פתיחה: פרשת המלך
פרק ח' בספר שמואל א' פותח את אחת הפרשיות המוקשות ביותר בתנ"ך: פרשת בקשת המלך. עם ישראל בא אל שמואל ומבקש מלך, ובעקבות זאת שמואל נפגע, והקדוש ברוך הוא אומר "כי אֹתי מאסו ממלוך עליהם". והשאלה זועקת: הרי התורה עצמה אמרה "שום תשים עליך מלך"! אם התורה ציוותה, או לכל הפחות התירה, למנות מלך, מה התביעה על העם שביקש לקיים את דבר התורה? נלך על סדר הפסוקים, נראה את דברי חז"ל והרד"ק, ולבסוף נראה כיצד המלבי"ם תופר את הכל למסכת אחת מקיפה.
בני שמואל שופטים בבאר שבע
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת־בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל׃
שמואל הזדקן, וכבר לא היה יכול לסבוב בערי ישראל כדי לשפוט את העם. לכן מינה את בניו לשופטים, כדי שכל אחד יסתובב בחלק אחר של הארץ, ועל ידי זה יהיה אפשר לשפוט את כולם.
וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע׃
מדוע מדגיש הכתוב "שופטים בבאר שבע"? אלא שזה עצמו היה החטא הגדול. הבנים לא הלכו וסבבו כאביהם ממקום למקום. ולא עוד: אילו היה אחד יושב בבאר שבע ואחד בדן, עוד ניחא. אבל שניהם ישבו בבאר שבע! מי שהיה צריך להגיע מדן לדין נאלץ לחצות את כל הארץ כדי להגיע לשופט. הם מעלו בתפקיד שאביהם מסר להם, אביהם שהיה סובב ממקום למקום.
חז"ל אומרים שהם עשו זאת מפני שכשיושבים במקום קבוע, יש שם בית דין, יש ממונים, יש מנגנון שיודע להריץ את העניינים. הם רצו להגדיל את המנגנון, לשלם עוד משכורות, שהאנשים יבואו אליהם, שתהיה להם חשיבות ושיהיה להם כבוד. לכן מעלה עליהם הכתוב כאילו לקחו שוחד.
וְלֹא־הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט׃
מהו "ויטו אחרי הבצע"? אומר הרד"ק: שהיה לבבם נוטה לממון והיו נבהלים להון. ואין טוב שיהיו שופטים אנשים כאלה, אלא "שונאי בצע" כמו שאמרה התורה, ואלה נטו אחרי הבצע.
יש בחז"ל שדרשו שאין הכוונה כפשוטה שבאמת לקחו שוחד והטו משפט, אלא כיוון שלא הסתובבו בערי ישראל וגרמו שאנשים ייאלצו לבוא עד אליהם, נגרם עוול לרבים שקשה היה להם להגיע. העוול הזה נזקף על שמם, ולכן זה נקרא כאילו נטו אחרי הבצע וכאילו לקחו שוחד. ויש אומרים שהדברים כפשוטם: באמת לקחו שוחד ובאמת הטו משפט.
קללת צדיק אפילו על תנאי באה
ומדוע קרה הדבר הזה דווקא לשמואל, שיצאו בניו כך? הדבר מזכיר לנו בנים אחרים: בניו של עלי. עלי בא אל שמואל ואמר לו "כה יעשה לך אלוקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר", כלומר: כשם שאני, כך בניי, כך יעשה לך ה' אם לא תגלה לי, שיהיו לך חלילה בנים שאינם הגונים. ואכן שמואל גילה לו. אבל חז"ל אומרים: קללת צדיק אפילו על תנאי היא באה. וכאן הייתה קללת צדיק, ולכן בסופו של דבר גם לשמואל יצאו בנים שאינם הגונים.
בקשת הזקנים
וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה׃
העם מתקבץ ובא אל שמואל, שכן הם יודעים שכאשר יש חוסר צדק והטיית משפט, עם ישראל נמצא בסכנה, שאז האויבים יכולים לו. ואז הם מגיעים אל שמואל ובפיהם בקשה.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם׃
כאן אנחנו נכנסים לפרשת המלך. וכאמור, הקושי הגדול: התורה אמרה "כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך", ואם התורה התירה, מה קרה אם ביקשנו את מה שהתורה ציוותה? התורה אמרה להקים את בית הבחירה, ואם מחר נבוא ונבקש להקים את בית המקדש, האם תהיה עלינו תביעה? התורה אמרה למחות את עמלק, ואני רוצה למחות את עמלק. התורה אמרה לשים מלך, ואני רוצה מלך. איפה כאן הבעיה? מדוע התביעה כה קשה עד שה' אומר "אותי מאסו"?
טעמי החטא בדברי חז"ל והרד"ק
אומר הרד"ק: דבר ראשון, באו עליו בתרעומת. הם לא שאלו לשם מצווה. אילו היו אומרים "תנה לנו מלך שישפטנו ביושר ובאמונה" - לא הייתה תביעה. אילו היו אומרים "אתה תשפוט אותנו, או מנה לנו נביא שישפטנו" - גם היה טוב, שהרי ניכר שמחפשים משפט צדק. אילו היו אומרים "תנה לנו מלך שיהיה מוראו עלינו ויישיר את העם לעבודת ה'" - גם היה טוב. אבל הם אמרו "מלך לשופטנו ככל הגויים": לא מפני מצוות התורה, אלא מפני שלכולם יש וגם אנחנו רוצים.
דבר שני, "ככל הגויים" - בזה הם מגלים שאינם מבינים שיש הבדל בינינו לבין שאר האומות. וחז"ל אומרים שבגלל שהקדימו "ככל הגויים" בא העונש. יש אומרים שלא ביקשו ישראל מלך אלא כדי לעבוד עבודה זרה, שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" - עובדי אלילים. ויש אומרים: זקנים שאלו כהוגן, "תנה לנו מלך", והצעירים, עמי הארץ, הם שקלקלו ואמרו "והיינו ככל הגויים".
דקדוק בלשון הכתוב
וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־יְהֹוָה׃
שימו לב לדבר מעניין: אם עיקר הבעיה היא "ככל הגויים", היה הכתוב צריך לומר "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו... ככל הגויים". והנה דווקא את המילים הללו הכתוב אינו מזכיר כאן, אלא רק "תנה לנו מלך לשופטנו". מה רע בעיניו במילים "מלך לשופטנו"? שאלה זו תלווה אותנו, ותקבל את פתרונה בדברי המלבי"ם.
שאלות המלבי"ם
ראשית, כאמור, התורה ציוותה "שום תשים עליך מלך". שנית, חז"ל אומרים ששאלו שלא בעונתו, שכן זמנו של המלך הוא לאחר מלחמת עמלק, וכאן עדיין לא נלחמו במלחמת עמלק. ומדוע צריכה להיות עונה מסוימת לדבר?
שלישית, האם בקשת המלך היא דבר רע או טוב? אם רע, מדוע ה' אומר לשמואל "שמע בקולם" ועשה להם מלך? היה לו לומר: אל תשמע אליהם, זה רק יקלקל ויהרוס אותם. ואם לדעת חז"ל ביקשו לעבוד עבודה זרה, האם ה' אומר לו: תן להם שיעבדו עבודה זרה?
רביעית, מה פירוש "לא אותך מאסו כי אותי מאסו"? הרי בבקשם מלך לשופטם הם משדרים לשמואל שאינו שופט טוב ושהם רוצים אחר. ה' אומר לו: לא זו כוונתם. מדוע? ועוד: אם אכן מאסו בה', זו סיבה נוספת שלא לתת להם מלך, ולא סיבה לתת!
חמישית, מהו "והגדת להם משפט המלך"? שמואל מתחיל לתאר כיצד המלך ירוצץ אותם וייקח את בניהם ובנותיהם וצאנם ותבואתם. והרי על פי התורה אין הדבר כך: התורה אמרה "לבלתי רום לבבו מאחיו", "לבלתי סור מן המצווה", וספר תורה עמו תמיד. וכי מלך רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, לעשוק ולגזול? איך זה נקרא "משפט המלך"?
שישית, בהמשך העם ממאן ואומר שוב "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" - וכי לא הבינו בפעם הראשונה? ושביעית, הם מוסיפים דבר חדש שלא הזכירו כלל קודם: "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו". מדוע דווקא עכשיו, לאחר תוכחת שמואל, הם באים ומוסיפים זאת? כאילו הם באים לשדרג את טענתם.
יתרונות המלוכה
אומר המלבי"ם: יש יתרון גדול למלך. דבר ראשון - אחדות: כשיש מלך, כולם מתאחדים סביב דמות אחת, ובלעדיו אנחנו רק אוסף של שבטים שכל אחד חי לעצמו. דבר שני - התמדה: כשאין מלך, כל המציאות שלנו זמנית; כשיש מלך יש שושלת ויש התמדה לאורך זמן. דבר שלישי - יכולת מוחלטת: לאף שבט אין סמכות כזו. שמעון יאמר "אני קובע", יהודה יאמר "מה פתאום, אני הבוס", יוסף יאמר "אבינו קיבל את המלוכה". אין מי שמילתו קובעת. וכשיש מלך, יש מנהיג. הנהגה צריכה אדם אחד שיהיה שליט, וזה יתרון המלוכה על פני מצב של אין מלך.
אלא, אומר המלבי"ם, שכל זה מתאים נפלא לכל העמים, וגם לישראל כאשר אין ה' מולך עליהם. אבל כאשר ה' מולך עליהם, אין הם צריכים לכל זה: יש אחדות, שהרי מתאחדים סביב עבודת ה'; יש התמדה, שאין התמדה גדולה מן הבורא יתברך; ויש יכולת מוחלטת, שכל מה שנבקש מה' ייתן לנו, והשלטון המוחלט בידו. ואם כן, עצם הבקשה למלך אומרת: מלכותו יתברך אינה רצויה בעינינו, איננו רוצים מלכות רוחנית, אנחנו רוצים משהו גשמי, חומרי, משהו שאפשר לחוש בו.
"וירשתה וישבת בה" - שאלו שלא בעונתו
לכן, אומר המלבי"ם, באה התורה ואומרת: "כי תבוא אל הארץ וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך" - רק אחרי שתרש ותשב בארץ, אחרי שהכל יסתיים. מה כוונת הדברים? בירושת הארץ, מיציאת מצרים ובשנים הראשונות של הכיבוש, ראינו ניסים גלויים: שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, חומות יריחו שוקעות באדמה, אבני אלגביש יורדות מן השמיים, שלושים ואחד מלכים. הנהגה צמודה של הבורא, השגחה פרטית גלויה בכל צעד ושעל.
אומרת התורה: כל זה הוא מצב התחלתי, כשעם ישראל יוצא ממצרים ומתחיל את חייו בארץ. אבל אין זה אמור להיות המצב לאורך ימים ושנים. באופן טבעי המצב אמור לעבור להנהגת הטבע. ואין הכוונה חלילה שהטבע מנהיג, אלא שאין רואים את יד ה' באופן תמידי, הסתר פנים - אבל לא כעונש. משל לילד בן חצי שנה שמתחיל לפסוע את צעדיו הראשונים: נותנים לו יד, עוזרים לו ללכת, מוחאים כפיים, מביאים מצלמה. אבל ילד בן שתים עשרה שצריך שיחזיקו לו ביד, כבר לא מוחאים כפיים ולא מביאים מצלמות, אלא הולכים לבתי חולים ולטיפולים. למה? כי מגיע שלב שצריך להתחיל ללכת לבד, ואם אינך הולך לבד - זו כבר בעיה.
כך עם ישראל: בשלבי התהוותו כעם היה צריך סעד ותמך, ניסים ומופתים. אבל אחרי שיתיישב בארץ ויכבוש את המלכים, זה כבר שלב שהמכונה אמורה לעבוד לבד. ודאי שצריכים את ההשגחה, אך לא באופן מוחשי שה' מלווה על כל צעד ושעל. זה שלב שבו אנו אמורים להיות חזקים באמונתנו ולהכיר בבורא עולם גם בלי נס גלוי, גם אם איננו מרגישים בכל שנייה כיצד הוא מגיב לכל תפילה ולכל מעשה.
ועתה נבין: כל עוד שמואל חי, הייתה השגחה ניסית גלויה. פלשתים באו כנגדם - ה' הוריד רעם מן השמיים, והם נבהלו ונסו, כפי שראינו בפרק הקודם. שמואל מתפלל, ומיד מסודרים העניינים. ואם יש לך השגחה ניסית צמודה כזו, ובשלב הזה אתה בא ואומר "ריבונו של עולם, איננו צריכים טובות, אל תעשה לנו ניסים" - זו עצמה הבעיה. יש לכם את שמואל, יש לכם הנהגה ניסית, מה אתה צריך מלך? זו כוונת חז"ל "שאלו שלא בעונתו": בשלב הזה אתם עדיין זכאים להשגחה פרטית גלויה, ואיך אתם באים ואומרים ריבונו של עולם, איננו רוצים אותך? דרישת המלך מותרת בתורה, אך רק בזמנה. שלא בזמנה - היא מגלה שאתה מואס במלכות ה'.
הפגיעה בכבוד שמואל
עוד אומר המלבי"ם: הם פגמו בכבוד שמואל. שהרי אילו היו אומרים מלכתחילה "אנחנו רוצים מלך שילחם את מלחמותינו", לא היה בכך ביזיון גדול לשמואל, שאיננו איש אסטרטגיה, ואפשר להבין שרוצים מלך שיילחם. אבל הם אמרו "תנה לנו מלך לשופטנו", כלומר: אתה, שמואל, כבר אינך ממלא את תפקידך. ומה תפקידו של הנביא? לשפוט, וכך עשה כל ימיו, עבר ממקום למקום לשפוט.
ואם ראיתם שהבנים אינם בסדר - וכי בשביל זה צריך לבקש מלך? אמרו: תנה לנו נביא אחר לשופטנו! שהרי שמואל עצמו עדיין היה שופט, והוא זה שמינה את בניו. ומאז שמואל התחילה הנבואה להתרבות, כמו סכר שנפתח, עד ששאול רק התקרב אליו וכבר קיבל נבואה, וסביבו היו תלמידי נביאים. וכי חסרו שופטים לישראל לאורך כל הדורות מאז מיתת יהושע והזקנים? אם כן, למה החלפה זו במלך? זו כוונת חז"ל "שאלו בתרעומת": כמתרעמים על הנהגת הנביא, שאינם רוצים שהנביא ינהיג וישפוט, ומחפשים שופט אחר.
שני סוגי מלכים
וצריכים לדעת שישנם שני סוגי מלכים, וכך היה מקובל בתקופות הקדמוניות. סוג אחד - מלך הכפוף לדת. כך היה, להבדיל אלף הבדלות, בספרד בזמן הגירוש, שהמלך היה ככלי משחק בידי הכמרים. וסוג שני - שהדת כפופה למלכות, והמלך הוא הקובע מה ייעשה מבחינה דתית, והוא השליט על הדת.
התורה מזהירה: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת... והיתה עמו... לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". מי שולט על מי במודל של התורה? התורה על המלך. המלך כפוף לחלוטין לדבר התורה. ולא זו בלבד, אלא שיש מי שיכול לתת למלך הוראות - הנביא. מלך כפוף לנביא כמו אדם הדיוט; אם בא נביא ואומר לך לעשות כך, אין דבר כזה לומר לא. מבחינה היררכית, המלך כפוף לנביא.
ומדוע? מכיוון שלמלך יש באופן טבעי רצון להתנשא ולשלוט, ואנו יודעים כמה השררה מסאבת את האדם, כמה היא עלולה לעשותו מושחת ורע לב, והכל מתוך הכוח הבלתי מוגבל שניתן לו. לכן אומרת התורה "שום תשים עליך מלך" - מלך שהתורה שולטת בו.
היכן שמים את הפסיק
עתה נבין את המשפט "תנה לנו מלך לשופטנו ככל הגויים", שהוא משפט דו־משמעי, ולכן אמרו חז"ל שהזקנים ביקשו כהוגן והצעירים ביקשו לרעה. אפשר לקרוא: "תנה לנו מלך ככל הגויים, לשופטנו" - כלומר כשם שיש לכל הגויים מלך, נרצה גם אנחנו מלך, והוא ישפוט אותנו על פי חוקי התורה. ואפשר לקרוא: "תנה לנו מלך, לשופטנו ככל הגויים" - שישפוט אותנו כדרך שמלכי הגויים שופטים את עמם, שלא על פי חוקי התורה, שהמלך הוא השולט על הדת.
שמואל דן אותם לכף זכות והבין שכוונתם למלך שישפוט כמשפטי התורה, ורק כמו כל הגויים שגם להם יש מלך - וזה הכל. ומכיוון שכך הבין, נמצא שהפגיעה מכוונת אליו: אם משפטי התורה אתם רוצים, הרי גם אצלי הם! למה אתם צריכים מלך? ולכן "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשופטנו" - דווקא ה"לשופטנו" הוא שכאב לו, ולא ה"ככל הגויים".
"כי אֹתי מאסו"
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי־אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם׃
אומר לו הקדוש ברוך הוא: שמואל, טעית, דנת אותם לכף זכות. אין הם רוצים מי שישפטם כמשפטי התורה, אלא מלך ככל הגויים, שישפוט על פי חוקי הגויים. ואם כך - אין לך סיבה להיפגע. אילו רצו את משפטי התורה, אתה הכתובת, ואז הבקשה היא מאיסה בך. אבל הם אינם מואסים בך כלל, על פי משפטי התורה אתה דן מצוין. הם מאסו בתורה. הם רוצים חוקים אחרים. ואם כן במי מאסו? בקדוש ברוך הוא.
כְּכָל־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר־עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם־לָךְ׃
אומר המלבי"ם: כשם שמאז יציאת מצרים חיפשו לאורך כל הדרך להסיר מעליהם את השגחת ה' ולהיות בהשגחה טבעית, כן הם עושים גם לך.
מדוע למאוס בהשגחה ניסית?
וצריך להבין: כשאדם מושגח על ידי הבורא זה דבר נפלא. יש בעיה - הנביא מתפלל והעניינים מסתדרים. תארו לעצמכם השגחה ניסית עליונה: מתפללים לה', ופתאום מודיעים שהיה פיצוץ בכור האטומי בבושהר. אין צורך במטוסים ולא בכלום, הכל נפלא. ראיתם כיצד יורד רעם מן השמיים והם נסים כעכברים, וכל שנשאר הוא לפשוט את החללים. מדוע אפוא למאוס בהשגחה כזו?
התשובה פשוטה: כדי להיות בהשגחה רוחנית אתה צריך להיות כל הזמן ברמה רוחנית גבוהה, ואם סטית מעט מן הדרך - אתה חוטף מיד. כשאתה צמוד למלך, אינך יכול לעשות שטויות; כל סטייה קטנה ואתה חוטף סטירה. אז מצד אחד זה יתרון עצום, ניסים גלויים; אבל מצד שני זו גם תביעה עצומה. ולכן הם באים ואומרים: ריבונו של עולם, אנחנו רוצים טבע. מהו טבע? שאדם יכול ללכת שבעים שנה ולעשות את כל הרע בעיני ה' ואינו חוטף סטירות, כי אין ה' צמוד אליו. אמנם אחר כך יחטוף, אבל קשה לחיות במצב שזכוכית מגדלת עליך תמיד. אנחנו רוצים להיות תחת הנהגת הטבע.
זו כוונת חז"ל "ביקשו לעבוד עבודה זרה". אין הכוונה שאמרו במפורש שרוצים מלך שיתיר את כל העבודות הזרות, אלא עצם הבקשה שלא להיות תחת מטריית ההשגחה התמידית אלא תחת הנהגת הטבע, שבה אין תגובה מיידית על כל סטייה - זו כביכול בקשה לעבוד עבודה זרה. הם אומרים: ריבונו של עולם, איננו רוצים אותך, אנחנו רוצים להיות חופשיים יותר.
"ועתה שמע בקולם" - למה?
וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי־הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם׃
כאן אומר המלבי"ם ביאור נפלא ביותר. שאלנו: אם הדבר כה גרוע, אם מואסים בה' ויש בזה בחינת עבודה זרה, מהו "ועתה שמע בקולם"? אלא לאחר שהבנו את הדברים, דווקא משום כך חייב אתה לשמוע בקולם. שהרי משמאסו בהשגחתו הצמודה של ה', האם הם ראויים לה? ודאי שלא. עצם הבקשה מגלה את רמתם הרוחנית הירודה, נגלו מצפוני ליבם ושאיפותיהם. ואחרי כל זה אתן להם השגחה צמודה? כבר אין סיכוי. לכן: בבקשה, הנהגת הטבע. אינכם רוצים השגחה, ואי אפשר לתת השגחה בעל כורחו של אדם. ביקשתם דבר גרוע, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
ומדוע "העד תעיד בהם"? כדי שאולי מעצמם ומיוזמתם ישובו בתשובה. ואם ישובו ויבקשו את ה' - שוב ייעשו ראויים להשגחה פרטית. אף שמאסו, אם יחזרו בתשובה ויבקשו את ה', שבים לכשרותם.
משפט המלך
ושאלנו: הרי כל התיאור הנורא שיתאר להם אינו מה שהתורה מתירה, שהמלך כפוף לתורה! אלא זו בדיוק הנקודה: איזה מלך ביקשתם? מלך שישפוט ככל הגויים, על פי חוקי הגויים. אם כן, בואו ואספר לכם כיצד ידון אתכם מלך על פי חוקי הגויים. מלך על פי חוקי ישראל כפוף לדת, ולכן הוא חייב לעשות מה שהתורה אומרת; אבל על פי חוקי הגויים המלך הוא מייסד הדת, הוא הקובע והוא עושה הכל. ואם כן, ראו מה יעשה לכם.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהֹוָה אֶל־הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ׃
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת־בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ׃
הדבר הראשון מבין שבעה דברים שאמר להם: את בניכם ייקח, וישים אותם במרכבתו ובפרשיו, והם ירוצו לפני מרכבתו. הם יהיו כמו האופנועים שלפני שיירת ראש הממשלה, אלא שאלה ירוצו ברגל.
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי־מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ׃
אומר המלבי"ם: מאותם רצים ייקח, מקצתם יבחר לשרי אלפים ושרי חמישים, מקצתם לעבודת האדמה לחרוש ולקצור, ומקצתם למלאכת חרש וחושב לעשות כלי מלחמה. והעוול יהיה נורא, שהרי אין קריטריונים ואין שקיפות: אותם שאתמול רצו לפני מרכבתו יתמנו לשרים, לא לפי כישרון וחשיבות אלא כפי שיעלה על רוחו. חבר דואג לחבר, שמור לי ואשמור לך, בלי שקיפות ובלי פרוטוקולים.
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת׃
"לרקחות" - לרקוח מרקחות בשמים למלך. "ולטבחות" - כותב הרד"ק: מבשלות, וכן בערבית נקרא המבשל "טבח" (והכ"ף בערבית היא החי"ת בעברית). ופירוש נוסף: מלשון "טבוח טבח והכן", שיהיו שוחטות. ולא תחשבו שייקח אותן לשררה - שפחות ואופות ומבשלות יעשה מהן.
וְאֶת־שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו׃
את השדות והכרמים ייקח כדי להעשיר את קרוביו ואת כל מלחכי הפנכה שסביבו.
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו׃
וחוץ מזה ייקח מכם מיסים: מן הזרע ומן הכרמים ייקח מעשרות. וחז"ל אומרים שאין הכוונה שייקח את השדות והכרמים עצמם, אלא את הפירות - את פירותיהם יעשר וייקח לעצמו.
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם וְאֶת־שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ׃
אפילו עבדיו לא יצטרכו לעשות מלאכה, אלא אתם, נתיני הממלכה, תעשו את המלאכה במקומם, ועבדיו יהיו עבדים נחים. וחמוריו ובהמותיו - חבל לו להטריחם, יש לו את חמוריכם. למה שיטריח את חמוריו שלו?
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לוֹ לַעֲבָדִים׃
גם מן הצאן ייקח מעשר. ומהו "ואתם תהיו לו לעבדים", והרי כל מה שנאמר עד כה כבר עבדות הוא? אלא אומרים חז"ל: שיוכל להטיל עליכם מס כרצונו. נדמה לך שאתה עובד בשביל עצמך, ולמעשה אתה עובד בשביל המלך, שכן חצי ממה שאתה מכניס ויותר - המלך נוטל.
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא־יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא׃
יהיה לכם כל כך נורא עד שתזעקו, אך דעו שה' לא יענה לכם. כיוון שזה מה שביקשתם, זה מה שקיבלתם, ולא יהיה לכם מקום לתלונה כלפי הבורא יתברך.
תשובת העם: תיקון הבקשה
וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם־מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ׃
מהו "לא" זה? אומר המלבי"ם: הם אומרים לו, לא כדבריך. אין אנו מבקשים מושל עריץ, שהדת נתונה תחת רגליו והוא אינו נתון תחת שלטון התורה. "כי אם מלך יהיה עלינו" - מלך ולא מושל, שכן "מושל" משמעו שלטון מוחלט. לא אנחנו נהיה משועבדים לעבדיו, אלא הוא יהיה משועבד אלינו, להנהיג אותנו לפי החוק והמשפט. הרי כאן חזרה מסוימת מן הבקשה הקודמת, שעליה גילה ה' לשמואל שרצו מלך שישפוט ככל הגויים.
וְהָיִינוּ גַם־אֲנַחְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵנוּ׃
שימו לב: כאן כבר לא כתוב "ושפטנו מלכנו ככל הגויים". אלא "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" - בזה שיהיה לנו מלך, ותו לא. "ושפטנו מלכנו" - שישפוט אותנו על פי התורה. השוויון לגויים הוא רק בעצם קיומו של מלך, לא באופן שפיטתו. זו חזרה חלקית: רוצים מלך, אך לא בצורה הקיצונית שאתה מציג.
"ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"
ומדוע מוסיפים עתה את עניין המלחמות? אומר המלבי"ם: אחת הבעיות הקשות שהיו להם אז הייתה שכל מלחמה נלחמה אך ורק על ידי השבט שנזקק לה. אם שבט יהודה נצרך להילחם על מקום מסוים - רק יהודה נלחם; אם שבט ראובן - רק ראובן, כל אחד עם הבעיות שמסביבו. במושגים של היום: כאילו בשדרות יש מלחמה, ואנשי שדרות לבדם צריכים לצאת ולהילחם, זו בעייתם. במצב כזה היה עם ישראל פעמים רבות נתון למשיסה ביד הגויים, שכן הגויים באים עם מלך המקבץ את כל צבאו, ואנחנו באים עם שבט אחד בלבד, והסיכויים להצליח נמוכים בהרבה.
לכן מבקשים: "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" - מלך שיצליח לאגד את כל העם, שכשתהיה מלחמה נגד שבט ראובן לא רק ראובן יילחם, אלא כולם יצאו, ובזה יתחזק כוחנו הצבאי והשלטוני מאוד.
ועוד מדייק המלבי"ם: הם אומרים "מלחמותינו". מלך עריץ, כשהוא יוצא למלחמה, מייחס את המלחמה לעצמו: אני הנלחם, אני המנצח, אני הכובש, אני נוטל השלל, הכל אני. אבל כשהמלך כפוף לעם, המלחמה היא של העם, והמלך הוא פקיד; מלך אמיתי מרגיש שהוא עומד לשירות העם. "מלחמותינו" - המלחמות שלנו, המלך בשבילנו ולא אנחנו בשביל המלך.
מקבילה: חלומות פרעה
וזו, אגב, הייתה הבעיה בפתרון החרטומים לחלומות פרעה. תפיסתם הייתה שהמלך במרכז, וכל מצרים נועדה בשביל המלך. אם כן, כשהמלך חולם - החלום עליו, שהרי הוא המרכז, והעם אינו אלא תפאורה לשרתו ולהביא לו את יבולו, מריונטות. לכן מיד פתרו לו: שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר, שבע נשים אתה נושא ושבע נשים אתה מאבד, שבע מדינות אתה כובש ושבע מדינות אתה מאבד. כל הפתרונות אינדיבידואליים למלך.
עד שבא יוסף ואמר: יש להם בעיה בעצם התפיסה. המלך אינו המרכז, המלך משרת של העם. וברגע שהמלך חולם, חלומו נוגע לממלכה, כי הממלכה היא העיקר. לכן שבע שנים יהיה שבע לעם ושבע שנים יהיה רעב לעם. עליך זה אינו מדבר, שהרי אתה המלך, גם ברעב וגם בשובע אתה שבע תמיד. זה מדבר על העם. יוסף שינה לו את כל התפיסה במהותה של המלכות: המלך אינו עריץ ואינו מגלומן חולה שיגעון גדלות, אלא נתין ומשרת של העם.
סוף דבר
וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהֹוָה׃
שמואל בא ואומר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הדרישה שלהם לגיטימית. אין היא רעה כפי שנשמעה בתחילה, אלא הם מבקשים מלך שישפוט אותם על פי התורה הקדושה. ואין בזה פגיעה בי, שהרי הם מבקשים מי שיוליכם למלחמה, ואת זה אינני עושה. ואין בזה גם פגיעה בה', שהרי הם מבקשים מלך שישפוט על פי התורה.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ׃
"לכו איש לעירו" - כלומר: אעשה כבקשתכם.
לסיכום:
הפרק נפתח בקלקול בניו של שמואל, שישבו שניהם בבאר שבע ולא סבבו לשפוט כאביהם, ומעלה עליהם הכתוב כאילו לקחו שוחד. מתוך כך באו זקני ישראל ודרשו מלך, ובקשתם כללה שלושה פגמים לפי המלבי"ם: שאלו שלא בעונתו, בשעה שעדיין זכו להשגחה ניסית גלויה בזכות שמואל, ובזה מאסו במלכות שמיים; שאלו בתרעומת ופגעו בכבוד הנביא, במקום לבקש נביא אחר לשפטם; וביקשו מלך "ככל הגויים" - מלך ששולט על הדת ולא כפוף לה. שמואל דן אותם לכף זכות והבין שרוצים משפטי תורה, ולכן נפגע; ה' גילה לו שאין המאיסה בו אלא בבורא. "ועתה שמע בקולם" - שכן מי שמאס בהשגחה צמודה שוב אינו ראוי לה, ואי אפשר לכפותה עליו. "משפט המלך" שתיאר שמואל הוא משפטו של מלך גויים חסר גבולות, כדי שישובו בתשובה. ואכן העם תיקן חלקית את בקשתו: מלך שישפוט על פי התורה, שיאחד את השבטים ויילחם "את מלחמותינו" - שהמלך בשביל העם ולא העם בשביל המלך. או אז נענה ה': "שמע בקולם והמלכת להם מלך".