00:00 ספר הושע פרק י"ד. תאשם שומרון כי מרתה באלוהיה בחרב יפלו עולליהם ירוטשו והריותיו יבקעו.
המלבי"ם מסביר שהפסוק הזה הוא המשך ממה שראינו בפרק הקודם, מיד שאול אפדם ממוות אגאלם אהי דבריך מוות אהי קטבך שאול נוחם יסתר מעיניי. אומר השם אני לא אתנחם על הרעה אלא הרעה בוא תבוא. אומר המלבי"ם כאשר הנביא הושע שומע שאין התנחמות, אין נוחם, השם לא ישיב את הגזירה שהגזירה היא בעצם גזירה חרוצה וקבועה מבלי שינוי, כעת הוא פונה לעם ישראל ואומר להם הרי עיקר החטא, עיקר המרד, עיקר המעל היה של שומרון. כמו שהסברנו ששומרון הם החלק של אחאב, עשרה שבטים שהם הרשיעו לכל אורך הדרך, לא היה שם אפילו מלך אחד צדיק, והם אלה שהתחילו במרד ובמעל, זה התחיל כבר מירבעם בן נבט שעשה את העגלים בשומרון והמשיך עד הגלות. אז הוא אומר להם עיקר החטא זה היה שומרון, שמה עיר המלוכה, הם החזיקו בעבודת העגלים, הם הכשילו את כלל עם ישראל. ישראל נכשלו על ידי המלכים שלהם, שהמלכים שלהם כמו שאמרנו משכו אותם לרעה.
אומר להם הנביא אם ככה אז יש לכם כן תקנה לעשות תשובה, שהרי יש לכם מה שנקרא לימוד זכות, זה לא ממני, המלכים הטו אותי, המלכים גרמו לי. אומר להם אם כך למה עם ישראל יאבדו עם שומרון? הראוי שרק תאשם שומרון, שומרון היא זאת שתישא את האשמה, היא זאת שמרתה באלוהיה, אצלה זה היה במרד ובמרי ובמעל כמו שאמרנו, כלל עם ישראל לא ראוי שיענשו. ולכן דווקא שומרון שמרתה באלוהיה בחרב יפלו עולליהם ירוטשו והריותיו יבקעו. הריותיו הכוונה הנשים ההרות יבקעו, להם זה מגיע מצד הדין. אז תאשם שומרון, רק שומרון תהיה שממה, אבל שאר כלל עם ישראל שרק הוכשלו על ידם לא מגיע להם העונש. ועכשיו אני אומר כל זה אומר המלבי"ם רק אחרי שהוא שומע מפורש מאת השם שהקדוש ברוך הוא אומר נוחם יסתר מעיניי, אני לא מתנחם על הרעה, הרעה בוא תבוא. אומר הנביא אם כבר בוא תבוא, שתבוא על הרשע בלבד והשאר שהם הוטו על ידו שלהם לא תבוא רעה.
שובה ישראל עד השם אלוהיך כי כשלת בעוונך. מהנקודה הזאת אנחנו עד סוף הפרק בהפטרת שובה ישראל המוכרת לנו משבת שובה. שובה ישראל עד השם אלוהיך כי כשלת בעוונך. שובה ישראל, אל מי כעת הוא פונה? אומר המלבי"ם כעת הוא פונה לישראל שזה העם בכללו חוץ משומרון. הוא אומר להם תאשם שומרון, שומרון צריכים לשלם מחיר יקר אם השם לא ניחם אז ראוי ששומרון ישלמו את המחיר. אבל אתה ישראל שזה כללות העם הרי אתה יכול לחזור בתשובה, כי כשלת בעוונך. אומר המלבי"ם זה בעצם לימוד הזכות, שאתה לא חטאת במרד, במרי, להכעיס, אלא זה נכשלת, נכשלת בעוונך, מלכי שומרון הכשילו אותך. יש לדון אותך כשוגג, כאנוס, ולכן לך כן יש תקנה. ואומר להם כאן שובה עד השם, עד זאת אומרת כביכול השם רחוק ואומר לך אתה צריך ללכת עד אליו, עד המקום ששם הוא נמצא, דהיינו תעזבו את העוונות, תעזבו את החטאים, תתחרטו עליהם, מה שטעית באונס כמו שאמרנו ובשגגה ותבקשו את הדרך איך לשוב עד השם.
גם רש"י מסביר, רש"י אומר שהדברים הללו נוטים אל יהודה. לפי המלבי"ם זה חוזר גם כן על ישראל ולא על ממלכת שומרון. ממלכת שומרון היו הרשעים, אבל כלל עם ישראל אפילו באלה שהיו מן העשרה שבטים הוטו על ידם על ידי המלכים. רש"י לעומת זאת מסביר שזה מדבר על אלה שבארץ יהודה. שובה ישראל, אחרי שהוא דיבר על שומרון ששומרון פה לפי רש"י זה כל עשרת השבטים, שובה ישראל עד השם אלוהיך שלא יקרה לכם כמו שקרה לשומרון. אומר רש"י ולכן נסמכו העניינים. משל למלך שמרדה עליו מדינה, שלח המלך פולימרכוס ואמר לה להחריבה. פולימרכוס הכוונה שר, שר צבא. היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, הכוונה לא חמום מוח, אמר להם טלו לכם ימים, דהיינו תעשו חושבים, ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית, הכוונה מלכות פלונית ולחברותיה. דהיינו לשכנע אותם, הוא אמר להם כדאי לכם לחשוב, תראו מה עשיתי פה, מה עשיתי שם, דהיינו ברזומה שלי יש כמה וכמה מדינות שאותם חיסלתי, אז כדאי לכם לחשוב כי אתם הכתובת הבאה. אומר רש"י כך גם כן כאן, לכך נאמר תאשם שומרון, הנה שומרון אומר השם כבר טיפלתי בהם, תאשם שומרון, הם נענשו את העונש המגיע להם, ולכן אתה יהודה שובה ישראל, תראה מה עשיתי להם ותראה כיצד עוונותיהם הטו אלה, אל תמשיך גם אתה בחטאיך שלא יהיה סופך כסופה של שומרון.
עד השם אלוהיך, למה לא כתוב עד השם או עד אלוהיך? למה עד השם אלוהיך? השם כידוע מידת רחמים, אלוקים כידוע מידת הדין. אומר להם תני בשם רבי מאיר שובה ישראל עד השם עוד בטרם יהיה אלוהיך. תחזור כשהשם עדיין מידת רחמים, עדיין פותח פתח, שלא יהיה אלוהיך, ואלוקים זה דין, ואז כשכבר תהיה מידת הדין אז כבר לא תוכל לשוב, כבר תנחתם הגזירה. וזה גם כן מה שאומר התרגום עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא, עוד בטרם יעשה מהסניגור קטיגור. כי כשלת בעוונך, המכשולים הללו באו בגלל העוונות שלך.
יש ביאור נפלא שמובא בילקוט שמעוני בשם אפיריון. חז"ל שואלים הרי עוון זה מזיד, אז איך אתה קורא לו כשלת? כי כשלת בעוונך. מה זה מכשול? הלכתי ונתקלתי. מכשול זה שגגה. עוון לעומת זאת זה עיוות השכל כשבן אדם הולך ועושה עבירה במזיד. אז לא מתאים להגיד כשלת בעוונך, זה לא מתאים להגיד כשלת, הזדת בעוונך, זה לא כישלון. והוא מסביר נפלא על פי מה שכתב האלשיך שפעמים רבות בן אדם נכשל בשגגה ואז הוא אומר תשמע לא קרה שום דבר, לא זה לא היה לי כוונה רעה, אני לא רציתי לעשות, נכשלתי. ואז מה קורה? הוא מרגיש שהוא אפילו לא צריך תיקון, הוא לא צריך כפרה. מה לעשות? אנחנו משגיאות נקה ני, אני מה לעשות זה בן אדם הוא עלול לשגיאות. זה טעות וזה עיוות כי הנה תראו כל הקורבנות הם על שגגה. על מזיד לא מועיל קורבן. זאת אומרת שתראה ששגגה מצריכה קורבן. בן אדם שרק בטעות הדליק אור בשגגה בשבת, אומרים לו ביום ראשון תבטל את יום העבודה שלך, לך תקנה בהמה ב-2000 שקלים, תעלה איתה לבית המקדש, ובזמנם לעלות לבית המקדש יכל לקחת כמה ימים עם הבהמה, ושמה תעמוד בשעה שהכוהן יאמר לך להתוודות ותסמוך ידך על ראש הבהמה ובקיצור מהלך שלם וחרטה ווידוי והכל כי בשגגה פעם אחת הדלקת אור בלי כוונה. זה רק בשגגה. אז אם ככה מה תגיד על מזיד? המזיד זקוק לכפרה אחרת שקורבן לא יועיל לו, זקוק לתשובה וחרטה ומה לא. כך שלמעשה כל הטיעון הזה סליחה טעות מה קרה, מה קרה? קרה הרבה מאוד. יש אנשים בלי משים בטעות לחץ על כפתור ונדע מה מחק חבל ארץ. באמריקה בטעות לחצו על כפתור מחקו 200 כמה אפגנים או עיראקים, בקיצור אתם מבינים זה טעות יקרה, יקרה, אז יש טעויות יקרות. אומר האלשיך אדם לא יאמר כן, מה אתה טוען שגגה, מה נעשה הייתי שוגג? אומר האלשיך למי מגיעים שגגות? לאדם שנפשו פגומה מזדונות קודמים.
בוא נתבונן על זה משל, מסרנו על זה פעם שיחה שלמה, אני אסביר אני משל מעשה שהיה. שניים היו בספינה, נטרפה הספינה, הם כל אחד מהם אחז באיזה עץ ובסופו של דבר הושלכו אל החוף. נפרדו דרכיהם, לא ראו אחד את השני, שניהם ניצלו חייהם. אחד הגיע לספרד, אחד אירח אותו מישהו ולאחר שהוא החיה את נפשו הפיקוח נפש גמור, בסופו של דבר הוא רואה אותו לפני שהוא אוכל נוטל ידיים. אומר לו למה אתה נוטל ידיים? אומר לו אני יהודי. אז הוא אומר לו גם אני יהודי, מהאנוסי ספרד, וכל מה שיש לך כאן תדע לך הכל כשר. הראה לו למטה יש להם בית שחיטה, יש שם הכל. בקיצור השני גם הוא נקלע שמה לאיזה מקום בספרד וגם אותו אסף מישהו, אבל הוא אכל נבלות וטרפות אצל גוי. לימים חזרו לעירם, נפגשו, ואז כל אחד מספר את חוויותיו. וההוא שהיה אצל גוי כאב לו הלב. למה על חברי שמרו משמיים ועליי לא? הלכו שניהם לרב, שאלו אותו. אמר הרב לאותו אדם שנכשל במאכלות אסורות, אמר לו תגיד לי אי פעם מימיך אכלת ברצון מאכל אסור? אמר לו כן, פעם הייתי נער, ראיתי איזה לידי שכן גוי, היה לו סנדוויץ' עם נקניק של דבר אחר. זה מאוד מאוד גירה אותי, והוא לא רצה או שאל מי רוצה, ואז אמרתי לו אני ואכלתי. אחרי זה התחרטתי אבל פעם אחת ככה עשיתי. אמר לו הרב אם כן זאת התשובה. התשובה היא שאם בן אדם פעם עבר עבירה במזיד אז הוא צפוי לשגגות. הוא יכשל בשגגות. אבל אם בן אדם לא עבר אף פעם במזיד אז גם משגגות יצילו אותו. אומר אם כן, כאשר בן אדם רואה שגגה שיתחיל לחשוב מה פעם עשיתי במזיד. כי הרי אפילו בבהמתם של צדיקים הקדוש ברוך הוא לא מביא תקלה על ידם. איך יתכן שעל ידי הוא יביא תקלה? כנראה שאני לא כזה צדיק, כנראה שהיו לי כישלונות בעבר. זה מה שאומר הכתוב שובה ישראל עד השם אלוהיך כי כשלת, גם מה שכשלת בעוונך. מכשול אמרנו זה שגגה, אומר כן נכון זה שגגה, אבל מה היה קודם? בעוונך. היה פה פעם מזיד שעשית מתחילה ואילולא כן השם לא היה מביא לידך כישלון בדבר שמעולם לא הזדת בו.
ובזה גם כן מה שאומר הנביא בישעיה פרק א' פסוק ד' הוי גוי חוטא עם כבד עוון. הוא אומר לך מה שנהיית לגוי חוטא, חטא זה שגגה, איך נהיית מלא שגגות? זה מחמת שהיית עם כבד עוון. היה לך עוונות כבדים וזה עכשיו גורר לאחר מכן שגגות. ובזה אנחנו מפרשים את מה שכתוב בווידוי של יום הכיפורים. על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים. שואלים המפרשים לכאורה הרי בגמרא ביומא ל"ו מובא שקודם כל מתוודים על הדבר הקל ואחרי זה מתוודים על הדבר החמור. תמיד הדבר הקל ולאחר מכן החמור. לא אומרים, אף פעם בן אדם לא אומר אני גם שדדתי בנק וגם חניתי באדום לבן. זה לא, אתה לא מתחיל בחמור אחרי זה הקל, כי הקל מתגמד. אלא אומרים גם עשיתי ככה וגם עברתי יותר מזה ואפילו עברתי עבירה מאוד מאוד חמורה וכולי. אז לכאורה פה לא מובן, איך אנחנו מתוודים על חטא שחטאנו לפניך ביודעים, חמור מאוד, ובלא יודעים, אחרי זה חטא קל. למה לא מזכירים קודם את החמור? קודם כל הקל, לאחר מכן החמור. אלא ההסבר הוא שלפי מה שהסברנו כוונת הדברים חטא שחטאנו לפניך ביודעים והיות ואי פעם חטאנו ביודעים הגענו לאחר מכן בלא יודעים. הביודעים, המזיד פעם אחת, גרם שלאחר מכן נמשכו לנו שגגות. ופעם הארכנו בזה שבן אדם לא יגיעו לו שגגות לדבר שהוא מאוד מאוד מאוד ירא וחרד ממנו. אף בן אדם לא ישן במיטה מוצא את עצמו על הרצפה. למה? כי מתוך שינה אני אני מרגיש ויודע מה זה ליפול, אז אני נזהר. חשמלאי באופן רגיל לא מתחשמל. מי שמתחשמל זה אנשים מן היישוב. כי חשמלאי יודע מה זה חשמל, הוא נזהר כמו שצריך. אבל אנשים מן היישוב הוא לא יודע מה זה, אז הוא חושב שיכול להתעסק עם חשמל והוא רטוב ורגליים רטובות וכולי, ואז קורות אסונות, קורים אסונות. בקיצור כשבן אדם משהו בוער בקרבו הוא לא יכשל.
שובה ישראל עד השם אלוהיך כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל השם, אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב. מסביר הסבר נוסף לפני שנמשיך בפירוש הפסוקים כדרכנו, הסבר שמביאים בשם הצווארי שלל, בשם הרב שחת הלקט, מסביר כך. יש הרי מחלוקת האם תשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל, או שתפילה עושה מחצה ותשובה עושה הכל. ויקרא רבה בפרק י' יש בזה מחלוקת. פעם מישהו בא לרב, אמר לו הרב הרב יתפלל על כך וכך וכך. הרב יברך אותי. אמר לו התפללת? אומר לא התפללתי. נו, אומר לו היהודי ומה אני אעשה? תפילה עושה מחצה. אמר לו הרב נכון, תתפלל עוד פעם, יהיה לך שלם. טוב, על כל פנים, אז יש מחלוקת האם תשובה עושה הכל, תפילה מחצה, או שתשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל. יוצא אם כן שאם בן אדם עשה רק תשובה או רק תפילה, לעולם הוא ישאר בספק. האם עשיתי הכל? עשיתי רק תפילה, אולי תפילה עושה רק חצי. או עשיתי רק תשובה, אולי תשובה עושה רק חצי. מתי הבן אדם יכול להיות רגוע? אם עשה את שניהם. אם גם תפילה וגם תשובה. על הצד שתפילה עושה מחצה, עשיתי תשובה. על הצד שתשובה עושה מחצה, עשיתי גם תפילה. ואז נפלא מאוד השגתי הכל. זה מה שכתוב כאן, שובה ישראל עד השם אלוהיך. הוא אומר לנו קחו עמכם דברים. מה זה דברים? דברים זה תפילה, זה דיבורים. ושובו אל השם. ואז ממילא יש פה גם תשובה וגם תפילה. גם דברים וגם שובו. ולכן לאחר מכן מה כתוב? אמרו אליו כל תשא עוון. אה ריבונו של עולם כעת תישא את כל העוונות, שהרי עשינו את שניהם, גם תפילה וגם תשובה, אז יש כאן תיקון מושלם.
בואו נחזור. קחו עמכם דברים ושובו אל השם, אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. קחו עמכם דברים, אומר המלבי"ם אחרי שראינו שהוא אמר להם שובו עד, שובה ישראל עד השם אלוהיך, עד שאתה מגיע אליו ממש, אומר אחרי שתגיעו אל השם ותהיו כבר קרובים אצלו, תוסיפו עוד הטבה במעשים שלכם ותעשו תשובה מאהבה. עד עכשיו זה התשובה מיראה. הגעת עד אליו, תוסיף עוד דרגה בתשובה, תעשה תשובה מאהבה, ואז הדברים הללו ימליצו ויליצו עליכם זכות. וזה מה שהוא אומר קחו עמכם דברים, אותם דברים שתעשו, המצוות והמעשים טובים מתוך תשובה באהבה, הם ידברו בעדכם. זה קחו עמכם דברים. ושובו אל השם. כבר אמרת שובה ישראל. מה זה ושובו פעם שנייה? כמו שהסברנו, קודם התשובה הייתה מיראה, כעת הוא אומר לנו ושובו שהפעם זה כבר יהיה מאהבה. ועל ידי זה לא יחשיבו לנו את הזדונות לשגגות אלא לזכויות. כשבן אדם עושה תשובה מיראה, הזדונות הופכים לו לשגגות. דנים אותך כמזיד, דנים אותך כשוגג. ולעומת זאת כאשר בן אדם עושה תשובה מאהבה, הזדונות הופכים לזכויות. כל עבירה נחשבת כמצווה. ואז ממילא לא יהיה לנו פה מציאות של סליחה מצד שהשם אומר אני מחשיב לך את זה כשגגה, כאונס, כמישהו שטעה. אלא יהיה לנו פה סליחה מכיוון שהשם יחשיב לי את זה כזכות. מה שעד עכשיו היה עבירה, עכשיו זה נחשב לי כזכות. וממילא יוצא שהקחו עמכם דברים אלה הם דברים המלמדים עליי זכות. ומה שבהתחלה נחשב כמזיד, לאחר מכן האדם חוזר אל השם, שב בתשובה וכמו שאמרנו עושה את זה מאהבה בכל לב, ואז יהפכו לך הזדונות לזכויות ותגידו לו, אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב. ראוי קודם כל ריבונו של עולם שתישא עוון. דהיינו בהתחלה השם לא נשא את כל העוון, רק מקצתו. היה לך מזיד, השם גימד אותו לשוגג. אז הוא נשא את כל העוון? לא. הוא הוריד מהמשא שלך. היה לך משא מזיד, זה 100 קילו, השם לקח 80 קילו, נשארת אבל עם 20. עדיין יש פה שגגה. לא נשא כל העוון. אבל לעומת זאת כאן אנחנו אומרים כל תשא עוון. הכוונה על ידי ששבתי מאהבה, תישא כל עוון. השם יישא את כל העוון כולו, כיוון שאז כמו שאמרתי זה הופך להיות זכויות. ונשלמה פרים שפתינו. שימו לב, הוא אומר לך בהתחלה שהשם לא נשא את כל העוון אלא רק הכליש אותו ממזיד, הפך את זה לשגגה, על שגגה מה הדין? צריך להביא קורבן. נו, אז צריך עדיין תיקון. אבל לעומת זאת כאן, כאשר אנחנו מדברים על מצב שעשינו תשובה מיראה, אז הקדוש ברוך הוא גם את השגגה מעביר, מחשיב לנו את זה לזכות. אז א' אמרנו כל תשא עוון, ונשלמה פרים שפתינו. דהיינו הדיבורים שאנחנו נאמר בשפתינו, זה יהיה התיקון, לא צריך להקריב פר. פר היינו צריכים להקריב אם זה הוקטן ממזיד לשוגג. שוגג גם צריך תיקון, קורבן. אבל הפעם היות ועשינו תשובה מאהבה, כבר לא צריך גם את זה. נמחק לחלוטין, תישא כל עוון, וממילא די אפילו בווידוי ואין צורך להקריב קורבן. ומהו הווידוי? אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום. אומר המלבי"ם אנחנו נאמר אליך בשפתותינו שיותר אנחנו לא בוטחים באשור, לא בוטחים בשום אומה מבלדי השם. מלכי ישראל כאשר היה להם צרות שלחו אל אשור שיושיע אותם. זהו ריבונו של עולם, חזרנו בתשובה, אשור לא יושיענו. אנחנו לא על סוס לא נרכב, היו בוטחים על מצרים, מצרים היו נותנים להם סוס ורכב. מקור הסוסים היה במצרים. על סוס לא נרכב. ולא ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו. עד עכשיו עשינו לנו פסילים במעשה ידינו, היינו קוראים להם אלוהינו, מכעיסים אותך. לא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו, אלא אנחנו נבטח רק בך, מתוך שאנחנו יודעים אשר בך ירוחם יתום. שמי שאין לו עוזר סומך ומושיע, אתה מרחם עליו מצד רחמי השם שהם ללא גבול. והיות ואנחנו יתומים, לא אשור, לא מצרים, לא אלוהינו למעשה ידינו, אז ממילא מי יושיענו? רק השם. אשר בך ירוחם יתום. אתה מרחם על מי שאין לו מושיע. וכשבן אדם אומר להשם רק אתה תושיע אותי ולא אף אחד אחר, כביכול כמו הוכרח השם להושיעו כיוון שהוא חוסה רק בצילו יתברך. אבל לעומת זאת אומר חובת הלבבות כשאדם חוסה בכוח אחר, אז השם אומר לו יקומו ויעזרוכם, יהי עליכם סתרה, גש אליו שהוא יעזור לך, הוא יושיע אותך.
רש"י מסביר, סליחה, הרד"ק. הרד"ק מסביר, קחו עמכם דברים, הקדוש ברוך הוא אומר להם אני לא מבקש מכם לא כסף, לא זהב, לא עולות, אלא דברים. מה זה דברים? דיבורים. תתוודו. תתוודו על המעשים הרעים שעשיתם ושובו אל השם. השובו אל השם יהיה תשובה אמיתית, שזה לא יהיה דיבור שהוא מס שפתיים. אנחנו בווידוי אומרים על חטא שחטאנו לפניך בווידוי פה. אנחנו אנחנו גם מתוודים על הווידוי שלנו. שגם הווידוי שלנו הוא השם ירחם חיצוני. לכן הוא אומר אל תסתפקו, קחו עמכם דברים ושובו אל השם. תתוודו אבל שזה תהיה תשובה לאחר מכן תשובה שלמה. ואמרו אליו, כל תשא עוון הכוונה כמו שאמרנו תישא את כל העוון. או הרד"ק מביא עוד הסבר, כל תשא עוון הכוונה לכל תשא עוון. הבקשה היא פה בעצם על הכלל, ריבונו של עולם תמחל את עוונם של הכלל, לכל תשא עוון. וקח טוב, הכוונה וקח דבר טוב, או לב טוב, הכוונה את המעשים הטובים שלנו, או את ליבנו הטוב. ונשלמה פרים שפתינו, במקום פרים אנחנו נשלם בווידוי שפתינו. כי באמת אומר הרד"ק אתה השם חפץ בווידוי הרבה יותר מהפרים. מה שווה שבן אדם מקריב פר ולא יתוודה ולא יתחרט והוא ממשיך בדרכיו המקולקלות? הרי הקורבן איך אומר לו שם הקדוש ברוך הוא לשאול, אומר לו הלא שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. למה לי רוב זבחיכם אמר השם. זאת אומרת אנחנו רואים שהזבחים הם לא מטרה בפני עצמה, אלא הם כלי אל התכלית. ומהי התכלית? הווידוי, החרטה, עזיבת החטא, קבלה לעתיד. ולכן הוא אומר כאן תשים לב שהווידוי אין די בו אלא נשלמה פרים שפתינו כיוון שהווידוי הוא צריך להיות במקום הפר ובעצם כמו שאמרתי הפר הוא לא מטרה אלא הווידוי. אומר הרד"ק בוא תראה שבשעיר המשתלח היה שמה רק וידוי דברים, לא היו מקריבים דבר על גבי המזבח, והוא היה מכפר על כל עוונות בני ישראל. מה אתה רואה? שבעצם לא עיקר הנקודה זה העלייה למזבח, עיקר הנקודה זה הווידוי, ובשעיר המשתלח היה וידוי. ולכן הוא אומר להם העיקר זה שאתם תתוודו כהוגן וכראוי מתוך חרטה אמיתית.