שולחן ערוך סימן תרפ"ו, סעיף ב'
"מתענים בי"ג באדר, ואם חל פורים ביום אחד בשבת מקדימים להתענות ביום חמישי"
(שולחן ערוך)
יסוד הדין - תענית שאינה חובה
"ותענית זה אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה ואפילו רק כואבי עיניים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אחר כך, אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הציבור"
(משנה ברורה ס"ק ג)
- מקור התענית: תענית אסתר אינה מפורשת בדברי חז"ל, ואין בדבריהם משמעות לתענית זו. קביעתה החלה בתקופת הגאונים, שלמדו מן הכתוב "נקהלו לעמוד על נפשם" שמן הסתם אותם שנקהלו גם צמו.
- המשמעות ההלכתית: מאחר שהתענית לא נקבעה בדברי חז"ל, הרי היא "אינה חובה", ולכן יש להקל בה לעת הצורך.
פטור מעוברות ומניקות
"מצטערים - זה קאי על כואבי עיניים, אבל מעוברת אף שאינה מצטערת. כן כתב הישועות יעקב, ואליה רבה מחמיר בזה, אך ביולדת כל שלושים גם הוא מקיל"
(משנה ברורה ס"ק ד)
- הדיוק בלשון השולחן ערוך: התנאי "אם מצטערים הרבה" נאמר על כואבי עיניים, שהיתרם תלוי בצער. אצל מעוברת ומניקה נכתב הדין בסתם, בלי תנאי של הרגשה, ולפי גישה זו אף אם היא מרגישה טוב אינה צריכה לצום.
- מחלוקת הפוסקים: הישועות יעקב פוטר מעוברת אף שאינה מצטערת, והאליה רבה מחמיר בזה.
- דין יולדת: גם האליה רבה מקל ביולדת כל שלושים יום, שכן בדברי חז"ל דינה חמור: שבעת ימים כחולה שיש בו סכנה, ושלושים יום כחולה שאין בו סכנה.
- הכרעת פוסקי זמננו: ברוב התעניות, ובתענית אסתר בכללן, רוב הפוסקים נוטים להקל למעוברת ולמניקה, ומסתמכים על הכלל שירדה חולשה לדורות.
- קולא שנשארה במקומה: אף שהרפואה בימינו מקילה במצב היולדת ומורידים אותה מן המיטה סמוך ללידה, הקולא שנקבעה בדברי חז"ל ביולדת נשארה כשהייתה, ואין מחמירים מחמת שינוי הזמנים.
- תחליפי חלב: אף שקיימים כיום תחליפים, אין הם שווים לחלב אם, ואף נמצאו בעיות בתחליפים של חברות שונות, ולכן מקילים למניקה גם בזמננו.
פריעת התענית (ס"ק ה)
"ויפרעו אחר כך - מסתברא דלא קאי דין זה רק על כואבי עיניים, משום דקאים ליה עיניו, ובתר שיסולק כאבו איפרע תעניתו, מה שאין כן מעוברת ומניקה דפטורות אפילו אינה מצטערת"
(משנה ברורה ס"ק ה)
- כואב עיניים: עליו יש טענה של "לא יפרוש מן הציבור", ובעיקר הדין הוא בכלל המתענים. ההיתר שלו הוא מחמת המצב שכרגע, ולכן משיסולק כאבו יפרע את התענית ביום אחר.
- מעוברת ומניקה: פטורות מעיקר הדין ולא מחמת צער, מפני שעצם מצבן מחייב זאת: מעוברת שתצום עלולה להפיל, ומניקה עלולה שלא תוכל להמשיך להניק. לפיכך אינן צריכות לפרוע את התענית, שהרי לא היו בכלל המחויבים בה.
- שיטת הב"ח: לפי הב"ח מעוברת ומניקה אינן פטורות מעיקר הדין, אלא שמקילים להן מחמת הקושי והחשש. לפי זה, כשמצבן טוב יש להן לפרוע את התענית ביום אחר.
כואבי עיניים - מדוע הקלו בהם
- מקור החומרה: הגמרא במסכת עבודה זרה אומרת שהעין קשורה ללב ("שורייני דעינא בליבא תלו"), ויש דעה בחז"ל שמחמת כך אפשר אפילו לחלל שבת בחולי עיניים, שכן משמעותו כחולה שיש בו סכנה.
(אגב הדברים הובא הרמז "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" כרמז לקשר שבין העין והלב.)
טעם התענית ומדוע פורעים אותה
- הקושי: לכאורה בתענית "עבר זמנו בטל קרבנו", ואם עיקר התענית הוא היום עצמו, מדוע יש לפרוע אותה ביום אחר?
- טעם אחד: חששו שיפטרו עצמם מן הצום בטענות של חולי קלות שאינן אמת, כדרך שילד אינו רוצה ללכת לבית הספר ופתאום כואבת לו הבטן. משום כך נאמר לו: אין זה תירוץ, אם היום אינך מרגיש טוב, תצום מחר כשתרגיש טוב.
- טעם נוסף: עצם התענית עניין עמוק יש בו, ולא סתם ציון של יום, ולכן מי שלא צם מחמת סיבה רפואית שחלפה, צריך לצום ולפרוע את התענית.
מהות התענית לפי הרמב"ם
- אין צמים על ההיסטוריה: הרמב"ם מבאר שאין צמים על מה שהיה ונגמר, אלא מפני שימים אלו הם ימי חשבון נפש. הצום הוא חלק מתשובה, ובא ללמד שהקדוש ברוך הוא מעניש אדם או אומה שאינם מתנהגים כראוי, עד כדי חורבן בית המקדש בגלל מעשי עם ישראל.
- הקושי בתענית אסתר: בי"ג באדר ניצחו היהודים במלחמה, לא היה עונש ולא פורענות, ואם כן מה מקום לתענית?
- השוואה לתענית בכורות: גם שם לא אירע לבכורי ישראל דבר, אך היה עלול לקרות, שנאמר "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים", ולפי המסורת בזכות תעניתם ניצלו. מכאן שאף צום של ניצחון הוא צום על יום שהיה מועד לפורענות, והתענית חילצה מן הפורענות.
- ההבדל שבין הצומות: בארבעת הצומות הפורענות כבר אירעה, ואף בהם הצום הוא לתשובה ולזכירת האפשרות שתישנה. בתענית אסתר הצום מחלץ מפורענות שהייתה עלולה לבוא.
- משמעות הזמן ביהדות: לזמן עצמו יש תפקיד, ולכן חורבן בית ראשון וחורבן בית שני היו באותו יום ממש, ומאידך "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ימי הפורים הם ימי שמחה, אך הם עומדים על הגבול, וההנהגה הראויה והתשובה שבצום הן המכריעות.
שאר הבריאים (ס"ק ו)
- הולך בדרך: אף שהתענית קשה עליו, לא יפרוש מן הציבור. אדם בריא שיכול להחזיק מעמד, יצום.
- קורא המגילה: עליו הצום קשה יותר, שהוא צם וגם קורא את המגילה בציבור.
- שתיית מים לפני המגילה: חלק מן הפוסקים מתירים לקורא המגילה לשתות מים לפני הקריאה, לאחר צאת הכוכבים, אף שעדיין נוהגים בצום. לא כל אחד נוהג כן, אך יש מתירים מפני שמבינים שהדבר אינו קל.
תענית מוקדמת ביום חמישי וברית מילה
"ואם חל פורים ביום ראשון שמתענים ביום חמישי שלפניו, וחל בו ברית מילה, מותר לאכול על המילה"
(שולחן ערוך)
- טעם הקולא: מאחר שהתענית מוקדמת ואינה בזמנה, אלא דחויה, הקלו בה לאכול על סעודת המילה.
- למחר בערב שבת: אין מתענים ביום שישי, אלא שמי שפספס את התענית פורע אותה.
"מי שהיה בדרך ושכח שהיא מתענית ביום חמישי ואכל, ובלילה בא לביתו ושמע שאוכלים מתענים היום, יתענה למחר בערב שבת"
(שולחן ערוך)
מי מותר לו לאכול על המילה (ס"ק ז)
"מותר לאכול על המילה - היינו כל האנשים הקרואים לסעודה, ואפילו יותר מעשרה, ואפילו בשחרית מותר לאכול, אכן כולם צריכים להתענות למחר"
(משנה ברורה ס"ק ז)
- היקף ההיתר: ההיתר אינו למניין בלבד אלא לכל הקרואים לסעודה, ואף יותר מעשרה, ואף בשחרית, ואין צורך בתענית שעות עד שעת הברית. כל זאת מפני שהתענית מוקדמת ואינה בזמנה.
- חיוב פריעה: כל האוכלים על המילה צריכים להתענות למחר, ביום שישי.
דעת הט"ז והאליה רבה - התענית אינה דחויה
- עיקר סברתם: קביעותא דתעניתא היא דווקא ליום חמישי. מי שקבע את התענית, הגאונים, קבע מראש שכאשר פורים חל ביום ראשון תהיה התענית ביום חמישי, ואין זו תענית שנדחתה בלית ברירה.
- הנפקא מינה: לפי זה אסורים כולם לאכול ביום חמישי, ויעשו את הסעודה בלילה.
- הקבלה לצום גדליה: לפי האבן עזרא ואחרים גדליה נהרג בראש השנה, ולכאורה הצום בג' בתשרי דחוי. הפוסקים אומרים שאינו דחוי, שהרי ידעו שאי אפשר לצום בראש השנה וקבעו אותו מראש לג' בתשרי. הוא הדין בתענית אסתר: ראו שפורים עלול לחול ביום ראשון וקבעו מראש את התענית ליום חמישי.
- בעלי הברית עצמם: אף לדעה זו מותרים בעלי הברית לאכול ביום חמישי לאחר המילה, שהוא יום טוב שלהם, וטוב שיעשו את הסעודה בבוקר. הם פטורים מעיקר הדין ולא מחמת קושי, ולכן אינם צריכים לפרוע את התענית למחר.
- מקבילה בתשעה באב: וכנ"ל בסימן תקנ"ט סעיף ט', שבתשעה באב דחוי שיש בו ברית מילה מותרים בעלי הברית לאכול, ואינם צריכים לפרוע את התענית.
- הכרעה למעשה: הפרי מגדים כתב שבמקום שנהגו כדעת הרמ"א ינהגו כן, וכן המור וקציעה והישועות יעקב הסכימו לדעת הרמ"א, שההיתר הוא לא רק לבעלי הברית אלא גם לכל הקרואים לברית. נמצא שרוב הפוסקים דווקא מקילים בזה.
מי הם בעלי הברית
- המונים בכללם: אבי הבן, האם, הסנדק והמוהל. לגבי המוהל יש להתיישב בדבר.
- דין האם: האם היא יולדת, ומצד עצמה פטורה מן התענית בלא קשר לסעודת המילה, אלא אם כן מדובר בברית דחויה שאין היא סמוכה ללידה.
סעיף ג' - שלושה ימי תענית זכר לתענית אסתר
"יש מתענים שלושה ימים זכר לתענית אסתר"
(שולחן ערוך סעיף ג)
- מקור המנהג: הבאר הגולה מציין שהוא מדברי הטור בשם מסכת סופרים, מן המסכתות הקטנות החיצוניות.
- מדוע לא בניסן: אותם ימי תענית של מרדכי ואסתר היו בניסן, ולא רצו לקבוע תענית בניסן מפני שבו נגאלו אבותינו והוקם המשכן. היוצא מן הכלל הוא תענית בכורות, שהיא בחודש ניסן.
- מועד התעניות: השולחן ערוך אינו מפרש מתי מתענים, והמשנה ברורה מבאר:
"פירוש שני, חמישי ושני אחר פורים"
(משנה ברורה ס"ק ח)
- מדוע אינם רצופים: תעניות ציבור קובעים בימי שני וחמישי. בימי אסתר התענו שלושה ימים רצופים, לילה ויום, ואי אפשר לגזור גזירה כזו על הציבור, ולכן קבעו שני, חמישי ושני.
משנכנס אדר מרבים בשמחה
- מדוע לא הובא בשולחן ערוך: דין "משנכנס אב ממעטים בשמחה" הובא ברמב"ם ובשולחן ערוך, ואילו "משנכנס אדר מרבים בשמחה" לא הובא, והמשנה ברורה הוא שמביאו במקומו.
- ההסבר הפשוט: באב המשנה נותנת דוגמאות מעשיות למיעוט השמחה: אין בונים בניין של שמחה ואין נוטעים נטיעה של שמחה, כלומר הגבלות שאפשר להצביע עליהן. באדר לא נאמרה שום דוגמה מעשית.
- הדבר היחיד שנאמר: מי שיש לו דין עם גוי ישתדל להעמידו בחודש אדר, שיש לו סיכוי להצליח בו. אך אין זו הוראה מעשית המוטלת על כל אדם, שלא לכל אחד יש דין עם גוי, אלא עצה למי שיש בידו לדחות את משפטו.
- ריבוי השמחה כדבר רוחני: מאחר שאין דוגמה בדברי הגמרא, ריבוי השמחה הוא עניין רוחני שכל אחד עושה לפי הבנתו והשגתו, ולכן לא הובא בפוסקים כהלכה מעשית, ואף המשנה ברורה אינו מוסיף בו פרטים מלבד המשך הגמרא.
- אדר ראשון ואדר שני: יש אומרים שהדין כולל גם אדר ראשון, ויש מדייקים מרש"י שכתב שנעשה הנס באדר הסמוך לניסן, ומזה שזהו אדר שני. אף על פי כן יש אומרים שאפשר להרבות מקצת בשמחה גם באדר ראשון, אך עיקר הדין באדר שני.
בדרך אגב · רמזים במגילת אסתר
- מקור הדברים: הדברים הובאו בשם האדמו"ר מקלויזנבורג, ומחיבוריו שאלות ותשובות דברי יציב והסדרה שפע חיים. הובאו כמצוטטים מפי אחרים ולא מן הספר עצמו.
- האותיות הגדולות: במגילה יש שתי אותיות גדולות: ת' ב"ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל", וח' ב"חור כרפס ותכלת". ת"ח, רמז לגזירות ופרעות ת"ח.
- האותיות הזעירות: בעשרת בני המן יש אותיות זעירות: ת' של פרשנדתא, ש' של פרמשתא וז' של ויזתא, ובהן רמז לשנת תש"ז.
- מה אירע בתש"ז: תלייתם של הנידונים במשפטי נירנברג, וכפי שהובא, התלייה הייתה בהושענא רבא, שהוא לעולם היום שבו חל פורים של השנה שעברה. הדבר נאמר בלי בדיקה במקור.
- מסקנת הדברים: הרמזים באים ליישב את עניין התענית בימי שמחה: אף שהם ימים טובים, רמוזים בהם גם ימי פורענות, ומכאן שיום זה מועד אף לפורענות, והתענית והתשובה מחלצות ממנה.