"ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנותך להכעיסני". "ותזני אל בני מצרים", הכוונה עם בני מצרים, שהם "גדלי בשר". תמיד הכינוי של בשר, כפי שמביאים המפרשים, זה כינוי לאיבר התשמיש. והם גדלי בשר. אומר הרד"ק, בדרך התשמיש תאוות הנשים לגדלי בשר. והיות וכן, הוא אמר את הרבית את קלקולך שחיפשת כאלה שהם גדלי בשר, את המצרים. והוספת זנות, וזה ביטוי לכך שעשית כבר עבודה זרה כדי להכעיס את השם. אומר המלבי"ם, על מה כאן מדובר? שהם פנו לעזרה למצרים בימי אחז. גם כשהתחילו צרות, במקום להבין שהבעלים המקורי שלי זה ריבונו של עולם, הוא מבקש שאני אחזור אליו, במקום זה אמרתם ריבונו של עולם לא צריכים אותך, יש לנו את מצרים. פניתם למצרים כדי לקבל מהם עזרה. זה "ותזני אל בני מצרים ותרבי תזנותך להכעיסני". היה בזה כמו שאמרנו עניין להכעיס את ריבונו של עולם. "והנה נטיתי ידי עלייך ואגרע חוקך ואתנך בנפש שונאותייך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זימה". "והנה נטיתי ידי עלייך", אז הקדוש ברוך הוא מכה את אחז, מכה אחר מכה, כמו שמופיע בדברי הימים ב' פרק כ"ח. ובסופו של דבר פשטו הפלשתים בערי השפלה והנגב, הם כבשו אותם, המקומות ששם ישבו שבט יהודה. ישבו כעת הפלשתים. וזה מה שהוא אומר "ואגרע חוקך". מה זה "ואגרע חוקך"? הרי זה היה חוק שלך, הערים הללו, הם יועדו לך. "ואגרע חוקך", גרעתי ממה שמגיע בחוק לך, ואת הערים הללו "ואתנך בנפש שונאותייך". נתתי את הערים הללו אל נפש אלה ששונאות אותך. מי הם? בנות פלשתים. הם תמיד שונאים לישראל. בנות פלשתים הכוונה, כמו "ותגלנה בנות יהודה", לא מדברים על הבנות של יהודה, בנות יהודה הכוונה הערים הסמוכים ליהודה, הם נקראים בנות יהודה. אז גם פה כשמדברים על בנות פלשתים, הכוונה פלשתים והערים הנמצאים מסביב ובסמוך לה. אז הם היו השונאים שלנו, היה לנו מאבק תמידי איתם לאורך כל ההיסטוריה. והיות והם השונאים שלנו, הגנות הכי גדולה זה שהערים שלנו עברו אליהם. ואומר "והם הנכלמות מדרכך זימה". פירושו של דבר, הם לא עשו מעשים רעים כמו עם ישראל. שומעים איזה ביזיון? הם, הפלשתים, לא הרעו כמונו. הם הנכלמות מדרכך זימה, כשהם רואים את דרכי זימתך הם נכלמות, כביכול מתביישות איך עם ישראל עושה כאלה דברים. התרגום יונתן אומר "הנכלמות", פירושו של דבר אם מישהו היה מכלים אותם, הם היו נכלמות. מה הכוונה? אם הייתי שולח נביא אליהם כדי להוכיחם, היו נכלמות מדרכי זימה, היו נכלמות והיו מקבלות תוכחה. והנה אתכם אני שולח נביא להוכיח אתכם על זימתכם, ואתם אינכם משנים את דרככם. רש"י לעומת זאת מסביר מה שכתוב "ואגרע חוקך", רש"י אומר שחוקך זה מלשון מזונות. וזה היה בימי שפוט השופטים, שהיו מצבים שבהם לא היה להם מה לאכול. "ואתנך בנפש שונאותייך בנות פלשתים", זה היה בזמן שמשון שהוא נמסר ביד פלשתים. כך שהוא מדבר כאן לפי רש"י על הדברים שהיו בהיסטוריה. "ותזני אל בני אשור מבלתי שובעתך ותזנים וגם לא שבעת". לאחר שהוא מתאר איך זנו עם מצרים, כעת הוא מבאר איך זנו גם כן עם אשור. מכיוון שלאחר מכן אחז שלח למלכי אשור שיבואו ויעזרו לו. "ותזנים", והוא אומר "וגם אז מבלתי שובעתך", לא היה לך שביעה מזה. "ותזנים וגם לא שבעת", כמו שכתוב "ויבוא עליו תגלת פלאסר מלך אשור ויצר לו ולא חיזקו". אז אלה שחשבת עוד לשבוע מהם, הכוונה לקבל מהם עזרה וסיוע, גם מהם לא שבעת. אומר המלבי"ם, מה ההבדל "ותזני אל בני אשור", "ותזנים וגם לא שבעת"? מה ההבדל בין הביטויים הללו? אומר המלבי"ם, "ותזני", לזנות אל, זה מלשון סרסור ועיגוב לזנות. פירושו של דבר, הפעולות המביאות לידי הזנות, זה "ותזני אל". ותמיד "אל" זה מבטא לקראת. לעומת זאת "ותזנים", "ותזנים" זה כבר הזנות ממש. לכן "ותזנים" תמיד כתוב "ותזנים", זה זנית את. "את" זה כבר אומר ממש, עמהם. "ותזני אל", אלה הם הפעולות שהם מובילות אל. אז בהתחלה "ותזני אל בני אשור", הכוונה היה פה רק פעולה המביאה אותך אל פנייה להם. "ותזנים", לא הסתפקת בזה, אחרי זה זנית עמם ממש, ועשית איתם הסכם. "וגם לא שבעת", זה גם לא הועיל לך, כיוון שכמו שאמרנו אשור "ויצר לו ולא חיזקו". "ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה וגם בזאת לא שבעת". לא היה די בזה, אלא עוד הרבית את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה. מה פירוש אל ארץ כנען כשדימה? כשדים זה לא ארץ כנען, וארץ כנען זה לא כשדים. איך הוא הגיע מאל ארץ כנען כשדימה? אז מסביר המלבי"ם, שהכשדים הוא קורא לארץ כנען, מכיוון שכשדים הייתה רוכלת העמים. היה שמה מסחר גדול. וכמו שכתוב "לא יהל שם כנעני". כנעני זה סוחר. כמו שכתוב על יהודה שהוא לקח את שוע בת איש כנעני. אומר רש"י כנעני - תגרא. כי לא יעלה על הדעת שאברהם אבינו לא רצה מבנות הכנעני, ויהודה ילך ויתחתן עם בנות הכנעני. לקח את שוע בת איש כנעני, לכן רש"י אומר זה לא היה כנעני אלא תגר. כנעני זה ביטוי לסוחר. אז אם כן גם מה שהוא מכנה כאן כנען כשדימה, שהכשדים הם היו הסוחרים ולכן מכנה אותם כנען. וגם בזאת לא שבעת, וגם בזה לא שבעת. מסביר המלבי"ם שהמציאות הזאת שהם פנו אל הכשדים, זה נמשך עד ימי מנשה. ואז הם התחילו לזנות אל בני בבל. וזה מה שהוא אומר "זנותך אל ארץ כנען", הרבית לארץ כשדים לעשות איתם, לפי פירוש נוסף אומר המלבי"ם, לעשות איתם כתועבות הכנעני. כמעשה ארץ כנען לא תעשו. אז אתם עשיתם כמעשה ארץ כנען. מהו מעשה ארץ כנען? שזה עניין הזימה והזנות. כאן הוא מדבר הרי על זנות. אז "ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען", כמעשה ארץ כנען, עם הכשדים. וגם בזאת לא שבעת, כי לאחר מכן לכדו את מנשה בחוחים, הביאו אותו לבבל ושמו אותו בתוך סיר והתחילו לבשל אותו. אתם מבינים? אדם בסיטואציה הזאת מתחיל לרקוד גם בלי מוזיקה. והוא התחיל לרקוד, וכנראה כשבן אדם רוקד, חסידים אומרים מה המעלה של הריקוד? שהבן אדם מגביה את עצמו טפח מהקרקע. ככה אומרים על פי דרך החסידות, זה המעלה של הריקוד. אז כנראה הריקוד שם הגביה אותו טפח, והוא התחיל פתאום לראות שיש משהו קצת יותר גבוה, יש את קודשא בריך הוא. ואז הוא פנה להשם יתברך, ואז הקדוש ברוך הוא החזיר אותו למלכותו, כאן מפורסם שמלאכי השרת סגרו את הפתחים והקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה תחת כיסא הכבוד, נשא אותו רוח, החזיר אותו בחזרה לארץ ישראל, ובסוף ימיו היו בתשובה, כפי שלמדנו את הדברים באריכות בספר מלכים. על כל פנים הוא אומר, בוא תראה שאותה זנות לא הועילה לך, כמו במצרים שלא הועיל לך, אז גם הזנות אל הכשדים לא הועילה. עזבת את השם ופנית אל הכשדים, והנה הכשדים עוד לכדו את מנשה בחוחים והביאו אותו לבבל. "מה אמולה ליבתך נאום השם אלוקים בעשותך את כל אלה מעשה אישה זונה שליטת". מה זה "אמולה"? רש"י אומר "אמולה" זה באל"ף, זה לא בה"א. אמולה זה מקולקלת. ורש"י מביא שזה מעין אומלל. "וכן היהודים האומללים", כמו שמופיע בנחמיה. "שומריני השם כי אומלל אני".
00:00 הרד"ק מסביר שאמולה זה גזורה, כמו אמילם בשם השם כי אמילם. מה זה אמילם? הכרית אותם. מה עושה המוהל? מל, מכרית, כורת ברית. מה עושה נמלה? מלה את גרגיר החיטה. לגרגיר החיטה יש איזשהו צ'ופצ'יק קטן באמצע, שהצ'ופצ'יק הזה כשמנביטים רואים שהוא מתחיל לגדול וממנו בעצם יוצא השורש. כשהנמלה אוספת חיטים, יכול להיות לה יער שלם במקום שבו היא אוספת, החיטים הם בתוך האדמה. למה הם לא גדלים? כיוון שהנמלה מלה אותם. מה זה מלה? אם מוציאים את הצ'ופצ'יק הקטן הזה, החיטה הזאת כבר לא תצמח, היא כבר לא תגדל. ואז הנמלה נקראת נמלה מפני שמלה. מלה מלשון למול, פירושו להכרית, פירושו לגזור. אז מה שכתוב כאן מה אמולה, הכוונה היא מה היא גזורה. אין לה מחשבה ישרה, כאילו היא גזורה ואינה.
אז בין אם נגיד אומלל, בין אם נגיד שהיא גזורה, מה אמולה ליבתך. אומר המלבי"ם, זונה בפרהסיה ובהפקר, כמו שראינו לאל שעשתה לגב ורמה במקום עליון, במקום גבוה כדי לזנות שם בכל רחוב ועלי כל דרך, היא הרי עושה את זה בשביל לקבל משהו. זאת אומרת, הזונה לא פתחה גמ"ח, היא רוצה אתנן. האתנן זה בעצם הרווח שיצא לה ממעשה הזנות שלה.
לעומת זאת, האישה המנאפת, מנאפת בצנעה, היא עדיין תחת רשות בעלה. נוח לה רשות בעלה, כי רשות בעלה זה מישהו שמפרנס אותה ודואג לה וזן אותה. היא לא מופקרת לכל, היא מייחדת לה אדם אחד שעמו היא מזנה. והיא על כל פנים, גם אם היא לא מקבלת אתנן, היא מקבלת נדה. מה זה נדה? נראה את זה בהמשך בפסוק ל"ג, לכל זונות יתנו נדה. נדה זה מלשון נדן, מלשון נדוניה. זאת אומרת, גם היא לא בהתנדבות, אלא המאהב נותן לה מתנות, קונה לה תכשיטים, מביא לה דברים יפים וכולי. זה הנדה, מה שהיא מקבלת הנדן שהיא מקבלת מאהובה.
אומר המלבי"ם, בואי תראי כעת איך ליבך, איך ליבך אמולה וחלשה מאוד. מה אמולה ליבתך נאום השם אלוקים. כי הרי כשאת עשית את כל המעשים הללו, זה מעשה אישה זונה שלטת. אישה זונה שלטת הכוונה היא שהשלטון אצלה. באופן רגיל אישה היא תחת שלטון יד בעלה, אבל פה היא שלטת, היא שולטת בעצמה, אין איש מושל עליה. והנה תראה, בבנותייך גבך בראש כל דרך, ורמתך עשית בכל רחוב, ולא היית כזונה לקלס אתנן.
פה הוא יראה עד כמה גנותה גדולה. שהרי את בנית גבך בראש כל דרך, דהיינו רק אישה זונה שלטת, אין לה שום יראה מבעלה, אז היא הולכת ועושה את מקום הזנות שלה במקומות גבוהים ומפורסמים, דהיינו מפרסמת את שמה. והכוונה שלה בעצם זה בשביל האתנן. היא מפקירה את עצמה כדי שירבו הבאים אליה, על ידי זה ירבו האתנן שלה. אומר אבל אצלך זה לא היה כך. וזה מגדיל את גנותה. מכיוון שאצלך את הולכת ומזנה שלא למטרת רווח. וזה מה שהוא אומר, היית כזונה לקלס אתנן. מה פירוש לקלס אתנן? המלבי"ם מסביר שזה מלשון לעג וקלס. דהיינו, כל זונה היא לקלס אתנן. כל זונה שמביאים לה אתנן היא מקלסת אותו, דהיינו מה זה מה שאתה מביא? היא לועגת עליו. מה בעצם הרעיון? היא רוצה אתנן גדול יותר. ולעומת זאת אצלך זה לא כן. אצלך את לא מבקשת אתנן, ודאי לא מבקשת אתנן גדול יותר. זה מראה את גנותה.
ולמה? כי כל אישה מזנה היא בעצם מפקירה עצמה. ובהפקירה עצמה היא עושה לעצמה ביזיון גדול. מה מכפה על זה? הרווחים הגדולים שהיא מקבלת. אבל לעומת זאת, אם היא עושה את זה שלא בשביל רווח, זה ביזיון נורא, כי זה בעצם אומר אני מושפלת ושפלה גם מבלי כסף. אני לא עושה את זה בלית ברירה, אני לא עושה את זה כי אני זקוקה לכסף. וזה כל זונה. אלא אני כביכול, עוד נראה בהמשך, מוכנה לשלם בשביל שיבואו ויזנו עמה. אין לך ביזיון גדול מזה.
הנמשל כאן זה בעצם עם ישראל, שאם היה לכם רווח בקשר עם כל העמים הללו, אם היה לכם איזה משהו שהרווחתם, אז הייתי אומר אתם זונים בשביל תועלת, בשביל רווח, כמו שהזונה מקבלת את הנדה ואת האתנן, אז יש לה רווח. אז נכון זה בזוי, אבל תשמע, לפחות יצא לי מזה משהו. אבל אם יש לכם מזה רק ביזיון ולקבל מזה לא קיבלתם כלום, אז אתם כמו אותה, כמשל לאותה אישה זונה שהיא מבקשת את הזונים עמה ולא די שלא נוטלת מהם ממון אלא עוד היא עוגבת עליהם, דהיינו מבקשת שיבואו ויזנו עמה. ואז כדאי ביזיון וקצף.
האישה המנאפת תחת אישה תיקח את זרים. האישה המנאפת תחת אישה, האישה שהיא לא זונה מופקרת כמו שראינו לאל על כל גבעה רמה, אלא היא רק מנאפת תחת אישה, כמו שאמרנו בהסתר מבלי שאישה ידע, אז היא תיקח את זרים. היא תיקח זרים למשכב דודים, אומר המלבי"ם, בצנעה. גם היא, אפילו שהיא בעצם לא מבקשת אתנן, אבל לכל זונות יתנו נדה. ואת נתת את נדנייך לכל מאהבייך ותשחדי אותם לבוא אלייך מסביב בתזנותייך.
כאן הוא בעצם אומר את עיקר התוכחה. על כל פנים, גם האישה המנאפת תחת אישה שלוקחת את זרים, לכל זונות יתנו נדה. כל אחת האישה המזנה, גם אם זה היה בהסתר ובצנעה, היא מקבלת איזשהו נדן קבוע, כמו שאמרנו בבחינה של נדוניה, יש לה מזה איזשהו רווח שהוא המביא אותה לפעול את פעולותיה. אבל הוא אומר לה, אצלך את נתת את נדנייך לכל מאהבייך. אצלך זה הפוך, את שילמת להם כדי לזנות עמם. חוץ מזה שאת נתת להם איזשהו נדן קבוע כדי שיאהבו אותך, את עוד היית משלמת להם נדוניה, היית משחדת אותם כדי שיבואו אלייך. במה שיחדת אותם? בתזנותייך. בזנות שהיית מזנה עמם, קישטת עצמך, עשית כל מיני תחבולות כדי שהם יתאוו אלייך, ואת היית רודפת אחריהם במקום שהם ירדפו אחרייך. ולא די בזה, ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותייך ואחרייך לא זונה. ובתיתך אתנן ואתנן לא ניתן לך ותהי להפך.
היה בך הפך מן הנשים הזונות, וזה היה בשני פרמטרים. א', בתזנותייך ואחרייך לא זונה. דרך העולם שהאיש הוא הזונה אחר האישה. הוא הנמשך אחריה, הוא רודף אחריה, הוא המפתה אותה. הגמרא אומרת שיותר דרכו של האיש לחזר, הגמרא אומרת שהאיש מרגיל יותר לעבירה מאשר האישה. זהו טבע העולם. ויהי בך הפך, אצלך היה הפך, כי את תזנותייך, את שפכת את תזנותייך ואת אהבתך עליהם. הם לא זנו אחרייך לבקש אותך, אלא את הלכת וביקשת אותם. דבר שני הוא אומר, ובתיתך אתנן ואתנן לא ניתן לך. חוץ ממה שהיה בך הפך מהנשים, ותהי להפך מצד עצמך. חוץ ממה שאת לא נהגת כמו שנהגו שאר נשים, את גם היית להפך מצד עצמך, פירושו של דבר גם מצד עצמך עשית הפוך ממה שמקובל. שמה? הדבר הזה הוא הפך הטבע, כי בטבע האיש מחזר אחר האישה. ואת ותהי להפך, את הלכת לחזר אחרי האנשים. הדבר הזה, כמו שאמרנו, הוא דבר לא טבעי והוא מראה עד כמה הקלקול שלך גדל.
המלבי"ם אומר, תשימו לב שפעם הוא קורא לה מנאפת בפסוק ל"ב, ופעם הוא קורא לה זונה. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, מנאפת תיקרא על שם פעולת הניאוף. זאת אומרת, המנאפת זה גוף הפעולה. לעומת זאת, שם זונה זה מצד זה שהיא הפקירה עצמה ויצאה מתחת בעלה. ולכן אנחנו רואים שזה ביטוי שמופיע הרבה בהקשר לעבודה זרה, כי אשר אתם זונים אחריהם, הפקרתי עצמי מתחת יד קודשא בריך הוא אל העבודה זרה. זה עדיין ההגדרה של ביטוי זונה. עכשיו הוא אומר פה, כשהוא מדבר על אישה שהיא תחת אישה, הוא לא יכול לקרוא לה זונה. כי כמו שאמרנו, זונה הפקירה עצמה מתחת יד בעלה. זה כשהיא הולכת ומזנה בפרהסיה. ולכן בפסוק ל"ב הוא אומר האישה המנאפת תחת אישה. כיוון שהיא תחת אישה, אז היא פועלת את פעולת הניאוף, אבל היא לא זונה, היא לא יצאה מתחת ידו, מכיוון שהיא לא רוצה שבעלה ידע מהמעשים שלה, אז אין פה גדר של פרהסיה, לכן היא נקראת רק מנאפת.
ראינו פה את הביטוי אתנן. אתנן, המלבי"ם מסביר שזה משורש נתן. זה מלשון מתנה, זה האתנן. רש"י לעומת זאת מסביר שאתנן זה מלשון שכירות. הנדה, זה הנדן, זה מלשון נדוניה. ויהי בך הפך מן הנשים. לכן, פסוק ל"ה, לכן זונה שמעי דבר השם. לכן זונה, מסביר המלבי"ם, שרצה לומר שהזונה בשביל אתנן, עיקר הכוונה שלה זה הממון, היא לא נקראת זונה בעצם. אלא היא נקראת נבלה, היא נקראת חומדת ממון. העניין שלה הוא לא הזנות. אם היית נותן לה אפשרות לאסוף ממון בדרך פחות מבזה, היא הייתה בוחרת בה. אז אני לא יכול לקרוא לה זונה. מכיוון שזונה זה שם נלווה, הוא לא שם המתאר אותה בעצם. אבל לעומת זאת, שימו לב, כאן כשהיא נותנת את האתנן כדי שיבואו אליה, הוא אומר היא עיקר מגמתה זה הזנות. אז גם אם יתנו לה ממון, זה לא ימנע אותה מלפעול את פעולתה הקלוקלת, מכיוון שהיא מעוניינת לזנות. סתם זונה, כמו שראינו לאל, כל עניינה זה הכסף. והיות וכן, אי אפשר להגדיר אותה כזונה בעצם, היא לא מחפשת את הזנות. אם יתנו לה כסף בדרך כשרה, היא תעדיף את זה מאשר את הזנות. ולכן פה הוא אומר לכן זונה שמעי דבר השם. המעשה שלך הוא מעשה שמגדיר אותך כשם העצם, כזונה.
כה אמר השם אלוקים יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך בתזנותייך על מאהבייך ועל כל גילולי תועבותייך וכדמי בנייך אשר נתת להם. יען הישפך נחושתך. מה זה הישפך נחושתך? כאן ישנם שני ביאורים של המלבי"ם, עוד ביאור של רש"י. המלבי"ם אומר הישפך נחושתך, ביאור ראשון זה מלשון נחש. ואז המשמעות של הדברים נשפך הארס שלך. את בפעולות שלך זה כמו ארס שאת מטילה באחרים. אפשרות שנייה, נחושתך זה מלשון ניחוש. לשון כשפים. אפשרות שלישית זה מה שרש"י מסביר. רש"י אומר נחושתך זה כמו שוליים, כמו נחושתו של תנור. הכוונה התחתית של התנור. אז הישפך נחושתך, מרוב תאוות זנות היה מקורך זב. זה יען הישפך נחושתך.
ותיגלה ערוותך. כנגד מה שהוא אמר ותיגלה ערוותך, הוא אומר בתזנותייך על מאהבייך. אומר המלבי"ם, היו לה שני מיני זנות. א', על מאהבייך. מאהבייך כמו שראינו, אלה שהיא מזנה עמם בקביעות, הם נקראים מאהביה. דבר שני, על כל גילולי תועבותייך. הם אלה שזנית איתם בדרך הפקרות, כאשר הפקרת עצמך לכל עובר, כמו שראינו לאל, על כל ראש דרך בנית רמתך ותפסקי את רגלייך לכל עובר. כנגד מה שהוא אמר יען הישפך נחושתך, הוא אומר וכדמי בנייך אשר נתת להם. ששפכת את הכוח של הנחש ועל ידי ניחושים וכשפים כדמי בנייך. פירושו של דבר בריבוי, כמו רוב הדמים ששפכת, נשפך נחושתך בריבוי. פירושו של דבר, כאשר הלכת ומסרת את הבנים שלך אל כל ענייני המולך, והלכת ומסרת את בנייך אל העבודה זרה, וזה כמו שאמרנו, הם היו פועלים על ידי ענייני הניחוש ועל ידי ענייני הכשפים.
לכן הנני מקבץ את כל מאהבייך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וקיבצתי אותם עלייך מסביב וגיליתי ערוותך אליהם וראו את כל ערוותך. לכן כעת אומר השם מה יהיה העונש. א', הנני מקבץ את כל מאהבייך. מאהבייך כמו שראינו אליהם היו הקבועים שעמם זינתה בתמידות. ועליהם הוא אומר אשר ערבת עליהם. מה זה ערבת עליהם? אז המלבי"ם מסביר שערבת זה מלשון ערב. היית יושבת ומצפה להם כל ערב וערב. כמו שכתוב ועין נואף שמרה נשף. נשף הכוונה היא ערב. הרד"ק לעומת זאת, הערבת זה כמו דבר ערב. הרד"ק אומר כמו יערב עליו שיחי. הנאה וערבות. אשר ערבת עליהם, הכוונה אשר היית עריבה להם. ואת כל אשר אהבת, וגם את שאר האנשים שראינו לאל שאותם היא אהבה רק לפרקים, לא זינתה עמם בקביעות. על כל אשר שנאת, עם כל אלה שהם שונאים שלך. אומר השם, כל אלה המאהבים והמזדמנים ואלה אשר שונאים אותך, וקיבצתי אותם עלייך מסביב וגיליתי ערוותך אליהם וראו את כל ערוותך. אני אגלה את המומים, את הניוול שבך, עד שאת תימאסי בעיניהם.
ושפטתיך משפטי נואפות ושופכות דם. ונתתיך דם חימה וקנאה. ושפטתיך משפטי נואפות ושופכות דם. אומר הרד"ק, יש עליהם שני משפטים. הן את משפט הנואפות והן את משפט שפיכות הדם. למה הוא קובע שבניאוף יש גם כן עניין של שפיכות דמים? אז הוא מסביר בכמה היבטים. א', האישה המנאפת לפעמים היא שופכת דם, כי פעמים רבות באים אליה שניים ושניהם מתקוטטים עליה ואחד רוצח את חברו. הנה בניאופה גרמה לשפיכת דם. ייתכן מאוד שפתאום יבוא בעלה הביתה ואז הוא ימצא את המנאף עם אשתו ואז הוא יהרוג אותו. הנה בניאופה עם אותו אדם הביאה להריגה. או שהפוך, המנאף, כיוון שראה שקלתה אליו הרעה, הוא יהרוג את בעלה. אז הנה תראה, משפטי נואפות ושופכות דם. הנואפות הם גם כן שופכות דם. כך גם כן את, עם ישראל, נואפת תחת אישך, שזה תחת קודשא בריך הוא, ואת שופכת דם את דם הבנים שלך, את שופכת אותם לעבודה זרה.
ועל זה הוא אומר ונתתיך דם חימה וקנאה. אומר הרד"ק, כתרגום יונתן, ואמסרינך לקטול ברוגז ובחימה. אמסרך לדם, להריגה, ברוגז ובחימה. יש לי חימה כלפייך על כל המעשים הרעים שראינו עד עכשיו. ודבר נוסף יש פה גם קנאה. כי הם קינאוני בלא אל, כיעסוני בהבליהם. כאשר הולכים ועושים עבודה זרה, אז כמו שהאיש מכעיס ומקניט כאשר האישה מזנה תחתיו, כך גם כן כביכול את קודשא בריך הוא. יש פה בחינת סמל הקנאה, שיש פה בחינה של הרגזה והכעסה כאשר עם ישראל זונים אחרי עבודה זרה, אחרי אלוהים אחרים.
ונתתי אותך בידם. והרסו גבך וניתצו רמותייך והפשיטו אותך בגדייך ולקחו כלי תפארתך והניחוך ערום ועריה. ונתתי אותך בידם, אני אשפוט אותך, אני אפסוק את הדין, ואז אני אתן אותך בידם שהם יעשו לך את העונש כפי מה שאני חרצתי וגזרתי עלייך. והרסו גבך, ראינו שהיה שמה גב ורמה, מקום גבוה ששם הייתה מזנה. והרסו גבך, מה הוא הנמשל? הערים והבתים והמבצרים, כולם ייהרסו. פה הוא עכשיו מדבר על העונש של בית ישראל. והעונש של בית ישראל יהיה החורבן. והפשיטו אותך בגדייך. מה זה בגדייך? אומר המלבי"ם, הנמשל הוא השלל שישללו את כל כלי חמדתה, כל מה שיש לה. עד שבסופו של דבר תישאר ערום ועריה. מה זה תישאר ערום ועריה? כנגד מה זה? זה אומר הרד"ק, זה כנגד מה שמצאתי אותך בתחילה. הרי כמו שראינו, ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ושמה מובא ואת ערום ועריה. על זה הוא אומר, אני אחזיר אותך אל המצב הקודם עד שתישארי ערום ועריה.
אומר המלבי"ם, תשימו לב שכתוב כאן והרסו גבך וניתצו רמותייך. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין הרס לבין נתיצה. ההרס זה לשבור דבר, להרוס אותו. לעומת זאת, לנתוץ זה לקחת ולפורר אותו לחתיכות קטנות. זה גם כן בביטוי שהיום אנחנו משתמשים, לנתץ, אומרים לנתץ את הזכוכית, היא נהיית פירורים קטנים. והרס לעומת זאת, דבר ששברתי אותו, זה נקרא שהרסתי אותו. זה מה שהוא רוצה לומר, כיוון שאת הוספת על החטא, מכיוון שרמה זה יותר מגב. ראינו שגב זה מקום שטוח וניכר, ורמה זה מקום גבוה. כבר את הזנות עשית ברמה, כמו שהסברנו שעשו להם אלילים על תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה. במקום גבעה, במקום שהוא גבוה. ולכן והרסו גבך, אבל את רמותייך ינתצו. שהניתוץ כמו שאמרנו, זה הרס ושבירה גדולים וקשים יותר.
והעלו עלייך קהל ורגמו אותך באבן ובידקוך בחרבותם. והעלו עלייך קהל, ידונו אותך משפט מוות וימיתו אותך בקהל עם. זה והעלו עלייך קהל, ההריגה תהיה למול קהל רב. וימיתו אותה כעת כפי שנראה בכל ארבע מיתות בית דין. סקילה, שריפה, הרג וחנק. כפי שתכף הוא ימנה אותם. ורגמו אותך באבן, כבר אנחנו רואים זה מיתת סקילה. ובידקוך בחרבותם, זה מיתת סייף. מה זה ובידקוך? רש"י אומר אין לו דמיון. אומר רש"י, אין לנו עוד מקור במקרא ללמוד את המילה הזאת. הסברנו אין ספור פעמים שכדי להבין מה מילה אומרת, מה היא מבטאת, צריך קונקורדנציה. מה זה קונקורדנציה? קונקורדנציה זה ספר שאוסף בתוכו את כל המילים הללו מאותו סוג שמופיעות בתנ"ך. אז אם כתוב לדוגמה הרים, הוא אוסף את כל המקומות שבהם מוזכר הר בתנ"ך. הר, הרים, הרי, הוא מסדר אותם לפי סוגים. הקונקורדנציה הזאתי היא מאוד תועלתית. אגב, לראשונים היה את זה בראש, הם לא היו זקוקים לספרים, כן? היא מאוד תועלתית, מכיוון שכשאני לא יודע מה פירוש של מילה, אני הולך ומחפש בקונקורדנציה. קונקורדנציה זה לא מילון, אבל על כל פנים היא יכולה לעזור לי להבין את המילה. איך? לדוגמה, כתוב פה ובידקוך, אני לא יודע מה זה בידקוך. אז לדוגמה, אני הולך ופותח מקום אחר ושם אני רואה ויבתק ויחתוך. אז אני מבין שביתוך זה מלשון חתיכה. אני יכול להבין על ידי משמעות הכתוב במקום אחר מה המשמעות גם כאן. אבל כשאין לו אח במקרא, או אין לו רע במקרא, או הוא ביטוי יחידי, כן? או כתוב עליו במסורה אות ל', שזה אומר ליתא או ליכא, זאת אומרת אין לו עוד דמיון, כמו שכאן רש"י אומר אין לו דמיון, פירושו של דבר אין מילה הדומה לו במקרא. ואז אין לנו ברירה אלא לנסות לבאר את המילה על פי המשמעות שלה כאן בפנים. ולכן גם פה, ובידקוך בחרבותם, אנחנו מבינים שזה מלשון בקיעת הגוף בחרב, כי יש כאן ביטוי לחרב. וכך גם כן אומר התרגום, ובידקוך ויבזעוניך, כן? ויקרע את בגדיו, איך אומר התרגום? ובזע ית לבושוהי. זה קריעה. אז אם כן, כשמדברים כאן על ביתוך, הכוונה היא קריעה, והם יקרעו אותך בחרבותם. אז הנה יש לנו כאן גם כן את מיתת הסייף.
הרד"ק מסביר שיש כאן את המיתות שבהם היה דרכם להמית את המנאפות. אומר הרד"ק, ורגמו אותך באבן כמשפט המנאפות שהיו רוגמים אותם באבנים. לא שימיתום. הייתה עוברת אישה זונה, היו רוגמים אותה באבן, לא עד כדי מיתה. כי לאחר מכן אני רואה ובידקוך בחרבותם. לאחר מכן אני רואה שהמיתה נעשית על ידי החרב. הוא מביא ביאור נוסף, והביאור הזה הוא מביא אותו בשם אביו, שלאחר שהוא תיאר לנו את המשל של וישבתי המזונה, הוא מתאר לנו כיצד הדבר יעשה. הוא מדבר כעת על זונה שהיכו אותה באבנים ודקרו אותה בחרב ושרפו את ביתה ואת כל הדברים הללו עשו כדי לבזות אותה, כדי להכלים אותה. עד שהיא תהיה בזה ושפלה, ואם היא בזה ושפלה, ממילא על ידי זה היא תהיה נשבתת מהיות זונה. זאת אומרת, הולכים אל האישה כשהיא מבטאת איזושהי חשיבות, אבל כשהיא שפלה לחלוטין, אז אף אחד לא רוצה ללכת אליה. ואז במקרה כזה, גם אם היא, אומר אבי הרד"ק, גם אם היא תיתן אתנן, גם אז לא יהיו עמה. מרוב שפלותה לא יהיו מוכנים להיות איתה גם תמורת אתנן שלה. ומהו הנמשל כאן? אומר על זה אבי הרד"ק, שהנמשל הוא זה הריסת החומות. איך היו הורסים את החומות? עם אבני קלע. הנה בא ואומר תראה, ורגמו אותך באבן. היו על ידי דייק ואבנים גדולות כדי להפיל אותה, כמו שנאמר בקיר חרשת ויסובו הקלעים ויכוה. ולאחר מכן ובידקוך בחרבותם, שלאחר מכן היה הביתוך על ידי החרב, כמו שראינו שהם נכנסו לתוך העיר, הם הרגו את האנשים אשר בתוכה.
ולאחר מכן ושרפו בתייך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תיתני עוד. שרפו בתייך באש, אומר המלבי"ם, ראינו ארבע מיתות. סקילה וחרב כבר היה, כעת הוא מדבר על שריפה. ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות, זה המשפט לכל אשת איש שזינתה, המיתה שלה הוא בחנק. זה השפטים לעיני נשים רבות, כדין אישה המזנה תחת בעלה. ולאחר מכן והשבתיך מזונה, אף אדם לא ירצה לזנות עמה, וגם לא בעבור אתנן. וזה מה שהוא אומר, גם אתנן לא תיתני עוד. מהו הנמשל? שלאחר מכן יבטלו עבודת האלילים. כי הרי אנחנו יודעים שלאחר החורבן בטל יצר הרע דעבודה זרה. אז גם אתנן לא תיתני עוד, לאחר מכן לא יהיה כלל שום בחינה גם לא של עבודה זרה וגם אתנן לעבודה זרה לא ייתנו.
והניחותי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד. והניחותי חמתי בך, הכוונה החימה שהיה לי על העבר תנוח על ידי העונש אותו אתם תקבלו. וממילא וסרה קנאתי ממך. על ידי זה מה שהיה לי קנאה על העבודה זרה שעבדת, תסור ממך. דהיינו היצר הרע של העבודה זרה כמו שאמרנו יתבטל, וממילא סרה קנאת השם מאיתנו על עבודה זרה. וממילא לאחר מכן ושקטתי ולא אכעס עוד. על ידי זה אני אשקוט ולא אכעס עוד מכיוון שלא יהיה יותר את חטא העבודה זרה. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין כעס לבין חימה ושאר ענייני הכעס הנרדפים. כתוב והניחותי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס. יש פה חימה ויש כאן כעס. אומר המלבי"ם, מה ההבדל? מסביר המלבי"ם שהאף והקצף והחימה הם דברים שפועלים כנגד מישהו שאנחנו כועסים עליו. זאת אומרת, כשיש אף או קצף או חימה, יש תוצאה אצל אותו אחד שכלפיו אנחנו כועסים. אבל לעומת זאת, הביטוי כעס זה מראה על משהו שהוא רק בלב. כמו שאנחנו רואים כל ימיו מכאובים וכעס, וכי עשתה צרתה גם כעס. זאת אומרת, הכעס הוא משהו שנשאר אצלנו בלב. אבל לעומת זאת, אף, קצף וחימה זה משהו שבו אנחנו פועלים גם כלפי אחרים. לעומת זאת, אומר המלבי"ם, כשזה יבוא בצורה של מפעיל, כמו הקצפתם את השם, הכוונה היא גרמתם להשם לקצוף עליכם. הכעסתם, הכוונה גרמתם שיתעורר כעסו כלפיכם.
יען אשר לא זכרת את ימי נעורייך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאום השם אלוקים ולא עשית את הזימה על כל תועבותייך. יען אשר לא זכרת את ימי נעורייך. למה באו לך העונשים הללו בחימה שפוכה כמו שראינו? היות ולא זכרו את הטובות שהשם עשה עמהם בימי נעוריהם, שהקדוש ברוך הוא הוציא אותם ממצרים, שהקדוש ברוך הוא הוליך אותם במדבר, הביא אותם לארץ. הרי כל העניין הזה של היציאה מבית עבדים כמו שהסברנו, היה כיוון שעם ישראל התחייב בזה לשמור מצוות השם. והנה אתם במקום לעשות כן, ותרגזי לי בכל אלה. הכוונה היא כל התועבות האלה שהזכרנו לעיל, בהם הרגזת את הקדוש ברוך הוא. וגם אני הא דרכך בראש נתתי. מה זה גם אני הא דרכך בראש נתתי? הא זה כמו הנה. כמו הא לכם זרע. הא דרכך בראש נתתי, פירושו של דבר כמו לתת דרכו בראשו. דהיינו נתתי לכם כגמול הראוי לכם. זה הכוונה הא דרכך בראש נתתי. גמלתי לכם כראוי לכם. העונשים האלה שראינו לעיל מגיעים לה על פי דין תורה, מכיוון שהם הרגיזו בכל אותם עבירות שעליהם הם חייבו ארבע מיתות בית דין. וזה שאמרנו לעיל, סקילה, שריפה, הרג וחנק, ארבע מידות בית דין שראינו בפסוקים מ' ומ"א, וזה היה מגיע לכם על פי דין. זה הכוונה דרכך בראש נתתי, הכוונה כגמול על המעשים שלכם. שהרי ראינו שהם עבדו עבודה זרה ועבודת המולך, על זה מגיע עונש סקילה. ראינו שהייתה זנות, על הזנות בעניין אשת איש מגיע חנק. ראינו גם כן שהם היו רוצחים את בניהם למולך, על זה מגיע עונש של סייף, דהיינו עצם רציחת הבנים. ולאחר מכן, כאשר הם נידונים כעיר הנידחת, גם כן יש שמה דין של סייף. אבל מיתת שריפה, אומר המלבי"ם, לא מצאנו סיבה לה. זאת אומרת, אם אנחנו מחפשים איזה עוון היה שבגללו נדרש העונש של שריפה, לא מצאנו את זה בבת ישראל שזינתה, אלא רק מבת איש כהן שזינתה. בת איש כהן שזינתה, שמה זה נקרא זימה. זימה היא באש תישארף. אז אם כן, כדי שיהיה מגיע להם גם עונש שריפה, צריך שיהיה להם גם כן חטא של זימה. וזה מה שהוא אומר, ולא עשית את הזימה על כל תועבותייך. האם לא עשית זימה? האם לא נתווספה גם הזימה על כל תועבותייך? אם כן, מגיע לך גם עונש שריפה. ולכן זה מה שהזכרנו לעיל, ושרפו בתייך באש. לכן גם העונש הזה מגיע. והוא מסביר איך היא עשתה את הזימה, שהזימה זה בעצם תועבה של אישה וביתה.
המלבי"ם מסביר שבעצם זימה, הביטוי זימה מראה על ההשתקעות של המחשבה בזנות. ומצאנו את הביטוי זימה בשני מצבים. מצב אחד זה על מחלל בתו להזנותה, ועל ערוות אישה וביתה. מי שנושא אישה וביתה, ערוות אישה וביתה לא תגלה, זה נקרא זימה. וכן מי שמחלל בתו להזנותה. אומר המלבי"ם, מה המכנה המשותף לשניהם? שבשניהם יש השתקעות של הזנות מהדור של ההורים אל דור הבנים. דהיינו, מחלל בתו להזנותה, זאת אומרת האבא הוא מרושע והוא גם כן מנחיל את זה לבתו אחריו, שהוא מחלל אותה להזנותה. אותו דבר בנושא אישה וביתה, האמא היא מרושעת, היא מתחתנת עם אדם בזמן שגם ביתה מתחתנת עם אותו אדם. זאת אומרת, יש כאן עוד פעם זנות של דור שני. ההורים מנחילים את הזנות לבנים אחריהם. ראוי אומר המלבי"ם שהאב והאם ישמרו תולדותם מהשחית. גם אם בן אדם הוא מצד עצמו עושה דברים לא הגונים, אבל על כל פנים הוא משתדל שתולדותיו יהיו הגונים. וכאן, כמו שכתוב בנביא, איש ואביו ילכו אל הנערה. זה מראה על העזות, זה מראה על השחיתות, שזה לא סתם האב השחית, אלא גם לוקח בנו להשחית עמו. הדבר הזה נקרא זימה. על זה הוא אומר, ולא עשית את הזימה על כל תועבותייך? האם לא נתווספה גם הזימה על כל תועבותייך? אז אם כן, מגיע לך גם עונש שריפה. הנה כל המושל עלייך ימשול לאמור כאמה כבתה. כל המושל עלייך ימשול. המושל זה לא מלשון ממשלה, אלא המושל זה מלשון משילת משלים. כל מי שמושל משלים ימשול עלייך ויאמר כאמה כבתה. מי שירצה לעשות משל מהעונש של השריפה שאותו קיבלת בעבור הזימה, שזה כמו שהסברנו, ערוות אישה וביתה, ימצא בזה את הנמשל על כלל האומה. שכלל האומה בעצם יש כלפיהם תביעה שהם ובניהם חטאו. זה בעצם המשל. אמה וביתה זה בחינה של זימה, כמו שהסברנו שהכוונה היא השתרשות בחטא, שההורים מנחילים את החטא לבניהם אחריהם. זימה היא. אומר זה משל על מה שקרה בעם ישראל, שהמציאות הייתה שהם לא חטאו רק בעצמם, אלא גם השתרשו בחטא להנחיל את החטא גם לבניהם ולבנותיהם. אז כאמה כבתה.
הרד"ק מסביר שהכאמה כבתה שבעצם יש כאן משל. והמשל הוא האם היא ארץ כנען, זה ארץ ישראל, היא נקראת ארץ כנען. והבת זה עם ישראל, זה כנסת ישראל. כמו שכתוב בת ירושלים, בת אדום. הוא רוצה להגיד אתם הגעתם לכאן ולמדתם מהמעשים המקולקלים של היושבים כאן. כאמה כבתה. האם שזה ארץ כנען גידלה תולדותיה כיוצא בה, והנה היא גידלה אנשים העושים מעשים רעים כמותה. שהרי אנחנו יודעים שהתורה בכמה מקומות מזהירה לא לעשות כתועבות ארץ כנען. שתועבות ארץ כנען, כמו שהתורה מונה שם, הם היו תועבות של עריות. אז אם כן, כאמה כבתה. המקום הזה שהיא האמא, היא ארץ כנען, כך גם כן הבת, היא כנסת ישראל, המשיכה ונהגה כמעשה האם. בת אמך את גועלת אישה ובניה. ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן. אימכן חיתית ואביכן אמורי. בת אמך את, הדומה לאמך, גועלת אישה ובניה. אישה הכוונה בעלה. את כמו אמך שאמך געלה אישה ובניה, פירושו התרחקה מבעלה ומבניה, כך גם כן הדומה לאחותייך. דהיינו, נראה את זה בהמשך, מי הם האחיות שעליהם הוא מדמה את כנסת ישראל. עם ישראל הוא מדמה אותן לאחיות, שתי אחיות סוררות כפי שנראה בהמשך. ואם כן, את כמו אחות שלהם. והוא מסביר ומפרש, אמך חיתית. למה? כי את נולדת בארץ חת, שזו בעצם האמא כביכול, האמא המליצית, כן? לא האמא הביולוגית. את בת של אם חיתית ואת עושה כמעשיהם. רש"י מסביר שבת אמך, כמו שהסברנו קודם, הארץ היא נקראת כמו האמא, והארץ היא כנען. ואתם ירשתם את ארצם, אתם מתנהגים כמותם. גועלת אישה ובניה, הם הרבו את התועבות עד שהארץ געלה והקיאה את יושביה, האבות והבנים יחד. זאת אומרת, לא כמו שהסברנו שהאישה גועלת אישה ובניה, אלא כאן הוא מסביר שזה חוזר כביכול על הארץ. זה כבר העונש. הרי מה עשתה הארץ ליושבי ארץ כנען? היא געלה אותם. מה זה געלה? מה פירוש הגעלת כלים? הגעלה פירושו הפלטה. להגעיל פירושו להפליט. שורו עיבר ולא יגעיל, אומר איוב. כן? שמה הכוונה היא במשמעות השור עיבר, הפרה, את הפרה, ולא יגעיל, הכוונה והפרה לא הפילה בטרם עת. זה הכוונה להגעיל. אז בת אמך את, שהארץ הזאת שזו אמך, היא כנען, גועלת אישה ובניה. היא געלה והפליטה את הרשעים היושבים בה, את האבות ואת הבנים יחד. ואת גם כן אחות אחותך. את אחות של אחותך. הנה כי לא נקראת אחותך אלא את אחות של אחותך. רק כביכול הקשר לא ישיר, כי פה מדברים על סדום, שסדום סמוכה לארץ ישראל. ועל זה הוא אומר, אשר געלו אנשיהן ובניהן. סדום הפוכה כמו רגע, וגעלו אנשיהן, אנשיהן ובניהן. אמכן חיתית ואביכן אמורי. פה רש"י מביא תרגום יונתן. הרי אמכם היא שרה. בין חיתאי הוות. היא הייתה יושבת בין החיתים. דהיינו בין בני חת. ואבוכון אברהם בין אמוראי. ולא הליכו בנימוסיהון. ולא עשו כמעשיהם. ואבוכון אברהם בני אמוראי, ולא הליך בעצתהון. אביכן אברהם היה יושב בין האמוריים ולא הלך בעצתם של בני האמורי. אז אם כן, למה אתם באתם והתיישבתם כאן והנה אתם עושים מעשים רעים כיושבי הארץ?