על כל פנים, כאשר העם נמצאים בנסיעה, מה זה בנסיעה? נסענו מארצנו, אנחנו נמצאים בגלות, רואה יחזקאל את השם רוכב במרכבה. יוצא אם כן שגילוי המרכבה שרואה יחזקאל הוא ביטוי לכך שכביכול אנחנו היום במציאות של נסיעה, כמין הגם למלכים בנוסעם ממקום למקום שמכינים לו מרכבה לצאתו לדרך. ולכן זה מובן שישעיהו ראה את השם הוא ראה אותו במציאות של יושב על כיסאו. כיוון שזה הייתה המציאות, ישעיהו התנבא כאשר הוא היה כאן בארץ ישראל וכביכול הממשלה הייתה על מתכונתה. אבל כאשר הייתה גלות, אז כאן הוא כבר לא רואה אותו יחזקאל בצורה של יושב על כיסאו בהיכלו, אלא רואה אותו כמלך היושב במרכבה. חז"ל אומרים, אולי לפני כן, הוא ימשיל לנו כדרך בני אדם שהמרכבה הגשמית, כשיש מרכבה, ומה זה בעצם מרכבה? זה כרכרה גדולה והדורה, וכשמדברים על מרכבה, להבין שאנחנו מדברים על מרכבה כפשוטו. אבל זה רק במשל. ומדברים על מרכבה כפשוטו כי אנחנו רוצים מכוח זה להבין את המציאות הרוחנית העליונה. אבל שאומרים מרכבה זה מרכבה. והמרכבה מחוברת לבעלי חיים שמובילים אותה, ולכן אנחנו נראה ביטוי לארבע חיות, שהם ארבע חיות המובילות את המרכבה. והמרכבה יש לה אופנים שאיתם המרכבה מתגלגלת ומתקדמת, ולכן אנחנו נראה גם כן ביטוי לאופנים. אבל כמו שאמרתי, כל זה רק ביטוי של משל אל המציאות הרוחנית העליונה.
וכאשר יחזקאל רואה את המרכבה, שזה המרכבה שבה נוסע מלך הכבוד, כמו שאמרנו זה הבחינה של עולם הכיסא, עולם הבריאה, זה כעת הולך לגולה, ויש עכשיו ארבע חיות שנושאות את המרכבה, שארבע חיות זה כבר מעולם היצירה, זה כבר בדרגה נמוכה יותר. למקום שיש שמה רוח ללכת. חז"ל אומרים, ישעיהו נדמה כבן כרך שראה את המלך. יחזקאל נדמה כבן כפר שראה את המלך. אני קודם כל אסביר את ההבנה הפשוטה ואחרי זה נראה איך המלבי"ם מחבר את הדברים. בהבנה הפשוטה, כשמדברים על בן כפר שרואה את המלך, הוא אחוז התפעלות. הוא לא רואה את המלך יום יום. אז כשהוא כבר פעם רואה את המלך, פשש יא אללה, אני אגיד לך מה ראיתי, ואיזה מרכבה היה לו, וכמה סוסים, ומה היה קשור להם, ואיך היו פעמונים מקדימה ומאחורה ו... זה בן כפר. הבן כפר מכל דבר שהוא רואה הוא מתפעל, ולכן תיאורו באריכות. ולכן אנחנו רואים שיחזקאל מאריך בתיאוריו, כי זה כבן כפר הרואה את המלך, הוא אחוז התפעלות. לעומת זאת ישעיה היה כבן כרך הרואה את המלך. בן כרך רואה את המלך, לא לא מתפעל מדי. מדי פעם השיירה של המלך עוברת לידו. אז ישאלו אותו מה קרה? אומר המלך עבר עם השיירה. אתם מבינים, הוא לא מאריך בתיאורים. אני רואה את השם יושב, שוליו מלאים את ההיכל, שרפים עומדים ממעל לו. זהו, אין אריכות דברים ותיאורים. זה ההבנה הפשטנית שבעצם ההבנה הזאת באה לומר שיחזקאל היה בדרגה נמוכה יותר. כיוון שיחזקאל היה כבן כפר, ולכן הוא גם כן מרבה התפעלות. לעומת זאת ישעיה היה בדרגה גבוהה יותר, ולכן הוא לא מרבה התפעלות, הוא כבן כרך, ותמיד בני הכרכים תמיד נחשבים ליותר משכילים מהכפריים או מהמושבניקים, כן, אז כך גם כן כל שכן בזמנם שהם היו נחשבים בן כרך נחשב לדרגה יותר יותר גבוהה. זה ההבנה הפשוטה. אבל בואו תראו כעת איך המלבי"ם יחבר את זה עם מה שאנחנו הסברנו כעת. אומר המלבי"ם, בן כרך רואה את המלך, בדרך כלל באיזה סיטואציה הוא קולט אותו? הוא רואה את המלך כאשר הוא יושב על כיסאו. זאת אומרת פה נמצא היכל המלכות ואני עובר כאן ואני רואה אותו לא פעם ואני נכנס אליו ומדי פעם יש טקסים ויש כל מיני, אז אני נכנס רואה את המלך. בן הכרך, בן העיר, רואה את המלך על כיסא מלכותו. לעומת זאת בן הכפר, שימו לב, לא רואה אותו על כיסא מלכותו. המלך לא בנה לו מלכות בכפר. אלא מה? הוא רואה את המלך כאשר הוא עובר בכרכרה. מתי הוא יכול לראות את המלך? המלך פעם נסע ממקום למקום, אז בן הכפר ראה אותו עובר בכרכרה, רואה אותו עובר במרכבה. וזה בעצם השינוי. לא רק כמו שאמרנו, אני לא סותר את הפירוש הראשון, פה הפירוש הפשטני, אני לא סותר אותו. אבל לא רק במובן הזה של התפעלות כי דרגתו נמוכה, אלא במובן הזה שבכרך רואים את המלך כשהוא יושב על מלכותו. בכפר אפשר לראות אותו רק כשהוא על מרכבתו. וזה מה שבא לומר שישעיהו ראה אותו כאן בארץ. הוא ראה את מראות האלוקים כאשר המלכות דלמעלה הייתה מיושבת, השם ישב על כיסאו, כיוון שעדיין לא גלינו. ולעומת זאת כאשר רואה אותו יחזקאל, זה אחרי שגלינו, ואז ההנהגה נמסרה לא בדרך ניסית של השם יושב על כיסאו, אלא בדרך שהיא נמסרה אל המלאכים, ולכן אתה רואה שהוא כבר קולט אותו בדרגה נמוכה יותר, זה לא בריאה אלא זה נמוך יותר, זה יצירה, ששמה כבר לא רואים את הנהגת השם בצורה ניסית וגלויה אלא יותר בדרך טבעית, בדרך של מערכות הכוכבים והמלאכים שהם מנהיגים את העולם.
מסביב ללבנה ובעצם הנוגה הזה זה מין איזשהי הארה היוצאת מאותו גוף וההארה הזאת נקראת נוגה. הנוגה הוא מקבל את האור ומאיר אבל הוא לא שורף והמידה שלו זה מידת החסד להשפיע בתוך החושך להאיר את הלילה. זאת אומרת יש מצב של חושך, יש ענן, יש ערפל, אבל יש נוגה. זאת אומרת מתוך החושך רואים איזשהי הארה של חסד לא שורפת אלא הארה, כי מדברים פה על אור. מתוך הנוגה, שימו לב, שם הוא משיג את החשמל. מה זה חשמל? זה המחנה שכינה. המחנה שכינה שהיא כביכול נמצאת בתוך האש. מה הכוונה של הדברים? השריפה הזאת תעשה על ידי השם. בית המקדש הולך להישרף, זה אש, והאש תשרוף את היכלו. מי נמצא שם פנימה? קודשא בריך הוא. השם לבדו, זה לא נעשה על ידי המערכת, זה לא נעשה על ידי כוחות תחתונים אלא על ידי כוחות עליונים. ותדע לך שאם כל זה שהשם לבדו בא לשרוף, אבל יש נוגה סביב. והנוגה הסביב זה בחינה של אור שאינו שורף. זה בחינה של חסד בתוך הדינים והגבורות. בתוך אותה מציאות קשה יהיה בחינה של אור שיאיר את החושך. והאור הזה בא כביכול לבטא את ההצלה של אלה שדבקים בקדושה, אלה שדבקים בנוגה סביב, יהיה להם הצלה מהאש השורפת.
אומר המלבי"ם תראה גם כן שאצל אליהו, גם אליהו הוא ראה את המרכבה חוץ ממקומה. אליהו הלך למדבר ושמה במדבר מחוצה לארץ גם כן הוא ראה את המראה הזה. רוח גדולה וחזק שזה הרוח סערה, אחרי הרוח רעש, המלבי"ם אומר שהרעש היה בא מן הענן, ואחרי הרעש אש, שזה אש מתלקחת. כל זה עדיין לא מחנה שכינה. לא ברוח השם, לא באש השם. אחרי האש קול דממה דקה. מה זה קול דממה דקה? חשמל. חשמל, חש זה מלשון שתיקה, כמו שאמרנו להחשות, ומל זה מלשון דיבור. זה הבחינה של קול דממה דקה. דיבור בשקט. כך מסביר מה שראינו אצל אליהו וכך גם כן אצלנו, זה הבחינה של החשמל, מורכב מקול ומדממה, כמו שכתוב דממה וקול אשמע. זה חשמל. וזה הבחינה של הארבע קליפות שסובבים את האגוז. שם מובן שיש בחינה של ארבע קליפות כאשר הקליפה הקרובה לפרי היא הקליפה המזוככת יותר. וזה הקליפה הרכה מעורב בה טוב ורע. וזה בחינה של נוגה. נוגה, אומר המלבי"ם, ככה אומרים המקובלים, שקליפת נוגה מעורבת מטוב ורע. זאת אומרת היא לא בחינה של רע ממש. כתוב שאכילה של ימי חול הולכת לקליפת נוגה. אכילה יתרה, מה שבן אדם לא צריך, זה הולך לקליפת נוגה. זאת אומרת זה לא ממש קליפה של סיטרא אחרא, אבל זה קליפת נוגה שמעורב טוב ורע. וזה בחינה של מה שראה אליהו. וזה גם כן פה, כמו שהוא מסביר, זה הבחינה של אותו כוח שהלך להחריב את בית המקדש ובתוך אותה מציאות הוא ראה שיש בחינה של נוגה סביב, שהנוגה הזה זה בחינה של חסד בתוך אותה מציאות קשה.
ומתוכה דמות ארבע חיות. וזה מראיהן דמות אדם להנה. ומתוכה דמות ארבע חיות. אומר המלבי"ם כבר הודיעונו הצופים במראות אלוקים, הכוונה המקובלים, שיש ארבע מחנות מלאכים שסובבים את הכיסא. בעולם הבריאה יש ארבע מחנות מלאכים. הסימן שלהם זה ארגמן. דיברנו על זה קצת כשדיברנו על נפש החיים, דיברנו גם כי נדמה לי בתומר דבורה. ארגמן זה ראשי תיבות אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל. רק שכששאנחנו סופרים הגענו לחמש. והרי עכשיו אמרנו שיש ארבע מחנות מלאכים שסובבים את הכיסא. והסברנו שבעצם אוריאל ונוריאל הם שתי בחינות של עניין אחד. כיוון שגם אוריאל זה לשון אש, אור, וגם נוריאל זה לשון אש, נור, ולכן שניהם אליהם בעצם שני דברים שעניינם אחד. אז אם כן בסך הכל יש לנו ארבע מחנות מלאכים. אוריאל נוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל. וישעיה כמו שהסברנו ראה את המלך בביתו. שרפים עומדים ממעל לו, אז הוא ראה בעולם הכיסא, שזה עולם הבריאה. והרעיון של הדברים של המלאכים שנמצאים שם, שהם פועלים בדרך נס וטבע. כמו שהסברנו עולם הבריאה זה עולם גבוה. זה העולם השני מלמעלה, אצילות בריאה. והיות וכן דרך הפעולה שלהם היא שלא על ידי העולם שתחתם, דהיינו אופנים. כי מתחת לעולם הבריאה אין את עולם האופנים. זה הם לא פועלים דרך עולם היצירה, דרך עולם העשייה, אלא הם דרך עולם היצירה. ונסביר. כשאני מדבר על עולם העשייה הפעולה היא גשמית. הפעולה היא בדרך הטבע. דרך השפעות מערכות הכוכבים וגלגליהם. זה השפעה של עולם העשייה. לעומת זאת כשמדברים על השפעות של עולם גבוה, של עולם הבריאה, ההשפעות הם בדרך נס. ההשפעות הם לא דרך המציאות הגשמית בדרך הטבע, אלא בדרך רוחנית, בדרך פלאית, בדרך ניסית.
לעומת זאת יחזקאל, אמרנו ראה את המלך שלא במקומו. הוא רואה את המרכבה. אמרנו שזה נקרא עולם המלאכים. עולם המלאכים זה עולם היצירה. אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. זה עולם המלאכים שזה עולם תחתון יותר. ובמציאות זו של עולם המלאכים דרך הפעולה וההשתלשלות זה מהיצירה לעשייה. דהיינו איך המלאכים משפיעים? דרך עולם המעשה. דהיינו השפעות מגושמות. השפעות דרך הטבע, דרך סדרי המערכת, לא דרך צידוד מערכות הטבע, בדרך ניסית שמעל הטבע, לא. אלא זה השפעה של עולם שהוא נמוך יותר, זה עולם היצירה, עולם המלאכים, שמוריד שפעו דרך עולם העשייה בהשפעות טבעיות כמו שהסברנו. כאשר השם רוצה להנהיג דרך ניסים נסתרים, אז הקדוש ברוך הוא מניע ומוליך על ידי החיות שהם נמצאים למעלה מעולם האופנים והם מוליכים אותם בדומה לאדם שנוסע במרכבה. עכשיו בואו תבינו את הדמיון למרכבה וזה יעזור לנו בכל המשל שנראה בהמשך. כשאנחנו מדברים על מרכבה, על מרכבה יש רוכב. הרוכב זה כביכול זה קודשא בריך הוא. קודשא בריך הוא אנחנו מדברים על עולם הבריאה. עולם הבריאה זה הכיסא. עולם הכיסא, שם כביכול במרכאות, לא לדמיין שזה במציאות, אבל במרכאות כי הרי מדברים הכל במשלים, אז זה כמו הרוכב היושב על כיסאו. לאחר מכן יש לנו את העולם הנמוך יותר, זה עולם היצירה. עולם היצירה זה עולם המלאכים, את זה ראה יחזקאל, ועוד מעט זה נקרא גם עולם החיות. ועוד מעט אנחנו נראה את פניהם. פניהם של החיות נראה ארבע פנים היו להם וכולי, את כל זה אנחנו נסביר, שזה מעין החיות המוליכות את המרכבה. אז יש את הרוכב ויש את החיות המוליכות את המרכבה. מכוח מה המרכבה נעה? מכוח הגלגלים והאופנים. זאת אומרת החיות שהם מושכות ומשפיעות, היכן הכוח עובר והיכן הוא בעצם משפיע? דרך הגלגלים, שהגלגלים כביכול זה הדבר שנסחב מכוח החיות. כך זה במשל המגושם. וכך גם כן ראה יחזקאל בהשפעות הרוחניות שבאות מעילא לתתא.
אז אם כן יוצא לנו שעולם הכיסא זה עולם הבריאה, עולם היצירה זה עולם החיות, שהוא העולם הנמוך יותר, והעולם השלישי שהוא העולם התחתון יותר זה עולם הגלגלים שזה עולם העשייה. מי ששם לב, כך גם כן הגרסה ברבים מהסידורים של האשכנזים, שאומרים שרפים וחיות ואופני הקודש. לעומת זאת אצלנו אנחנו אומרים שרפים ואופנים וחיות הקודש. אז על פי המקובלים יותר מדויק. לא שאני אומר לשנות את נוסח הסידורים, כי נוסח הסידורים שלנו נשאר אותו דבר, וזה מעניין כי נוסח הספרדים הוא הנוסח של המקובלים. אבל הרב מזוז גם כך מביא בזוהר בתיקונים שגם שם כתוב שרפים וחיות ואופני הקודש. זאת אומרת קודם כל שרפים. שרפים עומדים ממעל לו, זה עולם הבריאה, עולם הכיסא, מה שראה ישעיה. עולם היצירה, אמרנו זה חיות הקודש, כפי שעוד מעט נראה ארבע חיות שראה יחזקאל. ומתחתיהם זה אופני הקודש, עולם האופנים והגלגלים שזה עולם העשייה. כך שמדברים כאן בהשתלשלות. אבל אם אתה אומר שרפים ואופנים וחיות הקודש, אז אתה פה הפכת את הסדר. כי דיברת על שרפים שזה גבוה, זה בריאה, אחרי זה קפצת למטה לעשייה, לחיות, ולאחר מכן אתה מדבר על אופנים, סליחה לאופנים, ולאחר מכן אתה מדבר על חיות הקודש בסוף. חיות הקודש הוא באמצע. איך הוא עבר לסוף? כן? כך שלמעשה הסדר כמו שאמרתי היותר הגיוני לפי מה שהסברנו כעת זה שרפים וחיות ואופני הקודש.
אז נחזור לעניין. בזמן הגלות, כמו שאמרנו, השם לא עושה פעולות בדרך ניסית, אלא הקדוש ברוך הוא מנהיג על פי דרך הטבע, על פי מערכות השמיים, שזה הכוונה על ידי האופנים, על ידי הגלגלים. כאשר השם רוצה להנהיג את המערכת בניסים נסתרים, הוא מנהיג לא על פי האופנים והגלגלים, על פי חיות הקודש. כמו שהסברנו שהחיות מדברים על עולם היצירה, שהם משרתיו עושי רצונו, הם נמצאים מעל עולם העשייה, וזה הנהגה כאילו מעל הטבע. אבל בדרך הטבעית ההנהגה משתלשלת דרך האופנים ואז ההנהגה היא טבעית, כמו שמראים גלגלי ואופני המערכת. כמו אדם שנוסע במרכבה, אומר המלבי"ם, והוא מנהיג את אופני המרכבה על ידי החיות שהם מוליכי המרכבה. אז אם כן יוצא שהחיות שראה יחזקאל הם נמוכות יותר מהשרפים שראה ישעיה. כי ישעיה ראה השרפים עומדים ממעל לו בעולם הכיסא, עולם הבריאה. לעומת זאת החיות שראה יחזקאל זה בעולם היצירה כפי שהסברנו כעת.
אומר המלבי"ם, היות שההנהגה הזאת להנהיג באמצעות המערכת, דהיינו מערכות הכוכבים והגלגלים, זה הנהגה קבועה בזמן הגלות. הקדוש ברוך הוא לא עושה לנו ניסים, לא מנהיג אותנו בדרך שהיא מעל הטבע. היות וכן, כעת שימו לב, רואה יחזקאל את התחלת ממשלתם של ארבע המלכויות שימשלו עד סוף כל הגלות. זאת אומרת כעת מתחילה גלות. ובגלות הזאת, שהיא בעצם הגלות הראשונה, מעין מה שראינו בספר דניאל, שדניאל ראה, ועוד מעט המלבי"ם יראה לנו מקבילות, שדניאל ראה את ארבע המלכויות שעתידות למלוך. וראינו את זה הן בחזון של הצלם, ששמה הוא ראה שהוא היה מורכב מארבעה מיני חומרים שבאו לבטא את ארבע המלכויות ששלטו בישראל. ראינו את זה גם כן הצפיר שעלה מתוך הנהר, שגם שם אנחנו ראינו באותו חזון איך מדברים על ארבעה מיני מלכויות שעתידים לשלוט בישראל. כך גם כן כאן, אומר המלבי"ם, מראים לו ליחזקאל את דרכי ההנהגה, מה תהיה דרך ההנהגה בגלות, כיצד הקדוש ברוך הוא מוריד את השפע דרך אותם הנהגות של המלכויות שנראה עוד מעט, ואנחנו נראה כיצד המלכויות הללו כל מלכות שואבת כוחה כביכול מחיה אחת מארבע חיות הקודש שנראה עוד מעט, משם נובע כוחה ומכוח זה תהיה ממשלתה.
אומר המלבי"ם, עד שיהיה השם השם שלם וכיסאו שלם, ההנהגה תהיה באמצעות השרפים שעומדים ממעל לו, ואז המלך ישב בכיסא מלכותו, אז ההנהגה השלמה, זאת ההנהגה שעתידה להיות כאשר הקדוש ברוך הוא ימשול ממשלת יחיד שהיא השם שלם והכיסא שלם, תהיה עולם ההנהגה בעולם הכיסא, עולם הבריאה. מראים לו שעדיין אנחנו לא נמצאים שם, וכעת ההנהגה נובעת מעולם תחתון יותר, מעולם היצירה, מארבע חיות המרכבה שהם המוליכות כביכול את המרכבה, ומהם יושפעו שרי האומות, כל אחד מחיה אחרת שממנה היניקה שלה, ואנחנו נבין גם כן למה היא יונקת מאותו כוח ומדוע הכוח הזה הוא המשפיע למטה, כל חיה משפעת על האופן שכנגדה. יש ארבע חיות ויש ארבעה אופנים. האופנים אמרנו אליהם ההשפעות בעולם המעשה. אז הם גם כן ישפיעו כל אחד על עולם המעשה כפי הכוחות המיוחסים לו. אומר המלבי"ם, כבר ביארתי בנבואת זכריה שהארבע מלכויות שעוד מעט נמנה אותם, הם מיוחסות לארבע רוחות השמיים. ולכל אחד יש לו ממשלה כביכול וכוח ברוח אחת מרוחות העולם, וכביכול זה מעין גלגל שהגלגל מחולק לארבע, וכל אחת יש לה מה שנקרא שלטון וכוח על רבע מהכוח שבעולם, על רבע מרוחות העולם, כמו שהסברנו. כך גם כן אומר המלבי"ם, השר שמשפיע, משפיע באמצעות האופן שכנגד אותה הרוח. כי אם אנחנו מדברים על ארבע חיות, אז ארבע חיות כנגדם ארבעה אופנים, כל שר משפיע דרך אותו מלאך, אותה חיה, כלפי אותו אופן, וזה מוריד למטה כביכול רבע מההשפעה שיש כאן בעולם, הוא מכוחו. אומר המלבי"ם, עד אשר יסוב וירוץ הגלגל אל הבור, זה לשון הפסוק, הכוונה היא עד שישקע ויעלה האופן האחר במקומו. דהיינו כל אחד מהם זה השפעה בזמן אחר. כל אחד מהם זה השפעה שזה עולה והשאר יורדים. לאחר מכן השני עולה והשאר יורדים. עוד מעט נראה שלא יורדים לגמרי, אבל על כל פנים אין להם כוח וממשלה בעולם. כי כשמשלה לדוגמה בבל, שאר המלכויות היו שפלות. כשמשלה יוון, שאר המלכויות היו שפלות, וכן הלאה על זה הדרך.
אומר המלבי"ם, תשים לב שהוא קורא אותם חיות. למה? כי לכל אחד יש פנים, פני אריה, פני שור, פני נשר. אבל שים לב שהוא מדגיש מראיהן דמות אדם להנה. אבל עכשיו אמרת חיות. אז איך אתה אומר דמות אדם להנה? מה זה, זה חיות בדמות אדם? מסביר המלבי"ם, היות שאחד מארבע הפנים הוא גם אדם. יש לנו פנים של אריה, שור, נשר ואדם. אנחנו לא יכולים לקרוא לו אדם מצד הפנים, כי יש גם עוד שלוש פנים נוספות. תקרא לו אדם, אבל יש גם שור. יש גם נשר, יש גם אריה. זה ארבע פנים. אומר המלבי"ם, כשאנחנו מדברים דמות אדם להנה, אנחנו מדברים על הדמות הכוללת. לא מדברים על הפנים. כי הפנים הם ארבע. אז על מה מדברים? על הדמות הכוללת. אומר המלבי"ם, כוונת הדברים דמות החיה שונה בתבניתה מדמות האדם. קודם כל האדם הולך על שניים והחיה הולכת על ארבע. החיה היא כפופה, פניה למטה, חסרת דעה והשכל. לעומת זאת כאן כשאני מדבר על החיות הללו, היה להם דמות ותבנית כאדם. הם ניצבים ועומדים על שתי רגליים ועל ושני ידיים להם. עוד מעט נראה אם שני ידיים או יותר. כמו כן היה בהם חוכמה ותבונה כאדם. רק בפנים היה חילוק, אדם, אריה, נשר וכולי. אבל כאשר מדברים על הדמות הכוללת של הגוף, אומר לך הדמות שלהם הייתה כאדם, חוכמתם ובינתם כאדם. זה הכוונה דמות אדם להנה. לא מתכוונים כאדם אלא הרבה יותר, אבל הכוונה היא כמו שאדם הוא בעל בינה והשכל, כך גם כן הם בעלי בינה והשכל. אז אל תחשוב שמדובר על שור, תחשוב שזה בעצם בתבנית שור ובמחשבת שור. לא. אלא היה להם דמות של אדם, ובהם השם נתן חוכמה ותבונה להשכיל את יוצרם ולשבחו ולתת כבוד לשמו.
וארבעה פנים לאחת. וארבע כנפיים לאחת להם. קודם כל נראה רש"י. רש"י אומר וארבעה פנים לאחת. תשימו לב למה שכתוב כאן כיוון שזה לא כפי התפיסה הרגילה. אומר רש"י ארבעה פנים לאחת, לאחת זו לפרצוף האדם לבדה. היו ארבעה פנים. וכן לאריה ולנשר ולשור. הרי שש עשרה לחיה, וכן לכל חיה וחיה. זאת אומרת ארבע פנים לאחת, מסביר רש"י, וכך זה הסבר חז"ל מסבירים וכך גם כן תרגום יונתן, היה ניתן להבין שאנחנו מדברים על דמויות של ארבע חיות, כשכל חיה יש לה ארבע פנים. אז זאת אומרת לחיה נגיד הקיצונית מימין יש פנים של אדם, שור, נשר, אריה. הקיצונית משמאל אדם, שור, נשר, אריה. ואז כשאני ארצה לעשות חשבון, כל חיה ארבע פנים, כשאני אוסף את כולם יחד קיבלתי 16 פנים. 4 כפול 4. בא רש"י ואומר לא זה החשבון. אומר רש"י תשים לב וארבע פנים לאחת. הרי קודם אנחנו דיברנו על הפנים. אז הוא אומר כל פן הוא של ארבע פנים. דהיינו, בואו ניקח חיה, וכמו שאמרתי קודם זה נכון, אבל לא נגמר החשבון. דהיינו, אם אני אקח את החיה הקיצונית הימנית, אז אמרנו שיש לה פנים של אדם, שור, נשר, אריה. תתארו לעצמכם קובייה, שהקובייה הזאת יש לה ארבע פנים, כביכול כביכול מכל צד של הקובייה מצויר פן אחר. הוא אומר לך וארבעה פנים לאחת. זאת אומרת אם אני אקח עכשיו את פרצוף אדם, אז במילים פשוטות לפרצוף אדם יש ארבע פנים. ואם אני אקח עכשיו את פרצוף שור, אז לפרצוף שור יש ארבע פנים. ולפרצוף אריה גם לו יש ארבע פנים. ולפרצוף נשר גם לו ארבע פנים. ושימו לב וכל זה מדבר בחיה אחת. אז יש לנו חיה אחת, שלחיה הזאת יש כמו שאמרתי, החיה הזאת מורכבת מארבעה מעין ארבעה ראשים, ארבעה פנים, דהיינו אדם, נשר, שור, אריה, וכל אחד מהם מורכב מארבע. אז יוצא אם כן אומר רש"י, שיוצא שלחיה אחת יש לנו 16. לחיה אחת יש 16, זה 4 כפול 4. וארבע כנפיים לכל אחד מן הפנים. שימו לב, החשבון לא נגמר. כי אם הגענו ל-16, לאמרנו וזה רק לחיה אחת, כל אחד מהם מה-16 יש לו ארבע כנפיים. אז אם כן כמה יוצא לנו בסך הכל? ארבע כנפיים כפול ארבע פנים כפול ארבע פרצופים, הגענו ביחד לחיה אחת 64 כנפיים לחיה. וכמה הגענו בסך הכל? אומר תרגום יונתן, 256 גפין. 64 כפול 4 חיות, 256 כנפיים.
המלבי"ם מסביר, הגם שלכל אחד היה לו בעצם פנים אחרות לצד שבו הוא היה הולך לפניו, דהיינו הרי אם אתה מדבר שלזה היה פרצוף אריה ולזה פרצוף אדם, הרי אי אפשר להגיד את זה. כיוון שאמרת שלכל אחד ואחד היו ארבעה פרצופים, ולכל פרצוף כמו שאמרנו ארבע פנים וכולי. אבל לכל אחד היה ארבע פרצופים. אז אי אפשר לחלק את זה לארבע חיות. כיוון שכל חיה כללה ארבע. אז לא דהיינו בהבנה פשוטה היה ניתן להבין, חיה אחת זה שור, אחת נשר, אחת אריה, אחת אדם. אבל עכשיו אמרנו לא כך. עכשיו אמרנו שכל אחד כולל ארבע פרצופים וכל פרצוף כולל ארבע פנים, אז אם ככה במה הם שונים אחד מן השני? זאת אומרת כל חיה הרי בעצם כוללת את הכל. אומר המלבי"ם, לכל אחד היה לו פנים אחרים בצד שהולך בו לפניו. דהיינו, אומנם כמו שאמרתי קודם, נתאר לעצמנו מעין קובייה שעל כל צד בקובייה יש דמות אחרת, אבל כל קובייה הולכת עם פנים אחרות קדימה. זאת אומרת אחת, בוא נגיד הציור שכלפי קדימה הוא שור, אצל השני זה אריה, אצל השלישי זה אדם, ואצל הרביעי זה נשר. יוצא אם כן שאומנם לכולם יש ארבע פנים, ארבע פרצופים, אבל אחד מרכזי שהוא בעצם המוביל. וזה יהיה הקו שהמלבי"ם ירצה על פיו להסביר שבעצם לכל אחד היה את כל ארבע הכוחות, אבל על כל פנים היה כוח אחד דומיננטי. שהוא היה הכוח המוביל. הוא היה הכוח העיקרי, והכוח העיקרי הוא היה הכוח כביכול השולט. ואומר זה מה שהוא אומר לך, עם כל זה שהפן המרכזי שהוא בצד הזה הולך, לדוגמה היה פני שור, היה לו גם את שלושת הפנים, עד שלכל אחד היה ארבע פנים.
אומר המלבי"ם, זה בעצם המחזה. המלבי"ם בכל דבר ירצה להסביר לנו מה המליצה. המליצה הכוונה בעצם מה הנמשל. מה בעצם הדברים מורים על דרכי ההנהגה. אומר המלבי"ם, הדבר בא ללמד אותנו שלכל אחד יש הנהגה נבדלת, הנהגה מופרדת, אחד לחסד, אחד לשבט, אחד לרחמים. עם כל זה, בכל אחד כלולות כל השאר. רק שמדברים על ההנהגה זה מהקו המרכזי המנהיג אותו. אבל שלא תחשוב שאין בו את שאר המידות. יש בו את שאר המידות, אבל יש את המידה שהיא היותר דומיננטית. זה נקרא הפנים. הפנים זה החלק היותר מרכזי, וכל השאר הם כחלקים נלווים. דהיינו, שאם בעצם מדברים לדוגמה על בחינה של חסד, אז כשמתגבר החסד, שאר המידות נלוות אליו. כמו שידוע שבכל מידה ומידה כלולות כלל המידות. כמו שאנחנו אומרים חסד, איך אומרים בספירת העומר? חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, נצח שבחסד. יש גם שאר המידות של בחינת החסד. אז הוא אומנם אם נשאל מה הספירה הזאת? היא חסד. אבל מה היא כוללת בתוכה גם כן? את שאר המידות. גבורה, אז אותו דבר, יש גבורה שבגבורה וחסד שבגבורה ותפארת שבגבורה ונצח. מה המידה? היא גבורה. אבל מה היא כוללת בתוכה גם כן? את שאר המידות. כך גם כן המלכויות, שהמלכויות היו מושפעות מהם, כולם היו כוח מסוים שכולל בתוכו את שאר המלכויות. דהיינו, אומר המלבי"ם לדוגמה, כשמלכה מלכות בבל, אז היו נמצאים גם מלכות פרס, גם מלכות יוון, גם מלכות רומי. לא הם לא התאדו מהעולם. הם היו קיימים. אבל מי הייתה הדומיננטית? דהיינו מלכה, מי נתנה את הטון? בבל. היא הייתה לראש פינה, היא הייתה ההולכת בראש. ואז גם כן השתלשלות השפע הייתה בדרך הזאת. השר של בבל הוא עמד בראש, הוא משך את השפע מלמעלה והוריד את זה כלפי מטה אל יתר הפנים שנכללו, כיוון שבפני שור אז נכללו גם כן אריה ואדם ונשר. אז בעצם המקבל השפע זה כביכול פני השור כעת, כי הוא ההולך בראש, אבל גם השאר מקבלים ממנו.
וארבע כנפיים לאחת להם. אומר המלבי"ם, כבר ביארנו בספר ישעיה שהמלאכים תמיד מצוירים עם כנפיים. גם בישעיה ראינו שש כנפיים שש כנפיים לאחד. וגם אצלנו ארבע כנפיים לאחת להם. יוצא אם כן שאת המלאכים מציירים עם כנפיים. ומדוע? אומר המלבי"ם, כיוון שהכנפיים מרמזים על מעוף, על עפיפה. אומר המלבי"ם, זה מראה שיש להם שתי כנפיים לעוף כרגע בכל מקום אשר ישולחו מאת יוצרם. מדברים במלאכים. מלאך זה בעצם שליח. הוא מקבל הוראות מאת יוצרו ואותם הוא מוציא אל הפועל. את הפעולות הוא עושה ברגע. אז כדי לעשות פעולות ברגע הוא צריך כנפיים. דבר נוסף, הכנף מורה על הסתרה והעלמה. והכנף, כמו שכתוב לא ייכנף עוד מוריך. ייכנף הכוונה יסתר. ומדברים על כנפיים אנחנו יודעים שהכנפיים היו מסתירות. אם הכנפיים הם היו מסתירים את עצמם. אז רואים גם כן שכנפיים מרמז על עניין של הסתר. אומר המלבי"ם, לכן היה להם עוד שתי כנפיים. ארבע כנפיים. שתי כנפיים אמרנו להראות על המהירות והזריזות שעושים רצון קונם. שתי כנפיים נוספות כדי לכסות את גוויותיהם. מה בעצם הרעיון בכך שהוא עם הכנפיים מכסה את עצמו? הדבר הזה בא לבטא שהעצמיות שלהם נעלמת ומסתתרת מעין השגה. אין לנו השגה בהם. הכנפיים כמו מכניף ומכסה את מהותם שאין לנו השגה להבין אותה. ישעיה ראה לכל אחד שש כנפיים. בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף. הוא ראה שש כנפיים. לעומת זאת כאן אנחנו רואים ארבע כנפיים. מה ההבדל? תשמעו איזה ביאור נפלא אומר המלבי"ם. אומר המלבי"ם, הרי הסברנו שישעיה ראה את השרפים עומדים ממעל לו, זה ממעל לכיסא. והוא הרי ראה את אלה שעומדים בעולם הבריאה. עולם הכיסא זה עולם הבריאה. שם אומר המלבי"ם יש להם שני מיני העלמות וכיסויים. א', הם הרי מקבלים את ההשפעה מעולם שמעליהם. מהו העולם שמעל הבריאה? זה אצילות. עולם האצילות זה עולם גבוה ביותר, בעצם הכי גבוה, זה המציאות שהיא נאצלת ונבדלת מההבנה ומהתפיסה אפילו של המלאכים. על זה הוא רומז ובשתיים יכסה פניו. שימו לב, הפנים זה החלק העליון שדרך שם הוא מקבל את השפע מלמעלה. הוא בשתיים מכסה פניו כביכול אומר אין לי השגה במקור שממנו אני מקבל את השפע. הוא מכסה את פניו. הוא כביכול לא יכול להביט למעלה. הוא לא יכול להשיג למעלה. זה עולם גבוה, זה עולם האצילות. הוא מכסה את פניו שכביכול לא משיג את המקום שממנו הוא מקבל את השפע מעולם האצילות. ולכן הם אומרים איה מקום כבודו. הם לא משיגים, איה מקום כבודו. מאידך גיסא יש גם בשתיים יכסה רגליו. הרגליים הם היורדות מטה. הרגליים מורידות את השפע מעולם הבריאה אל עולם היצירה. על זה הוא בא לרמז שבשתיים הוא מכסה את רגליו, שאפילו שהמלאכים שמקבלים את מהות השפע, כמו מה שהכוונה איך הם מקבלים, את זה כן הם משיגים, הוא אומר עם כל זה הם לא משיגים את מהות הדבר מצד עצמו. ואני אסביר. לפעמים אני יכול לתת לך דבר מה, אתה יכול לבדוק מה קיבלת, אתה לא יכול להשיג את הנותן. הנותן הוא הוא לא מושג. אבל מה קיבלתי את זה אני כן יכול לבדוק ולראות מה מה קיבלתי. כמו אני ארצה לתת דוגמה, אם אנחנו כמו אם אנחנו מוצאים לדוגמה ולד של איזה יצור. אז עכשיו אני יכול לחקור מה קיבלתי. אני יכול לחקור מה מה זה הדבר הזה. אבל עכשיו שאני מהביצה הזאת לדוגמה, אנסה להבין מה הבעל חיים שהטיל אותה? לא בהכרח שאני אגיע למסקנה אם אני לא מכיר אותו ולא ראיתי אותו אף פעם. אז כך גם כן כאן להבדיל, כשאנחנו מדברים על עולם הבריאה, אמרנו השרפים הם משפיעים למטה לעולם היצירה. עולם היצירה זה חיות, חיות הקודש. חיות הקודש מקבלים שפע. מה שהם מקבלים הם משיגים. אבל את נותן השפע הם לא משיגים. דהיינו החיות לא משיגים את השרפים הנמצאים מעליהם. והשרפים אמרנו גם כן לא משיגים את האצילות הנמצאת מעליהם. אז יוצא אם כן כמה נפלא, השרפים שראה ישעיה היו מסתירים פניהם כי הם לא משיגים את השפע היורד אליהם מן האצילות. והם מסתירים רגליהם מכיוון שהחיות שנמצאות תחתיהם גם כן לא משיגות את השרפים המשפיעים להם. אז זה בעצם הם מכסים הן מן הפנים המקבלים והן מהרגליים המשפיעות. לעומת זאת אומר המלבי"ם, שים לב שהחיות למטה, חיות הקודש שבעולם היצירה, הם לא מסתירים את פניהם. כי הם באמת כן משיגים את השפע. את השפע הם משיגים. את הנותנים הם לא משיגים. אבל את השפע הם משיגים. והיות וכן, אז תראה שבחיות שנמצא למטה, מה שראה יחזקאל, יש ארבע כנפיים. שתי כנפיים אשר בהם יכסה פניו אין. כי באמת את השפע שהוא מקבל את זה הוא כן מסוגל להשיג. אומר המלבי"ם אצל יחזקאל, תשים לב שלא כתוב שהם מכסים את רגליהם. ולמה? מכיוון שאת השפע שהם מורידים למטה לעולם האופנים שזה עולם העשייה שנמצא מתחתיהם, הם לא מסתירים, הם לא מעלימים את ההשפעה שלהם. אז כמו שהגוויות החומריות משיגות את ההשפעה של הנפש שמחיה אותם, כך גם כן כאן העולם התחתון משיג, עולם האופנים משיג את השפע שמגיע מעל מעליו, מהשפע של עולם החיות. ולמה? מכיוון שהבחינה הזאת היא כבר קרובה אליהם יותר, שייך בה יותר השגה. מה כן יש להם? שתי כנפיים לכסות גוויותיהם. לא מכסים עיניהם, לא פניהם, דהיינו ולא מכסים רגליהם, רק שתי כנפיים שמכסים את גוויותיהם. מה זאת אומרת? המהות שלהם, כמות שהם בפני עצמם זה דבר נעלם. כמו שאתה תנסה להשיג את מהות הנפש, אתה לא תצליח להשיג אותה. מהי אותה מהות הנפש כמות שהיא בפני עצמה לפני שהתחברה אל הגוף להשיג את מהותה, זה דבר נעלם. אבל לעומת זאת להשיג את ההשפעות שלה בגוף, זה אנחנו כן משיגים. נשמתנו ונפשנו משפיעה בגוף, יש רצונות, כוח הפעולה של הנפש, את זה אנחנו כן משיגים. ולכן ביחס לעולם האופנים אין כיסוי של רגליים, כיוון שאת זה אנחנו כן משיגים. מה כן? הם מכסים, החיות מכסות את גופם. כי להשיג את גוף הדבר ועצמותו בעולם האופנים שזה עולם העשייה, את זה אנחנו לא משיגים. חז"ל אומרים מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות. מה כוונת הדברים? מרגע שחרב בית המקדש הרי אמרנו החיות הם משפיעות באופן ניסי. לעומת זאת העולם התחתון, זה עולם היצירה, העולם התחתון שזה עולם העשייה, זה השפעות טבעיות על פי הגלגלים. אבל מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות, דהיינו ההשפעות הם כבר לא בכוח כנפי החיות, לא באופן ניסי, אלא השפעות הם בדרך טבעית. נתמעטו כנפי החיות וההנהגה היא יותר על פי האופנים, שהאופנים זה הנהגה על פי המערכת, על פי הטבע, ואין את כל אותם כיסויים של כנפי החיות שיוצרים כיסוי והסתר להנהגה ניסית. אלא הנהגה היא טבעית, גלויה, אתה יכול לתת הסברים טבעיים לכל מה שקורה במציאות, כך שבעצם הכנפיים שמכסות ויוצרות הנהגה נסתרת של נס, הכנפיים האלה נתמעטו וכל ההנהגה היא הנהגה גלויה וטבעית על פי עולם האופנים.
ורגליהם רגל ישרה. וכף רגליהם ככף רגל עגל. ונוצצים כעין נחושת קלל. ורגליהם רגל ישרה. רש"י אומר פירוש אחד, כיוונן, מכוונים זה כנגד זה. רגלי החיות הם מכוונות אחת כנגד רגל אחת כנגד חברתה. פירוש נוסף אומר רש"י וזה הפירוש היותר מוכר, ישרה שאין להם קפיצים. ארכובות לכוף את שוקיהם. קפיצים זה כמו לקפוץ את ידו. לקפוץ את ידו מכוח מה אנחנו קופצים את היד? מכוח זה שיש לנו מפרקים. אין להם קפיצים הכוונה אין להם מפרקים. ואז הרגל היא רגל ישרה. אין להם קפיצים דהיינו ארכובות לכוף שוקיהם, היות ואין להם לא ישיבה, מי שיושב צריך לכופף רגליים. אין להם שכיבה, והם לא צריכים להיות קפיצים כמו שיש לבהמה קפץ עליון וקפץ תחתון אומר רש"י, שבהם היא כופפת את שוקיה לשכב. אבל המלאכים כיוון שהם עומדים תדיר, ממילא הם לא זקוקים לאותם ארכובות לקפוץ רגליהם ולכן אין להם קפיצים. וכף רגליהם ככף רגל עגל. ההבנה הפשוטה שכף רגליהם דומה לכף רגל של עגל. וכך נראה בהמשך שכך המלבי"ם נוטה לבאר. אבל לעומת זאת רש"י מסביר רגל עגל כמו שהתרגום יונתן מבאר, שעגל זה מלשון עגול. לא עגל מלשון עגל. התרגום אומר רגלין סגלגלין. סגלגלין סגלגל הכוונה עגול. כן? אז זאת אומרת הרגל שלהם היא רגל מעוגלת. ונוצצים כעין נחושת קלל. מתוך הזוהר שלהם נראה כאילו יוצא מהם ניצוצות. כמו שראינו על הילני המלכה שעשתה נברשת של זהב שכשהייתה חמה זורחת ניצוצות יוצאים ממנה. זה היה נראה כאילו יש ניצוץ. אז כך גם כן כאן, היה היו רגליהם זוהרים ונוצצים כאילו יוצא מהם ניצוצות מעין נחושת קלל. מה זה נחושת קלל? נחושת קלל הכוונה מזוקקת ומאירה. נחושת ממורקת שהיא מבהיקה ומאירה. ביאור נוסף הוא מסביר, כך מביא רש"י בשם מנחם, שקלל מלשון קלוי באש. אנחנו נראה בהמשך שרש"י יותר נוטה, המלבי"ם יותר נוטה אל הכיוון הזה. הכוונה מלשון נחושת שהיא כאילו עם אש בוערת, כך גם כן הם היו מבהיקים.
בואו נראה כיצד המלבי"ם כעת מבאר את ההמשך. אומר המלבי"ם ורגליהם רגל ישרה. הכנפיים יועדו כדי שהוא יגביה עוף למטה. ואז כאשר החיות שזה עולם היצירה, הם מתרוממות, הם מרימות עמם יחד גם כן את עולם העשייה. הכנפיים מתרוממות, הם מתרוממות ומרימות את מה שתחתיהם. את זה נראה בהמשך בפסוק י"ט. הרגליים לעומת זאת, הם מרמזות על החלק התחתון, על הזמן ועל השלב שבו הולכים על הארץ. המקום שהוא הארץ של החיות, איפה הרגליים שלהם מגיעות? מעל האופנים. הרי עולם החיות מתחתיו זה עולם האופנים. אז אם אני בודק הרגל של החיות היכן מונחת? על עולם העשייה, שזה הבחינה של עולם האופנים. ולכן אם כן יוצא אומר המלבי"ם, שהכנפיים מרמזות על ההתרוממות כלפי מעלה, וזה בא לרמז כאשר האופנים לא ילכו בדרך של הנהגת המערכת והנהגת הטבע, רק הם מנהיגים למעלה מדרך הטבע על פי רצון השם, זה ההנהגה של הכנפיים. ההנהגה של הכנפיים הכוונה היא לא על פי המהלך הטבעי אלא על פי רצון מעלה, הרצון העליון. וההנהגה של הרגליים זה מראה כאשר הם מוליכים את האופנים על פי טבע המערכת. כן, אדם ההולך ברגליו. ואז זה בא לרמז שהכל מתנהל כאן בדרך טבעית, בדרך שהמערכות הכוכבים והאופנים וכולי מורין אותה כלפי מטה. אומר המלבי"ם תשים לב, רגל ברוחניות בא לרמז על המסובב מהם. ככה הוא מביא ממורה נבוכים פרק כ"ח מהראשון ופרק ד' מהשלישי. אני אבל מצאתי לכאורה רמז יותר פשוט לזה, שרגל מראה על מה שמסובב ממנו. הדוגמה הפשוטה זה מה שאמר לבן לנחשתי ויברכני השם לרגליך. השם בירך אותי לרגליך, בגללך. מה זה פירוש הדבר? אתה רואה שרגל זה הסיבה. לרגליך הגעתי הנה. לרגל המלאכה והילדים. מה זאת אומרת? בגלל. אז זאת אומרת מה המסובב? רגל בא לרמז על הדבר המסובב, הנובע מזה. אומר המלבי"ם, רגל ברוחניות מורה על המסובב מהם. לכן הוא אומר רגליהם רגל ישרה. כאשר הם מנהיגים את העולם על פי הנהגת המערכת, והנהגת המערכת הכוונה היא ההנהגה הטבעית, אומר זה נקרא דרך ישרה. מה זאת אומרת זה דרך ישרה? אין שינויים. אין עיקולי ופישורי. דרך ישרה זאת אומרת עולם כמנהגו נוהג. הסיבות של הטבע, החוקים של הטבע הם קבועים, מאז הבריאה ועד היום. זה נקרא רגליהם, המסובב מהם, רגל ישרה. זה הנהגה טבעית שהיא נוהגת באופן תמידי מבלי שינויים. שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון זה לא רגל ישרה. זה זה הנהגה שחורגת מגדרי הטבע. היא לא ההנהגה הסטטית הקבועה. ועל זה הוא אומר, הם הרגליים מנהיגים על פי סדר המערכה, והם מניעים לפי הסיבות שקבועות, לפי זה ילכו המסובבים. מה פירוש הדבר? כפי ההנהגה של סדר המערכה, כך יהיו גם כן כל התוצאות. וזה מה שהוא אומר, רגל ישרה, אין בהם פרקים ברגליים. פרק מרמז על סיבוב. כשיש לי פרק ביד, אני יכול לסובב את היד. אם לא היו לי פרקים בידיים לא הייתי יכול לסובב אותה. כאשר אנחנו מדברים על ההנהגה שהיא הנהגה הטבעית הקבועה, אין בה פרקים. מה זאת אומרת אין בה פרקים? היא הנהגה ישרה. היא הנהגה קבועה. חוקי הטבע הם קבועים, הם לא משתנים. אז ההנהגה הזאת נקראת הנהגה קבועה כי פרק הוא בעצם יוצר סיבוב והוא גם מהווה הפסק. אין זרימה. יש פרק שמפסיק באמצע. הנהגת הטבע היא הנהגה ישרה מבלי הפסקות. וכף רגליהם ככף רגל עגל. ההבנה הפשוטה שכף רגליהם דומה לכף רגל של עגל. וכך נראה בהמשך שכך המלבי"ם נוטה לבאר. אבל לעומת זאת רש"י מסביר רגל עגל כמו שהתרגום יונתן מבאר, שעגל זה מלשון עגול. לא עגל מלשון עגל. התרגום אומר רגלין סגלגלין. סגלגלין סגלגל הכוונה עגול. כן? אז זאת אומרת הרגל שלהם היא רגל מעוגלת. ולפי רש"י הכוונה היא עיגול, כן? עגל זה מלשון עיגול כמו שאומר התרגום יונתן. דהיינו הם משפיעים את התנועה הקבועה לכל האופנים שהשורש של התנועה הזאת היא מהחיות שלמעלה שהם מניעים את הגלגלים. ונוצצים כעין נחושת קלל. הניצוצות שיוצאים מהרגליים דומים לניצוצות של נחושת קלל. הכוונה בעולם הזה, עולם העשייה, שזה עולם הגלגלים, אומר הנחושת מסביר המלבי"ם מרמז לעניין נחש. דהיינו ההשפעה פה היא למציאות הנחש, נחש הנחושת. זה עולם חומרי, זה עולם מורכב, זה עולם שבו יש סיטרא אחרא, שסיטרא אחרא כידוע זה בחינת הנחש. הוא אומר לך הניצוצות שמגיעים לעולם העשייה מרגלי החיות, זה מהנחושת הזך והמצוחצח, שזה הנקי והזך מהנחושת. איזה נחושת? נחושת קלל. הזכה והנקייה שבנחושת. דהיינו יש פה למטה בחינה של נחושת עכור, שזה נחש, שזה בא לרמז על כוח הס"מ והסיטרא אחרא. ולעומת זאת יש את הנחושת הזך והעליון, שזה הנחושת שמשפיע כאן למטה כדי לזכך את הכוח העכור של נחש הנחושת שנמצא כאן למטה. אפשר לומר שזה רמוז גם כן בנחש שעשה משה, שאמר להם להתבונן על בחינת הנחש העליון, שזה נחושת קלל בקדושה, כדי לבטל את הנחש התחתון, את הס"מ, שזה נחש דקליפה שנמצא כאן למטה. אומר המלבי"ם, שעץ הדעת טוב ורע שאכלו בחטאו של נחש נמצא קצתו בעולם היצירה ובהשפעות שיורדות משם כלפי מטה. ולכן מובן למה הוא מכניס פה את העניין הזה של הנחש, מכיוון שהנחש בחינה כזאת של נחש ונחושת נמצא גם כן בעולם היצירה. הוא מביא מדרש חז"ל שחז"ל אומרים שקלל מלמד על שריפה, כמו שהסברנו קודם ברש"י. היות והיה עניינם אז להחריב את בית המקדש ולשרוף אותו, אז לכן הוא רואה ניצוצות שמושפעים מכוח הנחש, שזו הייתה המלכות ששלטה אז כפי שנראה בהמשך, להטיל ארס ואש אוכלת בקודש. לכן הוא המשיל את זה לנחש, שנחש קלל, קלל הכוונה מלשון קלוי, מלשון שריפה, שהלכו ושרפו את בית המקדש. וידי אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם. וידי אדם מתחת כנפיהם, רש"י מביא קודם כל את המדרש שזה התרגום, למחתה בהון גומרין דאשא. הכוונה היא עם הידיים הם היו מכינים את הגחלים של האש כפי שנראה בהמשך שאלה גחלי האש שאמורים לשרוף את ירושלים.