שולחן ערוך סימן תרפ"ז, חיוב קריאת המגילה, ובו שני סעיפים
"חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום, ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא"
(שולחן ערוך סימן תרפ"ז סעיף א')
קריאת הלילה
- שתי קריאות: מצוות קריאת מגילת אסתר היא פעמיים, אחת בלילה ואחת ביום. "יום" בלשון התורה וחז"ל כולל גם את היממה כולה, כלשון הכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
"חייב אדם לקרות את המגילה בלילה - משעת צאת הכוכבים"
(משנה ברורה, ס"ק א)
- לילה ממש: אין בקריאת המגילה עניין של "תוספת" כדרך תוספת שבת, ואין להקדים לפני צאת הכוכבים. הלילה כאן הוא לילה אמיתי.
המקור לאיסור ההקדמה - "בזמניהם"
- דרשת הכתוב: מן הכתוב במגילה "לעשות את ימי הפורים האלה בזמניהם" לומדים כמה דברים, ואחד מהם: זמנו של זה לא כזמנו של זה. כלומר צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין הימים.
- בני ירושלים הקוראים בט"ו: אם יקראו סמוך לשקיעה, או אפילו אחרי השקיעה ולפני צאת הכוכבים, הם נכנסים עדיין לתוך י"ד, וזמנו של זה אינו זמנו של זה.
- הקוראים בי"ד: אם יקדימו מעט, הם נכנסים לתוך י"ג. בעבר היו זמנים שבהם ניתן היה לקרוא גם בי"א, בי"ב ובי"ג, אך כיום אין להקדים.
(בעת מלחמה, כאשר עלתה בקשה להקדים את הקריאה מפני החשש לצאת בלילה, היה בכך קושי גדול מטעם זה עצמו.)
"חייב אדם" - חובה על היחיד
- קריאת התורה: תקנת קריאת התורה בשבת היא תקנה על הציבור ולא על היחיד. מי שלא בא לבית הכנסת יכול לקרוא לעצמו, וראוי שיקרא וידע את פרשת השבוע, אך אינו חייב בכך.
- קריאת המגילה: תקנה החלה על היחיד עצמו. אמנם עדיף לקרוא בציבור משום "ברוב עם הדרת מלך", אך מי שלא בא לבית הכנסת אינו פטור, ועליו לקחת מגילה כשרה ולקרוא בעצמו עם הברכות.
- דיוק הלשון: מכאן הלשון "חייב אדם", ולא לשון חיוב כללי על הציבור.
קריאת היום
- פירוש "ולשנותה": בתחילה סברו התלמידים שהכוונה לשנות את המשנה של מסכת מגילה, ופירשה הגמרא שהכוונה לקריאה פעם שנייה, מלשון "שנייה", ביום.
"ולחזור ולשנותה ביום - זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה"
(משנה ברורה, ס"ק ב)
- מזמור כ"ב בתהילים: לפי חז"ל אמרה אסתר מזמור זה בלכתה אל אחשוורוש, "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות", ביום הצום: "אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". כלומר ישראל התפללו וצעקו באותה תקופה יום ולילה, וזכר לכך קוראים את המגילה בלילה וביום.
עדיפות קריאת היום
- הנפקא מינה המעשית: מי שיודע שיוכל לשמוע את המגילה רק פעם אחת, בלילה או ביום (כגון היוצא למילואים), יעדיף את קריאת היום. כך דעת רוב הפוסקים וכך מקובל להלכה, אף שיש מיעוט החולקים.
- הטעם: רוב האירועים המשמעותיים במגילה אירעו ביום: המשתאות, שני המשתאות שעשתה אסתר, ציווי המלך לתלות את המן, וכן הכתוב "ביום ההוא נתן המלך אחשוורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים".
- מה שאירע בלילה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", והמן שבא לחצר המלך. אירוע זה הוא אירוע שמן השמיים, ואילו האירועים הארציים היו ביום.
- רמז מן הפסוק: בפסוק "אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" נזכר היום ראשון, ויש בכך רמז שעיקר הקריאה הוא ביום.
גדרי זמן הלילה וזמן היום
סוף הלילה - עמוד השחר
"כל הלילה - עד עמוד השחר, ואם לא קראה קודם אפילו באונס שוב לא יקראנה, דמשעלה עמוד השחר יממא הוא"
(משנה ברורה, ס"ק ג)
- תחילת הלילה וסופו: הלילה מתחיל מצאת הכוכבים ומסתיים בעמוד השחר, ולא בזריחת החמה.
- שיעור הזמן: עמוד השחר קודם להנץ החמה. יש המחשבים תשעים דקות ויש אף מאה ועשרים דקות, ובארץ מקובל יותר לפסוק שההפרש בין עמוד השחר להנץ החמה הוא שבעים ושתיים דקות.
- מי שנאנס או נרדם: אף אם לא קרא מחמת אונס, משעלה עמוד השחר כבר יממא הוא ואינו יוצא עוד ידי חובת קריאת הלילה.
מדוע לכתחילה מהנץ החמה
- הקושי: אם סוף הלילה הוא עמוד השחר, ממילא משם ואילך מתחיל היום, ולכאורה היה ראוי לומר שזמן קריאת היום מתחיל מעמוד השחר.
"מהנץ החמה - לפי שאין הכל בקיאין בעמוד השחר וזמנין דעביד להקדים, לכך צריך לכתחילה להמתין עד הנץ שהוא יום ברור לכל"
(משנה ברורה, ס"ק ד)
- קושי הזיהוי: את הנץ החמה קל למדוד, שכן הכל רואים את החמה מתחילה להציץ מעל האופק. את עמוד השחר, לעומת זאת, קשה מאוד לקבוע במדויק, וקובעים אותו בדרך כלל על ידי חישוב לאחור מן הנץ החמה.
- החשש: מתוך אי הבהירות עלול אדם להקדים ולקרוא בעוד לילה.
- מקבילה בצד השני של היום: בסוף היום אין די בשקיעת החמה, שכן בין השמשות הוא יום ולילה בערבוביה, ולכן קבעו חכמים להמתין לצאת הכוכבים. כך גם בבוקר: אף שעמוד השחר הוא כבר יום, אין הזמן ברור, ולכן ממתינים להנץ החמה.
בדיעבד ובשעת אונס
"ואם היה אנוס קצת יכול לקרותה לכתחילה משעלה עמוד השחר"
(משנה ברורה)
- מי שנחפז לעבודתו: פועלים היוצאים מוקדם לעבודה ואין להם ברירה, יכולים לקרוא משעלה עמוד השחר, ובלבד שיודעים בבירור את זמן עמוד השחר. כיום, שהזמנים קבועים ומפורסמים, הדבר קל יותר.
סוף זמן קריאת היום
"עד סוף היום - היינו שקיעת החמה, ואם נמשך בין השמשות יקראנה בלא ברכה"
(משנה ברורה, ס"ק ה)
- מדוע שקיעת החמה ולא צאת הכוכבים: בין השמשות מוגדר בהלכה ספק יום ספק לילה, שכן החמה שקעה והכוכבים עדיין לא יצאו, ולכן אין לסמוך עליו לכתחילה.
- בין השמשות בפועל: מי ששכח ונמשך עד בין השמשות קורא, שהרי בקריאה עצמה אין הפסד, אך בלא ברכה, מחשש ברכה לבטלה אם כבר הגיע הלילה ואין זה זמן קריאת המגילה.
סעיף ב' - ביטול תלמוד תורה מפני מקרא מגילה
"מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצווה שאין לו קוברין, שהפוגע בו קוברו תחילה ואחר כך קורא"
(שולחן ערוך סימן תרפ"ז סעיף ב')
- גדר "מבטלין": אין הכוונה שמבטלים את הלימוד לגמרי, אלא שדוחים אותו. אם השיעור או הדף היומי קבוע לשעה שבה קוראים את המגילה, יילמד השיעור מוקדם יותר או מאוחר יותר. בדרך כלל נוח לקבעו לאחר מכן.
קושיית האחרונים: הרי גם המגילה היא תלמוד תורה
הלומד מגילת אסתר עם בנו, בין מתוך ספר ובין מתוך מגילה כשרה, מקיים מצוות תלמוד תורה ככל לימוד בישעיהו וירמיהו. אם כן קשה לומר שהפסקת הלימוד לשם קריאת המגילה היא "ביטול תלמוד תורה", שהרי גם הקריאה עצמה לימוד היא.
- תירוץ אחד - "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ": לכל אחד יש את הסוגיה ואת דרך הלימוד שהוא חפץ בהן, זה בתוספות, זה בפשט וזה בדרש. כשמפסיקים ללומד באמצע קושיה שמעניינת אותו ומעבירים אותו למגילת אסתר, איכות הלימוד אינה כאיכות הלימוד שאליו נמשך ליבו. אף שהמגילה תלמוד תורה היא, אין זה אותו סוג לימוד, ולכן נקרא הדבר ביטול.
- תירוץ נוסף - החזון איש: אין חולק שמגילת אסתר היא תלמוד תורה, אך אדם שכבר מילא כרסו בלימוד נדרש להתעלות ולעסוק בסוגיות עמוקות יותר. כשמחזירים אותו אל מגילת אסתר, מורידים אותו מרמת לימודו, וזה עצמו נקרא ביטול. אין הכוונה שיפסיק לעסוק בפרשת השבוע ובמקרא, אלא שלא יישאר שקוע רק בהם, שכן אדם צריך להתקדם בלימודו.
לשון המשנה ברורה וטעם הדבר
"מבטלין תלמוד תורה - אף על גב דתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, ואפילו היה תלמוד תורה של חבורה גדולה, אפילו הכי צריך לבטל ולילך לקראתה בציבור משום ברוב עם הדרת מלך"
(משנה ברורה, ס"ק ז)
- אפילו חבורה גדולה: אף חבורה של מאה אנשים הלומדים יחד מבטלת את לימודה והולכת לשמוע את המגילה בציבור.
- כהנים בעבודתם: הגמרא אומרת שאפילו כהנים העסוקים בעבודת הקורבנות מבטלים את עבודתם, הולכים לשמוע מקרא מגילה וחוזרים להמשיך.
- מהו הביטול בפועל: יש מן האחרונים שביארו שהביטול הוא עצם ההליכה מבית המדרש לבית הכנסת, שהרי בקריאה עצמה יש לימוד, ובדרך קשה ללמוד כדרך הלימוד בספר.
- ברוב עם הדרת מלך ופרסומי ניסא: לצד טעם "ברוב עם הדרת מלך" עומד גם עניין פרסומי ניסא שבקריאת המגילה, ומשום כך נדחה הלימוד מפניה.
- פרסום הנס מן התורה: יש אומרים שאף שקריאת המגילה מדרבנן, עצם חובת פרסום הנס היא מן התורה, וחכמים קבעו שהפרסום ייעשה על ידי קריאת המגילה. החתם סופר אומר כן גם לגבי חנוכה, שהפרסום עצמו מן התורה.
בדרך אגב · שאלות בזמני היום ובמנהגים
1. מקור הביטוי "עמוד השחר"
- הנץ החמה: הביטוי מובן מאליו, החמה מניצה ומתחילה להיראות מעל האופק, מלשון "הנצו הרימונים", כלומר מתחילים לפרוח.
- עמוד השחר: הביטוי אינו ברור, והמפרשים מתחבטים בו. יש אומרים ש"שחר" מלשון שחור, והכוונה שהשחור מתחיל להסתלק מן הצד המזרחי בעוד המערב עודנו חשוך. ויש אומרים שזהו שמו של כוכב, כמו "אילת השחר", כוכב שממשיך לעמוד ולהיראות בשעה שרוב הכוכבים כבר נעלמים עם עליית האור, ועל שמו נקרא הזמן.
- "הרואה אומר ברקאי": לשון המשנה בעבודת בית המקדש, ואין זה זמן המופיע בהלכה. יש מבארים שהכוונה להנץ החמה. בהלכה נזכרים שני זמנים בלבד: עמוד השחר והנץ החמה.
2. זמן תפילה, תפילין וקריאת שמע
- תפילה לפני הנץ: מי שיוצא מוקדם לעבודתו, או שרוצה להגיע לדף יומי, יכול להתפלל מעמוד השחר, וזה היתר המופיע בהלכה.
- מעלת הנץ החמה: לכתחילה עדיף להמתין להנץ, ובכלל זה מה שאמרו חז"ל במעלת הסומך גאולה לתפילה בהנץ החמה שאינו ניזוק כל אותו היום.
- תפילין וקריאת שמע: בקריאת שמע לא נאמר "יום ולילה" אלא "ובשכבך ובקומך", ולכן קבעו חז"ל זמן אחר: "משיכיר את חברו", כעשרים דקות לאחר עמוד השחר, שאז יוכל להכיר את חברו במרחק מסוים אף שאין עדיין אור שמש. ציצית, תפילין וקריאת שמע הולכים יחד בזמן זה.
- טעות מצויה: יש הסוברים שמשעלה עמוד השחר ניתן כבר להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע, ואינו כן. להתפלל ולומר דברים אחרים אפשר, אך תפילין וקריאת שמע רק משיכיר את חברו.
- המחשה לזמנים: כאשר עלות השחר בסביבות חמש, אפשר להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע כבר בחמש עשרים וחמש. אין לבלבל בין זמן זה לבין הנץ החמה, שהוא כשעה מאוחר יותר, ולא לבין סוף זמן קריאת שמע שהוא בסביבות תשע.
3. ברכת שהחיינו ותפילת מנחה
- שהחיינו ביום: הספרדים אינם מברכים שהחיינו בקריאת היום. עניין זה יתבאר במקומו בהלכות הברכות על המגילה.
- מנחה קודם המגילה: המתפלל מנחה בשעה מוקדמת בערב פורים יכול לקרוא אחר כך את המגילה בזמנה, ואין קשר בין הדברים.