כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב. כנען, מסבירים כל המפרשים, שהכוונה היא סוחר. כנעני זה סוחר. חגור נתנה לכנעני, הכוונה נתנה לסוחר. כיוון שהכנענים דרכם שהם היו עוסקים במסחר, על שם זה לכל הסוחרים קראו כנענים, גם אם הם ישראלים. המלבי"ם מבאר, עד עכשיו הוא הסביר את החלק הראשון של הפסוק הפותח, סבבוני בכחש אפרים. הוא הסביר מה היה הכחש, מה היה הכפירה שלהם, המינות שהייתה אצלם, שהיו מכחישים את ההשגחה הפרטית והיו עובדים את שרי המערכה, הכוונה היא עובדים לגרמי השמיים. עכשיו הוא יסביר את החלק השני של הפסוק הראשון, ובמרמה בית ישראל. על מה זה חוזר? זה החטא שהם היו חוטאים בבין אדם לחברו. מרמה, הונאה. הנה כמו הכנעני הסוחר שעוסק במסחר ואוחז בידו מאזני מרמה, וזה מחמת שאהב לעשוק, לעשוק אהב, ולכן המאזניים שלו הם מאזניים שהם עשויות ברמאות, אם תרצו לא מכוילות, מכוונות כדי להביא תמיד את הקונה להפסד, כך גם כן המנהג שלהם בבין אדם לחברו, שהם חוטאים בעניינים הללו כמו סוחר כנעני שאוהב לעשוק.
ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. רש"י פותח במדרש אגדה שהיה דורש רבי שמעון: מצאתי און לי, מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל. דהיינו, טען ירבעם בן נבט כאשר הוא בא ומשל על ישראל, ויש לי זכויות עליהם, יש לי שטר חוב. שטר חוב שהם שייכים לי. ואון זה שטר, כמו כותבים עליו אונו. אונו הכוונה שטר בלשון המשנה והגמרא. מה היה השטר? עם איזה טענה ותביעה מגיע ירבעם שיש לו שליטה בעם ישראל? ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. יש לי עושר גדול, יש לי שטר המוכיח את שלטוני, כי הרי כאשר הגיעו השבטים אל יוסף, הם אמרו לו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים. אני יוסף, שבט אפרים, ושאר השבטים הם עבדים לאבא, ליוסף. אז יש לי שטר. שטר שבו הם מגיעים לי. במילים פשוטות, יש לי ממשלה עליהם ויש לי זכות בממונם, כיוון שאבא שלי קנה אותם לעבדים, אז ממילא יוצא שאני ירשתי אותם ואז עשרתי, מצאתי און לי, מצאתי לי שטר חוב.
ולכן לא ימצאו לי עוון אשר חטא. והיות וכן, אין בי חטא אם אני נוטל אותם לעבדים, שהרי כל מה ששייך להם שייך לי, וכל אשר לעבד שייך לאדונו. מה אומר לו הקדוש ברוך הוא פסוק הבא? ואנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים, עוד אושיבך באוהלים כימי המועד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הננו לך לעבדים לא שכחת, אבל את אנוכי השם אלוהיך שכתוב בעשרת הדיברות שכחת? הלכת והעמדת שני עגלים, אחד בבית אל, אחד בדן. זה מה שכביכול ואנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אומר לו לא שכחת את השטר חוב שהם מגיעים לך לעבד, אבל במקרה שכחת את אנוכי השם אלוהיך והלכת והקמת לך עגלים?
טוב, זה מדרש יפה, אבל שימו לב, מדרש. כיוון שפשוטו של מקרא לא על זה מדבר. ובואו נבין על מה פשוטו של מקרא מדבר. אומר אפרים, כביכול עם ישראל, בני שבט אפרים, שהכוונה לעשרת השבטים: מצאתי און לי. פירושו של דבר, על ידי עושק, על ידי מאזני מרמה, כמו שראינו לעיל, כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב. ואנוכי השם אלוהיך, אומר השם, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם במצרים אני הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור. אומר השם, גם אני היודע ואני הנפרע ממי שמעמיד מאזני מרמה, וממי שטומן משקלותיו במלח כדי לרמות. מאזני מרמה תמיד היו בדרך של הסתר. בן אדם לא היה יודע שאתה מרמה אותו, כי אם הוא יודע, הוא לא יקנה ממך יותר וגם יתבע אותך לדין. ולכן הדרך של מאזני מרמה שהם היו בדרך שבה אתה מרמה ומאחז את עיני הקונה, והוא בטוח שאתה עושה זאת בצדק. מה הם היו עושים? היו טומנים את המשקולות במלח, ועל ידי זה היה נחסר מהמשקולת, המלח אוכל ממנה, וזה לא היה ניכר. ואז כשהוא שם את המשקולת במקום קילו, זה 950 גרם. אז 20 איש קנו ממני היום, הרווחתי קילו. כל אחד 950 גרם במקום קילו, נו, בסוף הוא יצא מורווח. יוצא אם כן שזה נקרא מאזני מרמה.
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה חושב אף אחד לא יודע. אף אחד לא מכיר במעשיי. אומר הקדוש ברוך הוא, ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. יש לי הון ויש לי כוח ועושר, מהיכן? מהעושק של המאזני מרמה. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה ככה חושב, אבל הרי אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אומר השם, אתה שכחת שאני במצרים ידעתי להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור. כך שלמעשה אתה יכול אולי לרמות את הסובבים, אבל לא את קודשא בריך הוא. והוא אומר הקדוש ברוך הוא, אתה אומר לעצמך עשרתי מצאתי און לי, הרי טוב יותר היה לך אם היית אומר בליבך כל ממוני אין בו די לכפר חטאותיי. זה היה הרבה יותר טוב. לפחות היית מוצא סיבות לחזור בתשובה. זה מה שהוא אומר לו, היה טוב יותר אם היית אומר כל יגיעי לא ימצאו לי עוון אשר חטא. כל יגיעי לא יהיה די בו לכפר על העוון והחטאים שחטאתי.
וכך גם כן מתרגם יונתן, שהנביא אומר להם: כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תשלומת חוביכון. כל העושר שלכם לא יתקיים לכם ביום שיושלם עוונכם. דהיינו, לא יהיה די בו כדי לכפר על מעשיכם. למעשה מלשון התרגום יונתן לכאורה יותר משתמע שהעושר הזה לא יתקיים. פירושו של דבר, עשית עושר, בחצי ימיו יעזבנו. כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תשלומת חוביכון. אבל האמת היא יכול להיות רש"י לומד יתקיים לכון כמו יעמוד לכם. כל העושר לא לא שלא יתקיים לא יהיה בו קיום כי בחצי ימיו יעזבנו, אלא העושר לא יעמוד לך להגן עליך ולהציל אותך ביום שבו אפקוד את חטאיך עליך. אם כן יוצא שלפי רש"י לא ימצאו לי עוון אשר חטא, לא ימצאו כמו לא יספיקו. כמו הצאן ובקר ימצא להם, או יאסף להם ומצא להם. ומצא להם הכוונה יספיק להם. אז הוא אומר כל יגיעי, טוב יותר שהיית אומר לעצמך כל יגיעי, כל הממון שלי לא ימצאו לי, לא יספיקו לי כאשר עוון אשר חטא, כדי לכפר על העוונות והחטאים שעשיתי. הרד"ק מסביר שכאן יש תביעה כלפי אפרים. ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. ההפך מקבל אלוהיך תמיד, שאדם צריך תמיד לקוות להשם ולדעת שהכל ממנו. אפרים בדרך גאווה בא ואומר עשרתי, מצאתי און לי, אני העשרתי, אני מצאתי און לי, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. שוכח שהשם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כמו שכתוב ושכחת את השם אלוהיך. מה הוא אומר? עשרתי, מעצמי נהייתי עשיר. מצאתי און, הרד"ק אומר אפשר להסביר בשתי צורות. או און כפשוטו, כוח, כיוון שעדיין כסף זה כוח. או און זה כמו הון. מצאתי הון לי, כמו האל"ף והה"א מתחלפות. אז כביכול מצאתי לי ממון רב. ושוכח שהכל הוא ממנו יתברך, וחושב שהכל זה מאיתו, אני העשרתי.
כל יגיעי לא ימצאו לי עוון אשר חטא. יש פה רעה נוספת, אומר הרד"ק, שהוא עושק והוא אומר כל מה שעשיתי אין פה ממון של עוון וחטא. כל מה שעשיתי פה הכל כשר, הכל לגיטימי, הוא לא מרגיש שיש כאן ממון שבא בגזלה, הוא לא מרגיש שיש כאן ממון שבא בחטא ועוון. וגם אם תגיד היה פה עוון, אז תדע לך זה רק חטא. מה ההבדל בין עוון וחטא? עוון זה במזיד, חטא זה בשגגה. זאת אומרת, גם אם נדבק בי משהו, תשמע, זה בלי כוונה, מה לעשות. זה לא עוון, זה נמצא בי עוון אשר חטא. אם תמצא איזה עוון, זה כן, זה היה בשגגה, זה משהו מבלי ידיעתי.
המלבי"ם מסביר, אפרים אומר, הקדוש ברוך הוא טוען כלפיו כנען מאזני מרמה לעשוק אהב. בא אפרים וטוען, ריבונו של עולם, אני לא עושק. איך העולם אומרים היום? מסחר. ריבונו של עולם, זה מסחר, מה לעשות. ככה הם תנאי המסחר. מה לעשות, צריך מי שהולך ישר מגיע לבית הקברות. מה לעשות, צריך קצת ככה לדעת להתגמש, צריך קצת לדעת להחליק עניינים. ועוד כל מיני ביטויים מכובסים שהמשמעות הפשוטה שלהם זה גזל ועושק ורמאות ומה שלא תרצה. אבל את הכל אנשים ככה מחליקים בפרנסה, צריך להתפרנס, צריך לדעת להסתדר. והוא אומר, אומנם עשרתי ומצאתי און לי, יש לי שיטות איך להרוויח במסחר, אז אפילו שהיה לי מאזני מרמה, אומר זה לא חטא. פירושו של דבר, היות ואת ההשגה הזאת לא עשיתי בגניבה, אלא בדרך של מסחר, אז מה לעשות, מה שנקרא במסחר יש קומבינות. זה לא נחשב לחטא מה ששקלתי במאזני מרמה. שימו לב, לפי המלבי"ם, כל יגיעי, כיוון שהגעתי לזה ביגיעי, אז לא ימצאו לי בזה עוון אשר חטא. לא ימצאו לי בזה עוון או חטא. מה ההבדל בין עוון לחטא? עוון, אומר המלבי"ם תמיד, זה עיוות השכל. כשבן אדם מצא לעצמו היתר ועושה מזה אידיאולוגיה, זה נקרא עוון. זה כבר נהיה מזיד. כיוון שכך צריך לעשות. לעומת זאת חטא, זה בדרך כלל בא מחמת תאווה ובשגגה, כי גם תאווה זה סוג של שגגה. אז בן אדם כביכול זה היה בחטא. אומר לא ימצא בי לא עוון ולא חטא. לפי המלבי"ם, המשמעות של הדברים שהוא אומר, אפילו שזה יהיה עוון לפי התורה, זה לא חטא מצד עצמו, מכיוון שזה בא בדרך יגיעה. לא ימצאו לי עוון אשר חטא. לא ימצאו לי עוון שיש בו חטא מצד עצמו. מכיוון שהעוון הזה, כמו שהסברנו, זה רק מצד התורה, אבל מצד בני אדם, זה דרכי המסחר, ככה סוחרים וכך היא הדרך.
ואנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים, עוד אושיבך באוהלים כימי מועד. עונה לו הקדוש ברוך הוא לאפרים, אומר המלבי"ם, הרי אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הרי בריבית ומשקלות נזכר יציאת מצרים. בהלכה של איסור ריבית ובהלכה של איסור עיוות המשקלות, שמה כתוב אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. דהיינו, במצרים, אומר המלבי"ם, הם הרי היו במצב של עניות. הם לא היו מלווים בריבית, כי מי שעני אין לו כסף להלוות. לא היה בידם מאזני מרמה, כי מי שעני ואיננו סוחר, אין לו דרך לרמות. אז אין לו מאזני מרמה. לכן הוא אומר, תזכרו את יום צאתכם מארץ מצרים. דהיינו, אם אתה תלווה בריבית, אם אתה תונה במשקל, אני אחזיר אותך למצב שלך במצרים. במצרים לא לקחת ריבית, לא הונית במשקל. למה? עניות גדולה. אתה רוצה לחזור למצב הזה? אתה רוצה לחזור למציאות הזאת? אומר להם השם, תזכרו שאנוכי השם אלוהיך המעלך מארץ מצרים, ששם היית בעוני גדול. אם אתה תמשיך לשקול במאזני מרמה, עוד אושיבך באוהלים כימי מועד. אני אחזיר אותך בחזרה להיות עני, יושב אוהלים, ללא בית, ללא מגורים, כמו שהיית בימי מועד צאתך מארץ מצרים. כך שלמעשה טוב לך לנהוג ביושר כדי שלא אחזיר אותך למצב ההוא. או עוד הסבר אומר המלבי"ם, שאתם תהיו שובתים מענייני מקנה וקניין, כמו ששובתים ממסחר בימי המועדים והימים טובים. כימי מועד, כמו במועד לא עושים מסחר. אז אני אחזיר אותך לעניות כימי מועד, שלא תוכל לעשות מסחר כמו שבימי מועד אין לך סוחר.
לפי רש"י, הפסוק הזה הוא נבואה טובה. ואנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים, עוד אושיבך באוהלים כימי מועד. אחרית מתוכך סוחרי מרמה, ואושיב אותך באוהלים, אומר רש"י, אעמיד מתוכך תלמידי חכמים העוסקים בתורה. כמו שכתוב אדם כי ימות באוהל, הכוונה היא שימית עצמו באוהלה של תורה. אז אומר השם, אני השם שהעליתיך מארץ מצרים, אני מבטיח לך פה הבטחה טובה, עוד אושיבך באוהלים, אחרית מתוכך את סוחרי המרמה ויהיו ממך תלמידי חכמים שגדלים בתורה.
לפי הרד"ק, גם כן יש פה תביעה כנגד אפרים. אומר הקדוש ברוך הוא, איך אתה מעז להמרות את פי אחרי כל הטובות שעשיתי לך? ולפי הרד"ק כל הפסוקים הבאים יתבארו לפי הקו הזה. שהשם מזכיר להם את הטובות והחסדים שגמל עמהם, ואז ממילא גדלה קובלנה כלפיכם. איך אחרי כל החסדים הללו הרעותם? איך אחרי כל הדברים הטובים שהשפעתי עליכם, אתם כאלה כפויי טובה? ואנוכי השם אלוהיך מארץ מצרים, הרי כבר מאז ידעוני אבותיך, עשיתי להם אותות ומופתים, הוצאתי אותם ממצרים, מבית עבדים. היית צריך לדעת אותי, היית צריך להתחבר אליי. ואם כן, כאשר אתה לא עשית כדבר הזה, אתה הראית כפיות טובה, לא נתתם לליבכם להתבונן בטובות שעשיתי עם אבותיכם ואיתכם.
ודיברתי על הנביאים ואנוכי חזון הרביתי, וביד הנביאים אדמה. ודיברתי על הנביאים, לפי הרד"ק, זה חלק מהטובות. הרי מסרתי לכם נבואות, ואנוכי חזון הרביתי, והייתי נדמה ביד הנביאים, אז איך העזתם לקלקל? לפי המלבי"ם, אומר השם, הרי רציתי להחזיר אותם בתשובה. הרביתי להם נביאים. כתוב שבימי אחאב היו מאות נביאים, כולם תלמידים של אליהו. הם היו מוכיחים את העם, עד שבאה איזבל והרגה את נביאי השם, עד שנותרו 50 50 איש במערה. אבל לפני כן היו מאות נביאים. אז אומר השם, אני חזון הרביתי. הרביתי חזון ונבואה כדי לדבר עם העם ולהשיב אותם בתשובה. מה ההבדל בין נביאים לבין חזון? אומר המלבי"ם, שחזון זה גם מין ממיני הנבואה, שהשם מדבר בדמיונות ומשלים. על זה הוא אומר וביד הנביאים אדמה. מסביר המלבי"ם, שחזון זה מה שרואה הנביא במחזה הנבואי. הדמיון זה מה שרואה הנביא תמונות שהם לדמיון אל הנבואה. כמו מקל שקד אני רואה, סיר נפוח, תמונות מסוימות שהם כמו רמז למסר של הנבואה. כלוב קיץ וכולי. הדיבור, ודיברתי אל הנביאים, זה מה שהשם מדבר אליו, שומע קול השם המדבר אליו בעת החזון.
אם גלעד אוון אך שווא היו. בגלגל שוורים זיבחו. גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. רש"י מסביר, אם גלעד אוון, אם לאנשי גלעד, שהם הרי גלו, הם הרי הוכו, אם בא להם אוון, אם בא להם שבר, אונס, צרה, זה באשמתם. הם כמו הביאו זאת על עצמם. כי הרי הם אך שווא היו. הם הרי כל מעשיהם היו שווא ותוהו. ולא די בכך, בגלגל שוורים זיבחו. עוד היו בגלגל מקריבים קורבנות לעכו"ם. ולא זו בלבד, אלא בוא תראה שהיה להם כמויות אדירות של מזבחות. גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. כמו שהתלמים של השדי, זה השדות, יש שמה תלמים. התלמים זה כמו גלים. כך גם כן אצלם היו להם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. כל מקום היה מזבח. כמו ריבוי התלמים שיש בשדות. זה מה שהגמרא אומרת שבדורו של אחאב אין לך כל תלם ותלם שלא שמו בו עבודה זרה. שלא עשו עליו עבודה זרה. זה מה שכתוב כאן, מזבחותם כגלים, כמו הגלים של התלמים של השדות.
המלבי"ם מסביר, כשראינו לעיל שהנביאים, התלמידים של אליהו היו רבים, אבל בסופו של דבר הם נהרגו שם בגלעד. מה היה בגלעד? גלעד זה היה מושבו של אליהו. אליהו התשבי, אליהו הגלעדי. זה המקום מושבו של אליהו. ושם איזבל רדפה את הנביאים והרגה את נביאי השם. על זה נאמר שם גלעד קריית פועלי אוון עקובה מדם. איזה דם? דם הנביאים אשר נשפך בתוכה. וזה מה שכתוב, אם גלעד אוון, הכוונה אם היה בהם כזה מעשה אוון שהרגו את הנביאים, אם ככה אך שווא היו. אז לשווא ולחינם שלחתי את הנביאים הללו, כי לא זו בלבד שלא היה תועלת בנבואתם, עוד הרגו אותם. זה מה שאומר אך שווא היו. יוצא אם כן שלשווא ולחינם היו. כי אדרבה, על ידי זה, אומר המלבי"ם, בגלגל שוורים זיבחו. מה זאת אומרת? הם כמספר הנביאים שהם הרגו, הם הלכו לזבוח קורבנות לעבודה זרה שלהם. הקימו מזבחות לבעל. הקימו מזבח ופר לעולה על כל נביא פר. אז תבינו עד כמה נורא היה, שכל מעשה רשע שרצחו את נביא השם, עוד הקריבו בעבורו קורבן לעבודה זרה. וזה מה שהוא אומר, גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, שהם חשבו שבזה הם מרצים את דם הנביאים הנשפך, שהנה כעת הוא מקריב לעבודה זרה שלו, ועל ידי כן יהיה לו ריצוי על המעשה שהוא עשה ששפך דם נקי את דמו של הנביא.
ויברח יעקב שדה ארם. ויעבוד ישראל באישה, ובאישה שמר. רש"י אומר, שהעניין פה של יעקב, זה כמו אדם שאומר לחברו, טוב, איפה היינו? בוא נחזור למה שדיברנו קודם. זה מעין זה. כיוון שראינו למעלה, וישר אל מלאך ויוכל. ראינו לעיל שדיבר על המלחמה שיעקב נלחם כנגד המלאך. אז הוא אומר, בוא נחזור לדבר על יעקב. הנה בוא תראה שעשיתי לו עוד חסד. ויברח יעקב שדה ארם, הוא צרח לברוח שדה ארם, ושמה שמרתי אותו. ויעבוד ישראל באישה, ובאישה שמר את הצאן. אז זאת אומרת, גם זה ביטוי לחסד שהקדוש ברוך הוא עשה עם אבותיכם. אז למה אתם משיבים רעה תחת טובה? על פי הקו הזה מסביר גם כן הרד"ק, שהם לא זוכרים את הטובה שעשיתי עם אביהם שברח מפני עשיו. ויעבוד ישראל באישה, אפילו כשהיה שם, הוא צרח לעבוד את לבן בעבור אישה, כדי שיתן לו את בתו. והעבודה שם שהוא שמר את צאנו. כך גם כן היה לגבי בתו האחרת. ובאישה שמר, כן, שמר את צאנו. אומר השם, ושם אני בירכתי אותו והרביתי את ממונו, שלאחר מכן יצא מביתו בעושר גדול. אז שכחתם את הטובות שעשיתי לכם?
לפי המלבי"ם, כל הפסוקים הבאים לא באים לתאר את חסדי השם עמנו, אלא ההפך הוא הנכון. הפסוקים הבאים באים להראות עד כמה אפרים קלקל והכעיס במעשיו הרעים. כמו שראינו גלעד אוון אך שווא היו בגלגל שוורים זיבחו. עכשיו כל הפסוקים הללו באים לאפיין את הרעה שהם עושים. ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באישה ובאישה שמר. ובנביא העלה השם את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו. כל הפסוקים באים לבטא איך במעשים הללו הכעיס אפרים. וזה כמו שאמרתי, שונה לחלוטין מהביאור של הרד"ק ורש"י, שהם מסבירים שהפסוקים הללו באים לבטא חסד השם עליכם מאז מעולם, איך איך קלקלתם. לפי המלבי"ם לא זה הקו, ואנחנו נסביר. אומר המלבי"ם, אפרים הכעיס תמרורים. בוא תראה על התוכחה שמוכיחים אותו על מה שראינו לעיל, שזה על הכחש והכפירה, כפי שראינו בתחילת הפרק. על מה שהוא עובד את העגלים, כמו שראינו שהם את העגלים היו זובחים שם בגלגל. על המרמה, כמו שראינו כנען בידו מאזני מרמה. על כל העניינים הללו, שאומרים את הטענות הללו לאפרים, אז אפרים היה עונה בציניות ובלעג תשובות שהיו אדרבה, הכעיס אפרים תמרורים. לפעמים כשמעירים לך משהו, אומרים לך דבר מה, לפעמים עדיף לשתוק. כי לפעמים בתשובה שאתה עונה, אדרבה, עוד הכעיס תמרורים.
ובואו ונסביר. כאשר היו מוכיחים אותם, מה הם היו אומרים? מה אתה אומר לי, אתה מוכיח אותי על המרמה? הוא אומר הרי ויברח יעקב שדה ארם, ויעבוד ישראל באישה, ובאישה שמר. זאת טענתו של אפרים למרמה שהוא עושה. למה אתה עושה מרמה אפרים? אומר לו מה אתה מדבר, זה מדורות אצלנו. הרי בוא תסתכל, ויברח יעקב שדה ארם. למה הוא היה צריך לברוח? כי הוא רימה את עשיו אחיו. גנב לו את הבכורה, גנב לו את הברכות. ויברח יעקב שדה ארם. נו, זה בגנים. מה אתה רוצה? יעקב רימה את האח שלו ונאלץ לברוח. ולא רק זה, יש לנו גנים נוספים, שמשם קיבלנו את הרמאות. ויעבוד ישראל באישה ובאישה שמר. כי גם לבן רימה את יעקב, ובהתחלה נתן לו אישה שעליה הוא לא עבד מראש, ובסופו של דבר באישה שמר, אחרי זה באשתו בבת לבן עבד בעבור אישה, זה רחל. לבן רימה אותו, נתן לו את לאה, והמרמה התקיימה בידו, כי אחרי זה שמר את הצאן פעם שנייה כדי לקבל שוב פעם את רחל. אז מה אתה רוצה? הרמאות היא כבר זורמת בעורקינו עוד מקדמת דנא. אז מה אתה טוען כנען בידו מאזני מרמה? כן, זה מקובל אצלנו. ככה מקובל. זאת תשובה, כמו שאמרנו, שהכעיס אפרים. תשובה שיש בה הרבה מן הרוע ומן ההכעסה. ובנביא העלה השם את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר.
ממשיך המלבי"ם ומסביר, היו מוכיחים אותם על הכחש, שהיו מרמים, על העגלים שהם עשו, על כך שהיו כופרים בהשם. אומרים מה אתה רוצה? אנחנו חייבים אמצעי בינינו לבין השם. בוא תראה, כשהשם העלה את ישראל ממצרים, איך הוא העלה אותם? על ידי נביא. מי העלה אותם? משה רבנו. ומשה רבנו היה האמצעי בינם לבין השם. מה עשו עם ישראל אחרי 40 יום? עשו את העגל. מה העניין של העגל? כיוון שכשמשה לא נמצא, חייבים אמצעי. אמצעי אחר שיהיה מקשר, מדיום, בינינו לבין השם. הנה בוא תראה, בנביא העלה השם את ישראל ממצרים, זה היה דווקא על ידי אמצעי. ולאחר מכן בנביא נשמר. הנביא תמיד היה האמצעי בהבאת השפע. כך גם כן אנחנו חייבים את העגלים כדי להביא את השפע, כאשר זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. לעומת זאת, רש"י והרד"ק, כמו שהסברתי קודם, מסבירים שכל הפסוקים הללו הם בעצם ביטוי לחסד השם עליכם. ויברח יעקב שדה ארם, בואו תראו שמרתי עליו אז. והנה ובנביא העלה השם את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר. אתם מבזים את הנביאים, מלעיגים בהם, הרי השם העלה אתכם על ידי נביא ממצרים, ועשיתי איתכם חסד, שלחתי לכם נביא, ומשם עליתם ברכוש גדול. ובנביא נשמר 40 שנה במדבר. את כל הטובות הללו הם לא זוכרים ומכעיסים את השם. לפי רש"י והרד"ק, הפסוקים הללו באים לבטא את חסד השם עימהם, שאותו הם שכחו.
הכעיס אפרים תמרורים, ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו. לפי המלבי"ם, יש כאן תביעה וטענה, שהרי בתשובות הללו הם מכעיסים. אלה הם דברי ליצנות היורדים חדרי בטן. זה הכוונה הכעיס אפרים תמרורים. לא די שעשית רע, כשאני בא לשאול אותך על הרע שעשית, לא די שאינך מתבייש ומכיר בטעותך, עוד אתה טוען כאלה טענות של חוצפה והבל, שבזה הכעיס אפרים תמרורים. מה הפירוש תמרורים? תמרורים הכוונה כעס מר. זה הכוונה תמרורים. בכי תמרורים הכוונה בכי מר. אז הכעיס אפרים תמרורים. ודמיו עליו ייטוש. דם נקי ששפך אפרים, עליו ייטוש אדוניו, הכוונה יטיל עליו את הדם הזה. כלפי מה הדברים אמורים? וכן סיום הפסוק, וחרפתו ישיב לו אדוניו. חרפתו שהוא חירף את האלוקים כשעשה את העגלים, השם ישיב לו את גמולו בראשו. מסביר המלבי"ם, שהכוונה שהוא גרם למרירות במעשה שהוא עשה. אומר הרד"ק, הכעיס אפרים תמרורים, ודמיו עליו ייטוש. ייטוש זה כמו נטושים על פני כל הארץ, ויינטשו על המחנה, הכוונה יתפשט. שהקדוש ברוך הוא, אדוניו, זה הקדוש ברוך הוא, אפילו שהוא לא מכיר באדנותו, בעל כורחם השם הוא אדוניו, וחרפתו ישיב לו אדוניו. את דמיו על המעשים שהוא עשה, עליו ייטוש, על זה הקדוש ברוך הוא כמו ייפרע ממנו, ואדוניו, שזה קודשא בריך הוא, ישיב לו את גמולו בראשו על כל המעשים הרעים שעשה, על הדם הנקי ששפך, על המזבחות אשר בנה, על כל העבירות שעשה, השם ייפרע ממנו.