ספר יחזקאל פרק י"ד. ויבוא אליי אנשים מזקני ישראל וישבו לפניי. ויהי דבר השם אליי לאמור בן אדם האנשים האלה העלו גילוליהם על ליבם ומכשול עוונם נתנו נוכח פניהם האדרוש אדרש להם. הכוונה קראתי את שלושת הפסוקים הראשונים יחד כיוון שהם נותנים לנו מבט על מה שאנחנו רואים בפסוק הראשון. יחזקאל מתאר שבאו לפניי אנשים מזקני ישראל וישבו לפניי.
והאנשים הללו כתוב ויבוא. ויבוא כתוב לשון יחיד, היה צריך להיות כתוב ויבואו. אומר רש"י כולם בלב אחד לרעה. ויבוא כאיש אחד בלב אחד בכוונה שלילית. אומר המלבי"ם תשים לב שיש הבדל בין זקני יהודה שראינו שבאו לפניו בפרק ח' שהם היו צדיקים, באו באמת לדרוש את השם, לבין אלה שבאים כעת שהיו רשעים ולא באמת באו לדרוש את השם.
ולכן ויבוא אליי אנשים מזקני ישראל וישבו לפניי, הקדוש ברוך הוא מיד מתגלה אליו ואומר לו האנשים האלה העלו גילוליהם על ליבם. האנשים האלה הם מעלים את ליבם אל גילוליהם, עובדים עבודה זרה. העלו גילוליהם על ליבם. ומכשול עוונם נתנו נוכח פניהם. האנשים האלה את מכשול עוונם הם נותנים נוכח פניהם. מה פירוש הדבר?
אומר המלבי"ם בן אדם עובר עבירה על ידי דבר מסוים, יש איזה דבר מסוים שמכשיל אותו. זה יכול להיות דבר מאכל אסור שמכשיל אותו, זה יכול להיות מראה אסור שמכשיל אותו, או כל דבר אחר שהוא הדבר שמכשיל אותו. אז יש כאן שני דברים, יש את המכשול ויש את העוון מצד עצמו. עכשיו, כאשר בן אדם נכשל, מה הוא צריך לעשות אחרי המכשול? להפיל ולהסיר את המכשול, כי אם לא, בכל פעם שהוא יעבור שוב ושוב הוא ייכשל עוד פעם באותו עניין. אז אם יש איזשהו מראה אסור, אם הוא לא יסיר את המראה האסור, בכל פעם שהוא יעבור שם הוא ייכשל בשנית. אם יש אבן בולטת מן הקרקע והוא נפל פעם אחת, אז יכול להיות שפעם פעמיים הבאות הוא ישים לב אבל פעם השלישית הוא ייפול שוב. אז לכן כדי להבטיח שלא יהיה מכשול שוב פעם, צריך את המכשול שגרם לנפילה הקודמת להסיר אותו.
הוא אומר לו בוא תראה האנשים האלה עבודת הגילולים אצלם היא לא רק במעשה, הם אצלם מציירים את זה בציור הלב, העלו גילוליהם על ליבם. יש דברים שאדם עובד עבודה זרה חיצוני, ויש אדם שבאמת מעלה את זה על ליבו ודבק בזה בכל ליבו. ומכשול עוונם נתנו נוכח פניהם. מה פירוש הדבר? הם לא כמו שהגדרנו קודם יש מכשול ומסיר אותו כדי לא להיכשל שוב. אדרבה, את המכשול הוא שם לו ממול העיניים. למה? כדי שיחזור וייכשל שוב ושוב. משתדלים שימצא תמיד הסיבה שמביאה אותם למלאכת, הוא לא הולך לשום מקום בלי הסמארטפון שלו. את מכשול עוונם נתנו נוכח פניהם, הוא שם אותו ממול העיניים שתמיד יוכל עיניו תחזינה מישרים רחמנא ליצלן.
והוא אומר והנה האנשים האלה תראה איך הוא מגדיר אותם, אומר היות והאנשים הללו דבוקים כל כך בחטא בין במחשבה בין במעשה, האדרוש אדרש להם? האם אני השם אדרש אליהם למלאות רצונם ושאלתם? הרי האנשים האלה מומרים לעבירות בפועל והם כופרים מצד מחשבת עבודה זרה, האם יש עוד תקווה שהם ישובו? האדרוש אדרש להם אחרי שהאנשים האלה מעלים את הגילולים שלהם על ליבם וזה כל כך דבוק חרוט על לוח ליבם ואת זה הם נותנים נוכח פניהם כדי שיראו אותו תמיד, אומר הקדוש ברוך הוא מה הסיכויים שלאלה אדרש? הרי האנשים הללו אין להם שום כיוון ושום רצון לשנות את דרכם ואדרבה, הם עושים פעולות להבטיח שיישארו בדרכם הנלוזה.
אז האנשים האלה במילים פשוטות אל תתפעל מהם. הם באים אליך כביכול לדרוש את השם, אין להם כוונות כאלה. אומר לו השם אני מגלה לך את צפוני ליבם, דע לך ליבם לב בליעל. לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר השם אלוקים איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גילוליו אל ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו ובא אל הנביא אני השם נעניתי לו בא ברוב גילוליו.
יש כאן שני ביאורים שהם בעצם סותרים ואני אתחיל בביאור של המלבי"ם שהוא מתאים למה שהסברנו קודם. אומר הקדוש ברוך הוא כיוון שהאנשים האלה לא באמת באים כדי לדרוש ולדעת את האמת, אלא מה? הוא רק מה שנקרא רוצה לעשות עסק מעניין, הוא רוצה להתעדכן בחדשות, הוא רוצה לשמוע מה קורה, יש לו סקרנות. והנה תראה, מאיפה אני יודע שהוא לא באמת בא לדרוש את השם? כיוון שהוא עולה את גילוליו על ליבו ומכשול עוונו ישים נגד פניו. גם כשהוא בא לדרוש את השם עדיין גילוליו על ליבו ומכשול עוונו נגד פניו ובא אל הנביא. אז אם כן, למה הוא בא לדרוש את השם? אני השם נעניתי לו. אומר הקדוש ברוך הוא הוא כביכול משתמש בי כאילו אני יהיה לו איזה עניין לענות בו. יהיה לו על מה לדבר, יהיה לו במה להתעסק, בשביל זה כביכול הוא בא אל הנביא. בא ברוב גילוליו, הנה תראה שהאדם הזה מגיע ברוב גילוליו, הוא בא כדי להכחיש את דברי הנביא, להתווכח עם הנביא. לפעמים הם היו באים כדי לשמוע מהנביא דבר מה ולאחר מכן ללכת ולהגיד את זה כאילו זה בשמם, כאילו הם אמרו את הדברים. ועוד כל מיני דרכים נלוזות שוודאי אין בהם כוונה לא לשוב בתשובה, לא להתקרב לעבודת השם, לא לשמוע את דברי התוכחה. אז זה המשך למה שאמרנו קודם האדרוש אדרש להם? האם לאנשים הללו ראוי שאני אעתר להם ואני אתן להם מסר? האנשים הללו ודאי לא הגונים.
לעומת זאת, תרגום יונתן מסביר הסבר הפוך וכך גם כן הקו של רש"י. אני אקרא לכם את הלשון. בכן אתנבא להון ותימר להון כדנן אמר השם אלוקים, כך אמר השם. גבר גבר מבית ישראל דיעסק פולחן טעוותיה על ליביה, שיעלה את פולחן עבודה זרה על ליבו, ותקלת חובויה ישווה לקביל אפוהי, ועדיין את מכשול עוונו לנגד פניו, וייתי לוות נביאה, והוא יבוא לקראת הנביא. אנא השם משתאיל ליה במימרי. אומר השם אני כביכול אענה לו. דאתי למתבע אולפן מן קדמיי, שהרי הוא בא לדרוש את דבר השם מלפניי. אף על גב דמתערב בסגי פולחן טעוותיה. הגם שמעורב בזה עבודה זרה שלו והוא עדיין מה שנקרא לא הזדכך, הוא לא בא בטהרת הלב, אבל אני אענה לו מכיוון שהוא בא לדרוש.
אז זה ביאור קצת שונה. הרד"ק מסביר שהם באו לדרוש את השם, אבל הם לא עזבו את העבודה זרה שלהם. הם רצו לשתף את עבודת השם עם עבודה זרה. הם רצו לעבוד את השם בשיתוף. במילים פשוטות זה היה מין סוג של עבודה זרה בשיתוף. הם ביקשו את השם אבל גם לא יכלו להתנתק מהעבודה זרה שלהם. והיות וכן, אומר הקדוש ברוך הוא לאנשים הללו אני כמו אסייע ואענה להם כדי לעזור להם להתנתק מהעבודה זרה שלהם. כמו שאמרתי זה ביאור המנוגד לביאורו של המלבי"ם.
למען תפוש את בית ישראל בליבם אשר נזורו מעליי בגילוליהם כולם. אז לפי הביאור של התרגום יונתן, בדיל לקרבא ית בית ישראל למיתן תיובתהון, תיובתא בליבהון. המטרה היא למען תפוש את בית ישראל בליבם, כדי שעל ידי זה שאני אדרש להם ועל ידי זה שאני אענה להם, אני אתפוס את ליבם לקרב אותם לעבודתי ועל ידי זה הם יסירו מעליהם את הדבקות שלהם בעבודה זרה. אשר נזורו מעליי בגילוליהם כולם, נזורו כמו נזיר שהוא מתנזר, הם התרחקו מעליי בגילולים שלהם, וכך אתפוס את בית ישראל בליבם לקרבם לעבודתי.
הרד"ק מסביר אני אתפשם בליבם הכוונה היא הם חושבים שהם מכסים את ליבם ממני. הם עושים מעשים רעים ונלוזים והם חושבים שאני לא יודע. אני אתפוס אותם בליבם על ידי שאני אחשוף את גילולי ליבם ואת מחשבותיהם הרעות. אני אגלה לכולם את המעשים הנוראים שהם עושים וזה התפוש את בית ישראל בליבם.
חז"ל אומרים מה זה תפוש את בית ישראל בליבם? אומרים חז"ל בעבודה זרה הקדוש ברוך הוא מצרף עבירה למעשה. למען תפוש את בית ישראל בליבם. אה, וזה רק בליבם? כן, אבל זה עבודה זרה. זה גילולים. בגילולים הקדוש ברוך הוא נתבע על העבודה זרה ודן אותם אפילו שלא היה זה אלא רק מחשבת הלב, דנים אותם כאילו עבדו את העבודה זרה. ולמה? אומר הרד"ק מכיוון שאחרי שגלו כבר לא היו עובדים עבודה זרה. אבל עדיין הם חשבו עליה. והיות וכן השם תפס אותם בליבם בעניין זה. למה באמת בעבודה זרה? בשני דברים רק הקדוש ברוך הוא דן על עצם המחשבה. על עבודה זרה ועל מחשבת עריות. ולמה? כי בשני הדברים הללו עצם המחשבה היא עבירה. זה לא כל מחשבה, אם אני חושב איך לגנוב, המחשבה עצמה היא לא עבירה כי בתורה לא נאמר לא תחשוב לגנוב. בתורה נאמר לא תגנוב. לעומת זאת כאשר אני חושב לעבוד עבודה זרה, לא צריך יותר מזה בשביל לכפור בהשם. כבר כפרת בהשם, בלי לעשות שום פעולה. ועצם הכפירה היא היא עבירה. דבר השם. לכפור בקדוש ברוך הוא אתה לא צריך לעשות כלום, בלב אתה אומר אני לא מאמין, חושב לעצמך אני לא מאמין, זה מספיק. בן אדם שמהרהר לעבוד עבודה זרה איזה כפירה יותר גדולה מזה? אז היות וזה גופא עבירה, כבר בזה הוא נענש. זה עניין אחד. והדבר השני כמו שאמרנו זה מחשבת עריות, כיוון שגם בזה יש איסור בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם. פירושו של דבר כאשר בן אדם מהרהר בהרהור עבירה, בזה עצמו, בזה גופא, גם אם לא עשה שום מעשה, בזה גופא הוא עבר על ציווי התורה. היות וכן בשני הדברים הללו בן אדם נענש גם על המחשבה.
יש דבר שלישי שאגב הרבה לא יודעים אותו, וזה גמרא. הגמרא אומרת בצורה מפורשת שאדם שרגיל לעבור עבירה ופעם אחת נאנס ולא עשאה, ידונו אותו כאילו עשאה. זאת אומרת אם בן אדם לדוגמה תמיד רגיל לגנוב, ופעם אחת עבר וראה משטרות, אז הוא החליט שהוא לא גונב היום. היום הוא צדיק, יצא צדיק, חוזר הביתה מבלי לגנוב. ידונו אותו כאילו גנב. ולמה? כיוון שהוא הורגל בגניבה. כיוון שהוא הורגל בגניבה ידונו אותו כאילו גנב. אגב, מרש"י שם מדויק, זה דבר פלא, מרש"י שם מדויק שזה לאו דווקא בדוגמה כזאת שהוא תמיד רגיל לעבור את העבירה. אלא שעצם הסיבה שהוא חזר בו, אפילו פעם אחת, אבל הוא חזר בו לא בגלל יראת השם, ידונו אותו כאילו עבר את העבירה. על מתי אנחנו רואים שהשם לא תובע את הבן אדם על מחשבת עבירה? רק כאשר הבן אדם בא לעשות עבירה ובסופו של דבר חזר בו. אומרים לך כן, חזר בו למה? אם הוא חזר בו בגלל ציווי האלוקים, מורא השם, אז בזה לא ידונו אותו. אבל אם הוא חזר בו בגלל כל סיבה אחרת, אפילו אם הוא לא רגיל לעבור את העבירה, ידונו אותו כאילו עבר את העבירה ויענש על זה בשמיים. כך מדויק שם מלשונו של רש"י, מי שירצה יעיין שם בפנים.
על כל פנים, את העיקרון לומדים ממה שכתוב כאן למען תפוש את בית ישראל בליבם. עם ישראל ייתבעו על עבודה זרה שהם רק הרהרו עליה. המלבי"ם מסביר למען תפוש את בית ישראל בליבם, עד עכשיו כבר עם ישראל כולם נזורו כמו שראינו נזורו מעליי בגילוליהם כולם. כולם כבר עזבו כביכול את עבודת השם ודבקו בגילולים. פה היה מעשה, הם עובדים את העבודה זרה בפועל. והזקנים האלה רוצים לתפוס אותם גם בליבם, שלא רק במעשה אלא גם המחשבה שגם היא תהיה מחשבה רק של דבר עבירה. אז הזקנים האלה רוצים להרשיע יותר, כי הם רוצים שגם במחשבה הם יתרחקו מאת השם. ועל זה הם בעצם באו אל הנביא, כי המטרה שלהם זה לבוא להתווכח איתו. המטרה שלהם זה כביכול לבוא ולהציג אלטרנטיבה, לבוא ולהראות שדברי הנביא הם לא לגמרי נכונים וכולי, למצוא בו איזה שהם טעויות או איזה שהם אמירות שהם יוכלו להיתפס בהם ולהוכיח שמה שהנביא אומר לא נכון. אז אם עד עכשיו הם היו עובדים עבודה זרה רק בפועל, הם רוצים תפוש את בית ישראל בליבם, שגם ליבם יהיה נוטה אחר העבודה זרה כדי לבוא ולהפך את דברי הנביא כרצונם, כמו שהסברנו, כמו שכתוב בירמיהו כ"ג מגנבי דבריי איש מאת רעהו. הולכים לשמוע דבר מאת הנביא וגונבים את זה ממנו והופכים את הדברים כפי רצונם. והזקנים הללו רוצים לתפוס את בית ישראל בליבם שנזורו מעליי.
לכן אמור אל בית ישראל כה אמר השם אלוקים שובו והשיבו מעל גילוליכם ומעל כל תועבותיכם השיבו פניכם. אומר להם תשובו מדרככם והשיבו את לבבכם מעל גילוליכם. מהגילולים שאתם מעלים על לבבכם, תשיבו את לבבכם מזה, תרחיקו את לבבכם מזה. והשיבו פניכם מהמכשול שראינו לעיל שהמכשול של העוון עולה מול פניהם, השיבו פניכם מזה. מה זה שובו והשיבו? הרד"ק אומר שאת זה הוא אומר לזקני ישראל, שובו אתם בתשובה והשיבו את הסובבים אתכם, את נשיכם, את בניכם, את בחוריכם. והגילולים לא יהיו לנגד פניכם כמו שהסברנו, שהכוונה שלא תנהו אחרי העבודה זרה ואחר הגילולים.
כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחריי ויעל גילוליו אל ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו ובא אל הנביא לדרוש לו בי אני השם נעניתי לו בי. כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחריי ויעל גילוליו אל ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו ובא אל הנביא לדרוש לו בי אני השם נעניתי לו בי. הרד"ק מסביר איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל, הכוונה היא בעצם למה צריך להזכיר גרים? אומר הרד"ק מכיוון שבאותו זמן היו כאלה כשדים ששבו לדת ישראל. כאשר עם ישראל גלו לתוכם אז הם ראו שהקדוש ברוך הוא נמצא ומלווה את עם ישראל. אז זה פלא, כי הגם שבעצם הייתה כאן גלות והגלות באיזשהו מקום מבטאת חולשה של העם וכביכול גם חולשה של האלוה, ועם כל זה הם נוכחו לראות שהקדוש ברוך הוא נמצא איתם גם בגלותם ואדרבה, הדבר הזה השיב אותם לאלוקי אמת, כי הנה אדרבה, הם ראו הנה תראה א' איך השם נמצא בתוכם, ב' תראה שהוא נפרע מהם על עוונותיהם. אז ממילא יוצא שהם ראו כאן יד השם. על מה עשה השם ככה לארץ הזאת מה חורי האף הגדול הזה? על כי עזבו את ברית אלוהי אבותם. זאת אומרת שגם הגוי הגיע למסקנה כזאת ולכן על זה הוא מדבר ומהגר אשר יגור בישראל. והם וינזר מאחריי, ינזר מאחריי הכוונה יתרחק ממני, כמו נזורו אחור. ויעל גילוליו אל ליבו, ואת הגילולים שלו הוא נותן על ליבו, כמו שראינו לעיל שהכוונה היא שהוא דבוק בהם. ויעל גילוליו אל ליבו זה לא סתם רק עובד אותם חיצונית אלא הם דבוקים אל ליבו ממש. ומכשול עוונו ישים נוכח פניו, ואת מכשול עוונו בכל אופן המכשול הוא לנוכח פניו, הוא רואה את המכשול וכמו שראינו לעיל והוא ממשיך, הגם שהוא יודע שיש כאן מכשול והוא יודע שהוא ייפול בו, אדרבה, הוא שם את המכשול למול פניו כדי להמשיך וליפול בו. ואף על פי כן הוא מגיע אל הנביא כדי לדרוש לו בי. הוא מגיע אל הנביא ומבקש שהנביא יידרש לו בדבר השם כדי שאני אמלא את שאלתו. אומר השם אני השם נעניתי לו בי. מה זה אני השם נעניתי לו בי? אני אענה לו בעבור שמי. פירוש הדבר אני לא אמלא את שאלתו, אלא אדרבה, אני אענה לו אבל בצורה כזאת שתהיה לו מאוד מאוד לא נעימה, כמו שנראה בהמשך. כיוון שכמו שאמרנו הוא לא בא בלב טהור, כמו שאמרנו הוא לא בא באמת לשוב בתשובה אלא גילוליו על ליבו ומכשול עוונו נוכח פניו ובכל אופן הוא מגיע לדרוש בהשם, אומר הקדוש ברוך הוא אני אפרע ממנו כראוי לו, כפי שנראה בפסוק הבא.
המלבי"ם מסביר שמה שכתוב ובא אל הנביא לדרוש לו בי, אומר המלבי"ם כמו לדרוש בי לו. הכוונה הוא בא לדרוש בי בשבילו, זה הכוונה לדרוש לו בי. אומר המלבי"ם הוא בעצם מחפש לדעת עתידות. אני השם נעניתי לו בי. פירושו של דבר לא נדמה כי הוא נענה בי. מה זה נענה? המלבי"ם מסביר שבעצם היה צריך להגיד אענה לו. למה כתוב נעניתי לו? נעניתי זה לשון עבר. אני השם נעניתי לו. אז ככה המפרשים כולם מתקשים בביטוי אני השם נעניתי לו. מה זה נעניתי לו? ראובן נענה לשמעון, אבל אני נענה לשמעון, אני לא אגיד אני אענה לשמעון, סליחה, אני לא אגיד אני נענה לשמעון, אפילו שהיום זה הפך להיות ביטוי, אבל מבחינה דקדוקית אתה שואל אותי אני אענה לך, אתה לא שואל אותי ואני נענה לך. הנון היא לא במקום. אז אומנם משתמשים בזה היום אבל אבל דקדוקית זה לא נכון. אם תיקחו עוד פעלים דומים תראו שאף פעם אנחנו לא לא משתמשים בזה. אתה אומר לי קח, אני אומר לך אני אקח, אני לא אומר לך אני ניקח או ניקח. כן? וכן הלאה על זה הדרך. על כל פנים, מה כאן הפשט של הדברים? אומר המלבי"ם נענה פירושו של דבר שיהיה לו עניין והתעסקות. והוא מחפש לדעת עתידות, מה שנקרא להתעסק כדי לדעת תגיד מה יהיה, מה מה מה העתידות. אין לו כוונה לשוב בתשובה, אין לו כוונה להידרש בהשם כדי שהשם יתקן והנביא יתקן את מעשיו בדבר השם. לא, הוא רק מה שנקרא מחפש עניין. מחפש עניין תגיד מה יהיה, מה מה העתידות.
אומר על זה ונתתי פניי באיש ההוא והשימותיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי אני השם. ונתתי פניי באיש ההוא כל מקום שכתוב ונתתי פניי באיש ההוא הכוונה היא אני אפנה את השגחתי ואת כל ענייני כדי להעניש אותו. דהיינו אני אתפנה מהכל כדי לתת פניי באיש ההוא. והאדם הזה יהיה והשימותיהו לאות ולמשלים. יהיה שממה ויהיה לאות ולמשל. כל הנגעים והצרות שיבואו לו אלה יהיו לאות לבני מרי. אנשים שיראו מה קרה לו, על ידי זה יעשו ממנו משל ויגידו כשיעשו לך כמו פלוני. ומה זה לאות ולמשלים? אומר המלבי"ם שגם אחרי מותו הוא יהיה משל, שכאשר ירצו להגיד לרשע שיקרה לו רע, יגידו לו יקרה לך רע כמו פלוני. וזה על ידי זה והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי אני השם.
והנביא כי יפותה ודיבר דבר אני השם פיתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל. כאן יש קצת קושי בפסוק שהמפרשים מנסים ליישב אותו. הנביא כי יפותה ודיבר דבר, הכוונה היא דיבר דבר שאיננו אמת. איך הכתוב אני השם פיתיתי את הנביא ההוא? הרי הקדוש ברוך הוא לא מפתה אדם לעבור לרעה. הקדוש ברוך הוא נותן לו את האפשרות אבל הוא לא מפתה אותו. אז איך ייתכן שכתוב אני השם פיתיתי את הנביא ההוא? ולאחר מכן והשמדתיו. אם אתה השם פיתית אז למה להשמיד אותו? לכאורה זה לא מגיע לו. אז באמת רש"י מסביר שפיתיתי אין הכוונה במובן של פיתיתי אותו לרע, אלא בעצם הפתיחה לאפשרות רעה בבחינת של הבא ליטמא פותחין לו, זה פיתיתי אותו. כי נתתי לו את האופציה לעשות רע וזה עצמו פיתוי. זה מה שכתוב פיתיתי, מכאן יש לומר בא ליטמא פותחין לו.
הרד"ק מסביר כך גם כן יהיה העונש של הנביא כי יפותה. הוא מסביר שהעניין הוא כמו שכתוב מי יפתה את אחאב. ומה הכוונה שם מי יפתה את אחאב? הקדוש ברוך הוא חיפש דרך שאחאב יפותה כדי שיתעורר ללכת ולהילחם על מנת שייפול ברמות גלעד על המעשה הנורא שעשה הרצחת וגם ירשת. כך גם כן אומר הרד"ק ראינו באחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה. כתוב עליהם שהם היו מנאפים את אשת רעיהם והיו באים ואומרים להם שכך קיבלו בנבואה. והיה ביניהם הסכם שצדקיה היה בא ואומר לנשים שתזנינה עם אחאב בן קוליה וכך נמסר בנבואה. ואחאב בן קוליה היה בא ואומר לנשים אחרות שתזנינה עם צדקיה בן מעשיה וכך קיבלו בנבואה. ואף אחד כביכול בזה לא היה חושד בהם שטובת עצמם הם מחפשים, כי הנה יש כאן נבואה כביכול מאת נביאים שכך יעשו. והיו עושים עוד דברים רעים ורבים בסתר אומר הרד"ק, וכדי לגלות אותם ולפרסם קלונם, מה עושה הקדוש ברוך הוא? השם מפתה אותם כדי שייפלו באיזשהו עניין ועל ידי זה הם יתגלו והמעשים שלהם יפורסמו לכל. וזוהי המציאות, סוף דבר הכל נשמע ואת האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור. ואדם שעובר עבירות בסתר הכתוב מפרסמו בגלוי. אפשר לראות את זה עד זמננו אנו, לא לעולם חוסן, וגם אנשים שיכלו לחשוב במשך דורות שהם צדיקים וחשבו שהם בעלי מעשים טובים, בסוף דבר הכל נשמע וקלונם מתגלה ברבים. ודי בזיון וקצף ומה שיש לכאוב זה רק על ביזיון התורה הקדושה שכל מיני כאלה שהתהדרו בכל מיני נוצות של צדקות וכל מיני התהדרות של בבות ודברים מן הסוג הזה שפתאום מתגלים עליהם קופה של שרצים והדברים האלה מתפרסמים בתקשורת ומקבלים הד ונורא והיום כואב הלב על חילול השם הנורא שיוצא מהעניין הזה. ואחד מהם, שניים מהם זה שני נביאי השקר הללו שהם היו מתהדרים בנבואת שקר והקדוש ברוך הוא כדי להוכיח לכולם את השקר שלהם, הקדוש ברוך הוא זימן להם את נבוכדנצר ואת הבת שלו, כן, שהם באו וניסו לפתות אותה ואז בסופו של דבר שרף אותם, קלה אותם מלך בבל באש והם היו לאות ולמשלים. הכוונה הם היו למשל שכאשר היו רוצים להגיד למישהו שהוא יסיים לא טוב, אז היו נותנים דוגמה על אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, הם הפכו להיות לשם ולמשל. וכך נתפרסמו הם וגנותם שכולם ידעו שמעשיהם ברשע היו וחס ושלום לא יצא הדבר מאת השם. אז לכן לצורך זה כן יש כאן בחינה של פיתוי. הפיתוי היה כדי להפיל אותו בתוך פח שבפח הזה יפורסם קלונו.
רב סעדיה גאון מסביר שפיתיתי הכוונה היא ביארתי וגיליתי שהוא מפותה. זה הכוונה פיתיתי. אין הכוונה שאני פיתיתי אותו בעצמי, אלא הוכחתי שמה שהוא עשה זה מתוך פיתוי, הכוונה מתוך יצרו הרע. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב אני השם פיתיתי, פירושו של דבר זה מה שטוען הנביא. דהיינו והנביא כי יפותה ודיבר דבר, אני השם פיתיתי את הנביא ההוא. הנביא מדבר דבר ואומר שאני פיתיתי אותו ללכת בשליחות הזאת. אין הכוונה פה שהקדוש ברוך הוא אומר אני פיתיתי אותו להגיד נבואת שקר, אלא הכוונה היא הנביא מדבר דבר ואומר שאני פיתיתי אותו. זאת אומרת זה טענתו של הנביא, אבל זה לא אמת. הנביא טוען שכביכול הקדוש ברוך הוא הפציר בי ופיתה אותי לומר את הדברים הללו. והוא מביא עוד הסבר בשם האברבנאל, שהאברבנאל מסביר גם הוא מחמת הקושי, הוא מסביר שזה בקושיא. והנביא כי יפותה ודיבר דבר, אני השם פיתיתי את הנביא ההוא? האם זה בא ממני? הפיתוי הזה הוא ממני? הוא דיבר דבר מהזיותיו, מתאוותיו, וזה לא בא ממני. וגם זה כמו שאמרתי כדי ליישב את הקושי, אומר המלבי"ם והמעיין יבחר. דהיינו יש לך כאן כמה אפשרויות וכל האפשרויות הללו ליישב את הקושי.
ונשאו עונם כעוון הדורש כעוון הנביא יהיה. ונשאו עוונם גם אלה שמקבלים את הנבואה גם הם ישאו עוונם. הם לא יוכלו להגיד הנביא הטעה אותי. לא, הדורש אל הנביא עוונו יהיה כעוונו של הנביא עצמו. והסיבה היא פשוטה, כי לא היה לך ללכת ולדרוש אל נביאי השקר. נביאי אמת היו מפורסמים וידועים ונביאי אמת אלה היו נביאים שנבואתם נבחנו פעם ושתיים ושלוש והוכיחו שנבואתם נבואת אמת. הנה אתה יודע מיהו נביא האמת, למה למה לא הלכת אחריו? אלא מה, נעים ונוח לך היה לשמוע את דברי נביאי השקר ולכן הלכת אחריהם. ולכן כעונשם כך עונשך יהיה. למען לא יתעו עוד בית ישראל מאחריי ולא יטמאו עוד בכל פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים נאום השם אלוקים. וכל זה העונש אל הנביא ואל הדורש בו, כן נביא השקר ואל הדורש בו, נועד למען לא יתעו עוד בית ישראל בענייני אמונה ולא יטמאו עוד בעבירות על ידי נביאי השקר כי נביאי השקר היו מחטיאים אותם. ולכן אומר השם אני אעניש את נביאי השקר ובזה כן אומר המלבי"ם הייתה כוונה גם כן על אחאב בן קוליה, שהם הפכו להיות לשם ולמשל, הכוונה הם היו למשל שכאשר היו רוצים להגיד למישהו שהוא יסיים לא טוב, אז היו נותנים דוגמה על אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, הם הפכו להיות לשם ולמשל. וכך נתפרסמו הם וגנותם שכולם ידעו שמעשיהם ברשע היו וחס ושלום לא יצא הדבר מאת השם. אז לכן לצורך זה כן יש כאן בחינה של פיתוי. הפיתוי היה כדי להפיל אותו בתוך פח שבפח הזה יפורסם קלונו.
פירושו של דבר זה כמו בא בגלים. והחלק הראשון, וכולם אגב כלולים במה שכולל כאן. והרעות הם או רעות שמימיות, רעות שמימיות הכוונה דבר שבא משמיים כמו דבר, זה מגפה, כמו רעב, או רעות שבאות על ידי בעלי רצון, שהכוונה בעלי חיים, או על ידי בעלי בחירה, שהכוונה היא בני אדם. אלה הם כל סוגי הרעות שיש בעולם, הכוונה על ידי בני אדם פירושו כדוגמה רעת חרב וכדומה.
אומר המלבי"ם, כשאתה תעקוב שם, אתה תראה שהחלק הראשון כולל בתוכו דבר שזה מין ממיני החולאים, וחרב, וניגפתם לפני אויביכם. לאחר מכן, הגל השני כולל בתוכו רעב, ארצכם לא תיתן את יבולה. לאחר מכן הגל השלישי כולל בתוכו חיה רעה. ולאחר מכן הגל הרביעי עוד פעם הוא מזכיר חרב ודבר ורעב.
אומר המלבי"ם, מזה שאתה רואה את הרעב כמופיע בסוף, הרי המכות תמיד הולכות ומחריפות. אין מצב שהשם נותן מכה קשה ואחרי זה מכות קלות יותר, כי הרי תמיד הוא מדבר על מציאות שבה אתם לא שומעים ואז הקדוש ברוך הוא מביא מכה יותר קשה. ואם כן, אז לכאורה הרעב שמופיע כאן כמכה אחרונה, פירושו של דבר שהיא המכה הקשה ביותר. והרי כבר אמר הנביא, טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שהם יזובו מדוקרים וכולי, כיוון שעל ידי רעב המיתה היא מיתה איטית וקשה. הסברנו פעם שגם מהבחינה הרוחנית מיתת הרעב היא הכי קשה. למה? כי כשבן אדם יש עליו איום של חרב, אז הוא עושה תשובה, וברגעים האחרונים שלו אפילו יכול להיות עד שהוא עומד, גם מרגע שהוא נפגע, הוא עושה תשובה ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים ומתודה, ומת לפחות מתוך תשובה ווידוי. לעומת זאת, כשבן אדם רעב והוא מת ברעב, נורא נוראות, אומרים בעלי המוסר, כמה זה נורא שבן אדם ברגעים האחרונים שלו, מה מה מה עמד לו מול עיניו? לחמנייה טרייה, כוס קולה. אתם מבינים? זה זה בזה הוא סיים שירת חייו, זה היה לו ממול העיניים. ומתוך ההזיות הללו והמחשבות הללו והתחושות הרעב הנוראיות, מזה הוא נפח נשמתו. אז יוצא אם כן, שהרעב הוא גם קשה פיזית וגם קשה רוחנית, כי הבן אדם מת מתוך תאווה למאכל ולא מתוך איזושהי מחשבה על תיקון דרכיו הרעים. אז אם כן, מיתת הרעב היא המיתה הקשה מכל.
אומר אם כן המלבי"ם, ארץ כי תחטא לי מעל מעל, ועל זה אנחנו מדברים כאשר הם הולכים, תלכו עמי בקרי ארבע פעמים, כמו שראינו שם שבגל הרביעי זה כבר הפעם האחרונה. והרי כתוב פעמיים שלוש עם גבר ויפעל אל, נכון? פעמיים שלוש, על ארבעה לא אשיבנו. פירושו של דבר, רק פעמיים שלוש יש אפשרות, אחרי זה ברביעית גמרנו, זה כבר חיסול טוטאלי. אז ארץ כי תחטא לי מעל מעל, הולכים עמי בקרי ארבע פעמים, יבואו עליהם סדרים של המכות, כמו שראינו בפרשת בחוקותיי, עד שאני אטה ידי עליה ושברתי לה מטה לחם, והשלחתי בה רעב, שזה כמו הסדר הרביעי בשברי לכם כל מטה לחם. והכרתי ממנה אדם ובהמה, כמו שכתוב בסדר החמישי, ואכלתם בשר בניכם, שזה הקללה הקשה מכל, שהרעב יהיה כל כך קשה עד שיאכלו רחמנא ליצלן בשר בניהם ובנותיהם.