בעזרת השם נעשה ונצליח, אנחנו מתחילים היום בסיעתא דשמיא את תרי עשר. תרי עשר עצמו פותח בספר הושע. דבר השם אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. הרד"ק פותח את הספר ואומר, אמר דוד בן יוסף בן קמחי הספרדי, זה היה שמו הרד"ק, רבנו דוד קמחי. זה הספר המחובר משנים עשר נביאים. אמרו רבותינו זיכרונם לברכה כי חיברום יחד שלא יאבד ספר מהם מפני קטנותו, אם היה כל אחד מיוחד בפני עצמו. למה אנחנו קוראים לזה תרי עשר? למה ריכזו אותם והפכו אותם כביכול לספר אחד? אומרים חז"ל, כדי שלא יאבד אחד מהם מפני קטנותו. כיוון שמדובר בספרים שהם קטנים, אנחנו נראה בהמשך אפילו ממש קטנים, היות וכן לקחו וכרכו את זה בכריכה אחת וקראו לכריכה הזאת, קראו לזה תרי עשר, שנים עשר נביאים. הגם שבעצם מה שהוא רוצה לומר, תדע לך שכל החיבור הזה הוא חיבור טכני. אל תחשוב שבגלל איזה קשר כלשהו בין נביא פלוני לנביא אלמוני זה נמצא בספר אחד, לא, אלא כיוון שהיה חשש שהם יאבדו, ריכזו את זה כספר אחד.
את ספר הושע כתבו אנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה, חגי, זכריה, מלאכי, זרובבל, מרדכי וחבריהם, הם כתבו את יחזקאל, הם כתבו את תרי עשר, את דניאל, את מגילת אסתר, ואם כן יוצא שהושע שהוא חלק מתרי עשר נכתב על ידי אנשי כנסת הגדולה.
הנביא בתחילה מציין בפנינו את התקופה. דבר השם אשר היה אל הושע בן בארי, מתי זה היה? בימי עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, כל אלה הם מלכי יהודה. והוא מזכיר גם כן מלך נוסף, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. הוא הזכיר לנו ארבעה מלכי יהודה ואחד שהוא מלך ישראל. אומרים חז"ל, מפני מה זכה ירבעם בן יואש להימנות עם מלכי יהודה? הרי כידוע מלכי ישראל תמיד רשעים היו, מלכי יהודה היו בהם רבים שהיו צדיקים. למה אם כן הוא מזכיר את ירבעם בן יואש, לא להתבלבל, זה לא ירבעם בן נבט, זה ירבעם בן יואש, למה הוא נזכר כאן ביחד עם מלכי יהודה? אומרים חז"ל, מפני שלא קיבל לשון הרע. הייתה לו זכות לאותו ירבעם בן יואש שלא קיבל לשון הרע. כמו שכתוב, וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמור קשר עליך עמוס. נקרא את הפסוקים, אנחנו נראה את זה בהמשך בספר עמוס בפרק ז', שם כתוב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמור, קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל, לא תוכל הארץ להכיל את דבריו. עמוס אמר עליך דברים קשים. כי כה אמר עמוס, בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ויאמר אמציה אל עמוס, חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם ושם תינבא. ובית אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא.
אמציה אומר לו לעמוס, חוזה, אתה הנביא, לך תברח לארץ יהודה, שם תאכל לחם ושם תתנבא, אל תבוא יותר אל בית אל. למה? כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא, יש להם שם מלכות. ויען עמוס ויאמר אל אמציה, לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי כי בוקר אנוכי ובולס שקמים. ויקחני השם, ויקחני השם מאחרי הצאן ויאמר אלי השם לך הינבא אל עמי ישראל. טוב, אנחנו נראה את זה שם ביתר פירוט את כל הנידון ביניהם. על כל פנים, אומרים חז"ל, שם כאשר אמציה מזהיר את ירבעם מלך ישראל לאמור קשר עליך עמוס, הנה הוא אמר דברים קשים כנגדך, אז הוא אמר כך, א', חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך, לא היה מוכן לקבל לשון הרע. וגם אם אמר, מה אעשה לו? שכינה אמרה לו. אמר לו הכוונה בדבר השם, מה שנמסר לו מאת השם, זה מה שהוא אומר. יוצא אם כן, שהייתה כאן זכות לירבעם בן יואש, הגם שהמלך רשע, אבל אנחנו רואים שהוא לא קיבל לשון הרע, ובשל כך זכה ונמנה כאן עם המלכים שהיו מלכי יהודה.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, אומר הרד"ק, כל ששמו ושם אביו בנביאות, בידוע שהוא נביא בן נביא. אם מוזכר שמו של הנביא וגם שם של אביו, אנחנו יודעים שגם אבא שלו נביא. מיכיהו בן ימלה. אנחנו רואים שגם ימלה היה נביא, אפילו שלא מופיעה שום נבואה ממנו. הרי ידוע לנו שהיו מיליון ומאתיים אלף נביאים ומתוכם רק 48 נביאים ושבע נביאות שהוזקקו לנבואתם לדורות, הם אלה שנכתבו. אז הרבה פעמים אתה לא רואה ולא מכיר את האבא בשום נבואה שהוא אמר, מכיוון שנבואתו לא הוזקקה לדורות. על כל פנים, כל ששמו ושם אביו בנביאות, בידוע שהוא נביא בן נביא. שמו ולא שם אביו, בידוע שהוא נביא ולא בן נביא. אם שם האבא לא מוזכר, זאת אומרת שהאבא באמת לא היה נביא. שמו ושם עירו, בידוע שהוא נביא מאותה העיר. זה פשוט. אבל הדגש הוא בהמשך, שמו ולא שם עירו, בידוע שהוא נביא מירושלים. ברגע שלא הוזכר נביא מעיר פלונית, כמו ירמיהו אשר בענתות, אז מיד אני יודע שהוא מירושלים. אם לא מוזכר שם עירו, אני יודע שהוא מירושלים. אליהו התשבי או הגלעדי, אני יודע שהוא מתשבי או מגלעד, ואם לא מוזכר, אז אני יודע שאותו נביא הוא מירושלים. אמרו, מי שנזכר אביו ואבי אביו, למה את זה צריך? זה לגדולת אבותיו, שהיו גדולים יותר ממי שנזכר רק שם אביו. זאת אומרת המשפחה שלו היא כבר מיוחסת מאוד, ואז תראה שזכר פה שלושה דורות. השם הסבא, האבא והבן.
ובארי, עכשיו כל ההקדמה הזאת אומר הרד"ק, כדי שנבין מי היה דבר השם אשר היה אל הושע בן בארי. מי זה היה הבארי הזה? אומר הרד"ק, זהו שם אדם שמוזכר בדברי הימים בשם בארה. שם כתוב שאותו הגלה תגלת פלאסר והוא היה נשיא לראובני. ואותו בארי היה אדם גדול והיה נביא. דבר השם אשר היה אל הושע. אומר הרד"ק, אנחנו נראה שדברי נבואתו היו דברי תוכחה לישראל ויהודה, כיוון שהם עשו הרע בעיני השם בימי כל המלכים הללו.
דבר השם היה אל הושע בן בארי. אומר רש"י, ארבעה מלכים הללו קיפח בימיו. פירושו של דבר שהוא האריך ימים בחיי כולם. חי וההוא הספיק למות והתחלף מלך אחר, והוא המשיך לחיות, התחלף מלך נוסף, המשיך לחיות, התחלף מלך נוסף. ארבעה מלכים קיפח בימיו. למה רש"י לא אומר חמישה? עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, ירבעם בן יואש מלך ישראל. יש לנו פה חמישה מלכים, למה הוא לא אומר חמישה? תשובה היא פשוטה, כיוון שהמלכות של ירבעם בן יואש הייתה חופפת למלכי יהודה. מלכי יהודה זה מלכות שהם באים אחד אחרי השני, אין שניים הולכים כאחד. אז עוזיה זה לא יותם, ויותם זה לא אחז, ואחז זה לא יחזקיה, אז עברו פה תקופות. ואת כל התקופות האלה הוא עבר. אומר לך בוא וראה שהנביא הזה האריך ימים. מכאן אמרו, אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה. בוא וראה שאלה היו מלכים, מלכים זה רבנות. רבנות לא מובן במובן שמושג לנו היום רבנות מלשון רב. רבנות בלשון חז"ל פירושו רברבנות, גדולה. אוי לה לרבנות, אוי לה לגדולה, מלשון רב רבן, אדם גדול. אוי לה לגדולה שהיא מקברת את בעליה. היא מביאה אדם להיות בקיצור ימים.
המלבי"ם מסביר את מה שכתוב כאן בימי ירבעם בן יואש, ובעצם הקושי הוא איך הכניס כאן את מלך ישראל פה בזמן שאתה מונה את התקופה של מלכי יהודה, מה נכנס כאן ירבעם בן יואש מלך ישראל? אומר המלבי"ם, כבר הסברתי בפירושי לספר מלכים ב' פרק ט"ו, מי שירצה יוכל לשמוע את זה שם בשיעורים שלנו, שמאז שכבש יואש את אמציה מלך יהודה, היו מלכי יהודה נכנעים תחת מלכי ישראל. אמציה היה מלך יהודה, יואש בן ירבעם היה מלך ישראל, ברגע שהוא כבש אותו, מהתקופה הזאת התחיל להיות מצב שמלכות ישראל המפולגת לשומרון ויהודה, יהודה הייתה כבושה תחת שומרון. הכוונה הייתה שפלה תחת יד שומרון, תחת ידו של יואש. ואז המלוכה נקראה על שם מלכי ישראל. כמה זמן זה היה? 24 שנה. עד למלכות עוזיה. שזה 27 שנים לירבעם בן יואש. אז עוזיה המלך התחזק ומלך מלכות שלמה בפני עצמו. הכוונה הסיר עול מלכות יואש מעליו, ירבעם בן יואש מעליו, והוא מלך בפני עצמו ולא היה כנוע תחת ידו של ירבעם. כנוע זה יכול להיות מעלה מיסים, זה יכול להיות כפוף שלא להקים לו צבא, ועוד כל מיני פעולות שכאשר מלכות אחת הייתה מושלת בחברתה, המלכות השנייה הייתה כנועה תחתיה.
לפי זה אומר אתה תבין מה שכתוב בנבואתו של הושע ובנבואתו של עמוס, כתוב שהם ניבאו בימי ירבעם. אומר המלבי"ם, הדבר הזה תמוה. הרי מעבר לכך שלא מצאנו מעולם שמזכירים אצל נביא שהוא מתנבא בימי מלכי ישראל, תמיד מוזכר על כל הנביאים את מלכי יהודה. מעבר לכך שלא מובן מה הכנסת פה את ירבעם שהוא ממלכי ישראל, אומר הדבר מפליא יותר, כי אם אתה באמת רוצה למנות את שנות נבואתו למלכי ישראל הרשעים, למה הזכרת רק את ירבעם? הרי בימים ההם מלכו בישראל גם זכריה בן ירבעם, מלך גם כן מנחם, מלך גם כן פקח, כך שלמעשה אם אתה רוצה למנות את התקופה של נבואת הושע על פי מלכי ישראל, אז תמנה את כל אלה שמלכו בתקופתו. מה בדרך כלל עושים? מונים את מלכי יהודה, לא צריך למנות את מלכי ישראל, בפרט שמלכות יהודה היו צדיקים יותר. אתה בכל אופן מזכיר לי מישהו ממלכי ישראל, אין לי בעיה, אבל תמנה את כל המלכים שבאותה תקופה הוא ניבא. אבל למנות רק מלך אחד מתוך כלל המלכים, הדבר הזה תמוה. באמת חז"ל בגלל הקושי הזה הסבירו שהייתה לו זכות. אבל המלבי"ם מקרב את הדברים יותר אלינו אל הדעת כדי לבאר אותם. אומר המלבי"ם, לפי מה שהסברנו אתה תבין. מה שכתוב כאן בימי ירבעם, הרי לירבעם כמו שאמרנו הייתה איזושהי מלוכה ביהודה. כי ברגע שירבעם כבש את אמציה, אז היו שנים שהוא משל ביהודה, יהודה הייתה כפופה תחתיו. ואז עוד לפני שהתחזק עוזיה למלוך, המלכות כולה הייתה קרויה על שם ירבעם. ואז אם כן נכון מאוד יהיה למנות את עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, וירבעם בן יואש מלך ישראל, שכולם משלו איפה? ביהודה. כי ירבעם כבש את יהודה, משל בה למשך אותה תקופה. ומה שהוא כתב בימי עוזיה, הכוונה היא אחרי 24 שנה למלכות, שמאז המלכות נקראה מלכות עוזיה. 24 שנה מלך ירבעם, עוזיה התחזק ומלך, ואז אם כן יוצא שהמלכות של ירבעם בן יואש הייתה בתחילה, ולאחר מכן התחזק עוזיה ואז היה עוזיה, יותם, אחז ויחזקיה.
תחילת דיבר השם בהושע. ויאמר השם אל הושע, לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, כי זנה תזנה הארץ מאחרי השם. כדי להבין את המהלך, אז הייתי רוצה לקרוא כמה פסוקים יחד ולאחר מכן אנחנו ננסה לבאר מה כאן בעצם קורה. וילך ויקח את גומר בת דבליים, ותהר ותלד לו בן. ויאמר השם אליו, קרא שמו יזרעאל, כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל. והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל. ותהר עוד ותלד בת, ויאמר לו, קרא שמה לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם. ואת בית יהודה ארחם והושעתים בהשם אלוהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים. ותגמול את לא רוחמה, ותהר ותלד בן. ויאמר, קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנוכי לא אהיה לכם. עד כאן קראתי את הפסוקים עד סוף פסוק ט', וזה נותן לנו איזושהי תמונה כלשהי בנוגע למהלך של נישואי אותה אישה הנקראת גומר בת דבליים. ולפני שאנחנו נתחיל לבאר את המהלך עצמו, נרצה לעמוד על הביטוי תחילת דיבר השם בהושע. מה זה התחילת דיבר השם בהושע? מה, מה זה התחילת הזה?
אמר רבי יוחנן, למה נקרא תחילת דיבר השם בהושע? שהיה תחילה לארבעה נביאים שניבאו באותו הפרק. ואלו הן, הושע, ישעיה, עמוס ומיכה. זאת אומרת שנבואת הושע קדמה לנבואתו של ישעיה. ולכן כתוב תחילת. וכי בהושע דיבר תחילה? הרי ממשה רבנו עליו השלום ועד הושע כמה נביאים? כמו שהגמרא שואלת. אז זה אומר רבי יוחנן, שהנביאים אשר היו באותו הפרק, כמו שאותם מנינו, הושע, ישעיה, עמוס ומיכה, מי היה התחילה להם? מי היה הראשון להם? זה היה הושע. תחילת דיבר השם, ההתחלה, הדיבור הראשוני, הנביא הראשוני לכולם, זה היה הושע. המלבי"ם עושה את החשבון, מי שירצה יעיין בפסוק א', איך באמת רואים שגם כרונולוגית זה מדויק, שתחילת דיבר השם בהושע, הנביא הראשון היה הושע, הוא מוכיח את זה על פי החשבון שהוא עשה קודם בנוגע לירבעם בן יואש מלך ישראל. רש"י מסביר תחילת דיבר השם בהושע, פשוטו של מקרא, תחילת דיבור שנדבר הקדוש ברוך הוא עם הושע, אמר לו כן. יוצא אם כן שפה בכלל לא מדברים תחילה ביחס לאחרים, אלא מה הדיבור הראשוני שאמר השם להושע? תחילת דיבר השם בהושע, ויאמר השם אל הושע לך קח לך אשת זנונים וכולי. זה היה הדיבור הראשוני, הנבואה הראשונית שנמסרה לו להושע.
מה שכאן נמסר לו בגדול, שילך וייקח אישה, שהאישה הזאת ידועה ומפורסמת לאישה זונה, והדבר הזה מרמז כי זנה תזנה הארץ מאחרי השם. והאישה הזאת לאחר מכן מולידה לו ילדים, ואת השמות של הילדים הללו הוא קורא על פי המאורעות שקורים לעם ישראל. זה מה שכתוב במפורש בנביא. צריכים לדעת, ישנם שלושה דרכים איך להבין את כל המהלך הזה. אני אמנה אותם בגדול ולאחר מכן נעבור לאופן יותר פרטני כדי לראות כל שיטה ושיטה. יש דרך אחת, דרכם של חז"ל, כל מה שאתה תקרא כעת הכל היה כפשוטו. שמדבר עם הושע, שילך וייקח אישה זונה, הידועה ומוכרת בשמה, ואמר לו את כל המהלך כפי שתכף נראה, ולמהלך יש המשך בחז"ל מעבר למה שכתוב אצלנו מפורש בכתובים, וגם את זה נראה. הסבר שני, כל מה שתקרא עכשיו, לך קח לך אשת זנונים, תוליד לך ילדים, הכל היה במראה הנבואה. הכל היה בדיבר השם בהושע. השם אומר לו נבואה, והוא אומר לו לך תיקח, ובנבואתו הוא רואה עצמו לוקח אותה, ובנבואתו נולדים לו ילדים, ובנבואתו הוא רואה את כל המהלך שאנחנו נראה בהמשך. יש ביאור שלישי, וזה הביאור של תרגום יונתן, שבכלל אין כאן ציווי, אין כאן הוראה, יש כאן תיאור של מצב העם. והביאור הזה מצריך יותר הסבר, וגם אותו אנחנו נסביר תכף.
בואו נתחיל בביאור שאומר שכל מה שראינו כאן הכל הוא במראה הנבואה. האבן עזרא פותח את פירושו בנאום אברהם המחבר, רבי אברהם אבן עזרא. חלילה חלילה שיצווה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר דיו לעבד להיות כרבו, לא נאמר על זה. כי זנות מאחרי השם דרך משל, רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיניי, הכוונה לא שייך להגיד, נו אז כמו שהם זנו מאחרי השם אז קח גם כן, גם ביחס לנביא. אומר חלילה וחס, יסביר את זה כפשוטו. והנכון בעיניי כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה, שהשם אומר לו לך קח לך אשת זנונים, והלך ולקח, כל זה במראה הנבואה, הלך ולקח אישה ידועה, והרתה וילדה, כל זה במראות הנבואה. אומר האבן עזרא, זה הבנת הכתובים. ואל תתפלא, כמו שכתוב לגבי משה, אם יהיה נביאכם, לא, משה לבדו, השם במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו. אומר אל תתפלא על זה. כך גם כן תראה על ישעיהו הנביא, שהלך עבדי ישעיהו ערום ויחף. מה אתה חושב שבאמת כפשוטו? לא כן הוא. למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים? אלא הכוונה בנבואה הוא רואה עצמו הולך ערום ויחף. וכך קח לך לבנה, שכב על צידך השמאלי, קח לך חיטים, וגם דבר הזקן, ובקיצור כל הדברים הללו כולם הם במראות הנבואה. הוא מביא על זה עוד ראיות, אנחנו לא נאריך בזה, לפי שיטתו של האבן עזרא הכל הוא במראה הנבואה, וכך גם כן אומר הרד"ק, כל זה העניין היה במראה הנבואה. והמראה הזה הוא בעצם משל לעם ישראל שזונים מאחרי השם, וזה מה שהוא אומר, זנה תזנה הארץ מאחרי השם.
ביאור נוסף, זה ביאורם של חז"ל. רש"י מביא, קח לך אשת זנונים, רבותינו אמרו כמשמעו. לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת. כדי להבין מה אמרו רבותינו, יש לחז"ל אריכות דברים בזה במסכת פסחים דף פ"ז. רש"י הביא רק את המשפט מתוך כל המהלך, ואנחנו נקרא את כל המהלך כפי שהגמרא מפרטת אותו. פסחים פ"ז עמוד א'. דבר השם אשר היה אל הושע בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה. בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולם הושע. שנאמר תחילת דיבר השם בהושע. וכי בהושע דיבר תחילה? כמו שראינו קודם, והלא ממשה עד הושע כמה נביאים? אמר רבי יוחנן, תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק. ואלו הן הושע, ישעיה, עמוס ומיכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע, בניך חטאו. והיה לו לומר, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לזה ציפה השם שיאמר הנביא. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו, ריבונו של עולם, כל העולם כולו שלך הוא, העבירם באומה אחרת. מה הבעיה ריבונו של עולם, הם עושים בעיות? יש אפשרויות טרייד אין. החלף ישן בחדש, אפס קילומטרים. ריבונו של עולם, מה אתה צריך, הם עושים בעיות? החליפם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אעשה לזקן זה? תשמע, אני אומר לו כאלה דברים, אני מצפה לשמוע ממנו תגובות, זה התגובה שהוא אומר לי, תחליף אותם באומה אחרת? אומר לו, לך וקח אישה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו, שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח, אף אני אשלח את ישראל. שנאמר, ויאמר השם אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכתיב, וילך ויקח את גומר בת דבליים. גומר, מי זאת האישה הזאת גומר? אומרים חז"ל, טוב, אולי נדלג על זה כי נראה את זה עוד מעט את הדרשה הזאת על גוף הפסוק כי עוד לא קראנו אותו.
ותהר ותלד לו בן. ויאמר השם אליו קרא שמו יזרעאל וכולי. ותהר עוד ותלד בן, ואחרי זה עוד בת, ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם, עוד בן, אמר לו קרא שמו לא עמי וכולי. לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע, לא היה לך ללמוד ממשה רבך? שכיוון שדיברתי עמו, פירש מן האישה. ושם מדובר באישה צדיקה. אומר לו השם, הבדל עצמך ממנה. כל שכן פה מדובר באחת לא גרויסע מציאה, אז הבדל עצמך הימנה. אמר לו, ריבונו של עולם, מה, אגרש אותה? יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ומה אתה שאשתך זונה ובני בניך זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הם, כך. הלא עדיין חז"ל בן שלך, כי עם כזאת אישה שום דבר לא בטוח. לך תעשה בדיקות די אן איי. אומר לו הקדוש ברוך הוא, ישראל שהם בניי, בני בחוניי, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קניינים שקניתי בעולמי. תורה קניין אחד, דכתיב השם קנאני ראשית דרכו. שמיים וארץ קניין אחד, דכתיב קונה שמיים וארץ. בית המקדש קניין אחד, דכתיב הר זה קנתה ימינו. ישראל קניין אחד, דכתיב עם זו קנית. אז הם קנייני, בנים של האבות הקדושים, ובטוחים לי כבניי. לא כמו אצלך שלא בטוח שהם ילדים שלך. ואתה אמרת העבירם באומה אחרת? איך אמרת כזה דבר?
אז כל זה היה סדרת חינוך לנביא, כדי שיבין שהוא טעה במהלך שלו. כיוון שידע שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלוש גזירות בעבורך. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו, אתה ממשיך לנהוג שלא כהוגן. כי בתחילה נהגת שלא כהוגן כשאמרת לי החליפם באומה אחרת. עכשיו אתה נוהג שלא כהוגן שאתה מבקש רחמים על עצמך, כי דיברת לא כראוי. הראוי עכשיו זה לדבר כראוי, מה זה לדבר כראוי? לבקש רחמים עליהם. זה עכשיו מה שאתה צריך לעשות. עמד וביקש רחמים וביטל גזירה, והתחיל לברכן. שנאמר, והיה מספר בני ישראל כחול הים. זה הפרשיה הבאה, מיד אחרי הסיום של העניין הזה של לא עמי וכל העניין הזה שהגמרא פה מתארת, מיד לאחר מכן הושע מברך את ישראל. והיה מספר בני ישראל כחול הים, והיה במקום אשר ייאמר להם לא עמי אתם, ייאמר להם בני אל חי. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו, וזרעתיה לי בארץ, וריחמתי את לא רוחמה, ואמרתי ללא עמי עמי אתה.
יוצא אם כן, שלפי ביאור זה, כל מה שהיה כאן, היה כאן במציאות, כדי להמחיש לנביא עד כמה קושי יש לבן אדם להתנתק גם ממישהו שהוא לא בדיוק צדיק גדול, על אחת כמה וכמה קושי יש לריבונו של עולם כביכול להתנתק מבניו, בני בחוניו, ולכן הדיבור של הושע כאן היה דיבור שיש פה ביקורת כלפיו מקודשא בריך הוא. זה ביאור שני. ביאור שלישי, זה ביאורו של התרגום יונתן. ואני אקרא את ביאורו של התרגום יונתן, כיוון שהביאור שלו פה הוא בעצם ביאור מחודש. הוא מסביר את הפסוקים שלא על פי הדרך המשתמעת לנו על פי פשוטו, אלא יותר בדרך דרש. אומר התרגום יונתן, שריות פתגמא דהשם בהושע. שריות הכוונה תחילה. תחילת פתגמא זה דיבור, של השם בהושע. ואמר השם להושע, אזיל אתנבי נבואה על יתבי קרתא תעוותא. לך תתנבא נבואה על יושבי המקום המתועב, כן, שעושים עבירות. קרתא תעוותא הכוונה העיר המתועבת. דאינון מוסיפין למחטי. שהם ממשיכים בטעות שלהם, מוסיפים חטאים. ארי מתעי יטעון דיירי ארעא מבתר פולחנא דהשם. שהרי טועים ומתרחקים יושבי הארץ מאחרי עבודת השם. פירושו של דבר, רש"י מסביר, שהקח, אנחנו מבינים לך קח לך אשת זנונים, הכוונה לך תתחתן איתה. ואז יש או פירוש חז"ל בפועל, או פירוש האבן עזרא ודעימיה שמסבירים שזה בגדר נבואה, הוא ראה איך הוא מתחתן איתה. אבל על פי ההסבר של מה שראינו עד עכשיו, קח לך אשת זנונים, אתה תתחתן איתה. או במציאות או שלא במציאות, אבל זה הפשטות. בא התרגום יונתן ואומר לא, קח לך פירושו של דבר זה תלמד. או תלמד אם נרצה לומר. קח לך אשת זנונים, פירושו של דבר לך תתנבא נבואה על אנשי זנונים. זה הכוונה קח לך אשת זנונים. לך ותלמד אותם לשוב בתשובה. אזיל אתנבי נבואה על יתבי קרתא תעוותא, על יושבי העיר העושה מעשה זנונים. כי זנה תזנה הארץ, אנחנו מבינים שזה בלשון עתיד. אומר רש"י לא, הכוונה היא הוא מתאר מצב, הרי זנה תזנה הארץ. הרי פה הם טועים ומתרחקים מעבודת השם כאישה הזונה המתרחקת מבעלה. אז כאן הם מתרחקים מעבודת השם. אז לכן קח לך מוסר ולך תוכיח את אשת זנונים ואת ילדי הזנונים, כי אתה רואה שזנה תזנה הארץ, אתה רואה שהם עושים מעשים מתועבים, אז צריך ללכת לקחת נבואה ולהוכיח אותם. זה המשמעות לפי ביאורו של התרגום יונתן. והמפרשים אומרים ונכון הוא. הרד"ק מסיים, ויונתן תרגם העניין על דרך משל ונכון הוא פירושו. דהיינו הפירוש של יונתן, אומר הרד"ק, הוא ביאור נכון כאן בעניין, ואז בעצם בכלל אין כאן ציווי גם לא במראה הנבואה.
המלבי"ם מסביר, תמיד שכתוב דיבר ב', דהיינו דיבר בהושע ולא דיבר אל הושע, תחילת דיבר השם בהושע, אומר המלבי"ם, כל דיבור שבא אחריו ב', זה מרמז על רוח הקודש שדובר בנביא לצורכו. אם אני אומר השם מדבר אל, אז זה לצורך אחרים. אבל אם אני אומר השם מדבר ב', דיבר השם בהושע, הכוונה היא על הושע עצמו. דברים שהם לצורכו של הושע עצמו. אין כאן שליחות לצורך כלל העם, אלא יש כאן דיבור שהוא לצורך הנביא עצמו. בכלל צריכים לדעת, שהיו מיליון ומאתיים אלף נביאים כמו שהזכרנו קודם, נבואתם לא נכתבה לדורות. יש טעות שנשתרשה, שאנשים סבורים מה זה נביא? נביא זה אדם שהקדוש ברוך הוא יוצר עמו קשר לצורך הפעלת העם, הודעות לעם, קירוב העם, או כל מיני פעולות מן הסוג הזה. ואז טועים לחשוב שכשמדברים על מיליון ומאתיים אלף נביאים, מה זאת אומרת? כל הנביאים האלה הוכיחו את העם אבל נבואתם לא נצרכה לדורות אז הוא לא כתב את זה. וזו טעות. צריכים לדעת שנבואה במקור היא בכלל לא נועדה לצורך העם. הנביא מקבל נבואה מאת השם לצורך התעלותו הרוחנית האישית. וכמו שאנחנו רואים במסילת ישרים, השלב האחרון של הדרגות של העלייה, זהירות, זריזות, נקיות וכולי, השלב האחרון של העלייה זה רוח הקודש. פירושו של דבר, מי שהתעלה והתקרב, הוא מגיע למצב עד שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו. מה זה דיבורו של הקדוש ברוך הוא עמו? זה פירושו של דבר יצירת קשר עם הרוחניות והתקדמות רוחנית בעבודת השם. זה דיבור השם עם הנביא. עכשיו, כיוון שיש פה מישהו שיש פה קשר, יש לו קשר עם ריבונו של עולם והוא בדרגה גבוהה ביותר עד כדי כך שהוא כבר בקשר כזה עם ההשגחה העליונה, הקדוש ברוך הוא משתמש בו בנביא כדי להודיע הודעות לעם. יש פה כבר ערוץ תקשורת עם העם. אבל זה לא שהקדוש ברוך הוא מנבא נבואה לנביא לצורך העם, לא. אלא הנביא מגיע לכדי נבואה, זה לצורך התעלותו העצמית, זה התקדמותו בעבודת השם. יש מקרים מסוימים שבתרם יצרו בבטן ידעתיך כדי לנבא את העם. אבל באופן הרגיל, כל הנביאים שהיו, אלה היו אנשים שהתעלו רוחנית עד שהם זכו לקשר ישיר עם ריבונו של עולם שמדריך אותם בדרכי הנהגה ובדרכי עבודת השם. והעבודה הנלווית להם, זה אם היה צורך ליצור קשר עם העם, אז השם היה עושה את זה דרך הנביא. ונביא זה מלשון ניב שפתיים. מלשון דיבור, כן, פירושו של דבר שמביא לנביא בעצם יש לו דיבור מאת השם, הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, מלשון זה המקור של הביטוי נביא.
אז אם כן בואו נחזור. אם כן אומר המלבי"ם, מה שכתוב דיבר השם בהושע, זה דיבור לצורך הושע. לא מדברים כאן כשליחות לעם, אלא איזשהו דיבור לצורכו. ולכן כתוב בהושע ולא אל הושע. דבר נוסף אומר המלבי"ם, כשכתוב ב', זה בא לדבר על דיבור לפעמים של תלונה ותרעומת. המלבי"ם מביא כמה דוגמאות לזה, כמו שאנחנו רואים דיברנו בהשם ובך. או זה תלונה, כן, דיבור של גנאי, כן. אז דיבור של במישהו, לדבר במישהו, אז זה יכול להיות או דיבור של גנאי, או דיבור לצורך הנביא עצמו. כמו רוח השם דיבר בי, הכוונה היא לצורכי. בחלום אדבר בו, הכוונה היא לצורכו של הנביא. אז אם ככה יש לנו שני ביאורים. אומר המלבי"ם, שני הביאורים הללו תקפים כאן. פירושו של דבר, דיבר השם בהושע, יש פה גם דיבור לצורכו של הנביא, ויש פה גם דיבור של תלונה וגנאי, כמו דיברנו בהשם ובך, לדבר במישהו הכוונה היא לדבר בו גנאי. ומכאן חז"ל למדו את מה שלמדו. אומר עכשיו אתה מבין את היסוד של מה שחז"ל למדו, שהיה כאן תוכחה לנביא עצמו. היה כאן תוכחה כיוון שהנביא עצמו דיבר דברים שאינם הגונים, אז היה פה דיבור של קשה, השם דיבר בהושע, הוא אמר לו דברים קשים, אתה נהגת שלא כהוגן. אתה צריך לחזור בתשובה על מה שעשית. ודבר שני, זה לצורכו. כי אין פה נבואה שתאמר אותה לצורך העם, אלא זה נבואה שהיא לצורך הנביא עצמו, איזשהו מסר שיש פה אליו עצמו.
ומהוויכוח הזה הסתובב שהשם אמר להושע, לך קח לך אשת זנונים. ואומר המלבי"ם, שמן הסתם היה הוויכוח מתייחס לציווי של מה שכתוב אחרי זה. אז אם כתוב דיבר השם בהושע, על מה הוא דיבר? מה היה הנבואה קשה שנמסרה לו, דיבור קשה וגנאי שנמסר לו? מה השם מדבר עליו עצמו? חז"ל הסיקו מה היה אותו דיבור, מה ההמשך? קח לך אשת זנונים. ממה שאני רואה קח לך אשת זנונים, אני מבין שעל הנקודה הזאת היה הוויכוח, אני מבין שעל הנקודה הזאת היה איזשהו גנאי. ומזה חז"ל למדו שבעצם היה כאן דיבור לכך שהוא טען שהקדוש ברוך הוא יכול להחליפם באומה אחרת, לא רצה הושע ללכת בשליחות השם, הוא לא רצה ללכת ולהוכיח אותם. אומר המלבי"ם, הרי שליחות השם זה דבר המוטל על הנביאים. כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לנבא, נביא לא יכול להגיד להשם אני מסרב. אסור לו. ונביא שממרה פי השם, הוא חייב מיתה. חייב ללכת ולמסור את הנבואה שלו להשם. אנחנו רואים שיונה בעקבות העניין הזה נרדף. למה? כי נביא חייב למסור את מה שנמסר לו, חייב ללכת ולומר כי ככה השם ציווה אותו לומר. וכאן הושע לא רצה ללכת ולהתנבאות בשליחותו של השם, הוא לא רצה ללכת ולהוכיח אותם. ואמר לו הושע לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, הם קלקלו, אז תעזוב אותם.
תניח להם. כל זה למה, היות והוא לא רוצה ללכת בשליחותו של השם. אומר לו הקדוש ברוך הוא, היות ואתה לא רוצה ללכת ולהוכיח אותם, ואני לא רוצה לגרש אותם, אז בוא תהיה גם אתה כמוני. וגם אתה תהיה בסיטואציה שלי. מה היא הסיטואציה? קח לך אשת זנונים וכולי, וגם פה עכשיו אתה בדיוק באותו מצב. מחד גיסא, מה אתה יכול להגיד לה? אתה יכול להגיד לה משהו? זה מראש היא כזאת, היא אשת זנונים וכולי. ומאידך גיסא, אתה גם לא יכול לגרש אותה, כי מה, יש לך ילדים ממנה. אומר השם, אם אתה לא רוצה ללכת ולעשות שליחותי, אז בוא תהיה אתה במקומי. תראה אתה עכשיו את המציאות כביכול שבה הקדוש ברוך הוא נמצא.
וזה מה שהוא אומר, מה שכתוב קח לך אשת זנונים, אומר המלבי"ם הכוונה אישה שמפורסמת בזנות. ילדי זנונים, הכוונה שיש לה ילדים שגם נולדו קודם שאותם היא ילדה בזנות, ואז זה מוכיח בעצמו שהיא זונה. וזה מה שכתוב כמו זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים. מה פירוש הרה לזנונים? הכוונה היא, היא בהריון שזה מוכיח על זנותה מקדם. המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין זנות לזנונים לבין תזנות. מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם, זנות זה הביטוי הרגיל. זנונים זה אישה שזנותה מפורסמת. ולכן כתוב הרתה לזנונים, תסר זנוניה מפניה. הכוונה זה מפורסם, יש לה אפילו ילדים מאותם אנשים, אז זה באמת זה כבר זנות מפורסמת. ותזנות פירושו של דבר שהיא מפתה אחרים להגיע לאותה עבירה של זנות.
אז אם כן אומר המלבי"ם, אמר לו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. ילדי זנונים, הסבר נוסף מסביר המלבי"ם, הכוונה שהילדים שאתה תוליד ממנה הם ילדי זנונים, כי הרי אין לך אחריות שהילד הזה הוא באמת שלך, כיוון שהאישה הזאת ידועה כמסרכת דרכיה. על זה הוא אומר לו כי זנה תזנה הארץ מאחרי השם. אומר לו אם ככה, הרי כנסת ישראל היא בבחינה של אשת זנונים לעבודה זרה, ומה שהיא מולידה נולד בזנות. מה פירוש הדבר? תולדותיהן כיוצא בהן. כאשר הם מחנכים את הדור הבא, למה הם מחנכים אותו? לזנות מאחרי השם. הם מחנכים אותה למחשבת מינות ועבודה זרה וכפירה. ובכל אופן אני מחזיק את אותה אשת זנונים, את אותה כנסת ישראל, אני לא מסיר את עם ישראל מפניי. אומר לו השם, כך גם כן תעשה אתה.
אומר המלבי"ם, ואם יקשה לך את מה ששאל האבן עזרא ועוד, איך ייתכן להבין שהקדוש ברוך הוא מצווה כזה ציווי את נביא השם שיקח אשת זנונים? ולכן האבן עזרא הכריע שזה במראה הנבואה, ותרגום יונתן הסביר שזה משל. אומר המלבי"ם, אין מזה הכרח, כיוון שהושע לא היה כהן. והרי זונה אסורה לכהן, היא לא אסורה לישראל, אז הושע בתור ישראל לא נאסר לו לשאת כזאת אישה. ואני אוסיף ואומר, ואם אתה מתפלא, הרי תראה שיהושע נשא את רחב, ורחב כתוב עליה שהיו כל שועי עולם אצלה. אז אומנם יש לחלק, כי שם מדובר אחרי שנתגיירה, ואחרי שנתגיירה פירושו של דבר שזה מציאות חדשה לגמרי, אבל אתה רואה שהגם שהיה פה איזה שהוא פגם קדום, אתה רואה שכן אנחנו מוצאים כזאת מציאות. אז גם כאן אל תתפלא שהשם מצווה את הנביא כזאת נבואה.
מה תאמר, אבל זה לא מתאים. בסדר, לא אסור לו. זה לא כהן האסור בזונה, אבל זה לא מתאים. אומר הנביא, אמת, אבל פעמים ויצווה, אומר המלבי"ם, אמת, פעמים ויצווה השם את הנביא דברים שהם לא מתאימים כהוראת שעה. כדוגמה שהשם ציווה את יחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו. כדוגמת אליהו שהקריב בשעת איסור הבמות. כדוגמת הציווי שציווה גדעון לקחת את הפר שאביו פיטם לעבודה זרה ולהקריב אותו על מזבח השם, ויש פה עשרה איסורים שנעשו באותו מעשה. וכל זה אתה רואה כהוראת שעה. אז כך גם כן אצלנו, אומר המלבי"ם, אל תתפלא, הדבר הזה הוא כהוראת שעה.