ספר יחזקאל פרק יג. ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם הינבא אל נביאי ישראל הניבאים ואמרת לנביאי מליבם שמעו דבר השם. הקדוש ברוך הוא מתנבא מוסר נבואה ליחזקאל, הינבא אל נביאי ישראל הניבאים. תתנבא אל נביאי ישראל הניבאים, מי זה הניבאים? היה ניתן לחשוב שהוא מדבר על הנביאים האמיתיים, נביאי האמת. ואמרת לנביאי מליבם, תאמר לאלה הבודים נבואות מליבם, אומרים דברים שלא ראו אותם. על נביאי השקר כאן הוא מדבר, אלה הנביאים שהיו מחזקים את העם בדרכם הרעה, וכבר דיברנו על זה אין ספור פעמים שהם היו דומים לנביאי האמת, הן בצורת הלבוש שלהם, ילבשו אדרת למען כחש, הן בצורת ההתנסחות שלהם, הן בכך שחלק מדברי נביאי האמת הם היו לוקחים ואומרים וחוזרים עליהם, ואחרי זה כשזה היה מתקיים אז הוא מכין את הקרקע שניבאתי שככה יהיה, בזמן שהוא לקח את זה מנביא האמת, הרי הוא היה מתנבא בשוק העליון והוא היה מתנבא בשוק התחתון, וככה על ידי זה הם לא היו יודעים, היו חושבים שנביא השקר אומר את זה וככה היה קונה לו שם של נביא אמת. על כל פנים, על הנביאים הללו, אומר השם, יש לי כעת נבואה שאני רוצה שאתה תמסור כעת לעם. והנביאים הללו עוונם גדול, כיוון שהם בגדר מסית ומדיח, כיוון שעל ידי הנביאים הללו, נביאי השקר, העם לא חוזרים בתשובה. הם מחזקים אותם בדרכם המקולקלת, ולא תמיד לעם היה את הדעת להבחין בין תכלת לקלא אילן, להבחין בין האמת לזיוף, והיות וכן רבים היו נוטים אחריהם. אז אומר הקדוש ברוך הוא, עליהם יש לי גזירה מיוחדת על אותם נביאי השקר. והמלבי"ם אומר, תשים לב שכתוב ואמרת לנביאי מליבם, אל הינבא אל נביאי ישראל הניבאים. אומר המלבי"ם שתמיד כאשר זה כתוב בלשון מתפעל, הכוונה היא משהו מדומה, לא באמת. כן? הם לא מתנבאים, הם לא אומרים נבואה באמת, אלא הוא מתנבא. מתנבא הכוונה היא כמו אומר נבואה, אבל באמת אין לו נבואה אמיתית. וככה המלבי"ם לכל אורך הקו מסביר, שתמיד במתפעל זה לא באמת. יש מתעשר ואין כל, אומר המלבי"ם, לא שהוא נהיה עשיר באמת, אלא הוא כאילו נהיה עשיר, זה מתעשר. אז גם פה מתנבא, זה לא נביא באמת, הוא כאילו נביא.
כה אמר השם אלוקים הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו. הוי זה ביטוי של כאב, של צער, על הנביאים הנבלים. אומר המלבי"ם, הנביא מתנאה הנבואה כדי שיוכל באמת למסור איזשהו מסר לעם, א' שיתנבא נבואה אמיתית, דבר אחד שבאמת מה שמסרו לו זה מסר מאת השם. דבר שני, תכלית הנבואה היא לתקן את העם. כנגד הדבר הראשון שישיג נבואה אמיתית, הוא אומר הוי על הנביאים הנבלים, הם נבלים, הנבלה עמם, השם לא דיבר איתם. הנביא, אומר המלבי"ם, נביא האמת, היה משיג את הנבואה שלו או על ידי רוח השם, שהקדוש ברוך הוא הוריד רוחו עליו ומסר לו את דברו, הוא אומר לך בוא תראה, הם לעומת זאת הולכים אחר רוחם. להם אין רוח השם, אלא הנביאים הנבלים הם הולכים אחר רוחם, אחרי הרוח של הדמיון שלהם, של ההזיות שלהם, לא רוח השם דיבר בם. דבר נוסף, ייתכן מאוד שהנביא רואה מחזות גדולות בנבואתו, ולכן הנביא גם כן נקרא חוזה ונקרא צופה נתתיך לבית ישראל, ופה הוא אומר ולבלתי ראו, הם לא רואים מאומה, שום מחזה לא ראו. אז א' הם הולכים אחר רוחם ולא אחרי רוח השם אשר בם, דבר שני הם לא ראו שום מחזה.
כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו. כנגד העניין השני שזה אמרנו שתכלית הנביא לתקן את העם, הוא אומר בוא תראה נביאיך ישראל, נביאי השקר, הם כמו שועלים בחרבות. השועל אוהב את הפרצות בגדר. זה טבעו של שועל. והסיבה היא, א' דרך הפרצה הוא נכנס לכרם כדי להשחית את הכרם. דבר שני, דרך הפרצה גם כן, אם יבואו ויתפסו אותו, אם יבואו להכות אותו, אם ירדפו אחריו, הוא יוצא דרך הפרצה כדי להימלט. אז טוב לו שיש כמה פרצות, כי אם יבואו מפרצה זו, יוכל לצאת ולברוח מהפרצה האחרת. אומר המלבי"ם, כך גם כן היו נביאי השקר. דרך הפרצות שהיו בעם, הם נכנסו אליהם והעם מקבלים היו את הדברים של הנביאים, כיוון שהנביאים כמו שאמרנו היו מחניפים להם, היו אומרים להם הדרך שלכם טובה, הדרך שלכם ישרה. העם היה פרוץ. פרוץ פירושו של דבר, העם היה מבחינה רוחנית במצב ירוד. לא היו גודרי גדר, העם היה פרוץ מבחינה רוחנית. נוח היה להם לנביאים, נביאי השקר, הפרצה הזאת אשר בעם כדי לחדור בעדה על מנת להגיד לעם שהדרך שלהם היא דרך האמת. דבר נוסף, דרך הפרצות גם כן הם ברחו כאשר הם נתפסו בשקר. דהיינו, הנה אמרת כך ואמרת כך וזה ראית שזה לא קרה כמו שאמרת. הם ברחו דרך הפרצות. מה אמרנו מה זה הפרצות? זה החסרונות שבעם, יש בעם פרץ. אומר לך אדוני, אתה יודע העם, מה אני אגיד לך, הם קלקלו לכן הם בסוף לא בא מה שאני אמרתי. אתה הבטחת טוב, אמרת ישועה, יחזרו הכלים של בית המקדש, איזה לא איזה דברים הם לא הבטיחו. הנה תראה זה לא קרה. אומר לך כן, אבל העם כשאני אמרתי היה המצב שלו הרבה יותר טוב, עכשיו המצב שלו הידרדר, הם כבר הם כבר לא היו ראויים, ואז בזה יש לו תירוץ למה הנבואה שלו לא התגשמה. אז נוח לו פרצות העם, כיוון שעל ידי זה הוא בא ומלטף להם את האגו ומרגיע אותם, ונוח לו אחרי זה הפרצות הנוספות שיש בעם כדי שכשהנבואה לא תתגשם הוא יוכל להגיד מה לעשות, העם פרוץ, וממילא הנבואה לא התגשמה.
לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום השם. לא עליתם בפרצות. נביאי האמת כאשר יש פרצות אז קודם כל הנביאים עושים פעולה שלא יהיו פרצות. זה דבר ראשון. לגדור גדר כדי שלא יימצא פרץ בעם. דבר שני, זה לעמוד בפרץ. גם כשנמצא מקום שכבר נפרץ, הם קמים כדי לגדור את הפרצה, כדי לסתום את הפרצה. ואם בא אויב, ומה זה בעצם אויב כאן כשאנחנו מדברים על נביאים? זה בחינה של מקטרג, כוח רוחני שכביכול תובע דין מעם ישראל, הם היו עומדים בפרץ, היו מלמדים זכות על עם ישראל, היו מתפללים על עם ישראל, היו משיבים חימה. יוצא אם כן שהנביאים הללו באמת לא נתנו לפרצה להתרחב אלא אדרבה עוד הלכו ועמדו במקום הפרצה ונלחמו שם בגבורתם. כמו שאומר הנביא, נראה את זה לקמן פרק כ"ב, ואבקש איש גודר גדר ועומד בפרץ לפניי. זה מה שהשם מבקש, שאם יש איזושהי פרצה בעם שיהיה איש גודר גדר ועומד בפרץ. א' גודר גדר שלא יהיה פרץ, ואם כבר יש פרץ עומד בפרץ כדי להילחם כנגד מי שמנסה להיכנס דרך הפרצות. וזה במשל של גיבור אומר המלבי"ם, שאם יש בחומה איזשהו מקום שהוא נבקע, אז הגיבור עומד שם כדי להילחם כנגד כל מי שרוצה לחדור דרך אותה פרצה בחומה. אומר להם אבל אתם לא עליתם בפרצות כדי להשיב מלחמה כנגד האויב, לא עליתם בפרצות, אלא אדרבה, אומר להם עוד הייתם כשועלים בחרבות, שכאשר האויב בא, הם עוד בורחים דרך הפרצה. לא גדרתם גדר על בית ישראל כמו שהסברנו כשיש פרצה צריך לגדור גדר, צריך לתקן, צריך לסתום. אלא אדרבה, הייתם כמו שועלים שטובה להם הפרצה כי דרך הפרצה היו נכנסים. דרך קלקול העם הם היו מוצאים חן בעיניו, היו אומרים לעם הדרך שלך נכונה וטובה. ועל זה הוא אומר לעמוד במלחמה ביום השם. מצד שני הדברים הללו הייתם מסוגלים לעמוד במלחמה כנגד כוחות הרע, כנגד המקטרגים שיש על עם ישראל, או על ידי הגדר שימנע את האויב מלבוא, או על ידי גיבורי כוח שכבר הוא בא, לא לתת לו להיכנס בפרצה. וכאן עוד פעם תבינו, אנחנו מדברים במשל בעצם ברוחניות. כי כאשר יש פרצה רוחנית צריך לסתום אותה, ואם אתה תסתום אותה לא יבוא מקטרג הרוחני ויקטרג, כי אם הוא יקטרג וקטרוגו יתקבל, אז חלילה וחס עם ישראל כולו יוצא מיד בגלות. לא עשיתם דברים שימנעו מהמקטרג לקטרג ועד רבה עוד קלקלתם את העם.
חזו שווא וקסם כזב האומרים נאום השם והשם לא שלחם ויחלו לקיים דבר. חזו שווא וקסם כזב. החזון שהם חוזים זה שווא, זה ריק, אין לו מציאות, כמו שאמרנו זה הזיות ודמיון. אז מה שהם חוזים זה שווא. והקסם שהם עושים כל מיני קסמים כדי להגיד את העתידות, זה כזב. כזב פירושו של דבר, דבר לא מתקיים, כמו נחל אכזב, משהו שכביכול נראה שעומד להיות, אבל מכזיב. עד שבעצם אין בדבריהם ממש, לא מצד הדבר עצמו, ולא מצד שהוא לפחות רואה את העתיד מה יהיה, שגם זה כזב כי בסופו של דבר לא קורה את מה שהם אומרים, אז דבריהם הכזיבו. דבר נוסף, חוץ מזה, את השווא הזה הם מייחסים להשם. חזו שווא וקסם כזב האומרים נאום השם. כל מה שהוא אומר הוא יודע איך הנביא פותח את דבריו, נאום השם. אז גם הוא פותח נאום השם. ואז הוא עושה רושם של מי שמדבר באמת בדבר השם. אבל הוא אומר נאום השם והשם לא שלחם. אבל הקדוש ברוך הוא לא באמת שלח אותם. אז היות ולדבריהם אין מציאות לא מצד עצמם ולא מצד המשלח, איך אתם חושבים שהדברים שלכם יתקיימו? ויחלו לקיים דבר, הם מייחלים שהדברים יתקיימו, אבל שום דבר לא מתקיים. הלוא מחזה שווא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואומרים נאום השם ואני לא דיברתי. הוא אומר להם לא ייתכן שהדבר יתקיים מצד עצמו כי מחזה שווא חזיתם. ולא ייתכן מצד המשלח שהקדוש ברוך הוא יקיים את זה, שאתם אומרים נאום השם, אומר השם הרי אני לא דיברתי. אז איך אתם בכלל חושבים ומייחלים לקיים דבר שהדברים הללו יתקיימו?
לכן כה אמר השם אלוקים יען דברכם שווא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאום השם אלוקים. לכן כה אמר השם אלוקים יען דברכם שווא. מגיע לכם עונש כפול, אומר המלבי"ם, על מה שאתם מתנבאים כאלה דברים בשם השם. שגם אם לא הייתם מחטיאים את העם בנבואה שלכם, נביא שקר מיתתו בחנק. גם אם הוא לא אמר שום דבר עוול, גם אם הוא אמר מצווה. הנביא שקר הזה בא להגיד נבואה מאת השם שיש גזירה קשה, צריכים שלושה ימים עכשיו התמדה, כולם עוזבים את כל העבודות שלהם לשבת ללמוד תורה. בסדר, מה יותר טוב מזה? הוא אומר את זה בדבר השם וכולם ישבו ולמדו תורה פלאי פלאים. אחרי זה מתברר נביא שקר. מה עושים לו? הורגים אותו. אז יוצא אם כן שנביא השקר מיתתו בחנק גם אם הוא אמר דבר טוב וחיובי. עצם זה שהוא אומר השם דיבר עמי והשם לא דיבר עמו, הדבר הזה הוא שקר, על הדבר הזה כבר מיתתו בחנק. אז א', מה שאתם אומרים בשם השם זה כבר עוון. דבר נוסף, היותר גרוע, אתם לא אומרים בשם השם ללמוד תורה, אתם לא אומרים בשם השם גם סתם דברים סתמיים, אתם אומרים בשם השם לעבור עבירות. זה הרבה יותר גרוע. אתה לוקח כביכול ומשתמש בשם השם כדי להכעיס את הקדוש ברוך הוא, אנחנו מאשרים זדים בשם השם. אתה אומר להם שהדרך שלהם נכונה וכל זה בשם השם. על זה הוא אומר להם קודם כל על עצם נבואת השקר יען דברכם שווא וחזיתם כזב. אומר להם הקדוש ברוך הוא הנני אליכם. פה יש לך עסק עם ריבונו של עולם כיוון שהדבר הזה נוגע לכבוד השם. הנני אליכם כמו שהרד"ק אומר, כמו שכתוב ונתתי פני באיש ההוא, זה הנני אליכם. הכוונה היא נקמה באותו אדם. התרגום יונתן אומר אנא שולח רוגזי עליכון, אני שולח את פניי, פניי זה כמו כעס, פני השם, פניי ילכו והניחותי לך, פניי זה כעס. אז ונתתי פניי הכוונה כעסי ורוגזי באיש ההוא.
והייתה ידי אל הנביאים החוזים שווא והקוסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבואו וידעתם כי אני השם אלוקים. כנגד זה הוא אומר להם יהיו להם שלושה עונשים. העונש הראשון בסוד עמי לא יהיו. לא יהיה להם חלק בסוד עם השם. מה זה סוד עם השם? זה התורה שלנו, זה הקדושה שלנו, בגלל זה אנחנו זוכים להיות עם השם. בגלל התורה והקדושה. אז בסוד עמי לא יהיו. דבר שני בכתב בית ישראל לא יכתבו. פירוש הדבר אומר המלבי"ם לא יהיה להם חלק לעולם הבא. ולמה? כי תמיד אנחנו רואים שבלשון הנביאים כתיבה מדבר על חלק לעולם הבא. כל הכתוב לחיים בירושלים. כל הכתוב לחיים בספר דניאל, ויכתב בספר זיכרון לפניו וכולי. אנחנו רואים שהעניין של כתיבה זה אומר עולם הבא. זה מה שאנחנו מבקשים כותבנו בספר חיים וכולי. דבר שלישי, הוא אומר להם לא יהיה להם חלק בארץ, ואל אדמת ישראל לא יבואו. ואם כן אומר המלבי"ם יש לנו כאן שלושה דברים שהם כנגד שלוש מתנות טובות שהקדוש ברוך הוא נתן לישראל. תורה וארץ ישראל ועולם הבא. ששלושתם הם בעצם השלמות. ארץ ישראל זה בא לתקן את חיי הגוף, חיים הגשמיים, הארציים, המדיניים. עולם הבא זה נוגע לחיי הנפש. והתורה זה הדרך שבה אתה קונה את שני הדברים הללו. איך אתה קונה את שלמות חיי הגוף ושלמות חיי הנפש, התורה היא אור, היא הנר שמאיר לשתי השלמויות הללו וקושר אותם יחד.
יען וביען התעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והינם טחים אותו תפל. הסיבה לכך אומר השם יען וביען התעו את עמי. יען וביען מסביר המלבי"ם הכוונה היא עונש בתוך עונש. עונש כפול. עונש על פרי המעשה חוץ מהמעשה עצמו. עצם המעשה הוא מעשה נורא, ופרי המעשה הכוונה תוצאות המעשה. ומה הם בעצם תוצאות המעשה? אתם מתעים את עמי להגיד שיש שלום. מה זה יש שלום? אומר המלבי"ם ששלום זה בשני מובנים. שלום הן מבחינה פנימית, הן חיצונית. שלום פנימי, הדרך שלך היא שלום, מה שאתה עושה זה בסדר, אתה הגון, אתה ישר וכולי, ואתה שלום. מעבר לכך יבטיחו להם על שלום החיצון, אל תדאגו האויבים לא יגיעו, לא תהיינה מלחמות, נבוכדנצר לא יכבוש אתכם. זה השלום החיצון. על ידי זה הם מחזקים אותם לאמור שלום ואין שלום. באמת אין שלום. ועל ידי זה הוא אומר הוא בונה חיץ. מה זה הוא בונה חיץ? והינם טחים אותו תפל. זה ביטוי שטעון הבנה ולכן כמו שאמרתי לכם לא פעם תמיד כשיש ביטוי שהוא טעון הבנה אז רבו בו הפירושים. נסביר קודם כל את מה שאומר המלבי"ם. אומר המלבי"ם יש בכלל שאלה קודם כל מי זה הוא בונה חיץ? האם הוא חוזר על הנביא, האם הוא חוזר על העם, מי זה הינם? אז בואו נסביר קודם לפי המלבי"ם. העם כביכול בונה מחיצה של קנים חלושה. זה הוא בונה חיץ. חיץ זה מחיצה כל דהו, הוא לא בונה כותל, הוא לא בונה חומה, אלא העם בונה חיץ. והינם טחים אותו תפל. והינם הכוונה נביאי השקר טחים אותו בתפל. מה זה תפל? תפלה זה דבר הנטפל. וחז"ל משתמשים גם כן בביטוי הזה כדי לבטא סיד וטיח שהיו טחים על הקיר, טח אותו תפלה. עכשיו כאשר אתה טח טיח וסיד על גבי כותל, אז על ידי זה אתה מחזק את הכותל, אתה מדבק את האבנים, אתה יוצר כותל שיהיה אחיד. אבל כאשר אתה עושה את זה על מחיצה של קנים, אתה לא מחזק אותה, אדרבה, אתה גורם שהמחיצה הזאת תכבד, תיפול ותישבר. ולמשל אומר המלבי"ם, יש פנימיות וחיצוניות. א', הקיר בא לרמז על מה שהם חיזקו וביצרו את חומות ירושלים מפני האויב, והם חשבו שהאויב לא יוכל לכבוש אותה. אומר להם תדעו לכם החיץ הזה זה מחיצת קנים. אתה סומך על החומה? זה קש וגבבה, זה כלום, זה שום דבר. זה מחיצת קנים, אין לזה שום תוקף. והם טחים את הקיר הזה כדי שייראה חזק, אתם חושבים לטוח אותו, לא שהקיר ייראה עוצמתי, אומר זה טיח תפל, נטפל שמכביד על הקיר, שאין בו עוצמה, טיח שלא יכול לסייע לחזק את הקיר.
זה בחלק החיצון של המשמעות של הדברים. עכשיו בואו תשימו לב יש פה גם כן משמעות פנימית. הקיר הזה בא לרמז על קיר שעשיתם, מחיצה שעשיתם ביניכם לבין המקום. לא רק קיר בינך לבין האויב שלא ייכנס, אלא כבר כמו נמחצה, נפרסה מחיצת ברזל בינינו לבין השם. יש קיר ברזל, כמו שראינו לעיל בפרק ד', שכן קיר ברזל בין הקדוש ברוך הוא לבין העיר. שמתם מחיצה, כמו שכתוב כי עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם. העוונות שלכם הם כמו חיץ בינכם לבין השם. ממילא תפילה לא מתקבלת, ממילא הקדוש ברוך הוא כבר לא משגיח עליכם כמו שהיה קודם לכן. אבל לעומת זאת תשימו לב, גדר המחיצה שיש בה חרכים. דודי מציץ מן החרכים. אז ממילא מחיצת הקנים עדיין יש בה אפשרות לראות דרכה, אז השגחת הקדוש ברוך הוא גם אם היא לא גלויה אבל עדיין לכאורה יש כאן השגחה נסתרת.
על זה הוא אומר לך, הם טחים אותו תפל, הם גורמים שההשגחה לחלוטין תסור מהם. הם משחיתים את דרך העם. מה הם עושים? אוטמים טיח. ועל ידי ששמת טיח מה עשית בזה? על ידי זה הפכת את המחיצה למחיצה שאי אפשר לראות דרכה, למחיצה שהופכת להיות אטומה. או ממילא יוצא שהפעולות הללו גורמות לכך שהשגחת השם מתבטלת מכם לחלוטין.
יש כאן עוד כמה ביאורים שכולם הם על אותו יסוד של מחיצה ועל אותו יסוד של טחים אותו תפל, רק אולי נזכיר עוד פירוש אחד, שטחים אותו תפל הכוונה היא כמו שמביא הרד"ק, שזה נביאי השקר עצמם. נביאי השקר עצמם הנביא הוא בונה חיץ והינם טחים אותו תפל, פירושו של דבר אחרי שהוא אומר דברים שהם שקר, דברים שאין בהם אמת, הם טחים אותו תפל, היו טחים את הדברים שלהם, מה הטיח עושה? מחליק. הם היו טחים אותו כדי להחליק דבריהם, לייפות, להוכיח איך הדברים שלהם אמיתיים, כיצד הדברים שלהם יתגשמו. זה הטחים אותו תפל. אחרי שהיה עושה מחיצה, עוד היה לאחר מכן שם לה טיח ומייפה אותה, כביכול להראות שהדברים שלהם יתקיימו. הרד"ק מביא עוד ביאור בשם אביו, שתפל זה לבנים שאינם שרופות. והלבנה השרופה היא עמידה. הלבנה שלא שרפו אותה בכבשן, זה כמו כד חרס שלא שרפו אותו בכבשן, מה שקורה לו זה שעם קצת מעט מים הוא מתמוסס. הוא מתקלקל. כך גם כן כאן, הלבנים הללו לא שרפו אותם בכבשן, וממילא בגשם הראשון הכל מתמוסס. אז הכל כאן תפל שאין בו תוקף, אין לו עוצמה, כמו שמתרגם יונתן אומר טין פטיר דלא תבן, דהיינו טיט בלי תבן, אין לו עוצמה, הוא לא מחזיק לזמן רב, ועל ידי זה אין קיום למה שהנביאים מרגיעים אתכם ואומרים לכם שיהיה רק טוב, הדברים הללו הם דברים שלא יתקיימו במציאות.
אמור אל טחי תפל ויפול היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תיפולנה ורוח סערות תבקע. אמור אל טחי תפל, לאותם אלה שטחים בתפל והסברנו שתפל הכוונה דבר הנטפל שהוא בעצם הטיח שאיתו טחים את החומה. הוא אומר להם תגיד להם שהתפל הזה מצד עצמו הוא לא דבר בר קיימא, זה דבר שמצד עצמו נופל. מכל שכן אם יהיה עליו גשם שוטף, שהגשם השוטף יפיל אותו במהרה. וישטוף את הטיח הזה מעל הקיר. ובפרט, אומר השם, כאשר אני חוץ מהגשם הטבעי, בהשגחה שלי אשים ואתן דבר שאינו טבעי. זה ואתנה אבני אלגביש תיפולנה. אבני אלגביש תיפולנה זה אבנים ששוברים את הקיר בעצמו. ומעבר לכך רוח סערות תבקע. רוח סערות תבקע את הקיר. אז יש כאן גם את ההיבט הטבעי וגם את ההיבט הרוחני ההשגחתי, שבסופו של דבר התוכניות שלכם לא יתקיימו. מה שאתם תכננתם שעל ידי זה יהיה לכם תוקף ועוצם בחומה, תדעו לכם שהדבר הזה לא יתקיים. מה זה אותם אבני אלגביש? רש"י מביא אבני אלגביש אבני ברד גדולות. ואומר אני, לפי שהם מזהירות כעין כל אבני גביש, הוא מדמה אותם אל גביש. כן? אבני אל גביש, הם דומות לגביש. מה זה גביש? זה אבנים יקרות. אבן טובה. כמו שכתוב ראמות וגביש, כך מופיע באיוב. חז"ל דורשים אל גביש, אל תקרא אל גביש אלא על גב איש. מה זה על גב איש? זהו משה רבנו, שאצל משה רבנו נאמר ומטר לא ניתך ארצה. אותם שהתחילו לרדת לא הגיעו לארץ. אבל עכשיו אבני אלגביש תיפולנה. מה שהוחזק על גב איש, על גבו של משה ולא ירד, עכשיו זה ירד וייפול. והנה נפל הקיר הלוא ייאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם. והנה נפל הקיר, הוא אומר על ידי זה לא רק שהטיח ייפול, אלא נפל הקיר בעצמו. ואז ייאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם? אם הקיר לא עמד, כל שכן שהטיח לא התקיים.
לכן כה אמר השם אלוקים ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שוטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה. כה אמר השם ובקעתי רוח סערות בחמתי. אומר המלבי"ם, תשים לב שכתובים כאן שני דברים ובעצם שלוש. ובקעתי רוח סערות בחמתי, יש כאן חמה. וגשם שוטף באפי יהיה, יש כאן אף. ואבני אלגביש בחמה לכלה. עוד פעם חוזר אל החמה. ולמה בעצם? מה הרעיון של הדברים? ולמה פה החמה זה חמה של כליה, חמה לכלה? מסביר המלבי"ם, דבר שראינו אותו כבר כמה וכמה פעמים בעבר והמלבי"ם הוא מאוד עקבי בעניין הזה, שהחמה זה כעס פנימי. וחמתו בערה בו. זה משהו שבוער פנימה. לעומת זאת אף זה כעס חיצוני. כי אש קדחה באפי. כאשר בן אדם כועס, האף שלו מתאדם ומתלהט, מתחיל להוציא אדים. אז זהו דבר חיצוני, זה בחינת האף. כאשר האף בוער, זה אומר שיש עונש. כאשר יש רק חמה, אז זה עדיין כעס פנימי, אבל זה עדיין לא עונש. כאשר האף בוער, אז זה אומר שכבר רואים משהו גלוי. אש קדחה באפי, פירושו של דבר יש כאן עונש שהוא גלוי. אומר המלבי"ם, כאשר יש אף בלא חמה פנימית, אז זה פחות גרוע, כיוון שהאף הוא חיצוני. ואדרבה, על ידי האף יוצא כל אותו כעס ונגמר. אבל לפעמים, אומר המלבי"ם, ייתכן מאוד שעל ידי האף לא יצא הכעס, אלא עדיין החמה הפנימית קיימת. אז יש אף, יש עונש, אבל עדיין החרון הפנימי עדיין קיים. ואז בעצם אין תקווה, מכיוון שכל עוד שהאף מוציא ומשכך את החמה הפנימית, כמו שאנחנו רואים הרבה פעמים שכאשר בן אדם מוציא את הכעס שלו אז הוא נרגע, נח. זאת אומרת שכבר החרון ירד. אבל אם אתה רואה שהחמה הפנימית עדיין נשארת, אז מה עושה אדם שהוא עדיין בחמה פנימית? הוא לא מסתפק באף ובכעס שהוא כעס כלפי חוץ והכה או העניש או עשה מה שעשה, זה עדיין מבעבע ובוער בתוכו. החמה הפנימית עדיין קיימת. וזה מה שאומר המלבי"ם, שזה מה שאומר הכתוב. הכתוב פותח בכך לכן כה אמר השם אלוקים ובקעתי רוח סערות בחמתי. אומר השם אני אגרום לרוח סערות לבקוע, וזה יהיה מחמת החמה שלי. וכאשר הדבר הזה יצא החוצה, אז יהיה אף, יתגשם להיות גשם שוטף. וזה כבר מציאות חיצונית של אף, שדבר שנגלה ורואים גשם שוטף ששוטף הכל והורס הכל וזה מכוח האף. מה תגיד? טוב, אז לפחות החמה כעת חמת המלך שככה, מכיוון שהיא באה לידי אף והאף החיצוני הרגיע את החמה הפנימית. הוא אומר לא, פה לא זאת תהיה המציאות. בוא תראה שהדבר הזה ימשיך הלאה. אחרי שגשם שוטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה. כיוון שהחמה הפנימית עדיין לא שככה, אז לאחר מכן עדיין ימשיך עונש. יהיה עדיין אבני אלגביש. הגשם עצמו יקפא, כמו יגליד להיות אבני אלגביש, על ידי החמה הוא יגרום לכלה, יגרום חלילה וחס לכליה, כיוון שהחמה עדיין לא שככה וכשהחמה לא שככה אז אין די באף ואז החמה עדיין ממשיכה ובוערת ונותנת תוצאות נוספות, נותנת השלכות נוספות.
והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני השם. אומר המלבי"ם כאן הוא מתאר לנו שלושה דברים. דבר ראשון, הקיר ייהרס. פירושו של דבר, העיר תיבקע. חומת העיר תיבקע. זה הקיר ייהרס, על מה שסמכתם על החומה, היא לא תתקיים. דבר נוסף, שלא תחשבו שזה יהיה איזה הריסה מקומית באלו נקודות. והגעתיהו אל הארץ. פירושו של דבר, נפילה גמורה שתיפול החומה. ושלא תחשבו שהיא רק תיפול, הוא ממשיך ואומר ונגלה יסודו. ערו ערו עד היסוד בה. פירושו של דבר, גם היסוד לא יישאר. ואל תחשבו שהקירות ייפלו אבל האנשים לא יינזקו. הוא ממשיך ואומר ונפלה וכליתם בתוכה. על ידי שהחומה תיפול על האנשים היושבים בתוכה, על ידי זה חלילה וחס יהיה להם כליה. ורק בזה אתם תדעו כי אני השם.
וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל ואומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו. ואז הוא מודיע להם שאחרית החמה, זה מה שהזכרנו קודם שזה יהיה חמה עד לכלה, זה יהיה אחרית החמה רק בקיר ובטחים אותו תפל. שהכוונה היא בירושלים ובנביאי השקר שבה. לא בכלל ישראל. וכליתי את חמתי ובמי זה יהיה? בקיר ובטחים אותו תפל. באלה שבעצם הטעו את העם. ומי אלה שהטעו את העם? מי אלה שראינו לעיל הטחים אותו תפל? זה נביאי השקר שהם היו מחליקים להם את כל מעשיהם והם היו משכנעים אותם שהם יכולים להמשיך בדרכם הרעה. הוא אומר להם חמתי תהיה בהם. ואומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו תפל. איפה הקיר ואיפה הטחים אותו תפל? איפה נביאי ישראל שהם נביאי השקר עליהם כאן הוא מדבר? איפה הם שהם הבטיחו לכם שלא יקרה צרה ולא יהיה שום אסון והכל יהיה בסדר? וגם אלה שמחזקים את דבריהם, כולם יכלו בתוכה, בחרב, ברעב, בדבר. אז אין הקיר ואין הטחים אותו תפל. כל המבטיחים אותכם על שקר לא יתקיימו.
נביאי ישראל הניבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום ואין שלום נאום השם אלוקים. העונש הזה יבוא על נביאי ישראל, אמרנו נביאי השקר, היות והם ניבאים על ירושלים וחוזים לה חזון שלום, ועל ידי זה הם גורמים לכך שהעם היושב בתוכה לא יחזור בתשובה, כי הוא לא מתפעל מנביאי האמת, כי כנגדו יש לו את נביאי השקר ואנשי התקשורת שאומרים לו חזון שלום. הגיע מזרח תיכון חדש. חזון שלום ואין שלום נאום השם אלוקים. אין שלום נאום השם אלוקים, כיוון שהדבר הזה שמיד נותן להם את התחושה שאוטוטו יהיה ברכה, יהיה שלום, הדבר הזה מרגיע אותם ועל ידי זה הם לא מרגישים שהם צריכים לחזור בתשובה. אבל אם היו מקשיבים אל נביאי האמת, נביאי האמת לא אמרו דברים כל כך נעימים. נביאי האמת הודיעו להם שתהיה גלות, שיהיה הרג וחרב ואובדן רחמנא ליצלן. ולא הקשיבו להם ולכן מי שהטעה אותם בסוף ישלם את המחיר והם אלה הטחים אותה תפל, הם אלה הניבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום, השם מהם ייפרע.
עד עכשיו הוא דיבר על הנביאים ממין זכר. עכשיו הוא עובר לדבר על הנשים. ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מליבהן והינבא עליהן. כעת הוא עובר לדבר על בנות עמך שמתנבאות מליבהן, והם אומרות שרוח השם דיבר בהם, הם מגידות עתידות, הם מודיעות ואומרות זה יחיה וזה ימות, זה יהיה לו ברכה, זה יהיה לו קללה וכולי, ויש להם נבואות וכל זה הם עושות על ידי מעשי כשפים ומספרות שהם קיבלו את הדברים הללו בנבואה.
ואמרת כה אמר השם אלוקים הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות. הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכן תחיינה. הפסוקים כאן, כמה הפסוקים עד סוף הפרק, הם פסוקים די קשים מבחינת ההבנה שלהם ויש בהם כמה ביאורים. אנחנו נסביר לפי המלבי"ם. ואמרת כה אמר השם אלוקים הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי. הכוונה היא הם תופרות כסתות, תכף נבין מה זה, על אצילי ידיים, ועושות מספחות, שהמספחות זה גם סוג כעין מטפחות כמו שתכף נסביר, ואת זה הם עושות על ראש כל קומה. מה, מה הרעיון של הדברים? מסביר המלבי"ם, כמו שבקדושה אנחנו מניחים תפילין של יד כנגד הלב, והמטרה היא לשעבד את תאוות הלב להשם. ואנחנו מניחים תפילין של ראש כנגד המוח, כדי לשעבד את השכל ואת המחשבה לקודשא בריך הוא. כך גם כן באותו ציור ובאותו דמיון, כמו שהסברנו שתמיד נביאי השקר ועד היום כל אלה דתות השקר, הנצרות והאסלאם, הם תמיד כדי למשוך את לב ההמון, הם הולכות ועושות חיקוי למה שכבר קיים וישנו בקדושה, הם מחקים אותם לעשות בדומה לזה. וכך גם כאן, מה הם היו עושות אותם נשים קוסמות? הם היו מתפרות כסתות, היו תופרות כמו מיני כסת, הכוונה סוג של בד, היו תופרים את זה על אצילי היד, הכוונה היא על הזרוע, ושם במקום של התפילין של יד היו עושים מין תפירה של איזשהו בד מסוים שהיו מחברים אותו לכאן, והיו קוסמות שהן מצודדות לשם נפשות החיים של העם וכוח לבבם שיהיו שבויים תחת רשותם. פירוש הדבר, הם היו עושים בדבר הזה, כמו שאמרתי כעת, שהם היו שמים להם סוג של בד, היו עושים בזה מין כישוף כדי שהכישוף הזה יפעל על הלב. ועל ידי זה העם יימשך לזימה, לתאוות, לעניינים של עניינים רעים, בכוח הכשפים כדי ליצור השפעה מהדבר הנמצא כנגד הלב. אז מה שקודשא בריך הוא אמר לנו לשים תפילין כנגד הלב כדי לשעבד את התאוות אל הקדושה, הם היו עושים בדיוק הפוך. היו שמים כנגד הלב כל מיני מיני כשפים כדי לשעבד את הלב אל הזימה ואל התאוות הרעות. כנגד זה גם כן היו עושים מספחות על ראש כל קומה. הכוונה היא בראש היו שמים מספחות, שזה כמו שאומר הרד"ק מעין מטפחות, שאת זה היו קושרים בראש, וזה כנגד תפילין של ראש. ותפילין של ראש הרי הם כנגד המוח, ששם כוח המחשבה. והמטרה הייתה כדי שאת המחשבות שלהם הם יטו אל עבודה זרה, אל כפירה, אל הכחשת האמונה באל אחד. על ידי זה כביכול היו מקבלות שליטה על כוח המחשבה שלהם. אז על החלק הראשון שהם רצו לשלוט על תאוות ליבם, הוא אומר הנפשות תצודדנה לעמי? וכי יש בכוחכם לצודד את נפשות עמי תחת הרשות שלכם? ובזה מה המגמה שלכם? תחיינה נפשות. ונפשות לכן תחיינה. פירושו של דבר, אתם על ידי זה רוצות בשכר המעשים שלכם להחיות את עצמכם, במזון, במחיה. דהיינו, כל הפעולות שלהם של כל המכשפים והקוסמים וכולי, זה בשביל מטרה אחת. בשביל לקבל כסף. בשביל להחיות נפשותיהם, מזון ומחיה. אז הוא אומר אתם חושבים על ידי כל העניינים הללו נפשות לכן תחיינה? הרד"ק מסביר שהם היו עושים את הדברים האלה, אומר הרד"ק, והיו בכוח זה את הרשעים כביכול גוזרים עליהם חיים, ואת הצדיקים גוזרים עליהם מיתה. אז הוא אומר להם האם אתם יכולים בדברכם, בדברכם אתם יכולים לגזור על זה חיים על זה מיתה? הרי הנפשות של עמי אתן יכולות לאבד ולקיימה? ככה מסביר התרגום יונתן, הלא נפשתהון דילהון לא יכלתון לקיימא. הרי את הנפשות שלכם אתם לא מסוגלות לקיים, אז את בהבל פיך רוצה בגזירתך לגזור זה יחיה וזה ימות?
וזה מה שהוא אומר, לצודד נפשות, הנפשות תצודדנה לעמי, אתם חושבות לצודד את הנפשות של עמי, ונפשות לכן תחיינה? אתם את הנפשות שלכם מסוגלות להחיות? אז אם את נפשותיכם אתם לא מסוגלות להחיות, איך אתם רוצים לקבוע מי יחיה ומי ימות על ידי כל מיני פעולות של מיני כשפים?
ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתוחי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה לחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שומעי כזב. ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתוחי לחם. אתם מוציאים את קדושת שמי לחולין, אתם גורמים לחלל את שמי. כי אם קודם הוא דיבר איתנו על אותם מיני קסמים שהם שמו כנגד הלב ועל זה הוא אמר שהמטרה היא נפשות לכן תחיינה, כעת הוא בא ומדבר על מה שהם שמים כנגד המוח. אותם המספחות ששמים כנגד המוח, בכוח זה אתם מוציאים קדושת שמי לחולין, אתם מתחלל שמי. וגם פה, בעבור מה זה? בעבור שעלי שעורים ופתוחי לחם. שעלי הכוונה היא כמו מידת אגרוף. מי מדד בשעלו מים. וארץ בזרת תיכן. על כל פנים בשעלו הכוונה היא אגרופו. אז אתם עושים את זה כביכול בשביל מה? בשביל רווח של אגרוף שעורים, של מלוא הכף שעורים, ופתוחי לחם שיתנו לכם? על ידי כן אתם מוכנים להמית נפשות אשר לא תמותנה? להמית נפשות, מיתת הנפש הכוונה היא שאתם כמו שהסברנו על ידי הפעולה של המספחות אשר שמים בראש היו מעוותים את כוח המחשבה שזה השכל, ואז היו מביאים אותן לכפירה, להמית נפשות במיתת מיתת הנפש. או כמו שהסברנו שאתם מתנבאים על נפשות של צדיקים שהם ימותו ועל רשעים שיחיו. אז זה לפי הביאור השני זה להמית נפשות אשר לא תמותנה. אתם גוזרים להמית נפשות כאילו על מישהו שלא נגזרה עליו מיתה. ולחיות נפשות אשר לא תחיינה. מאידך גיסא, אתם גוזרים להחיות על נפשות שלא נגזרו עליהם חיים. דהיינו על הרשעים אתם כביכול כמו גוזרים שהם יחיו, על ידי שאתם מכזבים בדברי כזב ואמונות כזב, הם מקבלים את דבריכם ועל ידי זה הרשעים מקבלים חיות, אני יכול להמשיך במעשים המקולקלים שלי, והצדיקים חס ושלום מיתה, כיוון שהוא כביכול רואה איך המעשים הטובים שלו לא עוזרים ולא מסייעים, כי הנה הפעולות שאותם קוסמות ואותם מכשפות היו עושות, הפעולות הללו היו גורמות כביכול לראות שאין אמת בעבודת השם ולהידבק בעבודת השקר, אז אתם ותחללנה אותי אל עמי.
לכן כה אמר השם אלוקים הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצודדות שם הנפשות לפורחות. וקרעתי אותם מעל זרועותיכם ושילחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות את נפשים לפורחות. לכן כה אמר השם, כנגד הקסתות שראינו שאת זה הם היו שמים כנגד הזרוע, הנני אל כסתותיכנה, אל הקסתות שלכם, אשר אתם מצודדות שם את הנפשות לפורחות. אשר שם אתם מצודדות את הנפשות לפורחות, תכף נסביר מה זה, וקרעתי אותם מעל זרועותיכם. אז את הקסתות הללו אני אקרע מהזרוע. ושילחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות את נפשים לפורחות. אני אשלח את הנפשות שאותם אתם מצודדות, אצודד אותם את נפשים לפורחות. מה זה את נפשים לפורחות? מה היא כוונת הדברים? אתם מצודדות נפשות ביד, נפשים. מה הכוונה? אומר המלבי"ם, אתם כביכול צדות את הנפשות ומעבירות אותם ומובילות אותם אל כוחות הטומאה. כוחות הטומאה הם נקראים נפשים לפורחות. נפשים לפורחות הכוונה היא כמו נפש של שדים, של מזיקים. למה? כי אין לו גוף, אז מה הוא? פורח. מה אתם עושים? לוקחים וצדים את הנפשות של בני האדם ומוליכים אותם ומובילים אותם אל כוחות הטומאה ואל הסטרא אחרא, אל כוחות הטומאה שהם נקראים נפשים לפורחות. זה נפש כביכול לדבר הפורח באוויר, לדבר שאין לו קיום, לכוחות הטומאה. אז על זה הוא אומר להם מה אתם עושים? מצודדות שם את הנפשות לפורחות. אתם מצודדות וצדות את הנפשות ומוסרות אותם ביד מי? ביד הנפשים לפורחות. ביד אלה שהם בחינת כוחות הטומאה, שהם כביכול יהיו לחלקם ולא יהיו לחלק הקדושה ולעבודת השם.
אחרי שהוא דיבר מה הוא יעשה על מה שהם היו שמות כנגד הזרוע, עכשיו הוא מדבר על כנגד הראש. וקרעתי את מספחותיכם והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי אני השם. אני אקרע את מספחותיכם, מה שאתם שמות על ראש כל קומה, קריאת הקסתות והמספחות ובזה על ידי כן אני אציל את עמי. כיוון שמכוח זה הרי הם האמינו באמונת כזב כי היה להם בזה שליטה כמו שהסברנו על כוח המחשבה, אז אני אקרע את מספחותיכם, על ידי זה אציל את עמי מידכן, ולא יהיו עוד בידכן שתצודו אותם בזה, וידעתם כי אני השם. ועל ידי זה ידעו כולם שאני השם ויכירו את אלוהותו יתברך.
יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיותו. חוץ מזה, אתם מכאים לב צדיק שקר. להכאות כמו ונכאה לבב, הכוונה היא מלשון כאב. אתם מכים את לב הצדיק בשקר, אתם מפחידים אותו בקסמים שלכם ובכשפים שלכם שתבוא עליו רעה, אפילו שאני לא לא הפחדתי אותו, אתם אומרים זה ממני, ככה ככה השם אמר לנו בנבואה, אומר השם זה לא ממני, אני לא מסרתי לכם דבר כזה ואני לא הכאבתיו. והרשע אתם עוד מעודדים אותו לבלתי שוב מדרכו הרע להחיותו. הכוונה היא מבטיחים לו חיים וברכה בדרך המקולקלת שלו.
לכן שווא לא תחזינה וקסם לא תקסמנה עוד והצלתי את עמי מידכן וידעתן כי אני השם. על ידי זה יותר לא תחזו מחזות שווא וקסמים גם כן לא תקסמו עוד, ומכוח זה וידעתן כי אני השם, ועל ידי זה הצלתי את עמי מידכן.