שולחן ערוך סימן תרפ"ח סעיף ז'
"המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א בלא ברכה. ואם אי אפשר להמתין עד הימים הללו, יש אומרים שקורא אפילו מתחילת החודש"
(שולחן ערוך)
(דיני פורים המשולש ובן עיר שהלך לכרך נדחו לעת אחרת, מפני שהם דינים מסובכים ופחות שכיחים, ותחילה נלמדים הדברים המצויים יותר.)
ביאור הלשון "המפרש"
- שתי אפשרויות בניקוד: אפשר לנקד "המפרס", מלשון פריסת מפרש הספינה, ואפשר לנקד "המפרש", מלשון פרישה. לפי רש"י הכוונה לפורש מן היבשה אל הים, שהוא מבדיל עצמו מן היבשה ויוצא להפלגה. שתי הדרכים אפשריות.
יסוד הדין: תקנת הכפרים ליום הכניסה
- שלושת הזמנים במשנה: המשנה הראשונה במסכת מגילה קובעת שכרכים המוקפים חומה קוראים בט"ו, ערי הפרזות קוראים בי"ד, והכפרים מקדימים ליום הכניסה.
- מצוקת בני הכפרים: הכפרים אינם מוקפים חומה, ומצד הדין זמנם בי"ד. אלא שיושביהם מועטים, ויש בהם קושי של מניין, ואף כשיש מניין אין ביניהם מי שבקי בקריאת המגילה.
- ההקלה: בני הכפרים נכנסים לעיר בימי הכניסה, וכיוון שהם נמצאים שם, אחד מבני העיר הבקי בקריאה קורא להם את המגילה, בברכה ובקריאה רגילה לכל דבר.
- מהם ימי הכניסה: ימי שני וחמישי. לפי הפירוש הפשוט מפני שהם ימי השוק, ויש אומרים גם מפני שבימים אלו בתי הדין יושבים בערים, ומי שיש לו עניין לדון עולה לעיר.
- הימים שהותרו: י"א, י"ב וי"ג באדר. אם אחד מהם חל בשני או בחמישי, קוראים בו בני הכפרים, אף שבני העיר עצמם יקראו רק בי"ד.
מקור ההקדמה: "בזמניהם"
- לשון ריבוי: במגילה נאמר "לעשות את ימי הפורים האלה בזמניהם", ולא "בזמנם". מלשון הריבוי למדו חז"ל שיש זמנים נוספים על הזמנים הרשמיים, והם י"א, י"ב וי"ג.
- דרשת המגילה: יש לשים לב שדורשים את לשון המגילה כדרך שדורשים פסוקים בתורה.
- מה נכלל בהקדמה: הימים הללו אינם פורים ממש, אלא זמן קריאת מגילה בלבד לגביהם.
- בזמן הזה: תקנת הכפרים עצמה בטלה ואינה נוהגת היום, אך נשארו לה שרידים בדינים שלפנינו, כגון היוצא בשיירה או המפליג בים.
סעיף ז': היוצא לדרך שאין בידו מגילה
"ואינו מוצא מגילה - אם היה מוצא, מחויב לקחה ולקרוא בי"ד"
(משנה ברורה, ס"ק י"ט)
- קדימות הזמן העיקרי: מי שיוצא לדרך או למילואים ויודע שיהיה במקום שאין בו מגילה, ובכל זאת יכול להשיג מגילה כשרה ולקחתה עמו, חייב לעשות כן ולקרוא בי"ד, אפילו ביחיד. מניין עדיף, אך גם ביחיד יקרא בי"ד, שהוא הזמן העיקרי והמשובח.
- כשאין אפשרות כלל: רק כאשר ברור שלא תהיה בידו מגילה כלל, מקדים וקורא בי"ג, בי"ב או בי"א, ובלא ברכה.
קריאה שלא בזמנה בעשרה
"יקראנה בי"ג - בקיבוץ עשרה, דשלא בזמנה בעי עשרה. ואם אין בעיר, בדיעבד אף ביחיד יוצא. ואפשר דסגי בקטנים או נשים, דהוא רק משום פרסומי ניסא"
(משנה ברורה)
- הטעם לדרישת עשרה: קריאה שלא בזמנה חסרה את פרסום הנס, ולכן יש מחמירים שתיעשה דווקא בעשרה, שיש בהם פרסום.
- בדיעבד: אם אין עשרה, יש אומרים שאף ביחיד יוצא ידי חובה, אף שאין בזה פרסום נס.
- מי מצטרף למניין זה: כיוון שכל עניינו של המניין כאן הוא פרסומי ניסא, אפשר שדי אף בקטנים או בנשים, שהעיקר שיצא קול הדבר. מכאן מתעוררת השאלה אם נדרש מניין כהגדרתו, דהיינו עשרה גדולים בני מצווה, או די בקיבוץ עשרה מכל סוג.
ספק הר"ן: קריאת הלילה
- הספק בבני הכפרים: הר"ן מסתפק בבני הכפרים המקדימים לקרותה, אם חייבים לקרוא גם בלילה או שדי בקריאת היום, שהרי קריאת היום היא הקריאה המרכזית וקריאת הלילה פחותה ממנה. וכיוון שממילא אין זה הזמן, אפשר שאין לדקדק בשתי הקריאות.
- הוא הדין ליוצא לדרך: אותו ספק עצמו קיים גם במפרשי הים ויוצאי השיירה.
- דעת הט"ז: מדבריו משמע קצת שצריך לקרוא גם בלילה.
מה הוקדם ומה נשאר בזמנו
"ודע עוד, דהא דאקילו ליוצאי שיירא ולמפרשי הים הוא רק לעניין קריאת המגילה, אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם אלא בזמנה"
(משנה ברורה)
- הגדר: ההקלה מצומצמת לקריאת המגילה בלבד, שעליה נדרש "בזמניהם". שאר מצוות היום נשארות בזמנן הקבוע.
קריאה מתחילת החודש
"דכתיב 'והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב'"
(משנה ברורה, ס"ק כ"א)
- מקור הירושלמי: מלשון "והחודש" למדו שכל החודש עומד בסימן ההיפוך לשמחה, ולא רק ימי הנס עצמם. הרי לא נהפך להם מראש חודש, ובכל זאת נאמר על החודש כולו שהוא חודש של שמחה, וכעניין "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
- למעשה: מי שאינו יכול להמתין אפילו עד י"א, יש אומרים שקורא אפילו מתחילת החודש, בלא ברכה.
הרמ"א: נזדמנה לו מגילה אחר כך
"אם נזדמן לו אחר כך מגילה, חוזר וקורא אותה ביום י"ד"
(רמ"א)
"ביום י"ד - היינו בברכותיה, דהא זמנה העיקרי"
(משנה ברורה, ס"ק כ"ב)
- הטעם: מה שקרא קודם לכן לא היה בזמן המשובח, ולכן אם נמצאה לו מגילה במקום שהוא נמצא בו, חוזר וקורא בי"ד, והפעם עם הברכות ככל קריאה בזמנה.
סעיף ח': קרא לו להזדמן מגילה בט"ו
"בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה, ואחר כך נזדמנה לו בט"ו, קורא אותה בט"ו"
(שולחן ערוך)
"קורא אותה - ובלא ברכה, דכבר עבר עיקר זמנה. אבל מט"ז ואילך לא יקרא כלל, דכתיב 'ולא יעבור'"
(משנה ברורה, ס"ק כ"ג)
- מה החידוש בסעיף: לכאורה הסעיף מיותר, שהרי כל אדם רשאי לקרוא במגילה בלא ברכה בכל עת. החידוש הוא שאין זו רשות אלא חובה: מי שלא שמע מגילה כלל, לא בי"א ולא בי"ב ולא בי"ג ולא בי"ד, חייב לקרוא בט"ו כשנזדמנה לו, אלא שקורא בלא ברכה.
- מט"ז ואילך: נאמר "ולא יעבור", ולכן אין אפשרות לחייבו עוד. אין איסור לקרוא במגילה, אך אי אפשר להטיל עליו חובה לקרותה בט"ז ובי"ז.
- שאלת בן עיר שהיה בירושלים בט"ו: שאלה זו תלויה בדיני פרוז ומוקף, מתי יצא מעירו, מתי הגיע לכרך, האם צריך להיות שם בלילה או שדי בהגעה ביום, וכמה זמן עליו לשהות שם. דינים אלו מסובכים ולא נלמדו כאן.
הגמרא: מדוע דווקא מקדימים ולא מאחרים
- שאלת הגמרא: מריבוי "בזמניהם" למדנו שני ימים נוספים. י"ג ממילא ברור שהוא יום מיוחד, יום הקהילה ויום המלחמה. אם כן ריבוי שני הימים הוא י"א וי"ב. שואלת הגמרא: ואימא ט"ז וי"ז?
- התשובה: נאמר "ולא יעבור". להקדים אפשר, אך לאחר ולקרוא בט"ז ובי"ז הרי זה עובר על הזמן.
טעו וקראו באדר ראשון
- הדין: ארבע פרשיות והמגילה נדחות לאדר שני, שהוא האדר העיקרי. אם טעו וקראו אותן באדר ראשון, צריך לחזור ולקרוא באדר שני.
- הטעם: כל דבר צריך להיעשות בזמנו, וקריאה שלא בזמנה אינה קריאה, כשם שאין יוצאים ידי חובה בקריאת המגילה בחודש אחר. הקריאה החוזרת באדר שני נעשית בברכות ובכל דיניה כרגיל.
בדרך אגב · רמזים ומנהגי הימים שסביב פורים
1. רמז לחמשת הזמנים במילה "פורים"
- דברי רבי שלמה הכהן מווילנה: אחד מדייני וילנה העיר רמז מעניין נוסף על הדרשה מ"בזמניהם": המילה "פורים" נזכרת במגילה חמש פעמים, כנגד חמשת הימים י"א, י"ב, י"ג, י"ד וט"ו.
- מלא וחסר: פעמיים היא כתובה מלאה בוי"ו, כנגד י"ד וט"ו שהם הפורים האמיתי, ושלוש פעמים חסרה וי"ו, כנגד שלושת הימים שאינם פורים ממש אלא זמן קריאה בלבד.
2. ספרים שנתקבלו ורוח הקודש
- המגילה נכתבה ברוח הקודש: לפי המסורת "ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי", וכתיבתה הייתה ברוח הקודש. הגמרא מביאה ראיה לכך מן הפסוק "ויאמר המן בלבו", שהרי אין אדם יודע מה חשב חברו בלבו. יש שדנו בראיות אלו והקשו עליהן, אך היסוד עצמו מוסכם.
- אותו כלל בספרי הפוסקים: ספר שנתקבל בכל ישראל, כרמב"ם וכשולחן ערוך, שרתה עליו סייעתא דשמיא ורוח הקודש. לפיכך מדייקים בכל מילה שבו, ואף אם המחבר עצמו לא כיוון לאותו דיוק, הקדוש ברוך הוא הדריכו לנסח כך, ואין בו מקרה. כך אומר רבי יהונתן אייבשיץ ואחרים בדרכו.
3. תחנון בי"א, י"ב וי"ג
- המנהג בחלק מן החסידויות: יש חסידויות שאינן אומרות תחנון בימים אלו, מפני שבפוטנציה אלו ימים הראויים לקריאת המגילה, ויש בהם מיוחדות של מגילת אסתר. לא כל החסידויות נוהגות כן, ואין זה המנהג הרווח, אך כדאי לדעת.
- טעם נוסף - פורים כקבלת התורה: הגמרא מספרת על מר בריה דרבינא שהיה מתענה כל השנה חוץ מפורים, ערב יום הכיפורים ושבועות. ערב יום הכיפורים מצוותו מיוחדת, ונמצא שפורים הושווה לשבועות.
- "הדר קבלוה בימי אחשוורוש": במעמד הר סיני נאמר "ויתייצבו בתחתית ההר", ודרשו חז"ל שכפה עליהם הר כגיגית, כלומר שקבלת התורה הייתה בכפייה. בימי אחשוורוש חזרו וקיבלוה מרצון, מפני הנס ומפני שעמדו על נפשם.
- שלושת ימי ההגבלה: לפי זה אומרים בחסידות שכשם שקבלת התורה בסיוון קדמו לה שלושת ימי הגבלה, שבהם אין אומרים תחנון, כך לקבלת התורה שבפורים קודמים י"א, י"ב וי"ג כשלושת ימי הגבלה.
- הקושי מי"ג: י"ג באדר הוא תענית אסתר ואומרים בו סליחות. יש המשיבים שאין הדבר תלוי זה בזה: היות היום יום צום אינו מחייב נפילת אפיים, ואלו שני עניינים נפרדים. למעשה נפסק לומר, אך יש שאינם נופלים בו על פניהם.
- מראש חודש: אף לדעות המקילות, אין שיטה שלא לומר תחנון מראש חודש אדר. ההקלה נאמרה בי"א, י"ב וי"ג בלבד.
4. תחנון בט"ז ובי"ז
- דברי רבי צדוק הכהן מלובלין: יש שאינם אומרים תחנון גם בט"ז ובי"ז, מפני שהגמרא עצמה העלתה "ואימא ט"ז וי"ז". אף הוה אמינא של הגמרא יש לה יסוד, וכשם שסברת חכם שנדחתה אפשר לפעמים לסמוך עליה בשעת הדחק, כך עצם העלאת הימים הללו מלמדת שיש בהם כוח מסוים, שאלמלא כן לא הייתה נאמרת הסברה כלל.
- ט"ז חזק יותר: יש אומרים שבט"ז אין צורך אפילו בהוה אמינא של הגמרא, שהרי בפורים המשולש, כשט"ו חל בשבת, מחלקים בירושלים את היום לשלושה: קריאת המגילה ביום שישי בי"ד, קריאת התורה ו"על הניסים" בשבת, וסעודת פורים ביום ראשון, שהוא ט"ז. נמצא שיש בט"ז פוטנציה של סעודת פורים בפועל.
- הגדר: אף שנאמר "ולא יעבור" ואי אפשר לקרוא את המגילה בט"ז, איסור זה נאמר על הקריאה בלבד ולא על שאר ענייני פורים, ולכן יש בו מקום לומר שאין נופלים בו על פניהם.
- למעשה: אין נוהגים כן, אך יש קהילות בחסידות שאינן אומרות תחנון בט"ז ובי"ז, ולמנהגן יש על מה לסמוך.