פרק י"ח במלכים ב' פותח בעלייתו של חזקיהו מלך יהודה, ומגיע לשיאו במעמד הקשה של בוא שליחי סנחריב מלך אשור אל חומות ירושלים. תרתן, רב סריס ורבשקה עומדים בתעלת הברֵכה העליונה, ומולם יוצאים שלושת שרי המלך: אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, שבנה הסופר ויואח בן אסף המזכיר. מכאן ואילך נפרשת נאומו של רבשקה, נאום שהוא כולו תעמולה ודמגוגיה, ואנו נלך אחר דבריו פסוק אחר פסוק בעקבות ביאורו של המלבי"ם.
פתיחת הנאום: "המלך הגדול"
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ
רבשקה מבקש מן השרים למסור מסר לחזקיהו: "כה אמר המלך הגדול מלך אשור". התואר "המלך הגדול" נאמר בכוונה, להבדיל מחזקיהו שהוא מלך קטן. יש כאן מלך גדול אחד בעולם, והוא מלך אשור. ואם כך, שואל רבשקה, מה הביטחון הזה אשר בטחת? על מי סמכת כשקמת ומרדת בי בפעם השנייה?
"אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה"
אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי
הפסוק טעון הבנה, ונביא בו כמה פירושים. רש"י מפרש: עד עכשיו אמרת "אני אעבוד את מלך אשור", אבל זה היה עניין הצהרתי בלבד, זרקת הצהרה באוויר ולא הייתה לך שום כוונה לקיים אותה. כל זמן שמלך אשור לא בא לקראתך בחיל ובצבא, לא הוצרכת לעצה וגבורה, ולדבר דיברת. אבל כעת, כשהגענו לכאן עם צבא, עכשיו אתה זקוק לעצה וגבורה למלחמה: איך תצא מן הפלונטר הזה?
הרד"ק בשם אביו מפרש אחרת: אתה חשבת להינצל בדבר שפתיים, כלומר בתפילה. סברת שדי בתפילה כדי להשיג ניצחון במלחמה. אומר לו רבשקה: טועה אתה. למלחמה צריך עצה וגבורה, ודבר שפתיים לא יגאל אותך מן הצרה.
הרד"ק מביא גם פירוש בשם האבן עזרא: אתה אמרת לאנשיך שיש לך עצה וגבורה. שאלו אותך על מה אתה סומך, ואמרת להם אל תדאגו, הכול מתוכנן. אבל בעצם היה זה דבר שפתיים בלבד, מכרת אותם במילים, שכן באמת לא התכוננת לכלום ואין לך שום פתרון למצב שאתה נתון בו.
המצודת דוד מסביר: אתה חושב שהמלחמה נעשית על ידי יועצים. יש לך יועצים שיעצו לך למרוד בסנחריב, ואתה סבור שביועצים לבד עושים מלחמה. יועצים הם דבר חשוב ונחמד, אבל למלחמה נדרשים עצה וגבורה. זה יאמר לך תתקוף מכאן, וזה יאמר לך נעשה כך - מה יועילו לך יועצים אם אין לך עצה וגבורה למלחמה עצמה?
המלבי"ם הולך בכיוון של רש"י, שכל דבריך היו רק דבר שפתיים, אלא שהוא מוסיף ומבאר את המשך הפסוק: הרי כרתת ברית עם מלך אשור וסיכמת שתעבוד אותו, אך כל המטרה שלך הייתה להרוויח זמן. להשיג נשק, לגייס צבא, להשיג מגינים ורמחים וחיצים וקשתות, כל מה שצריך כדי להתכונן למלחמה. ביקשת למשוך זמן כדי להתארגן לקרב. זהו "אך דבר שפתיים": כל ההסכמה שלך עם מלך אשור הייתה מן השפה ולחוץ, כדי שבינתיים תכין לך "עצה וגבורה למלחמה".
וזו בדיוק השיטה שנוקטים כנגדנו החמאס וחיזבאללה בימינו. כביכול יש שקט, אבל זהו דבר שפתיים: בואו נרדים אותם, יהיה שלום ויהיה בסדר, ובינתיים נכניס דרך המנהרות עוד ועוד נשק, כך שכשנתעורר כבר תהיה המלחמה בין כוחות קרובים לשווים. אומר לו רבשקה: את אותה עצה אתה חושב עלינו. אתה מכין את כלי המלחמה ואת תחבולות המלחמה, סגרת את הברֵכה העליונה כדי להכביד על הצבא שיבוא להילחם בך, הכנת לך מגינים וכלי נשק, וכל זה מראה שפניך למלחמה, וכל מה שאמרת שתשלים איתנו ותקבל את מלכותי היה רק דבר שפתיים.
ומכאן: "עתה על מי בטחת כי מרדת בי". אילו היית מקבל את מלכותי, לא הייתי מגלה אותך, לכל היותר הייתי מטיל עליך מיסים כבדים. אבל כעת, לאחר שכבר נתת לי מס וקיבלת את מלכותי, אם אתה נלחם בי יש לך דין של עבד המורד באדוניו. אין זו מלחמה בין שתי מדינות ריבוניות שהחליטו להילחם זו בזו, אלא מדינה שהייתה נתונה תחת המדינה האחרת, עבדים הקמים במרד באדוניהם, והעונש על כך חמור הרבה יותר. כשאבוא אליך אגלה אותך ואת כל העם אשר איתך ותיענש על מעשיך, ואם כן על מה סמכת לעשות כדבר הזה?
האפשרות הראשונה: משענת הקנה הרצוץ
מכאן ואילך רבשקה מפרש את שיחתו. הוא מונה את שתי האפשרויות שעל פיהן חזקיהו יכול לבטוח, ומראה שהביטחון הזה אשליה בעלמא ואין לו על מי להישען.
עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו
אומר לו רבשקה: כיוון שאין לך גבורה מצד עצמך, ברור שסמכת על שכירי חרב, והם המצרים. הנביא מדבר הרבה על כך שפנו למצרים ונשענו עליהם. ומצרים דומה למשענת קנה רצוץ, ובה שני חסרונות. החיסרון האחד: "אשר יסמך איש עליו" - מי שנשען עליו נדמה לו שיש לו משענת, ולכן אינו סומך על כוח רגליו. זו מציאות: כשיש על מי להישען, אין אדם סומך על עצמו. ומתוך כך אינו שם לב שהמשענת חלשה, ובסופו של דבר הוא נופל. אילו היית מחזיק את עצמך והיית אומר "אני סומך על כוחותיי", היית מתגבר. אבל כשאתה נשען על אחר וחושב שממנו תצמח הישועה, אתה תולה בו את כל יהבך ונשען עליו בכל כוחך, ואינך שם לב שאין לה למשענת הזאת כוח להחזיק אותך.
החיסרון השני: "ובא בכפו ונקבה" - ההיסמכות על פרעה עוד גורמת לך נזק. וכי אתה חושב שפרעה לא ידרוש ממך דבר? הוא יחזור אליך ויבקש את התשלום, וירצה שתהיה לו למס. במקום שאשור ייקח ממך מס, תשלם מס לפרעה ותהיה עבד שלו. ואם כן מה הרווחת מכל זה? הרי זו משענת קנה רצוץ.
האפשרות השנייה: הביטחון בה' - וטענת הבמות
וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָ͏ִם
בפשוטו של דבר אפשר להבין שזו טענת ישראל: אנו סומכים על ה' כי חזקיהו הסיר את הבמות, ויש לו זכויות לפניו, ולכן ה' יצילנו. אבל המלבי"ם מסביר שזהו חלק מטענתו של רבשקה עצמו, והוא אומר בדיוק להפך: לחזקיהו יש מינוס לפני ה'. עד היום היו במות ומזבחות בכל הארץ והיה אפשר להקריב לה' בכל מקום, ובא חזקיהו וגרם נזק כביכול לבורא עולם, ביטל את כל הבמות ואמר לכולם לבוא לירושלים. ולמה? משום כבודו שלו, שיבואו כולם אל עיר מלכותו, אולי ישלמו מיסים, אולי יראו בכבודו וישתחוו לפניו. נמצא שכל הסיבה שביטלת את מזבחות ה' בכל הארץ היא כבודך, ואדרבה יש בכך סיבה לחרון אף עליך. איך ביטלת את מזבחות ה' בכל הארץ? הרי ראוי שיקטירו ויגישו מנחה לה' בכל מקום. ואם כן על מי אתה חושב שיש לך להישען?
"התערב נא" - סוסים בלי רוכבים
לאחר שהוכיח כביכול שאין לחזקיהו על מי להישען, לא על מצרים ולא על ה', עובר רבשקה להראות שגם מבחינה מציאותית אין לו שום יכולת להילחם, אפילו אם מצרים ירצו לעזור לו.
וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם
המושג "להתערב" מוכר לנו בשפה המדוברת, ויש להבין מדוע נקרא כך. כשאני אומר לך "בוא נתערב על אלף שקל", מי מבטיח לי שכשתפסיד תשלם לי, ומי מבטיח לך שכשאני אפסיד אשלם לך? לכן היו נוהגים לשים את הכסף בערבון: אתה מביא אלף שקל ומפקיד אצל ראובן, וגם השני מפקיד אצלו, וראובן מכריע מי ניצח ונותן למי שמגיע לו. זהו "להתערב": להעמיד אדם שלישי ולהניח אצלו את המעות כערבון.
אומר לו רבשקה: התערב נא את אדוני מלך אשור, אנו מוכנים לתת ערבון על כך. אני אתן לך אלפיים סוסים - אם תוכל להעמיד רוכבים עליהם. במילים פשוטות: אני מוכן לתת לך מאתיים טנקים, יש לך מישהו שיודע להסיע טנק? ואם אתה טוען שאתה סומך על מצרים, גם מצרים לא יושיעו אותך כשייתנו לך רכב ופרשים, שהרי צריך שיהיו לך רוכבים. אני מצידי מוכן לתת לך רכב, אבל אתה תעמיד רוכבים? למה אתה צריך סוס ורכב אם אין לך פרשים לרכוב עליהם?
וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים
איך אתה חושב שתוכל לעמוד אפילו כנגד אחד השרים הקטנים של אדוני? הקטן שבהם היה שר על עשרת אלפים איש, ואתה אין לך אפילו אלפיים רוכבים. ואם כנגד אחד הקטנים אינך יכול, כל שכן כנגד כל צבאו שמנה מיליונים רבים.
"ה' אָמַר אֵלַי" - דמגוגיה בשם שמים
עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ
ראו איזה דמגוג היה רבשקה, דמגוג בצורה בלתי רגילה. אתם אומרים שאתם סומכים על ה'? אני עצמי באתי לכאן בשליחות ה', ה' אמר לי לעלות. והיכן אמר לו ה' לבוא? רש"י מבאר שישעיהו התנבא עוד בימי אחז אביו של חזקיהו, ונאמר שם "יביא ה' עליך ועל עמך את מלך אשור", והרי נבואה מפורשת שהוא עתיד לבוא לכאן. הרד"ק מביא שישעיהו התנבא ואמר "הנני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור". מכל זה, אגב, מוכיחים שרבשקה היה יהודי מומר, שהרי רואים שהיה בקיא מדי בעניינים: הוא הכיר את הנבואות וידע מה התנבא ישעיהו, ועל פי זה בנה לעצמו גב רוחני לבוא ולהילחם בעם ישראל.
המלבי"ם מסביר אחרת: אין כוונתו שה' התגלה אליו ודיבר עמו ממש, אלא הוא אומר לחזקיהו: אתה הרי התנגדת לה' יתברך כשביטלת את כל המזבחות, וכפי שהסברנו זהו לתפיסתו של רבשקה עוון בידי חזקיהו, ולכן אין לו על מי לסמוך. ונמצא שכשאני בא להילחם בך, מלחמתו של מי אני נלחם? מלחמתו של הבורא. אני נלחם עתה מלחמת ה' ודורש את כבודו, על שביטלת את מזבחותיו. אם כן, בואי להילחם בך היא בשליחות ההשגחה העליונה.
"דבר נא אל עבדיך ארמית"
וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה
שלושת השרים פונים אליו בבקשה. השפה הארמית הייתה מקובלת אצל בני הפלטין, אצל האנשים החשובים, ואילו "יהודית", על שם שבט יהודה, היא לשון הקודש שהייתה השפה העממית שכל העם מבין. לאחר שירדו לגלות התהפך הדבר: החכמים ידעו את לשון הקודש ורוב העם נזקקו לתרגום כדי להבין את התורה ואת דברי חז"ל. אומרים לו השרים: אנחנו בני פלטין של מלך ומכירים ארמית, דבר אלינו ארמית ואנו שומעים ומבינים.
וזו הייתה טעותם: הם סברו שהוא בא לדבר איתם כשליחים אל חזקיהו. אם דבריך מכוונים אל המלך, מדוע אתה מדבר יהודית, בשפה שכל העם מבין, והרי אין הדבר נוגע לעם?
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם
כאן מגלה רבשקה שלא במקרה הוא מדבר בלשון הקודש. הוא אומר להם: טועים אתם, לא אליכם נשלחתי כלל. לחזקיהו אין תקנה - מרגע שמרד במלך אשור הוא חייב לשלם את המחיר, ייענש, יועבר ממלכותו ואולי אף ייהרג. אין טעם לדבר איתו, אין הוא צד בעניין. אני פונה אל העם, ורוצה לשכנעם שלא כדאי להם להסתפח לחזקיהו, שהוא כבר בבחינת כלב מת ואין לו כוח נגדי. איזה תעמולן היה רבשקה: למה לפנות אל חזקיהו? פנה אל העם, צור מרד ותסיסה מבפנים, והעם עצמו יאמר שחזקיהו גורם לו נזק ויפיל אותו, ולא תצטרך להיאבק בו בעצמך.
ומה תוכן דבריו? דעו לכם, האנשים היושבים על החומה, שאם תמשיכו במרד אעשה כאן מצור עד שתיאלצו לאכול את צואתכם ולשתות את מימי רגליכם, ותמותו ברעב. וכי כדאי לכם הדבר? הלא מוטב שתשלימו איתי.
הפנייה אל העם: "אל ישיא לכם חזקיהו"
וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר
"וידבר ויאמר" - כופל את דבריו כדי לשכנע ולחזק, וקורא בקול גדול ביהודית, שכן הכתובת האמיתית שלו היא העם.
כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ
שמעו למלך הגדול מלך אשור, כי חזקיהו מלך קטן הוא. "אל ישיא לכם" - אל יפתה אתכם, שכן אין לכם על מי לסמוך. תחילה אמר להם אל תבטחו בגבורתכם, אחר כך אמר אל תבטחו בה', וכעת הוא אומר אל תשמעו לדברי חזקיהו.
ומה ההבדל בין "להשיא" ל"להסית"? המלבי"ם מבאר: להשיא הוא כשאדם מפחד לעשות דבר, ואני מפתה אותו לעשותו בלי לחשוש. "הנחש השיאני" - אמר לה אין לך מה לפחד ואין לך מה לחשוש. תמיד כשמדובר כנגד פחד, הלשון היא להשיא. ואילו להסית אינו דווקא כנגד פחד, אלא כשרוצים לשכנע אדם לעשות דבר מסיתים אותו לעשותו. ואגב, חז"ל דורשים שם למה נכתב בלשון "השיאני", לשון נישואין: מכאן שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה. אומר להם רבשקה: אל תבטחו בחזקיהו שיחזק אתכם ויאמר אין לכם מה לדאוג, אנחנו נצליח.
וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר
אל תסמכו על הבטחותיו של חזקיהו שהקדוש ברוך הוא יציל אתכם, בין מצד הזכויות שיש לכם ובין מצד שהעיר הזאת עירו של ה' היא, וכי ייתן ה' שעירו תיפול ביד מלך אשור.
"עשו איתי ברכה" - הצעת השלום והגלות הנוחה
אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בֹרוֹ
"עשו איתי ברכה" פירושו עשו איתי שלום, כמו "ויברך יעקב את פרעה" שהכוונה ברכו לשלום. אומר להם: לא יצא לכם מן המרד דבר, אבל אם תצאו ותקבילו את פניי תרוויחו. ראשית, אסיר מכם מיד את המצור, וכשאין מצור תוכלו לאכול איש גפנו ואיש תאנתו ולשתות איש מי בורו, שהרי עיקר הגפנים והתאנים ומקום הגידולים היה מחוץ לחומה ולא בתוכה, וברגע שיוסר המצור תוכלו לגשת ולאכול מכל מה שגידלתם.
עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ
ואל תחשבו שאם אסיר את המצור לא תשלמו מחיר. מחיר תשלמו בכל מקרה, אלא שהוא זול: אני אגלה אתכם. כנגד זה אין לכם מה לעשות, כל אומה שמרדה בסנחריב גלתה, וגם אתם תגלו. אבל לא אגלה אתכם אל המדבר ואל ארץ ציה ושממה, שבמקום כזה גם אם תרצו להתחיל לחיות ולבנות חיים חדשים - יודעים אתם מה זה להתחיל לזרוע ולטעת? שנים ייקח, שלוש שנות ערלה, ואם תזרעו חיטים, עד שיגדלו ועד שתטחנו תמותו בינתיים ברעב. אלא אביא אתכם אל ארץ כארצכם, אל מקום מוכן, ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים, ארץ זית יצהר ודבש.
ומהיכן? מן האומה שאותה הגליתי משם. שהרי סנחריב היה מגלה אומות ממקום למקום ועושה חילופי אוכלוסין, ויש מקומות שהכול כבר מצוי בהם: התבואה במחסנים, החיטים גדלות באדמה, הכרמים מלאים גפנים. פשוט אקח אתכם מכאן ואביא אתכם לשם. נמצא שהגלות הזאת אינה מרה כפי שאתם חושבים, ותהיה לכם מחיה במקום שאוביל אתכם אליו. ולעומת זאת, אם לא תשלימו, דעו שאקח אתכם לארץ ציה ומדבר ושם תמותו ברעב. אם כן יש כאן שני יתרונות: מיד יוסר המצור ותוכלו לאכול ולשתות ולחיות בשלווה עד הגלות, וכשאגלה אתכם יהיה זה למקום שבו יש פרנסה, בתים מוכנים ושדות זרועים, וייטב לכם יותר מאשר במרד.
וסיים: אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמור ה' יצילנו. כפי שראינו, להסית הוא להביא הוכחות וראיות, והוא יביא לכם ראיות שה' יצילכם - ואני אומר לכם אל תבטחו בה', הוא לא יציל אתכם.
"ההצל הצילו אלוהי הגויים" - חירוף וגידוף
הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר
וכי לא קראתם היסטוריה? איזה אלוה הצליח להציל מפני מלך אשור? מדוע אתם סבורים שהאלוה שלכם יצליח במקום שבו נכשלו כל האלילים?
אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי
כל אלה מדינות שהוגלו על ידי סנחריב והאלוהויות שלהן לא עזרו להן. "הנע ועוה" - שתי אפשרויות: או שאלו שמות של מקומות או של אלילים, האלוה הנע והאלוה עוה, או שהכוונה שהמלך סנחריב הניא והסיע אותם ממקומם. ואם תאמרו שאלוהי ישראל חזק וגיבור יותר ואין להשוותו לאלוהויות חלשות - הרי "כי הצילו את שומרון מידי", שומרון מי אלוהיהם? אלוהי ישראל, והנה אתם רואים שלא הציל את שומרון מידי. ואם הצלחתי בחלק, מדוע לא אצליח בכול? כשם שלא הועיל בשומרון, לא יועיל ביהודה.
ולמעשה כל זה שטות והבל. ראשית, לא שייך לומר שלא הצליח, שהרי הקדוש ברוך הוא עצמו הביא את סנחריב כדי להגלותם. שנית, שומרון היו רשעים, ואם תרצה לדבר על אלוהיהם דבר על העגלים ולא על הקדוש ברוך הוא, שהרי העגלים היו אלוהיהם, ולכל אורך הדרך השחיתו והתעיבו ועשו את כל הרע והרשע. ואיך תדמה אותם אלינו ולחזקיהו שהיה מלך צדיק, שנאמר עליו שלא היה כמוהו במלכי יהודה? הבדל עצום יש בין הדוגמאות שהוא נותן לבין המציאות בשטח. אבל כאמור, זה לא עניין את רבשקה, שהיה דמגוג, ודמגוג הוא אדם היודע לעשות להטוטים במילים אף שאין להן כיסוי.
מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם מִיָּדִי
בכל הארצות הללו לא נמצא אפילו אל אחד שהצליח להציל את עמו מסיבה כלשהי. בכל מקום פרטי אפשר למצוא טענות וחילוקים והסברים, אבל היתכן שאף אחד לא הצליח? אלא ההצלחה בידי. ומדוע אתם סבורים שהאלוה שלכם יצליח במה שכולם נכשלו?
שתיקת העם וקריעת הבגדים
וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ
העם החרישו, אף שהיה ראוי שינקמו בו על שהוא מחרף ומגדף מערכות אלוקים חיים, אלא שהמלך ציווה שלא לענות לו. וזו עצה טובה בכלל: כשבא אדם ומחרף ומגדף, העצה הטובה היא לברוח. שכן אם תנסה להשתיקו, יתחזק יותר, ידבר יותר, ודבריו יעשו רושם גדול יותר, ולכן צריך לברוח מזה.
וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה
מדוע באו קרועי בגדים? אומרים חז"ל: משום ששמעו ברכת השם, ו"מברך" הוא לשון נקייה למקלל. והיכן היה הגידוף? באומרו "מי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי". אין לך חירוף וגידוף גדול מזה: לבוא ולהשוות עץ ואבן לאלוקי השמיים. וכי יש דמיון כלשהו? וכי יש כאן השוואה בכלל? עצם האמירה הזאת יש בה חירוף וגידוף כלפי מעלה, ולכן קרעו את בגדיהם, וכך ראוי לאדם לעשות כששומע ברכת השם.
לסיכום: פרק זה מעמיד לפנינו את שיאה של התעמולה האשורית. רבשקה שולל מחזקיהו את כל משענותיו: את גבורתו שלו (שאין לו אפילו רוכבים לאלפיים סוסים), את מצרים (משענת קנה רצוץ, שגם אינה מחזיקה וגם נוקבת את כף הנשען עליה), ואת הביטחון בה' (בטענה שביטול הבמות היה לכבוד עצמו ושלא הצילו אלוהי הגויים את ארצם). הוא עוקף את המלך ופונה ישירות אל העם שעל החומה, מאיים במצור ומפתה בגלות נוחה לארץ דגן ותירוש, וכל זה בלשון הקודש דווקא, כדי לזרוע תסיסה מבפנים. העם החריש כמצוות המלך, והשרים שבו אל חזקיהו קרועי בגדים על ששמעו חירוף וגידוף כלפי שמיא. כרגע נראה שרבשקה ותרתן ורב סריס עומדים למעלה ומחרפים ומגדפים, אבל בפרק הבא נראה כיצד הגלגל מתהפך.