פרק כ"ג במשלי עוסק בשורה של אזהרות ומוסרים בענייני ממון, מאכל, שתייה וחינוך. בשיעור הזה נתעכב על פסוק אחד שבתוכו נכלל יסוד שלם ביחס שבין התורה לכסף: "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר".
אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חׇכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. (כ"ג, כ"ג)
רש"י: קנה בשכר - ולמד בחינם
רש"י מסביר: "אמת קנה" - אם אתה צריך ללמוד תורה, ללמוד חוכמה, גם אם תצטרך לשלם בעבור זה - קנה. כדאי ומשתלם. אם לא מצאת מישהו שילמד אותך בחינם, תלמד בשכר. אבל "ואל תמכור" - אל תאמר: "כמו שאני שילמתי בשביל ללמוד, כך גם אחרים ישלמו לי". לא. אתה תמשיך הלאה ותחלק בחינם. לקנות - תהיה מוכן לשלם; להעביר הלאה - אל תגבה תשלום.
אבן עזרא: ספרי אמת
האבן עזרא מסביר שחסרה כאן מילה אחת שמשנה לחלוטין את הבנת הכתוב: "ספרי". כלומר - "ספרי אמת קנה ואל תמכור". ואז מדובר על משהו מאוד פיזי ומעשי: קנית ספר קודש? אל תמכור אותו. קנית ספר תורה? אל תמכור. כמו אדם שיש לו ספר תורה, שאין מוכרים אותו אלא לעניינים מאוד מאוד מסוימים. זו כוונת הכתוב לפי האבן עזרא: ספרי קודש תקנה, ואל תמכור אותם.
רבנו יונה: מהו "למכור" תורה?
רבנו יונה אומר: פזר ממון כדי לקנות חוכמה, אבל אל תמכור אותה בעד כל רווח. וצריך להבין את הקושי: אם אני מוכר את התורה שלמדתי - מה, אין לי אותה? יש לי אותה! זה כמו תוכנה שהמצאת: מכרת לעוד אחד ועוד אחד, ואתה עדיין הבעלים וממשיך להפיץ. נר לאחד - נר למאה. אם כן מה מכרתי כאן?
מסביר רבנו יונה: "אל תמכור" הכוונה לאדם שבשביל רווח ממון מבטל את לימודו, מבטל את עסק תורתו, עוזב את השיעור, עוזב את הכולל - בגלל רווח כספי. זה נקרא למכור: אתה מוכר את התורה בשביל כסף. בזמן הזה יכולת לעסוק בתורה, ומכרת אותו כדי להרוויח ממון. ולמה זה קרוי "מוכר"? כי אדם שעוסק בדברים אחרים שוכח את התורה - הרי זה שמכרת את התורה תמורת ממון, תמורת סחורה. ואפילו אם אתה רואה בסחורה שלך רווח של אלפי זהב וכסף - אין למכור את התורה ולהחליפה בזהב וברוב פנינים. אפילו יבטיחו לך מיליונים, אל תמכור את התורה בשביל רווח כלכלי.
"אתה חושב שחתיכת נייר תשנה לי את סדר היום?"
שמעתי מהרב נויגרשל מעשה בגביר אחד שהיה לומד עם נכדו של הרב אלישיב. פעם אחת שאל אותו: תגיד לי, האם סבא שלך יהיה מוכן ללמוד איתי שעה בחודש? שעה שאני אגיע, הוא ילמד ואני אקשיב, ואם תהיה לי שאלה - אשאל. אפילו לא יצטרך לשנות את סדר הלימוד שלו, רק לשבת איתי ולהסביר לי. ואני מוכן לשלם על זה הרבה. אמר לו הנכד: לא נעים לי לשאול את סבא שאלה כזאת, אבל אם תרצה - אני נוהג לשאול אותו מדי פעם שאלות בהלכה שמצטברות אצלי, והוא יושב איתי. באותה הזדמנות תבוא גם אתה, אני אומר לו שאתה לומד איתי בחברותא שנים רבות, ואתה תאמר לו מה שתרצה.
וכך אכן היה. הם מגיעים לרב אלישיב, הנכד שואל את שאלותיו, ואחר כך אומר: סבא, זה פלוני אלמוני, גביר גדול, שלומד איתי כבר הרבה שנים, והוא מעוניין לשאול את הרב שאלה. פנה הגביר לרב ואמר: כבוד הרב, אני מעוניין ללמוד עם הרב שעה בחודש, ותמורת זה אני מוכן לממן את החתונות של כל נכדי הרב. וכבר עשיתי חשבון כמה נכדים יש - וכשאני אומר לממן, אין הכוונה לאולם אירועים בלבד, אלא דירה לכל אחד. הוא כתב צ'ק על כמה עשרות מיליונים והגיש אותו לרב, כדי שיסכים ללמוד איתו שעה בחודש. מספרים שהרב אלישיב החזיר לו את הצ'ק ואמר: אתה חושב שחתיכת הנייר הזאת תגרום לי לשנות את סדר היום שלי? ולא דיבר יותר בעניין. כלומר: סדר היום שלי והלימוד שלי - "לא יערכנה זהב וזכוכית", לא כסף ולא מטמונים. אמת קנה ואל תמכור - אין מוכרים אמת תמורת סכום כסף.
"תראו איך הקדוש ברוך הוא נתן כסף לטיפשים"
מסופר על הרב שטיינמן, שלפני כמה חודשים הגיע אליו בעל גמ"ח גדול, שיש לו קשיים רבים אך עושה המון חסד, ואיתו הגיע נדיב אחד. אמר בעל הגמ"ח לרב: הבאתי כאן את פלוני אלמוני שתרם עכשיו לגמ"ח. שאל הרב: כמה נתן? אמר לו: חצי מיליון. ואז פנה הנדיב לרב ואמר: כבוד הרב, אני מוכן להכפיל את התרומה, אם הרב יבטיח לי שיהיה לי חלק איתו בגן עדן. לא פחות ולא יותר: הוא סבור שבחצי מיליון קונים לשבת עם הרב שטיינמן, שזה קרוב למאה שנה של תורה.
פנה הרב שטיינמן לבעל הגמ"ח ושאל: כמה החובות שלכם? אמר לו: שישה מיליון דולר. אמר הרב לאותו נדיב: תכסה להם את החובות - ואני אבטיח לך. אז יהיה על מה לדבר. אמר לו: לא, כבוד הרב, לא סכומים כאלה, לא עד כדי כך... ובזה נגמר העניין.
לאחר מכן שאלו בני הבית את הרב: מה הפשט בכל העניין הזה? אמר להם: דבר ראשון, דעו לכם שאני מכיר את האדם הזה - הוא מסוגל. אם הוא רוצה, יש לו מאיפה להוציא שישה מיליון דולר. ותראו איך הקדוש ברוך הוא נתן את הכסף ביד הטיפשים. הרי אדם היה צריך לתת את כל אשר לו על הבטחה כזאת, לחיות לנצח נצחים בגן עדן עם הרב שטיינמן. מה שיש לך ומה שיהיה לך כאן הוא אפס לעומת נצח נצחים בעולם שכולו טוב. מי יכול לתאר מה זו גדלות כזו, אדם שאינו מסיח דעתו מתורה, שכל כולו תורה - לא עשרים שנה ולא חמישים שנה, אלא מאה שנה. אז על מה אתה מדבר? שישה מיליון דולר הם מה שחוצץ?
ואם יש לך שישה מיליון דולר, למי אתה בסוף נותן אותם? אומר בעל חובות הלבבות: הוא משאיר את זה לבעל הבא של אשתו. אחרי שיהיה בקבר, אשתו תתחתן עם אחר - והשארת לו ירושה נכבדה באמת. אז איזו שטות זו?
שאלו אותו: ונניח שהוא היה מסכים ונותן - הרב היה אומר לו "אני מבטיח לך חלק איתי בגן עדן"? הרי צריך עוצמה בשביל זה. אמר להם הרב שטיינמן: אם הוא היה נותן שישה מיליון דולר, כבר אני הייתי מבקש לשבת איתו בגן עדן. אתם מבינים איזו זכות היא לתת סכום כסף אדיר כזה לצדקה. מכאן אתה מבין מה ערכה של החוכמה ומהו ערכו של הכסף, ואיזו מעלה וגדולה יש בדבר הזה.
"האדם הראשון שלא הצלחתי לקנות בכסף"
אני נזכר בסיפור דומה. הגיע לא מכבר לרב שטיינמן עשיר ידוע ומפורסם, בנוגע לעניין המפלגה, של אלי ישי ודרעי, שהרב ידבר בעניין ויפעל לשלום. ואמר לו: כבוד הרב, הבאתי פנקס צ'קים; הרב יאמר לי כמה כסף צריכים, ואני מוכן לרשום כאן ועכשיו. הוא היה מוכן לכתוב משהו כמו שני מיליון שקלים לישיבה שהרב עומד בראשה. אמר לו הרב שטיינמן: לש"ס יש את מועצת החכמים שלה, ואני לא מתערב במה שקורה שם - וסימן לו בידו שהפגישה הסתיימה. יצא האיש בפחי נפש, ואמר אחר כך: זהו האדם הראשון שלא הצלחתי לקנות בכסף. הכסף שלי לא מדבר אליו ולא אומר לו כלום.
"אני לא מוכר את הלימוד שלי בכסף"
מסופר על הרב עובדיה יוסף - כך מביא הרב שטרית בספרו "רבנו", ספר אותנטי מאוד, שבכל יום היה רושם בו מה אירע באותו יום ואחר כך הוציאו לאור: הגיע אדם בשם ניסו מתל אביב, שנולד לו בן במזל טוב, וביקש שהרב יהיה סנדק. והרב כבר לא היה נוסע לבריתות ולסנדקאות ולא מבזבז על כך את זמנו; מי שרצה - היה מביא את הבן אליו, לבית הכנסת, מיד אחרי הנץ, עשר דקות, והרב היה חוזר ללימודו. אמר לו אותו אדם: כבוד הרב לא יצטרך להתבטל הרבה, אני אביא לרב מסוק שייקח אותו מכאן ויוריד אותו אצלי בברית, ומיד בסיום הברית הרב עולה למסוק וחוזר לירושלים. ואני מבטיח לרב עשרים וחמישה אלף דולר - למה שהרב ירצה, למפלגה או לעצמו. מספרים שהרב עובדיה יוסף אמר לו: אני לא מוכר את הלימוד שלי בכסף. שעת לימוד פחות בשביל ברית ומסוק, בשביל כסף? את הלימוד אני לא מוכר בכסף.
מכל אלה אנו מבינים: "אמת קנה ואל תמכור" פירושו - אל תחפש את הכסף במקום להשיג אמת וחוכמה. אם בזמן הזה אתה יכול להשיג אמת, להשיג חוכמה - בוז לכסף, בוז לזהב.
הגר"א: פשט, רמז, דרש וסוד
הגר"א שואל על הכתוב: הרי יש כאן ארבעה דברים - אמת, חוכמה, מוסר ובינה. ומשיב: בפרדס יש ארבעה חלקים, ובתורה יש ארבעה חלקים - פשט, רמז, דרש, סוד. (ואגב, אמר בעל הלצה: יש כאלה שכבר נמצאים ב"סוד" בטרם הבינו פשט - סוד, פשט, רמז, דרש, מתחילים מהסמ"ך. הסדר הנכון הוא "פרדס": פשט, רמז, דרש - ורק אחרי שהשגת אותם תחפש משהו בסוד.)
אומר הגר"א: הפשט ידוע לכל - אדם קורא ומבין. לעומת זאת רמז, דרש וסוד הם מורכבים יותר, ובהם צריך להתייגע, לדעת חוכמה ומוסר, להבין אמרי בינה, להעמיק ולהתבונן. לא פשוט להבין דרשות חז"ל, לא פשוט להבין רמז, ולא פשוט להבין סוד. ופשטי התורה נקראים "אמת" - "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", זו האמת של הדברים, פשוטם של דברים; והרמז, הדרש והסוד הם המעטפת שבה הם מתלבשים.
וזה מה שכתוב: "אמת קנה" - אף שהאמת פשוטה, ואינך צריך להתייגע בשבילה, שהרי כל אחד קורא ומבין, בכל זאת: אם באים למכור לך אמת - קנה. אם מציעים לך להסביר לך פשט - קנה. אל תאמר "פשט אני מבין, פשט אינך צריך להסביר לי". מכל מי שיבוא למכור לך אמת - קנה. אבל "חוכמה ומוסר ובינה", שהם רמז ודרש וסוד, אף שהם דורשים יגיעה רבה - "אל תמכור", אלא תלמד אותם בחינם. כלומר: בקנייה - קנה הכול, אפילו את מה שנראה לך זול, ידוע ומפורסם; ובמכירה - אל תמכור אפילו דברים שהצריכו לימוד רב והעמקה והבנה. אל תאמר "תשלם לי", אלא עשה זאת בחינם.
מה כן מותר לגבות?
היה פעם רב שביקשו ממנו למסור שיעור, והוא דרש על כך סכום נכבד מאוד. שאל אותי אדם אחד: הרי כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא אומר "תורה שנתתי היא בחינם, מה אני בחינם - אף אתם בחינם", אם כן איך הוא מבקש סכומים כאלה? אמרתי לו: לא קראת נכון; הוא קורא את זה אחרת - "מה אני בחינם?! אתם בחינם!" מה קרה לך, אם לא ישלמו טוב אני לא מגיע...
אבל למעשה צריך לדעת שמותר לאדם לדרוש כסף על הזמן שהוא משקיע בהכנת השיעור, וכן על שכר בטלה - שהרי הוא מתבטל ממלאכתו, ויכול היה בזמן הזה לעסוק בדברים אחרים, ובמקומם הוא הולך ומוסר שיעור. ואם יאמר לך אדם: אבל הוא גובה סכומים נכבדים - דע שמי שגובה סכומים נכבדים הוא מי שבזמן הבטלה שלו היה יכול להרוויח סכומים נכבדים, כלומר בעל כישרון שאינו רגיל. אם כישרונו בהצחקה, כבדרן טלוויזיוני היה מרוויח על כל שעה עשרות אלפי שקלים; ואם הוא מבריק בכושר רטורי, הרי יש אנשים עילגים שעשו על הרצאות סכומי מיליונים, ובאוניברסיטה יכול בעל כושר כזה לקבל משכורת של ארבעים־חמישים אלף שקלים לחודש. אם כן, מה שהוא דרש ממך הוא באמת כסף קטן, וכמעט "בחינם".
כך שמצד הדין הדבר אינו נאסר. אבל על לימוד תורה ממש, על עצם השיעור, אין זה ראוי שאדם יגבה סכומים - אלא כדי קיומו וכדי חיותו בלבד.
לסיכום: "אמת קנה ואל תמכור, חוכמה ומוסר ובינה". רש"י: קנה תורה בשכר, ולמד אותה לאחרים בחינם. אבן עזרא: "ספרי אמת" קנה ואל תמכור. רבנו יונה: "אל תמכור" - אל תבטל את עסק התורה בשביל רווח ממון, ואפילו רווח של אלפי זהב וכסף. הגר"א: את ה"אמת", הפשט הפשוט, קנה אפילו בכסף; ואת החוכמה, המוסר והבינה - הרמז, הדרש והסוד, שדרשו ממך יגיעה - לַמֵּד בחינם. והמעשים שראינו בגדולי ישראל, שהחזירו צ'קים של עשרות מיליונים ואמרו "אני לא מוכר את הלימוד שלי בכסף", הם התרגום החי של הפסוק: אדם שמסור לתורה יודע שאם בזמן הזה הוא יכול להשיג אמת וחוכמה - בוז לכסף ובוז לזהב.