"והיה ביום ההוא נאום השם תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי". והיה ביום ההוא נאום השם תקראי אישי, הכוונה היא, מסביר הרד"ק, תקראי לי איש. אומר הרד"ק, בעל האישה נקרא איש, כמו שכתוב "אלקנה אישה". ה' פה זה שלה. איש שלה זה אישה. אבל הוא נקרא איש. כנסת ישראל נמשלת לאשת איש. דהיינו הכנסת ישראל, כלל ישראל, הם הרעיה, וקודשא בריך הוא הוא בחינה של הדוד, הכוונה היא הבעל. הבעל, אומר הרד"ק, הוא שם בעייתי. ולמה? כיוון שהבעל זה שם משותף גם כן לבעלים, עבודה זרה, נכון? אז הוא אומר, רוצה לומר, לא ייזכר שם העבודה זרה. אז לכן גם לקודשא בריך הוא לא נקרא בעלי, כי בעלי זה שם עם קונוטציות שליליות, מזכיר לנו את עבודת הבעל שהיו עובדים את העבודה זרה. לכן הוא אומר "לא תקראי לי עוד בעלי", כדי להסיר את שם הבעלים שאפילו לא יהיה מוזכר ועולה על פינו, אז אנחנו נקרא אישי, שהשם ייקרא אישי ולא בעלי. המלבי"ם מסביר דרך יותר מעמיקה, ששם בעל מראה על בעלות, על הממשלה, על הקניין של הדבר. זה נקרא זה זה בעל. בעל מראה יש לו בעלות על הדבר. לעומת זאת שם איש מורה על קרבה. שם איש מלשון אישות. עד עכשיו לא היה להם עדיין בחינה של קרבה עם קודשא בריך הוא. ההשגחה היא בחינה של השגחה נסתרת, הם עובדים את השם מצד שהם יראים ממנו, אבל לא מצד חיבור אמיתי של קרבה וקשר. לכן הם קוראים לו בעלי. מה זה בעלי? הוא הבעלים שלנו. יש לו בעלות ושלטון עלינו. זה עד עכשיו. והדבר הזה גורם שלפעמים הם יכולים גם כן לעבוד את הכוכבים ואת המזלות. מדוע? מכיוון שאין להם קשר ישיר עם ריבונו של עולם, אז הם מחפשים למשוך את ההשפעות דרך כוכבים ומזלות. הם מחפשים לקבל את השפע בדרכים אחרות, כיוון שריבונו של עולם נסתר מהם, אנחנו במציאות של הסתר, ואז על ידי זה הם הולכים ועובדים את העבודה זרה, עובדים את הכוכבים ואת המזלות כדי לקבל מהם את ההשפעה. אבל הוא אומר להם, לעתיד לבוא לא כך יהיה, אלא לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא כביכול ילך בתוכם, הקדוש ברוך הוא יהיה גלוי, הקדוש ברוך הוא ישפיע את הברכה ואת השפע ממנו, כמו השפעה של איש לאשתו, שזה השפעה בלתי אמצעית, זו השפעה ישירה. כך יהיה לעתיד לבוא. כמו שחז"ל אומרים ש"נהיה ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה". לפעמים כלה בבית אביה היא כלה, אבל היא עדיין בבית של ההורים שלה. היא עדיין בריחוק מן הבעל. כלה בבית חמיה זה כשכבר החתן לוקח אותה אל בית חמיה. אז כך גם כן פה, יהיה בחינה של קירוב, לא כמו היום שאנחנו כמו כלה בבית אביה. ודאי שהקדוש ברוך הוא עדיין הוא בגדר בעלי, אבל יש דיסטנס. אבל לעתיד לבוא זה יהיה אישי. אישי זה כלה בבית חמיה, היא כבר החתן לקח אותה אליו לביתו. מה שאומר שהקדוש ברוך הוא יבוא אלינו וישרה שכינתו אצלנו, השפע יהיה שפע גלוי, שפע שיביא אותנו לעבודה מאהבה ולא בבחינת של עבודה מיראה, בבחינה של בעלות, עובדים את השם מבחינה שהוא בעלים לנו, אלא עובדים את השם מצד הקשר האישי שיש לנו עם הקדוש ברוך הוא. וזה אגב ההבדל בין עם ישראל לבין הגויים בגדול, "כי להשם המלוכה ומושל בגויים". אז מסביר הגר"א, עם ישראל ממליכים את הקדוש ברוך הוא, מקבלים מלכותו ברצון, אז להשם המלוכה. לעומת זאת מושל זה בלא רצון. מושל זה בכוח. עלה ומשל בכוח. אז אצל הגויים הקדוש ברוך הוא בחינה של מושל. הם לא מקבלים מלכותו עליהם, אז הוא מושל עליהם. זאת אומרת המושל זה בכוח. אצל הגויים השם מושל, אבל אצל עם ישראל להשם המלוכה. אצלנו השם מולך. אז זה מה שהוא אומר כאן, אצלנו לעתיד לבוא יהיה השם בחינת אישי, איש שלי, וזה קרבה וקשר כאישה עם בעלה. לעומת זאת כעת זה בעלי, בעלי זה מלשון בעלים לנו, מושל בנו מכוח הבעלות שלו עלינו. אומר המלבי"ם, כך אתה רואה גם כן שבעלות מורה על קניין, כמו אנחנו אומרים בעל השור, בעל הבור, בעל הבית, עם בעל אישה הוא. ואיש זה מורה על אישות. אגב, שמעתי בשם הרב שטיינמן, אומר תראה עד כמה נשתבשו, עד כמה נשתבשו המושגים. אנחנו אומרים בעל חוב. מה הכוונה בעל חוב? אומרים לך תראה, הבן אדם הזה הוא בעל חוב גדול, תסתכל עליו ככה, אל תיתן לו הלוואות ואל תסתבך איתו, הוא בעל חוב גדול. מה הכוונה בעל חוב? אדם שחייב כסף להרבה אנשים. אומר, לעומת זאת, אם תפתח את הגמרא, אף פעם לא תמצא כזה ביטוי. תמיד הבעל חוב זה תמיד ביטוי לנושה, למלווה. הוא הבעל חוב, לא הלווה. הבעל חוב זה האדם, "ובא בעל חובו וטבע אותו". זה תמיד הביטויים. בעל חוב זה התובע, זה לא הבן אדם החייב כסף. אז הוא אומר הרב שטיינמן, איך פתאום בימינו זה נשתבש ונהיה בעל חוב הבן אדם שחייב כסף, אומרים לך הוא בעל חוב גדול, הוא חייב להרבה אנשים, הוא בעל חוב. איך הוא פתאום נהיה בעל חוב? אומר, זה לא השתבש סתם. אומר, נהיה פה שיבוש בתפיסה, וזה גרם גם כן שיבוש במושגים. פעם התפיסה הייתה שכשבן אדם חייב למישהו כסף, מי הוא הבעלים? זה הבן אדם התובע. אדוני, תשלם לי את הכסף. הוא הבעל חוב. אומר, היום אתה מגיע לדרוש את הכסף, אני אמרתי לך להפסיק להטריד אותי, כשיהיה לי את הכסף אני אפנה אליך. הוא כבר נהיה בעלים על החוב. אתם מבינים? הוא הבעלים. כשאני יהיה לי ויהיה לי את האפשרות ואני ארצה ויבוא הרצון מלפניי, אני יש לי את הטלפון שלך אצלי. הוא, אתם מבינים, הוא נהיה הבעל חוב. אז הוא אומר, זה שיבוש שלצערנו מאפיין את המציאות. הבן אדם מרגיש שהוא הבעלים והוא יקבע מתי לשלם לך ואיך לשלם לך, ואם הוא יפרוס את זה לתשלומים, ואם הוא ייתן לך בכך או ישלם לך בכך, הוא זה שמחליט. אומר, מפה נובע השיבוש שהבן אדם חושב שהוא כבר הבעלים של החוב. "והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא ייזכרו עוד בשמם". "והסירותי את שמות הבעלים מפיה", אומר הרד"ק, כי האל יתברך ייחד את לבב ישראל ליראה את שמו לבדו. לא יוזכרו ולא יוקרו עוד בעלים ועבודה זרה. רב סעדיה גאון מפרש שפה מדברים על שני חלקים. החלק הראשון, מביא את זה הרד"ק, "והסירותי את שמות הבעלים מפיה", זה מפי עם ישראל. מה זה "ולא ייזכרו עוד בשמם"? כבר אמרת יסר שמם. "לא ייזכרו עוד בשמם" זה בפי אומות העולם. אז כאן מדברים בעצם על שני חלקים, כי גם האומות, אומר רב סעדיה גאון, לא יעבדו עבודה זרה באותו הזמן, כמו שכתוב בדברי הנבואה על העתיד לבוא, "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד". זאת אומרת שגם הגויים, גם הם יעבדו את השם, שפה ברורה, שכם אחד. ולכן "לא ייזכרו עוד בשמם" גם אצל האומות. עוד הסבר הוא מסביר, שמה שכתוב "והסירותי את שמות הבעלים מפיה", אומר רב סעדיה גאון, זה מפי דור הישועה. הכוונה אותו דור שיהיה בו את הגאולה. "ולא ייזכרו עוד בשמם" זה בדורות הבאים, הכוונה היא לעולמים לא ייזכרו עוד בשמם. המלבי"ם מסביר לפי הקו שהוא נקט בו לעיל, שבעצם הם היו עובדים כוחות שהם מתייחסו אליהם כאל כוחות שהם אמצעיים שמורידים את השפע ממנו יתברך עליהם. אלה הם היו כוחות של גרמי השמיים, הכוכבים, המלאכים, כל הכוחות העליונים, השמש, הירח, שהם האמינו שהם אלה שמורידים את השפע אליהם. אז אז אומר "והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא ייזכרו בשמם", עוד פירושו של דבר, קודם כל יוסר שמות הבעלים מפיה, היא כבר לא תתפלל אליהם, אלא היא...
אליו באופן ישיר. כמו שראינו, "לא תקראי לי עוד בעלי אלא אישי", זאת אומרת חיבור בינינו לבין בורא עולם, זה אומר פנייה ישירה אליו. חוץ מזה, "לא יזכרו עוד בשמם", כיוון שאז כל העולם יהיה תחת השגחת השם, לא תחת המערכה והכוכבים, עד שהדבר הזה יגרום שבכלל לא יזכרו שהדבר כזה עבודת כוכבים, היא תתבטל לחלוטין. ולמעשה בזמן הנבואה כשהדברים נכתבו זה היה נשמע דמיוני לחלוטין, אבל מי שרואה את המציאות שלנו היום, רואה שבעצם הדברים כבר ברובם התגשמו. וזה מה שאומר הרמב"ם, שגם הנצרות וגם האסלאם הם תהליכים בגאולה השלמה. זאת אומרת, הנצרות זה כבר משהו יותר טוב ממה שהיה קודם, כי קודם לא האמינו באלוקים מופשט, אלא האמינו בצלמים. אדם היה מפסל איזה שהוא צלם, משתחווה לו. לוקח איזה פרה, משתחווה לה, כמו בהודו. לוקח עושה לו איזה בודהה, משתחווה לו. באה הנצרות ובעצם יצרה איזושהי תערובת, זה סוג של שילוש טמא שכבר מחבר בן אדם אבל לבין ישות רוחנית, הם עובדים את בורא עולם אבל יש לו בן, כן? לא תקרא לו, תמשיך דרכו, איך שתרצה תקרא לו, יש לו בן. בא האסלאם, הוא כבר דרגה יותר גבוהה, כיוון שהאסלאם לחלוטין ביטל את ההגשמה. זאת אומרת, אם נצרות נקראת עבודה זרה, האסלאם זה כבר לא עבודה זרה, הם מאמינים באללה, זה בהשם, והם מאמינים בנביא מוסא, במשה נביאו. רק הם טוענים שבהמשך מוחמד קיבל עדכונים. אבל מעבר לזה, אין להם איזושהי טענה כלשהי על כך שהם אמונה, זאת אומרת איזושהי עבודה כלשהי שקשורה לעבודה זרה, שקשורה לצלם כלשהו.
יש כאלה שרוצים לומר שהכעבה זה סוג של עבודה זרה, יש שרצו לומר שזה מרקוליס, כיוון שבזמניהם היו גם זורקים אבנים על הכעבה, היום התחילו לזרוק את זה על רכבי צה"ל, אבל על כל פנים, היה להם איזושהי עבודה זרה כזאת, אז יש כאלה שרוצים להגיד שזה גם קשור לעבודה זרה, והיו מקפידים לא להיכנס אליהם למסגד. הסטייפלר הגיע למערת המכפלה, הוא לא רצה להיכנס, כיוון שהיה שמה מסגד. יש כאלה שמקפידים בזה, אבל דעת רוב ככל הפוסקים שאסלאם לא נקרא עבודה זרה, ולכן מן הדין מותר להיכנס למסגד. לעומת זאת לכנסייה, יש איסור גמור להיכנס כי זה בית עבודה זרה. אז אנחנו כבר רואים כאן התחלה של התהליך הזה, שהבעלים, "והסירותי את שמות הבעלים מפיה", ולא יזכרו עוד בשמם, לא יזכרו בכלל שהייתה כזאת עבודת בעל, הדבר הזה יימחק לחלוטין. אז הנה אנחנו רואים שאנחנו בתהליכים מתקדמים לקראת הגאולה השלמה, כי מישהו נוצרי או מוסלמי כבר הרבה יותר קל לו לקבל את היהדות, אבל אם אתה תרצה לקחת איזה הודי שמשתחווה לפרה ולהביא אותו עכשיו לאמונה בבורא עולם, המרחק הוא גדול. אז זה מה שאומר הרמב"ם, אנחנו נמצאים בתהליכים שבהם הקדוש ברוך הוא לאט לאט מוביל את העולם לאמונה באל אחד, עד שבסופו של דבר כולם יאמינו בה' אלוהי ישראל.
"וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתיך לבטח". "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה". למי זה ה"כרתי להם ברית"? ההבנה הפשוטה, כך מסבירים רוב המפרשים, שהכוונה היא לעם ישראל. עם ישראל בתקופה ההיא, אומר השם אני אכרות להם ברית עם חית השדה, עוף השמים ורמש האדמה. מה אנחנו צריכים ברית עימהם? אומר רש"י, שאשבית מזיקין מן הארץ. וזה הקו גם של שאר המפרשים, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כמו שכתוב "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך", כמו שכתוב בנבואת ישעיהו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", כמו שמובא "ושעשע יונק על חור פתן" וכולי. כל זה בעצם מלמד על כך שלעתיד לבוא אותם חיות מזיקות כבר לא יזיקו לאדם, אלא יהיה ביניהם כעין ברית. זה ה"וכרתי להם ברית ביום ההוא אפילו חית השדה השלמה לך, הם יעשו איתך שלום".
לעומת זאת המלבי"ם יש פה ביאור שונה מכולם. אומר המלבי"ם, היות ואנחנו קודם דיברנו על כוחות הטבע, דיברנו קודם על כוחות המערכה, "וכרתי להם ברית עם חית השדה", למי? לכוחות הטבע והמערכה תהיה ברית רק עם חית השדה. הם לא ימשלו על בני האדם, הם ימשלו רק על חית השדה. זאת אומרת, כאשר הקדמונים דיברו על השגחה פרטית, אז הקדמונים מדברים על כך שבנוגע לבעלי החיים ההשגחה היא כללית, או אם תרצו יש מופיע השגחה מינית, הקדוש ברוך הוא משגיח על אותו המין שלא ייכחד מן העולם, אבל אין השגחה פרטית שעכשיו אני יודע מה, על הזבוב ההוא חם, או שכל מקום שהוא נכנס מישהו מוחא לו כפיים. אני לא יודע, אין השגחה פרטית עליו. הבעל שם טוב אומנם נוקט אחרת, אבל רבים מהקדמונים כך מחלקים בין בעלי החיים לבין בני האדם. אז זה הוא אומר "וכרתי להם ברית ביום ההוא", זאת אומרת שיהיה ברית בין גרמי השמיים שההשפעה שלהם תהיה אך ורק בנוגע לבעלי החיים. דהיינו, יהיה להם ברית עם חית השדה, עם עוף השמיים ורמש האדמה, רק עימהם יהיה ברית לגרמי השמיים, אבל אנחנו לא נהיה מושפעים לחלוטין מגרמי השמיים. שימו לב, גם היום אנחנו מושפעים מגרמי השמיים, אבל יש בכוחנו להתעלות מעליהם. מכוח תפילה, מכוח לימוד תורה, מכוח זכויות, יש לנו כוח להתעלות מעל גרמי השמיים. אבל לעתיד לבוא תהיה השגחה פרטית רק של הקדוש ברוך הוא עלינו מבלי שום מקום לגרמי השמיים.
וגם, אומר המלבי"ם, אפשר להסביר גם כן את הפסוק כפשוטו, כמו שהסבירו אותו שאר המפרשים, שהדבר הזה בא לומר שלא יימצא שום רע בעולם, כאשר תהיה המציאות שהקדוש ברוך הוא יתגלה בעולם, לא יהיה שום רע, לא מבעלי הרצון ולא מבעלי הבחירה. מה זה אומר? בעלי הרצון איזה בעלי חיים, הם ללא בחירה חופשית, הם רוצים. כלב רוצה לאכול. להגיד שהוא בעל בחירה חופשית? לא, הוא בעל רצון. זה החיות, האם לא יזיקו, זה לא רק חיות, אומר המלבי"ם, זה גם האנשים הפראיים כחיתו טרף, שהזיקו להם בימי קדם, אז כל אלה גם הם לא יהיה להם כוח פעולה בתקופה של לעתיד לבוא באחרית הימים. דבר נוסף, גם בעלי בחירה לא יזיקו להם, וזה המשך הפסוק: "וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתיך לבטח". מתחילה הוא דיבר על בעלי הרצון, אלה בעלי חיים, עכשיו הוא מדבר על בעלי בחירה, קשת, חרב ומלחמה אשבור מן הארץ, על ידי זה ישכבו לבטח. כמו שכתוב ביחזקאל "וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישנו ביערים", לא יחששו לישון ביער. כך גם כן בהבטחות של אדון הנביאים, אומר המלבי"ם, "והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם". אז חיה רעה זה בעלי הרצון, חרב לא תעבור בארצכם הכוונה היא מבעלי הבחירה.
"וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים". "וארשתיך לי לעולם בצדק ובמשפט בחסד וברחמים", אומר רש"י, בצדק ובמשפט - שאתם תתנהגו בהם, זה הצדק והמשפט. וחסד ורחמים - מה שיבוא לך מאיתי על ידיהם. כשאתה תתנהג בצדק ובמשפט, תזכה להשפעה של חסד ורחמים מאת השם. כך מסביר רש"י, והוא מביא, הנה תראה באברהם אבינו כתיב "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט", כשאברהם אבינו עשה צדקה ומשפט, כנגד זה הקדוש ברוך הוא נתן לבניו חסד ורחמים. "ונתן לך רחמים", "ושמר השם אלוהיך לך את הברית ואת החסד". הנה ראית, אברהם נהג בצדק ובמשפט, השם נתן לו חסד ורחמים. פסקו מן הצדקה והמשפט, כמו שכתוב בעמוס "ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו", כבר לא נוהגים בצדקה ומשפט, גם הקדוש ברוך הוא כנגד זה מסיר מהם את החסד והרחמים. אף השם אסף מהם החסד והרחמים, שנאמר "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים". וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט, אז כתוב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". מה אתה רואה? אנחנו נעשה צדקה ומשפט, הקדוש ברוך הוא יוסיף לנו חסד ורחמים, עושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן. מה ראינו? שצדק ומשפט זה הנהגתנו, חסד ורחמים זה השפע האלוקי המושפע עלינו בעקבות ההנהגה שלנו.
הרד"ק מסביר שה"וארשתיך לי" זה המשך למה שראינו לעיל. אנחנו ראינו שהוא הרי ציווה אותו, את הושע, לקחת אשת זנונים, לשאת אותה לאישה. כנגד זה הוא אומר עכשיו, אני אארס, אארס אותך, את כלל ישראל, שאתם תהיו בבחינה של "וארשתיך לי לעולם". לא כמו אז, שהיה בחינה של גירושין, אלא פה זה יהיה בחינה של אירוסין המקוימים לתמיד. כי עם ישראל היו בבחינה של כלה שסרחה דרכיה, שהלכה אחרי המאהבים ועזבה את בעלה. יוצא אם כן שהקשר הזה נותק. אומר הקדוש ברוך הוא הקשר העתידי, ה"וארשתיך לי", יהיה לעולם.
אגב, שואלים למה וארשתיך לי? למה לא יגיד ונשאתיך לי לעולם? למה וארשתיך לי? מסבירים שהרי אף בחור ואף בחורה לא מעוניינים להיות מאורסים לעולם. אז מה זה וארשתיך לי לעולם? מסבירים שיש איזה משל מפורסם שתמיד זה ווארט שתמיד תשמעו אותו בשבע ברכות, באירוסין, שכאשר חתן וכלה, כתוב "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה". מה זה קול ששון וקול שמחה? אנחנו מבינים, יש ששון, יש שמחה. אבל מה זה קול חתן וקול כלה? אומר, מה, מה, איזה קול זה? מה אתה יודע איזה קול זה? שכאשר החתן והכלה הם עדיין בגדר מאורסים, איזה עדינות, איזה כבוד הדדי, הוא לא נכנס בדבריה, היא לא חותכת אותו באמצע, היא לא מבקרת מה שהוא אומר, הוא לא אומר לה את מדברת שטויות, אה, ממש באמת מרגש. זה קול חתן וקול כלה, זה בתקופת האירוסין. אומר הקדוש ברוך הוא "וארשתיך לי לעולם", שלא יהיה אחרי זה אבני בליסטראות, כמו אחרי החתונה, כן? אמר אדם אחד אמר שאחרי שהוא התחתן הוא התחיל להאמין בצלחות מעופפות. אחד הגיע גם פעם למדרגות הרבנות, אמר שאשתו כבר זורקת עליו צלחות 20 שנה. שאלו אותו מה, מה הגעת עכשיו? הוא אמר להם היא התחילה לפגוע. כן? אז אתם מבינים שזה דברים של אחרי החתונה. אומר השם "וארשתיך לי לעולם", פה האירוסין יהיו לתמיד, דהיינו בחינה של אירוסין, שהבחינה של אירוסין היא כמו שאמר רבי יוסי "לעולם יהיה חלקי מחלקי מתי בדרך מצווה".
רבי יוסי אומר אני רוצה להיות מהאנשים שזכו למות בדרך כשהם הלכו לקיים מצווה. לכאורה נשאלת השאלה למה? תבקש יותר גבוה. תגיד אני רוצה שאני אזכה להיות מאלה שנפטרים מן העולם אחרי שסיימו לקיים מצווה. כמה נפלא! קיימתי מצווה ואז מתוך מצווה להיפטר מן העולם. אומר לא, אני רוצה שיגיע זמן הפטירה שלי שאני אהיה אז בדרך לקיים מצווה. למה? מאותה סיבה שהזכרנו עכשיו. אחרי שבן אדם מקיים מצווה, אז מה קורה? לקראת המצווה יש לו התעלות, יש לו התרגשות. אחרי קיום המצווה, דאון, יש ירידה. תראו כמה מעניין את הבן אדם האתרוג שלו רגע אחרי שהוא סיים את מצוות נטילת ארבעת המינים. כמה זה מעניין, אפילו ביום הראשון, לא מדבר איתכם אחרי שסיים את ה... אפילו ביום הראשון, כמה עניין כבר יש לו בו. לעומת זאת לפני, כמה הוא מתעסק עם זה, וקושר את הלולב, ובודק שהכל בסדר, ומסתכל עוד פעם על האתרוג. כשבן אדם הוא לקראת המצווה, יש לו התעלות, הוא נמצא בהתרוממות. אומר רבי יוסי אני לא רוצה להיפטר מן העולם אחרי שסיימתי את קיום המצווה, כי זה להיפטר מן העולם בירידה, אני רוצה להיפטר מן העולם בעלייה, כשאני נמצא עדיין בשאיפה. זה "וארשתיך לי לעולם", הבחינה של האירוסין היא כל כך גבוהה כי השאיפה לקראת השלמות. אבל אחרי שהגעת והתאחדת, מכאן בדרך כלל מתחילה ירידה. אז לכן אומר הקדוש ברוך הוא הקשר בינינו יהיה קשר כזה של חיבה, של רצון, של של שאיפה להתקרבות, כמו המאורסים ששואפים להתחבר זה לזה. זה יהיה הבחינה של וארשתיך לי לעולם. אבל לעומת זאת אחרי הנישואין, אנחנו יודעים כמה פעמים שהבן אדם לא בבית, למה? כי הוא בורח. וכמה פעמים אשתו איפה? אצל חברות. למה? כי גם היא בורחת. כן? איך מישהו אמר פעם, הם חיים כמו זוג יונים, כל לילה מישהו אחר פורח מהקן. יש כאלה בכלל חיים כמו זוג יוונים. אבל על כל פנים, שנבין שהמציאות היא רק בשאיפה, זה הכי גבוה. אבל אחרי שכבר השגת, כאן כבר מתחילה ירידה. אז "וארשתיך לי לעולם".
אומר הרד"ק, למה הוזכר שלוש פעמים "וארשתיך לי לעולם", "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים", הפסוק הבא "וארשתיך לי באמונה וידעת את השם". למה מדובר על שלושה מיני אירוסין? אומר הרד"ק, מכיוון שזה מדבר על שלושה מיני גלויות שגלו עם ישראל. גלות ראשונה הייתה גלות מצרים, לאחר מכן הקדוש ברוך הוא אירס אותנו, מעמד הר סיני. גלות שנייה הייתה גלות בבל, לאחר מכן הקדוש ברוך הוא אירס אותנו, בניין בית שני, הגאולה בזמן כורש, עזרא ונחמיה. ולאחר מכן זה הגלות השלישית שבה אנחנו נמצאים, 2000 שנות גלות, ששם אנחנו עדיין ממתינים ל"וארשתיך לי" האחרון של "וארשתיך לי באמונה וידעת את השם", שזה האירוסין המושלמים שהם בחינה של אירוסים נצחיים.
תשימו לב, לכן הוא אומר, כתוב בהתחלה "וארשתיך לי לעולם". מסביר הרד"ק, שבכל פעם שהם יצאו מן הגלות, השם אירס אותם כאילו זאת הפעם הראשונה. כאילו לא היה שום דבר לפני כן, כאילו לא אירס אותם מעולם. ויש פה חשיבות, כיוון שאנחנו כולנו יודעים שלדוגמה יש זמנים שלא מתחתנים בהם, אבל להחזיר גרושתו מותר. זה לא אגרויסע שמחה, כן? זה לא, זה לא איזושהי שמחה גדולה, מחזיר גרושתו. בסרט הזה הוא כבר היה, הוא רק מקווה שהפעם הוא יסתיים בהפי אנד. אבל זה לא, זה לא איזושהי שמחה גדולה. כן? אני יודע פעם איזה אחד שהתגרש, אז בא שדכן, אחרי כמה חודשים הציע לו את מי? את גרושתו. ההוא אומר, טוב תן לי לברר, רוצה לבדוק פרטים. כן? בקיצור, אחרי שעשה חושבים, אמר לו בסדר, אני מוכן. התחתנו שוב. אמר לו השדכן, בוא באמת אני רוצה עכשיו להבין את ההיגיון. אומר הרי מזאת התגרשת, מה, מה, מה היגיון? היא לא, היא לא התאימה לך, לא טובה לך, אז מה ההיגיון עכשיו לקחת אותה שוב? אמר לו תשמע, בשביל זיווג שני היא בסדר. בשביל זיווג שני היא בסדר. פה זיווג שני צריך להתפשר, זה בסדר. בשביל זיווג ראשון פשוט לא הייתי מוכן. אתם מבינים שזאת אומרת שאחרי שבן אדם לוקח משהו כבר מוכר, נו, אפס, זה לא, זה לא שמחה גדולה. אומר הרד"ק, אבל כאן הקדוש ברוך הוא כאילו מארס אותם, כביכול זה הנישואין הראשונים, כאילו זה הפעם הראשונה. והוא אומר, לעתיד לבוא "וארשתיך לי לעולם", "וארשתיך לי בצדק ובמשפט וחסד רחמים", "וארשתיך לי באמונה", שימו לב, כל זה יהיה לעתיד לבוא כנגד האירוסין הקודמים. ועכשיו נסביר. אומר הרי האירוסין שהקדוש ברוך הוא אירס אותנו במעמד הר סיני כשהוציא אותנו ממצרים, הרי ראינו שלאחר מכן הם גלו. האירוסין האלה לא היו לעולם. אומר הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא "וארשתיך לי", זה יהיה לעולם. האירוסים השניים, כאשר השם הוציא אותנו מבבל, בית שני, עזרא ונחמיה, שם עם ישראל היו עושים את הרע, היו בהם מחללי שבתות, היו כאלה שנשאו נשים נוכריות, היו כאלה שכבשו את אחיהם לעבדים, על כל זה היה להם תוכחות. מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק שלנו בעזרא ונחמיה. אז אם כן, המציאות אז הייתה שלא היה צדק ומשפט. אומר הקדוש ברוך הוא באירוסין העתידיים יהיה צדק ומשפט. לא כמו אז בזמן בית שני. ולעתיד, "וארשתיך לי באמונה וידעת את השם", זה כבר יהיה אירוסין של אמונה. מה זה אמונה? אמונה הכוונה כמו נטעתים במקום נאמן. נאמן הכוונה קיים, מקום שהוא נשאר ולא ימוט, זה הכוונה באמונה. אז יהיו האירוסין השלישיים, לא אירוסים כמו שהיו הקודמים, אירוסין שבטלו, ואז תזכי "וידעת את השם", כמו שכתוב "ידעו אותי כולם למגדול ועד קטנם", זה יהיה לעתיד לבוא. אז האירוסין יהיו באמונה, משהו אמיתי וקיים ונצחי שיש בו את ידיעת השם.
המלבי"ם מסביר, "וארשתיך לי לעולם", כמו "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוהייך", שזה יהיה אירוסין חדשים, כמו שעכשיו הסברנו על פי הרד"ק, שיהיו שונים מן הקודמים. כמו שכתוב "וכרתי את בית ישראל ברית חדשה". האירוסים הקודמים היו זמניים, ופה מדברים אירוסים נצחיים, כמו שכתוב "כי תולידו בנים ובני בנים", "כי אבוד תאבדון מהר מעל פני האדמה", "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ וחרה אפי בו", זה היה באירוסין הקודמים, הם היו זמניים. אבל האירוסין הללו הם אירוסים שלא יהיה בהם חטא. זהו אומר "וארשתיך לי לעולם", על ידי ש"ארשתיך בצדק ובמשפט".
מה כוונת הדברים? ה"בצדק ומשפט" זה יהיה סיבה שהאירוסין יחזיקו לעולם. מסביר המלבי"ם, שהאדם כדי להגיע לשלמות צריך שני דברים: הוא צריך בין אדם לחברו, ושלמות בבין אדם למקום. שלמות בבין אדם לחברו, זאת אומרת ההנהגות הראויות בינו לבין הסובבים אותו. בין אדם למקום, זה קיום תרי"ג מצוות, לימוד התורה. כנגד השלמות של בין אדם לחברו, אומר לך "וארשתיך לי בצדק ובמשפט". תמיד בחינה של צדק ומשפט זה הנהגה של בין אדם לחברו. המשפט זה על פי הדין, צדק זה לפנים משורת הדין. כן? צדק את חברך, הכוונה היא לנהוג איתו, לעשות איתו צדקה לפנים משורת הדין. על זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא, על ידי, דהיינו האירוסין הללו מכוח מה יתקיימו? אומר המלבי"ם, הנדוניה שאת תביאי, בית ישראל, זה צדק ומשפט. כאשר אתם תנהגו בצדק ובמשפט, אומר הקדוש ברוך הוא, מה הנדוניה שאני אביא לחתונה? חסד ורחמים. כמו שראינו ברש"י, שהצדק ומשפט בא מצידנו, חסד ורחמים ממנו יתברך. אומר הקדוש ברוך הוא, מה יהיה המקיים של האירוסין הללו? שיהיה בחינה של צדק ומשפט, דהיינו דברים שבין אדם לחברו יהיה צדק ומשפט, ואז אומר הקדוש ברוך הוא אני אשפיע עליכם חסד ורחמים. בעל הרחמים, מסביר המלבי"ם, יסתכל על המצב הנמוך, הגרוע של האדם הזקוק לרחמים, ויעשה איתו משפט. ומשפט כמו שהסברנו זה לפי הדין. ובעל החסד, זה הקדוש ברוך הוא, לא יסתכל האם אנחנו ראויים אליו, אלא ישפיע עלינו מרוב חסדו, וזה כנגד צדק. כי אתה עשית צדק, מה זה צדק? לפנים משורת הדין. אז אתה ראוי לחסד. זאת אומרת, רחמים זה שורת הדין, זה מגיע לך על זה שעשית משפט. לעומת זאת צדק זה צדקה שעשית לפנים משורת הדין, על זה אני אתן לך כנגד הלפנים משורת הדין, אני אתן לך חסד, שזה השפעה שהיא כנגד הצדק, אתה צדק לפנים משורת הדין, אשפיע עליך מחסדי לפנים משורת הדין.
"וארשתיך לי באמונה וידעת את השם". מה זה "וארשתיך לי באמונה"? כנגד המצוות של בין אדם למקום, שהעיקר של המצוות של בין אדם למקום תלוי באמונה, כי ככל שבן אדם מאמין בהשם יותר, הוא מקיים מצוותיו יותר. על ידי זה אומר השם "וארשתיך לי באמונה". מה הקדוש ברוך הוא נותן כנגד זה? אנחנו נותנים אמונה, זה הנדוניה שלנו לאירוסין הללו. עכשיו מדברים על בין אדם למקום. מה הקדוש ברוך הוא נותן כנגד זה? "וידעת את השם". אני אשפיע עלייך ידיעת השם. הקדוש ברוך הוא יגלה לה אותות ומופתים, השראת שכינה, עד שיהיה להם ידיעה ברורה, ידיעה חושית, שלא צריכים עוד אמונה. מה ההבדל בין אמונה לבין ידיעה? דיברנו כמה פעמים, אמונה זה בדבר שלא מוכח אצלי. מישהו שואל אותי יש פה כוס? אני אומר לו כן, יש פה כוס. אתה מאמין? לא, אני יודע. בחדר השני יש כוס? אני אומר כן, יש כוס. אתה יודע? לא, אבל אני מאמין שיש שם כוס. משהו שלא ברור לי הוא בגדר אמונה, משהו שמוחלט אצלי הוא בגדר ידיעה. התורה מצווה את האדם להגיע למצב של "וידעת היום כי השם הוא האלוקים". דהיינו להגיע למצב של ידיעה חושית, זאת אומרת שהדבר כל כך יהיה ברור לי ומוחלט אצלי שיהיה בחינה של ידיעה, לדעת את השם. אז יוצא אם כן, לפי המלבי"ם נפלא מאוד, שהפסוקים הללו מדברים, כאשר אתם תושלמו בבין אדם לחברו על ידי צדק ומשפט, אשפיע עליכם חסד ורחמים. וכשתושלמו בבין אדם למקום, "וארשתיך לי באמונה", אתם תביאו את האמונה, אמונה בהשם, זה בן אדם למקום, אני אשפיע עליכם שפע של ידיעת השם, "וידעת את השם", הקדוש ברוך הוא ישפיע לנו ידיעה, ידיעה חושית. שבה אנחנו כביכול נראה את הקדוש ברוך הוא עין בעין, וזה נבואות שלמות שכתובות, שהקדוש ברוך הוא מבטיח ש"מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים", ו"בניכם יהיו נביאים", ו"בניכם ובנותיכם", ו"זקניכם חלומות יחלמון", הכוונה חלומות נבואיים, ויהיו משיגים את השם. זה בחינה של ידיעת השם. כשאתה תביא אמונה, אומר הקדוש ברוך הוא כנגד זה אתה תזכה להיות בחינה של "וידעת את השם".
"והיה ביום ההוא אענה נאום השם אענה את השמים והם יענו את הארץ". רש"י מסביר, מה זה "אענה נאום השם אענה את השמים"? פירושו שאני אצוק אל השחקים מפלג אלוהים מלא מים, והם יענו ליצוק מים על הארץ. כביכול יש את הפלג של ההשפעות הרוחניות הטובות, או אפשר להסביר גם על גשמים, וזה תלוי במאמר. הקדוש ברוך הוא במאמרו ייצוק וישפיע את זה אל השחקים, ומהשחקים לארץ. זה "אענה את השמים", ליצוק אל השמים, "והם יענו את הארץ", הם ייצקו את אותו שפע למטה לארץ. הרד"ק מסביר שזה כמו שכתוב "ולקחתי את דגני". הרי לפני כן ראינו שהקדוש ברוך הוא מעניש אותם שהשם ייקח את הדגן ואת התירוש. כל מה שאנחנו טרחנו ויגענו ועמלנו ונטענו, אמרנו שהקדוש ברוך הוא ייקח את זה, אחרי שזה יגדל הוא ייקח את זה, כדי שאנחנו לא נאמין במערכה אלא שנראה שזה מאת השם. כעת כנגד זה הוא אומר, מה הצד ההפוך? ותשימו לב, הרד"ק פה ממשיך בקו שלו ממקודם. כי הקו שלו ממקודם היה ש"וארשתיך לי לעולם", זה כנגד אשת זנונים שאנחנו זנינו מאחרי השם, אומר הקדוש ברוך הוא עכשיו יחזור להיות חיבור. עכשיו אותו דבר גם פה, כנגד מה שראינו ש"לקחתי את דגני ותירושי", לא יהיה לכם את השפע, כעת, כאשר יחזור המצב של הקרבה אל השם, אז "אענה נאום השם אענה את השמים והם יענו את הארץ", השמיים יתנו טלם, הארץ תיתן את יבולה. מה זה "אענה את השמים"? השמיים הרי היו עצורים מלהשפיע, כמו בימי אחאב. בזמן הישועה לא יהיה עוד מצב כזה של בצורת. מה זה "אענה את השמים"? מסביר הרד"ק שזה כאילו השמיים מבקשים, ריבונו של עולם תן לנו גשם, והשם עונה להם. זה הכוונה "אענה את השמים". אני אתרצה להם ואתן להם גשם כדי שישפיעו למטה לארץ. "והם יענו את הארץ", כי גם פה כביכול הארץ מבקשת, שואלת מטר, השמיים יענו אותה, ישפיעו את המטר.
המלבי"ם מסביר שה"אענה" הכתוב כאן זה ביחס לזרע, שכביכול הזרע שנזרע בארץ הוא זה שמבקש, הוא זה ששואל, הוא זה שדורש את הגשמים. הוא רוצה לעשות פרי תבואה, ממנו יצמח דגן, תירוש. אז הדגן והתירוש כביכול מבקשים מן הארץ, תשפיעי עלינו כדי שנוכל לצמוח. והמגמה שהארץ תיתן מיתובה על מנת שהדגן והתירוש יפרחו כראוי. הארץ שומעת כזאת בקשה, מעבירה אותה הלאה. היא מבקשת את זה מן השמיים, שהשמיים יתנו טלם. כי על ידי השמיים הרי נתן יורה ומלקוש בעיתו, מגד שמש, גרש ירחים, ידוע שיש דברים שגדלים מכוח הירח. המלפפונים למיניהם הם גדלים מההשפעה של הירח, כן? כך שלמעשה יש דברים שהם גרש ירחים, מכוח הירח יש עליהם השפעות. השמיים מקבלים דרישה מן הארץ שקיבלה דרישה מן הזרע, השמיים עכשיו מגישים דרישה לקדוש ברוך הוא, הם שואלים מאת השם שיתן את הגשם בעיתו. שאפילו שלפי הטבע לפעמים ראוי שירדו גשמים, עם כל זה יש לפעמים גזירה עליונה בהשגחה, כמו שכתוב "וגם אני מנעתי מכם את הגשם בעוד שלושה חודשים לקציר". ואז מה שקורה זה שבקשתם של הזרע מן הארץ, והארץ מן השמיים, והשמיים מאת השם, בקשתם לא נענתה. בקשתם נדחתה. כמו ששואלים לפעמים, שאלו פעם את הרב מבריסק, שאלו אותו מה זאת אומרת התפללנו והתפללנו והתפללנו ולא נענינו? איך ייתכן? אמר להם הרב מבריסק יש לכם טעות. זה לא שלא נעניתם. נעניתם, והתשובה היא לא. מה זה לא, אין דבר כזה בן אדם לא נענה. אומר כל תפילה בן אדם נענה, רק לפעמים אתה מבקש משהו מאבא, אומר לך לא. תגיד לא נעניתי? נענית, נענית בתשובה לא. זאת אומרת, לפעמים הקדוש ברוך הוא רואה שזה מה שנצרך, זה מה שהכרחי, אז התשובה היא לא, לטובתך זה לא. זאת אומרת אין מצב שמשהו נעשה לרעת האדם, תמיד זה לטובה, ולפעמים התשובה לא, היא לטובה. אז הוא אומר אם כן, המציאות הייתה עד עכשיו שלפעמים אין מענה, ואז הקדוש ברוך הוא כביכול מסרב לבקשה. ואז, אומר המלבי"ם, מתי אנחנו מדברים? במצב של השגחה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא משגיח ואומר לא. דהיינו, לדוגמה, אומר המלבי"ם, לפעמים הזרע לא קיבל את ההשפעות. דוגמה, היה שידפון, ירקון, ארבה, חסיל, אז יכול להיות שגשם ירד, אבל בסופו של דבר הזרע לא קיבל את השפע שהיה צריך כי הכתה אותו איזושהי מחלה. לפעמים לא יבוא מענה אל הדגן והתירוש מהארץ. למה? כי לפעמים הארץ אומנם קיבלה שפע, אבל היא לא נותנת, היא לא משפיעה אותו אל הגידולים שבה. כמו שכתוב "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך". זאת אומרת היא קיבלה שפע אבל היא לא משפיעה אותו הלאה. לפעמים, אומר המלבי"ם, לא יבוא מענה מן השמיים אל הארץ. דהיינו זמן של בצורת, יובש, לפי טבע לא יורד גשם. לפעמים לא יבוא מענה מאת השם אל השמיים, שהקדוש ברוך הוא בהשגחה מונע את המטר. אומר אבל כאן מבטיח הקדוש ברוך הוא "והיה ביום ההוא אענה נאום השם אענה את השמים והם יענו את הארץ". אומר הקדוש ברוך הוא פה תהיה תגובה בהשגחה. אענה, זאת אומרת כאן יש ענייה כללית לכל הגורמים כולם.
האענה הראשון זה השגחה מן השמיים. אומר על זה "אענה את השמים". השמיים גם הם יסכימו עם אותה ברכה ושפע, והם יתנו את השפע אל הארץ. ההמשך הפסוק הבא: "והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל". הארץ תענה את הדגן התירוש והיצהר, דהיינו היא תשפיע עליו מן הטוב שהיא קיבלה, ועל ידי זה הוא יגדל. "והם יענו את יזרעאל", מה זה הם יענו את יזרעאל? האדמה תענה את הזרע אשר נזרע שם. ואז יש לנו את כל השושלת. הזרע פנה לאדמה, האדמה פנתה אל השמיים, השמיים פנו אל השם, והקדוש ברוך הוא השפיע על כולם, ומכוח זה זה ירד עד שהארץ תענה את הדגן והתירוש והיצהר והם יענו את יזרעאל, הכוונה תוסיף שמן ודשן באדמה, דהיינו בחינה של דגן תירוש ויצהר, וזה ייתן את השפע הזה אל הזרעים.
הרד"ק מסביר, מה זה "והם יענו את יזרעאל"? אומר הרד"ק, כי ברבות הטובה רבו אוכליה. דהיינו כשיש טובה אז יש הרבה שבאים לאכול. ראינו שלעיל בפורענות הוא קרא לעם ישראל יזרעאל, כי השם זרה אותם בין הגויים, פיזר אותם, הם זרועים בכל מקום. ובזמן הישועה הוא גם כן קורא אותם יזרעאל, כי השם זורע אותם עכשיו, נוטע אותם נטע נאמן בארץ הקודש. אז עכשיו הם נזרעים בארצם. וזה, לזה יוכיח הפסוק הבא: "וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלוהי". "וזרעתיה לי בארץ", אני אזרע אותם בארץ, הם יהיו רבים כמו זרע הארץ. ואז הם לא יהיו כבתחילה, אלא הם יהיו רבים. והוא "רחמתי את לא רוחמה", אלה שלא זכו לרחמים, "ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלוהי". חז"ל דרשו בארץ העמים, אמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים. שנאמר "וזרעתיה לי בארץ", כלום אדם זורע סאה חיטין אלא כדי להכניס כמה כורין. חז"ל לקחו את הפסוק הזה "וזרעתיה לי בארץ" ולקחו אותו על חוץ לארץ. "וזרעתיה לי בארץ", מה זה בארץ? בארץ הכוונה לא רק בארץ הקדושה, אלא זרעתי אותם בארץ הכוונה בעולם. כי מי גוי גדול בארץ, ה"בארץ" הרבה פעמים זה ביטוי לעולם. ומה הכוונה "וזרעתיה לי שם"? אומרים חז"ל, אין בן אדם שלוקח מכניס קילו חיטים באדמה, זורע בשדה שלו קילו חיטים, שואלים אותו מה יצא לך מזה? אומר קילו חיטים. קילו חיטים תשאיר את אלה, מה אתה הולך לזרוע אותם? אדם שזורע קילו כי רוצה לקבל 50 קילו, 30 קילו. אומר לך אם כן, כשהקדוש ברוך הוא זרע אותנו בחו"ל, באדמת העמים, מה המטרה? להביא אותנו כמו שאנחנו? לא, אלא המטרה שיתווספו עליהם. אומר הקדוש ברוך הוא זרע את ישראל לבין האומות שיתווספו עליהם גרים, שכתוב "וזרעתיה לי בארץ", הזריעה היא כדי שיתווספו עוד נוספים. שימו לב, לא להבין לא נכון, אין שאיפתם של עם ישראל לגייר גרים, ואין לנו רצון להביא גויים להפוך אותם להיות יהודים, אין לנו שאיפה לזה ואדרבה, כשגוי בא להתגייר, אנחנו מרחיקים אותו. עם ישראל דחופים, דוויים, סובלים בגלות, מה לך ולצרה הזאת? עם כל זה, כשגוי בא ויש לו כוונות אמיתיות, כתוב לא להכביד עליו יותר מדי ולקרב אותו. זאת אומרת, כשגוי בא ויש לו שאיפה אמיתית, אז אני באמת חושב אולי הגוי הזה הוא מאלה אשר עמדו רגליהם במעמד הר סיני, ואלה הם הגרים שבאו והסתפחו לעם ישראל. אומר אגב ודאי שגם באומות היו בודדים שהסכימו. ואותם בודדים אלה הם הנשמות המתגיירות במשך כל הדורות. ולכן אין לנו עניין לדחות אותם, אדרבה, זה ניצוצי קדושה שאנחנו מעוניינים להשיב אותם אל הקדושה. אז הקדוש ברוך הוא פיזר אותנו בין האומות כדי שאת אותם נשמות אנחנו נקבל. אבל שלא נחשוב שמעכשיו יש לנו משימה ללכת לגייר גויים כי הקדוש ברוך הוא זרע אותנו בין האומות להביא את הגויים. זה לא המגמה שלנו, אין לנו עניין בגיור האומות, אלא רק מי שיש לו באמת כוונה רצינית, אז אותו אנחנו נקבל.
המלבי"ם מסביר שעכשיו הוא מבהיר לנו כי מה שאמרנו לעיל שבעצם יהיה מענה מאת השם והשפע ישתלשל מלמעלה עד למטה עד הזרע, זה יהיה גם כן האות לשינוי של שמות הבנים שראינו לעיל שישתנה שמותם לטובה. הבן הראשון ראינו, הבן הראשון נזכיר לנו, מדברים על הציווי שהשם ציווה את הושע לקחת אשת זנונים, גומר בת דבליים, ותוליד לו שלושה בנים, ולאחר מכן הוא מצווה אותו לגרש אותה, כדי שהושע יבין עד כמה הדבר הזה חמור בעיני השם כשהוא אמר לו תגרש את עם ישראל, דהיינו תיקח לך אומה אחרת. אז ראינו שם שנולדו לו שלושה בנים, והבנים הללו בעצם לא בנים, אלא שלושה ילדים, והילדים הללו מאפיינים את הריחוק שלנו מאת השם. הבן הראשון נקרא יזרעאל, ובעצם רימז על כך שאנחנו נהיה זרועים ומפוזרים בארצות אלה ששבו אותנו. כעת הוא בא ואומר, דע לך, השם יזרע אותנו בארץ, לא ייקרא עוד יזרעאל אלא "וזרעתיה לי בארץ", נהיה מיוחדים לו, כמו אדם הזורע קב חיטים ומוציא כמה כורין, אז כך גם כן עם ישראל יפרחו וירבו והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואז בזה כביכול הארץ עונה את הדגן, היא מצמיחה מן הזריעה, יש פה צמח לכבוד השם. כנגד הבת שראינו שקראו לה לא רוחמה, "ורחמתי את לא רוחמה", השם ירחם ויביא לכאן את עשרת השבטים, שעשרת השבטים פה זה עניין של רחמים כי הם באמת לא ראויים לגאולה, אבל השם ירחם עליהם וישיב אותם. וזה כנגד עניית השמיים שראינו שהשמיים יענו את הארץ, וזה השגחה ממני, זה השגחה שניכרת כהשגחת השם להריק שפע רצון ממעון קודשו. כי הרחמים הם קטנים מהחסד, הרחמים זה מורה על ניסים נסתרים, וזה מיוחס לשמיים כי השמיים זה בחינה נסתרת. כנגד הבן שראינו שאמר לו תקרא לו לא עמי, זה שבט בנימין, הוא אומר ללא עמי עכשיו יקרא להם עמי אתה. וכנגד מה שראינו שאמר להם אתם לא עמי ואנוכי לא אהיה לכם, כנגד זה הוא יאמר אלוהי, השם כן יהיה לנו, הוא אלוקינו. שזה אומר שעל שבט יהודה תתגלה השכינה בגלוי, שם לא יהיה ניסים שהם עטופים בדרך הטבע, אלא יהיה ניסים גלויים בהשגחה מתמדת, בהשגחה אלוקית, וזה כנגד עניית השם שהשם יענה את השמיים, אומר לך עכשיו זה השגחה ממני, זה השגחת השם להריק שפע רצון ממעון קודשו.