פרק ט"ז חותם את פרשת שמשון: העלייה לעזה ונשיאת דלתות השער, אהבת דלילה, גילוי סוד הנזירות, נפילתו ביד פלשתים, ניקור עיניו, ולבסוף נקמתו הגדולה בבית דגון - "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים". לאחר שסיימנו את סיפור המעשה, אני רוצה לעמוד בשולי הדברים על נושא נוסף: עניין גלגולו של שמשון. הדברים מובאים בהרחבה בספר "משנת הגלגולים", עמוד 277, פרק י"א, שנקרא "שמשון, נדב ואביהוא". לא נביא את הכל, אלא נקודות עיקריות, וכמעט כל הדברים מקורם בספרים הקדושים (מי שירצה לדעת בדיוק מי אומר כל דבר, יעיין שם).
שמשון - גלגול נדב ואביהוא ובתוכם נפש אדם הראשון
אומר האר"י הקדוש: שמשון הוא גלגול של נדב ואביהוא. ונדב ואביהוא עצמם קיבלו את נפשו של אדם הראשון. אם נחבר אחד ועוד אחד, יוצא שבשמשון נמצאת גם נפש אדם הראשון. שנדב ואביהוא הם נפש אדם הראשון - זה רמוז בפסוק "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם". חז"ל אומרים: מי היו אותם אנשים? מישאל ואלצפן, שעסקו בנדב ואביהוא ונשאו את עצמותיהם. וכיצד מכנה אותם התורה? "טמאים לנפש אדם" - הרי שבנדב ואביהוא נמצאת נפש אדם. ונדב ואביהוא חוזרים ומתגלגלים בשמשון.
נזכיר בקצרה את קווי דמותו של שמשון: נזיר מרחם אמו, שפט את ישראל עשרים שנה, הציל את ישראל מיד פלשתים בגבורתו העצומה. בסופו של דבר דלילה דלדלה את כוחו והוציאה ממנו את סודו, פלשתים גילחו את מחלפות ראשו, נפל בידם, ובאחרית ימיו נקרא לשחק לפניהם לאחר שניקרו את עיניו - ואז לפת את עמודי הבית והפילו עליהם, ורבים היו ההרוגים אשר הרג במותו מאשר הרג בחייו.
רמזי השמות: בדן ואביהו
הקשר הראשון גלוי לעין: שמו הנוסף של שמשון הוא "בדן". נאמר בשמואל א' פרק י"ב: "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם", וחז"ל אומרים שבדן הוא שמשון, ונקרא כך על שם שבא מדן. ושימו לב: "בדן" הוא אותיות "נדב". ולמה נזכר דווקא נדב? ביאור אחד: נדב הוא הבכור, ותלה את הדבר בו. ובעיקר, נדב ואביהוא נחשבים כנפש אחת, כיחידה אחת, ולכן די בהזכרת נדב, והוא כולל בתוכו גם את אביהוא.
אך יש רמז גם לאביהוא. אביו של שמשון נזכר בפרקים שלנו כמה פעמים תמיד בהטיה: "וירד אביהו", "ויבוא אביהו", ובסוף פרקנו "אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ". מדוע דווקא בצורה "אביהו"? בספר קרסיא דאליהו סיתון מביא שיש כאן קשר: ה"אביהו" בא לרמוז לא רק על האב, אלא להראות ששמשון קשור לאביהוא ולא רק לנדב. אמנם שם אביהוא באלף וכאן "אביהו" בלי אלף, אבל הרמז קיים.
הפגם הראשון: לא נשאו נשים
כעת נעמוד על פגמיהם של נדב ואביהוא, ונראה כיצד בתורת הגלגולים הדברים חוזרים על עצמם - או שבאים לידי תיקון, או שחוזרים ומקלקלים באותה הצורה. על נדב ואביהוא כתוב שמתו על שהקריבו אש זרה לפני ה', וחז"ל מונים בהם עוד חטאים. אחד מהם: נדב ואביהוא לא נשאו נשים. היה בזה סרך של גאווה, ואמרו: אין בכל בנות ישראל מי שראויה לנו. וצריך לדעת שמדובר באנשים עצומים - משה רבנו אומר לאהרן שהם גדולים ממני וממך, ומשה אינו מדבר מליצות; אין זה הספד שבו הדרשן נסחף, אלא דברי אמת. אנשים גדולים כאלה סברו שאין בכל בנות ישראל מי שראויה להם.
וכנגד זה: גם שמשון אינו נושא אישה מישראל, אלא דווקא מבנות פלשתים. אביו אומר לו: "הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים", ושמשון עונה: "אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי". יש כאן המשך ישיר למה שהיה אז.
דבר מעניין כתב בספר בני חנין (הבאתי זאת בהערה בספרי) בשם האר"י הקדוש: אדם שמת בלא אישה, כלומר שלא הכריזו עליו אישה בשמים, כשיבוא בגלגול תהיה לו בעיה לשאת אישה. מדוע? כי אי אפשר לקיים בו "וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" - שהאישה חוזרת עמו בגלגול; ומאחר שבגלגול הקודם לא הייתה לו אישה, קשה לו למצוא את זיווגו. ואם יישא אישה מבנות ישראל, כיוון שהיא לא נכתבה לו, כתוב בזוהר שהוא יצטרך למות בטרם זמנו, ואחר - זה שנכתבה לו - ייקח אותה. לכן שמשון אינו נושא בת ישראל: הוא יודע שאין לו אישה מן הגלגול הקודם, ואם יישא בת ישראל יבוא בעלה האמיתי וידחה אותו. ואותו עניין בדיוק היה גם במחלון וכליון, שגם הם היו ניצוץ נדב ואביהוא, ולכן לא רצו לשאת בת ישראל - שלא יבוא בעלה האמיתי וידחה אותם וימותו בטרם זמנם - ולכן נשאו את רות ואת ערפה. וכך שמשון לוקח נשים מבנות פלשתים הערלים.
"וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים"
וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים׃
כפי שכבר ראינו, חז"ל אומרים שאין טחינה אלא לשון עבירה, כמו "וְלַאֲחֵר תִּטְחַן אִשְׁתִּי". ורמוז הדבר: "טוחן בבית האסורים" - אל תקרא אסורים אלא איסורים. אומר האר"י הקדוש: העונש הזה בא לו מפני שבגלגול הקודם, כנדב ואביהוא, מאס בבנות ישראל ולא רצה לשאת אישה, ולכן כעת האכילו אותו מבנות הערלים. זה מה שחפצת? את זה תיקח.
ומדוע באמת לא נשאו נדב ואביהוא נשים? מפני שהיו מרוחו של קין. יש לי פרק שלם בספר המסביר שקין והבל נאבקו על אישה - על התאומה היתרה שנולדה עם הבל, וזה מהלך שלם כיצד אותה תאומה מתגלגלת בדורות וקין והבל מתגלגלים אחריה. קין טען: אני הבכור, ולבכור מגיע פי שניים; הבל טען: היא מגיעה לי, שנולדה עמי. קין נמצא שחטא באישה, שהלך לרצוח את הבל בשביל לקחת את האישה. ולכן העונש של נדב ואביהוא הוא שאינם נושאים נשים, וזה מתגלגל לשמשון, שאף הוא אינו נושא אישה מבנות ישראל.
"אמתו כבני אדם"
לפי זה נבין את דברי הגמרא על שמשון: "אמתו כבני אדם" - ואמתו היינו בריתו. חז"ל רומזים כאן לגלגולו הקודם: הוא בא לתקן את נדב ואביהוא, שהיו נפש אדם הראשון, אלא שהם קלקלו באמתם. וזה "כבני אדם", כמו אותו "תם", כלשון הבן איש חי - שגם הוא קלקל כמותם, שהיו צריכים לשאת מבת ישראל ולא נשאו. הרי שקלקולו באמתו הוא כמו שהם קלקלו באמתם.
לפני שותה היין מביאים יין
הגמרא שם ממשיכה: אמר רב פפא, זהו מה שאנשים אומרים - לפני שותה היין מביאים יין, ולפני מי שעובד אדמה וחופר בגינות ורגיל לאכול ירקות, מביאים סל מלא ירק. בפשוטם של דברים: היות ושמשון היה רגיל בבנות הערלים, בבית האסורים זימנו לו מבנות הערלים; מי שרגיל ביין מביאים לו יין, ומי שרגיל בירקות מביאים לו ירקות.
אבל יש בזה עומק נוסף. בשמשון הייתה נפש אדם הראשון, ואדם הראשון חטא באכילה מעץ הדעת. לפי דעה אחת בחז"ל עץ הדעת היה ענבים - "ענבים סחטה לו". נמצא שאדם הראשון חטא ביין, ולכן זהו מה ש"מביאים לפניו". ומה הקשר בין עריות ליין? האישה נמשלה לגפן: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה", וכאן זו הגפן שעליה נאמר "סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" - גפן של עבירה שנגרמה מאותה גפן שסחטה חוה לאדם הראשון. אז היה יין של עץ הדעת, וכעת יין של "סורי הגפן נכריה", אותו מין עבירה עצמה.
עץ הדעת תאנה - "כי תאנה הוא מבקש"
דעה אחרת בחז"ל: עץ הדעת תאנה היה. ושמשון בא לתקן את החטא הזה, וזה נרמז בפסוק "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים". אומר האר"י הקדוש: שימו לב, "תאנה" כתוב חסר וא"ו - "תאנה" הוא מבקש מפלשתים. הוא בא לתקן את חטא עץ הדעת שהיה בתאנה, על ידי שהוא מוציא את ניצוצי הקדושה שנפלו בתוך פלשתים - שהרי חטא עץ הדעת הוריד את הקדושה לתוך הקליפה.
ואגב, רמז מעניין שמצאתי לדעה שעץ הדעת תאנה היה, בראשי תיבות. הרבה פעמים בראשי תיבות מורידים את אותיות הקישור: ו', ה', ואותיות בכל"מ. למשל "הכיסא" - אפשר להתעלם מה"א, שאינה האות עצמה. וכעת: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל". "ותאמר" - הורד את הוא"ו, נשאר ת'. "האשה" - הורד את הה"א, א'. "הנחש" - הורד את הה"א, נ'. "השיאני" - כאן אין זו ה"א הידיעה או החיבור, אלא ה'. קיבלנו: תאנה. "הנחש השיאני" - במה? בתאנה.
עץ הדעת חיטה - בימי קציר חיטים
יש דעה שעץ הדעת חיטה היה. וייתכן מאוד שמשום כך שמשון יוצא למסע הנקמה שלו דווקא בימי קציר חיטים, שזהו הזמן הראוי להיפרע כנגד אותו חטא שהיה על ידי חיטה.
האישה הראשונה שניטלה
אצל אדם הראשון כתוב במקובלים וכן במדרשים שהייתה לו אישה אחרת לפני חוה, ולכן אמר "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי". אותה אישה נקראת בספרים הקדושים "חוה הראשונה", והוא לא רצה אותה - ויש אומרים שהיא מאסה בו - ולבסוף נעשתה אמן של שדים, לילי"ת, ונעשה מזה שידוך עם הס"מ. באדם הראשון היא לא נתקיימה, ולכן על חוה אמר "זאת הפעם" - את זו לקחו ממני, וזאת תישאר. (מי שירצה יעיין ב"משנת הגלגולים" במקום אחר, שם אני מאריך מי בדיוק הייתה, מה היה תיקונה וכיצד הדבר מתחבר לירידה למצרים; זו פרשה בפני עצמה.) והנה אותו דבר קורה בגלגול הזה: אשתו הראשונה של שמשון ניטלה ממנו וניתנה למרעהו - לפלשתי. גם שם ניטלה ממנו אותה חוה ראשונה, וניתנה לס"מ.
חטא הראייה - "ויראו את אלוקי ישראל"
חטא נוסף היה לנדב ואביהוא. כשמשה עולה להר סיני, הקב"ה מזהיר "רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב", ואחר כך כתוב "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", ואחר כך "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ". אומר רש"י: נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה. ולמה לא נענשו מיד? לא רצה הקב"ה לערבב את שמחת מתן תורה, והמתין להם עד חנוכת המשכן, ואז גבה מהם את המחיר של "ויראו את האלוקים".
נמצא שהיה כאן חטא הקשור לראייה. ושמשון חוזר על אותו חטא - חז"ל אומרים שהלך אחר עיניו, "כי היא ישרה בעיני", ובסופו של דבר לוקה בעיניו. וזה תיקון על מה שהיה אז, שהציצו והביטו וראו באלוקים והיו כאוכלים ושותים בשמחה גדולה בלא מורא הראוי. וגם זה קשור לאדם הראשון, שנכשל בעיניו: "נֶחְמָד לְמַרְאֶה", "וְתַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" - פגם העיניים היה בעצם חטא האכילה. אותו פגם ממשיך בנדב ואביהוא, וממשיך בשמשון, עד שבא לידי תיקון בכך שעקרו וניקרו את עיניו.
שתויי יין - ולכן נזיר
עוד חטא: חז"ל אומרים שנדב ואביהוא נכנסו למשכן שתויי יין. וזה המשך לחטא עץ הדעת לפי הדעה ש"ענבים סחטה לו": אדם הראשון נכשל ביין, נדב ואביהוא נכשלים ביין. וכדי לתקן זאת, שמשון מוזהר להיות נזיר מן היין, וגם אמו מוזהרת: "אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ".
וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם׃
שמשון מגלה לדלילה שכוחו נובע מן הנזירות, ואומר "וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם". ומי הוא "האדם" בה"א הידיעה? אדם הראשון. כלומר: אם אחלל את נזירותי אהיה כאדם הראשון שנכשל ושתה מן היין. הרי הוזהרתי להישמר מן היין ולהישמר בנזירות כדי לתקן את אותו חטא, ואם אכשל בזה אהיה בדיוק כאדם הראשון שקלקל ופגם דווקא בנקודה הזאת.
ובספר מכתב לחזקיהו כותב דבר נאה: במילה "נזיר" מרומזים כל חטאיהם. נ' - לא נשאו נשים. ז' - הקריבו אש זרה. י' - נכנסו שתויי יין. ר' - הציצו וראו בשכינה. כל חטאיהם רמוזים בכך ששמשון אמור לתקנם בהיותו נזיר.
מחוסרי בגדים, בלא עצה ובלא רחיצת ידיים
לפי דעה אחרת, נדב ואביהוא נכנסו למקדש מחוסרי בגדים. וכנגד זה אומר האר"י הקדוש שמשון לוקה ונצרך לשלם שלושים חליפות בגדים - כנגד אותו חטא שנכנסת מחוסר בגדים.
חטא נוסף: נדב ואביהוא לא נטלו עצה זה מזה. וגם שמשון אינו נוטל עצה מהוריו, אומר לאביו "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני", ואביו אינו מקבל את זה והוא מתעקש. וגם כאן יש המשך לחטא אדם הראשון, שהקב"ה יעץ לו שלא לאכול מעץ הדעת, ולא שמע בעצת "הוריו", בעצת קודשא בריך הוא.
עוד חטא: נדב ואביהוא נכנסו למקדש בלא רחיצת ידיים. וגם זה רמוז אצלנו, ששמשון הוזקק למים ונעשה לו נס: "וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ" - כנגד מה שאז היה בלא מים. יש עוד רמזים הנוגעים לשמו, ומי שירצה יראה זאת ב"משנת הגלגולים", כדי שלא נאריך.
גלגול נוסף: שם, יפת ועשיו
הייתי רוצה לגעת בגלגול נוסף הנוגע לשמשון, המופיע בספר גלי רזיא (ספר קבלי), ומובא בילקוט ראובני בפרשת תולדות. הוא כותב ששם ויפת התגלגלו ביעקב ועשיו: שם, הבן היותר צדיק של נח, שאנו מיוחסים אליו, ויפת שמרמז לעניין יוון, "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת". שניהם התגלגלו בהריונה של רבקה, וכאשר יעקב נפרד לצד הקדושה ועשיו לצד הסטרא אחרא, נדבקה נשמת שם ביעקב לצד הקדושה, ונשמת יפת נדבקה בעשיו. מכאן נבין מדוע יעקב, כשנשלח מבית הוריו, הולך ונטמן ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר - כי הוא מחובר לשם על ידי נשמת שם המעוברת בו. שם עצמו כבר לא היה בין החיים, אבל עבר היה, ושם נמצא בו כנשמה מגולגלת.
ועל כך התפלל נח: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" - שיפת יתגלגל בזרעו של שם. שהרי עשיו הוא מזרע שם: הוא בנם של אברהם ויצחק, ואלו מבני שם. "וישכון באוהלי שם" - שיתגלגל יפת באוהלי שם, היינו בעשיו. וכותב הרמ"ע מפאנו: לשמשון בן מנוח היה ניצוץ של עשיו. נמצא שהיה בו ניצוץ של שם ויפת, והתקיים בו "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם", שהתגלגל ושכן בגוף של ישראל שהוא מבני שם. יוצא אם כן ששם, יפת ועשיו מגולגלים בשמשון.
"וילכו אחורנית" - ומהרסיך ומחריביך ממך יצאו
ראשית צריך לדעת ששם ויפת נחשבים לנשמה אחת, וזה רמוז בפסוק "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה" - ולא נאמר "ויקחו", כי במובן מסוים הם נקראים כאחד. לכן התגלגלו ביעקב ועשיו, שגם הם בחינת אחד: רבקה הייתה בטוחה שהם אחד, והם תאומים, וכתוב "וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ". וניצוץ מנשמתם היה בשמשון. ולכן כתוב בשם ויפת כשכיסו את נח "וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית" - רמז שהם שבים אחורנית בגלגול, שחזרו ונתגלגלו.
הסטרא אחרא רצה להרע לבניו של יעקב על ידי שבני יפת יילחמו בהם, ומה עשה הקב"ה? הקדים תרופה למכה: דאג שיפת והס"מ, שהוא עשיו, יתגלגלו בשמשון, וכך שמשון יכה בהם - ונפילתם של בני עשיו ויפת תהיה מכוחם הם. וזה בבחינת "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". מכה הבאה מאותו הדבר עצמו חזקה יותר, וכמו שכתוב "מכה זו מבית אבא היא". רצה הקב"ה שמכתם תהיה חזקה, ולכן שתבוא משמשון שבו מגולגלים יפת ועשיו.
הארי, ובן מנוח
לפי זה נבין מדוע שמשון מכה את הארי ומשסעו כשסע הגדי: שהרי בגלגול הקודם הארי הכה את אביו - את נח. בתיבה נאמר "וַיֵּצֵא אַךְ נֹחַ", וחז"ל אומרים שהיה גונח וכוהה, שיום אחד איחר לארי את מנתו והארי הכה אותו. וכעת שמשון נוקם בארי ומשסעו על שהכה את אביו בגלגול הקודם. ולכן נשים לב שהוא נקרא "שמשון בן מנוח" - בן מנוח, בן נח. ושם עצמו רמוז בשמו: ש' מ' - תחילת אותיות שמו הן אותיות "שם", לומר לך ששמשון הוא גלגולו של שם. יש גם רמז ליפת, אבל לא נאריך ברמזים, ומי שירצה יעיין בספר.
ניצוץ עשיו: נחשירכן, שוק על ירך
בשמשון יש ניצוץ מעשיו, ומכאן נבין מדוע הכה בפלשתים "שוק על ירך". עשיו נקרא "איש שדה", ומתרגם התרגום "נחשירכן". יש לנו מאמר שלם על כך: נחשירכן היינו נחש-ירכן, שעל ירכו היה חקוק לו נחש. הארכנו פעם כיצד זה קשור למרדכי, שהיה מראה להמן את השטר שהוא עבדו על ירכו, ומדוע דווקא בירך, וכיצד המן הוא גלגול עשיו - וזה עניין בפני עצמו. על כל פנים בנחשירכן יש ירך ויש נחש. ירך - ולכן שמשון מכה אותם שוק על ירך, שהוא בבחינת הירך כעשיו. ונחש - אלא שהוא נחש בסטרא דקדושה, כמו שנאמר "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר", ונאמר על שמשון.
ורמז נאה מצאתי בתהילים: "חֲמַת נָחָשׁ כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ" - סופי התיבות: חמת ת', נחש ש', כמו ו', פתן נ', חרש ש', יאטם ם' - שמשון. הרי שהוא נמשל לנחש. וכן בפסוקנו "וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם" - נחושתיים היינו נחש שתיים: שמשון הוא נחש דקדושה, ובתוכו עשיו שהוא נחש דסטרא דטומאה, נמצא נחש כפול. "ויאסרוהו" - אסור היינו קשור, שהוא קשור בשני הנחשים. וכן רמוז בפסוק "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר" - ראשי תיבות "בשמים דרך נחש": בדן, זהו שמשון. שוב אתה רואה ששמשון קשור דווקא לעניין הנחש.
רבנו בחיי: במה דומה שמשון לנחש
על הפסוק "יהי דן נחש עלי דרך" מבאר רבנו בחיי שלא בכדי נמשל שמשון לנחש, אלא יש קשר בין פעולותיו למציאותו של הנחש. ראשית, הנחש עצמאי: אין הוא כפילים ואריות שהולכים בקבוצות, אלא כזאב בודד - יוצא, מקיש וחוזר לחורו. כך בדיוק שמשון: יוצא, מגיח, מכה בהם וחוזר לנקודת המוצא, ולא היה עושה עמם מלחמה מסודרת.
מה נחש מקבל לחש - אף שמשון מקבל לחש. היו יודעים ללחוש לחשים לנחש, והנחש היה מוריד את ראשו והולך. ושמשון - במה הוריד את ראשו? דלילה לחשה לו "הגידה נא לי במה כוחך גדול", וקיבל לחש בדיבורים, והצליחו להכניעו.
מה נחש נקרא שרף - על שם שנותן בך ארס והארס שורף - אף שמשון שרף את קמות פלשתים. מה נחש אין לו רגליים, שנקצצו רגליו, אף שמשון כתוב עליו שהיה חיגר, ומסתבר שזה לאחר שנשבה. "וילך שפי" - חיגר ברגל אחת, ו"שפיפון" - אומרים חז"ל שהיה חיגר בשתי רגליו.
מה נחש אינו מכה אלא במקום נמוך, שנאמר לו "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ" ונאמר "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" - אף שמשון "הנושך עקבי סוס". והיכן הפיל את בית פלשתים? לא למעלה, אלא בעמודים למטה, כלומר אחז בעקב, נשך עקבי סוס - וכל אלה שהיו למעלה נפלו אחורה, "ויפול רוכבו אחור". מה נחש מכה בלא חרב, אף הרוגיו של שמשון בלא חרב, וכפי שראינו הלך עם לחי חמור.
ועוד אומר המדרש: מה נחש נוקם ונוטר, אף שמשון נוקם ונוטר כנחש.
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים׃
זו בקשתו ברגעיו האחרונים - נוקם ונוטר ממש כנחש. וכמו שאומרים חז"ל: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש. הסברנו פעם שהתנאי הוא "כנחש" - מבלי הנאה. הנחש מקיש ואין לו הנאה מזה, מה יצא לו? כך שמשון: כשנקם בהם, האם נהנה מכך? באותו רגע עצמו מת. "תמות נפשי עם פלשתים" - נקם בהם ומת יחד עמם.
ועוד במדרש: מה נחש כל כוחו אינו אלא בראשו, כך שמשון. וגם עשיו כוחו היה בראשו - יש מאמר שלם בזה, שניצוצי הקדושה של עשיו היו בראשו, וכל גופו היה טמא. היכן נקבר גופו? בהר שעיר. והיכן ראשו? במערת המכפלה. הבעיה שלו הייתה שהגוף היה רחוק מן הראש, חי בנתק: הראש והידיעות לא נכנסו אל הגוף פנימה, ולכן גופו נקבר בהר שעיר כטמא ומשוקץ, וראשו במערת המכפלה. וכך שמשון כוחו בראשו - וזה מה שקיבל מעשיו, כמו הנחש שכוחו בראשו.
עוד מדרכי עשיו בשמשון
על עשיו כתוב שציער את אמו: כשהיה בבטנה אמרה "אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי", שהיה מבקש לצאת ליד בית עבודה זרה. גם שמשון ציער את אמו: כשהרתה בו הייתה מוגבלת בשתיית יין ובאכילת כל טמא - אמנם צער לטובה, אבל צער. ועוד ציער אותה כשאמר "אותה קח לי", ואביו ואמו שאלוהו "האין בבנות אחיך ובכל עמי אישה", והיה להם צער - כנגד אותו צער.
על עשיו כתוב שלא הביא לאביו יין: ביעקב מובא שהביא לאביו יין, ובעשיו לא מובא. ולכן שמשון נזיר אלוקים מן היין - עשיו נמצא בו, ולא היה לו יין. ויש להוסיף הסבר: היות ובשמשון היה גם ניצוץ משם ויפת, והם ראו מה קרה לנח בעקבות שתיית היין - "ויתגל בתוך אהלו" - וכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, לכן בגלגול זה שם ויפת שבתוך שמשון אינם נוגעים ביין, שראו למה יין עלול לגרום.
עשיו גרם לאביו להיות סומא: "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" - מן העשן של נשותיו שהיו מקטרות לעבודה זרה, ומזה כהו עיני יצחק. ולכן כעת, כשעשיו מתגלגל בשמשון, הפלשתים מנקרים את עיניו. ודבר מעניין: מי הוא השר של עשיו? אין להזכיר את שמו במלואו, אבל זה ס"מ וא"ל. מסביר הכלי יקר מדוע נקרא כך - כי הוא מסמא את עיני האדם מלראות את האל, ולכן זה צירוף של "סמא" ו"אל". ולכן נענש שמשון דווקא בנקודה הזאת, בעניין העיניים.
וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו׃
וכאשר עזבו הקב"ה, מה כתוב? "כי ה' סר מעליו" - "סר מעליו" ראשי תיבות ס"מ. כלומר בסופו של דבר נשאר רק עם כוח הטומאה, עם עשיו.
על עשיו כתוב שנשא נשים נוכריות, והיה בזה צער גדול להוריו, כמו שאומרת רבקה ליצחק "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת". גם שמשון לוקח נשים נוכריות ומצער בזה את הוריו. וכעת הנשים הן שציערו אותו: אתה ציערת את הוריך על ידי נשים נוכריות - הנשים הללו יצערו אותך. ובסופו של דבר נשות עשיו גרמו שנסתלקה השכינה מיצחק, שאנו רואים שהשכינה לא הייתה שם, וכך מובא במדרש תנחומא שהיה זה בגלל נשות עשיו. וגם אצל שמשון "ה' סר מעליו" - מידה כנגד מידה: נשותיך גרמו שה' סר מעל אביך יצחק, יגרמו נשות שמשון שה' יסור מעליו. ועוד: עשיו היה איש שעיר, "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר" - וגם כוחו של שמשון בשערו.
כיבוד אב ואם
כיבוד אב ואם מצינו אצל שם ויפת, שראו את מצבו של אביהם נח, וכיבדו אותו והלכו וכיסו את ערוותו. וגם עשיו כיבד את אביו ביותר, שהיה מכין לו את האוכל, וכל מעשיו כל ימי חייו; כתוב שהסגולה שממנה חשש יעקב אצל עשיו הייתה כיבוד אב ואם שבו. וגם שמשון, אף שעשה דבר שלא היה מובן להוריו, לא הלך לשאת אישה נגד הסכמתם, אלא ביקש מאביו "אותה קח לי" - כלומר: אני יכול לקחת לבד, אני ילד גדול, אבל אני מכבד את הוריי ורוצה שאתה תיקח לי אותה. אין לי ברירה, אני חייב כיוון שכך רצון ה', אבל אני מבקש שזה יעבור דרכך, כי יש לי עדיין כבוד להוריי. וזה רמוז בפסוק "בֵּן יְכַבֵּד אָב" - סופי תיבות בדן, שהוא שמשון, לומר לך שאף שעשה דבר נגד רצון הוריו, כיבד אותם בכל אופן.
מדוע פרח ניצוץ שם ויפת ונשאר ניצוץ עשיו
שם ויפת מכסים את ערוות אביהם, ו"עֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ", ולכן הם מתגלגלים בשמשון להדריכו בדרך ישרה. אבל שמשון לא הלך בדרכם: הוא מבקש לשאת אישה ש"ישרה בעיני", וחז"ל אומרים שהלך אחר עיניו - הם נזהרו ולא פגמו בעיניהם, והוא כן. ולכן, מביא בגלי רזיא, כשהתחיל לסטות מן הדרך, בגיל עשרים, פרח ממנו הניצוץ הקדוש של שם ויפת, ומה שנשאר בו הוא רק ניצוץ הס"מ. וזה מה שאמרנו שרמוז ב"כי ה' סר מעליו" - נשארת רק עם ס' ומ', ראשי תיבות "סר מעליו".
ומדוע דווקא ניצוץ עשיו נשאר בו? מפני שבזה עשיו עצמו חטא: כתוב עליו שהייתה לו עין רעה. המדרש אומר שיוסף הלך ראשונה בפגישת יעקב ועשיו, מפני שחשש ורצה להסתיר את רחל מפני עשיו הרשע שלא ייתן בה עיניו. ודבר מעניין מאוד: "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיִּרְאֶה אֶת הַנָּשִׁים" - עשיו נושא עיניו, ומה הדבר הראשון שהוא קולט? "וירא את הנשים". לא את הילדים ולא את השאר. הרי שעשיו פגם בעיניו, ולכן זהו הניצוץ שנשאר בשמשון: כשהלך שמשון אחר עיניו, שם ויפת עוזבים אותו, ומי שנשאר הוא זה שהיה פגום בעיניו - עשיו.
"ותחל רוח ה' לפעמו" - שני ניגודים
עמדנו כבר על הביטוי "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל". מהו "לפעמו"? אומר הרלב"ג: פעם היה חושב להילחם עם פלשתים ופעם חושב להימנע, "כפעמון המכה הנה והנה, אלך ואלך" - מסוכסך עם עצמו, פעם מכה בהם ופעם מפסיק. ולפי מה שהסברנו הדבר מובן להפליא: היו בו שני ניגודים - שם ויפת שהם צד הקדושה, וגם ס"מ, עשיו הרשע, שהוא צד הטומאה. וכשיש באדם שני ניגודים, פעם הוא הולך אחר הקדושה ופעם אחר הטומאה, ולכן פעם רוצה להילחם בהם ופעם מחליט שלא.
שכרו לעתיד: שירה
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו׃
נסיים כפי שמסיים ספר גלי רזיא: שמשון עשה נקמה באויבי ה', והקב"ה ייתן את שכרו - הוא יתגלגל בימי משיח בן יוסף ויהיה שר צבא על חילותיו, ושמו יהיה "שירה". ויתקיים בו הפסוק "וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו" - "ירשה" אותיות "שירה", שהוא יירש את שעיר אויביו, ועליו נאמר "ויפול רוכבו אחור".
וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה׃
לסיכום: שמשון הוא גלגול נדב ואביהוא שבהם נפש אדם הראשון, ובתוכו גם ניצוצות שם, יפת ועשיו. כל תולדות חייו הם מסע של תיקון: הנזירות כנגד היין והחטאים, העיניים כנגד ההצצה בשכינה, הנשים הנוכריות כנגד מיאוסם בבנות ישראל, הטחינה בבית האסורים, ניקור העיניים ונקמתו האחרונה - הכל מידה כנגד מידה. שני הניגודים שבו הם שהניעו אותו "לפעמו", וכשסטה אחר עיניו פרח ממנו ניצוץ הקדושה ונשאר בו כוח הטומאה, "כי ה' סר מעליו". ולעתיד לבוא יזכה לשכרו ויקרא "שירה", שר צבא משיח בן יוסף. ואף שגאולתו של שמשון לא הייתה שלמה, כדברי יעקב "ולא לפורקניה דשמשון בר מנוח" אלא "לישועתך קיוויתי ה'", "לפורקנך סברית ה'" - לישועה השלמה מריבונו של עולם אנו ממתינים, שיזכנו לראות בגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.