחם ושלוות השקט, פירושו של דבר הייתה יושבת בשלווה מבלי איומים מסביב, וזה בעצם קשור לעניין השלום. מה זה בעצם משנה לנו שהיה לה שקט? למה, למה זה חשוב להדגיש? אתה בא לדון עכשיו האם היא הרשיעה או אנחנו הרשענו יותר, למה חשוב להדגיש את המצב שלהם? מסביר המלבי"ם, העוון שעליו הם היו ראויים לעונש, כמו שהסברנו קודם, זה העוון של בין אדם לחברו. יד עני ואביון לא החזיקה. זה היה עוונה של סדום. ועוון זה חמור מאוד, זה לא חטא, חטא זה בשגגה, עוון הסברנו לא פעם, המלבי"ם אומר זה עיוות השכל. עוון זה אדם עושה במזיד ובעצת השכל, לא עם השתטות אחר התאוות, אלא בשכלו הוא מחליט שצריך כך להנהיג. וזה היה עניינה של סדום, כי הרי סדום עשו משפטים, עשו חוקים. לכן זה נקרא עוון. ומה תגיד? אולי המצב הכלכלי שלהם היה דחוק ואילץ אותם למנוע מכל מיני אנשים שלא יבואו ויגזלו מהם את מה שיש להם, את המעט שיש להם, לא היה להם מה לתת לאביונים. הוא אומר גאון שבעת לחם. בוא תראה שהם היו שבעים לחם בכמות גדולה, לא, לא במחסור. מה תגיד? אבל יכול להיות מאוד שלפעמים יש לחם אבל חוששים מפני קרבות, מפני מלחמות שיש מסביב, ואז עוצרים מה שנקרא ליום רעה. שמים במחסנים, לך תדע מחר יהיה איזה מצור, נצטרך כמה שנים להתפרנס עם מה שיש במחסנים. אז תגיד אולי בגלל זה הם עצרו אוצרות בר ולכן הם לא נתנו לאנשים הדלים שהיו סביבם. אומר בוא תראה שהיה לה שלוות השקט. היה לה שלום. ועם כל זה יד עני ואביון לא החזיקה. זאת אומרת לא היה לה שום סיבה לא להחזיק יד עני ואביון אילמלא העוון, העיוות השכלי האומר מה פתאום שאתן משלי לאחרים. היה להם נימוסים רעים ומשפטים בליחיו בהם, אומר המלבי"ם. שהרי זה היה אצלם החוק, שלא להיטיב עם הדלים ועם אלה שהם חסרי לחם.
המלבי"ם אומר שמה ההבדל בין שליו, בין שליו לבין שלום? אומר המלבי"ם שלום זה פנימי. סליחה, השליו זה פנימי. לעומת זאת שלום זה חיצוני. ואנחנו גם היום משתמשים בביטוי הזה. יש לו שלום עם האויבים מסביב, והוא גם אדם מאוד שליו. מה זאת אומרת? אדם שהפנימיות שלו שלווה. אדם שמצד עצמו יש לו שלוות הנפש. לעומת זאת כשאני מדבר על שלום, שלום אני מתכוון לומר יש לו שלום עם הסובבים אותו מבחוץ. הוא אומר בוא תראה שהיה להם שלווה על ידי שקט שלא היה להם שום מפריע מסביב. אז למה לא נתנו ולא זנו אחרים? אלא מרשעת לבבם.
ותגבהינה ותעשינה תועבה לפניי ואסיר אתהן כאשר ראיתי. ותגבהינה, למה הם עשו תועבה? בגלל גבהות הלב שהיה להם. שהם הרגישו שהם נמצאים שם למעלה, הם גבוהים, מה פתאום שהם יסתכלו על הנמוכים מהם? ועל ידי זה הוא אומר ואסיר אתהן כאשר ראיתי. כאשר אני ראיתי את המעשים שלהם, אני בא ומסתכל ארדה ואראה הכצעקתה הבאה אליי עשו, שזה על ידי שהקדוש ברוך הוא שלח את המלאכים שלו. כמו שאנחנו יודעים, אותם מלאכים שהגיעו לאברהם, לאחר מכן הלכו לסדום. ואז ראיתי שעשו תועבה לפניי. מה זה תועבה? תועבה זה בעניין של עריות. איזה תועבה היה שם? המובא שהם רצו להביא רחמנא ליצלן את האורחים של לוט לידי משכב. לכן הוא קורא לזה תועבה, כיוון שהיה כאן רחמנא ליצלן עניין של, של עריות. אומר השם ותעשינה תועבה לפניי ואסיר אתהן כאשר ראיתי. הסרתי את אותם כאשר ראיתי, ראיתי הכוונה כשראיתי את רעתם, הסרתי אותם, כמו שכתוב ארדה נא ואראה.
ושומרון כחצי חטאותייך לא חטאה. ותרבי את תועבותייך מהנה. ותצדקי את אחיותייך בכל תועבותייך אשר עשית. ושומרון, אפילו שהם בשונה מסדום, ראינו סדום לא היה להם תביעה של עבודה זרה כי הם לא קיבלו את דת השם, אבל על כל פנים שומרון הרי היו במעמד הר סיני, הם קיבלו את תורה מאת השם, והם היו ראויים על כל פנים לעונש על העבודה זרה שהם עשו. הוא אומר תדע לך שעם כל זה המעשים שלהם לא הגיעו למעשים של יהודה. וזה משלושה טעמים כפי שמפרט המלבי"ם. אומר המלבי"ם דבר ראשון, כחצי חטאותייך לא חטאה. הם חטאו רק בעבודה זרה ובמצוות שבין אדם למקום. לא היה שמה גזל, עושק, רציחה, עבירות שבין אדם לחברו. זה לא היה בשומרון. וכאשר אתה מונה את חטאי ירושלים, שמה הוא מונה הרבה עבירות שהם דברים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. ותראה שרוב החטאים, אומר המלבי"ם ששמה הוא מונה, למען שפך דם, אב ואם הקלו בך, לא היו בשומרון וכולי. כל אלה, אומר המלבי"ם, לא היו עבירות בשומרון. זה היה עבירות דווקא ביהודה. זאת אומרת שמצאנו אם כן שביהודה היה עבירות ששומרון כחצי חטאותייך לא חטאה. עבירות שבהם שומרון לא הגיעה אפילו לחצי. בענייני שפיכות דמים כתוב על מנשה שמילא את ירושלים דמים מפה לפה. זה עוון שלא מוזכר בשומרון. אז אומנם בשומרון מובא שאכן אחאב היה רוצח או המרצח וראינו את עניין כרם נבות, אבל בגדול המלכות שמה הייתה תקיפה יותר ולא היו שמה עבירות כאלה חמורות בבין אדם לחברו, רק בעיקר בין אדם למקום. דבר נוסף, ותרבי את תועבותייך מהנה. החטאים של אחז ומנשה היו מרובים, אומר המלבי"ם, הן בכמות והן באיכות, מהחטאים של מלכי יהודה. כאן במלבי"ם כתוב חטאי אחז ומנשה היו מרובים בכמות ובאיכות מחטאי מלכי יהודה. לי נראה שזה טעות, צריך לומר מחטאי מלכי שומרון. כי הרי כאן לכל אורך הדרך הוא משווה את חטאי מלכי יהודה לעומת חטאי מלכי שומרון. ואחז ומנשה היו מלכים ביהודה. חטאיהם היו מרובים בכמות ובאיכות מחטאי מלכי שומרון. ותצדקי את אחיותייך בכל תועבותייך. מה פירוש? המעשים הרעים שעשית הם כל כך קשים עד שאחיותייך נחשבות לצדדיקות לידך. אלה אחיותייך שדיברנו קודם, שהם שומרון וסדום, ותצדקי את אחיותייך בכל תועבותייך. הרי אצלך היה בית המקדש, אצלך הייתה שכינה, אצלך היו סנהדרין, אצלך היו ניסים שהיו תמידיים, מה שלא היה לא בסדום וגם לא בשומרון. לא היה להם נביאים רבים שהוכיחו אותם, במקומות מקודשים ששם למדו ליראה את השם. כל זה לא היה שם. וממילא על ידי זה יוצא שהחטאים שלך את נתבעת עליהם הרבה יותר מאשר החטאים שלהם. ורש"י מסביר, ותצדקי את אחיותייך, רש"י אומר כיוון שהרשעת יותר מהם, עשית אותן כצדקניות. מה פירוש הדבר? עכשיו יש להם פתחון פה. הם אומרות יש כאלה שהכעיסו אותך ריבונו של עולם יותר מאיתנו. אנחנו עוד בסדר. אז זה ותצדקי את אחיותייך בכל תועבותייך אשר עשית. עוד נתת להם פתחון פה של צדקנות, עוד לחשוב שהמעשים שהיא עשתה הם עוד בסדר לעומת המעשים של יהודה.
גם את שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך בחטאותייך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך. וגם את בושי ושאי כלימתך בצדקתך אחיותייך. גם את שאי כלימתך. אומר הרד"ק, את קודם שחטאת היית מתייחסת אל שומרון כאל מרשעת. היית מדברת עליה בדרך של גאווה, כאילו אנחנו בסדר והם, שומרון, הם הרשעים. כמו שמובא שאביה מלך יהודה אמר לירבעם מלך ישראל, ועמכם עגלי זהב, ואנחנו השם אלוהינו ולא עזבנוהו, כי שומרים אנחנו את משמרת השם אלוהינו ואתם עזבתם אותו. שומעים? ככה הוא אמר בהתחלה. אנחנו עוד הולכים עם השם, אתם עוד מתגאים בכך שאתם הולכים עם השם ושומרון מרשיעים. אומר רש"י, קודם שהרשעת מהן היית אומרת עליהן, להם מגיע פורענות, הם עושים מעשים מאוד מאוד חמורים. ולאחר מכן גם כן אומר הרד"ק, ראינו שלרוב מלכי יהודה היו יותר טובים ממלכי שומרון, עד אחז. רואים שחזקיהו תיקן והיטיב את מה שקלקל אביו אחז. אבל ממנשה והלאה מובא שהם היו רעים ועובדי עבודה זרה חוץ מיאשיהו. ואם כן את קלקלת כמו שומרון. אז ראוי לך שתיכלמי בחטאתייך שלא רק כמותה אלא כמו שאמרנו עוד התעבת מהן. עוד עשית תועבות קשות יותר משומרון. ועכשיו תצדקנה ממך. עכשיו הן צדיקות ממך. ואם כן כעת מגיע לך עונש על מה שאת אז התגאית ואמרת, מגיע להם עונש, הנה תראו הם רשעים ואת עושה כמו המעשים שלהם ועוד יותר חמור מהם. אז לך כעת מגיע עונש על זה.
המלבי"ם מסביר את הדברים ומפרט אותם יותר. ואומר המלבי"ם שירושלים כעת מקבלת תוכחה מאת הנביא, וכאן הוא מוכיח אותה על שלושה עניינים. כדי לבאר את שלושת העניינים המלבי"ם בונה משל, והמשל הזה תכף נראה איך הוא נכנס כאן בתוך הפסוק והוא מתאר את המציאות של ירושלים באותה תקופה. משל לאיזה שהוא שופט משופטי ארץ, שהובאו לפניו שניים שהם מדלת העם. והשופט מצא את עוונם, ששניים הללו כחשו במסחר. היה להם מאזני מרמה, אבן ואבן. הביאו אותם לפני השופט בעוון זה, והשופט חרץ את משפטם לייסר אותם ולגרש אותם בבושת פנים מהעיר. והנה לאחר מכן נודע שהשופט עצמו גנב, גזל ועשק. בקיצור את מה שהוא שפט אותם, מתברר שהוא עשה דברים אפילו חמורים יותר. טוב, מי ישפוט את השופט? אז פעם ניתן היה גם לשפוט את השופט, זה לא כמו היום שיש בג"ץ שהם יכולים לקבוע את המשפט ואת התועבות ואת הכל ואין גם מי שישפוט אותם. פעם היה מי שישפוט את השופט. את השופט שפטו, הביאו אותו לפני המלך. כאשר הגיע המשפט לפני המלך, אז קודם כל הוא אמר, צריך לקיים בשופט הזה את מה שהוא אמר על אותם שניים מדלת העם. העונש שהוא גזר להם, את העונש הזה כעת נעשה לו. ועוונו עוד יותר היה קל מהעוון שלו. העוון שלו של גניבה, גזל ועושק, זה לא רק רמאות במשקלות. זה גניבה וגזל ועושק, הרבה יותר חמור. לכן הוא ציווה לייסר אותו, לגרשו מן העיר בחרפה. לאחר מכן המלך רצה לחון את השופט בשלב הבא, והוא החליט עוד פעם לתת לו צ'אנס שישפוט את שני האנשים האלה מחדש. עכשיו כאשר משפטם מגיע אליו, מה אתם אומרים, הוא יכול להרשיע אותם? אחרי שהתברר שהוא אין לו קופה של שרצים, יש לו סמיטריילר מאחוריו. אז הוא יכול עכשיו להרשיע אותם? אז כאשר הם הגיעו לפניו והוא עוד פעם שומע את הדין ואת המשפט ואת העדים ואת כל מה שיש, והוא אומר כן, אני חושב שבנסיבות הנוכחיות ראוי לפטור את שני האנשים הללו ולהוציא אותם זכאים בדין. אומר אבל תבין שהעניין הזה היה בשבילו ביזיון נורא. הרי כולם יודעים איך אתה שפטת אותם קודם. כולם יודעים מה העוון שלך ואיך אתה הגעת עכשיו לשפוט אותם בשנית. ואם כן זה ביזיון נורא שכעת הוא מצווה ובעצם מוכרח לשנות את המשפט שהוא חרץ, ולמה? בגלל שהוא עצמו פושע גרוע מהם. לאחר מכן המלך מצווה להחזיר את שני האנשים שהם זכאים בדין, מצווה להחזיר אותם בחזרה לעיר. ושימו לב, ואגב שהוא מחזיר אותם לעיר, הוא מצווה להחזיר גם כן את השופט. זה השלב השלישי. טוב, כיוון שאני מחזיר אתכם וחנתי אתכם על המשפט הראשון, אז כעת הוא מצווה גם כן להחזיר את השופט. ופה אומר המלבי"ם זה כבר ביזיון שלישי. מכיוון שאגב אותם שניים הקרימינלים, כן, הוא מחזיר אותך שאתה אבי אבות הקרימינלים. זאת אומרת שנבין שהוא השופט חוזר רק אגב זה שהם חזרו. וזה עוד ביזיון שהם קדמו קודם לחזור לעיר ורק לאחר מכן הוא יחזור. ואז יוצא שבעצם הם טובים ממנו. אומר המלבי"ם בשלושת העניינים הללו כעת הוא מגלה לנו את הביזיון והכלימה שהיה ליהודה. בהתחלה יהודה שפטה את שומרון ואת סדום, אמרה הם חוטאים, הם רשעים, הם ראויים לעונש. זה בדיוק כמו השופט ששפט את אותם שניים וקבע שהם ראויים לעונש. לאחר מכן מה מתברר? שהוא חטא יותר, השופט. התברר שהיא יהודה חטאה יותר מאשר שומרון וסדום כמו שראינו לאל. על זה הוא אומר גם את שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך. המשפט שאת פיללת, פיללת זה פלילים, פלילים זה משפט. המשפט שאת פיללת לאחותך, מה שאת דנת אותה, כעת את תהיי נידונת בו. כמו שראינו שהמלך העניש את השופט באותו עונש שהוא שפט אותם, ייסורים וגירוש מן העיר, השופט גם כן עצמו נענש בזה. אז גם את תשאי כלימתך אשר פיללת לאחותך. מה ששפטת את אחותך כעת גם כן ישפטו אותך. ולמה? כי בחטאותייך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך. בחטאות שאת התעבת מהם, הם כעת יוצא שהם צדיקים יותר ממך. וזה עוד בושה, כי מתברר עכשיו שהשופט עצמו עשה חטאים יותר גדולים. אז את יהודה, כמו שראינו לאל, עשית עוונות וחטאים גדולים יותר. דבר נוסף, לאחר מכן כאשר השם ישיב את שבותם, אז מובא שהשם מעביר את משפט שומרון וסדום כדי שהיא תצדיק אותם. וזה מה שהוא אומר ושיאי כלימתך בצדקתך אחיותייך. מביאים אותם עוד פעם למשפט לפני יהודה, מה אתם אומרים עליהם? כעת הם צריכים להצדיק אותם. וזה כמו שאמרנו, זה השלב הבא אצל השופט, שאומרים לו עכשיו תשפוט אותם שנית. וכשהוא שופט אותם שנית הוא מצדיק אותם, וזה עוד ביזיון, כי כולם יודעים למה אתה מצדיק אותם, כי אתה עשית דברים עוד יותר גרועים מהם. וזה עצמו כמו שאמרנו ביזיון נוסף. והביזיון השלישי שכאשר אני ארצה להשיב את שבותך, אני קודם כל אשיב את שבותם. ושבתי את שביתהן, את שבות סדום ובנותיה ואת שבות שומרון ובנותיה, ושבות שביתייך בתוכנה. הביזיון הנוסף שכאשר אני אשיב את שביתהן, זה את שבות סדום ויהיה את שבות שומרון, הוא אומר אותך אני רק אשיב אגב להם. את תהיי בתוכנה. בתוכנה הכוונה אגב להם, יחד עמהם. על ידם אני אשיב את השבות שלך, את תהיי טפלה להם ונגררת אחריהם. וזה הביזיון הנוסף שיהיה להם על העניין הזה. מה זה ושבתי את שבות סדום? פה זה קצת טעון הבנה, הרי מה, יחזרו למי, מי יחזרו? הגויים, רשעי סדום, הם אלה שיחזרו? מילא כשמדברים על שומרון, אז אתה מדבר שומרון אחינו, עם ישראל, עשרת השבטים, השם ישיב את שבותם. אבל כאשר אתה מדבר על אנשי סדום, שמה הוא גרו גויים רשעים. מה זה אני אשיב את שבותם? אז רש"י מיד מסביר, את שבות סדום, ארפא את הארץ מגופרית ומלח ואושיב בה יושבים. לא מתכוון לאותם רשעים שהיו בדורו של לוט, לא. אלא הכוונה אשיב את שבות סדום, סדום שכיום גופרית ומלח שריפה כל ארצה, זה מקום שבלתי ראוי ליישוב, אומר הקדוש ברוך הוא אני אשיב את שבותו, אני ארפא אותו מהגופרית ומלח ואושיב בה את ישראל. למען תשאי כלימתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותן. על ידי זה תשאי כלימתך, יהיה לך כלימה על המעשים הרעים שלך. דבר נוסף, ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותם. כאשר את תצטרכי לנחם אותם ולהצדיק אותם במשפט, יהיה לך ביזיון. מכיוון שאת תרצי להתנחם מהמעשים שלך, להגיד זה לא כל כך נורא, איך? על ידי שאת כעת תדוני אותם, כמו שאמרנו, המלך נותן לך אותם לדון אותם פעם שנייה. ואז את תדוני אותם בדרך של יושר כביכול, שהם כביכול היו ישרים והגונים, לא תמצאי בהם עוון. וכל זה הרי מסובב מהמעשים הרעים שלך. ועל ידי זה את תצטרכי לנחם אותם ולהגיד, דהיינו להתנחם על המשפט הקודם ולהגיד שמעשיהם נכונים. ואחיותייך סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן. ושומרון ובנותיה תשובנה לקדמתן. ואת ובנותייך תשובנה לקדמתכן. ואחיותייך סדום תשובנה לקדמתן, זה הבושה השלישית, שסדום ושומרון ישובו יחד איתך והם יהיו העיקר. ואת ובנותייך תשובנה לקדמתכן, השלישית. את האחרונה שתשובנה לקדמתה, פירושו של דבר את תבואי רק אחריהם, את תהיי כטפלה להם ולא תהיי כמותן, וזה הביזיון השלישי שיהיה להם.
ולא הייתה סדום אחותך לשמועה בפיך ביום גאונייך. בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב. המלבי"ם והרד"ק נחלקו איך להבין את הולא הייתה סדום אחותך לשמועה בפיך. אנחנו נסביר בתחילה כפי שמבאר הרד"ק, לאחר מכן נראה את ביאורו של המלבי"ם. לפי ביאורו של הרד"ק, הוא אומר להם תוכחה. אומר הרד"ק, את לא זכרת בפיך את השמועה ששמעת מהפיכת סדום. הרי סדום הם התגאו, ובעקבות זה הקדוש ברוך הוא הפך אותם. ואת ביום גאונייך לא זכרת בפיך שמועת סדום. איך את בזמן שאת התגאית, לא אמרת לעצמך הנה בואו ראה סוף שבר גאון. זאת אומרת מישהו בגאון, סופו שישבר. אז למה לא הייתה סדום אחותך לשמועה בפיך ביום גאונייך? למה היא לא הייתה לשמועה בפיך שתשמיעי ותזכרי את מה שהיה עם סדום והיא נשברה מפני גאונה, והנה את כעת מאמצת לך את אותה דרך וגאונייך כיום היא הדרך שלך. למה את לא זוכרת מה היה עם סדום ולא חוששת גם כן לעצמך? המלבי"ם מסביר, הוא הולך כאן יותר בקו של רש"י. הוא אומר שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך, כמו שראינו לאל, את אותה, את אותו משפט שאת אמרת לאחותך לשומרון, מגיע להם, הם עשו מעשים רעים, צריך להיפרע מהם, את אותה כלימה ואת אותו משפט שאת אמרת להם, כעת את תצטרכי לעבור את אותו דבר. אומר המלבי"ם, מתי הם ביקשו שתהיה כלימה לסדום? איפה ראינו דבר כזה שהם ביקשו שלסדום יהיה מפלה? על זה כתוב ביום גאונייך עוד בטרם תיגלה רעתך, האם לא הייתה סדום אחותך לשמועה בפיך? הרד"ק הולך גם בכיוון של רש"י שזה בלשון תמיהה. ולא הייתה סדום אחותך לשמועה בפיך ביום גאונייך? האם בשעה שהמצב שלך היה טוב, היית גאונייך, היית במצב מרומם, האם סדום לא הייתה לשמועה בפיך? האם לא דיברת עליה גנות? אמרת הנה הם רשעים, הנה הם עושים מעשים כאלה, מגיע להיפרע מהם. אז דיברת כנגדם. לכן הוא אומר להם שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך. אז מגיע לכם כעת לשאת את הכלימה של מה שאתם קיוויתם וציפיתם שיהיה להם, כעת יהיה לכם. לא תמיד היית מבזה את סדום, אומר המלבי"ם, בכל אלה וקללה. היית אומרת מי שפרע מאנשי סדום יפרע מפלוני. זאת אומרת הדוגמה לאדם או לקבוצה קיצונית ביותר שהיא לשם ולקללה הייתה סדום. תמיד בפיך נשמעה סדום. כמו על זה הוא אומר כאן, בטרם תיגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים. לאחר מכן, כאשר נגלתה רעתך, כנגד זה יחרפו אותך בנות ארם ובנות פלשתים. ולמה? כי את עשית בדיוק את אותם מעשים של סדום. אז במה שאת חרפת את סדום והיית אומרת תמיד מי שפרע מאנשי סדום יפרע מפלוני ואלמוני, כך גם כן עכשיו יעשו לך. כמו עת חרפת, אז בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים, הם גם כן יחרפו אותך. כמו שכתוב וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבועיים. הרי התורה מתארת שהמפלה והחורבן שיהיה כאן בארץ לעם ישראל יהיה כמהפכת סדום ועמורה. כי כנגד מה שאתם כל הזמן חרפתם כנגד אנשי סדום, עשיתם כמעשיהם. אז ממילא העונש של סדום יהיה גם כן העונש שלכם. הגם שזה לא יהיה בדיוק מהפכה באותו מובן של סדום, אבל בסך הכל גליתם מהארץ. אז זה מה שהוא אומר, סדום הייתה ביום גאונייך לשמועה בפיך, כמו שאת לשמועה בפי בנות ארם ופלשתים. בנות ארם ופלשתים כעת הם המחרפות אותך, כמו שאת בזמנו חרפת את סדום. ואם כן הדבר הזה מגיע לך בדין. וזה מה שהוא אומר, וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב. השאטות אותך הכוונה היא המבזות אותך מסביב, כך יהיה לך ביזיון כמו שאת ביזית את סדום.
את זימתך ואת תועבותייך את נשאתים נאום השם. ובזה אומר המלבי"ם, על ידי זה יתכפר העוון שלך, את זימתך ואת תועבותייך, כיוון שאני כבר נשאתים, קיבלת עליהם את העונש בשלמות, במה שיחרפו אותך ויהיה לך גלות, אומר הקדוש ברוך הוא נשאתים, כבר מה שנקרא שילמת את החוב. כי כה אמר השם אלוקים ועשיתי אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית. אומר השם עשיתי אותך כאשר עשית, נתתי לך רעה כגמולך שעשית, אשר בזית אלה להפר ברית. את אותה אלה שקיבלת עלייך בחורב לעוברך בברית השם אלוהיך, את בזית את אותה אלה, הפרת את הברית, עשית איתך הסכם שאת תמקיימי את מצוותיי, ואת בזית והפרת את אותה אלה וברית. כאן יש מחלוקת בין רש"י למלבי"ם. רש"י אומר, אשר בזית אלה שקיבלת עלייך בחורב לעוברך בברית השם אלוהייך, אך לא אפר אני את בריתי מלזוכרו, כי אני כמותך. אני לא אנהג כמוך, אני לא אפר את הברית שיש לי איתך, אפילו שאת הפרת את הברית מצידך. המלבי"ם לעומת זה אומר שכעת הוא בא ומזכיר להם שאת הברית הראשונה שהוא כרת איתם כשהוציא אותם מארץ מצרים, זה היה על תנאי. והתנאי היה שישמרו את החוקות, ישמרו את המצוות. ואתם עברתם את התנאי. וממילא וכן יבטל השם את הברית הזה גם כן מצידו. המלבי"ם אומר בשונה מרש"י, שכמו שאתם הפרתם את הברית מצידכם, אז הפרת החוזה היא לא חד צדדית. ברגע שהוא הופר החוזה מצידכם, אז ממילא גם הצד השני איננו מחויב לחוזה. וזה מה שמסביר המלבי"ם, מה היה כתוב בחוזה? ארץ ישראל, בית המקדש, מלכות. אומר השם כל זה אם אתם עומדים בתנאים. אבל אם אתם הפרתם את הברית, אז מארץ ישראל אתם תגלו, בית המקדש ייחרב, המלכות תתבטל, הכל הרי תלוי בברית הזאת. וברגע שאתם ביטלתם את הברית מצידכם, אומר הקדוש ברוך הוא הברית גם כן מצידי מתבטלת.
וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעורייך והקימותי לך ברית עולם. שימו לב, מה שרש"י אמר לכאורה מוכח מהפסוק כאן מיד. רש"י אמר אך אני לא אפר את בריתי מלזוכרו. וזה מה שכתוב פה, וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעורייך. אומר השם אני אזכור את הברית שלי איתך בימי נעורייך. זאת אומרת לכאורה פסוק זה מוכיח כרש"י. אבל תכף נראה איך המלבי"ם יסביר אותו, ואז נראה שגם המלבי"ם מבאר את הפסוק לפי שיטתו, שלפי שיטת המלבי"ם אדרבה, השם יבטל את הברית. איך זה מסתדר כאן עם הפסוק? עוד מעט המלבי"ם יסביר. הרד"ק אומר, את הפרת את הברית, אבל אני עדיין אזכור אותו, אני לא אפר אותו. הרד"ק הולך בכיוון של רש"י. וזה הברית שהיה לי איתך בימי נעורייך, זה מעמד הר סיני, ומה שהיו עם ישראל במצרים ולאחר מכן במדבר, כל זה נקרא ימי נעורייך, חסד נעורייך לכתך אחריי במדבר. את הברית הזאת של מעמד הר סיני ולכתך אחריי במדבר, אומר השם את זה אני אזכור, את זה אני לא אפר לך. והקימותי לך ברית עולם. וכמו שאת קיבלת את הברית הזאת עד עולם, כמו שכתוב שם שקיבלנו על עצמנו לנו ולבנינו עד עולם, אומר השם כך גם אני אעשה את זאת ברית עד עולם שלא יהיה לה הפסק. וזה אחרי שאת תקבלי את העונשים שלך ותזכרי את הדברים שקלקלת ותיכלמי מהם, אז אומר הקדוש ברוך הוא הברית הזאת תהיה ברית נצחית. המלבי"ם מסביר שעם כל זה אני אזכור את הברית שכרתי איתך בימי נעורייך כשהוצאתי אותך מארץ מצרים, וכן את הברית שכרתי עם האבות. אומר המלבי"ם מעשה השם אי אפשר שיבטל לגמרי. כי כל אשר יעשה האלוקים הוא יהיה לעולם. וכל מידת טובה שיצאה מפי הקדוש ברוך הוא אפילו על תנאי אינו חוזר בו. ולכן הוא אומר והקימותי לך ברית עולם. אה, אבל אמרת קודם שהשם יבטל את הברית? הוא אומר יקים להם ברית חדשה, אשר לא יהיה תלוי בתנאי. והברית הזאת תתקיים לעולם. זאת אומרת, אומר המלבי"ם, כמו שהסברתי קודם, הברית שעשיתי איתך, הברית הזאת תתבטל, כיוון שאתם ביטלתם אותו מצידכם, אני מבטל אותו מצידי. אז מה זה וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעורייך? אני זוכר את הברית ההיא. היא תתבטל, הייתה ברית, היא תתבטל, אני זוכר אותה. למאי נפקא מינה? שאני אעשה איתך עכשיו ברית חדשה. אני אכתוב איתכם חוזה חדש, שהוא יהיה חוזה שלא יתבטל. כך שלמעשה אין כאן סתירה למה שהמלבי"ם אמר שהברית תבטל. השם רק זוכר את הברית הזאת שבסופו של דבר בטלה, וכעת הוא יעשה ברית טובה יותר. כמו חוזה שלא יתבטל יותר. מה יהיה מיוחד בחוזה הזה שבאמת יישאר קיים לעולם? אומר המלבי"ם, זה כמו שכתוב בירמיהו בפרק ל"א, וכרתי את בית ישראל ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי את אבותם אשר המה הפרו את בריתי, כי זאת הברית וכולי ונתתי תורתי בקרבם, כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. זאת אומרת הברית הקודמת הייתה ברית שעל ידי הגלויות, על ידי הצרות, כל אלה גרמו שבסופו של דבר אנחנו סטינו מן הדרך והברית הייתה בתנאי. סטיתם מן הדרך, הברית תתקיים. אבל לעומת זאת, כאן הוא מתאר ברית שתהיה חקוקה על לוח ליבם. הרי הברית הזאת מדברת על מצב שכבר לא ישלוט היצר הרע בליבם. אז אין חשש שהם יסטו מן הדרך, אין חשש שהם יבטלו את החוזה. ואז ממילא הדבקות הזאת תהיה דבקות תמידית, שאין חשש של חטא וחשש של ביטול. וזה מה שהוא אומר, והקימותי לך ברית עולם. זאת תהיה ברית חדשה, שהברית הזאת תהיה נצחית. מכיוון שכבר בברית הזאת, זה כמו בן אדם שכתב חוזה ובחוזה הראשון היו בקיעים, אז הוא כותב אחרי זה חוזה חדש שהוא חלק, אין איתו בעיות, החוזה הזה יעבור בלי שום בעיה. כך גם כן כאן, אומר הקדוש ברוך הוא, כיוון שכעת כבר אין אצלכם את היצר הרע, ואדרבה תורתי תהיה חקוקה על לוח ליבם, וזה מה שכתוב וזאת הברית נתתי תורתי בקרבם, כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם, אז אין חשש שתפרו את הברית, אז ממילא גם הברית מצידי תהיה ברית נצחית.
וזכרת את דרכייך ונכלמת בקחתך את אחותייך הגדולות ממך אל הקטנות ממך, ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך. תמוה מאוד כאן הפסוק, קשה לנסות להבין על מה הוא מדבר. אבל המלבי"ם כדרכו מבאר את הפסוק הזה על פי מה שראינו לאל. אומר המלבי"ם, שעם כל זה אני אעשה דבר אחד, שעל ידו אתם תזכרו את המעשים הקודמים הרעים שעשיתם ותיכלמו עליהם. איך, מה, מה יהיה אותו דבר? אומר המלבי"ם, בוא נחזור למשל שראינו לאל. אנחנו ראינו לאל, המלבי"ם הביא לנו משל על איזה שהוא שופט, שהשופט הזה שפט אנשים על איזה שהיא מעילה שהם עשו, ואחרי זה התברר שהוא עשה הרבה יותר חמור מהם, ואז ראינו כיצד המלך מעניש את השופט ודן אותו על מה שהוא עשה ומרחיק אותו, ולאחר מכן בסופו של דבר הוא מביא אותם שוב פעם לפניו לדין, ואז השופט נאלץ לשפוט את דינם לחנינה, כי הרי כבר נתגלה שהוא חטא בדברים הרבה יותר חמורים, וזה עוד ביזיון בשבילו. ולאחר מכן בסופו של דבר המלך מחזיר את אלה שהוא שפט, עוד לפני שהוא מחזיר את השופט. הוא מחזיר אותם עוד לפניו, וזה עוד ביזיון נוסף בשביל השופט. המלבי"ם אומר, בוא נמשיך את המשל הזה. אחרי שהמלך השיב את השופט על כנו, מה שנקרא שילם את חובו לחברה, אחרי שהמלך החזיר אותו על כנו, המלך רצה שתמיד החטא שלו יהיה למול עיניו. ולמה חשוב שהחטא יהיה למול עיניו? וחטאתי נגדי תמיד. כי כאשר בן אדם חטא ושכח, אז אין שום בעיה הוא יחזור על זה שוב. וטעות לעולם חוזרת. אז הוא יחזור על זה שוב פעם. אבל כאשר בן אדם חטאתי נגדי תמיד, אז הוא זוכר, פעם הקודמת שנגעתי פה קיבלתי כזאת כוויה, אני יותר לא נוגע. זאת אומרת הזיכרון של החטא מונע ממני לחזור עליו שוב. אז כאן המלך רוצה שחטאתו תהיה נגדו תמיד, שהשופט תמיד יזכור את מה שהוא קלקל. ולכן שימו לב, המלך מצווה ששני האנשים שהם הושבו איתו אל העיר, שאותם השופט שפט בתחילה, הם יצטרפו באופן תמידי, הוא יצטרך לגדל אותם, להחזיק אותם כמו בניו. על ידי זה הוא באופן תמידי יזכור את מה שהוא חטא, כמוהם. ואז הוא יזכור את הקלקול שהוא קלקל ואיך הושיבו אותו על כנו ואת כל המעשים הלא טובים שהוא עשה, ועל ידי זה המזכרת עוון הזאת תמנע ממנו לחזור ולקלקל בשנית. אומר המלבי"ם, כך אומר כאן גם כן אצלנו בנמשל. אומר להם השם, אני אעשה לך סימן. מה יהיה הסימן שיזכיר לך את החטאים שלך? בקחתך את אחותייך הגדולות ממך אל הקטנות ממך, הם יהיו לך לבנות ולא מבריתך. הם יהיו לך לבנות, כמו שהסברנו שאת כמו תגדלי אותם, ועל ידי זה יהיה לך מזכרת עוון על מה שקלקלת.
על זה הוא אומר למען תזכרי ובושת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך. בכפרי לך לכל אשר עשית, נאום השם אלוקים. למען תזכרי ובושת, למען תזכרי את הדרך שלך כאשר אני מטיב לך. ובושת, על ידי זה תבושי להרים את פניי אלייך. בכפרי לך לכל אשר עשית, אני אסלח לך לכל אשר עשית, ואז את תדעי שמה שאת מקבלת זה לא מצד מה שמגיע לך, אלא מצד חסד השם כלפייך. אומר הרד"ק, כאשר אני אקים את בריתי איתך, משהו שאת לא עשית, יהיה לך בזה בושת. כי הנה תראי, אני הפרתי את החוזה מצידי, והקדוש ברוך הוא כן קיים את החוזה מצידו. וזה לפי הרד"ק ורש"י שלא מדברים על ברית חדשה, אלא הקדוש ברוך הוא אומר אני אעמוד בברית הקודמת. אז זה ביזיון גדול, כיוון שאני הפרתי את החוזה באינסוף דברים, אז ממילא הצד שכנגד צריך להפר את החוזה מצידו, מה, אני, אני לא מספק את חלקי והצד שכנגד יעמוד בחוזה בשלמות? אומר הקדוש ברוך הוא, זה יהיה לך בושה גדולה. זה יהיה לך לביזיון, תזכרי ובושת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך. מה זה אותו פתחון פה? מסביר הרד"ק, שעד אותו זמן היה לך איזה שהוא פתחון פה, היה לך טענה שבמהלך הגלות, מה שאת סבלת מהגויים, כל הייסורים, היית אומרת גם אם חטאנו, הרי קיבלנו כבר את העונש שלנו. והגענו כבר למצב שמרוב עונשים כבר עבדנו באורך הגלות, כבר לא תהיה גאולה. היה לך פתחון פה לבוא ולטעון שגמרנו, נגזרנו לנו, אין, גמרנו, לא תהיה עוד גאולה. אומר השם, כאשר אני אקים לך את בריתי, כאשר אני אכפר לך את כל אשר עשית, לא יהיה לך עוד פתחון פה עליי, לא יהיה לך עוד טענות כלפיי להגיד זהו, כבר השם הבטיח והוא לא מקיים, אמר שיגאל והוא לא גואל. התרגום יונתן אומר, ולא יהא לך עוד לאתרברבא במילי פומיך. מסביר שלא יהיה לך עוד להתגאות מדברייך. לפי התרגום זה בשונה. שכביכול עם ישראל כמו הרגישו שהם במעלה והם בדרגה, ופתאום מתברר להם שהכל יהיה רק בחסד השם עלינו, יהיה להם ביזיון ולא יהיה להם כבוד. והנה תראו כל הרעות שעשיתם ואף על פי כן גמל עמכם טובה. אז ממילא הם כבר לא יתרברבו, לא ידברו בגאון וגאווה.
המלבי"ם מסביר, למען תזכרי ובושת בכפרי לך, את תבושי על ידי הכפרה. כי את תראי שנתכפר לך איך? על ידי סדום ועל ידי שומרון, כמו שהסברנו קודם. הם הבנות שהיא לקחה אותם אליה, והנה היא הם למזכרת עוון תמיד למול עיניה. ואדרבה, הם עוד קדמו בכפרה אליה. כמו שראינו לאל שהרב אמר, המלבי"ם הסביר שהם ייגאלו עוד קודם. אז החטאות שלהם הם בעצם קלות לעומת החטאים שלך. ואז את תבושי מהמעשים הקודמים שלך. אני דיברתי עליהם בדרך גאווה ואמרתי שמגיע להם, הם הרשיעו, הם עשו מעשים נוראים, ואני אחרי זה הלכתי ועשיתי מעשים הרבה יותר חמורים מהם. זה יהיה לנו למזכרת עוון, ולכן כאשר השם ישיב את אחותייך הגדולות ממך וייתן אותם תחתייך, את תראי אותם תמיד ותיזכרי במעשים הרעים שלך, ותמיד הכלימה, מזכרת העוון, החרטה, זה המרכיב העיקרי בתשובה. ולכן כאן זה בעצם מה שנדרש, שיהיה לך ביזיון וכלימה.
פעם, פעם יהודי בא לרב שטיינמן ואמר לו שהוא כמה דברים טובים שהוא עשה, השם ישמור, והוא רוצה עליהם תיקון. טוב, הרב שמע את, את מה שהוא עשה, נתן לו איזה תיקון מסוים. כך וכך ימים לא לאכול בשר, כך וכך זה, כך וכך ללמוד. נתן לו איזה תיקון. אחרי זה הוא שאל אותו, רגע הרב, אם אני עושה את זה, יתכפר לי? יימחק, העוון יימחק? אז אמר לו הרב שטיינמן, תגיד לי, אבד לך פעם 1,000 דולר? אמר לו יכול להיות. אמר לו 500 דולר? 100 דולר? 50 דולר? אבד לך פעם? אומר לו כן. אומר לו והיה לך צער? הוא אומר לו כן. אומר לו אם יהיה לך צער על העוון שעשית כמו על האובדן של ה-50 דולר, הוא אומר לו כבר התכפר לך. תראו איזה, כמה, איזה ביזיון. כן, אנחנו על 50 דולר כואבים יותר מאיזה שהוא, איי, הדלקתי בלי כוונה את האור בשבת. כן? טוב, בלי כוונה. מה בלי כוונה? אדוני, אם היה עכשיו בית מקדש, היית ביום ראשון הולך קונה בהמה ב-3,000, 4,000 שקלים, מחפש סבלות בעוד 600, 700 שקלים להעלות אותה לירושלים, שורף שמה יום, יומיים בהקרבת הקורבן, הכהן היה רואה שלבך אטום, היה אומר ללויים לפתוח בשיר כדי שתישבר. בן אדם היה שומע את שירת הלויים, היה נשבר, מתחיל לבכות, מתחיל להתחרט, מתחיל להתוודות. זה, כל זה רק בגלל שפעם אחת בטעות הדלקת את האור בשבת. פעם אחת בטעות. אז בן אדם מתחרד או בן אדם כואב על אובדן של סכום כסף פי כמה וכמה מעל אובדן חיי העולם הבא, מעל מעשים רעים שהוא עשה. אז זה בעצם העיקר פה. העיקר פה זה הכלימתך, למען תזכרי ובושת. כשבן אדם יש בושה, יש צער, יש כלימה מהחטא, זה עיקר הכפרה. ולכן בכפרי לך לכל אשר עשית, נאום השם אלוקים. ברוך השם לעולם, אמן ואמן.