פתיחה: פסוק אחד, שלוש דרכי ביאור
פרק כ"ז במשלי מלמד את האדם להבחין בין מה שנראה קרוב לבין מה שקרוב באמת. בשיעור זה נעמוד על פסוק אחד מרכזי בפרק, ונראה בו שלוש דרכי ביאור: דרכו של רש"י, דרכו של הגר"א ודרכו של המלבי"ם. כל אחד מהם פותח בפנינו שער אחר באותו פסוק עצמו, ומתוך שלושתם עולה תמונה שלמה - על מי כדאי לאדם להישען, ועל מי לא.
רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק. (כז, י)
רש"י: רעך ורע אביך - זה הקדוש ברוך הוא
רש"י מפרש: "רעך ורע אביך" - זהו הקדוש ברוך הוא. כפי שכבר ראינו, הוא רעך והוא רע אביך, שחיבב את אבותיך. "אל תעזוב" - ושלא תחשוב שזו המלצה בלבד; אומר רש"י, אם עזבת חס ושלום תבוא עליך פורענות.
"ובית אחיך אל תבוא ביום אידך" - ביום שברך וביום צרתך, אל תסמוך על אח. "כל אח עקוב יעקוב". ועל מי מדבר הפסוק? אומר רש"י: אל תבטח בבני עשיו וישמעאל שיקרבוך. כמו שמצינו כשגלו ישראל לבבל, היו אומרים למוליכיהם בקולר: בבקשה מכם, הוליכונו בדרך אחינו בני עשיו וישמעאל, אולי הם ירחמו עלינו. והיו בני ישמעאל יוצאין לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ובנודות נפוחים. אכלו ישראל את המלוחים וחשבו: איזו הכנסת אורחים עושים לנו הישמעאלים, לא מתנפלים עלינו אלא נותנים לנו לאכול דגים מלוחים. ולאחר מכן נתנו להם את הנודות הנפוחים, ושמו אותם בפיהם, וזה היה נופח את כרסם עד שכרסם נבקעת. מה אתה רואה מכאן? "בית אחיך אל תבוא ביום אידך" - אחים כאלה איננו צריכים.
"טוב שכן קרוב" - טוב שישכון ביניכם מישהו הקרוב לקוראיו, וזהו הקדוש ברוך הוא, "מאח רחוק" - מאח שנתרחק. ולמה נתרחק? שהרי אמר עשיו "יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי". נמצא שהחלק הראשון - "ובית אחיך אל תבוא ביום אידך" - מרמז על ישמעאל, שבאנו אליו ורק הזיק לנו; והחלק השני - "טוב שכן קרוב מאח רחוק" - חוזר על עשיו, שהוא כביכול אחי, אבל איזה אח הוא? אח שנתרחק ממני ואמר יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי.
הגר"א: רעך - התורה והמצוות
הגר"א מסביר: יש לך רע שהוא רעך ורע אביך - אל תעזוב אותו, אלא הישאר דבוק באהבתו. ועל ידי זה לא תצטרך לבוא ביום אידך לבית אחיך. כיוון שיש לך רע כל כך אהוב, כל כך עוזר וסומך, ויש לך כבר ניסיון עמו - הוא גם רע אביך, ורעותו ממשיכה גם אתך. אם תשמור על הרעות שלו, לא תזדקק לבית אחיך ביום אידך. ולמה? כי "טוב שכן" - אפילו שכן שמקודם לא היה אצלך, ורק עכשיו התחיל לשכון אצלך ובא לשכון אתך - הוא טוב יותר מאח רחוק, מאח שנתרחק לאחר שהיה קרוב אליך.
וכל זה משל, כדרכו של הגר"א: "רעך" - זו התורה והמצוות. הם רעך ורע אביך, "והודעתם לבניך ולבני בניך" - הם הרעים של אביך, האבות הקדושים שהורישו לנו, "תורה ציווה לנו משה". אז זה רע אביך וגם רעך, וזהו הרע האמיתי של האדם. והדברים מבוססים על מה שראינו לעיל, שלושה מיני רעים יש לו לאדם: הרע הראשון - קרוביו ובני משפחתו; הרע השני - כספו; והרע השלישי - התורה והמצוות. ובפועל אנו יודעים שאף אחד אינו מלווה את האדם בעת פטירתו מן העולם, לא קרוביו ולא כספו וזהבו, אלא היחיד שמלווה אותו הוא תורה ומצוות ומעשים טובים, שנאמר "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך".
שלושה אוהבים יש לו לאדם: קרוביו, ממונו ומעשיו הטובים. הממון והקרובים - כאשר אדם צריך להיפטר מן העולם, הם מתרחקים ממנו. הם אינם עוזרים לו בקבר, וגם בחייו בעת צרה: הכסף לא תמיד יכול לעזור, והקרובים לא תמיד יכולים לעזור. יש דבר אחד שנשאר נצחי - המעשים הטובים שאדם עושה, וגם שם הם יצילו אותו משחת. המצוות והתורה שלמד הם אלה שיצילו אותו.
וזה מה שכתוב "ובית אחיך אל תבוא ביום אידך". מי הוא "בית אחיך"? הממון והקרובים, שהאדם מרגיש "אלה אחים שלי, הם יעזרו לי". אל תבוא אליהם ביום אידך - חבל על הזמן. כשלוקחים אותך למנוחת עולמים, אל תלך להידפק על דלתם: לא קרוביך ולא ממונך יעזרו לך. הממון אפילו מהבית לא יצא, ולפעמים הגופה עוד חמה ו"על לבושי יפילו גורל", יחלקו שלל - כבר כל אחד מתחיל לחשוב מה זה לוקח ומה אני לוקח ומה ההוא יקבל. עוד אדם לא נרגע והם כבר מחלקים את ממונו. מהממון לא יצא לך כלום. הקרובים - הם עוד מלווים אותך, אבל עד הקבר; הורידו אותך למטה, המקסימום שיעשו הוא לכסות אותך בעפר, וזהו, יותר מזה סנטימטר אחד הם אינם מתקדמים.
ומה כן? מה שעכשיו בא ומתקרב אליך - המצוות והתורה. ואף שהם, אומר הגר"א, בעצם תמיד היו אתנו, שהרי "בשוכבך ובקומך ובלכתך בדרך", ותמיד אדם מחויב בתורה ובמצוות. וזה טוב מאח רחוק - אח שהיה קרוב אליך ונתרחק, שהיה קרוב אלי כאן בעולם הזה, ועכשיו כשאני הולך למנוחת עולמים נתרחק ממני. לכן תשקיע ברעך ורע אביך, שהם התורה והמצוות, כי זה מה שיעמוד לך לנצח נצחים.
הגר"א ואחותו: חבל על כל רגע
לא בכדי הגר"א הוא האומר את הדברים, והוא הראוי לאומרם. מספרים שהגיעה אליו אחותו, שלא ראה אותה כעשרים שנה. הם נפגשו והייתה שמחה גדולה, והיא רצתה להתחיל לספר לו מה קורה אתה, עם הילדים, עם המשפחה, אילו ילדים התחתנו, כמה ילדים נולדו ומה עובר עליהם. ומספרים שהוא אמר לה שתיים שלוש מילים בלבד, לא יותר ממשפט או שניים: אחותי היקרה, החיים כאן בעולם הם קצרים וחבל על כל רגע. לאחר מאה ועשרים יהיה לנו הרבה זמן לשוחח על הכול, אבל כאן אין זמן. בזה נסתיים המפגש, והגר"א חזר ללימודו.
לא בכדי יכול היה הגר"א לעשות חשבון בסוף השנה ולגלות שיש כמה דקות שאינו יודע מה עשה בהן, כמה דקות שנעלמו לו בחשבון. גם לנו יש לפעמים כמה דקות שאנחנו כן יודעים מה עשינו בהן, אבל אצלו זה "לאן נעלם הזמן? מה עשיתי אז ביום רביעי בין תשע לתשע ושש?" - ובחשבון הנפש שלו בסוף השנה אינו מוצא מה היה עם אותו זמן. זהו שאמר "רעך ורע אביך אל תעזוב": תתמיד בתורה ובקיום המצוות, שכן מה שבאמת יעמוד לך ביום אידך, ביום שברך, בזמן שבו האדם נאסף לבית עולמו, הוא דווקא השכן הקרוב, דווקא רעך ורע אביך - התורה והמצוות, ולא אף אחד אחר.
המלבי"ם: אהבת אחים - עד יום האיד
המלבי"ם מסביר את הפסוק כפשוטו: אם יש לך רע שיש לך ניסיון טוב עמו, ולא רק לך אלא גם לאביך היה ניסיון טוב עמו - אל תעזוב אותו. ומדוע? אמנם הקדוש ברוך הוא נטע אהבה בין אחים - ויש לומר שיש כאלה שאין רואים זאת אצלם. וכידוע, אם יש שנאה בין אחים, אין שנאה כשנאת הקרובים; כי ממי שאיני מצפה ממנו איני מתאכזב, אבל מאח ומקרוב אתה מצפה, ולכן האכזבה גדולה הרבה יותר. ואם כבר מגיעים למצב של שנאה - זה נורא ואיום.
אבל באופן הרגיל והטבעי שוררת אהבה בין אחים. אנו רואים זאת אצל ילדים קטנים, שמבטאים את האהבה במריבות - "הוא לקח לי, הוא עשה לי, תגיד לו, תגיד לה" - זה סוג ביטוי מיוחד לגיל הזה. אבל כשהם גדלים מעט, אתה רואה שבאמת יש ביניהם קשר ויש ביניהם קרבה; זו המציאות הטבעית.
אלא שאומר המלבי"ם: תדע לך, הקרבה הזאת קיימת רק כל עוד טוב לך, ובעיקר בזמן שאינך צריך אותו. אבל ברגע שאתה צריך אותו, ביום אידך - הרי "כל אחי רש שנאוהו", האחים של העני שונאים אותו. ולמה? כי הוא נטל. "עוד פעם זה? עוד פעם צריך לחתן בן? עוד פעם יגידו לנו שכולם מתגייסים וכל אחד יעזור לו? עזוב אותי מהאח הזה". האח שלך הוא אח עד מתי? עד שפתאום הוא צריך אותך, וכשהוא צריך אותך אין לך כוח אליו.
זו מציאות קשה, ורואים אותה בהרבה הזדמנויות. הם יכולים להיות אחים, אוהבים, חברים, הכול - וכשאחד הופך להיות נזקק, פתאום אתה רואה איך מתנערים ממנו. לא כולם, אבל רבים מתנערים ממנו. "הוא כבר נטל עלינו", ומתחילים גם להאשים אותו: הוא אשם במצבו, הוא רק מחפש איך להוציא מאתנו כספים. ולמה מאשימים? כדי להשקיט את המצפון - למה אני לא נותן? כי הוא כך וכך וכך. וכל אדם יכול למצוא סיבות שונות ומשונות למה לא לתת, ואפילו לחפור מתחת לאדמה.
והיכן רואים זאת ביותר? כשמגיעה ירושה. אם האהבה כה גדולה, מה קרה שהתפרקה המשפחה? ובלי סוף משפחות מתפרקות כשמגיעה הירושה. והאמת היא שזה בעיקר כשאין הרבה; כשיש הרבה כסף בדרך כלל המשפחות מחזיקות מעמד, אבל כשאין הרבה, אתה רואה אנשים רבים ביניהם על כמה. כמה יצא לך מדירת ההורים התקועה אי שם? מאה וחמישים אלף שקלים, ומתוך זה עורך הדין כבר רוצה עשרות אחוזים, אם לא חמישים אחוז מהסכום - רק על המלחמה. זה נורא. דווקא במשפחות שלכאורה מחוברות והכול נפלא, כשאחד נופל או כשיש דבר שגורם מתח, אתה רואה שפתאום אותה אהבה מתפוגגת. זהו שאומר המלבי"ם: ביום אידך תופסק אהבתו - יגיע יום אידך, ופתאום תראה מה זה "אח שלי". כל הזמן "אחי אחי", "אחים אחים", ופתאום הכול פרח ולא נשאר מכל זה מאומה. או מצד שכל אחי רש שנאוהו.
"ואיש אל משפחתו תשובו" - משפחה מורחבת בשנת היובל
כתוב בשנת היובל "תשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". וכבר שואלים: "ואיש אל משפחתו" - למה, את המשפחה הוא עזב? וכי עבד עברי הוא? בשנת היובל ישוב איש אל אחוזתו, אבל מה זה "איש אל משפחתו"? אלא אומרים בדרך צחות: בשנת היובל פתאום אדם מקבל נכסים. חמישים שנה לא היו לו הנכסים האלה, ופתאום הוא מקבל נכסים - ומה קורה אז? הוא מקבל טלפון. ממי? ממוישה. מי זה מוישה? "תראה, יש לנו משפחה, אנחנו בני דודים שניים". פתאום אתה מגלה שיש לך משפחה גדולה. מה קרה? נהיית בעל ממון, ופתאום אתה מגלה שיש לך משפחה מורחבת. איפה היית עד היום? חמישים שנה לא שמענו ממך. כן, אבל היום יש כסף.
כך מספרים גם על הקיבוצים, שיש שם הרבה ממורמרים, כי עומדים להגיע להסדרים על חלוקת רכוש - על הקרקעות ועוד כל מיני דברים מן הסוג הזה. ואומרים שפתאום מגיעים אנשים שלא שמעת מהם, דור שלישי שכבר אינו בקיבוץ, אבל יש להם ירושה מאיזה סבא; פתאום הם מגיעים לקיבוץ, פתאום מחפשים שם בית. את זה לא ראינו ולא שמענו, הלך לעשות לו כסף בשוק החופשי, וכשהוא שמע שמחלקים קרקעות - כמו עיט היורד אל הנבלה, גם הוא רוצה חלק בשלל. תדע לך שפתאום אתה מגלה משפחה כשיש לך כסף. וכשאין לך כסף הוא אינו מכיר אותך: "משפחה שלי? מאיפה?" אתה מתקשר אליו לבקש הלוואה או משהו - "מאיפה? ממי? איך, מהסבתא ההיא? כל כך רחוק? מה אתה אומר".
"זה קצת רחוק" - הסיפור עם האדמו"ר
אחד בא פעם לאדמו"ר וביקש ממנו עזרה ותמיכה. אמר לו: כבוד הרב, "ומבשרך אל תתעלם". שאל אותו האדמו"ר: מבשרך? מה הפשט? אמר לו: הרב הוא בן דוד שני שלי, דרך הדודה ההיא. אמר לו האדמו"ר: נו, זה קצת רחוק. זה קצת רחוק.
המתין אותו אדם לשעת הכושר, וחיכה שהאדמו"ר יעלה לתפילה. שמע אותו אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" - ואז לחש לו: זה קצת רחוק, זה קצת רחוק. לאחר התפילה פתח האדמו"ר את הלב ואת הכיס. אמר לו אותו אדם: אתה נזכרת באלוקי אברהם יצחק ויעקב - זה קצת רחוק. כאן אתה מחפש את הקרבה, שכשאתה רוצה משהו מאברהם יצחק ויעקב אתה אומר "ריבונו של עולם, תזכור שאני קרוב שלהם, אנחנו משפוחה" - וזה לא רחוק לך. וכשבא אליך בן דוד שני - זה קצת רחוק? מוסר גדול.
טוב שכן קרוב מאח רחוק
זו המציאות: "כל אחי רש שנאוהו", ואם יש לך כסף - פתאום המשפחה מורחבת ברוך השם. ולכן אומר לך שלמה: טוב שכן קרוב, מישהו שהוא קרוב אליך, לידך, יותר מאח רחוק. אף שהוא אח, כבר אמרנו "ובית אחיך אל תבוא ביום אידך" - לא משם תצמח לך הישועה. ואנחנו רואים זאת כמציאות ממש; לא להאמין כמה דברי שלמה רלוונטיים גם לזמננו.
לפעמים יש לאדם שכן בבניין, שהוא שכן רע כאח לו, ואתה רואה שאם אתה צריך עזרה ואם אתה זקוק לדבר מה - ממנו תצמח הישועה. ואילו האח, שגר במקום אחר: "היום לא מסתדר לי", "עכשיו אני לא יכול", "ותשמע, אל תתקשר אליי בשעות האלה כי אז אני באמצע פגישות וזה מאוד מפריע לי". זה האח שלך, שממנו היית מצפה למשהו - ופתאום אתה רואה שדווקא השכן עושה מעל ומעבר, בא אתך ועוזר לך. שכן קרוב, הרבה פעמים, טוב יותר מאח רחוק.
לסיכום:
פסוק אחד, שלוש דרכים ומסר אחד. רש"י מלמד שרעך ורע אביך הוא הקדוש ברוך הוא, ושאין לסמוך על "אחים" כישמעאל ועשיו שקרבתם מזיקה. הגר"א מלמד שרעך הם התורה והמצוות, האוהב היחיד המלווה את האדם ביום אידך, בעוד הממון והקרובים נעצרים ליד הקבר; ומכאן ההשקעה בכל רגע, כדוגמת הגר"א שאמר לאחותו "חבל על כל רגע". והמלבי"ם מלמד את המציאות כפשוטה: אהבת אחים מחזיקה כל עוד אין צורך, וביום אידך "כל אחי רש שנאוהו", ואילו כשיש ממון - פתאום המשפחה מתרחבת. ולכן טוב שכן קרוב, מי שעומד לצדך בשעת הצורך, מאח רחוק שנתרחק. ובעומק: הדבק ברע האמיתי, בתורה ובמצוות ובקדוש ברוך הוא, כי הם לבדם יעמדו לאדם לנצח.