ספר יחזקאל פרק ח. ויהי בשנה השישית, בשישי, בחמישה לחודש, אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפניי, ותיפול עליי שם יד השם אלוקים. מתאר יחזקאל בשנה השישית, רק הוא לא אומר לנו שישית למה? שישית למי? מאיפה התחלת לספור שקראת לשישית? חז"ל דורשים, שישית הייתה השנה השישית לגלות יהויכין. בחמישה לחודש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפניי, זאת אומרת, אנחנו פה עכשיו נראה את הנבואה שהוא קיבל, אומר זקני יהודה היו יושבים לפניי, ותיפול עליי שם בפניהם יד השם אלוקים. אז אני מקבל נבואה.
ואראה, והנה דמות כמראה אש, ממראה מותניו ולמטה אש, וממותניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמלה. אז אני רואה דמות כמראה אש. רש"י אומר על הפסוק הזה, אסור להתבונן בפסוק זה. כן. נסביר על פי פשט הדברים. צורה שהיא כמראה אש, רש"י לא אומר לא ללמוד אלא לא להתבונן, להתבונן זה מלשון הכוונה להעמיק בדברים. אבל פשט הכתובים על פי מה שקצרות שכלנו מבינה, זה שהוא רואה דמות מיוחדת כמראה אש, והוא אומר לך ממותניו ולמטה היה כעין אש, וממותניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמלה, שהחשמלה זה דבר יותר מזוקק ויותר נשגב מן האש.
ושלא נטעה, החשמל שמוכר לנו היום, זה מילה על פי קצרות דעתו של בן יהודה, שבכלל אסור היה להשתמש במילה הזאת, כי המילה חשמל לא כותבים אותה בספרים הקדושים כמילה אחת, אלא זה כעין שם קדוש, כותבים אותה ח' ש' מקף ומ' ל'. לא כותבים אותה ביחד. [הערה מהקהל: הרב אני רואה ש...] והוא לקח מילה כזאת שהיא קדושה והלך והפך אותה לחברה, כן? חברת החשמל. זה דבר שלא יעלה על הדעת. רק מה, אין ברירה, זכרנו את זה. לכן שתבינו, יש הרבה אנשים שמעדיפים לא להשתמש בלשון של בן יהודה. כן? אם רוצים להגיד חשמל, הם אומרים, תסתכלו הרבה בשו"תים, בספרי שאלות ותשובות, עלקטריק. על ידי כוח האלקטרי. זה כתוב בדרך כלל לא עם א' אלא עם ע', כי הע' בשפה האידית הוא צירה. לא. לא. הע' הוא צירה. הא' הוא קמץ. זה ניקוד, הע' היא ניקוד. אם רוצים להגיד אלקטרי כותבים ע' ל' ע' ק' וכולי. לא קוראים את זה כע'. אלא הכוונה קוראים את זה אלקטרי, זה מלשון צירה. על כל פנים, אז זה החשמל, אומרים חז"ל, שזה ביטוי שמורכב משני מילים. מה המשמעות של החשמל? יש משמעות אחת שאומרת, חש, מלשון חש, מילה. מה זה חש? שתוק. חש זה לשתוק. כמו החשה. החשו, נכון? אז לשתוק, מל זה מלשון מילה. דהיינו, זה דבר מופלא ממך, נשגב ממך, אל תדבר עליו. זה חשמל. יש עוד ביאור בחז"ל שחשמל זה מלשון המלאכים בלכתם היו נראים כמדברים במהירות מאוד מאוד גבוהה. וזה נקרא חש ממלל. מדבר במהירות. זה הכוונה חשמל. זה מחיש, בדיוק, כמו מלשון החיש פעמיו. החיש, דהיינו מדבר במהירות, זה הכוונה חשמל, חש ממלל.
וישלח תבנית יד, וייקחני בציצית ראשי, ותישא אותי רוח בין הארץ ובין השמיים, ותביא אותי ירושלימה במראות אלוקים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה. צריכים להקדים הקדמה. יחזקאל גלה בגלות יהויכין, ויחזקאל שם היה בבבל על נהר כבר. והוא היה מתנבא נבואות גם בנוגע לארץ ישראל. והגמרא הרי שואלת, איך ייתכן הרי אין נבואה בחוץ לארץ? ומסיבה זו הרי יונה ברח תרשישה, כיוון שאין נבואה בחוץ לארץ. אלא מה? מי שהתחיל נבואתו כאן בארץ ישראל, אז יש לו גם נבואה בחוץ לארץ. כאשר יש לו כאן נבואה, אז יש לו גם שם נבואה, וממשיך בעצם את נבואתו ולצורך ארץ ישראל. אז כאן עכשיו הוא מתחיל לתאר לנו, שהנה השם לוקח אותי בציצית ראשי. אני בבבל, השם תופס אותי בציצית ראשי. ציצית ראשי הכוונה מחלפות ראשו, כן? בבלוריתו. כן, בבלוריתו. עכשיו, כל זה במראה הנבואה, שלא נטעה. זאת אומרת, יחזקאל לא הגיע לירושלים. אלא הוא אומר, אני רואה במראה הנבואה כאילו השם תופס אותי בבלוריתי, בציצית ראשי, ולוקח אותי ומניח אותי בירושלים, והכל זה עדיין במראה הנבואה. למה הוא בעצם לוקח אותו לשם? הוא רוצה להראות לו מה גורם לחורבן הבית. בוא וראה מה עושים בירושלים כדי שתבין ולא תתמה למה עם ישראל סובלים כזה סבל רב ולמה החרבתי, למה אני מחריב את בית המקדש.
עכשיו, הוא לוקח אותו אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה. אומר המלבי"ם, למה דווקא אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה? מבאר המלבי"ם, אנחנו לא מצאנו שהעמידו צלם בהיכל אחרי תקופתו של מנשה. מנשה ראינו העמיד צלם בהיכל השם. אבל החטא הזה עדיין היה שמור והחטא הזה לא נמחל והחטא הזה עדיין לא עשו עליו תשובה שלמה, ולכן הקדוש ברוך הוא אמר, גם כאשר הייתה גלות, הוא אמר זה בעוון שהעמידו צלם בהיכל. זאת אומרת החטא הזה עדיין ממשיך ויש לו גרורות עד להגליה הגמורה. אז זאת אומרת שכשמדבר פה על צלם בהיכל, הוא מדבר על התקופה ההיא של מנשה. ואיפה העמידו, מאיפה הוא מראה לו אותו? בפתח הפונה לשער צפון. אומר המלבי"ם, הכופרים היו אומרים שיש אל העושה טוב ויש אל העושה רע. דיברנו על זה פעם באריכות. הם האמינו שיש שתי כוחות בבריאה. והאל שעושה טוב, שעושה רע סליחה, מיקומו הוא בצד צפון. ומצד צפון שמה כביכול מקור הרע. יש לזה אומנם תימוכין לעצם זה שצד צפון הוא מקור הרע, כמו שכתוב מצפון תיפתח הרעה. הסר נא מעליה חברת כת הצפוני. נכון? מה זה הצפוני? זה יצר הרע. ולמה הוא נקרא צפוני? חז"ל אומרים, צפון בלב האדם. כן? מה זה צפון אגב, אם כבר הזכרנו, למה הוא צפון בלב האדם? גם יצר הטוב תגיד שהוא צפון בלב האדם. למה יצר הרע צפון? אז תשמעו דבר נפלא. אומר הנפש החיים, שכשהקדוש ברוך הוא נתן באדם את היצר הרע אחרי חטא אדם הראשון, התחבר בו היצר הרע. ולא רק שהוא התחבר בו, היותר גרוע זה שהאדם הפך להיות מזדהה הזדהות מוחלטת עם היצר הרע, עד כדי כך שכשהיצר הרע לדוגמה עכשיו רוצה לעשות איזה עבירה, בא ליצר הרע שתאכל חזיר, אז מה האדם אומר? בא לי חזיר. זאת אומרת, היצר הרע בעצם, אנחנו הפכנו להיות מזוהים טוטאלית עם היצר הרע. שזה לא היצר הרע אומר בא לי ואז אני מתחיל להסביר לו שלא כדאי. אלא זה לי. היצר הרע בעצם מדבר מגרוני. היצר הטוב לעומת זאת, הוא תמיד מישהו מבחוץ. המצפון שלי מעיק עליי. זה מישהו שבא ואומר לי אתה לא בסדר. שמתם לב? כשרציתי לאכול את החזיר, אז זה אני רציתי. וכשבאו להוכיח אותי, זה מישהו מבחוץ בא אומר לי אתה לא בסדר. אז זה מה שכתוב, יצר הרע אנחנו צפון בלב האדם, עד שאדם מרגיש הזדהות איתו. וזה חטא עץ הדעת טוב ורע. דעת טוב ורע, נתחבר בבן אדם הרע, עד כדי כך שזה הפך להיות חלק ממנו, שהוא בעצם מדבר כבר בגוף ראשון. התאוות זה אני רוצה. זה לא היצר הרע רוצה, זה אני רוצה. והמצפון זה מישהו אחר שבא להוכיח אותי.
על כל פנים, אז צד צפון זה מיוחס לכוח הרע. והם, מה הם היו עושים? היה שם להם סמל הקנאה. סמל הקנאה הוא מגדיר אותו סמל המקנה. מה זה סמל הקנאה? הקנאה כביכול כמו בערה קנאתי באיש ההוא. כוונת הדברים, אם רוצים להגיד כוח שהוא כוח של הרס, של כעס, של חורבן, זה סמל המקנה. סמל המקנה הכוונה אף, כעס, קנאה שעושה נזק. הם רצו לרצות את האל הזה, סמל המקנה שהוא בעצם כוח הרע בבריאה, ולכן מה הם עשו? העמידו את סמל המקנה לאיזה צד? אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה. שמה העמיד מנשה את סמל הקנאה. למה? הריצוי שלו יהיה על ידי שהוא יהיה לצד צפון, כיוון שלצד צפון שמה המציאות של הכוח הרע, משמה צריכים לרצות אותו.
והנה שם כבוד אלוקי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה. אומר, שם אני רואה את כבוד אלוקי ישראל, כביכול שם נגלה לי השם, כמראה אשר ראיתי בבקעה. ובבקעה שמה הוא אומר ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר. כן? זאת אומרת, הוא רוצה לתאר כמראה שכבר ראיתי בהזדמנות אחרת, אז כך הוא מזכיר.
ויאמר אליי, בן אדם, שא נא עיניך דרך צפונה. ואשא עיניי דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה. אומר לו השם, שא נא עיניך דרך צפונה. דהיינו, אל צד הצפון. כי הרי אמרנו שהם העמידו את הצלם מול צד צפון, כיוון שזה בא לכפר, על כנגד הצלם, זה בא לרצות את הצלם כדי שלא יעורר קנאה עלינו, שלא יעורר אף וכעס עלינו. אז הם שמו מולו, כן, שמו אותו מול הפתח. אני רואה, הנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה. מה זה בביאה? הכוונה מיד שאתה בא, שם הוא. ולמה בכניסה? ולמה? כי הם רצו שהוא מיד שיבוא ייכנס, ירצו אותו, שמו לו את סמל הקנאה, את הפסל שבא לרצות את הכוח הרע הזה, ואז מיד יראה את זה וייסוג אחור. לכן מה שנקרא בפתח. שומר דלתות העכו"ם. כן? שמו את הסמל הזה מיד בכניסה, שלא ייכנס אליהם כלל אותו כוח רע שבא להשחית ולעורר קנאה.
ויאמר אליי, בן אדם, הרואה אתה מה הם עושים? תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה לרחקה מעל מקדשי. ועוד תשוב תראה תועבות גדולות. הוא אומר לו בתמיהה, אתה רואה מה הם עושים? אתה רואה איזה תועבות הם עושים שכל כוונתם זה להרחיק אותי מעל בית המקדש? שלא אשרה את שכינתי שם כיוון שיש פה סמל, יש פה פסל, לא אוכל כביכול להשרות שכינתי שם. אומר לו, אתה תראה שיש עוד תועבות גדולות אחרות שהם עושים כדי להריק עליהם טוב ושפע מכל מיני מערכות הכוכבים. פה זה תועבה שהם עושים להרחיק מהם הרע, ואני עוד אראה לך תועבות שהם עושים עוד כדי לקבל טוב.
ויבא אותי אל פתח החצר, ואראה והנה חור אחד בקיר. הביא אותי עד הפתח של אותו שער עצמו, ואני רואה חור בקיר העזרה. שם בחור הזה, ויאמר אליי, בן אדם, חתור נא בקיר. ואחתור בקיר, והנה פתח אחד. אמר לו תרחיב את החור. והנה אני מרחיב את החור, ודרך החור אני רואה פתח של לשכה. או לפי המלבי"ם, על ידי החתירה נוצר לי פתח. כביכול התחלתי לחתור, היה איזה פתח קטן, ופתאום נוצר פתח שלם שדרכו אני יכול לעבור. הרד"ק אומר שפה הוא רצה להמשיל לו, שכמו שאתה רואה כאן את החתירה של הקיר, תדע לך שככה עתידים לבוא העכו"ם ולחתור בקיר העזרה. זאת אומרת, הגויים יבואו ויחוררו את קירות העזרה ואת קירות בית המקדש. והחתירה הזאת באה לסמל בעצם החורבן של הבית קרב.
ויאמר אליי, בוא וראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה. אומר לו, אני רוצה שאתה עכשיו תתקדם הלאה, תראה איזה דברים הם עושים. בוא תראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה. פירוש הדבר, יש עוד תועבות שעושים מעשיהם בהסתר. ואני רוצה שתראה גם את התועבות האלה, אני נותן לך עכשיו כניסה פנימה, שתראה גם מה הם עושים במסתרים.
ואבוא ואראה, והנה כל תבנית רמש ובהמה, שקץ וכל גילולי בית ישראל, מחוקה על הקיר סביב סביב. ואני נכנס ואני רואה שהנה על הקירות חקוקים כל תבנית של רמש, של בהמה, של שקץ, כל מיני העבודות זרות הכי משוקצות שהיו בזמנם, הם חקוקים על גבי קירות העזרה מבפנים. אתם חושבים איזה דבר נורא. אתה עושה עבודה זרה מחוץ לבית המקדש. אבל אתה עושה בתוך בית המקדש, מעמיד סמל הקנאה, מכניס עבודה זרה וחוקק אותה על קירות הבית מבפנים.
וזה לא מספיק. ושבעים איש מזקני בית ישראל, ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם, עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו, ועתר ענן הקטורת עולה. אומר, אני רואה שם שבעים איש מזקני בית ישראל. זאת אומרת, פה לא היה מדובר באנשים הפשוטים. היה מדובר באנשים החשובים. ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם. למה אתה צריך להזכיר אותו? אמרת שבעים איש מזקני ישראל, הוא גם מזקני ישראל. כלל נקוט בידינו, כאשר מונים קבוצה ומזכירים אחד מהם באופן פרטני, בא הדבר לומר לך, דע לך, אדם זה היה החשוב שבקבוצה. הוא היה החשוב שבדור, והיו לומדים ממנו. לכן אומר רש"י, מזכיר אותו בפני עצמו. עומד בתוכם, והם עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו. לא היו מעשנים אז, אז המקטרתו פה זה הכוונה, כן, מחתה שאיתה היו מקטרים לעבודה זרה. ועתר ענן הקטורת עולה. מה זה עתר ענן הקטורת? מאיזה לשון זה עתר? [הערה מהקהל: לעתור, להפוך, למצוא זכות, להתרבות] העתרתם בדברים. להרבות. יפה מאוד. זה פירוש המילה עתר. עתר זה להרבות. עתר, ע' ת' ר'. לא עם ט'. ע' ת' ר'. כן. או, זה משהו אחר. מדברים בע'. אז הוא אומר כאן, ועתר ענן הקטורת, הכוונה ריבוי ענן הקטורת. העתירו בעדי, הכוונה הרבו תפילה בעדי. כן? זה הכוונה העתירו בעדי. להעתיר הכוונה להרבות. נעתרות, נשיקות שונא. מה זה נעתרות? זה מרובות. זה אני לא רוצה את זה, זה הנשיקות של השונא זה הרבה, אני לא מעוניין בהם. זאת אומרת, אפילו תהיה אחת, אבל גם היא הרבה בשבילי. לא רוצה את הנשיקות של השונא, הם רבות עליי, הם לא טובות לי. כן? ומה הוא רוצה לומר בזה? אומר הרד"ק, הוא אומר לך, בוא וראה, שבעים איש, שבעים הסנהדרין, מה שבורא עולם נתן להם תחילה שבעים זקנים כדי שיורו אותם את הדרך הטובה, בוא וראה האנשים האלה מטעים אותם. והם אלה שעוד הולכים ומקטרים לעבודה זרה. יאזניה בן שפן זה היה ראש הסנהדרין. הוא הראש להם, וכל הסנהדרין הולכים אחריו לטעות אחריו. ואמרנו שלא תטעו, לא מדובר פה באנשים טיפשים או אנשים שעשו דברים מבלי דעת. אלה שעשו את זה, הם האמינו, היה להם איזושהי אמונה מסוימת, והיה להם הוכחות כביכול לדרך שלהם. זה לא היה אנשים שזקוקים לאשפוז. אלא היו אנשים עם אידיאולוגיה מסודרת שיכלו להוכיח לך את זה. וראינו שהיה לירמיהו ויכוח עם אותם אנשים שהיו במצרים, והם אמרו לו, הנה, כשהפסקנו לקטר למלכת השמיים ולהעלות לנסכים, חסרנו כל טובה, התחיל להיות לנו רק רע. תמיד היה להם כביכול הוכחות מהמציאות.
ויאמר אליי, הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך, איש בחדרי משכיתו? כי אומרים, אין השם רואה אותנו, עזב השם את הארץ. אומר לו, אתה רואה מה בני אדם, זקני בית ישראל עושים בחושך? הם חושבים שאף אחד לא רואה אותם. איש בחדרי משכיתו. כל אחד בחדרים, משכיתו זה כמו, רש"י מסביר, זה מסוכה, ברצפת אבני שיש. כן? כמו ושכותי כפי. מה זה שכותי כפי? מאיזה לשון זה? כמו לסוכך, נכון? כמו לעשות מסוכה. מה זה מסוכה? מחיצה, נכון? אז שכותי כפי הכוונה כעין איזושהי מחיצה מעליהם. כך גם כן הרצפה הייתה מסוככת כביכול, מרוצפת באבני שיש. והם לא יודעים, הם אומרים, עזב השם את הארץ. הקדוש ברוך הוא כביכול כבר לא משגיח במה שעושים בעולמות התחתונים, אלא רק מה שעושים בעולמות העליונים, ואפשר לעשות מה שרוצים. הוא אומר, הנה, אתה רואה מה הם עושים. עכשיו, מה פירוש עזב השם את הארץ? הם האמינו כביכול שהקדוש ברוך הוא עזב את ההחלטה והקביעה בענייני הארציות, והוא נתן למערכות, כוחות של המערכה. כוחות המערכה הכוונה הכוכבים, המזלות, שהם אלה שינהיגו את מציאות הארץ. המלבי"ם מבאר אחרת את מה שכתוב כאן איש בחדרי משכיתו. אומר המלבי"ם, שמשכיתו זה מלשון אשר נתן לשכוי בינה, או הנותן לשכוי בינה. מה זה לשכוי בינה? מה זה השכוי? הלב. אתם אומרים התרנגול זה גם נכון, אבל זה בעיקר הלב. כן? סמכו את זה על העניין שגם התרנגול כששומע קול התרנגול מברך, כי גם התרנגול יודע להבחין בין יום ולילה. אבל תסתכלו שם הטור מסביר, הנותן לשכוי בינה, מדבר על בינת הלב. כן? השכוי זה הלב. אז איש בחדרי משכיתו, הוא מסביר הכוונה בחדרי לבבם. עושים בחושך איש בחדרי משכיתו. והם היו בשביל אותם דברים שהיו בחדרי לבבם, היו מציירים אותם על הקיר, כביכול לתת לזה איזושהי הגבלה גשמית, כדי שעל ידי זה הם יוכלו לעבוד את אותם כוחות. אז הוא אומר לו, בוא ותראה מה הם עושים.
ויאמר אליי, עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים. דהיינו, ומה שראית עכשיו זה עוד מעט ביחס למה שאראה לך בהמשך. ויבא אותי אל פתח שער בית השם אשר אל הצפונה, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז. מביא אותי אל פתח שער בית השם אשר אל הצפונה. כן? אז באמת פה מסבירים, מה פירוש מביא אותי? הכוונה הוא כבר היה שם, רק הוא מכניס אותו פנימה, כי הוא היה בשער צפון. הוא רק מכניס אותו יותר פנימה. והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז. מה זה יושבות מבכות את התמוז? באמת יש בזה כמה פירושים. פירוש אחד אומר הרד"ק, שהמבכות זה בלשון סגי נהור. מה זה מבכות? משמחות. מלשון סגי נהור. מבכות את התמוז. מה זה תמוז? בירח תמוז היו עושים חג לעבודה זרה, והנשים היו באות כדי לשמח אותו. לשמח את העבודה זרה. זה ראה אותם מבכות את התמוז. זה ביאור אחד. יש ביאור אחר, שהיה להם עבודה זרה מיוחדת, שהעבודה זרה הזאת היו שמים לה עופרת בעיניים, והיו מסיקים אותה מבפנים, ומה קורה לעופרת בחום? נמסה. ואז היה נדמה כאילו העבודה זרה בוכה. ואז היו אומרים, הנה העבודה זרה בוכה, מבקשת שיעבדו אותה. אני לא יודע איך בן אדם הולך לעבוד עבודה זרה שבוכה ומבקשת שיעבדו אותה. זה סיבה למה לא לעבוד אותה. אתה מחפש מישהו שיעזור לך, לא מישהו שיבכה. כן? אבל על כל פנים, זה הייתה דרך העבודה זרה שלהם. יש אומרים שהתמוז זה מלשון שריפה. כמו למזא לאתונא. למזא הכוונה שם לשריפת התנור, לשריפת האתון. כן? ואומרים שהיו בוכים אותו, איך? למה? כי היו, היה הסק גדול שהיו עושים לאותה עבודה זרה, ומוסרים בניהם להם, זה היה כעין עבודת המולך, והנשים היו מבכות את הבנים, את הילדים שהיו נמסרות לתמוז, כן? לאותה עבודה זרה שאותה הסיקו להם. על זה הנשים היו בוכים, מבכות את אותם בנים ובנות. הסבר נוסף אומר הרד"ק בשם הרב החכם הגדול רבנו משה בר מימון, הרמב"ם. אומר, מובא בספר עבודת הקדמונים, שהיה איש מנביאי עכו"ם ושמו תמוז. אחד מהנביאים של הגויים, כך מופיע בספרים. שלא תטעו, זה לא שהרמב"ם מביא את זה כאקסיומה או כתיאור. הוא מתאר מה כתוב אצלם. אבל ודאי שכל מה שעכשיו נקריא זה היה, זה הבל ורעות רוח. היה אדם שקראו לו תמוז, וקרא למלך אחד וציווה אותו לעבוד שבעה כוכבי לכת ושנים עשר מזלות. שבעה כוכבי הלכת, שצ"ם חנכ"ל, ואת שנים עשר המזלות. והמיתו המלך ההוא מיתה משונה. כנראה המלך ההוא לא אהב שמורים לו מה לעבוד, אז הוא הרג אותו. ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל, לצלם הזהב שהוא צלם השמש. והיה זה הצלם תלוי בין שמיים וארץ. ונפל לתוך ההיכל. התאספו כל הצלמים אל צלם הזהב באותו לילה שנהרג אותו תמוז, התאספו כולם לאותו מקום, וצלם הזהב שהיה תלוי בין שמיים וארץ נפל אל תוך ההיכל, וכל הצלמים סביבו. והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא. והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה. וכאשר הגיע הבוקר, עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ. הצלמים גמרו את הזה, את הבכי, וחזרו כל אחד אל מקומו. והיה זה להם לחוק עולם, בתחילת יום ראשון מחודש תמוז בכל שנה, יספדו ויבכו על התמוז. מי זה התמוז? הנביא, שאותו נביא שעליו בכו אז כל הצלמים, הם בוכים עליו מדי שנה. זה הייתה העבודה זרה שלהם. ומי שמכיר את הפנתיאון היווני והרומאי וכל מה שהאמינו אז, זה תיאורים מהסוג הזה. ממש ככה. על איזה שהם אלילים שנלחמו באלילים אחרים, ובאו אחרי זה כל הצלמים, ובאו האלילים האלה והתאספו, והאל ההוא החליט לעזור לאל הזה, ואלת האהבה לא הסכימה, ואל הים זה פוסידון הוא בא לסייע לו, וזה כל הסוג השטויות שכתובים בספרים שלהם. כל מיני, כל מיני אגדות אלף לילה ולילה ודמיונות. יש אומרים שהתמוז זה שם של חיה. כן? זה עוד הסבר.
ויאמר אליי, הראית בן אדם? עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה. ראית מה האנשים האלה עושים? עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה. אומר הרד"ק, למעלה הוא לא אמר תועבות גדולות מאלה. אמר לו עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים. הוא לא אמר מאלה. כאן הוא אומר לו תראה תועבות גדולות מאלה. למה? מכיוון שפה התועבות האלה היו יותר גדולות מכל השאר. תכף נראה מה הוא מתאר, זה בכלל לא ביחס של שאר התועבות, ולכן אומר לו זה גדולות מאלה, באופן יחסי הם הרבה יותר גדולות ממה שכבר ראית קודם. ויבא אותי אל חצר בית השם הפנימית, והנה פתח היכל השם, בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש, אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש. הוא מביא אותי אל חצר בית השם הפנימית, זה העזרה. ושמה הוא מראה לי, והנה פתח היכל השם, בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש, אחוריהם אל היכל השם. אומרים חז"ל, האנשים האלה היו עובדי חמנים. מה זה עובדי חמנים? משתחווים לשמש. והאנשים האלה, הרי ההשתחוויה לשמש היא לצד הזה, נכון? היא לצד מזרח. בזמן שקודש הקודשים היה לצד מערב. זה לא כמו שמתארים לנו היום. צריך לקחת בחשבון שאם היום היה בית מקדש, היינו מתפללים לצד מערב. כי קודש הקודשים הוא לצד מערב. כן? והיו מתפללים לצד של קודש הקודשים. רק מהצד הזה זה למזרח. אבל בעצם אם נרצה נגיד זה הר הבית, אז בעצם קודש הקודשים היה בחלק הזה, והיו משתחווים לכאן. נכנסים כביכול מהצד של הר הזיתים, משמה היו נכנסים ממזרח, היו עוברים את עזרת ישראל, עזרת נשים, עזרת ישראל, העזרה של הכהנים והמזבח, ולאחר מכן היה קודש הקודשים. לכיוון הזה ולא לכיוון ההוא, כן? אז שמה הוא רואה אותם, שהם עם הפנים שלהם אל המזרח, דהיינו לכיוון הר הזיתים, והאחוריים שלהם אל קודש הקודשים. אומרים חז"ל, מה זה ואחוריהם אל היכל השם? מגיד שהיו אחוריהם מגולים, והיו פוערים עצמם ומטריזים כלפי מטה. כשמטה פה זה בלשון כינוי, כן? רוצים להגיד כלפי מעלה. לא. הם השתחוו לשמש, וכביכול מטריזים כלפי, חלילה, נכנס, קשה להוציא את זה מהפה, כלפי בית המקדש. כלפי השם. כן, אבל בפעור זה היה, בצד של החשיבו את הפעור, אז הטריזו לחשיבותו כביכול. עבדו אותו בזה. פה אין לבזות את עבודת בית המקדש. עכשיו אתם מבינים למה כתוב תראה תועבות גדולות מאלה? כי זה ודאי בלי שום ערך לעבודות זרות שהיה לפני כן. כי כל העבודות זרות האחרות אתה אומר, הם רצו לעבוד את הצלם הזה, הם האמינו בו, ולכן הם עבדו אותו. אבל פה מה תגיד על זה? אנשים שעושים דבר כזה, זה שיא השפלות. לכן על דברים כאלה אומר לו, אתה תראה תועבות גדולות מאלה. דהיינו בלי שום יחס לתועבות שהיו לפני כן.
[הערה מהקהל: הרב, איך הגיעו לדרגה כזאת של שפלות? הרי הסנהדרין לא פשוטים, אנשים גבוהים.] נכון. ללמד אותנו שכאשר היה יצר הרע עצום של עבודה זרה, גם הגדולים יכלו להגיע לטעות אחראיו. ואמרנו ששלא תטעו, לא מדובר פה באנשים טיפשים או אנשים שעשו דברים מבלי דעת. אלה שעשו את זה, הם האמינו, היה להם איזושהי אמונה מסוימת, והיה להם הוכחות כביכול לדרך שלהם. זה לא היה אנשים שזקוקים לאשפוז. אלא היו אנשים עם אידיאולוגיה מסודרת שיכלו להוכיח לך את זה. וראינו שהיה לירמיהו ויכוח עם אותם אנשים שהיו במצרים, והם אמרו לו, הנה, כשהפסקנו לקטר למלכת השמיים ולהעלות לנסכים, חסרנו כל טובה, התחיל להיות לנו רק רע. תמיד היה להם כביכול הוכחות מהמציאות. ויאמר אליי, הראית בן אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה? כי מלאו את הארץ חמס, וישובו להכעיסני, והינם שולחים את הזמורה אל אפם. דהיינו, המעט להם שאר העבירות שבידם, והם באים ומכעיסים אותי בתוך ביתי, בתועבות האלה, והם שולחים את הזמורה אל אפם. מה זה שולחים את הזמורה אל אפם? רש"י אומר, והנה שולחים אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו שהם מזמרים ברוח היוצא מפי טבעת. לפי רש"י זמורה זה הכוונה הפחה. זה הכוונה זמורה. והם שולחים אל חוטמם. מה פירוש הם שולחים אל חוטמם? כאשר הם משתחווים לשמש ופוערין עצמם וכביכול מטריזים חלילה כנגד היכל השם, הם לא מבינים שזה יחזור להם לפנים. זה הכוונה. הם שולחים אל אפם, הם לא מבינים שזה יחזור לאפם. כבומרנג. כך רש"י מסביר. הרד"ק אומר, שולחים את הזמורה אל אפם, הכוונה מקטרים בביתי, ושולחים את רוח הקטרתם אל אפי. זה הכוונה שולחים את הזמורה. ועוד פעם פה, זמורה זה מלשון, כן, כעין זמורה היוצאת. כן? הכוונה ההקטרה, הוא מכנה אותה זמורה, והם שולחים את זה אל אפם, הוא לא רוצה להגיד אל אפי, כביכול להשם, כי באמת אי אפשר לעשות משהו כדי לפגוע בהשם, זה לא שייך, אז לכן הוא אומר אל אפם. והזמורה הוא אומר עוד פעם, זה הכוונה זה ריח רע, על דרך כינוי לקטורת. כן? וזה הוא מסביר שהזמורה זה כמו שאמרנו, זה הפחה. גם לפי הרד"ק הזמורה זה מלשון הפחה. לעומת זאת המלבי"ם, כרגיל יש לו תמיד דרך מחודשת, והמלבי"ם אומר כך, שבעצם השם מוכיח אותו ואומר לו תראה, הם, החטא הזה נקל בידם. למה? כי הם חטאו חטא חמור יותר, והוא החטא שבין אדם לחברו. מה אומר לו? הראית בן אדם, הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה? זה עוד כלום, כי מלאו את הארץ חמס. מה זה מלאו את הארץ חמס? מה שהם חטאו בבין אדם לחברו. אז זה, העבודה זרה זה הנקל לעומת הרבה יותר חמור וזה בין אדם לחברו. והם מכעיסים אותי בזה. ולא רק זה, הם גם יש ביניהם רציחה. כי הרי ראינו שבית ראשון בעוון מה חרב? עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. זאת אומרת יש ביניהם רצחנים. חז"ל אומרים היו הולכים עם סכינים קטנות, היה הולך, רואה את החבר שלו ברחוב, היה נותן לו, נועץ לו את הסכין בליבו וממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה. אנשים הולכים פתאום, אה, מישהו נפל מת. לא יודעים מאיפה, מה, מתחילים לבדוק, רואים סכין נעוצה וזה, הם אמצע השוק, אף אחד לא ראה, לא שמע, לא ידע. הבן אדם ההוא כבר נעלם. ככה היו עושים, זה הייתה דרכם. נורא ואיום. אז זה היה העניין של הרצחנות שהייתה בהם. אז זה מה שהוא אומר, כאן האנשים האלה יותר חמור ממה שהם עשו שזה עניין העבודה זרה, זה העניין של הבן אדם לחברו. ובהמשך המלבי"ם בפרק כ"א מסביר שרוב ההרוגים היו מאלה שהם הרגו בינם לבין עצמם, יותר ממה שהיה מהגויים. מהשנאה שהייתה ביניהם לבין עצמם, היו יותר הרוגים מאשר ממה שנבוכדנאצר בא והרג כאן. [הערה מהקהל: מלחמת אחים ממש ככה.] כן. ובא ואומר לך, ואל, מה זה אל אפם? אומר, הם שולחים את הזמורה. הזמורה זה חרב זומרת. מלשון לזמר, מלשון לקצור. הם שולחים את הזמורה, הכוונה הם כורתים וזומרים איש את אחיו. אל אפם, הם הורגים אחד את השני. כמו שכתוב וחניתותיהם למזמרות. כן? זה אותו, אותו עיקרון. אומר לך, המעשה הזה שהם עושים, הם הורגים אחד את השני, ועל ידי זה הם מביאים את הכריתה ואת ההשמדה על עצמם. עוד דבר אומר המלבי"ם, שהמילה שולחים זה גם מלשון לדקור. [הערה מהקהל: שלח, זה נשק.] יפה. שלח זה נשק. איפה ראינו את זה? עוד לא ראינו, אבל נראה בלי נדר. יד אחת אוחזת... יפה. יפה. נכון מאוד. נחמיה. יד אחת אוחזת בשלח. יד אחת אוחזת במלאכה. נכון. אז פה הוא אומר, שלח זה גם לשון דקירה. כמו וישלחו את קטונת הפסים. הכוונה דקרו את קטונת הפסים שייראה כאילו איזה חיה נשכה אותם. ויעש שלח ומגינים. כן? ששלח זה חרב שדוקרים איתו. אז זה מה שכתוב, וישובו להכעיסני והינם שולחים את הזמורה אל אפם, שולחים את כלי הרציחה, הזמורה, שהיו זורקים אל אפם, דהיינו אחד את השני בכעסם היו דוקרים זה את זה.
וגם אני אעשה בחמה, לא תחוס עיני ולא אחמול, וקראו באוזניי קול גדול ולא אשמע אותם. אומר לו הקדוש ברוך הוא, גם אני אעשה בחמה. כמו שהם עושים בחמה להכרית זה את זה, כך גם כן אני אעשה בחמה. ומידה כנגד מידה, כמו שהם לא חסים ולא מרחמים, וכמו שהם צועקים קול גדול באוזניהם וזה לא עוזר, אומר כך גם כן יצעקו ויקראו קול גדול באוזניי ולא אשמע אותם.