ואעדך עדי. ואתנה צמידים על ידייך ורביד על גרונך. ואעדך עדי, למה אנחנו קוראים ואעדך עדי ולא עדי? מכיוון שהטעם נמצא מתחת לעין. היות והטעם נמצא מתחת לעין זה אומר שהקריאה היא מלעיל. לכן אנחנו קוראים ואעדך עדי, לא ואעדך עדי. על כל פנים, תרגום יונתן אומר ותקנית יתכון תיקון פתגמי אורייתא כתיבין על תרין לוחי אבניא. תיקנתי אתכם בלוחות הברית שזה פתגמי התורה כתובים על שני לוחות אבן. זה העדי, התכשיט שהקדוש ברוך הוא עדה לנו, הכוונה עיטר אותנו בו. עוד מדרש אגדה מביאים, בעצם זה רש"י כן, עוד מדרש אגדה, ואכסך משי אלו שבעת ענני כבוד. כמו שכתוב לא ימוש עמוד הענן יומם. ימוש מלשון משי, זה ואכסך משי עמודי ענן ושבעת ענני הכבוד שהיו מלווים את עם ישראל.
המלבי"ם אומר שאחבשך בשש, המלבי"ם אומר שזה האבנט. וכנגד המצנפת על זה הוא אומר אכסך משי שזה כיסוי שעוטה את הראש ואת הגוף. הרד"ק מביא מדרש... אמר רבי יהודה ברבי סימון... ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידייך ורביד על גרונך. ואעדך עדי, למה אנחנו קוראים ואעדך עדי ולא עדי? מכיוון שהטעם נמצא מתחת לעין. היות והטעם נמצא מתחת לעין זה אומר שהקריאה היא מלעיל. לכן אנחנו קוראים ואעדך עדי, לא ואעדך עדי. על כל פנים, תרגום יונתן אומר ותקנית יתכון תיקון פתגמי אורייתא כתיבין על תרין לוחי אבניא. תיקנתי אתכם בלוחות הברית שזה פתגמי התורה כתובים על שני לוחות אבן. זה העדי, התכשיט שהקדוש ברוך הוא עדה לנו, הכוונה עיטר אותנו בו.
ואתן נזם על אפך ועגילים על אוזנייך ועטרת תפארת בראשך. ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה. סולת ודבש ושמן אכלת ותיפי במאוד מאוד ותצלחי למלוכה. תרגום יונתן מסביר ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון. עשיתי לכם את משכן השם שהיה שוכן ביניכם, השכינה שוכנת ביניכם. והמשכן הזה מתוקן בזהב וכסף ויריעות בוץ וצבעונים וציורים, כל הביטויים כאן של שש ומשי ורקמה וכולי, כל הדברים האלה הם ביטויים ליריעות של המשכן המיוחדות ביופיים. ומנא דטב כסולתא וחידווש וחימשח אוכלית יתכון. ומנא, כן התרגום כאן הוא הרבה פעמים לא מדויק בניקוד שלו. ומנא דטב, אם רוצים להגיד תרגום מדויק, התרגום היחידי שיש בעולם שהוא מדויק זה התרגום של בני תימן. מי שרוצה פעם לחפש לראות איך תרגום צריך להיות מבחינת הניקוד שלו, זה התרגום של בני תימן, כי תדעו לכם ששאר התרגומים מאוד מאוד משובשים, גם לשונית וגם ניקודית הם משובשים. היחידים שאצלם התרגום מדויק זה התימנים כיוון שהם היחידים שקראו אותו. כל משהו שלא קוראים אותו הוא משתבש. אתה יכול להגיד קוראים שניים מקרא ואחד תרגום, אבל מי יתקן אותך אם אתה טועה בשניים מקרא ואחד תרגום ואיך תשים לב שיש טעות שם? אבל לעומת זאת אצל התימנים כשמישהו היה קורא, אם היה איזה טעות הכי קטנה, מיד מתקנים אותו, כמו בן אדם שקורא בספר תורה. מי שקורא בספר תורה בטעות הוא לא יישאר הרבה זמן לטעות, הרבה מהציבור שיודעים איך לקרוא יתקנו אותו. אז כך גם כן אצל התימנים היה בתרגום. לכן מי שמחפש את הדיוק בלשונות התרגום זה זה יותר בתיג'אן, בתאג' המקורי של בני תימן ששמה מאוד מאוד דקדקו ולפעמים ירדו ממש לגרסאות, שתי שני מיני גרסאות, אתם יכולים לראות ועמדו מאוד על עניין הדקדוק לדעת לקרוא אותו נכון. אז פה לדוגמה מנא, מנא זה טעות, זה הוא מתכוון לומר ומנא, כי הוא מדבר פה על המן. סולת ודבש ושמן אכלת, אומר התרגום ומן טוב כמו סולת ודבש וכשמן האכלתי אתכם, והעשרתם ונהייתם תקיפים מאוד, והצלחתם ושלטתם בכל המלכויות, כך מסביר תרגום יונתן. וכך גם כן רש"י מביא סולת ודבש ושמן אכלת זה מן.
המלבי"ם מסביר שעל המצוות שתלויות בעיניים ובחוש הריח, כנגד זה הוא אומר נזם על אפך, כיוון שחוש הריח הוא מציין את הראייה הרוחנית, והריחו ביראת השם ולא למראה עיניו ישפוט. אז אם כן אנחנו מדברים כאן על ראייה רוחנית, שהוא מה שנקרא שופט על פי הריח. על פי הראייה הרוחנית, ריח לא מתכוון סתם הוא מריח והוא נראה לו שמשהו פה מסריח. לא, אלא הכוונה היא בראייה שלו יש לו ראייה רוחנית, כמו שהריח הוא ביטוי לרוחניות, כיוון שהריח זה משהו שלא נתפס אצלנו בחושים כמו מישוש וטעם, אלא זה משהו יותר רוחני, יותר גבוה, אז כך גם כן תהיה לו ראייה רוחנית, וזה הבחינה של ויתן נזם על אפך. ועגילים על אוזנייך. עגילים על אוזנייך זה מבטא את המצוות שתלויות בשמיעת האוזן, כנגד זה אמר ועגילים על אוזנייך, כל המצוות שאדם צריך לצאת בהם ידי חובתו על ידי השמיעה, וזה עגילים על אוזנייך, ונזם על אפך זה המצוות שבן אדם שהם תלויות בעיניים ובחוש הריח. איזה מצוות תלויות בעיניים ובחוש הריח? אז יש לנו קודם כל מצוות ציצית, וראיתם אותו, זה מצווה לדוגמה התלויה בעיניים. איזה מצווה תלויה בחוש הריח? יש לנו את הבשמים במוצאי שבת בהבדלה לדוגמה, זה מצווה התלויה בחוש הריח, כן, וכמו שאמרנו הדברים באים לבטא גם כן משהו גבוה יותר שזה הראייה הרוחנית ובדבקות הרוחנית שבה אפשר לראות ולהריח דברים גם מבלי לראות אותם ראייה פיזית.
ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה. סולת ודבש ושמן אכלת. ותיפי במאוד מאוד ותצלחי למלוכה. תרגום יונתן מסביר ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון. עשיתי לכם את משכן השם שהיה שוכן ביניכם, השכינה שוכנת ביניכם. והמשכן הזה מתוקן בזהב וכסף ויריעות בוץ וצבעונים וציורים, כל הביטויים כאן של שש ומשי ורקמה וכולי, כל הדברים האלה הם ביטויים ליריעות של המשכן המיוחדות ביופיים. ומנא דטב כסולתא וחידווש וחימשח אוכלית יתכון. ומנא, כן התרגום כאן הוא הרבה פעמים לא מדויק בניקוד שלו. ומנא דטב, אם רוצים להגיד תרגום מדויק, התרגום היחידי שיש בעולם שהוא מדויק זה התרגום של בני תימן. מי שרוצה פעם לחפש לראות איך תרגום צריך להיות מבחינת הניקוד שלו, זה התרגום של בני תימן, כי תדעו לכם ששאר התרגומים מאוד מאוד משובשים, גם לשונית וגם ניקודית הם משובשים. היחידים שאצלם התרגום מדויק זה התימנים כיוון שהם היחידים שקראו אותו. כל משהו שלא קוראים אותו הוא משתבש. אתה יכול להגיד קוראים שניים מקרא ואחד תרגום, אבל מי יתקן אותך אם אתה טועה בשניים מקרא ואחד תרגום ואיך תשים לב שיש טעות שם? אבל לעומת זאת אצל התימנים כשמישהו היה קורא, אם היה איזה טעות הכי קטנה, מיד מתקנים אותו, כמו בן אדם שקורא בספר תורה. מי שקורא בספר תורה בטעות הוא לא יישאר הרבה זמן לטעות, הרבה מהציבור שיודעים איך לקרוא יתקנו אותו. אז כך גם כן אצל התימנים היה בתרגום. לכן מי שמחפש את הדיוק בלשונות התרגום זה זה יותר בתיג'אן, בתאג' המקורי של בני תימן ששמה מאוד מאוד דקדקו ולפעמים ירדו ממש לגרסאות, שתי שני מיני גרסאות, אתם יכולים לראות ועמדו מאוד על עניין הדקדוק לדעת לקרוא אותו נכון. אז פה לדוגמה מנא, מנא זה טעות, זה הוא מתכוון לומר ומנא, כי הוא מדבר פה על המן. סולת ודבש ושמן אכלת, אומר התרגום ומן טוב כמו סולת ודבש וכשמן האכלתי אתכם, והעשרתם ונהייתם תקיפים מאוד, והצלחתם ושלטתם בכל המלכויות, כך מסביר תרגום יונתן. וכך גם כן רש"י מביא סולת ודבש ושמן אכלת זה מן.
לסולת ודבש ולשמן כפי שרצו. המלבי"ם מסביר, אחרי שהוא אמר לנו מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו כתורה ומצוות, צמידים, רביד, נזם על אפך, עגילים על אוזנייך, כעת הוא מסביר "ותעדי זהב וכסף וזה עדית". שמתם לב? עד עכשיו "ואתן עדיים על ידייך", "ואתן נזם על אפך" וכולי, כל זה השם עשה. "ותעדי זהב וכסף" זה מה אתם עושים? אומר המלבי"ם שזה משל לתקנות שעשו הזקנים, שעשו הנביאים, שהם עדו על עצמם מצוות. עד עכשיו דיברתי על המצוות שהשם העדה עלינו, השם פאר אותנו בהם, זה המצוות מאת השם, מהתורה. אבל אנחנו חוץ מזה "ותעדי זהב וכסף", אנחנו עדינו על עצמנו מצוות נטילת ידיים, מצוות עירובי תבשילין וכולי, שבע מצוות דרבנן, זה אנו עדינו על עצמנו. לכן כתוב "ותעדי זהב וכסף". לאחר מכן כל התקנות של חכמים לכל אורך הדורות, שהם עוד מצוות רבות לאין מספר, כל תקנות החכמים, אומר כל זה הביא אותנו לכך ש"ותיפי במאוד מאוד ותצלחי למלוכה", וזה היה בימי דוד ושלמה, שכבר היינו ראויים להגיע אל הדרגה הגבוהה שעם ישראל מתוכם יעמוד להם מלך וישפוט אותם בצדק וביושר.
"ויצא לך שם בגויים ביופיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עלייך נאום השם אלוקים". "ויצא לך שם בגויים ביופיך", אומר הרד"ק, זה מדבר על מלכות דוד ושלמה. ומה זה "כליל הוא"? שלם הוא. כל ענייני היופי וההדר היו בשלמות. "הדרי אשר שמתי עלייך", כל ההצלחה הגדולה הזאת הייתה בעזרתי, אומר הקדוש ברוך הוא. היות ואת עושה רצוני, גם כן אני משליט אותך על הגויים. לא בכוחך ועוצם ידך בא לך זה, אלא בהדרי אשר שמתי עלייך נאום השם אלוקים. "ויצא לך שם בגויים", אומר המלבי"ם, כמו שכתוב על דוד "ויצא שם דוד בכל הארצות". כמו שכתוב על שלמה "וכל העמים מביאים מנחה לשלמה". אז יצא לך שם בגויים ביופיך. ובאמת אומר השם זה לא ממך, אלא כמו שאמרנו "הדרי אשר שמתי עלייך", שזה היה בדרך של השגחה על ידי שהופיע כבוד השם עליהם.
מכאן ואילך הוא יתחיל לתאר איך כל העלייה הזאת שראינו, איך הלכו ועלו, הלכו ועלו עד המלוכה, מלכות דוד ושלמה, שזה בעצם היה הפסגה, מכאן הוא יתחיל לתאר את הירידה. "ותבטחי ביופיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותייך על כל עובר לו יהי". "ותבטחי ביופיך", את בטחת ביופיך כאילו היופי טבעי לך מצד עצמך. בזמן שכעת הסברנו שהיופי הזה הוא לא ממך, אמרנו שהיופי הזה הוא ממני, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא, אבל את בטחת ביופיך. "ותזני על שמך", דהיינו בהתחלה עדיין לא זנית בעצמך, אלא רק על שמך. מה פירוש על שמך? המלבי"ם כעת יסביר לנו איך הזנות של כנסת ישראל, של עם ישראל באותו זמן, הייתה בהידרדרות איטית. לזנות על שמך זה מעין מה שכתוב אצל רחב, שרחב בשמה זינתה. כל האומר רחב רחב נקרי. כל מי שהיה אומר רחב רחב, חלילה היה רואה קרי רק מחמת זכרונה. אז הוא אומר עדיין הזנות לא הייתה בפועל, אלא רק "ותזני על שמך". ולאחר מכן "ותשפכי את תזנותייך על כל עובר". כל מי שהיה עובר והיה רואה אותך, הייתה בוערת בו האש של התשוקה לזנות, זה "ותשפכי את תזנותייך על כל עובר", באופן ש"לו יהי". מה זה "לו יהי"? הגם שלא זנית עמו, אבל יצרת אצלו כבר את החשק ואת התאווה והיא כבר נקבעה בליבו, זה ה"לו יהי".
המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין זנות לבין תזנות. שזנות זה הזנות בעצמה, לעומת זאת התזנות זה לעורר אחרים להתאוות לה. הרד"ק מסביר שהפסוק כאן בא לבטא את ההצלחה הגדולה שהיה לעם ישראל אחרי שיצא לה שם בגויים, לאחר מכן "ותזני על שמך". אנחנו נסביר, הרד"ק לאורך כל הקו, וודאי שזה גם לפי שאר המפרשים וגם לפי המלבי"ם, שכל הזנות הכתובה כאן הוא ביטוי לעבודה זרה. והזכרנו את העניין הזה בכמה וכמה פעמים וכמה הזדמנויות בעבר, שהנביא מתייחס אל העבודה זרה וממשיל אותה בזנות. ואנחנו רואים גם בתורה "אשר אתם זונים אחריהם". התורה מזכירה את העבודה זרה כמשהו שזונים אחריו. ובנביא יש ביטויים הרבה יותר עוצמתיים לזה, כמו שכאן אנחנו רואים שהוא ממש ממשיל את זה לזנות גמורה. זאת אומרת את פעולת הזנות היא מהווה משל לעבודה זרה. והסברנו שיש לזה שני הסברים. הסבר אחד הוא הסבר יותר רעיוני והסבר יותר פשטני. ההסבר היותר פשטני, כמו שאומר הגר"א, ליד כל בית עבודה זרה היה בית זנות. ככה אומר הגר"א, מקובלנו, שליד כל בית עבודה זרה היה בית זנות. והדרך של הכומרים למשוך לעבודה זרה על ידי כל מיני מסיבות זנות שהיו עושים שם. והרבה יותר נחמד להימשך אחרי אלילים שהם מאוד פלורליסטים מאשר אחרי התורה שהיא מאוד קפדנית. והדרך של הכמרים למשוך אותם היה על ידי זה. כיוון שאתה בא ומאמין בעבודה זרה, חלק מהפולחן של העבודה זרה היו פולחנים של זנות. ולכן הוא אומר, הגאון מווילנה, תמיד תמצא את הביטוי זנות בהקשר לעבודה זרה, כי זה היה אופי הפולחן בין השאר על מנת למשוך את המאמינים.
באופן היותר רעיוני של הדברים, אנחנו יודעים שהקשר בין קודשא בריך הוא, כמו שדיברנו באריכות בשיעורים שלנו לשיר השירים, זה קשר של דוד ורעיה. בקבלה מדברים על זה הרבה, שזה בעצם בחינה של זיווג, זעיר אנפין ונוקבא. נוקבא זה בחינת המלכות, כנסת ישראל. הבחינה של החיבור שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה חיבור של נישואין. עם ישראל היא הרעיה והקדוש ברוך הוא זה הדוד שלקח אותנו לאישה במעמד הר סיני. מעמד הר סיני היה חופה, כפה עליהם הר כגיגית, זה בחינה של חופה, והיה כאן קידושין וחיבור בינינו לבין השם. ממילא, כאשר עם ישראל עוזבים ומורדים בהשם, זה בדיוק נושא אופי של אישה מורדת בבעלה ומזנה עם אחרים. מכיוון שיש לנו את הבעלים, שזה הקדוש ברוך הוא שהוא הבעלים המקורי, ועזבנו אותו והלכנו לחפש לנו בעלים אחרים, "וילכו ויעבדו את הבעלים". הבעל, למה נקרא בעל? כי עשאו בעלים לו. אז ממילא המשל המדויק לזה זה זנות. כמו אישה היוצאת וחורגת מתחת יד בעלה להיות עם אחרים, כך גם כן עם ישראל יצא מיד קודשא בריך הוא ללכת לקחת לו אלילים וכוחות אחרים שעליהם הוא יסתמך. ולכן הרד"ק כאן יסביר את כל העניין, וודאי גם לפי המלבי"ם, כל העניין כאן מבטא את העניין של העבודה זרה. אז מה שכתוב כאן "ותזני על שמך", הכוונה זנית אחרי אלוהים אחרים, כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט". ואומר הרד"ק, כמו שהסברנו, כל עניין הזנות הבא בכנסת ישראל היא עבודת כוכבים ומזלות. והגם שהמליצה, אתה תראה שהמליצה היא כענייני הזנות, אף על פי כן הנמשל תמיד תחפש אותו בעבודה זרה. כי לא מדברים כאן על זנות כפשוטו, אלא מדברים כאן על עבודה זרה.
ומה שכתוב כאן "ותבטחי ביופיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותייך על כל עובר לו יהי", פירושו של דבר היית כמו הזונה המופקרת לכל. והזונה המופקרת לכל היא לא מסתפקת באנשי עירה, היא מופקרת עצמה גם על כל עוברי אורח וכל הנוכרים שעוברים דרכה. וזה ביטוי מאוד משפיל ביחס לעם ישראל, כי עם ישראל כתוב עליהם "כמספר עריך היו אלוהיך יהודה". כתוב שהיה להם 365 אלילים כמניין ימות החמה, ובכל יום היו עובדים אליל אחר. ואומר הקדוש ברוך הוא, ואפילו כתורמוס הזה הנאכל בסוף סעודה לא עשאוני בניי. זאת אומרת, אתה עובד כבר את כל האלילים, קח את ריבונו של עולם אפילו כאופציה. לא, ריבונו של עולם גם כאופציה לא בא בחשבון. אלא 365 אלילים והקדוש ברוך הוא לא אחד מהם. הקדוש ברוך הוא לא, אפילו לא אפשרות. כך שלמעשה הביטוי כאן "ותשפכי את תזנותייך על כל עובר לו יהי", הכוונה היית, לכל מי שהיה עובר עלייך מן הגויים היית נותנת לו והחשק שלך היה לו, ועזבת את האלוקים שהוא אלוהייך. תרגום יונתן אומר "לו יהי" כמו "לא יהי". אומר התרגום יונתן, כביכול דבר אשר לא ראוי שיהיה ויעשה כך. זה הכוונה "על כל עובר לא יהי", הכוונה לא יהי כן, דבר שלא ראוי שיהיה כן, כך עשית.
"ותקחי מבגדייך ותעשי לך במות טלואות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה". תרגום יונתן אומר "ונסבת מלבושייך ועבדת ליך במן מחפיין פת קומרין". לקחת את הלבושים שלך ועשית לך מהם במות שעל הבמות האלה הקרבת פת כומרים לעבודה זרה. "וטעית עליהון לא כדכשר ולא כדחזי". והלכת ועבדת עליהם עבודה זרה לא כראוי ולא כמו שקשר לעשות. המלבי"ם מסביר, "ותקחי מבגדייך", לקחת את הבגדים שלך, עשית מהם טלאים וחתיכות, ומהחתיכות הללו עשית במות. מה זה במות? במות הכוונה דבר גבוה. המלבי"ם מסביר שהכל כאן ממשיך במשל הזונה. ואותם במות טלואות "ותזני עליהם", הכוונה היא כרים וכסתות גבוהות כדי לזנות עליהם. ושימו לב, המלבי"ם אומר עדיין כאן בשלב הזה הזנות עדיין הייתה בצנעה. "לא באות ולא יהיה", אפילו שהבגדים האלה לא יבואו עוד, לא יהיה לך אחרים תחתיהם, נתנו לך בגדים. קודם ראינו שאלה בגדים שהנדיב, זה שהוציא אותה מהאשפתות הלביש אותה. את הבגדים הללו את לקחת, עשית מהם כרים וכסתות כדי לזנות עליהם, ו"לא באות ולא יהיה", לא יבואו עוד ולא יהיו לך עוד בגדים אחרים כאלה, ואת אף על פי כן קרעת אותם ועשית מהם כרים וכסתות כדי לזנות עליהם. מסביר המלבי"ם, מה פירוש הדבר "לא באות ולא יהיה"? לא יבואו עוד בגדים האלה אלייך, אפילו שהם יהיו במציאות, ו"לא יהיה" עוד במציאות כלל. פירוש הדבר, השם לא ירד עוד על הר סיני כדי להשמיע לנו תורה ומצוות שוב פעם. אלה הם הבגדים שאותם הוא תיאר קודם. ואת מה שעשיתי לך שם בהר סיני, את כל זה לקחת בשביל מה? בשביל לזנות עליהם לפני עם הזונים, שזה אומר לעבוד עבודה זרה.
"ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם". "ותקחי כלי תפארתך", מכלי הזהב והכסף עשית צלמי זכר שעמהם זנית. פירושו של דבר, כמו שאמרנו, בשלב הראשון הם עדיין לא הגיעו אל שפלות העבודה זרה, וכמו שאמר המלבי"ם, עדיין הזנות הייתה בצנעה. וגם כאן, אומר המלבי"ם, תשים לב, עדיין לא היה כאן זנות עם זכר, שזנות עם זכר מבטא יציאה לחלוטין מתחת יד בעלה. בשלב הראשון היה להם כאן זנות עם צלם שנעשה כתבנית זכר. זה מה שכתוב, היא לקחה את כלי התפארת מהזהב והכסף, מהם היא עשתה צלם, "ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם". היית זונה עם אותם צלמי זכר. ועדיין אומר המלבי"ם היא לא זנתה בגלוי, רק זה היה בצנעה, כמו שאמרנו על הכרים שאותם היא עשתה מהבגדים. בהמשך אנחנו נראה שזה היה על גב ורמה ברחובות, זה היה בשלב הבא, שההידרדרות כבר הייתה גדולה יותר. אבל בתחילה זה היה רק עוררה את האנשים, שפכה את זנותה עליהם כמו שאמרנו שעוררה אותם לרוח תאווה וזנות, אבל עדיין לא זנתה אותם. לא זנתה איתם. אומר המלבי"ם, כנגד מה? כנגד איזה תקופה אנחנו מדברים כאן? זה כנגד השלב הראשון שעם ישראל עדיין לא הידרדר בהידרדרות החמורה של העבודה זרה, אבל כבר היה לו בהתחלה של נגיעה. כאן הוא מדבר על הזמן של רחבעם, מרחבעם עד אחז. ששם עדיין לא עבדו עבודה זרה בפרהסיה, היו עובדים אותה בצנעה. יתרה מכך, לא היו עובדים את העבודה זרה לשם אלוהות, אלא רק לשם משיכת השפע והורדתו אל התחתונים. הרי הם היו עובדים כוכבים ומזלות, והעבודה שלהם אל הכוכבים והמזלות בתחילה עוד הייתה לא כאלוק שאני מאמין בו, אלא כדרך לפנות אל כוח שיכול להשפיע עליי, מה שנקרא משהו שמשתלם לי, אבל לא משהו שבאמת בכל ליבי אני מאמין לו. וזה אומר המלבי"ם, תשים לב, כאן במליצה הוא מתאר את זה "צלמי זכר". זה לא ממש זנות, כי אני לא באמת מתחתן עם העבודה זרה הזאת במובן של מאמין בה ודבק בה, לא עזבתי את בעלי בשביל בעל אחר, אלא כאן מדובר בצלמי זכר, זה לא ממש זנות, רק זה נראה כזנות. הוא מתאר כאן גם כן שאת הצלמים האלה היא עשתה מבגדי תפארתה. פירושו של דבר, מה הכוונה מבגדי תפארתה? אומר המלבי"ם שעדיין היו בגדי תפארתה. מה הכוונה? בגדי תפארת אמרנו זה התורה והמצוות. בשלב הראשון עוד היה להם תורה ומצוות. אז הצלמים היו עם הבגדי תפארת. עדיין אתה שומר תורה ומצוות ועם זה, עם בגדי תפארתה, היו עובדים עדיין עבודה זרה. אה, איך אתה עושה את זה? כן, כמו שאמרתי, אני לא עושה את זה מתוך אמונה באליל, אלא רק כמתווך וממצע ביני לבין הקדוש ברוך הוא, כדרך למשוך את השפע ממנו יתברך. אבל ברור היה בתחילה שעדיין כל השפע הוא ממנו. אבל עם כל זה הוא אומר לך, בזה השחיתה את בגדי תפארתה, "לא באות ולא יהיה". הגם שהיא לא זנתה ממש אלא רק צלמי זכר, אבל על כל פנים כבר יש פה זנות על שמה, זה מה שהוא אמר "ותבטחי ביופיך ותזני על שמך". מה פירוש הדבר? כבר יצא לך שם של עובדת עבודה זרה. כבר יצא לך שם של זונה. אז הגם שתגיד עדיין היא לא זנתה עם אף אחד, היה כאן רק צלמי זכר, נכון, אבל כבר השם הזה הוא כבר דבק בך. ושפכת את זנותך על כל עובר, אומר המלבי"ם, זה אומר שגם אחרים למדו מהמעשים המקולקלים שלה. אז הזנות והעבודה זרה שלנו הייתה בחינה של חושך לגויים. מזה גם כן היה לנו השפעה גם על הסובבים אותנו.
"ותקחי את בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטורתי נתת לפניהם". לאחר שעשתה מהבגדים שלה, כמו שראינו, במות טלואות, ראינו שעשתה מזה כרים וכסתות לזנות עליהם, לא נשאר לה רק בגדי הרקמה, כמו שראינו "ואלבישך רקמה", וזה בעצם הכותונת, זה הבגד היותר פנימי. אחרי זה היא לקחה גם את הכותונת, שזה הבגד שמכסה את בשרה, "את בגדי רקמתך ותכסים", כיסתה בו את הצלמים. "ונתנה לפניהם את השמן ואת הקטורת", שהשם נתן לה, נתנה את זה לפניהם, את זה הקטירה לצלמים ולפני העבודה זרה. והוא ממשיך בזה ואומר "ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאום השם אלוקים".
"ולחמי אשר נתתי לך", אז רש"י מביא את מדרשת חז"ל, שזה מדבר על דור המדבר. שדור המדבר ביום שעשו את העגל כתוב שירד להם מן, ונתנו ממנו לפני העגל. ואף על פי כן "ויהי ביום מחר ולא פסק". נורא נוראות. את המן שהשם נותן להם, הם נותנים לעגל ואומרים "אלה אלוהיך ישראל". אני נותן לך מן ואת המן שלי אתה נותן לעגל? ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא לא הפסיק להם את המן. היה צריך להגיד להם, אתם רוצים לתת לעגל? תתנו לו משלכם, אני מפסיק את המן. זהו, תסתדרו לבד, תבקשו ממנו שיתן לכם מן. את המן שלי אתה נותן לו? תבקש ממנו שיתן לך, ומשלו תיתן לו. אומר אף על פי כן את המן לא הפסיק. תראה את חסד השם עלינו. וכך גם כן מפורש בספר עזרא, רש"י אומר עזרא אבל ספר נחמיה, בזמנו של רש"י היה נקרא עזרא, דיברנו על זה באריכות כשלמדנו את עזרא ונחמיה. אז הנה תראה, כך כתוב בספר נחמיה פרק ט', "אף כי עשו להם עגל מסכה ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם, ומן-ך לא מנעת מפיהם". אומרים חז"ל, כדאי הוא למנוע מהם ולא מנעת. היה ראוי שאת מנך תמנע מהם, ואף על פי כן לא מנעת מהם את המן. אומר כך גם כן כאן, "ויהי נאום השם אלוקים", היה הלחם ולא פסק מלרדת ליום מחר. כך דרש רבי תנחומא. אז "ויהי" הכוונה היא פה שהמן המשיך להיות. זה המובן של "ויהי". הלחם הזה, הגם שנתת אותו לעבודה זרה, לא מנעתי אותו ממך.
המלבי"ם מסביר, שהלחם שנתתי לך לאוכלה, וגם הסולת והשמן והדבש שהאכלתי אותך, הוכרחתי לתת אותו לפני העבודה זרה לריח ניחוח. תשימו לב, המלבי"ם אומר לא "את נתת", אלא "הוכרחתי". כי פה כתוב "ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם". לא כתוב "נתת לפניהם", כמו שכתוב לפני כן בפסוק י"ח "ותקחי את בגדי רקמתך... ושמני וקטורתי נתת לפניהם", זה את עשית. כאן אומר המלבי"ם לא, אני נתתי לפניהם. מה הפשט בזה? מסביר המלבי"ם, זה ההמשך, איך השם נתן אותו לפניהם? "ויהי". פירושו של דבר, כיוון שהלחם עדיין המשיך ולא נשבת, "ויהי" והוא לא יתבטל, אז יוצא כאילו אני נתתי אותו לפני העבודה זרה. כי את נותנת אותו לפני העבודה זרה ואני ממשיך ונותן לך. אז כביכול מה אני עושה? זה כמו אם אני נותן למישהו משהו ואני יודע שהוא מקריב אותו לעבודה זרה, מותר לי להמשיך לתת לו? לא, אז כאילו אתה נותן לעבודה זרה, כי אתה יודע לאן זה הולך. אומר הקדוש ברוך הוא, כך גם כן פה. כי אני המשכתי לתת לכם את הלחם, כאילו אני נתתי אותו לעבודה זרה, אני ממשיך לתת לכם את האפשרות להקריב לעבודה זרה. אומר המלבי"ם, כנגד מה שראינו אצל הבגדים שכתוב "לא באות ולא יהיה", שהכוונה שבגדים לא יהיו אחריהם תחתם, כנגד זה הוא אומר תדע לך שהלחם לא כן הוא. מעמד הר סיני לא יהיה שוב, אבל הלחם אומר הקדוש ברוך הוא כן באות וכן יהיה, זה מה שכתוב "ויהי". אומר השם אני עדיין ממשיך לתת לכם את הלחם. אומר המלבי"ם, כל זה תיאור של מה שהם עשו עד ימי אחז ולא עד בכלל. כמו שהסברנו, שעדיין היו עובדים את הצלמים ככלי לקבל ממנו שפע ולא כאמונה שלמה, אומר המלבי"ם לא נתפקרו עדיין לגמרי. ועם כל זה הם כבר עבדו עבודה זרה בימי רחבעם ובימי אביה, וכתוב שאשתו, אם אסא, עשתה מפלצת לאשרה. חז"ל אומרים מה זה מפלצת? אומרים חז"ל "מפליא לצנותא". מפלצת זה מפליא לצנותא, מרבה ליצנות. מה זה אותה מרבה ליצנות? אומרים חז"ל שעשתה צלם של זכר כדי לזנות עמו. זה היה אם אסא, וזה מתאים מאוד למה שכתוב כאן "ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם". ובימי עתליה כתוב שעתליה הייתה מרשעת, בנייה פרצו את בית האלוקים, את כל קודשי בית השם הלכו ועשו לבעלים. וזה מה שכתוב "ושמני וקטורתי נתת לפניהם", את השמן והקטורת שניתן בבית המקדש לכבוד השם, את זה נתת לפני העבודה זרה. כך כתוב על אמציה שהקטיר לאלוהי שעיר. ועדיין אומר המלבי"ם, כל זה עדיין היה בצנעה. עדיין בית השם העבודה הייתה במקומה, עדיין היו מקריבים קורבנות גם להשם יתברך, כל זה עדיין היה בצנעה. רק בשלב הבא הם עוברים למצב שבו כבר את העבודה זרה הם עובדים בפרהסיה, נפרצו כל הגדרות, הם כבר עובדים אותה בצורה רשמית ולא רק כתוספת לעבודת השם אלא עבודה ממש שעובדים את העבודה זרה, וזה בפסוק הבא.
"ותקחי את בנייך ואת בנותייך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנותייך". עכשיו הוא מתאר, אומר המלבי"ם, את מה שהם עשו בימי אחז. אחז עבד עבודה זרה בפרהסיה, אחז העביר את בניו באש למולך. על זה הוא אומר "ותקחי את בנייך". אנחנו נראה כאן שבהתחלה הוא מדבר על "תקחי את בנייך", לעומת זאת בפסוק הבא "ותשחטי את בניי". מה ההבדל בין "בנייך" לבין "בניי"? מסביר המלבי"ם, שמה שהיה בתחילה את לקחת רק את בנייך ולא את בניי. דהיינו בנייך זה אלה שנולדו לך מזנותך. זה "ותקחי את בנייך ואת בנותייך אשר ילדת לי". אומר "ילדת לי", את כביכול ייחסת אותם אליי, מכיוון שהם גדלו בביתי את ייחסת אותם אליי, אבל באמת זה לא ממני, זה מאלה אשר זנו עמך, מהם באו הבנים הללו. והנה זה לקחת אותם "ותזבחים להם לאכול", הלכת ועבדת עבודה זרה בפרהסיה והקרבת את הבנים הללו, הקרבת אותן למולך. וזה "המעט מתזנותייך", והדבר הזה זה רק מעט מתזנותייך, זה מעט מהעבירות של הזנות שעשית. מכיוון שלאחר מכן מיד הוא ממשיך "ותשחטי את בניי ותתנים בהעביר אותם להם". אחרי זה גם שחטת את בניי. בניי זה אלו שלי, אלה שנולדו ממני, לא אלה שגידלתי בנים של אלה שזנו עמך, אלא אלה שאני, ממני נתעברת. זה היו הבנים שלי, "ותשחטי את בניי ותתנים בהעביר אותם להם". נתת אותם לכומרים, והעברת אותם להם, העברת אותם לעבודה זרה. אומר המלבי"ם, מה זה "בהעביר אותם להם"? הדין הוא שלא חייב עד שימסור אותו לכומרים והכומר ייקח את זה מידו ויעביר אותו בעצמו. זה "ותתנים לכומרים", ולכן כתוב "בהעביר אותם להם". מה זה "בהעביר"? אחרי זה אתה בעצמך העברת. כי צריך פה שני, שתי פעולות. פעולה אחת זה מסירתו של הילד אל הכומר, מדברים עכשיו על עבודת המולך, והפעולה השנייה לאחר שהוא נמסר ביד הכומר, האבא לוקח ומעביר אותו אל המולך. לכן "ותתנים בהעביר אותם להם", נתת אותם קודם לכומרים ולאחר מכן "בהעביר", זה את, לא הם העבירו, אלא את העברת אותם בעצמך, שזהו דרך עבודת המולך.
יש כאן עוד פירוש, הפירוש הנוסף הוא פירושו של רש"י. פירוש נפלא מאוד. רש"י אומר, נקרא את לשונו. מה זה "ותקחי את בנייך ואת בנותייך אשר ילדת לי"? אומר רש"י, היו לו חמישה בנים. ארבעה מהם לעבוד עכו"ם, ואחד מוקצה לבית הספר. היו לו ארבעה, היו לו חמישה בנים. ארבעה לעבוד עכו"ם, ארבעה הוא שלח לעבודה זרה, שלח אותם לאורט. ארבעה מהם לעבוד עכו"ם. ואחד מוקצה לבית הספר, אחד הוא שלח לישיבה. הקדיש שלי, כן? אחד הוא שלח לישיבה, שהוא, כן, הוא יהיה לו איזה זכר, משהו לבית סבא. ובא להקריב אחד מבניו למולך. עכשיו צריך להקריב את אחד מהם. את מי הוא מקריב? מקריב לו את זה שהוקצה ללמוד תורה. אתם מבינים? את ההוא, בוא, תביא אותו מהישיבה, אותו הוא מקריב למולך. ממדרש רבי תנחומא. ובעצם יש כאן הרבה יותר מרק דוגמה, מכיוון שזה הרבה פעמים מאפיין את כלל חיי האדם.
ידוע שפעם המהר"ם שפירא מלובלין, פעם בא להתרים באיזשהו מקום, ואמרו לו שהמצב מאוד קשה ושהיה נפילה בעסקים ושהם בכלל המצב הכלכלי העולמי בשפל ו... בקיצור, הוא נשא דרשה ואמר להם, תראו רבותיי, כתוב בחז"ל שיש כמה סיבות שאדם יכול לגרש את אשתו. אחד מהם הגמרא אומרת "הקדיחה תבשילו". הוא אומר, אני רוצה להבין, מה, יעלה על הדעת? יש אישה שלא שרפה מעולם את האוכל? מה, אז בשביל זה כבר לקחת לגרש אותה? מה הפשט בזה? מה, הקדיחה תבשילו יגרש את אשתו? לא שביקת חיי לכל אישה. אין אישה שתישאר נשואה תחת בעלה, כל אחת שרפה פעם פעמיים או יותר את האוכל. אז מה הפשט בזה? אמר להם הרב, אני אסביר לכם. אומר להם הרב, תראה, יש שלוש מידות בנשים. יש אישה שכאשר האוכל נשרף, אז היא אומרת למה בעלי צריך לסבול? אני לא שמתי לב, אני התעסקתי בדברים אחרים במקום לדאוג שהאורז לא יישרף, אז מה היא עושה? את החלק העליון הנקי, את זה היא מביאה לבעלה. את החלק התחתון השרוף, את זה היא אוכלת בעצמה. יש אישה שהיא מידה בינונית. היא אומרת תשמע, התחתן איתי, זה לטוב ולרע. חוצים את הסיר מלמעלה למטה. חצי לי, חצי לו. מה פתאום, מה, מה, רק אני אוכל את השרוף? מה פתאום. הוא אמר, אבל יש אישה רעה. והאישה הרעה אומרת, בעלי חוזר מהעבודה רק בשתיים, אני כבר יושבת לאכול בשעה אחת, אני לא יכולה לחכות. אוכלת את החלק העליון. בעלה מגיע, האוכל שלך נשרף. שלא נשרף, אתם מבינים? הוא אומר, זה מה שכתוב בחז"ל "הקדיחה תבשילו". תבשילו הקדיחה! אה, אישה כזאת תגרש אותה. אישה רעה כזאת תגרש אותה. אומר, זה גם כן מה שקורה כאן לצערנו. אומר, אתם מספרים על קשיים בעסקים. אני רואה ברוך השם את הטיול לחו"ל לא ביטלתם. את החוגים לילדים, אתם עדיין ממשיכים. את הרכב החדש השנה, גם עליו לא ויתרת. בקיצור, ברוך השם, אני רואה שאת כל העניינים הפרטיים שלכם הכל בסדר. רק שהגיע החלק של לתרום לתורה, לישיבות, ל... פה אתה אומר ריבונו של עולם, החלק שלך נשרף. מה לעשות, העסקים לקו, ריבונו של... החלק של הצדקה, מה, רק החלק של הצדקה הפסיד? מה, החלק שלכם לא הפסיד כלום? זה הקדיחה תבשילו. נו, בואו לא נהיה אישה רעה שהקדוש ברוך הוא יחליט בסוף לגרש אותה, אז בואו לפחות, לפחות נעשה חצי בחצי. כך אמר להם המהר"ם שפירא מלובלין. וזה בעצם מוסר גדול כנגד מה שכאן רש"י אומר. כאשר לבן אדם יש, יש ביטוי מוכר, כשהספינה טובעת, אז יש בן אדם שהדבר הראשון שהוא זורק, כל אחד צריך לזרוק משהו כדי להקל מעל הספינה, אז אחד שזורק לראשונה את התפילין. כן? הכלכלה קצת התקשתה, דבר ראשון הוא מפסיק עם המעשרות. דבר ראשון הוא מפסיק עם הצדקות. וזה מה שכאן אומר רש"י. יש לו צורך להקריב לעבודה זרה, את מה הוא לוקח? את ההוא מהישיבה, אותו הוא לוקח. אמר פעם ראש כולל שלי היה אומר, כתוב "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". הוא אומר, מה זה, מה זה אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה? לדוגמה, צריך לעשות איזשהו משהו, לא יודע, צריך לארגן לשבע ברכות, להביא כלים, לגשת לגמ"ח, לא יודע מה, צריך לארגן משהו. אז מי, מי יעשה את זה? לא, דוד, הוא עובד, הוא לא יכול. יעקב, הוא ודאי, הוא כבר קם מוקדם ויש לו גם כן כמה התחייבויות והוא צריך, יש לו נסיעות ו... שלמה, הוא באוניברסיטה ושם הוא לא יכול להחסיר. מי? אה, אהרון, אהרון מהכולל. תגיד לאהרון מהכולל שיבוא ייקח את ה... אתם מבינים? זה בדיוק מה שרש"י אומר. את זה שהוא קצה ללמוד תורה, אותו לוקחים. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". הוא בן חורין, הוא פנוי, תיקח אותו לאן שאתה צריך, אפשר לבטל את הזמן שלו. האחרים לא, הוא עובד, הוא לא יכול לבוא, הוא עובד. אבל ההוא עוסק בתורה, הוא בן חורין, זה בסדר, הזמן שלו פנוי. כמה לצערנו אנחנו מכירים את המציאות הזאת, שכש... לבן אדם יש איזה קושי מסוים, הדבר הראשון שהוא מוותר עליו זה על השיעור. רגע, אבל יש לך אחרי זה כך ואחרי זה יש לך... לא, שם אני חייב, לא, פה אני לא יכול, אבל השיעור? טוב, זה, מה זה, אז לא נגיע היום לשיעור. זה בדיוק מה שהוא אומר כאן. את החלק של התורה, את החלק של בית הספר, של התלמוד תורה, את זה הלכת להקריב למולך, דווקא את זה הקרבת. בדיוק הפוך צריך להיות. על השיעור אני בשום אופן לא מוותר. רגע, אבל צריך, חייבים. נכון, על חשבון משהו אחר אני אעשה, על חשבון מנוחת הצהריים, על חשבון אלף ואחד דברים אחרים, אבל לא על חשבון השיעור. שלא יהיה מצב ש"בנייך ובנותייך אשר ילדת לי", אותם "ותזבחים להם לאכול".
עוד פירוש מביא רש"י, "אשר ילדת לי", אומר רש"י זה הבכורות. כמו שכתוב "ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם", זה קמן ביחזקאל פרק כ'. זאת אומרת, את הבכורות, שהבכורות אמורים להיות משרתי מעון השם, אותם דווקא לקחת ואותם הקרבת לעבודה זרה. אז אלה "אשר ילדת לי", כי מה שנולד הבכור זה פטר רחם להשם, זה ילדנו להשם. ודווקא את אלה אתה לוקח ומקריב אותם לעבודה זרה. "ואת כל תועבותייך ותזנותייך לא זכרת את ימי נעורייך בהיותך עירום ועריה מתבוססת בדמייך היית". המלבי"ם מסביר, איך הגעת אל כל התועבות, אל המידות האלה? על ידי כל התועבות, באת לידי המידה הזאת שאת לא זכרת את העבר שלך, את זה שבימי נעורייך בהיותך עירום ועריה. אם היית זוכרת את המצב ואת המעמד הקודם שלך, את הניסים הנפלאים שהשם עשה איתך, היה בך יראה מעונשי השם. היית חוששת, השם יכול הרי בכל רגע להחזיר אותי למצב הקודם שלי. והרי איך הייתי? עירום, עריה, מתבוססת בדמייך, כמו שאמר בתחילת הפרק. אבל את לא זכרת. וכיוון שלא זכרת, אז לא זכרת שכמו שהוציא אותי משם, כך גם כן יכול להחזיר אותי למצב הקודם. וזה מה שהוא אומר, את על ידי תזנותייך, על ידי הזנות שזנית מאחרי השם, שכחת לגמרי את השם, ותלית שכל מה שהיה בעצם, תלית את זה במקרה. אז במקרה יצאנו ממצרים, ובמקרה הצלחנו להתגבר עליהם, ובמקרה... לא ראית בזה את יד השם. והראיה לזה, "ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאום השם אלוקים". "ויהי אחרי כל רעתך", אומר הרד"ק, "ויהי", כן, כמו שהייתה מתחילה עירום ועריה, אחרי כל מה שעשית, נשארת בעירום ובחוסר כל. אנחנו נראה בהמשך ביטויים יותר מפורשים, איך בעצם כל הזנות הזאת שזנו אחרי הבעלים הביאה אותם לדרדור אחרי דרדור, שהם בעצם חוזרים למצב הקודם שלהם. עד שהגיעו לחלוטין למצב הקודם, כי מה בסוף היה? הרי הגלה אותם והגיעו לחלח וחבור נהר גוזן, מעבר להרי החושך, לכל מיני מקומות, לטורא בורא ושאר מרעין בישין באזורי אפגניסטן והיכן שלא יהיה. ואז בעצם חזרתם למצב הקודם שלכם, שאת עירום ועריה, מתורה ומצוות, מתבוססת בדמייך, חזרתם למצב הקודם. כל זה נגרם לך בעקבות תזנותייך, בעקבות זה שזנית אחרי הבעלים. על זה הוא אומר "אוי אוי לך נאום השם אלוקים". התרגום יונתן אומר "יי ויי ליך על דחבת, ויי ליך על דלא תבת". למה פעמיים אוי? פעם אחת על זה שרשעת, פעם שנייה על זה שלא חזרת בתשובה. כי גם אם בן אדם הרשיע, יכול לחזור בתשובה. אז פעם אחת חבת, פעם שנייה אוי לך שלא חזרת בתשובה. מה יהיה בסופך על כל הרעות אשר עשית.
המלבי"ם מסביר שכל הכתוב כאן מדבר על אחז. ועל אחז שם מובא שהשם הכה אותו במכות שונות. ואם הוא היה זוכר שיש אלוקים שופט ומשגיח, הוא היה חוזר בתשובה, כמו שאומר התרגום. והוא במקום זה, כמו שמופיע בדברי הימים בכ"ח, עוד המשיך לקלקל ולהרשיע. "ובעת הצר לו ויוסף למעול בהשם". במקום שתבין שיש כאן מכות שנועדו להחזיר אותך אל התלם, הוא מוסיף למעול בהשם. זה המלך אחז, שכתוב שככל שהוסיף השם להכותו, הוסיף במעלו. ורק אחרי שראה ש"אוי אוי לו", אז "ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב". הוסיף על ידי זה לעזוב את הקדוש ברוך הוא לחלוטין. כי עד עכשיו, כמו שהסברנו לעיל, העבודה זרה הייתה בצנעה. אבל עכשיו "ותבני לך גב". "ותבני לך גב", גב פירושו של דבר מקום בולט, מקום ישר וגבוה. "ותעשי לך רמה", זה כבר מקום גבוה שיהיה ניכר לכל. ומה בעצם הביטוי בא לומר? עד עכשיו תזנותייך הייתה בצנעה, אבל מעכשיו כבר "ותעשי לך רמה", עשית לך מקום של זנות בכל רחוב. דהיינו מקום מיוחד לעבודה זרה כבר היה בראש כל חוצות. זה כבר לא כמו שהיה מקודם שהיו עובדים את העבודה זרה בהסתר. והוא מוסיף ואומר "אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יופיך ותפשקי את רגלייך לכל עובר ותרבי את תזנותייך". "אל כל ראש דרך בנית רמתך", את עשית את זה בראש דרך, במקומות שהם ראשי הדרך, הכוונה דרכים ראשיות. והמטרה היא כדי שגם מי שלא גר כאן במקומות ולא מכיר אותך, על כל פנים כשהוא יעבור שם בדרך הוא יראה אותך ועל ידי זה יזנה עמך. הכוונה היא על מנת לזנות עם העוברים ושבים. וזה מה שהוא רוצה לרמוז להם, שאתם הלכתם ובניתם במות ומסכות על ההרים הרמים ועל הגבעות ועל הדרכים, כדי שגם בן אדם שבאופן טבעי עד עכשיו לא הכיר את העבודה זרה, עכשיו יכיר אותה ועכשיו יעבוד אותה. "ותתעבי את יופיך", היית כמו קדשה, הכוונה אישה מופקרת לזנות, שמרוב זנותה נתעב יופיה ובלו פניה. זה "ותתעבי את יופיך". המצודת דוד מסביר, היית מתעבת וממאסת את יופיך להראותו לכל מי שירצה. זאת אומרת, דבר יקר מסתירים אותו, צופנים אותו. לעומת זאת את היית מתעבת את יופיך, היית מחשיבה את יופיך כדבר זול, הראיה שהפקרת אותו לכל עובר. ולאחר מכן "ותפשקי את רגלייך לכל עובר". לאחר מכן היית מפסקת את רגלייך לכל עובר, כמו הגויים שנכנעים אל כל האלילים ומוכנים להתבטל כלפי כל אליל, "ותרבי תזנותייך". על ידי כן הרבית את זנותך לעבודת נכר, לעבודה זרה, לעבוד כל אלוה, כמו שהסברנו וראינו לעיל, 365 מיני אלילים היה להם כמניין ימות החמה. זה מה שהוא אומר "ותפשקי את רגלייך לכל עובר", היית מוכנה לקבל על עצמך כל בעל, הכוונה היא כל סוג של עבודה זרה, ועל ידי זה הרבית את תזנותייך למיני עבודה זרה רבים.