סימן תר״צ סעיף ג׳ · קריאת המגילה כולה מתוך הכתב ממגילה כשרה

שולחן ערוך סימן תר"צ, סעיף ג'
"צריך לקרותה כולה, ומתוך הכתב, ואם קראה על פה לא יצא"
(שולחן ערוך)

(בסעיף זה כמה דינים נפרדים, והם נלמדים אחד אחד: חובת קריאת כולה, חובת הקריאה מתוך הכתב, ודין המשמיט תיבות.)

1. "צריך לקרותה כולה"

• רקע המחלוקת בגמרא: בגמרא נחלקו מהיכן חובת קריאת המגילה. יש הסוברים שדי לקרוא מ"איש יהודי", יש הסוברים מ"אחר הדברים האלה", ויש דעה מרחיקה יותר שדי לקרוא מ"בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שממנו מתחיל עיקר הסיפור. להלכה נפסק שיש לקרוא את המגילה כולה.
• מדוע הדבר מפתיע: המורגל בקריאת המגילה כולה מתפלא לגלות שיש בגמרא דעות אחרות, ודווקא משום שהוא רגיל בכך.

"צריך לקרותה כולה - והוא לעיכובא"
(משנה ברורה, סק"ה)

"להוציא ממאן דאמר בגמרא דאיכא חיובא מאיש יהודי או מאחר הדברים האלה"
(שער הציון)

• לעיכובא ולא רק לכתחילה: אין לומר שמי שהתחיל בטעות מ"איש יהודי היה בשושן הבירה" יסמוך בדיעבד על אותה דעה, שכן ההלכה נקבעה לעיכובא.
• אפילו תיבה אחת: המשנה ברורה מוסיף שדעת רוב הפוסקים היא שאפילו אם חיסר ממנה רק תיבה אחת לא יצא.

2. "ומתוך הכתב"

"ומתוך הכתב - מתבאר בש"ס"
(משנה ברורה, סק"ו)

• יסוד הדין: הכלל הוא שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, ולפיכך יש לראות את הכתוב ולקרוא מתוכו, כדין קריאת התורה.
• מגילה שאינה כשרה: אף אם קורא כל פסוק ופסוק מתוך המגילה שלפניו, אם המגילה עצמה אינה כשרה (למשל מחמת פסול בקלף או בכתיבתה כהלכתה), הרי זה כקורא בעל פה ולא יצא.

מגילה מול ספר תורה - במה הן שוות ובמה נבדלות

• נקודות הדמיון: מגילת אסתר הושוותה לקריאת התורה בכמה דברים, ובכללם החובה לקרוא מתוך הכתב.
• אחיזה ביד: בספר תורה אסור לגעת בקלף, ואילו מגילת אסתר אוחזים ביד.
• שם שמיים: בספר תורה יש שם שמיים ובמגילה אין, ומכאן שאין ההשוואה גמורה לכל דבר.

3. השמטת תיבות בידי הסופר וקריאתן בעל פה

"צריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה, ואם השמיט בה הסופר באמצע תיבות, אפילו עד חצייה, וקראם הקורא על פה - יצא"
(שולחן ערוך)

"צריך שתהא כתובה - רוצה לומר, מה שאמרנו לא יצא, היינו אם קרא בעל פה את כולה או רובה, אבל אם קרא מקצתה כשרה. ואפילו אם היתה סיבת קריאתו בעל פה מפני שהסופר השמיט בה איזה תיבות באמצע עד חצייה והוכרח הקורא לקרותם בעל פה, אף שלכתחילה אינו נכון לקרות במגילה שחסרה תיבות, מכל מקום בדיעבד יצא"
(משנה ברורה, סק"ז)

• אופן ההיתר: המגילה מונחת לפניו, ופה ושם חסרות תיבות, והוא משלים אותן בעל פה. עד חצי המגילה יצא ידי חובה, שכן הקלו במגילה.
• ההבחנה בין לכתחילה לבדיעבד: אם ידוע לו מראש שהמגילה חסרה תיבות, ברור שאסור לו לקרוא בה. ההיתר נאמר במי שבדק ולא בדק היטב, ותוך כדי הקריאה מגלה שחסרות תיבות.
• חובת הבדיקה: מלשון "צריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה" עולה שיש לבדוק את המגילה לפני הקריאה שאינה חסרה דבר.

כשאין בנמצא מגילה אחרת

"ואם אין לו מגילה אחרת קורא בה לכתחילה"
(משנה ברורה, סק"ח)

• ביאור הדברים: המדובר כשאין מגילה אחרת כלל, ואם לא יקראו במגילה זו לא תישמע קריאת מגילה בבית הכנסת. במצב כזה קוראים בה, שהרי מוטב שישמע הציבור מאשר לא ישמע כלל.
• לעניין ברכה: המשנה ברורה כתב "קורא" ולא כתב שמברך, ואין לומר שיברך על מגילה פסולה. יש להבחין בין עצם הקריאה ובין הברכה עליה.
• שאלה שנשארה פתוחה: אם לאחר מכן נמצאה מגילה כשרה, האם חוזרים וקוראים לציבור בברכה. מסברה נראה שיחזרו ויקראו בברכה, אך אין הכרעה בדבר.
• השוואה לדין היחיד: נלמד כבר במי שהיה בספינה או בדרך ולא היתה בידו מגילה וקראה שלא בזמנה, שאם נזדמנה לו מגילה אחר כך חוזר וקורא ביום י"ד בברכה, אף שקרא תחילה בי"א, בי"ב או בי"ג. יש מקום להשוות מכאן גם לציבור, אף שאין הדמיון שלם: שם החיסרון בזמן, וכאן החיסרון במגילה.

מגילה פסולה או חומש

• השאלה: אם יש לפניו מגילה פסולה וגם חומש, במה עדיף לקרוא.
• הצד לכאן ולכאן: מגילה פסולה נראית עדיפה במקצת, אך לכאורה זו פסולה וזה פסול, ואי אפשר לברך לא על זו ולא על זה, ואין הכרעה ברורה בדבר.

חסרון של חצי בדיוק

"וחצייה - יש לעיין אם כשרה בדיעבד"
(משנה ברורה, סק"ט)

(המשנה ברורה השאיר את הדבר בעיון, ולא הכריע.)

4. דברי הרמ"א - שלוש הגבלות

"אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטא, לא יצא, ואפילו באמצעה. ודווקא שלא השמיט עניין שלם"
(הרמ"א)

"אבל אם השמיט - בהתחלה או בסוף, ובזה נראה כספר חסר, מה שאין כן בנשמט בו פסוק באמצע"
(משנה ברורה, סק"י)

• קריאת המילים "ואפילו באמצעה": לפי ביאור המשנה ברורה, המילים "ואפילו באמצעה" מוסבות למעלה, כלומר גם בהשמטה באמצע יצא, והחיסרון הוא דווקא בהתחלה או בסוף.
• שלוש ההגבלות של הרמ"א: שלא יהיה חסר בתחילת המגילה, שלא יהיה חסר בסופה, ושלא יושמט עניין שלם.
• הטעם: בהשמטת תחילה, סוף או עניין שלם נראית המגילה כספר חסר.
• החילוק בין המנהגים: לפי השולחן ערוך, כל שהחיסרון עד מחצית המגילה אין נפקא מינה היכן הוא, בתחילה, בסוף או באמצע. הרמ"א מחמיר בשלוש ההגבלות הללו.

מהי "תחילתה"

• השאלה: עד כמה נחשב החיסרון "תחילתה" או "סופה" - פסוק, שני פסוקים או אף חצי פסוק.
• לשון המשנה ברורה: בסק"י"א נאמר "ואפשר" אף בחסר רק פסוק ראשון ואחרון, ומשמע שהדבר עצמו נשאר בספק.
• הכרעה שלא הוכרעה: לפי הנראה מדובר בפסוק אחד ומעלה, אך אין זה ברור, ויש בעניין ביאור הלכה ארוך.

אותיות מטושטשות

"אבל ביותר מחצייה, אפילו אם כתובות אלא שהן מטושטשות ואין רשומן ניכר - פסולה"
(שולחן ערוך)

• הביאור: אם נותרו שרידי אותיות בלבד ואי אפשר לקרוא אותן בבירור, הרי זה כאילו אינן כתובות.

5. דין הקהל - האוחז מגילה שאינה כשרה

"מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם שליח ציבור אלא שומע ושותק, וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן, ולכן אותם פסוקים שקוראים הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה"
(שולחן ערוך)

• הרקע: רבים באים לבית הכנסת עם חומש, שהוא בגדר מגילה שאינה כשרה, כדי שיוכלו להשלים בעצמם תיבות שלא שמעו.
• לכאורה אין חיסרון: הרי שומע כעונה, ואין הבדל בין העומד למעלה לעומד למטה. וכשם שהקורא יכול להשלים בעל פה, כך גם השומע יכול להשלים בעל פה.

טעם האיסור וגדריו

"דשמא יתן השומע ליבו לזה הקורא ולא לשליח ציבור. ועל פי טעם זה, אם קורא רק לאדם אחד, רשאי לקרות עם הקורא מתוך מגילה פסולה או מתוך חומש. אבל יש מחמירים בכל גווני, לפי שנותן דעתו בקריאתו ואינו משגיח למה שאומר שליח ציבור, כיוון שהוא עסוק בקריאתה"
(משנה ברורה, סקי"ג)

• מי הקורא ומי השומע: הקורא הוא האוחז את המגילה שאינה כשרה וקורא בקול, והשומע הוא היושב לידו, שנוח לו יותר לשמוע את שכנו מלהתאמץ לשמוע את הבעל קורא הרחוק, ואינו יודע שהלה קורא ממגילה פסולה.
• עיקר החשש: לא רק שהוא שומע אותו, אלא שהוא מתכוון לצאת בשמיעה ממנו, ונמצא מוטעה.
• כשאין אדם על ידו: לפי טעם זה, כשאין מי שישמע ממנו, רשאי לקרוא עם שליח הציבור אף מתוך מגילה פסולה או מתוך חומש.
• טעם המחמירים: יש מחמירים בכל אופן, שכן הקורא בעצמו נותן דעתו לקריאתו ואינו משגיח בשליח הציבור. אין זה כדין תרי קלי רגיל, שבו שני אנשים קוראים והשומע מבחין באחד מהם, שהרי אדם קרוב אצל עצמו וישים לב רק לקריאתו שלו.

סיוע לחזן בעל פה

• איסור הסיוע: מהטעם הנזכר לעיל אין לסייע לחזן בעל פה, שמא ישמע החבר ממנו ויחשוב שהוא קורא מתוך מגילה כשרה.
• חשש נוסף: המסייע נותן דעתו למה שהוא קורא בעל פה בעצמו, ומתוך כך עלולות להישמט ממנו תיבות שקרא שליח הציבור, כגון אם הקדים והתקדם בקריאתו.

"ולכן אותם הפסוקים - רוצה לומר, כמו שמחמירים שלא יסייע על פה, דעל ידי זה ייתנו כמה אנשים דעתם לשמוע מזה המסייע דקורא על פה, ובאמת צריך לקרותה לכתחילה כולה מן הכתב, כן גם בזה צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה, והם יכולים לצאת בקריאתו, כדי שיהיה הכול מתוך הכתב"
(משנה ברורה, סקט"ו)

• המעשה למעשה: הפסוקים שהקהל נוהג לקרוא בקול (כגון "איש יהודי היה בשושן הבירה") חוזר החזן וקורא אותם מתוך מגילה כשרה, והקהל יוצא ידי חובה בקריאתו. אף שבדיעבד אפשר לצאת גם בקריאה בעל פה, כיוון שיש כאן מי שקורא כראוי, למה לא ישמעו ממנו.

כוונת שומע ומשמיע

• הדין: כדי לצאת ידי חובה צריך כוונת שומע וכוונת משמיע.
• החזן: החזן מכוון להוציא את כל השומעים, ואף את מי שאינו לפניו, כגון העומד מאחורי בית הכנסת, וכדין תקיעת שופר.
• השכן הקורא לעצמו: מי שקורא לעצמו אף ממגילה כשרה, אינו מכוון להוציא את חברו, ולכן יש בכך חיסרון נוסף לשומע ממנו.
• הברכות: בברכות אין חשש זה, שכן כולם שומעים את ברכות החזן.
• תרי קלי במגילה: במגילה תרי קלי משתמעי, וכך נפסק.

בדרך אגב · מנהגי הקהל בפועל

1. הבאת מגילה כשרה לבית הכנסת

• הידור: הנוהגים להביא עמם מגילה כשרה עושים כן דרך הידור.
• טעם מעשי: אם יתברר שהמגילה של הבעל קורא פסולה, אפשר יהיה לקרוא במגילתו.

2. השלמה מתוך חומש

• מי ששמיעתו נפגעה: אם היה רעש או צעקות ילדים ולא שמע תיבות אחדות, יכול להשלים אותן בעל פה או מתוך חומש, ואינו חייב דווקא מגילה כשרה.
• לכתחילה ובדיעבד: אף שברור שעדיף להשלים מתוך מגילה כשרה, אין לפסול את המחזיקים חומש, ומי שהשלים מתוכו יצא ידי חובה. מדובר בבדיעבד שהוא כעין לכתחילה, שהרי אין כוונתו לקרוא את כל המגילה מן החומש אלא להשלים תיבות שנחסרו לו.

3. קריאה בחומשים בהיעדר ספר תורה

• ההשוואה: יש אומרים כן גם בקריאת התורה, שכאשר אין ספר תורה בציבור קוראים בחומשים, אף שאין בכך קריאה כתקנה, כדי שהציבור ישמע.