ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. אומר להם השם זאת תשובה, אני ארפא תחילה את משובתם. משובתם הכוונה שובבותם, ההתנהגות שלהם שבה הם סטו מדרך השם, זה כמו מכה שדבוקה בהם והיא זקוקה לרפואה. זה ארפא משובתם, אני ארפא את המכה הזאת. לאחר מכן אוהבם נדבה. פירושו של דבר לא זו בלבד שאני אמחל להם על העבר, אלא אני אוהב אותם. וזה כבר נדבה. נדבה פירושו משהו שהשם לא חייב. משהו שהוא לא מוכרח. אומר השם ולמה? כי שב אפי ממנו. עד עכשיו היה לי אף, חרון, על משובתם, שובבותם, על זה שהמרו פי השם. על ידי שהם ישובו, ישוב אפי לאהוב אותם.
אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שורשיו כלבנון. ההפך ממה שראינו וייבש מקורו, דהיינו בקללה ראינו שכביכול העץ הזה מקורותיו ייבשו ואז הוא ייבול, אומר פה אני אהיה כטל לישראל, שהטל איננו נפסק, כך טוב השם ישפיע עליהם אומר הרד"ק בלא הפסקה. על מתי מדברים? כאשר זה יהיה לעתיד לבוא כשישובו מן הגלות. יפרח כשושנה. למה כשושנה? כיוון שעם ישראל באמת נמשלו לשושנה. אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות. מה תגיד, אבל השושנה אומנם זה יפרח כשושנה, אבל זה לא נשאר קבוע, כיוון שהשושנה אין לה שורשים לעומק, נוח לעקור אותה. על זה מיד הוא אומר, ויך שורשיו כלבנון. כמו עצי הלבנון שהשורשים שלהם רבים, כך גם כן הם יהיו נטועים באדמה ויהיו נותנים שורשים חזקים שלא ניתן יהיה לעקור אותם. כמו שהוא אומר ולא יינתשו עוד מעל אדמתם. כמו שכתוב הבאים ישרש יעקב. פירושו של דבר ישרש הכוונה יתנו שורשים. ומה שכתוב ויך שורשיו, אומר הרד"ק זה כמו שאנחנו אומרים הכה שורשים, כן? כמו ומחה אל כתף ים כנרת, הכה שורשים, זה הביטוי ויך שורשיו.
המלבי"ם מסביר ביאור מעניין, מה שכתוב יפרח כשושנה, כבר הביאו בסיפורי הטבע כי יש שושנה הנקראת שושנת יריחו. זה לא מה שמוכר לנו היום, היום שושנת יריחו זה סוג של מחלה, סוג של פריחה, קוראים לזה שושנת יריחו. אבל הוא לא מדבר על זה, הוא מדבר על שושנת יריחו, הכוונה היא שושנה הגדלה ביריחו. והשושנה הזאת הייחודיות שלה שהיא לא משתרשת בקרקע, הרוח נושאת אותה למקומות רחוקים דרך מדבריות והיא ניזונה מן הטל. משהו בדומה כנראה לפטריות, שהפטריות גם הם ניזונים מן הלחות, אין להם שורשים באדמה. והיא פורחת וגדלה אומר המלבי"ם בהוד והדר. זה משל גם כן לעם ישראל, שעם ישראל כמו נישאו על כנפי רוח, כמו השושנה הזאת בלי השורשים והם נישאת ממקום למקום, כך גם כן עם ישראל כשושנה גולים ומטולטלים. מי מחיה אותם? השם אהיה כטל לישראל. השם נותן טל גם בארצות גלותם. ואז על ידי זה היא פורחת ביופי הוד והדר כמו השושנה. ויך שורשיו כלבנון. אומר המלבי"ם הגם שהוא מכה את שורשיו, שבהתחלה הם היו נשרשים בארץ, היו נשרשים בחוזק כמו הלבנון, כמו הארזים שבלבנון, זה הכוונה, בארזי הלבנון הסברנו הם נשרשים בעומק, השורשים האלה נעקרו ממקומם, אין להם מקום קבוע.
ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון. אומר לך הגם שהם הכו שורשים, ילכו יונקותיו. הכוונה יונקותיו זה מסביר המלבי"ם זה הענפים הרכים שהם גדלים ליד השורשים. הרבה פעמים באילן יש את גוף האילן וליד השורש יוצא עוד חוטר, יוצאים עוד ענפים, הם נקראים יונקותיו. אגב שתדעו שהרבה פעמים יש עם זה בעיה כי צריך לספור להם שנות עורלה. ובהרבה מקומות לא אין מעקב ולא יודעים את זה וקוטפים גם משם, בזמן שזה חדש, הוא לא כמו האילן, זה התחיל לצמוח מאוחר יותר. על כל פנים, אז ילכו יונקותיו, זה הענפים הרכים שהם עולים מליד השורשים, הם ילכו ויתפשטו. מה זה אומר? אומר המלבי"ם הכוונה היא כאן לבנים שיהיו באחרית הימים, הם בגדר היונקות. כמו שמביא רש"י וכמו שהסביר גם כן התרגום, יסגון בנין ובנן. ירבו בנים ובנות, זה היונקותיו. וזה מתאים כי יונקותיו זה גם מלשון יונק. יונק משדי אמו, יונק זה תינוק. לכן זה מסמל את הבנים. אז הם היונקים שהם צמחו אחרי השורשים, אחרי המבוגרים כביכול, אחרי השורשים הקדמונים שהשורשים הללו התבטלו כביכול, פתאום צומח כאן איזשהו ענף חדש, עצים רעננים נושא פרי. ויהי כזית הודו. הזית הרי נותן שמן למאור, כך גם כן הפירות שלהם יאירו באור השם. הזית יש לו עוד מעלה, אף פעם לא תראו עלי זית יבשים. הזית העלה שלו רענן בין בקיץ בין בחורף. כך גם כן יהיה להם התמדה של ההצלחה לעם ישראל בכל הזמנים. ולא זו בלבד אלא וריח לו כלבנון. יהיה להם ריח הלבנון, והלבנון הכוונה היא בית המקדש, שהריח של הלבנון מדבר על קדושה וטהרה כמו בית המקדש, שזה ארץ ישראל מקום הקדושה והטהרה.
רש"י מביא את התרגום, והתרגום אומר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון, יסגון בנין ובנן ויהי כזיו מנרתא דקודשא. דהיינו פה מדברים על מעלתם, מעלתם תהיה כמו הזית של מנורת הקודש שהייתה בבית המקדש. זיווהון, זה יהיה הזיוום. וריחהון, הריח שלהם, כריח קטורת בוסמיא. וריח לו כלבנון, הכוונה היא כמו מה שהיו מקטירים בלבנון. מה היו מקטירים בלבנון? זה את קטורת הסמים שריח מיוחד לה.
פסוק ח'. ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון. נקרא קודם כל תרגום יונתן. יתכנשון מביני גלוותהון, כוונה יאספו ממקומות גלותם. יתבון בטלל משיחהון, ישבו בצל המשיח. ויחון מתיא, יחיו המתים. ויסגי טובה בארעא, ירבה הטוב בעולם. יהא דוכרן טבוותהון עליל ולא יפסק. זכרון טובתם יהיה עולה ולא יפסק. כדוכרן יבבות חצוצרתא על חמר עתיק דמתנסך בבי מקדשא. כמו שזכרון החצוצרות שהיו משמיעים בעת שהיו מנסכים בבית המקדש, עולה זכרונם לפני השם, כך גם כן יהיה זכרם לפני השם של עם ישראל. על מי כאן מדברים? אז אומר רש"י על אותם אלה שהם יושבי בצילו. אלה שיושבים בצל הלבנון, כמו שאמרנו קודם הכוונה בצילו של בית המקדש, עכשיו הם גלו, הם ישובו. זכרו כיין לבנון, כמו שהסברנו, כמו שיזכר עם ישראל בעת שמקריבים ומנסכים, כך יהיה זכרם עולה לפניו יתברך. האבן עזרא אומר ישובו יושבי בצל הלבנון, זה הכוונה ישובו יושבי בצילו, אלה היושבים בצל הלבנון ישובו. זאת אומרת הפסוק הזה מדבר על עם ישראל. אבל האבן עזרא מסביר שהפסוק מדבר על יושבי בצילם של ישראל. מי אלה היושבים בצילנו? אומר האבן עזרא זה העבדים, שהיו איכרינו וקורמינו, הם גם הם ישובו. אל תחשוב שאתה תצטרך לעבוד בעצמך, אלא ישובו עמך יושבי בצילו, אלה שהיו יושבים בצילך, הם יחזרו והם יהיו איכריכם וקורמיכם ויוגביכם.
הרד"ק מסביר, ישובו יושבי בצילו, הכוונה ישובו לארצם, והם ישבו בצילו, הכוונה בצילו של האלוקים יתברך. יחיו דגן, מה זה יחיו דגן? הם יחיו את עצמם על ידי המצוות של השם שאותם הם יקיימו, כמו שהדגן מחיה את האדם, כך גם כן הם יחיו כביכול כמו על ידי הדגן. ואם כן יחיו דגן זה כמו יחיו כדגן. הם יהיו חיים כמו כמו הדגן, שהוא מחיה את האדם, כך בתורה ובמצוות יהיה להם בזה חיותם. ואם תאמר הדגן הרי נפסק, הרי הדגן קוצרים אותו ואין יותר, צריך לזרוע שוב. אומר לו ויפרחו כגפן. יהיה להם פריחה כמו הגפן. הגפן קטפת את הפירות ועוד פעם היא נותנת לשנה הבאה שוב. ועוד פעם קטפת ועוד פעם היא נותנת. אז הוא אומר לך זה לא יהיה כמו דגן, קצרת צריך לזרוע שוב, אלא הם יהיו כמו גפן, שהגפן נותנת פירותיה שוב ושוב. וכך באמת אומר גם כן הרד"ק שזה כך יהיה לעתיד לבוא, הרי אמרו חז"ל שהחיטה תיתן את פירותיה כמו האילן, שהיא תיתן וארץ ישראל תיתן גלוסקאות, פירושו של דבר שהדברים כבר יהיו מושלמים ומתוקנים ויינתנו באופן קבוע מבלי שיצטרכו כל פעם לזרוע מחדש. ואם תשאל הרי אין חדש תחת השמש, תשובה היא עץ הדעת למאן דאמר אחד זה היה חיטה, ואתה רואה שזה נקרא עץ. אתה רואה שבעבר החיטה הייתה עץ. אז אל תתפלא אם לעתיד לבוא החיטה תחזור להיות עץ שנותנת פירותיה שנה אחר שנה מבלי צורך לטוע ולזרוע בכל שנה מחדש. זכרו כיין לבנון, אומר הרד"ק מה זה זכרו? הכוונה ריחו. מה הקשר בין ריחו לבין זכרו? אומר הרד"ק זה כמו אזכרה. אזכרה זה קומץ של לבונה שנותנים על המנחה, שזה נותן ריח טוב. אז זכרו, האזכרה שלו, הריח שלו, יהיה כיין לבנון. מה זה יין לבנון? אומר הרד"ק ראיתי בספר אסף הרופא, היה להם ספר שנקרא אסף הרופא. הבית חולים נקרא על שמו, כן? והספר הזה שמה הוא כותב יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ישראל וירושלים ויין הרי שומרון ויין הרי כפתור מצרים, אלה היינות הם עליונים על כל מיני היין לריח ולטעם ואף למרפא. אז אם כן הוא כותב לנו כאן את היינות הכי משובחים. אז הוא אומר זכרו יהיה לו ריח כמו של היין המעולה, יין לבנון. היום אין לנו ריח ליין. אומנם המבינים הם לוקחים את היין, מסובבים אותו בכוס ומקרב אותו לאף כדי להריח, להבין את ריחו של היין. אבל היין כמעט אין ריח. בזמנם היין היה לו ריח חזק מאוד, ועל פי ריחו של היין היו יודעים גם טיבו, מעלתו, דרגתו, היה להם קש, היו מכניסים את זה לתוך החבית והוא היה מושך באף ובודק את הריח של היין, לפי זה הוא יודע מה מצבו, כמה הוא התקדם, האם הוא מוכן כבר לשתייה. היין שלהם היה לו ריח מיוחד. כך שלמעשה הוא אומר יהיה להם ריח, ריח מיוחד שהריח הזה יהיה כריח היין אשר בלבנון.
המלבי"ם מסביר, מה שכתוב ישובו יושבי בצילו, אומר המלבי"ם אנחנו מדברים הרי על הגלויות שישובו, אלה שירצו להיות יושבים בצל הלבנון ישובו. אומר המלבי"ם יש כאן נבואה שרבים מהגולים ישובו לחיות בארץ ישראל ויקבעו דירתם בארץ הקדושה בצל לבנון. והם יחיו דגן, יהיה להם שמה דגן ללחם ביתם, לא כמו בגלות שהיה רעב, ואז גלינו, אלא פה יחיו דגן, במילים פשוטות ארץ ישראל תיתן את פריה. ויפרחו כגפן, שהגפן תפרח כמו משהו שמתפשט לרחוק, כך גם כן הם ירבו ויפרו שמה ויעשו פרי תבואה, מתאר את המציאות שלנו היום. זכרו, הכוונה זכרו של הלבנון יהיה כיין לבנון. מה פירוש הדבר? יש לו פירוש מחודש. אומר המלבי"ם גם אלה שלא ישובו לישב בצל הלבנון, הם ישארו יושבים בשאר ארצות תפוצותיהם, תמיד זכרו כיין לבנון. כשהם יזכרו בלבנון, הם יזכרו כמו שזוכרים את היין של הלבנון. דהיינו כשבן אדם נזכר באיזה משהו טוב אז לא מש אותו עניין מזכרונו. כך גם כן הם יזכרו את ההר הטוב הזה והלבנון, זה בית המקדש, למה נקרא לבנון? שמלבין עוונותיהם של ישראל, או בגלל שהיה בנוי מארזי הלבנון. על כל פנים, הם תמיד יזכרו את בית המקדש, הם תמיד יעלו את ירושלים על ראש שמחתם, הם תמיד יצפו לחזור אל בית המקדש. אז במילים פשוטות כתוב כאן לא רק אלה שיבואו לכאן יהיו מחוברים לבית המקדש, גם אלה שעדיין ישארו בארצות תפוצותיהם עדיין זכר בית המקדש יהיה תמיד ברעיונם.
אפרים מה לי עוד לעצבים. אני עניתי ואשורנו. אני כברוש רענן ממני פריך נמצא. אפרים יאמר, אומר רש"י, מה לי עוד לעצבים? מה אני עוד צריך ללכת אחרי העצבים שהעצבים זה העבודה זרה. דהיינו אפרים ישובו בתשובה. מה לי עוד לעצבים? אני עניתי ואשורנו. אני אומר השם, אשורנו כוונה אראנו, כמו הביט שורו וראו, לימין שור. שור זה להביט, כן? ושור גם כן נקרא חומה, כי על החומה היו עולים כדי להביט. אז הוא אומר אני עניתי ואשורנו, אני אראה בעוניו, ואני כברוש רענן, אני נכפף אומר השם להיות אוחז בידו כמו שברוש רענן נכפף לארץ. כשאתה יכול לכופף את הברוש ולאחוז בענפיו. במילים פשוטות אומר השם כביכול אני אהיה מצוי להם. כשהברוש גבוה גבוה ומתרחק, אז הוא כביכול אין לו אין לו מגע וקשר עם אלה למטה. אבל כשהוא צעיר ורענן, אז עדיין הענפים מתכופפים כלפי מטה. אומר השם אני אהיה להם כברוש רענן. ממני פריך נמצא, שהכוונה היא אני שכל הטובה שלך תבוא ממני. כך גם כן מסביר הרד"ק שאפרים יגידו מה לי עוד לעצבים, הרי כשהייתי עובד אותם גליתי, סבלתי צרות, היו לי בעיות. עכשיו שאני אעבוד את השם, בזה יהיה לי רק טובה כמו שראינו בפסוק הקודם. אומר השם אני עניתי ואשורנו, אני אהיה לך כמו הברוש כמו שהסברנו, אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. פירושו של דבר גם מי שמדוקא ושפל רוח אני אסייע בידו. מה תגיד הברוש לא עושה פירות, אז יש פה חיסרון. מיד הוא אומר ממני פריך נמצא. אצלי זה לא יהיה כמו הברוש, אלא אצלי אני אהיה כמו שאמרנו נוטה אליך וגם תמצא ממני פרי.
המלבי"ם מסביר שאפרים הוא נקט דווקא אפרים כי אלה שבעיקר עבדו עבודה זרה ועשו את העגלים היו אפרים. ואז הוא יכיר שבעבודה זרה אין בה ממש. אומר השם אני עניתי ואשורנו, אני אענה להם על תפילותיהם ואשגיח עליהם מרחוק. אומר עליהם מה אני אענה להם? אני כברוש רענן. אני דומה כמו ברוש שהענפים שלו הם רבים ומתפשטים והעלים שלו הם רעננים תמיד. מה זה אומר? מי שיושב תחתיו תמיד מוצל. יש עצים שבחורף הם משירים עליהם, אי אפשר לשבת תחתיו. אומר השם אבל לעומת זאת אני אהיה מגן וצינה בעדך תמיד. אז לפי רש"י והרד"ק העניין של ברוש רענן זה העניין שהענפים שלו מתכופפים ואני אטה אליך. ולפי המלבי"ם המובן הוא הענפים של הברוש הם רעננים נצחיים. ואז מה שזה אומר שתמיד יהיה לך תחת מי לחסות. החוסה בי ימצא מחסה אומר המלבי"ם מכל פגעי הזמן בכל עת ובכל זמן. וממני פריך נמצא, הכוונה היא ממך ממני יהיה לך פרי שגם גשמי וגם רוחני, השם הוא בבחינת פרי עץ חיים.
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי השם וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. מי חכם בהם ויתבונן לתת לב לכל מה שכעת הוכחתי אתכם. כי ישרים דרכי השם וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. הכוונה פושעים יכשלו בזה שהם לא ילכו בהם. כך רש"י מסביר. כי באמת יש פה קושי, ישרים דרכי השם אז למה פושעים יכשלו בם? הכוונה אם השם מצווה מצווה, אתה עשית, אשריך, צדיקים ילכו בם. הרשע את אותה מצווה לא עשה. אז הפושע יכשל בם. המצווה הזאת גרמה לך לזכות ולו למכשול. כך רש"י מסביר. זה ההבנה הפשוטה, פושעים יכשלו בם, כי הם לא יקיימו את המצווה שאותה השם ציווה.
הרד"ק מסביר מי חכם ויבן אלה, זה הפסוק שחותם את ספר הושע. והיות וכן, כשהושע משלים את הנבואה שלו, הוא אומר מי חכם ויבן אלה, מה זה אלה? את כל הנבואות שבכל 14 הפרקים שהתנבאתי עד כאן. כי ישרים דרכי השם. מה זה ישרים דרכי השם? אומר הרד"ק היו כאלה שהיו אומרים לא ייתכן דרך השם, כמו שמובא ביחזקאל. אומר השם דרכי לא ייתכן? הרי דרכיכם לא ייתכנו. אבל הם היו טוענים שדרך השם כביכול אינה דרך ישרה. אומר להם הנביא דעו לכם אם אתם תשובו בתשובה שלמה, כל התועבות שעשיתם השם לא יזכור לכם אותם. וצדיקים ילכו בם. כולם יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט. פירושו של דבר אם הם יראו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, לא יהיה להם קושיות. לאנשים עובדי השם הם יכירו שהכל אמת. אה ולמה אם כן צדיק סובל? אז כמו שאמרנו ייתכן מאוד שהוא לא באמת צדיק בליבו. ייתכן מאוד שיש לו איזה חטא קל שבגללו הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו כאן בעולם הזה, או מייסר אותו לטובתו כדי לתת לו שכר בעולם הבא. רשע וטוב לו, הוא יודע שיכול להיות מאוד שהרשע עשה איזושהי מצווה קלה פה והשם נפרע ממנו כאן ונותן לו את השכר להאבידו לעולם הבא, כמו שמשה רבנו אומר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. אז צדיקים ילכו בם. ופושעים יכשלו בם. הפושע לעומת זאת כשרואה מציאות כזאת של חוסר סדר, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, יכשל בזה. מזה הוא מסיק מסקנות או שאין בורא לעולם או שהקדוש ברוך הוא לא מנהיג כביכול חלילה עולמו ביושר. ואז יוצא אם כן שכל המציאות הזאת מביאה אותו לכישלון. אז פושעים יכשלו בם. כשהפושע יראה את המציאות הזאת של חוסר סדר בעולם, על ידי זה יבוא לכישלון ולכפירה בהשם.
רד"ק מביא עוד הסבר בשם אביו שהוא מסביר ופושעים יכשלו בם, הסבר נפלא מאוד ואמיתי מאוד, הוא אומר כאשר הפושעים שבים לדרך השם, יש להם שוני, ומה השוני שלהם מהצדיקים? הצדיק היה לו הרגל. הצדיק היה דבוק בהשם מנעוריו. לעומת זאת הרשע עד עכשיו תעה בדרכים מקולקלות. וכעת הוא שב בתשובה. ואז הוא זקוק ל-GPS. ואם אין לו את זה אז אוי ואבוי הוא מתברבר. מה פירוש הדבר? הפושעים אם הוא שב בתשובה בלי הדרכה, בלי רב שינחה אותו, בלי דרך סלולה, רוב הסיכויים שהוא יכשל. וזה מה שהוא אומר ופושעים יכשלו בם. באותם דרכים שהצדיקים ישרים בהם, ולמה? כי יש לו הדרכה ויש לו מסורת ויש לו קבלה והוא הולך על פי אותה קבלה ומסורת, היא דרך ישרה וסלולה בשבילו, בשביל הפושעים יכשלו בם. לכן אתה רואה הרבה פעמים שאנשים חוזרים בתשובה ולאחר מכן מה שנקרא בלשון העם חוזרים בשאלה. מה קרה? פושעים יכשלו בם. הפושע כיוון שלא הורגל בדרך זו ולא עשה לו רב שינחה אותו בדרך הישרה, אז יכשלו בם. אבל אם הוא ישוב בתשובה בלב שלם מתוך לב טהור וינחו אותו בדרך הנכונה ללא כל ספק שגם הוא יהיה בחינת צדיק ולא יכשל בה אלא דרכו תהיה ישרה וסלולה.
המלבי"ם מסביר על פי יסודות שהארכנו בהם הרבה בספר משלי, שיש הבדל בין החוכמה לבין הדעת. חוכמה הסביר המלבי"ם צריך לקבל אותה מנביא, מאת השם. החוכמה זה דבר שאין עליו הוכחות. דרך השם, דרך המוסר, אין על זה הוכחות. אתה טוען דבר אחד, מישהו אומר לך לא אני מבין אחרת. אתה טוען שזה מוסרי, מישהו אומר לך לא אני מבין שלעשות הפוך זה יותר מוסרי. יכולים לראות היום כל הוויכוחים בין ימין לשמאל. וכל אחד טוען שהמוסר איתו. אז אין לנו דרך להשיג את החוכמה רק על פי השם, רק על פי נביא שהוא ינחה אותנו מהי הדרך המקובלת ומהי הדרך הנכונה. בינה לעומת זאת זה להסיק דבר מתוך דבר. אני מתבונן ומזה אני מבין על עניינים נוספים. אני מעמיק ואני מזה מסיק מסקנות נוספות. האדם יכול להגיע למסקנות גם בדברים שאין לו בהם קבלה מרבותיו על ידי התבוננות, זה מה שנקרא היקש שכלי או מה שנקרא היום היקש לוגי. על ידי שלבן אדם יש לו מושכלות ראשונות, הוא מזה לומד דבר מתוך דבר ומגיע למסקנות גם על דברים שאותם הוא לא למד. אבל שימו לב בדבר שבו אין לבן אדם הקדמות, אין לבן אדם התחלות, איך תסיק דבר מתוך דבר? כדי להסיק דבר מתוך דבר אני צריך קודם כל שיהיה לי דבר. ומתוכו אני מסיק דברים אחרים. אבל אם אין לך דבר, דהיינו את היסודות לא קיבלת, איך אתה תסיק מזה מסקנות לגבי דברים אחרים, לגבי דברים נוספים? ולכן הוא אומר דברים שאין לשכל האדם בכלל גישה אליהם אומר המלבי"ם, כמו לדעת הנהגת השם, השגחת השם, כל ענייני האלוקות, בן אדם לא יכול להשיג את זה בשכל, צריך איזה שהם הקדמות שהם אותם הוא קיבל בדרכי החוכמה, אז אם בן אדם יש לו אותם הוא יכול להשיג ולהבין דבר מתוך דבר ולהעמיק בהם. וזה מה שהוא אומר מי חכם ויבן את אלה. חוקי החוכמה אמרנו אין עליהם הוכחות, אז מי חכם ויבן את אלה? איך אתה יכול להגיע לבינה אם אין לך את החוכמה? אתה חייב את החוכמה שזה המקובל מפי חכם ומפי נביא ולאחר מכן ויבן את אלה. רק אז תוכל להגיע לבינה. אבל אם אין לך את החוכמה, אין לך את היסודות, אז איך מתוך זה תתבונן? במה תתבונן? אין לך בסיס. נבון וידעם. אבל לעומת זאת מי שכן יש לו את חוקי החוכמה, הוא יכול כן להתבונן ומתוך הבינה להגיע לדעת. מהי דעת? דעת הסברנו ידיעה ברורה. דעת זה כמו מתמטיקה. 2+2 זה 4. זה דעת. דבר שיש עליו מופת הדעת. אז אותו דבר שקודם היה משהו רק כמקובל, דהיינו כך קיבלתי מן החכם ומן הנביא, דבר שאין לי אליו ידיעה מוקדמת, אם אני אתבונן ואעמיק בו אגיע לידיים. אני אגיע לידיעה מוחלטת כמו מתמטיקה. דהיינו אחרי ההעמקה אני יכול להגיע לידיעה ברורה ומוחלטת כאילו השגתי את זה בחושים. מה שאני רואה בחושים זה דעת. זה ידיעה ברורה ומוחלטת. ולכן הוא אומר נבון וידעם. מה כי ישרים דרכי השם. דהיינו כל התלונות שאנשים מתלוננים על השגחת השם, על כך שכביכול אין סדרים בעולם, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, נראה לנו חוסר סדר, נראה לנו שאין השגחה, מי שיש לו קבלה בחוכמה כמו שהסברנו, מקבל מפי נביא, אז הוא יודע שהקדוש ברוך הוא את הכל עושה לטובה. ואז הוא יבין וידע שהקדוש ברוך הוא דרכיו הם ישרים. ומה שנדמה לנו כמשהו לא הגון ולא ישר, זה מצד המונהגים. פירושו של דבר, פירושו של דבר האנשים, הבריות קלקלו מעשיהם ומצד זה הם ראויים להנהגה כביכול שתתנהג איתם בדרך של עונש, שהפושעים יכשלו באותם דרכים שהישרים מצד שההנהגה הטובה שלהם הם הולכים בדרך היושר, באותם דרכים הפושעים נכשלים. זאת אומרת הדרך היא ישרה. אתה תחליט האם ללכת בדרך הישר או לסטות. וזה מה שהוא אומר דרכי השם ישרים. צדיקים ילכו בם. אבל פושעים יכשלו. מה זה יכשלו? הוא יחליט לסטות מן הדרך. ואז ברגע שהוא סוטה מן הדרך הוא מקבל עונש, הוא מקבל מכה. הצדיקים ילכו בם, הם לא יכשלו. וזה הוא אומר כנגד אלה שהתלוננו על הגלות ועל העונשים שהקדוש ברוך הוא כביכול מעניש את עמו, נראה כאילו השם עזב אותם, הוא הפקיר אותם כביכול נתונים ביד המערכה, אומר מי חכם, אם יש אדם שחכם ונבון הוא ידע שהכל בהשגחה מאת השם ודרכי השם ישרים והצדיק ההולך ביושר יקבל טוב. והרשע מקבל עונש. אז מה שאתה רואה אותם מתייסרים, הם סטו מדרך השם, סטו מההנהגה הראויה ולכן המציאות הייתה שהם נענשו.
כבר הזכרנו את הפסוק הזה, נזכיר אנקדוטה מעניינת שהייתה עם הנודע ביהודה. מספרים על הנודע ביהודה שהוא היה מן המתנגדים. ובספרו הוא בתשובה הוא עקץ את החסידים. כידוע לי זה היה מדבר לגבי זמן קריאת שמע, משהו מעין זה. והוא אמר ישרים דרכי השם צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. ככה הוא כתב בספרו. והכוונה הייתה פה בעצם לעקוץ את החסידים על איזה שהוא עניין כידוע לי שהם היו מזלזלים בזמן קריאת שמע, שהדבר הזה נהיה להם למכשול. טוב, בעלי בית הדפוס היו מקורבים לחסידות. אז הם ראו שהוא כתב שם וחסידים, אז הם הגיהו. אמרו נשנה פסוק? צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. בסדר, לפחות לא הזכיר את החסידים. כשהגיע הספר לידו והוא נוכח לראות ששינו את מה שהוא כתב, אז הוא אמר תראו את ההבדל ביני לבינם. הוא אומר אני לקחתי את הפושעים, עשיתי מהם חסידים. אבל אומר הם לקחו את החסידים שאני כתבתי, עשו מהם פושעים. מחקת חסיד, לקחת חסיד, עשית ממנו פושע. אני לקחתי פושעים ועוד עשיתי מהם חסידים.
סיימנו את ספר הושע מתוך ספרי התרי עשר. כשם שסיימנו ספר זה כן יזכנו השם ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים ולעובדו בלבב שלם, אמן ואמן.