אומר המלבים, על פי הדברים האלה יפתח ליבי ובהשם איעזר. כי לא יחשב לי זאת לעזות או לגודל לבב, בנותי אוהל פירושי הרחק מאוד ממחנה המפרשים הקדושים רבותינו. וקראתי לו מקראי קודש, אוהל מועד, לאמור, כל מבקש השם, כל חפץ להבין דברי קודשו, יצא אל מחוץ למחנה. שם הסירו הנביאים את המסווה והמכסה, כי קרן עור פניהם בדברם איתו. אומר ולכן לא יחשב לי לעזות פנים אם אני בא כעת ליישב את השאלות הללו, מה אריכות הדברים, איך, למה אין פה תפארת מליצה, למה הוא חוזר על דבר ארבע פעמים. שלא יחשב לי לעזות כשאני בא עכשיו להסביר הסברים בעניין, הגם שההסברים הללו הם נוטים מפירושי שאר המפרשים. וכמו שהסביר לנו אור החיים הקדוש, שהמפרש יכול לפרש מה שירצה, כל עוד שזה לא נוגד איזה הלכה או השקפה, הוא לא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אז גם אם זה לא כשאר המפרשים, אדם יכול לפרש. ודאי צריך שהוא יהיה בעל תורה, כן? לא, לא איזה חסר דעת. אתם יודעים שפעם שולי אמרה איזה משהו, ואמרו לה מאיפה את ממציאה את זה? אז היא אמרה שבעים פנים לתורה. ככה היא אמרה, שבעים פנים לתורה. אז אמרו לה שכן, נכון שגם פני הדור כפני הכלב זה גם סוג של פנים, וזה עתה נחשפנו אליהם, כן? אתם מבינים, לא כל פן הוא פן בתורה, יכול להיות שזה פני הדוג. זה לא פן בתורה. צריך שיהיה פן בתורה, אדם שיהיה גדול בתורה, ואז הוא יוכל לומר הסבר, יוכל לומר רעיון, אבל שבן אדם סתם יגיד מאיזה רוח עיוועים אשר בתוכו יגיד כל מיני רעיונות הזויים, אז ודאי שזה לא יחשב לא כפן ולא כקצת, ודאי שאלה דברי הבל. ולכן אומר המלבים, אין איסור לפרש פירוש שנוטה משאר המפרשים. וקראתי לו מקראי קודש. המלבים לכל חיבור שלו על תנ"ך, על אחד מהספרים, יש לו שם. כן? לכל חיבור יש שם. אנחנו אומרים המלבים, אבל לכל ספר הוא קרא לו בשם נפרד. על ספר יהושע, על שופטים, על שמואל, על מלכים, לכל אחד הוא קרא לו בשם נפרד. ואת השם של הספר הזה של יחזקאל הוא קרא לו מקראי קודש, אוהל מועד. לאמור, כל מבקש השם, כל חפץ להבין דברי קודשו, יצא אל מחוץ למחנה. ולמה מחוץ למחנה? כי שם הסירו הנביאים את המסווה והמכסה. דהיינו הנביא קרן עור פניהם בדברם איתו, אז כביכול יש על פניהם מסווה. ואני כמו נטיתי לי אל מחוץ למחנה, כן, כדי לנסות להבין, כי קרן עור פניו, ושם הוא מסיר את המסווה, ואז אפשר להבין מה בעצם נמסר. שם לא תהיה לו עוד חזות הכל כדברי הספר החתום, סגור ואין פותח. הכוונה היא במשמעות של אין הבנה לדברים. לא ידברו אליו עוד מטיפי צדק ומישרים בלעגי שפה ובלשון אחרת אין בינה. כי פלס בלשונם ומאזני משפט. כל מה שהם אומרים מדוקדק בפלס ובמאזניים. אין עודף בדבריהם ולא מגרעת. אין יתור ואין חיסרון. כי כל מילה מנויה וקצובה על פי מחשבת הדעת ובחוכמת חרש חרזים וברוח קודשו.
ולכן הוא אומר, לא למרות כבוד הראשונים כזאת דיברתי. לא למרות, הכוונה מלשון ממרה פיהם. לא למרות כבוד קדמונינו מימיהם אנו שותים. רק לנקר עיני כסילים חכמים המה בעיניהם. האומרים כי כמליצת הנביאים גם המה יעשו בלטיהם. מה הנביא כתב ספר עם דברי מליצה, אני גם יכול לכתוב משהו מליצי. ואז אם כל אחד כותב לו שיר ומליצה, ונהיה משורר לאומי, והוא בטוח שהוא יש לו מה להגיד, ודבריו אינם נופלים מדברי הנביאים. האומרים כי גם המה כמוהם ישאו שיר ויתרוממו במליצותיהם. אז הוא אומר אני באתי בדבריי, במה שכתבתי כאן ובמה שאני כותב בפירושי, לנקר את עיניהם. של אלה האנשים שחושבים שהכל זה שיר ומליצה, והם חושבים שהם יכולים בשיר ומליצה להכניס רעיונות נשגבים. והם לא מבינים שהנביאים כתבו דבריהם בדקדוק, אין חיסרון ואין מגרעת, וכל מילה נמצאת במקום עם רעיון נשגב בתוכו. חושבים שהעיקר זה מה שנקרא היופי החיצון. לנקר עיני בני מרי, האומרים על משוררי אל, גברו היוונים בשיריהם, האמיר במליצותיו, והכסילים בשירי אליליהם. או האמיר במליצותיו והכסילים בשירי אליליהם. התפיחו רוח חיים בפסילים מזוקן בלו? ימרו נא פתאים. אומר אני באתי בדבריי לנקר עיני בני מרי, הכוונה את אלה שבאים להמרות את פי הנביאים או להמרות פי השם, מרי זה מרד, שאומרים על משוררי אל שגברו היוונים בשיריהם. ליוונים היה שירים יותר יפים. האמיר היה לו מליצות יותר יפות. הכסילים בשירי האלילים היה להם דברים יותר נאים מבחינת הלשון, מבחינת תפארת המליצה. אומר להם, התפיחו רוח חיים בפסילים מזוקן בלו? אלה פסלים שמזוקן בלו, אתה חושב להפיח בו רוח חיים? במילים פשוטות מה שהוא מתכוון לומר, הדברים של הנביאים הם דברים חיים. זה דברים עם מסר, זה דברים שמלאים תוכן. שמה זה חסר כל תוכן, זה רק מליצה. אז זה פסל שכבר בלה מזוקן, אתה חושב להפיח בו רוח חיים? או מתי שכנה חוכמה במו? מתי הייתה סכלות לתבונה מעון? איך ממתי הסכלות, האנשים האלה שהם סמל הסכלות, ממתי הם נהיו מעון לתבונה? הם נהיו הבית של התבונה? האנשים הללו הסכלים? או איך מליצותיהם סכלים אל מליצות חוזה אל תדמו? זכרונכם משלי אפר. או איך אתם מדמים את המליצות של הסכלים אל המליצות של חוזה אל? אל נביא שראה אלוקות? אל נביא שקיבל מסרים מאת השם? זכרונכם משלי אפר, זה פסוק באיוב שהכוונה היא אתם נמשלתם לאפר. זה הכוונה.
אך דבר שפתיים, ציץ נובל יבש אין בו חיים. ראו שתילי עץ חיים, ימי קדם ניטעו בהר הקודש, כארזי אל שגאו, עודם רעננים, עוד פריים ישאו, עוד ילכו יונקותם כתמר פורח, הוד זית למו וכליבנון ריח. יאכלו מפריים ותחי נפשכם, כי האוכל מעץ החיים וחי לעולם. אומר אך דבר שפתיים, זה כמו שאמרתי קודם זה קיצור. אך דבר שפתיים אך למחסור. דהיינו למה לי להכביר במילים? למה לי להרבות בדיבורים? אך דבר שפתיים. ציץ נובל יבש אין בו חיים. מה זה? אלה הם השירים של היוונים, של שאר המשוררים. אומר להם בואו תראו ותבדילו. ראו שתילי עץ חיים, אלה דברי הנבואה, דברי הנביאים. ימי קדם ניטעו בהר הקודש, כארזי אל שגאו, הכוונה התרוממו, מלשון שגיא. עודם רעננים, עוד פריים ישאו, הכוונה יש בדברים עוד מסר גם לזמן שלנו, זה לא משהו שנכתב אז ולא רלוונטי. עוד ילכו יונקותם כתמר פורח, הוד זית למו וכליבנון ריח, יש להם הוד של זית וריח כארזי הלבנון. יאכלו מפריים ותחי נפשכם, כי האוכל מעץ החיים וחי לעולם. הנה פירושי ערוכה בכל ושמורה. בנויה לתלפיות וסדורה. על אופן שלא ימצא בדבר אלוהים דברי מותר ועניינים כפולים. לא תמצאו כאן בדברים כפל לשון מיותר בדברי הנביא, ושלא ימצא שם קליפות בלא תוך, הכוונה דברים חיצוניים בלי פנימיות. גולמים מתים בלא נשמת חיים. אך כוונה שכלית צפונה בכל מאמר, לקח טוב ושכל ודעת. עד ידע כל בשר, כי לא כאשר ידבר האדם ידבר אלוהים חיים. כשאדם כאשר הוא מדבר, הוא מדבר הרבה דברי להג וברבורים מבלי תוכן. ואלוקים חיים, כל מילה חיות. כל מילה היא דבר האלוקים.
בכל מקום שבכפל עניין במילות שונות, בפרק אחד ביררתי הדבר על פי הדרכים והנתיבות אשר גיליתי בהקדמתי לפירוש ישעיה. כן? כל מקום שבא כפל עניין במילות שונות בפרק אחד, הכוונה הוא חוזר באותו עניין, באותו מקום, בכמה מילים אחרות על אותו דבר, אומר המלבים יש לי בזה דרכים ונתיבות שגיליתי בהקדמתי לפירוש ישעיה, כי דרכים האלה סללתי בכל כתבי הקודש לא נטיתי מהמה. בכל כתבי הקודש הכללים הללו נכונים. ועל הקורא להשקיף השקפה שכלית בעין הבחינה בכל מאמר, כפי אשר ציוויתיו בהקדמה הנזכר. דהיינו להתבונן כראוי ולעיין בדברים שכתבתי. גם יתעורר על הכפולים והיתורים והזרים הבאים בכל מאמר לפי פירוש המפרשים. דהיינו המפרשים הרבה פעמים מבארים באופן יותר פשטני, ואז יש קושיות. אומר את הקושיות הללו בדרך השאלות אשר ערכתי לפניו בפירוש נהר. נהר הכוונה נביאים ראשונים. פירושו של דבר, שם המלבים בחלק הראשון שלו על הנביאים, הוא עשה, הוא סידר את זה בצורה של שאלות ולאחר מכן הסבר. בחלקים היותר מאוחרים הוא כבר דילג על החלק של השאלות והוא ישר ניגש להסבר. אבל בעצם מה הוא רצה להראות לנו בחלקים הראשונים? בוא תראה שאם למדת את זה על פי ביאורי כל המפרשים, אז אני אשאל אותך א' וב' וג' וד', שכל הפירושים, לפי כל שיטותיהם, תסביר לי מה כתוב. אומר המלבים, אני אתן לך עכשיו פירוש שיסביר לך את כל מה שכתוב. אתה תבין למה אמר א' ולמה אמר ב' ולמה ג' ולמה התנסח כך ולמה אחרי זה שוב הוא חוזר ולמה היה צריך אחרי זה להגיד בלשון עתיד מה שהוא קודם דיבר בלשון עבר וכולי. אז הוא סידר סדרה של קושיות, שאז אתה רואה שאם אתה לומד את שאר המפרשים, אתה פותח את ידיך, נשאר עם קושיה, אין לך תשובה. הוא אומר ואני מסביר לך על פי דקדוק לשון הקודש ותראה כיצד הכל נמצא ומבואר מתוך הכתובים עצמם. וזה אמרנו המעלה המיוחדת של ביאורו של המלבים, שכל לשון וכל ביטוי הכל שמה מדוקדק, והרעיון בכללותו לובש צורה. כי הרבה מהמפרשים פירשו נקודתית. פירשו את הפסוק הזה, אחרי זה את הפסוק הבא. המלבים דרכו, בפרט מה שלמדנו באיוב, ששמה זה בא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר עוצמתית משאר התנ"ך, כי באיוב הפסוקים באמת נראים כמנותקים אחד מהשני, והמלבים שמה לוקח מכל מאמר ומסכם לך אותו ומראה לך איך הדברים הם בעצם רעיון שלם.
אומר המלבים, ואז יקרא את פירושי ביאור העניין וביאור המילות. הפירוש שלו נחלק לשניים כידוע. ביאור העניין זה הרעיון, וביאור המילות שבו הוא מבאר מילים ספציפיות. וידע את עבודתי אשר עבדתי בגן האלוהים אשר בעדן כתבי הקודש. תדע איזה עבודה השקעתי שם. כידוע ומפורסם שהחפץ חיים מרבה להביא את ארצות החיים בתחילת המשנה ברורה. למה הוא לא מביא אותו בהמשך? כי המלבים מחבר ארצות החיים, לא חיבר על המשך השולחן ערוך, הוא לא חיבר חיבור. רק על החלק הראשון. והחפץ חיים זה מאוד כאב לו, כיוון שהוא כמעט בכל מקום שארצות החיים מתבטא, הוא מזכיר אותו. הוא מחשיב אותו מאוד. ומאוד כאב לו. אז הוא אמר לו, למה אתם לא המשכתם לחבר את החיבור שלכם? למה, למה עצרתם? אמר יש לכם ביאור נפלא מאוד, תמשיכו בו. אמר לו המלבים, אם אתה תיקח על עצמך את העבודה שלי על התנ"ך, אומר לו אני אמצא את הזמן ואני אמשיך את ארצות החיים. הוא אמר לו אבל היום צורך הדור, שהיה מצב המשכילים אז, שכידוע הם הרבו להתעסק עם התנ"ך, והמלבים היה סתירה לחי מאוד מאוד גדולה בשבילם. הוא אמר אבל לפי צורך הדור זה מה שאני נצרך כעת. אמר לו החפץ חיים, לא, את זה אני לא יכול לעשות. מה שאתם עשיתם על התנ"ך, את זה אני לא יכול לעשות. וכידוע שהוא נרדף ביותר. אמר לו החפץ חיים, אל תדאג. הוא אומר עוד יבוא דור שאף אחד לא יזכור אף אחד מהם. הוא אומר אבל אותך יזכרו לעולם. ככה הוא אמר לו על המלבים. אמר לו אז יעריכו את פעולתך ואת המעשים המיוחדים שפעלת ועשית. אומר המלבים, ומזה תבין כמה השקעה ועבודה הוא עשה בביאורו על התנ"ך.
גם כל המקומות הקשות, החתומות והעלומות, הסירותי תודה לאל חותם צר הסגור עליהם, ופתרתי חידתם בדרכים חדשים, אמיתיים ומופלאים. והנה הרוח האלוהי אשר חל על נביאנו, היה לו סגולה נפלאה מיוחדת, שהיה מתלבש תמיד במשלים וחידות. עד שהוא עצמו התעורר על זה, על שאומרים עליו הלא ממשיל משלים הוא. ולא לבד שדברי נבואותיו באו במשל, גם הוא עצמו היה למשל לנס ולמופת. הוא יסביר. ולא תמצא עוד נביא אשר ציווהו השם לעשות מעשים רבים בפועל, ובתוכם מעשים זרים, ובמשך זמן ארוך, כאשר נצטווה נביאנו זה, ויהי לפלא. אומר המלבים, עוד דבר ייחודי לספר יחזקאל, שמופיע אומנם לפעמים גם במקומות אחרים, אבל כאן בלי שום שיעור וקצבה לעומת שאר המקומות, זה המשלים. הספר כאן מרבה לדבר במשלים וחידות. שימו לב, לא להתבלבל בין משלים לבין מליצות. מליצות אמרנו אין פה הרבה בספר. שפה, לשון מליצית אין פה. אבל משלים, מה זה משלים? כדוגמת משלי המגיד מדובנא. שאני נותן לך, מספר לך סיפור וזה משל על משהו אחר. משלים הוא אומר יש כאן המון. מרבה במשלים וחידות, עד שהוא התעורר על זה בפרק כ"א, שאומרים עליו שהוא ממשיל משלים. כי הוא מרבה לדבר במשל, לא מדבר על העניין עצמו באופן ישיר, אלא מדבר עליו בדרך משל. אומר ולא רק שנבואותיו הם משל, אלא השם עשה אותו עצמו כמשל. מה פירוש הדבר? אם אני אומר לך לעשות דבר מסוים כדי שיראו אותך וילמדו מזה, אז אתה המשל, והנמשל זה מה שהם צריכים ללמוד. עכשיו הוא אומר, בוא תראה שהשם ציווה אותו לעשות מעשים רבים בפועל, שהוא יהיה בחינת המשל, ובתוכם מעשים זרים, ובמשך זמן ארוך. לא היה נביא כזה. הוא נותן דוגמה. כמו שכיבתו תל יום על שני צידיו. ת"ל יום, 430 יום, הוא אמר לו לשכב על צד זה ולאחר מכן על צד זה. נראה את זה בהמשך. העברת תער על ראשו וזקנו. עוד ציווי שהשם ציווה אותו. ושלא להתאבל על מות אשתו, וכדומה. כל אלה הם בעצם משלים שנועדו לומר לעם, כמו עניין אבלות, נועדו לומר שחס ושלום יהיו בגדר אבלים וכולי. המשלים הללו באו לבטא נמשל, אבל המשל פה הוא הנביא עצמו. אומר ובעניין שהוא עצמו היה משל הכנסייה בכללה, ומעשיו ומקרהו משל אל מעשיהם ומקריהם. מה שקורה איתך, זה משל להם, ככה יקרה איתם. מעין מה שראינו שהקדוש ברוך הוא אמר לישעיה ללכת ולשאת אישה, גומר בת דבליים וכולי, והבנים לא בנים שלו וכולי, ולא שלו, אחרי זה לגרש אותה, כל זה בעצם היה משל על איזה שהוא מסר לעם. שם יש אומרים שזה היה מסר לנביא, אבל על כל פנים זה משל. הנה תראה שיש מציאות שהנביא בעצמו עובר חוויות מסוימות שנועדו לתת משל ודוגמה אל השאר. גם המשלים והחידות האלה שמתי לב לגלות צפוניהם, ולבאר תמיד דהשתבות המשל אל הנמשל ואל המכוון בו. הוא אומר אני שמתי דגש להראות איך הנמשל מתאים למשל. הרבה פעמים אתה שומע משל והנמשל הוא לא, לא לגמרי חופף. אומר אבל אני בפירושי אראה כיצד המשל והנמשל חופפים זה לזה.
החידה היותר מופלאת היא המראה האיומה והחתומה אשר ראה ברוח אלוהים על נהר כבר בתחילת נבואתו. זה תכף נראה, זה הפרק הראשון, מיד הפרק פותח בזה. ואחריה שנית בסדרים אחרים, פרק ח', ט', י', הנקרא בפי חז"ל בשם מעשה מרכבה. חוסמת היא את העוברים על פתח הספר הזה החתום. שומעים? הספר הזה חתום, ועוד בהתחלה יש איזה שהוא נגיד הר גבוה שבכלל חוסם את המעבר. איך שאתה רוצה להתחיל ללמוד ספר יחזקאל, מיד קופץ מעשה מרכבה. דבר לא מובן, דבר עמוק, מה הוא רואה שם, מה זה החשמל, מה היא המרכבה, והחז"ל גם אמרו לא להתבונן בדברים. יוצא אם כן שכל מי שרוצה להתחיל בספר יחזקאל, הוא אומר יוצא שיש פה מעשה מרכבה שחוסמת את העוברים על פתח הספר הזה החתום. ונחתמת היא חותם תוך חותם, סגורה ומסוגרת. רוצה להגיד שהדברים פה עמוקים וסגורים ולא ניתנים להבנה. מלבד אשר הוזהרנו מפי חז"ל להעלים דבר ועל כיסוי הסוד והצפנתו. עם מה שהדברים מכוסים בעצמם, נסתרים ונעלמים. הכוונה מכוסים בעצמם שמי שמנסה לקרוא אותם לא מבין, אז הדברים מצד עצמם מכוסים. וכבר ידעת הפירוש שעשה על מראה זאת מורה צדק בספר המורה. הכוונה הרמב"ם במורה נבוכים עשה ביאור על מעשה המרכבה שמופיע בספר יחזקאל. ומלבד אשר סתמוהו בעלי חיצים, הכוונה הרבה יצאו נגדו בפירושו, כבר בטל הפירוש הזה בביטול היסודות אשר עליהם בנה את פירושו. אומר ביאור הרמב"ם מתבטל בביטול היסודות. מה הכוונה? כי יסודות חוכמת התכונה והטבע והפילוסופיה הקדמונה, אשר הם משענת פירושו ויסודותיו, הכוונה של הרמב"ם, כולם נהרסו ובטלו בפריצת החקירה בדורות האחרונים, אשר בנו בניין תכונת השמיים וארמון לימודי הטבע על יסודות אחרות חזקות ונאמנות. מי שהיום לומד את ספרי אריסטו, כספרים שמהם אפשר לדעת משהו על הטבע? הפוך, מסתכלים עליהם כעל ספרים של אנשים נבערים, שהכלים שלהם היו כלים מאוד מאוד מאוד בסיסיים, שאיתם הם ניסו להשיג על פי כל מיני הערכות ועל פי כל מיני השערות, מה קורה עם גרמי השמיים, מה הכיוונים והמהלכים שלהם וכולי. זאת אומרת, אף אחד היום לא מתייחס אל החקירה הקדמונה, אל התכונה, הטבע והפילוסופיה כמו שהקדמונים הבינו אותם. כי לכולם ברור שהיכולת שלהם בחקירת אותם דברים הייתה דלה ומועטה. אומר המלבים, אז ממילא אני לא צריך לסתור את פירושו של הרמב"ם. היות ודברי הרמב"ם מבוססים על התכונה, הטבע והפילוסופיה הקדמונה, בהיפול היסוד נפל הבניין. אז ממילא ביאורו של הרמב"ם המבוסס עליהם ממילא לא מתקיים.
ובחסד השם ורחמיו נפתחו לנו חלונות ושערים להביט במשכיות לב אל תוך החדרים. כמציץ מבין החרכים, קרניים ולפידים, זוהר וברקים, מן האור הגנוז אור בהיר ובשחקים. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, באור השם, אור לצדיק זרוע. ואת המסך פרסתי על התעלומה, וסכותי את הפרוכת על הסתר ועל הבלימה. במפלא ממך אל תדרוש, ובעגלת הסוד אל תחרוש. סכותי את הפרוכת על הסתר ועל הבלימה, מה שהוא בלימה, הכוונה היא מבלי מה, מבלי הבנה, ומה שהוא אמור להסתר, סכותי עליו את הפרוכת. במה שהורשית להתבונן, אז תבנה ותכונן. להכיר את המתלבש בלבושהו, ואת הנסתר מתוך נגלהו, הישמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו. הוא אומר בקיצור, אני גיליתי והסתרתי. פירושו של דבר, מחד גיסא גיליתי כדי להבין את פשטי הדברים, ומאידך גיסא הסתרתי את מה שאין לנו רשות להתעסק בו, בעגלת הסוד אל תחרוש, סכותי את הפרוכת על הסתר ועל הבלימה, מה שהוא בלימה הכוונה היא מבלי מה, מבלי הבנה, ומה שהוא אמור להסתר, סכותי עליו את הפרוכת. מה שהורשית תתבונן, אז תבנה ותכונן, ואת הנסתר מתוך נגלהו, ישמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו. דהיינו רק מתוך מה שגלוי לנו מותר לנו להבין, אבל אל תעלה בהר ותיגע בקצהו במקום שבו לא הורשית.
ממשיך המלבים ואומר: אל תיגש אל הערפל, שם אלוהים ומחנהו, אלא עוטרים במערכת סביב כיסא ממלכת. עוטרים במערכה, עוטרים מלשון עטרה, מערכת הכוונה מערכה. היו עוטרים במערכה סביב כיסא ממלכת, כי סביב הכרובים שוכן להט החרב המתהפכת. ענן וערפל סביב לו, ירא אלוהיך והשתחווה לו, ובהיכלו כבוד אומר כולו. עד מתי נחלתך לחרפה ביד זרים, בני עונה בראש ההרים, והבניין אשר ראינו ברוח ורעיון, יראו עינינו במקדשך השם בציון, קרית מועדנו, כי אתה השם אלוהינו. ומקווה לך כי אתה עשית ויסדת ובנית, ברמים מקדשך, הכוונה על ההרים הרמים, תראהו לנו בחסדך, ועינינו כלות ונפשותינו מיחלות, ליסדו ולבנותו, ועין בעין לראותו. וינוחם השם עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ודברך את מעשינו, חיינו ונחיה לפניך, והכן לעובדך אמרתך אשר ליראתך, ואל תסיר ממני רוח קודשך, הבינני ואצרה תורתך, ואל תסתר ממני מצוותיך. חותם, ראש חודש שבט תרכ"ז, לונשיץ, מאיר ליבוש מלבים. עד כאן הקדמתו של המלבים, ואנחנו בסיעתא דשמיא נתחיל ללמוד את הספר.