בחלק זה של פרק כ"ב אנו נמצאים בתוך פרשה שפתחה ב"הט אזנך ושמע דברי חכמים". שלמה המלך מגלה כאן מה התכלית של כל דברי המוסר שכתב לנו: להביא את האדם אל הביטחון בה'. ומשם הוא ממשיך ומגלה את מבנה הספר ואת מטרתו - שהאדם לא רק יקבל את האמת כקבלה, אלא יבין אותה, יזדהה עמה, יוכל להשיב לשואליו ולהנחיל אותה לדורות הבאים. בסוף נגיע גם לאזהרה חמורה: "אל תגזל דל כי דל הוא".
לִהְיוֹת בַּיהוָה מִבְטַחֶךָ, הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף־אָתָּה׃ (יט)
רש"י מבאר כפשוטו: אני מודיע לך שתבטח בה'. תעסוק בתורה, ואל תאמר "איך אתבטל ממלאכתי, מה יהיה מקור פרנסתי?" - "להיות בה' מבטחך".
רבנו יונה אומר כאן דבר גדול: שלמה מגלה לנו שכל כוונתו בכל דברי המוסר שערך לנו בספר משלי כולו, המטרה היא שתגיע אל מידת הביטחון. כל המידות הטובות צריכות להביא את האדם אל היראה - זו תכליתן, "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה". הטהרה והקדושה מביאות ליראת חטא, וביטחון הוא מן המדרגות העליונות שביראת חטא. שכן יראת חטא פירושה שאני ירא רק מה', וממילא אני בוטח בה' ויודע שהכל ממנו - וזהו עצמו עניין היראה. וזה מה שכתוב: כל מה שלימדתי אותך אמור להוביל אותך אל הביטחון בה'.
ומהו "הודעתיך היום אף אתה"? אומר רבנו יונה: כמו שאני ראיתי לעצמי תועלת גדולה מאוד בלימודים הללו, בחיזוק הביטחון בה' - כך אני מודיע לך את זה היום ומלמד אותך, ואף אתה יכול להגיע. גם אתה יכול להשיג את אותן ההשגות אשר השגתי.
הגר"א מסביר שהפסוק הזה מבוסס על פסוקים בתהילים פרק ע"ח: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אשר ציווה את אבותינו להודיעם לבניהם. למען ידעו דור אחרון, בנים ייוולדו יקומו ויספרו לבניהם. וישימו באלוקים כסלם, ולא ישכחו מעללי אל ומצוותיו ינצורו". "ויקם עדות ביעקב" - אלו הנביאים והכתובים; "ותורה שם בישראל" - זו התורה. הרי לנו תורה, נביאים וכתובים.
ומהו עיקר נתינת התורה? אומר הגר"א: כדי שעם ישראל ישימו ביטחונם בה' - "וישימו באלוקים כסלם", כסלם היינו תוחלתם ומבטחם. והמטרה השנייה היא ללמד לדורות הבאים: "למען ידעו דור אחרון, בנים ייוולדו יקומו ויספרו לבניהם". עיקר הכל הוא הביטחון השלם, והוא כולל בעצמו את כל המצוות - "ולא ישכחו מעללי אל ומצוותיו ינצורו".
לפי זה: "להיות בה' מבטחך" - הביטחון שלך יהיה בה', זו תכלית נתינת התורה. "הודעתיך היום" - בהתאמה ל"אשר ציווה את אבותינו להודיעם לבניהם": הקדוש ברוך הוא אומר, הודעתיך היום על ידי רוח הקודש ששורה בך, כדי שתודיע את הדברים לדורות הבאים. "אף אתה" - כמו שאני הודעתיך, כך אתה תודיע לבאים אחריך, "יקומו ויספרו לבניהם". שהרי הקדוש ברוך הוא לא עושה לנו בכל דור ודור מעמד הר סיני. מה שנתתי לך תורה - במטרה שתנחיל אותה לדור הבא.
המלבי"ם מסביר שהפסוק חוזר על מה שנאמר לפניו: "הט אזנך ושמע דברי חכמים" - על ידי ששמעת דברי חכמים תבוא ל"להיות בה' מבטחך". "דברי חכמים", כפי שהסברנו, הם דברים שניתנו על פי החכמה, והחכמה היא דברים הבאים בקבלה שצריך לקבלם כמות שהם. אין לנו בהם הבנה, אין לנו בהם הוכחה ומופת - אלא כך קיבלנו. אלו ההנהגות המוסריות שצריך לקבלן כקבלה מאת ה'.
אך מה נדרש? "להיות בה' מבטחך" - שלא תסתפק בהם, אלא תאמר: אני מקבל שכך הוא רצון האלוקים. אפילו שאיני מבין את זה, ואפילו שלפעמים נראה לי הפוך - עם כל זה אני מקבל זאת כאקסיומה, זהו רצון האלוקים, ואיני מפקפק שמא חס ושלום יש כאן משהו שאינו אמת.
ואחר כך - "הודעתיך היום". לאחר מכן תזכה להבין את הדברים ולקלוט אותם במופתי הדעת. וזה מה שהסברנו לעיל: כשאדם לומד דבר ומעמיק בו, בשלב ההתחלתי הוא מקבל את הדברים כאקסיומה; בשלב השני הדברים מתחילים להתבאר, והוא מתחיל להבין אותם - את הלוגיקה ואת ההיגיון. זו בחינת דעת: אני כבר יודע את הדברים ומצליח להבין אותם ולקבלם גם בשכל.
והמטרה - "אף אתה". עד עכשיו קיבלת מחמת "להיות בה' מבטחך", כי אני סומך על ה'. אומר שלמה: לא די בזה. המטרה היא שתגיע לכלל דעת, ואז "אף אתה" - גם אתה תבין, תקבל את הדברים ותזדהה עמם, לא רק כי ה' אמר, אלא כי באמת אתה מבין שהדברים נכונים ונוכחים, ושזו הדרך הנכונה שעל פיה צריך לחיות. זה משהו שגם אתה יכול להשיג.
הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים, בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת׃ (כ)
רש"י אומר: "שלישים" - תורה, נביאים וכתובים.
רבנו יונה מבאר ש"הלא כתבתי לך" הוא מליצה הכוללת ומבארת את העניין שתחתיה. "שליש" הוא אדם השולט על קבוצת אנשים, כמו "השליש אשר בשער" - מפקד שחולש על קבוצה. וזהו שאומר: "הלא כתבתי לך שלישים" - כל העצות וכל הדברים שכתבתי לך בספר משלי הם דברים שיש בהם מליצה המבארת ומפרשת את כל הנהגת האדם בצורה שתהיה מובנת בשכל. וכשאני רוצה לומר שהדברים מבוארים על ידי דבר שיש בו כוח לבאר ולשלוט - אני קורא לו "שלישים". "במועצות ודעת" - עם עצות ודעת, שתוכל באמת לעמוד על הבנת הדברים.
הגר"א מסביר כרש"י: "שלישים" - אורייתא תליתאה, התורה נקראת משולשת: תורה, נביאים וכתובים. והקדוש ברוך הוא מסרה לעם משולש - כהנים, לויים וישראלים - ביום השלישי, אחרי שלושת ימי הגבלה. הרי כאן עניין המשולש.
"במועצות ודעת" - "דעת" זו תורה, "עצות" אלו הנביאים; ומכיוון שכתוב "מועצות" ולא "עצות", הלשון כוללת גם נביאים וגם כתובים. אומר הגר"א: עצה מתאפשרת בשני אופנים. יש עצה שהקדוש ברוך הוא מדבר עמנו ממש פנים אל פנים, ויש עצה בבחינת רוח הקודש ונבואה. העצה שבאה על ידי רוח הקודש ונבואה היא שהקדוש ברוך הוא כביכול שותל בלבנו את דעתו - זו צורה של נבואה שבה הנביא פתאום מרגיש דברים בלבו, ואין אלו דמיונות אלא התגלות אלוקית, רק שאין ה' מדבר עמו פנים אל פנים כמשה, אלא הדברים נשתלים בלבו. ו"מועצות" רומז לזה - כמו "כליות יועצות" - שהקדוש ברוך הוא נותן עצה ורוח הקודש בלבו.
ו"דעת" רומז לעניין הדיבור - "פה אל פה אדבר בו", שהקדוש ברוך הוא מדבר עמנו באופן ישיר, וזה היה במשה רבנו. לכן "דעת" היא התורה עצמה, שקיבלנוה ישירות מפי ה' בבחינת פה אל פה; ו"מועצות" הם נביאים וכתובים, שקיבלנו על ידי רוח הקודש של הנביאים, שכן הנביאים שאחרי משה לא דיבר עמם ה' פה אל פה.
הרלב"ג מבאר: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת" - דברים נכבדים ליישר אותך. "מועצות" הם בדברים שבהנהגה המדינית - ואין הכוונה ליחסי חוץ, אלא להנהגת האדם בחייו: איך להתנהג עם בני אדם, במאכלו, בעבודתו, בחיי נישואיו ובכל העניינים. "דעת" זה בדברים הרוחניים - בלימוד התורה, בהעמקה ובהשכלה, איך ללמוד ולעיין בדברים עיוניים. ולמה נקראים "שלישים"? כמו שהשלישים מנהיגים את העם והמלך מנהיג את המלכות - כך נתתי לך הנהגה, איך להנהיג את עצמך נכון, משהו שיסביר ויבאר לך את העניין ויישר אותך אל הדרך הנכונה.
המצודת דוד מבאר: שמא תאמר, איך אבטח ללמוד תורה ממלמדיי ולא אחשוש שמא הם טועים? אולי הוא מסביר לי הסבר בפסוק, או מלמדני הלכה בתפילין, והוא טועה בה - ועשיתי כדבריו ולא קיימתי את המצווה כראוי; אגיע למעלה ויאמרו לי טעית, ומה אשיב - הטעו אותי? ויבוא אדם לפקפק כך על כל מצווה ומצווה.
על זה אומר: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת" - כתבתי לך בספר התורה דברים חשובים ונכבדים האמורים במועצות ודעת, שתוכל לעיין בהם ולהתבונן בהם, וכך תדע שמה שאתה מקבל מן החכמים הוא נכון ומתאים לתורה. אם היה לנו רק תורה שבעל פה, היית אומר אולי טעה, אולי הייתה כאן הבנה מוטעית; אבל כיוון שיש תורה שבכתב, אומר הקדוש ברוך הוא: בוא ועיין בתורה שבכתב, ותמצא משם מועצות ודעת ותראה שמה שמלמדך החכם הוא פשט המקראות. ו"שלישים" לפי זה - דברים נכבדים: נתתי לך דבר נכבד, את התורה הקדושה, שהיא במועצות ודעת.
המלבי"ם מבאר כאן ביאור מקורי מאוד. כתוב על שלמה "וידבר שלושת אלפים משל" - האם מישהו ראה שלושת אלפים משלים של שלמה? וכן "ויהי שירו חמישה ואלף" - האם מישהו ראה אלף וחמישה שירים של שלמה? אומר המלבי"ם: לא על מספרים מדובר. "אלפים" אינו מלשון אלף אלא מלשון אילוף, כמו "אאלפך חכמה" - ו"שלושת אלפים משל" היינו שלושה לימודי משל. שהרי ספר משלי מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון עד פרק י', החלק השני עד פרק כ"ה, והחלק השלישי משם ועד סוף הספר.
ואם כן, זה מה שכתוב כאן: "הלא כתבתי לך שלישים" - הספר הזה הוא "שלישים", מחולק לשלושה. "במועצות ודעת" - שייתן לך עצות איך להתנהג ואיך לחיות חיים נכונים; ו"דעת" - שתהיה לך בדברים ידיעה ברורה, שתוכל גם ללמד אחרים. כי "עצה" היא איך אני אנהג, אבל כשאני מזדהה עם הדברים ומבין אותם היטב, אני יכול להעביר אותם הלאה ולשכנע אחרים.
ומהו "שירו חמישה ואלף"? לדעת המלבי"ם שיר השירים מתחלק לחמישה חלקים - חמישה מהלכים נפלאים של הדוד והרעיה, כפי שהארכנו במקום אחר - ויש חלק אחרון בשיר השירים שהוא כחלק נספח, ואותו הוא קורא "אלף", לפי שבחלק האחרון מופיע "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו", והוא אינו קשור למהלך הכללי של שיר השירים. וזהו "חמישה ואלף" - חמישה שירים ועוד ה"אלף", השיר האחרון. והדברים ממש בהתאמה לביאורו כאן ב"שלישים".
לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת, לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶךָ׃ (כא)
רש"י מסביר שזה המשך הפסוק הקודם: כתבתי לך שלישים במועצות ודעת - תורה, נביאים וכתובים - כדי שתבין מתוכם קושט אמרי אמת ("קושט" היינו אמת), ועל ידי זה תוכל להשיב אמרים לשולחיך. כשלך הדברים ברורים, אתה יכול להסבירם לאחרים; אבל אם לך אינם ברורים, איך תשיב למי ששואל אותך הוראה? אך כאשר כתבתי לך שלישים ותהגה בהם ותעמיק בהם - תוכל להשיב אמרים אמת לשולחיך, ולענות תשובה ברורה מתוך התורה הקדושה.
הגר"א מסביר ש"אמרי" מכוון לנביאים ולכתובים, ו"אמת" לתורה שקיבלנו ישירות מפי ה'. ו"להשיב אמרים אמת לשולחיך" חוזר על שניהם - התורה מצד אחד, והנביאים והכתובים מצד שני. ומי הם "שולחיך"? מי ששלח אותך וליווה אותך לעולם הזה, וזה בדרך משל. הזוהר הקדוש אומר: "בעמוד ענן יומם" - תורה שבכתב, "ובעמוד אש לילה" - תורה שבעל פה. מה מלווה את האדם בעולם ומאיר לו את דרכו? עמוד ענן ועמוד אש, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכאשר אתה מקיים "קושט אמרי אמת", ולומד הן תורה שבכתב והן נביאים וכתובים - על ידי זה "להשיב אמרים לשולחיך": כשתגיע לאחר מאה ועשרים וישאלו אותך "עשית? קיימת?" - התורה עצמה כביכול שואלת: קיימת את מה שכתוב בי? - יהיו לך תשובות כראוי: כן, עשיתי את מה שכתוב בתורה.
המצודת דוד מסביר שהתורה נועדה "להודיעך קושט אמרי אמת", דהיינו להבדיל בין אמת לשקר. כשאין לאדם תורה, שקר מטעה אותו בקלות - אפשר להראות לו שקר כאמת, ללמדו כל מיני אמונות ודעות משובשות, והוא יאמין בהן ויחשוב שזו תורה מסיני. אבל מי שיש לו תורה, אחרי שהגיע אל האמת, מיד קולט שכל השאר חושך, וטעות גמורה שאין בה ממש. על ידי התורה הקדושה יש לך קושט ויושר של דברי אמת, אתה יודע מהי האמת ואינך טועה אחר השקר.
ו"שולחיך" מבאר המצודת דוד מלשון גירוש, כמו "הן ישלח איש" - ישלח היינו יגרש. כלומר: מי שירצה לגרש אותך מדרך האמת בהוכחות וראיות נכזבות, כאילו התורה אינה אמת, או להביא לך ראיות שיש אמת בשאר הדתות - כיוון שכתבתי לך שלישים במועצות ודעת והישרתי אותך על דרך האמת, תוכל "להשיב אמרים אמת לשולחיך": גם למי שיבוא להתווכח יהיו לך תשובות, כי יש לך הוכחות וראיות שתורתנו תורת אמת.
ועל זה הזכרנו כבר את דברי הרמב"ם באיגרת תימן על הפסוק "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי". הבטיחה לנו התורה שכל אנס או נצחן שינסה לבטל את עם ישראל מדתם - לא יוכל. התורה לעולם לא תתבטל, לא בכוח ולא בראיות. בכוח - כמה ניסו להשמיד אותנו בהיסטוריה, וכמה מנסים היום, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. ובראיות ובמופתים - היו עשרות ומאות ויכוחים בין חכמי ישראל לנצרות ולשאר הדתות, ומעולם לא היה ויכוח שיצאה בו היהדות וידה על התחתונה. מעולם. ובאמת זו אינה חוכמה: כשאתה בא עם האמת והם באים עם הבל ורעות רוח - הדבר פשוט. אבל התורה גם מבטיחה לנו שלא ניכשל. "נצחן" היינו מתווכח - "כל כלי לא יצלח", "תקום איתך למשפט" - עשו משפטים נגד התורה הקדושה, "תרשיעי" - אתה תוכיח את ההבל והרשעות שבטענותיהם ותוכיח שהתורה היא תורת אמת. וזהו הסדר בפסוק: ראשית "להודיעך קושט אמרי אמת", וכשתדע ותבין בידיעה גמורה שהתורה אמת - תוכל גם "להשיב אמרים אמת" למי שינסה לגרש אותך מן התורה הקדושה.
אפשר למצוא כאן רמז למה שדיברנו בעבר: שאין מחזירים בתשובה על ידי סיפורים שקריים. אם אתה בא לקרב, ספר דבר שהוא אמיתי. יש לנו מספיק דברי אמת וניסי אמת לשכנע בהם, ואין צורך לשכנע ב"בובע מייסעס". ורמז לכך בפסוק: לא נאמר "להשיב אמרים לשולחיך" בלבד, אלא "להשיב אמרים אמת לשולחיך". מישהו מנסה לשלח אותך מן התורה - תענה לו תשובות, אבל אמת. אל תענה לו בכחש, מתוך מחשבה שהוא אינו יודע ואינו מכיר את העובדות. תורה היא תורת אמת, ולשכנע משכנעים באמת, כי האמת תורה דרכה.
המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין "קושט" ל"אמת". המילה "קושט" מוכרת לנו מן התרגום - כל מי שקורא שניים מקרא ואחד תרגום יודע: "אמת" - "בקושטא". ואם כן קשה: "להודיעך קושט אמרי אמת" - למה כפל הדברים, אמת ואמת?
אומר המלבי"ם: "אמת" הוא דבר שהוא מצד עצמו אמיתי, אף שאם יבקשו ממני להסבירו איני יכול להסבירו ולהוכיחו - ובכל זאת הוא אמיתי מצד עצמו. ניתן דוגמה: יבוא משיח? בוודאי, מאה אחוז. האם אתה יכול להוכיח זאת? אני יכול להראות לך שכתוב, ואני יכול להראות שבאותו מקום שכתוב כתובים עוד אלף ואחד דברים שהתגשמו, ולכן גם זה יתגשם - אבל להוכיח ממש שיבוא משיח, צריך שיבוא משיח, שתראה בעיניים, ואז זו הוכחה ניצחת. ובכל זאת, האם משום שאין לי הוכחה ניצחת זו אינה אמת? זו אמת מוחלטת, אלא שאיני יכול להוכיחה. וכן מציאותו של הבורא: אני יכול להביא ראיות שיש בורא לעולם ושאין שום הסבר אחר לכל מה שקורה בטבע, אך האם ראית אותו? לא. וכי זה פוגם באמיתות הדברים? ודאי שלא. כמו שאינו פוגם בכך שיש קרינה - מי ראה קרינה מעולם? ואף אדם לא ראה את האטום, ואף שיש לנו ציורים שלו, גם איינשטיין לא ראה אותו. ישנם דברים הקיימים אף שאיני יכול להראותם, והם אמת מצד עצמם.
לעומת זאת "קושט", אומר המלבי"ם, אינו אמת שאין האדם יודע טעמה, אלא אמת שהאדם יכול להוכיח אמיתתה, ואמיתתה גלויה לכל. וזהו שאומר שלמה: הרי כתבתי לך שלישים במועצות ודעת - והשלישים הם המשלים של ספר משלי המחולק לשלושה חלקים - והמשלים הללו יודיעו לך את הקושט של אמרי האמת. אם עד עכשיו זה היה בגדר "אמת" - קבל, איני יודע את הטעם ואיני יכול להוכיח, אבל זו אמת - כשאסביר לך את הדברים במשלים תבין את הקושט שבדברי האמת: תבין את הטעם, את ההסבר ואת ההיגיון. מדבר שהיה רק אקסיומה, ייהפך לדבר המובן ונתפס בשכל, ויתגלו לך פנימיותם של הדברים ותבין עומקם.
ולא זו בלבד, אלא גם "להשיב אמרים אמת לשולחיך". כאשר דבר מובן לי היטב, אז "יכונו יחדיו על שפתיך" - הדברים עומדים לי על השפתיים. כפי שדיברנו בעבר: חכמה היא משהו פנימי, שאיני יכול להראותו ולהסבירו - קבל אותו; אבל פה ושפתיים הם דעת, שהדעת פירושה שאני מסוגל לבטא את הדברים בשפתיי, להוכיחם, להסבירם ולהראות את אמיתתם - זו בחינה של ידיעה גמורה. וכאן, על ידי ש"אודיעך קושט אמרי אמת", תבין את הדעת שבדברים ואת ההיגיון שבהם, וגם מי שישאל אותך שאלות - תוכל לענות לו. כי כשאתה בא לשכנע אותי ואומר "קבל, כך זה, זו אמת" - קשה לי לקבל; אבל כשאתה מסביר ומוכיח, הרי קירבת את הדברים אל הדעת, ואני מבין. ועל ידי זה תוכל גם לשכנע אחרים ולהודיע להם את טעמי החכמה, שתהיה להם בהם ידיעה ברורה.
אַל־תִּגְזָל־דָּל כִּי דַל־הוּא, וְאַל־תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר׃ (כב)
"אל תגזל דל כי דל הוא" - אל תנצל את המצב שהוא דל, שמחמת כך אינך ירא וחרד שמא יציל מידך את הגזלה או שמא יפגע בך בעקבותיה; הוא חלש, ואינו יכול לעשות לך מאומה - ודווקא על כך באה האזהרה.
"ואל תדכא עני בשער" - "בשער" הכוונה למקום קיבוץ רבים, כמו "ועלתה יבמתו השערה", "כי יראה בשער עזרתי". כלומר: מכיוון שאתה יודע שאתה יכול לבזות אותו לפני כולם ואין מי שיעשה לך חשבון, שהוא עני ואין לו עוזרים ואין מי שינסה להצילו מידך - לכן אין לך בעיה לבזותו אפילו ליד כולם. חס ושלום. "אל תדכא עני בשער" - אל תנצל את עוניו כדי לדכאו לעיני כל.
בפסוקים אלו גילה לנו שלמה את תכלית כל ספרו: "להיות בה' מבטחך" - שכל המוסר והמידות יובילו את האדם אל הביטחון בה', שהוא מן המדרגות העליונות ביראת חטא, ומשם - "אף אתה", שגם אתה תשיג ותנחיל לדורות הבאים. "הלא כתבתי לך שלישים" - בין אם תורה נביאים וכתובים, בין אם שלושת חלקי ספר משלי - נתן לנו הקדוש ברוך הוא מועצות להנהגת החיים ודעת לעיון וללימוד, וכלים לבחון שמה שאנו מקבלים מן החכמים הוא אמת. "להודיעך קושט אמרי אמת" - שהאמת שקיבלנו בקבלה תהפוך לאמת מבוארת ומוכחת, שתוכל לעמוד על שפתיך ולהשיב לכל מי שינסה לשלחך מן התורה - ובאמת בלבד. ולבסוף האזהרה החמורה: מי שיש לו דעת אמת יודע שדווקא חולשתו של הדל אינה היתר אלא אזהרה - "אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער".