ספר יחזקאל פרק ב. ויאמר אליי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך. ויאמר אליי בן אדם עמוד על רגליך. קודם כל מה זה הביטוי בן אדם? למה אל יחזקאל הוא פונה דווקא בתואר בן אדם? אז רש"י מביא, בן אדם קורא ליחזקאל מתוך שראה המרכבה הולך בין בני עליה. יש גרסה הולך בין עליה ולא הבנתי את זה עד שעיינתי וחיפשתי בספרים נוספים וראיתי שהגרסה הולך בין בני עליה וזה כבר מתחיל להיות מובן. ראה יחזקאל את עצמו הולך בין בני עליה ומשתמש בכמה מלאכים, לומר אין כאן ילוד אישה אלא זה. כיוון שיחזקאל ראה מעשה מרכבה והיה כביכול שם למעלה בין המלאכים, אז הוא אומר לך תדע לך הוא הבן אדם היחיד כאן. ויאמר אליי בן אדם, למה הוא קורא לו? כדי להדגיש ולומר רק הוא בגדר בן אדם כי כל השאר כאן הם בגדר מלאכים. וזה מביאים בסוגריים וכל זה התאים איש אחד לרבי ואינהו. פירושו של דבר, אדם אחד אמר את זה לרש"י ורש"י אהב את הפירוש הזה והזכיר אותו.
עוד הסבר, ולי נראה שלא קראו בן אדם אלא בשביל שלא תהא דעתו רחבה עליו מתוך שהגס ליבו במראי המרכבה ובמלאכת עליונים. פירוש נוסף רש"י מביא, שכביכול יחזקאל לא יתגאה, שהוא מרגיש כבר כמלאך ומשוטט בין עליונים, אומר לו בן אדם, אתה עדיין בן אדם, שלא יהיה ליבו גס עליו במראי המרכבה. עכשיו שתדעו שרש"י על הנ"ך הוא חלו בו ידיים. זאת אומרת יש הרבה תוספות והרבה דברים שבמשך השנים ומדפיסים שהוסיפו, כך שלא תמיד אנחנו בטוחים שכשמשהו מובא ברש"י על הנ"ך זה באמת רש"י. רש"י על התורה מהר מאוד היה נפוץ ואז קשה היה לשבש אותו כיוון שיש ספרים רבים שנפוצים וניתן היה מהם להשוות גרסאות. אבל רש"י על הנ"ך היה פחות נפוץ וממילא על ידי זה במקומות רבים רואים תוספות מאוחרות יותר, ויש תוספות שברור שהם לא מרש"י מבחינת זמן הכתיבה שלהם והפירוש שמופיע שם. ועל כל פנים גם כאן אין לנו בירור האם כל זה התאים איש אחד לרבי ואינהו הכוונה לרש"י או למישהו אחר. וגם הפירוש השני שהבאתי מופיע ס"א א'. ס"א א' זה אומר בספרים אחרים איתא. דהיינו זה לא מופיע בכל הגרסאות, כך שתמיד שקוראים ברש"י פירושים צריך לקחת את הפירושים בערבון מוגבל כאשר יש לנו איזה קושיה עליהם או סתירה ממקומות אחרים וכדומה.
הרד"ק מביא בהתחלה את הפירוש שמביא רש"י שקרא לו בן אדם כדי שלא יתגאה, והוא מביא פירוש נוסף, שהיות והוא ראה פני אדם במרכבה, אז מודיע לו כביכול משמיים שישר וטוב הוא בעיניו והוא בגדר בן אדם. כביכול כמראה לו אומר לו אתה לא בן אריה ולא בן שור ולא בן נשר אלא בן אדם. ולכן הוא אומר התרגום יונתן פה תרגם בר אדם, הוא לא תרגם בר אנשא, אלא אדם, כי במרכבה פני אדם.
ותבוא בי רוח כאשר דיבר אליי ותעמידני על רגליי ואשמע את מדבר אליי. ותבוא בי רוח כאשר דיבר אליי, דהיינו בשעה שדיבר אליי באה אליי רוח שהעמידה אותי על רגליי, שנתנה לי תוקף, שנתנה לי חוזק לעמוד על רגליי. אז לכן כתוב עמוד על רגליך ואדבר אותך, מה הביא אותי לעמוד על רגליי? ותבוא בי רוח כאשר דיבר אליי. כמו שהשם אמר לי תעמוד על רגליך באה הרוח ותעמידני על רגליי. היא הרוח שגרמה לי לעמוד על רגליי. מה בעצם הייתה סיבה שצריך רוח כדי שתעמוד על רגליו? כדי שיעמוד על רגליו? המלבי"ם מסביר שאחרי שהתבטלו החושים והכוחות של יחזקאל כאשר הוא נפל על פניו, אז הוא התחיל לשמוע קול מדבר והרוח מחזק אותו ומעמיד אותו על רגליו כדי שיוכל לשמוע. כי פעמים רבות כשאדם מקבל נבואה, כשאדם מקבל מסר, אז הכוחות הגוף שלו נטרפים, כוחות הגוף שלו מתבטלים. הוא נופל כמו חולה אפילפסיה להבדיל, כמו שדיברנו כמה פעמים שהנביא מאבד עשתונותיו כיוון שבא כוח אלוקי אדיר שנכנס בתוכו ומבטל את כוחותיו. וממילא כעת כדי לקבל את דבר האלוקים עוד פעם באה רוח כדי להעמיד אותו על רגליו ואשמע את מדבר אליי.
מה זה את מדבר אליי? רש"י אומר ואשמע את המדבר עמי. שמעתי את מה שמדברים אליי. ומדבר פירושו של דבר כמו נדבר אליי, כן? בחיריק. והמשמעות של הדברים שכביכול השכינה מדברת בפני עצמה ואלה שהם שלוחיה ישמעו את הדברים. דהיינו כביכול אין זה כבוד שהקדוש ברוך הוא פונה אליך, אלא מה? הקדוש ברוך הוא כמו מדבר מעצמו ואתה שומע. ולכן מופיע כאן הביטוי מדבר אליי. רש"י מביא שיש אומרים מדבר בשווא, כן? נשמע כאדם המדבר לחברו, פונה אליו פנים אל פנים. ולכן כבוד הוא לכתוב מדבר כמו שהסברתי שהכוונה כמו נדבר מעצמו והאדם שומע.
ויאמר אליי בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גויים המורדים בי המורדים אשר מרדו בי המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה. אומר לו השם אני שולח אותך אל בני ישראל. אותם שהיו בבבל שגלו בגלות יהויכין, כי הרי נזכור שיחזקאל מתנבא שם בבבל על נהר כבר. ולכן אומר לו הקדוש ברוך הוא תיגש אל אלה שגלו, אלה שגלו בגלות יהויכין שנמצאים איתך שם בבבל. אומר הרד"ק וייתכן מאוד שיש כאן גם כן פנייה לאותם שהיו בירושלים. והפנייה אליהם היא על ידי מכתב, כי הרי הוא לא נמצא כעת בירושלים, אז איך השם מבקש שהוא ידבר איתם? לשלוח להם איגרת על ידי מכתב.
מה זה אל גויים הגויים המורדים אשר מרדו בי? מי אלה הגויים? אז רש"י אומר שני שבטים קרויים שני גויים. יש פה יהודה ויש כאן את בנימין, אלה שני השבטים שגלו. כי ודאי לא מדברים על עשרת השבטים כי עשרת השבטים גלו כבר בגלות הקודמת. אז הוא מדבר כאן לאלה שגלו לבבל, לא אלה שגלו לחלח וחבור ונהר גוזן שהם עשרת השבטים שומרון. אלא לאלה שגלו לבבל. אז ממילא הוא מדבר על יהודה ובנימין. אז הם נקראים גויים, הכוונה שני שבטים. כמו שכתוב גוי וקהל גויים. וזה אומר שאמורים לצאת ממנו משבט אחד שניים, והוא נתן את המתנה הזאת ליוסף שממנו יצאו שני שבטים וזה עניין הבכורה. איך שלא יהיה, רואים שהבחינה של גויים זה שבטים. זה פירוש רש"י. הרד"ק לעומת זאת אומר שמה שכתוב כאן גויים מכיוון שהם היו חלוקים ביניהם. ובמה חלוקים? הם היו כל אחד עובד אליל אחר. אלה עובדים לעקום של בני עמון ואלה מואב או כל גוי אחר ולכן הוא אומר נקראים כגויים, הכוונה כנפרדים. יכול להיות אולי גם שבגלל זה מכנה אותם גויים, שגויים זה ביטוי לאומות, הוא רוצה לומר שהם מתנהגים בהנהגת האומות. אבל הפשטות כמו שאמרנו כיוון שהם מחולקים זה מזה הוא מכנה אותם לגויים. הסבר נוסף שזה חילוק השבטים והמשפחות וזה יותר פונה לביאור של רש"י שרש"י מסביר שהכוונה היא יהודה ובנימין.
המלבי"ם מסביר שהשם אומר לו שולח אותי אני אותך אל כל בני ישראל. אומר המלבי"ם דרך בני ישראל היא לא למרוד בהשם. דהיינו באופן הרגיל הם עושים רצון השם. אבל כשהם כבר מורדים, זה בעיה. כשהם כבר מורדים, הם לא קרובי תשובה אומר המלבי"ם. קשה להשיבם. זה הייתה הרי הסיבה שיונה לא רצה ללכת ולהוכיח את נינווה. כי יונה אמר הגויים קרובי תשובה, לא כמו ישראל. אבל הם גם קרובים אחרי זה לקלקל. הם גם קרובים אחרי זה לחטוא. ואז אומר יונה מה הטעם שאני אלך? ייווצר קטרוג על עם ישראל. השם שולח השכם והערב נביאים לישראל, לא שבו בתשובה. והנה לנינווה שלחו פעם אחת שליח ומיד חזרו בתשובה. אז הוא לא רצה שיהיה קטרוג ולכן הוא לא הלך. על כל פנים מה למדנו? שעם ישראל כאשר הם מורדים הם לא קרובי תשובה. הם לא מורדים באופן תמידי אבל כשהם כבר מורדים קשה להחזיר אותם בתשובה. לעומת זאת הגויים דרכם למרוד בהשם, אבל מאידך גיסא הם קרובי תשובה. הם חוזרים בתשובה מהר. אומר המלבי"ם ומעשה נינווה יוכיח. אז הוא אומר לו בוא תראה, הם עם ישראל כעת בדור הזה יש להם שני חסרונות. לא כמו המצב הרגיל. יש להם שני חסרונות. החיסרון האחד שהם מורדים. ולא רק מעכשיו אלא אבותם פשעו והם מרדו. המרד יותר גדול מן הפשע. הפשע יכול להיות גם בפני עצמו. אני אומר אדם זה פושע. או פשע, עשה איזה עבירה. המורד פרק לחלוטין עול מלכות השם. אז הוא אומר אם כן תראה שיש בהם עבירות חמורות אשר מרדו בי, המה ואבותם פשעו בי. אבותיהם פשעו, הם שדרגו את הפשע ועשו ממנו כבר מרד, הם מרדו בי. והנה תראה שזה מאז ומעולם והם ממשיכים את מה שהיה, אז בוא תראה שכעת יש כאן בעיה כפולה עם העם הזה, כיוון שהעם הזה א' הם כבר הורגלו למרוד, וזה כבר ראינו הרי שהדבר הזה לא מצוי בישראל, אבל אצלם זה כן היה מצוי. דבר נוסף, והבנים קשי פנים וחזקי לב. אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר השם אלוקים. הבעיה הנוספת, החיסרון הנוסף, שהם קשי פנים, הם חזקי לב, הם מכחישים את דברי הנביא. מה שהנביא מוכיח אותם מצד ראיות השכל, הם קשי פנים, מקשים פניהם כנגדו. והם חזקי לב, מה שהוא מתרה אותם, הנה תראו יש עונשים, יש פורענויות, יש דברים שאמורים קצת להזיז נימה בלב, אז הוא אומר הם חזקי לב. הלב שלהם לא מתרגש מפורענויות, מצרות, מאסונות. אומר לו השם בכל אופן אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר השם. עיקר תכלית השליחות אומר המלבי"ם שתגיד להם שאתה נביא השם, כדי שהם ידעו שהקדוש ברוך הוא התרה בהם מראש, שלא יגידו שהם ללא השגחה, הם ככל האומות. הנה תראו הקדוש ברוך הוא יש לו התראה כלפיכם והוא שלח נביא כדי להודיע לכם.
היות והזכיר קודם אומר רש"י פשעו בי האבות, לכן הוא אומר הבנים שאבות האלה הולידו הם קשי פנים. קשי פנים אומר תרגום יונתן מביא אותו הרד"ק חציפי אפין. כך גם כן גוי עז פנים שאין לו בושת פנים. פניו עזים וקשים. ההפך מאדם שיש לו בושת פנים, אז פניו רכו ומתאדמות כשאדם מוכיח אותו. הוא מתבייש, יש לו פנים רכות. אבל אדם שיש לו עזות פנים אז שום דבר לא משפיע עליו ופניו לא משתנות. והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם. והמה אם ישמעו ואם יחדלו. דהיינו אפילו שאתה מסופק האם ישמעו או יחדלו, אז מה הטעם ללכת ולהוכיח אותם? אומר לו הקדוש ברוך הוא אף על פי כן תלך אליהם ותאמר להם בית מרי המה. תגיד להם שהם בית מרי, הכוונה אנשים הממרים את פי השם, כדי שידעו שנביא היה בתוכם וידעו שהנביא הוכיח אותם ועל ידי זה לאחר מכן לא יהיה להם טענה אלא לעצמם. ובכל אופן הם האם ישמעו אם יחדלו, בכל אופן תלך ותוכיח אותם כי יש צד ויש סיכוי שהם ישמעו. רש"י אומר ידעתי כי בית מרי אנשי קנטורין. אלא שאני חפץ שידעו לעת פורענותם שנביא היה בתוכם והוכיח אותם ולא שמעו. הם אנשי קנטורים, דהיינו כל מה שאתה אומר לו יש לו תשובה, יש לו קנטור כנגדך, יש לו דברים שבאים להרגיז את הנביא ולסתור את דבריו. אנשי קנטורים. אבל כאשר הוא יקבל את המכה אז הוא יגיד אה הנביא אמת היה בתוכי והוכיח אותי. ואז ממילא הדבר הזה יקרב אותם לתשובה. אבל אם אתה מביא על הבן אדם צרה, אף אחד לא אמר לו קודם והצרה באה עליו במפתיע, הוא לא רואה בזה שום אמירה שנאמרה לפני שנים ושום התגשמות של דבר האלוקים. מה יביא אותו עכשיו לתשובה? אבל כשהוא רואה שהקדוש ברוך הוא הזהיר ובדיוק כמו שהשם אמר ככה קרה, זה מעורר אותו לתשובה וידעו כי נביא היה בתוכם.
ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב. מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה. אתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא. הוא אומר לו אינך צריך לחשוש לא לירא לא מהם ולא מדבריהם. אומר המלבי"ם שהיות והנבואות שהוא שלח אותו לעם היו דברים קשים, אז מפחיד לומר לעם דברים קשים כי הם יכולים להזיק לך. הם יכולים לסתום את פיך בכוח. ומי לנו גדול מירמיה שהיה נביא הזעם ונבואותיו הקשות מובאות בספרו כפי שכבר למדנו, ובעקבות זה הכניסו אותו לחצר המטרה ובעקבות זה זרקו אותו אל בור הטיט ובעקבות זה הוא נרדף והוכנס לכלא ומה לא. הנה אתה רואה שכאשר הנביא אומר דברים קשים הוא מסתכן מאת העם. גם בזמננו כאשר מישהו ניסה להגיד דברים קשים, התקשורת צלבה אותו. אז היום אין גיליוטינה אבל עורפים לך את הראש בתקשורת. אז אמרו דברים קשים כנגד, בזמנו הרב פרץ דיבר על עניין השבת ועוד, השם ירחם מה שעשו לו. מאז הוא למד שמסוכן לדבר כאן. כן? על כל פנים לכולם מותר לדבר, כן? יש חופש הביטוי, אבל תלוי למי ומה. תלוי מי הבן אדם שרוצה להתבטא ובאיזה עניין. חופש הביטוי זה עיקרון מאוד חשוב לשמור עליו בעיקר כשהשמאל מעוניין להתבטא. על כל פנים לענייננו הוא אומר לו תתכונן כיוון שאני עומד לשלוח אותך עם דברים קשים, הדברים הקשים הללו אמורים באופן טבעי ליצור תסיסה. אז אל תירא מהם שמא הם יעשו לך רע, ואף מדבריהם. זאת אומרת לפעמים הוא לא עושה לך רע אבל אתה שומע את הדיבורים, מה הוא מתכנן לעשות לך וכבר בזה ייפול ליבו בקרבו. אומר אל תירא גם כן מדבריהם. גם מהדיבורים שהם יגידו וידברו ויאיימו, גם מזה אל תחשוש. שהגם שהם סרבים וסלונים אותך, פירושו של דבר הם מסרבים לשמוע אותך והם מציקים לך ועוקצים אותך כמו סילון מכאיב. מה זה סרבים וסלונים? סילון זה סוג של קוץ. ורש"י מביא סרבנים לשון מרדות, כלומר מסרבים. ודונש פתר אותו מלשון קוצים. ומביא ש-20 שמות יש להם. לקוצים יש 20 שמות. קוץ וחוח וסילון ודרדר וסיר, כקול הסיר בין הסירים ששם הכוונה גם קוצים וכולי. בקיצור יש להם 20 שמות למיני הקוצים. אז כך גם כן כתוב סילון ממאיר וקוץ מכאיב, אז גם כאן הביטוי הוא מלשון קוצים. אז אל תירא מהם שהם יעקצו אותך כמו הקוצים וכמו הסרבים שזה סוג של קוצים. וגם אם אל עקרבים אתה יושב. מה הפירוש של עקרבים אתה יושב? כמו העקרבים שעוקצים אותך מכל צדדיך. אתם מתארים לעצמכם שזה לא ממש נעים לשבת ולגלות שישבת על עדת עקרבים. זה לא מסתיים טוב העניין הזה. אז הוא אומר לו גם אם אתה מרגיש שאל עקרבים אתה יושב, אתה התיישבת על עקרבים והעקיצה שלהם עקיצת עקרב, עם כל זה הוא אומר לו אל תירא מה שהם ידברו ויאיימו להרוג אותך ואל תחת ולא תשפל כנגדם. פירושו של דבר אל תרגיש שאתה שפל כנגדם, זה אל תחת, תרגיש שאתה נחות מהם, אלא אדרבה תבוא בעוז ובתעצומות להוכיח אותם כי בית מרי המה ולא יוכלו לך. בית מרי הכוונה הם ממרים וסרבנים והם לא יוכלו לך, הם לא יוכלו לפעול כנגדך. אז במילים פשוטות הגם שתשמע מהם איומים ודברים קשים, אתה את שלך תאמר מבלי לירא ומבלי לחת ועל ידי זה יש סיכוי שהדברים שלך ישפיעו באמת בסופו של דבר. יש מסבירים שעקרבים זה לאו דווקא עקרבים ממש אלא זה גם סוג של קוצים. דהיינו יש קוצים שנקראים סילון וסרב ויש עקרב. זה סוג של עקרבים. אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. שם הכוונה עקרבים לפי הפירוש הזה הכוונה היא סוג של שוט שהוא מקרע את הבשר ולכן זה נקרא עקרבים, זה סוג של קוצים קשים, כך מסביר הרד"ק.
ודיברת את דבריי אליהם אם ישמעו ואם יחדלו כי מרי המה. דיברת את דבריי אליהם, דהיינו אל תחשוש מלומר את כל דבריי בגלל פחד. בין אם ישמעו בין אם יחדלו. שמרי המה, דהיינו אל תחשוב שעדיף לומר דבר שאינו נשמע מאשר... עדיף שלא לומר דבר שאינו נשמע מאשר לומר שמוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אומר לו השם בלאו הכי הם מזידים. כי בית מרי המה. הם בלאו הכי מזידים, מה אתה מפחד אם אני אגיד הם יהיו מזידים? הם מזידים. השם יודע את אשר בליבם. ולכן אל תחשוש ואולי במצב כזה עדיף שלא לומר, אלא בית מרי המה, עדיף לומר כיוון שכמו שאמרנו לאחר מכן כשיקבלו את המכה לפחות ידעו ממי היא באה ועל ידי זה יהיו קרובים לעשות תשובה. ואתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך. אל תהי מרי כבית המרי. פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך. אומר לו השם אתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך. תשמע ותעשה את השליחות מה שאני מצווה אותך. דהיינו שהוא לא ילמד ממעשה העם והוא לא ימרה פי השם אלא כשאני שולח אותך אל תהיה מרי. אל תמרה את פי אלא תעשה את מה שאני אומר לך. אל תמרה את פי רש"י אומר מללכת בשליחותי. כי יכול להיות מאוד שהוא יסרב והוא יחשוש, אומר לו אל תחשוש ואל תסרב. אלא הוא מצווה אותו פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך. פצה פיך הכוונה עוד מעט נראה שמה שהוא מציע לו לאכול זה מגילה. וזה לא בדיוק המאכל האולטימטיבי שכולנו היינו מחפשים. ואף על פי כן אין המשמעות כפשוטו של לאכול מגילה, אלא אנחנו נראה בהמשך שהביטוי כאן הוא ביטוי מליצי והביטוי של אכילה הכוונה שהדברים ייכנסו במעיו. זוהי כוונת הדברים. אז שכתוב כאן פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך, כמו שנראה בהמשך זה ביטוי שכן מטאפורה שאומר תקבל את הדברים ונרצה עוד מעט להבין למה זה דווקא בא במשל של אכילה. למה זה הדוגמה שהשם נוקט בה כדי להסביר לו שהנבואה הזאת צריכה להיכנס כביכול בתוך מעיו.
אז המלבי"ם נפתח בדברי המלבי"ם. המלבי"ם אומר שכשבן אדם שומע דבר, יכול להיות שהדברים שהוא שומע נכנס מכאן ויצא משם. ויכול להיות שידיעת הדברים היא אצלו ערטילאית. הקדוש ברוך הוא רוצה שהדברים הללו יהיו דברים שיהיו דברים פנימיים, קניין עצמי דבוק בנפשו. לכן הקדוש ברוך הוא משתמש בביטוי הזה של אכילה, כי כשאדם אוכל האכילה מתפרסת בכל גופו. היא נכנסת, המזון הופך להיות עצם מעצמיו. אני אתן אולי דוגמה לזה, כתוב שלא יאונה לצדיק כל אוון. אז מובא בגמרא שהקדוש ברוך הוא שומר את הצדיק שלא ייכשל במכשול ועוון. התוספות שואלים איך ייתכן? הרי אנחנו רואים כמה וכמה דוגמאות, רבי ישמעאל קרא והטה. הנה אתה רואה שכן במכשול עוון ביד הצדיק. אומר התוספות זה נאמר רק על איסורי אכילה. רק על איסורי אכילה, שלגבי איסורי אכילה נאמר שפה יש שמירה מיוחדת לצדיק, השם שומר את הצדיק שלא ייכשל במאכלות אסורות. ולמה? מה ההבדל בין אם הוא חילל שבת כמו שרבי ישמעאל קרא והטה, או הרג עד זומם כמו שהיה שמה והתברר שבאמת זה היה בן צטא בן טבאי, מתברר שזה היה בטעות, וכן על זה הדרך. מה ההבדל בין זה לבין איסורי אכילה? ההסבר הוא פשוט, כי באיסורי אכילה בן אדם אוכל שקץ, הוא נהיה חתיכת שקץ. כיוון שזה נבלע בדמו ונמסך בגופו, זה הופך להיות חלק ממנו. ולכן דווקא לגבי איסורי אכילה יש הבטחה. לעומת זאת כל חטא ועוון יכול להיות רק משהו חיצוני, הוא לא הופך להיות חלק ממנו. באכילה זה הופך להיות חלק מגופו. היו גדולי ישראל שלא הסכימו לקבל תרומת דם עד שלא ידעו שמי שתרם אותה היה שומר שבת. היו גדולי ישראל שעשו להם רצו לתת להם עירוי דם והגוף לא לא קלט. עד שהביאו אנשים שומרי שבת והם רק את הדם שלהם הגוף שלהם היה מוכן לקלוט. זה חפצא של קדושה שאם אתה מכניס משהו לא קדוש זה נפלט, זה לא זה לא קולט. אז היות חלק מהגוף שלי משהו שהוא משוקץ, זה זה דבר חמור מאוד. ולכן פה הקדוש ברוך הוא אומר לו אני רוצה שהדברים יהיו כמו חלק מגופך, שזה יהיה נבלע ונמסך בגופך ממש כמו המזון שנבלע ונמסך בגוף האדם. אגב אמרתי לכם פעם רמז לזה, לא יאונה לצדיק כל אוון, מי שיסתכל מה ראשי תיבות, תיקח לא יאונה לצדיק כל אוון זה לא, ניקח את המילה לא, ואחרי זה יאונה לצדיק כל אוון זה ראשי תיבות יאכל. דהיינו רוצים להגיד לך איפה יש הבטחה שלא יאונה לצדיק כל אוון? רק לא יאכל. בדברים של אכילה, זה מובטח לך שלא יאונה לו אוון. אבל בשאר דברים יכול להיות כן שצדיק ייכשל.
ואראה והנה יד שלוחה אליי והנה בו מגילת ספר. ואז אני רואה יד שלוחה אליי. שלוחה זה לשון נקבה. והנה בו זה לשון זכר. אז יד זה זכר או נקבה? אומר רש"י יש דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה. כמו השמש יצא על הארץ, הנה זכר, בא השמש זכר, וזרחה לכם יראי שמי שמש, לא כתוב וזרח. כתוב זרחה, זה נקבה. אלא מחנה האחת והכהו. היה צריך להיות והכה אותה. אתה אומר אחת. איך אתה אומר האחת והכהו? והכהו זה אותו, זה זכר. תשובה, מחנה זה גם זכר וגם נקבה. באר ויש רוח ועוד כמה דברים שהם גם זכר וגם נקבה. למען האמת לפי דברי האבן עזרא מעיקרא אין שאלה, כיוון שלפי דברי האבן עזרא כל אשר אין רוח חיים בו זוכרהו ונוקבהו. האבן עזרא אומר כל דבר שאין בו רוח חיים אפשר לקרוא לו זכר, אפשר לקרוא לו נקבה. אבל שיטת האבן עזרא אינה מקובלת וכן אנחנו רגילים ונוהגים וכל המפרשים לא נוקטים כשיטתו, כן אנחנו רגילים להקפיד בביטויי זכר ונקבה גם לגבי דברים שאין בהם רוח חיים. אבל על כל פנים תמיד כשמישהו מתקנים אותו על זכר ונקבה, אז שיהיה לך את האבן עזרא בכיס, כן? שתוכל לשלוף אותו, כל אשר אין בו רוח חיים זוכרהו ונוקבהו. אין בעיה, תקרא לו זכר, תקרא לו נקבה, אין בזה רוח חיים. רוח חיים זה כלב, כלבה, שור, פרה. זה דבר שיש בו רוח חיים, איש, אישה, יש בו רוח חיים, שייך לגביו זכר או נקבה. שולחן, תביא את השולחן הגדולה. מה הגדולה? הגדול! האבן עזרא אומר אין בו רוח חיים, זוכרהו ונוקבהו. טוב, אבל כמו שאמרתי לכם זה לא מקובל היום בכללי הדקדוק. ואראה והנה יד שלוחה אליי. אני רואה שהנבואה שהקדוש ברוך הוא מוסר לי היא מצטיירת כדמות יד עם מגילת ספר. דהיינו כדמות מגילת ספר. מגילת ספר זה ספר שעשוי בגלילה. הספרים שלנו היום הם כרוכים. ולעומת זאת מגילת ספר זה כמו ספר תורה, כמו המגילות. כך היום גם ספרים רגילים היו כותבים אותם בצורה הזאת בגלילה.
ויפרוש אותה לפניי והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי. ויפרוש אותה לפניי. הקדוש ברוך הוא בעצם שהוא אומר לו את הנבואה, פורס את המגילה לפניי. והיא כתובה פנים ואחור. מה זה פנים ואחור? אז קודם כל נסביר את הפשט. פנים אומר הרד"ק זה הצד שממנו האדם קורא, זה נקרא פנים. ואחור זה החלק האחורי של המגילה. דהיינו שהמגילה הזאת הייתה כתובה משני הצדדים. זה הפשטות. אבל לעומת זאת רש"י מביא את התרגום יונתן, שתרגום יונתן מסביר שפנים ואחור זה לא כפשוטו. ואני אקריא לכם את לשונו. ופרס יתה קדמיי, הכוונה פרס את המגילה לפניי. והיא כתיבה מאפה ומאחורה, היא כתובה מלפניה ומאחריה. מה דהווה מן שרויה ומה דעתיד למהווה בסופה. פנים ואחור מדברים על הזמן. מה שהיה מראש ומה שעתיד להיות לבסוף. וכתיב בה דאם יעברון בית ישראל על אורייתא ישלטון בהון עממיא. שאם עם ישראל יעברו על התורה ישלטו בהם הגויים. ואם יעבדון ית אורייתא יסוף מנהון אליה ודוונה ותינחתא. ואם יעשו את מה שכתוב בתורה יסור מהם אליה ודוונה ותינחתא, הכוונה היא קינים והגה והי, סוגים של בכי וצער ואבלות. מה זה קינים? רש"י אומר פורענות של צדיקים בעולם הזה. והגה זה מתן שכרם שירננו עליו לעתיד לבוא, כי הגה זה מלשון דיבור, להגות. והי זה מלשון נהי. נהי זה נהיה, זה קינה, זה צער, לקונן. נהי של רשעים לעולם הבא. אז שלושת הדברים הללו אני רואה אותם כתובים במגילה. המלבי"ם מסביר שהיות והמגילה הייתה נגללת אז הוא פרס אותה. מה מה הפריסה באה לבטא? הרי הכל פה הוא בעצם משל. אז מה הפריסה באה לבטא? אומר המלבי"ם זה אומר שהדברים היו ברורים לו ופרוסים. כמו שכתוב ופרסו השמלה, דברים המחוורים כשמלה, פרוסים כשמלה. אז גם כאן הנבואה הגיעה אליו בצורה ברורה ומובנת ולא כמו שכתוב ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום. שלפעמים אתה מקבל משהו והוא ספר חתום. אתה לא מבין מה כתוב שם. כמו שכתוב אצל דניאל, כספר החתום שלא ידעתי מה הכוונה עידן ועידנים ופלג עידן וביקשתי מהמלאך שיבאר לי. כאן זה לא כספר החתום אלא אדרבה, זה היה כספר הפתוח, המגילה הייתה נגללת ופרוסה. אגב דמיון לזה אנחנו מוצאים, כתוב שכשבאו תלמידי רבי אליעזר הגדול כדי להיפרד ממנו כשהוא היה במצב של כבר שכב על ערש דווי, אז באו רבי עקיבא וחבריו להיפרד ממנו. והרי עד אז לא יכלו להגיע כי רבי אליעזר שמותי הוא, שימתו אותו על עניין תנורו של עכנאי. ואז הוא אמר שתי זרועותיי כשני ספרי תורה הנגללים. ושם מסבירים מה הכוונה כשני ספרי תורה הנגללים? כיוון שאני הרבה למדתי מרבותיי ועם כל זה לא הייתי אלא ככלב המלקק מן הים. ותלמידיי לא קיבלו ממני כמכחול בשפופרת. וכל זה למה? מכיוון שלא באו ללמוד ממני תורה. אם היו באים לקבל ממני תורה היו זוכים להרבה יותר מזה. למה הדבר דומה? הדבר דומה לספר תורה שאי אפשר לקרוא בו כי הוא גלול. לכן הוא אמר שתי זרועותיי כשני ספרי תורה הגלולים. למה הגלולים? הם ספרי תורה אבל הם גלולים, אף אחד לא פתח אותם כדי ללמוד מהם. ולכן הוא אמר להם שהמיתה שלהם תהיה קשה כיוון שלא באו ולא ביקשו ללמוד ממנו תורה. על כל פנים מה אנחנו רואים? ספר גלול הוא ספר חתום, אי אפשר לדעת מה בתוכו. לעומת זאת כאן ויפרוס אותה לפניי, אז ההבנה שלי בדברים הייתה הבנה מלאה ולא כספר החתום.