בעזר השם נעשה ונצליח, אנחנו מתחילים היום בסיעתא דשמיא את ספר יחזקאל. ספר יחזקאל פרק א'. ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמיים ואראה מראות אלוהים. אני אקרא עוד שני פסוקים כיוון שהם נצרכים לנו לתחילת הבנת הפרק.
בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין. היה היה דבר השם אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד השם. ספר יחזקאל, הגמרא בבבא בתרא דף י"ד אומרת, מי כתב אותו? אנשי כנסת הגדולה. הם כתבו את יחזקאל ואת תרי עשר. ולמה לא יחזקאל בעצמו? מכיוון שלא ניתנה נבואה להיכתב בחוצה לארץ. ותכף נראה שיחזקאל היה בתוך הגולה, היות וכן לא שייך היה שכתיבת הספר תהיה על ידו אלא דווקא על ידי אנשי כנסת הגדולה.
בתרגום ירושלמי מופיע שיחזקאל, הגם שמופיע אצלנו שהוא יחזקאל בן בוזי, הוא בר נביא בר ירמיהו נביאה. כך אומר התרגום ירושלמי. יחזקאל הוא יחזקאל בן ירמיה. בן ירמיה הנביא. ולמה נקרא ירמיהו בוזי? על שהיו מבזין אותו. היות וכן נקרא בוזי. כך שלמעשה זהו יחזקאל שמוכר לנו, הוא בעצם בנו של הנביא ירמיה שמוכר לכולנו.
ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר. אומר רש"י, סתם הנביא דבריו ולא פירש מיהו ולא פירש למניין מה מנה. בשלושים שנה, 30 שנה למה? לא מוזכר 30 שנה מה מהי ההתחלה שמנית להם 30 שנה. ברביעי בחמישה לחודש זה מובן, הרביעי זה חודש תמוז, חמישה לחודש זה ה' בתמוז, אבל 30 שנה למה? ומי הוא בעצם הנביא?
אומר המלבי"ם, אומר סליחה רש"י, ולכן הפסוקים הבאים שבכוונה קראתי אותם בתחילה, הם לא מדברי הנביא אלא בעצם יש כאן הפסקה בדבריו, רוח הקודש מפסיקה אותו ומלמדת אותנו בוא תשמע רגע במי מדובר. וזה כמו שבן אדם אומר רב פלוני אמר, ובפותח סוגריים, מי היה רב פלוני, חיבר ספר כזה וכזה, חי בתקופה כזאת וכזאת, וממשיך, ואותו רב פלוני אמר וכולי. כך מעין זה היה כאן. בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש, פה יחזקאל מדבר על עצמו בגוף ראשון, ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמיים ואראה מראות אלוקים.
מיד לאחר מכן אומר בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין, פה זה כבר רוח הקודש מדברת בעדו והיא אומרת, אומר לך את התאריך. שנה חמישית לגלות המלך יויכין. ולאחר מכן, מי זה ואני? בפסוק הבא, היה היה דבר השם אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים. זה לא יחזקאל מדבר, כי אם הוא מדבר היה אומר אליי, כמו שאמר קודם, ואני בתוך הגולה. למה כתוב אל יחזקאל בן בוזי? אלא כמו שאמרנו, זה רוח הקודש המדברת בעדו והיא אומרת היה היה דבר השם אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד השם.
לאחר מכן בפסוק ד' חוזר יחזקאל בעצמו לדבר בעד עצמו, ויחזקאל אומר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון. פה הוא בעצם ממשיך את תחילת דיבורו של תחילת הפרק של פסוק א', ופסוק ד' ממשיך יחזקאל את דבריו. אבל פסוקים ב' וג' הם בעצם מעין מאמר מוסגר כדי לתאר ולספר לנו מי היה הנביא ומה הייתה תקופתו.
ואני בתוך הגולה, הכוונה בחוץ לארץ. על נהר כבר, זה שם המקום, שם הנהר ששמו היה כבר. ואראה מראות אלוקים. אומרים חז"ל שלא היה רואה באספקלריה מאירה, לכן הוא קורא לזה מראות אלוקין, כעין חלום ולא ולא ממש ראייה גמורה. כל הנביאים אומנם גם הם היו רואים באספקלריה שאינה מאירה, חוץ ממשה רבנו שהוא היחיד שנאמר וביד הנביאים אדמה, אבל אצל משה זה במראה ולא בחידות. עם כל זה גם בנביאים עצמם היו דרגות. שמואל ראש לנביאים, יחזקאל היה כבן כבן כפר הרואה את המלך, לעומת ישעיה שהיה כבן עיר הרואה את המלך. אנחנו נראה את זה בהמשך וגם ננסה להבין מה המשמעות של הדברים. זאת אומרת שאנחנו מבינים שיש דרגות בנבואות ויחזקאל הוא נחשב מן הדרגה הנמוכה שבנבואות, מהדרגות היותר נמוכות שבנבואות, ואראה מראות אלוקים.
מה שכתוב מראות אלוקים, הכוונה מראות גדולות ונפלאות. ולמה? כיוון שבדרך כלל כאשר הפסוק רוצה להגדיל דבר הוא מחבר לו אלוקות, או מחבר לו שם השם. כמו שאנחנו אומרים עיר גדולה לאלוקים. רוצה להגיד ענק, אומרים לאלוקים. הררי אל, עוד פעם, הכניסו שם אלוקים וזה אומר הררים אדירים, ענקיים. ארזי אל. מאפליה, הכוונה אופל חזק מאוד. שלהבתיה, הכוונה שלהבת חזקה מאוד. תמיד שרוצים להגיד דבר עוצמתי מאוד מחברים לו שם השם ואז על ידי זה זה אומר שהדבר היה עצום.
על נהר כבר, מה זה אותו נהר כבר? רב יהודה ורב הונא. רב יהודה אמר הוא פרת, הוא כבר. דהיינו זה נהר פרת המוכר לנו, והוא נקרא נהר כבר. ולמה אם כן יש לו שני שמות? פרת, שהוא פרה ורבה. הכוונה היא המים שלו לא הולכים ומתמעטים אלא הולכים ומתרבים. כבר, שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה. כברה זה מסננת. והנהר הזה היה מגדל פירות גדולים ויפים, והפירות הללו כביכול לא יוצאים במסננת, הם מרוב גודלם ועוצמתם הם היו חשובים וחורי המסננת אפילו הגדולה לא היו הפירות יוצאים דרכה. רב הונא לעומת זאת חולק ורב הונא אומר פרת בפני עצמו, כבר בפני עצמו. אלה הם שני נהרות שונים.
בדקתי באנציקלופדיה, החוקרים טוענים שנהר כבר היה תעלת מים מלאכותית, או בעצם מערכת של תעלות שנבנתה בבבל באלף הראשון לפני הספירה הנוצרית, שזה בעצם אומר יותר מלפני למעלה מיותר מ-2000 שנה, קרוב ל-3000 שנה, והיא נועדה כדי להשקות את השדות וכן לצורכי תחבורה. כידוע שהקדמונים היו מרבים להשתמש בתעלות לצורכי השקיה כי זו הייתה הדרך שלהם. המדינה שהייתה ידועה מאוד כמומחית בעניין הייתה מצרים. מצרים הייתה בנויה יאורים יאורים בצורה כזאת שהנילוס היה עולה, היה ממלא את היאורים ומהיאורים היו מגיעים המים לכל השדות. אז כך גם כן כאן, נהר כבר זה היה תעלת מים מלאכותית שאיתה היו משקים את השדות וכך גם כן היו סירות שטות שם, זה נקרא לצורכי תחבורה. תוואי התעלה לא ידוע היום בוודאות, יש מחלוקת בין החוקרים מה היה התוואי שבו עברה התעלה. עם כל זה יש לנו עדויות לגבי הנהר הזה. החוקרים מצאו כתובות שעליהן כתוב נאר קברי, N A R כן נאר קברי, כן זאת אומרת וזה ביטוי לאותו נהר כבר שמופיע אצלנו.
ברביעי בחודש, מתאר הייתי בין אנשי הגולה על נהר כבר. תרגום יונתן מפרט לנו יותר את התקופה, והוא, אני כבר אתרגם אותו ללשון הקודש כדי למנוע כפילות. והיה ב-30 שנים לזמן שמצא חלקיהו הכהן הגדול את ספר התורה בבית המקדש בעזרה תחת האולם במחצית הלילה אחרי עליית הלבנה, בימי יאשיהו בר אמון מלך שבט בית יהודה, בתמוז בחמישה לחודש, אמר נביא, אמר הנביא אני בתוך בני הגלות על הנהר, על נהר כבר, נתפתחו השמיים וראיתי במראה הנבואה ששורה עליי מראה של כבוד שכינת השם.
זאת אומרת כבר אנחנו מדברים כאן על תקופה קצת יותר מוגדרת. מדובר ב-30 שנה אחרי שמצא יאשיהו, חלקיהו הכהן הגדול את ספר התורה בבית המקדש. הוא מצא שם ספר תורה. ומה הפירוש מצא שם? לא כמו שיש כאלה שחשבו שלא הייתה ידועה להם התורה והוא מצא תורה. זה הבל הבלים, חס ושלום, על התורה נאמר לא תשתכח מפי זרעו, לא ייתכן שהתורה נשכחה. אלא חז"ל אומרים שהוא מצא את התורה שהייתה פתוחה ביולך השם אותך ואת מלכך אשר תשים עליך. ושם זה היה פתוח, וזה היה בראש הפרשה. והדבר הזה גרם להם חלחלה, כי ספר התורה אחרי שהיו קוראים בו, ספר תורה של היכל, היו גוללים אותו לתחילתו. וכאן פתאום הם רואים אותו גלול פתאום במקום שבו הוא מנבא פורענות. אגב אמרתי לכם בעבר שזה מאוד מעניין, כי רק בספרי התורה התימנים יולך השם אותך ואת מלכך זה בראש עמוד. בכל שאר הספרים לא שייך שזה יהיה בראש עמוד, כי הרי בראש עמוד תמיד ווי העמודים, הם הפותחים את העמודים. אבל ספרי התורה התימנים כתובים במסורת הקדומה יותר, שלא לא עניין של ווי העמודים שזה מסורת יותר מאוחרת, ושם מופיע בראש העמוד יולך השם אותך ואת מלכך אשר תשים עליך. כך שהדבר הזה עורר אצלם חלחלה.
בעקבות העניין הזה הם ניגשו אל המלך, יאשיהו בר אמון. יאשיהו בר אמון נבהל מהתגלית הזאת והוא פנה לבקש את הנביא. ואת איזה נביא הוא ביקש? הוא יכל לפנות לירמיה, אבל הוא חשש מירמיה, כי לירמיה היו נבואות זעם. ולכן הוא אמר תבקשו את חולדה, כיוון שחולדה הנביאה הייתה רחמנית, אז תשאלו אותה. דהיינו היא אישה, אז אולי היא תהיה יותר רחום ונחמר. זה קצת מפליא כיוון שהרי הנביא אומר את דבר השם, הנביא לא אומר דברים מעצמו, אז מה חשבת? אולי שהיא תעדן את המסר? אינני יודע, הנביא הרי אומר את דבר האלוקים. על כל פנים, הוא הגיע לחולדה הנביאה וחולדה הנביאה אמרה לו שהמסר הוא שבאמת עתיד בית המקדש להיחרב והמלך עתיד לגלות.
המלבי"ם הולך לפי הקו הזה, והמלבי"ם מסביר שזה היה, מה שאמרנו כעת, ב-18 ליאשיהו מלך יהודה, אומר המלבי"ם היה אז שנת היובל. כך מופיע בסדר עולם. זאת אומרת התחיל למלוך יאשיהו מלך יהודה 18 שנה לפני היובל. בשנה ה-18 למלכותו היה היובל. ואז ביובל, בשנה ה-18 למלכותו, אז נמצא הספר שעליו סיפרנו כעת שהיה גלול ביולך השם אותך ואת מלכך. הדבר הזה עשה רושם גדול, כמו שאמרנו שלחו לחולדה הנביאה והיא אמרה להם שהבית עתיד להיחרב. ב-26 ביובל, שזה אומר 26 שנה לאחר שמצאו את הספר, הוגלה יהויכין. וב-30 שנה ליובל, שזה אומר ארבע שנים מאוחר יותר לגלות יהויכין, אז רואה יחזקאל את מראות הנבואה שלו. ומה שכתוב כאן ויהי בשלושים שנה, זה 30 שנה לזמן שבו נתגלה הספר בבית המקדש, שזה היה שנת היובל, שזה כמו שאמרנו ארבע שנים לאחר גלותו של יהויכין. ואז מתאר לנו יחזקאל שהוא היה בתוך הגולה על נהר כבר.
פירושו של דבר, לא הייתי מוכן כל עיקר לנבואה. דהיינו, אם מצד המקום, חוצה לארץ זה לא מקום של נבואה. אם מצד הזמן, אומר הרי זמן של גלות. זמן של גלות זה לא זמן של התגלות אלוקית. ורק השמיים נפתחו מעצמם מבלי הכנה שלי, ואז ואראה מראות אלוקים. נפתחו השמיים כביכול היה כאן התערותא דלעילא מבלי הכנה של התערותא דלתתא.
בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין. יויכין כתוב אצלנו, וכבר הרד"ק אומר שיויכין זה כמו יהויכין, יונדב יהונדב, יונתן יהונתן, וכך זה בכל המקומות הללו. אנחנו יכולים לראות הרבה פעמים ששם מופיע עם ו' ולפעמים בלי ו', כמו אוריה אוריהו, ישעיה ישעיהו, וכן הלאה על זה הדרך. כך גם כן לפעמים מופיע עם ה' ולפעמים מופיע בלא ה'. הרד"ק במקום אחר אומר שהשינויי השמות שאנחנו רואים, כיוון שבאותם השמות אותם אנשים היו נקראים. דהיינו, פעם היו קוראים לו יויכין, פעם היו קוראים לו יהויכין. כמו שיש קוראים יעקב, יש קוראים ינקלה, יש קוראים ינקב, ועוד כל מיני שמות וזה הכל אותו אדם. אז כך גם כן אתה יכול לראות בנביא שפעמים רבות שאדם מסוים מוזכר תחת כמה שמות וזה בעצם אותו אדם שהיו לו מספר שמות.
היה היה דבר השם אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד השם. היה היה דבר השם, חז"ל אומרים היה כבר. מה פירוש הדבר? היות והשכינה לא שורה על נביא בחוץ לארץ, אז הדבר מפליא, איך יחזקאל הנמצא בארץ כשדים, שם מקבל נבואה מאת השם? אז יש לזה כמה הסברים. הסבר אחד אומר שזה היה כבר, היה היה דבר השם. דבר השם היה כבר קודם, וממילא אין מניעה שנביא שכבר התחיל להתנבא ימשיך נבואותיו גם בחוצה לארץ. אבל נביא שמעולם לא התנבא ויתחיל להתנבא בחוצה לארץ, זה אין דבר כזה. על זה נאמר שאין שכינה שורה על נביא בחוץ לארץ. הכוונה בתחילת נבואתו. אבל אם הוא כבר התחיל להתנבא כאן בארץ, אז מכוח האינרציה כן הוא ממשיך להתנבא גם בחוצה לארץ.
רש"י מביא ששנינו בברייתא במכילתא, בן אדם עמוד על רגליך, הוא היה תחילת הספר. דהיינו ספר יחזקאל ב', משם מתחיל בעצם תחילת הספר, פרק ב'. אלא שאין מוקדם ומאוחר. יש אומרים שלא, תחילת הספר זה מפרק י"ז, בן אדם חוד חידה. יש בזה כמה דעות.
היה עליי יד השם. מה זה יד השם? כל לשון יד האמורה בספר זה ובכל לשון נבואה אינו אלא לשון תוקף, שהנבואה תוקפת על כורחו כאדם משתגע. הנבואה דיברנו לא פעם, זה מחזה משהו עוצמתי אדיר ששולט בגוף, וזה מעין אם תרצו כמו אם מישהו ראה פעם בן אדם שמקבל שוק חשמלי, אז הגוף קופץ, הגוף קופץ. זאת אומרת זה כוח עוצמתי אדיר שפועל מבחוץ על גוף האדם. ולכן פתאום הבן אדם עשתונותיו נטרפים, הוא יכול לשכב על הארץ פשוט ידיים ורגליים, הוא מגיע למצב שבו הבגדים שלו כבדים עליו, כמו שכתוב אצל שאול. ולכן לא פעם אנחנו רואים שהנביא היה מכונה המשוגע איש הרוח. המשוגע, הכוונה אדם שבעת קבלת הנבואה נדמה היה כמשוגע. ולכן היה מקבל את הכינוי הזה. אז הנבואה אם כן זה תוקף ועוצם של כוח עליון שנח על הנביא. ולכן זה בא בגדר של יד השם. רוב הנבואות היו בחלום. בחלום אדבר בו. זה רוב הנבואות היו בדרך של חלום, ואז הרבה יותר פשוט לקבל נבואה כיוון שכוחות הגוף כהים. כאשר בן אדם ערני, אז ראינו עכשיו מה עושה הנבואה, היא בעצם יוצרת השבתה שלהם. מעין אדם שמקבל אפילפסיה, מחלת הנפילה, הוא שוכב על הארץ נטול כוחות, רק חס ושלום לא נפתחים נקביו, כי אז לא היה יכול לקבל נבואה. אבל על כל פנים הוא מאבד כוחותיו. ובשינה מראש וממילא כוחות הגוף כהים וחלשים ואז זה הדרך היותר מקובלת של קבלת הנבואה כפי שכתבתי בזה במשנת החלומות.
דבר נוסף מוסיף הרד"ק, גם כאשר יש כבר נבואה לנביא בחוצה לארץ, הוא לא מדבר איתם אלא במקום טהור, על המים. כמו שכתוב על נהר כבר. או כמו שכתוב בדניאל ואני הייתי על אובל אולי, ואני הייתי על יד הנהר. רואים שגם כאשר הוא מתגלה אליהם בחוצה לארץ, זה התגלות שהיא ליד מקור טהרה, מקור מים. רבי אלעזר בר צדוק מביא אסמכתא נוספת, הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה. מגיד שהבקעה כשרה. דהיינו לא בתוך העיר, לא במקום של גילולים, אלא או על הנהר או בבקעה, שהבקעה זה אומר שדה רחוקה, שמה היה חזון העצמות היבשות. תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ. מאיפה אתה רואה? ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני השם. מה הוא חשב שאפשר לברוח מלפני השם? לא, אלא הוא חשב אני אברח למקום ששם לא תשרה עליי הנבואה. ומדוע? כי הוא נכנס לתוך ספינה שבספינה היו עובדי גילולים. כמו שהארכנו להסביר בספר יונה, מי שרוצה ישמע את הדיסק על יונה, שם אנחנו מסבירים איך בעצם מה הייתה התוכנית שלו ואיך בסופו של דבר סוכלה תוכניתו.
המלבי"ם מסביר שכאן הנבואה הזאת היה בה כדי לנחם את הגולים. כאן מדובר אחרי תקופה של גלות, שנה חמישית לגלות המלך יויכין. זה מצב שבו אנשים עברו משלטון מוחלט שלנו בארץ ישראל למצב שבו אנחנו גולים סחופים ודחויים, והדבר הזה היה להם קשה. ולכן הקדוש ברוך הוא שלח כאן נבואה כדי לעודד את העם הגולה, שידעו שהשם נמצא איתם גם זאת אף גם זאת בארץ בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני השם אלוהיהם. כך גם כן כאן הוא מראה לנו שרצה לומר להם השכינה נמצאת איתכם גם כאשר אתם בארץ אויביכם. והדיבור היה בארץ כשדים על נהר כבר, כפי שראינו שיש דעות מה אם זה נהר פרת, יש אומרים שזה לא היה נהר פרת, כפי שהזכרנו כבר קודם.
פסוק ד'. וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. אני כבר אקדים ואומר, אנחנו עומדים ללמוד את מעשה מרכבה. ומעשה מרכבה זה מן הדברים העמוקים, הפנימיים, שמדברים על סודות הבריאה. אנחנו לא נלמד את זה על פי הסוד, למרות שהרבה מן המפרשים מדברים עליו גם בקבלה. ואנחנו נלמד אותו עם ביאורו של המלבי"ם. ביאורו של המלבי"ם מקרב את הדברים אל הדעת ואל ההבנה של קרוצי חומר כמונו, ואנחנו נלמד את הדברים ונתמקד במלבי"ם כדרכנו, כי באמת אפשר פה להתפרס המון ולראות הרבה עניינים שרובם ודאי יהיו גבוהים ונשגבים מהבנתנו. מדברים כאן במראות אלוקים, מדברים פה במרכבה העליונה, כך שלמעשה נשתדל להישאר צמודים לפירושו של המלבי"ם ועל ידי זה יהיה לנו לפחות קו אחד בביאור העניינים כאן.
וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון. אז רש"י אומר, רוח סערה באה מן הצפון, מרכבת כיסא כבוד השכינה. כמו שנראה בהמשך. והמרכבה הזאת באה בחימה להשחית את ישראל. גם המלבי"ם ילך בקו הזה נראה בהמשך. ולכן היא נדמית לרוח סערה וענן. רוח סוערת זה משהו שלא מביא איתו טוב. באה מן הצפון, מה זה מן הצפון? חזרה מארץ כשדים. ארץ כשדים היא בצפון. כתוב מצפון תיפתח הרעה. ולמה הלכה לשם? כדי לכבוש, כדי לכבוש את כל העולם תחת נבוכדנצר. שלא יאמרו הבבליים ביד אומה שפלה מסרת בנייך. דהיינו הכשדים היו אומה שפלה. כתוב זה העם לא היה, כך אומר ישעיהו בפרק כ"ג. הוא לא מתכוון רק על הפלסטינים. זה העם לא היה, הוא מדבר על הכשדים. לא היה כזה עם. אז אם כן מסרו אותנו ביד אומה שאפילו מה שנקרא שם אין לה, היא בכלל לא אומה. והיות וכן, הלך כביכול לשם, הלכה רוח קודשו יתברך לכבוש את כל העולם כולו תחת יד נבוכדנצר, נבוכדנצר ממילא הפך להיות אדון העולם, ואז נמסרנו בידי מלך חשוב ולא נמסרנו בידי אומה שפלה.
והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב. נוגה מסביב לענן מבחוץ, שזה בא לרמז אומר רש"י שהם עתידים להיגאל משם. ושם היה כעין החשמל. מה זה חשמל? רש"י אומר מלאך ששמו כך. שתדעו שהיום מי שהלך אותו חוקר וכינה את האלקטריק בשם חשמל, עשה בזה בניגוד גמור לרצונם של חכמי ישראל. מכיוון שהביטוי הזה חשמל הוא ביטוי קדוש, כפי שתכף נראה. ולכן אתם תראו בספרים, בספרי השו"תים, בספרי ההלכה, שלא משתמשים במילה חשמל אלא משתמשים במילה אלקטרי או אלקטריק. דהיינו זה הביטוי הלועזי למילה חשמל, כיוון שהמילה חשמל מקורה קדוש וטהור כפי שתכף נסביר, ואי אפשר לקחת כזה ביטוי גדול וקדוש וטהור ולהשתמש איתו לביטוי לבטא משהו גשמי. וזה דרכם כסל למו של אבות הציונות ומחדשי השפה העברית, הם לקחו מרכז ספורט וקראו לו היכל. לנו היה היכל בירושלים, היה מקום שהוא היה בבית המקדש, היה עזרה, היה היכל. היום יש להם היכל המשפט, כן, המספח, היכל המשפט יש להם. היכל התרבות, היכל הספורט, היכל נוקיה, ועוד ויבנו היכלות, בנו להם כל מיני היכלות. לקחו ביטוי שהוא ביטוי קדוש שמבטא מעלה וקדושה ולקחו אותו וגישמו אותו וחילנו אותו וחיללו אותו. אז אותו דבר כך גם כן כאן בביטוי חשמל. מה זה הביטוי חשמל? חשמל חז"ל אומרים זה שם של מלאך. וכעין הגוון של המלאך הזה הוא ראה מתוך האש. וזה מה שהוא אומר כעין החשמל. דהיינו הוא הכיר כיצד מראה המלאך הקרוי חשמל, וכעין אותו מלאך זה מה שראיתי שם בתוך האש.
חז"ל אומרים, מעשה בתינוק אחד, כך מביא רש"י, שהיה דורש במעשה מרכבה והיה מבין בחשמל. הכוונה היה מבין באותם השגות רוחניות שהשיג יחזקאל. ויצאה אש מחשמל ואכלתו. יצאה אש מאותו מלאך, מאותו כוח רוחני עליון, ואכלה אותו. אז קודם כל רואים מה זה שמדברים על דברים גבוהים כאשר מדובר, כלל אומר מי שמבין לא מדבר, מי שיודע לא מדבר, ומי שמדבר לא יודע. אז רואים ששמה הייתה בעיה שמי שדיבר גם ידע, ובעקבות העניין הזה רואים שהוא נפגע מאוד. ולכן כל ההשגות שלנו וכל העניינים שנראה כאן בהמשך הם רק בהשגות חיצוניות לקרב את הדברים אל הדעת.
חז"ל דורשים בדרשה נוספת, מה זה חשמל? שזה מילה מורכבת. מאי חשמל? אמר רב יהודה, חיות אש ממללות. חשמל זה כמו נוטריקון, שזה שילוב של שלוש מילים. ח' זה חיות, והש' זה אש, והמל זה ממללא. הכוונה חיות אש מדברות, זה נקרא חשמל. במתניתא תנא, עיתים חשות ועיתים ממללות. בשעה שהשם, הדיבור יוצא מפיו, אז הם מחשות, הם חשות. בשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הם ממללות, הכוונה מהללות ומשבחות את השם. החשמל לפי הביטוי הזה יוצא שזה מלשון מחשה. ח' ש' זה להחשות. כמו שכתוב שם ידעתי החשו. הכוונה היא תשתקו. אז להחשות יוצא אם כן שבמילה הזאת כלולים שני דברים. א' מלשון להחשות, וב' מלשון ממלל, לדבר. איך אתה מבאר את הסתירה? עיתים חשות, עיתים ממללות. כאשר השם מדבר, כולם שותקים. אז הם חשות, מחשים. כאשר השם שותק, הם ממללות שבחא דמריהו, ממללות ומדברות את שבח השם. עוד הסבר רש"י אומר, שייתכן שיהיה חשמל שם העין. כתוב כעין החשמל. משהו כמו עין האש, אז יש עין החשמל. כן, כמו כעין חשמל מראה אש בית לה סביב, כמראה זוהר כעין החשמל.
המצודת דוד מסביר שהעניין של החשות, הכוונה שותקות, זה במשמעות שאין לתאר את קודשא בריך הוא בשום דמיון. ולכן יש להחשות, אל מי תדמיוני ואשווה. פירושו של דבר, כאשר אתה מדבר על השם, אין לך בכלל התחלה של השגה, כי אתה מדבר על מימד שלחלוטין לא מוכר לך. כל המימדים המוכרים לך הם מימדים מגושמים. ואתה רוצה לדבר על קודשא בריך הוא, אתה בעצם מדבר על משהו רוחני שזה בכלל לא בהשגה. והיות וכן, בעניינים הללו עדיף להחשות. אז כשמדברים על כבוד השם, יש להחשות ולשתוק מהמילול והדיבור כי אין לתארו בשום דמיון.
המלבי"ם מסביר, וכמו שאמרתי אנחנו נצעד על פי ביאורו של המלבי"ם. וביאורו של המלבי"ם הוא עמוק אז לכן אני מבקש פשוט לשמור על ריכוז ולא ולא להתנתק כי לאחר מכן יהיה קשה לנו להבין. ולפני שאני אתחיל בביאורו של המלבי"ם, צריכים לדעת שהעולמות מחולקים לארבעה. זה מפורסם לכל, זה אבי"ע. כאשר מונים אותם מלמעלה למטה, זה אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. אצילות זה כביכול מקומו יתברך, וזה מקום שהוא נאצל ונשגב מהשגתנו, מתפיסתנו, לא יגורך רע, זה מקום גבוה מאוד. לאחר מכן העולם שתחתיו זה עולם הבריאה. עולם הבריאה נקרא גם כן עולם הכיסא. כביכול שם כיסא כבודו. ועוד פעם, תבינו כל זה זה מושגים מופשטים, לא לתאר כיסא עם משענת ועם זה, לא לא במובנים הללו. הם מדברים על עולם הכיסא, מדברים על מושג רוחני שנקרא עולם הכיסא. רק כיוון שכמו שאמרתי אנחנו אנשים מגושמים, אז צריך להמשיל לנו. אבל שלא להתבלבל ולחשוב שזה כך באמת. מדברים פה על משל. אז מתחתיו זה עולם הבריאה, זה עולם הכיסא. מתחתיו נמצא עולם היצירה. עולם היצירה זה העולם של המלאכים. ואנחנו עוד מעט נראה איך איפה בדיוק היה המיקום של הנבואה, מה הוא בדיוק השיג. ומתחתיו, מתחת עולם המלאכים שזה השרפים, חיות, אופני הקודש וכולי, מתחתיו נמצא עולם הגלגלים, שזה נקרא עולם העשייה. שימו לב, גם כשמדברים על עולם העשייה, מדברים על עולם העשייה הרוחני. כי רק בתחתיתו וממנו משתלשל עולם העשייה הגשמי, שזה העולם שלנו, שגם כן נקרא עולם העשייה. אבל כשדיברנו על ארבע עולמות, מדברים על ארבע עולמות רוחניים. רק שמהתחתית של עולם העשייה הרוחני משתלשל ויורד עולם העשייה הגשמי.
אומר אם כן המלבי"ם, כבר ידענו מסוד קדושים שהמרכבה שראה יחזקאל היה בעולם היצירה, שזה עולם המלאכים. ואם אנחנו ספרנו מלמעלה למטה, מדובר בעולם השלישי. אם אנחנו סופרים מלמטה, זה העולם השני. עשייה, מעליו יצירה. זאת אומרת שאתם כבר מבינים שלא מדובר בשורה במציאות גבוהה אלא במציאות יותר נמוכה. וזה המראה נמוך יותר מהמחזה של המרכבה שבו חזה ישעיה. כי ישעיה ראה בעולם הכיסא. בעולם הכיסא אמרנו זה עולם הבריאה, שזה מלמטה זה העולם השלישי, מלמעלה זה העולם השני. זה עולם אחד תחת האצילות. כך שמדובר במחזה שראה ישעיה שראה את השם יושב על כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל, זה מחזה שגם הוא ראה מראות אלוקים, אבל שימו לב, שמה הוא רואה אותו בדרגה אחת פחותה מן האצילות. יחזקאל כבר רואה שתי דרגות פחותות מן האצילות. הוא ראה בישעיה ראה בבריאה, ואילו יחזקאל רואה בעולם נמוך יותר, ביצירה, עולם אחד שנמצא רק דרגה אחת מעל העשייה.
כאשר ישעיהו רואה את המלך, שימו לב, ישעיה היה בארץ ישראל. הוא בעצם ראה את המציאות כאשר ישראל עדיין על אדמתם. ומי שהנהיג אותנו זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. ארץ אשר עיני השם אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. השם בשמיים מכין כיסאו ומלכותו בכל משלה. ולכן הוא רואה אותו בעולם הכיסא. הוא רואה אותו בעולם הבריאה, בעולם הגבוה כמו שהסברנו. שם רואה אותו ישעיה, יושב על כיסא רם ונישא, שזה הנהגות המערכת מאיתו מבלי אמצעים. מבלי כוחות עזר. זה מאת השם. ושמה הוא רואה שרפים עומדים ממעל לו. השרפים עומדים ברום עולם, בעולם הכיסא, שזה למעלה מעולם החיות שראה יחזקאל. כמו מלך שיושב בביתו ושרי המלכות עומדים לפניו. כל זה כמו שאמרנו בעולם הבריאה, שם רואה ישעיה. לעומת זאת יחזקאל רואה את מציאות האלוקים כשהוא בגולה, הוא בחוצה לארץ. אז הקדוש ברוך הוא לא מנהיג בדרך פלאית, בדרך ניסית, אלא הוא מנהיג על פי סדרי הטבע, על פי המערכת, מה שנקרא מערכות השמיים, הכוכבים, שהם נקראים גם כן האופנים. הם מניעי המערכת שהם נקראים האופנים, והאופנים שימו לב זה כבר עולם העשייה. אז הוא רואה את המציאות כפי שהיא נגלית לו בעולם היצירה, המשפעת למטה אל עולם העשייה.
ממשיך המלבי"ם ואומר, עולם החיות, דהיינו עולם היצירה, שזה עולם המלאכים, זה עולם ממוצע בין עולם הכיסא, שזה הבריאה, שזה למעלה ממנו, לבין עולם האופנים, שזה עולם העשייה, שהוא נמצא למטה ממנו. עולם הגלגלים, זה נקרא גלגלים גם כן על שם הגלגלים אשר בטבע, כן הרי כל מערכות השמיים וכל הכוכבים והכל מאופיין בגלגלים, כיוון שזה מערכת הסובבת. הם את הכוח שלהם מקבלים כוח ושפע מהכיסא, מהבריאה, ובכוח זה הוא מניע את האופנים למטה. יוצא אם כן שעולם הבריאה זה העולם העליון, ביניהם ממוצע היצירה, התחתון זה עשייה. היצירה מכוח הבריאה שמעליו מנהיג את העשייה שמתחתיו. מעין מדיום, ממוצע. העולם הזה הוא ממוצע, עולם היצירה הוא ממוצע בין עולם הכיסא לבין העולם התחתון, עולם העשייה, להנהיג על ידי האופנים. ולכן הוא מתאר לנו כעת שההשגה שהוא השיג היה בעולם היצירה, הוא השיג בחיות. כמו שתכף נראה את התיאורים של החיות. אחרי זה הוא יתאר לנו איך הכוח הזה עובר מעולם היצירה כמו שאמרנו אל עולם העשייה, אל עולם האופנים שנמצאים תחתיהם, ואיך הוא מקבל עוז ותעצומות מהכיסא, שזה העולם שנמצא מעל היצירה, מהבריאה, ממנו הוא מקבל כוח עוז ותעצומות ומשפיע את זה, עולם היצירה משפיע את זה למטה אל עולם העשייה.
אומר המלבי"ם, ספר הכוזרי כפי שכבר למדנו במאמר החמישי, הכוזרי שם החבר מסביר למלך כוזר שהנביאים ישיגו את השם בצורות מתחלפות מיוחסות אל הפעולה שיעשה בעת ההיא. דהיינו, כפי הפעולה שהשם פועל באותו זמן, כך הוא נגלה לנביאים. לדוגמה כתוב שבים ראו אותו כגיבור מלחמה. ובהר סיני כזקן ויושב בישיבה, כיוון שאז הוא מלמדם תורה. וכן הלאה על זה הדרך. זאת אומרת התגלות הנבואה היא כפי המסר שיש בה בנבואה. ואומר שם דוגמה, בעת שהוא מהדה מלכין ומהקם מלכין, הכוונה היא מסיר מלכים וממליך מלכים, ראה שם דניאל, בפרק דניאל בפרק ז', עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. הכיסאות הושלכו ועתיק יומין, זה קודשא בריך הוא, ישב על כיסאו. הכוונה הסיר מלכים ושם מלכים אחרים במקומם. אז הוא רואה אותו על כיסא. אגב דיברנו לא פעם שעתיק יומין זה אומנם ביטוי קבלי, אבל במובן הפשטני שלו שעתיק יומין כמו שמוזכר שם בדניאל, הכוונה היא לא ישן, כמו שאומרים היום או הוא מאוד עתיק, אלא עתיק יומין הכוונה נעתק ממסגרת הימים. אנחנו חיים תחת מסגרת הזמן. אבל לעומת זאת הקדוש ברוך הוא מעל הזמן. ולכן הוא נקרא עתיק יומין. עתיק יומין לא ישן אלא נעתק ממסגרת הימים. מסגרת הימים לא שייכת כלפיו כי הוא נמצא כמו שהסברנו מעל הזמן.