שולחן ערוך סימן תרפ"ח סעיף א'
"כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינם מוקפים עכשיו, קורין בחמישה עשר, אפילו הם בחוץ לארץ, ואפילו אין בהם עשרה בטלנים"
(שולחן ערוך)
חזרה על שני התנאים שנתבארו
- מימות יהושע בן נון: הקובע הוא מצב העיר בימי יהושע בן נון. אף אם החומה נפלה ואינה קיימת עוד היום, כל שהייתה שם חומה בימי יהושע קוראים בט"ו, ואין הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
- עשרה בטלנים: עיר גדולה מוגדרת בכך שיש בה עשרה בטלנים, כלומר עשרה אנשים היושבים בבית הכנסת ומקבלים שכרם מקופת הציבור. בכרך המוקף חומה הקלו, ואף שאין בו עשרה בטלנים הוא מוגדר עיר גדולה מחמת החומה, ודינו לקרוא בט"ו.
התנאי השלישי: הוקף ולבסוף ישב
"והוא שהוקף ואחר כך ישב, או שישב תחילה על דעת להקיפו אחר כך"
(שולחן ערוך)
- שתי אפשרויות בסדר הבנייה: אפשר לבנות את החומה קודם ההתיישבות, ואפשר להתיישב תחילה ורק אחר כך, כשמתברר שהמצב אינו בטוח, להקיף חומה. לעניין מגילה נחשבת מוקפת חומה רק כשהוקפה תחילה.
- דרך העולם בימי קדם: קודם החליטו שכאן תהיה עיר ובנו את החומה מסביב, ורק אחר כך הביאו תושבים, כדי שתהיה להם הגנה כבר מן הרגע הראשון. עיר פרוצה, שכל אחד יכול להיכנס אליה לגנוב או להילחם, אין אנשים באים להתיישב בה.
- ישב על דעת להקיפו: די בתכנון מראש. אנשים שהתיישבו מתוך ידיעה שבתוך זמן קצר תיבנה חומה, ונטלו על עצמם סיכון מסוים בינתיים, נחשבת עירם מוקפת חומה.
- לאפוקי (משנה ברורה): מי שישב תחילה על דעת שלא להקיף, אף שלבסוף נבנתה שם חומה, אין העיר נחשבת מוקפת חומה לעניין זה.
- ומסתמא: כאשר אין ידיעה ברורה כיצד נהגו באותה עיר, תולים בדרך הרגילה שבימי קדם, שהוקפה תחילה ולבסוף ישבו בה. רק אם ידוע בבירור שהיה הסדר הפוך, נאמר אחרת.
זיהוי הכרכים בימינו
- בחוץ לארץ: לפי רוב הפוסקים אין כיום אפשרות להצביע על עיר בחוץ לארץ הנחשבת מוקפת חומה מימות יהושע, ולמעשה אין הדין הזה קיים שם.
- הקושי בארץ ישראל: ידוע שהיו ערים מוקפות חומה, אך אין ידיעה ברורה במיקומן המדויק. יריחו למשל הייתה ודאי מוקפת חומה, שהרי חומותיה נפלו בכניסת עם ישראל לארץ, אך יש ויכוח היכן עמדה יריחו העתיקה ביחס ליישוב שבמקום כיום.
- רשימת הערים במסכת ערכין: המשנה במסכת ערכין דנה בבתי ערי חומה מדין אחר שבתורה, ומונה שם ערים מוקפות חומה, ביניהן לוד, חדיד ואונו. אף על פי כן נשארת שאלת הזיהוי: מהי לוד של אז ביחס ללוד של היום.
- עכו: יש בה חומה, אך השאלה מאיזו תקופה היא, והידיעות עליה מועטות.
- ערים מסופקות: נוצרה קבוצה של ערים שיש סברה שהיו מוקפות חומה ואין בכך ודאות. דינן מבואר בסעיף ד'.
- פתח תקווה: אינה נמנית עם הערים המסופקות, וקוראים בה בי"ד בלבד.
- ירושלים: העיר היחידה שקוראים בה בט"ו בוודאות. גם בה נותרת השאלה היכן עבר תוואי החומה שהקיפה אותה, ומי נמצא בתוך התוואי ומי מחוצה לו, שהרי מי שמחוץ לו קורא בי"ד.
סעיף ב': סמוך ונראה
"וכן הכפרים הנראים עמהם, או אפילו אינם סמוכים, כגון שהם בהר; או שסמוכים להם, ואפילו אינם נראים להם, כגון שהם בעמק, ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל"
(שולחן ערוך)
- שתי הגדרות: כפר הנראה מן הכרך אף שאינו סמוך לו (כגון שהוא בראש ההר), או כפר הסמוך לכרך אף שאינו נראה ממנו (כגון שהוא בעמק).
- שיעור מיל: מיל הוא אלפיים אמה, כקילומטר ומשהו, שאינו מרחק גדול.
- לאיזה עניין: הכפרים הללו נחשבים חלק מן הכרך לעניין קריאת המגילה בלבד, וחייבים לקרוא בט"ו.
- ספק בפוסקים: האם שיעור המיל נאמר רק על "סמוך", או גם על "נראה". שהרי מירושלים אפשר לראות מקומות רחוקים מאוד, ואי אפשר לומר שכולם בכלל ירושלים. יש שאמרו ששיעור המיל מוסב על שניהם.
- שכונות ירושלים: לגבי שכונות כרמות והאזורים שסביב ירושלים יש מחלוקת גדולה בפוסקים, האם הן בכלל "סמוך ונראה", ובמקומות רבים נוהגים לקרוא יומיים מספק.
תל אביב ויפו בדברי החזון איש
- שאלת יפו: יפו היא עיר עתיקה, ונזכרת כבר בספר יונה, ולכן יש מקום לדון בה כמוקפת חומה, אף שגם בזה יש שאלה.
- דברי החזון איש: בתחילה אמר שבתל אביב יש לקרוא יומיים מחמת קרבתה ליפו, ואף העלה אפשרות כזו לגבי בני ברק.
- למעשה: לפי רוב הפוסקים כיום אין נוהגים כן בתל אביב. זהו נושא מורכב שיש בו מחלוקות רבות, ואין נכנסים כאן לעומקן.
סעיפים ג' וד': כרך שהוא ספק, ודין הברכה
- סעיף ג': נלמד בקצרה, שכן דינו כבר נתבאר לעיל.
"כרך שהוא ספק אם הוא מוקף חומה מימות יהושע בן נון, קורין בי"ד ובט"ו ובלילותיהם, ולא יברך אלא בי"ד"
(שולחן ערוך)
- היום השני בלא ברכה: כל קריאה הבאה מחמת ספק נעשית בלא ברכה, שספק ברכות להקל.
- הקושי: אם המצב הוא ספק, לכאורה גם ביום הראשון היה מקום לקרוא בלא ברכה, שהרי אולי אין זה יומו.
- שיטת הרמב"ם: הולכים אחר הרוב, ורוב הערים אינן מוקפות חומה וקוראות בי"ד, ולכן מברך בי"ד.
- דברי הר"ן: מחזק את דברי הרמב"ם. אם לא נלך אחר הרוב תתבטל הברכה לגמרי, ונמצא שקוראים מגילה בלא שום ציון של מצווה, וזה אינו.
- הבחנה בין קביעת חכמים לספק: כאשר חכמים קבעו מראש זמנים שונים לקריאה (כגון בזמנם, שהיו שקוראים בי"א, בי"ב או בי"ג), זו הוראה מפורשת ואפשר לברך עליה. אבל כאן החכמים עצמם מסופקים בדבר, ואין הנידון דומה.
סעיף ה': בן עיר שהלך לכרך, וההולך במדבר או בספינה
"בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר: אם היה בדעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו; ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן קריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם. ואם הוא במדבר או בספינה, קורא בי"ד"
(שולחן ערוך)
- הנוסע מעיר לכרך: בסעיף זה תלויות שאלות רבות: מתי יצא, לפני עלות השחר או אחריה, ומתי בדעתו לחזור. מי שכבר שמע מגילה בעירו, נסע לירושלים לשעתיים וחוזר, אינו נעשה בן המקום, ויש בזה דיונים רבים.
- ההולך במדבר או בספינה: אין הספק בידיעת התאריך, שהרי הוא יודע היטב מתי י"ד ומתי ט"ו. הספק הוא בהגדרת מקומו, שהרי אינו נמצא לא בעיר ולא בכרך, והספינה אינה מקום מוגדר.
- ההכרעה לפי הרוב: הולכים אחר רוב העולם, שאינם יושבים במוקפות חומה, ולכן קורא בי"ד. אף בן ירושלים שיצא לספינה קורא בי"ד.
- הנמצא במטוס: אותו הדין, וזו כבר שאלה מעשית בימינו.
סעיף ו': פורים המשולש
"יום ט"ו שחל להיות בשבת"
(שולחן ערוך)
- קביעות הלוח: בלוח העברי יש קביעויות שאינן משתנות לעולם, כשם שיום כיפור לעולם אינו חל ביום ראשון ולא ביום שישי. כך גם פורים של פרזים, י"ד, לעולם אינו חל בשבת. הוא יכול לחול ביום שישי או ביום ראשון.
- כשי"ד חל בשישי: לבני העיירות אין בכך שאלה, והכל נעשה ביום שישי. אבל בירושלים, שקוראים בה בט"ו, חל שושן פורים בשבת.
- השם "פורים המשולש": מצוות היום מתחלקות לשלושה ימים, יום שישי, שבת ויום ראשון, ומכאן שמו. דין זה נוהג בירושלים בלבד.
חלוקת המצוות לשלושת הימים
- יום שישי (י"ד): קריאת המגילה, מפני שאין קוראים אותה בשבת.
- שבת (ט"ו): אומרים על הניסים בתפילה, וקוראים בתורה את קריאת פורים ("ויבוא עמלק"). בפורים אין הלל, ולכן אין בכך שאלה נוספת.
- יום ראשון: סעודת פורים.
מדוע אין קוראים את המגילה בשבת
- תקנת חז"ל: אסרו לקרוא את המגילה בציבור בשבת, גזירה שמא יטלטל את המגילה אצל הבקי שילמדנו, ויעביר אותה ארבע אמות ברשות הרבים.
- הדמיון לשופר: מאותו טעם אין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת, שמא יטלטל את השופר ויעבירנו ארבע אמות.
מדוע גזרו במגילת אסתר ולא בשאר המגילות
- הכלל: דבר שנתקן מלכתחילה בציבור בלבד, אין בו חשש זה, שהציבור מזכיר זה לזה ואין אדם יחיד צריך לרוץ ולהביא. חשש הטלטול קיים רק במצווה שהיא חובת יחיד ממש.
- קריאת התורה: מי שלא בא לבית הכנסת בשבת אינו חייב ליטול חומש ולקרוא את פרשת השבוע, שקריאת התורה נתקנה בציבור בלבד. יפה שיעשה כן, אך אין לומר שהוא חייב. לעומת זאת תפילת שמונה עשרה היא חובת יחיד, ומתפלל אותה גם בביתו.
- תקיעת שופר בחודש אלול: מי שלא בא לבית הכנסת אינו חייב לתקוע בביתו אף שיש לו שופר, וכך פסק הרב ויילנברג, מפני שאף זו מצווה בציבור. אפשר לחלוק על כך, ואין איסור במי שתוקע, אך אין חובה.
- מגילת קהלת: בשבת חול המועד סוכות קוראים קהלת, ומי שלא בא לבית הכנסת אינו חייב לקוראה. יכול, ואינו חייב.
- מגילת אסתר: חובה גמורה על כל יחיד ויחיד. לכן חששו שמי שלא שמע בבית הכנסת ייקח את המגילה וילך אצל מי שיקרא לו או ילמדנו לקרוא, ויבוא לידי העברה ברשות הרבים.
- שופר בראש השנה: אף הוא חובת יחיד, ולכן גזרו בו שלא לתקוע בשבת.
טלטול המגילה ולימודה בשבת
- השאלה: אם אין קוראים בה בשבת, לכאורה המגילה מוקצה, ולא יוכל אדם ללמוד את קריאת המגילה מתוך המגילה עצמה בשבת.
- התשובה: אין המגילה מוקצה, ומותר ללמוד בה, כגון ללמוד עם בנו. יש פוסקים המבארים שהלימוד אינו קריאת חובה, ואינו הקריאה שנאסרה בשבת, ולכן אין כאן מוקצה. בזמנים שלא היו בהם ספרים מצויים, זו הייתה הדרך ללמוד.
- עיקר החשש: לא הטלטול בתוך הבית, שאין בו בעיה, אלא ההוצאה לרשות הרבים והעברת ארבע אמות, שהיא איסור מן התורה, בעוד שמוקצה קל ממנו.
סעודת פורים ביום ראשון
- המחלוקת בירושלים: הייתה מחלוקת גדולה בין גדולי הדורות בירושלים, ויש שרצו לקבוע את הסעודה בשבת, ואף ביום שישי יחד עם קריאת המגילה.
- ההכרעה: נפסק לעשותה ביום ראשון, משום שאין מערבין שמחה בשמחה, ומשום שסעודה בשבת מתערבת בסעודת שבת ולא יהיה ניכר איזו סעודה היא.
בדרך אגב · זמני היום בספינה, במטוס ובחלל
- הקושי בחלל: מי שנמצא בחלל אינו יודע כיצד לקבוע את זמני התפילה, שהזריחה והשקיעה מתחלפות במהירות.
- דברי הרב גורן: אמר שיש בכך ראיה שאין ליהודי דתי לעסוק בעניינים אלו, מפני הבעיה ההלכתית שבקביעת הזמנים.
- בספינה רגילה: אין הבעיה קיימת באותה מידה, שהזמנים אינם משתנים ברגע, ואפשר לקבוע אותם ולהתפלל כראוי.
בדרך אגב · מלווה מלכה וסעודת פורים במוצאי שבת
- המצב השנה: פורים חל ביום ראשון, וסעודת פורים נעשית ביום ראשון.
- עיקר הסעודה ביום: מן הדין סעודת פורים ביום, ועל זה אין ויכוח: "סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו", כלומר אינו נפטר מסעודת היום.
- ומכל מקום בלילה: אין הכוונה שאסור לעשות סעודה בלילה. אומרים הפוסקים שיש עניין לעשות בלילה משהו, לכל הפחות מאכל, לציון היום.
- הבעיה השנה: במוצאי שבת עושים סעודת מלווה מלכה, ואם מחברים את שתי הסעודות אין ניכר מה נעשה לכבוד פורים ומה לכבוד מלווה מלכה.
הצעת "תדיר ושאינו תדיר" ודחייתה
- ההצעה: להכריע לפי הכלל של תדיר ושאינו תדיר.
- הדחייה: סדר ההקדמה אינו מלמד בהכרח על החשיבות, ואין הכלל הזה מכריע מי גובר על מי מבחינת המעלה.
- ראיה מסדר הקריאה: בשבת חול המועד סוכות קוראים את מגילת קהלת קודם קריאת התורה, אף שקהלת אינה חובה גמורה. ואילו בפורים ביום קוראים תחילה בתורה ואחר כך את מגילת אסתר. מכאן שסדר ההקדמה אינו מורה תמיד על החשיבות.
ההכרעה: לפי מה שהחמירו בו חז"ל
- דרך הבירור: יש לבדוק במקורות במה החמירו חז"ל יותר, בסעודת מלווה מלכה או בסעודת פורים של הלילה.
- סעודת פורים בלילה: אינה העיקר, שהרי מי שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, וחובתו ביום. הלילה הוא מנהג ואינו עיקר הדין.
- מלווה מלכה: נזכרת בגמרא במפורש כסעודה חשובה שיש לעשותה.
- למעשה: במוצאי שבת עושים מלווה מלכה, ומייחדים בה מאכל, כגון עוגה, ואומרים שהוא לכבוד פורים, ובכך יוצאים ידי שניהם.