פרק יא - שרי העם ונבואת הסיר

ספר יחזקאל פרק י"א. ותישא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית השם הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמישה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזור ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם.

המלבי"ם מסביר שהפסוק הזה שפותח כאן את פרק י"א מהווה המשך למה שמוזכר בפרק ט'. בפרק ט' כתוב על ה... וגם לפני כן אולי עוד בפרק ח' כתוב על מה שהקדוש ברוך הוא מראה לו ליחזקאל על התועבות אשר נעשות בירושלים. השם נושא אותו מבבל ומראה לו איזה תועבות הם עושים שם.

זה מופיע בפרק ח' בפסוק ט"ז. ויבא אותי אל חצר בית השם הפנימית והנה פתח היכל השם בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמישה איש אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והמה משתחוויתם קדמה לשמש. פירושו של דבר, אם אנחנו מעמידים את בית המקדש, אז החלק של קודש הקודשים לצד מערב. כן? ההפך ממה שרגילים לחשוב. לא כמו שאנחנו רגילים לחשוב שההיכל הוא בצד מזרח, אז כך גם כן מציירים לעצמנו את קודש הקודשים לצד מזרח, אלא ההפך הוא הנכון. קודש הקודשים בתוך בית המקדש היה לצד המערב, כשהפתח של קודש הקודשים היה לצד הר הזיתים. פתח קודש הקודשים היה לצד מזרח.

ואז במקום שהם ישתחוו כאשר אתה בא מכיוונו של הר הזיתים, במקום שתשתחווה לצד מערב לכיוון קודש הקודשים, אחוריהם אל היכל השם והם משתחווים לצד מזרח. ומשתחווים לצד מזרח פירושו האחוריים אל קודש הקודשים והפנים אל השמש אל הזריחה. כיוון שהם היו עובדי חמנים, אז הם ישתחוו אל העבודה זרה. ושמה מוזכר שהוא ראה אותם דרך אחוריהם. זאת אומרת, הוא ראה את אחוריהם אל היכל השם והוא ראה 25 אנשים. והיות והוא ראה אותם דרך אחוריהם, הוא לא ראה מי הם האנשים.

וכאן הוא מפרש את שמות שניים מהם. והוא אומר לך, והנה בפתח השער 25 איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזור ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם. אומר המלבי"ם שבהתחלה הוא עמד מאחוריהם ולכן הוא לא יכל לזהות אותם. אבל כעת, כאשר הוא בא ועומד מלפניהם כנגד פניהם, אז הוא מזהה בתוכם את יאזניהו ואת פלטיהו שהם היו שרים וחשובים שבעם. הוא רואה אותם חלק מאותם 25 אנשים רשעים אשר משתחווים אל השמש ואחוריהם אל היכל השם.

אומר המלבי"ם וזה מה שכתוב כאן, ותישא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית השם הקדמוני הפונה קדימה. בהתחלה הוא עמד בהיכל ולכן הוא ראה אותם דרך אחוריהם. אבל כעת מוציאים אותו לחוץ אל שער המזרחי ומשם הוא יכול כמו שאמרנו לראות את פניהם.

ויאמר אלי בן אדם אלה האנשים החושבים אוון והיועצים עצת רע בעיר הזאת. הוא אומר לו אלה האנשים החושבים אוון. מה פירוש אלה האנשים? מסביר הרד"ק, היות והם היו שרים וגדולי העיר, אז לכן עליהם אנחנו יכולים להגיד שהם האנשים החושבים אוון והיועצים עצת רע. השרים בידם העצה ובידם כל התוכניות מה לעשות עם העם, העיר כולה תלויה בהם.

המלבי"ם מסביר שבהתחלה השם אמר לו הנקה לבית יהודה כי מלאו את הארץ חמס. השם אומר לו בוא תראה שהם שולחים את הזמורה אל אפם. ושולחים את הזמורה אל אפם שמה הסברנו על פי המלבי"ם שהכוונה היא שהם היו רוצחים אחד את חברו על ידי סכין קטן שהיה לה צורה של זמורה, של מזמרה. פירושו של דבר סכין שאיתה היו חותכים זמורות. עם הסכין הזאת היו הולכים אחד ליד חברו, מטמינים את הסכין הזאת בבגדו, ופתאום איך שמגיע לחברו תוקע לו את הסכין בבטן וממשיך ללכת. עכשיו פתאום אנשים רואים מישהו קורס. זה שוק, הרבה אנשים הולכים, פתאום רואים מישהו קורס. מתחילים לבדוק, הצילו וזה מתחילים... וההוא בינתיים נעלם. ככה רחמנא ליצלן היו רוצחים איש את רעהו. זה בית ראשון ששם כתוב שהיה עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. הרי מנשה מילא את ירושלים דמים מפה לפה. כך שעניין שפיכות הדמים היה לצערנו נפוץ ביותר. היו רוצחים זה את זה. אז הוא אומר לו בוא תראה שהם שולחים את הזמורה כדי להכרית את העם. אלה הם השרים שחושבים אוון והם יועצים רע. אז תדע לך שהכל מתחיל ונובע מהם.

אומר המלבי"ם כתוב כאן חושבים אוון ויועצים עצת רע. מה ההבדל בין חושבים אוון לבין יועצים עצת רע? מסביר המלבי"ם שבהתחלה הבן אדם חושב על הדבר. אחרי שהבן אדם חשב ויש לו איזה שהוא רעיון, כעת הוא מחפש עצה איך להוציא את זה אל הפועל. אז תמיד עצה זה אחרי המחשבה. המחשבה זה עדיין משהו ערטילאי והעצה זה כבר משהו אופרטיבי, זה כבר איזושהי איזשהו רעיון לפעולה מעשית. אומר המלבי"ם תמיד שאנחנו מדברים על רע, יותר נכון לומר רע ביחס למעשה. ולעומת זאת ביחס למחשבה אנחנו אומרים אוון. לכן אומר תשים לב, כתוב כאן יועצים עצת רע. כיוון שעצה זה כבר איך להוציא אל הפועל, אז לכן כתוב יועצים עצת רע. רע יותר שייך כלפי מעשה. לעומת זאת לגבי מחשבה הם מחשבות אוון. אוון יחשוב, ליבו יקבץ אוון, אוון אם ראיתי בליבי. חושבי אוון ופועלי רע. פה אתה רואה את זה ממש מפורש. רע זה לפעול ואילו אוון זה במחשבה. אז לכן כתוב החושבים אוון שהם מחשבות רעות ויועצים איך להוציא את הדברים אל הפועל שזה בחינת רע ממש.

האומרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר. מה הכוונה כאן האומרים לא בקרוב בנות בתים? יש כאן שני כיוונים ושני ביאורים שונים לחלוטין. רש"י מסביר שצריך לשים פסיק. האומרים לא בקרוב, לא יבוא בקרוב כל מה שהנביאים מפחידים, כל מה שהם מדברים על הצרות, על מה שעתיד להיות, לא בקרוב. האומרים לא בקרוב. והיות וכן, בנות בתים. אז אין לך מה לדאוג, אז תבנה בית. אם אנחנו עומדים לגלות וזה בקרוב, מי ילך לבנות בית? אבל כיוון שהם אומרים, מרגיעים את העם, אומרים להם אל תפחדו מדברי הנביאים, לא יהיה שום דבר, אז האומרים לא בקרוב, בנות בתים. כיוון שלא תהיה הצרה בקרוב, אז תבנו בתים, אנחנו לא נגלה מהמקום הזה. היא הסיר ואנחנו הבשר. כמו שהבשר לא יוצא מן הסיר עד גמר בישולו, כך גם כן אנחנו לא נצא מכאן עד שנמות. עד 120. בקיצור, לא עומדים לצאת מירושלים.

המלבי"ם מסביר יותר. המלבי"ם אומר שהיה... הרי נבוכדנצר הגיע לכאן והיו אנשים שרצו להשלים איתו על מנת שלא ייצר לישראל. וכמו שהקדוש ברוך הוא אמר, לא להילחם כנגדו. והיו כמו סיקריים או סיקריקים, כאלה גורמים מיליטנטיים שבשום אופן לא הסכימו לגזירת השם לבוא ולהשלים עם נבוכדנצר, כיוון שהגזירה היא מאת השם ונבוכדנצר הוא בעצם עבד השם שנועד להוציא את הרצון האלוקי אל הפועל. והיות וכן, הם מרדו כנגדו. וביניהם גם צדקיהו, שגם צדקיהו מרד כנגד נבוכדנצר שזה היה נגד הציווי האלוקי. אז הם היו באים ואומרים לא להשלים עם נבוכדנצר. רגע, אבל הקדוש ברוך הוא כאן אומר נבואות קשות והוא אומר מדבר על גלות וכולי. היו אומרים להם אין לכם מה לדאוג, יש לנו חומה. והחומה הזאת תגן בעדנו. ולכן היו ממשילים את החומה לסיר. כמו שכתוב בירמיהו סיר נפוח אני רואה, כמו שכתוב בהמשך בפרק כ"ד שפות הסיר שפות. כמו שהסיר מגן על הבשר כדי שהבשר לא יישרף על ידי האש, הסיר מגן עליו, כך גם כן החומה תגן בעדנו שלא נישרף, שלא תשלוט אש האויב, שנבוכדנצר לא יעשה לנו מאומה.

ולכן הם אומרים לא בקרוב בנות בתים. תשמעו איזה פירוש מחודש מסביר המלבי"ם. הרי אם אתה תשים את הבשר על הסיר באופן ישיר ותפעיל אש גבוהה, הבשר יישרף. מה מה שומר על הבשר שלא יישרף? הרוטב, שבעצם יש מים והמים מרחיקים אותו מדפנות הסיר ועל ידי זה הוא לעולם יתבשל ולא יגיע לידי שריפה. יוצא אם כן שאם אתה תקרב את הבשר אל דפנות הסיר הוא יישרף. וזה מה שהם אומרים, האומרים לא בקרוב בנות בתים. אל תלך לבנות בתים בצמוד לחומה. כי זה כמו שאתה לוקח את הבשר ושם אותו בצמוד לדופני הסיר. אז שם הוא יישרף. אז מי שיבנה את ביתו בצמידות לחומה יכול להינזק. מכיוון שהחומה עומדת עכשיו לעבור מלחמה לא פשוטה. אז אתם בסך הכל צריכים רק לבנות בתים אבל לא בקרוב, לא קרוב לחומה. תבנו אותם יותר פנימה. ולמה? כי היא הסיר ואנחנו הבשר. ואם תצמיד את הבשר אל דופני הסיר, הסכנה היא לו. כך גם כן אנחנו צריכים להתרחק מן החומה. אבל יותר מזה לא צריך לעשות מאומה, כיוון שיש לנו את דפנות הסיר שהיא החומה שהיא מגינה עלינו.

לכן הינבא עליהם הינבא בן אדם. היות וכן, אומר השם הינבא עליהם. הם מה שנקרא בטוחים בעצמם, הם לא מוטרדים מהאויב שהקדוש ברוך הוא שולח נביאים ואומר על הצרה שעתידה לבוא. אומר תתנבא עליהם וחוזר על זה פעמיים לזרז אותו על העניין מכיוון שהצרה קרובה. ותיפול עלי רוח השם ויאמר אלי אמור כה אמר השם כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה. אומר הקדוש ברוך הוא כן אמרתם בפיכם. ומעלות רוחכם הכוונה גם מה שעולה ברוחכם, כך גם כן אתם חושבים בליבכם. אתם סומכים על החומה. כך כתוב גם בישעיהו כ"ב ותיתוצו הבתים לבצר החומה. ולא הבטתם אל עושיה. דהיינו אתם לא מסתכלים מי מביא את הגזירה. אתה בטוח שחומת ברזל תגן עליך. ותשימו לב רבותיי שהדברים לא השתנו. פעם היו סומכים על חומת ברזל, היום סומכים על כיפת ברזל. היום סומכים על אטום ועל מטוסים ועל ארסנל של נשק. בכל דור ודור היה את האמצעים הפיזיים הגשמיים שחסרי האמונה סמכו עליהם. אבל אנשי האמונה יודעים אם השם לא ישמור עיר שווא שקד שומר. אנשי האמונה יודעים כי לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם. אנשי האמונה יודעים ומלחמות אני עשיתי. כך שלמעשה התפיסה הזאת היא תפיסה מעוותת שלצערנו תמיד היוותה איזה שהוא גורם מחזק ומאמץ את ליבם של הרשעים שלא ישובו בתשובה. יש לנו חומה, יש לנו כוח שאנחנו נוכל להתמודד כנגד האויבים. לכן אומר להם הקדוש ברוך הוא אני ידעתיה. אומר אתם חושבים שאיני יודע מה אשר בליבכם? אני יודע גם מה שבליבכם. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא תדעו לכם שהתוכניות שלכם לא תצאנה אל הפועל.

הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצותיה חלל. על ידי כך הרביתם חלליכם בעיר הזאת. פירושו של דבר, הרבה היו רוצים להשלים עם נבוכדנצר כמו שאמרנו. ואלה שלא מצא חן בעיניהם הדבר, היו הורגים אותם. וזה היה בדיוק כמו שהיה עם רצח דהאן למי שזוכר. כאשר היו כאן מראשי הציונים שלא התאים להם שיש מישהו שעומד לעשות שלום, מישהו שרוצה להגיד די לסכסוך, שלחו ורצחו אותו. אחרי שנים נפל להם האסימון והיום אלה אותם גורמים בעצם מחפשים כל דרך לעשות שלום ומוכנים גם לרצוח אותנו בשביל לעשות שלום. כן? מוכנים להביא לפה מחבלים מתוניס ולתת להם הכל בשביל שלום. היה שם מישהו שעמד לעשות שלום ורצחתם אותו. ואומר הנה תראה שאלה שאדרבה רצו להגיע לאיזה שהוא הסדר מול נבוכדנצר, נלחמו כנגדם ורצחו אותם. כך היה גם בבית שני. אנחנו רואים שרבי יוחנן בן זכאי חשש מאוד לצאת ולדבר עם הקיסר, שמא יפגעו בו. וראינו שרצו אפילו לדקור אותו כאשר ראו שהמיטה שלא יוצאת. ואמרו להם יאמרו רבם דקרו ורק בעקבות זה לא פגעו בו. אבל אנחנו רואים שהיה כאן איזה שהוא מהלך כלשהו להידבר עם האויב כדי שלא ימותו מעם ישראל. ואלה שבתוכנו, אותם גורמים מיליטנטיים, לא הסכימו בשום אופן ומי שהיה מוכן לעשות את זה היו הולכים ורוצחים אותו. אז הוא אומר הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצותיה חלל.

מה זה מלאתם חוצותיה חלל? תמיד המלבי"ם מסביר שהחוץ זה מאחורי הבתים. הרחובות תמיד זה מופיע ביחד, חוץ ורחובות בהרבה מקומות. אז הוא אומר החוץ זה מה שנמצא מאחורי הבתים והרחובות זה מה שנמצא לפני הבתים. אז הוא אומר כאן אתם הלכתם ומלאתם חוצותיה חלל, זה מאחורי הבתים. באותם מקומות שבהם חששתם להרוג בפרהסיה, אז מלאתם חוצותיה חלל. הרגתם בצנעה, מבלי שאף אחד ידע, מבלי שהדברים יהיו ניכרים.

לכן כה אמר השם אלוקים חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה. לכן כה אמר השם חלליכם המה הבשר. מה שאתם אומרים שהעיר תהיה כמו סיר, זה לא כמו שאתם חושבים שתהיה כסיר וכמו שהדפנות של הסיר מגינות על הבשר אשר בתוכה כך גם כן חומות העיר יגנו עליכם. אומר לא, תדעו לכם שהסיר הזה יהיה מעין מגן רק לחללים שבתוכה. במילים פשוטות מי שיישאר בסיר זה רק החללים. אבל לא אתם. אומר להם השם אתכם הוציא מתוכה. אתכם אני אעשה פעולה שתוציא מתוכה. זה אשתדל להוציא, כן זה הכוונה הוציא בה'.

חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאום השם אלוקים. חרב יראתם, כאשר הם פנו לעזרה למלך מצרים, כמו שכתוב בצדקיהו וימרוד בו לשלוח מלאכיו למצרים, נראה את זה בהמשך בפרק י"ז. אומר להם השם חרב יראתם, הלכתם להשלים עם מצרים כדי להפר עצת השם ששלח את נבוכדנצר. אומר להם הקדוש ברוך הוא חרב אביא עליכם. לא תגן עליכם החומה ולא יגן עליכם הסיר מפני חרב האויב.

והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד זרים ועשיתי בכם שפטים. והוצאתי אתכם מתוכה, לא כמו שאתם חושבים שאתם תישארו שם עד יום מותכם כפי שראינו לעיל, לא, אני אוציא אתכם מתוכה. ולא רק זה, אומר המלבי"ם שלא תחשבו שאני אוציא אתכם מתוכה הכוונה אתם לא תהיו פה אבל תוכלו לברוח לאן שתרצו. הוציא אתכם מתוכה אבל אתם תישארו חופשיים. ובאמת ראינו שצדקיהו ניסה בלילה לברוח בין החומות והיה לו מנהרה תת קרקעית על מנת לברוח. אבל אומר להם תדעו לכם ונתתי אתכם ביד זרים ועשיתי בכם שפטים. וזה בדיוק מה שקרה שם לצדקיהו. וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו ועשיתי בכם שפטים. שם כתוב וידבר איתו משפטים. וינקר את עיניו ואת בניו הרגו. אנחנו רואים שהשם עשה בו שפטים. הנה הנבואה שמזהירה, אל תחשבו שאתם יכולים להתמודד כנגד גזירת השם אלא רק בתשובה. אבל כל דרך אחרת סופה לכישלון.

בחרב תיפולו על גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי אני השם. בחרב תיפולו על גבול ישראל אשפוט אתכם. יש כאן שני הסברים. רש"י אומר על גבול ישראל הכוונה בסוף הגבול. זה מדבר על רבלה שהיא ארץ חמת, היא אנטיוכיה. שם צדקיהו נשפט על ידי נבוכדנצר. ושם כתוב שהוא שחט את בניו ושם גם כן כמו שאמרנו ניקר את עיניו. וזה בסוף הגבול. כן? המלבי"ם מסביר בחרב תיפולו כמו שכתוב ויכה אותם מלך בבל ברבלה. ועל זה כתוב על גבול ישראל אשפוט אתכם, זה היה בגבול ישראל. הכוונה היא על הגבול ממש. ותכף נראה מה משמעות הדברים של הגבול, למה למה הוא מדגיש את זה.

היא לא תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל גבול ישראל אשפוט אתכם. היא לא תהיה לכם לסיר, הכוונה אתם חושבים שהחומה תהיה סיר שתשמור את הנתחים עד גמר הבישול, דהיינו לא יקרה לכם מאומה. הוא אומר להם אתם תהיו בתוכה לבשר. כמו בשר שמחותך בתוך הקדרה, כמו בשר בקלחת. אל גבול ישראל אשפוט אתכם. לפי רש"י הכוונה אל גבול ישראל אבל מבחוץ. לא בתוכה אלא בחוץ. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שאל גבול ישראל הכוונה היא אתם תהיו בתוך גבול ישראל. הוא לא יוציא אתכם מתוך הגבול אלא אתם כאילו בתוכו. אז זאת אומרת אתם חושבים שיהיה לכם הגנה, אומר לכם אל גבול ישראל, אתם כביכול תישארו בתוכה ותהיו כמו הבשר שמבשלים אותו והוא נמק בתוך הקדרה, כך יהיה לכם ואתם חושבים שהסיר יהווה לכם הגנה, הוא לא יגן עליכם כי באמת שם בפנים אתם בסופו של דבר תיפלו ביד האויב.

וידעתם כי אני השם אשר בחוקיי לא הלכתם ומשפטיי לא עשיתם וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם. וידעתם, אז תדעו שאני השם, שאעניש אתכם על אשר בחוקותיי לא הלכתם. כאשר השם נפרע מן הרשעים אז וידעו כי אני השם. וכמשפטי הגויים הרעים עשיתם. הכוונה זה כמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם הכוונה כהנהגותיהם המקולקלות. לכאורה זה תמוה. הרי כתוב וכמשפטי הגויים לא עשיתם. ככה ראינו לעיל. אומרים חז"ל כמתוקנים שבהם לא הייתם אלא כמקולקלים שבהם עשיתם. אם כבר אתה רוצה ללמוד מן הגוי, נו מילא אם היית לומד ממנו גם את המשפטים המתוקנים שלו וגם את המקולקלים שלו. נו אז הניחא, עוד אתה רוצה להידמות לגוי. אבל אם אנחנו אומרים, אם אנחנו רואים שאתה לומד מן הגוי רק את הדברים המקולקלים, אבל לעומת זאת את הנימוסים שיש לגוי, בדברים שהם לא מקולקלים בהם, את זה לא למדת מהם. אז אם כן זה מה שכתוב כאן. וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם הכוונה כמשפטי הרשע של הגויים. ומה שכתוב וכמשפטי הגויים לא עשיתם הכוונה כמשפטי היושר של הגויים בדברים שהם בהם לא הרשיעו, את זה לא למדת מהם. אבל את דברי הרשע של הגויים את זה כן למדת מהם. וזה מסביר הרד"ק שהכוונה היא לעבוד עבודה זרה כמו שהם עובדים ולשפוך דם נקי כמו שהם שופכים. את המשפטים המקולקלים של הגויים אימצתם בשמחה.

ויהי כהינבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפול על פניי ואזעק קול גדול ואומר אהה השם אלוקים כלה אתה עושה את שארית ישראל. ויהי כהינבאי, תוך כדי שאני מתנבא, אני רואה שפלטיהו בן בניה מת. ואז הוא שואל כלה אתה עושה את שארית ישראל? לכאורה לא מובן. הוא זועק על מותו של מי? הרי לפני רגע ראינו שהפלטיהו בן בניה הזה הוא היה מ-25 איש אשר השתחוו אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה לשמש. ואם הוא מהמרשיעים וממפירי ברית, מה יש מה יש לצעוק על זה אהה? מה יש להתאבל על זה? וכלה אתה עושה את ישראל? זה ישראל? זה ערב רב. מה עליו אתה מצטער? על מיתתו אתה כואב? מסביר הרד"ק שהוא רואה שאיך פתאום אחד מראשי העם מת ברגע אחד. והדבר הזה הפחיד אותו מכיוון שהוא האמין שהקדוש ברוך הוא אומר את הנבואה כאן כדי שיעשו תשובה. והוא האמין שהוא יעשה תשובה. זה הכוונה היא כל הנבואה והתוכחה כדי שישנו את דרכם. והנה פתאום הוא רואה שמיד הקדוש ברוך הוא מה שנקרא מתחיל בחיסולים ממוקדים. ולכן על זה הוא שואל כלה אתה עושה את ישראל? אני חשבתי ששלחת אותי לתת נבואה כדי שהם ישנו דרכם, שהם יחזרו בתשובה. ואני רואה שאתה לא נותן לזה צ'אנס אלא מיד אתה מתחיל לכלות את ישראל. אז הוא לא כואב פה על מיתתו שלו של אותו פלטיהו. יש לו כאן חשש שיש כאן כלה בשביל כלל ישראל והקדוש ברוך הוא מתחיל ממנו אבל בעצם אין כאן המתנה עד שכולם יעשו תשובה.

המלבי"ם מסביר, יש לו הסבר אחר. אומר המלבי"ם הוא ראה שפלטיהו מת ואז ויפול על פניו. והסיבה לכך, בהתחלה הוא חשב שמה שהשם אמר לו שהם ייפלו בחרב, הוא מתנבא בזה על ה-25 איש שהוא ראה אותם קודם משתחווים לשמש. והאנשים הללו ייפלו בחרב. עליהם הנבואה וזהו אמר מפורש חרב יראתם וחרב אביא עליכם ועל זה הוא אמר בחרב תיפולו. נבואה מפורשת שמיתתם תהיה בחרב. אבל לא כלל יהודה, אלא רק הם ה-25 אנשים הפושעים בהשם ימותו בחרב. שימו לב, הוא פתאום רואה שפלטיהו לא מת בחרב. עוד בכלל לפני שהאויב הגיע, פלטיהו מת בתוך ירושלים. עוד לפני שהאויב בכלל כבש את העיר. אז אם ככה הוא מבין שהנבואה היא של בחרב ייפולו לא נאמרה על ה-25 איש הללו. הוא מבין אם כן שלא תתקיים הנבואה בצורה הזאת אלא יש פה גזירת מיתה על יושבי ירושלים. ולכן הוא זועק כלה אתה עושה את שארית ישראל? אם אתה תגיד שזה נדבר על 25 איש אז זה לא היה ראוי שהוא ימות כאן בארץ ישראל, היה ראוי שימות בחרב. לא בתוך הסיר אלא לאחר מכן. אז מכאן אתה רואה שבעצם הנבואה הזאת לא נאמרה רק על ה-25 איש הללו, אלא הנבואה כאן היא על כלל העם. ואם הנבואה כאן היא על כלל העם, אז הוא חושש שפלטיהו זה רק הסימפטום, אבל עוד מעט תבוא כאן איזושהי מגפה שתכלה את כולם. ומזה הוא נבהל. אומר כלה אתה עושה את שארית ישראל? יש פה גזירת מיתה על יושבי ירושלים שהם אלה שנשארו מכל ישראל כאן.

ויהי דבר השם אלי לאמור בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך וכל בית ישראל כולו אשר אמרו להם יושבי ירושלים רחקו מעל השם לנו היא ניתנה הארץ למורשה. ויהי דבר השם אלי לאמור בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך. אומר לו השם לא מאנשי ירושלים תהיה שארית ופליטה לישראל. אומר לו הקדוש ברוך הוא אלה שכאן יכלו. וזה ראינו בנבואות אחרות שנאמר שם לירמיה במשל של שני דודאי תאנים, כתאנים השוערים. ואומר לו תדע לך שאלה שיתקיימו זה מבני הגולה. אלה שגלו לבבל עם יכוניה, מהם תהיה שארית. מהם תהיה פליטה. מהם לאחר מכן ייבנה עם ישראל. וזה מה שהוא אומר לו אחיך אחיך. הכוונה אחיך הם אחיך, אלה שנמצאים בגולה בבבל. הרי הרי כל הנבואה התחילה מבבל. משם נלקח יחזקאל והובא לכאן לארץ ישראל כדי שהשם יראה לו את כל מה שקורה כאן בארץ. ונראה בהמשך שעם אותו קו שלקחו אותו, עם אותו קו החזירו אותו גם. אנחנו נראה בהמשך את זה. זאת אומרת הביאו אותו לכאן כדי לראות מה קורה כאן. אז מי אלה אחיך? אחיך זה אלה שנמצאים איתך. זה אלה שבעצם נמצאים בבבל. הגולה שבבבל, הוא אומר לו הם יטיבו את דרכם. הם אנשי גאולתך. מה שהתנבאת שיגאלו, זה נאמר עליהם. לא באלה שנשארים כאן בירושלים. והוא אומר לו וכל בית ישראל כולו אשר אמרו להם יושבי ירושלים רחקו מעל השם לנו היא ניתנה הארץ למורשה. הכוונה היא וגם עשרת השבטים שגלו על ידי סנחריב שהם גלו תחילה. אומר לו גם מהם תהיה שארית. גם מהם תהיה פליטה. שאפילו שבבית שני הם לא יגאלו, אלה שחזרו לכאן בבית שני זה היה רק מיושבי בבל ולא מאלה שהלכו לחלח וחבור נהר גוזן וכולי, אלה שגלו על ידי סנחריב. אבל תדע לך שהם ישובו לעת קץ. הגם שאנשי ירושלים מתייחסים אליהם כמי שרחק מעל השם, היות והם על אדמת נכר, אז הם אומרים אלה לא יחזרו יותר. רק לנו היא ניתנה הארץ למורשה. אנחנו נירש את הארץ. הם כבר אבדה תקוותם, אין להם שיעור, אין להם קיום. אומר לו הקדוש ברוך הוא אל תתייחס למה שהם אומרים. כי תדע לך שהקיום באמת יהיה לאלה שכעת בגולה. הן אנשי בבל והן אלה שנמצאים בשאר המקומות שגלו על ידי סנחריב, דהיינו עשרת השבטים, גם להם בסופו של דבר תהיה פליטה. אבל שדיברתי על שארית לא דיברתי על אלה היושבים כאן בירושלים.

לכן אמור כה אמר השם אלוקים כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. כנגד מה שהם אומרים יושבי ירושלים, הם מתייחסים במין איזושהי רמות רוח, יש להם איזושהי גאווה, אנחנו עוד פה, הם כבר גלו, הם כבר רחקו מעל השם. אומר תגיד להם שאדרבה, השם דווקא קרוב אליהם. כה אמר השם אלוקים כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות, בכל אופן תדע לך, הגם שהרחקתי אותם מן הגויים והגם שהפיצותי אותם מן הגויים אל הארצות, ותכף נבין מה ההבדל בין הרחקתי לבין הפיצותי, הוא אומר לו אבל הם לא רחוקים ממני. הם אולי רחוקים מירושלים, אבל הם לא רחוקים ממני. אומר הקדוש ברוך הוא ואהי להם למקדש מעט. שהגם שאין להם את המקדש הגדול, אבל יש להם מקדש מעט. ואהי להם, אני אהיה להם שם בגולה למקדש מעט. הגם שלא תשרה השכינה בגלוי, בהתגליא, אבל עדיין תשרה השכינה בהסתר. הכוונה היא הקדוש ברוך הוא ישמור עליהם וילווה אותם גם שם בגולה. יהיה להם השגחה פרטית גם שם בגולה. וזה מה שחז"ל אומרים ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. שבתי הכנסיות ובתי המדרשות אשר בארצות פזוריהם, זה המקדש מעט. והקדוש ברוך הוא ימשיך וישרה שכינתו עליהם גם שם. ובאמת לכל אורך ימי גלותם של ישראל, אף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. הקדוש ברוך הוא שמר על עם ישראל גם בארצות פזוריהם. והקדוש ברוך הוא ליווה אותם בהשגחה פרטית שאם לא כן לא היה נשאר כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו, לא נשאר מהם מאומה. איך עם ישראל, העם היחיד שהיסטוריונים עומדים פעורי פה, איך יכול להיות שעם התפזר כל כך בין האומות ועדיין שמר על לאומיותו, עדיין הוא מחובר כאם אחד כגוף אחד ובסופו של דבר אחרי 2000 שנה עוד חוזרים לארצם. אין לזה אח ורע בשום דוגמה היסטורית. והיו שהגדירו את זה כתאונה של ההיסטוריה. וכן כבר הקראנו פה פעם את דברים שכתב מארק טוויין ועוד אנשים שעמדו נפעמים מול המציאות העל טבעית של עם ישראל. אז אומר הקדוש ברוך הוא איך אתה חושב שהם קיימים? ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. אז הגם שאין להם את המקדש בהתגליא של השראת השכינה כמו שהיה במקדש בגלוי, אבל על כל פנים מקדש מעט כן. אז אני מלווה אותם גם במקומות ההם שבו הם שבהם הם נמצאים. אז אין שום מקום לרגשי גאווה של אלה היושבים בירושלים שיגידו הם רחקו מעל השם. אדרבה, עליהם אני קרוב והם יחזרו. ואלה שאתה רואה כאן בירושלים הם בסופו של דבר יכלו.

המלבי"ם אומר, כתוב הרחקתים בגויים, הפיצותים בארצות. אומר המלבי"ם כל מקום שאנחנו רואים כאן בספר שבאים נרדפים גויים וארצות, כהם שתי מילים נרדפות, אז הארצות הם תמיד הרחוקות יותר מן הגויים. בהתחלה הם גלו בגויים וכבר הם רחוקים. אבל לאחר מכן הם מתרחקים יותר ונפוצו לארצות שאלה הם ארצות רחוקות יותר. לכן אמור כה אמר השם אלוקים וקיבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל. לכן אומר לו השם כנגד מה שיושבי ירושלים אומרים לעשרת השבטים לנו היא ניתנה הארץ למורשה, הם חושבים שאלה שנדחו שם הם אבדו לחלוטין ולא יחזרו עוד, אומר להם השם אדרבה, וקיבצתי אתכם מן העמים. הכוונה מהעמים הקרובים, אני אקבץ אותם. וזה היה בגלות של בית שני. גולי בבל נקבצו ושבו לארץ. ואספתי, זה כבר לעתיד, דהיינו בגאולה השלמה במהרה, אומר השם ואספתי אתכם מן הארצות. אני אאסוף את עשרת השבטים שהם כבר בארצות, שארצות אמרנו הם רחוקות יותר, הם כבר לא שבו בבית שני אלא הם עדיין שם. אומר הקדוש ברוך הוא אני אאסוף אתכם מן הארצות ונתתי לכם את אדמת ישראל. לא כמו שטוענים אנשי ירושלים לנו היא ניתנה הארץ למורשה, אלא ונתתי לכם. אתם תקבלו את הארץ למורשה ולא אלה היושבים כאן שהם עתידים לכלות.

המלבי"ם מסביר, יש הבדל בלשון הקודש בין אסף לבין קיבץ. מה ההבדל? אומר המלבי"ם לאסוף הכוונה דבר שהיה רחוק ואני הבאתי אותו לכאן. כמו אסף אנידחות. יש משהו נידח ואוספים אותו לכאן. יאסף הביתה. אסף רגליו אל המיטה. כן? דבר שהיה מרוחק וקירבתי אותו. לעומת זאת תמיד שמדברים על לקבץ, זה לעשות קיבוץ מדברים שהם באים כפרטים, אני מקבץ אותם. הופך אותם להיות ביחד. אומר המלבי"ם הארצות הם יותר רחוקות מן העמים כמו שראינו לעיל. העמים זה הקרובים והארצות זה כבר הרחוקות יותר. בארצות הם היו יותר מפוזרים. כל המקומות הרחוקים שמה הפזורה הייתה יותר גדולה. וזה גם כן מסתבר. כאשר אתה לוקח משהו ומעיף אותו, אז קרוב יותר יהיה ריכוז גדול יותר, רחוק יותר הם יהיו בודדים יותר. ככה באופן טבעי. כך גם כן היה. כאשר הם גלו למקומות הקרובים אז נשארו בקיבוצים גדולים יותר. ולעומת זאת כאשר הלכו משם וגלו למקומות רחוקים יותר, אז הם כבר היו יותר כפרטים, הם היו בודדים יותר, לא לא כקבוצות שלמות וגדולות. אז יוצא אם כן שבארצות הם היו מפוזרים יותר. וזה כמו שכתוב והפיצותי אותם בגויים וזריטים בארצות. להפיץ זה לפזר. זריטים זה פיזור רב יותר. זה כמו זורה לרוח. אז הפיצותים בגויים זה קרוב, הם רק נפוצו. ולעומת זאת בארצות שם יהיה זרייה. ולכן הוא אומר פה מן הארצות אשר נפוצותם. שם בארצות אתם נפוצים, ממש מפוזרים. רק שבארצות חוץ מזה שצריך לקבץ את המפוזר, צריך גם כן לאסוף. כי כמו שאמרנו האסיפה זה לאסוף את הפרטים. ולכן הוא אומר כמו שכתוב ואסף נידחי ישראל ומפוצות יהודה יקבץ. שיש כאן את העניין לאסוף מרחוק והעניין השני זה לקבץ את הפרטים לכלל קיבוץ שלם.

ובאו שמה והסירו את כל שיקוציה ואת כל תועבותיה ממנה. ובאו שמה והסירו את כל שיקוציה, הכוונה הגולים יחזרו לירושלים ויסירו את שיקוציה. על מתי זה מדבר? אומר המלבי"ם זה מדבר על גאולת בית שני. הרי אנשי כנסת הגדולה ביטלו יצרא דעבודה זרה. אז ממילא יוצא שבגאולת בית שני הסירו כל שיקוציה. לא היה שיקוצי עבודה זרה בבית שני. אז הם יגאלו ויסירו שיקוציה. ואת כל תועבותיה ממנה. כל תועבותיה ממנה הרי אפילו היום לא סרו כל תועבותיה ממנה. אז על מתי הוא כאן הוא מדבר? אומר המלבי"ם זה מדבר על הגאולה העתידה, כאשר יבואו גם עשרת השבטים. ובגאולה העתידה גם כל תועבותיה ממנה, גם יצרא דעריות, גם כל שאר התועבות, גם מצעדי גאווה, שום דבר כבר לא יהיה. כל תועבותיה ממנה זה יסור לעתיד כאשר יבוא המשיח ויטהר את ארץ ישראל. ואז ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר.

המלבי"ם מסביר שבעצם התהליכים שבהם הפעולות המחשבתיות של האדם פועלות, אומר המלבי"ם הרוח היא מעלה את הדמיונות מהנפש אל הלב. כך סדר הדברים. אומר המלבי"ם ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה. עד עכשיו היו הסיבות אל החטא הרוח והלב. כיוון שהרוח היא זאת שמעלה את הציורים והדמיון מעומק הנפש על פני הלב. רוב הציורים והדמיונות של האדם אומר המלבי"ם נוטים לרעה. קנאה, גאווה, נקמה, נטירה וכולי. רוב ציורי הלב, ציורי הלב זה דמיונות הלב, מחשבות הלב, רובם נוטים לרעה. כמו שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אומר המלבי"ם ואז הלב הוא בעצם הכוח שמושל בנפש ויש לו מלחמה. ולמה? מכיוון שללב יש גם כוח אחר שמשפיע עליו. יש את הציורים של השכל, של המחשבה, של ההתבוננות, שהם נוטים יותר אל הטוב. הבן אדם בשכל יודע מצוין מה טוב לעשות. מצוין. מה הבעיה? הבעיה של הלב. הבעיה של הלב שמגיעה הרוח ומעלה את כל הציורים והדמיונות שבנפש, מעלה אותם אל הלב כדי להביא את הלב, למשוך את הלב, להטות את הלב אל הרצונות של הנפש שנמשכת אל הדברים הרעים, אל הקנאה, גאווה, נקמה, תאווה וכולי. יוצא אם כן שבסופו של דבר בפני הלב עומדים שני לבבות נגדיר את זה ככה. ישנם שני לבבות. יש לב אחד שמקבל את הציורים כמו שאמרנו מהנפש על ידי הרוח שמעלה את הציורים אל הלב וזה משיכה לרע, ויש משהו מקבל מהשכל שזה מהבינה שהיא המשיכה לטוב. וזה מצב יוצר מצב של שני לבבות או אם תרצו לבבו חצוי. למה? כי הלב, המלבי"ם מסביר שהוא תמיד הכוח המושל. הלב זה הכוח המושל, אביר הלב, תמיד הלב זה הכוח המושל. אבל הכוח המושל הוא חצוי. הוא יש לו משיכה לרע ויש לו משיכה לטוב. יוצא אם כן שלכל אדם אם נרצה להשתמש בביטוי קצת מגושם, ישנם שני לבבות. יש את הלב המושך לרע ויש את הלב המושך לטוב. הוא בסופו של דבר שאמור להחליט לאן ללכת, כן? מה פשוט לעשות. ואז הוא אומר בעתיד לא יהיה להם כן אלא ונתתי להם לב אחד. הכוונה כוח המושל בנפש שזה בעצם הלב יתעורר רק לטוב. הוא ילך רק לפי העצה של השכל ושל הבינה ולא ילך לפי העצה של הרוח שמעלה מהנפש כל מיני דמיונות רעים ומחשבות רעות, הוא לא ילך בכיוון הזה. ואז אני אתן בקרבכם רוח חדשה. הרוח לא תעלה כל מיני ציורים ודמיונות רעים אלא רק עניינים של קדושה, של אהבת השם, של עבודת השם, של יראת שמיים. זה מה שיעלה מהרוח מהנפש למטה, זה מה שהרוח תעלה אל הלב. ועל ידי זה והסירותי את לב האבן מבשרם. עד עכשיו היה להם לב אבן. ומה הבעיה בלב אבן? לב אבן קשה לחקוק בו רשמים. קשה לעשות בו פעולות, הוא קשה כאבן. הוא לא מוכן לקבל הרשמים האלוהיים וציורי המוסר והחוכמה. הוא קשה עורף. יש לו לב אבן שלא שלא מתרשם משום דבר. לעומת זאת אומר השם אני אתן להם לב בשר. לב בשר אומר המלבי"ם רך לקבל עליו מכתב אלוקים וציורי הקדושה והרוחניות. הלב הבשר זה לב שמתפעל, זה לב שמושפע מדברים שבקדושה. לב רך ונוח להיכנע. אבל כאשר יש לב אבן, אתה יכול להגיד מוסר, אתה יכול להראות דברים שמחרידים כל לב, אבל הלב אבן. הלב אבן ממילא שום דבר לא מושפע, שום דבר לא מזיז, כבר לא מתרגשים משום דבר. וכבר דיברנו על זה כמה פעמים שאנחנו בעצם חיים במציאות הזאת של לב אבן. אנחנו חיים במציאות הזאת של בן אדם קשה לו להתפעל בתפילה, בלימוד תורה, קשה לו להתרגש מעבודת השם. זה מציאות של לב אבן. וזה כתוב שלעתיד, ככה מובא בספרים הקדושים, שלקראת ביאת המשיח יבואו הנשמות שהם מהעקב של אדם הראשון. והמקום הכי פחות מרגיש, הנשמות הכי שפלות, והמקום שהכי פחות מרגיש בגוף האדם זה העקב. ולכן אנחנו בדור נטול רגשות. אנחנו בדור שקשה מאוד להפעיל את הרגש, קשה מאוד להתפעל בעבודת השם, בלימוד התורה, להגיע למין איזושהי התרגשות והתלהבות בעבודת השם. חסר את הלב. יש לנו לב אבן במקום לב בשר. אומר הקדוש ברוך הוא אני אז אתן בכם שיהיה לכם לב בשר. לב שבאמת מתפילה, מעבודת השם, מלימוד תורה, משיעור, מרעיון, מחידוש, יהיה לנו התפעלות, יהיה לבן אדם התלהבות ורגש רשף קודש לעבודתו יתברך.

וזה למען בחוקותיי ילכו ואת משפטיי ישמרו ועשו אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים. וזה למען בחוקותיי ילכו, כדי שהיצר הרע לא יעכב אותם. כאשר היצר הרע הופך את הלב לאבן, קשה שבחוקותיי ילכו ובמשפטיי ישמרו ועשו אותם. אבל כאשר הלב הופך לבשר, אז האדם כן מקבל תוכחת וכן משנה דרכיו. אז ממילא משפטיי ישמרו ועשו אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים, אני אשרה שכינתי עליהם. ואל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך דרכם בראשם נתתי נאום השם אלוקים. הוא חוזר, מסביר המלבי"ם, למה שהוא דיבר לעיל בפסוק י"ב. לעיל בפסוק י"ב כתוב וידעתם כי אני השם אשר בחוקיי לא הלכתם ומשפטיי לא עשיתם וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם. ופה פתאום הוא חותך ויהי כהינבאי ופלטיהו בן בניה מת. חוזר לספר על מה שקרה שפתאום הוא מופתע לראות שכביכול הגזירה כבר מתחילה להתקיים מיד על האנשים היושבים בירושלים. אומר המלבי"ם בעניין הזה הוא שאל את השם מה, כלה אתה עושה בירושלים? והשם השיב לו. ויהי דבר השם אלי לאמור פסוק י"ד בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך וכולי. עד כאן תשובת השם. מכאן ואילך תשימו לב הוא חוזר למה שהיה קודם בפסוק י"ב. וידעתם כי אני השם אשר בחוקיי לא הלכתם ומשפטיי לא עשיתם וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם. אומר הקדוש ברוך הוא ואל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך. הוא ממשיך את מה שהוא דיבר לאל. אומר בחוקיי לא הלכתם, אתם הולכים רק אל השיקוצים ואל התועבות, לשם ליבם הולך. הולכים להידבק בעבודה זרה שזה נקרא שיקוץ. כמו שכתוב ששמו בירושלים שיקוץ שומם. הולכים להידבק בעריות שזה נקרא תועבה. ולכן אומר השם דרכם בראשם נתתי נאום השם אלוקים. דרכם בראשם נתתי אני משלם להם כפי דרכם, הם בעצם אשמים בדבר. במילים פשוטות, כאשר קורית לבן אדם צרה, אז איוולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו. הוא פונה אל השם ואומר למה אתה עושה לי כך? אני עושה לך? אתה עשית לעצמך. אל תכניס את היד לאש, היא לא תישרף. אז גם כאן הוא אומר דרכם בראשם נתתי. אומר הקדוש ברוך הוא הם אשמים בעצמם כי שילמתי להם כפי דרכם. דהיינו הם פה עונש חיצוני אלא תייסרך רעתך. הרעה שאדם בעצמו יוצר על ידי העבירות שהוא עושה, הקלקולים שהוא מקלקל, המשחיתים שהוא יוצר, הם המייסרים אותו.

מסביר המלבי"ם מה זה ואל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך. מה זה לב שיקוציהם? יש שיקוצים ויש לב השיקוצים. אומר המלבי"ם כן. שיקוץ זה שיקוץ. לב השיקוץ זה עיקרו של דבר, זה המרכז של הדבר. במילים פשוטות, אדם יכול לעבוד עבודה זרה מה שנקרא אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. מצוות אנשים מלומדה. אבל אדם יכול לעבוד עבודה זרה מכל הלב. עם כל הברען, מכל ה... עם כל ההתלהבות, הוא מה שנקרא אדוק בה. הוא דבוק בעבודה זרה. אומר הקדוש ברוך הוא אצלכם זה לא היה חיצוני. זה אל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך. הם הלב זה עיקר הדבר, הם עושים את הדבר הזה ללב ועיקר. הם לא עובדים עבודה זרה מאהבה ומיראה אלא הם דבקו בעבודה זרה בעצמה, הם מרגישים חלק מן העבודה זרה.

וישאו הכרובים את כנפיהם והאופנים לעומתם וכבוד אלוקי ישראל עליהם מלמעלה. אחרי שהשם סיים כאן את דבריו אלי, השם כביכול מסתלק. הוא רואה את השכינה שנוסעת מן העיר וכבוד השם מתרחק. ויעל כבוד השם מעל תוך העיר ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר. אנחנו ראינו שמשער בית השם נסע כבוד השם אל תוך העיר. משם מעל העיר הוא עולה, הוא עומד על ההר אשר מקדם לעיר. איזה הר יש מזרח לעיר? זה הר הזיתים. כמו שאומר התרגום ושרא על טור זיתיא. זה ההר אשר מקדם לעיר. אני רואה אותו איך כביכול השכינה הולכת ומתרוממת, כמו שאמר וירומו מן הארץ לעיניי. אני רואה את זה למול עיניי כיצד מתרוממת השכינה ועומדת מעל תוך העיר ולאחר מכן על ההר אשר מקדם לעיר. ורוח נשאתני נשאתני ותביאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלוקים ויעל מעליי המראה אשר ראיתי. ואז נדמה לו, כך רואה בדמיונו, שהרוח שהביאה אותו לירושלים היא הנושאת אותו אל הגולה. ואז גם השכינה הולכת איתו. ושם הוא רואה את המראה כמו שאמרנו מעליו. ויעל מעליי המראה אשר ראיתי, הכוונה כבוד השם שדיבר עמו קודם. ואדבר אל הגולה את כל דברי השם אשר הראני. היות והשם לקח אותו לירושלים כדי להראות לו זאת וכעת החזירו אל הגולה, אז כל הדברים הללו אמורים להיות כתוכחה לעם. ולכן הוא אומר דיברתי אל הגולה את כל דברי השם אשר הראני. לנחם אותם, להגיד להם שהשכינה נמצאת עימהם והקדוש ברוך הוא הבטיח לי שאתם תיגאלו ועוד תחזרו בחזרה לארצכם וגם עשרת השבטים יחזרו. את כל דברי התנחומים הללו אמרתי להם, שהם בעצם העיקר הדברים אשר מעניינים אותם. אותם אין עניין להגיד להם מה יקרה ליושבי ירושלים. זה רק ישבור אותם, יכול להיות שיש להם קרובים שם, זה ידכא אותם, מה זה ייתן? אני אומר נבואה רעה לאנשים שצריכים לשמוע רעה כדי שהם יחזרו בתשובה. אבל לבוא להגיד לאלה שיושבים בבבל מה יהיה עם יושבי ירושלים? למה, מה אכפת מזה? לכן ואדבר אל הגולה אומר המלבי"ם, להם אמרתי את דברי התנחומים שלהם זה כן אכפת. אלה דברים שנוגעים עליכם, שאתם עתידים לחזור בחזרה לירושלים והשם יגאל אתכם.