ספר הושע פרק י"ג. כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות. המלבי"ם הפרק שלנו הוא המשך של הפרק הקודם ואחרי שראינו לעיל הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדוניו. והסברנו שהכוונה היא כאן שהכעיס אפרים תמרורים דהיינו אחרי שהם בעצמם הרגו את בית ירבעם, את בית אחאב, על זה שהם עבדו את הבעל, איך אתם בעצמכם הלכתם ועבדתם את הבעל? ואז בזה ראינו שאדוניו ישיב לו, פירושו של דבר המלך הנרצח, הוא כביכול בא בקובלנה כלפיהם, אתם הרגתם אותי והלכתם לעשות כמוני? יוצא אם כן ששפכתם דמי חינם. זה סיים פרק י"ב.
וכעת הוא ממשיך ואומר כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות. אומר המלבי"ם, גם זה חרפתו אשר ישיב לו אדוניו. המלך ההרוג גם כן משיב את הדברים הללו ואומר, בעוד שדיבר אפרים, שאפרים זה המלך, אפרים הרי היה השבט שממנו הייתה המלוכה בשומרון. בזמן שדיבר אפרים לעבוד את העגלים, זה נבע רק מרתת. רתת הכוונה היא מפחד ורתיעה. הוא פחד ממה? מנשא הוא בישראל. הוא פחד מצד הנשיאות שלו, הרי מה הייתה הסיבה שירבעם עבד את העגל? למה הוא בנה עגלים? כיוון שהממלכה התפלגה, יש יהודה ויש אפרים. אפרים כולל בתוכו עשרה שבטים והוא מלך להם, ויהודה זה יהודה ובנימין. והיות וכעת בית מקדש יש רק בנחלת יהודה ובנימין, ואם אנחנו נרצה להעלות את העם שיעלו לבית המקדש על מנת לעשות את החגים, אז ממילא יש חשש שהם יראו אותי יושב, ואת מלך יהודה שהוא משושלת בית דוד, את רחבעם בן שלמה, יראו אותו, יראו אותי עומד ואת רחבעם בן שלמה יושב, שרק למלכי בית דוד היה מותר לשבת בעזרה. הם יגידו הוא המלך האמיתי, אני רק פיקציה. ואם כן, הם יכולים למרוד בי ולקבל מלכותו. ואדרבה, הרי הממלכה אצלו, אז יש סיכוי גדול שהוא ינסה למשוך לב העם אליו. כיוון שכך, אמר אנחנו לא צריכים בית מקדש. יש לנו עבודה חדשה, עגלים. הלך ועשה לו עגלים. יוצא אם כן שכדבר אפרים רתת, דהיינו כאשר אפרים דיבר לעבוד את עבודת העגלים, היה זה מרתת ופחד ממה? נשא הוא בישראל. מכיוון שהוא חשש לנשיאותו. הוא חשש שמא האנשים ישובו למלכות יהודה ולכן דיבר לעבוד עבודה זרה.
ועם כל זה, הגם שהוא עשה את זה מחמת רתת ופחד, ויאשם בבעל וימות. אתם רואים שזה עלה לו ביוקר, והקדוש ברוך הוא אמר שלא יישאר לבית ירבעם שם ושארית, היה לו הדבר הזה לאשמה והעם המיתו אותו. נקרא את הפסוק הבא: ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כולה להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון.
מסביר המלבי"ם, עכשיו אחרי שרצחתם את המלך בעבור העניין הזה, וימות כמו שאמרנו, איך אתם ממשיכים לחטוא? ואדרבה, בזה החטא שלכם גדול יותר מאשר המלך עוד כשהיה חי. שהרי כאשר המלך היה חי, מה אני אעשה? המלך הכריח לעבוד עבודה זרה. המלך נתן הוראה לעבוד עבודה זרה. אבל עכשיו הוא אומר אתה עושה את זה מעצמך? עתה יעשו להם מסכה מכספם כתבונם. דהיינו, עד עכשיו העבודה זרה נעשתה מהמלך. עכשיו יעשו להם, הם בעצמם עושים עבודה זרה. והמסכה עד עכשיו לא הייתה מכספם, זה היה מכסף המלך. עכשיו הם יעשו את זה מכספם. המסכה עד עכשיו לא הייתה מתבונתם ושכלם, ועכשיו הם יעשו להם כתבונם, הכוונה לפי הבנתם. ועכשיו אם כן יוצא שחטאם הרבה יותר גדול. כי אז עוד עבדו עבודה זרה מאימת המלך, היום הם נהיו עצמאיים.
שימו לב, את כל זה אומר להם המלך ההרוג כביכול. הלכתם והרגתם אותי, והנה תראו אתם בעצמכם קמתם ועשיתם לכם מסכה. עצבים, מה זה עצבים? הוא מתאר שהעניין הזה מעשה חרשים כולה. נעשה במלאכת חרש וחושב, עד שכביכול יש להם פה לדבר. ואז כביכול הוא בא ואומר, כן ההנשה, כביכול הפסל עצמו מוכיח אותם. והם העצבים עצמם מדברים ואומרים לעם שבאים לנשק אותם, זובחי אדם עגלים ישקון? הם אומרים להם אתם ששחטתם בן אדם, רצחתם את המלך על זה שהוא עבד אלילים, הרגתם את ירבעם ואת אחאב על זה שהוא היה דבוק בבעל, זובחי אדם, אתם בעצמכם תנשקו את העגלים? הרי אחרי שאתם באים לנשק את העגלים, יוצא אם כן שאתם זובחי אדם. אתם מתחייבים כרוצחים. כי כל הסיבה שהלכת והרגת אותו, אוי ואבוי הוא עובד עבודה זרה. אבל אם אתה בעצמך הלכת אחרי זה ועבדת עבודה זרה, אז יתברר שמה שהרגת אותו זה רצח שפל. וזה לא מצד הקנאות שהבן אדם עבד עבודה זרה. כי אם כן, אומרים לך העגלים טוענים, העבודה זרה טוענת, זובחי אדם עגלים ישקון? הלכת להרוג בן אדם ובעצמך אתה מנשק את העגלים? אתה בעצמך עובד אותם? אם כן יוצא שזבחת אדם בחינם. כל זה בעצם הטענה שטוען המלך ההרוג כלפי האנשים שהרגו אותו. כביכול הוא טוען טענה כלפיהם, איך אתם רצחתם אותי על העניין הזה, בזמן שאתם אחרי זה קלקלתם בעצמכם הרבה יותר.
עד כאן הסברנו את המלבי"ם. הייתי רוצה לחזור לתחילת הפסוק הראשון ולראות את מה שרש"י מסביר. רש"י אומר כדבר אפרים רתת, הכוונה היא על משהו אחר לחלוטין. מדברים כאן על התוכחה שהוכיח ירבעם בן נבט את שלמה. הרי ראינו ששלמה בנה את המילוא, ירבעם בן נבט בא כדי להוכיח אותו. ואז כשהוא דיבר כנגדו, הוא דיבר דברים קשים ברעדה. ולמה ברעדה, ברתת? כי שלמה היה מלך גדול. לא פשוט כלל היה לדבר כנגדו, ודאי לא להוכיח אותו. כדבר אפרים רתת, כאשר ירבעם שבמשבט אפרים דיבר ברעדה דברים קשים כנגד שלמה, נשא הוא בישראל. על ידי זה זכה להינשא ולקבל את המלכות. כולם ראו בו גורם בעל השפעה, בעל כוח, שמסוגל גם לעמוד ולהוכיח את שלמה המלך. ויאשם בבעל וימות. ולאחר מכן ויאשם בבעל וימות, לאחר מכן הוא בעצמו הלך ועבד עבודה זרה, ובעקבות זה איבד את המלוכה, בעקבות זה מת. נכרת בית ירבעם, נכרת בית אחאב.
הרד"ק מסביר, כדבר אפרים רתת, הוא אומר בתחילה קודם שאפרים חטא, היה מוראו על כל העמים אשר סביבותיו. פירושו של דבר, הם היו נחשבים לאומה חשובה, לאומה עוצמתית. כל מי שהיה מדבר על אפרים, אוחז אותו רתת. עובר למצב רתת. היה רועד. וזה כמו שנאמר עליו שהיה רם וגדול בשבטי ישראל, וזרעו יהיה מלא הגויים. נשא הוא בישראל, נשא ראשו בישראל. אז אם כן מתחילה, כאשר היו רק מזכירים אפרים, כדבר אפרים, היה אוחז רתת והוא היה נשיא וגדול בישראל. ועם כל זה, ויאשם בבעל וימות. לאחר מכן כאשר אשם בבעל, הוא ניגף לפני אויביו וימות, זה נחשב כאילו מת. יוצא אם כן שיש פה שלושה כיוונים שונים לחלוטין איך להסביר את הפסוק. וכבר אמרנו לו פעם, ואנחנו אגב נראה את זה בפרק הזה הרבה, שכאשר הפסוק סתום, רבו בו הפירושים כשכל אחד בכלל בכיוון שונה. כשהפסוק גלוי, מבואר, אז אין הרבה מה לפרש, כיוון שהפשט הוא מה שנקרא נמצא בפנים. אבל כאשר הפסוק הוא סתום, כדבר אפרים רתת, מה זה זה? זה ביטוי סתום. אז לכן רש"י לוקח את זה על ירבעם שדיבר נגד שלמה. הרד"ק לוקח את זה שמי שהיה מדבר על אפרים היה רותת בגלל שאפרים רם ונישא. ואילו המלבי"ם מבאר את הדברים שכאשר אפרים עשה את העגלים לעבודה זרה, ירבעם, הוא עשה את זה מפחד שיאבד את המלוכה. אז הנה תראו איך פסוק אחד מקבל כמה פנים, ויש עוד ביאורים, אבל אנחנו לומדים בעיקר עם רש"י, רד"ק ומלבי"ם, אז לכן אנחנו נסתפק בזה.
ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים. רש"י מסביר, ועתה, בית יהוא שראו את כל זה, ראו הנה תראה, עד כמה שירבעם דיבר נגד שלמה ונהיה נשיא, עבד עבודה זרה, איבד את הכל. אז איך אתם בית יהוא ממשיכים לחטוא? ועשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים. כתבונם, רש"י מסביר כתבניתם. ראינו קודם במובן של לפי הבנתם. אבל רש"י לוקח את זה לכיוון אחר של כתבניתם. פירושו של דבר, היה להם תבנית, צורה מסוימת, שלפי הצורה הזאת עשו את המסכה. על זה הוא אומר להם, הם אומרים, להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון. רש"י מביא גמרא בסנהדרין, שהגמרא אומרת שאלה שהיו עובדי המולך, היו אומרים לישראל שיזבחו את הילדים שלהם לעכו"ם. לזבוח את הילדים שלהם למולך, כידוע וכמפורסם. ולאחר מכן, היו אומרים, מי שזכה והקריב לו את בנו, יזכה להיות נושק את העגל. כי דורון חביב הקריב לו. אז זה זובחי אדם עגלים ישקון. מי שיהיה מוכן לזבוח אדם, לזבוח בנו, הוא יזכה לזכות הגדולה לנשק את העגל. מי שלא, לא יזכה לזכות הזאת.
הרד"ק מסביר, ועתה יוסיפו לחטוא. עכשיו כשמלך ירבעם, הם עוד הוסיפו לחטוא. למה? כי בהתחלה כשהם היו עובדים בימי השופטים, הם היו עובדים את הבעלים, אבל תשימו לב, זה היה ברצוא ושוב. היה עומד שופט, מחזיר אותם בתשובה, ותשקוט הארץ 40 שנה, וחוזר חלילה. זה היה כל הזמן כגלגל. אבל עכשיו לעומת זאת, יוסיפו לחטוא, דהיינו הם עכשיו עקרו לחלוטין מכל וכל את עבודת השם. הם אסרו לעלות לירושלים, אסרו לעלות לבית המקדש, הם עשו להם את העגלים כתחליף. הם אומרים אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. אז הם הוסיפו לחטוא, כי עד עכשיו החטא היה ברצוא ושוב, וכעת הם כבר מקובעים בחטא. ויעשו להם מסכה מכספם. מה זה מכספם? שואל הרד"ק, הרי העגל היה מזהב. אז למה הוא אומר מכספם? הכוונה כל אחד ואחד נתן מכספו לקנות זהב כדי לעשות את העגל. כתבונת עצבים, כתבונם, אומר הרד"ק, או שפירושו כמו שהתבוננו בדבר של איזו צורה, הסכימו לעשות את העגל. או כמו תרגום יונתן כתבניתם, כמו שרש"י הסביר. אלה הם שני הפירושים שכבר ראינו לעיל. מעשה חרשים כולה. מעשה חרשים פירושו רצה לומר, אין בו שום משהו רוחני. כולו מעשה נגר. נגר בנה אותו או צורף בנה אותו. זה נקרא מעשה חרשים כולה. דהיינו זה מעשה מגושם לחלוטין, כמו שכתוב כל רוח אין בקרבו. להם הם אומרים, הכוונה בעבורם הם אומרים כוהני הבעל לבני אדם שבאים לזבוח זבחי אדם, הם אומרים מי רוצה לזבוח לעגל, עגלים ישקון. דהיינו לא תהיה עבודת העגל שלמה עד שתנשק אותו גם. לא די לזבוח לו, אלא צריך גם כן לנשק לו. כמו שכתוב וכל הפה אשר לא נשק לו. רואים שדרכם היה לנשק לעבודה זרה.
נזכיר כאן משהו מאוד מפורסם על הפסוק זובחי אדם עגלים ישקון. מובא שהמגיד מקלם הוזמן למסור דרשה בישיבת חכמי לובלין. והוא דיבר שם על גרמניה. מדובר על 10 שנים לפני השואה. והוא אמר תדעו לכם שבמקום הזה עוד עתידים לשחוט אנשים כמו עגלים. הכוונה בלי שום מצפון, כמו שלוקח עגל או תרנגולת למשחטה, אין לך נקיפות מצפון, כך הוא אמר להם ישחטו אנשים כמו עגלים. אמרו לו כבוד הרב, מה הרב מדבר? גרמניה זאת מדינה נאורה, זה מדינה משכילה, פה ערש התרבות, איך הרב מדבר? הוא אמר להם אני לא יודע דבר אחד אני יודע, אני יודע פסוק. והפסוק אומר זובחי אדם עגלים ישקון. אדם שמסוגל להגיע לכזה עיוות לנשק עגל, לא יהיה לו שום בעיה ללכת ולשחוט בן אדם. זאת אומרת העיוות המוסרי שלו הוא כל כך גדול שהוא מסוגל לקחת עגל לדרגה של בן אדם ולנשק אותו, הוא יהיה מסוגל לקחת בן אדם לדרגה של עגל ולשחוט אותו. אמרו לו על מה הרב מדבר? אז הוא אמר שהוא ראה אישה גרמניה לוקחת את הכלב שלה ומנשקת אותו. הוא אמר מדינה שמסוגלת לעשות כדבר הזה, שזה לא היה דבר נדיר שם, הוא אמר אנשים כאלה יהיו מסוגלים גם לשחוט בני אדם. וזה כידוע וכמפורסם לאחד מראשי הנאצים, מספרים שהיה לו כלב שהוא קרא לו מענטש. את הכלב הזה הוא היה משסה ביהודים. לכלב הוא קרא מענטש. אתם יודעים מה זה מענטש? מענטש זה אדם. כן. אז הוא פשוט היה מסוגל לקחת בהמה, כלב, להעלות אותו לדרגת אדם, אז לא היה לו בעיה למסור לכלב יהודים לאכילה. להוריד את היהודי לדרגת בהמה ולדרגת ואף פחות מן הכלב. זאת אומרת כאשר בן אדם מעוות בתפיסה שלו, הוא יכול להגיע לעיוותים נוראים וקשים. ואגב, זה דבר שהארכנו בו בעבר, זה לא הנושא אז אני לא הייתי רוצה להאריך בו, אבל אפשר לראות את זה אצל כל תנועות השמאל שיש לנו היום במדינה. אנחנו רואים שתנועות השמאל אפשר היה לומר, ללמד עליהם זכות, שהם אנשים מלאי חמלה. הוא לא יכול לסבול גם שפלסטיני סובל. גם זה נוגע לליבו. אז היה אפשר לראות בהם אנשים שהם מלאים רחמים כלפי כל יציר נברא. אבל כאשר הייתה התנתקות, אז הם פתחו מרכזים לקליטת כלבים שפשוט הושלכו על ידי המתנחלים כי לא היה להם לאן לקחת אותם, אז הם פשוט שחררו אותם. אז הם פתחו מרכז לקליטת הכלבים הללו. שאלו אותם רגע, אבל יש פה אנשים שאין מי שיקלוט אותם. אז הוא אמר זה בעיה שלהם שהם הלכו לגור שם. אתם מבינים? זובחי אדם עגלים ישקון. מי שמסוגל לנשק כלב ועגל ולהעלות אותו למדרגת אדם, אמץ כלב, אז הוא לא יאמץ מתנחל, כי בשבילו הוא גרוע ממין זואולוגי. אז שיהיה זרוק בחורף, בקיץ, מה אכפת לי איפה? מה אכפת לי ממנו? כבר היה פרופסור אחר, קראו לו ארנן, שאמר שהפלסטינים צריכים לטווח את הטילים שלהם אל ההתנחלויות. הוא אמר שזה לא טוב שהם יורים לארץ, זה מזיק, זה מזיק שהם יורים לתוך מדינת ישראל, שיטווחו להתנחלויות. אתם מבינים, הוא כבר דמם הותר. מבחינתו אם היה יכול היה נותן להם כתובות והכל. כן. זאת אומרת שאתה רואה אין בזה חוכמות. כאשר בן אדם מעוות בתפיסה, הוא מסוגל לקחת גוי, מסוגל לקחת מחבל, ולהתייחס אליו ביחס הומניטרי וביחס מרחם ומלא חמלה, בהכרח זה יבוא על חשבון שומרי המצוות, על חשבון אנשי הימין, על חשבון החרדים, על חשבון האחים שלו. וכל אלה אתם יכולים לשמוע אותם בביטויים הכי קשים. הכי קשים כנגד שומרי מצוות, כנגד מתנחלים, כנגד אנשי ימין. ביטויים נוראים ואיומים. שאתה שואל את עצמך, זה איש שמאל שקורא לעצמו נאור? צריך לשרוף אותם עם הזקנים, אמר אורי אבנרי. באמת אתה מלא חמלה. חס ושלום לא תחיזבאללה, חס ושלום. מה פתאום? איתם צריך להידבר ולראות איפה כשלנו שלא נתנו להם מספיק, אולי בגלל זה הם כועסים. אבל את החרדים צריך לשרוף עם הזקנים. ובקיצור, רואים שהעניין הזה הוא סיסטמטי. כאשר אתה מעוות, אין עיוות חלקי. העיוות הוא עיוות מלא.
פסוק ג'. לכן יהיו כענן בוקר וכטל משכים הולך כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. לכן יהיו כענן בוקר. הכוונה השם מונע מהם את הטובה ואת הברכה. והם דומים לענן בוקר, שהענן מביא גשמי ברכה, וכלה והולך לו, הענן נעלם. כך כן יהיו, כך גם כטל משכים הולך. שגם אם יש טל ובהשכמה קיבלת קצת משהו, אבל זה לא יאריך זמן רב, אלא בבוקר חלף והלך לו. וחוץ מזה, גם יביא עליהם רעה בפועל ויגלה אותם לגולה. ועל זה הוא אומר כמוץ יסוער מגורן. בהתחלה הם יהיו כמו מוץ, שהמוץ זה הקליפה של החיטה, שאת המוץ הזה נושא רוח סערה מן הגורן והדגן נשאר. דהיינו בתחילה יגלו המוץ, שהמוץ הם הרשעים. הטובים יישארו. ולאחר מכן יהיו כעשן יסוער מארובה. כמו שהעשן מארובה בעצם נושא הכל, שורף הכל, כך גם כן הם יגלו לחלוטין. כך מסביר המלבי"ם.
ואנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים ואלוהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי. ואנוכי השם אלוהיך, אומר רש"י, ולא היה לך למרוד בי. וראויים הם לכיליון, שהרי אנוכי השם אלוהיך מאשר הוצאתיך מארץ מצרים, קיבלתם אותי לאלוה, אז מה היה מן הראוי שאלוהים זולתי לא תדע. היה מהראוי שלא תעבוד שום אלוה מבלעדיי. היות ומושיע אין בלתי. את מי תלך לעבוד? מי יושיע אותך חוץ ממני?
מסביר המלבי"ם, כנגד מה שראינו לעיל שהם טענו שהקדוש ברוך הוא לא משגיח עליהם בעצמו, והם טענו הרי כשם יצאו ממצרים, מסביר המלבי"ם, הייתה להם טענה הרי אז משה רבנו הנהיג אותם. דהיינו, היינו מונהגים מכוח אמצעי. ולכן הם טענו אז מה הבעיה עם העגלים? גם היום אנחנו מונהגים מכוח אמצעי. הרי גם אז משה הוציא אותנו ממצרים, ובנביא העלה את ישראל ממצרים. אז אנחנו שמנו לנו כעת במקום הנביא את העגלים, שהם יהיו מקבלי השפע. עונה להם על זה כעת הקדוש ברוך הוא, הלא אנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים. הוא אומר להם הרי משם אני הוצאתי אתכם בלא אמצעי. ואז אלוהים זולתי לא תדע. הרי לא היה שם אלוה חוץ ממני, לא אלוה שני לי. ואף מושיע אין בלתי, שלא נמצא מושיע שליח מאיתי להושיע, אלא הושעתי אתכם בעצמי, בלי שום אמצעי. אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני בעצמי. אז איך אתם טוענים שגאלתי אתכם על ידי כוח אחר? כבר הזכרנו את העניין הזה שבהגדה של פסח שמו של משה לא מופיע. והסיבה היא מהעניין הזה. להדגיש בפנינו, הגאולה הייתה רק מאיתו יתברך. שלא תבוא ותאמר הנה היה על ידי כוחות אחרים. אנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים, אלוהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי.
אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות. גם במדבר, אחרי שהוצאתי אותך ממצרים, אני ידעתיך. תמיד הביטוי של לדעת זה להתחבר. וידע אדם את חוה אשתו, זה מלשון חיבור. אז אני ידעתיך, הכוונה בהשגחה מלאה, למלא את כל מחסורכם בארץ תלאובות. במציאות שבה לא שייך היה שתתקיימו, אלא רק על ידי ניסים מתמידים. כמו נס הבאר, כמו עמוד הענן שליווה אותם, כמו המן שליווה אותם. אז אני ידעתיך במדבר. ליוויתי אותך ליווי צמוד בארץ תלאובות. מה זה תלאובות? רש"י אומר אין לו דמיון. מה זה אין לו דמיון? הסברנו פעם, כל מילה בתנ"ך כשאני רוצה להבין אותה, אני מחפש האם יש לו אח במקרא. הדרך להבין את המקרא זה על ידי שאני מוצא לו אח. מוצא לו אח הכוונה היא מוצא דוגמה לו. לדוגמה, אם אני לא יודע מה פירוש המילה לטוס, אז אני רואה פה באיזה פסוק את המילה לטוס. לא יודע מה פירוש המילה. אני רואה בפסוק אחר ויעף ויטוס, לדוגמה. או ויטס, לדוגמה. אז אני מבין שטיסה מקושר עם עפיפה. אז גם פה כשאני מנסה להבין מה כתוב פה, אז גם בפסוק הזה הויטוס הכתוב פה זה קשור לעניין עפיפה. כי הנה במקום אחר ראינו שחיבר אותם. כך בכל מילה שאנחנו מחפשים בתנ"ך, הדרך היא לחפש בדרך הקונקורדנציה. דהיינו פותחים את הקונקורדנציה ומוצאים מילים שהם פסוקים שבהם מופיעה המילה הזאת או ההטיה שלה, וממנה אני מבין מה פירוש המילה כאן. הקושי הגדול הוא לפרש מילים שאין להם אח במקרא, או אין לו רע. כמו שכאן רש"י אומר שאין לו דמיון. כל אלה זה אותו דבר. אין לו אח, אין לו רע, אין לו דמיון, היינו הך. פירושו אין מילה דומה לה במקרא, שממנה אני יכול להקיש ולהבין על מה כאן דיברנו. ואז ממילא כשמגיעים לכזאת בעיה, מנסים לפרק את המילה ולראות מהיכן השורש שלה נובע. ואז על ידי זה אני אומר מילה זאת דומה, אז אחד אומר זה דומה לשורש פלוני, השני אומר לא, זה דומה לשורש אלמוני. אז יכול להיות שתי מילים שבעצם זה דומה גם לזה וגם לזה. יש פה גם את המרכיבים של המילה ההיא וגם את המרכיבים של המילה השנייה. ואז יוצא מחלוקת בפרשנות למה לדמות אותה, איך לפרש את המילה. אפשר לתת הרבה דוגמאות, אבל למה לנו לתת דוגמאות, בואו ניתן דוגמה שכאן מה שאנחנו מדברים. כשאנחנו מנסים לקחת את המילה תלאובות ואין לה דמיון במקרא, אז חובתנו לפרק אותה ולראות מאיזה השורש היא נובעת. רש"י אומר תל שאווין בו כל טובה ואין מוצאים. תלאובות מורכב משתי מילים, מתל ואווה. אווה זה מתאווה. זה יכול להיות ב-א', זה יכול להיות גם כן ב-ו', כן. כמו אז נותן דוגמה, לא יאבה השם סלוח לו, זה ב-א'. אביון, נקרא אביון כי הוא מתאווה לכל דבר. מלשון אבה, כן, לא אבה יבמי. כן, אז על כל פנים יש פה תלאובות. אז אני שומע שפה מדברים על אווה. מצד שני התל פה לא לא ברור איך הוא נכנס. לכן רש"י מחבר ואומר תל שאווין בו כל טובה. הכוונה מקום שבו אווין כל טובה. מה זה המקום שאווין כל טובה ולא מוצאים? זה המדבר. אז אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות. עכשיו תשימו לב, כמו שאמרתי קודם, אנחנו תמיד ננסה להבין מתוך הפסוק עצמו. אז אם אני יכול להביא ממקורות אחרים, מצוין. אם לא, אני אנסה להבין לפי העניין. אז אם הוא אומר ידעתיך במדבר בארץ תלאובות, דרך הפסוק לכפול את הדבר במילים שונות. אז הגם שהמלבי"ם אומר שאף פעם זה לא אותו דבר אלא תמיד זה במשמעות נוספת, אבל על כל פנים זה נותן כיוון. אם אני רואה את העניין הזה קשור למדבר, אז אני מבין שארץ תלאובות מחובר למשהו של מדבר. ידעתיך במדבר בארץ תלאובות. מה זה תלאובות? תל שאווין בו כל דבר ולא מוצאים. במדבר אתה מתאווה לאוכל, מתאווה למים, מתאווה לכל דבר, לבגדים, ומה שלא תרצה, אתה לא מוצא שם כלום. זה הביאור של המילה תלאובות, ובהזדמנות הזאת גם הבנו איך הדרך של הפרשנים לבאר את מילות התנ"ך.
כמרעיתם וישבעו. שבעו וירם ליבם על כן שכחוני. כמרעיתם, אחרי שהבאתי אותם מן המדבר לארץ מושב, אל הארץ הקדושה, כמרעיתם, מצאו פה מרעה, וישבעו. על ידי ששבעו, וישמן ישורון ויבעט. שבעו וירם ליבם. על ידי כן התרומם ליבם, וכמו שכתוב ורם לבבך ושכחת את השם אלוהיך. על כן שכחוני. על ידי שרם ליבם, בעקבות זה שכחו את השם.
ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור. ואהי להם כמו שחל, שכחו את טובת האלוקים, כפרו בטובותיו של השם אומר המלבי"ם, אבל שימו לב, את הרעה שבאה עליהם הם יחסים על השם. דהיינו, הקדוש ברוך הוא נדמה להם כאיזה חיה טורפת, כמו שחל, כמו נמר, כמו דוב, כמו לביא. וכבר הזכרנו את העניין הזה בעבר, שכאשר היה להם טובה, הם ייחסו אותה לבעל, לעגלים, לעבודה זרה. כשהיה להם רע, אמרו זה מאת השם. ודיברנו על זה שלפעמים אנשים גם היום מדברים כך. כאשר קורה לו משהו טוב, אז הוא אומר היה כאן סייעתא דשמיא. מה פירוש? אני עשיתי, אבל השם עזר. סייעתא דשמיא. כשהיה משהו טוב, אני עשיתי, השם עזר. וכשקורה לו משהו רע, אומרים לו מה אתה אומר על מה שהיה לך? הכל משמיים, הכל משמיים. אתם מבינים? הרעות זה רק משמיים. הוא לא שותף. הוא לא עשה פה כלום בשביל ש... אבל זה הכל משמיים. אבל אם יש משהו טוב, אז היה סייעתא דשמיא. משמיים עזרו כי את הטובות אני מביא, השם קצת עוזר. בו בזמן שבנביא כתוב הפוך. כתוב שבעצם תייסרך רעתך. הרעה היא שלך בלבד. הרעה שנפרעת ממך זה הרעה שאתה עשית, היא המייסרת אותך. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא הכל הוא רק ממעשה האדם. על כל פנים, אז הם שכחו את טובת האל, אומר המלבי"ם, ואני נדמה להם כמו שחל. כמו נמר, כמו דוב וכלביא. ולמה הוא מדגיש את ארבעת אלה? שימו לב, הזכרתי שחל, נמר, דוב ולביא. שחל ונמר אצלנו בפסוק ו'. ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור. פסוק, זה בפסוק ז'. בפסוק ח', אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור ליבם ואוכלם שם כלביא חית השדה תבקעם. אז ראינו כאן שחל, נמר, דוב ולביא. אומר המלבי"ם, למה דווקא לאלה המשיל? כיוון שזה כנגד ארבע מלכויות שהשחיתו אותם. השחל זה מלכות בבל ואשור. דניאל ראה בתחילה כאריה. שחל זה אריה. הנמר זה מלכות יוון. כנמר על דרך אשור, שהוא בא על דרך ארץ ישראל. הוא לא הגלה אותם מארצם, אלא הוא בא לכאן. נמר שוקד על עריהם. לאחר מכן, אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור ליבם ואוכלם שם כלביא חית השדה תבקעם. אומר המלבי"ם, כדוב שכול, זה החיה השנייה שראה דניאל. דמיה לדוב, זה מלכות מדי. ואז ואקרע סגור ליבם, זה היה בימי המן. פתחו ליבם, עשו תשובה. ואוכלם שם כלביא, זה בגלות אדום. גלות אדום זה החיה הרביעית שכתוב עליה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. דהיינו אכלה ועשתה את האוכל עד דק, והנשאר כאילו דרכה ברגלה ורמסה. פירושו של דבר, הם לא, כמו לא הותירו מאומה, מלכות אדום. אומר המלבי"ם, אם כן, אתה רואה שהגלויות הללו, המלכויות, הם אלה שעינו אותם. ועם כל זה, נדמה להם שאני הטורף אותם. אומר הקדוש ברוך הוא, טעות בידם. חית השדה תבקעם. פירושו של דבר, אני רק הסתרתי פניי מהם. מי שמבקע אותם זה חית השדה. וחית השדה עושה זאת בגלל שהם עזבו דרך השם. ואם כן יוצא, שלא הקדוש ברוך הוא הוא המביא הרעה, אלא הקדוש ברוך הוא רק מביא את הטוב. ואם יש רעה, זה בגלל שאתה עזבת את השם, הסתרת פניך ממנו, אז גם הקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך. ואז כשהוא מסתיר פניו ממך, ממילא כל אותם צרות באות מאליהן בעקבות הרעות שעשית. אבל לבוא ולהגיד שזה ממני, אומר הקדוש ברוך הוא, זה עיוות של המציאות.
מסביר המלבי"ם שנשים לב שיש כאן הדרגה. כי בהתחלה הוא אומר אפגשם כדוב שכול, אקרע סגור ליבם, ואהי להם כמו שחל, כנמר על דרך אשור, אפגשם כדוב שכול, ויקרע סגור ליבם, אוכלם שם כלביא, חית השדה תבקעם. מסביר המלבי"ם שבהתחלה הוא אורב על הדרך. הוא מסתכל למרחוק. ולאחר מכן אפגשם. שימו לב, על דרך אשור, הכוונה היא מלשון ראייה. כיוון שלא כתוב פה אשור דגש, כמו שרש"י כבר עומד על העניין. תמיד שמוזכר אשור כמדינה, כתוב אשור עם דגש בשין. פה כתוב אשור. כשאני אומר אשור בלי דגש, הכוונה אראה. פירושו של דבר, ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור, כמו נמר שעומד ורואה על הדרך, מתבונן, אורב, כדי ללכוד את מי שעובר בדרך. וזה כמו אשורנו ולא עתה, אראנו ולא קרוב, שהכוונה היא מלשון ראייה. כן, בנו צעדה עלי שור, ששמה הכוונה היא החומה הגבוהה ששמה היו רואים ומביטים למרחוק. אז אשור הכוונה אראה, זה המובן של אשור. אז אם כן בהתחלה זה כמו הנמר על דרך אשור, שהוא ממתין ואורב על הדרך. השלב הבא, אפגשם כדוב שכול. כבר פוגש בהם ממש. לאחר מכן אוכלם שם, כבר אוכל אותם שם בערים כמו הלביא. ולאחר מכן הוא מחלק ללביאות ואוכל הכל עם הלביאות. חית השדה תבקעם, הכוונה היא שאר החיות שלהם הוא מחלק את האוכל.
מה זה דוב שכול? רש"י אומר שכול, כמו שתאמר חנון ורחום. מה פירוש שכול? כמו שוקל. כמו משכל. משכל הכוונה הורג הבנים. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, כן. אז אם כן לפי זה לא מדברים שהדוב בעצמו שכול, אלא הכוונה היא שהדוב הוא יהרוג את בניהם. אז הוא דוב שוקל. זה הכוונה. לעומת זאת הרד"ק מסביר כפשוטו, כמו שאנחנו היום משתמשים בביטוי דוב שכול. כאשר הדוב הרגו את בניו, הוא דוב שכול, הוא מסוכן ביותר.
מסוגל ללכת להרוג ולעשות דברים קשים ונוראים. אז הוא אומר אני אפגוש אותם כמו דוב שכול, דוב שהוא שכול ומר נפש שאם הוא מוצא אדם או בהמה הוא מחסל אותם במהירות. אומר על זה הרד"ק, למה דווקא דוב שכול? נמר שכול זה יותר טוב, אריה שכול זה יותר טוב, אז למה דווקא דוב שכול? אומר הרד"ק, אומרים כי הדוב כשכילד, תלד כמו חתיכות בשר. כי הוולד מכוסה כולו בהולידו בשליא עבה מאוד. יש שליא שעוטפת את הוולד. והדוב מלחכת את השליא וחותכת מעט מעט כדי שלא תזיק לוולד, והיא יגעה בזה מאוד עד שתעביר כל הבשר ויצא הוולד. ולפי שטרחה הרבה בו, היא מרת נפש יותר כשיהרגו אותו. אז אם כן, הדוב או הדובה היא הרבה יותר זועמת כאשר הורגים את הוולד שלה כי התאמצה בשבילו. ולכן הוא מזכיר כאן דווקא את העניין של הדוב השכול.
שיחתך ישראל כי בי בעזרך. שיחתך ישראל, מסביר המלבי"ם, מה שאתה מושחת על ידי חיתו שדי, כמו שראינו לאל כנמר על דרך אשור, כדוב שכול, כלביא, חית השדה תבקע אותם. אומר להם השם, אתם טוענים הנה השם עושה לנו רע. אומר להם השם לא אני עושה את זה, שיחתך ישראל. אתה משחית את דרכיך, זה מה שמשחית אותך, זה מה שמביא עליך את הרעות. כי בי בעזרך, מה כוונת הדברים? מה שאתה חושב שהמציאות הזאת של ההשחתה היא בי, אתה אומר הנה השם עשה לי רע, אומר הקדוש ברוך הוא אתה יודע ממה זה נובע? כי עד היום הייתי טוב איתך. כי עד היום הייתי בעזרך. זאת אומרת השפעתי עליך טובה. ולכן כאשר אני רק קולט טובתי, מיד באות כל הצרות. ואז מה אתה בעצם אומר? השם עשה לי רעה. לא שאני עשיתי לך רעה, זה שאני עד היום עשיתי לך טובה. ובשלב מסוים הפסקתי אותה. אומר הקדוש ברוך הוא אם כן יוצא שהרעה באה בגללך, ומה שהיה לך עד היום טובה כי אני פעלתי להיטיב לך. אז שיחתך ישראל, ומה שהיה עד היום טוב כי בי בעזרך, ואני כבר לא מתכונן להמשיך עם זה, ולכן ממילא באה ההשחתה באשמתך.