ויהי בצוותו את האיש לבוש הבדים לאמור קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבוא ויעמוד אצל האופן. ויהי בצוותו את האיש לבוש הבדים לאמור קח אש מבינות לגלגל. כאשר הוא מצווה את האיש לבוש הבדים לאמור, והאיש לבוש הבדים ראינו לאל שלפי חז"ל זהו גבריאל, ולפי איך שהסביר המלבי"ם מדברים על ירמיה שלימד זכות ולכן על ידו הקדוש ברוך הוא הביא את הפורענות כדי שתהיה בחסד וברחמים כיוון שהוא לימד זכות. אז הוא לא רצה לקחת אש ולשרוף. ואדרבה, הרי ראינו שהוא לימד עליהם זכות והוא לא היה מעוניין שתבוא פורענות על עם ישראל, אדרבה הוא דרכו ומידתו היא מידת החסד. ולכן הוא עומד אצל האופן. פירושו של דבר, מצד האופן והמערכה, אומר המלבי"ם, אין התחייבות לשריפת בית המקדש. פירושו של דבר, כשאנחנו מדברים על האופנים, אנחנו מדברים על החלק התחתון, אנחנו מדברים על העולם שהוא עולם העשייה. ומצד עולם העשייה אין הכרח של שריפה. כל העניין של השריפה זה בא רק כמו שהסברנו לאל מהבחינה העליונה. אז הוא רצה כעת מה שנקרא לאחוז החבל בשתי קצוות. כי אם אני בא מצד עולם העשייה, מצד עולם העשייה מגיע להם כליה בכלל. ואז מה השם עושה? מצד מידת הרחמים שזה העולמות העליונים יותר, הוא מביא שריפה על בית המקדש ולא מכלה אותם. אז מצד העולמות העליונים מגיעה שריפה, זה ראינו גזירת השם, לקחת גחלים ולשרוף את בית המקדש. מצד העולמות התחתונים לא מגיעה שריפה אבל מגיעה כליה. אז עכשיו מה הוא עושה? הוא אוחז את החבל בשתי הקצוות. הוא בא עכשיו מצד האופן, שמצד האופן הרי אמרנו לא מגיעה שריפה, ואומר אנא השם אל תביא שריפה עליהם. לא חס ושלום שיביא כליה, הוא הרי בא הרי כמו שהסברנו הוא רוצה למעט ולמזער את הגזירה. אז הוא אומר אז גם לא מגיעה שריפה, כיוון שעל פי עולם הגלגלים התחתון, דהיינו על פי עולם העשייה, אין הכרח שתבוא שריפה. אז מה תגיד? אבל כן צריכה לבוא כליה. טוב, אומנם כן צריכה לבוא כליה, אבל הוא לא הולך על הצד הזה. מה שהוא בא זה בעצם לעורר רחמים שמצד עולם האופנים, עולם הגלגלים התחתון, לא מתחייבת שריפת המקדש. ומצד המערכה לא מתחייבת שריפת בית המקדש. ורצה הקדוש ברוך הוא שהשם יעשה חסד עם עם ישראל ויגן על המקדש מצד הטבע, שמצד הטבע לא בהכרח מגיעה שריפה.
וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חופני לבוש הבדים ויקח ויצא. הפסוק הזה כעת יבואר בין אם אנחנו נלמד לפי הפשט שחז"ל לומדים, בין אם נלמד לפי המלבי"ם. נלך לפי מה שחז"ל אומרים, שכאן הוא בעצם לוקח מבינות לכרובים את האש ונותן אותה אל חופני לבוש הבדים והוא לוקח ויוצא. ומי זה לבוש הבדים כפי שהסברנו על פי חז"ל? זהו גבריאל. וגבריאל מבקש מהכרוב לתת לו. וישלח הכרוב את ידו מבינות הכרובים אל האש אשר בינות לכרובים וישא ויתן אל גבריאל. למה? מכיוון שאם הוא היה לוקח את זה בעצמו, אז הכרובים הגחלים היו לוהטות. ולכן מה הוא מבקש? שזה יעבור מכלי לכלי. אתה הכרוב תיקח את הגחלים ואתה תמסור לי. ועל ידי זה בינתיים הגחלים מעט הצטננו. דבר אחד. דבר שני, הגחלים היו גם כן בחופניו במשך שש שנים, כדי שהם יתעממו והאש שלהם תחלש, האש שלהם תכבה. הרי הנבואה הזאת הייתה בשנה השישית והעיר כמו שפתחנו בתחיללת הפרק חרבה רק בשנה ה-11. כך שלמעשה היו פה שני עניינים שגרמו לצינון הגזירה. א', שהכרוב לקח את הגחלים והעביר אותם אל חופני לבוש הבדים לגבריאל. דבר שני, שהם עדיין נשארו בידו במשך שש שנים ולא באופן מיידי הוציא את הגזירה אל הפועל.
המלבי"ם מסביר שכאן הוא מתאר לנו שהכרוב שולח את ידו ומניח את האש בחופניו, שהעניין הזה, האש הזאת באה מצד הגזירה העליונה, מצד בחינה של עולם היצירה. מאיפה אתה רואה שזה בא? מאיפה זה יוצא? מהחיות. הכרובים אמרנו זה זה מעולם החיות. והוא מניח את זה בחופני האיש לבוש הבדים, שהסברנו לפי המלבי"ם שהכוונה היא ירמיה, כדי שהוא יקרר את הגחלים בכוח מה? בכוח לימוד הזכות כמו שאמרנו. שירמיהו לימד זכות עליהם ואמר שלא כולם הרשיעו, שהיו אנשים שכן היו מוכנים לשמוע את הנבואה, היו אנשים שהצילו את ירמיהו כאשר הושלך אל הטיט או אל חצר המטרה או אל כל מה שהוא עבר. וזה מה שחז"ל אומרים שנתקררה מידת הדין בידי האיש לבוש הבדים. מכוח מה? לפי איך שהמלבי"ם מסביר הכוונה היא מכוח לימוד הזכות. לימוד הזכות היא זו שגרמה לצינון של האש השורפת שהייתה אמורה לשרוף עד לכליה, וכאן כעת הדבר הזה נצטנן על ידי לימוד הזכות של האיש לבוש הבדים של ירמיה.
וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. וירא לכרובים, אומר קודם כל הרד"ק, מה שכתוב וירא וכתוב כאן תבנית יד אדם, לא כתוב יד אדם, כדי להראות לך כי לא היה הכל אלא במראה הנבואה. וירא לכרובים זה ראיית נבואה, ראייה נבואית. וכתוב לא יד אדם אלא תבנית יד אדם, אלא כדי ללמד אותך שהוא לא רואה כאן דברים מוחשיים, אלא בדמות, כדמות של יד אדם. כיוון שהכל מדובר על נבואה והוא צריך להסביר לך מה הוא משיג בנבואתו, אז הוא אומר לך זה מעין יד אדם, ככה אני רואה במראה הנבואה, כדי שתבין שהכל היה במחזה הנבואה. המלבי"ם אומר, וירא לכרובים תבנית יד אדם. איך יכול להיות שרואים תבנית יד אדם? הרי אנחנו יודעים שהכנפיים סוככות ומכסות את ידיהם. ואם הכנפיים מכסות את ידיהם, אז לא שייך לראות תבנית יד אדם. אומר המלבי"ם, בהכרח אתה מבין שכעת הכרובים נושאים כנפיים. והיות והם נושאים את כנפיהם, מה מתגלה? הידיים אשר מתחת כנפיהם, כפי שראינו לאל. ואם אנחנו מבינים שהם נושאים כנפיהם, בהכרח אתה מבין שכאן אנחנו מדברים בהנהגה מעל הטבע. כי הרי הסברנו שתמיד כאשר ההנהגה היא מעל הטבע, ההנהגה היא בהנהגה של עפיפה. הכרובים מעופפים בכנפיהם, נושאים כנפיהם כלפי מעלה. וזה מראה שההנהגה היא הנהגה על טבעית ולא בהנהגה על פי המערכת. וזה בא לידי ביטוי כידי אדם. מה פירוש ידי אדם? האדם הרי יש לו בחירה מה מה יעשה בידיו. זה אדם יש בחירה. ואז זה מה שחז"ל אומרים, שהידיים הללו שנתגלו הם הידיים שתחת כנפי הכרובים לקבל את הפושעים בתשובה. שעוד פעם, תשובה גם כן תלויה בבחירה של האדם. האדם בוחר בטוב, ואז יש ידיים שהם המקבלות את תשובתו. וזה גם כן מראה על הנהגה שהיא מעל הטבע. כי על פי הטבע, החוטא צריך למות. הנפש החוטאת היא תמות. אבל על פי ההנהגה של מעל הטבע, יש מושג של תשובה. אז לכן הוא אומר לך, תדע לך, כאן אנחנו רואים הנהגה שהיא מעל הטבע. וזה בא לידי ביטוי בידי אדם, שזה בעצם בחירה חופשית. ביטוי להנהגה מעל הטבע. ההנהגה הטבעית זה מה שמוכרח להיות. אין לשמש בחירה חופשית אם לזרוח או לא. כל גרמי השמיים הנהגתם היא טבעית. היא מוכרחת על פי טבע. ולעומת זאת כאשר אנחנו מדברים כאן בהנהגה על טבעית, אז יש פה בחינה של יד אדם, שיד אדם כמו שאמרנו, זה בחירה, זה דבר שנעשה ברצון, כאדם שבוחר. וממילא על ידי זה תבין שכאן אנחנו עומדים לראות הנהגה שהיא בבחינות כמו שאמרתי על טבעיות.
ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים. אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד. ומראה האופנים כעין אבן תרשיש. ואראה והנה ארבעה אופנים. רש"י מתקשה כבר, הרי כבר תיארת לי את כל זה לאל במחזה הראשון. למה צריך לחזור על זה? אומר רש"י, היות והשתנתה כאן אחת מן הפנים, הוצרך לחזור ולשנות כאן כל מעשה החיות כבראשונה, שלא תאמר מרכבה אחרת היא. כפי שתכף נראה שאחת מן הפנים כאן השתנה. מפני ארבע חיות. והיות וכן, היה מקום לומר שאולי הוא ראה מרכבה אחרת, אולי זה משהו אחר. לכן הוא חוזר לך על עניין המרכבה כדי לומר לך זוהי היא המרכבה שראיתי על נהר כבר. ורק מה? יש באמת שינוי באחת מן החיות שאותו אנחנו נסביר, ממה נובע השינוי ולמה למה הוא באמת מופיע כאן בדרך אחרת. אבל על כל פנים שתדע שהיא היא המרכבה שאותה תיארתי לך כבר בפרק הראשון. המלבי"ם מסביר שבהבדל בין המחזה הזה לבין המחזה הראשון, שבמחזה הזה הוא משיג מלמעלה למטה. בו בזמן שבמחזה הראשון הוא משיג מלמטה למעלה. זאת אומרת מהבחינה הנמוכה אל העליונה. אבל כאן במראה הוא משיג בהתחלה את החשמל, לאחר מכן את הכיסא, לאחר מכן את האופנים, ולאחר מכן את החיות. בפעם הראשונה הוא מגדיר אותם בשם חיות, ובפעם הזאת הוא קורא להם כרובים. וההסבר לכך אומר המלבי"ם, כיוון שבפעם הראשונה הוא ראה כיצד החיות, שזה בחינה של עולם היצירה, מנהיגים את האופנים. האופנים אמרנו זה עולם העשייה. הם הגלגלים והאופנים שהם בעצם גרמי השמיים. ככה היא ההנהגה בימי הגלות. ועיקר ההנהגה זה שהחיות מנהיגות את האופנים, כמו במשל למרכבה הנגררת על ידי החיות. החיות הם המושכות והם מגלגלות את האופנים. מה זה אומר? זה אומר שההנהגה היא טבעית. זה אומר שההנהגה היא על פי המערכת. אין פה הנהגה על טבעית, אין פה הנהגה ניסית, אין פה הנהגה שחורגת מגדר הטבע. ולכן שם כתוב שהם ילכו. החיות הולכות. והסברנו שהליכה זה טבע, להבדיל מעפיפה שזה מעל הטבע. ואפילו שהראו לו שם את הכנפיים שלהם, אבל הם לא עשו שימוש בכנפיהם. למה? כי שם הראו לו את הבחינות של ההנהגה בגולה, על נהר כבר. הדרך של ההנהגה היא שיש חיות והם מושכות את המרכבה, והמרכבה מתגלגלת על פי האופנים, והחיות הולכות, וכל זה דרך הנהגת הטבע, שעולם היצירה מנהיג את עולם העשייה. ולכן גם כן שם הם נקראים בשם חיות, כי החיות הם מהלכות, כן? מה שאין כן כאן, מראים לו פה את ההנהגה שהיא מחוץ למערכת. הנהגה היא שהיא בבחינה של חסד, הנהגה על טבעית. כי הרי כאן מראים לו את שריפת בית המקדש, שמכוחו ניצל עם ישראל מכליה. והיות וכן, מראים לו שכאן ההנהגה היא מעל הטבע, ולכן מראים לו כרובים. מה ההבדל בין כרובים לבין חיות? חיות הדרך שלהם זה בהילוך. כרובים זה בעצם מלאכים. כרובים כמו שאנחנו מדברים על הכרובים שהיו על גבי הכפורת, סוככים בכנפיהם על הכפורת. אומר המלבי"ם, עיקר עניין הכרובים זה הכנפיים. ואם כן יוצא שהיות ורוצים להראות לו פה הנהגה על טבעית, אז מראים לו אותו בדרך של כרובים, בדרך של כנפיים, בדרך של עפיפה, שזה הבחינה המתרוממת והמגבהת מעל הנהגת המערכת שהיא ההנהגה התחתונה, היא ההנהגה העליונה יותר, שהיא הנהגה של חסד כדי להציל אותם מכליה ויהיה רק שריפה של בית המקדש ויכלה חמתו על העצים ועל האבנים. את ההנהגה הזאת, את ההשפעה הזאת, החיות מקבלות מכיסא הכבוד. וזה כבר הסברנו למעלה, שבעצם יש את כיסא הכבוד שזה הבריאה, מתחתיו יש את החיות שזה עולם היצירה, ומתחתיו זה הגלגלים והאופנים שזה עולם העשייה. כך הסברנו כבר לאל. הכיסא, אם נרצה, זה כמו הרוכב על המרכבה. הוא מנהיג את הכל. הוא גם מנהיג את החיות, שהם מסובבות את הגלגלים והאופנים. הכיסא הכבוד שם זה ההנהגה העליונה שמנהיגת את הכל. ולכן בהתחלה הוא רואה את הכיסא, שהוא העיקר בהנהגה הזאת. ומראים לו שגם בהנהגה הזאת, שהקדוש ברוך הוא שידד את המערכה, מראים לו שהאופנים קשורים יחד עם הכרובים. ולכן מראים לו את האופנים פעם שנייה, ארבעה אופנים, כפי שכבר ביארנו אותם בחלק הראשון, כן, בפרק א'. מראים לו שתדע לך שגם בכל זה, זה פועל על ידי ההנהגה של האופנים, אבל פה האופנים מושפעים מכוח כרובים. פה האופנים מושפעים מכוח כיסא הכבוד אשר מעליהם, דהיינו הנהגה מעל הטבע, לא ההנהגה הטבעית אותה ראית בפרק הראשון.
ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. מראה ציור של ארבעת האופנים היה אחד. כמראית האופן העשוי בתוך האופן. והסברנו שכוונת הדברים, שהיות ותכף הוא יסביר שכאשר הם צריכים, המרכבה הזאת יכולה לנוע לארבע רוחות. וכאשר היא נעה לכל רוח, היא לא צריכה להסתובב כדי לנוע. אז ממילא יוצא שהגלגלים של המרכבה הזאת לא היו גלגלים רגילים. נגדיר אותם כמגלגלים חד מימדיים, קדימה אחורה. אלא אלא היו גלגלים, אם תרצו, דו מימדיים או תלת מימדיים, שזה היה גלגל שבתוכו עוד גלגל. ואז הגלגל הזה יכול להסתובב הן קדימה אחורה, הן ימינה ושמאלה. וזה מה שהוא אומר מיד, בלכתם אל ארבעת רבעיהם ילכו. לא יסבו בלכתם, כי המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו, לא יסבו בלכתם. דהיינו, המקום אשר יפנה הראש, שהוא הכרוב, האופן הולך אחר הכרוב. דהיינו, אם הוא הולך קדימה, אז הוא הולך קדימה. הולך לימין, לימין. לשמאל, לשמאל. אחור, לאחור. לא צריך לעשות מלאכת סיבוב כדי להסתובב. אלא היות והגלגלים היו בצורה כזאת שהם גלגלים לארבע רוחות, ממילא יוצא שאין צורך להסתובב, אלא מיד כאשר המרכבה זזה לימין, כולה זזה לימין. לשמאל, לשמאל. וכן הלאה על זה הדרך, מבלי צורך לסובב את המרכבה כולה על מנת להגיע לאותו רוח שאליו הם רוצים להלך.
וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עיניים סביב לארבעתם אופניהם. וכל בשרם, מסביר המלבי"ם, שזה מה שכתוב כאן זה המשך של מה שראינו לאל. כל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם, כולם הולכים לאשר יפנה הראש. אשר יפנה הראש אחריו ילכו, מי? כל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם. וראינו גם לאל המלבי"ם הסביר פסוקים דומים בכיוון הזה, שבעצם תחילת הפסוק הזה לא ממשיך בהמשך סוף הפסוק, אלא תחילת הפסוק חותם את הפסוק הקודם. המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו, וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם. נקודה. לאותו מקום, לכיוון הזה הם הולכים. וכוונת הדברים, היות והכרובים הם המנהיגים אותם, הם פונים על פי מי שפונה הראש שנמצא מעליהם. ואם אני מסביר שהכרובים זה בעצם החיות, אז אני מבין שההנהגה היא, הוא בעצם הראש, זה כיסא הכבוד. אז אומר זה מה שכתוב כאן, הכרובים פונים על פי מי שמנהיג אותם. ומי המנהיג אותם? זה מי שנמצא בעולם הכיסא. ואז יוצא שבין האופנים, בין הכרובים, בעצם האופן וגביהם, הכל פונה למקום שפונה הראש. ומה זה הראש? היושב על הכיסא, כמו שאנחנו מבינים, שזה ההנהגה של עולם הבריאה. על זה הוא אומר, והאופנים מלאים עיניים סביב לארבעתם אופניהם. האופנים גם הם מלאים עיניים. והמלאים עיניים כבר ראינו לאל שהכוונה עיני השם שמשוטטים בהשגחה פרטית על כל מה שקורה במציאות ובעולם. זוהי בחינת עיניים. האופנים מלאים עיניים, דהיינו אין בחינה הנסתרת מהשקפתו ומראייתו.
לאופנים להם קורא הגלגל באוזניי. זה פסוק די סתום. אנחנו נראה בו שני פירושים. רש"י אומר, אני שמעתי שהמלאך היה קורא את האופן גלגל. לאופנים להם קורא הגלגל באוזניי. דהיינו המלאך היה קורא לאופנים הגלגל. לאופנים להם היה קורא המלאך, קורא להם הגלגל. כך שמעתי באוזניי. המלבי"ם לעומת זאת מסביר, ואגב בכיוון הזה גם כן צועד הרד"ק, שבעצם אופנים זה גלגל. אבל אם אתם זוכרים, ראינו שהמלבי"ם לאל כבר בתחילת הפרק הסביר שכאן מה שאנחנו מדברים על הגלגל לא מדברים על האופנים. לא מדברים על עולם העשייה. אלא מה זה הגלגל? זה רגלי החיות. שראינו שרגלי החיות היה להם רגל עגל, רגל שהיא עגולה. והם עגל, הם מגלגלים את האופנים. כמו שהסברנו שהחיות בלכתם מגורמים לגלגול האופנים. אז אל תאמר שהגלגול הזה הוא גלגול כמו גלגל שיניים. זה בלשון המלבי"ם זה פגישת גשם בגשם. פגישת גשם בגשם הכוונה היא דבר גשמי שפועל על דבר גשמי ומפעיל אותו. אז זה גלגל שיניים אחד כשהוא מסתובב הוא מסובב גלגל שיניים אחר. ככה אתה יכול לדמות גם כן שאולי כשאנחנו מדברים על החיות המגלגלות את האופנים, אז אתה תחשוב שזה פגישת גשם בגשם, כמו דבר גשמי המסובב דבר גשמי אחר. אומר לך לא בצורה הזאת זה נעשה. אז מכוח מה מתגלגלים האופנים על ידי החיות? הוא אומר לך הפעולה היא פעולה שכלית מחשבתית. פירושו של דבר, על ידי קולו והוראתו מתגלגלים האופנים. זה מה שהוא אומר, לאופנים להם קורא הגלגל באוזניי. הגלגל, שזה הסברנו רגל החיות המסובבת את האופנים, דהיינו עולם היצירה המסובב עולם ומשפיע לעולם העשייה, אל תחשוב שההשפעה הזאת היא השפעה מגושמת. אלא להם קורא. זה היה בדרך של קריאה, זה היה בדרך של פקודה והנעה שכלית. והוא מצווה להם והם הולכים כפי פקודתו. ובו יש גם כן רמז, כתוב קורא. למה לא כתוב קורא? קורא כאילו מישהו קרא לו. כי זה גם כן בא לרמוז שגם הגלגל שהוא קורא לאופן, מישהו קרא לו לגלגל. מי? מי שמעליו, זה הכיסא. זאת אומרת בקיצור עולם הכיסא שהוא הבריאה, הוא קורא אל מי? אל הגלגלים שהם בעצם החיות כמו שהסברנו עכשיו, שהם המגלגלים את האופנים. והגלגלים הוא קורא לאופנים. עוד פעם, בדרך של קריאה אל העולם שתחתיו, שזה עולם העשייה.
וארבעה פנים לאחד. פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני נשר. ארבעה פנים לאחד. אומר המלבי"ם, היות וכעת הוא מתאר את ההשגה שלו בעולם החיות שזה עולם היצירה, מצד מה שהם מקבלים מעולם הכיסא, שזה הסברנו הנהגה ניסית, הנהגה של מעל הטבע, לא ההנהגה על פי הטבע. הרי אנחנו יודעים שלמעלה הכל רחמים גמורים. גם מה שמשתלשל כאן כדינים, שמה למעלה זה בחינת רחמים. לכן תבין מי נעדר לנו מכאן? פני אחד פני הכרוב, פני אדם, פני אריה, פני נשר. מי חסר לנו? השור. השור הרי זה הנהגת השמאל כמו שהסברנו. הרי זה הסיבה כפי שראינו לאל שעם ישראל עשו להם עגל במדבר, כיוון שהם הבינו שזה מקום של שליטת הדינים, מקום נחש שרף ועקרב, דרך ההנהגה הראויה יותר היא בדרך השור. ולכן הלכו ועשו להם עגל. והטעות שלהם הייתה שלעולם אין הנהגת השם דרך פני השור, אלא לעולם הנהגת השם עם עם ישראל היא בחסדים. על כל פנים כעת, כאשר הוא רואה כאן את הבחינה הזאת של הדינים שהקדוש ברוך הוא מוריד כאן למטה, איך? על ידי שריפת בית המקדש. הסברנו שהדינים הללו הם יבואו בדין קשה, יהיה כליה. ולכן הקדוש ברוך הוא לא עשה את זה בדרך המערכת מהאופנים למטה, דהיינו בדרך הטבע, אלא עשה את זה מלמעלה מבחינת הכיסא, שזה בחינת עפיפה של מעל הטבע, כמו שהסברנו לאל. אה, כאשר הוא משיג את הבחינות הללו הגבוהות של מעל הטבע, אין שם שור. אין שם בחינה של דין. ולכן בהשגה כעת הוא לא רואה את פני השור מהשמאל, מה הוא רואה? את פני הכרוב. כי שם למעלה גם בחינת השמאל היא מעוררת רחמים. והיות והשפע והפעולה כעת נשפעים מלמעלה, כפי שראינו שזה שריפת בית המקדש שזה רחמים שלא לעשות כליה בכלל עם ישראל, בזה תשים לב, הולך פני השמאל ראשונה. פני האחד זה פני הכרוב, שהוא פני השמאל, והוא הולך תחילה. אבל עם כל זה, מידתו היא רחמים. ומה היא מידת רחמים? מידת רחמים זה לשפוך חמתו על העצים ועל האבנים. ולכן הוא רואה את פני השמאל ראשונה, ולכן הוא רואה אותו גם כן בצורת כרוב. כך רש"י מסביר, כך המלבי"ם מסביר את השינוי, היכן נעלם פני השור ולמה במקומו אנחנו מוצאים את פני הכרוב. אבל חז"ל גם כן התייחסו לשינוי הזה בין המרכבה הזאת לבין המרכבה שאנחנו רואים תיאור שלה בפרק א'. וחז"ל אומרים, יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. כיוון שראה יחזקאל פני שור, והבין שפני השור זה דינא קשיא, לכן מה עשה? ביקש רחמים והפך אותו לכרוב. אמר לפניו ריבונו של עולם, אין קטיגור נעשה סניגור. ומה זה הקטיגור? זה חטא העגל. זה השור, הוא נמצא פניו למעלה, אז הוא חס ושלום יגרום לכליה לעם ישראל. ביקש רחמים והפך אותו לכרוב. מה זה כרוב? כרוב כמו שקוראים בבבל לינוקא, רביא. כן? הכוונה היא תינוק. שואלת הגמרא, אז אם ככה מה, אז היו שני פנים של אדם? שואלת הגמרא הרי כבר כתוב פני אדם. מה אתה אומר לי פני הכרוב? אומרת הגמרא, אין. אפי רברבי ואפי זוטרי. יש פנים גדולות ויש פנים קטנות. לא כתוב לנו מפורש מה זה, הרד"ק אומר פירשנו עניין זה בנסתר, ייתכן שמדברים על אריך אנפין וזעיר אנפין, זה הבחינה של אפי רברבי ואפי זוטרי, ייתכן. אבל לפי המלבי"ם כפי שהסברנו, הכוונה היא כאן שהבחינה הגבוהה יותר היא הבחינה של פני הכרוב. וייתכן מאוד שזה גם כן מתאים לפי מה שהמלבי"ם אומר, כי אם אנחנו מדברים בעולמות גבוהים יותר, בעולמות גבוהים יותר אז הכל הוא בחינה של חסדים. אז מובן ששייך לדבר על בחינת אריך, שזה גבוה יותר מאשר בחינת מאשר הבחינות הנמוכות יותר שזה הבחינה של זעיר אנפין. זעיר אנפין זה השש ספירות התחתונות שהם יותר בחינה של הנהגת העולם.
וירומו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר. וירומו הכרובים, מסביר המלבי"ם, העניין שלהם כעת היה לא בהליכה, שכפי שראינו לאל הליכה מבטאת דרך הטבע, אלא אני רואה שהם מתרוממים, התרוממות ועפיפה. ולכן הם נקראים כעת גם כן בשם כרובים, כי הרי אמרנו שהכרובים עיקר עניינם הוא כנפיהם, כפי שהסביר המלבי"ם לאל. זה הביטוי של הכרובים. והחיה הזאת שראיתי בנהר כבר, הוא אומר היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר, שאז כבר הוא השיג אותם כחיות מהלכות. ראיתי אותם בבחינת חיה, חיה אשר ראיתי בנהר כבר. והסברנו שהחיות המהלכות זה הנהגה על פי הילוך, על פי דרך הטבע, תהלוכות הטבע. כעת אני רואה, וירומו הכרובים. אני רואה אותם בבחינה של כרובים, דהיינו עם כנפיים או בבחינה של התרוממות, דהיינו עפיפה, ששני הדברים הללו מבטאים את ההנהגה העל טבעית, שלכן הם השתנו כעת מחיות לכרובים.
ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם. ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ, לא יסבו האופנים גם הם מאצלם. ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם. הוא אומר, עם כל זה, בין בשעה שהם הולכים, והולכים הסברנו זה הנהגה על פי דרך הטבע, על פי סדר המערכה. ובין בשעה שהם מעופפים, שזה הנהגה למעלה מסדר המערכה. דע לך שבכל מצב לא יסובו האופנים מאצלם. פירושו של דבר, האופנים לא יסובו מאצלם, דהיינו לא יתרחקו מהם. דהיינו האופנים, שזה בחינת עולם העשייה, מוכרחים להנהיג על פי ההנהגה אשר מעליהם. כאשר ההנהגה שמעליהם היא הנהגה של חסד ורחמים, אז ככה יתנהגו גם כן האופנים למטה. ואם זה דינים, אז ככה יתנהגו גם כן למטה.
בעומדם יעמודו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם. כאן המלבי"ם אומר, כבר ביארתי לאל, שמו הסביר את השתי מיני תנועות, שזה כעין התנועות התחתיות של השמש, שכמו שראינו שיש לה תנועה אחת שהיא ממזרח למערב, וראינו שיש לה גם כן תנועה מן המערב מן הצפון לדרום ומן הדרום לצפון, חורף וקיץ, כפי שהסברנו באריכות בפרק הראשון.
ויצא כבוד השם מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיניי בצאתם והאופנים לעומתם. ויעמוד פתח שער בית השם הקדמוני וכבוד אלוהי ישראל עליהם מלמעלה. אומר המלבי"ם, כעת השכינה נוסעת מסע השלישי, ממפתן לכרוב. הכוונה היא לעוף מעל הארץ, אלי להתרחק עוד יותר מהמקדש שעתיד להיחרב. ואז הוא עומד פתח שער בית השם הקדמוני, כביכול יוצא מן המקדש. והיות והשכינה כאשר יוצאת מן המקדש הוא הולך עימהם בגולה, אז ההנהגה היא הנהגה נסתרת. היא הנהגה של ניסים נסתרים כפי המערכה. ואז אם כן יוצא שמה שהיה עד עכשיו כרוב, שזה הסברנו הנהגה על טבעית של עפיפה של כנפיים, הופך להיות חיה. שההנהגה של החיה בלכתה היא הנהגה טבעית, הליכה שמבטאת הנהגת הטבע. וזה מה שהוא אומר, היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר. ואדע כי כרובים המה. היא החיה שראיתי אז, שהשגתי אותם אז בצורה של חיות וכעת בצורה של כרובים, כעת כאשר השכינה יוצאת וחוזרת להנהיג בהנהגה של הטבע, אז כעת זה הנהגה של חיה. זה מה שראיתי אז, אני יודע שאין כעת בהנהגה הזאת, וראיתי תחת אלוהי ישראל, וגם אז הם תחת אלוהי ישראל. פירושו של דבר, שלא תחשוב שכעת ההנהגה היא טבעית, השם מוסר אותם ליד המערכה. לא, אלא גם בהנהגה הטבעית זה ניסים אבל נסתרים. זה ניסים אבל בתור דרך הטבע. ולכן הוא אומר ואדע כי כרובים המה, זה בעצם אותה הנהגה שראיתי כהנהגת הכרובים, רק שפה היא בהנהגה מעל הטבע, ואילו כעת זה חוזר להנהגת הטבע בניסים נסתרים. ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפיים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם. ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר מראיהם ואותם איש אל עבר פניו ילכו. זה הפנים שהשגתי בתחילה במרכבה הראשונה, וכמו שהיה אז כמו שאמרנו הנהגה על פי טבע, כך גם כן אני רואה כעת שהמצב חוזר אל ההנהגה הזאת כפי אשר ראיתי כמאז כן הוא עתה.