והיו שלושת האנשים האלה בתוכה, נח, דניאל ואיוב. המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאום השם אלוקים. אני אקרא עוד כמה פסוקים. לו חיה רעה אעביר בארץ ושיכלתה, והייתה שממה מבלי עובר מפני החיה. שלושת האנשים האלה בתוכה, חי אני נאום השם אלוהים, אם בנים ואם בנות יצילו. המה לבדם ינצלו, ינצלו והארץ תהיה שממה. או חרב אביא על הארץ ההיא, ואמרתי חרב תעבור בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה. ושלושת האנשים האלה בתוכה, חי אני נאום השם אלוהים, לא יצילו בנים ובנות, כי הם לבדם ינצלו. או דבר אשלח אל הארץ ההיא, ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה. ונח, דניאל ואיוב בתוכה, חי אני נאום השם אלוהים, אם בן אם בת יצילו. המה בצדקתם יצילו נפשם. כי כה אמר השם אלוהים, אף כי ארבעת שפטי הרעים, חרב ורעב וחיה וחיה רעה ודבר, שילחתי אל ירושלים להכרית ממנה אדם ובהמה, והנה נותרה בה פליטה וכולי.
כאן המפרשים כולם יוצאים לתור להם דרך כדי לנסות להבין מה כאן הנביא רוצה באזכרת שלושת הצדיקים הללו שהוא חוזר ומזכיר אותם שוב ושוב. שהוא בעצם אומר, גם אם יהיו בעיר שלושה צדיקים, נח, דניאל ואיוב, הם בכל צדקותם יכולים מקסימום לנצל נפשם, הכוונה להציל עצמם. הם לא יוכלו להציל אחרים, גם לא את בני משפחתם, ודאי לא יוכלו להציל את העיר. למה הוא נוקט דווקא את שלושת הדוגמאות הללו? הרי היו צדיקים רבים עוד לאורך הדורות, שאותם הוא לא נוקט כדוגמה, ודווקא את שלושת אלה. אנחנו נראה כאן כמה ביאורים ונתחיל בביאורו של רש"י.
רש"י מסביר, אלה שלושת הצדיקים ראו שלושה עולמות. ונתחיל מנח. נח ראה את העולם בנוי, ראה את העולם חרב לאחר מכן אחרי המבול, ושוב פעם ראה את העולם בנוי לאחר המבול. דניאל ראה את בית המקדש, או אפשרות נוספת ראה את עצמו גם כן. ראה את בית המקדש בבניינו, וראה את עצמו בגדולתו, היה שר על כל השרים. לאחר מכן נחרב בית המקדש, ואם מדברים עליו עצמו, הוא הושלך לגוב האריות. ולאחר מכן בית המקדש חזר ונבנה, ומדברים על דניאל עצמו, דניאל חזר לגדולתו לאחר שהאריות לא פגעו בו. אותו דבר גם כשמדברים על איוב. איוב ראה את עצמו בעושר, בבנים, בנכסים, היה לו כל טוב. לאחר מכן חרב, כל הצרות שבאו עליו. ולאחר מכן יושב בסוף ספר איוב שהקדוש ברוך הוא השיב לו כפליים.
ולכן הוא מביא את הדוגמאות האלה דוגמה לדורו של יכוניה, כי גם בדורו של יכוניה הם ראו את הבית בבניינו, והם ראו את הבית בחורבנו, וכן את הבית השני. אז הוא אומר להם, הנה תראו שהמציאות שלכם דומה למציאות של שלושת הצדיקים הללו. אומר להם הקדוש ברוך הוא, יש לי חיבה יתרה עליכם, שאני מראה אתכם, אתם יכוניה וגלותו, שאם אחת מארצות הגויים חוטאת לי, אני גוזר עליה שפטים קשים, ולא נשאר ממנה כלום. או רעב, או חיה רעה, או חרב, או דבר, כמו שהם מופיעים כאן אחד אחרי השני. וגם אם יהיו שלושה צדיקים האלה בתוכם, לא יצילו אף אחד. ועם כל זה, בואו תראו שאצלכם זה הרבה יותר קשה, כי אצלכם אני לא מביא או או או, אלא אני מביא את כל הארבעה. כל הארבע צרות הבאתי על ירושלים. זה דבר אחד. ודבר שני, הוא אומר בוא ותראה שאין בכם את שלושת הצדיקים הללו, ואף על פי כן אתם תינצלו. תינצלו פירושו של דבר שיהיה לכם שיור וקיום.
אז אם כן נאמרו כאן שני דברים. א', בוא תראה שאם תהיה אחת מהארצות שיהיה בה שלושה צדיקים כאלה, ויהיה בה רק אחד מארבע צרות, הם לא יינצלו. ובואו ותראו שבכם, אתם יש בכם את כל הצרות, את כל ארבע צרות, גם חרב, גם רעב, גם דבר וכולי, ואף על פי כן שאין בכם את שלושת הצדיקים הללו, בכל אופן אתם תינצלו. אז יוצא אם כן שהדברים הללו יש בהם נחמה להם, ואת הנחמה הזאת אנחנו נראה שהוא אומר בסוף הפרק, הוא מבטא את הדברים שבזה יהיה להם עידוד אל אותו הדור שעתידים לגלות.
דבר נוסף רש"י מביא עוד הסבר. שלושת האנשים הללו, הקדוש ברוך הוא הציל אותם מכל השפטים הללו שמוזכרים כאן. הנה בוא תראה, נח ניצל מחיה רעה. איפה רואים שנח ניצל מחיה רעה? כתוב שכשהוא נכנס לתיבה, אז החיות גם כן רצו להיכנס, ושם הקדוש ברוך הוא ויסגור השם בעדו. אין ויסגור אלא מחיות, אומר המדרש, כמו שכתוב וסגר פום אריוותא ולא חבלונני, כך אומר דניאל. אז רואים שלסגור זה לסגור פי אריה. סגר את פי האריות ולא חיבלו אותי. ארי בא להיכנס והיו שיניו קהות, דוב בא להיכנס והיו רגליו מתערסלות, כך מופיע בבראשית רבה. אז נח נמלט וניצל מחיה רעה. נח נמלט וניצל מהרעב. כתוב מן האדמה אשר אררה השם, אומר בראשית רבה, במקום שחושב שם עשרה רעבון שירדו לעולם, אחד מהם בימי נח. אתה רואה שבזמן נח היה גם רעב, לא רק חרב, לא רק חיה רעה. דבר נוסף היה גם חרב. איזה חרב? זה היה בזמן דור המבול, כאשר הוא רצה להיכנס לתיבה, הם אמרו אנחנו לא ניתן לו להיכנס. אנחנו נהרוג אותו. באו עם חרבות, באו לפרק ולשבור את התיבה. אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני מניחו להיכנס אלא בחצי היום. ודרגיש ליה ימלל. ומי שיש לו מה להגיד שיגיד. דהיינו כביכול בוא נראה מי באמת מסוגל לעצור את נח מלהיכנס לתיבה שאני הוריתי לו להיכנס. ולכן כתוב בעצם היום הזה בא נח, בעיצומו של יום. הנה זה נח, אתה רואה שניצל מחיה רעה, מרעב, מחרב.
אותו דבר גם כן היה עם דניאל. בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים, כתוב שהוא הרג את יהויקים והגלה את דניאל, ואחרי זה הגלה אותו, ראה שהוא מלא רוח חוכמה. מה למדת? שמהחרב של נבוכדנצר הוא ניצל. מהרעב, כתוב שעד שלא נכבשה ירושלים בזמן יהויקים, היה מצור שלוש שנים, היה שם דניאל, והיה חזק הרעב, הוא ניצל מהרעב. מהחיות, כתוב וסגר פום אריוותא ולא חבלונני, כמו שראינו שהשליך אותו לתוך גוב האריות ודניאל ניצל. אותו דבר גם כן אתה מוצא באיוב, אומר רש"י, שגם הוא נמלט משלושת העניינים הללו. מהרעב, כי יש מי שאומר איוב בזמן יעקב היה, כתוב ויהי רעב בארץ. מהחיה, כתוב ומקנהו פרץ בארץ, אומרים חז"ל פרץ גדרו של עולם, שחיות לא היו פוגעות לו במקנה. היה לו ביטוח. פרץ גדרו של עולם, אז ניצל מחיה רעה. מהחרב, כתוב יפלח כליותיי ולא יחמול. כביכול הוא מרגיש כמו חרב שחותכת לו את הכליות והשם כמו לא יחמול, וראית שהוא ניצל בסופו של דבר.
הרד"ק מסביר, למה הוא מזכיר את כל את שלושת הצדיקים הללו? הוא אומר בוא תראה שהצדיקים הללו לא הצילו אלא את עצמם. תבדוק נח, הוא היה צדיק בדורו יחד עם הבנים שלו, לא הציל מכל בני דורו אלא רק את עצמם, נח ומשפחתו. דניאל הציל רק את עצמו. אם תשאל הציל? הוא הרי גלה. הרי קם מירושלים גלו כולם, אז גלה גם דניאל. איך אתה אומר הציל? אומר הרד"ק, מה שתראה שעל הגלות הוא לא הציל, כי הוא לא היה יכול להציל את עצמו, כי מה זה להציל את עצמו? שיישאר פה? הוא והצדיקים החברים יחזקאל, חנניה, מישאל ועזריה, איך ייתכן שיישארו פה בארץ כשהיא חרבה, שוממה, כשאין מי שיהיה בעזרם? ודאי שלא יכולים ארבעה חמישה אנשים ליישב את הארץ לבד. ואדרבה, אומר לטובתם הם גלו, כדי שלא יראו בחורבן העיר ובחורבן בית המקדש. אז על כל פנים אבל ראינו שהוא עצמו ניצל, היה שר, היה שר בהיכלו של נבוכדנצר. אז אנחנו רואים שגם דניאל ניצל.
והגם שהוא שואל לכאורה הרי היו עוד חסידים, יכלו להינצל, הרי בשר חסידיך לחייתו ארץ, אז מה אתה אומר הם היו מעטים? מה יישארו חמישה אנשים? היו עוד חסידים בעיר, אז שיישארו הם. למה השם לא הציל אותם? אומר הרד"ק שייתכן מאוד שהחסיד ההוא היה יחיד בין רבים. וכשמדובר בכמה, אז באמת יש סיבה להציל. אבל כשמדובר ביחיד, צריך זכויות מאוד מאוד מיוחדות כדי שהקדוש ברוך הוא יציל אותו. אבל חנניה, מישאל, עזריה, דניאל, הם היו ראויים כן להצלה, ואף על פי כן השם לא הציל אותם להשאיר אותם בארץ, אלא הציל אותם והציל אותם שם, הכוונה בבבל, כדי להישאר כאן בארץ הוא לא נתן להם שום דבר.
איוב, אומר בוא תראה שגם אין גם הוא הציל רק את עצמו ממיתה, ולא הציל את בניו ובנותיו. כתוב שמה אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם. ככה אמרו לו רעי איוב. דהיינו מה שאתה רואה שבניך מתו, כי הם חטאו לו. מה אתה רואה עוד פעם? איוב לא הצליח להציל את בניו. אז אם כן המחנה המשותף לכל הצדיקים הללו שכל אחד מהם הציל רק את עצמו. ככה אומרים חז"ל, ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, ואין יצחק מציל את עשיו. ואיוב, לכאורה אם תשאל גם את עצמו לא הציל, כי הרי ייסורים היה לו, ייסורים קשים. אז לכאורה למה לא הציל את עצמו מהייסורים? אומר על זה הרד"ק, זה היה לטובתו, למרק קצת עוונות שהיו בו. אף על פי שהוא לא היה יודעם בעצמו. מה הם אותם עוונות? למעשה הרד"ק לא מזכיר, אבל הבאנו במשנת הגלגולים שאיוב היה גלגול של תרח. והיות וכן, הוא היה צריך לתקן ולהתמרק מכל אותה עבודה זרה שהיה יצרן שלה בגלגול הקודם, ולכן היה צריך לחזור בגלגול. וכבר דיברנו על זה שזה רמוז במילים וימת תרח בחרן, ויאמר השם אל אברם לך לך. מי שייקח את הראשי תיבות, בחרן, ויאמר, י-ה-ו-ה, אל, תיקחו את הראשי תיבות, זה איוב למפרע. וימת תרח בחרן - ב', ויאמר - ו', השם זה י' - י-ה-ו-ה, אל - א', אברם לך לך מארצך. איך שתרח מת, רמוז כאן בתורה שהוא חוזר ומתגלגל, לכן זה בחזור, זה משמאל לימין. חוזר ומתגלגל באיוב. כן? איוב היה גלגולו של תרח והוא התיקון שלו, הארכנו בזה במשנת הגלגולים, הבאנו עוד מקבילות רבות והסברים נוספים, אבל על כל פנים, הנה אתה רואה שאיוב מה שבסופו של דבר נתייסר כאן, היה זה לטובתו, כיוון שבזה היה לו מירוק ותיקון.
עוד מחנה משותף שיש לשלושת הצדיקים הללו, מביא הרד"ק, מכיוון ששלושת אלה עמדו בצדקתם בניסיון וניצלו. הנה תראה נח, השם אומר לו עשה לך תיבת עצי גופר, הוא עושה את זה לעיני כל בני דורו, יש לו סכנה גדולה שהם יהרגו אותו, ואף על פי כן הוא לא פחד ועומד בניסיון. דניאל, היה לו ניסיון גדול, השליך אותו השליך אותו המלך לגוב האריות, והוא היה צריך רגע לפני לחזור בו או להגיד שהוא מאמין גם באלוהותו של נבוכדנצר וכולי, ולא עשה כן, והושלך לגוב האריות. אותו דבר גם כן באיוב, שגם איוב עמד בצדקתו, השטן הכה אותו בשחין רע מכף רגלו ועד קודקודו, ולא חטא בשפתיו, ולא דיבר דברים שאינם ראויים כנגד האלוקים, אף על פי כן לא חטא בשפתיו. אז אנחנו רואים ששלושתם עמדו בניסיונות קשים, שהניסיונות הללו היו ניסיונות מאוד מאוד לא פשוטים כנגד הצדיקים האחרים. מה שלכאורה צריך, אם זה הטעם, אז יש מקום לשאול, היה גם את יוסף. למה לא הזכיר גם כן את יוסף? כי גם ליוסף היה ניסיון עצום שהרבה אחרים לא היה להם כזה ניסיון. אז לכאורה היה צריך להזכיר גם אותו. אבל על כל פנים, המחנה המשותף לפי הביאור הזה של הרד"ק, ששלושתם עמדו בניסיונות קשים, ואף על פי כן שהיה להם כאלה ניסיונות גדולים ועמדו בהם, להציל את הדור הם לא הצילו. ומזה הוא אומר תסיק גם כן, שהצדיקים האלה, כמו שעוד מעט נראה, גם אם הם יהיו בעיר, הם לא יצילו את אנשי המקום בצדקתם.
המלבי"ם מקשר את העניין הזה של ארבעת של שלושת הצדיקים הללו, הוא אומר בוא תראה שגם בצדיקים הללו פגע בהם אותם ארבעה שפטים שהוא הזכיר קודם. המבול זה רעה שמימית, כמו שראינו לאל שבחינה של דבר וכדומה זה רעה שמימית. איוב נענש על ידי היסודות של הרוח והאש, שגם הם רעה שמימית. כתוב שאש ירדה מן השמיים, כתוב שבאה רוח סערה במכות של איוב. וגם זה דבר שמימי. דניאל ניצול מחרב ומחיה רעה, כמו שראינו שהוא ניצל מחרב כאן בירושלים, הוא לא נהרג במקדש כמו יכוניה, והוא גם כן ניצול מחיה רעה, זה מהאריות. הוא אומר לך בוא תראה, המה בצדקתם ינצלו נפשם. הוא אומר תראה שאפילו שבעצם היה להם פה את התוכחה הקשה ביותר, הצדקה שלהם תועיל להם להציל את נפשם. ולא יותר מזה, וודאי שגם לא את בניהם. וזה מה שהוא ממשיך ואומר, לו חיה רעה אעביר בארץ ושיכלתה, והייתה שממה מבלי עובר מפני החיה. גם אם אני אביא חיה רעה, שחיה רעה היא יותר קלה מרעב, והיא עוד קודם לרעב, כי כמו שאמרנו הרעב זה בסוף, כי בסוף זה המכה הכי קשה. הוא אומר והייתי אומר שאולי פה הצדקה שלהם כן תועיל, כי לא מדובר במכה כל כך קשה, זה חיה רעה, אז אולי הצדקה כן תועיל, צדקתם כן תועיל. בכל אופן זה לא מועיל. מה זה לו חיה רעה? אז רש"י וכך גם כן המלבי"ם מסבירים אם, כמו לו חייתם אותם, הכוונה אם חייתם אותם. ואומר ואף על פי כן אפשר גם להסביר לו במובן של לוואי, מלשון הלוואי. דהיינו לו חיה רעה אעביר בארץ, הלוואי שזה יהיה רק חיה רעה, מכיוון שהיו מכות קשות יותר, שזה היה גם כן חרב והיה גם כן רעב, אז הלוואי וזה היה רק חיה רעה. והנה יש חיה רעה בארץ, שלושת האנשים האלה בתוכה, אבל באותו מקום שיש את החיה הרעה, יש שלושה אנשים צדיקים, חי אני נאום השם אלוהים, אם בנים ואם בנות יצילו. המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה. הגם שזה רק חיה רעה, לא יהיה כוח ביד הצדיקים הללו להגן על אנשי מקומם.
עכשיו הוא עובר אל המכה הנוספת. או חרב אביא על הארץ ההיא, ואמרתי חרב תעבור בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה. אומר שיכול להיות שתעבור חרב בארץ, ואף על פי כן אני אפיל והיא תפיל ותהרוג חיה ובהמה, הכרתי חיה ובהמה. חרב תשימו לב היא קלה יותר, סליחה, חיה רעה היא קלה יותר מן החרב. מכיוון שבחיה רעה כתוב ארי בתרי לא נפיל. כשהולכים שניים יחד, האריה יותר חושש מלהתעסק איתם. כשהולך אחד, אז האריה מרגיש יותר ביטחון. אבל כשהולכים שניים יחד האריה יותר חושש מלהתעסק איתם. כנראה זה פעם, שפעם לאריה היה פחות ביטחון ולאנשים היה יותר. היום עושה רושם שזה קצת השתנה היחס, כן? והיום האריה מתעסק גם עם ארבעה וחמישה ובכל אופן זה מאוד מסוכן. אבל בזמן הגמרא אנחנו רואים ארי בתרי לא נפיל. אריה אלא אם כן כנראה מדובר במצב שהוא מאוד רעב או מצב לא רגיל, אבל מצב רגיל אריה לא נופל על שניים. אז הוא אומר אז אפילו שכאן יהיו בנים ובנות, ובנים ובנות הם רבים, הרבה יותר קל להינצל מן הרעה, על זה הוא אומר שלושת האנשים בתוכה. הגם שהם שלושה ושלושת האנשים יחד יש להם עוצמה, והגם שיש פה בנים ובנות וזה לשון רבים, ובנים ובנות יש להם לכאורה יותר כוח לעמוד בפני חיה רעה, כי כמו שאמרנו ארי בתרי לא נפיל, בכל אופן הוא אומר לך מי שיינצל זה רק שלושת הצדיקים. ואילו השאר לא יינצלו מכוחם ומצדקתם של השלושה הללו. לאחר מכן הוא ממשיך, או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבור בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה, ושלושת האנשים האלה בתוכה, חי אני נאום השם אלוהים, לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו. דהיינו לא יצילו בצדקתם מפני החרב. והדבר הנוסף, או דבר אשלח אל הארץ ההיא, ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה, זה מגפה, זה כבר משהו יותר קשה, זה רעה שמימית. ונח, דניאל ואיוב בתוכה, חי אני נאום השם אלוהים, אם בן אם בת יצילו, המה בצדקתם יצילו נפשם.
אומר השם, חי אני, שהם לא יצליחו להציל אם בן אם בת. פה תשים לב המלבי"ם מאיר על כך שכתוב אם בן אם בת בלשון יחיד. לאל ראינו לא יצילו בנים ובנות. פה הוא אומר אפילו בן אחד לא יצילו. ולמה? מכיוון שהדבר דבק יותר כשיש הרבה אנשים יחד. ידוע שכשיש אנשים רבים, אז הדבר מתפזר יותר. יש נזק יותר. ואם כן, אז יש פה רבותא שלכאורה בדבר כשהם בודדים, יש יותר סיכוי להינצל, כי כשהם רבים אדרבה זה מדבק. כשהם בודדים יש יותר סיכוי להינצל. ואומר לך אף על פי כן, בוא תראה אם בן אם בת יצילו, אפילו בודדים לא יינצלו, המה בצדקתם יצילו נפשם. עם כל צדקתם הם רק יצילו נפשם, אבל להציל אפילו בן ואפילו בת יחידי לא יוכלו להציל. והנה תראה כאשר ניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע, ואף על פי כן הוא אומר תראה, כתוב המה בצדקתם יצילו נפשם. מה מה הדגש המה בצדקתם יצילו נפשם? הרי לאלו הוא לא אמר את זה. הוא אמר אם בנים ובנות יצילו, המה לבדם ינצלו. לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו. בפעם השלישית הוא אומר המה בצדקתם יצילו נפשם. פה הוא מדבר על הצדקות המיוחדת שלהם. למה? אומר מכיוון שפה מדובר בדבר, דבר זה מכה כוללת. ברגע שמדובר במכה כוללת, פה ניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, כמו שראינו במכת בכורות. ואדרבה, צריך כאן לעשות הבחנה מיוחדת כדי להציל את הצדיק. ולכן אומר פה היה צריך הסתכלות מיוחדת שהקדוש ברוך הוא יסתכל על צדקתם, ואז על ידי זה יצילו נפשם. אבל אם לא, גם צדקתם כביכול לא הייתה מועילה. למה? כי יש כאן מכה שהיא מכה גורפת לכולם. לכן היה צריך פה המה בצדקתם, דווקא הסתכלות על צדקתם המיוחדת, זה הגורם להציל את נפשם.
כי כה אמר השם אלוהים, אף כי ארבעת שפטי הרעים, חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שילחתי אל ירושלים להכרית ממנה אדם ובהמה. הרד"ק, מה שכתוב פה כה אמר השם אף כי ארבעת שפטי, מה זה האף כי הכתוב כאן? אף כי ארבעת שפטי אומר וכל שכן. זה האף כי. הרי כל הדוגמאות שראינו לאל, דיברנו על מציאות שבה הקדוש ברוך הוא שולח את אחד מהשפטים על האומות, ואם יהיו בה שלושה צדיקים הללו, לא יגנו עליה. לא יגנו על אותה אומה. אומר אז על אחת כמה וכמה כאשר אני מביא את כל ארבעת השפטים לאומה אחת. אומר אף כי אמר השם, אף כי ארבעת שפטי הרעים, חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שילחתי אל ירושלים. הנה תראה שילחתי את כל זה אל ירושלים, אז כל שכן שראוי שירושלים חלילה תהיה תהיה בכליה. ואומר עם כל זה לא עשיתי עמם כלה, כמו שהשם הבטיח ואותך לא אעשה כלה. והנה ושילחתי לירושלים להכרית ממנה אדם ובהמה, דהיינו היה ראוי שייכרתו אדם ובהמה על ידי שפטי, ואף על פי כן בואו וראה שלא נכרתו. המלבי"ם עומד על זה שכאן הסדר הוא חרב, רעב, חיה רעה ודבר. לכאורה הרי אמרנו שהרעב צריך להיות בסוף כי הוא הכי חמור. אז למה כאן הוא מונה אותם לפי הסדר של חרב, רעב, חיה רעה ואחרי זה דבר? אומר המלבי"ם, מכיוון שהוא מנה אותם כפי הסדר אשר באו לירושלים. על ידי החרב נעשה רעב בעיר, ועשה מצור ונהיה רעב. לאחר מכן באה חיה רעה, כי יש הרוגים, אז היא באה אל אל הגופות. ולאחר מכן הרגה את ההרוגים שבחוץ. ולאחר מכן היה דבר בפנים, שזה היה מגפה שהייתה בתוך העיר. אז לכן מנה אותם כסדרם.
והנה נותרה בה פליטה, המוצאים בנים ובנות, הינם יוצאים אליכם, וראיתם את דרכם ואת עלילותם, וניחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים, את כל אשר הבאתי עליה. והנה נותרה בה פליטה, נשארו בה פליטה, זה בנים ובנות, אלה שמוצאים לגולה. בוא תראה שאתכם, כמו שאמרתי, לא עשיתי כלה. יש כאן פליטה, אלה שיוצאים לגולה. ולמה הקדוש ברוך הוא השאיר את אלה? אומר לך הדבר הזה היה בהשגחה. א', כדי להצדיק דין שמיים. שבני בבל לא יתאוננו למה הקדוש ברוך הוא שפך חמתו עליהם בצורה כל כך קשה. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אעביר עליכם, אפנה עליכם את אלה אשר גלו כעת מירושלים, ואז אתם תתנחמו על הרעה שהבאתי, אתם תראו שזה היה בדין ובמשפט, כי הם יספרו לכם על התועבות שהם עשו שם בירושלים. הם יספרו לכם על המעשים הרעים שהם עשו, כמו שראינו ביחזקאל עצמו, שהוא מתאר על הסיור שהקדוש את הסיור שהקדוש ברוך הוא עשה לו בבית המקדש, והשם הראה לו שם את כל התועבות, עובר איתו מחדר לחדר, את התועבות שהם עשו שם בבית המקדש. ואם כן, על ידי זה לא יהיה לכם קושיות על מה עשה השם ככה. הם יספרו לכם את התועבות אשר עשו, ובכך אתם תשלימו עם דין שמיים. דבר נוסף, בני גלות יכוניה היו מצטערים על כך שהשם הגלה אותם קודם לשאר הגלויות. והנה כעת הוא אומר להם, וניחמו אתכם כי תראו את דרכם ואת עלילותם, וידעתם כי לא חינם עשיתי את כל אשר עשיתי בה, נאום השם אלוהים. אתם תראו את דרכם ואז אתם תדעו לא על חינם עשיתי. היה לכם תועלת גדולה בזה שגליתם קודם. כי אם אתם הייתם גולים יותר מאוחר, אז את כל הצרות האלה שעכשיו מנינו, את כל הארבע מגפות הללו, הייתם גם אתם לוקים. ועכשיו כאשר אתם תראו שגליתם מוקדם יותר, אז מה היה לכם? רק גלות. אבל לא חרב, ולא מגפה, ולא רעב, את כל הצרות האלה לא סבלתם. אז על ידי זה אתם תבינו שיצאתם בזול. והדור הזה שהרשיע יותר, שילם את מלוא המחיר. כמו שחז"ל אומרים שזה היה לטובה מה שהשם הוציא את הגלות של יהויכין, החרש והמסגר, הוציא אותה קודם לכן, כי הדור של צדקיהו דורו היו רשעים, כמו שדיברנו כמה פעמים, שהיה להם עבודה זרה מאחורי הדלת, וכאשר היו סוגרים את הדלת, היה הייתה העבודה זרה שם ניצבת ועומדת מבפנים, ולא היו רואים את זה מבחוץ, כך שאותו הדור היו דור של רשעים. ואז על ידי זה תדעו שלא לחינם עשיתי, תדעו שהכל הוא בגזירת השם. אז א', תצדיקו דין שמיים, ב', תודו להשם שאתם גליתם קודם ולא הייתם צריכים לקבל את מה שקיבלו הבאים אחריכם.